מפלגת המחשבות - פרק 151 – מהפכת הבינה: האמנם קו המשווה? פרק מיוחד

פרק 149 "הקו המשווה" הציג תזה שבימים שחלפו מאז שהוא עלה הרגישה לא מספיק בשלה. אז בפרק הזה חזרנו לשולחן השרטוטים שהצמיח תובנות יותר שלימות ואולי גם יותר מועילות להתמודדות עם הגל האדיר שבדרך.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/01/2026.

‏[מוזיקת רקע]

‏קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".

‏[רצף הקלטות]

‏חיים יבין: "כן, כנראה מהפך…"

Donald Trump: “Everyone is talking about artificial intelligence. Not artificial, it’s genius.”

Sundar Pichai: “It’s more profound than fire or electricity or…”

Sam Altman: “AI will be the most powerful technology humanity has yet invented.”

Naftali Bennett: “New dimensions will emerge.”

Jensen Huang: “The greatest technology equalizer of all time.”

Yuval Noah Harari: “It is not a tool, it is an agent.”

Elon Musk: “Mark my words, AI is far more dangerous than nukes.”

‏אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג, ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו מיכה גודמן ואני מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה. ובעונה הזאת, על הרעיונות שמאחורי המהפכה הגדולה שבדרך, מהפכת הבינה.

‏פרק 149, "הקו המשווה", הציג תזה שבימים שחלפו מאז שהוא עלה, התבררה לנו כלא מספיק בשלה. ובחוזה שיש בינינו לבינכם, המאזינות והמאזינים שלנו, זה פשוט לא מספיק טוב. אז חזרנו לשולחן השרטוטים, שהצמיח תובנות יותר שלמות, ואולי גם יותר מועילות.

‏שלום מיכה.

‏ד"ר גודמן: שלום אפרת.

‏אפרת: תראה, אנחנו בפרק 149, הכותרת שלו הייתה "קו המשווה". דיברנו על זה שבינה מלאכותית עומדת להיות המשווה הגדול בין האינטליגנציות של כולם, ושכאילו, אם עד אתמול אני כזה… עשיתי שלוש יחידות מתמטיקה, ואתה עשית בגרות במתמטיקה בכיתה י', כי אתה מחונן, אז בעידן ה-AI אנחנו פשוט אותו דבר, כי הידע הזה כבר קיים אצל שנינו. ומתוך כך, פיתחנו איזושהי תיאוריה, בעקבות העובדה שה-AI הוא ה-equalizer הגדול, המשווה הגדול. אבל…

‏ד"ר גודמן: לפני ה"אבל", בוא נגיד, זה נשמע מאוד הגיוני. שאם יש נגישות אוניברסלית לאינטליגנציה, אז פערי… אז מה ש… אני אחזור על הניסוח שלנו שמה, שפערי האינטליגנציה נשמרים, אבל הם לא מעניקים לך יתרון יותר. כי אם לי יש 120 IQ ולמישהו אחר יש 140 IQ ושתינו מתחברים לקיר, ולשתינו יש דה-פקטו 160 IQ, פערי ה-IQ נשמרים, אבל הם לא מעניקים לך יתרון. זה הגרנד אקולייזר, זה הקו המשווה הגדול. זאת הייתה…

‏אפרת: התזה.

‏ד"ר גודמן: התזה שלנו בפרק 149.

‏אפרת: נכון, אבל בימים שחלפו מאז שהפרק הזה עלה, המשכנו לחשוב על זה…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: עוד ועוד…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: וגם בעקבות שיחות וחידודים עם עוד אנשים.

‏ד"ר גודמן: לא, ספציפית, בוא ניתן קרדיט, ספציפית ליוג'ין קנדל.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: יוג'ין קנדל, שהוא מאזין שלנו, והוא חבר טוב שלנו, והוא היה יושב ראש הוועדה הלאומית לכלכלה, ועוד הרבה דברים חשובים וטובים.

‏אפרת: כן, איש רב פעלים. אז בעקבות כל מיני שיחות, חידודים ומחשבות נוספות, זה תיאור חלקי של המציאות. התיאור של ה-AI כגרנד אקולייזר הוא נכון, אבל הוא רק חלקי.

‏ד"ר גודמן: כן, אבל תיאור חלקי של המציאות, שלא מציג את עצמו כתיאור חלקי, זה תיאור שגוי של המציאות.

‏אפרת: נכון.

‏ד"ר גודמן: אז…

‏אפרת: ולכן חזרנו, כדי לעשות סיבוב נוסף על המחשבה הזאת.

‏ד"ר גודמן: לעשות סיבוב נוסף, ואולי יצמח מכאן משהו מעניין. אז… יש היבטים שבהם הדבר הזה הוא אכן אקולייזר, שהוא אכן משווה.

‏אפרת: כן, נניח במובן הזה ששני ילדים, או מבוגרים, סטודנטים, לא משנה, שיושבים בכיתה ועושים מבחן, אז במובן הזה זה משווה. זאת אומרת, כדי לדעת לענות על שאלות של ידע, פתאום הידע הזה, יש אותו לכולם. המידע הזה הוא… הוא… וכמובן ידע על כל מיני הטיות שלו.

‏ד"ר גודמן: בכל מה שקשור לרכישת ידע, לידיעה, ואפילו עיבוד ראשוני של הידע, ה-AI הוא אקולייזר. ובמובן הזה הוא מגביה את הרצפה. כולם, האנשים כביכול הכי בורים והאנשים הכי משכילים, פתאום…

‏אפרת: יש להם נגישות לאותו הידע.

‏ד"ר גודמן: רצפת הידע, ואפילו התובנות בסיסיות וראשוניות ביחס למציאות, זה משתווה ברצפה. לעומת זאת, ה-AI מגביה את התקרה.

‏אפרת: את התקרה האנושית.

‏ד"ר גודמן: ובטופ, זה רק מגביר את האי-שוויון. זאת אומרת, למה? כי כשזה מגיע לא לידע ולעיבוד ידע, אלא להבנה, הבנת עומק ויצירתיות, שם זה לא אקולייזר, זה אמפליפייר.

‏אפרת: מכפיל.

‏ד"ר גודמן: וכאן הכשל הגדול שלנו בפרק, איזה פרק זה היה?

‏אפרת: 149.

‏ד"ר גודמן: בפרק 149. הכשל שלנו היה, אני מצטט. אמרנו שלפני ה-AI, פערי האינטליגנציה יוצרים יתרון למי שיש לו יתרון באינטליגנציה, אחרי עידן ה-AI, פערי האינטליגנציה נשמרים, אבל היתרון נמחק. זה היה הטענה שלנו. זאת הייתה טענה שגויה [צוחק]. המציאות היא הפוכה לגמרי. בגלל שאם זה לא אקולייזר, זה Amplifier, זה אומר שפעם, עד עידן ה-AI… ואגב, צריך גם לחשוב על AI שהולך ומשתפר ומתחזק. עד עידן ה-AI, יתרון קל באינטליגנציה יצר יתרון קל בפרודוקטיביות. נכנס ה-AI לעולם, ועכשיו יתרון קל באינטליגנציה יוצר יתרון אדיר בפרודוקטיביות.

‏אפרת: זהו, כי כשמדברים על ידע זה אקולייזר, אבל כשמדברים על פרודוקטיביות…

‏ביחד: זה אמפליפייר.

‏ד"ר גודמן: זה אמפליפייר. אני אחדד רגע מה הכוונה באמפליפייר. נניח, עד עידן ה-AI, למישהו אחד יש X כמות של יצירתיות, ולמישהו אחר יש X+2 כמות של יצירתיות. אוקיי, זאת אומרת שהוא בשתי נקודות יותר יצירתי ממנו אז הוא בשתי נקודות יותר פרודוקטיבי ממנו. נכנס ה-AI, ובוא נגיד שה-AI מכפיל את היצירתיות שלנו פי 10. אגב, זה לא הגזמה, לשם זה הולך. אז אם זה 10X, אם זה פי 10, אז לפני עידן ה-AI אני הייתי בשתי נקודות יותר יצירתי, ולכן בשתי נקודות יותר פרודוקטיבי, אבל אחרי ה-AI אני בשתי נקודות יותר יצירתי אבל ב-20 נקודות יותר פרודוקטיבי. זה המשמעות שזה אמפליפייר. אני חושב שזה נכון בהרבה תחומים של AI. אבל בואי נכנס רק ל-LLM's; הדבר הזה נותן לך תשובות לשאלות שתשאל אותו, נכון? עכשיו גם כן, כמובן, צריך כושר שיפוט וזה, בשביל לבחון את התשובות שלו, לפעמים הוא… כולנו מכירים את זה, הוא לא תמיד מדויק, והניסוחים שלו לא… צריך אלמנט של ידע מוקדם ואינטליגנציה, בשביל בכלל לבחון את התשובות שלו. אבל לצורך העניין, התשובות שלו כנראה הולכות להשתפר, להיות יותר מדויקות, ואני לא אצטרך הרבה אינטליגנציה בשביל להיות שיפוטי כלפי התשובות שלו. איפה נצטרך כישורים, אינטליגנציה, ניסיון חיים, אינטואיציה?

‏אפרת: יצירתיות.

‏ד"ר גודמן: בשביל השאלות שאני שואל. וככל שהשאלה שלי יותר מוצלחת, ככה התשובה שלו היא יותר… היא יותר רבת עוצמה. וזה לא אינטואיטיבי מה שאמרנו כאן, כי אנשים, אנחנו רגילים לחשוב שהכסף נמצא בתשובות, הערך נמצא בתשובות. אבל האמת היא שהערך האמיתי מגיע משאלות. היה לי מורה גדול לפילוסופיה, שמואל שקולניקוב עליו השלום, הוא היה חוקר ענק שלנו, של פילוסופיה יוונית, והוא אמר משהו שהשפיע עליי כל… לאורך כל השנים. שפילוסופים גדולים, אפלטון, אריסטו, לא נמדדים בתשובות שהם נתנו, הם נמדדים בשאלות שהם שאלו. ו-ואוו, הדבר הזה, הכלי הזה, ככל שהוא יתחזק יותר, אנשים שיש להם את היכולת לשאול שאלה חדשה, היכולת הנדירה הזאת, היכולת הזאת, הולכת לייצר יתרון אדיר לאנשים שהם "freethinkers". שהם יכולים לשאול שאלות חדשות, הם יצטרכו להשקיע פחות אנרגיה, פחות זמן, פחות שנים של מחקר…

‏אפרת: בשביל לתת את התשובה.

‏ד"ר גודמן: בשביל לתת את התשובה.

‏אפרת: אתה יודע, אני רוצה לחדד משהו, כי בהרבה מקומות עבודה, ובהרבה מרחבים וזה, עכשיו עושים כל מיני סדנאות AI, ואיך להשתמש בכלי הזה, וחלק מהסדנאות האלה ממוקדות באיך אתה מנסח את ה"פרומפט".

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: נכון? שזה כאילו לתת כלים לניסוח טוב של פרומפטים, כדי לתת… אבל לא על זה מדובר.

‏ד"ר גודמן: לא על זה מדובר.

‏אפרת: לא על זה מדובר. לא מדובר על משהו שאנחנו יכולים ללמוד איך לנסח נכון את השאלה כדי לקבל תשובה מדויקת; זה עדיין בקטגוריה של לקבל ידע.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: או מידע. אתה מדבר כאן על משהו אחר לגמרי. זה משהו שאי אפשר ללמד אותו בשום סדנה ובשום כזה "בוטקאמפ", או משהו כזה. זה משהו שנובע מתוך אדם שיש לו מחשבה חופשית, בן אדם שהוא יוצר, בן אדם שהוא מפעיל את ה… איך קראת לזה? "השייכל". [ד"ר גודמן צוחק] הדבר הזה שהוא ה"חלק אלוה ממעל" שלנו.

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: הרגע הזה של ההברקה, פתאום עולה איזו שאלה. וכמו שאתה אומר, פעם ההברקה הזאת, או שלא היו עושים איתה כלום כי זה פשוט אין… לא היה לי שום כלים…

‏ד"ר גודמן: שנים לחקור אותה…

‏אפרת: או שזה היה לוקח שנים.

‏ד"ר גודמן: לבדוק את האמיתות שלה.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: ולבדוק אותה. ניתן רגע כאן דוגמאות. אבל לפני שאני אכנ… זה עדיין אבסטרקטי, אנחנו מצטערים, אבל נשאר את זה רק אבסטרקטי עוד רגע אחד, התרבות הרעיונות הגדולים, התיאוריות הגדולות שמארגנות את המציאות שלנו, נוצרים על ידי אנשים שהם בטופ של היצירתיות והאינטליגנציה. מה שה-AI הולך לעשות, הוא לא הולך להעלות את כולם לדרגה של האנשים שבטופ, הוא הולך לקחת את האנשים שבטופ…

‏אפרת ולהעיף אותם קדימה.

‏ד"ר גודמן: ולהעיף אותם הרבה יותר גבוה. מי שמסוגל לשאול שאלה שלא נשאלה קודם לכן, עכשיו יש לו כלי הרבה יותר אפקטיבי למצוא תשובות, לייצר תיאוריות ולעבור הלאה ולהמשיך ולהעשיר את התרבות ואת המדע ואת המחקר ברעיונות חדשים. ואגב, זה לא רק יצירה, זה יכול להיות חשיבה צבאית, זה יכול להיות.

‏אפרת: רפואה.

‏ד"ר גודמן: בכל תחום.

‏אפרת: איך יכולה להיראות שאלה שלא שאלו אותה עדיין?

‏ד"ר גודמן: כן, שאלה שמעולם לא נשאלה, יש הרבה ז'אנרים של השאלה הזאת. אחת מהן, אחת האהובות נשמעת כך: אולי זה הפוך? שנים, אנשים יש להם איזה פרדיגמה מסוימת, תפיסה מסוימת, ואז מופיע מישהו ושואל "אולי זה הפוך?".

‏אפרת: בוא ניתן כמה דוגמאות לאופן שבו השאלה החדשה הזאת יצרה, בום, משהו חדש.

‏ד"ר גודמן: אמממ… קופרניקוס.

‏אפרת: קלאסי.

‏ד"ר גודמן: בימי הביניים, את יודעת, אפילו "מורה נבוכים", הרמב"ם, מציג תפיסות של האסטרונומיה, והוא שם לב שהתפיסה הרווחת שכדור הארץ נייח, כדור הארץ במרכז, וכל גורמי השמיים סובבים סביב כדור הארץ. הרמב"ם שם לב שזה לא מסתדר. עכשיו, הוא לא הראשון ששם לב שזה לא מסתדר, אבל הוא אחד מאלה ששמו לב, זה לא מסתדר. עם מה זה לא מסתדר? משהו בין התחזיות, התצפיות האסטרונומיות והמתמטיקה והפיזיקה, זה לא מסתדר. את יודעת מה מדענים בימי הביניים ניסו לעשות? לסדר את זה.

‏אפרת: כן. שזה יסתדר.

‏ד"ר גודמן: שזה יסתדר. והוסיפו עוד תאוריה ועוד תיאוריה וזה נעשה תאוריה מאוד מאוד גדולה, כדי שזה יסתדר, שכדור הארץ במרכז. ואז הופיע פולני בשם ניקולס קופרניקוס, במאה ה-16, ואמר: "אולי זה הפוך? [צוחק] אולי אנחנו לא צריכים את כל עומס ההסברים האלה שבאים להצדיק שכדור הארץ במרכז והוא נייח והכל סובב סביבה, אולי הכל יסתדר אם זה הפוך? אם כדור הארץ הוא לא נייח, הוא נייד, אם השמש לא סובבת סביב כדור הארץ, אלא כדור הארץ סביב השמש? אולי זה הפוך?" השאלה החדשה שהוא שאל, לקח זמן לאנשים…

‏אפרת: לקבל אותה.

‏ד"ר גודמן: בכלל לקבל את השאלה.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: ואז כל המדע שנוצר בעקבות השאלה הזאת, בעצם סלל את הדרך לאסטרונומיה המודרנית ולתפיסה המדעית המודרנית - אולי זה הפוך.

‏אפרת: טוב, בגלל זה קוראים לזה שאלה קופרניקאנית.

‏ד"ר גודמן: נכון. נכון. עכשיו ניתן עוד דוגמה: יש תופעה מדהימה שיש הרמוניה בין אורגניזמים לבין הסביבה שלהם. כאילו הסביבה ממש מותאמת לצרכים של אורגניזמים, זאת אומרת בני אדם. כאילו…

‏אפרת: לא רק בני אדם.

‏ד"ר גודמן: לא רק בני אדם. אני אתן רגע דוגמה לבני אדם. בימי הביניים אנשים מאוד התפלאו מהעובדה שהמשאבים מותאמים לצרכים של האדם. נניח, מה אנחנו הכי צריכים כדי לשרוד? אוויר. מה יש הכי הרבה בעולם? אוויר. מה המשאב שני שאנחנו הכי צריכים כדי לשרוד? מים.

‏אפרת: מים.

‏ד"ר גודמן: אממ… ומה יש די הרבה, פחות מאוויר אמנם, אבל די הרבה? מים. מה המשאב השלישי שאנחנו הכי צריכים בשביל לשרוד? מזון. יש פחות מזון ממים. וככה אתה אומר: וואו, איזה קטע, שכמות המשאבים מתאימה בול למידה שבה אנחנו צריכים אותם. אנחנו הכי צריכים אוויר, יש הכי הרבה אוויר. צריכים פחות מזון, יש לכן פחות מזון, [צוחק] כאילו וואו, איזה התאמה מפליאה. ואגב, בימי הביניים זה היה הבסיס להרבה תיאוריות, ההתאמה הזאת, וואו, איך העולם נברא ממש עבור האדם, לשרת את האדם וואו! וזה באמת מאוד מאוד מרשים. עד שמופיע במאה ה-19 הפארטי פופר הגדול [צוחקים] צ'רלס דרווין, ושואל "אולי זה הפוך?".

‏אפרת: זה הפוך.

‏ד"ר גודמן: אולי הסיבה שיש התאמה בין אורגניזם לסביבה שלו, לא בגלל שהסביבה מתאימה את עצמה לאורגניזם…

‏אפרת: אלא כי האורגניזם מתאים את עצמו לסביבה.

‏ד"ר גודמן: כן [צוחק]. כאילו בקוטב, יש רק דובים לבנים. אתה שואל, וואו, איזה מדהים זה. איזה מדהים, שהדובים הלבנים האלה, הסביבה התאימה את עצמה אליהם. ככה, את יודעת, הם, את יודעת, זה שזה לבן זה מגן עליהם, זה סוג של הסוואה, זה פחות מושך תשומת לב. זה מדהים. איזה יופי שהסביבה בדיוק מותאמת לבעל חיים. ואז הסבר דרוויניסטי זה כזה, לא דוּד, זה הפוך. פשוט זה…

‏אפרת: הם אלה ששרדו.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: הדובים הלבנים הם אלה ששרדו.

‏ד"ר גודמן: היה איזה דוב שחור בקוטב, הוא פשוט נכחד. מה שנשאר זה הלבן, וככה בדרך הברירה הטבעית, האורגניזם התאים את עצמו לסביבה ולא הסביבה לאורגניזם. הדבר הזה, היכולת של אדם גאון כמו צ'ארלס דרווין לשאול "אולי זה הפוך?" סלל את הדרך לכל הביולוגיה המודרנית.

‏אפרת: ויש עוד דוגמה, פחות או יותר מאותה תקופה, וזה לואי פסטר, נכון? עד אה…

‏ד"ר גודמן: אה! זה דוגמה מדהימה. זה דוגמה מדהימה.

‏אפרת: כי עד ה… עד ל… לא ניכנס לפרטים, אבל עד לואי פסטר היה נראה שבכל מקום שיש איזשהו ריקבון, או קלקול, מתפתחים בו חיידקים. והתפיסה הייתה, הקלקול, הריקבון, הוא מצמיח מתוכו, החומר מצמיח מתוכו חיידקים…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: כשהוא מתקלקל.

‏ד"ר גודמן: נכון. אם בכל מקום שיש קלקול יש חיידקים, כנראה שהקלקול יצר את החיידקים.

‏אפרת: כן. הגיע פסטר ופשוט שאל שאלה הפוכה.

‏ד"ר גודמן: אולי זה הפוך?

‏אפרת: כן. האם החיידקים הם אלו שיוצרים את הקלקול, ולא הקלקול הוא זה שיוצר את החיידקים?

‏ד"ר גודמן: [צוחק] כן.

‏אפרת: זה נכון לגבי בשר שנרקב.

‏ד"ר גודמן: נכון. עכשיו, רגע, אם איפה שיש בשר רקוב יש חיידקים, אז בטח הבשר הרקוב יצר את החיידקים. ואז השאלה של פסטר סוללת את הדרך, אולי זה הפוך? אולי החיידקים הם אלה שיוצרים את הריקבון? וזה סולל את הדרך לאנשים שבאו בעקבותיו ואומרים: היי, אולי כדאי שאם החיידקים מקלקלים ויוצרים ריקבון, אולי כדאי שרופאים…

‏אפרת: ישטפו ידיים.

‏ד"ר גודמן: ישטפו ידיים.

‏אפרת: ילבשו בגדים נקיים וסטריליים מחיידקים.

‏ד"ר גודמן: כן. זה מדהים כמה שנים אנשים לא… יכולים… תחום מסוים, תקופה מסוי… אנשים יכולים לחיות עם שאלה מסוימת, וכל הזמן לחפש תשובה לשאלה, ולא לדעת שהבעיה היא לא בתשובות, הבעיה היא בשאלה. כן? יש עוד ז'אנרים של שאלות. "אולי זה הפוך?" זה ז'אנר אהוב, יש עוד ז'אנרים של שאלות. אבל יצירתיות בתחומים שונים, מחשיבה צבאית, טכנולוגית, מדעית, פילוסופית, הגותית, יש פריצות דרך על ידי אנשים שמצליחים לא לתת תשובה יותר טובה לשאלה ישנה, אלא לשאול שאלה חדשה.

‏אפרת: אתה יודע, זה מזכיר ש… את הסיפור הידוע והמפורסם שכבר צוטט הרבה פעמים, ששאלו את איזי דורבי, חתן פרס נובל בפיזיקה.

‏ד"ר גודמן: יהודי.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: עד עכשיו הבאנו פולני, בריטי…

‏אפרת: וצרפתי.

‏ד"ר גודמן: וצרפתי.

‏אפרת: כן.

‏ד"ר גודמן: אז נסכם, נקנח.

‏אפרת: נקנח במדען היהודי, ששאלו אותו למה הוא נהיה מדען, אז הוא ענה, "זה בזכות אמא שלי. כשכל החברים שלי חזרו מבית ספר ההורים שלהם שאלו אותם, מה למדת היום בבית ספר? כשאני חזרתי הביתה, אמא שלי שאלה אותי, איזי, איזה שאלה טובה שאלת היום בבית ספר?".

‏ד"ר גודמן: ועכשיו, אנשים, היכולת לשאול שאלה חדשה, הם קיבלו עכשיו העצמה יוצא דו… תשמעי, זה דבר מדהים, באמת, הניסוח שאמרנו בפרק 149, שזה… הפערי אינטליגנציה נשמרים אבל היתרון שזה מייצר מתבטל - הפוך! [אפרת מהמהמת] הפוך. עכשיו אנחנו בעולם שבו מי שיש לו יתרון ביצירתיות, היתרון שזה מעניק לו מועצם פי כמה. ומכאן יוצא שהמסקנה היא גם כן הפוכה. זה לא מחולל השוויון הגדול, זה מכונן ההיררכיה הגדול ביותר.

‏אפרת: זאת אומרת, מכונן השוויון זה עד דרגה מסוימת, שהיא, היא הדרגה הנמוכה. זאת אומרת, ברמה הנמוכה של הדברים, כמו שאמרת, זה זה מגביה את הרצפה.

‏ד"ר גודמן: נכון. עכשיו, כולם יותר אינטליגנטיים ממה שמקודם.

‏אפרת: נכון.

‏ד"ר גודמן: באופן שוויוני. הרצפה, היא עלתה.

‏אפרת: נכון. במובן הזה, זה כאילו באיזשהו מקום משווה.

‏ד"ר גודמן: אקולייזר, כן.

‏אפרת: נכון. אבל האופן שבו הוא מעצים פערים, זה האמפליפייר, זה המכפיל, הוא מייצר את ההכפלה הגדולה. ובמובן הזה צריך להגיד, המסקנות של הפרק ההוא היו שגויות, או חלקיות.

‏ד"ר גודמן: הם חלקיות. תלוי, היו שמה כמה תובנות בפרק ההוא. אגב, אנחנו לא מוחקים את הפרק ההוא. יש שמה תובנות שלדעתנו עדיין ראויות. ואגב, אחת מהמסקנות של הפרק ההוא, שהדמוקרטיה הליברלית…

‏אפרת: לא בטוח מאבדת את היתרון שלה.

‏ד"ר גודמן: להפך. אקלים שמייצר את האפשרות ליצירתיות, עשוי לייצר אנשים שמוציאים הרבה הרבה יותר מהמשאב האנושי שלהם, כי יש להם עכשיו אמפליפייר ליכולות האנושיות שלהם.

‏אפרת: ובמובן הזה, זה… זה כן נותן איזשהו בשורה טובה. אנחנו לא מאבדים לגמרי את הערך ואת החשיבות ואת המשמעות של להיות אנושי. של להשקיע…

‏ד"ר גודמן: נכון.

‏אפרת: במחשבה הרגילה, האנושית, ה… לא רק מחשבה, ביכולות, בכשרונות האנושיים האמיתיים שלנו.

‏ד"ר גודמן: אבל כאן, אני חושב שאנחנו צריכים להסתייג, או להטיל מגבלות על מה שאנחנו אומרים כאן, כי כל זה נכון עד ה-AGI. כשיופיע AGI…

‏אפרת: אם, אם יופיע AGI.

‏ד"ר גודמן: אם יופ…

‏אפרת: אבל כנראה שהוא יופיע.

‏ד"ר גודמן: כן. מאוד יכול להיות שה-AGI הוא כן אקולייזר. אגב, זה מקור כל הבלבול שלנו בפרק הקודם, קצת תחת ההיפנוזה של ה-AGI. אבל ה-AGI מאוד יכול להיות שהוא כן אקולייזר, ה-AGI. אבל זה לא אומר שה-AGI יחולל שוויון, בגלל שה-AGI עשוי לייצר אי שיוויון מסוג חדש. יכול להיות שה-AGI כן יוכל לשאול שאלות, הוא כן יוכל להיות יצירתי, הרי ככה… זה התכונות שמייחסים ל-AGI העתידי. אבל ברגע שיש לכולם AGI, ולכולם יש אינטליגנציה שיכולה לשאול שאלות חדשות, ולא רק תשובות עוצמתיות, אז פתאום אז פערים נהיים, לא בפערים של יצירתיות אלא פערים בכוח המחשוב, מי שיש לו כוח מחשוב יותר חזק, יש לו יותר אינטליגנציה. וכוח מחשוב תלוי בכסף, אז האם אנחנו נכנסים לעולם דיסטופי, שעכשיו פערי הפרודוקטיביות הם לא תלויים בפערי יצירתיות אלא בפערי הון? אלו שאלות עתידיות שקשורות ל-AGI.

‏אפרת: ואנחנו לא יודעים מה התשובה.

‏ד"ר גודמן: ואיך אומר הרמב"ם? שהתשובה הכי טובה לגבי העתיד זה שאתה רק תדע מה יקרה בעתיד.

‏אפרת: כשיגיע העתיד.

‏ד"ר גודמן: [צוחק] כשיגיע העתיד. וכאן אולי צריך צניעות רמב"מית. ולעת עתה, עד ה-AGI, כנראה שהנוסחה הנכונה היא שפערים קטנים ביצירתיות יוצרים פערים גדולים בפרודוקטיביות.

‏אפרת: וזה מייצר פרדוקס.

‏ד"ר גודמן: כן. זה מייצר פרדוקס, כי אנחנו רוצים עכשיו להתכתב, כמו שאנחנו מתכתבים עם פרק 149, להתכתב עם פרק 142. פרק 142, אמרנו שה-AI הולך לנוון את האינטליגנציה שלנו. וכאן, חברים, אנחנו לא מתחרטים.

‏אפרת: [מצחקקת] לא.

‏ד"ר גודמן: על הטענה הזאת, להפך.

‏אפרת: לא רק שזה הולך לקרות, זה כבר קורה. בפרק הבא אנחנו נדבר…

‏ד"ר גודמן: בפרק הבא…

‏אפרת: על מחקרים שמוכיחים את זה, ומראים את זה.

‏ד"ר גודמן: שימוש מוגבר ב-AI יוצר שתי דברים: ניוון של היכולות האינטלקטואליות שלך, ופגיעה בביטחון העצמי שלך וביצירתיות שלך. ככל שאנשים משתמשים יותר ב-AI, ככה הם יותר מפחדים לחשוב עבור עצמם, בעצמם.

‏אפרת: ומצד שני…

‏ד"ר גודמן: אז בוא נחבר את זה ביחד. ה-AI שמנוון את היצירתיות שלנו, הוא ה-AI שמגביר את האימפקט של היצירתיות שלנו. זה לא פרדוקס. זה לא באמת פרדוקס. זה משהו שאנחנו חייבים לשים לב אליו ולהבין אותו.

‏אפרת: ולהפנים אותו.

‏ד"ר גודמן: ולהפנים אותו. כי זה אומר, שימוש מוגבר ב-AI עשוי לנוון את היכולת שלך לחשוב באופן חופשי ויצירתי, אבל אם אתה יכול לחשוב באופן חופשי ויצירתי, ה-AI הולך להגביר…

‏אפרת: להעיף אותך.

‏ד"ר גודמן: מאוד את הפרודוקטיביות שלך. אז מה נובע משתי הנקודות האלה?

‏אפרת: או בניסוח אחר, מה המסקנה האופרטיבית שנובעת משתי הנקודות האלה? אם אני רוצה עכשיו להחליט מה לעשות. להשתמש ב-AI כדי להגביר את עוצמת היצירתיות שלי, או להתנזר מ-AI כדי להגן על עצם קיומה של היצירתיות שלי.

‏ד"ר גודמן: כן. זה נשמע כמו מילכוד, אבל יש כאן עצה, יש לנו כאן עצה. וכאן אנחנו רוצים פשוט to double down על עצה ששמנו כאן בפרק 142 ובפרק 144. כדי שה-AI יוכל להגביר את הפרודוקטיביות שלנו אנחנו צריכים שהוא לא ינוון את היצירתיות שלנו, ולכן אנחנו צריכים להעמיק ולחשוב איך אנחנו מאמנים את היכולות המנטליות שלנו, ומונעים מהם להתנוון בעידן ה-AI.

‏אפרת: איך אנחנו משמרים את היכולות האנושיות שלנו, כדי שה-AI יוכל להיות כלי שיעצים אותם. ובמובן הזה, זה גם ה… הפתרון לשמירת היתרון של המערב.

‏ד"ר גודמן: כן.

‏אפרת: בגלל שרק היכולת להמשיך לעודד מחשבה עצמאית אנושית, קישורים, עצמאות מחשבתית, ביקורתיות, יצירתיות, יחד עם שימוש נכון ומושכל ב-AI, יעיף קדימה, עוד יותר, את הציביליזציה האנושית.

‏ד"ר גודמן: נכון. ופה דיברנו על שתי דברים: החדר כושר לשימור האנושיות שלנו, פחות מהדהדים את זה, ולא להאמין לעצה הרווחת. העצה הרווחת, מי שלא משתמש ב-AI, יוחלף על ידי מי שכן משתמש ב-AI. לא. מי שכל היום משתמש ב-AI הולך לפתח תלות ב-AI, הולך להתנוון, הולך… הביטחון העצמי שלו יקרוס. האמון שלו ביכולת שלו לחשוב באופן עצמאי הולך להתנוון. אנחנו נציג מחקר נורא מטריד בפרק הבא.

‏אפרת: וה-AI גם לא יוכל לעשות לו אמפליפיקציה ליכולות שלו, שהתנוונו כבר.

‏ד"ר גודמן: אנחנו לא יודעים איך נראה האלגוריתם. האם אנחנו צריכים כמה שעות ביום ללמוד איך להשתמש בכלים האלה, וכמה שעות ביום להתנזר מהכלים האלה כדי לאמן את האנושיות שלנו, את היכולת קריאה, כתיבה, חשיבה, יצירתיות. אגב, גם האינטליגנציה הרגשית היא חשובה כאן. אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים איך מיישמים את העצה הזאת. אין פה… אנחנו לא יודעים מה האלגוריתם. זה 2-8 או 8-2, בזמן. אנחנו כן יודעים שהעתיד שייך לסינתזה AI ובינה אנושית, ה-AI מגביר את הבינה האנושית, ולשם כך אנחנו צריכים לא לאפשר ל-AI לנוון את הבינה האנושית שלנו.

‏[השיר "4 אחים" של נעמי שמר]

‏"ביום בהיר ונהדר

‏יצאו מתוך ההגדה

‏חכם ותם רשע גדול

‏וזה שלא ידע לשאול

‏חכם ותם רשע גדול

‏וזה שלא ידע לשאול…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏אפרת: תודה לכם מאזינות ומאזינים מסורים על ההערות, החידודים והתרומה שלכם להפיכה שלנו לטובים יותר במסע הזה שהוא באמת משותף. תודה שאתם הולכים איתנו את הדרך הזאת.

‏תודה גם לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, למיכל אטיאס ולאיל לויט על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות" זמינות ביישומוני ההסכתים וגם באתר "בית אבי חי", שם תוכלו למצוא תכנים מעולים נוספים.

‏[המשך השיר "4 אחים"]

‏"…לאן הובילו הדרכים

‏את כל ארבעת האחים

‏בשיר שלנו ידידי

‏אסור לשאול יותר מדי

‏בשיר שלנו ידידי

‏אסור לשאול יותר מדי…"

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה