שתי תנועות יריבות – הפרוגרסיבים משמאל והפופוליסטים מימין – מובילות את ארצות הברית לאסטרטגיה בינלאומית דומה: בדלנות. כיצד ההתנגשות בין התנועות הללו עשויה לשנות את העולם? בפרק החדש של מפלגת המחשבות נצלול אל ההיסטוריה ואל הרעיונות שמאחורי הבדלנות האמריקאית, ננסה לדמיין את היום שאחרי הכרעת המרוץ לבית הלבן, ונשאל איך כל זה קשור למדינה קטנה במזרח התיכון.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/08/2024.
[מוזיקה]
קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".
[הקלטות]
Martin Luther King Jr.: “I have a dream that one day…”
John F. Kennedy: “Ask not what your country can do for you…”
Lyndon B. Johnson: “And we shall overcome…”
Barack Obama: “Yes, we can repair this world!”
Rosa Parks: “The other passengers gave up their seats but I refused to do so.”
George H. W. Bush: “A new world order.”
Donald Trump: “America first!”
Donald Trump: “We will make America great again! God bless you!”
אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים למפלגת המחשבות. ההסכת שבו דוקטור מיכה גודמן ואני צוללים אל עומק הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה, ובעונה הזאת, הפוליטיקה האמריקאית. אז ראינו בפרק הקודם שהשריף העולמי כבר לא כל כך עונה לטלפון האדום כשהוא מצלצל בוושינגטון, ושבעקבות זה, הסדר העולמי שהיה כאן בעשרות השנים האחרונות, הפַּאקס אמריקנה, מתחיל להתערער. אבל התהליך הזה עוד הרבה יותר מסובך. כי זה לא שהשריף יצא רגע מהחדר ופספס את השיחה מאוקראינה. נסיגת ארצות הברית מתפקיד שומרת הסדר העולמי לא מתרחשת במקרה. היא ביטוי למגמה אידיאולוגית שהייתה קיימת בעבר, אבל שבשנים האחרונות התקדמה והתעצמה עד שהגיעה למרכז הבמה. והמפתיע הוא, שכמעט לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, כמעט כולם היום באמריקה אוחזים בה. ברוכים הבאים לעידן הבדלנות האמריקאית.
[מוזיקה]
אפרת: שלום, מיכה.
ד"ר גודמן: שלום, אפרת.
אפרת: תראה, בפרק הקודם אמרנו שיש ארבעה סכסוכים שמאיימים על השלום העולמי, אמרנו ששלושה מהם הם סכסוכים בינלאומיים, רוסיה-אוקראינה, סין-טייוואן, איראן-ישראל, ושהרביעי הוא לא סכסוך בינלאומי, הוא סכסוך פנים-לאומי של אמריקה-אמריקה, אבל הסכסוך הזה הוא כל כך חשוב שהוא עומד בשורה אחת עם הסכסוכים הבינלאומיים.
ד"ר גודמן: ארצות הברית עם התודעה האימפריאלית שלה, מטרתה לתחזק את הסדר העולמי. יש סדר, יש חוק, ואמריקה היא אוכפת החוק. ולכן סכסוך אמריקה-אמריקה, שעליו אנחנו נתחיל לדבר היום, הוא סכסוך שיכול להוביל להתפרקות של ארצות הברית מתפקידה כמנהיגת העולם החופשי, כשוטר של העולם, ולכן, וכך אנחנו סוגרים מעגל עם סוף הפרק הקודם, סכסוך אמריקה-אמריקה הוא סכסוך שעשוי לפרק את הסדר העולמי, מה שמגביר את שאר הסכסוכים, סין-טייוואן, רוסיה-אוקראינה, ישראל-איראן, הכל מגיע לסכסוך הפנימי. אז הסכסוך הפנימי באמריקה הוא כאילו פנימי, הוא נחווה בארצות הברית כסכסוך פנימי, אבל הוא בעצם משנה את האופי של כל הסכסוכים בכל העולם.
אפרת: אז בוא ככה, על קצה המזלג, נתחיל לגרד את הסכסוך הזה של אמריקה-אמריקה, ולמה הוא כל כך חשוב לתזה הזאת של השלום העולמי.
ד"ר גודמן: אז בואי נתחיל רגע במה מאיץ את הבדלנות האמריקאית, ונציע אולי שלושה הסברים. הסבר הראשון זה אמריקה היום ברגע של ריאקציה לריאקציה. נסביר, היה nine-eleven, האסון הנוראי שנחת על אמריקה, לפני כמה שנים זה היה?
אפרת: ב-2001.
ד"ר גודמן: ב-2001, אז מתמטיקה מהירה.
אפרת: אני לא כל כך טובה במתמטיקה, אני פשוט יודעת כי הבת הגדולה שלי נולדה. אני ראיתי את מגדלי התאומים קורסים מול העיניים בחדר לידה.
ד"ר גודמן: את צוחקת עליי.
אפרת: לא צוחקת. [שניהם צוחקים]
ד"ר גודמן: ב-nine-eleven הבת הבכורה שלך נולדה?
אפרת: ב-nine-eleven, אלפיים ואחת. כן, ראיתי את זה בזמן אמת.
ד"ר גודמן: מדהים, ובת כמה היא?
אפרת: [צוחקת] והיא תהיה בת 23.
ד"ר גודמן: אוקיי, אז אנחנו…
אפרת: ב-nine-eleven.
ד"ר גודמן: אז אנחנו, או-קיי, אז הריאקציה שלנו ל-nine-eleven היה לצאת לא למלחמה אחת, אלא לשתי מלחמות. מלחמה אחת בעיראק, מלחמה שנייה באפגניסטן. וכעבור כמה שנים אמריקה מסתכלת, היי, מה הרווחנו מהמלחמות האלה? אז בואי אני אגיד לך קודם כול מה הם השקיעו. ראיתי כל מיני מספרים, כמה כסף עלו המלחמות האלה, זה המינימום, המספר הכי קטן שראיתי, זה 4 טריליארד דולר.
אפרת: אני לא בטוחה שכולנו, המאזינים ואף אני, מבינים מה זה טריליארד.
ד"ר גודמן: כן, גם אני לא. [צוחקים] זה למתמטיקה למתקדמים, זה אלף מיליארד. כמה אפסים זה?
אפרת: הרבה אפסים.
ד"ר גודמן: הרבה אפסים, זה ל-5 יחידות. [צוחקים]
אפרת: זה 6 יחידות, אני עשיתי 5 יחידות ואני לא לגמרי סגורה על זה.
ד"ר גודמן: ולא רק שהשקיעה שמה את כל העתיד הפיננסי שלה בשתי המלחמות האלה, נהרגו שמה חיילים אמריקאים, לפחות עשרת אלפים הרוגים, המון פצועים, ועוד מספר מאוד מפחיד של מתאבדים, מי שחזרו באמריקה ב-PTSD כבד…
אפרת: מדברים על עשרות אלפים…
ד"ר גודמן: אמריקאים מאוד לא טובים בלהתמודד עם PTSD מכל מיני סיבות. טראומה נוראית, שתי המלחמות האלה. שילמה מחיר כבד, אמריקה, בשתי המלחמות האלה. אז אמריקאים שואלים, "אוקיי, זה המחיר ששילמנו, אבל מה היתרון?"
אפרת: "אבל מה התועלת?"
ד"ר גודמן: "מה התועלת?", בואי נראה מה התועלת. כשנכנסו לאפגניסטן, היה שם הטליבאן, וכשהם יצאו מאפגניסטן, guess what מי חזר לשלוט?
אפרת: הטליבאן.
ד"ר גודמן: הטליבאן. החזר לא רע להשקעה של ארבע טריליארד דולר, עשרת אלפים הרוגים, פצועים, ו… אוקיי. עיראק, כשנכנסו לשמה, היה…
אפרת: סדאם חוסיין.
ד"ר גודמן: סדאם, ועכשיו כשהם יצאו, בהתחלה היה ISIS, היו צריכים קצת לחזור בתיווך של שחקנים על הקרקע, והיום יש שמה בעיקר הרבה כאוס, ואיפה שיש במזרח התיכון כאוס פלוס שיעים, יש פרוקסים איראנים.
אפרת: אפשר לומר שבמידה רבה איראן נמצאת בעיראק.
ד"ר גודמן: זה המשחק של המזרח התיכון. אוקיי, אז זה מה שהרווחנו על ארבע טריליארד דולר, עשרת אלפים הרוגים? איראן בעיראק וטליבאן באפגניסטן? אז אמריקה עכשיו היא בריאקציה לזה. היא בריאקציה לריאקציה ל-nine-eleven. מה הם אומרים? "אנחנו לא מתערבים יותר במדינות אחרות, בסכסוכים אחרים, במקומות אחרים", והאינסטינקט הבדלני צבר תאוצה, ודרך אגב, זה נורא מעניין שזה לא פעם ראשונה באמריקה שהיא מגיבה על התגובה של עצמה באינסטינקט בדלני.
אפרת: אז באמת, אם נתמקד רגע באחת הסיסמאות המרכזיות של תנועת הבדלנות הזאת, בעיקר שכאילו מי שטבע את הסיסמה זה טראמפ, בבחירות הקודמות, ב-2016, "אמריקה פירסט".
ד"ר גודמן: "אמריקה פירסט".
אפרת: נכון, אנחנו גמרנו עם הדבר הזה של להיות אחראים על כולם, ולהקריב את החיילים שלנו, ואת הטריליארדים שלנו, וזה וזה.
ד"ר גודמן: תסתדרו בלעדינו, "אמריקה פירסט".
אפרת: כן, אנחנו מתמקדים באמריקה. והמעניין הוא שזאת לא הפעם הראשונה שהמשפט הזה נאמר, "אמריקה פירסט".
ד"ר גודמן: אמריקה כבר הרגישה שהיא הייתה מעורבת בסכסוך שלא קשור אליהם, זה היה מלחמת העולם הראשונה. אני חושב שלמעלה מ-100 אלף חיילים אמריקאים נהרגו במלחמת העולם הראשונה. מלחמת העולם הראשונה זה מלחמה בלי נרטיב, אז תמיד הרגיש, לפחות אחרי המלחמה, שזה מלחמה… הרג ברוטלי, סתמי, על יבשת אירופה. האמריקאים אמרו, "למה נסענו לשם? למה היינו מעורבים שמה?"
אפרת: אגב, גם האירופאים עצמם לא כל כך הבינו בסופו של דבר בדיעבד על מה הייתה המלחמה הזאת, אבל בוודאי שאמריקה, כאילו, מה לזה ולנו?
ד"ר גודמן: ומה התגובה הייתה? "אמריקה פירסט", תנועה בדלנית, אותה בדלנות שגרמה לאמריקה להתערב מאוחר במלחמת העולם השנייה, כל הסיפור הזה. אנחנו עכשיו משחזרים, אמריקאים משחזרים אחרי עיראק ואפגניסטן, את התגובה שלהם שהייתה תחת אותה סיסמה, "אמריקה פירסט".
אפרת: "אמריקה פירסט", שזה נורא מעניין.
ד"ר גודמן: נכון, זה נורא מעניין לאמריקה.
אפרת: האנשים לא יודעים את זה, שזה לא המצאה של טראמפ. הוא מהדהד קולות שהיו אחרי מלחמת העולם הראשונה.
ד"ר גודמן: אוקיי, אז זו סיבה אחת. או, אם תרצי, שתי סיבות. לאחת, קוראים עיראק ולשנייה קוראים אפגניסטן. אמריקה היום בריאקציה לריאקציה, היא מגיבה לאופן שבו היא הגיבה ל-nine-eleven.
אפרת: אז זאת סיבה אחת למה מתפתחת מגמה של בדלנות, שהשורה התחתונה שלה היא, "לא תודה, תסתדרו לבד".
ד"ר גודמן: הסיבה השנייה אידיאולוגית, וזה מתחיל להתקרב לנושא שהולך להעסיק אותנו בתקופה הקרובה. הימין האמריקאי עובר תהליך שאנחנו נדבר עליו, אבל הוא מפסיק להיות שמרני, והוא מתחיל להיות פופוליסטי. את המשפט הזה אנחנו נסביר בהמשך. התפנית בימין זה בין השאר, כל מה שדיברנו עכשיו, עליית הבדלנות, "אמריקה פירסט", ולהבין מחדש מהי גאווה לאומית אמריקאית. אם תחת ג'ורג' וו. בוש הוא הושפע מהוגי דעות שקוראים להם Neo-cons, נאו-שמרנים, שאמרו מה זה גאווה לאומית אמריקאית, שאנחנו נקרין את הערכים שלנו החוצה. אמריקה תוביל את העולם, תנהיג את העולם, זה גאווה לאומית אמריקאית.
אפרת: כן, גאווה לאומית אמריקאית זה להפיץ את הבשורה.
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: זה לא אימפריאליזם אמריקאי, זה לא להשתלט על העולם, זה להפיץ את הבשורה האוניברסלית.
ד"ר גודמן: לאמריקה יש מה להציע לעולם, אז בואו נציע את זה לעולם.
אפרת: כן, אור לגויים.
ד"ר גודמן: אור לגויים, בדיוק. בדימוי שלהם. באמריקה אומרים "shining city on a hill", כשכל העולם מסתכל, הם באמת חושבים על הפסוקים מישעיהו. אנחנו נהיה ישראל אחת, אנחנו אור לגויים.
אפרת: רק שהעיר הבוהקת על ההר היא לא ירושלים, אלא וושינגטון.
ד"ר גודמן: כן, אלא ארצות הברית. [צוחק] והתנועה הטרמפיסטית ממציאה מחדש את הגאווה הלאומית. גאווה הלאומית זה לא שיש לי מה להציע לעולם, גאווה הלאומית זה שלא אכפת לי יותר מהעולם. שמתמקד בעצמי, זה לאומיות. זה לא ההפניית גב ללאומיות, זה ההבנה מחודשת של מה היא לאומיות, "אמריקה פירסט", אני אכפת לי מעצמי ולא מהעולם. זה הלאומיות המעודכנת של המפלגה הרפובליקנית.
אפרת: ומעניין שהסיסמה המשלימה של טראמפ ושל תנועת הבדלנות הזאתי החדשה, "Make America Great Again", מאוד מאוד מרפררת למה שדיברנו על הסכסוכים האחרים בעולם, של רוסיה שרוצה לשקם את המעמד שלה, וסין שרוצה לשקם את המעמד שלה. כאילו, הדבר הזה של "Make America Great Again" אנחנו רק נעשה את זה באמצעות זה שאנחנו דואגים לעצמנו, לא באמצעות אימפריאליזם.
ד"ר גודמן: בדיוק. לא התפשטות אלא התמקדות. זאת אומרת, זה הכוח של נוסטלגיה בכל מקום. רק באמריקה זה נוסטלגיה לזה שאנחנו מתמקדים בעצמנו, ובסין וברוסיה זה נוסטלגיה שאנחנו מקרינים את עצמנו החוצה.
אפרת: כן, "Make America Great Again" זה בוודאות משהו נוסטלגי. אנחנו, we were great once, ועכשיו אנחנו נהיה great again.
ד"ר גודמן: ובמקביל יש תפנית אידיאולוגית בשמאל האמריקאי, וגם על זה אנחנו נדבר הרבה. אם הימין הפך משמרני לפופוליסטי, השמאל הוא בתהליך שבו הוא הופך מליברלי לפרוגרסיבי. עכשיו, את כל התהליכים אנחנו ננתח בפרקים הבאים. אבל אחת מההשלכות זה, בניגוד לפרוגרסיבים, ליברלים מאמינים בפרוגרס.
אפרת: טוב, את המשפט הזה… אנחנו נדבר עליו הרבה בפרקים הבאים.
ד"ר גודמן: אנחנו עוד נדבר על זה, אבל סימן היכר של הפרוגרסיבים שהם מכחישים את הפרוגרס. הליברלים מאמינים בפרוגרס. הם מאמינים שיש איזושהי אבולוציה מוסרית באמריקה. פעם השחורים היו עבדים, היום לא עבדים. זה פרוגרס. פעם היה סגרגציה, הפרדה בדרום ארצות הברית, ג'ים קרואו היה גזענות ממוסדת בדרום, ג'ונסון ביטל את זה, יש פרוגרס. יש קידמה.
אפרת: פעם נשים לא הצביעו בבחירות בארצות הברית, הייתה תנועה סופרג'יסטית ויש היום שוויון לפחות פורמלי, אז יש התקדמות בזכויות נשים.
ד"ר גודמן: התנועה הפרוגרסיבית, ואנחנו נדבר על איך היא עושה את זה, זו צורה נורא מעניינת ומתוחכמת, היא מכחישה את כל הקידמה הזאת. זה הכל אשליה. הגזענות עוד כאן, ובעוצמה, והיא לא דעכה, והסקסיזם הוא כאן. וזה הכול מוסווה ומוסתר במערכות של כוח. אנחנו נדבר על המיתוס הפרוגרסיבי הזה, כי קשה להבין אותו וצריך להתעמק בו, אבל ההשלכות של זה, והמשמעות של זה, זה שאמריקה, נוסח הפרוגרסיבים, זו אמריקה מלאה בייסורי מצפון, בתחושות אשמה, על הגזענות שלנו, על הסקסיזם שלנו, על הקולוניאליזם שלנו, על האימפריאליזם שלנו. כל החטאים של העבר, בתודעה הפרוגרסיבית, הם לא חטאים שאנחנו התגברנו עליהם והשתחררנו מהם, אלא הם עדיין מפעילים אותנו, הם עדיין מי שאנחנו, אנחנו סך החטאים שלנו.
אפרת: וזה לא רק האמריקאים, אני חושבת שבמידה מסוימת זה כל המערב הפרוגרסיבי.
ד"ר גודמן: זה גם האירופאים. במידה רבה, אמריקה הפרוגרסיבית קורסת תחת תחושות האשמה שלה עצמה. ואז מה המסקנה שלהם?
אפרת: בניגוד להרגשה שהייתה בשנות ה-80 ובשנות ה-90, מה שתיארנו קודם על ג'ורג' בוש, "אנחנו רוצים להיות אור לגויים. ה-shining city on the hill, יש לנו מה להציע לעולם את הליברליזם ואת הזכויות אדם ואת השיטה הדמוקרטית". היום התחושה היא "אין לנו מה להציע לעולם".
ד"ר גודמן: אין לנו מה להציע לעולם.
אפרת: מה שעשינו, האופן שבו הגענו למעמד שלנו, עבר דרך דיכוי וכיבוש והשתקה.
ד"ר גודמן: זאת אומרת, שימי לב שאמריקה הפרוגרסיבית היא בדיוק הכיוון השני של התנועה של סין, של שי ג'יפינג, או רוסיה של פוטין. הם סובלים שם, בסין וברוסיה, מתחושות של השפלה. ולכן "אנחנו צריכים לחזור להיות אימפריה". הפרוגרסיבים חווים תחושות של אשמה, ולכן "אנחנו צריכים להפסיק להיות אימפריה". אפשר לדמיין את העולם, מה קורה כשהַשפָּלה של המזרח פוגשת את האשמה של המערב. אפשר להמשיג את זה גם ככה, אבל אמריקה זה לא רק אשמה, זה גם גאווה. זה גם הימין של "אמריקה פירסט". אם תרצי, קורה התהליך המדהים הבא. הימין בגלל ההיפר-לאומיות שלו אומר, "לא אכפת לי מהעולם". השמאל, בגלל רגשי הנחיתות הלאומיים שלו, אומר, "אין לי מה להציע לעולם".
אפרת: אבל השורה התחתונה היא אותה שורה.
ד"ר גודמן: כל הדרכים מוליכות לבדלנות. ההיפר-לאומיות של הימין, "אמריקה פירסט", בדלנות. תחושות האשמה של השמאל, לאן מובילות? אין לו מה להציע לעולם, לבדלנות. זאת אומרת, שתי המגמות האידיאולוגיות, היעני הפוכות, מוליכות לאותו מקום, לאותה מסקנה, השריף מתפטר מתפקידו.
אפרת: אבל יש עוד תהליך.
ד"ר גודמן: יש עוד תהליך.
אפרת: שלישי.
ד"ר גודמן: ששתי האידיאולוגיות הללו, הפופוליזם של הימין והפרוגרסיביזם של השמאל, הם אידיאולוגיות שמציפות את המאמינים שלהם בתיעוב כלפי המחנה הנגדי. פרוגרסיבים מתעבים את הפופוליסטים, הטראמפיסטים. הטראמפיסטים מתעבים את הפרוגרסיבים. אלו שתי אידיאולוגיות שמגבירות מאוד את השנאה הפנימית, את הקיטוב הפנימי, ואולי זאת הנקודה הכי מעניינת והכי חשובה.
אפרת: היא הכי מעניינת והכי חשובה, כי היא בעצם קשורה לשתי הנקודות האחרות, ורק מגבירה אותן, ולכן אנחנו… בוא ננסה רגע להתמקד בהתרחשות השלישית הזאת. איך הקיטוב מגביר בדלנות, והבדלנות מגבירה את האנרכיה?
ד"ר גודמן: בדיוק. קיטוב פנים-לאומי פלוס אנרכיה בינלאומית נראית ככה. כשהקיטוב הבינלאומי הוא באמריקה, אז השריף עסוק בבעיות הפנימיות שלו. וככה ככל שאמריקה יותר מקוטבת מבפנים, העולם יותר אנרכי מבחוץ.
אפרת: כן, בגלל שיש המון המון טלפונים מצלצלים בוושינגטון, או במשרד של השריף, כל הטלפונים האדומים מצלצלים, והשריף עסוק בבעיות הדומסטיות שלו בבית, הוא לא עונה לטלפון.
ד"ר גודמן: נכון, הילדים שלו רבים.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: ושתי המגמות הללו, קיטוב פנים-לאומי ואנרכיה בינלאומית, נפגשות… אני רוצה למכור לך תחזית מה יקרה בעתיד.
אפרת: אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה? זאת אומרת, אני מזכירה לך שזה מוקלט, וזה, והפרק הזה עומד אחר כך על המדף, ואפשר לשלוף אותו מתי שרוצים ולהקשיב לו.
ד"ר גודמן: אז אני אגיד מראש, התחזית שאני שם עכשיו, היא לא הולכת להתממש.
אפרת: אז אולי לא כדאי לקרוא לה תחזית.
ד"ר גודמן: מהסיבה הפשוטה שההיסטוריה היא כל כך רנדומלית, כל כך כַּאוטית, רגישה לאפקט הפרפר, שדברים מאוד קטנים יוצרים דברים מאוד גדולים, אבל הסיבה שאני רוצה לשים את התחזית היא מסיבות דידקטיות. [אפרת מצחקקת] זאת אומרת, אני כאילו רוצה להתאמן רגע בשימוש בשתי המפתחות שאנחנו מנסים להמשיג כאן, אם נהיה פרודיה של עצמנו.
אפרת: ואני רק אוסיף שבאופן אישי אני מקווה שהתחזית הזאת לא הולכת להתממש, כי אם כן, שאלוהים יעזור לנו באמת.
ד"ר גודמן: שאלוהים יעזור לנו. מפתח אחד זה התגברות האנרכיה הבינלאומית, והמפתח השני זה התגברות הקיטוב הפנים-לאומי. איך זה נראה כשזה נפגש? איך זה נראה?
קשה שלא לראות שהימין בגרסה הפופוליסטית שלו, הטראמפיסטית שלו, והשמאל בגרסה הפרוגרסיבית שלו, ה-woke שלו, ששתי הרכבות הללו לא דוהרות אחת לעבר השנייה במהירות 200 קמ"ש, ואיפשהו באזורי נובמבר, בבחירות, או אולי ינואר, חילופי השלטון, וכנראה כל התקופה שגם…
אפרת: בין לבין.
ד"ר גודמן: בין לבין, ואני מניח שגם נקבל רמזים לזה גם לקראת הבחירות, שתי הרכבות האלה לקראת התנגשות. כואבת, ברוטלית, ומפרקת.
ובואי נחשוב רגע איך זה נראה. אופציה א', שטראמפ מנצח, ואופציה ב', שקמלה תנצח, אבל בשני המקרים כנראה שהניצחון יהיה ניצחון זעיר מאוד, על כאילו חוט השערה, כאילו זה תרחישים מאוד סבירים. אז ככל הנראה, הניצחון של אחד מהצדדים לא יהיה ניצחון מוחץ, והוא יהיה ניצחון חמוץ, ניצחון שיהיה קשה לצד השני לקבל אותו. ובתנאים האלה, לאור הקיטוב הפוליטי הרותח בארצות הברית, בואי נחשוב מה יקרה. אם טראמפ מנצח, לטראמפ יש תוכנית. מה הוא עושה ב-180 ימים הראשונים אחרי הניצחון שלו? ולמעשה גם כן בכל ארבעת שנות השלטון שלו. וזה…
אפרת: בואי נגיד ככה, אם הוא יצליח ב-100 הימים הראשונים, הוא יכול די לנוח ב-4 שנים אחר כך. [צוחקים]
ד"ר גודמן: ופה צריך להבין משהו, טראמפ של קדנציה השנייה זה לא טראמפ של קדנציה הראשונה, טראמפ שהגיע לקדנציה הראשונה בלי תוכניות. הוא נורא רצה להיות נשיא, הוא נורא… "או מיי גאד, אני נשיא".
אפרת: כן, וואו, זה הצליח הדבר הזה, מי היה מאמין?
ד"ר גודמן: עכשיו הוא מגיע עם אג'נדה, עם תוכניות, יש מכון מחקר, קרן הריטג', The Heritage Foundation. [מצחקק]
אפרת: וגם היו לו ארבע שנים.
ד"ר גודמן: ארבע שנים.
אפרת: לו ולעוזרים שלו לפתח את התיאוריה.
ד"ר גודמן: ואם מישהו אגב רוצה לקבל רמז למה התוכניות של טראמפ כנשיא, שיתעניין ב-Project 2025 של ההריטג' פאונדיישן. ואלו תוכניות, אפרת. אם תרצי, טראמפ הולך להכריז על המלחמה הגדולה, מלחמת הסטייט בדיפ סטייט.
אפרת: ואנחנו נדבר על זה הרבה מאוד בהמשך.
ד"ר גודמן: אנחנו נדבר על זה.
אפרת: כשננסה לנתח את התנועה הפופוליסטית.
ד"ר גודמן: וזה קשור לפירוק המשרד המשפטים וה-FBI, ולקחת את האליטה הבירוקרטית בארצות הברית, להחליף אותה, לפרק אותה. פעולה שגם היזמים הכותבים של Project 2025 מבינים שזו פעולה מאוד מהפכנית. ולמה ה-180 יום הראשונים? כי הם מבינים שצריך לעשות wins מהירים. צריך, יש כמה מהלכים, כמה ניצחונות מהירים, שהם יעשו על ההתחלה.
עכשיו, אם טראמפ נבחר, והוא עושה אקטיביזציה, הוא מפעיל את התוכנית, הוא מתחיל לפרק את הדיפ סטייט. מתחילה מלחמת העולם, של הסטייט בדיפ סטייט. איך אמריקאים, שסבורים כבר עכשיו שטראמפ הוא איום על הדמוקרטיה, ואם הוא נבחר אין יותר דמוקרטיה עבורם, זה מלחמה על נשמתה של ארצות הברית, לא פחות מזה. איך הם יגיבו לטראמפ מתחיל לפרק את משרד המשפטים, ה-FBI, [צוחק] למנות מקורבים לתפקידים אסטרטגיים ורגישים?
אפרת: או כמו שהוא אמר בעצמו, "אני אהיה דיקטטור ליום אחד".
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: ואז כבר הכל יהיה הרבה יותר קל.
ד"ר גודמן: כן, זה אפילו לא משנה אם הוא התכוון לזה כבדיחה או לא בדיחה, השאלה היא איך אנשים שמעו את זה. אפרת, הם ייצאו לרחובות. ואני אגיד לך איך הם לא יצאו לרחובות, מה לא יהיה שמה. הם לא יחזיקו דגל ארצות הברית. והם לא יגידו ד-מו-קר-סי, [אפרת מצחקקת] זה לא יראה מחאה מהסוג הזה.
אפרת: לא.
ד"ר גודמן: סביר להניח שזה הולך להיות, את יודעת, אנטיפה, Black lives matter, זה הולך להיראות… תראי, אנחנו מקבלים כבר עכשיו רמיזה לאופי האלים שזה יכול לתפוס ב… סביב המחאות נגד המלחמה שלנו, של הפרוגרסיבים בקולומביה ובקמפוסים. עכשיו תראי את זה, תגבירי את הווליום של זה, את הברוטליות של זה, את המסיביות של זה, ואת מקבלת תמונה, אגב, אני לא אומר שזה מה שיקרה, אבל זה בהחלט יכול לקרות. מה החלופה של זה?
אפרת: שקמלה תנצח.
ד"ר גודמן: שקמלה תנצח, עכשיו, אם קמלה תנצח, את יודעת, בחצי אחוז, בכמה קולות, במישיגן.
אפרת: "הם גנבו את הבחירות", זה כמעט קרה בפעם הקודמת.
ד"ר גודמן: הטראמפיסטים יקבלו את התוצאות?
אפרת: לא, לא, זה השישה בינואר 2020, בחזקת שלוש, או בחזקת עשר.
ד"ר גודמן: זאת אומרת, קשה שלא לראות, אם טראמפ מנצח, שהפרוגרסיבים יקבלו את זה שעבורם הדמוקרטיה הסתיימה, או שקמלה מנצח [כך במקור] שהטראמפיסטים יקבלו את זה שגנבו להם בסיפור שלהם את הבחירות בפעם השנייה, הפעם זה לא יקרה. איך שמסתובבים את זה, אמריקה היא נוסעת לקראת התנגשות פנימית. עכשיו, אפרת, אני מקווה שכל מה שאנחנו אומרים עכשיו, זה לא מה שהולך לקרות, היא לא תתנגש, תהיה העברה…
אפרת: מסודרת של השלטון לפי המסורת האמריקאית, כמו שזה תמיד קרה, כמו שבסוף בסוף זה קרה גם ב-2020.
ד"ר גודמן: עכשיו, בוא ניקח את כלל אצבע פשוט. כשאמריקה מתנגשת, היא משותקת. כשהיא מתנגשת מבפנים, כל התשומת-לב הפוליטית מועתקת פנימה, ואז כלפי חוץ, היא נהיית אדישה. אגב, לא רק שהיא נהיית אדישה, היא גם משותקת. אי אפשר להעביר חקיקה בקונגרס, אי אפשר להחליט על העברת תקציבים, על העברת חימושים, אי אפשר… היא לא יכולה לתמוך בבנות ברית שלה.
אפרת: וכאילו, אם אנחנו רוצים לנסות לצייר את זה בצורה גרפית, כל הטלפונים האדומים מצלצלים בבית הלבן, בטייוואן, הטלפון מטייוואן מצלצל, והטלפון מאוקראינה מצלצל, והטלפון מירושלים מצלצל, וכל העולם מחייג לשריף.
ד"ר גודמן: ואף אחד לא עונה.
אפרת: כן, איך אומרים, The lights are on but nobody's home.
ד"ר גודמן: ובתנאים האלה, אם קוראים לך ולדימיר פוטין, השוטר עכשיו קבור בתוך כאוס פנימי, מה את עושה? אולי את גונבת קצת. גונבת קצת אוקראינה. או עושה אסקלציה, אני לא רוצה, אגב, לדמיין איזה סוגים של אסקלציה שפוטין כבר מדבר עליהם. ואם קוראים לך שי ג'יפינג, היי, טיוואן, די מפתה, השוטרים לא מסתכלים, זה ההזדמנות לגנבים. ואם קוראים לך חמינאי או חסן נסראללה, יש כאן הזדמנות.
אפרת: אין מי שמסתכל עליך שאומר לך, Don't, אז אתה מבין שאתה יכול.
ד"ר גודמן: נכון. זאת אומרת, הנה כאן, אוקיי, זה התרחיש אימה, שככל שאמריקה מתקרבת יותר למאבק פנימי או לגרסאות, אפילו רכות ומתונות של מלחמת אזרחים באמריקה, מחוץ לאמריקה, אנחנו מתחילים להתקרב למשהו שמתחיל להרגיש…
אפרת: כמו גרסאות לא מתונות של מלחמת עולם.
ד"ר גודמן: [צוחק] כן, שלישית. אז האם כל זה יקרה? אני מנחש שלא. את יודעת למה? כי זה סביר מדי, משכנע מדי, ורציונלי מדי.
אפרת: וההיסטוריה היא הרי לא סבירה, לא מסודרת, ולא רציונלית.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: היא לא כל כך עובדת על פי התרחישים המסודרים האלה שאנחנו מנסים להציג כאן.
ד"ר גודמן: השתמשתי פה בשתי מפתחות, קיטוב פנים-לאומי, אנרכיה בינלאומית, וראינו את הקשר העמוק ביניהם. הקיטוב בתוך אמריקה מגביר את האנרכיה מחוץ לאמריקה.
אפרת: טוב, עכשיו צריך לקחת נשימה עמוקה, לתרגל נשימות.
ד"ר גודמן: [צוחק] ונדמה לי, אפרת, שבנינו את ה-case למה העונה שלנו צריכה להיות על אמריקה, ועל הסכסוך הפנים-אמריקאי, כי הוא סכסוך שהולך להשפיע עלינו הרבה יותר משאנחנו מעלים על דעתנו. ואם אנחנו רוצים להבין את המקום שלנו בעולם, אנחנו צריכים להבין את התהליכים הפנימיים בארצות הברית, ואת המחלוקת, את המלחמה הפנימית הגדולה שמתחילה להתרחש בארצות הברית.
אפרת: ובעיקר את הרעיונות העמוקים שיש מאחוריה, כי זה מה שאנחנו עושים כאן במפלגת המחשבות. מדברים על הרעיונות הגדולים שמאחורי הפוליטיקה, והפעם הרעיונות הגדולים שמאחורי הפוליטיקה האמריקאית.
[קטע מהשיר "This is America" בביצוע Childish Gambino - Daniel Glover]
“This is America
Don't catch you slippin' now
Don't catch you slippin' now
Look what I'm whippin' now
This is America [Woo, ayy]
Don't catch you slippin' now
Don't catch you slippin' now
Look what I'm whippin' now
This is America [Yeah, yeah]…”
אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה עוד פרק בעונה האמריקאית שלנו. בפרק הבא, נתחיל את המסע שלנו אל עומק הקיטוב האמריקאי, ואל מה שעומד מאחורי שתי התנועות הרעיוניות הגדולות שמאיימות להתנגש שם בקרוב.
אז אנחנו אמנם ממריאים לארצות הברית, אבל לא שוכחים כל הזמן שעדיין יש כ-115 אחים ואחיות שלנו שנמקים בשבי בעזה. אנחנו ממשיכים להתפלל לחזרתם הקרובה והמהירה, לבריאות הגוף והנפש, לשלומם של כל חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, ולחזרתם הביתה בשלום ובביטחון של כל המפונים והמפונות.
תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לויט ולשחר מונטלייק על ההפקה, ולמתן חיים ולניבה גולדברג מצוות דיגיטל.
אתם מוזמנים ומוזמנות לקבוצת הפייסבוק של מפלגת המחשבות, שם אפשר לקיים דיונים ענייניים ודי מעמיקים על התכנים שעולים כאן בהסכת. אפשר גם למצוא שם לינק לקבוצות שקטות שבהן אפשר לקבל עדכון בכל פעם שעולה פרק חדש. כל העונות הקודמות של מפלגת המחשבות, וגם תכנים מעולים נוספים, נמצאים באתר בית אבי חי ובכל יישומוני ההסכתים.
[המשך קטע מהשיר "This is America"]
“Look what I'm whippin' now
America, I just checked my following list and, you motherfuckers owe me
Get your money, black man [black man]
Get your money, black man [black man]
Get down…”
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments