top of page

הכותרת - המחיר של המלחמה "השקטה" בצפון

יותר ממאה ימים עברו מאז פונו תושבי קו העימות, ומאות בתים ספגו את הנזק מירי הטילים של חיזבאללה. איך הפכו היישובים ל"רצועת הביטחון" החדשה? איך התושבים שומרים על קהילתיות? והאם אין מנוס ממלחמה בצפון?

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/02/2024.

[קריינית]: אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.

שרון: מפסגת החרמון המושלגת עד מושב לימן, החורף היפה בצפון פוגש ישובים ריקים מתושבים ומטיילים.

[קריין]: עם תחילת המלחמה חיזבאללה הציב עצמו בשורה אחת עם חמאס ופתח בירי לעבר ישראל, לטובת ביטחון תושבי הצפון, התקבלה ההחלטה לפנות אותם מבתיהם.

שרון: המצב בו תושבים עזבו את בתיהם ללא תאריך חזרה, הוא מצב שלא נראה כאן מעולם בהיסטוריה של מדינת ישראל. מה הם ממדי ההרס? האם אותם יישובים הפכו לאזור חיץ בתוך שטח מדינת ישראל? ואיזה פתרון יחזיר את המפונים לביתם?

אני שרון כידון, וזאת הכותרת. יאיר קראוס כתבנו בצפון, אולי נתחיל ממשהו חיובי, אנחנו בעיצומה של מערכת חורפית, משמעותית וקרה. איך נראה החרמון עכשיו?

יאיר: החרמון נראה מדהים, אפילו אולי יותר מאי פעם. משתי סיבות, קודם כל, הוא מלא בשלג, והוא ריק, והוא שומם, והוא מאוד מאוד בתולי, אין עליו את הלכלוך שאנחנו מכירים של המוני הישראלים, שאוהבים להגיע אליו, אל מסלולי הסקי, אל מסלולי המזחלות, ההמונים שנוהרים אל המקום הזה, שהוא כל כך תמים, כל כך יפה למראה, ופתאום, אני חושב שזה לראשונה, מזה 50 שנה, שהמקום הזה גם הפך להיות בעל ערך צבאי ביטחוני, שונה כל כך מהתדמית שלו, כולנו אוהבים לדבר על החרמון, ועוקבים על החרמון בדיווחי מזג האוויר, ומתרגשים ללוות את פתיחת העונה, מתרגשים ללוות את פתיחת הסקי, ואת הסיפורים השונים של המקום הזה, ועכשיו, הכל לא קיים, עכשיו הכל צבא, הכל ביטחון, הכל נ"טים וירי, והכל קצת לוקח אותנו גם 50 שנה לאחור, 1973, הרגע שבו החרמון נפל, והידיעה שעכשיו, 50 שנה אחרי, זה לא יכול לקרות שוב פעם, אסור שזה יקרה שוב פעם.

שרון: אז מצד אחד אנחנו רואים שועלים משתעשעים בשלג, ממש סרט טבע, ומצד שני, שטח צבאי סגור, וגם, אולי די מוזר לראות את החרמון בלי מבקרים, אין יותר את ההמולה הזו שאתה בטח זוכר.

יאיר: כן, בהחלט, בכלל, כל העמק נראה אחרת לגמרי. מדובר פה על 26-28 יישובים למרגלות החרמון, שכולם מפונים, אמנם יישובי הגולן לא מפונים, אבל היישובים בגליל, בעמק החולה, בואכה לחרמון מפונים, מדובר בכ-80 אלף תושבים, שנמצאים כבר מזה 4 חודשים מחוץ לביתם. התיירות סגורה, המלונות סגורים בגליל, אין אטרקציות, כל אותה, אותה בוננזה כלכלית, גם תיירותית שאמורה להביא, המזג האוויר הזה אמור להביא לאזור, פשוט מושבתת מפעילות, וזה אירוע מאוד מאוד עצוב. כי גם, נגיד בנווה אטיב, שזה יישוב למרגלות החרמון, או במאז'ל שם, שגם סצנה תיירותית מאוד משמעותית, אין מטיילים, אין מבקרים, לא מפונים, אבל האווירת הנכאים הזאת, הרוח של המלחמה, אין ספק שהיא נוגעת בכולם, וגם עוצרת את הנשימה לכולם, ואת היכולת, או את הרצון לטייל וליהנות מהמקומות הכל כך יפים הללו, שעכשיו נמצאים תחת אש.

שרון: שתף אותנו, תכניס אותנו לתמונה של מה זה אומר לבקר בימים אלה, גם ביישובים למרגלות הר החרמון, לקריית שמונה, מה אנחנו נמצא, מה אנחנו נראה?

יאיר: אנחנו נראה מקומות שהזמן עצר בהם מלכת, אנחנו ניכנס לתוך העיר קריית שמונה, ואנחנו נראה את המודעות בשלטי הרחוב, שמספרות לנו על הנחות לרימונים, ועל מבצעים לקניית דבש, אנחנו נראה אולי פרסומות גם לארבעת המינים, לסוכות. זו עיר שהזמן עצר בה מלכת, בשמחת תורה, בשבעה באוקטובר, כאשר המונים נסו ממנה ומרחבי האזור, בתחושה ובידיעה ובאימה, שחיזבאללה יממש את התוכניות שלו, ויבקש לכבוש את הגליל. ולכן, המונים נסו, והמונים עזבו, וכעבור כשבוע בערך, גם הגיעה הוראת הפינוי של הממשלה ושל צה"ל, מאותם יישובים. ואפשר היום לראות, אולי בקריית שמונה רכבים יותר מאשר שראיתי בשבועות הראשונים למלחמה, אבל בלילה, העיר והאזור, אלו אזור רפאים. בניינים שלמים, בלוקים, רכבות, ללא אור בחלונות, בקיבוצים, ביישובים, ללא אור בחלונות. הנסיעה בלילה נסיעה מסוכנת, נסיעה מפחידה, שבילים וכבישים אדומים נקראים, מאוימים, מחסומים בכניסות לכבישים הנצפים מלבנון. ועמדות של חיילים עוצרות את התנועה ואומרות: "מכאן אתם נתונים לירי חיזבאללה, מכאן אתם מטווחים, מכאן חיזבאללה רואה אתכם, ברצותו יורה ומשמיד אתכם, ברצותו תצאו מהנסיעה הזאת בשלום".

שרון: חלק מהאזורים, כמו מטולה לדוגמא, ממש הפכו לאזור מלחמה, משום ששם יש ירי נ"ט ישיר, בכיוון ישיר לבתים. תאר לנו קצת בעיניים, איך זה נראה.

יאיר: כן, זה אירוע שלא הכרנו, לא במלחמת לבנון השנייה ולא מאז, האירוע הזה של ירי טילים מדויקים של נ"ט. חיזבאללה, אני רוצה לומר, למרות שאולי אנחנו לא רואים את זה, האדם מבחוץ לא ממש מבין את ההבדלים על מה קורה באירוע הזה, חיזבאללה עדיין מנסה לתחם את האירוע הזה כאירוע צבאי. זאת אומרת, גם בירי לעבר כפר יובל, לעבר האמא והבן ברק ומירי שנהרגו שם מירי נ"ט, חיזבאללה מזהה שחייל, אדם לבוש מדים, נכנס לתוך בית. מבחינתו, צבא, חייל זו מטרה לגיטימית, הוא רואה אותו נכנס לבית, מחכה שיעלה לקומה השנייה ואז יורה את הנ"ט ובעצם פוגע ומביא למותו של ברק החייל בכיתת הכוננות. תושב המקום, אמא שלו שנהרגת לצידו ואביו שהיה בחדר סמוך ונפצע. ירי מאוד משמעותי, חשפנו על זה באמת לפני כמה ימים ב-Ynet ובידיעות אחרונות את ההיקף של הנזקים. מעל חמש מאות בתים שנפגעו, חלקם באורח קל, סדקים וזגוגיות שנשברו בגלל ההדף מהטילים והעוצמה הרבה של טילי הקורנט, טילי הפלקון, פלק אחד וטילי הבורקאן. וגם עשרות בתים רבים שנחרבו בגלל הירי הזה, אז אנחנו נראה לא מעט נזקים, בעיקר ביישובים מאוד מאוד ספציפיים, מטולה, מנרה, מרגליות, אביבים, גם בשבת האחרונה נפגעו בתים באביבים. אנחנו נראה הרס אבל אנחנו לא נראה הרס ענק, זאת אומרת אנחנו נראה לא מעט נזקים גם מהפעילות של צה"ל, כאשר טנק יושב בחצר של בית במטולה ויורה פגזים לעבר לבנון, יורה ארטילריה, אז הבתים שם נחרדים, נסדקים, החלונות נשברים מעוצמת ההדף של הפצצות, כאשר צה"ל טנקים נוסעים ברחובות, נכנסים לחצרות הבתים, לגינות הפרטיות, אז יש לא מעט נזקים גם מהפעילות של צהל במרחב, עם זה עדיין אבל אני חייב לומר, למרות שאנחנו מספרים את האירועים האלו, כי אנחנו רוצים שהציבור ידע ויבין את המשמעות של מלחמה בצפון, באותה נשימה אני רוצה גם לומר לך, לומר למי ששומע אותנו, זה לא האירוע שאנחנו נראה בשעת מלחמה, בעצימות גבוהה יותר, כל אלו זה עדיין פרומו לעוצמה גדולה מאוד, שבמשך 17 שנים, אפשרנו לחיזבאללה להתעצם ונתנו להם להגיע ליכולות שנפגוש אותן בצורה מאוד מאוד מאוד מכאיבה, ברגע שהאירוע הזה יחליט שישראל תחליט לצאת לתמרון ולהשמיד את היכולות שאפשרנו להם להגיע אליהן.

שרון: אז אנחנו יודעים שיש מאמצים גדולים להסיט את כוח חיזבאללה באמצעים מדינים והשליח האמריקני פועל בעניין הזה ממש בימים אלה, אבל היה ולא, היה ולא יצליחו לייצר, ידברו על איזשהו אזור חיץ שבצורה צבאית ייצרו, כפי שעושים עכשיו בעזה, יצטרכו להכין כזה אזור חיץ גם בצפון, אבל במצב הנוכחי, מה שבעצם קורה זה שאזור הגליל העליון ומורדות החרמון הפכו להיות אזור חיץ בתוך שטח מדינת ישראל.

יאיר: רצועת הביטחון הישראלית, אנחנו מכירים את המושג רצועת הביטחון מימי השהות שלנו בלבנון, בבוץ הלבנוני, כאשר הבנו שאם אנחנו רוצים להגן על תושבי הצפון, תושבי הגליל, זו המשימה, חייבים לייצר רצועת ביטחון ולכן היינו בתוך לבנון ושהיינו בתוך לבנון זה היה לנו מחירים כבדים, כ-17 חיילים בשנה, אלו מחירים לא פשוטים, אבל ראינו מה קורה כאשר רצועת הביטחון היא בצד שלנו, או שאין רצועת ביטחון והמחירים אז מגיעים ל-1,200-1,400 הרוגים בעוטף עזה והמחירים גם כרגע מגיעים לכך שבפקטור כ-4 קילומטרים, 5 קילומטרים מהגבול, אין שם אזרחים ישראלים כמעט, זה שטח ישראלי מפונה, שהוא לגיטימי לכאורה שחיזבאללה יורים לעברו ולכן, כאן ישראל תידרש לעשות מעשה ובואי נהיה רגע ישירים, בואי נכיר רגע בעובדות, האירוע הזה ייגמר באירוע מלחמה. חיזבאללה לא יסוגו לאחור, חיזבאללה לא יאפשרו בהסכם מדיני ואני מזכיר לך, אנחנו מנסים ומתחננים לעשות הסכם מדיני מול ארגון טרור, שהמשימה שלו היא להשמיד אותנו, היא לא דרישה טריטוריאלית, היא לא דרישה לשלום, או אני לא יודע מה, ההצהרות שלהם ברורות, הנשק שהוא אוסף, לא נועדו למשהו אחר מאשר לפגוע ולהרוג ולכבוש את הגליל. כבר מצהירים על כך יותר מעשור. בישראל תידרש למערכה קרקעית וכרגע, בעיקר האירוע עכשיו, האירוע המדיני זה למשוך זמן, זה לאפשר לעולם לתת לנו לגיטימציה, כי כרגע העולם, ארצות הברית, צרפת, מדינות נוספות לא מאפשרות לנו, לא מסכימות לנו לתת לנו את הזכות להגן על החיים שלנו ובסוף קברניטי המדינה צריכים לעשות בכל יום שיקול, למי אנחנו מקשיבים לביידן או לשולה משתולה שכבר ארבעה חודשים מחוץ לבית שלה ומבינה שכרגע ביידן מנצח וגם את ליל הסדר הקרוב היא תעשה במלון רחוק.

שרון: יאיר קראוס תודה רבה לך על השיחה.

יאיר: בבקשה.

שרון: אז איך מנהלים יישובים בשלט רחוק? האם יש חשש שחלק מהתושבים לעולם לא ישובו? ומה הפתרונות שמצאו הרשויות המקומיות? תכף נמשיך אבל קודם אנחנו מזכירים לכם לעקוב אחרינו באפל פודקאסט ולעשות פולו בספוטיפיי ולהצטרף לקהילת הכותרת.

[הקלטה]: אני רוצה לפנות אליכם תושבי הצפון, למרות האתגר והמחיר הקשה שאתם משלמים בחודשים האחרונים, גיליתם סבלנות, אורך רוח ותעצומות נפש יוצאות דופן, החוסן שלכם הוא מקור ההשראה עבורנו.

שרון: גבי נאמן, ראש המועצה המקומית שלומי, שבתפקיד כבר 25 שנה, כשאתה הולך ברחובות של שלומי אתה מצליח לזהות את היישוב שאתה כל כך אוהב, זה אותה שלומי?

גבי: מה שקורה אני כל בוקר יוצא ועושה סיור בתוך כל הרחובות בשלומי וזה מה שמדהים כאן, זה שמה שהיה לפני ארבעה חודשים נשאר באותו מקום, ניקח את העניין הפיזי, אז אותם רחובות שהתחלנו לשפץ אותם, הכל נעצר, בונים אולם ספורט, הכל נעצר, גני ילדים, מעונות יום, בתי ספר, מבני ציבור, בית חולים גריאטרי 3 מחלקות, הכל נשאר באותו מקום, זו מן תחושה כזו, מאוד מאכזבת והיא עדיין מהדהדת לי השאלה עד מתי, החלק הזה של עד מתי, מאוד מטריד אותי, מטריד את התושבים, אני מאוד מקווה שהוא מטריד גם את הממשלה. יחד עם זאת, אנחנו רואים מדי פעם תושבים, החום במפגש עצמו הוא עצום, אני אתן לך דוגמה. אתמול הייתי בבית הכנסת, כ-25 תושבים, חלקם שעדיין נשארו בשלומי וחלקם אולי באו להתרענן כאן בשלומי לשבת והתחושה היא מאוד מרגשת, לראות את התושבים שלא ראיתי אותם אולי חודשיים שלושה והנה אנחנו מתפללים יחד. זו תחושה שהיא פשוט מרעידה את הלב ונותנת לנו את השירות לומר לא נשכח, אנחנו עוד נחזור ונהיה ביחד, זו הרגשה, זו התחושה שלי.

שרון: איך התנהל הפינוי של התושבים ואיך אתם עונים על הצרכים שלהם בשלט רחוק?

גבי: למעשה, התושבים שלנו מפוזרים היום בכל הארץ, שהעיקר נמצאים בירושלים, טבריה וחיפה. עכשיו נהריה היא מאוד דומיננטית בשכירות דירה, אני מנסה בדרך שלי להגיע ככל שניתן לכלל תושבי שלומי, זה 9,000 תושבים שאינם בבית, נמצאים מחוץ לשלומי וצריך לדאוג לנושא של הפרנסה שלהם, חסר להם, לא חסר להם במיוחד לנושא של הילדים, לומדים, לא לומדים, משימה הכי מורכבת שלנו זה נושא של החינוך, ילדים על רצף האוטיסטי, מבוגרים שנמצאים במלונות, איך מטפלים בהם, איך הופכים את שגרת היום שלהם לפעילות ולא יושבים, אוכלים, יושנים, אלה דילמות ושאלות שלא למדנו, לא למדנו לפני, איך לנהל יישוב ארבעה חודשים ברציפות, ממש באופן הזה שאנחנו מנהלים, אז כך מה שעשינו כדי להקל על עצמנו, לקחנו את המועצה המקומית של שלומי, כאשר אני, המנכ״ל ממחלקת הנדסה יחד עם מחלקת שפע, נמצאים פה על כל מקרה של נפילות טילים וכן הלאה ולנהל את היישוב שלנו מכאן, חילקנו כל מאתיים העובדים שלנו בכל המלונות, כלומר ירושלים, חיפה וטבריה וחלקם גם בנהריה ולמעשה אנחנו מנהלים ארבע מועצות בו זמנית. לכל אזור יש מנהל אזור, יש עובדים מתחתיו, כך אנו מנהלים יחד עם העיריות, שייאמר לזכותם שהם עושים הכל למען הילדים שלנו, זה מה שנקרא, כולם מחבקים אותנו ואנחנו נמצאים ככה בתווך, באמצע.

שרון: כמה תושבים נשארו במועצה? מי הם התושבים, חוץ מהאנשים שהם עובדים חיוניים שלכם? מי הם האנשים שנשארו?

גבי: יש לנו כ-80-90 קשישים, שאיתם אנחנו מנהלים ממש טיפול יומי, אוכל, ארוחות חמות וכן הלאה, ותושבים שמתחלפים, זה הולך, זה חוזר ויש לנו גם כאלה, כמוני, שהחליטו להישאר כאן בשלומי ולא זזים משלומי, ממספר סיבות, אידיאולוגיה, נוחות וגם אפשר לומר, אפשר לומר מתרעננים, גם כאלה שכל הזמן הולכים וחוזרים ונשארים ליום יומיים וחוזרים שוב פעם למלונות או לדירות שבשכירות.

שרון: מה אתם, כשלטון מקומי, עושים כדי לעזור לתושבים שנמצאים מחוץ לבתים שלהם?

גבי: אני חושב, שמה שהמועצה המקומית שלומי בייחודיות שלה, אנחנו מדברים פה על קהילה, אנחנו קהילה גדולה, קהילה של 9,000 תושבים, שכדי לחבר אותם, עשיתי מספר פעולות מאוד מעניינות, כמו למשל חלוקה של סדר גודל של כ-2.5 מיליון שקלים, חלוקת כרטיסי מזון לכל משפחה, מי שיש לו ילדים קיבל יותר מזוג לבד, קיבל פחות, נגענו באוכלוסייה ברמה הזו, שכרטיס מזון שאפשר לרכוש בו גם בגדים, לקחנו למשל, ההחלטה שכל מי כל אישה שתלד במהלך המלחמה תזכה למענק לידה של אלף שקלים, אני שמח לבשר לכם שלמעלה מ-60 אימהות ילדו במלונות ובכלל, או למשל סטודנטים, כדי לא לייצר מצב שחלילה, הסטודנטים יקבלו החלטה, לא ללכת ללמוד, אז נתנו מענק עידוד שמי שהולך ללמוד, יקבל אלפיים שקלים, בקשר למלגות שיקבל בהם, דברים כאלה למשל, אנחנו עושים כדי לחבר את הקהילה שלנו, עוד דבר חשוב שעשיתי, כל יום, ממש כל יום בבוקר אני קם בארבע בבוקר כותב את הדף היומי שלי בפייסבוק שלי, למעשה הדף היומי שלי, הוא מאוד פופולרי ובזכות הדף הזה הרבה מרגישים שהייחוד שלהם לשלומי בצורה מאוד מאוד ברורה.

שרון: מה אתה חושב על המצב בו מדינת ישראל נאלצת לפנות חבלי ארץ שלמים, העובדה, שאין לכם תאריך סיום לאירוע הזה, זו תעודת עניות למדינת ישראל?

גבי: או, אני חושב שנקלענו, המדינה ואנחנו כולנו, נקלענו נקלענו למצב, שהוא הכניס את כולנו למבוך, המבוך הזה, מה שקרה בשביעי לעשירי, אף אחד לא דמיין, אף אחד לא ציפה ועוד יותר מכך, כולנו חששנו מהפחד שחלילה גם בצפון זה יכול לקרות שלבל נשכח, יש חיזבאללה, היום טיל שנקרא בורקאן, אם חלילה נופל בתוך שלומי, סדר גודל של עשרות בתים נהרסים, כלומר, יש פחדים מאוד מאוד גדולים והמצב הזה שנקלענו אליו, המדינה החליטה לחלק את האזורים, את הדרום ואת הצפון, לשני אזורים, אזור אחד עם מה שנקרא מלחמה, לכל דבר ועניין שאני מקווה מאוד שהיא תסתיים ממש בקרוב ותושבי הדרום יוכלו לשוב לבתיהם ותושבי הצפון, שפה הדילמה הגדולה, מתי תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה כי אם תהיה מלחמה אז אנחנו צפויים, אנחנו נהיה צפויים להיות כאן, כנראה עד סוף שנת 24, ואולי אפילו מעבר לכך.

[הקלטה]: לא נחזור למציאות הביטחונית כפי שהייתה בשישה באוקטובר, מדינת ישראל היא מדינה אחרת, חיזבאללה לא יאיים על תושבי הצפון וירמה את העולם.

שרון: אתה תומך בעמדת המערכת הביטחון, שבגלל השימוש בטילים כבדים כמו בורקאן ופלק 1 והעובדה שאפשר לפגוע פגיעה ישירה בלי התראה מספיק טובה, הפינוי הוא האמצעי היחידי שאפשר לעשות במקרה כזה.

גבי: אני מנסה לדמיין, אם חלילה היו משאירים אותנו כאן יש לנו ערך סדר גודל של 14,000 תושבים אין להם ממ"ד, כלומר איך הם יגנו על עצמם, יישארו בבית, יישארו במקלטים, כמובן זה היה בלתי אפשרי. אותו טיל בורקאן, האם חיזבאללה צריך עוד 200 מטר והטילים האלה יכולים לרדת ממש בשכונות שלנו כרגע, הוא נזהר לא לפגוע בשכונות, לכן הטילים נופלים על הר במרחק של 200 מטר מהבתים, גורמים נזק, יש לנו 130 דירות שנפגעו מהטילי בורקאן. אז האם זה אפשרי להשאיר את התושבים? בשום פנים, באופן לא, כלומר, הפינוי הוא צודק, הוא צודק בהחלט ולכן לא נחזור לפה, אם לא יהיה לנו ביטחון מלא.

שרון: אבל, יש איזה חשש, שמי שבעל אמצעים, או אוכלוסייה חזקה יותר, למעשה לא תחזור כי מרגע שהיא השתקעה במקום אחר, היא לא תחזור לצפון?

גבי: אני בחלק הזה דווקא לא מודאג, לכן הגשנו לממשלה, יחד עם משה דוידוביץ, יושב ראש קו העימות, הגשנו תוכנית סיוע כלכלית מאוד גדולה ומשמעותית ליישובי הצפון ובדגש ליישובים צמודי הגדר, בדמות למשל, הגדלת הטבות המס, אחד, חיזוק החינוך ביישובים שלנו בתקופה של שנתיים ומעלה, עוד לנושא שלך, אני מאמין שבסופו של יום, כלומר הפחתת עלויות הקרקע, אני מאמין שבדרך ההטבות האלו וכמובן כמובן החלק הזה של ביטחון מלא, לא תחושת ביטחון, אלא ביטחון מלא, כל המכלול הזה, שאני כרגע ציינתי את חלקו, יהווה מוקד הבאת אוכלוסיות נוספות וחזקות וטובות שיגיעו לכאן לשלומי, כמו שעשינו בשבע שמונה שנים האחרונות הפכנו מסוציו-אקונומי שלוש, היום אנחנו שש למעלה, ממש מתקרבים להיות כמו מטה אשר, כמו יישובים מאוד מאוד חזקים ובריאים, אנחנו נמצאים בדרך נכונה, צריכים ביטחון מלא, זה המפתח להצלחה בהמשך.

שרון: כן כשאנחנו מסתכלים על רף של הלחימה של ישראל מול חיזבאללה, הוא כרגע עומד על רף קבוע שאנחנו מנהלים מולם, אז אפשר להגיד שחיזבאללה הוא זה שקובע את רף וקצב הלחימה?

גבי: אני חושב, שחיזבאללה בהתחלה הודיע, כל עוד יש מלחמה בעזה, הוא מצטרף למלחמה במינונים שהוא קבע ואכן המינונים האלה נקבעו ואפילו התקבעו גם צה"ל מבין את העניין, הוא לא פוגע שם באזרחים, אז הם לא פוגעים באזרחים, כשהוא פוגע באזרחים אז הם פוגעים באזרחים. אתן לך דוגמה, אני פעם אחת בשבוע, אני מחליט לצאת לעיר נהריה, העיר נהריה רחוקה מאיתנו 12 קילומטר, ממש עיר האם שלנו גדולה באזור ואני יושב שם, שותה כוס קפה עם ידיד, מה שאני מרגיש שם, ששם העיר שוקקת חיים, אני חוזר, חוזר בחזרה ואני רואה את העיר שלנו סגורה אין אף לא מזנון אחד פתוח, זאת המדינה שלנו, 12 קילומטר משלומי הכל תוסס הכל חי. 12 קילומטר מנהריה צפונה, הכל ריק הכל שומם, כלומר אווירה מאוד מאוד מתקשה, שכבר רצה איתנו כבר 4 חודשים. האם צה"ל פועל נכון, בהיבט הזה של, זה יורה וזה מחזיר, אני חושב שאני, ממש מתנצל אם אני אומר משהו על צה"ל, כי כולנו אוהבים את צה"ל ומחזקים אותו אבל, אני חושב, שצה"ל, הגיע הזמן שיעלה מדרגה ויתן לנו את הביטחון ואני קורא לו אפילו להיכנס לתוך דרום לבנון ולעשות את מה שצריך לעשות כדי שיהיה לנו כאן שקט לפחות ל-40-50 שנה הבאים.

שרון: לסיכום גבי נאמן, היית ראש המועצה המקומית גם בתקופת מלחמת לבנון השנייה, אתה יכול להשוות, זה דומה, זה שונה?

גבי: שמיים וארץ. מלחמת לבנון השנייה הסתיימה אחרי 32 ימים, אנחנו חשבנו שזה המון המון זמן, זמן יקר ולמעשה לא פינו אותנו, אלא גיא ברק היה פה, לקח אחריות על תושבי, תושבי הגליל ופתח כל מיני מקומות כדי שתהיה הפוגה לתושבים שלנו והממשלה עבדה לאט והייתה תחושה של כישלון גדול בהיבט של המלחמה של צה"ל מול החיזבאללה, צה"ל הגדול מול החיזבאללה, הישגים מאוד נמוכים. לימים באו ואמרו שזה 16 שנים של שקט, זה הישג גדול למלחמת לבנון השנייה אנחנו באים ואומרים, זה לא הישג גדול למלחמת לבנון השנייה, כי החיזבאללה התגבר והתעצם ואם אנחנו מוצאים את עצמנו היום, עם ארבעה חודשים שאנחנו מחוץ לשלומי, כאשר כל הזמן הסבירו לנו שהמלחמה הבאה מול החיזבאללה, היא תהיה קצרה, היא לא תהיה יותר מאשר שבועיים שלושה והנה אנחנו מוצאים את עצמנו עם תחילתו של תהליך של מלחמה, אבל אין מלחמה ואין שלום והמצב הוא קשה יותר מאשר היינו במלחמת לבנון השנייה.

שרון: גבי נאמן, ראש המועצה המקומית שלומי, תודה רבה לך.

גבי: תודה רבה.

שרון: ועד כאן הכותרת להפעם אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי כדאי לכם אתם מוזמנים לדרג אותנו, להגיב לנו איך לדעתכם אפשר לשמור על קהילה מגובשת מרחוק. את "הכותרת" אפשר למצוא גם ב-Ynet או באפליקציה בנייד וברכב. אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו על האיום מצפון, חפשו את הפרק "היחידה המובחרת של חיזבאללה שנמצאת ליד הגבול".

תחקיר הפקה ועריכה גיא סאלם ועדן דוידוב.

אני שרון כידון, שימרו על עצמכם.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

9 views0 comments

Commentaires


bottom of page