מפלגת המחשבות - פרק 150 – מהפכת הבינה: אלטנוילנד
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Feb 21
- 21 min read
בזמן שהם דוהרים לפיתוח סופר אינטליגנציה, קודקודי תעשיית ה-AI מתריעים מפני המשבר התעסוקתי והכלכלי הכבד שעלול לפקוד אותנו אם המהפכה הזו תושלם. בפרק הקרוב נתבונן במשבר הצפוי בראי לקחי המהפכה התעשייתית, ונשוב לחזון ציוני נשכח שיכול להורות את דרכינו במציאות החדשה והלא נודעת.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/01/2026.
קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".
[מוזיקת רקע, רצף הקלטות]
חיים יבין: "כן, כנראה מהפך…"
Donald Trump: “Everyone is talking about artificial intelligence. Not artificial, it’s genius.”
Sundar Pichai: “It’s more profound than fire or electricity or…”
Sam Altman: “AI will be the most powerful technology humanity has yet invented.”
Naftali Bennett: “New dimensions will emerge.”
Jensen Huang: “The greatest technology equalizer of all time.”
Yuval Noah Harari: “It is not a tool, it is an agent.”
Elon Musk: “Mark my words, AI is far more dangerous than nukes.”
אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו מיכה גודמן ואני מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה, ובעונה הזאת על הרעיונות שמאחורי המהפכה הגדולה שבדרך: מהפכת הבינה.
בועידת הפורום הכלכלי העולמי שנערכה לאחרונה בדאבוס, התקיימה שיחה בין דמיס הסביס ודריו אמודיי, מראשי תעשיית ה-AI העולמית. השניים דיברו בצורה פתוחה וכנה על האתגרים ועל הסכנות שיביאו איתם הכלים שהם מפתחים. נשמע שהם מודאגים. הדבר הראשון שהם מודאגים ממנו, כי הוא עומד להתרחש בקרוב ומהר, הוא משבר תעסוקתי אדיר ממדים. למרות הדאגה הגדולה, הסביס ואמודיי לא כל כך דיברו על פתרונות.
אז לרגל הפרק ה-150 של "מפלגת המחשבות", אנחנו חוזרים לבסיס שלנו, ולמי שכן דיבר על זה לפני יותר מ-100 שנה. לא, הוא לא הכיר את הבינה המלאכותית ואת מה שהיא עשויה לחולל בעולם, אבל הוא כן הכיר טכנולוגיות חדשות, והוא הבין שזה עומד להיות אחד האתגרים הגדולים של האנושות: לייצר כלים פוליטיים וערכיים כדי להתמודד עם אתגרי הטכנולוגיה. מי היה האיש, על מי הוא הטיל את המשימה הזאת, והאם נצליח לעמוד בה? אם תרצו, אין זו אגדה.
שלום מיכה.
ד"ר גודמן: שלום אפרת.
אפרת: ברוב הפרקים של העונה הזאת עד עכשיו, כשניסינו לדבר על ההשלכות של המהפכה הגדולה הזאת שבדרך, דיברנו בעיקר על ההיבטים ה… הרוחניים.
ד"ר גודמן: כן. משבר הפנאי, הניוון של האנושיות שלנו, של האינטליגנציה הרגשית, של האינטליגנציה החברתית, משבר הזהות, משמעות.
אפרת: כן, ככה כשם קוד - מה זה יעשה לאנושיות שלנו?
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: לתכונות הבסיסיות ביותר שמגדירות אותנו כבני אדם. ובפרקים האלה, האחרונים, אנחנו דווקא מנסים לדבר על ההשלכות הפוליטיות של הדבר הזה. אבל יש תחום שמחבר בין היותנו בני אדם לבין ההיבטים הפוליטיים.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: וזה כלכלה. כלכלה זה תחום שמחבר בין… אתה יודע, זה מדעי החברה אבל זה בעצם פוליטיקה ומדיניות וכולי, וכבר הזכרנו פה בעבר את ההיבט של התעסוקה ואת העובדה שהולך להיות משבר תעסוקה ענק שהולך להגיע אלינו.
ד"ר גודמן: התייחסנו לזה כאילו שכבר פתרנו את זה. אמרנו: אוקיי, יהיה משבר תעסוקה, כולנו נקבל UBI's, Universal Basic Income, נקבל כסף בשביל לא לעבוד, ואז מה יקרה? ואנחנו נתנוון ויהיה פנאי וכל הדבר הזה. ואת אמרת, באיזה הערת שוליים אני זוכר: זה לא כל כך פשוט.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: שנהיה מסודרים. זה לא כל כך פשוט.
אפרת: אז אנחנו רוצים לחזור לרגע הזה…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: נכון? שהוא הרגע שלפני שאנחנו יושבים כל היום ומתנוונים מול הטלוויזיה, [צוחקים] ואוכלים גלידה.
ד"ר גודמן: העולם מחולק לאלו שאומרים - זה לא יקרה, פיטורים המוניים, ויש כאלה שאומרים שזה כן יקרה. בואי נייצג את העמדה שזה כן יקרה - אגב, אני חושב שזאת עמדה הרבה יותר סבירה, ונייצג את זה דרך ההסבר הנפלא של החבר הטוב שלנו, דניאל שרייבר.
אפרת: לטובת המאזינים שלנו שאולי לא לגמרי בטוחים מי זה דניאל שרייבר, אז אולי תגיד עליו כמה מילים.
ד"ר גודמן: שרייבר עכשיו הקים מכון מחקר ומדיניות. גילוי נאות: אני יושב בבורד של "מוזאיק", של המכון מחקר, שבא לשאול את השאלות האלה: איך נתמודד עם משבר התעסוקה הגדול, שאנשים לא רואים, אבל הוא נמצא בדרך? שרייבר מנסח את זה ככה: כל עבודה שאפשר לעשות בזום, תוחלף.
אפרת: [מגחכת] אופס.
ד"ר גודמן: זאת או… [צוחק] מה זה אומר? כל עבודה שאתה הולך לעבודה, יושב מול מסך כל היום, ואתה לא צריך את הגוף שלך, אתה לא אינסטלטור, אתה לא מדריך טיולים.
אפרת: אתה לא פיזיותרפיסט.
ד"ר גודמן: אתה לא פיזיותרפיסט. אלא העבודה שלך זה מהסוג, תחשבו אם זה סוג העבודה שלכם, שזה… יש אינפורמציה נכנסת ויש אינפורמציה שהיא יוצאת. כן? חלק מכם עובדים בעבודה של ידע נכנס, נניח מספרים, ויש ידע שיוצא. מה הפלט? מספרים. ואתם תחנת הממסר [צוחק]. או יש ביניכם כאלה שמילים נכנסות ומילים יוצאות. אם אתם נמצאים בקטגוריה הזאת, א' - רוב הסיכויים שאתם צווארון לבן, מעמד בינוני-גבוה, ופרדוקסלית, דווקא העבודה שלכם היא ברת החלפה על ידי ה-AI העתידי. נניח, אם אתה חשמלאי ואם אתה עורך דין - העבודה של מי בסכנה? העורך דין. אבל אם הוא עורך דין שמופיע בבית משפט, ממש עם הגוף שלו, הסוג הזה של עורך דין - העבודה שלו זה לא סתם ידע נכנס ידע יוצא, יש שם אינטראקציה, הוא נוכח. עכשיו, על אף שיש כל הזמן תחזיות אבל לא יודעים מתי זה יקרה, ההשערה הרווחת והדומיננטית היא שכשזה יקרה, זה יקרה מאוד מאוד מהר. בום. מלא משרות, דווקא של בינוני-גבוה, ייעלמו באחת, ואנחנו לא מוכנים לזה.
אפרת: עכשיו, אתה יודע, זה לא אלרמיזם שלנו, זה גם בכלל לא אנחנו אומרים. זה רק ממש לאחרונה, כן? כאילו, כשהפרק הזה עולה, אנחנו מדברים על לפני כמה ימים, הייתה את הוועידה בדאבוס, והייתה שם שיחה על הבמה, בין דמיס הסביס לדריו אמודיי.
ד"ר גודמן: שתי ראשי התעשייה. הסביס DeepMind ודריו אמודיי Anthropic, הם אלו שיוצרים את הכלים האלה בדיוק.
אפרת: כן. הייתה שיחה ביניהם, וזה ציטוט כמעט מדויק ממה שהם אמרו. הם אפילו היו מוכנים לנקוט ב-בין שנה לחמש שנים.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: הם ממש יצאו בקריאה נואשת. תעשו עם זה משהו! אף אחד לא עושה עם זה שום דבר! אף אחד לא… אנחנו לא מוכנים לזה! לא עושים עם זה שום דבר!
ד"ר גודמן: זה תמיד מדהים. כל התחום שאנחנו עוסקים בו בעונה הזאת, מה שמדהים בו שכל האלרמיזם, כל תרחישי האימה, הם לא תרחישי אימה שמציגים אקטיביסטים שעומדים מול התעשייה, אלא זה תרחישי אימה…
אפרת: של ראשי התעשייה.
ד"ר גודמן: של ראשי התעשייה.
אפרת: אז אנחנו פה לא עושים את הדיון האם זה נכון או לא נכון; אם זה לא יקרה - אחלה, אבל אם זה יקרה, אז מה עושים?
ד"ר גודמן: אז מה עושים? דיברנו על UBI או UHI שהממשלה פשוט…
אפרת: סוג של מיסוי הפוך, שהמדינה תשלם מס לאזרחים במקום לקחת מהם, כן?
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: או קצבה.
ד"ר גודמן: עכשיו, יש כאן סיטואציה שבה זה אשכרה יכול להסתדר הדבר הזה, שאנחנו לא נעבוד ונקבל Universal High Income, כמו שאילון מאסק מדבר. למה, לפחות ברמה התיאורטית, זה אפשרי? כי יש כאן אנומליה כלכלית. כמעט תמיד, מתי שיש הרבה אבטלה, מה זה אומר? שיש מיתון, שהמשק מתכווץ. יעני שיש פחות כסף. ואז נניח כשיש משבר כלכלי חמור, אז הממשלה בבעיה קשה.
אפרת: כי גם לה יש פחות.
ד"ר גודמן: כן. כי גם יש הרבה מובטלים, אבל מכיוון שיש מיתון יש לממשלה פחות כסף…
אפרת: כדי לטפל במובטלים.
ד"ר גודמן: כדי לטפל בהם. זו בעיה שכמעט בלתי אפשרי לטפל בה.
אפרת: כן, אחוזי אבטלה גבוהים הם מושכים את המשק למטה, זה חוק בכלכלה.
ד"ר גודמן: שרייבר אמר לי שעל כל אחוז אבטלה יש 2% התכווצות של המשק. ואם פה אנחנו נדבר על אחוזים גבוהים מאוד של אובדן משרה, היית חושב שזה כנראה הולך להתכווצות…
אפרת: התרסקות, התרסקות.
ד"ר גודמן: דרמטית של המשק. אבל לא, משהו מוזר, הולך להיות כאן אנומליה של אובדן משרות ולא מיתון, צמיחה.
אפרת: לפחות תיאורטית.
ד"ר גודמן: בתיאוריה ככה זה אמור להיראות. כי הבן אדם שמאבד את העבודה שלו, לא מאבד את העבודה שלו כי אין כסף.
אפרת: כי סגרו את המפעל.
ד"ר גודמן: כן, אלא להפך.
אפרת: כי להפך, הרחיבו את המפעל. [צוחקת]
ד"ר גודמן: הרחיבו את המפעל, והעובד שמחליף אותו הוא עובד יותר מהר, יותר אפקטיבי.
אפרת: לא מתלונן, לא צריך חופשות.
ד"ר גודמן: לא… [צוחק] נכון.
אפרת: לא צריך מתנה לחג, הילדים שלו לא חולים אף פעם.
ד"ר גודמן: כן, אין לו תירוצים למה הוא לא הגיע לעבודה היום. יהיה יותר פרודוקטיביות בפחות עובדים. זאת אומרת, זה מצב אנומלי, זה לא אבטלה שבאה יחד עם מיתון, זה אבטלה שיכולה להגיע יחד עם צמיחה. והפרדוקס הזה הוא ה… זה לא פרדוקס, זה פשוט…
אפרת: זה השינוי בחוקי הכלכלה.
ד"ר גודמן: כן. זה אומר, שלפחות תיאורטית, מכיוון שיש לא אבטלה ומיתון אלא אבטלה וצמיחה, שהעוגה גדלה, יש יותר כסף ולכן יהיה אפשר UHI's UBI's, לטפל בכולם, ואז נגיע לבעיות שאנחנו דיברנו עליהם: זהות, משמעות, פנאי, ה"בהגווד גיטה", לקדש את המאמץ ולא את ה… כל המהפכה הרוחנית המנטלית שאנחנו נצטרך לעבור, תהיה רלוונטית אחרי שיפתרו את זה. ולפחות היפותטית, עקרונית, מתמטית, אפשר לפתור את זה.
אפרת: איך בדיוק מגיעים למצב שלמדינה יש את הכסף הפנוי הזה לחלק לאזרחים? אנחנו לא ניכנס לזה עכשיו.
ד"ר גודמן: איך היא תצליח למסות את ההון הגדול…
אפרת: נכון. בדיוק.
ד"ר גודמן: כדי לאפשר את זה? זאת שאלה גדולה.
אפרת: כן. אנחנו נניח, ואולי נחזור לזה בסוף הפרק, שזה אפשרי.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: אבל.
ד"ר גודמן: כן, אבל גם אם זה יסתדר בסוף, השאלה היא אם זה יסתדר אחרי ששילמנו שכר לימוד או לפני ששילמנו שכר לימוד.
אפרת: וזאת השאלה הבסיסית פה.
ד"ר גודמן: וזו…
אפרת: כי גם מי שאומר "כן, כן, יהיה בסדר, יהיה בסדר" - כמה זמן ייקח עד שיהיה בסדר?
ד"ר גודמן: בדיוק. וכאן, מי שאומר "יהיה בסדר" - נכון זה תמיד זה נשמע ככה. תמיד בעבר הפחידו אותנו והכל הסתדר, אז גם עכשיו מפחידים אותנו וזה בטח יסתדר. בואו נחשוב רגע על הטיעון הזה. הרי מה אומרים? במהפכה התעשייתית באו הלודיסטים ואמרו "המכונות האלה יקחו מאיתנו את הפרנסה שלנו", ובסוף מה קרה? המכונות האלה רק יצרו עוד שפע ועוד צמיחה ואפשרו לעבודות יותר מעניינות לאנשים, מלעבוד עם הגוף שלהם, לעבוד עם השכל שלהם. אז המהפכה התעשייתית לימדה אותנו שהאלרמיזם הוא אלרמיזם שווא, וההתראות הם התראות שווא, בסוף דברים הסתדרו. ואת יודעת מה? הם צודקים. בסוף דברים הסתדרו. אבל…
אפרת: השאלה היא, בסוף של מי? [צוחקת]
ד"ר גודמן: [צוחק] כן. אבל זה שמסתכלים על זה כזה מ-200,000 רגל, רואים שבמהפכה התעשייתית באמת הכל הסתדר בסוף. זאת אומרת… טוב, אני יודע שמי שמפחד מהתחממות גלובלית חושב שזה… שהדברים עוד לא לגמרי הסתדרו, אבל רגע, אם נשים את זה רגע בצד, דברים באמת הסתדרו בסוף. הנה קצת נתונים על מה המהפכה התעשייתית עשתה לעולם, ואגב הנתונים האלה הם ישר מ…
אפרת: ג'מיני.
ד"ר גודמן: [צוחק] ישר מג'מיני. [אפרת צוחקת] אז לפני המהפכה התעשייתית 90% מהעולם חיו בעוני קיצוני. היום פחות מ-10% חיים בעוני קיצוני. עוני קיצוני זה לא עוני יחסי, עוני קיצוני זה מצב ש…
אפרת: שאנשים מתים מרעב.
ד"ר גודמן: אתה צריך להיאבק בשביל עצם הקיום הכי הכי בסיסי שלך. המהפכה התעשייתית יצרה מציאות שבה 80% מהאנשים בעולם יצאו מעוני קיצוני. זה הישג מדהים של טכנולוגיה, אוקיי? זינוק בתוחלת החיים. בשנת 1800, מה הייתה תוחלת החיים? 31 שנה. [אפרת מצחקקת] אנשים חיו חיים קצרים מאוד.
אפרת: כמו שאמר יעקב אבינו: "מעט ורעים היו…".
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: "…שני ימי חיי".
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: מעט…
ד"ר גודמן: מעט.
אפרת: ומאוד קשים.
ד"ר גודמן: ומאוד קשים. עכשיו זה לא יודע, כמה זה? במדינות מפותחות 80 שנה, במדינות… הממוצע העולמי הוא…
אפרת: פה זה יותר מ… מ-80.
ד"ר גודמן: כן. נכון טכנולוגיה בסוף מקדמת את האנושות. אבל איך אתה אמרת? בסוף. מה שאנשים לא תמיד שמים לב…
אפרת: זה לדלתא.
ד"ר גודמן: זה שלקח זמן לדברים להסתדר. המהפכה התעשייתית זה תהליך. בהתחלה יש לנו הקיטור, אחר כך החשמל, זה תהליך. אבל בשנים הראשונות, וכשאנחנו אומרים השנים האחרונות, אנחנו מדברים על בין 50 ל-70 שנים הראשונות, אולי המשק צמח, אבל לרוב האנשים, לעובדים הפשוטים, אלו שעבדו במפעלים…
אפרת: הם לא צמחו, הם צנחו.
ד"ר גודמן: בדיוק. המצב אולי היה יותר גרוע. הנה המצב בפרק זמן הנוראי הזה, שבין המהפכה התעשייתית לבין המצב שבו מדינות… נוצרה מדינת הרווחה שידעה איך להתאים את החברה ואת המוסדות הפוליטיים ואת החקיקה…
אפרת: לשינוי הטכנולוגי.
ד"ר גודמן: למציאות שנוצרה על ידי המהפכה התעשייתית. אז בפרק זמן הזה שהיה, זאת אומרת, לוקח זמן, טכנולוגיה היא יותר מהירה מהחברה, ולכן תמיד תהיה דלתא, יהיה פער, יהיה מצב שהחברה לא מותאמת למציאות שנוצרת על ידי הטכנולוגיה. ובתקופה הזאת אנשים היו צריכים להגר לעיר, כי בתי המלאכה שלהם נסגרו, כי הם לא תחרותיים יותר. הם מהגרים לעיר ועובדים במפעל. ובאיזה תנאים? קודם כל מבחינת שכר, שכר רעב literally. בעלי המפעלים שילמו משכורת שהיא מספיק בשביל להשאיר אנשים חיים וקיימים ולא שקל אחד יותר. כוח המיקוח של הפועל היה אפסי.
אפרת: ולמה? כי יש עוד אלף כמוך.
ד"ר גודמן: כן!
אפרת: אתה לא רוצה לעבוד בדולר? אני אביא מישהו שכן רוצה.
ד"ר גודמן: ואז הוא עובד במכונה, ונניח נקטעת לו האצבע, וזה קורה הרבה. אנשים נפצעים. נפצעת? אין פיצויים, אין ביטוח. אתה נזרק לגורלך ומביאים פועל אחר במקומך, ושיהיה לך בהצלחה. עבודת ילדים, ילדים קטנים עובדים, אה, דרך אגב, עבדו בין 12 ל-16 שעות במפעלים האלה. התנאים, אגב, במפעלים, אנשים נשמו לריאות פיח כל יום, כל היום. ואגב, כשהם חזרו הביתה לשכונות שלהם במנצ'סטר, זה היה שכונות ללא מערכות ביוב, הם לא הותאמו לעולם החדש. תוחלת החיים במנצ'סטר התעשייתית הייתה 17 שנה.
אפרת: וואו.
ד"ר גודמן: זה בגלל האין ביוב, ובגלל תאונות, ובגלל…
אפרת: זיהום אוויר קיצוני.
ד"ר גודמן: זיהום אוויר ובגלל מחלות. 17 שנה. הערים המתועשות בתחילת הדרך היו מלכודות מוות, התנאים עבור עובדים. אז זה נכון שהיה הון שהתעשר מאוד, יכול להיות שהמשק צמח מאוד, לקח זמן עד שאמרו "היי, אולי צריך מערכת ביוב ותברואה?".
אפרת: אולי זה לא רעיון טוב שילדים בני 10 יצאו לעבוד במפעלים.
ד"ר גודמן: אולי זה רעיון טוב שנפצה את העובד אם נקטעת לו האצבע או היד?
אפרת: אולי לא… אי אפשר להעסיק בן אדם 16 שעות ביום.
ד"ר גודמן: ואולי יש שכר מינימום? לקח זמן עד שהיה חקיקה סוציאלית שיצרה את מדינת הרווחה, שבסוף, בקצה, נוצרה איזושהי התאמה בין המוסדות לטכנולוגיה. אבל היה עשרות שנים של מישהו ששילם את המחיר. זה, אני מדמיין את זה, תיארנו את זה מקודם, אנחנו… זה צורה של V. נכון ב-V, הגרף של V, הוא קודם כל יורד ורק אז עולה. זאת אומרת, היה דור אומלל שהוא דור המעבר.
אפרת: כל צ'ארלס דיקנס, כל הסיפורים, כל התיאורים של החיים באנגליה בשנים האלה, בבתי יתומים, והזה והמפעלים, זה הכל על התקופה הזאת.
ד"ר גודמן: זה תיאורים של חיים עלובים מאוד.
אפרת: מאוד עלובים.
ד"ר גודמן: אז אם היום אנחנו נהנים מהברכות של המהפכה התעשייתית, היה מישהו ששילם את שכר הלימוד עבור כולנו, וזה דור המדבר, דור המעבר.
אפרת: ונחשו מי דור המדבר של המהפכה הבאה שבדרך?
ד"ר גודמן: אם לוקח זמן לחברה להתאים את עצמה למהפכה טכנולוגית, ועד שהיא מתאימה את עצמה יש מי שמשלם את מחיר המעבר.
אפרת: איך כתוב בהגדה של פסח? "אנו ובנינו ובני בנינו".
ד"ר גודמן: [צוחק] כן, אני מקווה, וזה בטוח הילדים שלנו וזה כנראה גם אנחנו. והשאלה הגדולה היא - האם אנחנו יכולים לצמצם את הזמן של המעבר, ולצמצם את מחיר המעבר, וזה תלוי בזה שאנחנו נצליח לפענח את זה כמה שיותר מהר. אבל תנאי לזה, תנאי מוקדם לכך, הוא שנהיה ערניים לזה. העובדה שרובנו רדומים, רובנו לא מדברים על זה, רובנו לא חושבים על זה.
אפרת: מכחישים את זה, מזלזלים בזה.
ד"ר גודמן: יש אסימטריה בלתי נסבלת, בין הגודל של התופעה, של ה-AI הזה על כל מגוון הבעיות, האתגרים שלה…
אפרת: על גודל האיום, בוא נגיד.
ד"ר גודמן: לבין מידת המודעות שלנו לגביה. זה צריך לפתוח כל מהדורת חדשות, זה לא שיח לגיק של טכנולוגיה.
אפרת: עכשיו, הסיפור הזה של התעסוקה, הוא לפעמים, אני לא יודעת אם פותח מהדורת חדשות, אבל הוא אייטם 17 במהדורות החדשות, אבל לפחות הוא שם.
ד"ר גודמן: נכון. מבין כל מה שאנחנו מדברים, המש… הניוון של האנושיות, וה-AGI, וה-superintelligence…
אפרת: על זה לא מדובר בכלל.
ד"ר גודמן: על זה, נכון, אגב, אנשים אומרים, רגע, זה מדע בדיוני מה שאם מדברים שמה. [צוחק]
אפרת: כן. לסיפור הזה של התעסוקה, אם יש משהו מהנושא הזה שמגיע למהדורת החדשות, זה זה. אבל בינתיים הדיון מתמקד ב - אוקיי, איזה עבודה כדאי לנו לבחור כדי שזה לא יקרה.
ד"ר גודמן: שזה שאלות חשובות.
אפרת: שזה חשוב, זה נחמד.
ד"ר גודמן: זה שאלות חשובות. לב הבעיה זה פערי הקצב בין השתנות הטכנולוגיה להשתנות המוסדות, ולייצר התאמה בין המוסדות הפוליטיים והחקיקה לטכנולוגיה, זה האתגר, ועכשיו אנחנו, אני חושב, הולכים להפתיע רבים מכם. לייצר את ההתאמה הזאת זה לא פחות מאשר הייעוד של תנועה אידיאולוגית מאוד מאוד משמעותית שהתחילה בסוף המאה ה-19. והתנועה הזאת…
אפרת: לא הלודיסטים.
ד"ר גודמן: [צוחק] לא הלודיסטים, לא הנאורות, לא ההשכלה.
אפרת: לא התנועה הקומוניסטית.
ד"ר גודמן: התנועה הזאת זה הציונות. [אפרת מצחקקת] כן, אנשים כזה…
אפרת: מה הקשר…
ד"ר גודמן: [משועשע] מה הקשר?
אפרת: בין התנועה הציונית…
ד"ר גודמן: כן?
אפרת: לבין להתאים את המוסדות לשינויים טכנולוגיים?
ד"ר גודמן: נכון. זה דבר מדהים. ואז אנשים עכשיו בטח חושבים, הם עכשיו ישלפו עכשיו איזה הוגה ציוני פריפריאלי שלא שמענו עליו, שהוא דיבר שייעוד של מדינת היהודים זה לייצר מוסדות מותאמים לטכנולוגיה וכל זה. לא, ההוגה שאנחנו הולכים לשלוף לכם עכשיו, זה לא פחות מאשר הציונות של תיאודור הרצל עצמו. זה המסר של הספר המכונן שהוא כתב - "אלטנוילנד".
אפרת: זאת אומרת, הרצל בעצם כתב שני ספרים מכוננים: הוא כתב את "מדינת היהודים" והוא כתב את "אלטנוילנד".
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: "מדינת היהודים", שם הוא מדבר על מה שאנחנו, אני חושבת, באופן קלאסי מייחסים לציונות, וזה פתרון לבעיית האנטישמיות.
ד"ר גודמן: [נשמע חלש] נכון.
אפרת: אבל "אלטנוילנד" זה ספר מסוג אחר.
ד"ר גודמן: כן. כאילו אם מדינת היהודים, האנטישמיות זה הבעיה ולהקים מדינה זה הפתרון, זאת אומרת, הציונות זה לפתור את הבעיה של היהודים, שלא אוהבים אותם, ב"אלטנוילנד" הבעיה היא לא של היהודים, הבעיה היא של האנושות, והציונות היא פתרון לבעיה של האנושות, לא של היהודים. ודרך אגב, אני חושב, שני הספרים של הרצל מבטאים שתי סנטימנטים שתמיד יש בתנועה הציונית. האם זה…
אפרת: פרטיקולרי או אוניברסלי?
ד"ר גודמן: האם זה מקלט בטוח, שאנחנו צריכים להמלט מהעולם המפחיד, להסתתר מהעולם המפחיד? העולם הוא מקום לא ידידותי ליהודים. דרך אגב…
אפרת: עד היום. מסתבר.
ד"ר גודמן: התחושה הזאת של הרצל היא פתאום…
אפרת: רלוונטית מתמיד.
ד"ר גודמן: רלוונטית ו… כן. אז זה אופציה א'. ואינטואיציה שנייה שהמטרה של הציונות היא לא לברוח מהעולם אלא לייצר מדינה שיכולה לסייע, לתקן את העולם ולרפא את העולם. מדינה כדי להימלט מהעולם, כן? זה סטייל מדינת היהודים. לרפא את העולם זה פשט אלטנוילנד. וסוג הציונות שהוא מציע כאן זה לא הציונות של מפא"יניקים, של הסוציאליזם, ולא הציונות של הבית"רים, של כל האידיאל, של "הדר". וזה גם לא הסוג ציונות של בורוכוב שרוצה להפוך את הפירמידה, וזה גם לא הציונות של הרב קוק שחושב שזה יביא לתחיית הנבואה, וזה לא הציונות של א.ד גורדון, של חיבור מחודש לטבע ולאדמה. יש הרבה סוגים של ציוניות.
אפרת: או של ציוניאויות.
ד"ר גודמן: כמו שיש הרבה גרסאות של יהדות, יש הרבה גרסאות של ציונות. ולהרצל עצמו יש שתי גרסאות של ציונות, המוכרת זה "מדינת היהודים", אבל כאן, ב"אלטנוילנד", הוא מציג ציונות אחרת, מסוג חדש.
אפרת: אז בוא נראה מה תקציר ה…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: תקצי… "אלטנוילנד" על רגל אחת.
ד"ר גודמן: "אלטנוילנד" זה על שני אנשים ש…
אפרת: קודם כל זה סיפור.
ד"ר גודמן: זה סיפור.
אפרת: זה לא ספר עיון.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: זה סיפורת.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: לכאורה.
ד"ר גודמן: לכאורה. זאת אומרת, לכאורה יש כאן שתי ספרים. "מדינת היהודים" זה ספר עיון, ו"אלטנוילנד" זה סיפורת, לכאורה.
אפרת: אבל הלכאורה הזה זה אקדח שאנחנו שמים אותו במערכה הזאת ועוד נחזור אליו במערכה האחרונה.
ד"ר גודמן: אז זה שני אנשים, אחד בחור יהודי צעיר בשם לוונברג, והשני הוא לא יהודי, מבוגר יותר ועשיר יותר, בשם קינגסקורט. ו… הם לא אוהבים את החיים.
אפרת: כל אחד מסיבותיו הוא.
ד"ר גודמן: נכון. אחד כי ששברו לו את הלב, זה היהודי הצעיר.
אפרת: אהבה נכזבת.
ד"ר גודמן: והשני זה כי הוא מיזנטרופ, הוא לא אוהב אנשים כל כך [צוחק]. זה קינגסקורט, הוא דמות חמודה מאוד. והם אומרים, יאללה, אם אתה לא אוהב את החיים ואתה לא רוצה להתאבד, מה ה-second best ללהתאבד? לברוח מהחיים כפי שהכרתי אותם. לברוח מהציביליזציה. יש שם איזה תוכנית פשוט ללכת לאיזשהו לאי בודד.
אפרת: רגע, לפני שהם נוסעים לאי בודד, איך הם בכלל הכירו? מה מפגיש אותם בכלל ב-Quest המוזר הזה של לברוח מהעולם לאיזה אי בודד?
ד"ר גודמן: אז… לוונברג יושב בבית קפה בוינה והוא כזה מבואס מהחיים.
אפרת: מבכה את מר גורלו.
ד"ר גודמן: כן. מישהי שהוא אוהב, אני חושב שהיא התארסה למישהו אחר בכלל.
אפרת: כן, אהבה נכזבת.
ד"ר גודמן: כן. ואז הוא קורא מודעה בעיתון של מישהו שמציע לברוח, לצאת לאיזשהו מסע. וזה הקינגסקורט הזה שפרסם מודעה שהוא חיפש פרטנר לברוח איתו מהעולם. כדי שיהיה לו עם מי לדבר, כדי שלא יתנוון לגמרי. אגב, זה מה שהוא אומר. אם לא יהיה לו עם מי לדבר, האנושיות שלו תתנוון. הוא ואמר את זה אשכרה.
אפרת: וואו.
ד"ר גודמן: כן, עכשיו אני נזכר בזה. הוא אומר את זה אשכרה. בכל מקרה, קינגסקורט אומר לו יאללה…
אפרת: מאוד suspicious כאילו, לצאת להרפתקה ארוכה עם גבר מבוגר זר שמציע לך להצטרף אליו ל…
ד"ר גודמן: כן. אבל הוא היה כל כך שבור שהוא אמר, "יאללה, וואטאבר". בקיצור, הם עולים על אונייה ביחד בשביל לברוח לאי בודד, והם הולכים לעבור דרך תעלת סואץ, ועל הדרך, המבוגר מציע לצעיר, הוא יודע שהוא יהודי, "בא לך, סתם על הדרך…"
אפרת: נעשה עצירה בפלסטינה.
ד"ר גודמן: כן. והם יוצאים ומסיירים בפלסטינה, והם לא אוהבים את מה שהם רואים. הכל שממה, אנשים מאוד לא מרשימים ומנוונים.
אפרת: השנה היא שנת 1900.
ד"ר גודמן: 1900.
אפרת: הם שם במילניום.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: על האונייה הזאת.
ד"ר גודמן: [צוחק] כן.
אפרת: במילניום הקודם קודם.
ד"ר גודמן: ואז הם עולים חזרה לאונייה, והולכים דרך תעלת סואץ, וכזה הולכים לברוח מהציביליזציה. ורגע לפני שהם בורחים לסביליזציה, לאי הבודד, המבוגר, קינגסקורט אומר לצעיר, לוונברג, הוא מסביר לו למה בעצם הוא כלכך שונא אנשים, למה הוא מיואש מהציביליזציה המתקדמת האירופית. אז הוא אומר לו, "מה היה קורה אם מישהו מהעבר היה מופיע ורואה את כל הקדמה הטכנולוגית שיש כאן?" אגב, המישהו מהעבר שהוא משתמש בו, זה משה רבנו. אם משה רבנו היה מופיע, כי הם הרי עוברים ליד מה שהוא מכנה…
אפרת: ים סוף.
ד"ר גודמן: הוא חושב שזה ים סוף.
אפרת: ים סוף. כן.
ד"ר גודמן: אז יש לו נוסטלגיה. פה משה רבינו עשה… כאילו, אז הוא אומר: אם משה רבינו היה מופיע והוא היה רואה, ואני מקריא: "ויראה את מסילות הברזל, את הטלגרפים, את הטלפונים, את המכונות, ואת האונייה הזאת, עם הנברשת החשמל. מה הוא היה חושב? אז קודם כל, הוא לא היה מבין כלום, והיה לוקח לנו 3 ימים רק להסביר לו מה הוא רואה. ואז משה היה 'צוחק צחוק נורא'." בתרגום של נחום סוקולוב זה כתוב "צחוק נורא, עברה וחימה שפוכה". [צוחק] הוא עשה את זה מקראי, סוקולוב.
אפרת: עברה וזעם וחורי אף.
ד"ר גודמן: כן. ומה הצחוק שהוא אמר דבר כזה: "איזה אנשים טיפשים ודפוקים אתם, כל הסביליזציה של הקדמה הטכנולוגית הזו". למה? אני מצטט שוב: "מעולם לא הייתה התבל כה עשירה ומעולם לא היו בה אביונים כה גדולים. אנשים מתים ברעב בעת אשר הדגן שאין צורך בו יאבש תחת מגריפותיו".
אפרת: הוא בדיוק מסתכל על אירופה בתפר הזה שתיארנו קודם.
ד"ר גודמן: בדיוק. הוא רואה קדמה טכנולוגית ופיגור חברתי. הוא רואה אירופה שבו המוסדות הפוליטיים לא יודעים להפוך קדמה טכנולוגית לקדמה אנושית, חברתית.
אפרת: לשפע שמחולק בין כולם.
ד"ר גודמן: וזאת הבעיה שלו עכשיו, זאת לא הבעיה של קינגסקורט, קינגסקורט זו דמות שהרצל המציא. זאת הבעיה של הרצל. הוא רואה ציביליזציה עם טכנולוגיה מתקדמת ופוליטיקה שנשארה מאחור, הם עוד לא מסונכרנים, ואז קינגסקורט פונה ל… המבוגר פונה ליהו…
אפרת: המבוגר הלא יהודי.
ד"ר גודמן: כן, הוא פונה אל הצעיר ואומר לו ככה: "יודע אתה מי מסוגל להראות את הדרך?" זאת אומרת, לפענח איך יוצרים הרמוניה בין פוליטיקה לטכנולוגיה? "היודע אתה מי יוכל להראות את הדרך?" ואז הוא אומר: "אתם. אתם היהודים". ואז הוא אומר: "אתם יכולים לעשות ארץ ניסיונות בעד כל בני האדם. שם, ממולינו, מקום שבו ביקרנו עתה, על האדמה העתיקה, עליכם לברוא ארץ חדשה - אלטנוילנד".
אפרת: שבתרגום של נחום סוקולוב זה נקרא "תל אביב".
ד"ר גודמן: תל אביב. אלט זה כאילו ישן.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: נוי - חדש. תל אביב, זה החזון של תל אביב, זה החזון של מדינה ישנה-חדשה, זה החזון. היהודים צריכים להפוך את המדינה שלהם למעבדת ניסויים בשביל לייצר ידע חדש עבור כל האנושות. ומה הידע? איך יוצרים התאמה בין פוליטיקה לטכנולוגיה. איך יוצרים מערכות פוליטיות שמאפשרים לטכנולוגיה להוציא מאיתנו את המיטב.
אפרת: וגם לחלק את השפע בין כל בני האדם.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: לחלק את השפע שהטכנולוגיה מביאה לעולם, ומייצרת, לא רק לבעלי ההון, לכל החברה. בעצם מהנקודה הזאת, הספר מתאר…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: איך הדבר הזה מעצם קרה.
ד"ר גודמן: נכון. הם כזה נעלמים לאיזה 20 שנה באי בודד, וכעבור 20 שנה, אני לא זוכר למה, הם עוזבים את האי הבודד, חוזרים לאירופה, לא יודע, אולי בשביל לחדש את המלאי, כי לא נראה לי שהם התאהבו באנושות עוד פעם, ואז בדרך חזרה לאירופה…
אפרת: …הם שוב עוצרים…
ד"ר גודמן: במדינת…
אפרת: בפלסטינה.
ד"ר גודמן: ומה הם מגלים?
אפרת: והפעם יש מדינה.
ד"ר גודמן: הם מגלים לתדהמתם, שבמהלך ה-20 השנים האלה קמה מדינת היהודים, שמגשימה בדיוק את החזון הזה. מדינת סטארט-אפ, מדינה שהטכנולוגיה הכי מתקדמת, שלצידה מוסדות פוליטיים הכי מתקדמים ומותאמים, חברה שמותאמת לטכנולוגיה.
אפרת: ואז הם מסתובבים ברחבי הארץ ומתפעלים ממה שהם רואים, והחלק הזה של הספר הוא בעצם חזון עתידי לאיך המדינה הזאת יכולה להיראות.
ד"ר גודמן: והם מבינים שהיהודים לא הקימו את זה עבור היהודים, הם הקימו את זה כדי לייצר את הידע החסר עבור העולם. אז זה קטע, הרצל כותב את זה בשנת 1902, הציונות על פי "מדינת היהודים", היא באה לפתור את הבעיות של היהודים, על פי "אלטנוילנד" היא באה לפתור את הבעיות של האנושות. ומה הבעיה של האנושות? האסימטריה בין טכנולוגיה לפוליטיקה. ומי צריך לייצר את הידע שסוגר את הפער הזה? זה הייעוד של הציונות. זה ייעוד נשכח. אני מעולם לא שמעתי שיעור ציונות שמלמד את החזון הזה של הרצל. [אפרת מצחקקת] את שמעת פעם?
אפרת: לא.
ד"ר גודמן: את החזון של המפא"יניקים, של הסוציאליזם, בטח. של ז'בוטינסקי, של הדר, בטח. של הרב קוק, בטח. של הרב צבי יהודה, של יישוב הארץ, בטח. אבל של האב המייסד של הציונות לא, כי אולי האתגר הזה אף פעם לא היה נראה מאוד רלוונטי עד שהגיע השכל שמחוץ לשכל שלנו.
אפרת: או המהפכה הטכנולוגית הגדולה הבאה שאחרי המהפכה התעשייתית.
ד"ר גודמן: נכון. ופתאום הולך להיווצר פער, כנראה עוד יותר גדול משהיה במהפכה התעשייתית.
אפרת: ואם אנחנו לא רוצים שמי שישלם את המחיר של הפער הזה, את הדלתא הזאת הכואבת, הקשה, אם אנחנו לא רוצים שנקודת השפל ב-V תהיה אנחנו והילדים שלנו, אז זה הזמן לשלוף מהבוידעם או מארון הספרים היהודי-ישראלי שלנו את "אלטנוילנד".
ד"ר גודמן: ומי שאכן ישלוף את הספר, הוא יגלה על עמוד הראשון את המשפט הכי מפורסם בתולדות הציונות…
ביחד: "אם תרצו אין זו אגדה".
אפרת: אבל מי שיטרח ויקרא גם את הספר, ולא יתקע בעמוד השער, ויגיע עד סוף הספר, יגלה בסופו את המשפט הקצת פחות ידוע.
ד"ר גודמן: …והמסכם.
אפרת: …והמסכם של הספר הזה.
ד"ר גודמן: …שמתכתב עם המשפט הפותח.
אפרת: כן. שבו כתוב "ואילו אם לא תרצו, הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות".
ד"ר גודמן: הרצל עושה כאן תרגיל ספרותי. נכון כשנכנסים לחנות ספרים יש כזה אגף של ספרי עיון, non-fiction, ספרים על עובדות קשוחות אובייקטיביות.
אפרת: זה המחלקה שאתה הולך אליה בדרך כלל.
ד"ר גודמן: כן, ספרי היסטוריה, ספרי פילוס… מה… ספרי מדע, ויש את האגף של סיפורת.
אפרת: כן, פרוזה.
ד"ר גודמן: ואז כאילו שואל הרצל: הספר הזה, "אלטנוילנד", איפה שמים אותו? בספרי עיון או בספרי סיפורת? האם זה מתאר את המציאות או שסתם דמיונות? אז מה היה הרצל אומר?
אפרת: "אם תרצו אין זו אגדה". אם רק תרצו, הספר הזה הוא ספר עיון, הוא לא סיפורת…
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: הוא לא fiction. אבל אם לא תרצו…
ד"ר גודמן: זה non-fiction.
אפרת: זה סיפור נחמד שסיפרתי לכם.
ד"ר גודמן: הייעוד של הציונות זה להפוך את "אלטנוילנד" לספר עיון, לספר שמתאר מציאות, לא לספר של דמיונות. ואת יודעת, כששני החברים המשונים האלה [צוחקים] מסתובבים בארץ ישראל אחרי שקמה מדינת היהודים, הם רואים קדמה טכנולוגית שעולה על כל מה שאי פעם הם ראו באירופה.
אפרת: הם בעצם רואים startup nation…
ד"ר גודמן: הם רואים startup nation.
אפרת: זה מה שהם רואים, במונחים של אז.
ד"ר גודמן: אם הרצל היה קם לתחייה ומבקר בעיר שנקראה על שם הספר שלו, סוקולוב קרא ל"אלטנוילנד" ארץ ישנה-חדשה, הוא תירגם את זה "תל אביב". תל זה כאילו משהו ישן, אביב זה כאילו אביב.
אפרת: מתחדש, כן.
ד"ר גודמן: וזה גם מהדהד, שמילה מקראית בספר יחזקאל. אז תל אביב… בישראל יש עיר על שם ספר, לא על שם אדם. ואז אם הוא יילך לתל אביב, או לחלופין…
אפרת: אם הרצל ילך להרצליה.
ד"ר גודמן: להרצליה, הם יראו את ה-startup nation במיטבו, יראה את התגשמות "אלטנוילנד", כן.
אפרת: אבל חצי.
ד"ר גודמן: אבל חצי.
אפרת: חצי אלטנוילנד.
ד"ר גודמן: כי החזון של הרצל, שישראל תהיה קדמה טכנולוגית וקידמה פוליטית, חקיקתית, תרבותית, שיהיה לנו חברה שיש בה הרמוניה בין הפוליטיקה, התרבות והטכנולוגיה. בינתיים אנחנו חצי דרך אל תוך… אנחנו ה-startup nation. אבל הציונות של הרצל, אם הייתי מנסח אותה היום, זה שישראל לא רק תוביל את העולם בקדמה טכנולוגית, היא תוביל את העולם ביצירת התרבות שמתמודדת עם טכנולוגיה. זה ה"אלטנוילנד", זה החזון של תיאודור הרצל. איך זה נראה? האם בישראל יקומו חדרי כושר לאנושיות שלנו שעשויות להתנוון תחת עידן ה-AI?
אפרת: האם בישראל תבוא הבשורה ש… אגב, אפרופו השיחה שהזכרנו קודם, של דמיס הסביס ושל דריו אמודיי בדאבוס, על הבשורה של החקיקה, של ההתמודדות הפוליטית והמדיניותית והחקיקתית, עם הגל של המשבר התעסוקתי שעומד להגיע, עם הרגולציה של כל התחום הזה, שאף… שהם ממש מתחננים שם שמישהו יעשה איתו משהו, שמישהו יטפל בזה.
ד"ר גודמן: אגב, אולי גם כדאי שנתחיל בזה שאנחנו, כמו שאגב רון חולדאי עושה כבר עכשיו - מוציא טלפונים מבתי הספר, כדי ש… כדי ש… כי החזון של הרצל כדי שהטכנולוגיה תוציא את המיטב מהאדם, והאדם יוציא את המיטב מהטכנולוגיה, יצירת הרמוניה בין שתי הישויות האלו, זה הייעוד הנשכח של הציונות. ואת יודעת, אולי בצדק הוא נשכח עד עכשיו. [אפרת מצחקקת] היו אתגרים גדולים עד עכשיו.
אפרת: לא, גם הרעיון הזה, כאילו עוד לא הגיע זמנו עד היום.
ד"ר גודמן: כן. אנחנו דיברנו פעם, וזה הזמן…
אפרת: כמה פעמים.
ד"ר גודמן: כמה פעמים.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: על התפיסה הפילוסופית של פרק ג' בספר קהלת, שזה פרק הוליסטי שאומר…
אפרת: …שמתחיל בכלל בלהגיד "לכל זמן ועת…"
ד"ר גודמן: "לכל חפץ". נכון.
אפרת: "לכל חפץ תחת השמיים". לכל דבר יש את הזמן ואת המקום שמתאים לו.
ד"ר גודמן: נכון. יש עת מלחמה ויש עת שלום, יש עת לאהוב, יש עת לשנוא, יש עת לחבק ויש עת מלרחוק מלחבק. [מצחקק] יש את… הפרק הזה, כפי שאנחנו קראנו אותו כאן כמה פעמים, אומר אין רעיונות שגויים ואין רעיונות נכונים. או אולי בקריאה עוד יותר הוליסטית - בכל רעיון יש ניצוץ של אמת. יש הרבה גרסאות לציונות. יש את הציונות של ברל כצנלסון ויש את הציונות של א.ד. גורדון ויש את הציונות של ברנר, ויש את הציונות של הרב קוק, ויש את הציונות…
אפרת: של ז'בוטינסקי.
ד"ר גודמן: …של ז'בוטינסקי, ויש את הציונות של הרצל גרסת "מדינת היהודים", ויש את הציונות של "אלטנוילנד". ואומר פרק ג' בקהלת: "כל הרעיונות הם נכונים באותה מידה, אז איך בוררים רעיון? לא על פי מידת האמת שלו, אלא על פי העיתוי שלו".
אפרת: "את הכל עשה יפה בעיתו".
ד"ר גודמן: בעיתו. אם יש אידיאולוגיה למפלגה שלנו, ל"מפלגת המחשבות", זה שיש אמת בסוציאליזם ויש אמת בקפיטליזם, יש אמת בימין ויש אמת בשמאל. צריך לשנות את השאלה. השאלה היא לא "מה האמת?", אלא "מה העיתוי?". מה הרעיון שזה הרי… וזה משנה את השאלה. זה משנה את השאלה וזה משנה את ההתייחסות. צריך לשאול, צריך להסתכל על העולם ולשאול "מהו הרעיון שזה הרגע שלו?". אולי בין כל הגרסאות של הציונות, כשנכנס לחיים שלנו AI ואנחנו בדרך ל-AGI, אולי זה הרגע לציונות של "אלטנוילנד".
אפרת: להעביר את הספר הזה ממחלקת הסיפורת למחלקת ספרי העיון.
ד"ר גודמן: אם תרצו, אם באמת נרצה, אין זו אגדה.
[השיר "לכל זמן" של אריק איינשטיין]
"לכל זמן ועת לכל חפץ ותחת השמיים לכל זמן.
עת ללכת לצבא ועת לאור שמח
עת לחיות באהבה ועת גם לכסח
עת לצאת, לצאת אל הרחוב ועת לכאוב בשקט,
עת ללכת, ללכת עד הסוף ועת לעמוד מנגד.
לכל זמן ועת לכל חפץ…"
[השיר ממשיך ברקע]
אפרת: האם נעמוד במשימה שהרצל הטיל עלינו? מה החסמים שעומדים בפנינו? על כל זה נדבר בפרק הבא. עשרות רבות של פרקים של "מפלגת המחשבות" הסתיימו בתפילה לחזרתם של האחים והאחיות שלנו שהיו חטופים בעזה. הפרק הזה עולה עם השבתו לקבורה של החלל החטוף האחרון רן גואילי. הלוואי שמתוך הכאב והאובדן, ההקרבה והגבורה של 843 הימים שעברו, נצליח להשתקם ולהיבנות.
תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, למיכל אטיאס ולאיל לויט על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות" זמינות ביישומוני ההסכתים וגם באתר בית אבי חי, שם תוכלו למצוא תכנים מעולים נוספים.
[השיר "לכל זמן" ממשיך להתנגן]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments