קמלה האריס בחרה בטים וולז כסגנה במרוץ לבית הלבן, ובכך השלימה את רשימת המועמדים לנשיאות ולסגנות בארה"ב. מי הם המועמדים החדשים? מה הרקע האידיאולוגי והפוליטי שלהם? ואיך הם עשויים להשפיע על היחסים עם ישראל? יפתח דיין, פרשן לפוליטיקה אמריקנית, מנתח את הבחירות של טראמפ והאריס לתפקיד סגן הנשיא ומסביר את השיקולים מאחורי הבחירות הללו. וגם, האם טראמפ כבר מתחרט על בחירתו בג'יי די ואנס?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/08/2024.
[פרסומת]
קריינית: אתם מאזינים ל-"Ynet פודקאסטים".
[מוזיקת רקע]
שרון: אם נפנה מעט את המבט ממה שקורה במזרח התיכון, בארצות הברית המירוץ לנשיאות הופך יותר ויותר מרתק ומפתיע. קמלה האריס, שנכנסה למירוץ באיחור לאחר פרישת ביידן, הופכת להיות יריבה שקולה לנשיא לשעבר טראמפ.
בשורה השנייה מהיום ניצבים שני סגני נשיאים שטראמפ והאריס מינו, וגם הם, במידה רבה, יעזרו להצלחה או לכישלון הדמוקרטים והרפובליקנים. מי אתם, סגני הנשיא טים וולז וג'יי די ואנס? מה הביא אותם למינוי החשוב? ואי אפשר בלי, מה היחס שלהם לישראל?
אני שרון כידון, וזאת "הכותרת".
[חסות]
שרון: שלום ליפתח דיין, פרשן לפוליטיקה אמריקנית.
יפתח: שלום, שרון.
שרון: אז רגע לפני שנתמקד בשני סגני הנשיא, כי זה החדשות החדשות, אבל אי אפשר שלא להתייחס לנסיקה של קמלה האריס בימים האחרונים. מפתיע אותך?
יפתח: אני חושב שזו היתה הפתעה עד כמה הנסיקה הזאת נמשכה. זאת אומרת, הימים הראשונים התאפיינו בהרבה מאוד התלהבות, בצד הדמוקרטי, מעצם זה שיש איזשהו סיכוי, כי באמת בקרב הרבה מאוד חלקים במפלגה, בעיקר צעירים, וגם כל מיני קבוצות אחרות, זה הרגיש שעם ביידן פשוט אין סיכוי לנצח, ושזה לא הולך, אין דרך לייצר מומנטום חיובי. בעצם הפרישה שלו הובילה לאיזשהו גל של… איזושהי אנחת רווחה. אבל היה מעניין לראות האם השמחה הזאת בקרב הבייס ובקרב הצעירים תתרגם לבאמת שינויים משמעותיים בסקרים, וכמה זמן הם יחזיקו.
אנחנו עכשיו כבר מספיק זמן בתוך המגמה הזאת כדי להגיד שבאמת אנחנו במרוץ אחר לגמרי, שהסטטוס קוו החדש במירוץ הזה הוא ממש שוויון, עם אפילו יתרון קל של האריס, לפחות ברמה הלאומית. וזה משהו ש… גם אם הוא… אני לא יודע אם הוא היה מפתיע, אבל הוא בהחלט לא היה מובן מאליו. זה בהחלט היה… חובת ההוכחה היתה עליה, ועד כה היא עומדת במשימה.
שרון: איך בוחרים סגני הנשיא? זה רק מינוי של המועמד לנשיאות, או שיש ועדה כלשהי שמתכנסת, יועצים?
יפתח: יש יועצים, יש ועדה, בסופו של דבר ההחלטה היא של המועמד לנשיאות. הוא צריך בעצם להחליט מי הבן אדם שהוא סומך עליו, בעצם, להיות איתו ולייעץ לו, ולהיות מוכן לתמוך בכל קו מדיניות שהוא יציע. הוא צריך לבחור מישהו שהוא, מה שנקרא, "ready from day one", מישהו שהוא יכול לשכנע את הציבור האמריקאי שהוא יהיה מוכן תוך רגע להיכנס לנעליו של הנשיא המכהן, או הנשיאה המכהנת, אם אלו יבצר מהם למלא את תפקידם. ויש עוד כל מיני שיקולים שנכנסים בחשבון, האם הבן אדם הזה יעזור לי לנצח בבחירות, האם הוא יעזור לי לאחד מפלגה שהיא מפוצלת בין כמה פלגים, האם הוא מנוסה בנושאים של חוץ, או בנושאים של פנים, יש פה כל מיני מנעד של שיקולים שנכנסים.
לרוב, מה שמשפיע יותר מהכל זה האם אני אוכל לעבוד עם הבן אדם הזה, והאם אני יכול לסמוך עליו להיות לצידי, ולהיות יד ימיני, למשך אותה תקופה שבה אני אהיה נשיא.
שרון: ראיתי שצייצת משהו על התזמון, יש חשיבות לחודש בו נבחר סגן הנשיא.
יפתח: נכון. בעצם הטייפים של סגני נשיא שנבחרים, אפשר לחלק אותם בגדול לשלושה. אוגוסט, נובמבר וינואר. למה הכוונה?
אם אתה בוחר סגן שאמור לעזור לך באוגוסט, זה אומר, אתה בוחר סגן לקראת הוועידה של המפלגה, לקראת המעמד הזה שבו המפלגה אמורה להתאחד לקראת הישורת האחרונה של המרוץ לנשיאות, ואתה רוצה מישהו שבעצם ישקף… יעזור לך להביא את אותם פלגים שאתה פחות מזוהה איתם. לדוגמא, דונלד טראמפ ב-2016 בחר במייק פנס כי הוא רצה את התמיכה של האוונגליסטים, שמאוד הסתייגו ממנו עד אותה נקודה. אז אוגוסט זה סוג אחד של מועמד לסגן… של סגן נשיא שאפשר לבחור.
השני זה נובמבר. נובמבר זה מועמד שאתה מביא כי אתה חושב שהוא יעזור לך לנצח בבחירות בנובמבר. אולי הוא מגיע ממדינה מתנדנדת, אולי הוא פונה לאיזושהי חתך אוכלוסייה מאוד מאוד ספציפי שקשה לך איתו. אפשר לחשוב על אנשים כמו פול ראיין, שנבחר ב-2012 על ידי מיט רומני כי הוא הגיע ממדינת ויסקונסין שהייתה יחסית מתנדנדת, או אפילו ג'ו ביידן שנבחר על ידי אובמה, אפשר להגיד במידה מסוימת כדי שקהלים מבוגרים יותר - כי הוא היה חזק עם צעירים ולא כל כך עם מבוגרים עד אותה נקודה - ירגישו בנוח להצביע לו גם כן. אז זה סוג שני של מועמד.
והסוג השלישי זה מועמד שהוא בעצם לחודש ינואר. מועמד שבעצם יעזור לך למשול, יביא מהניסיון שלו, יביא מהנאמנות שלו, ויסייע לך. הדוגמה הקלאסית ביותר היא דיק צ'ייני, שהיה סגן של ג'ורג' בוש הבן אחרי שהוא מילא כמעט כל תפקיד שאפשר למלא בממשל האמריקאי ובסקטור הפרטי, הביא איתו באמת עושר גדול של ניסיון ציבורי ואקזקיוטיבי שבאמת סייע לג'ורג' בוש הבן, ההיסטוריה תשפוט אם לחיוב או לשלילה, אבל באמת אלה הטייפים של סגני נשיא שאפשר לבחור.
רוב הנשיאים והמועמדים לנשיאות בשנים האחרונות בעיקר בוחרים פשוט מישהו שהם מרגישים שהם יכולים לעבוד איתו ושיהיה נאמן איתם, כלומר מישהו מהקטגוריה של ינואר. במקרה הזה אנחנו רואים שגם טראמפ וגם האריס הלכו בעיקר לכיוון הזה גם כן.
שרון: כלומר החלטה לגבי סגן הנשיא היא לא רק החלטה על איש אמון אלא החלטה אסטרטגית אלקטורלית.
יפתח: נכון מאוד, אבל מתוך איזושהי הנחה שברמה של הבחירות, הבחירות בנובמבר כמעט אף פעם לא מוכרעות על ידי זהות סגן הנשיא. זה כמעט תמיד מוכרע על זהות הנשיא, על המדיניות שהנשיא דוגל בה, על האישיות שלו, המועמד לנשיאות במקרה של קמלה האריס ודונלד טראמפ, ששניהם אינם הנשיאים כרגע, ופחות השפעות אלקטורליות בנובמבר ויותר כל מה שיבוא לפני הבחירות, אם זה לאחד את המפלגה, או אחרי הבחירות, אם זה לעזור בעצם במהלך של להיות נשיא.
[הקלטה]
Journalist: “Kamala Harris has chosen Tim Walz, who is the governor of Minnesota, to be her candidate for vice president in the election.”
שרון: אז בואו נכיר את הבחירה של קמלה למועמד לסגן הנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית - טים וולז, המושל ממינסוטה, רבים מאיתנו ממש לא מכירים אותו.
יפתח: נכון. הוא בעצם לא היה מאוד מוכר בזירה הלאומית עד הבחירות הללו, הוא היה מושל מאמצע העשור הקודם, מושל במדינה שהיא מדינה כחולה, מדינה דמוקרטית אבל מתונה יחסית. זאת אומרת, זאת לא קליפורניה וזה לא ורמונט, זאת מדינה שיש לה גם הרבה מאוד אזורים שמרניים ואוכלוסייה שמרנית שמסוגלת באופן תיאורטי להצביע לרפובליקנים.
וולז בעצם מגיע אליה אחרי שהוא היה חבר בית נבחרים מטעם המדינה, הוא התחיל בתור נבחר מטעם המדינה. כנבחר הוא ייצג מחוז כפרי והוא היה מחוקק דמוקרטי יחסית שמרן, תמך בקווי מדיניות יחסית שמרניים ולפעמים התנגד לכל מיני מהלכים שהמפלגה שלו ניסתה לקדם. אבל דווקא בתור מושל הוא הצליח לקדם הרבה מאוד מדיניות שאנחנו היום מחשבים אותה ליברלית או פרוגרסיבית, לדוגמה הוא העביר חופשת מחלה בתשלום, דבר שלא קיים ברמה הפדרלית בארה"ב וכל מדינה צריכה להחליט אם היא מקדמת או לא, לגליזציה של מריחואנה, הבטחת זכויות נשים בעצם אם לבצע הפלה או שלא, ואולי המדיניות שהוא הכי מפורסם בה זה אספקה אוניברסלית של ארוחות בוקר וצהריים לילדים בבתי ספר ציבוריים, שזה גם דבר שהוא חד משמעית לא מסופק על ידי הממשל הפדרלי, ואם מדינה מחליטה שהיא מספקת, אז זו ההחלטה שלה על בסיס התקציב שלה. אז יש שורת מהלכים מאוד מפורסמים שהוא קידם בתור מושל, בעצם הוא איזשהו prototype של איך מושל דמוקרט יכול לקדם מדיניות ליברלית גם במדינה שהיא לא מאוד עם אופי ליברלי, שאנחנו חושבים עליה כעל מעוז הליברליזם, כמו קליפורניה לדוגמה.
שרון: עד הרגע האחרון רבים חזו שהבחירה הטבעית של המועמדת לנשיאות תהיה בסנאטור היהודי, ג'וש שפירו. כבר למדנו כל כך הרבה פרטים עליו, הוא גם תובע לשעבר כמוה, עם קשר חזק לישראל. מה השיקול שהכריע לטובת וולז על פניו לדעתך? או ממה ששמעת?
יפתח: הקלישאה אומרת שכשבוחרים סגן נשיא זה קצת כמו שבועת היפוקרטס, do no harm, אל תעשה נזק, אתה רוצה לבחור מישהו שקודם כל, לא יביא איתו תיקים בעייתיים מהעבר. במקרה של ג'וש שפירו יש כל מיני סיבות לחשוב שהיו שם נזקים בפוטנציה.
כמובן, אמרת, הוא היה מושל פנסילבניה, אז היה שם גם סיכוי ליתרון מאוד גדול, פנסילבניה מדינה מאוד חשובה ויכול להיות שהוא היה עוזר לזכות בה, כי הוא מושל מאוד פופולרי. אבל קודם כל, יש לו כל מיני סקנדלים מהעבר הלא כל כך רחוק. הוא בעצם עזר לטייח ולהסתיר איזושהי תלונה על הטרדה מינית בקרב אחד מהעוזרים שלו, ממש לאחרונה. כמושל הוא גם קידם לא מעט צעדי מדיניות שנחשבו יחסית שמרניים, שזה משהו שאולי היה עוזר עם מצביעים מתנדנדים, אבל מצד שני, כנראה פוגע בהצבעות של לא מעט מהדור הצעיר יותר, שמסתייג מהדברים האלה. וברמה הפרסונלית, אני חייב להגיד, הוא סוג של כוכב, הוא סוג של כוכב עולה, מאוד כריזמטי, מאוד סוחף, הייתה סכנה שהוא היה יכול גם להאפיל, במידה מסוימת, על קמלה האריס, לבלוט יותר ממנה, לייצר איזושהי תחושה שאם היה פריימריז, אולי הוא זה שהיה נשיא והיא היתה הסגנית, ושהוא בעצם רק מחכה מעבר לפינה כדי להיכנס בנעליה מתי שהוא יוכל. יכול להיות שהאריס פשוט עשתה איזשהו שקלול שעדיף לעבוד עם מישהו כמו וולז, שהוא נייטרלי יותר, נחשב חביב יותר, קליל יותר, פחות מושך תשומת לב, וכנראה בסבירות מסוימת ישתף איתה יותר פעולה ויעשה לה פחות צרות במקרים שבהם היא תקדם מדיניות שלא כל החלקים בציבור יאהבו.
שרון: יש משמעות לעובדה שהוא לא מגיע ממדינה מתנדנדת? אמנם טראמפ טען שהוא אכן ינצח במדינה הזו בנובמבר, אבל זה קצת פחות ריאלי.
יפתח: כן, המשמעות היא שפשוט כנראה שטים וולז לא הולך להיות איזשהו כלי עבור האריס למדינה מתנדנדת כזאת או אחרת, כנראה שהוא לא נכס אלקטורלי משמעותי. האריס אולי תצליח קצת יותר באזור של המערב התיכון, האזור של מדינת מינסוטה, יש שם מדינות מתנדנדות כמו מישיגן ו-ויסקונסין, שאולי במידה מסוימת וולז יכול לעזור שם, למרות שאני סקפטי, אבל באופן כללי פשוט האריס העדיפה דברים אחרים על פני השיקולים האלקטורליים. ואני עוד פעם מזכיר, אין כמעט דוגמאות בהיסטוריה המודרנית לסגן נשיא שהצליח באמת להביא ערך מוסף משמעותי במדינה מתנדנדת, גם אם הוא הגיע ממנה. אז יכול להיות ששפירו היה יכול לאתגר את המקרה הזה, אבל בסופו של דבר וולז הוא בחירה די סטנדרטית של, אוקיי, אלקטורלית הוא לא יעזור, אבל כנראה שהוא גם לא יפריע.
שרון: והשאלה שתמיד מעניינת אותנו: מבחינת יחסו לישראל, כי הרי טראמפ אמר עליו שקמלה נכנעה למחנה האנטישמי האנטי-ישראלי, זה נכון?
יפתח: וולז מבחינת העמדות שהוא הביע מאז תחילת הלחימה, הן עמדות די סטנדרטיות של המיינסטרים של המפלגה הדמוקרטית. הוא הזדעזע מהשביעי באוקטובר, הוא דגל בזכותה של ישראל להגן על עצמה ובעצם להביס את חמאס, ובד בבד הוא כן דיבר על החשיבות של הכנסת סיוע הומניטרי, הוא כן תומך בהפסקת אש, ואולי הכי חשוב, הוא כן רואה ומדבר בזכות הלגיטימציה של המוחים בקמפוסים להביע את דעותיהם.
הוא לא תומך באותן קריאות של מהירדן ועד הים, או מהים ועד הנהר, והוא לא תומך בגילויי האנטישמיות, הוא מסתייג מהם, אבל הוא כן אומר "למפגינים הללו יש זכות בעצם להפגין ובעצם לדבר בעד צרכים הומניטריים של אוכלוסייה אזרחית שנמצאת במצוקה גדולה". אלה העמדות שלו, הן עמדות מאוד מאוד סטנדרטיות במפלגה הדמוקרטית, אלה לא עמדות שנחשבות לעוינות, הוא לא נחשב דמות ציבורית ביקורתית באיזושהי צורה יוצאת דופן כלפי ישראל, אז אני לא חושב שיש לנו איזשהו… מסקנה חותכת מהאירוע הזה. ובאופן כללי, אני אגיד אפילו יותר מזה, סגני נשיא לרוב לא משפיעים כל כך על מדיניות, לא על מדיניות כלפי ישראל, ולא על מדיניות כמעט בכל נושא אחר. התפקיד של סגן נשיא הוא פשוט ליישר קו עם הנשיא ולא להפריע, אם הוא מביע עמדה שונה זה לרוב אומר שהוא עושה… שהוא בעיקר מפריע לנשיא, והעמדות האישיות שלו נעשות רלוונטיות אך ורק אם הוא נכנס בנעלי נשיא, או מתמודד להחליף אותו כמו שהאריס עושה עכשיו במקום ביידן, אם לא המקרים האלה, בדרך כלל זה לא משנה בכל מקרה.
שרון: יש כאן בסך הכל רצף מעניין, ביידן היה סגן נשיא ואחר כך נשיא, קמלה סגנית נשיא שהופכת אולי בקרוב להיות נשיאה, לפחות מועמדת, לטים וולז יש שאיפות להוביל את המדינה?
יפתח: אני חושב שטים וולז, הוא עושה רושם על פניו של פחות שאפתן ופחות אופורטוניסט מאשר הפוליטיקאי הממוצע שעולה לתודעה ציבורית גדולה. אני חושב שזאת גם הסיבה שהוא הפך להיות בעצם פייבוריט באיזשהו שלב ונבחר על ידי האריס על פני מועמדים כמו ג'וש שפירו, שהוא יותר באמת מסומן ככוכב עולה. יש בו אותנטיות מסוימת שנובעת מהדבר הזה, הוא מרגיש כמו בן אדם שפחות מנסה כל פעם לייצר גלי אהדה סביבו עצמו, אבל לפעמים האנשים האלה הם האנשים הכי שאפתנים ואנחנו פשוט לא מרגישים את זה עליהם.
כן אציין שוולז מבחינת גיל הוא פחות או יותר בן גילה של האריס, הוא מבוגר ממנה בחודשיים למרות שהוא נראה הרבה יותר, אם וכאשר הוא יחליף אותה או יתמודד להחליף אותה, בהינתן שהיא תיבחר להיות נשיאה ואולי תיבחר להיות קדנציה, הוא יהיה בן… בגילאי… בשנות השישים המאוחרות לחייו, שזה לא מאוחר מדי בשביל ללכת ולנסות להיות נשיא, הכל שאלה של מה יעשה הטבע עד אז, אבל עקרונית אין ספק שלהיות סגן נשיא זה, בעיקר אם האריס תנצח, מעלה אותו לבמה המרכזית והופך אותו לשחקן חשוב ושם פוטנציאלי בכל קרב עתידי.
שרון: הבחירה של סגנית הנשיא המכהנת בטים וולז היא בחירה שבאמת לא מרימה גבות בוושינגטון או במפלגה הדמוקרטית, אבל אי אפשר לומר אותו דבר לגבי הבחירה של דונלד טראמפ. אז מי הוא המועמד המוזר ובעל העבר הייחודי הסנאטור מאוהיו ג'יי די ואנס? למה טראמפ כבר מתחרט על הבחירה בו, ואיך המושל [כך במקור] הפרו-ישראלי דווקא ממש יכול לפגוע בנו אם יזכה לנהל את מדיניות החוץ של ארצות הברית?
כבר ממשיכים עם זה, בינתיים אנחנו מזמינים אתכם להיכנס לעמוד שלנו ביוטיוב, ספוטיפיי ואפל פודקאסט, ללחוץ על מעקב או follow, ולדרג אותנו חמישה כוכבים.
[חסות]
[הקלטה]
Journalist: “Former president Donald Trump has selected Ohio senator JD Vance as his running mate for the 2024 presidential contest.”
שרון: טוב, חייבים להספיק גם את האדומים, לסגן הנשיא שמונה כבר על ידי טראמפ, ג'יי די ואנס, סנאטור מטעם אוהיו, ספר לנו עליו, למי שעוד לא שמע עליו.
יפתח: אז ג'יי די ואנס הוא סיפור מאוד מעניין. קודם כל הוא סוג של התגשמות של החלום האמריקאי, כי הוא גדל באוהיו בבית די שבור ולא מתפקד. הוריו התגרשו כשהוא היה צעיר, ואמא שלו סבלה מהתמכרויות, גם לסמים, גם למשככי כאבים, גם לאלכוהול. הוא בעצם "ניצל" במרכאות רק בגלל שסבתא שלו שם הייתה ולקחה פיקוד על העניינים, אז בעצם הוא ניצל מאפשרות לבית שיכול היה להביא אותו לגורל אחר לגמרי. הוא התגייס לצבא בגיל מאוד צעיר, שימש כעיתונאי באזורי עימות, משהו שמזכיר קצת אוסינט או מודיעין גלוי, שקורה בצה"ל וב-8200, ומאוחר יותר הוא הצליח בעצם לפרוץ לתפקידים חשובים בוולסטריט, ומשם לאט לאט לפוליטיקה.
הפריצה הגדולה שלו הגיעה בעקבות ספר שהוא כתב, "Hillbilly Elegy", ספר שבעצם מתאר את חוויות הילדות שלו, שנועד בעצם לדבר על התופעה הזאת של מעמד בינוני-נמוך, שהולך לאיבוד בעידן של אחרי הגלובליזציה, בעיקר במדינות של המערב התיכון. הוא בעצם פרץ לתודעה בחוגים שמרניים בעיקר, ובהתחלה הוא היה מאוד אנטי טראמפ, ודיבר מאוד בגנות טראמפ, אבל מאוחר יותר הוא חווה איזושהי הארה.
שרון: זהו, זה מאוד מעניין הבחירה בו כשהוא היה מבקר גדול של טראמפ.
יפתח: נכון, הוא… חשוב לציין שהוא כבר כמה שנים טובות אחרי החזרה בתשובה שלו, בכל מה שקשור לטראמפ.
[הקלטה]
JD Vance: “Look, I criticized Donald Trump ten years ago, and we’ve talked about it, and I’ve made a good argument to the American people about why I think he was a great president and why I think he deserves re-election.”
יפתח: טראמפ עצמו באופן כללי מאוד אוהב להביא אנשים שהיו ביקורתיים מאוד כלפיו בנקודה מסוימת, והפכו להיות חנפנים מאוד גדולים בנקודה אחרת, כי עבורו זה סמל לכוח. זאת אומרת, הבן אדם הזה הוא סמל של זה שאני כל כך משכנע וכל כך חזק, שגם המבקרים הכי גדולים שלי הופכים להיות בעצם מלחכי הפנכה הכי גדולים שלי. ככה הוא תופס את זה, ויש רקורד מאוד רחב של מקרים שבהם הוא מביא אנשים שביקרו אותו לעמדות מפתח.
הבעיה מבחינה טראמפ זה שמה שהוא תופס ככוח, הרבה אנשים בציבור האמריקאי פשוט רואים את הבן אדם שעומד מולם, ורואים את ההתבטאויות עבר שלו, והם לא רואים בזה סמל לזה שטראמפ צדק, הם בעיקר רואים בזה סמל לאדם מאוד אופורטוניסט ולא דבק בדעתו, וכזה שלאו דווקא מתאים להיות סגן נשיא, כמו שבאמת נאמר עכשיו על ואנס.
שרון: העובדה שהוא צעיר מאוד, בן 40, הכי צעיר במרוץ הזה, יש לה משמעות? אולי ניסיון להלחם בטענות הגיל כלפי טראמפ?
יפתח: אני חושב שזה פחות העניין של הגיל. אני חושב שטראמפ בחר אותו פשוט בגלל שוואנס הוא מזוהה עם אותה שלוחה אידיאולוגית שבקווים גסים אפשר לומר שגם טראמפ משתייך אליה בתוך המפלגה הרפובליקנית.
זאת שלוחה אידיאולוגית ששמה דגש על שמרנות תרבותית ועל בדלנות, זאת אומרת, הם מסתייגים מהקו הרפובליקני שאפיין את שנות ג'ורג' בוש הבן ואפילו רייגן, שארצות הברית צריכה להשקיע הרבה מאוד משאבים צבאיים בעולם. הם מאמינים שארצות הברית צריכה להסתגר בתוך עצמה. יש להם גם הסתייגות מסוימת ממדיניות שוק חופשי בלתי מרוסנת, שזה גם דבר שאפיין את המפלגה הרפובליקנית לפני.
טראמפ בעצם בבחירה הקודמת שלו לסגן נשיא, במייק פנס, בעצם בחר אחד מ… אחד מבשר מבשרה של המפלגה הרפובליקנית, של הממסד הקיים, והפעם הוא בעצם רצה לבחור מישהו שאין שום צל של ספק שהנאמנות האידיאולוגית שלו היא לתנועה הטראמפיסטית ולא לממסד הרפובליקני הישן. זה המטרה העיקרית שטראמפ ניסה להמחיש בכך שהוא בחר את ואנס, וכמובן שהוא גם לא ציפה לשום תמורה אלקטורלית מהמהלך הזה, כיוון שאותם האנשים שמצביעים לוואנס הם אותם האנשים שהיו הולכים להצביע לטראמפ בכל מקרה.
שרון: הם שני אנשים שונים, טראמפ ו-ואנס, כלומר, לא סתם בשבוע האחרון אנחנו שומעים הרבה את המילה weird, יש בהם משהו קצת שונה מרוב האנשים, לא?
יפתח: נכון. זה מתקשר באמת לאותה שמרנות תרבותית שוואנס מאוד מאוד דוגל בה, הוא אחד המועמדים לסגנות נשיא הכי שמרנים שהיו אי פעם. ובתוך החוגים השמרניים שוואנס התברג בהם בעשור וחצי האחרונים יש הרבה מאוד עמדות שהייתי קורא להן "עמדות בוטיק", עמדות שמאוד מאפיינות אינטלקטואלים שמרנים שעוסקים המון בערכי משפחה, אבל באופן קיצוני, זאת אומרת שהמשפחה זה ממש התא האקוטי ביותר לאומה האמריקאית, וכל דבר שמערער את המשפחה המודרנית הוא סכנה. לדוגמה, נשים שמחליטות לבצע הפלות, או נשים שמחליטות לא להביא ילדים, או גברים שמחליטים לא להביא ילדים, או כל מי שבעצם מנסה לסייע לנשים להתמודד עם הסיטואציה המאוד מורכבת של הריון לא רצוי, במיוחד בסיטואציות קשות כמו אונס, גילוי עריות וכן הלאה וכן הלאה.
זאת אומרת, הוא מביא כל מיני השקפות ואמירות מאוד מאוד ייחודיות ולא במיינסטרים האמריקאי לגבי איך החברה האמריקאית צריכה להתנהל. הוא אפילו טען באחד הראיונות שצריך לתת לאנשים שאין להם משפחות וילדים פחות זכויות הצבעה. זאת אומרת, שהקול שלהם צריך להיחשב פחות מזה של אנשים עם ילדים.
[הקלטה]
JD Vance: “We are effectively run in this country, via the Democrats, via our corporate oligarchs, by a bunch of childless cat ladies who are miserable at their own lives and the choices that they’ve made, and so they want to make the rest of the country miserable too.”
שרון: אז זהו, ההתבטאויות שלו בהקשר הזה מאוד שערורייתיות. כלומר, אותי כמובן תפסה אותה התבטאות לגבי נשים שאוהבות חתולים, שהן מנהלות את העולם. אני מתה על חתולים ואני אישה, אבל זה סיבך אותו גם בארצות הברית. יש כבר לא מעט שערוריות סביב האמירות שלו.
יפתח: נכון. וזה בעצם, אם עושים שנייה זום אאוט ומסתכלים על הקונטקסט הרחב יותר, הסיבה שג'יי די ואנס נתקל בכל כך הרבה התנגדות היא שהעמדות האלה הן לא רק שהן לא פופולריות בקרב הציבור האמריקאי, הן גם לא מאוד פופולריות בקרב המפלגה הרפובליקנית עצמה. זאת אומרת, בתוך המפלגה הרפובליקנית אין כזאת עוינות מוחצנת לאנשים שלא בהכרח מביאים ילדים לעולם. זה לא עמדה מאוד נפוצה. יכול להיות שהם דוגלים יותר בהבאת ילדים מהדמוקרטים, אבל אין באמת אותה עוינות. וגם בתוך המפלגה הרפובליקנית יש גם אנשים שתומכים בזכות האישה להפיל לפחות עד חודש מסוים בהריון.
זאת אומרת, בא בן אדם עם עמדות שהן רחוקות מאוד מהמיינסטרים אפילו של המפלגה שלו עצמו. ואז כשהעמדות… הציטוטים האלה נשמעים אין מי שיגן עליו, כי הוא בעצם לא מייצג איזשהו פלג רחב בתוך המפלגה שלו.
להבדיל, לדוגמה, דיברנו קודם על וולז, לוולז יש שורת התבטאויות שמגנות על המדיניות הליברלית שהוא קידם בתור מושל. המדיניות הזאת שהוא קידם בתור מושל זאת מדיניות פופולרית בסופו של דבר, לפחות בקרב דמוקרטים. הלגליזציה של מריחואנה, ההגנה על זכויות אישה להפיל, אספקת ארוחות וכן הלאה, אלה הכל דברים שהם ממש, ממש יש להם constituency, מה שנקרא, אנשים מצביעים בשביל הדברים האלה והם תומכים בהם.
וג'יי די ואנס, בגלל שהוא מגיע מזרם חדש ומזרם קטן בתוך המפלגה הרפובליקנית, מה שמתברר עכשיו זה שכל העמדות האלה אין מי שיגן עליהן, ובעצם אין מי שיגן עליו, והוא מקבל רק תקשורת שלילית ו-bad press מה שנקרא, כתבות שליליות עליו, ואחוזי התמיכה בו הולכים ומדרדרים בדיוק בגלל הדינמיקה הזאת.
שרון: יש מי שמהמר שאולי טראמפ כבר מצטער על המינוי הזה.
יפתח: אני חושב שטראמפ מצטער על המינוי הזה, אני חושב שג'יי די ואנס הביא אך ורק נזק מהרגע שהוא נבחר. היה לו נאום הכתרה בינוני, ומשם זה רק הלך והידרדר. כשטראמפ בעצמו נשאל האם ג'יי די ואנס מוכן, ready from day one, הוא מוכן להיכנס לנעליו, הוא לא ענה, "כן, הוא מוכן להחליף אותי", הוא ענה, "סגני נשיא לא משנים אף פעם". זאת אומרת, הוא ממש חשף את המחשבות הפנימיות שלו של "כן, כנראה בחרתי לא טוב, אבל זה לא משנה כי סגני נשיא הם לא באמת פונקציה לשום דבר".
אני חושב שטראמפ היה מעדיף לכל הפחות סגן נשיא שלא ייצר כל כך הרבה כותרות שליליות, מישהו שהוא יותר מהוקצע ושיודע להגן על העמדות שלו בצורה יותר קוהרנטית. וכן, אני בהחלט חושב שטראמפ כועס לא רק על עצמו ועל הבחירה שלו, אלא גם על הבן שלו, דון ג'וניור, שלפי פרסומים היה זה שדחף אותו לעמדה הזאת.
צריך להזכיר שטראמפ בעצם בחר בואנס כשהוא חשב שהוא הולך להתמודד מול ג'ו ביידן, כשהוא חשב שהוא הולך להתמודד עם אדם מבוגר שמאוד מתקשה לקדם את העמדות שלו ובכלל להתמודד עם טראמפ, וגם אחרי שהוא חווה ניסיון התנקשות.
זאת אומרת, הוא חשב שהוא על הסוס ושהוא בדרך לניצחון, ושהוא לא צריך להתפשר בשום צורה ושהוא יכול לבחור את הדמות שהכי הכי הכי נאמנה ונכונה כלפיו. ברגע שהתהפכו היוצרות התברר כמה ואנס הוא נטל עבור טראמפ.
שרון: וטראמפ רוצה להדגיש את התמיכה שלו בישראל, ובהקשר לזה, הוא נחשב גם תומך ישראל?
יפתח: כן, ואנס הוא תומך ישראל עקבי, במובן הזה אין שאלות לגבי העמדות שלו. מה שכן, בגלל שהוא בדלן, בגלל שהוא תומך בהיפרדות של ארצות הברית מחלקים נרחבים בעולם, ומשיתוף פעולה עם רוסיה, ובמידה מסוימת ויתור בהרבה מאוד מקומות לטובת האינטרס הרוסי, או אינטרסים של מדינות אחרות באזורים אחרים בעולם, הרבה מהן מדינות לא ידידותיות עבור ישראל, יכול להיות שבעקיפין המדיניות ה… מדיניות החוץ שהוא דוגל בה, אם הייתה מיושמת, היתה פוגעת בישראל.
רוסיה חזקה ורוסיה לא מרוסנת זאת רוסיה שגם מרשה לעצמה לפעול באין מפריע בסוריה, לשתף פעולה עם איראן. נזכיר, רוסיה רוכשת כטב"מים מאיראן במלחמתה עם אוקראינה. רוסיה שבעצם מסייעת למדינות עוינות לישראל, כולל ארגונים עוינים לישראל כמו חמאס, בדרכים דיפלומטיות או אחרות. זאת אומרת, התמיכה של ואנס ישירות בישראל אכן עומדת, האם במבחן המציאות, בשקלול של כל יתר העמדות שלו, ישראל תצא נשכרת או נפסדת מנשיאות של אדם כמו ג'יי די ואנס, קשה להגיד, אבל סיכוי טוב שהיינו יוצאים דווקא נפסדים.
שרון: לסיכום, כשאתה צריך להסתכל על שני המועמדים, הם מקטינים או מעצימים את הפער שבין קמלה לטראמפ?
יפתח: אני חושב שג'יי די ואנס בהחלט פוגע, במידה מסוימת, בקמפיין של טראמפ, גם אם הוא לא מוריד ממנו אחוזי תמיכה, הוא בהחלט מוריד התלהבות מהמיינסטרים של המפלגה להצביע עבורו, וטראמפ צריך שגם אנשים שלא מתלהבים להצביע לו ילכו ויצביעו, וזה עלול להיות נטל.
ובצד השני, אני חושב שטים וולז לא יהווה פקטור של ממש לכאן או לכאן. צעירים שמחים שהוא נבחר, מצביעים פרו-פלסטינים בעיקר שמחים שג'וש שפירו לא נבחר. הוא כן קיבל תמיכה גם מדמויות פרוגרסיביות, כמו אלכסנדריה אוקסיו קורטז, וגם מדמויות שמרניות ומתונות בתוך המפלגה כמו הסנאטור ג'ו מנצ'ין. זאת אומרת, הוא כנראה מקובל על כולם, וכנראה שהוא לא יורגש יותר מדי מעבר לראיונות ואולי עימות סגן נשיאותי, והאריס בעצם תקום ותיפול על עצמה, ועל מה שהיא תביא איתה לקרב הזה.
שרון: יפתח דיין, תודה רבה על השיחה המעניינת.
יפתח: בשמחה.
שרון: God bless America.
יפתח: לגמרי.
שרון: ועד כאן "הכותרת" להפעם, אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל, ספוטיפיי או יוטיוב, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו חמישה כוכבים ולהגיב לנו מי סגן הנשיא האהוב עליכם.
את הכותרת אפשר למצוא גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד וברכב. ואם כבר הגעתם עד כאן, אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו, על המהלכים של האויבת הכי גדולה של ארצות הברית. חפשו את הפרק "ביי ביי אמריקה, האם סין היא המעצמה החדשה במזרח התיכון?".
תחקיר הפקה ועריכה עדן דוידוב וגיא סאלם.
אני שרון כידון, שמרו על עצמכם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments