בתחילת השבוע יצאה אוגדה 98 מרצועת עזה, ורק חטיבת הנח"ל נשארה לאבטח את פרוזדור נצרים. האם מדובר בסנונית שמסמלת את סוף המלחמה בחמאס או שמדובר רק בעצירת התרעננות? איך זה ישפיע על עסקת חטופים עתידית? ומה למדו הלוחמים לקראת חזית אפשרית בצפון?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/04/2024.
קריינית: אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.
(שומעים מנוע של משאית)
שרון: התמונות של אוגדת 98 יוצאת מחאן יונס נותנות תחושה של הפוגה במלחמה. חצי שנה לתוך "חרבות ברזל" וצה"ל נמצא עם מינימום כוחות בעזה. ברקע השיחות על עסקת חטופים והפוגה בצידה, נראה כאילו המלחמה הסתיימה.
(מוזיקה)
שרון: אולי זאת הסיבה שעומדת מאחורי האמירה של נתניהו לגבי קביעת תאריך לפעולה ברפיח.
[הקלטה] בנימין נתניהו: "אנחנו פועלים כל הזמן בהשגת מטרותינו ובראשן שחרור כל חטופינו והשגת ניצחון מוחלט על חמאס. הניצחון הזה מחייב כניסה לרפיח וחיסול גדודי הטרור שם. זה יקרה, יש תאריך".
שרון: איך הכניסה לרפיח מסתדרת עם עזיבת הכוחות? אם לא מוטטנו, האם מיגרנו את רוב יכולות חמאס? ומה יקרה בזמן ההפוגה? אני שרון כידון, וזאת "הכותרת".
(מוזיקה)
שרון: יואב זיתון, כתבנו הצבאי, שלום.
יואב: שלום, שרון.
שרון: ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא הצהרה ואמר שיש תאריך כניסה לרפיח. כבר כמה שבועות מספרים לנו שהתוכניות אושרו. מה איפשר את סגירת התוכניות וקביעת תאריך?
יואב: טוב, אז נגיד שקודם כל, פעולה קרקעית ברפיח תוכננה לפי מה שאמרו לנו בפיקוד הדרום כבר בחודש אוקטובר-נובמבר, זאת אומרת, בשלב הראשוני מאוד של המלחמה, כחלק מאותם שלבים בתכנון של הפעולה הקרקעית הרחבה הכוללת, גם של עיירות המרכז - נוסייראת, העיר דיר אל-בלח, גם שם יש חטיבת חמאס שטרם טופלה, וגם ברפיח. היה ויכוח בתוך צה"ל מתי נכון לתקוף את שני המוקדים האלה, שנותרו בהן שתי החטיבות האחרונות שפעילות, חטיבת המרכז אחראית בעיקר על השיגורים למרכז הארץ, שיגורי הרקטות ארוכות הטווח, וכמובן יש לה כמה אלפים אחדים של פעילים חמושים, עם כל הגדודים והכוחות שלהם, וחטיבת רפיח אחראית על צירי ההברחות וההכנסות הגדולות ממיסים מהברחות מסיני, בעיר שחולשת על הגבול בין הרצועה לבין סיני המצרית.
שרון: וצריך להזכיר גם שכנראה ראשי חמאס והחטופים שם.
יואב: נכון, ובנוסף לאלה, גם למעלה ממיליון עקורים, וכל עקור כזה, זה לא רק סוגיה הומניטרית או לחץ אמריקני, לא לתקוף, לא לסכן אזרחים עזתים, אלא זה גם שכפ"ץ בכירים של חמאס ולפעילים הרבים שעוד נותרו שם. זאת אומרת, צה"ל זיהה בחודשים האחרונים תנועה, טבעית אמנם, אבל תנועה משמעותית בין כמויות גדולות של אוכלוסייה שנעו בין מחסות או בין מוקדי שהייה כמו המוואסי לעקורים הרבים, לבין נוכחות של מחבלים, לרוב ללא נשקים, כך שיש קורלציה בין תנודות, בין תנועות של כמויות גדולות של עקורים עזתים לבין תנועה של מחבלים שנעים בתוכם ללא נשקים, וכך גם לרוב הם לא מופללים. כך שצה"ל תיכנן, פיקוד הדרום כבר תיכנן את הפעולות האלה ברפיח, אז הייתה ביקורת או כבר צצה ביקורת פנימית בתוך צה"ל, למה לא עשו את זה קודם? למה היה קצב איטי בהתקדמויות במקומות אחרים, היו לכך גם שיקולים מדיניים, כי כל התקפה אוגדתית כזו או דו-אוגדתית על יעד גדול, על חטיבה של חמאס, דורשת כמובן אישור של הקבינט, אישור של הדרג המדיני. בסופו של דבר זה לא קרה, המומנטום שהיה בחודשים האחרונים אבד או נשחק מאוד, בטח הקרדיט הבינלאומי שמחייב כל פעולה כזו, כל תמרון, ולכן אנחנו כרגע נמצאים בשלב, בצומת די משמעותי, שצה"ל חייב לתמרן בשני המקומות האלה, בדיר אל-בלח וברפיח, אבל הזמן עובר ויכול להיות שאם בכלל נראה דבר כזה, זה יהיה בקיץ.
שרון: אבל איך זה מסתדר עם זה שכלל הכחות המתמרנים נסוגו משטח רצועת עזה? כלומר זה לא סותר את התוכניות?
יואב: זה לא סותר את התוכניות, אבל זה כן מתנגש עם לוחות הזמנים, כי היה תכנון ששתי החטיבות האלה של חמאס יטופלו בשיא התמרון, וכשאנחנו מדברים על שיא התמרון אנחנו מדברים על שאיפה או רצון או תוכנית של צה"ל לפגוע בלפחות 70% מהחטיבה המקומית של חמאס, בשיא התמרון, ואז לחזור אליה ולטפל בכל היתר, בכל ה-30% הנותרים, בפשיטות החוזרות, מה שנקרא שלב ג'. עכשיו בחאן יונס צה"ל עבר לשלב ג' הלכה למעשה כבר לפני חודשיים, פחות או יותר, זאת אומרת שם הסתיים התמרון בדרום הרצועה, בחלקים שצה"ל כן תמרן בהם, בעיר חאן יונס, שם הסתיים התמרון למעשה כבר לפני חודשיים-שלושה, לא דיברו על זה, אבל מי שזכר את המקומות שצה"ל בהם תמרן באזור ינואר בחאן יונס, שכונת אל אמל במערב העיר ומחנה הפליטים גם במערב העיר, בית החולים "נאצר", שהוא הכי גדול ברצועה, אפילו גדול יותר מ"שיפא", פתאום אנחנו שמענו בשבועות האחרונים שצה"ל חוזר למקומות האלה, גם הקרארה, גם העבסנים, בני סוהילה במזרח חאן יונס, זאת אומרת, צה"ל שוב פושט, שוב חוזר למקומות האלה לטפל ב-30% הנותרים שלא טופלו בתמרון, כך שרפיח, בטח כדי להכריע סופית חטיבת חמאס גדולה וחזקה ובעיקר ותיקה מאוד, חטיבת חמאס זכורה עוד משנות ה-90, תחילת שנות ה-2000, פיגועים כמו הקרסת המוצב בפילדלפי וכמובן חטיפת שליט ב-06', כדי לטפל ולהכריע את רפיח, צריך לא רק תמרון שיקח זמן, אלא גם לחזור לשם בפשיטות חוזרות, וזה מורכב, זה יקח המון זמן, בטח לא ב-2024, מבחינת השלמת פעולה והכרעה, ולכן ככל שחולף הזמן כך זה נהיה מורכב ומאתגר וקשה יותר, למרות שזורקים את זה כאיזשהו שם קוד או איזשהו סלוגן- רפיח, רפיח כל היום.
(מוזיקה)
שרון: אבל מבחינת הציבור, או לצורך העניין אני, שלא מבינה מהלכי לחימה, זה נתפס כאילו המלחמה הסתיימה גם כשאנחנו בלי מיטוט החמאס, בלי עסקת חטופים כרגע, תשכנע אותי אחרת?
יואב: לצערי אני לא יכול לשכנע אותך אחרת, שרון, כי נשים בצד רגע את כל ההכרזות הפופוליסטיות על ניצחון מוחלט או השמדת חמאס, זה באמת בעולמות השיווק והספינים. נשים את זה שנייה בצד, בואי נכמת… נלך על שני יעדים שהם ברי כימות, הם צבאיים וקל לדעת אם עמדנו בהם, אם צה"ל הצליח בהם, אם ישראל עמדה בהם עד עכשיו. שני יעדים ששמו לכולנו מול העיניים בגדול באוקטובר, בנובמבר, בתחילת המלחמה, וזה השבת החטופים משבי חמאס, או לפחות את רובם, וחיסול ראשי חמאס, או לפחות את רובם. ושני היעדים האלה, שהם ברי כימות והם צבאיים מובהקים, הם לא בעולמות השקרים והספינים והנקרא לזה במרכאות "חירטוטים", בשני היעדים האלה צה"ל נכשל, ישראל נכשלה, חצי שנה מתחילת המלחמה רוב בכירי חמאס עדיין בחיים, רוב החטופים עדיין בשבי חמאס. הם גם לא הצליחו להחזיר אותם באמצעות פעולות חילוץ, בטח לא בעסקה. וככל שהזמן עובר כך המצב הוא לרעתנו, לצערי הרב, המומנטום אבד והמחירים נהיו גבוהים יותר בעסקה. ברור שבעסקה כזו ישוחררו עשרות רבות של מחבלים רוצחים, אולי גם סמלים, כמו שחמאס דורש, סמלים שיכולים להשפיע על הרחוב, לפגוע בזירות אחרות כמו יהודה ושומרון, על זה פחות מדברים, כי אולי זה קצת פוגע בנרטיב כזה או אחר. יש חשש מאוד גדול בצה"ל, וזה גם כדאי מאוד לשים על השולחן עכשיו, יש חשש מאוד גדול בצה"ל ששחרור של עשרות מחבלים, רוצחים, בעסקה שכזו עם חמאס, בהם סמלים, תביא להבערת השטח ולתסיסה מאוד מאוד גדולה ברחוב הפלסטיני ביהודה ושומרון, זירה שצה"ל במאמץ מאוד גדול הצליח יחסית לשמור עליה רגועה, וכמובן לא לעולם חוסן בזירה הזו של יהודה ושומרון. זה יכול להשפיע, אז יש לכך הרבה שיקולים כבדי משקל, גם אם הרמטכ"ל אומר שצה"ל ידע להתמודד עם השלכות של שחרור רוצחים מחבלים רבים, גם את זה צריך לשים על השולחן. אבל בשורה התחתונה, צה"ל נכשל ביעדים הפשוטים, ברי הכימות שלו, הצבאיים, החזרת מרבית החטופים, חיסול מרבית בכירי חמאס, וגם לא פירק את חמאס, אנחנו לא מדברים כמובן על השמדה, זה יקח לפחות חמש-שש שנים עד שחמאס יוכרע, כך מעריכים קצינים שלחמו וראו לחמאס בחודשים האחרונים את הלבן שבעיניים, להכריע צבא טרור כזה שהוקם במשך 15 שנה ייקח סדר גודל של לפחות ארבע-חמש שנים, לפחות עד 2028-2029, הלחימה בעזה תימשך בגבהים שונים, בפשיטות כאלה ואחרות, אבל גם בפירוק לפחות כל החטיבות של חמאס, גם בזה צה"ל נכשל. אנחנו מדברים כבר על חצי שנה של לחימה, לחימה לא קלה.
(מוזיקה)
שרון: אז האם ההפתעות שציפו לנו ברצועת עזה ילמדו אותנו משהו על איך צריך להילחם בצפון?
כבר ממשיכים, אבל רגע לפני זה יש לנו המלצה חמה עבורכם, לעקוב אחרינו, לדרג אותנו ולהגיב לנו בספוטיפיי ואפל פודקאסט.
(ברקע סליל של טייפ הולך לאחור)
[הקלטה] בני גנץ: "אנחנו נדאג במוקדם או במאוחר שכולם ישלמו את המחיר. רוצחי וחוטפי הילדים הם בני מוות".
[הקלטה] יואב גלנט: "אנחנו נגיע לכל תשתיות הטרור, אנחנו נגיע לכל המנהרות, אנחנו נגיע לכל פעילי החמאס, ועד שלא נחסל אותם, לא נשלים את המשימה".
[הקלטה] בנימין נתניהו: "הגדרנו את מטרות המלחמה בצורה מפורשת - לחסל את החמאס, לשחרר את חטופינו ולהבטיח שביום שאחרי החמאס, עזה לא תהווה עוד איום על ישראל".
שרון: אז התייחסת למיטוט החמאס, וכולם הבטיחו לנו את זה, מה נותר לחסל? תמפה לנו גדודים, חטיבות, ממה הם מורכבים ומה נשאר ברצועה?
יואב: כן, אז ערכתי שיחה עם מיקי, מיקי הוא אלוף משנה ומפקד חטיבה ארבע במילואים, שיחה מאוד מעניינת. הוא פעל בחאן יונס, בשיא התמרון, ובאמת שאלתי אותו, מה זה כשאומרים גדוד של חמאס? אנחנו פה ושם שומעים, ככתבים צבאיים, או רואים בשטח העזתי את ההרס הרב, או את האמצעי לחימה הרבים, RPG, שוואזים, קלאצ'ים וכו', אבל מה בסופו של דבר… מה זה גדוד של חמאס? כמובן, גדוד הוא חלק מחטיבה של חמאס. אז ההסברים משם היו מאוד מעניינים. קודם כל, גדוד של חמאס הוא בדרך כלל גיאוגרפי, הוא גזרתי, הוא מרחבי ומגן על יישוב מסוים, כמו עיירה, למשל בית חנון, או בית לאהיה, או בני סוהילה במקרה של מח"ט ארבע אלוף משנה מיקי שרביט, שאותו הוא כבש… את הגדוד הזה של בני סוהילה במזרח חאן יונס, הוא כבש. וכל מי שנמצא בגדוד הזה של חמאס, לרוב כמה מאות פעילים חמושים, הם מכירים אחד את השני, הם כוח מאוד מאוד אורגני, הם מחבלים מהשכונה, מה שנקרא, גרים במקום הזה, מתאמנים בו, מתכוננים לשעת חירום, יודעים איפה מצבורי הנשקים ממתינים להם, ה"ימ"חים" שלהם, במרכאות, מחכים להם בזמן חירום אם צה"ל יתמרן בשכונה או בעיירה שלהם. וכל הגדוד כזה מורכב, הלכה למעשה, ממארבים, משלושה-ארבעה מארבים, גם הם גיאוגרפיים. מארב יכול להיות רחוב, שבו יש חיפויים הדדיים, שבו המחבלים מחפים אחד על השני, פירים למעבר בין הבתים, כמובן עמדות נ"ט, עמדות צליפה ועמדות תצפית עם מצלמות לטווח רחוק. ובכל גדוד כזה יש שלושה-ארבעה מארבים כאלה, מארבים פלוגתיים, ולכן כאשר צה"ל נכנס לפרק או להתמודד או לכבוש גדוד כזה, בהתחלה הוא חשב שזה ייקח לו עשרה ימים, בפועל זה לקח קצת יותר. זה לקח בין שבועיים לחודש לפרק כל גדוד כזה, מהרגע הראשון שנוגעים בו עד לרגע שמאותרים מרבית אמצעי הלחימה, מאותרים מרבית הפירים והמנהרות של אותו גדוד ורוב המחבלים או בורחים או מחוסלים מאותו גדוד מקומי. לקח פחות או יותר בין שבועיים לחודש להגיע להישג הנדרש. וכשמפרקים שלושה-ארבעה גדודים כאלה, למעשה אפשר להגיד, אותו מפקד אוגדה שקיבל את המשימה, 'פירקתי את חטיבת חאן יונס' או 'פירקתי את חטיבת מערב עזה', לצורך העניין, בעיר עזה יש מספר חטיבות, שמורכבות מאזורים כמו סברה, ושכונת זיתון וסג'עיה, ואז אפשר להכריז… אותו מפקד שקיבל את המשימה הזו, שהוא פירק את הגדוד או את החטיבה המקומית. אז כאמור, זה בעיקר מחבלים מהשכונה, מאותו מקום, שמכירים אחד השני, פירים בין בתים, חיפויים הדדיים, אבל האלמנט הגיאוגרפי המקומי המרחבי הוא המרכזי כשמדברים על גדוד של חמאס.
שרון: אז מה מעריכים שיקרה בזמן שהכוחות יוצאים? כי הרי ראינו מה קרה באזורים שלא תמרנו בהם, כפי שהזכרת, ירי ממחנות המרכז לעבר ישראל, וגם באזורים שעזבנו, ראינו מה קרה בבית החולים "שיפא".
יואב: כן, מיד חמאס חוזר, מיד. זאת אומרת, יש לחמאס תצפיתנים שהתפקיד שלהם זה לא להכווין ירי לעבר חיילי צה"ל בשטח העזתי, ולא לטווח מרגמות, ולא להכווין מחבלים ממקומות אחרים, אלא התפקיד היחיד של אותם תצפיתני חמאס הוא לחכות לרגע ולזהות את הרגע שצה"ל מתקפל מאותו מקום ועוזב. זה יכול להיות במקומות ספציפיים, כמו שכונות אל-עמל במערב חאן יונס, או בית החולים "שיפא", שצה"ל פשט עליו במשך כמעט שבועיים, וזה יכול להיות המהלכים הגדולים יותר שהיו ונגמרו בשיא התמרון. ואז, ברגע שזה קורה, מיד חמאס חוזר. אבל הוא חוזר בחכמה, הוא חוזר קודם כל עם אנשים ללא נשק, הוא מאוד מאוד מקפיד על זה, שבלחימה אנשים שלו יסתובבו ברחובות לא חמושים ולא יהיו מופללים. אבל מצד שני, ורואים את זה עכשיו גם בימים האחרונים בחאן יונס, אחרי שאוגדה 98… צה"ל נסוג מחאן יונס, הוא חוזר גם להשליט סדר ברחוב, להראות סימני משילות, הוא עושה את זה באמצעות פעילים שמסתובבים רק עם אלות, לא עם נשקים, והם רעולי פנים, לא מזהים את הפנים שלהם, כי היום לצה"ל יש יכולות לנסות ולזהות בכל מיני תצורות, ולכן הם מסתובבים כך ללא נשקים, מנסים לפקח, להשליט סדר, לעשות אפילו ביקורת מחירים בשווקים שנפתחים מחדש בג'באליה, כדי שהמחירים לא יהיו גבוהים מדי לאור המצב הקשה, מנסים אפילו לפנות הריסות מהרחובות שצה"ל פגע בהם, באמצעות טרקטורים ופועלי עירייה. זאת אומרת, בכל המקומות שצה"ל פעל בהם, יש סימנים ראשונים של התאוששות של חמאס, התאוששות קודם כל אזרחית, אכיפתית, להראות שהוא חוזר להשליט חוק וסדר ברחובות. כמובן במקומות שבהם צה"ל לא תמרן בהם ולא נכנס אליהם, כמו ברפיח או בדיר אל-בלח, שם רמת השליטה האזרחית של חמאס היא יותר בגובה בינוני פלוס, נקרא לזה כך. אבל ברגע שצה"ל כן מצליח, וברוב המקרים זה לא קורה כי הם מאוד מפוזרים, הם מסתובבים כיחידנים או בזוגות. ברגע שצה"ל כן מזהה אכיפה אזרחית כזאת מחדש הוא כן תוקף מהאוויר, כן מרים כטמ"ם ותוקף עם זיק את אותם פעילי חוק וסדר, גם אם יש להם רק אלה ביד והם רעולי פנים. היה מקרה כזה מאוד מעניין בסג'עיה, לפני שבוע וחצי-שבועיים בערך, שצה"ל זיהה קבוצה של עשרה אוכפי חוק וסדר של חמאס שניסו להשליט את מרותם מחדש בהריסות של סג'עיה, הם החזיקו אלות, היו מכוסי פנים, אבל צה"ל זיהה אותם מספיק טוב כדי לתקוף אותם, רובם נהרגו בתקיפה הזו. זה מאוד מאתגר, מאוד קשה, אבל בהיעדר חלופה שלטונית, שאין גורם אחר כמו פת"ח, או כל גורם אחר, למסור לו את המפתחות, חמאס מיד מתעורר ומנסה להשתקם. נזכיר, זה לא ארגון טרור שקם יש מאין לפני שנה-שנתיים, זה צבא טרור, עם משרדי ממשלה, עם עיריות, עם גופים אזרחיים גדולים, שמבוסס כבר ושולט שם למעלה מעשור וחצי, לא ביום וחצי ובטח לא בחצי שנה אפשר לפרק אותו כליל, לא צבאית ולא אזרחית.
שרון: אז איך צה"ל התמודד עם זה, או שלא מנסים להתמודד עם זה? יודעים שהם יחזרו לשם, או שיהיו כל מיני פשיטות בסגנון "שיפא"' שבהם בעצם יאפשרו להם לחזור ואז ימגרו אותם?
יואב: גם פה כדאי להגיד את האמת, במצב הנוכחי אין אופטימיות גדולה בצה"ל, כי הוותיקים שנמצאים, נגיד, במטות של החטיבות הסדירות או מילואימניקים שחוו… מפקדים קצינים במילואים, שחוו גם את "חומת מגן" ואת ההתמודדות עם הטרור והכרעת הטרור ביהודה ושומרון בתחילת שנות ה-2000, מזכירים שקודם כל "חומת מגן" לקח חודש וחצי, כלל תמרון בערים, כיבוש של כל ערי הגדה מלבד חברון, במשך חודש וחצי, טיהור של קיני מחבלים, אבל זה לא נגמר שם, זה לא שהטרור הוכרע מיד אחרי ש"חומת מגן" הסתיימה, אלא זה נמשך עוד 3-4 שנים של פעולות ליליות, פשיטות חוזרות, פשיטות חטיבתיות גדולות בקלקיליה, בטול כרם, בשכם, ברמאללה, ורק בסביבות 2007-2006, אפילו בחלק מהגזרות 2008, יכלו להגיד הכרענו את טרור המתאבדים, השגנו חזרה סדר ושליטה יחסית ביהודה ושומרון, המצב הרבה יותר רגוע ונשלט. כמובן שגם מאז נמשכו הפיגועים, אבל נזכיר את מילת המפתח - צה"ל היה בשטח. צה"ל היה ביהודה ושומרון. היה לו יותר קל לפעול, הרבה יותר אפשרי להשיג מודיעין לשב"כ שהוא היה בכל לילה, בכל יום, בכל רגע, בסביבת הערים הפלסטיניות, ביהודה ושומרון, בתוך הערים הפלסטיניות. פה זה הרבה יותר קשה, כי פה יש גם צבא טרור, גם גוף שלטוני גדול עם משרדי ממשלה שתומכים את אותו צבא טרור, וגם אין נוכחות קבועה של צה"ל בתוך רצועת עזה. זאת אומרת, צריך לחזור לפשיטות חוזרות, שבהם משיגים… ישיגו מודיעין גם לפעמים הבאות וחוזר חלילה. זה באמת אירוע, ופה צריך להכין את הציבור, אירוע שיכול לקחת כמה שנים טובות, במקרה הטוב, עד שישיגו הכרעה של חמאס.
שרון: אז זהו, לסיכום, איך זה מסתדר גם עם התוכניות של צה"ל, ככל הנראה, לפעול בצפון ומתכוננים גם למצב שבו אנחנו נותקף מצפון, מה למדנו מהפעילות בעזה עד כה, והאם בגלל… נוכח העובדה שאנחנו מבינים שזה ייקח עוד זמן, האם אנחנו יכולים לנהל שתי זירות?
יואב: תראי, אני אספר לך את ההבדל הגדול באמצעות סיפור קטן שיצא לי לחוות בשבוע שעבר כשהייתי בצפון, בהר דב ובסביבה שם. בביקורים שלי בעוטף עזה לאורך המלחמה וגם בתוך שטח הרצועה, ביקרתי קודם הרבה בקדמיות, אותן מפקדות שטח, שמכונות קדמית, שיש לכל אוגדה, לכל חטיבה, ושם יושב המטה, מסייע, כל החמ"לים, חמ"לי האש, המפקדה, והם כמובן בשטח הארץ. אז קדמית גולני לצורך העניין, כל פעם שבאתי לשם, כמו קדמיות אחרות בעוטף, היו רועשות, תוססות, מוארות, היה בחלק מהקדמיות האלה גם food truck, חיים פעלתניים בתוך הקדמית הזו, בזמן שהלוחמים היו בשטח העזתי. וכשהגעתי לקדמית גולני, שנפרסה מחדש בצפון, הם עלו צפונה לפני כחודשיים אחרי שהם יצאו מעזה, לקח לי זמן, קודם כל, לפחות חצי שעה למצוא את הקדמית הזו, זה היה בשעת הערב, וכשמצאתי אותה, כמובן לא נגיד איפה בצפון, כשמצאתי אותה, היא הייתה חשוכה, מוחשכת לגמרי, גם ברשתות הסוואה שכיסו את היבילים ואת האוהלים, וגם עלטה מוחלטת, לא עמודי תאורה, לא פנסים, היה אסור להדליק פנסים, היה קשה באמת למצוא את המקום, להיכנס, והסיבה לכך, היא שאחת לכמה ימים חיזבאללה שולח רחפנים כדי לאתר ולתקוף את אותן קדמיות שפרוסות בצפון. וזה רק אחד ההבדלים, באמת אחד ההבדלים הקטנים, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של ההבדל הגדול בין מה שהיה לצה"ל, ללוחמים שפעלו בתוך שטח הרצועה נגד חמאס, לבין מה שמצפה, או כבר קורה אפילו בימי הקרב שהפכו כבר לחודשי הסלמה, בצפון, נגד אויב אחר לגמרי, נגד חיזבאללה. ולכן, כשהייתי שם, שמעתי גם את המפקדים, מדריכים, אומרים, מזהירים את הלוחמים שלהם שיצאו ככה עם הרבה גאווה וכמובן עם ביטחון עצמי מאוד גבוה מסג'עיה, מעזה, מהלחימה נגד חמאס, שברצועת עזה יכולתם לעשות עשרות טעויות בחודש ולא שילמתם מחיר, כי האויב היה חמאס. תעשו טעות אחת בדרום לבנון, בתמרון אפשרי נגד חיזבאללה, ומיד תחטפו.
(מוזיקה)
שרון: יואב זיתון, תודה רבה לך.
יואב: תודה.
שרון: ועד כאן "הכותרת" להפעם, אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו, להגיב, אנחנו נשמח לקרוא. את "הכותרת" אפשר למצוא, גם באתר Ynet, או באפליקציה בנייד וברכב. ואם כבר הזכרנו את מה שקורה בעזה אחרי עזיבת צה"ל, חפשו את הפרק: "אם נפספס את העסקה, חמאס יישאר- היום שאחרי על פי ציפי לבני".
תחקיר הפקה ועריכה גיא סלם ועדן דוידוב. אני שרון כידון, שמרו על עצמכם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários