top of page

הכותרת - "הנפקתם תעודת פטירה כדי שאשתוק? זה לא יקרה"

סדרת פרקים מיוחדת של הכותרת עם משפחות החטופים והפעם שחר לוי בנו של איתן לוי שגופתו מוחזקת בעזה. ב-7 באוקטובר ב-7:30 שוחח שחר לוי עם אביו ושמע את המחבלים משתלטים עליו ליד מפלסים. במשך שבועות הוא נחשב נעדר, עד שהתברר שנחטף ובהמשך נקבע שנרצח. "אני יודע מה קרה אבל לא יודע איך, וזה מטריף", הוא מספר. "ישבנו על הטלגרם וראינו זוועות של אנשים אחרים". כעת מבקש תמיכה, ויש לו מסר למדינה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/04/2024.

[חסות]

קריינית: אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.

[אות מוזיקלי]

שחר: אני יודע מה קרה, אני לא יודע איך קרה, זה מה שמטריף אותי, זה האי וודאות.

הגר: זה שחר, בנו של איתן לוי שנרצח בשבי בעזה.

בסדרת פרקים מיוחדת של "הכותרת" אנחנו ניפגש בכל פעם עם בן או בת משפחה אחרים וננסה להבין מה מתחולל בראש ובלב שלהם. נדבר על הדאגות, הפחדים והחלומות, על המלחמה ועל התקווה.

אני הגר כוכבי, וזה הסיפור של איתן לוי.

הגר: שחר, אתה הבן היחיד, יש לומר, של איתן לוי, שנחטף ונרצח. תכף אנחנו נבין, ננסה להבין קצת יותר מה קרה לו, וגם כמובן לשמוע עליו יותר. ושיר, בת הזוג שלך.

שיר: נעים מאוד.

הגר: תודה שבאתם. אז קודם כל אני רוצה, רגע, להתחיל בעובדה שאבא לא גר בעוטף, אבא גר בבת ים, הוא נסע בעצם לבארי, הוא הקפיץ ידידה שלו. הוא עזר למישהי אחרת.

שחר: נכון. בעצם הוא תושב בת ים, בדיוק כמו שאמרת. בעצם בלילה שבין השישי לשביעי, ידידה שלו התקשרה אליו, וביקשה ממנו לבוא לאסוף אותה, אם הוא יכול, כי הוא לא היה בן אדם שעובד, הוא היה אחרי תאונת דרכים, בעצם שיחה שלקחה כמה דקות, ובסופו של דבר הוא הסכים לקחת אותה בחזרה הביתה, מראשון. הגיע אליה בסביבות שש, שש ומשהו בבוקר.

הגר: אתה כבר מדבר על יום שבת.

שחר: אני כבר מדבר על יום שבת בבוקר.

הגר: כן, הבנתי.

שחר: הגיע אליה בסביבות שש, שש ורבע בבוקר, אסף אותה, ובעצם יצא לכיוון העוטף, בלי לדעת ש… קורה משהו, ועוד 20 דקות, חצי שעה, יהיה טילים ובלאגן בעוטף.

הגר: זה משהו שאפיין אותו, הוא אהב לעזור לאנשים, לתת, להושיט יד?

שחר: כן, הוא היה בן אדם מאוד מאוד אכפתי, ועוזר לזולת. באמת, כל מי שהיה צריך עזרה, באמת, הוא היה קם ועוזר, בלי לבקש תמורה בחזרה.

הגר: מדהים. וגם פה הוא עזר.

שחר: וגם לה הוא עזר.

הגר: אז מה אנחנו באמת יודעים על מה שקרה לאבא, לאיתן, בשבעה באוקטובר?

שחר: בעצם, לפי עדויות שהצלחנו למצוא, ובנוסף לשיחת טלפון שהתנהלה איתנו באותו יום, בעצם, הוא התקשר להתריע על טילים, כשהוא היה בדרכו לעוטף, בשביל להוריד אותה בבארי. הוא התקשר, ובעצם, עד… הוא הוריד אותה בסביבות שבע ורבע, שבע ועשרים, בשער של בארי, ובעצם עשה יו-טרן. בחזרה למרכז.

בסביבות שבע וחצי, שבע וארבעים, כבר, תוך כדי שיחה איתנו, הוא התחיל לצעוק, שנחתו לו על האוטו. היה הרבה בלאגן על הקו, יריות.

הגר: למה הוא התכוון שנחתו לו על האוטו?

שחר: לפי מה שאנחנו יודעים, זה כנראה היה טרור רחפנים, אבל אף אחד לא באמת יוכל לאמת לי את זה. הוא בעצם נחטף במפלסים, מול אנדרטת החץ השחור, הוא היה בדיוק על העיקול.

הגר: וכל זה, כשהוא בטלפון.

שחר: וכל זה, כשהוא בטלפון. הטלפון נשאר פועל במשך שלוש וחצי שעות.

הגר: וואו.

[הקלטה בטלפון של קולות צועקים בערבית]

שחר: ש… היה פעם של דום שתיקה על הקו, מידי פעם יריות, מידי פעם צעקות.

הגר: אתה חושב שבשלוש שעות האלו, שלוש שעות וחצי, הוא הסתתר בעצם? הוא היה תוך כדי תנועה, תוך כדי מאבק?

שחר: אם הוא טען, תראי, לא היה רעשים של מאבק. לא היה גם רעש של פיצוצים, היה רעש נטו של יריות וצעקות. אבל אותו לא שמעתי. שמעתי אותו פעם אחת, בתחילת הבלאגן, שצעקו לו "תזדהה" בערבית. הוא הזדהה, מאז היה את הדום שתיקה, ועוד הפעם צעקות בערבית. וזה חזר על עצמו.

הגר: מה עובר עליך ברגעים האלה, הכול כך קשים, שאתה שומע את אבא בסיטואציה כזו בלתי אפשרית של יריות, של צעקות בערבית, ואתה איתו על הקו? זה חוסר אונים…

שחר: כמוני כמו כל מדינת ישראל. חשבנו שמדובר בבדיחה.

הגר: וואו.

שחר: זה לא היה משהו שהיה ניתן לעכל, באמת, עד שלא היה את היריות הראשונות, לא האמנתי לשום מילה. כי זה אי אפשר להאמין לדבר כזה, חדירת מחבלים בסדר גודל כזה, בצורה הזאת, לא האמנתי שזה יקרה. אבל לצערי זה קרה, וקיבלתי את זה בדרך הכי קשה שאפשר, התפרקות.

הגר: מתי קרתה ההתפרקות?

שחר: באותו יום, שעתיים שלוש אחרי שהתנתקה השיחה, כי אתה בהתחלה בהלם ראשוני, אתה לא יודע בדיוק איך להגיב לדבר הזה, ואתה מנסה, אבל בסופו של דבר התפרקתי, ולא הייתי מסוגל לדבר עם אף אחד באותו שבוע.

הגר: כן.

שחר: הרבה ניסיונות בשבוע הראשון, ובעצם עד שהודיעו עליו שהוא נרצח, לצאת מהבית, לא להיכנע לאבל, ולא להיכנע לדיכאון.

הגר: אבל אני מחזירה אותנו רגע אחורה, כי לפני הבשורה הקשה הזו, אתם עברתם חתיכת תהליך. זאת אומרת, הוא… אבא הוגדר נעדר במשך המון המון ימים, נכון?

שחר: נכון.

הגר: מעל חמישים?

שיר: מעל ארבעים חמישים ימים, איתן היה נעדר, במהלך הארבעים ימים האלו כבר, היה לנו את הספקות והחששות שלנו לפי דברים שנחשפנו אליהם.

הגר: כן.

שיר: ב-62 יום, שאנחנו ככה מרחק יריקה מלצאת למשלחת, הגיעו קציני הקשר ובאמת הודיעו את הבשורה.

שחר: אני יכול להגיד שבאמת החודש הראשון, בעצם, עד שהוגדר כחטוף, כמעט חודשיים הראשונים שהוגדר כחטוף, אני יכול להגיד לך שלא ישנו. אולי שעה בלילה, וגם זה לא, כי היינו צריכים לשבת ולחקור מה קרה. אם זה על הטלגרם, ולשבת ולראות זוועות של אנשים אחרים גם, משפחות אחרות. הבית קיבל את זה מאוד קשה. אני פשוט הייתי מאוד ממוקד בלחפש את אבא שלי בסרטונים, אז די שמתי צנזורה לדברים שהם לא קשורים אליו. זה כאב, אבל שמתי צנזורה מסוימת. ובאמת חיפשתי. חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי, לא מצאתי יותר מדי.

הצלחנו בסופו של דבר למצוא סוג של נקודה מאיתורן, מהרכב, שבעצם איפה הוא נחטף, ואיזה מסלול הוא עשה, וגילינו ש… אני כבר לא זוכר דרך איפה גילינו את זה. הרכב בעצם עשה רונדלים במשך תשע וחצי שעות. עזה ישראל, ישראל עזה.

הגר: רכב שאבא נסע בו.

שחר: המונית, כן.

[אות מוזיקלי]

הגר: ובעצם עברתם גם את השלב שאבא הוגדר נעדר, ואחר כך את השלב שאבא הוגדר חטוף, עד שהגיעה הבשורה הקשה מכל, שהוא נרצח.

שחר: כן, וגופתו עדיין מוחזקת.

הדר: וגופתו עדיין מוחזקת, כן, כמובן. עשיתם, באמת פעלתם המון ל… כדי להבין מה קרה לאבא, לטובת החקירה הזו. עכשיו שאנחנו יודעים מה המצב, הפסקתם את החקירה? אתם ממשיכים אותה?

שחר: לא.

הגר: עד כמה חשוב לך לדעת בדיוק מה קרה לאבא?

שחר: אני יודע מה קרה. אני לא יודע איך קרה. איך קרה זה מה שמטריף אותי. זה האי-וודאות. לדעת שהוא נהרג ונרצח, זה אני יודע. התהליך בין השיחת טלפון לבין איך שהם הגיעו לזה, שהוא נרצח, את זה אין לי. יש לי אי-וודאות.

שיר: יש לנו חור מאוד מאוד גדול, משלב השיחה לשלב של נניח מסביבות שבע וחצי, שמונה בבוקר, עד שלב של חור מאוד מאוד גדול שאפשר להגדיר אותו חודש, שפתאום מתגלה הזוועות שאנחנו ראינו שבוצעו. אפשר להגיד שמעל לחודש היה חמ"ל ביתי, שמעורבות בו, גם אביבה, גם חן, באמת, במשך...

הגר: תסבירי רגע מי זו אביבה ומי זו חן.

שיר: אוקיי, אביבה זו אמא של שחר, חן, זו הבת זוג שלה מפרק ב'. אפשר להגיד שבאמת היה חמ"ל ביתי 24/7, כי הרגשנו מתוסכלים, כי היה באמת כאוס מאוד מאוד גדול ולא קיבלנו תשובות. מעל חודש, אפילו מעל 40-50 יום, לאכן טלפון, זה היה נשמע לנו קצת הזוי, אז החלטנו באמת לעשות הכל באופן אישי ופרטני, נקרא לזה.

הגר: ואני אגיד שבאמת אי אפשר לדבר כאן על הממצאים שמצאתם וככה לא להעמיק, אבל כן מצאתם איזשהו ממצא, וכן היו לכם איזשהם חשדות לגבי המצב של אבא, ולא יכולתם לספר ולא יכולתם להפיץ את זה.

שיר: היה לנו ספקות…

שחר: היה לנו ספקות כי הממצא לא היה ברור…

שיר: לא היה ברור.

שחר: אבל בתור הבן שלו אני כן זיהיתי דברים בתוך הממצא שקשורים אליו ולצערי גם זה הביא אותי לנקודת פריקה מסוימת שזה היה לראות אותו בזה.

שיר: היה פרטי זיהוי מסוימים באותו ממצא שפשוט הצלחנו לזהות אותם ולהבין על סמך זה שזה באמת איתן, ואני חושבת שאף אחד לא מכין אותך בספר החוקים של החיים לאיך בגיל 23 אתה מתמודד עם חשיפה כזו, וגם איך אתה מתנהל, כי גם הדרך שהוא נרצח בה הייתה זוועתית בפני עצמה. לא הייתה פה סגירת מעגל של, נקרא לזה קבורה, ואיך אני בגיל 23, כזאת קטנטונת וחסרת ניסיון בחיים, אמורה עכשיו פתאום לקום יום בהיר אחד, לתמוך בבן זוג שלי שאיבד את אבא שלו. משפחה כל כך גדולה מאחור, אתה לא יודע איך להתמודד ולהתנהל עם זה.

הגר: איך נראים החיים היום? עובדים? לומדים? מצליחים?

שחר: אני אישית הפסקתי לעבוד. אני נכנסתי לטיפול מאוד אינטנסיבי. יש קושי מאוד גדול. האבל הוא מאוד מאוד מאוד… חלק ניכר כרגע בחיים שלי שהוא לא מאפשר לי כרגע להיכנס למעגל העבודה בחזרה. וזה לא שלא ניסיתי. ניסיתי, ובאמת המקום עבודה שהייתי בו באמת היה מאוד מאוד תומך, גם כלכלית, גם עזרה בבית מבחינת מזון ודברים שבאמת היינו צריכים את זה בתקופה האחרונה.

הגר: כן. תכף גם באמת נדבר על הפעולות שאתה עושה ובאמת סוג של מאבק שלך, שאני חושבת שהוא מייצג המון אנשים כיום בישראל. תכף נדבר אבל אני אני רוצה רגע… הזכרת את המשפחה, הזכרת אביבה, הזכרת חן, אז מעבר לעובדה שיש לכם סיפור משפחתי באמת מיוחד ומעניין, אז אני גם רוצה לשאול בבקשה עליו, וגם, את אמרת משפט שככה מלווה אותי. אמרת שאיתן היה עמוד התווך של המשפחה.

שיר: נכון.

הגר: בכל התחומים, אז ספרי לי על זה.

שיר: אז אני גם אספר, שלשחר יש עוד שלושה אחים מפרק ב' של אמא שלו, ילדים משותפים לאביבה וחן, שאיתן ראה בהם כילדיו לכל דבר ולעניין, הם נשאו את שם המשפחה של איתן, אם את תבואי ותשאלי היום את סאני מי זה איתן, או את ריף וריבר הם יגידו לך: "דוד איתן", אבל הוא היה דמות מאוד מאוד בולטת בחיים שלהם, מרמת ה-לקנות תרופות, צעצועים, ארוחות שישי, חופשות ביחד, טיולים קבועים.

ביום שבת שזה קרה, איתן היה אמור להגיע ממש עם מתנות וצעצועים שהוא קנה לילדים, שבדיעבד, לצערנו, לא שרדו את כל הדברים האלו ומצאו, ממה שהבנו, שאריות קטנות שלהם, ועד היום, יש פה בסוף יום, ילדה בת ארבע וחצי בשם סאני, שכל היום: "מתי דוד איתן בא? מתי הוא חוזר?" ובהתחלה לא היה, באמת, התעמקות איתה בפרטים, וברגע שכבר הייתה כבר קביעה חד משמעית, לשבת ולהסביר לילדה בת ארבע וחצי שדמות כל כך בולטת בחיים שלה לא תחזור, אתה לא יודע איך אתה אמור לעשות את זה.

הגר: בטח. תספרו לי קצת עוד על איתן, על האופי שלו, של אבא.

שחר: הוא באמת כמו שאמרתי, הוא באמת אהב לעזור לאנשים, באמת בכל צורה שהיא. הוא היה אוהב מאוד בעלי חיים, היה לו שני כלבות בלגיות, שגם הם חיכו לו בעצם באותו לילה, הם לא ירדו במשך, כמה, שלוש עשרה שעות?

שיר: לקח לנו שלוש עשרה שעות לאזור רגע אומץ גם לצאת בכלל מהבית…

שחר: כן, כי היה גם ליד הבית שלי, אמרו שעלול להגיע מחבלים. לא ידענו מה יהיה באותו יום, ולא בדיוק יצאנו, אבל הייתי חייב לנסוע להוריד את הכלבים האלה. הוא היה בן אדם טוב, במלוא מובן המילה.

הגר: ספר לי על איזושהי חוויה, או…

שיר: אני יכולה לספר לך זיכרון מאיתן, אם את רוצה.

הגר: בבקשה.

שיר: פעם ראשונה שנפגשתי עם איתן זה היה במקרה שעצרנו, שני הצדדים, לתדלק באיזה תחנת דלק, ועשינו נקודת אמצע לפני שאנחנו עמדנו לנסוע לאילת, ורק בתחנת דלק הזו ספציפית יש את המשקה שאני אוהבת, ושאיתן שמע על זה, יום למחרת הוא נסע לאותה תחנת דלק, קנה את כל המלאי…

הגר: מה את אומרת…

שיר: רק בשביל שיהיה לי אצלו בבית כשאני באה, כי אין כמעט מקומות שמוכרים את זה, זה איזשהו משקה ספציפית שאני אוהבת מחו"ל…

הגר: וואו!

שיר: הלך, קנה את כל המלאי, בן אדם שהוא פגש פעם ראשונה. ואני לא אשכח שבאחד הפעמים הוא אמר לשחר: "זו האישה שלך לכל החיים", חד משמעית, הוא אמר את זה, הוא אמר לו: "אני אוהב, אני מאשר".

[צוחקות]

הגר: וואו…

שיר: לא חשבתי שבאותה נקודה, כי זה המפגש האחרון שלי גם עם איתן, לא חשבתי שבאותה נקודה זה יהיה פעם אחרונה שאני אראה אותו בכלל.

הגר: בטח.

שיר: זהו…

[אות מוזיקלי]

הגר: מתי הייתה הפעם האחרונה שאתה ראית אותו, שחר?

שחר: אני הייתי נפגש איתו בתחנת דלק שכל זמן היינו יושבים בה.

הגר: ככה יושבים? לקפה? לזה?

שחר: הוא היה בא לשם, כי כל החברים שלו הנהגי מוניות היו יושבים שם.

הגר: זה היה חסר לו, אחרי הפציעה.

שחר: זה היה חסר לו, גם המנהל, כן, גם המנהל של התחנת דלק היה חבר טוב שלו. כל פעם היינו באים לשבת שם, בכללי, וקצת לדבר, קצת לצחוק, קצת זה… זה היה קצת מעביר לו את זה, אבל זה חסר, מאוד. זה… אי אפשר להסביר את התחושה הזאת במילים. זה תחושה מאוד… צורמת וכואבת. באמת אי אפשר להסביר אותה במילים.

הגר: יש איזשהו, אני אשאל בכנות, שקט מסוים עם הידיעה על מצבו? זאת אומרת, עם הידיעה שאבא, לצערנו, נרצח?

שחר: לא, כמו שאמרתי קודם, אני לא מחפש את ה… כן, יש את ה… אין בעיה שאמרו לי איפה הוא סיים את חייו. זה כואב לי מאוד, אבל אני רוצה לדעת מה קרה.

הגר: כן.

שחר: יש את החור באמצע, עוד פעם, בין השיחת טלפון לבין הממצא.

הגר: איך הוא סיים את השיחה, אגב? איך השיחה הסתיימה?

שחר: היא לא הסתיימה.

הגר: פשוט שקט על הקו, ו...

שחר: היא פשוט רצה שלוש וחצי שעות עם יריות וערבית בטלפון. אותו שמעתי פעם אחרונה כשהוא הזדהה, מה קרה בין זה לבין עזה? אני לא יודע.

הגר: מה אתה עושה למשל, מה אתם עושים כדי לדעת, כדי לגלות?

שחר: ממשיכים להריץ את הטלגרם בלי הפסקה.

הגר: עדיין אתה ממשיך לראות את הסרטונים הקשים, ו...

שחר: עדיין אני ממשיך לראות, עדיין. כל קבוצה אפשרית של החמאס, נכנסתי ו… אני ממשיך לחפש עוד ממצאים שיעזרו לחפש אותו. מקווה שזה יצליח באיזשהו מידה למצוא.

הגר: ספרו לי על היום.

שחר: היום?

הגר: על היום.

שחר: אה… שיר כן המשיכה לעבוד, כי… היא צריכה עוד איכשהו… להמשיך.

שיר: אני אחדד, אני המשכתי לעבוד, כי בסוף היום יש פה עדיין שלושה פיות קטנים להכניס להם בסוף היום אוכל הביתה, שאף אחד כרגע לא מצליח לעשות את זה. וגם, בואי, אני עדיין סטודנטית, כמה אתה יכול לעזור עם משכורת של סטודנט זה מאוד מועט.

הגר: כן.

שיר: אבל יש פה המון צרכים בבית למלא. החל משכר דירה בסוף חודש, שחוזר אגב כל חודש מאז. תרופות לילדים שכרגע אין יכולת לממן אותם, כי איתן היה...

שחר: עמוד תווך.

שיר: המימון והעמוד תווך של הבית, ועל זה גם אחד הדברים שנורא...

הגר: גם עמוד התווך הכלכלי בעצם.

שיר: הכלכלי, הנפשי, האור של הבית, אני אקרא לזה.

[מוזיקה ברקע]

הגר: אז איך מסתדרים? מה עושים?

שיר: לא מסתדרים, יש פה המון בפן הנפשי שהוא מקשה. אבל אין לך ברירה, באיזשהו מקום לעמוד על הרגליים האחוריות, כי יש פה שתיים מעלינו שכרגע לא הכי שורדות, ושלושה ילדים קטנים מאחור שמשפיע גם עליהם, ששואלים נון-סטופ. וגם נפשית, אגב, משפיע עליהם, כי אני יכולה להגיד לך שהאחות של שחר, יש לה גם דובי, כמו זה שהעלנו פה, שעוד רגע אנחנו גם נראה אותו.

הגר: כן, תכף. נכון.

שיר: והיא יום אחד הכי מחבקת ושמחה ומחבקת אותו, ויום אחר היא פשוט מרביצה לדובי ומתוסכלת, כי נעלמה לה דמות כל כך בולטת.

הגר: כן.

[מוזיקה]

הגר: אז אולי זה באמת הזמן לספר גם על העשייה שלך ועל המאבק שלך.

שחר: מבחינת העשייה והמאבק, באמת אנחנו עם המטה, ובאמת עם המשפחות נלחמים, לא רק על אבא שלי, כי הם צריכים לחזור, אני מאוד מקווה שחיים, באמת אני מתפלל כל יום שכולם יחזרו חיים, מי שהודיעו עליו, אני באמת משתתף בצער המשפחות, וכואב לי את צערם, כי אני באמת מבין את גודל הכאב.

הגר: כן.

שחר: מבחינת המאבק, אנחנו עושים כל מה שאפשר, אבל כל מה שאפשר, בשביל באמת להגיע ל… צורך הסברה במדינות מסוימות, מדינות עם כוח שבאמת יוכלו לבוא ולשים את היד של "תוציאו אותם עכשיו מתוך הגיהנום הזה".

הגר: כן, אבל אני רוצה, אתה יודע מה, שחר, לשאול, יש באמת את הכמובן המאבק של כולנו להחזיר את כולם הביתה וכמה שיותר מהר, אבל בהתייחס לכל מה שדיברנו עכשיו, על הקושי שלכם, הקושי הנפשי, הקושי הרגשי, הקושי הכלכלי, מי עוזר לכם? כאילו, מי תומך בכם? יש זכאות מהמדינה?

שחר: תראי, מבחינת הזכאות, להגיד לך שיש עזרה, אין כל כך. כן, מבחינת ביטוח לאומי, אני כן מקבל סיוע נפשי וסיוע לימודים, בעיקרון, אבל כשאני באתי להם בבקשה לעזרה כלכלית, כי בסופו של דבר אני תחת ביטוח לאומי, אין לי למישהו אחר לפנות בנושא כלכלי. הם פשוט, במילים אחרות, אמרו לי, אתה לא יתום משני ההורים, אין לנו איך לעזור לך. אמרתי להם, באמת סליחה שגם אמא שלי לא נרצחה שם. ובעצם אין להם… יש את כל המלחמה עכשיו עם ה...

שיר: יש לנו מלחמה, יש לנו המון פעילויות שאנחנו עושים בפן גם וועדות בכנסת, ואני אסביר איפה זה מחדד ונוגע, כי אנחנו נופלים בקטגוריה של משפחה שהיא לא לפה ולא לפה. איתן כבר לא חטוף, אבל שחר לא זכאי, כי הוא יתום רק משני ההורים, מה שנקרא, אנחנו משפחה שקופה. בסוף היום, גם אם לשחר היה איזשהו ליווי וזכויות, למשפחה ולמעטפת שמסביב, אין זכויות, ויש וועדה בכנסת ממש, היינו… שנוגעת לזה מול ביטוח לאומי, ואנחנו מקווים שהדברים באמת באמת ישתנו, כי אני אשתף לך דוגמה, מהנקודת מבט שלי. אין לי ליווי פסיכולוגי. נחשפתי לאותם זוועות, בדיוק כמו שחר, מן הסתם, ש… חלילה, אני לא מנסה לעשות השוואות, בסוף יום זה… איבד את אבא שלו, אבל זה לא אומר שאין פה מישהו מאחור שלא זכאי לליווי ותמיכה, אבל אני אגיד לך שאני, לדוגמה, נכשלת בלימודים, במצב הנוכחי של היום, אני כבר שלושה מבחנים נכשלתי, כי איך אתה אמור לשבת וללמוד? ואין התחשבות.

הגר: כן.

שיר: לא רואים את ה… זה אגב, עוד דוגמה, לאיפה שאני נתקלת בקושי. את לא קירבה ראשונה, את לא זכאית. אז מה זה אומר? שנפגעתי פחות? אני חווה וחיה את הסיטואציה ונושמת אותה חצי שנה כמו כל הבית.

הגר: כן. אז למה אתם זקוקים? מה אתם צריכים?

שחר: המעטפת. אם זה המעגל השני והשלישי, שזה בעצם שיר, אמא שלי, חן, האחים שלי הקטנים, שבאמת צריכים סיוע נפשי וכלכלי, לא רק בפן של אנחנו, אוקיי, ביטוח לאומי יתן להם פה ושם דברים. לא, הם צריכים, חד וחלק, סיוע נפשי וסיוע כלכלי. זה מה שאנחנו מנסים להעביר להם, וזה מה שניסינו גם להעביר להם בוועדות בכנסת. ואני מקווה שזה… הצעת החוק באמת תעבור, והמעגל השני והשלישי באמת יקבל את מה שמגיע לו. וגם המעגל הראשון, שלא מקבל יותר מדי כרגע.

שיר: עם כמה שזה נורא להגיד, ואני אשקף לך שיש פה שלושה ילדים קטנים שבסוף יום צריכים טיטולים, וצריכים את התמ"לים ואת הדברים שבחודש-חודשיים הראשונים היו מזרימים, אחרי חודש-חודשיים איתן הוגדר נרצח, בום, נסגר הברז.

שחר: ויש פה ילדה בת ארבע וחצי, שבעצם חזרה גם לתמ"ל.

הגר: וואו.

שחר: כשהיא נגמלה אז...

הגר: כן.

שיר: חזרה לתמ"ל.

שחר: אז בעצם הקופסה נגמרת פעם בשלושה ימים. זה לא זול.

שיר: עכשיו מעבר לחזרה לתמ"ל, אני אתן לך דוגמה שאנחנו חיים ונושמים אותה. היא חזרה, חזרה למוצצים, ילדה בת ארבע וחצי, קורעת את המוצצים. הם מוציאים, הילדים, זה הזוי להגיד את זה, אבל ככה הם מוציאים את הרגרסיה שלהם, כי אין להם תקשורת. קורעים את המוצצים, מרביצים לצעצועים, הורסים צעצועים.

הגר: כן.

שיר: הוא היה כל שבוע מביא להם משהו אחר.

[מוזיקה]

הגר: אתם מצליחים לישון?

שחר: לא. שינה, זה הפך להיות משהו מאוד אחרון, במחשבה. אני ישן עוד, אולי עוד חצי שעה בלילה, 40 דקות בלילה.

שיר: אפשר לקרוא לזה פריווילגיה.

שחר: כן, זה פריווילגיה הפך להיות.

הגר: אתם חושבים על הרגע שאבא יחזור? אתה מדמיין את זה, מריץ את זה בראש?

שחר: אני מתפלל שזה יקרה, אבל לדמיין את זה בראש, אני לא… קשה לי להאמין עד שלא תהיה עסקה נורמלית, שמישהו באמת יחזור. קשה לי לדמיין את זה.

הגר: כולנו, כולנו, מתפללים אליה.

שיר: זה מרגיש סיטואציה מאוד רחוקה, בכלל, לחשוב עליה. מרגיש… טוב, הוציאו לנו תעודת פטירה, נקברנו בסוף הרשימה, נקברנו בתחתית, נקרא לזה ככה.

שחר: אני מרגיש שמסבנים אותי. באמת מסבנים אותי, כי, כמו שהיא אמרה, שמו אותי בתחתית הרשימה, מה, הנפקתם לי תעודת פטירה בשביל מה? להשתיק אותי? לא יקרה. זה לא עובד ככה, אף אחד לא ישתיק אותי, וזה גם חלק מהמלחמה שלי של… אתם תאכלו את הדייסה שבישלתם אותה, אתם תביאו לי את אבא שלי הביתה.

הגר: כן.

שיר: עכשיו עם כל הכאב, יש פה 134 חטופים, לצערי, ואני גם מתפללת שהמספר לא יגדל. 36, שגם לא, שגם אם יחזרו, הם לא יחזרו למשפחה בחתיכה אחת, אני קוראת לזה. וזה אנשים שלא יזכו לחגוג עוד יום הולדת, עוד חג, עוד ארוחת שישי. וזה מרגיש שה-36 הפשוטים האלו, משפחות, ככה נקברו לסוף, כי הם כבר לא חיים, אז למה שנתאמץ עליהם? זה, שוב, זה התחושה שאנחנו חווים.

הגר: כן, כן, תחושות קשות.

שיר: מהמעשים, כן?

הגר: תחושות קשות מאוד.

שאלתי קודם, מה אתם צריכים? איזה עזרה אתם רוצים? אז...

שחר: אז העזרה הכלכלית היא באמת, העזרה הכלכלית והעזרה הנפשית היא באמת הדבר הכי הכרחי בבית כרגע.

הגר: כן.

שחר: אין לי משהו באמת יותר חשוב מזה. עזרה כלכלית זה אומר קורת גג, זה אומר אוכל בבית, זה אומר… זה עזרה הכלכלית.

הגר: אני רק יכולה לומר שבתוך כל החושך, הבאמת באמת גדול הזה, אני שומעת אתכם מדברים על המשפחה המלוכדת שעברה דברים, כן? כאילו גירושים, נישואים שניים, ואתם כל כך מלוכדים וכל כך ביחד וזה, דואגים אחד לשנייה וזה פשוט מדהים ומעורר השראה.

לקראת סיום, הבאתם חפצים, הבאתם...

שחר: נכון.

שיר: נכון.

הגר: אלבום מרגש מאוד מאוד עם תמונות, הבאתם דובי, תרצו לספר על הסיפור שלו?

שיר: בעצם יצרה בחורה בשם מיכל, קשר, מישהי שהייתה מאוד רוצה לעזור להנציח את הנרצחים וגם את החטופים שנרצחו, אז זה סוג של כרגע משהו שילווה ויתמוך. והכינה לנו בעצם שלושה דובים, שכל אחד מהם עשוי מהבגדים של איתן, זה הג'ינס של איתן, זה הסופטשל שלו, ובשניים מתוכם, היא גם שמה הקלטות שמע של איתן. אחד זה של שחר, אחד זה של אחותו הקטנה סאני, וזה משהו שהוא קצת נותן לך…

הגר: איזה הקלטות למשל?

שיר: כל מיני הקלטות אספנו, עשינו, באמת זה אוסף של הקלטות, אם את רוצה אני גם אשמיע אותם, שהוא הקליט לשחר, ממש לקחנו חלקים מתוכם וחיברנו אותם בערך 20-30 שניות.

הגר: בואי נשמע קטע אחד.

[הקלטה] קולו של איתן: "שחר, חיים שלי זה…" [שיחה בין איתן לשחר, ההקלטה לא ברורה]

[הקלטה] קולו של איתן: כנראה אל אביבה, "תודה נשמה שלי, חג שמח…", "שחר בדרך הביתה, עכשיו תשימי לב בחצי שעה קרובה אם הוא עלה או לא עלה, שלא ירדם באוטו, הוא עייף".

שיר: סתם משהו ש...

שחר: זה מתוך הקלטות וואטסאפ של אבא שלי ואימא שלי.

הגר: דאגה של אבא.

שחר: כן.

הגר: מרגש מאוד מאוד. שיר ושחר, וואו. מאחלת לכם הרבה מאוד שקט, מאחלת לכם שאבא יחזור, מאחלת… שנדע מה קרה לו, מה עבר עליו. שנסגור את המעגל הזה, ושתקבלו את כל העזרה שמגיעה לכם, בדרך, כי מגיעה לכם. ואנחנו פה, נמשיך ללוות, נמשיך לעקוב, ואתכם. אז ממש תודה לכם.

שחר: תודה רבה.

שיר: תודה רבה.

[אות מוזיקלי]

הגר: ועד כאן "הכותרת" בסדרת פרקי משפחות החטופים. מוזמנים לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, אפשר גם לדרג אותנו או להגיב לנו. אם יש שאלה שאתם רוצים לשאול את אחד מבני המשפחות, כתבו לנו.

את "הכותרת" אפשר למצוא גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד וברכב. ובינתיים, בואו להאזין לפרק נוסף שלנו, על סיפורו של החטוף שלומי זיו. חפשו את הפרק: "גם כשהוא בשבי, אני מגלה כמה הוא בעל נדיר".

סאונד ועריכה עדן דוידוב, עורך הפודקאסטים הוא גיא סאלם, אני הגר כוכבי, ואנחנו נתראה בפרק הבא, עד שכולם יחזרו אלינו.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

4 views0 comments

Comments


bottom of page