הכותרת בסדרת מפגשים עם בני משפחות החטופים, והפעם: איציק גרלנטר.
הפגישה האחרונה לפני החטיפה, הגעגועים "סתם לשבת על בירה", התגובות מהסביבה על היציאה למסיבה - והמסר מכאן: "תהיה חזק, אנחנו עושים הכול בשבילך". ראיון עם אסף גרלנטר בנו של של איציק גלרנטר החטוף בעזה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/03/2024.
[מוזיקת פתיחה]
הגר: אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.
[מוזיקה ברקע]
אסף: אבא, הוא קודם כל, בחור מאוד מאוד מוצלח, הוא מסוג האנשים האלה, שאני תמיד רציתי להיות כזה, שכשידברו עליהם מאחורי הגב אז יגידו, בוא'נה, זה אחלה גבר. אחלה גבר.
[מוזיקה ברקע]
הגר: זה אסף גלרנטר, הבן של איציק שנמצא בשבי בעזה. בסדרת פרקים מיוחדת של אסיפת הורים, אנחנו ניפגש בכל פעם עם בן או בת משפחה אחרים וננסה להבין מה מתחולל בראש ובלב שלהם. נדבר על הדאגות, על הפחדים והחלומות, על המלחמה ועל התקווה. איתנו באולפן אסף גלרנטר. (הגר כוכבי מצליחה להגות את שם המשפחה נכון)
אסף: יפה מאוד.
הגר: יש.
אסף: זה הצליח. זה הצליח.
הגר: אמרתי את זה טוב. זה הצליח. אסף, ממש תודה שבאת.
אסף: תודה לכם שהזמנתם.
הגר: ספר קצת על עצמך.
אסף: אני אסף בן 28, הבן של איציק גלרנטר. עכשיו זה הפך להיות מין כזה... מי אתה? אני אסף, אני הבן של איציק. הבן של... מתגלגל בדיוק. ראשון לציון, סטודנט. ועכשיו כמו כולם נראה לי, כמו כל המשפחות, עסוק במין איזשהו מאבק כזה להחזיר את היקירים הביתה.
הגר: כן. אנחנו אתכם במאבק הזה. ספר לי על השבעה באוקטובר שלך. איפה אתה היית? מה אתה עשית?
אסף: קודם כל, אני גר בראשון, אז בשעה 6:29 התחילה סירנת אזעקות. נראה לי שמהאזעקה השנייה או השלישית, כבר התחלנו להבין שמשהו חריג קורה. אני לא גר עם ההורים, אבל ממש כמה דקות אחרי מתחיל כזה הסבב של מה קורה, מה העניינים, מה שלומכם, מה המצב, כולם בסדר עם הטילים וכאלה. ומאבא שלי אין מענה. בעצם אנחנו מבינים שהוא לא עונה. מתחילים לחשוב, טוב, אולי הוא עוד ישן, אולי הוא עוד לא התעורר, אולי הוא בממ"ד, ושם ככה מאיזה בעיית חוסר קליטה. מין רצון כזה לשדר אופטימיות גם לעצמך. זהו בעצם, עוברות השעות. בשעה תשע בערך, אחי הקטן מחייג אליו ומקבל ממנו איזשהו סמס חוזר כזה. ״אני לא יכול לדבר, אדבר איתך אחר כך״ עכשיו במצב של טילים, כבר כמה שעות, כשמישהו חוזר אליך במין הודעה כזאת, משהו קצת חריג, זה כבר לא, לא נורמלי. זהו, מנסים בעצם לתפוס, מנסים להבין, מנסים לראות מה קורה, אחותי מחייגת לאשתו של חבר הכי טוב של אבא שלי, קוראים לו איתי, והיא אומרת לה שאיתי במסיבה. בחשבון די פשוט אמרנו טוב שאם איתי הלך למסיבה, אז גם אבא שלי הלך למסיבה.
הגר: ולא ידעתם את זה קודם.
אסף: לא ידענו, ההורים שלי גרושים, ובאותה שבת, זה היה שבת שאנחנו אוכלים אצל אמא שלי. אז גם לא הכרנו מה שנקרא את ההשתלשלות, את יודעת כמו כזה בארוחת שישי, מה קורה מחר, בונים לו״ז, עושים איזשהו.
הגר: כן.
אסף: אז לא ידענו ולא הכרנו, וברגע שהיא אמרה שאיתי, זכרונו לברכה, נמצא במסיבה, אז עשינו את הקישור. זהו, ואז מתחיל בעצם מסכת טלפונים. ו... לנסות להבין, ונראה לי כמו כל אזרח במדינת ישראל, לגבש איזושהי תמונה על מה קורה ובסביבות הערב, אנחנו כבר, מה שנקרא מתחיל גם כל הרצף אירועים שכולם, ההודעות, אז פתאום, משני V בוואטסאפ, זה הפך ל-V1, וה-SMS שדיברתי עליו, והשיחה שכבר מצלצול, כבר אין צלצול.
הגר: וואי...
אסף: כן, ואז אנחנו בעצם מתחילים להבין שהוא... לא עונה ואז כשמתחילים להיכנס לעניינים, מנסים בכלל להבין מה זה המסיבה הזו, היא מספרת לנו שאיתי זכרונו לברכה, היה במסיבה, אני אומר, אוקיי, איזה מסיבה?
הגר: וואי...
אסף: גם, את יודעת, כל מי שאני מדבר איתו, ואז זה כזה, טוב, ״מאיפה אבא שלך נחטף?״
הגר: [המהום הקשבה]
אסף: הוא היה במסיבה.
הגר: [המהום הקשבה]
אסף: וזה כזה, מה הוא עשה, מה הוא עשה במסיבה?
הגר: [המהום הקשבה]
אסף: ועם הזמן כשהתחלתי ככה לענות על השאלה הזאת, התחלתי להבין שזה משהו שאנחנו כחברה, יצרנו לעצמנו.
הגר: תסביר.
אסף: ש... למה זה לא נורמלי שבן אדם בן חמישים ושש ילך למסיבה? זה, אני חושב שלכולם מגיע לחגוג באיזושהי דרך כזו או אחרת.
הגר: אני חושבת שאחד הדברים הבאמת דרמטיים, מבחינה התפיסתית, זו המחשבה שזה באמת יכולה להיות כל אחד מאיתנו, כאילו, ממש...
אסף: וכשיורדים לפרטים של המסיבה, של מי היה שם, ואתה מתחיל להכיר פרצופים ולהכיר שמות ולהכיר את המשפחות, בעצם אתה מבין שכולם היו שם. כן. מכל הגילאים וזה, משהו שלדעתי אנחנו יצרנו לעצמנו שהוא כזה קצת חריג, עכשיו כן, זה קצת חריג באיזשהו מקום, אבל הוא הלך למסיבה, הוא הלך ליהנות, הוא הלך עם חברים, והם ניסו לעשות שמח כמה שאפשר.
הגר: אז היום אתה ככה, במקום יותר טוב עם המידע הזה.
אסף: היום, אני מבין כמו כל דבר אחר בחיים, שבסוף אתה צריך... לראות איפה אתה לוקח ומחליט לקחת את הדברים שהלכו איתך מה שנקרא קדימה בצורה טובה.
הגר: כן.
אסף: אז בהתחלה הייתי אומר כן, הוא היה במסיבה, וזה כזה מה שנקרא מתכווץ ומחכה לתגובה של ״מה הוא עשה במסיבה?״, אבל הרוב זה תמיד כזה, ״אה איזה אבא קול,״ ״אה הוא היה במסיבה״, ״איזה אבא מגניב,״״ אה באמת״, אה כזה.
הגר: כן, ממש.
[מוזיקה דרמטית ברקע]
אסף: אז אנחנו מתחילים להבין שהוא היה במסיבה, מתחילים להבין מה קורה בכלל בפסטיבל נובה. מתחילים לשמוע, מתחילים ככה להגיע כל מיני שמועות, פתאום מתחילים לרוץ סרטונים. את יודעת, הכל מתחיל לרוץ כזה...
הגר: כן.
אסף: מהר, ואנחנו בעצם מבינים שהוא שם, ומבינים שאין איתו קשר. מאותו רגע בעצם נפתח איזשהו חמ״ל בבית, ככה, כל אחד, כל מי שיודע, כל מי שהיה בפסטיבל, בבקשה לעדכן, בבקשה לספר, בבקשה לשתף וזה ובאמת מתחילים לרוץ הסרטונים, ולרוץ התמונות וההודעות, ופתאום ההוא שניצל, ופתאום ההוא מדבר, ופתאום... ואז אנחנו יום אחרי, ביום ראשון, מקבלים איזשהו סרטון, שכזה רץ בטלגרם כזה, שהוא יוצא מהמסיבה בשעה שש וחצי וזה היה איזשהו כזה סימן חיים שקיבלנו ממנו, נראה רגוע, הוא נראה שלו, בתיאור מדויק לאבא שלי בסיטואציות כאלה.
הגר: [המהום הקשבה]
אסף: נראה נינוח, הולך לרכב, ואז בעצם מתחיל להבין שהוא התחיל נסיעה הביתה, בעצם כשהכל התחיל, הם לקחו את עצמם ויצאו חזרה הביתה ובסביבות שבע, הם כבר הותקלו, ובעצם שלושת החברים שהיו איתו ברכב נרצחו ולגבי אבא שלי, אנחנו... אין לנו מושג. ככל שהזמן עובר, את יודעת, אנשים כזה... ״טוב, הוא נחטף״, ״טוב יש סרטון שלו״,״ טוב הוא, לא עלינו, נהרג״, עוד שם, עוד שם, עוד שם, עוד שם.
אז בשבוע הראשון יש לך חוסר ודאות, ובשבוע השני יש לך חוסר ודאות ואנחנו כבר מגיעים ל-100 פלוס ימים של חוסר ודאות, של בלי אסמכתא, מה שנקרא, רשמית. אחרי חמישה ימים, ביום חמישי של אותו שבוע, מגיעים אלינו הקצינים המלווים, ומעדכנים אותנו שהטלפון של אבא שלי נמצא ברצועה, צפון הרצועה וזה בעצם הסבירות הנמוכה והאינדיקציה המודיעינית הנמוכה שהוא בפנים. אין איזשהו סרטון, אין איזשהו סימן חיים, אין איזשהו תמונה, אבל הוא, לפי האינדיקציה ולפי הטלפון, הוא בפנים. זאת אומרת, זה מה שאומרים לנו הקצינים המלווים.
הגר: כן.
אסף: האמונה מתחילה לעבוד, אתה אומר, אני לא יודע, אבל אני רוצה להאמין שהוא חי בפנים. זה אבסורד להגיד את זה, אבל אני רוצה להאמין בכל ליבי שהוא חי, חטוף.
הגר: הרגע הזה, שהבנת שהוא ככל הנראה נראה חטוף, איך מתחילים לעכל את זה, להתמודד עם זה?
אסף: אז אני אגיד לך מה, אני בחור קצת יותר ריאלי, וממש במשפחה, אני זוכר שדיברנו על זה, היה לנו מין כזה, אחותי כל הזמן אמרה לי, למה אתה לא רוצה להגיד שהוא חטוף?
הגר: למה אתה לא?
אסף: אני חושב שזה היה איזשהו משהו פנימי בתוך עצמי של, לא רוצה לצפות למשהו שחלילה לא יקרה, אבל בגלל שאין לנו עדיין את הידיעה עד היום, שהוא בוודאות בפנים, אז זה משהו שאני בתור אדם קצת יותר ריאלי, משדר לעצמי כדי חס וחלילה להכין את עצמי לכל תרחיש כזה או אחר שיהיה. אחותי נגיד מהיום הראשון אמרה, הוא חטוף, בוא ומפה מתקדמים.
הגר: כן.
אסף: ולהבין, לקבל בטח, לקבל בעצם את הדבר הזה. אני חושב שזה מסוג הידיעות שאתה, אני, וכל שאר המשפחות שנמצאות בסיטואציה הזאת, זה תמיד שואלים אותי מה, איך אתה עם הסיטואציה? ואני אומר, תשמע, לא יודע, תפס אותי לא מוכן. אתה יודע, זה מן חיוך כזה מנחם, אבל את כולם זה תפס לא מוכן, אבל איך מתכוננים לידיעה כזאת?
הגר: כן.
אסף: רגילים לחיי היומיום של, אה, אוקיי, יש פה איזה פנצ'ר, או פה יש איזשהו נכשל במבחן, או פה יש איזשהו...
הגר: כן.
אסף: משהו ש… את יודעת, כביכול נראה לנו כזה בומבסטי. יואו, הלך לי היום. מה עכשיו, איך אני, האוטו לא מניע, איך אני עכשיו... אז אתה מתמודד עם הידיעה שאתה, או, בוא'נה, מי מכין אותך לזה? כזה.
הגר: ספר לי על השגרה שלך. מה, איך היא נראית? אתה קם בבוקר, ומה?
[מוזיקה ברקע]
אסף: אני יכול להגיד שבימים הראשונים הייתי די, אה... הייתי די אאוט. אולי בגלל שאני לא קיבלתי איזושהי ודאות כלשהי. או איזשהו סרטון, או איזשהו תמונה אז בימים הראשונים מאוד מאוד מאוד עבדנו כל המשפחה. אגב, המשפחה המדהימה שלי היא חבורה של, את יודעת, לוחמים מנטלית וחזקים ברמה לא סבירה והיינו כולנו במין סוג של עבודה סביב הדבר הזה. קודם כל, רק בכלל כדי להבין מה הסטטוס שלו. אז בימים הראשונים היינו יותר אאוט, ויותר עסוקים בזה כדי לנסות להבין. עכשיו, בואי, גם מה זה שגרה? זה לקום בבוקר, ממה שאתה מצליח לישון בימים הראשונים. נרדם מאוד מאוד מאוד מאוחר בלילה, קם מאוד מאוד מוקדם בבוקר. סתם כזה בלי קשר, אתה תלך לישון נניח בתשע זה לא לישון, זה באיזשהו שלב הגוף מכבה עצמו. אז היינו סביב זה, ועבדנו סביב הדבר הזה כל היום מהבוקר. עד הלילה, וככה הייתה נראית השגרה. כאילו לקום, היינו כולנו ביחד, התקבצנו אצל אמא שלי, בעצם כל הזמן סביב הדבר הזה, ואין באמת שגרה.
הגר: כן.
אסף: אתה קם, עובד סביב הדבר הזה, מנסה להבין, מנסה לקבל מידע, מנסה לשאוב מידע, מנסה לראות. כאילו, אני חושב שבחיים לא נגעתי בטלפון בכמות זמן מסך הזאת. ואת יודעת, כל היום זה כזה, טלגרם חדשות, Ynet, ומה קורה, והם מפרסמים, ולא מפרסמים, ואני זוכר שכזה כל יום מחכים להצהרה של דובר צה"ל.
הגר: בטח.
אסף: זה הפך את הפרק. זה כזה, זה הפך את הפרק.
הגר: ואני מזדהה עם זה מאוד, כן.
אסף: אז ככה הייתה השגרה, ובאיזשהו שלב הכרנו את מטה החטופים, שאני חושב שזה המקום הכי טוב, והכי נכון, והכי מכיל ועוטף, שפגשתי אי פעם.
הגר: וואו...
אסף: זה קבוצה של, אני בכוונה אומר את זה, כדי ככה, ואז אני אסביר על מה שנקרא, על השגרה החדשה במרכאות, אבל, זה קבוצה של אנשים אלופים, באמת, מתנדבים, מדהימים, שהקימו איזשהו חמ”ל עם המשפחות ביחד, וזה הפך להיות מטה , זה מטה עוטף, זה מטה מחבק, זה מטה מבין, מכיל.
הגר: כמה חשוב.
אסף: עכשיו, את יודעת, לפעמים אנשים שואלים אותי, אוקיי, איפה אתה? אני אומר, במטה. הם אומרים, מה אתה עושה כל היום במטה? עכשיו, ככה, אם להיות גלוי, אני לא מהוגי הרעיונות, ואני לא מחלוצי המאבק, מה שנקרא, בתוך המטה, ועושה את כל ה... אני פשוט, יש לי שם מתחם מדהים שכולם מבינים אותי, וכולם איתי באותה סיטואציה ומה שיפה, זה שהשיחה בינינו היא לא... מה, איתך יש משהו חדש?
הגר: כן.
אסף: אז כולם מבינים שאין. אתה פשוט מגיע לשם, ויש לך שם את הכל, כל מה שאתה צריך באמת, בכל פרמטר כזה או אחר וזו נהייתה השגרה החדשה , כאילו, קמים, מתארגנים, הולכים משם.
הגר: כן. מצליחים לעבוד? מצליחים ללמוד?
אסף: אני לא עובד, אבל ללמוד זה נראה לי דבר שהוא לא הגיוני בסיטואציה הזאת.
הגר: כן.
אסף: בטח לא משפחות, ואני ככה, בתור אזרח במדינה, אני אגיד שלדעתי גם חיילי המילואים. נראה לי לחזור מהאירוע הזה ולשבת בכיתה ללמוד ולהמשיך את החיים כתיקונם, זה נראה לי לא אפשרי בכלל.
הגר: כן.
אסף: אז אני מודה שאני לא מצליח ללמוד, אבל אני זכיתי בחברים טובים טובים טובים לכיתה, שדי כזה אמרו לי אסף אתה תהיה רגוע, הכל עלינו והמכללה גם נתנה מעטפת תמיכה, והבינה, והכילה את הסיטואציה. אני חושב שזה גם אירוע שאף אחד לא יודע איך באמת זה. אז כאילו אני לא אגיד מן הסתם, כי אני תמיד מעריך דברים, אבל נראה לי זה ברור, כאילו איך אנחנו יכולים עכשיו ל...
הגר: אז דיברנו על השגרה החדשה שהשתנתה מאוד. מה אתה חושב שכל המצב הישראלי, מה אתה חושב שכל המצב הזה בכלל שינה בך.
אסף: זאת אומרת, בוא נהיה פילוסופים לרגע, בוא נצלול לעומקי הדברים...
[מוזיקה]
כשאנשים מדברים איתי ושואלים אותי איך אתה חווה את הימים האלה, אז אני משתדל לקחת מכל דבר קצת, ואני חושב שאצלי זה שינה, קודם כל זה נתן לי פרופורציות לחיים ברמה שאי אפשר לתאר חשבתי שהבנתי מה חשוב בחיים, והיום בגיל 28 אני באמת מבין מה חשוב בחיים. החלטתי שאני לוקח גם את הדברים, כביכול גם את השיעור הטוב שיש בדבר הזה. למדתי מה זה סבלנות על אמת, כי אתה מחכה כבר 100 פלוס ימים לאיזשהו סימן, וזה לחכות בסבלנות. לקחתי מהדבר הזה, את היכולת לסווג בין הדברים, כמו שאמרתי, החשובים והחשובים פחות, לקחתי את היכולת להאמין בצורה מלאה, באמת בלב שלם, שיהיה בסדר, כי אחרת הדבר היחיד שיש לנו כרגע זה זה. ולקחתי על, אני לא יודע איך לקרוא לזה, אבל באמת לנסות להסתכל על הדברים היותר טובים שיש באירוע הזה. שאת יודעת מדבר עם חברים מהמטה, וזה כזה, וואי, זה שותפות גורל. מי האמין שזו השותפות גורל שתהיה בינינו? אבל זה משפחה, לכל דבר ועניין ולקחתי את היכולת שלי להסתכל על דברים בצורה אחרת בחיים.
הגר: כן ותגיד, אתה כאן, ואתה חזק, ואתה אסוף, ואתה מדויק, ואתה ריאלי, כמו שאתה אומר, אתה גם מצליח אבל להתפרק?
אסף: לא. לצערי לא, אבל זה לא מתוך איזשהו רצון, להיות המאצ'ו שלא נשבר. זה קטע כי את שואלת פה באמת את כל השאלות שאני חווה בשאלות היום יום מאנשים ומחברים קרובים ומאנשים שאכפת להם ודואגים ואני אומר אני חושב שכשאני אדע אז אני אתפרק. כאילו כרגע אתה צריך להיות אסוף אתה צריך להיות חזק אתה צריך להיות זה אגב לא רק בשבילך זה נראה לי גם בשביל סובבים אותך ופתאום אתה מגיע לכמו שאמרתי לצורך העניין , למטה או איזשהו מפגש עם משפחות וכולם קשה להם. אבל פעם אחת אתה בשבילו ופעם אחת הוא בשבילך וזה פינג פונג מטורף כי כי מי האמין...
הגר: שכמה משמעותי.
אסף: ברמות אבל נראה לי שהגיע רגע אז אני כן נמצא את הזמן מה שנראה.
הגר: דיברנו על המטה ועל הבאמת קבוצת שייכות הכל כך תומכת ועוטפת אבל מה קורה מחוץ למטה אתה יודע הסביבה לא יודעת, אתה אתה יוצא אתה רואה את העיר מלאה, אתה רואה חנויות מלאות, מה זה עושה לך?
אסף: אני חושב שאני יכול להבין את כולם בסוף בחנויות המלאות, זה מצד אחד אותו בעל עסק שגם צריך להתקיים ואותו קונה, יכול להיות שזה לוחם שחזר ממילואים וכרגע זה הזמן שלו, או פתאום אתה הולך ויושב רואה איזה שולחן מלא ככה יושב על בירה ואתה אומר יש מצב שזה הפורקן שלהם לאותו רגע ויכול להיות בלי שאנחנו בכלל יודעים מה, דוד שלו הוא נרצח במסיבה ומבחינתו זה ה... אין לי חלילה איזשהו כעס, יותר מזה אני אגיד לך, אני גם מאוד מעריך את החברים הקרובים שלי שאומרים לי הלו, אתה, גם אתה גם צריך, כאילו אני אני לא יוצא ולא חוגג ולא מצליח את זה, אבל אם הצלחתי לשבת עם החבר’ה שלי לאיזשהו בירה, רגע בניתוק סיטואציה, אז אני חושב שזה נכון ואני באמת באמת באמת לא שופט אף אחד. כי אי אפשר לדעת מה מה הסיבה שהוא שם.
הגר: נכון, נכון
אסף: ופתאום באיזשהו מחזה אתה עובר בתל אביב, אתה רואה בר מפוצץ בחיילים על מדים ״מה זה?” מבינה? ואתה מסתכל ואתה אומר וואלה החבר׳ה האלה אשכרה עכשיו... עכשיו אז אני לא שופט אני גם מבין. אגב זה גם אחד הדברים שלקחתי, ממה ששאלת אותי מקודם, להסתכל על החיים בצורה קצת אחרת.
הגר: כן, וואו, ספר לי על אבא, על אבא, על הקשר ביניכם, על המשפחה שלכם.
אסף: אבא, אבא איציק. אבא הוא קודם כל בחור מאוד מאוד מוצלח. הוא מסוג האנשים האלה שאני תמיד רציתי להיות כזה שכשידברו עליהם מאחורי הגב, אז יגידו בוא'נה זה אחלה גבר. אחלה גבר. זה דברים שבתור ילד בן של מה שנקרא אתה פחות רואה, כי בתוך המשפחה זה הרבה יותר קל, פה לכעוס שם לריב שם מתפוצץ, משפחה לא בוחרים וזה וכל בן אדם שאנחנו מדברים איתו וששומע ושמתעניין וש... בוא'נה אבא שלך אחלה גבר בוא'נה תותח אבא שלך. זה אבא שלי תותח בוא אחלה גבר. הוא ביצועיסט ברמה מאוד מאוד גבוהה, הוא איש של פרויקטים, וזה משהו שבעצמי אני רואה את זה, שאני גם אוהב, כאילו לקחתי איזשהו תהליך ולרוץ איתו קדימה. הוא אבא מעולה, שאני אכניס פה רגע איזה בדיחה פרטית של הבית, אבל זה אבא שאתה מחייג אליו ואומר לו ״אבא תקשיב אני שעתיים נסיעה מפה ואני צריך איזשהו... איזשהו מצב שאולי תוכל ככה”, אבל אז תמיד המשפט הקבוע זה היה כזה, “כמה דקות אני חוזר אליך”, הוא היה מנתק ואחרי כמה דקות הוא היה מחייג עם פתרון. עם פתרון מלא. בלי יכולת לזה, והוא סבא מדהים, כי אחותי ירדן יש לה שתי בנות, אורוני ומיה ובעצם מיה זה הנכדה הראשונה שלו והוא סבא מדהים, הוא סבא פעיל, הוא סבא לוקח, הוא סבא יוזם מפנק, את יודעת כאילו, כל הדברים הטובים כזה, אז גם כאבא כאיש משפחה והקשר בינינו, תשמעי, אני הבן האמצעי, יש את אחותי, אותי ויש לי שני אחים קטנים תאומים, עומר ועילי וכשהתבגרתי וככל שגדלתי, הרגשתי כאילו תמיד אני כזה, אנחנו באיזשהו מין תחרות כזה, אני וגיל הנעורים ה... אני לא רוצה להגיד איזושהי מילה אבל בגיל שאתה חושב שאתה יודע הכל, כן? והוא שועל שיודע שעבר כמה דברים ויודע כמה דברים, אז היה לנו תקופות שפחות היינו ביחסים יותר טובים אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שהוא טעה והסיק את המסקנות ממה שעוד לא טעיתי בכלל, מבינה? אז… אז שם התחלתי להבין ולהסתכל על זה בצורה אחרת וככה להעריך הרבה יותר אז הקשר בינינו היה קשר בין אבא לבן, כזה שני גברים, בעיקר בירה, מי לא רוצה בירה? כולם רוצים בירה.
הגר: קראתי ראיון של אחותך, של ירדן היא אמרה, אפילו כתבתי את זה, ״אבא צעיר בגילו במראהו בראשו ובתפיסתו הוא חי חיים קלילים״.
אסף: קודם כל, חתיך על, בוא נשים את הדברים על השולחן.
הגר: אוקיי...
אסף: אבא צעיר, קודם כל בן חמישים ושש, אני חושב שזה גיל צעיר .
הגר: כן, לגמרי.
אסף: הוא צעיר בגילו, הוא צעיר בנפשו, תשמעי, בסוף לקחת החלטה שאתה נוסע למסיבה של יומיים, או לא יודע כמה זמן, אני אני חייב שהוא יחזור כדי להגיד, לא תגיד, מה תכננת על כל השלושה ימים? תכננת על חלק? מה? מה? מה קרה שם? אבל כן לקחת החלטה לנסוע למסיבה וככה אור הבוקר…
הגר: וואו...
אסף: זה קטע, כי כל החיים הוא לא היה איזשהו קרחניסט כזה, את יודעת ש”איפה אבא שלך?״ במסיבה. לא קרה כן, אבל כן חי חיים יותר קלילים והוא נהנה מהחיים, הוא אוהב את החיים, הוא עוד אוהב ללכת להופעות חיות, אני זוכר, אני כאילו יודע שזה הקטע בינו לבין אחותי, תמיד הולכים להופעות חיות ביחד ותמיד היה ביניהם איזשהו את… זה היה שלהם כזה כן ואהב את החיים, ואם זה אומר בלבוש במראה, בגישה, בבירה הזאת של, כזה יאללה בוא נשתה בירה.
הגר: תגיד ועם הגישה הזו, עם כל מה שאתה מספר על אבא אני מניחה שעובר לך בראש, מה קורה איתו שם מה הוא חווה, מה עובר, איך הוא מסתדר.
אסף: בבדיחות בינינו בבית, שאנחנו מדברים על זה, אנחנו צוחקים על זה שהוא כבר הפך להיות שם מנהל עבודה והוא, הוא לקח איתו כמה חבר'ה והם עכשיו, הוא כבר מדבר איתם ומסביר להם על הבית שהוא בנה ועל איך הוא עשה ומה הוא תכנן ואיך הוא איזה, וזה משהו שהוא מוכר, זה משהו שהוא מכיר, הוא ככה, כל מי שדיבר איתנו, תמיד זה היה כזה, אבא שלך בחור חזק, הוא חזק, הוא חזק, אבל אתה יודע, הוא חזק, הוא חזק, הוא חזק, אז הוא חזק פיזית ומנטלית ואני מאמין שהוא מחזיק שם ובאמת, באמונה מלאה שהוא שם הוא מחזיק שם את עצמו בצורה טובה ותקינה ואני מאמין שהוא כבר התחבר שם, מה שנקרא, כמו שאמרתי עם חבר'ה והם הוא בסוף הוא גם יחסית מהבוגרים שם אז אולי הוא גם לקח את דמות האב שם, בתקווה שהוא עם עוד אנשים והוא לא חווה לבד את האירוע הזה.
הגר: כן, בוא נדבר רגע, אני, מעניין אותי לדעת על הסביבה, לתגובות מהסביבה. יש תגובות שמתאימות יותר, שמתאימות פחות איך אתה חווה את זה?
אסף: קודם כל, בהזדמנות זו, כן, אני אני אגיד תודה לכל הסביבה, לא מובן מאליו בכלל וכל הזמן אמרתי שאני רוצה שהוא ממש יחזור גם כדי שנספר לו כמה אנשים דאגו לו, וכמה אנשים דאגו לנו כבית ובסוף לא יודע, לדעתי לפחות זה אומר משהו הסביבה מדהימה תשמעי כולם, כולם באמת חברים מפעם וחברים קרובים והחבורה שלי מהבית ומכל פלטפורמה כזו אחרת שהכרת הסביבה דואגת ושואלת ומתעניינת ויש משהו ב… את יודעת אנשים שואלים, איך אתה? אז אני לפני שכל האירוע זה קרה הייתי, היה לי טוב. היה לי טוב בחיים, כל… הכל… התעסקנו בדברים, אז "איך אתה?" זו שאלה כזאת של "איך אני? לא יודע.", בטח, חלילה לא בקטע של לדבר על עצמי, אבל כשאני, כל אדם ששולח לי איזושהי הודעה או איזושהי תמיכה, אני חושב שאני באמת משתדל גם לחזור ולענות ולהגיד תודה רבה ולהעריך את הדבר הזה שמישהו שלח בכלל כאילו והתעניין וחשב ורצה ודאג... הסביבה היא מדהימה, כאילו גם חברתית, גם מה שנקרא באופניםֶ רחבים, מעטפות כאלה ואחרות שעוטפות אותך ותומכות בך. זה באמת הזדמנות לומר תודה ענקית, באמת לא מובן מאליו.
הגר: כן , חוזרת רגע לאבא,
אסף: תמיד בטח לשם כך התכנסנו
הגר: מתי הייתה האינטראקציה האחרונה בעצם ביניכם?
אסף: וואי, שלי לא נעים לי להגיד את זה אבל רק ביום שלישי של אותו שבוע, הוא ממש רצה לבוא להביא לי כמה דברים שהיו אצלו ופתאום אתה תאמר, בנסיבות החיים, לא יודע, הייתי עסוק. במה הייתי עסוק? במה כבר הייתי עסוק? אז דיברנו ככה ביום שלישי של אותו שבוע והוא שלח לי הודעה,”אני יכול לקפוץ להביא לך את זה” אמרתי למה כשאני לא נמצא בבית? כשאני אחזור, התמסמס, אז אני פחות דיברתי איתו באותו שבוע אבל אני יכול להגיד שאני לא נמצא בבית.
אחותי, נגיד יום לפני, כאילו ממש ביום חמישי הוא היה אצלה, הוא אמר, למחר, באותו שישי בעצם, אז היא לא אכלה איתנו, מה שנקרא בסבב של אמא והם קבעו לאכול ביחד, שהוא יאכל אצלה ואחותי אומרת שהוא כבר ממש, היא כבר ממש ערכה גם לו את השולחן. הוא אמר לה שהוא בסוף לא מגיע מה שנקרא בעיית אינטראקציה, זה האמת שלגבי אחים, שאני לא יודע, אז אני. עליי זה ביום שלישי.
הגר: אני מבינה.
אסף: ותפס אותי לא מוכן מי ידע...
הגר: מי ידע מה...
אסף: מה נראה לו שהוא...
הגר: מה? מי? מה? ממש… יש משהו נוסף שהיית רוצה שאני אשאל או היית רוצה לספר.
אסף: הייתי רוצה שכולם ידעו מי הוא ומה הוא ואיזה אדם. בגדול, כל אחד ממאה שלושים ושש משפחות שנמצאות שם, אתה מגלה עולם ומלואו על בן אדם, אתה שומע את הסיפורים, אתה מכיר, אתה... אני מסתכל על זה כבריף, כי בעזרת השם, כשהם יחזרו, אז אני כבר אסתכל על אותו בן אדם ואגיד אתה לא מאמין, אני מכיר אותך. אז כמו שאמרתי, הוא אדם מדהים ואנחנו רוצים להאמין בכל כוחנו שהוא נמצא שם, הוא חי ובריא ושלם, בעזרת השם, יחזור אלינו בריא בגופו ובנפשו.
הגר: יש משהו שהיית רוצה ככה לומר לו?
אסף: קודם כל, שידע שכולנו מאוד אוהבים אותו, זה נראה לי המשפט הכי מחזק באירוע הזה, שידע שעושים הכל כדי להחזיר אותו. חושב שכשהם יחזרו הם לא יבינו איזה דבר עושים פה כדי להחזיר אותם וכמה הם על סדר היום יום יום ואם לרגע ולו קטן, הוא חשב שאולי שכחנו, או לא התעסקנו, או לא האמנו, אז זה ההזדמנות להגיד לו שאנחנו על זה מאה אחוז, אנחנו מחכים לבירה, אנחנו מחכים לבירות.
הגר: וואי אסף, שהיא תבוא במהרה, הבירה.
אסף: הלוואי, אמן, אמן.
הגר: כן ממש, אני כל כך מודה לך שהגעת.
אסף: אני מודה לכם תודה על ההזמנה. אני חושב שזה אמרתי לך, אם את זוכרת לפני שדיברנו שתמיד רציתי להיות בפודקאסט, לא מהסיבה הזאת אבל אם במקרה את יודעת, כל אחד מהחטופים שומע אותנו אז שידע שבאמת כל עם ישראל מאחוריו ועושים הכל כדי להביא אותם ושיהיו חזקים עוד טיפה, עוד טיפה קצת.
הגר: וזו היתה אסיפת הורים בואו לעקוב אחרינו באפל ביוטיוב או בספוטיפיי אם עדיין לא עשיתם את זה אנחנו מחכים לכם.
מוזמנים לדרג אותנו או להגיב לנו.
תודה לעורכת שלנו עדן דוידוב על הסאונד והמיקס סתיו בצלאלי.
אני הגר כוכבי.
ניפגש בפרק הבא של אסיפת הורים.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments