top of page
עדי רז

מפלגת המחשבות - פרק 103 – אמריקה: שתי אידיאולוגיות חדשות

למרטין לותר קינג היה חלום. גם לרונלד רייגן היה. האם ההתנגשות בין הדמוקרטיים לבין הרפובליקנים היא מאבק על הגשמת החלומות האמריקאיים הללו, או על חלומות אחרים לגמרי? בפרק הקרוב של מפלגת המחשבות נשאל האם הקיטוב בארצות הברית הוא תוצאה של הקצנה אידיאולוגית או של תפנית אידיאולוגית, ונגלה שגם בפוליטיקה האמריקאית הכיוון ההפוך הוא תנועת הדרך.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/08/2024.

קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".

[הקלטות]

Martin Luther King Jr.: “I have a dream that one day…”

John F. Kennedy: “Ask not what your country can do for you…”

Lyndon B. Johnson: “And we shall overcome…”

Barack Obama: “Yes, we can repair this world!”

Rosa Parks: “The other passengers gave up their seats but I refused to do so.”

George H. W. Bush: “A new world order.”

Donald Trump: “America first!”

Donald Trump: “We will make America great again! God bless you!”

אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג, ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו ד"ר מיכה גודמן ואני בדרך כלל צוללים אל עומק הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה, ובעונה הזאת, הפוליטיקה האמריקאית. הקיטוב הפוליטי בארצות הברית מרקיע שחקים, ולא קשה לדמיין שסביב מועד הבחירות הוא יגיע לנקודת הרתיחה שלו. אבל מה קרה? למה דווקא עכשיו? הסבר אחד הוא שהמחלוקות שתמיד היו באמריקה בין שמרנים וליברלים הלכו והקצינו לאורך השנים, ועכשיו, הגיעו לנקודת רתיחה. כלומר, הימין השמרני נהיה קיצוני יותר, השמאל הליברלי נהיה קיצוני יותר, וככה נוצרת התנגשות בלתי נמנעת בין קצוות פוליטיים. זה אמנם הסבר הגיוני, אבל לא בטוח שהוא נכון. יכול מאוד להיות שההסבר הוא הרבה יותר דרמטי. כי האמת היא שהימין האמריקאי עובר שינוי טקטוני, ובמקביל, גם השמאל האמריקאי עובר שינוי טקטוני. שתי התפניות האידיאולוגיות הללו משנות ללא היכר את הימין ואת השמאל, ויחד מייצרות מהפכה בפוליטיקה האמריקאית. שלום, מיכה.

ד"ר גודמן: שלום, אפרת.

אפרת: תראה, הרבה אנשים, כולנו אני חושבת במידה רבה, מסתכלים על מה שקורה בארצות הברית בחודשים האחרונים, בשנים האחרונות אפילו, ושואלים את עצמנו, מה קרה עכשיו שכל הדבר הזה הגיע לסף פיצוץ? כאילו, בארצות הברית תמיד הייתה מחלוקת בין רפובליקנים לדמוקרטים, בין שמרנים לליברלים, זה לא חדש. גם אם נוסיף לקלחת הזאת את הרשתות החברתיות שאנחנו כל כך אוהבים לדבר עליהן ועל התרומה השלילית שלהן לשיח הפוליטי והתרומה החיובית שלהן לקיטוב הפוליטי, זה לא מספיק. מה קרה עכשיו שארצות הברית עומדת על פי תהום?

ד"ר גודמן: כן. לכאורה יש הסבר אפשרי אחד נורא אינטואיטיבי. השמרנים נהיו יותר שמרנים. המפלגה הרפובליקנית, המפלגה של השמרנים, היא נהייתה יותר רפובליקנית, יותר ימנית. הליברלים נהיו יותר ליברליים. והמפלגה הדמוקרטית זה הבית הפוליטי של הליברלים, אז היא נהיית כאילו יותר שמאלנית. ואז שהשמרנות רותחת יותר מבעבר, והליברליזם רותח יותר מבעבר, אז ההתנגשות ביניהם רותחת יותר מבעבר. התחממות אידיאולוגית יוצרת התחממות של ההתנגשות האידיאולוגית.

אפרת: כן, ולמה זה הסבר כל כך אינטואיטיבי? כי אנחנו הרבה פעמים דיברנו פה בהסכת לאורך המאה פרקים האחרונים…

ד"ר גודמן: מאה פרקים האחרונים… [צוחק]

אפרת: על זה שבניגוד למה שקורה בישראל, בארצות הברית באמת הפער האידיאולוגי בין הקבוצות הולך וגדל…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: ולכן זה גם מסביר את הפער הרגשי ואת הקיטוב, ולכן אולי זה מה שקורה. אז האם זה מה שקורה?

ד"ר גודמן: כשאנחנו מסתכלים על הקצה הימני, אנחנו רואים שמה משהו שלא ראינו בעבר. תנועת המונים עוצמתית מלאת זעם, שסטיב באנון, אחד המנהיגים והאידיאולוגים של הקבוצה, מכנה אותה פופוליזם לאומי.

אפרת: זה לא כינוי גנאי שמישהו מכנה…

ד"ר גודמן: לא, פופוליזם לא, זה הכינוי העצמי.

אפרת: כן, זה השם…

ד"ר גודמן: "We're populists!"

אפרת: כן.

ד"ר גודמן: "We're national populists".

אפרת: national populists.

ד"ר גודמן: כן, פופוליסטים. ואנחנו רואים תנועה מלאה באנרגיה, האנרגיה היא של זעם, אנחנו רואים את ההצהרות הגדולות. זה תנועה שגם יש לה שם, Make America Great Again, קוראים לעצמם MAGA.

אפרת: MAGA.

ד"ר גודמן: יש להם תלבושת. הלבוש הכי חשוב כאן זה הכובע האדום.

אפרת: כובע מצחייה.

ד"ר גודמן: כובע מצחייה, Make America Great Again… ממש יש כאן תנועה, ואנחנו מסתכלים על השמאל ואנחנו רואים גם משהו שמפתיע אותנו לא פחות אם לא יותר. את אלה שמשתלטים על קולומביה ועל הרווארד ואנחנו יודעים שזה קשור לכל התרבות הזאת של תרבות הביטול, Cancel Culture, ואנשים שתופסים מילה שאתה אמרת ומחסלים את הקריירה שלך… כל התופעה הזאת ש… הם מכונים פרוגרסיבים. והשם כינוי שלהם זה Woke.

אפרת: שזה גם שם כינוי עצמי.

ד"ר גודמן: אגב זה שם מאוד מעניין Woke, אנחנו נדבר עליו בהמשך.

אפרת: כן.

ד"ר גודמן: אז את אומרת רגע, הפופוליסטים MAGA הם שמרנים, רק מאוד? ה-Woke הם כאילו ליברלים, רק מאוד? האם שתי התנועות האלה, MAGA ו-Woke…

אפרת: הם פשוט הקצוות המאוד מאוד קיצוניים של המחנה שפשוט, בגלל שהם כל כך הקצינו, ההתנגשות ביניהם יצאה משליטה?

ד"ר גודמן: אז זהו שזה תיאור כוזב של המציאות. הפופוליסטים הם לא שמרנים, רק מאוד, וה-Woke הם לא ליברלים, רק מאוד. זה בכלל לא על אותו סקאלה ועל אותו קנה מידה. ה-Woke זה לא ליברלים, רק מאוד, זה פשוט בעל חיים פוליטי חדש, אחר, שמתחיל להשתלט על השמאל האמריקאי. והפופוליסטים, זה לא שמרנים רק מאוד, אלא זה בעל חיים פוליטי, שלא הייתי אומר מתחיל להשתלט, אלא הצליח להשתלט.

אפרת: השלים את ההשתלטות.

ד"ר גודמן: על הימין האמריקאי. ואפרת, אמריקה היא מקוטבת לא כי השמרנים יותר שמרנים והליברלים יותר ליברלים, אז ההתנגשות היא יותר התנגשות.

אפרת: אלא בגלל שהמחנה השמרני והמחנה הליברלי עברו סוג של מוטציה, והפכו להיות משהו שונה ממה שהם היו קודם. זה הטיעון שלנו.

ד"ר גודמן: בדיוק, וההתנגשות באמריקה זה לא שמרנים נגד ליברלים, זה פרוגרסיבים נגד פופוליסטים. זה שתי בעלי חיים פוליטיים חדשים, קראת להם מוטציות, שהשתלטו על שתי המחנות, ועכשיו שמה נמצאת זירת ההתנגשות. ההתנגשות היא לא בגלל הקצנה אידיאולוגית, ההתנגשות היא בגלל תפנית אידיאולוגית.

אפרת: כן, אני אומרת מוטציה, לא כל כך כאמירה שיפוטית עדיין, אלא פשוט כתיאור מצב. תכף אנחנו ננסה לבסס את האמירה הזאת שאומרת, "המחנה הליברלי עבר מוטציה, משהו עבר עליו שהפך אותו למשהו אחר פשוט ממה שהוא היה קודם"…

ד"ר גודמן: אחר.

אפרת: "והמחנה השמרני עבר מוטציה שהפכה אותו למשהו אחר ממה שהוא היה קודם".

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: "וזה מה שמייצר את תהליך ההתנגשות". עכשיו צריך להגיד שאנחנו הולכים ב… לא מעט פרקים של כל העונה הקרובה.

ד"ר גודמן: לחקור את האידיאולוגיות האלה.

אפרת: לעסוק באידיאולוגיות האלה, ממש לרדת לעומק שלהם, אנחנו מקווים שלא יותר מדי לעומק כדי שהמאזינות והמאזינים שלנו יצליחו להישאר איתנו, להחזיק ראש. אנחנו הולכים לצלול לתוך הדבר הזה. אבל לפחות עכשיו, בפרק הזה, אנחנו רוצים לנסות לבסס את הטיעון הזה, שלא מדובר בהמשך ישיר של כל מחנה או של כל אידיאולוגיה, אלא בעל חיים חדש.

ד"ר גודמן: זה בעל חיים פוליטי. בואי נתחיל עם השמאל?

אפרת: אוקיי.

ד"ר גודמן: תראי, הליברליזם הקלאסי, יש לו כמה מאפיינים, אני רוצה לשים שתיים מהם על השולחן. הבסיס של הליברליזם זה אינדיבידואליזם. זה כל מי שהיה איתנו בעונת מקוטבים, מג'ון לוק, דרך ג'ון סטיוארט מיל, הבסיס של ליברליזם זה אינדיבידואליזם, ואינדיבידואליזם זה מהפכה מנטלית מרשימה מאוד. במשך כל ימי הביניים, אולי במשך רוב שנות ההיסטוריה האנושית, אנשים לא ראו אנשים כאינדיבידואלים, כיחידים.

אפרת: לא היה משמעות בכלל לקיום שלך כאינדיבידואל, כפרט.

ד"ר גודמן: נכון. תמיד מדדו אותך בהתאם לקבוצה שהגעת ממנה. לקאסטה שלך, למעמד שלך. אם אתה מהמלוכה, אז רואים אותך כזה שאתה מצאצאי המלוכה. ואם אתה מהאצולה, אתה מהאצולה. ואם אתה מפשוטי העם, אז ככה רואים אותך. ואם אתה מגילדה מסוימת, אתה שייך לגילדה מסוימת. אני מייחס לך את התכונות של הקבוצה שלך, והפריבילגיות שלך, היא הפריבילגיות של הקבוצה שלך, והזכויות שלך, היא הזכויות של הקבוצה שלך, כיחיד, אין לך כלום.

אפרת: אגב, כמעט בכל תרבות מהתרבויות האנושיות השונות, החלוקה הזאת הייתה רלוונטית. כמעט בכל תרבות חילקו בני אדם או התייחסו לבני אדם לפי הקבוצה שמגיעים ממנה.

ד"ר גודמן: והליברליזם זה לא רק מהפכה משפטית שליחידים יש זכויות, זה גם מהפכה בעדשות שדרכם אנחנו מתמודדים עם העולם. הליברליזם קורא לנו להיות עיוורי צבעים. לא לראות מעמד, לא לראות צבע, לא לראות מגדר, פשוט מה לראות?

אפרת: בני אדם.

ד"ר גודמן: את האדם היחיד. ניסח את החזון הליברלי כל כך יפה, מרטין לותר קינג ג'וניור בנאום המפורסם שלו, "I have a dream", בנאום הזה.

אפרת: כן, שם בוושינגטון, הצעדה, The march on Washington. כאילו הצעדה הזאת.

ד"ר גודמן: כן, אז הוא אומר שיש לו חלום, מה החלום שלו? הוא אמר, החלום שלו הוא חלק מהחלום האמריקאי. הוא לא נגד החלום האמריקאי, הוא מרכיב בחלום האמריקאי.

אפרת: הוא המנסח של החלום האמריקאי במובן הזה.

ד"ר גודמן: כן! והחלום שלו זה שהילדים שלו יימדדו, אם אני מצטט את זה טוב מהזיכרון, Not by the color of their skin, but by the content of their character. שאנשים יימדדו לא בהתאם לצבע של העור שלהם, אלא בהתאם ל…

אפרת: איכות האישיות שלהם.

ד"ר גודמן: האישיות שלהם.

אפרת: זה מאפיינים האישיותיים שלהם, לאופי.

ד"ר גודמן: נכון. לראות יחידים בלי שהקבוצה של האדם שאתה רואה, תסתיר לך את האדם שאתה רואה. להיות color blind, לא לראות גזע, לא לראות צבע, לא לראות מגדר, לא לראות נטייה מינית, פשוט לראות את הבן אדם ולמדוד אותו על פי האיכויות שלו או שלה.

אפרת: וזה החזון הליברלי של מרטין לותר קינג, שאולי היה אחד המנהיגים המובילים ביותר של הליברליות בארצות הברית. אתה יודע, ביטול הסגרגציה, המאבק למען שוויון לשחורים.

ד"ר גודמן: ואמרת מרטין לותר קינג כגיבור ליברלי, עוד מרכיב בתפיסה… העולם הליברלי, אנחנו לא פורסים כאן, עשינו עונה שלמה על זה, כן?

אפרת: כן, כן.

ד"ר גודמן: אבל יש מרכיב, שלא יודע אם הדגשנו, אבל אמרת מרטין לותר קינג, וזה מציף איזה מרכיב חשוב, אופטימיות.

אפרת: הממ.

ד"ר גודמן: יש קדמה, יש פרוגרס, יש חזון. ואת יודעת מה הוכחה לכך שיש קדמה? שהמציאות מתקדמת. פעם, שחורים היו עבדים, אחר כך היה את מלחמת האזרחים. זה התחיל, אגב, היו תנועות ליברליות של Abolitionist, של לבטל את העבדות. אגב, מקריאות דתיות, תיאולוגיות עמוקות, הליברליזם במקורו מאוד דתי, והתנועות האלו צברו תאוצה עד הרמה שבמלחמת האזרחים, ארצות הברית מבטלת את העבדות, משחררת את השחורים משעבוד. זה לא היה מושלם.

אפרת: לא, עדיין לא היה שוויון, כאילו לא יכלו להצביע בבחירות.

ד"ר גודמן: עדיין לא היה שוויון, בדרום היה הפרדה גזעית שהפלתה שחורים, מה שנקרא ג'ים קרואו, ובשנות ה-60 מרטין לותר קינג… מבטלים את ההפרדה הגזעית. יש תהליכים של שחרור, תהליכים של קדמה.

אפרת: והמציאות עדיין לא מושלמת, יש עדיין גזענות.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: יש עדיין אפליה, אבל כשמסתכלים, נקודת המבט הליברלית מתבוננת על המציאות, ואומרת, "אוקיי, אפשר לזהות פה התקדמות".

ד"ר גודמן: התקדמות.

אפרת: פרוגרס.

ד"ר גודמן: נכון. אם יש משפט בחוקה האמריקאית שמבטאת את האמונה בקדמה, זה שאמריקה is a more perfect union. זו לא אומה מושלמת, זו אומה משתלמת. היא כל הזמן תהיה יותר טובה, וככה היא ביחס לשחורים, ככה היא ביחס לנשים, ככה היא ביחס ללהט"בים, אנחנו בחיים שלנו היינו עדים לתפנית בסטטוס של להט"בים בארצות הברית, עם החלטה של בית משפט העליון שמאפשר Gay Marriage, וככה אנחנו רואים תהליכים של קדמה. אלו מבין רבים שתי מרכיבים של האמונה הליברלית. להסתכל על אנשים כפרטים ולא כלקבוצות, ולהאמין שהמציאות יכולה להשתנות. אולי זה לוקח זמן, אבל יש קדמה, יש פרוגרס.

אפרת: וגם אני אגיד באיזשהו אופן אופטימיות. כאילו אני חושבת ליברליזם הוא תפיסת עולם אופטימית.

ד"ר גודמן: נכון מאוד. הוא מאמין ברוח האנושית, ולכן הוא מאמין שיש כל הזמן תהליכים של קדמה. אוקיי, אלו שתי מרכיבים ששמנו כאן על השולחן: אינדיבידואליזם ואופטימיות. באה האידיאולוגיה הפרוגרסיבית ומכחישה את שניהם יחד. והאידיאולוגיה הפרוגרסיבית היא אידיאולוגיה שהתפתחה באקדמיה, בדיסציפלינות שונות, ואחד מהרעיונות האלה שהתפתח באקדמיה זה Critical Race Theory. CRT, Critical Race Theory. לרוב המאזינים שלנו זה לא אומר הרבה. אם הייתם אמריקאים…

אפרת: זה ממש האורים והתומים של הפרוגרסיביות, ה-Woke.

ד"ר גודמן: כן זה ממש… זה מרכיב חשוב בתרבות של ה-Woke, הרעיון של Critical Race Theory.

אפרת: תיאוריה, תיאוריה שהיא ממש הפכה להיות ה…

ד"ר גודמן: כן, תיאוריה מה…

אפרת: אנחנו נעשה גם… נצלול לתוך זה יותר בהמשך.

ד"ר גודמן: אבל אחד מהמרכיבים של CRT, של Critical Race Theory, זה הרעיון הבא. racism, גזענות, is ordinary. זה תופעה רגילה. ordinary and permanent.

אפרת: כן, רגילה וקבועה.

ד"ר גודמן: וקבועה ויציבה. זאת אומרת, הרגיל, הנורמלי, ברירת המחדל של אמריקאים, זה שהם גזענים. הגזענות היא בכל מקום. זה מרכיב בתיאוריה של ה-Woke.

אפרת: וגם institutionalized. זאת אומרת, היא ממוסדת.

ד"ר גודמן: היא ממוסדת, היא בכל מקום.

אפרת: היא ממוסדת, היא נמצאת בכל מוסד, בכל מבנה, בכל מקום.

ד"ר גודמן: ובכל ספר שקוראים ובכל סרט שצופים ובכל שיעור שמעבירים, הנחות הגזעניות מוקרנות באופן לא מודע מכל מקום. זה משפריץ מהקירות, גזענות. ועכשיו יש את התופעה הבאה. נניח שאני נתקל באנשים שמאמינים בשדים וברוחות, אבל אני מסתכל סביב, אני לא רואה שדים ורוחות. אז הם מסתכלים עליי וחושבים שאני עיוור. יש כאן משהו גדול בעולם ואני פשוט לא רואה אותו. עכשיו, על פי Critical Race Theory, העולם שלנו בארצות הברית מלא בגזענות. ונניח אני מסתובב באמריקה ואני רואה מדי פעם גזענות, אבל היי, היה נשיא שחור, היה… אני לא רואה גזענות בכל מקום. אז הם אומרים, "יש משהו גדול שאתה לא רואה. אתה עיוור. יש פער בין תפיסת המציאות שלך לבין המציאות עצמה". עכשיו, סימן היכר לכך שאתה לא נשמת לריאות את ה-CRT, את ה-Critical Race Theory, את הרעיון ה-Woke הזה, זה כשאתה מופתע שאתה רואה גזענות. אם הם מופתעים, זה אומר שהם חושבים שזה חריג, ואם הם חושבים שזה חריג, כי זה מפתיע, זה אומר שהם לא מבינים שזה רגיל, שזה בכל מקום. אנשים שנשמו לריאות את ה-Critical Race Theory, הם לא מופתעים מגזענות, כי הגזענות זה לא היוצא מן הכלל, הגזענות זה הכלל, זה הרגיל, זה בכל מקום.

אפרת: ופה כבר אנחנו רואים איפה ה-Woke והפרוגרסיביות היא חריגה מהליברליזם, כי אדם ליברלי שגדל על ברכי ליברליזם, כשהוא נתקל בגזענות…

ד"ר גודמן: הוא מופתע.

אפרת : הוא מופתע מאוד והוא מזדעזע, הוא אומר, איך יכול להיות שבימינו…

ד"ר גודמן: כן!

אפרת: בקרב אנשים מתקדמים ונאורים, עדיין יש את הדבר הזה? הוא מזדעזע.

ד"ר גודמן: נכון, הוא חושב שאנשים הם מתקדמים הם נאורים, שיש פרוגרס, הוא חושב את כל זה, ואז הוא מופתע מגזענות. אומרים ה-Woke, הגזענות היא בכל מקום.

אפרת: ואם אתה מופתע, משהו לא בסדר איתך.

ד"ר גודמן: זה אומר שאתה לא רואה.

אפרת: ממהמ.

ד"ר גודמן: זה אומר שאתה עיוור, שאתה לא רואה. עכשיו, מה קורה אם אתה אמריקאי באיזשהו קולג', אתה רואה גזענות מידי פעם, אבל אתה לא חווה גזענות יום-יום, ואז אומרים לך, זה בכל מקום, אז אתה חווה את עצמך כעיוור, אבל אתה יכול להתעורר ולראות את הבלתי נראה.

אפרת: לא שאתה יכול, אתה חייב.

ד"ר גודמן: אתה חייב לראות את הבלתי נראה.

אפרת: אתה צריך.

ד"ר גודמן: ואיך קוראים לאדם שהתעורר, זכה להארה, להתעוררות הזאת? woke.

אפרת: woke. לא קוראים לו בודהה, זה בתרבות אחרת, אדם שהתעורר, קוראים לו בודהה.

ד"ר גודמן: אני פתאום רואה בכל מקום, ואני מחפש רמזים, אפילו הרמזים הכי קטנים, מעידים, רמז קטן, מעיד על תופעה גדולה, על הגזענות הבלתי נראית הממוסדת. ועכשיו שימי לב, קורה כאן כמה דברים. אחד, יש כאן הכחשה של הפרוגרס. תגידי, רגע, אבל פעם היו עבדים, היום אין עבדים. פעם היה הפרדה גזעית בדרום, היום אין הפרדה גזענית בדרום. כל מה שאמרנו מקודם, יש קדמה. אומרים ה-Woke, הקדמה זו אשליה. אמריקה היא גזענית כמו שהיא תמיד הייתה גזענית. אין אבולוציה מוסרית של אמריקה. זאת אומרת, סימן היכר של חשיבה פרוגרסיבית, זה הכחשה מלאה של הפרוגרס עצמו. זה מרכיב אחד.

אפרת: המרכיב השני, אני חושבת, עוד יותר מפתיע, ו… אני מתלבטת אם זה מצחיק או עצוב.

ד"ר גודמן: אז המרכיב השני, איך אני יכול להתעורר ולראות גזענות? אז אומרים כדי לראות גזענות, צריך לראות גזע. To see racism you have to see race. אז אני צריכה להיות במודעות מוגברת לכך שאני לבן. ואני צריך להיות במודעות מוגברת לכך שהאדם שמולי הוא שחור. אני צריך להיות עיוור צבעים, עיוורון צבעים, האידיאל הליברלי הגדול, הוא איוולת מוסרית על פי הפרוגרסיבים.

אפרת: פה זה הטוויסט הגדול, כי פסגת ההישגים הליברלי…

ד"ר גודמן: זה עיוורון צבעים?

אפרת: זה עיוורון צבעים. זה אולי המצווה הליברלית הגדולה, זה להיות עיוורת צבעים.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: זה לא לראות מולי, כמו שמרטין לותר קינג אמר, שהילדים שלי לא ייבחנו לפי צבע העור שלהם, אלא לפי איכות האישיות שלהם. זה נקרא להיות אדם ליברלי, זה פסגת ההישגים של הליברליזם.

ד"ר גודמן: ואז באים הפרוגרסיבים ואומרים, "אם הגזענות היא בכל מקום, העיוורון צבעים שלך, מסתיר לך".

אפרת: לא רק שהוא מסתיר לך, זה יותר עמוק מזה. הוא משרת את הגזענות. פסגת השאיפות הליברלית של להיות עיוור צבעים, לפי תפיסת העולם של ה-Woke, זה משרת את היכולת להמשיך את הגזענות…

ד"ר גודמן: מעולה.

אפרת: לאפשר לה להמשיך.

ד"ר גודמן: בדיוק איך שאמרת את זה. עבור הליברלים, עיוורון צבעים זה אומר שהתגברנו על גזענות. עבור הפרוגרסיבים, עיוורון צבעים זה מה שמנציח את הגזענות ומסתיר את הגזענות. In order to see racism you have to see race, אני צריך להיות במודעות לכך שאני לבן ואתה שחור, לראות צבעים ולראות קבוצות, ולמדוד אנשים בהתאם לקבוצה שהם שייכים אליה. והנה לך תפיסה אנטי-אינדיבידואליסטית. עכשיו, אנחנו כמובן מדגימים את זה באמצעות צבע עור, אבל לעולם של ה-Woke יש כל מיני קבוצות. יש שאלות של גברים ונשים.

אפרת: וכל מה שביניהם.

ד"ר גודמן: [צוחק] כן, וסטרייטים ולהט"בים, שחורים ולבנים, ויש עוד קטגוריות. ואם אני מסתובב בעולם בעדשות ששם אנשים בקבוצות, בגלל שאני יכול להבין אנשים, להעריך אנשים, למדוד אנשים, לא בהתאם לאיכויות של האישיות הפרטית שלהם, אלא למעמד, לסטטוס, לפריבילגיה של הקבוצה שלהם, הנה לנו התפנית המלאה של ה-Woke על הליברליזם. כן, ששתי המרכיבים האלה, א', הליברלים אומרים יש קדמה, ה-Woke אומרים זה אשליה, אין קדמה. הליברלים אומרים נראות יחידים, ה-Woke רואים קבוצות.

אפרת: וזה גם קשור למה שאמרנו קודם, על זה שהליברליזם זה תפיסת עולם שדורשת אופטימיות. זאת אומרת, היא כאילו באה ביחד עם אופטימיות, ותפיסת העולם הפרוגרסיבית, היא מאוד מאוד פסימית. היא אומרת "הגזענות היא כאן, היא רגילה, היא קבועה, היא לעולם לא יכולה להשתנות, בגלל שהיא כל כך ממוסדת ומוטמעת במציאות, שום דבר לא יכול להשתנות, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה פשוט לראות את זה. לא יכולים לשנות את זה, לא יכולים למגר את זה", זה מאוד לא אופטימי.

ד"ר גודמן: וזו עמדה שונאת סטטוס קוו, הסטטוס קוו הוא לא משקף הישגים, הוא לא קדמה, הוא לא זה, זה שונא סטטוס קוו. על פי העמדה ה-Woke-ית האורתודוקסית, אי אפשר לתקן את הסטטוס קוו, כי כל תיקון של הסטטוס קוו יהיה באמצעות הכלים של הסטטוס קוו, הכלים המתועבים של הסטטוס קוו, ולכן זו תפיסה מהפכנית, צריך לשבור את המצב הקיים, צריך לפרק את המצב הקיים, ולכן זו גם תפיסה מהפכנית.

אפרת: אוקיי. אז ניסינו פה לבסס את הטיעון למה תפיסת העולם הפרוגרסיבית, ה-Woke, היא לא…

ד"ר גודמן: היא לא מאוד ליברלית…

אפרת: אנשים מאוד מאוד ליברליים, אלא למה היא ממש הליברליזם שמתהפך על ראשו, זאת אומרת, היא תנועה במידה רבה אנטי-ליברלית, וזה עוד בלי שאמרנו מילה על כל מה שדיברנו בעונת מקוטבים, על זה שיש שם השתקה של חופש הביטוי, ושאי אפשר לדבר, כל הערכים הליברליים…

ד"ר גודמן: הליברליים מושתקים, נכון.

אפרת: מבטלים מישהו בגלל מה שהוא אומר, אין…

ד"ר גודמן: בגלל מה שהוא חושב.

אפרת: היום מי שמתנגד לחופש הביטוי זה אנשים מתוך הקבוצה הפרוגרסיבית וה-Woke, בגלל שחופש הביטוי הוא מה שמאפשר לתפיסות גזעניות להדהד בחברה, וצריך למשטר את הדיבור, ושזה גם דבר אנטי-ליברלי, יש לזה המון הסתעפויות, אבל כאילו עכשיו דיברנו יותר ברמה האידיאולוגית.

ד"ר גודמן: אם נסכם מה שאנחנו אומרים, האנרגיה של תנועת ה-Woke, זה לא שהם אנטי-שמרנים, אלא שהם אנטי-ליברליים. זאת אומרת, זה לא שמאל שמתהפך על ימין, זה שמאל שמתהפך על עצמו.

אפרת: אוקיי, דיברנו רגע על הפרוגרסיבים, על ה-Woke, בואו נשים אותם רגע…

ד"ר גודמן: ויש לנו עוד הרבה עבודה, אנחנו נעשה את זה בפרקי…

אפרת: נכון. זה היה, מה שנקרא, בשביל לתת איזה מתאבן.

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: ובוא נעבור עכשיו לצד השמרני, כי אולי ה-MAGA והטרנד הזה של Make America Great Again, וטראמפ, וכל התנועה הזאת שסטיב באנון מכנה פופוליזם לאומי, אולי זה הקצה המאוד מאוד שמרני של המחנה השמרני הקונסרבטיבי.

ד"ר גודמן: אז זהו, הם יוצאים נגד שלושה מאפיינים יותר מסורתיים של המפלגה הרפובליקנית והתנועה השמרנית בכלל. על אחד מהם דיברנו בפרק הקודם. ג'ורג' ו' בוש, וכל מה שנקרא neo-cons, נאו-שמרנים.

אפרת: השמרנים החדשים.

ד"ר גודמן: כן, התפיסה שלהם הייתה שארצות הברית is exceptional. קוראים לזה American exceptionalism, ארצות הברית היא מדינה, אומה יוצאת אופן.

אפרת: אור בתוך הגויים. [צוחקת]

ד"ר גודמן: [צוחק] בדיוק, כן. והגאווה הלאומית שלהם באה לידי ביטוי בכך שהם לוקחים את הערכים האמריקאיים שלהם, משדרים…

אפרת: מפיצים אותם.

ד"ר גודמן: משדרים אותם לכל העולם.

אפרת: מפיצים אותם, "יפוצו מעינותיך חוצה".

ד"ר גודמן: נכון. וזה אומר שהם גם עושים התערבויות במקומות…

אפרת: הם תנועה חב"דניקית.

ד"ר גודמן: בדיוק. יש את הרעיון הזה.

אפרת: כן.

ד"ר גודמן: ודיברנו על המרכיב הזה, הבדלני, של התנועה הטראמפיסטית בפרק הקודם, אז לא נרחיב על זה כאן. כאילו, פוליטיקה מתבדלת, זה תפנית… אגב, היא תמיד הייתה במפלגה הרפובליקנית, אבל היא הייתה בפריפריה שלה, וכן, נניח אנשים כמו ג'ק ביוקנן [כך במקור] דיבר ככה בעבר, אבל עכשיו, כמו הרבה דברים נודדים מהפריפריה אל המרכז, זה מרכיב אחד. מרכיב שני, המרכיב הכלכלי. מה התפיסה הכלכלית הקלאסית של השמרנים הרפובליקנים?

אפרת: האליטה הכלכלית…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: צריך לחזק אותה עוד יותר.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: וכשהעשירים יתעשרו יותר, הם הקטר של הכלכלה האמריקאית, הם יסחבו איתם את כל הכלכלה האמריקאית.

ד"ר גודמן: נכון, ומאז רונלד רייגן זה כמעט המוסכמה האורתודוקסית של המפלגה הרפובליקנית. Trickle-down Economics. שכשטוב לעשירים, כשהעשירים משגשגים…

אפרת: זה מחלחל למטה, לכל השכבות.

ד"ר גודמן: זה מחלחל, אז אל תהיה צר עין. כשהעשירים מתעשרים, כולם מתעשרים יחד איתם. בא טראמפ, בא סטיב באנון, באים ה-MAGA, ויש להם עמדה אנטי-אליטיסטית, והאנטי-אליטיזם שלהם זה גם אנטי האליטה הכלכלית, והם אומרים שהאליטה הכלכלית מתחזקת.

אפרת: בסוגריים נגיד זה מאוד מאוד מוזר, כי טראמפ הוא אליטה בכל קריטריון שהוא, כאילו, הוא לא מתעשר חדש, הוא מתעשר ישן, הוא old money, מה שנקרא, אבל בוא נשים את זה בצד.

ד"ר גודמן: על אף המוזרות הזאת, האידיאולוגיה של MAGA, זה שהאליטה הכלכלית של אמריקה, היא אליטה חזירית, היא קלפטומנית, היא מושחתת.

אפרת: היא גונבת מהשכבות שמתחתיה, ומתעשרת על חשבונם.

ד"ר גודמן: נכון, זאת אומרת זה לא כשהאליטה משגשגת כולנו משגשגים, אלא האליטה משגשגת כלכלית וכל השאר נדפקים. זאת עמדה שהיא כל כך מרגישה זרה, למי שגדל במפלגה הרפובליקנית של רונלד רייגן, זה מרגיש מאוד זר, כי זה אכן זר, זה אכן שונה. סטיב באנון, האידיאולוג אולי הגדול של התנועה הזאת, הוא מצביע על הרגע ב-2008, שבו המדינה, ארצות הברית, חילצה את בנקי ההשקעות הגדולים במשבר הגדול של 2008.

אפרת: כשדפקו את כל האנשים שלקחו משכנתאות ויצרו את בועת הנדל"ן, שאחר כך התפוצצה ואנשים איבדו את הבתים שלהם.

ד"ר גודמן: נכון, המשבר הכלכלי הגדול.

אפרת: אנשים איבדו את הבתים שלהם, ואיבדו את מקומות העבודה שלהם, ופשטו רגל.

ד"ר גודמן: למעט, Lehman Brothers חילצו את כולם, השקיעו מיליארדים לחלץ את הקבוצות האלה, את הקרנות האלה, את ה-בנקי ההשקעות האלה. ההיגיון הכלכלי של נגיד הבנק המרכזי של ארצות הברית, בן ברננקי, זה שאם אנחנו לא נציל את הבנקים האלה, אמריקה, הכלכלה האמריקאית תקרוס יחד איתם. הם גדולים מדי בשביל ליפול. לכן כדי להציל את אמריקה צריך להציל את הבנקים. היה פה איזה היגיון כלכלי מצד… אבל איך סטיב באנון קורא את זה?

אפרת: לא, אבל זה בסדר להציל את הבנקים, אבל זה לא בסדר שמנהלי הבנקים אחר כך חתכו קופון ולקחו דיבידנדים על הרווחים.

ד"ר גודמן: נכון, הם המשיכו לקבל את אותם בונוסים. הם המשיכו.

אפרת: הם המשיכו לקבל בונוסים. על זה הייתה הביקורת הגדולה.

ד"ר גודמן: אז איך סטיב באנון קורא את זה? יש לו קריאה נורא מעניינת. הוא אומר ככה, יש סוג חדש של סוציאליזם. באמריקה המדינה מתערבת כדי לעזור לעשירים.

אפרת: הממ.

ד"ר גודמן: זה 2008.

אפרת: סוציאליזם לעשירים.

ד"ר גודמן: סוציאליזם לעשירים. עכשיו, אומר סטיב באנון, ארצות הברית היא כן מדינת רווחה. אנשים שממש ממש עניים, ארצות הברית עוזרת להם. אנשים שממש ממש חזקים, מסתבר, המדינה מתערבת ומפירה את העקרונות הקדושים של השוק, ועוזרת להם. מי היחידים שנשכחים על ידי מדינת הרווחה האמריקאית?

אפרת: כל מי שבאמצע.

ד"ר גודמן: העם, והעם אצל הסטיב באנון'ס, אצל הטראמפ'ס, זה המעמד העובד, blue collar, אנשים שעובדים במלאכת כפיים, אנשים בלי הרבה השכלה. העם זה הקבוצה שנדפקת על ידי האליטה בנרטיב הפופוליסטי.

אפרת: זאת אומרת, יש פה במידה מסוימת, בעוד השמרנים הקלאסיים, הם היו תמיד מאוד מאוד קפיטליסטים, כן…

ד"ר גודמן: כן…

אפרת: והקפיטליזם זה היה גולת הכותרת שלהם, ה-Trickle-down Economics, וכשהחזקים מתחזקים, זה מעלה איתם את כולם. פה יש במידה מסוימת תנועה אנטי-קפיטליסטית.

ד"ר גודמן: הם לא מכנים את עצמם סוציאליסטים, דרך אגב.

אפרת: לא, לא, לא, לא, לא. אבל הם אומרים, אם העיקרון הקדוש הזה של המחנה השמרני, של היד הנעלמה, שכוחות השוק יעשו את שלהם, ואסור להתערב בכוחות השוק, אז פתאום הם אומרים, "אה, יופי, כוחות השוק זה בסדר, בשביל ה-blue collar, כן, בשביל מעמד הביניים, שהם צריכים להסתדר, להם כוחות השוק הם מספיק טובים, אבל בשביל המנהלים של בנקי ההשקעות ב-wall street? לא, לא, לא, הם לא מוכנים לסמוך על היד הנעלמה…"

ד"ר גודמן: בדיוק.

אפרת: "בשבילם אי אפשר לסמוך שהשוק יעשה את העבודה, שם המדינה צריכה להתערב ולפצות אותם על ההפסדים".

ד"ר גודמן: אז להיות אנטי האליטה הכלכלית, זה הקו החדש של המפלגה הרפובליקנית, שזה קו שהוא הולך נגד המסורת של אותה מפלגה הרפובליקנית, זה מרכיב שני, והמרכיב שלישי אולי הכי חשוב. בתפיסה האנטי-אליטיסטית של ה-MAGA, של התנועה הטראמפיסטית, הם רואים את המוסדות, המוסדות זה ה-CIA, זה ה-FBI, זה משרד המשפטים, זה הבנק המרכזי, זה הוליווד, זה האקדמיה.

אפרת: בית המשפט.

ד"ר גודמן: בית המשפט, הפרקליטות, הם רואים את המוסדות, מה שנקרא The Administrative State או The Deep State, האליטה חדרה לשם. והאליטה שולטת על אמריקה דרך זה שהיא שולטת על המוסדות. האליטה שולטת על העם, על הקבוצה ה-blue collar העובדים, דרך זה שהיא שולטת על המוסדות. מה שאומר, ואולי זו הנקודה החשובה ביותר להבנת ה-MAGA, האנטי-אליטיזם שלהם זה אנטי-מוסדות. נגד המוסדות, נגד משרדי ממשלה, נגד מוסדות ניטרליים, נגד רגולציה, נגד ה-deep state, ותחשבי איזה תפנית רדיקלית זאת.

אפרת: אל מול הבייס או הרגיל השמרני.

ד"ר גודמן: אינסטינקט שמרני, נוסח הפילוסוף אדמונד ברק. מה זה שמרנות? זה שאת הסדר הקיים, אתה לא שונא אותו, אתה לא מתעב אותו. אם דברים עובדים, אתה לא תמיד יודע למה הם עובדים, אבל אם זה עובד אז תשאיר, אל תיגע, תשאיר כמו שזה.

אפרת: כי תמיד יכול להיות יותר גרוע.

ד"ר גודמן: קח בחשבון את חוק ההשלכות הלא מתוכננות, זה מה שתמיד אנשים שוכחים.

אפרת: זה כמעט ההגדרה של להיות שמרן.

ד"ר גודמן: נכון, ושינויים עושים לאט, ושמרנים רוצים לשמר את הסדר הקיים, זאת אומרת, הם תמיד, הם אמורים להיות, לתמוך במוסדות, לשמר את המוסדות. הפופוליסטים רוצים לפרק את המוסדות. והנה לך, שלוש תפניות. במקום סוג של להקרין את אמריקה לכל העולם, אל הבדלנות, להתכנס מכל העולם ולהסתגר באמריקה. תפנית בתפיסת היחסי חוץ של המפלגה הרפובליקנית. תפנית כלכלית. במקום לתמוך באליטה הכלכלית מתוך אמונה שככה תומכים בכל ארה"ב, סלידה עמוקה כלפי אותה אליטה כלכלית.

אפרת: שדופקת את השכבות ביניים.

אפרת: שדופקת, והמרכיב השלישי, שאולי הוא הכי דרמטי, אני מרגיש שהוא הכי דרמטי, ממפלגה שמרנית שרוצה לשמר את הסדר הקיים, מפלגה פופוליסטית שרוצה לפרק את הסדר הקיים, שרוצה לפרק את המוסדות. הפופוליסטים זה תנועה אנטי-שמרנית.

אפרת: זאת אומרת שאם הסתכלנו קודם על המחנה הליברלי, וראינו שה-Woke והפרוגרס הוא לא אנשים ליברלים פשוט מאוד, אלא הגדרנו את זה כמוטציה של המחנה הליברלי, שהפך אותה למשהו, לא רק שהוא משהו אחר, אלא משהו במידה רבה אנטי-ליברלי. אז פה אנחנו רואים את תמונת המראה של התהליך הזה. תפיסת העולם הפופוליסטית היא לא אנשים שהם הקצה השמרני של המחנה השמרני, השמרני מאוד של המחנה השמרני, אלא במידה רבה המחנה הזה עבר מוטציה, שהפכה גם אותו לא למאוד שמרני, אלא למוטציה, שהפכה אותו לאנטי-שמרני.

ד"ר גודמן: פתחנו בשאלה, האם זה פשוט שמרנות על סטרואידים מתנגשת בליברליזם על סטרואידים. ואולי מה שקורה באמריקה, זה לא שמרנים מתנגשים בליברלים, אלא זה אנטי-ליברלים מתנגשים באנטי-שמרנים. זה האירוע שאנחנו נמצאים בו.

אפרת: אבל אם אני לוקחת את האופן שבו המשגנו עכשיו, את התהליכים שעוברים גם על המחנה הליברלי וגם על המחנה השמרני, יש פה איזשהו מכנה משותף. והמכנה המשותף הוא ששתי הקבוצות האלה רואות את הסדר הקיים כרע וכמשהו שצריך לפרק אותו.

ד"ר גודמן: נכון, אי אפשר אפילו לתקן אותו, אי אפשר לשפץ אותו, צריך לפרק אותו. שתיהן תנועות מהפכניות ששונאות את הסטטוס קוו, והנה מצאנו מכנה משותף מאוד עמוק בין הפופוליסטים לבין הפרוגרסיבים, שנאת הסטטוס קוו.

אפרת: והמפתיע הוא שזה לא המכנה המשותף היחיד, יש ביניהם הרבה יותר מן המשותף ממה שאנחנו חושבים, ועל זה נדבר בפרק הבא.

[השיר "Talkin’ Bout a Revolution" בביצוע Tracy Chapman]

“Don't you know

They're talkin' bout a revolution

It sounds like a whisper

Don't you know

They're talkin' about a revolution

It sounds like a whisper

While they're standing in the welfare lines

Crying at the doorsteps of those armies of salvation…”

אפרת: [השיר ממשיך ברקע] אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה עוד פרק בעונה החדשה שלנו על אמריקה. בפרק הבא אנחנו נמשיך במבט ההשוואתי, עדיין ממעוף הציפור, על שתי התנועות הרעיוניות הגדולות שמניעות היום את הפוליטיקה האמריקאית, הפופוליסטים והפרוגרסיבים. ולמחות שהמוח שלנו עסוק במה שקורה מעבר לים, הלב שלנו לגמרי כאן. אנחנו ממשיכים להתפלל לחזרתם המהירה בבריאות הגוף והנפש של כל האחים והאחיות שלנו שעדיין שבויים בעזה, לשלומם ולביטחונם של כל חיילי צה"ל וכוחות הביטחון באשר הם, ולחזרתם הביתה בשלום של כל המפונים והמפונות. ובעיקר, אנחנו מתפללים לבשורות טובות.

תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לויט ולשחר מונטלייק על ההפקה, ולמתן חיים ולניבה גולדברג מצוות דיגיטל. אתם מוזמנים ומוזמנות לקבוצת הפייסבוק של "מפלגת המחשבות", שם אפשר לקיים דיונים ענייניים ודי מעמיקים על התכנים שעולים כאן בהסכת. אפשר גם למצוא שם לינק לקבוצות שקטות, בהן אפשר לקבל עדכון בכל פעם שעולה פרק חדש. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות" וגם תכנים מעולים נוספים, נמצאים באתר "בית אבי חי" ובכל יישומוני ההסכתים.

[המשך השיר "Talkin’ Bout a Revolution"]

“…Finally the tables are starting to turn

Talkin' bout a revolution…”

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

95 views0 comments

Comments


bottom of page