top of page
מיכל שדה

ההסכת שאין לומר את שמו - פרק 27: מה עובר על פרסי

אנחנו נמצאים הפעם בפרקי מעבר, ועד שהעלילה תתחיל להתניע, נתעסק במערכת היחסים שבתוך משפחת וויזלי, בדגש על פרסי האח שקצת נשאר בצד. נדבר גם על תחושת האופוריה שיש בעולם הקסמים, ואיך התחושה הזו עוטפת את הארי - וגורמת לו ולנו להתעלם מהסכנות שאולי עוד יצופו בהמשך.    פרקים לקריאה: 5. סוכריות הוקוס מוקוס של האחים וויזלי 6.מפתח המעבר 7. בגמן וקראוץ'  

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/02/2021.

אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

שיר: היי! אתם על "ההסכת שאין לומר את שמו". אני שיר ראובן,

דור: ואני דור סער- מן,

שיר: ואנחנו קוראים את כל ספרי הארי פוטר מהתחלה ועד שהתאגיד יפסיקו אותנו.

דור: והיום אנחנו נקרא את פרקים, כן, חמש עד שבע: "סוכריות הוקוס מוקוס של האחים וויזלי", "מפתח המעבר", ו"בגמן וקראוץ'". ובעצם מה שקורה בפרקים האלה, כן? שבאמת אלה פרקי מעבר, צריך להגיד, כן? הארי מבלה עם הוויזלים הרבה, כן? אנחנו עומדים להכיר יותר את משפחת וויזלי. הם צועדים להם ועוברים עם מפתח מעבר לאזור של אליפות העולם בקווידיץ', ואנחנו קצת עומדים להכיר עוד קצת, עוד איזשהו פן בעולם של הקוסמים גם מבחינת אליפות העולם, ההכנה שלה, וכמובן פוגשים את לודו בגמן וברטי קראוץ'. ו… טוב, זה באמת מן פרקי מעבר כאלה קצת, נכון? לך היתה הכרזה אפילו…

שיר: פרקים משעממים. [מצחקקים] זאת הפעם הראשונה שאני קוראת, מאז שהתחלנו את הפודקאסט, שקראתי והייתי כזה- וואט דה- מה זה? מה… זה היה כמו חברה שמספרת לי על אירוע שהיא הייתה בו בצורה לא מעניינת [בקול עדין של נערה] "כן והיינו באליפות העולם בקווידיץ' והיה מפתח מעבר, ופגשנו את סדריק דיגורי, ופגשנו את ברטי קראוץ'..." וזה כזה 50 גוונים של אפור.

דור: אז, טוב, כאלה פרקים אולי של… קצת יותר, לא יודע אם אפשר, לי קשה נגיד לקרוא להם משעממים, לא נעים לי כאילו מרולינג. [צוחק] אבל לא משנה, אבל, אבל זה, אני זורם. ואני כן אקריא איזשהו קטע שמדבר אולי, באמת, על אדם לכאורה קצת משעמם, אבל שהתעסק בדינמיקות שנדון עליהן היום.

שיר: בעיניי האדם הכי מעניין במשפחה.

דור: האדם הכי מעניין, בוודאי. אבל אני גם מתחיל לפני זה טיפה, ותראו על מי נדבר.

"אלא שרוב הדברים שם, טוב, האמת די הכל, היו קצת מסוכנים" אמר רון. "ואתה יודע, הם תכננו למכור הכל בהוגוורטס כדי להרוויח קצת כסף ואמא התעצבנה עליהם. היא אמרה שאסור להם יותר לייצר דברים כאלה ושרפה את כל טופסי ההזמנה שלהם. בכל מקרה, היא מה זה מעוצבנת עליהם. הם לא קיבלו מספיק ציוני קס"ם בבחינות כמו שהיא קיוותה". קס"ם הם ראשי תיבות של קוסם סטודנט מעולה, הציון הנכסף בבחינות הבגרות הראשונות שלהם ניגשים תלמידי הוגוורטס בגיל 15. "ואז היה ריב ענק" אמרה ג'יני, "כי אמא רוצה שהם יעבדו במשרד הקסמים כמו אבא והם אמרו לה שכל מה שהם רוצים זה לפתוח חנות תעלולים וטריקים". באותו רגע, נפתחה אחת הדלתות בקומה השנייה ומתוכה הציץ פרצוף מרכיב משקפיים בעלי מסגרת עבה שעטה הבעה נרגזת ביותר. "היי פרסי" אמר הארי, "אה, שלום לך הארי" אמר פרסי, "תהיתי מי אחראי לכל הרעש. אני מנסה לעבוד כאן בחדר אתם יודעים, יש לי דו"ח להגיש במשרד ודי קשה להתרכז כשאנשים כל הזמן דוהרים מעלה מטה במדרגות". "אנחנו לא דוהרים" רטן רון, "אנחנו הולכים. סליחה אם הפרענו לפעילות הסודית ביותר של משרד הקסמים". "על מה אתה עובד?" שאל הארי. "דו"ח שהוגש למחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי בקסמים" אמר פרסי בנימה של שביעות רצון עצמית. "אנחנו מנסים לפתח תקן עובי אחיד לקדרות. כמה ממוצרי היבוא שמסתובבים בשוק הם טיפה דקים מדי. שיעור הדליפות עולה בקצב של כמעט--"

טוב, זה, באמת, כאילו בכוונה בחרתי קטע, קצת אה… שישחק על ה…

שיר: שישחק לידיים של הטענה שלי.

דור: בדיוק, אבל זה בכוונה זה.

שיר: כן.

דור: כלומר, הפרקים האלה, כן, שלושת הפרקים שבהם אנחנו דנים, בגדול, כן? המוקד בהם זה הוויזלים. וזה מתחיל דווקא, בעיניי, כן מקטע מאוד יפה על הדינמיקות הפנימיות במשפחת וויזלי. אנחנו קודם כל כבר נחשפים לשני האחים הבכורים שעד עכשיו לא הכרנו באופן אישי, צ'רלי וביל. אבל מי שבעיקר תופסים כאן את התשומת לב זה לא צ'רלי וביל, וזה גם לא רון, אגב, כמו שאנחנו יכולים לצפות, דווקא ממש משני פה ולא משמעותי. גם הרמיוני פה ולא כזה… וגם לא ג'יני. אלא התאומים ופרסי. שברור שהם כאילו ניצבים פה, כן? אחד מול השני. עכשיו, התאומים, לכאורה כאילו, כן? הם הבעייתים יותר, נכון? הם מכינים כל מיני תעלולים וטריקים בחדר שלהם, הם לא רוצים ללכת בדרך הישר, הם לא השיגו ציונים מספיק גבוהים, ואמא שלהם כועסת עליהם, ואבא שלהם ממש חסר אונים מולם. וגם התאומים, אני צריך להגיד, ברור לגמרי עד כמה הם מרגישים בנוח במשפחה שלהם. ואגב, אפילו אם כל המשפחה שלהם תכעס עליהם, יש להם תמיד אחד את השני. כי הם תאומים. וזה חשוב. לעומת זאת, מי שניצב מולם זה פרסי. עכשיו, כל השלושה פרקים האלה מאוד בנויים על ניגודים, שנחזור אליהם ונדבר עליהם עוד בהמשך. וברור שזה בקצה אחד התאומים, כן? שהם חופשיים וזה, ועושים מה שהם רוצים. ופרסי, שהוא מסודר נורא וקפדן ופוץ, כן? ואני חושב שהוא החריג פה. לא נראה שפרסי זוכה לאיזה שהיא תמיכה מהמשפחה שלו. כלומר, אנחנו יודעים מה רון חושב עליו. רון לא כזה עף עליו. התאומים בטח לא. נראה שגם ג'יני לא כל כך חזקה איתו. כלומר פרסי מנוכר לגמרי מכל המשפחה שלו. הוא מאוד עסוק בהגשמה העצמית שלו, הוא מאוד רוצה להיות הוא, ודווקא בגלל שהוא הכי פחות וויזלי מבין הוויזלים, כלומר, אנחנו אוהבים לראות לפעמים את רון כמי ש… נכון? קצת נבלע בתוך המשפחה שלו? אבל אני חושב שפרסי, הוא עם הכי הרבה אותות מצוקה כאן, שהוא משדר.

שיר: אני מאוד מסכימה איתך. ובגלל זה אני חושבת שפרסי הוא הדמות הכי מעניינת במשפחת וויזלי כי… אני ארוץ קצת קדימה…

דור: רוצי, רוצי.

שיר: לפרק עם ברטי קראוץ'.

דור: אנחנו רצים.

שיר: בעיקר בגלל שזה פרקים מאוד משעממים ואין שום משמעות למה שקורה באמצע, זה פשוט רולינג מנסה להעביר מידע. יש לי גם מה לומר על זה אבל נגיד את זה בהמשך. הוויזלים בגדול, הם מתוארים כ-התא המשפחתי האולטימטיבי, כי זה התא המשפחתי שהוא המושא לקנאתו של הארי. כשהוא רוצה לעוף מהבית של ה… של הדרסלים, הוא אומר "ואני הולך לגור אצל הוויזלים." והוא אומר, זה מתואר בספרים הקודמים כמה הוא אוהב להיות בבית הזה, כמה הוא מרגיש בנוח, כמה מזמינים אותו שם, כמה זה בית החלומות שלו. ואני חושבת שלכולנו זה מתאר איזשהו סוג של, איזושהי חמימות אולטימטיבית שרולינג הצליחה לשרטט. תמיד יש אוכל, ותמיד המשפחתיות, והם עניים והכל דחוק אבל זה אף פעם לא מרגיש, גם כשזה צפוף הכל ב… בטוב ובאהבה…

דור: באחווה ובכיף, כן.

שיר: ואני חושבת שגם אפשר לראות בתוך התא המשפחתי הזה איך היא הצליחה, איך הם הצליחו להגשים את עצמם כהורים טובים. מה זה הורים טובים בתפיסה שלי? לכל אחד מהילדים שלהם יש אישיות. יש להם גם אישיוז [issues] כמובן, אבל יש אישיות מובחנת, ויש לו את המרחב לגדול ולהבין מי שהוא. שזאת אחת המשימות ההוריות הכי כבדות, חוץ מזה שהילד שלך לא ימות וכאלה, שהוא יוכל להצליח להיות מי שהוא. עכשיו פרסי, כאן הוא באמת חריג. וזאת שאלה מבחינתי- האם פרסי, זה מי שהוא? הוא פשוט שונה מהם, והם לא כל כך- אני לא יודעת אם הם לא מכבדים את השונות שלו, או שכאילו קרה שם משהו אחר, או שמה שקרה זה שפרסי- הרי בסופו של דבר אפשר להגיד, פרסי הוא שונה והם אוהבים אותו והם מקבלים אותו ומכבדים אותו. אבל פרסי, כמו שאמרת- שולח כל מיני אותות מצוקה. במה ראיתי את זה? ביחס שלו לברטי קראוץ'. ואנחנו דיברנו בפרק הקודם על רצח אב, פרסי, אפרופו רצח אב, אפשר לומר שהוא מחקה את אבא שלו שהוא הלך לעבוד במשרד הקסמים. אבל אני לא חושבת שפרסי רואה בארתור מודל לחיקוי…

דור: ממש לא. הוא רוצה להיות הרבה יותר טוב ממנו.

שיר: הוא רוצה להיות הרבה יותר טוב ממנו ומי שהוא כן רואה כמודל לחיקוי, זה ברטי קראוץ'. עכשיו, קודם כל זה שילוב מעניין, בגלל שפרסי לא רואה באבא שלו הדמות האבהית שהוא רואה אותה, הוא רואה אותה בברטי קראוץ'. ברטי קראוץ' מנגד- ספוילר ספוילר ספוילר- איבד את בנו לצד ההפוך לגמרי, מכל מה שקרה שם. זאת אומרת כן אמור להיות שם איזשהו "יין ויאנג". אבל מה שבאמת קורה בפרקים האלה זה שברטי קראוץ' שלא יודע איך קוראים לפרסי.

דור: נכון, "וות'רבי".

שיר: כן. ואני שאלתי את עצמי למה שפרסי יעריץ כל כך את הבן אדם שלא רואה אותו? וזה מבחינתי, בתור מי שהולכת לפסיכולוגית ארבע פעמים בשבוע הייתי כזה "הופה, הנה! מצאנו את המטמון". אם זה המודל שלו לאהבה, אפרופו זנב-תולע מהפרק הקודם, אם המודל שלו לאהבה זה האדם שלא רואה אותו, אם ככה הוא רואה אהבה, זה אומר שזה משהו שהוא ראה בבית. ואני שאלתי את עצמי, האם התאומים המאוד מאוד אהובים שהם היו שניים והם הגיעו ביחד והם האחים-

דור: הקטנים שלו, הם באו מיד אחריו!

שיר: בדיוק. האם הם לא גזלו את כל התשומת לב, ופרסי סוג של גידל את עצמו לבד? וכשאתה מגדל את עצמך לבד, אתה בסוג של מרוץ, כל הזמן להוכיח שאתה ראוי לאהבה. שגם זה נושא שנידון בהרחבה בפודקאסט הזה. ופרסי, הרצון שלו להצטיינות, הרעב שלו להצטיינות, ובסופו של דבר, גם זה שמי שהוא שם לעצמו כמודל מקצועי לחיקוי הוא אדם שבסופו של דבר לא רואה אותו, אפילו שהוא מעריץ אותו, זה הופך אותו לדמות מדהימה בעיניי, בתוך הוויזלים באופן כללי, אבל לי יש חולשה לאנשים שלא מרגישים בנוח בביתם. כי בסופו של דבר, כשאתה ילד ואתה מרגיש לא שייך, כמו שפרסי הוא מדריך לצורך העניין, אז זה טראגי. אבל כשאתה גדל השונות גדלה איתך, ואנחנו רואים לאורך הפרקים האלה איך פרסי הולך ומתנכר למשפחתו. בסוף יש לזה איזשהו סיום יפה, אבל פרסי הולך ומתנכר למשפחתו, ואנחנו רואים את הקרע הזה. ואם יש ספין-אוף להארי פוטר אני חושבת שפרסי הוא הדמות- פרסי והרמיוני- שהם מאוד קשורים אחד לשני…

דור: כן, נכון.

שיר: הם הדמויות שאותי אישית, הבוגרת, המצוקות שלהם, הם הכי מעניינות. הם לא נוגעות בעניינים של טוב ורע וחיים ומוות, אבל הכי מעניינות והכי…

דור: אני גם אגיד יותר מזה, כלומר, פרסי פה הוא מין מושא לעג, לכאורה גם עבורנו, כן? כי הוא מתעסק בנושאים נורא משעממים, נכון? בעובי של קדרות בזמן שאחים שלו…

שיר: הוא נער אוצר, נער קדרות.

דור: ממש, כן, [צוחק] קדרות. ובזמן שכאילו אחים שלו, לא יודע, אחד צד דרקון, עוד אחד אוסף אוצרות, שזה גם מגניב, האמת.

שיר: כן.

דור: האחים שלו מייצרים טריקים, ופרסי, כל עולמו בתקן של קדרות. וכאילו נורא לועגים עליו בקטע הזה, כן? עד כמה זה… זה. אני אוהב את כמה שלפרסי יש להט למה שהוא עושה. הלהט שלו ראוי להערכה לא פחות מהלהט של התאומים…

שיר: לגמרי!

דור: למה שהם עושים, כלומר… אבל בגלל שזה כאילו חוק ובירוקרטיה וזה, אז, אז קל… וזה כאילו נורא גם לא שייך לספר פנטזיה, הארי פוטר זה… ממש, כן?

שיר: כן.

דור: זה בתוך העולם של פנטזיה. ויותר מכל הארי פוטר וגביע האש, זה, אני חושב הספר בסדרה שהוא הכי עתיר הרפתקאות ודברים מגניבים וזה, ופתאום יש לך פה דמות כמו יוסף הפקיד של דודו גבע, כאילו… או כל מיני דמויות כאלה של חנוך לוין, כאילו מין דמות קטנה קטנה קטנה כזו, אפורה, בירוקרטית כזו, קצת נעבעכית כזו. אבל כמי שאוהב נעבעכים, זה… הוא הגיבור האמיתי [מצחקק].

שיר: לגמרי. אני גם חושבת שהספר מאוד נכתב מנקודת מבט ילדותית…

דור: כן.

שיר: של- פרסי הוא אפס. אבל מ… והדרסלים הם רעים. כאילו, הדרסלים הם באמת רעים בהמון נקודות, אבל מנקודת מבט מבוגרת אני כזה "פרסי עושה את מה שעושה כדי שלכולנו יהיה טוב יותר בתחום הקדרות.

דור: כן.

שיר: מה אתם עושים? מה אתם עשיתם בשביל שהקדרה שלי לא תדלוף?"

דור: מה המצאתם, מסטיק?! לתאומים.

שיר: כן.

דור: טוב. אז, באמת, השלב אחרי, עם הוויזלים, זה שלב שככה, הארי וכל הוויזלים וזה, מגיעים לאזור, כן? של אליפות, שבו תיערך אליפות העולם בקווידיץ'.

שיר: ושם הם פוגשים בפעם הראשונה את -

שניהם: סדריק דיגורי.

דור: כ- לא, סדריק מופיע גם בספר השלישי להזכירך.

שיר: נכון, בקווידיץ'. שהוא ניסה לבטל את ניצחונו.

דור: ושוב, וגם פה, וגם בספר הזה שיעסוק הרבה בסדריק, מודגש עד כמה סדריק הוא הוגן באופן מעצבן, כאילו…

שיר: וחתיך.

דור: וחתיך. אבל כאילו, באמת, אבא שלו מנסה להתגאות בו גם בצורה מאוד יפה, כמו שאבות אוהבים להתגאות ב… בבנים שלהם, לפעמים באופן מוגזם. וסדריק, כל כולו צניעות כזאת. והבנתי כזה למה התאומים קצת, גם לא, לא אוהבים אותו, זה קצת כזה…

שיר: ברור, מעצבן. אני חושבת גם שמה ש- דווקא הקטע עם האבא שלו מאוד עניין אותי, בגלל שהספר הזה עוסק הרבה פעמים ביחסים בין ילדים להורים מנקודת המבט של הילדים. וזאת הפעם הראשונה, אני חושבת, אולי חוץ מהדרסלים…

דור: כן.

שיר: שהם מאוד קריקטורות אבל. כאן יש לנו דמות אמיתית שמתגאה בבן שלה שבעצם רואים את ההורות, יחסי הורים- ילדים, מנקודת מבט של האבא. וממש רואים שהגאווה של האבא של סדריק בסדריק, היא מסוג הגאוות של אבות שהילדים שלהם הם יותר טובים מהם, והם גאים בזה. אפרופו רצח- אב. סדריק עושה רצח- אב, ואבא שלו, אף על זה, אבא שלו כזה "כן! הוא הכי טוב! הוא ניצח את הארי פוטר! זה משהו לספר לנכדים!" וסדריק כזה [בלחישה] "כן, היו שם סוהרסונים, הוא נפל". [שוב בקול חזק של האבא] "אבל אתה לא נפלת! נכון? יש מישהו שנפל? יש מישהו שנפל בסוף?" והארי כזה "אני לא יודע איך להגיב לזה, אז בסדר". ואני חושבת שהצנעה של סדריק היא באמת, מעצבנת מצד אחד, מצד שני אני קראתי אותה אחרת, בגלל שאני חושבת שגם היחס ההורי המזלזל, או המקטין, וגם היחס הזה, הם בסופו של דבר מרוקנים אותך מתוכן והופכים אותך לאובייקט. בגלל שבן אדם שלא רואה בבן שלו את הדמות המיטיבה שהוא, אז בסופו של דבר הוא לא רואה אותו כאדם שלם, הוא רואה אותו כמישהו רע. הדרסלים, לצורך העניין, רואים את הארי לא כד- כאובייקט, כאובייקט שמפריע להם. אבל גם אבא של סדריק רואה אותו כאובייקט, הוא לא רואה אותו, הוא לא רואה את זה שבסופו של דבר הוא אומר לו ש… אתה יודע, אני חושבת על כמות הלחץ שהופעלה על הילד הזה. "אני לא מושלם. אני לא בהכרח ניצחתי את הארי פוטר. אתה לא חייב להראות אותי, אתה לא חייב להתגאות בצורה הזאת". ואני חושבת שברגע שילד הופך עבור אבא שלו גם כן לדבר הזה, וסדריק הוא מאוד זה עבור אבא שלו, זה מזכיר לי אגב, זה… אני לא זוכרת את האנשים המדויקים אבל איזשהו במאי איטלקי, אמר לאיזשהו במאי יהודי שהוא מאוד מאוד מקנא בו. הוא שאל אותו למה? אז הוא אמר "כי אצלנו האיטלקים, אני אף פעם לא אהיה כמו אבא שלי, אני בחיים לא אהיה גדול כמו אבא שלי. אבל אצלכם היהודים, כל המשפחה מתגייסת כדי שהבן יהיה יותר טוב מכולם". שזה מאוד סינדרום של מהגרים: אתה מהגר, אתה הטיוטה, והבן שלך יהיה המקומי. והרגשתי שזה סדריק, זה סדריק ואבא שלו. אבא שלו כזה "אתה! אתה הטוב! אתה המנצח! אתה מי שאני בחיים לא הצלחתי להיות", יחסים קשים בעיניי.

דור: יפה ומקסים, ניתוח יפה, אהבתי.

שיר: תודה רבה!

דור: עכשיו, מה שתפס אותי, כן? בסיפור הזה כשהם מגיעים, זה דווקא משהו יותר כזה בצפייה מלמעלה, זה כל העניין הלוגיסטי הזה של ארגון אליפות העולם בקווידיץ'. יש תיאור, באמת, אני אדם שאוהב תיאורים כאלה, [צוחקים] אולי בגלל זה את השתעממת ואני כזה "איזה יפה, תיאורים לוגיסטיים! מדהים! תנו לי מזה עוד", אפרופו פרסי. אבל יש פה בוודאי הקבלה מאוד ברורה לקיומם של אירועי ספורט ענקיים, נכון? אנחנו יודעים שכשמדינה מארחת מונדיאל או אולימפיאדה, אז כאילו, כל המדינה מתגייסת לדבר הזה. נכון? כאילו [בהתלהבות] מקימים מתקני ספורט! וזה! ויש כזה תמיד כתבות כזה, איך הם ינהלו את כל המשלחות שמגיעות. וזה בלגן לוגיסטי שלם, וזה קיים גם פה, כן? כשמארחים את הטורניר של הקווידיץ' העולמי. אבל יש פה משהו נוסף שלא קיים בעולם שלנו, וזה הדבר של הכיסוי וההסתרה. כל המטרה של משרד הקסמים בקיום הטורניר הזה, זה שהוא יהיה כמה שיותר מוסתר מהעיניים של העולם שבחוץ, כן? של המוגלגים. שזה מנוגד לגמרי, אגב, לכל אולימפיאדה או מונדיאל, שתמיד צריכה להיות הדבר הכי מרהיב ומשוגע בעולם. ופה כל המעמד של משרד הקסמים היא להסתיר את זה שוב ושוב ושוב. הסתרה וסוד. וגם מתואר, אגב, איך הם נכשלים בזה כל הזמן, כן? כי כל הזמן קוסמים כן משתמשים בקסמים למרות שאסור. ואפילו לודו בגמן שהוא בעצמו, כן? חלקי ממשרד הקסמים אבל בגלל שהוא ארחי-פרחי, סוג של מאכער כזה, מתאים להיות חבר באיזה מרכז מפלגה כזה, כן? זה זה… ככה הביאו אותו ב… ג'ובניק של מקורבים, כן? אז הוא גם עושה מה שהוא רוצה. וזה, אגב, לי מאוד מהדהד את ישראל בקורונה.

שיר: כן.

דור: כן? מנסים לעשות סגר. חצי מדינה בכלל לא מצייתת לסגר, השרים בעצמם לא מצייתים לסגר, כן? וכאילו פה זה כאילו, קצת מצחיק, כן? בספר, אבל למי שחווים את זה במציאות, אלף- אתה מרגיש תהליך של התפוררות, ושל התפרקות, ואני חושב שיש פה איזשהו… בעיות שמחלחלות מתחת לפני השטח. כי אנחנו יודעים שבהמשך, כן? בהמשך של הספר וגם הסדרה, כן? יחזרו אוכלי המוות, ויחזור וולדמורט עם כל האידיאולוגיה המרושעת שלו נגד מוגלגים ונגד כל מיני קוסמים שהם לא טהורי דם וכולי, ואני חושב אבל, שמה שהפרקים האלה מציגים לנו זה שכל הבעיות האלה כבר נמצאות שם לגמרי. הקוסמים עושים הכל כדי להפריד את עצמם מהמוגלגים ולהסתיר את עצמם. כשיש שם איזה בחור מסכן, כן? מר רוברטס שהוא כזה…

שיר: שעובד שם.

דור: שעובד שם. אז עושים לו עשרה כשפי השכחה ביום.

שיר: זה אונס קבוצתי.

דור: שזה פשוט מחריד. כן? וזה כאילו משרד הקסמים הטוב!

שיר: כן.

דור: בלי וולדמורט ובלי כלום, שפשוט משכיחים לבן אדם את הזיכרונות שלו עשר פעמים ביום.

שיר: בגלל שהוא… אפשר, ובגלל שהוא מוגל.

דור: כי אפשר, ו… כן. והוא… סוג, אפרופו, דיברנו, וולדמורט משתמש באנשים באופן אינסטרומנטלי, גם פה הם משתמשים במר רוברטס באופן מאוד אינסטרומנטלי ובאופן מאוד כואב.

שיר: כן.

דור: וכל אלה שמנסים להסתיר, אבל גם הם לא מצליחים, ובמשרד הקסמים בעצמם יש בלגן לגמרי וכל אחד עושה מה שהוא רוצה, כן? ארתור וויזלי הוא האיש ההגון היחיד שם. בערך, פחות או יותר, כן? הוא היחיד שמנסה. וגם זה, אגב, הוא, מתוך מוטיבציה פנימית, שהוא נורא אוהב את העולם ה… המוגלגי, אז הוא מנסה קצת, כן? להקים אוהל לבד, וזה. כל שאר הקוסמים, מה אכפת להם? הם עושים מה שהם רוצים. זה תיאור של שלטון ש…

שיר: מושחת.

דור: אפילו אם אין בו משהו רע או מרושע. יש בו משהו מתפורר, ויש בו משהו מושחת. ויש בו משהו שזה משהו שלא עובד, זה לא מתקתק טוב. ולכן גם זה יגיע למקומות מאוד מאוד רעים בסופו של דבר. כי לא מצליחים להפעיל את זה כמו שצריך. זו מדינה שמתחילה לאט לאט לתפקד עד שכאילו, היא תתפורר לגמרי, בהמשך.

שיר: זה פרשנות מאוד מאוד יפה, וזה התחבר לי לדבר אחר שאני חשבתי עליו בפרק הזה, והמילה שאני כתבתי לאורך ההערות שלי זה אופוריה. הם אחרי ששת הימים, קצת.

דור: כן.

שיר: ואני חשבתי על זה דווקא בהקשר של הארי. בגלל ש-אוקיי, זה, מה שאהבתי בפרשנות שלך זה שאני לא חשבתי על כל עולם הקסם, אני לא שמתי לב לזה. אולי בגלל זה אני גם… לא יודעת, אולי גם כאילו, אני די בטוחה שאם לא היו- עזוב, לא משנה, אין כוח להיכנס לזה. אבל לצורך העניין, בגלל זה אהבתי את הפרשנות שלך, כי היא כאילו לקחה את מה שהרגשתי עם הארי- סיפורית, ספרותית, והביאה את זה למאקרו. הארי בסופו של דבר הוא באיזושהי אופוריה בגלל שזאת הפעם הראשונה שהספרים נפתחים בזה שטוב לו והכל מסתדר. ולא רק שטוב לו והכל מסתדר- דראג של פורנו והכל מסתדר. הדרסלים- פיצצו להם את הבית, הלשון של דאדלי התנפחה, הוא יצא משם, הולך לאליפות העולם בקווידיץ' עם כל החברים שלו, יש להם כרטיסים נהדרים, הוא קונה לכולם משקפות, הכל מדהים. עכשיו אני חושבת שהאופוריה הזאת, אני גם שאלתי את עצמי בפרקים האלה, למה אני משתעממת? כי רולינג מעבירה פה המון פרטים. היא מעבירה לנו פרטים על מה זה מפתח המעבר, היא מעבירה לנו פרטים על מי זה ברטי קראוץ', היא מעבירה לנו פרטים על אליפות העולם בקווידיץ', וכל המסביב של זה.

דור: כן, כל הווג'ארס, כן.

שיר: ושאנחנו יודעים מה הפיי-אוף [payoff] של זה הולך להיות. ואני אמרתי אוקיי, אז היא רוצה להעביר מידע. אבל רולינג, הדבר שהיא מומחית בו -ואני חושבת שהספר, עד כה, הכי יפה שהיא עשתה את זה בו, זה הספר השני- זה להעביר אינפורמציה בצורת סיפור. היא לא… יש לה את היכולות הספרותיות לקחת את האינפורמציה הזאת ולספר לי סיפור תוך כדי, בדיוק כמו שהיא עשתה בספר השני כשהיא רצתה להסביר לי מה זה לחשננית, אז היא הלבישה על זה דו קרב, והלבישה על זה נחש, וזה בא בצורה סיפורית שהיא מאוד מאוד יפה והגיונית. כאן אני הרגשתי שפשוט נערמים פרטים על פרטים על פרטים. אז אמרתי אוקיי, אני לא קונה את זה ספרותית, שאין לה את היכולת לראות את זה, היא רק הולכת ומשתכללת, כמו שאומרים כל הזמן, וזה באמת נכון. אז מה קרה כאן? ואז חשבתי שאולי מה שהיא ניסתה לעשות זה להרדים אותי כמו שהיא מרדימה את הארי, כמו שהארי הוא רדום. כי בסופו של דבר, וזה מתחבר לנקודה הבאה שרציתי להגיע אליה, הארי שומע שיחה על מישהי שהופיעה לו בחלום. אנחנו יודעים שכל הפרק הראשון,

דור: נכון.

שיר: את כל הפרק הראשון הארי חלם. יתרה מזאת, אנחנו יודעים שהארי מדהים בלחבר נקודות, ולהוציא את עצמו לאיזושהי הרפתקה. אבל בגלל שהארי סוג של, קיבל את משאלת הלב הכמוסה ביותר שלו, שזה…

דור: אבא.

שיר: דמות הורית שאכפת לה ממנו, אבא לצורך העניין. אני חושבת שהמרדף הזה שיש אצל הרבה אנשים, ה… חור בלב הזה שלא מתמלא ואתה כל הזמן מנסה למלא אותו בדברים אחרים, אז אצל הארי זה יצא בצורת הרפתקנות, או בצורת לרדוף אחרי וולדמורט, או בצורת כל דבר כזה. שגרם לו לחבר את כל הנקודות ולצאת להרפתקאות שהוא יצא אליהן בספרים הקודמים. בספר הזה ההרפתקה סוג של נכפת עליו. גם אם אנחנו רצים קדימה -ספוילר ספוילר- לגביע האש, הוא לא שם את שמו בגביע האש. הוא אפילו לא מנסה, זה לא מעניין אותו.

דור: נדבר על זה עוד הרבה.

שיר: ולכן אני אומרת הוא לא… לא חיפש את ההרפתקה, בניגוד לספרים הקודמים. כאן, בגלל שהוא שקט ומפויס והוא קיבל את מה שהוא רוצה: גם סיריוס, גם אליפות העולם בקווידיץ', זה לשים דובדבן על הקצפת הזאת. הוא, בסופו של דבר, לא מחבר את הנקודות ולא מבין שהוא שמע את שמה של הבחורה הזאת שנעלמה, בחלום. והוא אפילו תוהה, בסוף החלום, "האם אני צריך", בפרק הראשון, בפרק השני, סליחה, "לספר על החלום הזה לדמבלדור? או זה, אני אספר לסיריוס ואנחנו נראה מה יקרה". אבל הוא לא מחבר את הנקודות, ואני חושבת שזה מראה את האופוריה שעולם הקסמים נמצא בה. והאופוריה הזאת והשאננות הזאת, זה בדיוק הזמן המתאים בשביל וולדמורט לעלות. בגלל שהמגננות שלהם הם ממש ממש נמוכות. עבר מספיק זמן, הארי פוטר הוא בן 14, עברו 14 שנים מאז וולדמורט, הוא כבר, כולם רוצים לחשוב שהוא איזה מישהו שנשכח ובעצם בזה, על זה מדבר הספר החמישי, האם הלורד וולדמורט חזר או לא חזר? אף אחד לא מאמין להארי כי כולם עדיין באופוריה. ואני חושבת שבספר הרביעי הארי בעצמו הוא בתהליך הזה של אופוריה ושל דברים שקורים לו. הוא לא יוזם שום דבר כי טוב לו, הפעם הראשונה שטוב לו. למה שהוא יזום? למה שהוא ינסה לרדוף אחרי איזשהו משהו? הוא קיבל את מה שהוא רצה, המרדף האינסופי הזה. אפרופו הראי של… ינפתא, הוא זה, הוא קיבל. הוא לא צריך לרדוף.

דור: כן. יפה. אהבתי מאוד. מאוד. אני אגיד עוד משהו ככה לקראת הסיום שלנו, עוד נקודה חשובה, אמרתי שהפרקים האלה עוסקים בניגודים. האסופת פרקים הזו התחילה, כן? בתאומים מול פרסי, והם מסתיימים בבגמן מול קראוץ'. כן?

שיר: יפה.

דור: אנחנו פוגשים פה שתי דמויות ממשרד הקסמים. והם ממש מקבילים. כלומר, לודו בגמן, כן? אמרתי מקודם, מן טיפוס כזה, חפיפני כזה, מאכער, חביב, מתעסק בהימורים, כן? משכנע קטינים להמר, אבל לא מוצג כרשע. כלומר, הוא מין דיוניסוס כזה, כן? עוסק בשמחה ולא ת… טיפוס מפוקפק וחביב כזה. מולו, כן? בארטי קראוץ'. האדם היחיד, כן? שהארי אומר שאפשר לחשוב ש…

שיר: הוא באמת מוגל.

דור: שהוא באמת מוגל כי הוא עשה הכל לפי הכללים. המראה שלו מטופח ומוקפד, הוא כ"כ מסודר. כן? כל כולו אומר חוק סדר ומשפט. ושני הטיפוסים האלה, כן? ה… ובכלל, שתי הדימויים האלה, ימשיכו ללוות את הספר הזה, כן? ההפרה של החוק, הקלילות, החוסר אחריות. אל מול הסדר, החוק והמשפט, ו... גם מערכת היחסים ביניהם, לבין הטוב והרע, משתנה כל הזמן. ואנחנו לדעתי נראה את זה בספר הזה, איך זה בא לידי ביטוי בדברים האלה. וגם איך בגמן וקראוץ' יצאו מזה, זה גם מעניין. אבל יש פה שני, היא לא סתם בחרה שני טיפוסים כל כך, כל כך מנוגדים, שיעמדו בבסיס של הספר הזה. והם עומדים, אגב, רק בספר הזה, שזה גם מעניין. הם לא ימשיכו איתנו…

שיר: נכון.

דור: לספרים הבאים. כי יש פה איזה עניין של השאלה שהיא סביב החוק, וסביב הפרתו, שתהיה הרבה יותר בולטת לדעתי, בספר הזה.

שיר: וצריך גם להגיד, הספר הזה, אפרופו הייחודיות שלו, מדברים על זה הרבה, הוא באמצע הסדרה, יש שלושה לפניו ושלושה אחריו.

דור: נכון.

שיר: ומדברים הרבה על הקשר בין הספר הראשון לאחרון, השני לשישי,

דור: כן, יש את התיאוריה הזאת שהכל מוצלב, והרביעי באמצע.

שיר: והרביעי, הוא "סטנד אלון" [stand alone]. וזה… אני חושבת, מסביר הרבה מהדמויות שהולכות ונעלמות, וזה שהוא באמת, הוא שונה משאר הספרים במבנה שלו, בהמון המון דברים.

דור: אנחנו נדבר על זה בפרקים הבאים, אבל אני אגיד כספוילר, שבעיניי, מכל הספרים שהיא עשתה- זה הכי רומן התבגרות.

שיר: מעניין.

דור: יותר מכל האחרים.

שיר: אני כל כך מחכה לקרוא אותו בפעם הראשונה כי אני לא זוכרת כלום.

דור: טוב. [מוזיקת סיום מתחילה] וזה היה הפרק שלנו. בשבוע הבא אנחנו נקרא את פרקים שמונה, תשע ועשר: "אליפות העולם בקווידיץ'", "האות האפל", ו"בלגן במשרד הקסמים". איזה כיף הולך להיות.

שיר: אתם מוזמנים להאזין לנו באתר כאן, ובכל אפליקציות הפודקאסטים, ולהצטרף לקבוצה שלנו בפייסבוק- "הקבוצה שאין לומר את שמה". לדון, לריב, אני לא זוכרת מה עושים בפייסבוק יותר.

דור: בפייסבוק, כן… עושים דברים כיפיים. אמ… תודה רבה שיר.

שיר: תודה רבה דור. ואני רוצה לומר תודה רבה לירדן מרציאנו שהפיקה וערכה אותנו- תודה.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

9 views0 comments

Comments


bottom of page