בפרק נדבר על שתי דמויות אבהיות מהסוג הכי גרוע שיש - לוציוס מאלפוי וגילדרוי לוקהארט, וננסה להבין איזה דברים מניעים אותם. נדבר גם על השאיפות יוצאות הדופן של הרמיוני ופרסי, וננסה גם להבין למה ילדים בגיל 12 מתנהגים כל כך מוזר
פרקים לקריאה: 4. אצל כרך ודף בע"מ 5. הערבה המפליקה 6. גילדרוי לוקהרט
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/07/2020.
קריין: אתם מאזינים לכאן הסכתים, כאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
שיר: היי, אתם על ההסכת שאין לומר את שמו. אני שיר ראובן,
דור: ואני דור סער-מן
שיר: ואנחנו קוראים את "הארי פוטר" מההתחלה ועד שהתאגיד יפסיקו אותנו.
דור: והיום אנחנו כאמור בפרקים ארבע, חמש ושש מתוך "הארי פוטר וחדר הסודות". כן, חברה אנחנו בספר השני, כן...תתקדמו הלאה. ואנחנו נקרא את פרקים ארבע, חמש ושש כלומר "אצל כרך ודף בע"מ", "הערבה המפליקה" ו"גילדרוי לוקהארט", אני אתחיל מלקרוא קטע מתוך פרק 4 שיש שני קטעים שלא בדיוק-בדיוק אחד אחרי השני אבל קרובים יחסית, אז כך:
"מר מאלפוי, כמה טוב לראות אותך שוב, אמר אדון בורגין בקול שמנוני לא פחות משיעכרו. ממש תענוג, וגם אדון מאלפוי הצעיר, לעונג לי. במה אוכל לעזור לכם?"
-"אני חייב להראות לך משהו חדש שקיבלנו היום ובמחיר מאוד סביר".
"אני לא קונה היום, אדון בורגין, רק מוכר" אמר אדון מאלפוי.
-"מוכר?" החיוך על פניו של אדון בורגין דעך מעט.
"שמעת כמובן שמשרד הקסמים ממשיך בפשיטות" אמר אדון מאלפוי. הוציא מכיסו הפנימי גליל של קלף ופרש אותו לעיניו של אדון בורגין. "יש לי בבית כמה מ...חפצים שעלולים להביך אותי במקרה שמשרד הקסמים יבוא לבקר."
והקטע הבא רגע, אני קופץ פה, שגם בדיון בין המאלפויים:
אם כי, אם הציונים שלו בבית הספר לא ישתפרו" אמר אדון מאלפוי בנימה צוננת יותר, "ייתכן ויתגלה שאלה המקצועות היחידים שהוא יתאים להם."
"זאת לא אשמתי" השיב דראקו, "לכל המורים יש תלמידים שהם מעדיפים כמו הרמיוני גריינג'ר המעצבנת הזאת"
"במקומך הייתי מתבייש שילדה ממשפחה של מוגלגים הצליחה יותר ממך בכל המבחנים", גער בו אדון מאלפוי.
"הא!" אמר הארי לעצמו מרוצה למראה הבעת הבושה והכעס שהתפשטה על פניו של דראקו.
"ככה זה בכל מקום" אמר אדון בורגין בקולו השמנוני. "דם של קוסמים נחשב פחות ופחות, בכל מקום."
"לא אצלי" אמר אדון מאלפוי ונחיריו הארוכים רטטו.
"לא אדוני גם לא אצלי, אדוני"
דור: זה קטעים שכתובים מדהים
שיר: מדהים!
דור: מדהים, מדהים, מדהים
שיר: וזה שוב מחזיר אותנו לנקודה המאוד מבאסת אצל רולינג, שלדמויות הרעות היא נותנת עומק.
ומה זה עומק, בסופו של דבר? עומק זה כנות. עומק זה יכולת להביט במשהו ולראות אותו כדבר שלם.
וככל שאתה מעמיק יותר אתה מגלה עוד ועוד פרטים ועוד ועוד מורכבות בדבר. בהגדרה הכי שטחית של זה זה הדבר. ואני חושבת שבגלל שהספר הזה מתעסק הרבה פעמים בטוב ורע
דור: במיוחד ברע.
שיר: במיוחד ברע וזה מדהים שדווקא עכשיו דיברנו, אנחנו מדברים הרבה על טוב ורע מן הסתם כי זה הספר, אבל הטוב של רולינג הוא טוב מאוד מלאכותי, הוא טוב שבקושי קיים. גם כשיש את הקנאה, אנחנו מדברים הרבה על הקנאה של הארי ברון ורון בהארי, היא לא באמת נותנת לה מקום אנחנו צריכים להיות ארכיאולוגים ועם מברשת ו… אני לא יודעת מה הכלי השני שמשתמשים בו להעלות את הקנאה הזאת מעל לפני השטח, בזמן שהדמויות הרעות הן הרבה יותר יצריות ולכן הרבה יותר קל לאהוב אותן.
דור: כי... אני חושב שהספר בכלל... אפשר להגיד פה משהו יפה כלומר סדרת הארי פוטר, אני חושב, יותר משהיא עוסקת בשאלה מהו הטוב היא מאוד עוסקת בשאלה מהו הרוע וזה מעניין כי יש תיאוריות במחקר קבלה שגם קבלת האר"י בסופו של דבר מה שהאר"י היה אובססיבי אליו היה שאלה של הרע שבעולם. סביב זה הוא גם עסק בטוב אבל מה שעניין אותו היה הרע.
שיר: כי הרבה יותר נראה לי, אתה יותר רוצה להוכיח לעצמך שאתה לא רע מאשר אם אתה טוב..זו הדיכוטומיה הזאתי…
דור: רוע זו בעיה, האנושות מתמודדת איתה ומנסה לחפש לה פתרונות כל הזמן
שיר: נכון, וגם אני חושבת שעצם זה שהיא תופסת, יש לה תפיסה לא נכונה של רוע, אני חושבת, בגלל שבשלב הזה בספר יש גם דמויות שבהמשך היא לא נותנת להן באמת להיות רעות. אם אנחנו מתייחסים למאלפוי הבן, לדראקו מאלפוי, אי אפשר לומר שהוא רע, אפשר לומר שהוא ילד זין, אפשר לומר שהוא מעצבן
דור: נאלח
שיר: אבל אי אפשר באמת, בטח לא בספרים המתקדמים יותר, הוא לא רע, הוא ילד מסכן, בסופו של דבר
דור: אני לא חושב שהיא רוצה לבנות אותו אני חושב שהיא עושה את זה בכוונה, היא רוצה לבנות אותו כמסכן.
שיר: ברור, אבל איזה תכונות היא נותנת לו? היא נותנת לו את הקנאה, היא נותנת לו את הכעס, היא נותנת לו את הזעם ואלו תכונות שהיא שמה עליו וגם על לוציוס שאלה לא תכונות רעות, אלה תכונות אנושיות, ולדמויות שלה היא לא נותנת את התכונות האלה.
דור: נכון, אני מבין או.קיי אני מבין מה את אומרת, זה נכון.
שיר: וזה חבל.
דור: אני כן רוצה להגיד באמת על הבניה פה של לוציוס, קודם כל נבין רגע שניה איפה אנחנו נמצאים, כן? הארי לקח אבקת פלו, הגיע בטעות לסמטת נוקטורן, כלומר לתחנת המרכזית הישנה של עולם הקוסמים.
שיר: זה נשמע כמו...כאילו אתה יועצת בית ספר שמזהירה אותי מאבקת הפלו המסוכנת שאסור להתדרדר אליה במחששה.
דור: ממש, ערמומי מבלבל ורב עוצמה כמו שאמר לנו פעם מרצה נגד אלכוהול בתיכון.
אז כאילו במקום להגיע לסמטת דיאגון, לאזור הכיפי, לזה, הוא מגיע לאזור כמו שאני באמת בתור ילד, דמיינתי שכך נראית שכונת פלורנטין.
שיר: בתור תושבת השכונה, ככה היא נראית.
דור: יפה. ואז הוא מגיע לחנות המפוקפקת הזו של מר בורגין והמאלפויים נכנסים,
שיר: בסמטת נוקטורן.
דור: נוקטורן, כן. ולוציוס מאלפוי, אבא של דראקו, קודם כל, הדו שיח פה הוא דו שיח מדהים בין גזענים. קודם כל איך שלוציוס משיג את הפריטים האלה שעלולים להביך אותו, ככה נאו נאצים כאילו מציגים היום את זה שהם אספנים של פריטים אקזוטיים ממלחמת העולם השניה וככה הם מסבירים למה יש להם דגלים של צלבי קרס בבית. לא..כי הם אספנים, מכובדים וזה, זה בדיוק ככה.
שיר: היסטוריונים.
דור: בדיוק. הם פשוט מתעניינים בפריטים.
שיר: בהיסטוריה של הצד הזה.
דור: כן, לצד הזה, מה רע?
שיר: האמת שחייבים לתת לנאצים את הקרדיט שהם…העיצוב.
דור: האסתטיקה, דיברנו, דיברנו על האסתטיקה של הרוע, יש איזה מחקרים יפים האמת. ומעבר לזה שהוא תכלס סוג של נאו נאצי כל הדו שיח גם, זה שהיום מחשיבים פחות דם של קוסמים וזה בדיוק כמו שגזענים מדברים היום על מיעוטים שכל פעם יש איזה מישהו חלילה ממיעוט כלשהו או מציבור מוחלש שמצליח, זה יכול להיות כן, אישה יהודי, שחור, ערבי, רק תבחרו.
שיר: אני חושבת שהדיבור הכי משוגע זה היה על אובמה.
דור: נכון נכון.
שיר: זה הגיע לפסגות כאילו משוגעות של אוי רק בגלל שהוא שחור הוא נהיה נשיא..אוי כי טראמפ עושה עבודה כל כך טובה.
דור: אבל כן, כלומר לא מסוגלים בכלל להכיל את העובדה שמישהו ששייך לאיזשהו ציבור קצת שונה ממך. וזה בדיוק הדו שיח הזה, שאין מצב שהרמיוני פשוט תלמידה טובה.
שיר: כן, זה תמיד יהיה אפליה מתקנת. האמת שאני רוצה לחזור טיפה אחורה, ממש לרגע שבו הארי מגיע לחנות הזאת ושהוא מבין, אני מניחה שהוא עשה את הטעות בדרך.
"ככל שימהר לצאת משם, כך עדיף. אפו של הארי עוד צרב מהמכה שחטף מרצפת האח והוא עשה את דרכו אל הדלת מהר ובחשאי. אבל לפני שעבר את חצי הדרך שני אנשים הופיעו מעברה השני של הזכוכית ואחד מהם היה האדם האחרון שהארי רצה לפגוש כאן לבדו, אבוד, מכוסה אפר ומרכיב משקפיים שבורים: דראקו מאלפוי.
הארי הביט סביבו במהירות וראה משמאלו ארון שחור גדול. הוא זינק לתוכו ומשך אליו את הדלתות, משאיר רק סדק צר להביט דרכו, כמה שניות אחר כך צלצל פעמון ומאלפוי נכנס לחנות. ללא כל ספק האיש שנכנס בעקבותיו היה אביו, היו לו אותם פנים חיוורים, מחודדים ואותן עיניים אפורות וקרות."
שיר: עכשיו, זה נורא יפה שהארי מזהה את זה בגלל שקודם כל אנחנו נחשפים בפרקים האלה להרבה סוגים של הורות. עכשיו נראה לי שזה גם משהו, זו פתיחה יפה של עניין היתמות של הארי שקודם כל הוא...לחסר יש המון פנים ואני חושבת שאתה מבין כמה משהו חסר לך ככל שאתה מתפלש בחסר הזה יותר כי זה אף פעם לא...זה אף פעם לא "אה , אוקיי, אין לו הורים" זה מקיף אותו, זה יתקוף אותו כל פעם מזווית אחרת.
דור: יש פה הרבה הורים בפרקים האלה, יש הורים של מאלפוי, ההורים של הרמיוני, לכולם..
שיר: של רון, ברור. עכשיו קודם כל אני חושבת שזה שהוא רואה, מזהה את מאלפוי ואת אבא שלו זאת הצצה יפה לעולם הפנימי של יתום, שהוא ישר רואה את מה שחסר לו, ישר אפילו שזה...יש קליפ נורא יפה של סטרומאה Papaoutai שזה כאילו בן אדם, פאפאאוטה זה "איפה אבא" וכל הקליפ הוא רק רואה הורים וילדים שהם אותו דבר ורוקדים את אותו ריקוד ואני חושבת שזו באמת הצצה מאוד יפה לאיך הארי רואה הורים וילדים בזוג כשני אנשים שנראים אותו דבר, וזה דבר שכל כך חסר לו שהוא למד לזהות אותו בשנייה, כי כשחסר לך משהו אתה רואה אותו בכל מקום, אתה משזם אותו בשניה, אתה דוגם אותו באותו רגע, אז הוא ישר רואה את מאלפוי ואבא שלו והוא ישר רואה שזה סט ושהם ביחד.
ואחר כך אנחנו באמת מקבלים הצצה לעוד סוג הורות, אם עכשיו יש לנו את הדארסלים, את ההורות שלהם, יש לנו את ההורות של הוויזלים, עכשיו אנחנו נחשפים לעוד סוג של הורות וזו באמת יש את הדמיון המאוד גדול כמו שאמרת בשיח של גזענים, אנחנו גם רואים שמאלפוי הוא לא האבא הכי טוב בעולם, הוא לא אבא מזניח ומתעלל כמו הדארסלים, אבל מאלפוי צריך המון שנים של טיפול.
דור: כן!
שיר: הוא אומר לו למשל: אני מקווה שהבן שלי לא יהיה גנב אבל עם הציונים שלו יש מצב שהוא יהיה. זאת לא דרך לעודד ילד לעשות משהו ותתבייש בזה שהרמיוני מקבלת ציונים, לא ככה.
דור: אגב, זה אם הדארסלים הם סוג של סאטירה או פרודיה לבורגנות הבריטית, אז לוציוס מאלפוי הוא סאטירה על האצולה הבריטית. כלומר כמודגש מזה שהם עשירים וכל העניין של הדם שהם אובססיביים אליו אבל צריך לזכור שהחברה הבריטית היא מאוד מאוד מעמדית ולוציוס ממש מתנהג בן אצולה לכל דבר ועניין.
שיר: אבל דווקא בסוג ההורות שלו אני לא מסכימה איתך כי אני חושבת,
דור: למה, זה בדיוק מה שאת..."הבן שלי יהיה...אם אתה תמשיך ככה, תהיה פרחח"
שיר: נכון, בגלל שהוא לא באמת רואה את הבן שלו כבאמת חלק ממנו, הוא רואה את הבן שלו כמשהו שנמצא בחלון הראווה שלו, והוא צריך אותו כשלוחה חיצונית שלו שתגרום לו לגאווה.
דור: הוא רואה אותו כשלוחה של השושלת, זה העניין, אתה צריך הכל למען השושלת, ואתה לא תבייש את השושלת. לא אותי כאבא, אלא את שושלת המאלפויים באשר..
שיר: אני דווקא כן חושבת שזה אותו כאבא אבל לעולם לא נדע, אבל מה שאני מתכוונת אליו שהדארסלים הם פארודיה בגלל שהם לוקחים משהו... הגדרה של פארודיה זה לקחת משהו ולהקצין אותו גם ביחס שלהם לדאדלי אני בטוחה שאם תלך לבורגנות של הבורגנות הבריטית, אתה לא תמצא ילד עטוף ומוגן ברמות האלה. בזמן שהדיוקן שהיא משרטטת על ההורות הגרועה של מאלפוי זה דיוקן הרבה יותר כואב כי הוא הרבה יותר אמיתי. אתה מכיר את זה, אתה ראית ילד שדיברו אליו ככה או שדיברו אליך ככה. זה ממש וכאילו זה אדם שספרי הורות נכונה-לא קרא, מאמרים ב"הארץ" על איך לגדל ילד מאושר-לא שילם 4.90...
דור: נתן לו בטח כמה פליקים בטוסיק חופשי.
שיר: אין שום ספק, אין שום ספק.
דור: עם החגורה.
שיר: עם השרביט נחש שלו. וזה באמת דבר ש...
דור : אני אגיד עוד משהו על לוציוס בהקשר הזה, בהתנהגות שלו דווקא לא עם מאלפוי אלא אחר כך, כשאחר כך איך הוא מתנהג עם הויזלים באופן ממש נבזי..
שיר: דוחה.
דור: דוחה, ממש, אדוני! תתבייש לך.
שיר: אתה מבוגר!
דור: באמת, מי מתנהג ככה ואז פתאום הבנתי מה הוא מזכיר לי היום, הוא פשוט טרול, באינטרנט. כאילו הוא מעליב, מעליב, מעליב, מעליב ואז הוא כאילו מתפלא למה ארתור וויזלי מתחיל להרביץ לו.
שיר: כן סליחה..?
דור: כאילו מה, אדוני אתה גזען דוחה ומגעיל ויורד עליהם כי הם עניים. כאילו תגיד תודה שזה נגמר במשהו כזה.
שיר: אני חושבת שחלק יפה מהמעמדות גם, מה ש... אני רוצה להתחבר למה שאמרת קודם על המעמדות שזה ספר ילדים ובספר ילדים הם לא יכולים לספר לך, ז"א לקורא שלהם אין את היכולות האינטלקטואליות להבין מה זה מעמדות כי הוא ילד בן 7, זה אמור להתאים גם לילדים, אז הוא מראה לך מעמדות והוא מראה לך את זה קודם כל בזה שקוראים למאלפוי "אדוני" וגם בזה שאומרים לו, הוא אומר "עושים..משדר הקסמים עושה פשיטות, גם אצלך עושים פשיטות, ההון שלטון של עולם הקסמים הפסיק להשפיע עלינו? כן גם אצלי עושים פשיטות, העולם הזה מאוד מאוד התדרדר"
דור: הפרקליטות המושחתת.
שיר: או שהוא אומר לו "בוא אליי לאחוזה מחר" כאילו אנחנו שוב משרטטים לנו דיוקן של..וזה אני חושבת ההקצנה הכי טובה למה שראינו בפרק הקודם, יש לנו את המשפחה של רון, העניים טובי הלב ויש לנו את לוציוס מאלפוי, העשיר הרשע והוא באמת איזשהו דיוקן של איש חברה. איך אנחנו רואים את זה הכי טוב? בזה שהוא הדמות הצינית ביותר ואני חושבת שיש הרבה דיבור על סלית'רין כבית רשע, אבל סלית'רין אם אנחנו מסתכלים על הטקסט המקורי של מצנפת המיון הוא לא בית רשע, הוא בית ציני, יותר מהכל ולוציוס מאלפוי הוא הדמות הצינית ביותר. נגיד הוא נכנס הוא מדבר על אדון האופל. לא היית קורא לוולדמורט אדון האופל ליד דמבלדור היית אומר זה שאין-לומר-את-שמו.
דור: הוא גם אומר, הוא אומר למאלפוי "כדאי לך..תהיה...כדאי לך להיות חבר טוב של הארי פוטר כי בעולם שלנו מעריכים אותו".
שיר: הוא אפילו לא אומר תהיה חבר טוב, הוא אומר "אל תגיד שאתה שונא אותו כי רוב האנשים בעולם שלנו מעריכים אותו" ז"א, הוא רואה את החברה בצורה שהיא מאוד דומה לדארסלים, אני חושבת שהוא באמת תמונת מראה, אם הם פרודיה אז הוא אני חושבת, סאטירה.
דור: סאטירה עוקצנית מאוד.
שיר: כן. הוא אומר אין שום סיבה שידעו מי אתה, אתה המטרה היחידה שלך בעולם היא להתקדם קדימה ואם זה מה שאופנתי עכשיו אז לשם אנחנו נלך. אם זה ומתי שהיה את וולדמורט, מתי שוולדמורט חוזר אגב, מה שמאוד יפה לראות שבניגוד להרבה עבדים של וולדמורט לוציוס מאלפוי לא באמת כאילו עף על טוהר, זה לא נראה שבאמת אכפת לו.
דור : לא, הוא כן גזען אבל כן..הוא גזען כמו הדוד שלך בליל הסדר.
שיר: בדיוק, הוא לא גזען מספיק כדי להצטרף לניאו נאצים.
דור: הדודים שלי לא גזענים, סליחה, זה דימוי בלבד, הם אחלה.
שיר: אם הכוח נמצא אצל הניאו נאצים, הוא יהיה ניאו נאצי, אבל זה לא בדעותיו בהכרח, בסופו של דבר הוא רוצה חיים נוחים, עוד...שוב, הבורגנות, הוא הבורגנות של עולם הקסמים. הבורגנות האצילה יותר בגלל שעולם הקסמים הוא מיושן יותר ואני מניחה שבגלל זה מעמד ביניים שזה רעיון די חדש,
דור: לא, גם יש להם אצילים בבריטניה עדיין.
שיר: כן, יש להם בית מלוכה.
דור: נתקדם קצת מלוציוס ל… רציתי להתקדם מפה לי לגילדרוי לוקהארט שמוצג פה, אבל עוד לפני גילדרוי לוקהארט עצמו שמוצג פשוט גם פה וגם בפרק על שמו שזה דבר יפה שהוא קיבל פרק על שמו. משהו שקצת הציק לי אבל קצת גם הבנתי זה שהרמיוני מוצגת כמעריצה שרופה של גילדרוי לוקהרט, עכשיו גם מולי וויזלי מעריצה שלו אבל אתה יודע, כאילו בסדר, זה אימהות, זה כזה, מעמד ביניים, מעמד בינוני נמוך, זה בדיוק...זה יאיר לפיד של ה...
שיר: היה לי פעם עמוד פייסבוק בשם "טעם של אמהות".
דור: נכון!
שיר: שבמשך עשרים ...ארבעים ושמונה שעות, העלה אני חושבת, 50 תמונות של גברים שהם טעם של אימהות שאמא שלך אומרת עליו "הוא חתיך..." ואת כזה "איכס אמא... תסגרי את החרמנות שלך בארון..."
דור: אז בדיוק כאלה. אבל זה מאוד מוזר לגבי הרמיוני. כי הרמיוני כן בחבורה שלהם, אין ספק שהיא קול ההיגיון והרציונליות זה מאוד בלט בספר הראשון גם המשיך לאורך כל הסדרה. היא היחידה שם עם שכל למען השם ופתאום היא בדיוק מתנהגת בהתאם לכמו שבאמת בנות 12 כאילו מתנהגות. היא מעריצה מטומטמת, היא לא רואה את השקר שיש בגילדרוי לוקהארט שרון קולט אגב, מייד בסוף השיעור הראשון שלהם שעוד נדבר עליו. היא פתאום כאילו מין, היא גם לא בדיוק טינאייג'רית, היא בגיל הזה של ה...יש איזה ביטוי, טווינז, זה משהו כזה, האלה שבין ילדות לגיל התבגרות, אני הייתי...
שיר: השלב הכי כיפי בעיניי, השלב הכי כיפי.
דור: אז היא בדיוק זה, יש פה מצד אחד משהו מאוד לא נאמן לדמות של הרמיוני, צריך להגיד וזה…
שיר: אני...אני…
דור: אבל רגע, אני תכף אסתור את עצמי ואז תוכלי להוסיף. כי מצד אחד זה לא הגיוני כי באמת היא בנאדם רציונלי ואז שני דברים מצד שני. א', רולינג כותבת את הספר הזה בניינטיז, בתקופה שבכל העולם יש שיגעון של להקות פופ של בנים ובנות, בבריטניה במיוחד יש את הספייס גירלס וזה.
שיר: גם ווסטלייף היו?
דור: ווסטלייף הם בריטים? אני לא בקיא בלהקות...
שיר: אבל יש עוד בריטים.
דור: לא פייב?
שיר: פייב אוסטרלים.
דור: לא…לא משנה, יש עוד להקת בנים, תעזרו לנו עם זה אחר-כך, שהם בריטים וכאילו העולם וגם בריטניה במיוחד היו אז בתוך שיגעון, אטרף. אז ברור שהדמות שגילדרוי לוקהארט וההערצה של הרמיוני מתכתבת עם זה. מה גם שאני חושב שרולינג אומרת פה משהו קצת על תהליך של התבגרות, היא אומרת, זה סוג של שלב וגם בנות חכמות, אולי גם בנים חכמים אולי היא קצת נופלת פה אולי לסטריאוטיפ של הבנות בהקשר הזה אבל זה מין שלבים שגם אנשים חכמים, אפילו חכמים בילדותם עוברים אותו, והם צריכים אותו וזה קצת התהליך שבו אתה עושה את ואז אחרי זה בגיל 14-15 אתה אומר כזה "וואי איזה אידיוט הייתי, איזה פדיחות" שלב בריא כזה שצריך להיות, עכשיו את מוזמנת להוסיף.
שיר: אוקיי אוקי, אני חושבת, קודם כל בקריאה ראשונה זה גם עצבן אותי והייתי כזה "אוקיי זה מחוץ לדמות בצורה קיצונית" אבל עכשיו תוך כדי שדיברת חשבתי על רעיון אחר. הרמיוני היא המודל הקלאסי ביותר והמובהק ביותר של בת למהגרים. עכשיו ברור, ההורים שלה בריטים כמו הארי וכמו רון אבל היא מהגרת תרבותית, היא גדלה במשך כל החיים שלה עד גיל 11 אצל המוגלגים, היא לא ידעה שיש עולם קוסמות ואז היא נחתה לעולם הזה. ואנחנו רואים את זה, ההצטיינות שלה היא באיזשהו אופן נוגעת ללב, אני זוכרת כל הזמן שראיתי כשלמדתי קולנוע סרט על.. אני לא זוכרת, באיזה מסגרת ראיתי את זה, אבל תחרות ספלינג בארצות הברית ועל זה שבתחרויות ספלינג הזוכים המנצחים הם תמיד ילדים אסייתים-אמריקאים, ילדים למהגרים. בגלל שהם צריכים,
דור: הודים...
שיר: כן, אני ראיתי בעיקר אסייתים כאילו שזה אולי קצת גזעני להגיד אבל,
דור: אני קצת פרטתי אותם לעמים (צוחק).
שיר: אבל בשורה התחתונה הם ילדים למהגרים, בגלל שיש משהו במעמד הזה של בני מהגרים, אנחנו גם נכדים למהגרים אז אנחנו מכירים את זה כמעט מגוף ראשון שהצורך להשתלב והצורך להצטיין הוא מטורף. אבל אני מכירה נגיד אנשים שההורים שלהם עלו מרוסיה ואני מניחה שהם דיברו בעיקר רוסית עד איזשהו גיל והם בכוח שכחו את השפה הזאת או שהם לא יודעים לכתוב או שחסרות להם מילים כי התעקשו לא לדבר בזה. ז"א, הגירה תרבותית יש בה משהו שאוטומטית מאלץ אותך להיות חצוי, להיות היבריד.
עכשיו איך זה מתקשר להרמיוני? זה חוזר, הרעיון הזה חוזר בעיני בפרק אבל הרמיוני היא מבריקה. אני חושבת שעצם זה שהיא מעריצה את לוקהארט זה רק מראה כמה האינסטינקטים שלה, של בת למהגרים, הם מטורפים, כי היא אומרת "אוקיי זה הבנאדם שצריך להעריץ, זה הבנאדם שאוהבים פה, מצופה ממני כילדה קוסמת להעריץ את הגבר החתיך והזה, והזה אני אלך על זה בכל הכוח, אני אצייר לבבות מסביב לשיעורים שלו במערכת השעות, אני אהפוך לדמות באופן טוטאלי" ולכן אני חושבת שכשרון טיפה לועג לה על זה ההתנגדות שלה כי כל כך, היא נעמדת על הרגליים האחוריות כי הוא לועג לאותנטיות, אני לא מאמינה לה שהיא..
דור: היא כזאת..שהיא באמת מעריצה את לוקהארט.
שיר: כן, אני חושבת שזה לגמרי משהו הישרדותי ויכול להיות אתה יודע, גם זה אותנטי מבחינתי בדיוק באותה מידה, אני חושבת גם שבפרקים האלה הם מתעסקים הרבה במעמדות. מודגש כאן גם המעמד של רון מול הארי, נגיד הם הולכים לכספת..
דור: וואי כן, העוני והעושר זה לא נעים, זה קטע לא נעים כל כך…
שיר: זה לא נעים ואני ריחמתי על רון שלא רק שלהארי יש כספת מלאה שהוא מנסה להסתיר,
דור: אני ריחמתי על עצמי שאני קורא את השורות האלה.
שיר: זה מזעזע, גם מתי שהם מגיעים לחנות, אז גילדרוי לוקהארט ישר מושך את הארי ועל רון הצלם דורך, אפילו לא הבנאדם בעצמו מושך את הארי וזה באמת נוגע ללב וגם שאלתי את עצמי אם הארי כל כך עשיר ונדיב, למה הוא לא קונה להם את הספרים?
דור: אני חושב שהוא לא רוצה להביך אותם, אני חושב שיש לו קצת אינסטינקטים. קודם כל הוא ילד בן 12. צריך להיות הוגן פה ולזכור שעם כל האומץ לב שלו הארי הוא ילד, ואני בטח בגיל 12 גם היום אגב, לא יודע אם הייתי ישר מסתובב כאילו, עם חבר נגיד, שאני יודע שהוא במצוקה "אוקיי, בוא אני אקנה לך את כל הספרים" זה לא נעים, אתה לא יודע כאילו במובן מסוים מה שרולינג עושה פה גם להארי וגם לרון וגם לנו כקוראים הוא קצת לא הוגן בעימות הזה בין העושר לעוני, זה לא אשמתו של הארי, הרי כל המצב הזה.
שיר: ברור שזה לא אשמתו.
דור: לא בקטע הזה שהוא צריך לתת או לא צריך לתת לרון את הכסף שלו או לקנות לו דברים, אבל זה פשוט אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך.
שיר: נכון, נכון, האמת שזה נכון. גם אני חושבת שאני יצאתי פה הלא בריאה שהייתי כזה "מה אתה רואה חסר, למה אתה פשוט ממלא אותו בגוף שלך, אפס" עכשיו אנחנו מגיעים לרגע שבו הם צריכים להגיע להוגוורטס ושוב רולינג עושה את זה בצורה מאוד אמיתית, היא מתארת איך כל אחד מבני משפחת וויזלי כמעט שוכח משהו והם צריכים לחזור ולהביא אותו והם נוסעים במכונית רגילה אבל במכונית יש המון מקום ומולי וויזלי לא מבינה שזה קסם אבל בסופו של דבר מה שקורה זה שהארי ורון לא מצליחים לעבור לרציף 9 ושלושה רבעים. עכשיו אני חושבת שזה דבר יפה שהיא עושה, בגלל שמה שגורם לך להאמין בעולם הזה - זה ליקויים.
דור: נכון, באגים כאלה
שיר: ז"א בסופו של דבר...בדיוק, ברגע שמשהו טיפה לא אמין לי, אני אומרת אוקיי זה אמיתי, זה כמו בעולם שלי והיא באמת ידעה לקחת את העולם הקסום הזה ולהשתית אותו על מציאות יומיומית שאני כן מכירה. אני חושבת שבגלל זה נגיד הארי הוא דמות פחות אמינה מלוציוס מאלפוי, בגלל שהארי הוא דמות שניקו ממנה את כל הליקויים וזה פשוט עובד והוא תמיד טוב. אבל כדי להאמין בעולם אתה חייב את הרגעים של.. "הם איחרו לרכבת?"
דור: כן, אני גם אגיד בהקשר לזה, קצת על המכונית המעופפת עצמה שהארי ורון לוקחים את המכונית וטסים בה. זה דווקא יפה שהארי אומר שזה הרגיש לו כמו חלום שהוא במכונית וזה יפה שזה באמת תיאור של חלום. כלומר, בניגוד לטוס על מטאטא או אבקת פלו או משהו כזה. כשאתה במכונית שטסה באוויר ורואה מלמעלה אתה צופה ברכבת ועוקב אחריה זה ממש מרגיש כמו חלום שכזה קמתי והיה לי שזה נורא נחמד.
אבל בפרק באמת "הערבה המפליקה" מה שבמיוחד אהבתי זה את הנזיפה של מקגונגל בהם, כן? הם כזה, יש קטע יפה שהארי ורון נכנסים ואז כזה אומרים "מה זה איפה סנייפ?" ואז מתחילים ללכלך עליו ואז פתאום סנייפ מגיע מאחוריהם, אגב עוד הוכחה שהיא מאוד השתפרה פה ככותבת קומית, גם רגע מאוד מאוד סלפסטיקי, אפרופו מה שאמרנו בפרק הקודם. אז מקגונגל נוזפת בהם ואומרת "אז למה לא שלחתם ינשוף?" יא אימבצילים, כאילו איך לא חשבתם? יש לכם פה ינשוף, תשלחו אותו, צ'יק צ'יק נארגן לכם איזה פתרון, מה מי ישמע מה קרה.
ואז כזה הארי כזה חושב "אויי..אופס נכון" וזה רגע שמאוד מאוד הזדהיתי איתו וזה שבתור ילד אתה לא חושב בהיגיון ואתה חושב רגע אולי זה סוג של מבחן כזה שעושים לי, אני אתן דוגמה. כשהייתי בכיתה ד' או ה' המורה נתנה לי לחברי הטוב, דור צח, משימה, את זוכרת שהיו פעם את הטלוויזיות על גלגלים בבית הספר, הענקיות האלה?
שיר: ברור, לראות סרטים על סמים, לראות יומן נעורים וללמוד.
דור: נתנו משימה.. כי המורה אמרה "קחו יש פה מפתח לאחד החדרים", נתנה לנו צרור כזה, תפתחו את החדר ההוא בקומה הזו, תגררו את זה כאילו לאורך קומה לקצה ותשימו שם את הטלוויזיה. אוקיי לקחנו את הטלוויזיה כאילו להישאר באותה קומה כן? אני מנסה לפתוח את הדלת של החדר, לא פותח. מנסה, לא פותח. האם אני אחזור ואגיד למורה זה לא פותח? האם אני אנסה אולי בכל זאת..האם אני אבקש עזרה? לא. מה חשבנו לעצמנו? ואני לא יודע מי מאיתנו העלה את הרעיון המבריק הזה, היא בטח התכוונה לחדר למטה והיא רוצה שנוריד שני ילדים בני 10, נוריד את הטלוויזיה הכבדה הזו על המתקן הזה, על הגלגלים ששוקל הרבה יותר מאיתנו נוריד את זה במדרגות.
כמובן שניסינו לעשות את זה וזה התרסק תוך רגע ו...בסדר, לא כעסו עלינו כל כך אבל אני זוכר שעשו מין תחקיר כזה, לנסות להבין מה...למה עשיתם את זה בעצם? כמובן שאחרי זה החדר נפתח בלי בעיה וזה גם הפך למין כזה אגדה בקרה חברים עד היום הסיפור הזה. אבל מאוד הזדהיתי עם הארי ורון בקטע הזה שאתה לא הולך תמיד לפתרון הברור מאליו. גם בתור מבוגר אני לא כזה טוב בדברים האלה צריך להגיד. אני תמיד חושב "אוקיי עכשיו היקום זימן לי מבחן...ואני אלך אקח את הדרך הכי עקיפה והכי קשה כי לא יודע צריך להיות גיבור ולהוכיח את עצמך"
שיר: אני חושבת שזה אפיון טוב של הגיל הזה, של גיל שאתה מרגיש כבר, אתה מריח את הבגרות במיוחד בגיל 12, שאתה יוצא משלב החביון. אתה מבין ואתה מתחיל לקלוט דברים על העולם, אתה מתחיל להסתכל עליו בעיניים אחרות קצת. אני חושבת שבוער בך דחף כל כך חזק להוכיח את עצמך ולהסתדר לבד ולהראות שאתה מבוגר, שמאוד קל ליפול לדברים ולמקומות האלה. עכשיו ברגע שהם מגיעים יש באמת את הנזיפה של מקגונגל ואני רוצה להתעכב על קטע יפה, שמספרים שהם נכנסים לחדר מועדון גריפינדור וכולם מריעים להם וכולם שמחים והשניים היחידים שלא שמחים זה פרסי והרמיוני
דור: (צוחק)
שיר: בחירה מאוד יפה שמתקשרת שוב לדבר הזה שדיברתי עליו קודם. גם פרסי הוא בשאיפה להיות מהגר, שאיפה להיות מהגר כלכלי. מהגר כלכלי...
דור: הוא רוצה לשפר את המעמד החברתי שלו.
שיר: הוא רוצה להיות שר הקסמים, הם אומרים, הוא רוצה להיות שר הקסמים, אני חושבת שמה שצורם פה, למה הרי הרמיוני ופרסי כועסים? אני לא חושבת שזה בגלל שהם חושבים שהמעשים של רון והארי מביישים אותם או משליכים עליהם באיזשהו אופן, אני חושבת שכשאתה נמצא במקום הזה, של להוכיח שאתה ראוי למעמד שהגעת אליו, שאתה במלחמה,
דור: אז למה הם מרשים לעצמם ואני לא?
שיר: בדיוק, אני חושבת שאין דבר יותר צורם מאשר להרגיש שאתה חנוט במערכת חוקים כל כך נוקשה כדי להגיע למקום שאתה רוצה, שהרמיוני רוצה להשתלב וזאת תמה שהיא כל כך נוכחת באישיות שלה, אני כן חושבת שרולינג יש את הבנה הפסיכולוגית הזאת, אבל היא תמיד עושה את הבחירה המבאסת של "יכולתם להרוג את עצמכם". לא, היא בת 12, זה מעניין לה את הביצה, היא לא חושבת שבכלל שהם יוכלו להרוג את עצמם, זה לא עולה בדעתה, העולם הרגשי שלה לא שם. מה שמעצבן גם את פרסי וגם את הרמיוני זה שזה אנשים שהולכים בתלם של התלם של התלם, על מה שמבחינתם הוא חוט מאוד מאוד דק ואז באים רון ובאים הארי והם עושים את הבלגן הזה וכותבים על זה בנביא היומי…
דור: הארחי פרחי האלה…
שיר: והם עושים את כל הבלגן הזה. והחופש שלהם פשוט מוציא אותם מדעתם , הם לא יכולים לעבור על זה לסדר היום בגלל שאתה רואה את כל מה שאין לך, אתה רואה את כל הקולות בראש שלך שמוציאים אותך מדעתך, אתה רואה שני אנשים שחד משמעית אין להם אותם ואני חושבת שבסופו של דבר זה משלים לנו את המשולש היפה של החברות שלהם. זה משולש של קנאה.
דור: כן, (צוחק) יפה.
שיר: רון מקנא בהארי, הארי מקנא ברון והרמיוני מקנאה בשניהם, ברון בגלל שהוא נולד לעולם הקסמים והוא שוחה בו והמשפחה שלו קוסמים בצורה הכי ביתית שזה כאילו...זה כמו אריזה משפחתית על קוסמים. והארי הוא אמנם גדל אצל מוגלגים, אבל הוא אייקון כאילו...הוא הארי פוטר, אין ילד שלא ידע את שמו, הוא ניצח את וולדמורט. בזמן הרמיוני כל הזמן צריכה להוכיח את עצמה. ואני חושבת שהדאגה שלה זה דבר מאוד זה להגיד אבל שהדאגה שלה הרבה פעמים כשמדברים נגיד על או.ס.ידי או על מחשבות כפייתיות או על אנשים שמאוד פוחדים מהמוות של ההורים שלהם שזה כאילו אחת התמות הנפוצות של האו.סי.די "אני צריך לעשות את זה ואת זה ואת זה כדי לא להרוג, כדי שההורים שלי יהיו בסדר כדי שהקרובים אליי יהיו בסדר" אז... פרויד אמר
דור: אמרתי, איך לא אמרנו פרויד עד עכשיו
שיר: אז הוא לא, מה שהוא אומר זה שבגדול זה כמו חוט שקצה אחד שלו נמצא במודע וקצה אחד שלו נמצא בלא-מודע ושהרבה פעמים או.סי.די הוא התנהגות כפייתית זה הצד המודע נלחם במשהו והוא לא מצליח להגיע אליו, הוא רץ בגלגל והוא לא מצליח להגיע לסוף שלו בגלל שהוא לא יודע במה הוא נלחם, מה שהוא נלחם זה בלא-מודע. ואתה שומר על ההורים שלך בגלל שיש לך משאלה מאוד מאוד גדולה שאנשים האלה ימותו. שהאנשים האלה יניחו לך, שיקרה להם משהו רע ואתה בעצם לא נלחם, מה זה הרוע הזה שאמור, שאמור להתרגש של העולם להרוג את ההורים שלך. לא, זה משהו' משאלה בתוכך שנמצאת בלא-מודע וברגע שהמודע נלחם בלא-מודע בלי לדעת שהוא לא מודע, מתקבלות התנהגויות האלה שמתנקזות לשום מקום. והדאגה של הרמיוני אני חושבת שהיא דאגה מזויפת, של "פאקינג תתרסקו עם המכונית המסריחה שלכם"
דור: חבל שלא מתתם..
שיר: חבל שלא מתתם, אני כל כך דואגת לכם רק שלא יקרה לכם כלום, זה "ילדים מסריחים ומפונקים, אני כל כך צריכה להילחם על המקום שלי "
דור: וואו, אני רואה את ההזדהות שלך, גם שומעים.
שיר: כן? לאא..אני i feel her אבל אני לא...
דור: אז לא הזדהות, את האמפתיה.
שיר: אני מאוד אמפתית להרמיוני, אולי אני כן מזדהה איתה אבל לא יודעת למה. אני חושבת שאפשר לראות ייצוג יפה של מה שהרמיוני מרגישה אם אנחנו מנסים לשייך את זה לעולם שלנו. בגל הפמיניסטי שלצערי המאוד רב אני חושבת שהוא הסתיים כבר, אבל שהתחיל נגיד ב2012-13-14 כזה ואני חושבת שאז מה שקרה זה שהוא קרה מאוד ברשתות החברתיות היו כל מיני עמודי פייסבוק כמו גברים באוטובוסים, גברים בסקס, היה כזה לא? גברים בסקס?
דור: היה משהו, כן.
שיר: ובסופו של דבר אני חושבת שהעמודים האלה ציטטו התנהגות גברית שאני לא חושבת שהיא בהכרח רעילה, נגיד גברים שיושבים עם רגליים פסוקות באוטובוסים זה לא הכי נעים בעולם, אבל הם לא רצחו אף אחד ואני לא חושבת שהשיימינג המטורף הגיע בדיוק מהמקום של הזעם של הרמיוני. כי ברגע שאת אישה לצורך העניין ואת לא יכולה ללכת ברחוב עם פרצוף חושב בלי שמישהו אולי יגיד לך "מה, למה את לא מחייכת? מה קורה איתך?" ואז את רואה מישהו שהוא כל כך חופשי במרחב שהוא תופס שני מושבים עם הרגליים שלו, את פשוט יוצאת מדעתך ואת פותחת קבוצה בפייסבוק ועוד מיליון בנות עושות את זה איתך בגלל שזה מאוד קשה, את מרגישה את המקום שלך עוד יותר ברגע שאת רואה מישהו שיש לו פריבילגיה והוא לוקח אותה כמשהו מובן מאליו וזה אני חושבת מביא אותה לקצה שלה וגם את פרסי. שניהם לא יכולים לשאת את ההנהגות הבלתי נסבלת הזאת.
דור: נכון, יפה.
טוב ועכשיו לדמות שמאוד לא מעוררת אמפטיה, גילדרוי לוקהארט.
שיר: איזה מגעיל..
דור: קודם כל דמות שכתובה מדהים ושוב בתור מבוגר, גם בתור ילד נהניתי מאוד מהדמות שלו, כן? אבל בתור מבוגר כשאתה כבר מכיר אנשים כאלה והם בגיל שלך ואני לא אזכיר שמות כדי שלא יתבעו אותי ואת התאגיד, אבל יש אנשים כאלה, אוקיי, אתם בטח מכירים כאלה, אני מקווה שזה לא אתם. וזה...גם פה הפרודיה שנונה הזו של רולינג על גברים דושים, מלאים בעצמם, מסגבירנים, שבטוחים שהשמש זורחת להם מהתחת וכל העולם סובב סביבם. זה שרטוט מדויק פשוט, כאילו הקטע הזה של לוקהארט. קודם כל לוקהארט מחפש את הקרבה של הארי וכמובן גם עושה להארי , כאילו הארי מחפש את הקרבה שלו שזה אלף-בית של להיות גבר דוש ונורא. וגם מתואר איך הוא בא להארי אחרי שהמכונית התרסקה "הארי, הארי, הארי, הארי, הארי.."
שיר: הדבקתי אותך בחיידק.
ביחד: אתה רוצה להיות כמוני?
דור: אה, חביבי? איזה איש נאלח ובאמת כאילו, אתה אומר אוקיי לוציוס מאלפוי הוא רשע וגזען אבל..
שיר: אבל אני אוהב אותו.
דור: אבל, אבל, אבל כזה יש לו אדג', לא יודע...לוקהארט פשוט אעעעע אין לי…
שיר: אני אגיד לך מה אני חושבת על זה, אני חושבת שלוקהארט הוא הבבואה של כל מה שהארי פוחד להיות ואני חושבת שיותר מזה לוקהארט הוא גם ייצוג..
דור: הוא גם הבבואה של מה שאני פוחד להיות אגב.
שיר: באמת?
דור: לגמרי. אני חושב שאם יש משהו מסוכן באופי שלי, זה להיות גילדרוי לוקהארט.
שיר: יואו אני פוחדת להיות וולדמורט, מה זה אומר עליי?
דור: (צוחק)
שיר: בקיצור אני חושבת שיותר מזה, מאלפוי כאילו...לוקהארט זה איך שמאלפוי רואה את הארי.
דור: נכון
שיר: וכל פעם שלוקהארט מדבר עם הארי, הארי חושב "אוי לא, זה איך שמאלפוי רואה אותי"
דור: ואז גם מאלפוי מגיע.
שיר: כן , ואומר לו "אה אתה נהנה מהתהילה שלך? אתה אוהב את זה? אתה עף על זה?" ואני חושבת שבסופו של דבר כל המאבק של, אני חושבת שהארי הרבה פעמים בוחר את הזהות שלו דרך מי הוא לא רוצה להיות וזה מאוד חזק עם מאלפוי ובסופו של דבר, האופי של הארי נבנה דרך מי הוא לא רוצה להיות. אנחנו גם רואים את זה ברגע שמניחים עליו את מצנפת המיון הוא לא אומר "שימי אותי בגריפינדור" הוא אומר "לא סלית'רין" ואז אוקיי אתה תהיה הדבר הזה. ולוקהארט שהוא כל כך מלא בעצמו וגם באמת אפשר לראות שיש כאן קווים מקבילים. ז'תומרת אם אנחנו מסתכלים על הארי בהערכה הכי לא מחמיאה אליו, זה אדם שיש לו תהילה מאוד גדולה, אבל הוא לא באמת עשה משהו כדי להרוויח אותה ולוקהארט גם אומרים "הוא סתם נהנה מזה" אבל זה לא...אין באמת כאילו, "הוא עשה את זה מזמן, הוא עשה את הדברים האלה מזמן, עכשיו הוא סתם סלב', הוא לא...אין כאן שום דבר מעבר לזה."
אני חושבת שהארי נמצא כל הזמן במאבק של להוכיח את עצמו וגם בדברים שהוא עושה בספר הזה, יכול להיות שזה בגלל שהוא נלחם בקול בראש שלו שאומר "אני לא רוצה להיות האפס הזה". ואם אנחנו רצים טיפה קדימה ברגע שיש את חדר הסודות שבסופו של דבר לוקהארט והארי ורון נכנסים אליו ביחד, אני חושבת שלא לוקהארט סוג של מצופה ממנו להיכנס, הוא בא לברוח. והארי כדי להוכיח לעצמו שהוא לא הבנאדם הזה שאין לו כלום הוא אמר "אני אכנס כי אני חייב לא להיות הדבר הזה, לא כי כזה מעניין אותי לעשות את זה, אבל אני חייב לא להיות הדבר הזה" וככל שהוא נהיה אנוכי אני אוהבת אותו יותר כמובן שום דבר מזה לא נכנס לטקסט לצערנו המאוד-המאוד רב, כן, חוזרים.
דור: אני אגיד משהו על גילדרוי לוקהארט שהוא מאוד בלט לי בשיפור של הספר הזה דווקא הספר הזה, שעוסק מאוד ברוע של סלית'רין, כן? ובכל מה שנגזר ממנו, לראשונה היא מכניסה דמות, פה עוד לא ברור לנו עד כמה לוקהארט הוא רע אבל בוודאי הוא לא דמות טובה.
שיר: הוא לא loveable.
דור: והוא לא קשור לכל נושא הזה של סלית'רין. כאילו לא עוסק פה לא בטוהר גזע וטוהר דם. אין לו את הרוע אין לו את הרוע הסליתריני הזה, זה פעם ראשונה שהיא מכניסה דמות של אדם רע שלא קשור לכל הממבו ג'מבו ה...במאבק הזה של הבתים וכו'. וזה מעניין ויש פה כן אמירה חשובה כי הרבה פעמים באמת באים לרולינג בטענה המוצדקת שהיא ממש עשתה עוול לסלית'רין ולאיך שהבית הזה מוצג כבית הרעים. היא ניסתה גם קצת לתקן את זה בהמשך אבל זה...אבל הנקודה שדווקא בשלב יחסית מוקדם בסדרת הספרים היא כן הציגה והראתה, יש אנשים רעים גם מחוץ לכל הסיפור של טוהר דם. אוקיי, יש סוגים יש פנים שונים לרוע האנושי זה לא חייב להיות הרוע הכי הכי זדוני ונוראי וגזעני. גם להיות גבר דוש, מלא בעצמו, שקרן, זה גם לא התנהגות שכדאי לאמץ.
שיר: אני לא יודעת אם הייתי מגדירה אותו כרע אבל..כרע פר-סיי.
דור: קודם כל הוא עובר..טוב הוא יעבור עוד תהליך בספר הזה, צריך להגיד. פה הוא בעיקר מגוחך בשלב הזה. אבל זאת דמות שהיא תוספת נהדרת לגלריית הדמויות של הארי פוטר.
שיר: אני חושבת שגם מה שמעניין בה, זה שהוא מאוד מנסה להיות אבהי להארי. עכשיו יש כאן מערכת…
דור: אבל מזויף לגמרי
שיר: אני לא חושבת שזה מזויף לגמרי, אני חושבת שהוא רוצה, אם אנחנו מסתכלים על ההורות שהוצגה לנו עד פה, אם אנחנו משתמשים בחומרים שיש לנו. הורים וילדים הם צמדים זהים האבא אומר משהו על הילד כמו שהילד אומר משהו על האבא. ז"א, אנחנו רואים את זה בעיקר עם לוציוס מאלפוי שהוא אומר לו "אתה לא יכול להיות פחות טוב מבת של מוגלגים כי אתה נספח שלי, כי אתה שגרירות שלי, אז אתה לא יכול לייצג אותי בצורה הזאת" ואני חושבת שהארי מודד המון דמויות אב בסדרה הזאת והמון דמויות אב מודדות אותו.
דור: כן
שיר: ואני חושבת שאת לוקהארט הוא מנפנף באופן המהיר ביותר, הוא לא מוכן לקבל אותו, הוא לא רוצה להיות הצמד הזה עם הבנאדם הזה כי הוא מייצג את כל מה שהוא שונא, בזמן שלוקהארט מאוד היה רוצה לאמץ את הארי בגלל שלוקהארט בעיני עצמו והספרים שהוא כותב, הוא גיבור שמביס אנשי זאב, שכולאים אותו בתא טלפון והארי שרד את אדון האופל בוודאי שהם..
דור: אבל זה זיוף במובן הזה ש...כלומר..אני חושב שבלב מסוים כמו הרבה אגב, שקרנים פתולוגיים, לוקהראט הוא אדם שמתחיל להאמין בשקרים של עצמו, כן? מהבחינה הזו זה לא כזה זיוף, כי הוא באמת כנראה קצת מתחיל להאמין לדמות שהוא מציג אז את צודקת מהבחינה הזו הארי משקף באמת את הבן, את הצמד שהוא רוצה שיהיה לו, אבל טוב, אנחנו נראה איך הדמות הזאת תיפתח עוד בהמשך האמת.
שיר: כן...שקר זה גם באמת, זה כמו מחמצת זה דבר שצריך...הוא מאכיל את עצמו. כאילו... השקר כבר עובד באופן עצמאי כנספח של לוקהארט ומאמץ את הארי. טוב אני חושבת אבל שהגענו לסוף.
דור: בהחלט.
שיר: אז בפרק הבא,
דור: כן, בפרק הבא אנחנו נקרא את פרקים שבע, שמונה ותשע, "בוצדמים וקולות מוזרים" "מסיבת יום המוות" ו"הכתובת על הקיר".
שיר: וואו איזה כיף לנו.
דור: זה הולך ונהיה אפל וכיפי.
שיר: אני כל כך שמחה שהגענו, לא שלא נהניתי מהספר הקודם אבל הספר הזה הוא כל כך…
דור: עלייה ברמה.
שיר: ממש.
דור: תודה רבה שיר.
שיר: תודה רבה דור. אתם מאוד מוזמנים להצטרף אלינו לקבוצה שאין לומר את שמה בפייסבוק ואני רוצה לומר תודה רבה לרום אטיק שהפיק אותנו ולירדן מרציאנו שהפיקה וערכה אותנו, תודה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント