החיסולים האחרונים בלבנון, שמיוחסים לישראל, החזירו לתודעה את כוח רדואן - יחידת העילית של חיזבאללה. האם התוכנית הרצחנית של הכוח ירדה לגמרי מהפרק? למה חלק מהלוחמים נסוגו מהגבול? ומה יהיה תפקידם במלחמת לבנון השלישית?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/01/2024.
אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.
[מוזיקה]
קריין חדשות: We begin with breaking news, coming at us from southern Lebanon, where a high level Hezbollah field commander has been assassinated in an Israeli strike. Wissam al-Tawil, known as Jawad, was the group's director of military operations. He was killed when the car that he was traveling in was targeted.
חיסול ויסאם א-טוויל, מפקד כוח רדואן בצפון, הוא חלק ממדיניות המיוחסת לישראל, של הימים האחרונים, לבצע סיכולים ממוקדים, ומי שמובילים את כוח התקיפה המשמעותי בדרום לבנון.
ב-7 באוקטובר התפכחה מדינת ישראל גם ממדיניות ההכלה בצפון, וקונספציית ההרתעה מול חיזבאללה, וכעת אין כל כוונה להחזיר את מתיישבי הצפון עד שלא יוסט הכוח מעבר לליטני.
מהו אותו כוח רדואן וכיצד הוקם?
מה היה קורה אם ב-7 באוקטובר הייתה פורצת מתקפה משולבת גם מצפון וגם מדרום?
והאם אפשר להגיד שכחלק מלקחי המערכה הנוכחית, אין כיום לכוח רדואן יכולת להוציא מתקפת פתע, כפי שחווינו בדרום?
אני שרון כידון, וזאת "הכותרת".
[סיום פתיח]
שרון: אלוף משנה במילואים, קובי מרום, מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית. בוא נתחיל מלהבין מהו בעצם כוח רדואן ואיך הוא קיבל את שמו.
קובי: קודם כל צריך לדעת שמאמצע שנות ה-90, כשצה"ל נלחם באזור הביטחון בחיזבאללה, כבר אז ידענו שלחיזבאללה יש כוח מיוחד, וחלק מהפעולות נגדנו היו בהחלט מין סיירת של החיזבאללה. אז צריך לציין על הרצף הזה מאז הנסיגה בלבנון במאי 2000, שהחטיפה בהר דוב גם היא הייתה על ידי כוח מיוחד, וודאי החטיפה ביולי 2006, שהחלה את מלחמת לבנון השנייה.
[הקלטה: בוקר טוב לכולם]
[קריין חדשות:
“Good morning everyone,” one of the IDF soldiers says to his friends over a radio transmission. These are the two Israeli Hummers shortly before they were attacked. A cross border ambush of an IDF force on July 12th 2006, and the abduction of the bodies of two Israeli soldiers, quickly led to a full-on conflict, which lasted 34 days.]
קובי: כוח מיוחד של החיזבאללה שהתאמן באיראן והתכונן והפתיע את ישראל באותה נקודה, ליד קו הגבול בזרעית, וחטף את גולדווסר ורגב, בעצם פתח את מלחמת לבנון השנייה. כך שכוח מיוחד היה חלק מהיכולות של החיזבאללה, גם לפני מלחמת לבנון השנייה.
אבל אחרי מלחמת לבנון השנייה, היה תהליך מאוד עמוק של הפקת לקחים של החיזבאללה, עם סולימאני, מפקד כוח אל קודס, שבעצם שינה לחלוטין את כל התפיסה של החיזבאללה, ובעצם אמר, אנחנו לא רק מגנים על לבנון, יש לנו יכולת גם ליצור יכולת התקפית כנגד ישראל.
אנחנו לא נבהלים מזה, אנחנו יכולים ליצור התקפה על ישראל, עם יכולות משמעותיות, ולהפתיע גם את ישראל.
וזה בא לידי ביטוי באופן שבעצם סולימאני, שיחד עם מורנייה, שהוא רמטכ"ל החיזבאללה באותה תקופה, ונסראללה בעצם, מחליטים לשדרג את היכולות הללו. זאת אומרת, בניית יכולת נ"ט מאוד רצינית, אנחנו שומעים על הקורנט, כבר אז היו קורנטים באיכות פחות טובה מהיום, הכנסת החיזבאללה לכל עולם הכטב"מים והמעופפים, ובעיקר בניית יכולת התקפה של כיבוש הגליל.
אלה העקרונות של התוכנית, והם ניגשו מיד למימוש, ובעצם השלישייה הזאת, בעיקר מורנייה וסולימאני בעצם, מובילים את הקמת הכוח הזה, כשאלה העקרונות שלו. זאת אומרת, יכולת מבצעית מאוד גבוהה, יכולת נ"ט מאוד מתקדמת, שילוב בעולם הכטב"מים שהחל אז, ובניית יכולות לכיבוש הגליל כחלק מההתקפה במלחמה הבאה.
שרון: איך הם יוצרים את הכוח הזה? מי האנשים שבונים את הכוח הזה?
קובי: אוקיי, אז קודם כל, גם בתוך החיזבאללה, הכוח הזה נבחר בקפידה. כשמסתכלים על מסלול ההכשרה של אנשי רדואן, הוא כוח עם הכשרה הרבה יותר קשה, ארוכה, עם ציוד הרבה יותר איכותי. זאת אומרת, אפשר ליצור הקבלה של זה של סיירת מובחרת בצה"ל - משך האימונים, קושי האימונים, הציוד האיראני הטוב ביותר אותו הם קיבלו.
צריך לשים לב לעוד נקודה - הכוחות הללו של רדואן קיבלו ניסיון אדיר במלחמת האזרחים בסוריה, שפרצה ב-2011.
[קריין חדשות: Hezbollah’s operations in Syria have been decisive. Entire rebel-held cities recaptured for Assad.]
קובי: והחיזבאללה השתתף שם כשחקן משמעותי בסדר גודל של אלפי לוחמים. חלק גדול מהם היה רדואן, ככה שכוחות רדואן, המפקדים שלהם בוודאי, הם כוחות שהתנסו בלחימה ארוכה בסוריה אחרי מלחמת לבנון השנייה.
עכשיו, צריך לשים לב, למה קוראים לכוח הזה כוח רדואן? כי כשב-2008, מיוחסת לישראל פעולת החיסול של מורנייה בדמשק, כך זה התפרסם על פי מקורות זרים, הכינוי של מורנייה היה חאג' רדואן, ולכן הוא זה שהקים וייסד עם סולימאני, החיזבאללה כחלק מהמורשת שלו בעצם קרא לכוחות האלה כוחות רדואן.
שרון: אחרי שנחשפנו ליכולות של הנוח'בה בעזה, אפשר להשוות בין הכוח המיוחד הזה לכוח המיוחד הזה?
קובי: מבחינת הרמה המבצעית לא. אני חושב שכוחות הנוח'בה, גם בסרטונים שהתפרסמו בשבועות האחרונים, היכולת המבצעית שלהם קטנה הרבה יותר מהיכולת של רדואן.
אני ראיתי את כוחות הנוח'בה שתקפו את ישובי העוטף ואת בסיסי צה"ל, היכולת המבצעית שלהם לא הייתה גדולה. הרעיון היה הפתעה וסד"כים עצומים, אבל פשוט בחלק מהמקומות אף אחד לא התמודד מולם, בחלק מהמקומות רק אותה כיתת כוננות, ככה שהם הצליחו בעצם לבצע את הפשעים הנוראיים האלה. אבל כאיש מקצוע, כמפקד וכלוחם, אני ממש לא התרשמתי מהיכולות שלהם.
הכוחות של רדואן הם באיכות, שרון, הרבה יותר גבוהה, עם ציוד, עם יכולת מבצעית, עם ניסיון מבצעי הרבה יותר משמעותי, ככה שהאתגר לצה"ל הוא הרבה יותר משמעותי.
עכשיו, צריך לחבר להפקת הלקחים ולבניית כוח רדואן הזאת, שהובילו אותה סולימאני ומורנייה, גם את פרויקט המנהור של החיזבאללה. זאת אומרת, הפרויקט הוא בעצם היה אמצעי מפתיע מאוד ייחודי, לאפשר לכוחות האלה בהתקפה ובתוכנית כיבוש הגליל, לעקוף את המכשול ואת גדר הגבול של צה"ל ובעצם להפתיע באופן כפול - גם להגיע לתוך השטח הישראלי בלי שישראל יודעת דרך אותן מנהרות, ולהשתלט על צירים מרכזיים או על יישובים מרכזיים.
[הקלטה: בנימין נתניהו: בהנחייתי ובאישור הקבינט, צה"ל יצא היום למבצע "מגן צפוני", כדי לסכל את איום מנהרות הטרור בגבול הלבנון. הפעולה תימשך ככל שיידרש, עד שיושגו כל יעדיה.]
קובי: ב-2018, אני רק מזכיר, במבצע "מגן צפוני", צה"ל גילה את המנהרות והרס שש. אבל זה היה חלק מאותה יכולת מפתיעה, לא רק כוח איכותי לוחם, אלא גם יכולת להגיע לשטח הישראלי באופן מאוד מפתיע.
[מעברון]
שרון: עוד רגע נדבר על מדיניות החיסולים, והאם כוח רדואן כבר לא יוכל להוציא מתקפת פתע כשל חמאס.
אבל קודם, מזכירים לכם לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי ולהצטרף לקהילת "הכותרת".
[סיום מעברון]
שרון: אז כשאנחנו מדברים על רף לחימה גבוה יותר בצפון לעומת מה שאירע בדרום הארץ, אחד מהם זה האיום של רדואן, זה לא רק הכוח הצבאי שיש בידי חיזבאללה, זה גם הכוח המיוחד.
קובי: זה קודם כל הכוח המיוחד, ואני אסביר עד כמה העובדה שישראל, שרון, איפשרה בחודשים שלפני המלחמה, לאלפי אנשי רדואן לחדור לרצועה שצמודה לגבול, עשרות מטרים מבתי מטולה וזרעית, כשאנחנו יודעים מה היכולות שלהן, היא לא פחות ממחדל.
זאת אומרת, כשראינו מה נעשה בשבעה באוקטובר בעזה, בעוטף, ואנחנו יודעים שכוחות רדואן הם בסדר גודל הרבה יותר משמעותי, עם יכולת מבצעית יותר גבוהה. כפי שראינו, יכולת גבוהה מאוד של הפעלת טילי נ"ט, כטב"מים, רחפנים, כל זה חלק מהיכולות של הכוחות האלה, אורגנית.
אני חושב שהעובדה שממשלת ישראל וצה"ל אפשרו בחודשים שלפני, גלישה כזאת, זה לא רק היה אוזלת יד של הכוח הרב-לאומי שמוצב שם, אלא זה קודם כל מדיניות של הבלגה והכלה, והיום אנחנו יודעים מה מימדי האסון שהיו יכולים להיות בצפון, אם התקפה כזאת הייתה מתממשת, או חיזבאללה לבד באופן מפתיע, או בוודאי בתיאום מדאיג מאוד של אותו שביעי באוקטובר, שגם נוח'בה, גם החמאס וגם החיזבאללה היו תוקפים במקביל, איזו מציאות קשה ישראל הייתה נתקלת בה, רק בעוצמות הרבה יותר גדולות לאורך גבול הצפון.
שרון: אז בוא נדבר על התוכנית הזאת, כי אנחנו יודעים שהייתה תוכנית דומה לזו שאירעה בשבעה באוקטובר לחדירה לישובי הצפון. אתה חושב שהמהלך הזה של חמאס, שלא היה מתואם עם חיזבאללה, בעצם גנז את התוכנית הזאת?
קובי: לא, אני חושב שהאיראנים כחלק מהרב-זירתיות, יצרו יכולת כזאת גם אצל החמאס וגם אצל החיזבאללה. אם הם היו מגיעים להחלטה שהם רוצים לצאת למלחמה כוללת נגד ישראל, הם היו מפעילים אותה.
מה שקרה בפועל זה רמת המידור אצל החמאס הייתה כל כך גבוהה, שהם לא סמכו על החיזבאללה, ולכן הם החליטו לצאת למלחמה. הימור לא פשוט שהצליח להם מעל ומעבר. בגלל סוגיית המידור, הם החליטו לא לשתף אף אחד, רק לעדכן כשזה קורה, בלי לקחת את היתרונות האדירים של תקיפה של ישראל באותה שעת בוקר מוקדמת של השביעי, ביחד, בגלל החשש שזה ידלוף וישראל תסכל את זה. זה היה שיקול מכריע, ולכן החיזבאללה לא ידע והוא הצטרף רק כשחקן משנה. אבל בוא נדבר רגע לתוכנית עצמה. מה אמרה בעצם התוכנית? מה הייתה התוכנית לכיבוש הגליל?
היא בעצם אמרה שהחיזבאללה, כשצה"ל לא ערוך לזה, באופן מפתיע, או דרך מנהרות, או דרך חיתוכים של הגדר בעשרות נקודות, גדודי רדואן היו אמורים באופן מפתיע בלילה לחדור, ולכבוש חלקים ממטולה, משגב-עם, זרעית, חניתה, קריית שמונה, רק לא עם 3,000 אנשי נוח'בה כפי שקרה בדרום, אלא עם סה"כ פי שלוש או ארבע, עם 10,000 אנשי רדואן או יותר.
כשזה מלווה עם מעטפת הירי תלול מסלול האדירה של החיזבאללה, שהיא עשרת מונים יותר משמעותית, עם תקיפות של כטב"מים, עם רחפנים, זו הייתה אמורה להיות תקיפה משמעותית שהייתה יוצרת מציאות קשה פי כמה ממה שראינו בעוטף. זאת אומרת, הרדואן, כוחות רדואן היו כובשים יישובים שלמים, ובהפתעה מוחלטת, ועכשיו צה"ל, לדעתי, היה לוקח לו שבועות רבים, עם כמות חטופים והרוגים בנפש, אזרחים, פי כמה יותר גדול. הם היו משבשים לחלוטין את תוכנית המלחמה, וכוחות צה"ל היו נאלצים לכבוש את השטח הישראלי, במשך, אני מעריך בזהירות, שבועות ארוכים.
[מוזיקה]
שרון: אבל צריך לזכור שכשישראל ממפה את האיומים שלה, היא באמת לא, בוא נגיד, מטה הרבה משאבים לכיוון דרום. התפיסה היא באמת שהאיום המרכזי עבור מדינת ישראל בא מצפון. אז האם ההיערכות לאירוע חדירה כזה, לא הייתה יותר משמעותית אם זה היה קורה בצפון, מבחינת צה"ל? אנחנו לא היינו רואים את מה שקרה, שלמעשה לא היו כוחות בדרום. בצפון אנחנו רואים כל השנים התייחסות לאיום הזה בצורה יותר משמעותית.
קובי: שאלת המפתח במה שאת אומרת, היא האם ישראל הייתה מקבלת אינדיקציה כלשהי למתקפה, היא הייתה מתגברת כוחות. אבל אם כוחות רדואן, שהיו בנקודת זינוק להתקפה הזאת במשך חודשים לפני המלחמה, היו ברמת מידור מקבילה לחמאס, תוקפים את ישראל בהפתעה, הכוחות של צה"ל בקו המגע לא היו מספיקים כדי לעשות את ההתקפה הזאת נקודה.
אין לי שום ספק, היינו מתמודדים עם אתגר מבצעי שלא ידענו כמוהו, עם כמות של נפגעים אדירה, אולי גם חטופים, ובעיקר יישובים ישראלים לאורך כל קו המגע, אותם 80 ק"מ של קו הגבול, שנכבשו על ידי כוחות רדואן.
לא הייתה לצה"ל יכולת, ולכן אני חוזר לנקודה שאמרתי, שהעובדה שבמדיניות ההכלה וההבלגה, איפשרנו את ההימצאות שלה, היא לא פחות ממחדל.
[הקלטה:
For those in favor of the draft resolution, please raise their hand. The draft resolution has been adopted unanimously, as resolution 1701.]
שרון: איך למעשה כוח רדואן מתבסס כל כך קרוב לגבול עם ישראל? הרי, לא צריך להזכיר, החלטה 1701 אחרי 2006, אמורה להסיט את כל חיזבאללה מצפון לליטני. מה קורה בשנים האלה? ישראל לא פועלת מולם? איך הם מתבססים? איך זה קורה?
קובי: אז קודם כל, ההחלטה הזו שציינת עכשיו, שרון, היא גם נותנת את האחריות הביטחונית לסידורי הביטחון בדרום לבנון, בין הליטני לקו הגבול של ישראל, בידי כוח רב לאומי.
זה 15 אלף אנשי כוח רב לאומי - ספרדים, צרפתים, מפיג'י - שבעצם נמצאים שם, ותפקידם למנוע שני דברים. אחד, התחמשות כלשהי לתוך השטח, ודבר שני, פריסה של אנשי צבא ארגון טרור חיזבאללה, מדרום לליטני.
הבעיה היא שבין ההחלטה של מועצת הביטחון, שהתקבלה פה אחד באוגוסט 2006, לבין המימוש, יש פער אדיר. הכוחות האלה לא נלחמו בחיזבאללה. אגב, היה מפקד ספרדי, שניסה באמת לממש את המנדט, ובאופן לא מפתיע, שישה מאנשיו נהרגו על ידי מטען של החיזבאללה, כמה ימים לאחר מכן. אז אם מישהו חשב שספרדים או צרפתים יסכנו את חייהם בשביל גבול הצפון, אז הוא טעה. ובעצם, מה שראינו כאן, זה תהליך התחמשות אדיר, והחיזבאללה, כארגון טרור מתוחכם מאוד, החל להניע את כוחותיו אט-אט, לעמדות בגבול ישראל, בשלוש-ארבע שנים שלפני המלחמה, כארגון איכות סביבה. זאת אומרת בכלל כארגון אזרחי בכלל, שדואג לסביבה בדרום לבנון, במתכונת אזרחית.
אבל כשתהליך הרפורמה המשפטית, המהפכה המשפטית בישראל, החל לפני שנה,
[הקלטה ברקע: תופים, קריאות ד-מו-קר-טיה]
ראינו שהחיזבאללה מנצל את החולשה הזאת, לכמה וכמה דברים - גם פיגוע בלב ישראל, אבל בעיקר גלישה, ניצול החולשה הישראלית, ותשומת הלב של ההנהגה הישראלית בוויכוח הנוקב בתוך ישראל, לגלישה של אלפי אנשי כוח רדואן, מצפון לליטני, לפריסה כזאת, וישראל, כמובן, הקשב של הדרג המדיני, היה ממש לא לזה, ישראל הבליגה, מדיניות שהפגינה חולשה, מדיניות שהבליגה שישראל עסוקה בבעיות הפנימיות שלה, עם עצמה, והיא הורסת את עצמה, ואז נסראללה דיבר על "קורי העכביש מתכונת 2023", ובעצם ישראל לא עשתה דבר, בלי לשקלל את האיום האדיר, שהתנפץ אל קרקע המציאות, באותו בוקר נורא של השביעי באוקטובר, זאת אומרת, ההנהגה הישראלית, באופן מופקר לדעתי, הפקירה את תושבי הצפון, בזה שהיא אפשרה, אגב, גם בצה"ל הניחו, שאי אפשר יהיה לעצור בהיקפים האלה, אם רדואן יחליטו, לפתוח במתקפת פתע. זאת אומרת, ברמת המוכנות בשגרה, לא לקראת מלחמה שאנחנו יודעים, היה ברור שכמות כוחות רדואן שניצבת במרחק של עשרות מטרים מבתי מטולה וזרעית, היא כזאת שצה"ל לא יוכל למנוע, הוא יצטרך להילחם בהם, אחרי שהם ישתלטו על שטח. היום אנחנו יודעים, כמה היינו אפילו בהערכת חסר לגבי היכולת האדירה של הכוח הזה ליצור אתגר שלא ידענו מאז קום המדינה - כיבוש יישובים ואולי גם בסיסים של צה"ל בקו המגע בהיקפים חסרי תקדים.
שרון: כשאנחנו מסתכלים על פעילות צה"ל מאז השבעה באוקטובר בגבול הצפוני, יש גם שינוי מדיניות שם, ישראל פועלת כעת באמצעות מדיניות של סיכולים ממוקדים, החיסול הבולט ביותר על פי מקורות זרים וישראל כ"ץ, הוא חיסול וסים טוויל, איך זה ישפיע על הכוח, ואיך המדיניות הזאת תשפיע?
קובי: קודם כל אני אגיד לגבי האיש, וסים טוויל הוא בהחלט מפקד כוח רדואן, עם ניסיון מבצעי של 30 שנה. הוא היה מאחורי החטיפה בהר דוב, והחטיפה של גולדווסר ורגב, והוא בעצם הוביל את כל הפריסה וההיערכות של כוחות רדואן, וזה בהחלט פגיעה מורלית, אבל גם אותו חיזבאללה כבר מצא מחליף, והכוחות הללו במוכנות גבוהה, אסור להעצים מדי, זו פגיעה מורלית, לטווח קצר, לא מעבר לזה, זה מפקד עם ניסיון מבצעי אדיר, בזה יש פגיעה בארגון, אבל גם פגיעה מוגבלת, אבל אני מציע לא להתרשם יתר על המידה מהחיסולים, יש הסלמה בצפון בחיסולים ובפגיעה מן הצד השני באתרים אסטרטגיים שלנו. אנחנו מחסלים בכירים, והחיזבאללה יורה על פיקוד צפון, ולפני כמה ימים על יחידת הבקרה האווירית, שהיא יעד אסטרטגי מאוד חשוב. אבל צריך להגיד ביושר בבוקר הזה, אנחנו בפלונטר אסטרטגי בצפון. ההישגים הטקטיים של פגיעה ב-170 אנשי חיזבאללה, פגיעה בבכירים, הם הישגים טקטיים, שלא מצליחים להגיע לידי הישג אסטרטגי, ואנחנו במלחמת התשה קשה, עם הישג מאוד משמעותי לחיזבאללה שאנחנו לא מספיק מדגישים אותו - סילוק 70 אלף איש מבתיהם, הרס אדיר ביישובים לאורך הגבול, ובעיקר סוג של מלחמת התשה, שלא הולך לשום מקום.
למה זה פלונטר אסטרטגי? כי זה נכון שהממשלה החליטה, קבינט המלחמה, לפני שלושה חודשים, שהעדיפות היא לזירה הדרומית, אבל הוא לא החליט שהעדיפות הזאת תימשך לשלושה חודשים, אנחנו בעצם מפעילים כוח, במשך שלושה חודשים, במלחמת ההתשה הזו, אבל מפעילים כוח שלא מצליח לשנות את פני הדברים. אנחנו לא מרתיעים את חיזבאללה, ודאי לא עוצרים את האש, ולכן מה שישראל הייתה צריכה לעשות בעיניי כבר לפני כמה שבועות, אחרי המאמץ בעזה, אחרי שהיא השלימה את כיבוש עזה, היות שהמלחמה בעזה תיקח עוד חודשים ארוכים, היה צריך כבר להעתיק כוחות לצפון, כדי ליצור איום ממשי אמין מול החיזבאללה. עכשיו אני אגיד לך יותר מזה, אנחנו שומעים על קולות בתוך לבנון, שקוראים לנסראללה לא לסבך את לבנון במלחמה כוללת שתגרום להרס, בטח במצב הכלכלי של המדינה, אבל ישראל למשל הייתה חייבת להפעיל אש הרבה יותר משמעותית, לגבות מחירים הרבה יותר גדולים מהחיזבאללה, להתחיל בסיכולים האלה לפני חודשיים, כדי שהארגון ישלם מחירים על זה שהוא פתח נגדנו במלחמה בכלל, או למשל לגרום לפינוי של לא 100 אלף איש, 400 אלף איש מהדרום, שיצרו לחץ על הממשלה בביירות והחיזבאללה, זאת אומרת היו לישראל הרבה מאוד מנופים, אבל אנחנו התנהלנו כאילו יש רק מלחמה בעזה, והמלחמה בצפון מתנהלת לה. עכשיו זה גורם לעוד דבר חמור, העובדה שישראל לא מחליטה, כבר שלושה חודשים, לא על מטרות המלחמה, לא על שיח אינטימי עם אמריקה שמתנגדת למהלך כזה, ולא על הקמת מנהלת בהחלטת ממשלה שתטפל בתושבי הצפון, למשבר אמון בעיני חמור, קודם כל מול התושבים וגם מול ההנהגה, כי האנשים כבר לא אומרים מתי אני חוזר, אלא אומרים אני לא חוזר, אני לא רוצה לגדל את ילדיי בצל טילי קורנט שנורים לשמונה או שבעה או תשעה קילומטרים.
שרון: מה הסיכוי שכוח רדואן באמת יעזוב את דרום לבנון, לפחות את הצד שצמוד לגבול, לצפונית לליטני בפתרון מדיני? אנחנו יודעים שיש לא מעט יוזמות.
קובי: כן, אז קודם כל, אותו מערך של רדואן שהיה על הגבול ממש, בטווח של עשרות מטרים, הושמד. גם חלק גדול מהפגיעה ב-170 אנשי חיזבאללה הם אנשי רדואן. אז כוחות רדואן, במקום להיות על הגבול, הם נסוגו שניים, שלושה קילומטר, אבל זה ודאי לא מציאות ביטחונית שתספק את תושבי הצפון. אנחנו מדברים על נסיגת צפונה, מצפון לליטני.
אז קודם כל, ישראל צריכה להגיד כן למשא ומתן. יש 13 נקודות מחלוקת עם החיזבאללה, יש את הכפר ע'ג'ר, חוות שבעא, B1 בראש… יש כמה נקודות מחלוקת מאז הנסיגה במאי 2000, ויכול להיות שביחד עם מאמץ צבאי ואיום, בהתחלה רק איום, איום צבאי אמיתי, של כוחות מתמרנים על הגבול, עם הגברה של התקיפות האוויריות, עם סילוק של תושבי דרום לבנון במסות לכיוון ביירות, במקביל למשא ומתן, החיזבאללה יבין שישראל רצינית, ותמורת הסדרה של נקודות המחלוקת בגבול, הוא יהיה מוכן לסגת למה שהוא התחייב, אגב, לפני 17 שנה, מצפון לליטני.
אבל הדילמה האמיתית היא, האם הוא לא יסכים, ואז תהיה לגיטימציה ותמיכה אמריקאית ברורה, בישראל, במהלך מגבלתי, מלחימה מוגבל, שיגביר את הסיכוי למלחמה כוללת, אבל יחדד מאוד את הדילמה האיראנית ושל החיזבאללה, האם הוא מוכן להפסיד כל כך הרבה נכסים שיש לו היום במדינת לבנון, תמורת הנסיגה שהוא הסכים לה ממילא לפני 17 שנה, דילמה לא פשוטה.
שרון: לסיכום, קובי מרום, האם ניתן להגיד שהיום, ישראל של אחרי השבעה באוקטובר, כוח רדואן כבר לא יוכל להוציא מתקפת פתע כשל חמאס בצפון הארץ?
קובי: כפי שזה נראה כרגע, עם ההיערכות המסיבית של ישראל על הגבול, הסיכוי לזה הוא נמוך מאוד, מכיוון שההיערכות של ישראל בהגנה היא מאוד חזקה, אבל אני רוצה לקוות כמילת סיום, שלא נחזור לאותם ימים של מדיניות הבלגה והכלה, שאיפשרנו לכוח האדיר הזה להיות, בצורה בעיני חסרת אחריות, מול בתי מטולה וזרעית.
אבל אני חושב שהשביעי באוקטובר גם מייצר לנו הזדמנות, שאנחנו חייבים לייצר אותה, אמנם בזהירות, אמנם לתת סיכוי למשא ומתן, אבל אם המשא ומתן לא יבשיל, אני חושב שישראל חייבת לצאת במהלך לחימה, אחרי שהיא מתארגנת אחרי המאמץ הארוך בעזה, כדי להבהיר שהמציאות הביטחונית אחרי השביעי באוקטובר, חייבת להיות אחרת לחלוטין.
שרון: קובי מרום, תודה רבה לך על השיחה.
קובי: תודה שרון, יום טוב.
[מוזיקה]
שרון: ועד כאן "הכותרת" להפעם, אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו או להגיב, אנחנו נשמח לקרוא. את "הכותרת" אפשר למצוא גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד או ברכב.
אם הגעתם עד פה ובא לכם לדעת עוד קצת על החלטה 1701, חפשו את הפרק "האם באמת אפשר להרחיק את חיזבאללה מהגבול".
תחקיר, הפקה ועריכה: גיא סאלם ועדן דוידוב.
סאונד ומיקס: סתיו בצלאלי.
אני שרון כידון, שמרו על עצמכם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios