top of page

הכותרת - מי באמת רוצה לחזור לגור ברצועת עזה

מעבר לכנס שעורר סערה, בימין יש מי שמקדם בכל הכוח תוכנית לחידוש היישוב היהודי ברצועה. גרעיני משימה שממתינים ליום פקודה, שיטות שהוכחו כיעילות, ותמיכה פוליטית. האם אפשר ליישם את התוכנית? מה יהיו ההשלכות? ומה באמת חושב על זה ראש הממשלה בנימין נתניהו?

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/02/2024.

קריינית: אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.

(מוזיקה)

[הקלטה]: בצלאל סמוטריץ׳ בכנס ההתיישבות: ״הרבה מהילדים שגורשו מנצרים, מניצנית, בדולח, בני עצמון, שבים לשם עכשיו כלוחמים. אנחנו חייבים לדאוג שהם ישובו לשם בעזרת ה' גם כמתיישבים כדי לשמור על ביטחון ישראל.״

יוסי: לא יודע אם שמעתם, אבל מספרים שבדרום הארץ, ממש על קו הים, מתפנה עכשיו שטח נדל"ן בהזדמנות חד פעמית שלא תחזור על עצמה. נכון, גרו שם פעם יהודים ועזבו, אבל הקריאות לחזור לשם גוברות, ואפילו נערך ביום ראשון כנס גדול לקראת החזרה לשם.

[הקלטה]: דוברת בכנס ההתיישבות: ״אנו שש גרעיני התיישבות, מוכנים לעלות מיידית ולהתיישב בחבל עזה.״

יוסי: אם עדיין לא זיהיתם על איזה שטח מדובר, הכוונה כמובן לרצועת עזה. הרצועה שיצאו ממנה מרצחי החמאס בשבעה באוקטובר, הרצועה שעזבנו בהתנתקות, הרצועה שצה"ל נכנס אליה ולא ברור מתי ייצא ממנה, אם בכלל. עד כמה אנחנו קרובים לראות חזרה לגוש קטיף? מי עומד מאחורי המהלך הזה? ואיך יש מי שמתארגנים לצאת ליישב את עזה ביום פקודה? אני יוסי פישר, וזאת "הכותרת". אלישע בן קימון כתב "Ynet" וידיעות האחרונות בשטחים, שלום.

אלישע: שלום.

יוסי: מאז ההתנתקות ב-2005 ועד שישה באוקטובר, עד כמה ריאלי היה החלום לחזור לעזה?

אלישע: לא היה ריאלי, לא ריאלי בכלל, אבל אני יכול להגיד לך שמאז, מ-2005 מאותה התנתקות בעצם עד לשישי באוקטובר, ומהשישי באוקטובר ביתר שאת, יש לא מעט אנשים שחולמים על החזרה לרצועת עזה, חזרה לחבל עזה, גוש קטיף. לא מעט אנשים, אנחנו מדברים על משפחות, שגם עשו בעניין הזה גם לא מעט כנסים, ונפגשו מעת לעת, כלומר החלום הזה תמיד ביעבע. אתה יודע, לי אפילו יצא לעשות איזושהי כתבה ל״ידיעות אחרונות״, לפני, לדעתי, שנתיים-שנתיים וחצי, על אותם אנשים שחולמים לחזור לגוש קטיף בדרך כזו או אחרת.

יוסי: זאת אומרת, אלישע, זה חלום שהיה קיים, אבל הוא לא היה מדובר. זה לא היו התכנסויות לגבי זה, או תוכניות פעולה, זה היה קיים בראש.

אלישע: זה היה קיים בראש, זה היה גם קיים קצת בשטח, אבל עוד פעם, בטח לא כמו עכשיו, בגלל מה שהזכרת קודם, בגלל כל הסיטואציה הזאת, שמדינת ישראל יצאה מתוך הרצועה, ובעצם, כל מי ששולט שם זה ארגון חמאס, ויש גבולות מסודרים, לא כמו ביהודה ושומרון, או בכל מיני מקומות אחרים. החלום הזה היה, היו לו כל מיני אנשים שחלמו אותו, אבל אחרי השביעי באוקטובר, כמובן כל החלום הזה, וביתר שאת עכשיו, אנחנו רואים את זה, שזה הולך ותופס תאוצה.

(מוזיקת רקע)

יוסי: מגיעה מתקפת שבעה באוקטובר, צה"ל נכנס לרצועה, ועוד לא כל כך ברור מה פתרון היום שאחרי, שבכלל מדינת ישראל רוצה שליטה צבאית, אזרחית, כוח בינלאומי, רשות פלסטינית. לתוך הוואקום הזה, בעצם נכנסות הקריאות להתיישבות יהודית בעזה.

אלישע: נכון, אם תשאל את המתנחלים, להם יש סוג של פתרון מאוד מאוד ברור, לאיך יראה היום שאחרי, יש קווי מתאר לאיך הדבר הזה הולך לקרות. מה שנשאר מבחינתם זה רק להגשים את זה. כלומר, הם עבדו על זה לא מעט זמן, עובדים על זה גם בימים אלה. והם גם אומרים שטוב להם שלצורך העניין כרגע לפחות, ראש הממשלה נתניהו לא מתעסק בכלל ביום שאחרי, ולא אומר מה הוא כן רוצה, הוא אומר תמיד מה הוא לא רוצה, וזה מבחינתם נותן איזשהו סוג של פתח אפילו לחלומות שלהם, להפוך אותם לאיזה מציאות. הם באים ואומרים, תראו, האמריקאים מגיעים לפה ונותנים לנו הנחיות מה יהיה ביום שאחרי, והשמאל אומר מה יהיה ביום שאחרי, והפלסטינים אומרים מה יהיה ביום שאחרי, וגם אנחנו! אנחנו רוצים לשים על השולחן פתרון, של איך שאנחנו תופסים את השטח ביום שאחרי, ולפתרון הזה כמו שאמרנו קודם, יש כבר המון המון תוכניות, מסודרות, הם עובדים בצורה מאוד מאוד טובה.

[הקלטה]: איתמר בן גביר בכנס ההתיישבות: ״חלק מתיקון הטעות, מההכרה בחטא הקונספציה שהביאה אלינו השביעי לעשירי, זה לחזור הביתה לגוש קטיף ולצפון השומרון!״ (מחיאות כפיים ושריקות)

יוסי: אז חלק מאותן תוכניות יצא לפועל בתחילת השבוע, בדמות כנס הניצחון. כנס שקרא להתיישב בחבל עזה ובצפון השומרון, כתשובה לטבח שבעה באוקטובר. מלבד נוכחות של חברי כנסת, עלו ודיברו בו גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שניהם קראו לחזור הביתה ולשלוט על השטח, לצד קריאות טרנספר וחוק עונש מוות למחבלים. לצד הנאומים, היו גם מפות שמיפו כיצד יקומו שכונות חדשות בתוך הרצועה, כמו שכונת גיבורי עזה, שכונת דוד המלך, ושכונת שיבת ציון. כאילו רק נשאר לסגור עסקת נדל"ן, וגם אתם יכולים לחיות את החלום של בית וגינה בעזה.

אלישע: כן, תראה, צריך להגיד שרוב האנשים שהיו בכנס, זה באמת אנשים מיהודה ושומרון, המתנחלים יודעים להביא אנשים ויודעים להביא אותם גם בכמויות. אנחנו ראינו את זה גם באותה צעדה לחומש, שהייתה כמדומני לפני כשנתיים.

[הקלטה]: המון צועק: ״עוד אבינו, עוד אבינו, עוד אבינו!״

אלישע: ביום גשום הייתי שם, ולא האמנתי שיעלו לחומש, למאחז הזה, בצפון השומרון כ-15 אלף איש. כלומר, זה היה משהו דמיוני לחלוטין, והנה אתה רואה שהדבר הזה קורה. הם מביאים אוטובוסים מישיבות, הם מביאים אוטובוסים מיישובים ומכל רחבי הארץ. כלומר, ברור שהבסיס והגרעין הוא ההתיישבות ביהודה ושומרון, אבל לא רק משם.

יוסי: בוא נדבר על הכנס עצמו, מה קרה שם בתוך האולם הזה?

אלישע: תראה, היה מאוד מאוד חשוב, זה אני יכול להגיד לך מבפנים, שהרבה חברי כנסת ושרים הגיעו. ועל מנת שהדבר הזה יקרה, אם אתה תשים לב, הם לא דיבררו לפני הכנס איזה שרים וחברי כנסת אמורים להגיע, כדי שלא יפעילו עליהם לחץ שלא יגיעו. כלומר, המטרה שלהם הייתה בזה שככל שיגיעו יותר שרים, ויותר חברי כנסת, אז הדבר הזה יקבל גושפנקה יותר ככה רצינית, ולכן הם לא ציינו את השמות לפני, את השמות של אותם אנשי ציבור שאמורים להגיע, לפני הכנס. בכנס עצמו, תמיד כמובן היו המון המון קריאות, באמת כמו שאנחנו שמענו, לחזור לרצועת עזה, והפועל היוצא של זה, זה בעצם מה אתה עושה עם הפלסטינים, אז לכן היו שם גם כל מיני קריאות של טרנספר, ולעשות להם איזושהי עזיבה מרצון, שגם על התוכנית הזאתי דיברו, והאווירה שם הייתה אווירה באמת של חזרה לצבע הכתום, חזרה לגוש קטיף.

יוסי: אם אני אגיד שהייתה אווירה של התלהבות, אפילו התלהמות, אני מגדיר את זה נכון?

אלישע: אני לא יודע אם התלהמות, כי זה מילה קצת נגטיבית, אבל התלהבות לחלוטין! כלומר, יש כאן פתח, וזה מאוד מחזיר אותי לשאלה שלך, מה באמת היה עד השביעי באוקטובר, ומה מ? כלומר, עד השביעי באוקטובר, היו את החלומות האלה, אבל לא נפתח איזשהו פתח. כלומר, לא הייתה איזושהי סוג של סיטואציה שיכולה לאפשר את הדבר הזה, ופתאום, אחרי זה, אנחנו עכשיו רואים שצה"ל נמצא ברצועה, ולאורך זמן, ובטח באזור הצפוני של הרצועה, ואתה רואה שהדבר הזה, יש לו פתח, יש לו הזדמנות מאוד מאוד גדולה, ומה שהיה הזוי עד לפני שנה, פתאום עכשיו, לאט לאט, מתחיל להיות יותר ויותר מנורמל בחוגים האלה, והמטרה שלהם היא להשריש את זה קדימה.

יוסי: אז בעצם שבעה באוקטובר, ואני לא אומר את זה לשלילה, יצר עבורם חלון הזדמנויות.

אלישע: תראה, הם כמובן, זה לא שהמתנחלים רצו ש… חס וחלילה…

יוסי: לא, לא, לא, לא, ממש לא, זה ברור.

אלישע: … אותו סיפור. אבל מה שכן, זה שהמציאות יוצרת הזדמנויות. עכשיו, הדבר הזה, מבחינת ההתיישבות, בא לידי ביטוי לאורך כל התקופות. כלומר, לצורך העניין, ניקח לדוגמה קטנה את אביתר, למשל, אותו מאחז שנמצא באזור השומרון. ההתחלה שלו, כלומר, הרגעים הראשונים שהגיעו אליו קבוצה של מתנחלים, הייתה אחרי הפיגוע בצומת תפוח, שבה נרצח יהודה גואטה. כמה שעות אחרי הפיגוע בעצם, עלו לשם אותו גרעין של נחלה, שכבר היה גרעין מוכן, ובזה הם יודעים לעשות את זה טוב, שהה שמה מספר לא מבוטל של זמן, ואז כבר התחיל גם הקטע עם ערביי ישראל, ושומר החומות, היה כאן כאילו סוג של מבצע מאוד מאוד רחב, והם נשארו שם, והיום יש שם ישיבה והתחלה של יישוב. כלומר, הם לוקחים את כל המצבים שנוצרים במציאות, ומתעלים אותם להתיישבות. והדבר הזה קורה. עכשיו, עוד פעם אני אומר, זה לא שחס וחלילה הם מייחלים לפיגועים כאלה ואחרים, כן? אבל הם יודעים לקחת את הסיטואציה, ואז לתרגם את זה, כן. אגב, יכול להיות מצב יוסי, שגם החלטה בהאג למשל, כמו החלטה שיכולה להביא לעצירת המלחמה, או כל מיני דברים מדיניים, או לצורך העניין השמה על השולחן של תוכנית להקמה של מדינה פלסטינית מצד האמריקאים, זה גם יכול להיות סוג של חלון הזדמנויות מבחינת המתנחלים, לפרוץ פנימה לתוך השטח…

יוסי: ברור.

אלישע: … בתוך רצועת עזה, ולהקים איזושהי התיישבות כתשובת נגד. כלומר, יש מגוון מאוד מאוד רחב של סיטואציות כאלה.

(מוזיקה)

יוסי: עכשיו, כמה פעמים שהסברת עכשיו על הכנס, השתמשת במילה "הם". אז תעזור לי להבין מי הם האנשים שבאמת עומדים מאחורי המהלך הזה. הזכרת מקודם את ארגון נחלה, זה מהלך שמובל על ידי ארגונים, שתולות, פעילים? בוא תעשה לנו סדר.

אלישע: אז ככה, מי שעומד בראש הציר הזה, בראש המערכה הזאת, זה בעצם, כמו שאמרנו קודם, תנועת נחלה, שבראשה עומדת דניאלה וייס, אישה שהקימה לא מעט יישובים במהלך השנים. יחד איתה עומד ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, שהוא דמות פוליטית, דמות משמעותית מאוד בהתיישבות. יש לו גם כוח, בכלל לא מבוטל במרכז הליכוד, שנדבר על זה גם בהמשך, זה משהו שנותן לו הרבה הרבה כוח, ובאמצעותו הוא בעצם יכול להביא לאותם כנסים, ח״כים, ושרים וכו'. והם השניים שבעצם מובילים את כל המהלך הזה. עכשיו, לזה מצטרפים עוד המון המון ארגוני ימין שקיימים בשטח, והם הגיעו לשם גם כדי להביע סוג של סולידריות וגם כדי אתה יודע לקחת כאילו חלק בתוך המהלך המאוד מאוד גדול הזה. כשאנחנו מדברים על נחלה אנחנו מדברים על שבעה גרעיני התיישבות שבהם יש כ-500 משפחות, פחות או יותר, שמחולקים כבר לישובים מסוימים שאמורים להיות ביום פקודה, ברגע שהם יחליטו להיכנס ולהתיישב בשטח. ולזה צריך להוסיף בעצם את כל המון חבר'ה צעירים גם של הישיבות, חבר'ה מיהודה ושומרון, מהצפון, מהדרום שגם אמורים להצטרף לתוך המהלך המאוד גדול הזה.

[הקלטה]: דוברת בכנס ההתיישבות: ״איננו רק מדברים על התיישבות בחבל עזה, תנועת נחלה, מיד לאחר שמחת תורה והפרעות הנוראות שעברנו החלה בגיבוש גרעיני התיישבות.״

יוסי: אני מבין ממך, תקן אותי אם אני טועה, שהכנס הוא בעצם למעשה רק חלק קטן מתוכנית גדולה יותר, שעתידה לצאת אל הפועל ופועלת מאחורי כמה צירים.

אלישע: בהחלט. יש לנו בעצם כמה צירים או רבדים, שהמתנחלים עובדים בהם על מנת לגרום לאותו חלום שהזכרנו קודם להפוך למציאות. פעם אחת זה בעניין הפוליטי, כלומר כמה שיותר תמשוך או שתצליח למשוך שרים, חברי כנסת, עדיף גם שרים עם משקל סגולי כבד, כמו כאלה שיושבים בקבינט שיודעים להוביל החלטות, מה טוב. אתה מביא אותם שהם יחתמו על אמנות, על כל מיני דברים כאלה ואחרים, ראינו את זה גם בחומש, גם באביתר רק לפני כקרוב לשנתיים. זה הציר הפוליטי. עכשיו, כדי להביא לשם חברי כנסת והכל אתה צריך לייצר דעת קהל, וזה כבר סוג של ציר נוסף שזה בעצם, לנרמל את הרעיון הזה של חזרה לרצועת עזה, ולהשריש את הרעיון הזה בתוך דעת הקהל הישראלית ואת זה עושים בעצרות, הם כבר עשו סוג של משט לכיוון חופי עזה, שיירה של רכבים, עצומות של רבנים, מכל הבא ליד, מה שיש, כדי בעצם להגדיל את דעת הקהל הציבורית ובעצם להפוך את הרעיון הזה ממשהו ככה אתה יודע של חלומות באספמיה למשהו ממשי בקרב הציבור. הנקודה השלישית היא בעצם להכין את הכוח ליום פקודה, לפרוץ למעשה. יש שבעה גרעינים, שמורכבים ממשפחות, שהם כל הזמן מקיימות קשר ביניהם, מעצבות את עצמם ביחד, עושות פעילויות קהילתיות שלכל אחד מהם יש איזה שהוא סוג של של תפקיד מסוים. והם אמורים להגיע בשלבים הבאים, לשהייה, סוג של שהייה מאוד ארוכה בעוטף עזה. כלומר להיות קרוב מאוד, לאותם מקומות שאומרים להתיישב בהם מעבר לגדר, לחכות לסוג של סיטואציה שתצדיק את זה, כמו שהזכרנו קודם, אירועים כאלה ואחרים, החלטות מדיניות כאלה ואחרות, כל מיני…

יוסי: ולנסות לקבוע עובדות בשטח.

אלישע: בדיוק, ואז לנסות לקבוע עובדות בשטח במינימום זמן! וזה, זה המפתח. יש הבדל משמעותי אם הם כבר מוכנות לי כאן בעוטף, אני נותן את ההוראה ואז יש את הפרוץ מעבר לגדר ואז אני מגיע לשם. עכשיו, גם שם, אחרי שכבר הגעת לגדר, גם שם יש כל מיני צורות שבהם אפשר להתיישב, כלומר אפשר להגיע ולחזור כל פעם, כלומר להגיע להתפנות ולחזור, להגיע להתפנות ולחזור, ואז לאט לאט אתה מתחיל לנרמל את השהייה באותו שטח. אפשר להגיע לשם ולהגיד שזה רק עניין של חקלאות, כלומר יש שם איזה חווה חקלאית או איזה משהו. אפשר להגיע ורק להתפלל שם פעם ב ואז אתה נכנס עם כוח מאובטח אחרי שקיבלת אישור ואז התפילה הזאת הופכת לשהות של שבת שלמה והשבת הופכת להיות גם למוצאי שבת וכו'.

יוסי: דרך הזאת די מאוד ברורה מבחינת הכוונות, זה מעניין. עכשיו תגיד לי אלישע, ראינו את הקריאות, שמענו את הקריאות הציבוריות בצורה של הפגנות, חיילים בתוך עזה שמסמנים איפה יוקם גוש קטיף חדש, אפילו שירים של חנן בן ארי למילואימניקים, ועכשיו בכנס הזה השבוע- עד כמה באמת זה רצון העם? עד כמה הרעיון הזה של שיבה לעזה זוכה לתמיכה רחבה אם בכלל, או שמדובר במה שנהוג לכנות קיצוניים בלבד?

אלישע: אז זהו אז קשה מאוד להגיד, אני בכל אופן לא יודע להגיד. אבל אבל מה שכן אני יודע להגיד, זה שהרעיון הזה הוא יותר מנורמל ממה שהוא היה לפני. כלומר, כל שבוע שחולף, וכל אירוע שאותם אנשים עושים, אז פתאום עוד אחד חושב על זה ועוד אחר חושב על זה, ופתאום הדבר הזה שהיה נראה לנו מאוד הזוי ומאוד משיחי, לאט לאט… עכשיו אני לא מדבר כאן על התקשורת ועל האולפנים, כן? אני מדבר על השטח. יכול להיות שבחור צעיר לפני שבוע שבועיים בכלל לא שמע על ההתיישבות בחבל עזה ופתאום הוא מגיע לאיזה שהוא כנס. עכשיו יש עוד נקודה חשובה, משקיעים מאמץ מאוד גדול דווקא בתושבי הדרום! כלומר רוב הכנסים שהם עשו עד עכשיו התקיימו בדרום! למשוך לא רק את אותו קהל שכבר ידוע שיגיע מיהודה ושומרון, אלא קהל דרומי, אוקיי? שזה גם דבר מאוד משמעותי. עכשיו כשבחור צעיר שגר בבאר שבע או באופקים, או בשדרות, או בנתיבות, שהוא לא שמע בכלל על מה זה חבל עזה, פתאום מגיעים אליו ליישוב או לעיר, ויש איזה אתה יודע, איזה סוג של איזה שיח או איזה חוג בית כזה, אז הוא מגיע ושומע, והוא אומר בוא'נה, החבר'ה האלה, יש להם כאן תוכניות, אנחנו נקים יישוב שנמצא ליד הגדר, יאבטחו אותנו, נחלק שטחים. אני יכול גם להגיד לך שיש צוותים בתנועת נחלה, שחילקו את השטח יוסי, גם לחלקים של תיירות, חלקים של חקלאות, אזורים של בנייה רוויה, כלומר הם באים מאוד מוכנים.

[הקלטה]: דוברת בכנס ההתיישבות: ״גרעין מעוז, גרעין המיועד להתיישב בחוף דרום. גרעין חסד לאלפים, גרעין התיישבות החרדי לחבל עזה. גרעין התיישבות ישי…״ (מחיאות כפיים)

אלישע: אתה לא תפתיע אותם והם לא יתמהמהו לרגע. כלומר, ברגע שהם יחליטו על הדבר הזה, הדבר הזה יקרה מאוד מהר. אני יודע את זה, כי גם ראינו את זה לנגד עינינו במה שקרה גם בחומש וגם באביתר. כלומר, באביתר הקימו שם מיני מיני יישוב תוך שבוע-שבועיים. הם יודעים לעבוד ולעבוד מהר.

יוסי: בתחילת השיחה שאלתי אותך עד כמה ריאלי היה החלום לחזור? אבל אחרי שבעה באוקטובר ואחרי כל מה שסיפרת לנו, אני שואל אותך שוב, חזרה לגוש קטיף, החלום ריאלי יותר מתמיד?

אלישע: תראה, אני אגיד לך באופן אישי, אני לא חושב שהדבר הזה ריאלי במציאות הזאת. אתה יודע, יש המון המון דיבורים, וכל העולם בכלל סוחב לאיזושהי רשות מחודשת פלסטינית, או לאיזה שהיא הנהגה מקומית ברצועת עזה, ומה גם, אולי יותר מהכל, אנחנו עוד באמצע לחימה, צריך להחזיר הביתה מספר לא מבוטל של חטופים. יש עוד… יש כל כך הרבה דברים שצריך להתעסק בהם עוד…

יוסי: כן אבל אני לא ראיתי ש… אני לא ראיתי שיש לנו חטופים והרוגים במספרים עצומים וכואבים, שזה הפריע לאנשים שנחשבים למנהיגים בולטים מאוד לרקוד שם בשמחה כאילו מדובר בשמחת בית השואבה.

אלישע: נכון, זה די צרם, אבל אם הייתי שם את עצמי בנעליים של מגינם, אז הייתי אומר שהם רקדו לצלילי שירים של… שמעודדת החזרת החטופים ולשלום החטופים, כלומר זה היה, זה מה שעמד מאחורי הדבר הזה, אבל זה בהחלט תמונות שאתה יודע שבתקופות כאלה היה עדיף להימנע מהם. אבל אני אגיד לך משהו לגבי מה שאמרת קודם, אני לא חושב שהדבר הזה ריאלי. אבל, וזה אבל גדול, אני גם לא חשבתי שתהיה התיישבות מסוימת בחומש או באביתר, ואני כל הזמן חוזר על שתי הדוגמאות האלה כי בהתחלה בכלל, כל אחד מי שהכיר את התנאים ואת השטח ואת הפעילויות, לא בכלל האמין שהדבר הזה יכול ככה לקרות. והדבר הזה קרה לנגד עינינו. כלומר ראינו את הדבר הזה קורה, ראינו את דניאלה וייס ואת יוסי דגן מקימים יישובים וראינו את זה רק לפני כשנתיים! נכון שהדבר הזה שונה ביהודה ושומרון לבין הרצועה עצמה. אבל הם הוכיחו לנו לאורך כל השנים שבסופו של דבר כל מה שהם חולמים, וכל מה שאנשים אומרים עליהם…

יוסי: הם גם מגשימים.

אלישע: בדיוק. ובסופו של דבר הם הם ככה מגשימים. עכשיו אני אגיד רק נקודה אחת לגבי נתניהו. הם בשיחות שלי איתם, גם עם אנשי נחלה וגם עם לא מעט ראשים מכל הדבר הזה, אומרים שהשיטה של נתניהו עכשיו, שהוא יושב על הגדר ולא מדבר על היום שאחרי, היא השיטה שמשרתת אותם! יותר מזה, הם טוענים, שאם הוא לא היה רוצה שהדבר הזה יקרה, הוא היה מונע משרים ומחברי כנסת להגיע לאותם כנסים שהם עושים ולקחת בהם חלק.

יוסי: ואין מצב גם שנתניהו לא ידע שהם מגיעים לשם! אלישע בן קימון, כתב ״Ynet״ ו״ידיעות אחרונות״ בשטחים, תודה רבה.

אלישע: תודה רבה יוסי.

(מוזיקה)

יוסי: ועד כאן ״הכותרת״ להפעם. אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, אז כדאי לכם אתם מוזמנים לדרג אותנו או להגיב לנו מה אתם חושבים על התנועה ליישב את עזה מחדש.

את ״הכותרת״ אפשר למצוא גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד וברכב. אם הגעתם עד פה, אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו עם רונן ברגמן, על מטרות המלחמה המתנגשות. חפשו את הפרק: ״הימשכות המלחמה ושיחרור החטופים, לא הולכים ביחד״.

תחקיר הפקה ועריכה גיא סלם ועדן דוידוב.

אני יוסי פישר, וזאת הייתה ״הכותרת״.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

8 views0 comments

Commentaires


bottom of page