הרמיוני סוף סוף הופכת לחברה של הארי ורון ואנחנו נראה מה מחבר ביניהם. נבין גם למה זה חשוב שיש מטאטאים בספר, ונעמיק במערכת היחסים המתוסבכת של הארי ומאלפוי, ועל הדרך ניזכר בשיעורי מחשבים וספורט מבית הספר פרקים לקריאה: 9. דו קרב בחצות 10. ליל כל הקדושים 11. קווידיץ'
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/06/2020.
קריין: אתן מאזינות לכאן הסכתים, כאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
שיר: הי אתם על ההסכת שאין לומר את שמו. אני שיר ראובן,
דור: ואני דור סער מן.
שיר: ואנחנו קוראים את ספרי הארי פוטר מהתחלה ועד שהתאגיד יעצרו אותנו.
בשבוע האחרון ג'יי קיי רולינג התבטאה התבטאות טרנס-פובית בעמוד הטוויטר שלה ובגלל שאנו קוראים יצירה שהיא כתבה, חשוב לנו לומר שאנחנו עומדים בסולידריות מלאה עם החברות הטרנסיות והחברים הטרנסים שלנו וג'יי קיי רולינג, אם את מאזינה לנו – אולי שווה לרענן את עולם הערכים שלך ולקרוא מחדש את הארי פוטר.
דור: לומדים מזה לא מעט דברים על טוב לב.
שיר: והיום אנחנו נדבר על שלושה פרקים: על פרק 9 – דו-קרב בחצות, על פרק 10 – ליל כל הקדושים ועל פרק 11-
דור: קווידיץ'.
שיר: אז אנחנו נתחיל מלקרוא את השורות הראשונות של דו-קרב בחצות.
דור: בבקשה:
"פעם הארי לא היה מאמין שיום אחד הוא עתיד לפגוש ילד שאותו הוא ישנא יותר מאשר את דאדלי, אבל זה היה לפני שהוא הכיר את דראקו מאלפוי. למזלו, תלמידי השנה הראשונה בגריפינדור למדו רק שיעור אחד משותף עם תלמידי סלית'רין- שיעור השיקויים, ועל כן הוא לא נאלץ להתמודד עם מאלפוי לעיתים קרובות. כך לפחות היה עד שתלו מודעה במועדון בגריפינדור שגרמה לכולם להיאנח: שיעורי התעופה יתחילו ביום חמישי וגריפינדור וסלית'רין ילמדו יחד."
שיר: קודם כל, איזה כיף שג'יי קיי רולינג שוב מזכירה לנו את התחושה הכל כך כיפית שאתה ילד ויש לך אויב.
דור: כן...
שיר: אתה שונא את הילד הזה, אתה לא יודע למה, אתה פשוט שונא אותו,
דור: בא לך ברע. אבל זה באמת, כלומר מה שנבנה פה, האיבה הזאת בין הארי למאלפוי שכמובן משקפת את האיבה בין גריפינדור לסלית'רין, יש בה גרעין של אמת. כלומר הם באמת לא מסתדרים אחד עם השני ובאמת יש שם הרבה בוז הדדי אבל זה מתנפח באמת מעבר לכל פרופורציה כבר, כי הם כבר נהנים לשנוא אחד את השני.
שיר: כי מה שיפה, אני חושבת, שכשאתה ילד אתה עדיין לא מרגיש כל כך כמה אתה שונה מאנשים אחרים והרבה פעמים, אם אני מסתכלת על אנשים שהיו אויבים שלי ביסודי, אני מרגישה ששנינו היינו "שעועיות אדם" וזה היה כזה- זה שעועית וזה שעועית, למה זה לא מסתדר? ועכשיו כשהניחו את השעועית הזאת על צמר גפן והנביטו אותה, אז אני כזה- כי זה לא באותה צורה, זה שונה לגמרי, הבפנים שלנו היה שונה לגמרי ולפעמים רק כשאתה מתבגר אתה מבין למה שנאת את הבן אדם הזה, כי הוא יגדל להיות המבוגר הזה, וכשאתה ילד אתה לא יודע להסביר את זה אבל אתה מרגיש את זה, אתה מרגיש שמשהו בסיסי שלו לא ב-sync עם משהו בסיסי שלך וזה פשוט "הוא בא רע" ומאלפוי הוא באמת מתואר כילד שבא כל כך רע חוץ ממי שחרמנים וחרמניות עליו, שזה לצערנו קיים.
דור: זה באמת מתמיה כי מאלפוי מתואר פה בגדול, כלומר אני כשקראתי פה את התיאור של מאלפוי בפרק הזה, של שיעור הקווידיץ' הראשון, מאלפוי הוא הילד שהיה לכולכם בשכבה, אולי אתם הייתם הילד הזה, אבל הילד שמרבה לשקר, הילד שמרבה כל הזמן כזה להגיד "כן, בטח, אני טסתי עם בן דוד שלי בשנה שהכיתה שלו זכתה בששטוס כי אז הרשו לכל הבני דודים להצטרף".
שיר: "עונת הבני דודים" של ששטוס.
דור: [צוחק] מן שקרים מוזרים כאלה ומאלפוי כזה.
שיר: לי היה ילד שאמר לי פעם "אני יודע לרוץ כל כך מהר שזה הורג בן אדם" ואז אני כזה- נו, תרוץ. והוא אמר: "לא, את תמותי". עליי, תרוץ. ואז הוא אמר "תעצמי עיניים ותראי כמה מהר אני חוזר לפה" והייתי כזה- "אוי, אוי, אני צריכה לעשות כאילו אני מאמינה לזה?" ואז עצמתי עיניים והוא היה באותו מקום והיה כזה "הקפתי את כל השכונה!", והייתי כזה- טוב...
דור: יפה, אז לכולם היה את הילד הזה שהוא כמו מאלפוי, שלא יודע... הוא מלא בעצמו והוא סתם מספר שטויות ודברים כאלה, אבל זה יפה כי מאלפוי, כלומר אפרופו שקרים, זה כמו שגם היה את הילד ששיקר לך תמיד, כזה "מה, יש לך מחשב 586? אתה יודע שלי" או "לבן דוד שלי" – תמיד יש שם בני דודים- "לבן דוד שלי יש מחשב 986?" כאילו הם המציאו כבר דגמים...
שיר: כל דבר שקרה לבן דוד של מישהו ביסודי זה שקר.
דור: זה שקר גס.
שיר: אם המילה "בן דוד" מופיעה שם זה לא קרה.
דור: כן, אז מה שיפה בהקבלה שיצאה לי בראש למחשבים, אני חושב שכל התיאור כאן של מטאטים והשיעור הראשון של תעופה זה פשוט המקבילה של הוגוורטס לשיעור מחשבים בבית ספר, ולמה אני מתכוון- כולם מכירים את המטאטים שלהם מהבית ומשוויצים בהם, יש דגמים של מטאטים, יש טובים יותר ויש טובים פחות אבל מה יש לבית ספר? זה גם נאמר ומאוד ברור, את המטאטים החרא, הדפוקים, שזה בדיוק, מה החוויה של שיעור מחשבים בבית ספר? שבבית יש לכם כנראה את המחשב הטוב יותר והנורמלי ואתה מגיע לשיעור מחשבים בבית ספר, קודם כל המחשבים...
שיר: מקשים דביקים.
דור: מקשים דביקים, הכל מגעיל ואיטי,
שיר: אבק.
דור: אין כלום וגם המורה למחשבים-
שיר: הוא מבין פחות ממך במחשבים.
דור: הוא תמיד טיפוס כזה, גם שימי לב שפה מדאם הוץ' היא לא פרופסור, היא "מדאם" כלומר אין לה שום הסמכה אקדמית,
שיר: יש לה בית זונות, בהכשרתה.
דור: כאילו אין שום הכשרה אקדמית, כמו המורה למחשבים, שזה עוד פחות ממורה מחליף. כלומר, לנו בכיתה ה' היה מורה למחשבים שלימד שנה אחת בבית ספר, קראו לו ז'אן קלוד. איפה היה לך?,
שיר: מה זה, התוכנית להגנת עדים. בוא, בוא, תהיה מורה מחליף בבית ספר ברמת גן.
דור: אין מצב שהיה לאיזשהו בן אדם מורה אחר בישראל שקראו לו ז'אן קלוד חוץ מהמורה הזה למחשבים.
שיר: אני רואה את הז'אן קלוד שלך ואני מעלה במי היה מורה מחליף שלי בכיתה ח' - דוידי משב"ק ס'.
דור: [צוחק] אז כל שיעור מטאטאים כאילו הוא מן משהו כזה לא ברור, שמצד אחד זה הדבר המגניב יותר, נכון? כולם גם תמיד חיכו לשיעור מחשבים,
שיר: ספורט, זה ספורט.
דור: זה ספורט, זה...
שיר: זה מעניין שאתה לקחת את זה למחשבים כי,
דור: כי אני שנאתי שיעורי ספורט.
שיר: אה אני אהבתי, אני לסבית מגיל מאוד צעיר.
דור: את לסבית, זהו, אני חננה אז זה לא עובד. אבל שיעור מחשבים, למרות שאתה לא עושה, בגלל שאתה לא עושה כלום, בגלל שזה השיעור הכי שכונה שמועבר על ידי מורים חסרי כל הסמכה, אתה עושה כיף, וזה מה שהם עושים גם פה, הם עושים כיף.
שיר: דבר יפהפה שקורה בפרק הזה זה שג'יי קיי רולינג עושה שימוש במיתוס המטאטים. עכשיו, מה שיפה זה שאנחנו כילדים אנחנו יודעים בגדול לפני שקראנו את הארי פוטר, לפני שהארי פוטר נכנס לחיינו, שמכשפות נוסעות על מטאטא וזה מאוד בתרבות הפופולרית, ומה שהיא עושה היא משתמשת בדבר הזה והיא אומרת לך לא רק שמכשפות ומכשפים נוסעים על מטאטא, יש דגמים של מטאטאים, יש ספורט שמבוסס על מטאטאים, זה עולם שלם. ככה הם מתניידים ממקום למקום, זה האופניים שלהם או הסוסים שלהם או וואט אבר, אני לא יודעת לאן המטאפורה הזאת הולכת אבל היא ממש נכנסת לזה ולפרטי פרטים ואני חושבת שזה יפה בגלל שהיא גורמת לך הקורא לחשוב שעולם הקסמים מאוד נוכח פה, זה עוד יותר מחזק את ההרגשה שזה עולם מקביל ושמידי פעם אנחנו מקבלים ריקושטים מהעולם הזה, שאנחנו בונים סביבו מיתוס, הרי מתי נולד מיתוס "המכשפה נוסעת על מטאטא"? אנחנו לא יודעים, מתישהו לפני מאה שנה מישהו ראה עדר של מכשפות וזה נהיה שמועה?
דור: את רוצה שאני אגיד לך?
שיר: אה, אני אשמח.
דור: אני אגיד לך,
שיר: שכחתי שאתה...
דור: כי אני זה.. ושאלתי את חברתי ההיסטוריונית רוני הירש, עשיתי שיעורי בית, שהיא גם איתי ב"היסטוריה גדולה בקטנה" והיא גם התעסקה בכל הנושא הזה של מכשפות, והיא הסבירה לי מבעוד מועד שמיתוס המכשפה שמגיע בעת החדשה המוקדמת מגיע מזה שאכן שפטו נשים וטענו שהן מכשפות.
שיר: כי הן מנקות?
דור: לא, העניין היה כזה, האשימו אותך בכישוף והרבה פעמים היה עדיף לך להודות כי אחרת יחקרו אותך בעינויים. אז את הודאת בשקרים פשוט כדי שיוציאו אותך וישחררו אותך והרבה פעמים שאלו אותה "איך הגעת ממקום למקום בלי שאף אחד ראה אותך?" והנשים השתמשו בדברים שהיו בסביבתן הקרובה, כלומר- מטאטא, זה מה שיש לך בבית הגרוע שלך בגרמניה של 1612.
שיר: וואו.
דור: ולכן המהלך פה הוא הרבה יותר יפה כי היא לוקחת את מיתוס המכשפה על המטאטא שזה מיתוס של אישה רעה אוקיי, וזה משהו שהיה מאוד אנטי- נשי כל העניין הזה של נשים כמכשפות, לא צריך להגיד את זה בכלל, והיא מפרקת אותו פה. זה מה שאני מאוד אוהב במהלך הזה, לוקחת את המיתוס המיזוגיני הזה והופכת אותו לדבר הכי יום יומי בעולם הקוסמים
שיר: וגם הכי קול.
דור: זה גם בכלל לא שאלה אפילו של טוב ורע, כי גם הקוסמים הרעים משתמשים במטאטאים וגם הטובים, זה ניטרלי לגמרי, זה כאילו, זה אוטו, אוטו זה לא משהו שמאפיין-
שיר: טובים או רעים,
דור: טובים או רעים, זה אוטו, זה מה שיש.
שיר: וזאת לא הפעם הראשונה שהיא עושה את זה, אני חושבת שבנוסף למטאטאים, וזה שוב מעניין לראות באמת איזה נקודות מאיך שקוסמים וקסמים נתפסים בתרבות שלנו היא בחרה להשתמש בהן, אבל זה לא רק מטאטאים, זה גם קללת המוות- "אבדה קדברה", שהיא מאוד מאוד דומה ל"אברה קדברה", לפחות בעברית באיך שזה נכתב וגם באנגלית, ואני חושבת שזה שימוש מאוד מאוד מעניין כי זה גורם לך שוב להרגיש שעולם הקסמים קיים ובדברים המשמעותיים שלו קללת מוות, שסביר להניח שהשתמשו בה נגד מוגלגים, בוודאי בתקופות אפלות יותר, או מטאטאים שסביר להניח שראית, זה השתרש כשמועה שהפכה להיות "כן, אין באמת קוסמים ומכשפות אבל אם יש הם אומרים הוקוס-פוקוס ואבדה-קדברה והם נוסעים על מטאטא", וזה שוב לעגן את כמה שהעולם הזה אמיתי ומקביל, כי היא עושה את השימוש הזה והיא גם ממציאה עולם אבל היא כל הזמן נותנת לך נקודות של "הנה אתה זוכר שאמרו שקוסמים עושים את זה? אז יש גם דגמים של מטאטא, שתהיה בעניינים."
דור: יפה, עכשיו צריך להגיד, נגיע עכשיו רגע לדמויות ולהארי, להארי סוף סוף יש כשרון טבעי במשהו בעולם הקסמים, שזה משהו מאוד יפה, כי הארי עד עכשיו הוא היה תלמיד... הוא אמנם לא היה הכי גרוע לשמחתו, כן? זה כבר נאמר בפרקים הקודמים שהוא גילה שגם אם אתה בא מבית עם קוסמים אתה לא בהכרח גאון הדור,
שיר: כן, וגם שכולם התחילו מאותה הנקודה.
דור: בדיוק, מה שמעלה את השאלה- האם ישנם, לא יודע, בתי ספר קודמים לקוסמים?
שיר: preschool
דור: יש גני ילדים? לא יודע, מלמדים אותך משהו? מה אתה עושה עד גיל 11? משתעמם נראה לי.
שיר: האמת שזאת נקודה נורא נורא יפה בגלל שהרבה פעמים כשאתה ילד, אני חושבת שבדידות של ילדים זה דבר שכולם מכירים, כולם כשהם היו ילדים הם באיזושהי נקודה הרגישו בודדים. יכול להיות שאני מדברת מהחוויה שלי, כי אני אישית הייתי לסבית ולא הבנתי למה אני לא דומה למה אני כזה.... בנות היו מתחרמנות על בנים והייתי משננת את מה שהן אמרו עליהם, נגיד מישהי אמרה על מישהו "כן, יש לו כתפיים ממש יפות" ואז הייתי כזה- "כתפיים יפות, תרשמי לך בראש, פעם הבאה שאת בשיחה, לא איתה, את אומרת יש לו כתפיים ממש יפות, תזכרי את זה" - ואני חושבת שהבדידות הספציפית של ילדים שמתוארת כאן, יש סוג של גאולה, כי תחשוב שבגיל 11 תחושת הניכור והאי שייכות שלך מהעולם, באמת אני חושבת שזאת תחושה בסיסית, לי יש כאילו תירוץ לתחושה הזאת כי אני אומרת הייתי לסבית ולא ידעתי, אבל כל הילדים מרגישים את זה כמעט,
דור: כל הילדים מרגישים, כן,
שיר: אף ילד לא שייך, לא מרגיש במקומו ותחשוב שבגיל 11 אומרים לך "כל הרגשות האלה לגיטימיים, הכל טוב, זה בגלל שאתה שייך לפה",
דור: לפה,
שיר: זה שהארי מגלה כישרון טבעי בקווידיץ', נראה לי שזאת גם הפעם ה, זה הניצחון, זה הגביע של "לא רק שאתה שייך לפה, אתה גם ממש טוב במשהו בלי שעשית שום דבר כדי להיות ממש טוב בו, פשוט יש לך את זה, זה פשוט בתוכך".
דור: זה מתואר גם מאוד יפה בספר, למה הארי טוב בקווידיץ'?- כי הוא רוצה להיות טוב בקווידיץ', זה מדהים, כלומר הוא פשוט, בעוד שנגיד הרמיוני או נוויל מאוד חוששים, הרמיוני אגב מתמודדת כאן לראשונה עם משהו שהיא לא טובה בו, כי תעופה זה לא משהו שאת יכולה לשנן-
שיר: שזה גם שבירה יפה של מיתוס המכשפה-
דור: נכון,
שיר: שדווקא בת, כזה, אפשר גם להגיד כזה "אוי, הבת לא טובה בלנהוג",
דור: בספורט,
שיר: כן, "בוא נראה אותך חונה עם המטאטא הזה, הרמיוני",
דור: אבל לא נורא, זה יתוקן בהמשך, כי לגריפינדור יש 3 רודפות אז הכל בסדר.
שיר: נכון מאוד, שזה מחרמן, צריך להגיד.
דור: א'- כן, וב'- זה באמת מן ביקורת קטנה על הרמיוני שככה רולינג זורקת לנו כי הנה, עד עכשיו היא הייתה הכי טובה בהכל אבל תעופה זה משהו מעשי, את לא יכולה ללמוד,
שיר: את לא יכולה לשנן מטאטא.
דור: ואם את לא ממש רוצה לעשות את זה, את לא תצליחי, אי אפשר לזייף התלהבות.
שיר: עכשיו עוד דבר שקורה פה בשיעור התעופה, מה שקורה זה שמאלפוי גונב את כדור הזיכרון של נוויל, נוויל נחבל באיזשהו אופן כי הוא נופל מהמטאטא שלו ואז מאלפוי גונב את זה, הארי אומר תחזיר את זה, והוא שם את זה על העץ. עכשיו, על פניו עוד רגע בלתי נסבל של הארי, למה אתה ישו? למה, למה? למה אתה לא יכול לעמוד מהצד? תן לו, שנוויל יסתדר.
דור: בגלל העומדים מהצד קרתה השואה.
שיר: אני יודעת אבל השואה קרתה, זאת נקודה חשובה.
דור: אה-הא
שיר: זה אמין, השואה זה אמין ואני חושבת שבקריאה חוזרת זה לא עצבן אותי בגלל שהמשפט שבו נפתח הפרק זה "הארי שונא את מאלפוי", והארי, ההתמקמות שלו מול מאלפוי היא לא "הצדק" ו"נוויל שצריך את הכדור שלו", זה "מאלפוי המזדיין הזה, נראה לך שאתה תשים את הכדור שם? אני אקח את הכדור הזה כי אני שונא אותך, לא כי אוהב את נוויל"
דור: ואני גם יותר מוכשר ממך בתעופה על מטאטא,
שיר: למרות שלמדת את זה בבית-
דור: למרות שיש לך...
שיר: - המגעיל שלך.
דור: כן, אפרופו גם הכישרון של הארי וזה שהוא טוב בזה פשוט כי הוא רוצה להיות טוב בזה, דרך הקווידיץ' הארי מקבל, הארי ואנחנו, מקבלים לראשונה את ההצצה אחורה להורים שלו, פרופ' מקגונגל שלוקחת את הארי כבן טיפוחיה, פתאום היא מגניבה,
שיר: ברגע מאוד יפה לדעתי, בגלל שעד עכשיו אנחנו רואים למה סנייפ הוא הראש של בית סלית'רין ופתאום מקגונגל עושה משהו שהוא מאוד לא מובן מאליו, היא רואה את הארי מסכן את עצמו בטירוף,
דור: עובר על החוק!
שיר: עובר על החוק, היא לוקחת אותו והארי רק חושב "שיט, הלך עליי, שיט, הלך עליי!" ומה שהיא עושה היא באה לראש נבחרת הקווידיץ' והיא אומרת לו- מצאתי לך מחפש! זאת אומרת, אנחנו רואים שגם היא, למרות כל הדבר, היא גריפינדור, והיא אומרת לו, ושוב גם נחשף צד ילדותי שלה, שזה גם דבר שמאוד מאפיין את גריפינדור כי בסופו של דבר אופטימיות, תקווה, אומץ שהוא נגזרת של הדברים האלה, זה מאוד ילדותי, והיא אומרת לו "מצאתי לך מחפש" וזה נורא נורא יפה לראות אותה מיישמת את זה וזה יפה לראות אותה אומרת "סנייפ מנצח אותנו כל שנה, אני שונאת אותו", זאת אומרת, הנאמנות שלה היא קודם כל לקבוצה שהיא משתייכת אליה ולא כמו שאנחנו מכירים מורים – לעולם המבוגרים.
דור: כן, והיא גם מכופפת את החוקים פעמיים. א' היא לא מענישה את הארי, והיא גם אומרת אסור לתלמידי שנה ראשונה להיות שחקנים אבל אנחנו נמצא את הקומבינה...
שיר: היא בוחשת שם והיא גם מוצאת לו אחרי זה, היא זו שקונה לו את המטאטא,
דור: נימבוס 2000, איזה זה,
שיר: מכספי בית הספר.
דור: שחיתות. רביב דרוקר, אם אתה שומע את זה,
שיר: תיק 4000.
דור: תעשו משהו.
אבל מה שרציתי להגיד מלכתחילה זה שמה שיפה פה באמת זה ההצצה שמקגונגל אומרת לו בסוף בקריצה וחיוך פעם ראשונה שהיא אומרת להארי "אבא שלך היה גאה בך, כי גם הוא היה שחקן קווידיץ' מוכשר" ומתחילה פה התמה שתחזור הרבה בסדרה על היחס בין הארי לג'יימס, אבא שלו.
שיר: שמתואר אבל... לא, עדיין לא כתבו לנו שהוא נראה כמוהו.
דור: עדיין לא כתבו אבל תמיד אומרים "כן, אתה נראה כמו אבא שלך ויש לך את העיניים של,
שיר: חוץ מעיניי אימך,
דור: של לילי. שזה גם אגב מה שסבתא שלי תמיד אומרת עכשיו לאשתי, אלכס, על הבן שלנו, היא אומרת כזה "רום ממש דומה לדור, אבל העיניים, בעיניים יש לו את העיניים שלך ושל אבא שלך".
שיר: לא דור, עכשיו מישהו יבוא להרוג אתכם כשהוא יהיה בן שנה.
דור: [צוחק] יש עד ה-20 בספטמבר.
שיר: אוקיי.
דור: בכל מקרה אבל, זה רגע יפה. אגב, רולינג לא כותבת פה איך הארי הרגיש בעקבות זה, שזה יפה. כלומר, אבל אפשר לחשוב, אנחנו יודעים כמה הארי כמה [כמיהה] ורוצה את הקשר שמעולם לא היה לו עם ההורים שלו. הוא מקבל פה לראשונה ממש חיבור אמיתי, הנה משהו שבו הייתי דומה לאבא שלי, משהו טוב, וזה ילך וילווה אותנו לאורך הסדרה.
שיר: זאת התמה האהובה עליי, הארי מול דמות אב, שזה לדעתי מגיע לשיא שלו בספר השלישי, ב"אסיר מאזקבן", זאת התמה האהובה עליי בספר וזאת גם תמה ממש חזקה בחיים של ג'יי קיי רולינג שהיא, בסופו של דבר, אפילו תוך כדי כתיבת הספרים הפסיקה לדבר עם אבא שלה וממש אפשר לראות איך דמות האב שלה משתנה, ואפשר לראות איך בספרים האלה דמות האב, וגם בהמשך, בטח מול סנייפ, הדמות אב של הארי בסופו של דבר היא קודם כל הפנטזיה שלו על אבא ומה זה אבא וזו הנקודה הראשונה שהוא דומה לו והוא טוב כמוהו בקווידיץ', ורק אחר כך הדמות הזאת מתחילה להתפרק, זאת אומרת ההשלכה הזאת שהוא עושה מתחילה להתפרק.
דור: כן.
אני חושב שזה הזמן לעבור לדמות המרכזית שעומדת במוקד הפרקים כעת שזו הרמיוני. כלומר עד עכשיו הפרקים, כלומר דיברנו הרבה על האגריד, על סנייפ, על רון, על הארי אבל החטיבת פרקים הזאת, השלושה פרקים, במיוחד הפרק האמצעי, ליל כל הקדושים, עוסק בהרמיוני ואיך היא נעשתה בעצם חברה של הארי ורון, שאני מודה שלא זכרתי איך זה קרה.
שיר: באמת?
דור: כן וזה פרק פשוט יפהפה.
שיר: ממש.
דור: זה פרק שעכשיו כשקראתי לכבוד ההסכת שלנו, אני התרגשתי מלקרוא אותו. אנחנו נצטט דווקא משהו בהמשך טיפה, כי זו נקודה יפה אבל הרמיוני עד הנקודה הזאת, כן, כעסו עלינו בקבוצה קצת כאילו אמרנו שהיא לא... לא חשובה, זה לא.
שיר: לא חשובה... אנחנו התכוונו שבנקודה שאנחנו קוראים היא עדיין דמות משנה, שמסומנת כדמות משנה ואני חושבת שהכי יפה לראות את זה, שעד לנקודה הזאת שאנחנו נגיע אליה, שבה הם נהיים חברים, עם הטרול, הרמיוני כתובה על ידי המספרת שלנו כהרמיוני גריינג'ר, כמו שאתה קורא לאדם שהוא לא חבר שלך, כמו שאתה שומר בן אדם בטלפון שהוא שותף- "עומרי שותף", הוא רק אחר כך נהיה "עומרי" לבד,
דור: בדיוק,
שיר: ובסופו של דבר רואים את השינוי. גם שוב, כל הזמן היא כאילו מביימת את הספר, היא מספרת לנו את זה וגם בתיאור הדמויות היא מראה לנו עד כמה הרמיוני קרובה לחבורה הזאת.
דור: נכון,
שיר: בעצם הופכת אותה לחבורה.
דור: בעצם עד הרגע עם הטרול זה סוג של מערכת יחסים שהולכת ומדרדרת בין הרמיוני, כלומר הארי ורון נהיים ישר חברים נורא טובים והם גם באותו ראש של "לא שמים על חוקים", ואוהבים להיכנס להרפתקאות ולהסתבך וכל מיני כאלה והרמיוני, כן, היא נציגת הממסד קודם כל, הדבר שהכי חשוב לה זה שהמורים יהיו מרוצים ממנה, לציית אך ורק לחוקים, היא נוקשה, היא מזכירה לי,
שיר: היא צהובה.
דור: היא צהובה, יש את ההסכת שמקביל אלינו שהם מנתחים את 'סמוך על סול', היא צ'אק מקגיל, היא איש החוק הקשה שגם פוגע ביחסים הבינאישיים שלו עם האנשים שהכי קרובים אליו בגלל הנוקשות הזאת ולא יודע, פשוט ראש בקיר.
שיר: למרות שבפרק הקודם בדו-קרב בחצות, מתי שהם יוצאים בעצם רון, הארי, נוויל והרמיוני שהם מצטרפים בעל כורחם להילחם עם מאלפוי, שכמובן זה לא קורה והוא קורא לפילץ', כן רואים את הסדק, רואים שהיא מתחילה להתלוות אליהם אבל היא כל הזמן מבקרת אותם, אבל היא באה. יכולת להישאר,
דור: היא רוצה, היא רוצה.
שיר: בדיוק, וזה סימון חשוב. זאת שאלה האם זאת מישהי שבאה כי היא רוצה חברים או האם זאת מישהי שבאה כי היא מסתקרנת מההרפתקה שהם יוצאים אליה.
דור: גם וגם קצת, כן.
שיר: ובכלל בפרק הזה זה שוב חוזר לדעתי למיתוס היתמות, כי שוב אתה רואה את הילדים האלה מסתובבים במסדרונות ויש סכנה והם לבד. אני חושבת שזאת פנטזיה של כל ילד להיות יתום כי אתה אומר אם לא היו מכריחים אותי לחזור הביתה בשבע בערב, לאכול ארוחת ערב, להכין שיעורים וללכת לישון, מה היה קורה לי?
דור: כן, זה היה תענוג, מה זאת אומרת? שוב, יוצא לשוטט ברחוב, מחפש הרפתקאות עם איזה הומלס וזהו, דוקרים אותך ונגמר הסיפור.
שיר: [צוחקים] במקרה הטוב, אני ממש זוכרת שכשקראתי את אז אמרתי לאמא שלי "אמא, אני רוצה לעבור לפנימייה".
דור: אבל מה שיפה, פשוט מקסים בקטע פה על הרמיוני זה שבאמת רון מעליב אותה אחרי שהיא מפגינה כישרון נרחב בשיעור לחשים ואז היא מתבצרת בשירותי הבנות ובוכה ואז מגיע טרול והארי ורון באמת באקט של גבורה וכנראה גם אשמה יוצאים להציל אותה, הם מצליחים ואז מגיעים ישר כזה המורים ופרופסור מקגונגל אומרת כזה "מה חשבת, העלמה גריינג'ר?"
שיר: היא גם קוראת לה טיפשה, שזה נראה לי העלבון-
דור: "ילדה טיפשה!"
שיר: -הכי גדול שהיא יכלה לקבל.
דור: הרמיוני היא הרבה דברים, היא לא ילדה טיפשה ואנחנו יודעים כמה זה חשוב לה שלא יחשבו שהיא ילדה טיפשה.
שיר: במיוחד לא היא, והיא סופגת את זה והיא לא מתקנת אותה.
דור: וזה רגע מדהים כי הדבר החשוב ביותר להרמיוני גריינג'ר זה האמינות שלה בעיניי הצוות החינוכי.
שיר: [צוחקת]
דור: באמת, זה הדבר שהכי חשוב לה, שיחשבו שהיא תלמידה טובה, ושהיא בן אדם טוב אני חושב, זה גם משהו שבסופו של דבר חשוב לה.
שיר: יש לה הרבה להוכיח, אם אנחנו חושבים על הילדה, אם אנחנו נכנסים שנייה, מפרקים את הארי פוטר לא כספר ילדים, מישהי שהגיעה מבית של שני הורים שהם לא קוסמים שהיא אישה, שהיא בת, ילדה, יש לה המון להוכיח,
דור: נכון,
שיר: למרות שזה עולם די פמיניסטי,
דור: נכון אבל שוב, הדבר שהכי חשוב להרמיוני זה באמת להוכיח את עצמה והאמינות שלה, במיוחד מול הצוות החינוכי, והיא ביוזמתה מפרקת את זה. כלומר, היא לא אומרת "הייתי פה בשירותים כי שני החבר'ה האלה העליבו אותי ולא ידעתי מה קורה", היא אומרת "אני הייתי פה כי הייתי יהירה וחשבתי לנצח את הטרול הזה לבדי" ובכך היא פוגעת בדימוי שלה בעיניי מקגונגל ויתר המורים שרואים אותה באמת כסוג של ילדה מטופשת כזו,
שיר: למרות שהם טיפשים שהם האמינו לזה, כי אף ילד יהיר לא אומר "הייתי יהיר כשעשיתי את זה".
דור: [צוחק] כן, מאלפוי לא יגיד "הייתי זה"...
שיר: כן [צוחקת], היא ממש חשבה על זה כסיפור "אה, אני אגיד להם שאני יהירה".
דור: אבל זה רגע מאוד יפה שהרמיוני מבינה את ההקרבה העצומה שהארי ורון עשו עכשיו, הם סיכנו את החיים שלהם ולכן היא בעצם שמה על המגש ומניחה כקורבן, היא עוקדת את התכונה בה שהכי חשוב שידעו בה, כמין אות תודה להארי ורון ובאמת הפרק הזה מסתיים ברגע מהמם בעיניי. כשקראתי אותו הייתי בשוק, כי רולינג לאורך הסדרה, גם בספר הראשון אבל בכלל, לאורך הסדרה, כמעט ולא מדברת בקול של המספר הכל יודע, כלומר,
שיר: היא מספרת ניטרלית, היא לא,
דור: בדיוק, היא מתארת מה דמויות חושבות כן? אבל היא לא אומרת מה היא חושבת, אבל פה- היא כן אומרת, כי,
שיר: כן, היא כמעט עיתונאית.
דור: היא אומרת ממש בשורות האחרונות "אבל מאותו רגע ואילך, הרמיוני גריינג'ר נעשתה ידידה שלהם. יש דברים שאי אפשר לעבור אותם יחד בלי לצאת חברים ולהפיל טרול הרים שגובהו 4 מטרים זה אחד מהם."
שיר: ומאותה נקודה באמת להרמיוני קוראים "הרמיוני" ולא "הרמיוני גריינג'ר".
אוקיי, הגענו לפרק קווידיץ'.
דור: "קווידיץ'", כן. שכמו שאמרתי בפרק הקודם- ספורט, כאילו קווידיץ' הוא ספורט, אני לא יודע מה אני חושב עליו.
שיר: היא עושה כאן לדעתי דבר נורא נורא יפה, במיוחד בקטע שבו ווד מלמד את הארי איך משחקים קווידיץ' והוא אומר לו צריך לקלוע את הכדור לסל שנראה כמו הזה מהבועות סבון ואז הארי אומר לו "אה, כמו כדורסל?" והוא שואל מה זה כדורסל. אני מרגישה שמה שרולינג בעצם אומרת לי פה זה - כל ספורט זה מפגר. מה זה כדורסל? את צריכה לשים את הכדור בחרא הזה, כל ספורט הוא מפגר, פה פשוט הבאתי לך ספורט אחר, עם מטאטאים, אבל הוא אקראי בדיוק כמו כל ספורט. מה זה גולף, מה זה טניס, מה זה השטויות האלה? מה זה רוגבי? כאילו זה...
דור: מה זה רוגבי? אני אף פעם לא בטוח.
שיר: נראה לי שזה הזה עם הסוסים?
דור: לא, קריקט זה הזה עם הסוסים. רוגבי זה כמו הפוטבול של האוסטרלים או משהו כזה.
שיר: עכשיו הדבר היפה שקורה בפרק הזה ובאופן כללי בפרקים שאנחנו מתעסקים בהם בפרק הזה של הפודקאסט זה שתאוריית "הארי הוא ישו שמפנה את הלחי השנייה" היא לא תקפה ובמיוחד למאלפוי, כי הארי מתאכזר למאלפוי והוא לוחץ לו על כל נקודות התורפה. הוא אומר "התקבלתי לנבחרת הקווידיץ', קנו לא את המטאטא הכי טוב, וזה גם קצת בזכותך מאלפוי, כי אם לא היית לוקח את כדור הזיכרון שלו זה לא היה קורה", זאת אומרת הוא כן מניאק ואני חושבת שאם היינו קוראים ספר שמאלפוי כתב על סלית'רין, הארי היה יוצא ילד מזעזע, הוא רק היה כזה "למה הוא כזה רע? למה הוא כזה שחצן ואפס?"
דור: לא, אבל הוא שחצן ואפס כי זה מגיע גם למאלפוי בחזרה, שוב אני מזכיר לך שדיברנו על זה שהארי לא נקמן, זאת לא נקמה,
שיר: אבל אני חושבת על זה, זה נקמה. להגיד לו "זה קרה בזכותך"- זה נקמה. וחשוב להגיד גם משהו, שריב הוא קשר וברגע שהארי רב עם מאלפוי אמנם זה קשר שלילי אבל הוא מעוניין בקשר הזה ואני חושבת שהוא מעוניין בקשר הזה בגלל שזה מאשרר לו וזה חוזר לפרקים הקודמים שדיברנו על זה, זה מאשרר לו את הזהות שלו- אני לא הדבר הזה ואני כל הזמן יוצא נגד זה ואני כל הזמן בריב איתו, כי כשאני נגדו אני יודע מה אני.
דור: אני חושב שזה יותר מנקמה, זה יותר, כלומר, מה הכיף בלשנוא מישהו? זה להגיד "אני לא הוא, אני טוב יותר". אגב, אני יכול להגיד, באופן אישי אבל אני חושב שזה נכון גם להארי ומאלפוי, אפרופו האופל שיש בהארי קצת, אנחנו הרבה פעמים שונאים לא את מי ששונה מאיתנו ב- 180 מעלות, בדרך כלל מישהו שהוא 180 מעלות מאיתנו הוא או יעניין אותנו מאוד או ישעמם אותנו, אבל זה לבלים אחרים. אנחנו שונאים מישהו שיש בו גם חלקים שמזכירים קצת אותנו ולפחות ככה אני וזה מטריד וזה גם רק מגביר את השנאה כי אתה רוצה להתרחק ממנו ולהגיד אני לא כמוהו.
שיר: בגלל זה אני חושבת, אנחנו מתעסקים פה בספרים שקראנו כנערים ואני חושבת שהחוויה הכי מערערת לך כנער זה לגלות שמישהו שאתה שונא אוהב להקה שאתה אוהב, זה מרסק, אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך,
דור: כן, כן, נורא.
שיר: ובקשר לחוויה שתיארת, זאת חוויה שפרויד קרא לה "על ביתי", זאת אומרת משהו שהוא מוכר,
[לדור] למה את צוחק כל פעם? אני צריכה כל פעם שאתה אומר תלמוד מעכשיו, לא כי תלמוד, איזה מדע.
בקיצור, מה שפרויד אמר על ה"על ביתי" שזאת באמת החוויה הזאת של הניכור בתוך הדבר שאמור להיות לך מוכר או להיפך, שזאת חוויה שהיא מאוד מאוד מפחידה ומערערת באופן בסיסי וזה יכול להיות באמת הקשר בין הארי למאלפוי כי בסופו של דבר זה הילד הראשון שהוא פוגש.
דור: נכון, זה הילד הראשון ומזה,
שיר: לא סתם הוא לוהק.
דור: ומזה הכל נבנה. דבר שני שמעניין מאוד בהרמיוני מול הארי ורון, גם כשהם נעשים חברים, הרמיוני היא עדיין נציגת הממסד, כלומר כשהם חושדים בסנייפ, כשסנייפ, מתחיל להבנות פה החשד שסנייפ מתעסק בדברים מפוקפקים,
שיר: יש כמה רמזים גם, הוא נפצע מהטרול,
דור: כן, נפצע מהטרול, הוא חוזר צולע, היה לו מפגש עם פלאפי הכלב בעל השלושה ראשים שמופיע גם בפרקים האלה, ולמה הוא ניסה להגיע לשם, לגנוב את מה שפלאפי מגן עליו וכולי, אז נבנה החשד הזה כלפי סנייפ. כשהארי ורון מייצגים צד אחד והרמיוני צד שני ומה שיפה זה, שמאוד אהבתי פה, אפרופו ימי הקורונה, לא יודע אם כשהפרק הזה ייצא, עדיין נהיה בתוך בלגאן הקורונה וקונספירציות כאלה שיש, אבל הרמיוני היא נדב אייל, היא באה ואומרת "לא, תקשיבו, יש עובדות ויש תיאורים ואנשים עושים א' ב' ג' ואין מצב שמורה יהיה רשע" והארי ורון הם הודעת שרשרת שאתה מקבל מדודה שלך בווטסאפ של כאילו "חשוב חשוב להעביר",
שיר: "תרתיחו את הבגדים שלכם או שתרצחו את סבא".
דור: בדיוק "זה הסינים הפיצו שום רעיל וזה הביא לנו את הקורונה וסנייפ הוא רשע כי *סיבות*". הארי ורון קצת קונספירטורים צריך להגיד.
שיר: אני לא הייתי מגדירה את זה כקונספירטורים, אבל זאת נקודה טובה שאפשר להאיר בה את הקונספירטורים בגלל שקונספירציה היא פשע תשוקה באיזשהו אופן, בגלל שמאוד קל ללכת על האמת הקלה, הלא מבוססת, זה מה שהנפש שלך רוצה והרבה יותר קשה להיות נדב איל ולהגיד רגע, אתה צריך סוג של לעצור את עצמך, כי מה יותר קוסם מלחשוב "הסינים הביאו לנו את הקורונה",
דור: אבל בוא תסתכל על הגרף הזה שזה משעמם אבל תראה גרף ותראה נתונים ועזוב אותי,
שיר: וזה גם מחבר אותי לדבר יפה שקורה בעיניי גם להרמיוני בפרק הזה גם, זה שאנחנו מבינים בפרק הזה בפעם הראשונה למה היא לא ברייבנקלו,
דור: כן,
שיר: זאת הפעם הראשונה שאנחנו מבינים למה היא בגריפינדור,
דור: כי היא משתכנעת בעצם שסנייפ...
שיר: לא כי היא משתכנעת , בגלל שהיא עושה דבר אמיץ, היא שורפת למורה את הגלימה כדי להגן על חבר, וסביר להניח שברייבנקלו הם היו הולכים למקגונגל ואומרים לה, הם היו מגישים תלונה,
דור: קובלנה, קובלנה,
שיר: בדיוק, הם היו מנסים לקבול את סנייפ ובסופו של דבר היא לא עושה את זה וזה נחמד לראות שסוף סוף זה מתחבר, גם השייכות שלה, הרבה פעמים אני חושבת שלאורך הספרים אתה שואל את עצמך מה בן אדם עושה בבית, נגיד בספר הרביעי - מה סדריק דיגורי עושה בהפלפאף? אתה מבין.
דור: נכון,
שיר: את חד משמעית מבין, למרות שהוא מתואר כנער מרשים,
דור: אבל הוא קודם כל באמת אדם,
שיר: ללא אופי,
דור: מה שיפה פה אגב אפרופו מה ש, הנה ואנחנו כבר לקראת סיום ואנחנו חוזרים לתחילת הפרק, כלומר לתחילת הפרק הקודם נראה לי, האומץ של הרמיוני, כלומר מה שהיא עושה לסנייפ, בא לידי ביטוי, מה מעורר את האומץ של הרמיוני? תחושת החברות והנאמנות להארי, שנבנתה. כלומר, אם אצל הארי האומץ מגיע מתוך התלהבות, רצון להוכיח את עצמו, אפילו שנאה למאלפוי ודברים כאלה,
שיר: הייתי מרחיקה ואומרת פאקינג פוסט טראומה, אנשים פוסט טראומטיים נוטים קצת לאבד את המנגון הזה של "אולי אני לא צריך להתקרב כי זה מסוכן"
דור: כן, זה התאבדות קצת,
שיר: אחרי שההורים שלך נרצחים לך מול העיניים אתה פחות, המנגנון הזה קצת, הוא לא שם.
דור: כן, אבל האומץ של הרמיוני נובע בראש ובראשונה מהחברות והיא לא תהיה אמיצה למען עצמה היא תהיה אמיצה למען הארי, וחברות זה מה שמנצח את הכל.
שיר: מה שיפה זה שאחר כך שהם הולכים להאגריד, הרמיוני גם בתור הילדה שהיא, היא ילדה מבוגרת, היא שגרירות קטנה של עולם המבוגרים בתוך החבורה הזאת והיא מנסה לשכנע את האגריד, ואני אקרא. היא אומרת להאגריד:
"אני מזהה עין הרע כשאני רואה את זה, האגריד. קראתי על זה בספרים. חייבים לשמור על קשר עין וסנייפ אפילו לא מצמץ, ראיתי אותו. ואני אומר לך שאת טועה! רגז האגריד. אני לא יודע למה המטאטא של הארי הוא התנהג ככה אבל סנייפ, הוא לא היה מנסה להרוג תלמיד. עכשיו אתם תקשיבו לי טוב טוב שלושתכם, אתם מתעסקים בעניינים שהם לא נוגעים לכם בכלל, זה מסוכן. אתם תשכחו את הכלב הזה ותשכחו את הדבר שהוא שומר עליו, זה עניין רק לפרופ' דמבלדור כבודו ולניקולס פלאמל. "אה, הא" אמר הארי, "אז מעורב בזה גם אדם שקוראים לו ניקולס פלאמל, מה?". האגריד רתח על עצמו, בטעות הוא פלט בדיוק את מה שהתעקש לא לספר להם, מידע שלפיו יוכלו לחקור הלאה."
דור: אמנית הסיפור הבלשי, ג'יי קיי רולינג,
שיר: מדהימה, מדהימה.
דור: אבל גם אנחנו כי ידענו איפה לעצור את הפרק, אז גם אנחנו,
שיר: גם אנחנו אמני הסיפור הבלשי,
דור: אמני הסיפור הבלשי, או.הנרי, לפרצוף שלך!
טוב, תקשיבי שיר, האמת היא שנשארו לספר הראשון בסך הכל עוד שלושה פרקים של ההסכת.
שיר: זה מטורף.
דור: אנחנו רצים על זה.
שיר: מעניין אם אנשים מרגישים גם ככה בשמחת תורה, שזה עבר מהר, לא?
דור: השנה עברה מהר.
אז הפרק הבא שלנו יעסוק בפרקים 12, 13, ו-14 של הספר, כלומר: הראי של ינפתא- אנחנו נסגר עד הפרק הבא איך אומרים את זה, סלחו לנו-
שיר: כן, כן, אל תדאגו חברי הקבוצה.
דור: [ממשיך] ניקולאס פלאמל ונורברט הנורווגי הנקוד.
שיר: הכינוי שלי באטרף.
דור: וזהו.
שיר: אז תודה רבה דור,
דור: תודה רבה שיר,
שיר: ואנחנו רוצים להגיד תודה גם לרום עתיק שהפיק אותנו ולירדן מרציאנו שהפיקה וערכה, אתם מוזמנים להצטרף אלינו, לקלל אותנו על זה שלא אמרנו שמות נכון ולהציע הצעות בקבוצה שלנו בפייסבוק- "הקבוצה שאין לומר את שמה". ביי…
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments