הייתם מסוגלים לחיות על המבורגר 7\24? במובנים רבים, התזונה האינטלקטואלית שלנו מבוססת על ג'אנק-פוד. הטכנולוגיה שנועדה לעבוד לטובתנו קמה נגדנו, ומספקת בעיקר מידע שיכעיס אותנו - כי זעם, מתברר, הוא הרגש הוויראלי ביותר. תוסיפו למשוואה את העובדה שאנשים מעדיפים להתחשמל מאשר להשתעמם, ותקבלו מתכון בטוח לדיאטה של מידע מזיק. אז איך יוצאים מהלוּפּ? ברוכים הבאים ל"מפלגת המחשבות", פודקאסט חדש בהשתתפות ד"ר מיכה גודמן ובהנחית אפרת שפירא-רוזנברג, על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית. בפרק השני נבחן האם יש לנו בכלל אפשרות לצאת לחופשי מהשעבוד הדיגיטלי, ולהבריא את הקשר עם הטכנולוגיה?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/03/2021.
[צלילי פתיחה]
קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".
[רצף הקלטות]
דוד בן-גוריון: "נפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי."
גולדה מאיר: "אין ספק בליבי שהניצחון איתנו."
חיים יבין: "כן, כנראה מהפך."
בני גנץ: "הדמוקרטיה הישראלית ניצחה."
חיים רמון: "כמו לוויתן שאיבד את חוש הכיוון…"
אריאל שרון: "מי בעד חיסול הטרור?"
יצחק רבין: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה".
בנימין נתניהו: "הם מ-פ-ח-דים!"
מנחם בגין: "אשכנזי? עירקי? יהודים!"
אפרת: שלום לכם. אני אפרת שפירא רוזנברג ואתם מאזינות ומאזינים לעוד פרק של "מפלגת המחשבות" בו דוקטור מיכה גודמן חושף בפנינו את הרעיונות הגדולים שמאחורי הפוליטיקה הישראלית. בפרק הקודם דיברנו על מה קרה לפוליטיקה ולדמוקרטיה שלנו, ועל איך הפכנו משועבדים וכלואים בתוך עולם פנימי צר, נטול סקרנות ומתודלק בזעם ובפייק ניוז על ידי האלגוריתמים שמתוכנתים לשדוד את תשומת הלב שלנו ולהרוויח ממנה הרבה מאוד כסף. לתהליך הזה קראנו קיטוב, ומיכה גודמן שרטט אותו בצורה כואבת וללא רחמים. אם סיימתם להאזין לפרק הקודם והרגשתם משהו שבין בחילה לדיכאון קל, אתם לגמרי צודקים. אלה החדשות הרעות. אבל החדשות הטובות הן שיש מה לעשות. אז אם אתם רוצים לשמוע לא רק כמה רע, אלא גם מה אפשר לעשות כדי לתקן, הגעתם למקום הנכון. "מפלגת המחשבות", הדרך לשחרור. בפרק הקודם דיברנו על ההַמְשָׂגָה של אחת הבעיות הדרמטיות שגורמות לנו בעצם להיות משועבדים היום, למחשבות שלנו להיות משועבדות. סיפרתָ איך, בניגוד לזמנים מהעבר שכוחות חיצוניים היו משעבדים אותנו, קודם כל פיזית, אבל גם אינטלקטואלית, הכנסייה, המפלגה, שזה כוחות חיצוניים ששולטים בנו, בעצם היום אנחנו נמצאים במצב כמעט חסר תקדים בהיסטוריה של האנושות, שבהם מי שמשעבד את המחשבות שלנו זה בעצם אנחנו בעצמנו. והסברתָ מאוד מאוד יפה את המנגנונים, איך זה עובד, ולמה בעצם הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת את התהליך הזה באופן מוגבר ועל סטרואידים, אם אפשר לומר.
ד"ר גודמן: נכון, נכון, הטכנולוגיה היא יכולה להיות כלי שרת בידיים של רודנים חיצוניים. אבל הכי מעניין זה מה שקורה לחיים שלנו, שהטכנולוגיה היא משרתת את הרודן שבתוכנו, אנחנו נשלטים על ידי עצמנו, על ידי הנטיות שלנו, ולא יכולים להשתחרר מעצמנו, ולהיות פתוח, ולהאזין, ולהסתקרן, ולשנות את דעתנו, כי הטכנולוגיה נועלת אותנו בתוך עצמנו, ויש כל כך הרבה ספרוּת וסרטים על איך שהטכנולוגיה יוצרת דיקטטורה ששולטת עליךָ. צריך פעם להתחיל לדבר על איך שהטכנולוגיה יוצרת את הדיקטטורה העצמית שלנו, אנחנו נעולים בתוך עצמנו.
אפרת: אבל היום אנחנו רוצים לדבר על מה אפשר לעשות, נכון? בפרק הקודם דיברנו על השיעבוד, היום אנחנו רוצים להתחיל לדבר על השחרור, על הגאולה, על מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להחזיר לעצמנו את השליטה על המחשבות שלנו, להשיב לנו את החירות. והאמת היא שאתה כתבת על זה ספר עכשיו, לאחרונה, נכון? "הפרעת קשב".
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: זה ספר שיוצא בקרוב במהדורה מוגבלת מאוד, ורק אחר כך יצא גם לחנויות, ובספר אתה לא רק מדבר על כל מה שדיברנו בפרק הקודם, אלא אתה גם מסביר שכדי להתחיל להתמודד עם הבעיה, צריך קודם כל להיות בטוחים שהִמְשַׂגנוּ אותה נכון.
ד"ר גודמן: אז בואי ננסה לעשות את זה עכשיו.
אפרת: אוקיי.
ד"ר גודמן: אני אנסה, אני אמכור לך, אפרת, כמה ניסוחים שונים של מה הבעיה, מה היא בעצם הבעיה. אז נתחיל על גבול המובן מאליו, ועדיין זה מאוד מעניין. מה קרה שטכנולוגיה שולטת עלינו, זאת אומרת, עצם המשפט שאמרנו, שבו פתחת את הפודקאסט הזה, שהטכנולוגיה שולטת עלינו, והיא גורמת לנו להשתעבד לעצמנו, כל מה שאמרת. זה בפני עצמו מאוד מוזר, בגלל שאם נזכר, מה התפקיד של טכנולוגיה? התפקיד של טכנולוגיה זה לשרת אותנו, ולשחרר אותנו. ואז לפני כעשור, קצת יותר, בני האדם התחילו להתמכר לטכנולוגיה דיגיטלית. להתמכר פירושו, שאתה לא שולט על ההתנהגות שלך, שאתה לא יכול להפסיק. שזה… אז את אומרת, קרה כאן משהו מעניין, הכלים שנוצרו כדי לשחרר אותנו, שולטים עלינו.
אפרת: הגולם קם על יוצרו.
ד"ר גודמן: אשכּרה הגולם, זה בדיוק המיתוס.
אפרת: ליטרלי, ליטרלי, זה המיתוס של הגולם מפראג.
ד"ר גודמן: כן, כן, נכון. המשמעות של הַהַמְשָׂגָה הזאת, זה שכמו שאת אומרת, אין מה להיאבק בטכנולוגיה, ואין מה להתנזר מטכנולוגיה. שתי האופציות הללו לא רלוונטיות. לא תוקפים טכנולוגיה, ולא מתנזרים מטכנולוגיה, להפך, מבריאים את הקשב שלנו עם טכנולוגיה, מחזירים לטכנולוגיה את התפקיד המקורי שלה. ועכשיו, השאלה הגדולה היא, איך עושים את זה? כשממשיגים כך את הבעיה, כך צריך לחשוב על הפתרון. צריך לחשוב, מה הטכנולוגיה עשתה לנו ברגע שהתחלנו להתמכר אליה?
אפרת: אוקיי, אז זאת דרך אחת להמשִׂיג.
ד"ר גודמן: את האתגר.
אפרת: את האתגר.
ד"ר גודמן: את האתגר.
אפרת: אוקיי.
ד"ר גודמן: דרך השנייה, שהיא יותר מעסיקה אותי, יותר מעניינת אותי. כלכלת התשומת לב, שמרוויחה כסף מסָחַר בתשומת לב אנושית, באמצעות האלגוריתמים, באמצעות המסכים הדיגיטליים המהפנטים, הם שואבים מהתודעה שלנו את הנפט, את המשאב היקר הזה, את התשומת לב שלנו. כתוצאה מכך, יש אשכרה פחות קשב בעולם, אפרת. יש מחקר שמוכיח את זה, נורא מעניין. הכניסו אנשים לחדר. מישהו לחדר, אומרים "תלחץ על הכפתור הזה", הוא לוחץ או היא לוחצת, ו-זזזז, זרם חשמלי, בוואט נמוך, לא פוגע באף אחד, אבל לא נעים, בהחלט כואב. שואלים את מי שעובר את הניסוי "ואתה מוכן ללחוץ על הכפתור הזה עוד פעם?" -"לא!". [צוחק] מי רוצה לחשמל את עצמו מיוזמתו ומרצונו? אז אמרו לו, אוקיי, תשמע, אנחנו עכשיו יוצאים רגע מהחדר, ל-20 דקות, תישאר פה, תעסיק את עצמך. יש מצלמה בחדר בלי שהוא יודע. אנשים, חלקם אחרי ארבע דקות, התחילו…
אפרת: לחשמל את עצמם.
ד"ר גודמן: …לחשמל את עצמם.
אפרת: רק משעמום, הם לא יכלו לשאת את השעמום.
ד"ר גודמן: המסקנה של החוקרים זה שאנשים כל כך חוששים מלהיות לבדם עם עצמם, עם המחשבות של עצמם, עם התחושות שלהם, ללא גירויים, שהם מעדיפים לחשמל את עצמם [צוחק] ולהפיג את השעמום, מאשר להיות לבד עם עצמם.
אפרת: וואו, מטורף.
ד"ר גודמן: חרדת שעמום זה אחד מהנזקים הגדולים של עולם שזלל מאיתנו את הקשב. אחת הסיבות לכך שיש גרעון קשב, זה שאנשים מערביים, שזה אני ואת וכולנו…
אפרת: כולנו, כולנו בעצם.
ד"ר גודמן: …ורוב המאזינות והמאזינים, וגם אנשים לא מערביים.
אפרת: מה שנקרא like it or not, כולנו שם.
ד"ר גודמן: כן. גם אנשים לא מערביים, הם כבר עברו את ההפנמה של הערכים המערביים. אנחנו מעריכים הישגים, אנחנו לא מעריכים נוכחות. המשמעות היא שאנחנו לא רואים בתשומת לב שלנו מטרה. אנחנו רואים את תשומת לב שלנו אמצעי. אנחנו מגייסים את התשומת לב שלנו בשביל להתרכז ולהשיג משהו. הבודהיסטים, למשל, לא רואים ככה את העולם. תשומת לב, זה לא אמצעי למטרה, התשומת לב…
אפרת: זאת המטרה.
ד"ר גודמן: …זאת המטרה. עכשיו, שימי לב מה קרה. התרבות המערבית לא נותנת ערך תרבותי לתשומת לב, אבל פתאום יש ערך…
ביחד: כלכלי.
ד"ר גודמן: לתשומת לב. מבינה את הקטע? כשהרנאן קורטז, הכובש הספרדי, מגיע עם האוניות שלו והכובשים שלו מספרד למרכז אמריקה, והצפון של דרום אמריקה, ופתאום הם ניגשים לנהרות, מוציאים משם זהב, ומעמיסים על האוניות, והילידים המקומיים לא עוצרים אותם. אז האגדה מספרת: מישהו שאל אותם: "למה אתם נותנים להם לקחת מכם את כל הזהב?" אז הם אומרים: "אנחנו לא מבינים מה האובססיה של הספרדים עם החומר הצהוב הזה". את מבינה? [אפרת מהמהמת בהבנה] נורא קל לשדוד מציביליזציה משאב, אם הם לא מעריכים אותו. הציביליזציה המערבית לא מעריכה תשומת לב, ולכן נורא קל לתאגידי תשומת לב, לשדוד מאיתנו. דרך אחרת לחשוב על הבעיה, אנחנו נמצאים באמצע מהפכת הידע המהיר. זאת אנלוגיה מדהימה של קארל ניופרט [כך במקור]. זאת אנלוגיה למהפכת ה… מזון המהיר. אי שם באמצע המאה ה-20, היה מהפכת המזון המהיר, The Fast Food Revolution. מה זה אומר? שפתאום אפשר לאכול אוכל מאוד טעים, ו… את לא תמיד חושבת ככה, אבל fast food זה טעים בפה. [צוחקים]
אפרת: מהיר, זול וטעים.
ד"ר גודמן: מהיר, זול וטעים, שיש מדהים, ויש אנשים שדיברו על זה ש-fast food יצמצם את הפערים הכלכליים החברתיים, וזה רק בשורה טובה תצא מכל הדונאטס והמקדונלדס וכל זה, מה-fast food. וכעבור עשור, ארה"ב חווה משבר בריאותי. השמנת יתר…
אפרת: סכרת.
ד"ר גודמן: …סכרת, ועוד נזקים אדירים של מהפכת המזון המהיר.
אפרת: וגם פערים חברתיים, זאת אומרת מאוד מאוד ברור מי צורך את המזון המהיר…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: …בגלל האלמנט שהוא זול, ולא רוצה להשקיע כסף באוכל איטי ובריא.
ד"ר גודמן: זה השלכות חברתיות והשלכות גופניות והשלכות בריאותיות. ואז התחילה תנועת ה-slow food. להכין את האוכל לאט, להנות מהתהליך ולא רק מהיעד, לאכול אותו לאט. slow food שמבטאת מודעות חדשה והיא הקונטרה ל-fast food. עכשיו תראי את האנלוגיה המדהימה, המאירת עיניים, שעושה קארל ניופרט, fast information זה כמו fast food. רק fast food, מזון מהיר, יצר משבר בריאותי. fast information עושה משבר לדמוקרטיה שלנו. ברגע שאנחנו צורכים אינפורמציה, מנות קומפקטיות שיוצרות אפקט מהיר, ריגוש מהיר, ואז הריגוש דועך ואתה צריך עוד מנה מהירה של אינפורמציה.
אפרת: לא, וגם דיברנו על זה יותר… בפרק הקודם, זה גם מעורר בנו זעם…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: …שזה תחושה שמאוד מאוד מפעילה אותנו.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: וזה גם מנות מאוד מאוד גדושות בשקרים, כי הם יותר מעניינים…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: …והם יותר מפעילים אותנו.
ד"ר גודמן: אז אנחנו… אז העולם הזה, אפרת, בואי נדבר על slow information. על להנות מהתהליך של למידה, של רכישת אינפורמציה.
אפרת: וגם פה צריך לשים לב להרכב ה"תזונתי" במרכאות של האינפורמציה המהירה…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: …אל מול ההרכב התזונתי של האינפורמציה האיטית יותר, שהיא יותר בריאה לנו.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: זה, זה לשים את הדגש על הבריא.
ד"ר גודמן: בואי ננסח את זה ככה. מהפכת המזון המהיר יצרה עבור רבים מאיתנו דיאטת מזון לא בריאה. מהפכת הידע המהיר מייצרת לנו דיאטת אינפורמציה לא בריאה. אנחנו פשוט צורכים מנות גדולות מדי של אינפורמציה לא בריאה. וההַמְשָׂגָה הרביעית, שהיא בעיניי הכי חשובה, היא הכי תועיל לנו. יובל נח הררי, שאני… יש לי יחסים מורכבים איתו, כי הוא מוכר הרבה יותר ספרים ממני, [צוחקים] הוא מאוד מאוד מוצלח, הוא סופר ספרי עיון הכי מוצלח בישראל. כן. אז יש לו הבחנה מאוד חשובה למהפכה הדיגיטלית. לא צריך להשוות אותה, את האינטרנט להופעה של הרדיו והטלוויזיה. המהפכה הדיגיטלית היא בסדר גודל של המהפכה התעשייתית והמהפכה החקלאית. על זה אנחנו מדברים, כאן אנחנו חיים. עכשיו, אם המהפכה הדיגיטלית היא בעוצמה של המהפכה התעשייתית, זה לא צריך להפתיע אותנו שיש לה השלכות לא מתוכננות. מה זה השלכה לא מתוכננת? משבר בדמוקרטיה זה השלכה לא מתוכננת של מהפכה טכנולוגית. דיכאון שהולך וגובר וחרדה גוברת שקורה היום אצל בני נוער ולא רק אצל בני נוער, זה השלכה לא מתוכננת של המהפכה הדיגיטלית. עכשיו, למה אני אוהב את האנלוגיה הזאת? האנלוגיה לפאסט-פוד, מדברת על slow food, slow information, זה נחמד, זה יפה, זה יכול לעזור לנו. אבל האנלוגיה למהפכה התעשייתית, שהיא האנלוגיה היותר מדויקת, היותר עוצמתית, שאנחנו צריכים לדבר עליה. כעבור 150 שנה, כשהתחילו להתפתח, כשבני האדם גילו את ההשלכות הלא מתוכננות של המהפכה התעשייתית, התחיל להיווצר מודעות חדשה. לימים אנחנו נקרא לה מודעוּת ירוקה. המודעוּת הזאת, העירנות החדשה הזאת, שיצרה בסוף את התנועה הירוקה, שהיא משפיעה על החיים של כולנו וכולנו מתחילים להבין ולהפנים נתחים מהרעיונות האלה, זאת המודעוּת עצמה, אפשר לנסח אותה כך, איך מצילים את כדור הארץ מההשלכה הלא מתוכננת של המהפכה התעשייתית? נדמה לי, אפרת, שהגיע הזמן לשאול את השאלה המקבילה - איך מצילים את הדמוקרטיה ואת המודעוּת שלנו מההשלכה הלא מתוכננת של המהפכה הדיגיטלית?
אפרת: אוקיי, אז אלה היו ארבע הַמשָׂגות שונות בעצם לאותה בעיה.
ד"ר גודמן: כן, נכון.
אפרת: עכשיו צריך להתחיל לדבר על איך, איזה סוגים של פתרונות אנחנו יכולים לייצר. ואני רוצה להתחיל דווקא עם ההַמְשָׂגָה האחרונה שדיברת עליה…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: …עם ההַמְשָׂגָה של התנועה הסביבתית, כי אני חושבת שהתנועה הסביבתית, היא גם בשנים האחרונות, לעומת השנים הראשונות שלה, כן? ששם שמו דגש אולי על מִחזוּר ומִחזוּר ומִחזוּר ומִחזוּר, אאא… היום כבר מבינים שזה צריך להיות פתרון, כמו שאוהבים לקרוא היום לכל דבר, היברידי.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: הוא צריך להיות מורכב מכל מיני סוגים…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: …של אמצעים, שאם, ככה, אני אעשה עליהם איזה וִויש מהיר ועכשיו אתה אולי תרחיב אותם, זה קודם כל, איזושהי רגולציה. בתחום הירוק, יש יותר ויותר חקיקה לאורך השנים, שמסדירה מה מותר לעשות, מה אסור לעשות, מגינה על הסביבה, מייצרת כללי התנהגות רגולטוריים. אחד. שתיים, לייצר איזשהו שינוי התנהגותי אצל אנשים, בהרגלים שלהם. כן, מה אתה עושה, מה אתה לא עושה, אתה קונה חד-פעמי, אתה לא קונה חד-פעמי, אתה ממחזר, אתה לא ממחזר, למרות שזה לא מה שיציל את כדור הארץ, אם זה יהיה רק זה, אבל זה שינוי התנהגותי בתודעה של בני האדם.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: ובסוף, יש תעשייה מאוד מאוד מפותחת ברחבי העולם, שמנסה לתת באמצעים של אאא… פיתוחים חדשים, אנרגיה חלופית וכולי, לתת פתרונות לבעיה הזאת.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: הנושא של העישון הוא מאוד מאוד דומה. כאילו, אנחנו פחות או יותר בני אותו גיל, נכון?
ד"ר גודמן: ארבעים… כן, 46, כן. [צוחק]
אפרת: כן, אז אנחנו עוד זוכרים את הימים שבהם אנשים עישנו באוטובוסים, במסעדות, במטוסים. אני כל החיים שלי עברתי במטוסים, ועישנתי פסיבית.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: פשוט אאא… עשן בכמויות אדירות. זה היה בכל מקום, בישיבות, במשרדים, כולם עישנו, בתים הריחו כמו מאפרות. [ד"ר גודמן צוחק] היום, אנחנו לא הרבה שנים אחרי, והמצב הוא הפוך ב-180 מעלות. זאת אומרת, היום עושים שיימינג לאנשים שמעשנים. כן, אתה הולך ברחובות בניו יורק, אנשים עומדים בכניסה. פעם היו, לפני עשר שנים היו פינות עישון במשרדים, היום אפילו זה אין, אנשים יורדים למטה בכניסה לבניין, בקור של מינוס עשרים מעלות…
ד"ר גודמן: גם בחורף הקר. כן.
אפרת: …ומחששים מהר, מהר, מהר, וחוזרים בחזרה למשרד, כי לא יעלה על הדעת בכלל. היום, אם אתה רואה סיגריה בתכנית טלוויזיה, זה כאילו, זה פוגעני, אתה לא… [ד"ר גודמן צוחק] זה כמו לראות מישהו נוסע באוטו בלי חגורת בטיחות. וזה שינוי רגולטורי. אסור לעשן במקומות ציבוריים. אסור לעשן בבתי עסק, אסור לעשן במסעדות, יש פינות עישון במסעדה, וזה וזה וזה. המחוקק נכנס פה לתמונה, ויצר שינוי רגולטורי, שאני לא מדברת בכלל על האזהרות ששמים על הסיגריות, זה מסוכן לבריאות, באותיות קידוש לבנה, וכו'.
ד"ר גודמן: אני אשאל אותך אפרת, איך נראה שינוי רגולטורי, שיכול להבריא את ההרגלים הדיגיטליים שלנו?
אפרת: נכון. אתה יודע, אז שוב, אגב, נגיד כמובן את המובן מאליו, שגם בתחום של הסביבה יש שינויים רגולטוריים. מה אסור לזהם, איפה אסור לזרוק פסולת, מי יכול? מה צריך? איך צריך לטפל בדברים האלה?
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: אז יש פה שאלה, איזה שינויים רגולטוריים יכולים?
ד"ר גודמן: נכון. אז אילו בעיקר לדעתי רגולציות של תאגידי תשומת הלב עצמם. למשל, האם מותר לפייסבוק לייצר דיאטת אינפורמציה כזו שמפרקת את הדמוקרטיה? לדעתי זאת שאלה שכדאי שנתחיל לשאול. למשל, האם אפשר לפקח על האלגוריתם של פייסבוק? נשאלת השאלה, האם זה בסדר שהוא מתעדף זעם מעל לכל אמוציה אחרת? ומכיוון שכולנו צורכים את האינפורמציה שפייסבוק ממיינת עבורנו, נדמה לי שזה כן העניין של הציבור. זאת אומרת, אלו שאלות גדולות וחשובות שלא בישראל, אלא בכל העולם, אנחנו חייבים להתחיל לשאול. וככל…
אפרת: והקונגרס האמריקאי עוסק בהם בימים אלו. התחלה, זה בחיתולים.
ד"ר גודמן: נכון, אבל הקונגרס האמריקאי בעיקר עוסק באולי פירוק…
אפרת: המונופולים.
ד"ר גודמן: …המונופולים.
אפרת: שגם זה משהו.
ד"ר גודמן: זה חשוב, אבל להתחיל לגעת ב… תראי, משרד הבריאות כן שואל שאלות על מסעדה כדי לתת לה היתר על איכות המזון, נכון? אף אחד לא שואל איכות האינפורמציה שאנחנו נושמים אל תוך מחזור הדם האינטלקטואלי שלנו, וכתוצאה מכך שזו אינפורמציה רעילה, הדמוקרטיה שלנו מתפרקת. כדאי להתחיל את הדיון הזה. הנה כאן זה מתחיל. דרך אגב, כשהזכרת סיגריות, חלק גדול מהסיבה שיש מהפך באופן שבו בני האדם מתייחסים לעישון ולעישון פסיבי, זה לא רק רגולציה, זה… נוצרה מודעות מוגברת. המהפך שתיארת זה כשאנחנו הילדים נסענו במטוסים מלאי עשן…
אפרת: עם מכוניות, אוטובוסים.
ד"ר גודמן: …זה נראה לנו טבעי לגמרי, והיום כשהולכים לשדה תעופה, אנחנו רואים את התמונה ההפוכה, סימטרית, אולי קיצונית. התאי שיימינג האלה של המעשנים, ההיפוך הוויזואלי שמשקף היפוך תרבותי ותודעתי, הוא קרה בגלל שאנשים השקיעו הרבה מאמצים ומשאבים להגביר את הערנות שלנו לתופעה הזאת. אגב, בדרך כלל, כשאנשים מבוגרים מנהלים את השיחה הזאת, זה על הילדים שלהם. וזו שיחה לא נכונה. זאת אומרת, זה מאוד חשוב לדבר על ילדים וסמארטפונים, בגלל שהבעיה היא בעיה חריפה וגדולה, ומאז 2011 יש זינוק בחרדה וזינוק בדיכאון וזינוק באובדנות של בנות נוער. וג'ין טווינג מאוניברסיטת סן דייגו, מצביעה לדעתי די בצורה משכנעת שהזינוק של 2011, שמשבר בריאות הנפש שמתחיל ב-2011 ולא הסתיים, זה קשור לזה שב-2011 הסמארטפונים נהיו חלק מהיד, מהגוף, ומה שיש שם מהתודעה של כל כך הרבה אנשים. אז זה נכון לנהל את השיחה הזו על בני נוער, אבל הרבה פעמים כשאנחנו מנהלים את השיחה הזאת על בני נוער, זאת הצורה שלנו לא לנהל את השיחה הזאת על עצמנו. אם אנחנו נחשוב על ריפוי באמצעות הגברת המודעות, זה להישען על הכוח של התרבות, ול… אפרת, לתרבות יש כוח. אני אגיד לך למה לתרבות יש כוח. תרבות מייצרת ציפיות מהאנשים שנוטלים בה חלק. למשל, איך מעצבים תרבות שהיא בריאה מבחינה דיגיטלית, איך היא נראית? אז אני אתן לך כמה מאפיינים, אבל המאפיין הראשון זה לשנות את הנימוסים שלנו. כיום מאוד מאוד מנומס שבאמצע שיחה עם מישהו הוא מסתכל בסמארטפון, ובאמצע ישיבה הם בטלפון, ובאמצע הרצאה הם בטלפון, את יודעת מה לא מנומס?
אפרת: מה?
ד"ר גודמן: להגיב לוואטסאפ אחרי 6 שעות, להגיב לאימייל אחרי 24 שעות. יש על זה מחקר, זה פשוט נשמע, זה מאוד לא מנומס. אדם אלטר כותב שהיום, כעשירית מההתכתבויות באימייל, זה התנצלות על זה שאתה לא היית מספיק זמין. אז תראי, החלפנו ציפייה אחת בציפייה אחרת. החלפנו את הציפייה לקשב, "תהיה איתי", "תהיי איתי", לציפייה חדשה, זמינוּת. עכשיו…
אפרת: אגב, וזאת ההזדמנות לנפץ איזשהו מיתוס מאוד מאוד מקובל, אבל חייבים לנפץ אותו, של ה-multitasking.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: זה… יש את המיתוס הזה, שבטח, אנחנו multitaskers היום, אנחנו יודעים לעשות כמה דברים בבת אחת, אני יכולה לשבת ולדבר איתך עכשיו, ותוך כדי להסתמס עם הילדים שלי, איפה הארוחת צהריים שהכנתי להם ואיך בדיוק לטפל בה. אבל זה שקר, זה לא נכון.
ד"ר גודמן: זה שקר, נכון. על פי המחקר, multitasking זה מיתוס, מה שאנחנו עושים זה task switching. כל פעם שאנחנו עוברים ממטלה אחת למטלה אחרת, אנחנו משלמים מחיר מעבר. זה לוקח לנו זמן, לפעמים הרבה זמן, לחזור לדרגת הבהירות שהיה לנו קודם לכן. לכן, מהפכה תרבותית כאן, זה לתעדף קשב.
אפרת: להפוך את הפירמידה.
ד"ר גודמן: זה בסדר אם לא תענה למייל שלי, אבל כשאנחנו ביחד, בואו נהיה ביחד. זה בסדר אם אתה משיב לי לוואטסאפ אחרי 40 דקות, אבל כשאנחנו ביחד, בואו נהיה ביחד. לתעדף קשב על זמינות, זאת דוגמה לערנות חדשה שמייצרת נימוסים חדשים וציפיות חדשות. ציפייה לקשב.
אפרת: וזה תחת הקט… וזה תחת הקטגוריה של שינוי תודעה.
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: אני לא יודעת אם אתה רוצה לדבר על זה עכשיו או אחר כך, זה לא משהו שאנחנו יכולים לעשות לבד.
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: זאת אומרת, זה משהו שנורא נורא קשה לעשות את השינוי הזה, ואני יכולה להעיד על עצמי, בתור מישהי שהבן הקטן שלי הוא בן 11, והוא היחיד בכל השכבה שלו בבית הספר, שלוש כיתות בשכבה, כי כיתה ה' הוא היחיד שאין לו סמארטפון.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: וזה מאוד קשה. זה סבל. זה מריבות בלתי נגמרות, ואני מסבירה לו ומראה לו מחקרים וטוחנת לו את השכל. אבל זה נורא נורא קשה.
ד"ר גודמן: רק כקהילה, רק מודעות קולקטיבית, קבוצתית, יכולה להתמודד עם זה. עכשיו בואי ניקח את זה הלאה. אם אין מודעות לזה, אם אין מודעות תרבותית לזה, אם אין ציפייה לקשב, ואת היחידה ששמה את הטלפון על מצב טיסה וכולם בטלפון בזמן מפגש משפחתי, זה מאוד מאוד לא נעים. זאת אומרת, אנחנו צריכים להתחיל… כמו שאנחנו צריכים להתחיל להתניע שיחה על רגולציה, אנחנו צריכים להתניע שיחה על מהם הציפיות שלנו אחד מהשני. עכשיו, יש כאן בעיה ואני מאוד מאוד מודע לה. תרבות משתנה, אבל היא משתנה לאט. נימוסים משתנים, אבל הם משתנים לאט. ציפיות חברתיות משתנות ומשתנות לאט. אבל כשהן משתנות, המציאות משתנה. דרך אגב, ציפייה חברתית ממעשנים, שינתה את כמות המעשנים. ציפייה חברתית ביחס לקטיפת פרחי בר, שינתה את תרבות קטיפת פרחי הבר בישראל. גם הציפייה החברתית הזאת יכולה להבריא את התרבות הדיגיטלית שלנו. אבל יש בעיה ויש כאן כשל, והכשל הוא הבא: ציפיות ותרבות משתנה לאט, טכנולוגיה משתנה מהר. אני חושש שעד שיהיה לנו את הקוד החברתי הנכון, שנשמנו אותו פנימה והפנמנו אותו לגבי היחסים שלנו…
אפרת: זה יהיה too late לחלוטין.
ד"ר גודמן: …עם סמארטפונים, כבר לא יהיה סמארטפונים, יהיה…
אפרת: הדבר הבא.
ד"ר גודמן: …הדבר הבא. וזה הבעיה וזה האתגר, אבל, אבל, אבל זה המרכיב השני בתיקון, לצד רגולציה, מוּדעוּת.
אפרת: וזה במידה מסוימת מביא אותנו באופן מאוד מאוד אורגני, לפתרון השלישי…
ד"ר גודמן: למרכיב השלישי…
אפרת: …למרכיב השלישי.
ד"ר גודמן: …שזה בעיניי הכי חשוב.
אפרת: כן. שאם הזכרנו שבמהפכה הירוקה, או בתנועה הירוקה, זה אחד הדברים הכי חמים היום, כן? תעשיות של אנרגיה חלופית, אם משהו יציל את כדור הארץ, זה זה.
ד"ר גודמן: כן. בדיוק, עכשיו…
אפרת: זאת אומרת, שיפסיקו להשתמש בנפט, בכמויות מסחריות, לא בגלל שאנשים יתחילו לרכב על אופניים, [ד"ר גודמן צוחק] לעבודה שלהם בכבישים בין עירוניים, אלא בגלל שתהיה להם אנרגיה חלופית להשתמש בה.
ד"ר גודמן: נכון, נכון.
אפרת: אז מה המקבילה של זה בתעשיית תשומת הלב, ובמהפכה הדיגיטלית?
ד"ר גודמן: TLT, TLT זה כינוי שאנשים מתחילים לדבר עליו, ל-technology that liberates us from technology. טכנולוגיה שמשחררת אותנו מטכנולוגיה. ו-TLT צריכה להיות התודעה שלנו, ולדמוקרטיה שלנו, מה שאנרגיה ירוקה, ותעשייה ירוקה היא, עבור כדור הארץ שלנו. להגן עלינו מהנזקים הלא מתוכננים של מהפכה טכנולוגית. אבל הנה העניין אפרת, כשזה מגיע למשאב הזה, בניגוד לתשומת-לב שלנו…
אפרת: של מידע ופרטיות.
ד"ר גודמן: כן, יש תעשייה טכנולוגית שלמה שמטרתה ותכליתה, להגן על האינפורמציה שלנו.
אפרת: נכון.
ד"ר גודמן: כשזה מגיע לתשומת-לב שלנו, יש רק סייבר התקפה ואין סייבר הגנה. יש סייבר התקפה על התשומת-לב שלנו, מתקפות מדהימות שמשתמשות בחולשות שלנו, כדי לשלוף מאיתנו מנות יקרות של נפט, של תשומת-לב, ואין סייבר הגנה.
אפרת: אה, זה נורא מפתיע, כי פשוט, [ד"ר גודמן צוחק] כמו שאמרה נועה קולר ב"חזרות": "אין לי אינטרס".
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: לאף אחד אין אינטרס, נכון, להיום, לפתח סייבר הגנה.
ד"ר גודמן: נכון. ולכן השאלה הגדולה היא, השאלה הגדולה היא איך עושים מוניטיזציה של הגנה על תשומת-לב? איך הופכים, האנלוגיה הכי טובה שלי כאן, זה יש information security, זה נכס, ואנשים משלמים עליו הרבה כסף, צריך להתחיל לדבר על attention security, ולדעתי לא ניכנס אליו כאן, זה יכול להיות שווה הרבה מאוד כסף, והנה לך מה זה הלב הפועם של TLT, סייבר הגנה על תשומת-לב. יש סימנים, ניצנים לכך, שהתעשייה הזאת…
אפרת: מתחילה.
ד"ר גודמן: …היא מתחילה. אני מאוד מקווה שהיא תצמח דווקא מישראל.
כדי שישראל, היא לא רק תהיה… את מכירה את הנרטיב של ה-Startup Nation. [מדקלם בקול רשמי] "ישראל היא המדינה המובילה בעולם בפיתוחים טכנולוגיים". זה נחמד, זה יפה, אבל נדמה לי שהרבה יותר גאווה לאומית, זה… אם אנחנו לא נוביל את העולם בפיתוחים טכנולוגיים, נוביל את העולם בפיתוחים של טכנולוגיה ששומרת עלינו מטכנולוגיה, ונפתח את התרבות שמגוננת עלינו, מהנזקים הלא מתוכננים של הטכנולוגיה. זאת תהיה גאווה לאומית, שהטכנולוגיה הישראלית תפתור בעיה עולמית. איזה בעיה? את הבעיה של הטכנולוגיה עצמה. וזה Attention Security, וזה TLT.
אפרת: כלומר, זה לא גמילות חסדים.
ד"ר גודמן: זה לא גמילות חסדים.
אפרת: אתה לא מדבר על מגזר שלישי. אתה לא מדבר על עמותות שיעשו דברים ללא מטרות רווח.
ד"ר גודמן: תראי… בדיוק, בדיוק. אני מדבר על…
אפרת: אתה מדבר על פיתוח… אתה יודע מה, אנחנו מדברים על זה לא מעט, על פיתוחים טכנולוגיים שחלקם אפילו יכולים להיות מאוד פשוטים, לואו טק, לא הייטק, כמו, כמו שיש שעון שבת לחשמל שמדליק לנו ומכבה לנו, למי ששומר שבת ולא מדליק ומכבה אור בשבת. שעון שבת ששולט על הוויי-פיי שלי בבית, אם אני רוצה שבזמן ארוחת הערב…
ד"ר גודמן: ואולי אפילו על הטלפונים עצמם.
אפרת: על הטלפונים עצמם, אם אני רוצה שבזמן ארוחת הערב, הילדים שלי לא יהיו עסוקים בסמארטפונים שלהם, השעון שבת, בום, מכבה להם את הטלפונים בין שבע לשמונה בערב.
ד"ר גודמן: או לפחות בשולחן, איפה שאוכלים.
אפרת: נכון, כן.
ד"ר גודמן: ואז כשהם… הם יצטרכו לקום מהשולחן, להשתמש בטכנולוגיה ולחזור, כשהם בשולחן, אולי זו צורה ראשונית, בתולית וחשובה של TLT. ככל הנראה, אנחנו לא יכולים להתמודד עם טכנולוגיה ללא טכנולוגיה. ואם נחבר את זה לשתי הדברים הקודמים שאמרנו, באמצעות מודעות מוגברת, באמצעות רגולציה חכמה, באמצעות טכנולוגיה חדשה, אולי ניתן יהיה, בואי נעבור על זה, לצמצם את גירעון הקשב. שיהיה יותר קשב ויותר תשומת לב פנויה בעולם. אולי אנחנו נוכל לעבור דיאטת אינפורמציה יותר בריאה, יותר בריאה נפשית, יותר בריאה פוליטית, יותר בריאה לדמוקרטיה שלנו. ואולי אנחנו נוכל להבריא את היחסים שלנו עם הכלים שלנו. שהטכנולוגיה תחזור לתפקיד המקורי שלנו. לא לשלוט עלינו, אלא לשחרר אותנו.
אפרת: וכל הדברים האלה, אולי יחזירו לנו את החירות. את היכולת לחשוב בצורה פתוחה, להקשיב לצד השני.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: להיות סקרנים, זה יחזיר לנו את הסקרנות.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: ואולי…
ד"ר גודמן: וזה מאוד לא אינטואיטיבי, מאוד לא אינטואיטיבי. כי כשאנחנו מדברים על איך אנחנו מבריאים את היחסים שלנו עם עצמנו, איך אנחנו מבריאים את היחסים שלנו עם אנשים אחרים, לחשוב שזה הכל מתחיל אולי בריפוי היחסים שלנו עם טכנולוגיה, זה לא אינטואיטיבי, ודווקא בגלל זה כדאי להגיד את זה, ולהתחיל לדבר על זה.
[מוזיקה]
אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה עוד פרק של מפלגת המחשבות. דוקטור מיכה גודמן על הרעיונות החכמים. יובל אונגר עורך את התוכן, ניר לייסט עורך הפסקול, ואייל לויט על ההפקה. פרקים והסכתים נוספים של "בית אבי חי" מחכים לכם באתר ובכל פלטפורמות הפודקאסטים.
[מתוך השיר "ואלס להגנת הצומח", בביצוע להקת ג'יין בורדו ואיה זהבי פייגלין]
"כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע
והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף!
רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז, היה מצבי אחר."
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires