הפרויקט הפוסט-מודרניסטי שאף ליצור חברה פתוחה ולא שיפוטית, שלא רודפת יחידים בשם אמת מקודשת. אז איך זה שהוא הוביל לתוצאה ההפוכה? בכדי להשיב לשאלה הזו נעמיק בפרק הקרוב בפרויקט להפרטת האמת, במאבק על השליטה במפעלים לייצור הכוח, ובשורשים המיסטיים שמאחורי התפיסה ש״שפה יוצרת מציאות״.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/09/2024.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".
[רצף הקלטות]
Martin Luther King Jr.: “I have a dream that one day…”
John F. Kennedy: “Ask not what your country can do for you…”
Martin Luther King Jr.: “And we shall overcome.”
Barack Obama: “Yes we can repair this world.”
Rosa Parks “The other passengers… gave up their seats, but I refused to do so.”
George H.W. Bush: “A new world order”
Donald Trump: “We will make America great again! God Bless you and good night…”
Martin Luther King Jr.: “God almighty, we are free at last.”
אפרת: שלום. אני אפרת שפירא רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות". ההסכת שבו ד"ר מיכה גודמן ואני בדרך כלל מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית. אבל העונה הזאת מוקדשת דווקא לרעיונות שמאחורי הפוליטיקה האמריקאית.
בפרק הקודם התחלנו להקשיב רדיקלית למוטיבציות הנעלות שבמידה רבה הניעו את התפתחות הפוסט מודרניזם. ובמרכזן, הרצון לייצר חברה פתוחה ולא שיפוטית. בעיקר אחרי הזוועות שהביאה איתה המודרניות במאה ה-20 המדממת. אבל למרבה האירוניה, במעבר בין פוסט-מודרניזם לפרוגרסיביות, הרצון לייצר גן עדן הוביל גם הפעם לסוג של גיהנום. איך זה קרה? איך יכול להיות שבמקום לבנות חברה סובלנית ומכילה, שלא רודפת אנשים בגלל שהם מערערים על האמונות הקדושות, הרעיונות הפרוגרסיביים יצרו חברה שיפוטית ומצנזרת, שמבטלת אנשים בגלל שהם מערערים על האמונות הקדושות? כדי לתת תשובה לשאלה הזאת, צריך לספר סיפור. והסיפור הזה מתחיל בפרויקט להפרטת האמת, עובר דרך המפעלים לייצור כוח, ונגמר במילות הקסם שהופכות כל כובע לארנב.
שלום, מיכה.
ד"ר גודמן: שלום, אפרת.
אפרת: אז אם יש משהו שהבנו בפרק הקודם כמסקנה מהתקופה המודרנית ומהמאה ה-20 המדממת, זה שאנשים שמחפשים את האמת הם אנשים מאוד פתוחים.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: כי במהלך חיפוש האמת אתה…
ד"ר גודמן: הם מקשיבים…
אפרת: מקשיב ובודק ו…
ד"ר גודמן: בוחנים הרבה אופציות…
אפרת: כן, באים עם ספקנות ועם צניעות. אבל אנשים שמצאו את האמת כבר, יכולים להיות מאוד מאוד מסוכנים ובעייתיים.
ד"ר גודמן: ואחת מהשאלות המוּדעות או לא מודעות שבני אדם שאלו את עצמם אחרי מלחמת העולם השנייה, אחרי הזוועות של המאה ה-20, אחרי שגילינו עד כמה אנשים שיודעים את האמת, עשויים להיות מסוכנים, זה… איך אנחנו מגוננים על החופש שלנו מפני הרודנות של האמת? או הרודנות של האנשים שמאמינים שהם מצאו את האמת.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: חלק מהתפנית הפוסט מודרנית זה שהייתה אינטואיציה שהדרך הכי בטוחה לשחרר בני אדם מהרודנות של האמת, זה לפרק את האמת עצמה. וכאן, זה הפרויקט שדיברנו עליו של הרלטיביזם. אני רוצה להציע לך אולי את הרלטיביזם על רגל אחת. רלטיביזם זה היפר אינדיבידואליזם. זה פרויקט אדיר של הפרטה. רק בניגוד להפרטה שקפיטליסטים אוהבים, שמפריטים את ההון, ויש הון פרטי וקניין פרטי, ההפרטה שהפוסט מודרניסטים אוהבים, שהרלטיביסטים אוהבים, זה לא הפרטה של ההון, זה הפרטה של האמת. ובקצה לכל אחד יש את האמת הפרטית שלו, את הערכים הפרטיים שלהם, התוצאה היא שאין לנו, לחברה, ערכים משותפים, ויכול להיות שאפילו לחברה אין אמת משותפת. אבל לפחות פירקנו את האמת על כל הסכנות ועל כל האיומים שלה, ולכאורה שיחררנו את התודעה ואת החברה מהרודנות המסוכנת של האמת, וככה הפקנו את לקחי המאה ה-20 ועברנו ממודרניזם לפוסט מודרניזם.
אפרת: כן, כשהמטרה היא באמת, כמו שאמרנו בפרק הקודם, היא בעצם לייצר חברה פתוחה, סובלנית, לא שיפוטית, לא רודפת…
ד"ר גודמן: כן!
אפרת: …אחרי אנשים שחרגו מהעמדה המקובלת ומהאמת.
ד"ר גודמן: כי תחשבי, אם אף אחד לא צודק, אז גם אף אחד לא טועה.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: ואם אין אמת, אז גם אין שקר. אז אני לא יכול להיות שיפוטי כלפי אף תזה, כלפי אף טיעון, כלפי אף תיאוריה. אני… זה מעלים את השיפוטיות ויוצר פתיחות אולטימטיבית. זה לפחות הפנטזיה של פירוק האמת וככה שחרור בני האדם מכל הסכנות שמתלוות לאנשים שמחזיקים באמת המוחלטת.
אפרת: כן. אבל כמו שאמרנו בפרק הקודם, איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: השחרור הזה מהאמת לא יצר שחרור של התודעה, ההפך אפילו.
ד"ר גודמן: להפך. חשבנו שבהיעדר אמת החברה תהיה פתוחה, בפועל הוצאנו את האמת מהעולם, זה המהלך הפוסט-מודרני, וקיבלנו, בקצה, את המהלך הפרוגרסיבי. לא חברה מאוד פתוחה, אלא משום מה מאוד סגורה.
אפרת: ומצנזרת, ואלימה…
ד"ר גודמן: וההיפוך הזה הוא חידה גדולה. איך בהיעדר אמת לא נוצרה חברה פתוחה, אלא דווקא חברה עוד יותר מצנזרת, עוד יותר סגורה. וזה הנושא של הפרק הזה, זאת החידה שאנחנו ננסה לפענח כאן, ואולי… כי זה קשור לכך, אפרת, כשמוציאים את האמת מהשיח, אז זה לא שנשאר אותו שיח רק בלי האמת, ואז כולם נהיים לא שיפוטיים ופתוחים, ואף אחד לא טועה ומקבלים את כולם. נוצר ואקום, והוואקום הזה מתמלא במשהו. והמשהו הזה זה הסיפור שאנחנו נספר בפרק הזה.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: את הצעד הראשון, אולי נצעד אל תוך מוזרות שנוצרת בעולם שאין בו אמת. אם אנחנו מאמינים שאין אמת, אז יש דברים שאולי… הם לא מובנים. למשל, כשמגיעים לחברה, ולכולם יש שמה עובדות משותפות, ויש להם ערכים משותפים, איזשהו חוש מוסרי שקולט יחד איזשהו טוב משותף. ובכל חברה פוגשים את זה.
אפרת: במילים אחרות, אתה יכול להגיד שאין אמת, אבל המציאות מתנהלת כאילו שיש אמת.
ד"ר גודמן: כן, בדיוק.
אפרת: אתה מגיע לחברה מסוימת, אז זה לא שיש מוסכמות… יש אמיתות. יש התנהלות כאילו שיש ב… בחברה נתונה אמיתות מוסכמות.
ד"ר גודמן: ובאותה חברה מי שחולק על האמיתות הוא תימהוני, הוא טועה, והמסה הקריטית מסכימים עם אותם אמיתות, והם צודקים. אז אתה אומר, "רגע, רגע, אם אין אמת, אז התימהוניים הם לא טועים, בגלל שהרוב הם לא צודקים. אין אמת, אז איך זה שהם כולם מרגישים את אותה האמת? איך זה שיש תחושות מוסריות משותפות ויש עובדות משותפות, איך זה יכול להיות?" באים הפוסט-מודרניסטים ותראי… אנחנו מדברים כאן בהכללה על הפוסט מודרניסטים, אין כאילו…
אפרת: כן, זה לא מועצת גדולי הפוסט-מודרניזם שיושבים באיזה חדר ומתכננים את המהלך, זה לא ככה.
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: אגב, זה לא ככה גם במרקסיזם, זה לא ככה גם בכל הרעיונות שאנחנו מדברים עליהם.
ד"ר גודמן: נכון. אנחנו חולקים כאן איזשהו סנטימנט מאוד דומיננטי בקרב פוסט-מודרניסטים, כדי לעשות את זה קל. אז ככה… אז באים… אז על פי… על פי הפוסט-מודרניזם, הסיבה שעל אף שאין אמת, כולם מרגישים שיש אמת, זה בגלל שהתחושה המשותפת הזאת הונדסה בתודעה שלהם. היא הוקרנה אל תוך התודעה שלהם על ידי הקבוצות החזקות של החברה.
אפרת: מממ… זה כבר נשמע כמו… תיאוריית קונספירציה.
ד"ר גודמן: זה בדיוק נראה כמו תיאוריות קונספירציה, וזה בדיוק המעבר מאמת לכוח. זאת אומרת, התיאוריות הרווחות בחברה, הערכים המשותפים בחברה, מה שנקרא "האמיתות", כל הידע הזה, הוא לא רווח כי הוא משקף את האמת. הוא רווח בגלל שהוא משקף את האינטרסים של החזקים. אין אמת, יש כוח, זה התפנית, כן? וזה לא דבר חדש או משהו כזה, זאת אומרת, גם כן באתונה, ביוון העתיקה היו סופיסטים כמו תראסימאכוס שאמר "הצדק הוא תועלתו של החזק" [אפרת מהמהמת בהבנה]. אנשים יש להם תחושות של צדק ומרגישים שזה החוש המוסרי שלי, הוא מרגיש שיש פה עוול, שיש פה צדק, אומר תראסימאכוס "כל מה שאתה מרגיש, זה רק החזקים הקרינו אל תוך התודעה שלך את האינטרסים שלהם".
אפרת: וסיפרו לך, או עטפו את זה, באצטלה של מוסר ושל אמת ושל אמיתות כאלה.
ד"ר גודמן: בדיוק, כן, אבל האמת, וזה משותף לסופיסטים של יוון העתיקה, ולפוסט מודרניסטים של היום, אין אמת, יש כוח.
אפרת: עכשיו, אם אתה אומר שה… ה… המציאות ו"האמיתות", במרכאות כאן שייך לעשות, אמיתות, בחברה מסוימת, הן לא באמת אמיתות בגלל שהן משקפות את המציאות, אלא הן משקפות את האינטרסים של החזקים ושהם הקרינו כמו שאמרת…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: …את הדברים האלה לתוך התודעה שלנו, צריך רגע להבין איך הם עושים את זה. בגלל שאנחנו לא מדברים על איזה סרט מדע בדיוני, עם טכנולוגיה שמקרינים לנו לתוך התודעה בהיפנוזה או במשהו כזה.
ד"ר גודמן: זה באמת…
אפרת: זה לא האח הגדול של "1984", שאתה יודע, יש רמקולים כאלה מתוך הקירות, שחוזרים על מסרים כל הזמן עד שהם ייכנסו לנו, איך עושים את זה? מה המנגנון?
ד"ר גודמן: איך הם עושים את זה… כי זה באמת, את צודקת, זה נשמע קונספרטיבי, האמת היא שזה די קונספרטיבי. זה אולי התיאוריה הכי רדיקלית על המידה שבה החזקים שולטים בחברה. כי נניח אצל מרקס, אוקיי, הם שולטים על אמצעי הייצור, כי הם רוצים להרחיב, החזקים, העשירים, האליטה, הם שולטים גם בפוליטיקאים. אבל כאן יש טענה, הם לא רק שולטים על האמצ… על הכלכלה, הם לא רק שולטים על הפוליטיקה, הם שולטים לנו על התודעה.
אפרת: כן, כאילו שהם השתילו לנו איזה צ'יפ בתוך המוח, ששם הם מקרינים לנו מה לחשוב, וזה לא ככה.
ד"ר גודמן: אז איך הם עושים את זה? זה קשור לאופן שבו פוסט-מודרניסטים מבינים מה זה שפה. בתפיסה הנאיבית שלנו, שלי ושלך, של אנשים שהם אינם פוסט-מודרניסטים.
אפרת: ונאיבים, כמובן, אנחנו מאוד נאיבים.
ד"ר גודמן: כן… מאוד נאיבים. מה זה שפה? שפה נועדה לתאר את המציאות. כשאני אומר, "הנה שולחן והוא שולחן אדום", אני אומר את זה כי יש כאן שולחן והשולחן הוא אדום. השפה מתארת את המציאות. אבל אם אין אמת ואין מציאות, אין היגדים נכונים, אין היגדים לא נכונים, הם כולם לא נכונים באותה מידה, כי כולם נכונים באותה מידה, כי אין… אז מה התפקיד של שפה? אז ההיפוך הגדול הוא הטענה שהשפה לא מתארת את המציאות, השפה מבנה את המציאות. היא מכוננת את המציאות. איך החזקים מעצבים את כל היקום המוסרי שלנו? את הערכים שלנו? אפילו את העובדות שלנו? זה בגלל שהם שולטים על אמצעי הייצור האמיתיים של הידע, של השפה, של המילים.
אז אם מילים מעצבות מציאות ויש קבוצה שיש לה שליטה, או מעצבת את השפה ואת המילים, אז הם מעצבים את המציאות ומהנדסים את כל האינטואיציות שלנו… שאלה אם זה נכון, השפה באמת, היא לא מתארת את המציאות? היא מבנה את המציאות?
אפרת: בשביל לענות על השאלה הזאת צריך להבין מה ההבדל בין לתאר מציאות לבין להבנות מציאות.
ד"ר גודמן: אז ככה, יש סיפור שאוהבים לצטט אותו בהקשר הזה. זה שני חוקרים בשנות ה-60, שניגשו לאיזשהו בית ספר בארה"ב, והם טענו, אם אני זוכר נכון, שהם עשו כאילו מעין מבחן שמודד את הכישורים של תיכוניסטים בשכבה מסוימת, ואז הם לקחו קבוצה של תיכוניסטים עם כישורים ממוצעים, איי-קיו ממוצע. אבל הם סיפרו להנהלה ולמורים שהקבוצה הזו של תלמידים היא מוכשרת בצורה יוצאת דופן. "סתם, רק שתדעו את זה. אתם לא צריכים לעשות עם זה שום דבר. רק שתדעו, התלמידים האלה והאלה והאלה…"
אפרת: האיי-קיו שלהם הוא הרבה יותר גבוה.
ד"ר גודמן: הוא כן, הם… עכשיו, האיי-קיו שלהם, כמו כולם. אבל הם סיפרו להם, שהם מוכשרים ברמה אחרת לגמרי. כעבור שנה, כל התלמידים שסיפרו למורים שהם מוכשרים, הגיעו לתוצאות, להישגים, הרבה יותר גבוהים משאר התלמידים. אז את יכולה להגיד, היי, שתי החוקרים האלה לא שיקרו.
אפרת: הנה, עובדה, התגלה שהתלמידים האלה מאוד מאוד מוכשרים.
ד"ר גודמן: כן, הם אמרו שהם מוכשרים, ולפי התוצאות שלהם התגלה שהם מאוד מוכשרים, אבל זה כמובן לא מה שקרה. זה לא שכשהם אמרו את זה, הם תיארו את התלמידים האלה, כשהם אמרו את זה, הם שינו את עולמם של התלמידים האלה, זו לא שפה שמתארת מציאות, זו שפה שמעצבת מציאות. וכולם היום מכירים את זה, נכון? שלשפה יש כוח לא רק לתאר דברים, אלא לעצב דברים. ואולי הייתי אומר, הפוסט-מודרניסטים פשוט לוקחים את זה צעד אחד רדיקלי קדימה, כי זה לא ש… אני חושב, בסיפור הזה אפשר לומר, יש מציאות, יש ילדים, יש להם כישרון מסוים, והשפה מעצבת משהו. היא מגבירה את הווליום של נטיות שכבר יש להם.
אפרת: או… אתה יודע, אנחנו נוטים לקרוא לזה "אפקט פיגמליון".
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: כשאתה אומר למישהו משהו, אתה מייצר אצלו מוטיבציה, אתה מעורר אצלו השראה, ואתה גורם לו להיות… אתה יודע, הסיסמה של הצבא האמריקאי "Be all that you can be". כן? אז כשאתה אומר לבן אדם שהוא נורא נורא טוב, אז אתה גורם לו להיות הכי טוב שהוא יכול להיות.
ד"ר גודמן: נכון, וזה גם לא רק לאנשים. אם אני אתחיל לדבר על זה שהמשק הוא על סף משבר, מאוד יכול להיות, כאילו שהיום כולם יתחילו לדבר על זה, השפה על זה יהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: אז אתה אומר… ואז באמת יהיה משבר וכולם ימכרו את המניות שלהם ויברחו, ואז הבורסה תקרוס, ואז יהיה משבר. זאת אומרת, באמת, כשמדברים על המציאות, לא רק מתארים אותה, אלא גם מעצבים אותה, יש בזה אמת, פשוט הפוסט-מודרניסטים לוקחים את זה צעד אחד קדימה: שהשפה שלנו היא לא מעצבת את המציאות - אין מציאות. יש רק את השפה שלנו, היא מכוננת את המציאות. ובמובן הזה, זה נשמע כמו "אפקט פיגמליון" מוגבר…
אפרת: במידה מסוימת מיסטי אפילו.
ד"ר גודמן: כאילו, כמעט מיסטי. וזה באמת מעורר אסוציאציות של מסורות מיסטיות. כמו במסורת היהודית. בתוך המסורת היהודית יש מסורת מיסטית. על פיה, העולם כולו נברא באמצעות מילים.
אפרת: כן, כל מי שמתפלל בבוקר מכיר את התפילה "ברוך שאמר, והיה העולם".
ד"ר גודמן: "ברוך שאמר, והיה העולם". באמצעות אמירה הוא ברא את העולם. בעשרה מאמרות, אלוהים אמר עשרה מאמרות… יהי אור…
אפרת: נברא העולם. כן. בעשרה מאמרות נברא העולם.
ד"ר גודמן: בום, העולם נברא. ויש מסורת שאומרת, אם אלוהים ברא את העולם באמצעות שפה, אז לשפה יש יכולות דמיורגיות. השפה יש לה כוח ליצור, לברוא, לא רק לתאר. ומכאן נובע שבני אדם שיודעים את הסודות של השפה יכולים לחקות את האל וליצור מציאות. גמרא אומרת, למה בצלאל נבחר לבנות את המשכן? זה קשור למסורת על פיה המשכן זה מיקרו-קוסמוס. הוא מעין תבנית מוקטנת של היקום כולו, זה מסורת מסוימת. אז למה בצלאל נבחר בשביל להיות האומן שיוצר את המשכן? אז היא אומרת "יודע היה בצלאל לצרף בין אותיות שנבראו בין שמיים וארץ".
אפרת: הוא ידע את הקסם הזה של ה…
ד"ר גודמן: הוא ידע איך לוקחים אותיות, מחברים אותן באופן שבורא עולם. כן, אז זו מסורת שמי שיודע להשתמש נכון במילים, יכול באופן… מקודם דיברנו באופן פסיכולוגי, כאן זה ממש באופן מאגי, יכול לברוא את העולם.
אפרת: ממש כפשוטו. ליטרלי. לברוא את העולם.
ד"ר גודמן: הקסם שקוסמים עושים, "אברא כדברא"?
אפרת: כן, מילות הקסם.
ד"ר גודמן: פוף. כשאתה אומר את "אברא כדברא", ואז פתאום, לא יודע, כובע הופך לארנב, נכון? אתה, מה זה "אברא כדברא"? מה זה המילים האלה?
אפרת: מה זה הביטוי הזה, מאיפה הוא בא?
ד"ר גודמן: זה מגיע מארמית, אברא, אֶבְרָא, כדיבור. זאת אומרת, אני הולך לברוא שהמציאות תהיה בדיוק כמו הדיבור… לא שהדיבור מתאר את המציאות. אלא המציאות…
אפרת: משתנה בעקבות הדיבור.
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: אני הולך לשנות את המציאות בעקבות הדיבור.
ד"ר גודמן: בדיוק, זה ה…
אפרת: אברא כדברא.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: וואלה.
ד"ר גודמן: זה מסורת מ… עכשיו, את אומרת, אוקיי, אפשר לראות, לא יודע אם מישהו אמר את זה כבר, אני בטוח שמישהו אמר את זה. שהאינטואיציה הפוסט-מודרנית, זה לא רק אפקט שהשפה לא מתארת את המציאות, אלא היא מבנה אותה. זה לא רק הקצנה של "אפקט פיגמליון", אלא אולי זה מעין חילון של מסורת מיסטית, שהופכת את היחסים שבין שפה לבין מציאות. כאילו, על פי התפיסה הקונבנציונלית שלנו: יש את המציאות, ואז באה שפה ומתארת אותה.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: על פי התפיסה המיסטית הקדומה, זה הפוך. יש שפה, ואז יש מציאות שמשקפת אותה, זה "אברא כדברא", שאני אברא ממש על פי הדיבור. זה… אז כאילו אפשר לראות את ההיפוך הפוסט-מודרני הזה כחילון של מסורת מיסטית, שקיימת בתוך המסורת היהודית. ואז אפרת, זאת תשובה לשאלה שלך. איך זה שהחזקים יכולים להקרין אל תוך התודעה של כולם עובדות משותפות? ערכים משותפים? והם עושים את זה מהאינטרס שלהם. הם עושים את זה כדי לשמר את הסדר הקיים שבו, ובמסגרתו, הם בראש שרשרת המזון. והם מגוננים על ההגמוניה שלהם, על הכוח שלהם, בכך שמעצבים את המילים, את המושגים, את התיאוריות, את מרחב השיח, תרשי להתחכם רגע את האפיסטמה, כאילו ככה פוקו, כאילו את כל… הם מעצבים את החוקים הבלתי נראים, שבאמצעותם אנחנו משתמשים במילים, שבאמצעותם אנחנו חושבים שאנחנו רואים את העולם. אבל האמת היא שהמילים האלה פשוט מעצבים את העולם הפנימי שלנו.
אפרת: אז זה באמת על רגל אחת, תיאור… משהו שמנסה לתמצת מאוד מאוד בקצרה, ובאיזה תמצות, את התיאוריה הפוסט מודרנית.
ד"ר גולדמן: כן.
אפרת: אבל, כל תיאוריה, או תיאוריה טובה, שמתיימרת להשפיע על המציאות, לא מספיק לה להישאר תיאורטית. היא צריכה איזשהו מעשה בצידה.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: היא צריכה אקטיביזם, כדי לייצר השפעה על המציאות, נכון?
ד"ר גולדמן: נכון. כל… נניח התיאוריה הציונית. הרצל בא, יש לו… מציג, שם תיאוריה ציונית. ואז הופיעו אקטיביסטים והתחילו…
אפרת: לעלות לפלסטינה, להקים יישובים, חומה ומגדל.
ד"ר גודמן: נכון, כן, הם אקטיביסטים של תיאוריה. או נניח יש תיאוריה מרקסיסטית. איך נראה אקטיביסט מרקסיסט? הוא לוקח את הפועלים, הוא מאגד אותם, יוצאים ל…
אפרת: כן, מהפכה, מהפכה.
ד"ר גודמן: כן, אז פה יש תיאוריה פוסט מודרניסטית. אפשר לומר מה זה התנועה הפרוגרסיבית? זה הניסיון לקחת את התיאוריה הפוסט-מודרניסטית ולהיות אקטיביסטים שמממשים אותה בעולם.
אפרת: אוקיי. אז אקטיביסטים, אם אני מישהי שמאמינה בערכים הפוסט-מודרניים ובתיאור המציאות שלא קיימת [מגחכים] של הפוסט-מודרניות, מה המעשה שזה דורש ממני? מה האקטיביזם שלי? איך אני מביאה את זה לידי ביטוי?
ד"ר גודמן: אז אם את… תפיסת המציאות שלך היא כזאת, "וואו, אין אמת, יש רק כוח. והכוח מפעילים עליי הכי חזקים, ואיך הם מפעילים עליי את הכוח הזה? באמצעות שפה, באמצעות מילים זאת אומרת השפה זה כלי הנשק שלהם. זה הכלי שדרכו הם מהנדסים לנו את התודעה, ככה שהם יוכלו להמשיך ולהגן על המעמד שלהם ועל הכוח שלהם". אוקיי… אז עכשיו אני יודע מה אני צריך לעשות? איך נראה אקטיביסט? אני צריך ללכת לחזקים ולקחת מהם את כלי הנשק שלהם.
אפרת: לפרק אותם מנשקם.
ד"ר גודמן: לפרק אותם מנשקם. ואם הנשק שלהם זה מילים, אז איך אני מפרק אותם מנשקם?
אפרת: מצנזר את המילים שלהם.
ד"ר גודמן: אני מצנזר את המילים. אם כל השיח הרווח זה הכל, בלי שאני רואה, משקף את האינטרסים של החזקים, אז אני בא לשיח הרווח ואני מתחיל לצנזר אותו. להגיד "את המילים האלה אסור להגיד", "את הספרים האלה אסור…" אני מתחיל להנדס באופן שמשרת אינטרסים של קבוצות חלשות, את השיח.
אפרת: כן, אני בעצם… אתה בעצם אומר, זאת דרך להגב… להתחיל להגביל את הכוח של בעלי הכוח, ואיך עושים את זה? אממ… ממש בתהליך של פירוז, פירוק מנשק.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: מילים, רעיונות, ספרים, כל הכלים האלה שבהם הם השתמשו, לאורך כל ההיסטוריה, כן? כדי להקרין את ה… כביכול אמיתות האלה, לתוך התודעה שלנו כדי לשמר את ה… כמו שאמרת, את מיקומם בשרשרת המזון. הנה עכשיו צריך להתחיל לפרק את הכל, לבנה אחרי לבנה.
ד"ר גודמן: זאת אומרת, צנזורה, אל תגיד פיקניק, אל תגיד זה, אל תגיד זה, הצנזורה הפרוגרסיבית היא לא ניסיון לייצר חברה יותר מנומסת, שהם נראים יותר יפה. זה הצנזורה היא פעולה פוליטית. אם אצל מרקס הפרולטריון צריך להשתלט על אמצעי הייצור…
אפרת: ולהפוך את הפירמידה של הכוח.
ד"ר גודמן: ולהפוך את הפירמידה של הכוח, אז אצל הפוסט-מודרניסטים צריך להשתלט על אמצעי הייצור של השפה, של המילים, כאן נמצא הכוח. ו…
אפרת: אגב, זה לא רק של המילים. זה גם של הרעיונות, ושל הספרים, ואולי גם בגלל זה, מרכז הכובד של המאבק הפרוגרסיבי והפוסט-מודרני זה האקדמיה.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: זה האוניברסיטאות.
ד"ר גולדמן: כי זה, שם…
אפרת: זה המפעלים שבהם מייצרים…
ד"ר גולדמן: את השפה שמייצרת את המציאות.
אפרת: את הרעיונות, את הידע, את ה… עכשיו, כלי הבניין הם המילים.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: אפילו לַפרק הזה יצאנו בניסיון להבין איך ה… פוסט-מודרניות והרלטיביזם שבליבה, שכאילו המטרה הייתה באמת לייצר חברה מתונה, פתוחה, לא שיפוטית, לא מסוכנת, למי ש… שחושב אחרת.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: הביאה אותנו בדיוק, אבל בדיוק, לאותו מקום. שיפוטי, מצנזר, מסוכן למי שאומר אחרת וחושב אחרת.
ד"ר גודמן: ומה שמעניין, נוצרה חברה לא פתוחה. כן, העולם הפרוגרסיבי יצר חברה לא פתוחה ומצנזרת, לא למרות האופי הרלטיביסטי שלה, אלא בגלל האופי הרלטיביסטי שלה. כי מסתבר, חשבנו שאנשים שיודעים מה האמת, עשויים להיות ברוטליים ומצנזרים. מסתבר שלא רק האמת מסכנת את השיח הפתוח, גם ההתפרקות של האמת מסכנת את השיח הפתוח.
[השיר "והאמת" של שלמה ארצי וישי ריבו]
"והאמת שאין אמת אחת
והצדק עף בין הידיים
אני עומד בגבול בת ים לבד
והאמת מתעתעת בי
מכסה דמעות (מכסה דמעות)…"
אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה עוד פרק בעונה שלנו על אמריקה. בפרק הבא, נסיים את המסע שלנו בעקבות התנועה הפרוגרסיבית, ונגיע אל היעד, ה-CRT. הפרק הזה עולה בימים מתוחים מאוד מבחינה ביטחונית. אנחנו מתפללים יחד עם כולם לשלומם של תושבי הצפון, ולחזרתם הביתה בקרוב. לשלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון שנלחמים בכל החזיתות. וכמובן, לחזרתם הביתה של כל האחים והאחיות שלנו שעדיין חטופים בעזה.
תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לויט ולשחר מונטלייק על ההפקה, ולמתן חיים ולניבה גולדברג מצוות הדיגיטל.
אתם מוזמנים ומוזמנות לקבוצת הפייסבוק של "מפלגת המחשבות", שם תוכלו להמשיך ולדון ברעיונות שעולים כאן בהסכת. בקבוצה הזאת אפשר גם למצוא לינק לקבוצות שקטות, בהן אפשר לקבל עדכון בכל פעם שעולה פרק חדש. אם אתם קצת טכנופוביים או מתקשים למצוא אותנו בפייסבוק, בתיאור של הפרק הזה יש לינק, אפשר ללחוץ עליו ולהגיע ישר לקבוצה. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות", וגם תכנים מעולים נוספים, נמצאים באתר "בית אבי חי", ובכל יישומוני ההסכתים.
[המשך השיר "והאמת" של שלמה ארצי וישי ריבו]
"…אז מי שולט (אז מי שולט),
הזמן הוא כתב חידה (הזמן הוא כתב חידה)
והאמת שוב מתפוצצת
והאמת, שאין אמת אחת או שתיים
ציפור ברחה לי מהידיים
והשקר בן חלוף
והאמת שאתה הוא אלוהינו
ואתה הוא מושיענו
ואת אהבתי בסוף…"
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios