ככל שנוקפים הימים מתברר כמה מכרעת תהיה השפעתן של תוצאות המרוץ לבית הלבן על עתידה של ישראל. אך לאיזו תוצאה עלינו בעצם לקוות? בפרק הקרוב נעמיק בשאלה הזו, שהתשובה לה מורכבת משנדמה; נתבונן בתרחיש האימים שעלול להתחולל ביום שאחרי, נעמיק באידיאולוגיות המתחרות על הקשב של טראמפ ושל האריס, וננתח את הסיכויים והסיכונים הגלומים בניצחון של כל אחד מהם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/10/2024.
קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".
[הקלטות]
Martin Luther King Jr.: “I have a dream that one day…”
John F. Kennedy: “Ask not what your country can do for you…”
Lyndon B. Johnson: “And we shall overcome.”
Barack Obama: “Yes, we can repair this world!”
Rosa Parks: “The other passengers gave up their seats but I refused to do so.”
George H. W. Bush: “A new world order.”
Donald Trump: “America first!”
Donald Trump: “We will make America great again! God bless you!”
[מוזיקת רקע]
אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו ד"ר מיכה גודמן ואני בדרך כלל מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית. בעונה הזאת אנחנו מדברים על הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה האמריקאית.
את המשפט הזה, או וריאציות שלו, אני אומרת בפתיחה של כל אחד ממאה ואחד עשר הפרקים שעלו עד היום ב"מפלגת המחשבות", ולא בכדי. כי אנחנו באמת נמנעים, לפעמים עד כדי הכעסת חלק מהמאזינים שלנו, מעיסוק בשאלות הפרסונליות, ומתעקשים להתמקד ברעיונות.
ככה זה מיום עלייתו של ההסכת הזה לאוויר, וכך אנחנו מקפידים לעשות גם במהלך העונה הנוכחית על אמריקה. אבל עכשיו, כשמערכת הבחירות בארצות הברית נכנסת לישורת האחרונה שלה, נראה שאין מנוס מעיסוק בשאלה הפרסונלית, פשוט כי זאת השיטה שלהם. בניגוד למצב בישראל, שם יש שני אנשים שמתמודדים ראש בראש, ובסוף היום צריך לשים את השם של אחד או אחת מהם בקלפי.
אז לכבוד הבחירות הממשמשות ובאות, ומכיוון שכבר הבנו שמה שקורה בארצות הברית עשוי מאוד להשפיע על החיים שלנו פה, הגיע הזמן לעצור ולשאול: דונלד טראמפ או קמלה האריס, מי מהם טוב יותר לישראל? חושבים שאתם יודעים את התשובה? מתברר שהיא קצת יותר מורכבת ממה שחשבנו.
שלום, מיכה.
ד"ר גודמן: שלום, אפרת.
אפרת: אז אנחנו כאן בפרק ספיישל, שמטרתו לדון בשאלה שהיא מאוד-מאוד חשובה לנו, כישראלים, וזה - מי טוב לישראל?
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: כאילו…
ד"ר גודמן: טראמפ או האריס?
אפרת: כן, מה… למה אנחנו צריכים לקוות? לאיזה תוצאה אנחנו, כישראלים, צריכים לקוות?
לפני שניכנס לשאלה מי טוב לישראל, כי… כבר אני עושה איזה ספוילר קטן, מתברר שהשאלה הזאת לא כל כך פשוטה כמו שהיא אולי נדמית לחלק מהאנשים, יש איזה שלב מקדמי שצריך לעסוק בו, וזה לא השאלה מי טוב לישראל, אלא השאלה מה טוב לישראל. ופה יש תשובה מאוד-מאוד ברורה.
ד"ר גודמן: נכון. יש את השאלה מי ינצח, טראמפ או האריס, ויש עוד שאלה, האם הדמוקרטיה עצמה תנצח? כי מעבר לשאלה אם טראמפ יובס או קמלה האריס תובס, יש אפשרות שהדמוקרטיה עצמה הולכת להפסיד, שהדמוקרטיה תובס. זה סנריו אמיתי, זה סנריו ממשי, זה הפעם הראשונה שיש בחירות כשהקיטוב בארה"ב עברה את נקודת הרתיחה. יש כאן שאלה האם בחירות יכולות להתקיים, ושתי הצדדים יקבלו תוצאות הבחירות, ויהיה העברה תקינה ולא אלימה של השלטון ב-20 לינואר, בתנאים שבהם הקיטוב עבר את נקודת הרתיחה.
עכשיו למה אני מתכוון כשאני אומר הקיטוב הפוליטי עבר את נקודת הרתיחה? שנוצר גירעון כל כך גדול של אמון, יש משבר אמון כל כך גדול, שהוא מייצר תנאים שעשויים להוביל ללא קמלה מנצחת, לא טראמפ מנצח, אלא כאוס מנצח.
וזה עובד ככה. כי מה קורה כשאין אמון בין הצדדים? אין איך להכריע מי ניצח. כי מי אמור להכריע בקצה? מוסדות מסוימים. מועצות הבחירות המקומיות צריכות להכריע מי ניצח, הן צריכות לספור. שתי הצדדים צריכים לקבל שהספירה נעשתה נכון. ואז אם יש ערעור, יש ערכאות שצריך להאמין לערכאות, ובקצה יש את בית המשפט העליון, צריך להאמין לבית המשפט העליון. [צוחק]
אפרת: עכשיו, הסנריו הזה כבר קרה פעם אחת.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: הוא קרה בבחירות של שנת 2000.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: ושם, על חודם של נדמה לי 600 קולות…
ד"ר גודמן: לא זוכר, אבל בפלורידה…
אפרת: או פחות מ-1,000 קולות בפלורידה, בית המשפט העליון הכריע ש-George W. Bush ניצח את אל גור.
ד"ר גודמן: תראי, ב-2000 היו תוצאות מאוד-מאוד קרובות, אבל היה אמון במוסדות ניטרליים, שיוכלו בסוף להכריע בקצה מי ניצח ומי לא ניצח. אפשר לומר דבר כזה - איפה שאין אמון, צריך תוצאה מובהקת. איפה שאין תוצאה מובהקת…
אפרת: צריך אמון.
ד"ר גודמן: צריך אמון. אבל אם במקרה אנחנו מגיעים לקוקטייל שבו מצד אחד אין אמון במוסדות ניטרליים שיכריעו מי ניצח, ומצד שני אין מנצח מובהק, הקוקטייל הזה הוא מתכון למשבר של הדמוקרטיה.
אפרת: בוא, בוא ננסה למפות את המשבר הזה, איך הוא נראה.
ד"ר גודמן: טוב. קודם כל כרגע, לפי הסקרים, הם בתיקו סטטיסטי, טראמפ והאריס. זאת אומרת, מאוד יכול להיות שלא יהיה ברור מי המנצח, כמו ב-2000. רק בניגוד ל-2000, כשמוסדות ניטרליים יצטרכו להחליט, היי, מי המנצח, ושני הצדדים יצטרכו לקבל את ההכרעה של אחד מהמוסדות הניטרליים, לא בטוח שהצדדים ידעו לקבל אותה.
אפרת: אני חושבת שזה עוד לפני זה…
ד"ר גודמן: הם לא סומכים עליהם.
אפרת: אני עוד חושבת שזה עוד לפני המוסדות הניטרליים, עוד לפני שזה מגיע להכרעה של בית המשפט העליון. זאת אומרת, אפילו קבלת התוצאה שהיא קרובה מאוד.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: אפילו ספירת הקולות עצמה, כבר היא מוטלת בספק. זאת אומרת, יש אנשים בתוך תנועת MAGA שכבר מודיעים ש…
ד"ר גודמן: הם לא מקבלים…
אפרת: שהם לא מקבלים את תוצאות הבחירות, בהגדרה.
ד"ר גודמן: כן. את נכנסת לתוך MAGA, אני ראיתי ראיון מאוד מעניין עם סטיב באנון, שבו באנון אומר: "מה צריך להיות, מה צריך להאמין כדי להיות חלק מהתנועה?" כאילו, זו שאלה מעניינת.
אפרת: מה הם י"ג העיקרים של MAGA? י"ג העיקרים של באנון? [צוחקת]
ד"ר גודמן: כן, כאילו, זה כמו הכנסייה הקתולית, יש קְרֵדו, איזה אמונה שצריך להאמין בה, אחרת אתה… You're not a believer, אתה לא חלק מהתנועה, אתה לא חלק מ-MAGA. והוא אמר משהו מעניין, הוא אמר: "אם אתה מאמין שהבחירות בשנת 2020 היו תקינות ואתה לא מאמין שהם נגנבו, אתה לא חלק מהתנועה". זאת אומרת, על פי סטיב באנון, להיות a believer - is to be a non-believer. להיות מאמין, להיות חלק מתנועת MAGA, צריך להיות אדם שלא מאמין בתוצאות של הבחירות של 2020 - ביידן לא ניצח, טראמפ כן ניצח, התוצאות זויפו, the elections were rigged. וכששמעתי את באנון אומר את זה, פתאום הבנתי את ההיגיון הפנימי של כל תנועת MAGA. זה לא סתם לא להאמין בתוצאות הבחירות, הרי זה תנועה שכל ה-Raison d'être שלה זה להביע חשדנות רדיקלית כלפי כל המוסדות הניטרליים.
אפרת: כן, אנחנו כבר התחלנו לעסוק בזה.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: במהלך הרגיל של הפרקים, אנחנו בדיוק שם.
ד"ר גודמן: מה טראמפ הצליח לעשות? מה באנון הצליחו לעשות? הם הצליחו לקחת חשדנות ולהפוך אותה לאידיאולוגיה. יש משבר אמון, והם לקחו את משבר האמון ועשו מזה אידיאולוגיה.
אפרת: גם טראמפ עצמו וגם באנון, מה שאמרת עכשיו, אתה מצטט אותו לגבי הבחירות של 2020.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: אבל הם כבר הצהירו.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: שלגבי הבחירות הקרובות, טראמפ כבר הודיע שהוא לא יקבל את תוצאת הבחירות אם הוא לא מנצח. זה סיטואציה כל כך מוזרה, שמועמד כבר אומר מראש, אני לא מקבל את תוצאות הבחירות אם הם לא יהיו לטובתי.
ד"ר גודמן: עכשיו, זה לא שהחבר'ה של קמלה הם מאוד-מאוד לא חשדנים. תראי, טראמפ שתל אנשים שלו בוועדות הבחירות המקומיות כבר ארבע שנים. החבר'ה של קמלה הם מאוד-מאוד… זאת אומרת יש כאן משבר אמון, יש כאן חשדנות שעולה על גדותיה. עכשיו שוב פעם, בעולם שבו אין אמון במוסדות ניטרליים, כדאי מאוד שיהיה מנצח מובהק. ואם אין מנצח מובהק, כדאי שיהיה אמון במוסדות ניטרליים שיגידו בסוף בקצה מי מנצח. אבל הקוקטייל - אין מנצח מובהק ואין אמון - זה מתכון למשבר חוקתי מטורף שיכול להיות כאן. אנחנו כל כך מקווים שזה לא מה שיקרה!
אפרת: ולמה? כי אם יש תשובה ברורה לשאלה…
ד"ר גודמן: "מה רע לישראל?"
אפרת: מה רע לישראל, זאת התשובה הזאת - כאוס, זה רע לישראל.
ד"ר גודמן: אם אי אפשר לייצר סופיות למערכה, אם אי אפשר להצביע על מנצח שמקובל על כולם, אם הכוח לא עובר ב-20 לינואר בצורת תקינה ולא אלימה מצד אחד לצד אחר, אמריקה נכנסת לכאוס, לסחרור פנימי, וכשאמריקה משותקת, וכש… סליחה, כשאמריקה מתנגשת בתוך עצמה מבפנים, היא משותקת כלפי חוץ.
אפרת: עכשיו, בוא…
ד"ר גודמן: אין חקיקה, אין תקציבים, אין חימושים, אם אמריקה מתנגשת מבפנים היא משותקת כלפי חוץ.
אפרת: ובוא ננסה רגע, אבל, לשים על השולחן למה זה רע לישראל. כי יש אנשים שאומרים: "אוקיי, דווקא זה שהם יתעסקו בעניינים שלהם ובמחלוקות הפנימיות שלהם, לנו זה טוב. הם קצת ישחררו מאיתנו, הם לא ישבו לנו על הזנב, הם לא ישבו לנו על העורק הראשי, יפסיקו להגיד לנו מה לעשות, ייתנו לנו… ישחררו לנו חבל, כמו שאומרים, וסוף סוף…". אתה יודע, יש פה אנשים שזאת הפנטזיה שלהם, שאמריקה תפסיק לשבת לנו על הזנב.
ד"ר גודמן: בסדר.
אפרת: אז אולי זה דווקא טוב.
ד"ר גודמן: זה היה נכון אם אמריקה לא הייתה תומכת בנו במטריית הגנה דיפלומטית, בחימושים, בטילים, בתקציבים, כאילו אנחנו… הרי במלחמה הזו למדנו, נחשף אולי אחד מהסקנדלים הגדולים של הביטחון הלאומי של ישראל, שאנחנו תלויים לגמרי, תלויים ברמה של צוללן שאין לו בלון חמצן והוא תלוי בשביל לנשום בצוללן אחר. ישראל, כל המערכה הזו, המלחמה הזו, כפי שכל המאזינות והמאזינים שלנו כבר יודעים, היא תלויה, בשביל להגן על עצמה, בארצות הברית.
עכשיו, הבעיה היא שכשכל הקשב של אמריקה, של ארצות הברית, מנותב פנימה לתוך ארצות הברית, אין שום קשב החוצה. ובתנאים האלה, כל בעלי הברית של ארצות הברית הם פחות מוגנים. אם את אוקראינה, את לא רוצה שאמריקה תהיה משותקת כלפי חוץ, כי היא מתנגשת מבפנים. אם את טיוואן, את לא רוצה שלא יהיה מנצח מובהק בבחירות האלה, שהכאוס מפורר את הסדר. וכמובן, [צוחק] אם את קוראים לך מדינת ישראל, לפני שאת שואלת מי טוב לך שינצח, את רוצה שבכלל…
אפרת: מישהו ינצח.
ד"ר גודמן: מישהו ינצח.
אפרת: כן. או במילים אחרות, שהדמוקרטיה תנצח. שתהיה הכרעה, ושההכרעה הזו תתקבל, ושתהיה העברה מסודרת של כוח, ושהכול ייעשה בצורה מסודרת.
ד"ר גודמן: בפודקאסט הזה אנחנו, כל מי שאיתנו, יודע שאנחנו חושבים שאחד מהאיומים האסטרטגיים הגדולים למדינת ישראל זה קיטוב. קיטוב בישראל זה מסוכן לישראל. מסתבר שגם קיטוב בארצות הברית זה מסוכן לישראל.
אפרת: לישראל. כן, זה מסוכן גם לארצות הברית.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: אבל אנחנו כרגע בפרק שהוא לגמרי, מה שנקרא, "רק על עצמי לספר ידעתי".
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: כן, "צר עולמי כעולם נמלה".
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: כרגע בפרק הזה מה שמעניין אותנו זה אנחנו. אז בסדר, אז חשוב לנו שמישהו ינצח. אז בוא נדבר עכשיו, בוא, בוא, ככה זה מביא אותנו לשאלת השאלות. מי צריך שינצח? אנחנו מקליטים את הפרק הזה לפני הבחירות, כמובן, ו…
ד"ר גודמן: אבל יכול להיות שגם מי שמאזין לנו אחרי הבחירות עדיין לא ידע מי ניצח. [צוחק]
אפרת: לא, בסדר, זה… כנראה. אבל אני אומרת, אם אנחנו עכשיו חושבים, הבנו שאנחנו צריכים שמישהו ינצח, אז עכשיו כל אחד מאיתנו צריך ללכת הביתה ולעשות את מה שהוא או היא עושים כשרוצים שמשהו יקרה. אני לא יודעת, לקוות, להגיד תהילים, לשלוח אנרגיות, [ד"ר גודמן צוחק] לעשות מעשים טובים, אני לא יודעת בדיוק מה, כדי שמישהו מהמועמדים ינצח. אז למי אנחנו… למי אנחנו מקווים? כאילו, למי אנחנו מנתבים את האנרגיות האלה?
ד"ר גודמן: מי טוב לישראל?
אפרת: מי טוב לישראל? או מי טובה לישראל?
ד"ר גודמן: תראי, בימים כתיקונם, היה לי תשובה מאוד מאוד גנרית וסאחית לשאלה הזאת. מי שטוב לאמריקה הוא גם טוב לישראל. ואני חושב שזה נכון. מי שטוב לאמריקה הוא בקצה גם טוב לישראל. אבל התשובה הזו שהיא נכונה בימים כתיקונם, אבל היא לא נכונה בימים שאינם כתיקונם.
אפרת: ואנחנו בימים שאינם כתיקונם.
ד"ר גודמן: שאינם כתיקונם. בגלל שאנחנו פה באמצע מלחמת הקיום שלנו, והתשובה הזו זה תשובה של משחק ארוך. It's a long game. שבקצה, מי שטוב לאמריקה, בקצה הוא גם טוב לישראל, אבל זה משחק של טווח ארוך.
כרגע אנחנו ב-money time של ההיסטוריה הישראלית. עכשיו אנחנו בהתנגשות עם איראן, עכשיו הכול מאוד שברירי כאן. אז אני חושב שיכול להיות מצב שלראשונה מי שטוב לישראל הוא לא בהכרח מי שטוב לאמריקה, ואנחנו כאן מנקודת מבט מאוד-מאוד צרה, מאוד פרובינציאלית, שואלים בצורה ישירה - מי טוב לישראל. וזה בכלל לא בטוח שזה אותה תשובה של מי שטוב לאמריקה.
אפרת: [מהמהמת בעניין] אז בוא נתחיל לקלף את שכבות הבצל.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: שיש סביב השאלה הזאת, כי התשובה היא די מורכבת.
ד"ר גודמן: היא תשובה מורכבת ואנחנו… אנחנו אומרים כאן דמויות, אבל הערך המוסף שאנחנו נביא לכאן, שאנחנו ננסה לנתח את הדמויות…
אפרת: את הרעיונות.
ד"ר גודמן: דרך הרעיונות שמפעילות אותם.
אפרת: כן, כן.
ד"ר גודמן: אז נתחיל… נתחיל עם טראמפ. עכשיו תראי, אני חושב שהרבה מאוד ישראלים, ברור להם שטראמפ הוא טוב לישראל והאריס היא רעה לישראל, אבל אני חושב שהתמונה היא הרבה יותר מורכבת מזה. על הנדל"ן שבין האוזניים של טראמפ מתחרים שתי תנועות אידיאולוגיות שונות. [צוחקים]
אפרת: קודם כל השאלה היא מה הגודל הנדל"ן הזה. [צוחקים]
ד"ר גודמן: כן, אבל בנדל"ן הזה, בנטיות שלו יש כאן שתי תנועות שמתחרות. האחת זה הבדלנים, והשנייה זה האוונגליסטים. על הבדלנים דיברנו כבר, על התפנית של המפלגה הרפובליקנית של America First, שכבר אנחנו לא רוצים להיות השוטר של העולם, אנחנו רוצים להתכנס פנימה, זה נטייה אחת שלהם. ניגע בהם אחר כך עוד פעם, אבל כבר דיברנו על זה לא מעט. אבל במקביל יש את האוונגליסטים. והתנועה האוונגליסטית היא תנועה ש…
אפרת: קודם כל צריך להגיד שמבחינה מסורתית, האוונגליסטים, הבית הפוליטי שלהם זה המפלגה הרפובליקנית.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: הם כאילו הקלאסיקה של המפלגה הרפובליקנית.
ד"ר גודמן: והם מאוד אוהבים את טראמפ. הם מאוד אוהבים את טראמפ בגלל המינויים שלו בבית המשפט העליון, הם מאוד-מאוד אוהבים את טראמפ בגלל הקדנציה הראשונה שלו, והאוונגליסטים באופן מסורתי מאוד פרו-ישראלים. והם לא רק מאוד פרו-ישראלים, הם גם מאוד אנטי-איראנים, ואנטי כל ה… ציר ההתנגדות. ושווה לחשוב רגע בקול רם, שווה להגיד משהו על התנועה האידיאולוגית הזאת.
אפרת: קדימה.
ד"ר גודמן: האוונגליסטים הם איזשהו ענף שהיא תוצאה של הרפורמציה הפרוטסטנטית. הם סוג, הם ענף בנצרות הפרוטסטנטית. עכשיו, למה זה מאוד חשוב? כי הנצרות הקתולית סבורה שרק לכנסייה יש מונופול על הפרשנות הנכונה של כתבי הקודש. ולכן אם את מאמינה קתולית, איך את יודעת מה כתוב בכתבי הקודש? פחות או יותר מה שהכומר אומר, מה שהכנסייה אומרת.
הרפורמציה הפרוטסטנטית אומרת - כל אחד ניגש לכתבי הקודש לא בתיווך של הכנסייה. כל אחד קורא את הכתבי הקודש באופן ישיר. עכשיו, זה איפשר לחלק מהקוראים של כתבי הקודש לקרוא את כתבי הקודש, ואני אומר ספציפית על מה שהם מכנים "הברית הישנה", או the Hebrew bible, מה שאנחנו מכנים…
אפרת: התנ"ך.
ד"ר גודמן: התנ"ך. [צוחקים] הם ניגשים לתנ"ך שלנו, וחלקם קוראים אותו באופן מילולי, ליטרלי. בניגוד לכנסייה הקתולית שכל פעם שכתוב שם "עם ישראל", "עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאר", אומר הנביא ישעיהו, אז הכנסייה הקתולית פירשה "אה, זה verus ישראל, ישראל האמיתית". וזה קריאה אלגורית, ישראל האמיתית זה הכנסייה. יעני, העם היהודי הוא לא עם מיוחד, הוא לא עם נבחר. הבחירה… מהרגע שהם הדפו את ישו, כל הסגולה של ישראל עברה דירה. היא עברה לכנסייה, לישראל האמיתית. זאת קריאה קתולית, קלאסית.
באים חלק מהפרוטסטנטים, שקיבלו את האישור לקרוא באופן ישיר את התנ"ך, ואז הם לא קוראים את זה באופן אלגורי, ואז כשכתוב ישראל בברית הישנה, הם לא אומרים: "זה אלגוריה לכנסייה, זה ישראל…". לא, מה הם אומרים?
אפרת: זה ישראל.
ד"ר גודמן: זה היהודים!
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: זה עם ישראל, הם העם הנבחר של האל. עכשיו, אוקיי, זה… זה מייצר איזשהו מורכבות דיאלקטית, סליחה על המילה, כי אתה צריך להאמין שהיהודים הם העם הנבחר, על אף שהדת שלהם איננה דת האמת. זה איזשהו מורכבות כי הם עוד לא קיבלו את ישו. זה איזשהו מורכבות דיאלקטית, אבל הם מצליחים, חלקם לפחות, מצליחים להחזיק במורכבות הזאת, ולהאמין - ישראל זה העם הנבחר. ופסוק מאוד מאוד דומיננטי… תראי, יש המון-המון גוונים אוונגליסטיים, אבל פסוק שתמיד חוזר על עצמו אצל האוונגליסטים זה הפסוק מספר בראשית שאלוהים אומר לאברהם: "ואברכה מברכיך, ומקלליך אאור". יעני מה זה, "ואברכה מברכיך"? אז קוראים את זה האוונגליסטים, כל מי שמברך את עם ישראל…
אפרת: מתברך.
ד"ר גודמן: מתברך. אם אתה עוזר לעם ישראל, אם אתה תומך לעם ישראל. ואגב בפרשנות האוונגליסטית, לתנועה הציונית, להקמת מדינת ישראל, לשגשוגה של מדינת ישראל, כל מי שעושה את זה - מתברך.
ויש להם איזה קריאה שכשעמים מחלישים את ישראל אותם עמים נחלשים. וכשהעמים מברכים את ישראל, מחזקים אותה, אותם עמים עצמם - מתחזקים. זאת אומרת הם ממש תופשים את זה, שלהשקיע בישראל זה להשקיע בעצמם.
אפרת: זה פרוגרמה, כן, זו מדיניות.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: בקצה שלה, היא טובה לעצמך.
ד"ר גודמן: להשקיע בישראל זה להשקיע בעצמם.
אפרת: גם צריך להגיד משהו על הגודל של התנועה האוונגליסטית בארצות הברית.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: זאת אומרת, זה… מדובר בעשרות מיליונים של אנשים.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: זאת לא תנועה שולית.
ד"ר גודמן: כן. המספרים שראיתי זה איפשהו בין 60 ל-80 מיליון אנשים, זה מטורף.
אפרת: כן, זה מטורף.
ד"ר גודמן: וגם יש חצי מיליארד בכל העולם, באמריקה הלטינית, בברזיל. חלק מהתנועה המאוד פרו-ישראלית שיש בברזיל כלפי ישראל, כפי שבא לידי ביטוי אצל בולסונרו, זה אוונגליסטי. בולסונרו עצמו, אם אני לא טועה… כן, הוא אוונגליסט. וזה באמריקה הלטינית ובאפריקה, זו תנועה דתית פרו-ישראלית שצומחת בעולם.
עכשיו, תמיד מדברים על הקאץ' האוונגליסטי. מה הקאץ'? זה שהאהדה שלהם בישראל היא לא רק נובעת מהפסוק בספר בראשית, שמי שמברך את ישראל מתברך. זאת אומרת, זה… השקעה בישראל היא השקעה עצמית, היא השקעה בהם. אלא זה גם נובע, או יש בזה לפחות מרכיב, שזה גם התפיסה האסכטולוגית שלהם.
אפרת: כן, חזון אחרית הימים.
ד"ר גודמן: חזון אחרית הימים שלהם. עכשיו, גם כאן יש משחק טקסטואלי מעניין. כי ה-טקסט של חזון אחרית הימים, שהפרשנות שלו מייצרת את הוויז'ן של אחרית הימים של הנצרות האוונגליסטית, זה חזון יוחנן, זה הספר האחרון של הברית החדשה. וזה ספר מאוד-מאוד גרפי, שמתאר…
אפרת: דיברנו עליו באחד הפרקים של אחת העונות הקודמות.
ד"ר גודמן: אז האופן שבו האוונגליסטים מפרשים את חזון יוחנן זה שתהיה איזה מלחמה גדולה בין Christ ל-antichrist, בין המשיח לבין האנטי משיח, בין השטן… ובמלחמה הזאת, לפחות איך שרבים מפרשים את זה, אז את השטן הולכים לכבול והוא יהיה נעול בכלא, ואז ישו ישלוט על העולם לאיזה אלף שנה. ואז ישחררו את השטן מהכלא ואז תהיה עוד מלחמה, ובמלחמה הזאת כוחות הטוב יביסו סופית את כוחות השטניים, ואז יהיה ארץ חדשה ושמיים חדשים וירושלים חדשה ושלטון אלוהים לנצח נצחים. במשיכות מכחול גדולות. יש הרבה פרטים, יש גוונים שונים של אוונגליסטים, מוסיפים פרטים שונים לדרמה הזאת, אבל זה דרמה שיש… שבמרכזה שלטון ישו עוד אלף שנה. ואת זה לוקחים בעיקר מחזון יוחנן, מהנבואות של הברית החדשה.
מה עם הנבואות של הברית הישנה? יחזקאל, ישעיהו, שמנבאים את שיבת עם ישראל לארץ ישראל, הפרחת השממה כאן, מה איתם? אז האוונגליסטים אומרים, כן, הנבואות האלה הן גם אמיתיות. הם פשוט… ואז הם אומרים, יש ציר זמן. התגשמות הנבואות של הברית הישנה הם תנאי לאקטיביזציה, להפעלת שאר הנבואות כמו של… בחזון יוחנן.
אפרת: זאת אומרת, הנבואות החדשות של יוחנן, הן לא מבטלות, הן לא באות להחליף…
ד"ר גודמן: כן, בדיוק.
אפרת: את הנבואות של הברית הישנה, אלא זה… יש פה קטע כרונולוגי. זאת אומרת, בשביל שהנבואות הסופיות יתקיימו, קודם צריך לעבור דרך הנבואות הפחות האחרונות.
ד"ר גודמן: ואז אם את ג'ון הייגי, אם את אחד מהמטיפים החזקים של האוונגליסטים, מסתכלים על הקמת מדינת ישראל, ואומרים: "היי, זה התגשמות של הנבואות של הברית הישנה, איזה כיף. זה מבשר את ההתגשמות של הנבואות של חזון יוחנן, של הברית החדשה". עכשיו יש כאלה, יש הרבה…
אפרת: עכשיו אתה הגדרת את זה כקאץ' בגלל ש… בסדר, הרי בסוף הדרך, התמיכה הזאת בישראל והשגשוג של ישראל, כאבן דרך בדרך ליעד הסופי, רומזת לנו שביעד הסופי אנחנו לא אמורים להיות, כאילו בסוף-בסוף כולם צריכים להתנצר ולקבל את ישו והוא ישלוט בעולם.
ד"ר גודמן: אם היהודים לא יתנצרו, במסגרת הנבואות האסכטולוגיות של חזון יוחנן, אם היהודים לא יתנצרו לא נראה לי שיהיה להם כל כך טוב.
אפרת: כן. אבל זה כאילו בעוד אלף שנה. [צוחקים]
ד"ר גודמן: גם… עכשיו את באה ואומרת, אוקיי, כשישו יחזור ב-second coming, כשישו ישוב שנית, ליהודים יהיה מאתגר.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: אבל עד אז, כדי שישו יחזור, מדינה ישראל צריכה לשגשג. אני חושב שהרבה ישראלים אומרים: "סבבה, אם בטווח הארוך הם מסו…"
אפרת: ניקח את הסיכון. [צוחקים]
ד"ר גודמן: כן, כן, ניקח את זה. ועכשיו כל זה יוצר תנועה מאוד-מאוד פרו-ישראלית ואנטי-איראנית.
אפרת: עכשיו, למה אתה אומר שיש פה שאלה של מי משפיע על הנדל"ן הזה שבין שתי האוזניים של טראמפ? בגלל שחייבים להגיד שיש השפעה מאוד-מאוד גדולה של התנועה האוונגליסטית על טראמפ ועל השלטון של טראמפ. בואו נתחיל בזה שהסגן הראשון שלו, נכון, מייק פנס, הוא אוונגליסט.
ד"ר גודמן: היה אוונגליסט, נכון.
אפרת: ומייק פומפאו.
ד"ר גודמן: מייק פומפאו הוא נוצרי אוונגליסט, כשמקשיבים לו הוא גם מאוד רציונלי. הוא יודע להפוך, אם תרצי, את הלהט האוונגליסטי לתפיסת עולם גיאו-אסטרטגית סדורה, פרו-ישראלית, אנטי-איראנית.
וכשאנחנו חושבים, היי, אם התנועה האוונגליסטית היא זאתי שיושבת חזק על הנדל"ן שבין האוזניים של טראמפ, ובקצה אנחנו נקבל את מייק פומפאו כשר הביטחון של אמריקה מוביל מדיניות מאוד פרו-ישראלית ואנטי-איראנית - אם זה מה שיקרה, אנחנו זכינו בלוטו.
אבל… [צוחקים] אבל יש עוד תנועה שמתחרה על הנדל"ן שבין האוזניים של טראמפ. דיברנו עליה, זו התנועה הבדלנית, וטראמפ בתודעה העצמית שלו הוא בדלן. דיברנו שעבור ה-national populist, זה תפישה של אמריקה של מעמד הביניים, התחתון, ה-blue collar, הצווארון הכחול, נגד האליטות. בסיפורים שסטיב באנון מספר, כל המלחמות שאמריקה מעורבת בהם, זה מלחמות שמי שמעוניין בהם זה האליטות, אבל מי שנלחם בהם - זה המעמד העובד הפשוט.
אפרת: ברור, זאת אומרת, צבא ארה"ב הוא מאוכלס… הוא לא צבא העם.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: אין שם את המיתוס של צבא העם עם גיוס חובה וכולי, חוץ מאשר אולי במלחמות, בווייטנאם וכאלה. זה… זה צבא מקצועי שהרבה פעמים… מה זה הרבה פעמים? תמיד. מי שמתגייס לצבא זה מעמד הביניים, שבשבילו זה עבודה יציבה עם זכויות סוציאליות. הם אלה שהולכים ומתים במלחמות מעבר לאוקיינוס.
ד"ר גודמן: המלחמה הכי דרמטית בתודעה של MAGA, בתודעה של ה'סטיב באנונים', זה המלחמה בעיראק. מלחמה מיותרת שאליטה אמריקאית שיגרה חיילים ממעמד הנמוך לשמה, הקרבנו שם את החיילים שלנו, הקרבנו שם את הכסף שלנו, את המשאבים שלנו, ועבור מה? ועבור כלום. ובקצה, בשוליים של המפלגה הרפובליקנית, יש כאלה שמעזים להגיד: "ומי דחף אותנו למלחמה בעיראק? ישראל. ישראל עם הלובי הניאו-שמרני שלה, כל היהודים האלה."
אפרת: ואולי נרחיב על זה גם בפרק הבא.
ד"ר גודמן: אולי… כן. יש כאן גם אולי נגיעות גם אנטישמיות. ואולי מי שמבטא בצורה הכי חזקה את הבדלנות הנוכחית זה טאקר קרלסון. ראיתי שיחה של טאקר קרלסון, שהוא אולי אחד מהדוברים הכי רהוטים, הכי כריזמטיים, עם הכי הרבה השפעה בתנועת ה-MAGA, טאקר קרלסון. והוא אומר: "המלחמה של ישראל באיראן, כדאי מאוד ש…", הוא כמעט אמר את זה ככה. הוא לא אמר את זה ככה, אבל הוא כמעט אמר את זה ככה. "כדאי מאוד שישראל לא תצליח לערב את אמריקה במלחמה הזאת. זאת לא המלחמה שלנו, המלחמה של ישראל באיראן. זאת מלחמה של ישראל, זאת מלחמה של איראן. זאת לא מלחמה של ארצות הברית של אמריקה". והאינסטינקט הבדלני, America First - אנחנו צריכים לצאת מהמזרח התיכון, לא להשקיע כאן את המשאבים שלנו, זה המשאבים של אמריקה, זה הכסף של אמריקה, בטח לא את התחמושת שלנו, ולא את החיילים שלנו, אנחנו צריכים לצאת מכאן.
עכשיו תשמ… ואת שואלת, גם התנועה הזאת, זו התנועה שסוחפת עכשיו את התנועה הרפובליקנית. טאקר קרלסון, סטיב באנון, הקול שלהם הוא קול שמאוד-מאוד נשמע עכשיו במפלגה הרפובליקנית, ואז את שואלת, מבין שתי התנועות האלה, הבדלנים כי… או האוונגליסטים, מי הולך לכבוש את הנדל"ן הזה שבין האוזניים של דונלד טראמפ? ואת יודעת מי יודע את התשובה לשאלה הזאת?
אפרת: אפילו לא דונלד טראמפ, אני חושבת. [צוחקת]
ד"ר גודמן: אפילו לא דונלד טראמפ, נכון. כי את מוסיפה לזה את ה…
אפרת: הספורדיות שלו.
ד"ר גודמן: את העובדה שזה… מדובר כאן בבן אדם לא צפוי, אנחנו אין לנו איך לדעת האם אנחנו נקבל את התנועה הבדלנית, אם תרצי, טאקר קרלסון, ואז באמצע מלחמת קיום אנחנו נתקלים בהפניית גב קרה של אמריקאים כלפי ישראל: "תסתדרו לבד, זה לא המלחמה שלנו". או התנועה האוונגליסטית ובקצה מייק פומפאו, ואז זכינו בלוטו, כמו שאמרנו.
כולם אומרים, רגע, טראמפ זה טוב או רע? איזה טראמפ? איזה תנועה אידיאולוגית? טראמפ זה שתי תנועות אידיאולוגיות מתחרות על אותו נדל"ן. [צוחק]
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: כן. עכשיו זה כמובן, תראי, יש הרבה בדלנים שהם אוונגליסטים, אוונגליסטים שהם בדלנים, אצל ה… אבל מבחינה אידיאולוגית כשזה מגיע לכאן, דרך אגב יש לי ספקולציה שהבדלנים מבטאים בעיקר את הבדלנות שלהם היום, בקול רם, ביחס לאוקראינה. אפשר לדמיין מצב שבסוף, בקצה…
אפרת: איזשהו דיל, איזשהו דיל.
ד"ר גודמן: בסוף, בקצה, טראמפ זורק את אוקראינה לבדלנים, ואת ישראל לאוונגליסטים. [צוחק]
אפרת: כן, ואז באיזשהו יקום מקביל, באיזה "מפלגת מחשבות" באוקראינה שקורית עכשיו, אז הם צריכים להיות מאוד מודאגים מהדיל הזה.
ד"ר גודמן: מאוד מודאגים… אבל אי אפשר לדעת, פשוט אי אפשר לדעת מה הולך להיות. הייתי אומר, אם נסכם את טראמפ, יש upside מאוד גבוה ויש downside מאוד מסוכן.
אפרת: [מהמהמת בהבנה] אוקיי, אז אנחנו רואים שלגבי טראמפ, השאלה האם הוא טוב לישראל היא מורכבת.
ד"ר גודמן: היא מורכבת. אני הייתי מהמר, הייתי אומר, בסבי… יש יותר סבירות ל-upside מאשר ל-downside. אבל ההימור כאן הוא לשני הכיוונים, הסיכון כאן לשתי ה… יש כאן סיכוי ויש כאן סיכון.
אפרת: ואם אנחנו עוברים למפלגה הדמוקרטית ולמועמדת קמלה האריס.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: גם שם התמונה היא די מורכבת, בגלל שגם פה…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: אם נגדיר את זה ככה, על הנדל"ן שבין האוזניים של קמלה האריס, מתחרות שתי תפיסות עולם, שתי תנועות, שבקצה מגיעות לתוצאות אחרות.
ד"ר גודמן: כן, או… אנחנו כבר דיברנו על זה הרבה, על ההבדל בין ליברליים לבין פרוגרסיביים.
אפרת: נכון. ואלה בדיוק שתי התנועות השונות שמתחרות.
ד"ר גודמן: ו… תראי, אפשר דרך אגב להבחין בין… המנבא הכי טוב אם אתה ליברל או פרוגרסיבי זה הגיל שלך. זה דבר מדהים. [צוחק]
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: לא איזור המגורים שלך, לא רמת ההכנסה שלך, לא רמת ההשכלה שלך.
אפרת: קצת רמת השכלה.
ד"ר גודמן: בעיקר באיזה… באיזה גיל היית שהלכת לקולומביה. באיזה גיל היית כשהלכת לייל, לברקלי.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: כן?
אפרצ: זאת אומרת, באיזה גיל רכשת את ההשכלה שלך.
ד"ר גודמן: כי אם זה ב… אם אתה בייבי בומר, אתה הלכת לשם כשהדגל הגדול היה חופש הביטוי. כן?
אפרת: ליברליזם, זכויות אדם.
ד"ר גודמן: ליברליזם, חופש הביטוי.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: ואם אתה 40 שנה אחר כך, הדגל הוא צנזורה, political correctness, wokeness. עכשיו, במפלגה הדמוקרטית זה מאוד-מאוד מובהק.
אפרת: יש מאבק בין-גילאי מאוד מאוד משמעותי.
ד"ר גודמן: ממש. הדור המבוגר יותר הוא יותר פרו-ישראלי.
אפרת: כן, המייצג של הדור הזה הוא ביידן.
ד"ר גודמן: הוא ביידן.
אפרת: עכשיו אפשר… אתה יודע, יש פה ויכוחים בארץ, ביידן כן מפעיל לחץ, לא מפעיל לחץ. לא משנה, ביידן הגדיר את עצמו כציוני.
ד"ר גודמן: כציוני.
אפרת: עוד לפני שהתחילה המלחמה הזאת.
ד"ר גודמן: הוא לא… כשיש בישראל מרמור מביידן, זה שהוא לא עוזר לנו בהתקפה.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: אנחנו רוצים שיהיה תוקפני כלפי איראן, וכמו שפומפאו עשוי להיות. אבל אין ספק שבהגנה, להגן על ישראל, ביידן הוא all in.
אפרת: כן. אז צריך רגע להגיד שיש פה את הצד הזה, הצד הליברלי, אנחנו כינינו אותו לא פעם "הצד הסאחי".
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: של המפלגה הדמוקרטית, שבאופן מסורתי הוא תומך בישראל. כמו שאמרנו, ביידן עצמו הגדיר את עצמו כציוני.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: וצריך להגיד שקמלה האריס היא בת טיפוחיו של ביידן.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: זאת אומרת, הוא ממש גידל אותה והיא הייתה סגנית שלו והיא… זאת אומרת, יש השפעה על קמלה האריס מהצד הזה של המפלגה הדמוקרטית.
ד"ר גודמן: אין ספק…
אפרת: מהביידניזם.
ד"ר גודמן: בדיוק. אין ספק שהאריס היא דור הביניים. היא לא חלק מהדמוקרטים המאוד פרו-ישראליים הציונים, אין לה את הסנטימנט הזה. ומצד שני, היא לא… היא לא woke בעצמה, אבל אין ספק שיש לה סימפתיה ל-woke, היא קשובה ל-woke. וגם אין ספק שהיא מושפעת גם מהביידניזם, היא מושפעת משתיהם. אני מהמר… אני חושב שזה עובד ככה, היא תהיה קליק אחד מתחת לביידן במידת הפרו-ישראליות שלה. אולי אפילו שתי קליקים מתחת לביידן.
אפרת: אוקיי, אבל מה… אם אנחנו מסתכלים על זה, אפשר להגיד: "אלה אוהבים אותנו פחות, אלה אוהבים אותנו יותר". אבל לגבי המלחמה, אם אנחנו עכשיו, שוב אני אגיד: "צר עולמי כעולם נמלה".
ד"ר גודמן: הכי תכלס.
אפרת: לגבי המלחמה, מה הנפקא מינה בין הליברלים לבין הפרוגרסיבים? בין הביידניזם לבין ה-woke-יזם.
ד"ר גודמן: לבין ה-woke-יזם.
אפרת: מה, כאילו, איפה זה בא לידי ביטוי? איך זה נראה?
ד"ר גודמן: אז אולי, הכללה מאוד רחבה, ביידן הוא עִם ישראל על מלא כשזה מגיע להגנה. להגנה על ישראל, קשה להגזים עד כמה הוא איתנו. מלהעתיק נושאות מטוסים עד מערכות נשק, תמיכה בכיפת ברזל, מטריית הגנה גם מדינית כשצריך. הוא איתנו על מלא בהגנה. כשזה מגיע להתקפה, אמריקה לא מתקיפה איתנו. יותר מזה, היא גם קצת מנסה להגביל אותנו, לרסן אותנו, לא להתפרע יותר מדי.
אפרת: וזה ביידן.
ד"ר גודמן: זה ביידן, זה בלינקן. שם הקוד, דרך אגב, שישראל לא תתפרע בהתקפה, קוראים לזה - "למנוע אסקלציה". אז מצד אחד, לישראל יש את הזכות להגן על עצמה, זה איתנו בהגנה, אבל לרסן אותנו בהתקפה. זה דה אסקלציה, זה ביידן, אז אולי ככה צריך לתפוס את ביידן.
ה-woke, או בוא נאמר ככה, הכי קיצוניים של ה-woke, לא רק שהם לא איתנו בהתקפה, הם נגדנו בהגנה. שזה דבר מדהים. כשהקונגרס ניסה להעביר לישראל תקציב בשביל לקנות עוד טילים לכיפת ברזל, אפרת, לא ל-F-35, לא לאמצעי ההתקפה שלנו, אלא לאמצעי ההגנה שלנו, לכיפת ברזל, היו חברי קונגרס מטעם ה-woke, הגרסה הכי קיצונית של ה-woke.
אפרת: הכי קיצוניים במפלגה דמוקרטית.
ד"ר גודמן: כן. הם הצביעו נגד. תראי, ה-woke הם מסוכנים לישראל.
אפרת: שוב, הגרסה הקיצונית ביותר של ה-woke.
ד"ר גודמן: כן, אבל יש שם איזה גנים שיכולים להתפשט על כל ה-woke, הם מסוכנים… קשה להגזים עד כמה הם מסוכנים לישראל.
אז, אולי נעשה היררכיה. אם כביכול פומפאו הוא בעד לתמוך בישראל בהתקפה, וביידן לרסן אותנו בהתקפה אבל לתמוך בנו בהגנה, הגרסה הכי קיצונית של ה-woke אפילו לא לתמוך… להתנגד לישראל גם בהגנה. זה אולי ההיררכיה, כשאת שואלת, הנפקא מינה הספציפית, התכלסית לגבי המלחמה, אולי שם זה נמצא.
אפרת: אוקיי, אז תכלס, בואו ננסה לכנס את כל המחשבות האלה לשורה תחתונה אחת, וננסה לענות על השאלה - מי טוב לישראל?
ד"ר גודמן: כן, אני רוצה לתת את ההמשגה הבאה: אצל טראמפ יש upside מובהק ו-downside מובהק. או שזה… כאילו, או שזה האוונגליסטים.
אפרת: צל"ש או טר"ש, כמו שאומרים.
ד"ר גודמן: צל"ש או טר"ש. או שזה פומפאו ואז זכינו בלוטו, או שזה פרדיגמת באנון, טאקר קרלסון, ואז אנחנו בצרות נוראיות. ואצל האריס אין upside.
אפרת: היא לא תעבור את ביידן בתמיכה, כאילו, זה לא יגיע לשם.
ד"ר גודמן: [צוחק] נכון. אין upside, אין upside. אבל אני חושב שמבחינת ה… אני לא בטוח שיש כל כך הרבה downside, זה יהיה נורא מפתיע אם היא לגמרי תתהפך על ישראל.
לכן הייתי אומר, אצל טראמפ זה השקעה עם סיכון גבוה אבל גם סיכוי מאוד גבוה, ולדעתי הסיכוי יותר גבוה מהסיכון, זו דעתי האישית. ואצל קמלה אין upside, היא תהיה קליק אחד, שתי קליקים מתחת לביידן, אבל קשה לי להאמין שהיא תתהפך עלינו בהגנה.
אפרת: היא במרחב הביידניזם.
ד"ר גודמן: במרחב… בחלק התחתון של מרחב הביידניזם הייתי אומר שקמלה זה סיכון מגודר.
אפרת: אז אחרי כל הדבר הזה, אם השאלה שיצאנו איתה לדרך בתחילת הפרק הזה זה כאילו אם כל אחד עכשיו רוצה לשבת בבית ולא יודעת מה, לעשות את כל מה שכל אחד מאיתנו עושה, מקווה, מתפלל, אומר תהילים, לא יודעת מה, שולח…
ד"ר גודמן: אנרגיות.
אפרת: אנרגיות, לא…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: כל אחד והעניינים שלו, ולאיזה מועמד או מועמדת לעשות את זה, אני חושבת שהתשובה עדיין לא ברורה.
ד"ר גודמן: נכון, נכון.
אפרת: ומה שבעיקר ניסינו לעשות זה לא לתת תשובות, אלא…
ד"ר גודמן: למפות את השאלה.
אפרת: נכון. או לאפשר לנו, לתת לנו כלים כדי לחשוב על השאלה הזאת.
ד"ר גודמן: נכון. וכמובן, מה שלא עשינו כאן - לא שאלנו מה האינטרסים של טראמפ, מה האינטרסים של האריס, אלא רק מה האידיאולוגיות שפועלות עליהם. והם שתיהם נמצאים בעצם בצומת שבין אידיאולוגיות. מה שהופך את השאלה שלנו למאוד מורכבת, ואני עדיין חושב שאצל טראמפ יש וואחד upside ו-וואחד downside, ואצל קמלה…
אפרת: זה סיכון יותר שמרני.
ד"ר גודמן: זה סיכון יותר שמרני, יכול ל… [צוחק]
אפרת: ואולי זה הדבר הכי פחות שמרני שיש בצד הזה של המפה הפוליטית. [צוחקים]
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: כן. ו… אוקיי, אז אנחנו מניחים את זה על השולחן היום.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: יש לנו שבוע לחשוב על הדברים האלה.
ד"ר גודמן: בהחלט.
אפרת: לפני שאנחנו לא יוצאים לקלפי ולא משפיעים…
ד"ר גודמן: ולא משפיעים מה שקורה שמה. [צוחקים]
אפרת: …על מה שקורה. אבל בשבוע הבא.
ד"ר גודמן: נשאל…
אפרת: ביום הבחירות, אנחנו אולי נשאל שאלה נוספת של לא מה טוב לנו לישראל, אלא מה טוב לאחים והאחיות שלנו, שמעבר לים, שכן יוצאים להצביע, וכן משפיעים על ה… על הבחירות.
ד"ר גודמן: כן, לא מי טוב למדינת היהודים, אלא מי טוב… מי טוב ליהודים.
אפרת: ליהודים.
[השיר "אמריקה", בביצוע פורטיסחרוף]
"הדוד סאם כוכב עליון, מוכר לי נשק ורובים
ויאטנם זה לא אצלם וגם אנחנו רחוקים…
יש גבול, אין גבול, הוליווד כבר לא זוכרת
איך ומה?
כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה…"
[השיר ממשיך להתנגן ברקע]
אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה ספיישל בחירות ראשון. השני יעלה בשבוע הבא, ממש ביום הבחירות עצמו, אולי כדי לעזור לנו להעביר את הזמן עד שיגיעו התוצאות.
ובינתיים כאן אצלנו הדרמות לא מפסיקות. המציאות משתנה כל יום, אבל דבר אחד לא משתנה - מאה ואחד מהאחים והאחיות שלנו עדיין בעזה. אנחנו מסרבים להתרגל למצב הזה וממשיכים להזכיר אותם עד שיחזרו הביתה, החיים לשיקום והמתים לקבורה בקבר ישראל.
אנחנו ממשיכים להתפלל לשלומם וביטחונם של חיילי צה"ל בכל מקום שהם, וגם למתן כוחות למשפחות שלהם שמשלמות מחיר כבד מנשוא. בתקווה שכולם, כולל הפצועים והמפונים, יחזרו הביתה בשלום ובבטחה.
תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לויט ולשחר מונטלייק על ההפקה, ולמתן חיים ולניבה גולדברג מצוות הדיגיטל.
אתם מוזמנים ומוזמנות לקבוצת הפייסבוק של "מפלגת המחשבות", שם תוכלו להמשיך ולדון ברעיונות שעולים כאן בהסכת. בתיאור של הפרק הזה תוכלו למצוא לינק שישלח אתכם לשם בקלות.
כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות", וגם תכנים מעולים נוספים, נמצאים באתר "בית אבי חי" ובכל יישומוני ההסכתים.
[המשך השיר "אמריקה"]
"…עולם מושלם צבעים יפים ורק אנחנו עוד בוכים
יש גבול, אין גבול, הוליווד כבר לא זוכרת
יש גבול, אין גבול, הוליווד כבר לא זוכרת
איך ומה?
כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה
עולים, יורדים, חוזרים, עולים לאמריקה…
כמה שירים…"
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments