top of page

הכותרת - 132 ימים בשבי: רק מתפללים שהוא לא לבד


הכותרת בסדרת מפגשים עם בני משפחות החטופים, והפעם: עומר שם טוב.

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/02/2024.

קריינית: אתם מאזינים לYnet פודקאסטים.

(מוזיקה)

דנה: החיים זה לא חיים, זה...

עמית: די נעצר.

דנה: זה חד משמעית נעצר, אבל זה פשוט גם מרגיש כאילו כל מה שהיה לפני, לא קרה. כל דבר שלא קשור לזה בעצם…

עמית: לא רלוונטי, זה לא רלוונטי.

דנה: אין לזה מקום בעולם שלנו כרגע.

הגר: זו דנה שם טוב והיום אנחנו נארח אותה ואת אחיה עמית, האחים הגדולים של עומר שנמצא בשבי חמאס, בעזה. בסדרת פרקים מיוחדת של ״אסיפת הורים״ אנחנו ניפגש כל פעם עם בן משפחה אחר וננסה להבין, מה מתחולל בראש ובלב שלהם? נדבר על הדאגות, הפחדים והחלומות, על המלחמה ועל התקווה.

(מוזיקה)

איתנו באולפן דנה ועמית שם טוב, שלום לכם.

דנה ועמית: שלום.

הגר: תודה שבאתם.

דנה: תודה.

עמית: תודה שהזמנתם אותנו.

הגר: ספרו קצת, לפני שנדבר כמובן על עומר, ספרו על עצמכם קצת.

דנה: אוקיי, אז אני דנה שם טוב, אני אחות של עומר שם טוב, אני בת 27, אני האחות הגדולה. אני לומדת עיצוב פנים, עכשיו אני עליתי לשנה רביעית, ואחרונה, ברוך השם.

הגר: (מצחקקת) לגמרי.

דנה: אנחנו גרים בהרצליה.

הגר: כן, אנחנו חולקים את אותו אזור חיוג, 09.

דנה: אין על 09.

עמית: לגמרי.

הגר: עמית, רוצה לומר משהו?

עמית: אני עמית שם טוב, אח שלי זה עומר שם טוב, כמובן. לפני כל זה, הייתי עובד, הייתי עובד בחברת מסכים, כמו שיש מאחורינו.

הגר: כן.

עמית: גם התעסקתי בקפה, עולם הקפה, בריסטה.

הגר: עכשיו הדברים קצת מתחברים, כן? (דנה ועמית צוחקים) אפרופו חיפוש הקפה מקודם.

עמית: כן, היה המסע.

הגר: היה מסע, היה מסע. גם זה מסע. בסדר גמור, איפה אתם הייתם בשבעה באוקטובר? מה עבר עליכם ביום הזה?

דנה: אז שבעה באוקטובר, שש וחצי אזעקה ראשונה, אני הייתי במיטה, ישנתי. אני בעצם גרה במרתף, בבית שלנו, והממ"ד גם נמצא במרתף. ההורים שלי ירדו, הם ירדו כאילו למרתף, ׳דנה בואי יש אזעקה׳, ירדנו לממ"ד, עלינו למעלה, נכנסתי למיטה, התקשרתי לעומר, אמרתי לעומר, ׳אתה חוזר הביתה?׳, כי הוא היה במסיבה ברעים. הוא אמר לי, ׳כן, אנחנו, כן, אנחנו כאילו, כמה דקות נצא מפה׳. חזרתי לישון. אחרי כמה, לא זוכרת כבר כמה זמן, הבנתי שזה הרבה יותר מורכב, וכבר הרבה יותר התחלתי להילחץ, ובעצם נכנסתי, כאילו התחלתי לראות טלוויזיה, והתחלתי להבין מה קורה. התקשרנו לעומר, עומר… וואי, זה מרגיש מזמן! כמה דברים קרו מאז…

עמית: מלא.

דנה: כאילו בהתחלה, הייתי מספרת את זה כאילו, כאילו זה קרה אתמול, עכשיו אני מספרת את זה, הרבה זמן לא סיפרתי בדיוק על השביעי לאוקטובר…

עמית: אותו יום…

גנה: וואו, עכשיו אני כאילו, קצת מנסה להיזכר, וואו, זה כל כך היה מזמן.

הגר: זה שנה כמו…

דנה: וואו.

הגר: שלושה חודשים כמו, שלושה עשורים, ממש.

דנה: כן, אז היינו בשיחות טלפון עם עומר, עד שהוא אמר לנו, אני מנסה להגיע לרכב, אנחנו שומעים פה יריות, אבא, אתה לא מבין מה ראיתי, גופות. ואני רושמת לעומר, תשלח לי לוקיישן, הוא שלח לי בעצם לייב לוקיישן, אנחנו יושבים כולנו, כל המשפחה בסלון, רואים טלוויזיה, תוך כדי לא מבינים מה הולך, ואני רואה את הלייב לוקיישן בעצם נוסע לכיוון עזה…

הגר: וואו.

דנה: ואני אומרת לאבא שלי, אבא, הוא לא נוסע למקום הנכון, הוא אומר לי, אני אנסה להתקשר אליו, והוא כבר לא ענה. וראיתי את עומר בעצם בעזה, בתוך כאילו gaza, ואני מנסה להבין כאילו זה אמיתי? זה לא אמיתי? ואבא שלי אומר לי, לא, לא, לא, דנה, זה לא הגיוני, זה לא אמיתי, זה לא...

עמית: היינו מאוד בהכחשה.

הגר: כן, זה גם scenario כל כך הזוי ולא סביר, שגם באמת קשה להאמין לזה.

עמית: אנחנו חשבנו על כל דרך אפשרית של מה יכול לקרות לו, חשבנו שאולי אין לו טעינה בטלפון. בגלל זה, או שאולי הוא במקלט, ואין לו קליטה, או שהוא אולי מתחבא באיזה שיח, והוא חייב להיות שקט, הוא מחכה שצה״ל ימצא אותו.

הגר: כן, וואו.

דנה: אנחנו גם ניסינו להשיג כל חבר אפשרי שיכול לתת לנו פיסת מידע, ואמרו לנו על ההתחלה שהוא רץ עם מאיה ואיתי, אני לא ידעתי מי הם בכלל. רק שמענו, עומר עם מאיה ואיתי, עומר עם מאיה ואיתי, הם רצו למקלט, הם...

הגר: נגיד למי שמאזין, מאיה ואיתי רגב, שנחטפו גם כן, וחזרו.

דנה: כן.

הגר: הגיע באיזשהו שלב, ויחסית מהר, הגיע סרטון.

עמית: הסרטון הגיע בסביבות שמונה בערב.

דנה: שתים עשרה… אחת עשרה.

עמית: לא. כן? מה? אני זוכר שמונה בערב.

דנה: אחת עשרה.

עמית: אחת עשרה.

הגר: תקשיב לאחותך הגדולה. (צוחקת)

עמית: כן. לפעמים היא צודקת, טוב. דנה נסעה עם חברה שלה לתחנת המשטרה כי רצו שיביאו בדיקות DNA, ואני בינתיים הייתי בבית אני, אמא שלי ובן דוד שלי. לא בן דוד שלי, דוד שלי, משה, אח של אמא. ופתאום אחד החברים של עומר מתקשר אלינו, אומר שומעים, יש סרטון שאני מזהה בו את עומר, וכדאי לכם לראות את זה. בהתחלה, אמא שלי גם, היא כאילו אמרה, לא, אני לא רוצה לראות את זה, שלח את זה לעמית. אז אני ומשה, דוד שלי, הלכנו רגע הצידה, פתחנו את הסרטון. הפרצוף של עומר היה מטושטש, אבל הצלחנו לזהות אותו בגלל החולצה הצהובה של רונאלדו, וגם הצלחנו לזהות את הקעקוע. זה היה קשה לראות את זה, והיה קשה לשכנע גם את אמא, את חייבת לראות את זה. כאילו, בואי, זה עומר.

הגר: כן.

עמית: כן. ו… ברגע שהיא ראתה את זה, היא התפרקה. היה ממש קשה. היא… אני הייתי חייב ללכת הצידה רגע גם בשביל להתפרק רגע.

הגר: בטח.

עמית: זה… מה עושים באותו רגע? אף אחד לא מלמד אותך, מה לעשות במקרה כזה, אתה לא יודע, אתה...

הגר: ממש...

עמית: מה יש לעשות?

הגר: כן. צפיתם בו מאז, בסרטון הזה?

דנה: כן. היינו צריכים לשלוח אותו עשרות אלפי פעמים לכל כך הרבה אנשים, אז כן.

הגר: ספרו קצת על הקשר ביניכם, האחים.

עומר: אני חושב שיש לנו קשר ממש טוב. אנחנו אחים טובים, חברים, כאילו… ברור שיש את הריבים, אבל כאילו ריבים בין אחים...

הגר: כן.

עמית: אני כאילו, בדרך כלל האח הקטן בא לאח הגדול בשביל עצה. אצלנו זה הפוך, כאילו עומר יודע טיפה יותר טוב ממני, ואני כאילו בא בשבילו לעצות על בנות וכל מיני כאלה, אבל...

הגר: כן.

עומר: כן, כאילו, אני בא ואנחנו פתוחים לכל דבר.

דנה: אז האמת שאני ועומר אנחנו חברים ממש טובים. אנחנו כזה מבינים, אותו סתלבט, אותו… כאילו, עומר גם, הוא… נגיד, אני יושבת עם חברות שלי, אז איפה עומר? תתקשרי אליו שיבוא לשבת, כאילו, הם הכי… יאללה, אני חייבת לספר לעומר, כאילו, הוא מה זה איש שיחה, באמת.

הגר: איזה קטע. איך את מסבירה את זה? כאילו, הוא גם צעיר מכם, בן 21.

הגר: כן, הוא פשוט… עומר הוא… הוא מיוחד, הוא כאילו, זה נשמע...

עמית: הוא מאוד חברותי, כאילו, לא מיוחד, הוא מיוחד.

דנה: כן, אבל הוא גם גבר, הוא באמת גבר, כאילו, של החיים. והוא גם… הוא גם מאוד… יש לו אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה, והוא מאוד… הוא מאוד מתעניין, ושואל, ואכפת לו באמת. כאילו, הוא לא… גבר, אבל הוא גם מאוד… יש לו...

עמית: הוא מאוד רגיש גם.

דנה: הוא רגיש, הוא רגיש, וואי.

הגר: זה ממש נשקף מהעיניים.

עמית: אבל הוא גם חזק מאוד.

הגר: וואי. אני חייבת להגיד נכון מה… יש לכם גם את אותם עיניים, מהמבט.

דנה: כן, התמונה הזאת, ש… ש… כל הפוסטרים, שבכל… בכל מקום בעצם… העיניים שלו, זה...

הגר: מה זה שינה לכם ביום יום? איך היום יום שלכם נראה?

דנה: קודם כל, החיים זה לא חיים.

עמית: כן.

דנה: זה...

עמית: די נעצר.

דנה: חד משמעית נעצר, אבל זה פשוט גם מרגיש כאילו… כל מה שהיה לפני, לא קרה. כל דבר שלא קשור לזה, בעצם...

עמית: לא רלוונטי. זה לא רלוונטי.

דנה: אין לזה מקום בעולם שלנו כרגע, לא לכיף, לא ל… כאילו, משהו… אי אפשר להסביר, זה מעין תחושה כזאת שכאילו אתה בתוך… נפלת לבור, ו… פשוט החיים, משהו, אני לא יודעת איך להסביר את התחושות האלה אפילו.

עמית: קשה כרגע לצאת מהבור הזה.

דנה: אני לא יודעת אפילו איך להסביר את התחושות האלה.

עמית: כן.

דנה: אבל ביום יום שלנו, אנחנו בעצם… באמת, המטה של המשפחות זה כל כך מקום מנחם ונעים להיות בו. אנחנו בעצם, ביחד, כל… יש לנו מטה צעירים. אז יש את ההורים, המבוגרים, הזקנים, ויש אותנו, (הגר צוחקת) שאנחנו הצעירים, המגניבים, שאנחנו עושים פעילויות משלנו. והכי כיף לי עם כל הצעירים. אחים, אחיות, ילדים של...

הגר: כן. כן.

עמית: הכרנו אנשים שבחיים לא חשבנו שנכיר, זה כאילו, זה מטורף.

הגר: מבחינת היום יום, דיברנו על החיים שנעצרו ועל תחושת חוסר המקום לכל דבר אחר שלא קשור למצב, ולעומר. מה אתם חושבים שזה שינה בכם, כבני אדם?

עמית: באישית? אני… לפני כל המצב הזה, כאילו, לא… הייתי די ביישן, לא יודע לדבר מול אנשים, במה וזה… פתאום אני מוצא את עצמי מדבר עם הילרי קלינטון.

הגר: שיווו.

עמית: ומול ראש העיר של ניו יורק, ובכל העולם, מדבר עם אינפלואנסרים, עם אנשים חשובים, מול במות. ואני חושב שזה פיתח כאילו סוג של אופציה, פתח לי סוג של דלת כזאת, אפשר להגיד, אפשר להגיד שנפתחתי יותר.

הגר: כן.

[הקלטה]: ראיון של עמית עם שדרנית באנגלית:

המראיינת: "Amit Shem Tov, his younger brother was kidnapped by Hamas militants at the SuperNova Festival on Saturday, I understand that you actually had dinner with your brother on Friday night?"

עמית למראיינת: "It was just like any other Friday, we usually have a Friday dinner the whole family, all year around. But this time Omri had to leave earlier so he could make it to the party."

דנה: כן, עמית, יש לו אנגלית ממש טובה, אז הוא ב… בכל מה שקשור ל…

עמית: לחו״ל.

דנה: … לחוץ, כן- עמית, אנגלית, קח.

עמית: ראיון ב-CNN, ראיון ב-MSNBC, כל מקום בעולם כמעט כבר הייתי, אפילו ביפן, אוסטרליה.

הגר: וואו. רציתי לשאול איך אתם מחלקים ביניכם את המשימות, ביום יום.

עמית: אם זה אנגלית, זה אני.

הגר: כן, אז אנגלית זה אתה, הבנתי. תספרו קצת עוד על השגרה, איך באמת, כי… אני אשאל אחרת, אתם מרגישים מובנים? אתם מרגישים שמבינים אתכם?

עמית: אני חושב שכן, כל המדינה עכשיו פשוט גם נעצרה.

הגר: כן.

עמית: דנה גם לא מזמן העלתה עכשיו סרטון של הלימודים ממשיכים, ואיך זה הלך?

דנה: החיים ממשיכים, הלימודים מתחילים, והזמן נגמר.

עמית: כן.

דנה: כן, אבל אני חזרתי ללמוד ביום שני, לפני שבועיים או שבוע, לא זוכרת כבר, כי לא הלכתי, הלכתי רק ביום הראשון של הלימודים ועשינו סרטון, כל הבנות של השכבה נרתמו בעצם, כולם קנו חולצות של עומר, ועשינו סרטון, אני יכולה להראות לך אחר כך.

הגר: בטח.

דנה: ובעצם, כמו שאמרנו, כאילו החיים בסוף ממשיכים, וזה בסדר כאילו, אנשים שאת יודעת, זה לא, אנחנו בזה, וזה...

הגר: אבל נאמר את הולכת, לא יודעת, יש לך איזשהו סידור בעיר, ואת רואה רחובות מלאים, ואת רואה חנויות מלאות.

דנה: כן.

הגר: מה עובר לך בראש?

דנה: זה הזוי, זה כאילו… אני נוסעת, באמת, הרכב שלי, אני נוסעת מהבית למטה, מהמטה לבית, ל״אחים״. יש מסעדה ״אחים״, שהם ממש חמודים, שהם תורמים לנו עכשיו.

הגר: כן.

דנה: כאילו אנחנו יכולים להגיע לשם. ויצא לי להיות ברוטשילד לא מזמן, והייתי פעם יוצאת שלוש פעמים בשבוע שם, יוצאת בערב לשתות יין, חברות וכאילו, אני מסתכלת… וואי! עולם חיצון פתאום, גלקסיה אחרת.

עמית: אנשים חוזרים לשגרה, אפשר להגיד.

דנה: כן, וזה מובן, זה בסדר, אבל זה פשוט מוזר. החיים שלי… אני לא חושבת על שום דבר אחר, חוץ מ...

עמית: עומר.

דנה: כן.

הגר: כן. איזה תגובות אתם מקבלים מהסביבה? והאם יש תגובות שככה מפריעות לכם מאוד, או להפך, תגובות שעוזרות לכם?

דנה: אז אני מאוד שמחה, מקבלת ואוהבת אנשים שבאים אליי ואומרים לי, אפשר לחבק אותך? ברור, תודה, איזה כיף, זה ממש מחמם את הלב, זה מרגש לראות שיש אנשים כאלה. שמוכנים לה… אני מקבלת הודעות כאלה באינסטגרם, וגם אמא שלי, ואנשים אכפת להם, אנשים רוצים לעזור, רוצים לעשות.

הגר: כן.

דנה: וזה...

עמית: זה מדהים.

דנה: כן, אני גם, אני באמת, זה שינה בי משהו, שלפעמים זה מגיע ממקום של ביישנות או לא נעים לך ללכת ולדבר עכשיו עם בן אדם שכנראה קרה לו משהו נורא מאוד, ולא נכון, ללכת! ולשאול איך אתה מרגיש? לא יודעת אם איך אתה מרגיש… כאילו לדבר… חיבוק, חיבוק, רק חיבוק, באמת. חיבוק זה...

עמית: חיבוק זה עושה הרבה.

דנה: חיבוק זה… כן.

הגר: ממש...

דנה: ויכול להיות לא נעים לפעמים אנשים שיותר מדי, שאתה מרגיש שזה חטטנות. שהם רוצים פשוט… זה חטטנות.

הגר: כן.

דנה: זה, אתה מרגיש שזה כאילו, זה לא חיבוק וזה...

הגר: כן.

דנה: זה פחות נעים, אבל לא מתרגשת, לא...

הגר: כן.

דנה: כן.

הגר: איך ישנים בלילה? או שלא ישנים, או שישנים קצת.

עמית: הולכים לישון מאוחר, מעייפות פשוט נרדמים.

דנה: כן.

עמית: כן.

דנה: כן. כל הזמן במחשבות על עומר, יש לו שמיכה, מה הוא לובש.

עמית: אם קר לו.

דנה: האמת שלפני שהחטופים חזרו, ניסיתי לייצר לעצמי איזושהי מציאות הכי… טובה, שיכולה להיות לעומר. וברגע שהחטופים יצאו, אז שמעתי בעצם מה שקורה שם.

עמית: מאיתי.

דנה: והמציאות הזאת שדמיינתי לעצמי, בעצם זה כבר לא, זה לא מדומיין. זה כאילו אני יכולה… זה מה שקורה.

הגר: כן.

דנה: וזה, וזה עשה לי מאוד, זה עשה לי רע. זה עשה לי ממש רע. אבל מאיה ואיתי חזרו, איתי היה עם עומר. אנחנו כן יודעים שהביאו להם סווטשירט, שהוא ישן על מזרון ויש שמיכה. אז זה כן מנחם שלפחות יש שמיכה.

עמית: כן.

גנה: יש מזרון.

עמית: יש להם, אפשר להגיד שהביאו להם את האוכל, הביאו להם כמה פיתות, אני לא יודע. הם אמרו לנו שיש להם, היה להם משמעת אוכל מטורפת, שהם הצליחו להחזיק למלא זמן. אבל כאילו, עומר יש לו את הצליאק, וכנראה נותנים לו לחם פיתות, וזה כנראה, הוא אוכל כי הוא חייב.

הגר: כן.

עמית: כי הוא צריך לשרוד, אבל זה עדיין גם, איכשהו בפנים סוג של… אוכל אותו.

הגר: כן.

עמית: זה לא עושה לו טוב.

הגר: אתם חושבים איך הוא מסתדר שם? איך נראה היום יום?

דנה: כן.

הגר: מה הוא עושה, על מה הוא חושב?

דנה: כן.

עמית: אוכל. על אוכל.

עמית: אוכל, אוכל, אוכל, אוכל.

הגר: אוכל, אוכל, אוכל. (צוחקים)

עמית: בעיקר אוכל.

הגר: כן, מה הוא אוהב למשל מאוד לאכול?

דנה: וואי, עומר הזוי! עומר יכול, נגיד עכשיו, פשוט סיטואציה, יש לי סרטון שלו שהוא מערבב פירה, בולונז, גבינת צהובה, הוא שם את זה במיקרו, והוא מערבב את זה.

הגר: וואו.

דנה: אני אומרת לו, עומר, אתה בטוח? (הם כולם צוחקים)

עמית: יאמי.

דנה: רוצה קטשופ?

עמית: יאמי.

דנה: כן, הוא כזה, כמו ילד.

עמית: יש לו לפעמים יציאות של אוכל מעניין.

דנה: כן, הוא פתאום יפתח את המקפיא הזה.

עמית: סנדוויצ'ים כאלה, מוזרים. אבל טעימים.

דנה: כן, עומר יש לו קטע כזה שהוא אוהב.

עמית: יש לו המצאות.

דנה: הוא מסתקרן, הוא לא ברגיל.

עמית: מנסה את הגבולות.

דנה: כן, כן.

הגר: אוקיי.

דנה: אבל שמה, אנחנו יודעים… אמא שלי קואצ'רית, ובסוף אנחנו רואים שעומר, כל מה שאמא שלי מלמדת אותנו כל החיים, בין אם זה…

עמית: לזמן דברים.

דנה: אפילו, ככה זה הבית שלנו. כאילו, אנחנו מאוד אופטימיים, מאוד כל הזמן… זה חלחל בנו, כל השיטת, מה שאימא שלי בעצם… המקצוע שלה.

הגר: כן.

דנה: ואנחנו יודעים שעומר, הוא כל הזמן מדמיין את היום שאחרי, את היום שהוא בבית, את ה…

עמית: התספורת.

הגר: מה?

עמית: כן, איתי אמר לנו שכאילו… אני זוכר, הוא אמר לנו, הם רצו לספר אותם או משהו כזה,

ועומר אמר, לא, אני אזמן את התספורת בבית. משהו כזה.

דנה: חלק מזה, כן.

עמית: חלק מזה.

דנה: יש להם דף ועט, והוא רשם לעצמו את כל הדברים שהוא רוצה לעשות שהוא חוזר, והוא קורא את זה כל יום. והוא כל הזמן גם עודד את איתי. איתי… איתי אמר לנו ש…

עמית: איתי עודד אותו.

דנה: כן, ברור, אחד את השני. הוא אמר לנו שעומר הרים אותו ברגעי שפל מאוד קשים. עומר הוא… וואי, איזה זה בן… עומר, עומר, וואי. אין, אוי איזה בן אדם.

הגר: איזה בן אדם.

דנה: אין, אין, אין, אין, אין, כמו עומר. אין.

(הקלטה של הפגנה עם קריאות: Bring them home NOW)

הגר: איך חוויתם את החזרה של איתי ומאיה?

עמית: זה היה הרבה שמחה, וגם הרבה קנאה. זה היה… אני לאחרונה ראיתי את ה״עובדה״.

הגר: כן.

עמית: את הכתבה שלהם.

הגר: סרט של יורם זק, נגיד.

עמית: נכון.

הגר: מדהים.

עמית: וכשראו אותם במיניבוס, וכל הרצליה מקבלת אותם וכמה אהבה. אני ודנה ישבנו בשתיים בלילה על הספה, ראינו את הכתבה הזאת, פשוט לא הפסקנו לבכות. זה היה כל כך מרגש, אבל גם כל כך קנאה, וכל כך… mixed emotions כזה, מלא רגשות בו זמנית.

דנה: כן.

הגר: כן.

דנה: זה… בחיים לא בכיתי כל כך הרבה, כמו שבכיתי בתקופה הזאת, כמובן, אבל גם הסרט הזה של ״עובדה״ זה היה… וואו. כאילו במהלך כל השלושה… מהימים האלה, אז יש… אוקיי, אז יש… בסוף אתה חי, כאילו, זה הרבה רגעים, אבל יש רגעים כאילו שהם כמו נעץ כזה, שאני… שאני… חודר אליך, אתה תזכור אותם כל החיים.

הגר: כן.

דנה: זה אחד מהם.

הגר: באמת? הסרט? זה אחד מהם?

דנה: זה פשוט מומנט כזה, אני ועמית ישבנו במיטה, בספה, בסלון, ו… ו… ובכי שכאילו...

עמית: מאיפה זה הגיע פתאום?

דנה: נהר! נהר!

עמית: כן.

הגר: וואו.

דנה: נהר! ושתינו ביחד, וגם זה לא סתם, זה קולות, זה כאילו… (צוחקת)

הגר: וואו.

דנה: זה… זה… אני לא בוכה ככה, כאילו, עם קולות, כאילו… לאלוהים, זה...

הגר: אתם יודעים לנסות להסביר, לדייק, כאילו, מה? למה? מה שם? הרגע ש...

דנה: היה הרבה רגעים שהתמקדו בעומר, שהם… הם שמו את החולצות של עומר, הם...

הגר: כן.

דנה: רק… היה שם הרבה עומר, היה שם הרבה עומר. בסוף גם הם נחטפו ביחד, הם היו ביחד, הם...

הגר: כן.

דנה: זה...

הגר: זה גם באיזשהו אופן הקשר שלכם לעומר...

עמית: כן.

הגר: בתקופה הזו. ואתם מדברים, אתם שומרים על הקשר, כאילו עם איתי ומאיה, זה ככה איחד וחיבר ביניכם?

עמית: כן.

דנה: אנחנו הרבה ביחד, הרבה יוצא לנו להיות ביחד, כן. עומר הוא גיבור, באמת. הוא גיבור, ואנחנו יודעים ש… אני פשוט מקווה ש…

עמית: שזה ייגמר בקרוב.

דנה: גם. וגם ש… אני מאמינה שמאז שאיתי חזר, אז… אני לא יודעת אם עומר לבד, או… אני מקווה שהוא לא לבד, כי להיות שם לבד ולהיות עם עוד בן אדם זה נראה לי עולם אחר, כל דקה שם היא נצח.

עמית: אנחנו מקווים שעומר לא לבד. אני יודע שמאיה ואיתי עזבו, ובאמת כאילו אחד מהדברים שתמיד מדאיגים אותי זה אם הוא לבד, מה הוא עושה? מה… איך הוא מעביר את הזמן? איתי סיפר לנו שהוא ועומר עשו שכיבות סמיכה ביחד. כן.

דנה: כן.

עמית: אז כאילו, אני בטוח שהוא מתחזק.

דנה: כשאיתי מסתכל עליו, הוא אומר לו, עומר, נהיית חיה!

עמית: נהיית חתיכת חיה. כן.

דנה: כן, כי עומר, כמו שהבנת, הוא מאוד אוהב לאכול. הוא רזה, הוא כאילו, כזה בטבעו רזה, אבל… אבל...

עמית: מאלה שאוכלים ולא משמינים?

דנה: כן.

הגר: מעצבן.

דנה: עמית.

עמית: מקנא בו. (כולם צוחקים)

דנה: כן, הוא קיבל את כל הגנים הכי טובים. הוא כמו הארי כזה.

הגר: וואו.

דנה: כן.

הגר: בכל מקרה, כולכם מאוד דומים, כן? כאילו...

דנה: כן?

הגר: לגמרי.

עמית: הרבה אומרים.

הגר: שלושתכם מאוד דומים.

דנה: הרבה אומרים לי, את התאומה שלו?

הגר: מה עוזר לכם? מה תומך בכם? אני שמה רגע את המטה בצד, כמובן שאין ספק שקבוצת השייכות הזו היא משמעותית כל כך, אבל מה עוזר לכם?

דנה: מה עוזר לנו? אני חושבת שכרגע עוזר לי להיות במעין הדחקה. יכול להיות שזה לא טוב, אבל אני מרגישה שאני מסתירה את הרגשות... לא מסתירה בפני חוץ, מסתירה בפני עצמי. בשביל לא להתמודד עם כאב שהוא כאילו מטורף, אני בעצם… אז אם יש לי איזה רגע מחשבה לא טובה, אני ארוץ לטיק טוק לראות איזה סרטון של סתם משהו שיכווץ לי את המוח. אני מאוד פשוט כרגע...

הגר: כן.

דנה: זה ההתמודדות שלי.

עמית: לי יש רגעים שכזה לפעמים אני לבד ואז אני שומע שיר ואני פשוט נותן לזה להתפרק.

דנה: חד משמעית, גם.

עמית: נותן לבכות.

דנה: שירים, וואי, אני בוכה עכשיו מכל שיר.

עמית: כן, יש הרבה שירים שאני שר אותם ואז אני כזה… בכי עוצר אותי לרגע בגלל...

דנה: מלא בכי, מלא בכי. אבל זה בסדר, זה גם זה עוזר, זה עוזר להתפרק גם. כל הרגשות הן פשוט… זה מטורף. אנחנו גם צוחקים, אנחנו גם בוכים, אנחנו גם...

הגר: כן. נראה לי שכל רגש הוא טבעי במצב הכל כך לא טבעי הזה.

עמית: כן.

דנה: כן.

הגר: כן, ויש מקום להכול.

דנה: לגמרי.

הגר: אז אני אשאל שאלה שבטח התעסקתם בה מלא פעמים ושאלו אתכם מלא פעמים, אבל כאילו זה הכי מתבקש בעולם. עומר חוזר…

עמית: יהיה מסיבה ענקית.

הגר: כן.

עמית: ענקית!

דנה: ענקית! עצומה, וואי.

עמית: ראש העיר אמר שהוא נותן לנו את הקאנטרי.

הגר: וואו.

עמית: כן.

דנה: אנחנו נמצא לוקיישן יותר טוב מהקאנטרי. (כולם צוחקים)

עמית: כן, ברור, ברור.

הגר: לא, גם הקאנטרי בהרצליה הוא לא רע.

דנה: בסדר, כן.

עמית: ניקח את זה, אנחנו לא נגיד לא.

הגר: כן. ויש משהו שאתם, אתם מדברים איתו? כאילו אתם עם עצמכם.

דנה: עם עומר?

הגר: כן.

עמית: כן.

דנה: כאילו אני מדברת איתו, אני באנרגיות, אני שולחת לו אנרגיות, אני אומרת לו כל הזמן, אני מחזקת אותו. אבל מצד שאני גם קצת מפחיד אותי לדבר איתו, אני יותר מדברת כאילו עם אלוהים, ועם סבא שלי וסבא שלי הם נפטרו, אז אני גם מדברת איתם.

הגר: כן.

עמית: שומרים עליו.

דנה: כן, אני בטוחה שהם שומרים עליו. מהרגע הראשון אני ידעתי שהם שומרים עליו. כן.

הגר: נראה לי שגם אתם שומרים עליו טוב טוב.

עמית: אני נכנס לחדר של עומר, ומה היה לי היום?

דנה: העתקת מאמא?

עמית: אה, אפשר להגיד. (דנה צוחקת) כאילו בואי, זה עוזר.

הגר: כן. ואם הוא, נאמר, שומע אותנו או כשהוא ישמע אותנו?

דנה: כשהוא ישמע, כן.

עמית: כשהוא ישמע את זה.

הגר: מה תרצו לומר? יש משהו להגיד?

דנה: וואי. יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לעומר.

עמית: מלא לספר.

דנה: וואי, יש לנו מלא להגיד לו! מלא, מלא. אבל באמת, בסוף אנחנו אחים. כאילו, אני, את יודעת? אני לא מחבקת את עומר. (הגר צוחקת) אני לא אומרת לו שאני אוהבת אותו.

עמית: זה אהבה ידועה, כאילו. כן, לא אומרים לך אחד לשני.

דנה: כן, אני חולה עליו, ואני שרופה עליו, והכל טוב, אבל אני לא אומרת לו את זה. (צוחקים) וכשהוא יחזור באמת אני, אני, אני גם אני אראה לו את זה, ואני אגיד לו את זה, ואני… יש לי, וואי מלא להגיד לו. מלא, מלא, מלא, מלא.

עמית: מלא לספר לן.

דנה: וואי, וכמה אני אוהבת אותו באמת.

עמית: כן, נידבק אליו הרבה.

הגר: כן.

עמית: נשמור עליו.

הגר: כן.

דנה: אנחנו לא ניתן לו ללכת...

עמית: לא יוצא יותר למסיבות!

דנה: לא, לא, לא.

עמית: לא יוצא יותר למסיבות.

דנה: אני, הוא איתי רק, אליי.

עמית: שלושתנו. שלושתנו ביחד.

דנה: שלושתנו, כן, אני עמית ועומר.

עמית: yeah!

דנה: yeah!

הגר: איזה מדהימים אתם. וואי.

דנה: כן.

הגר: אני מה זו רוצה להודות לכם...

עמית: תודה רבה.

הגר: על השיחה, על השיתוף, על הצחוק, על הבכי, על כל… באמת, כל מה שקרה כאן. אתם פשוט אנשים כל כך מיוחדים, כל אחד ואחת בפני עצמכם וכולכם ביחד. נראה לי שזה כוח משמעותי מאוד.

דנה: כן. כוח עצום. כן.

הגר: ממש.

דנה: כל החמישייה: אמא, אבא, עמית, דנה ועומר.

הגר: כן. כל החמישייה.

עמית: כן.

הגר: דנה...

עמית: ולוקאס! הכלב.

דנה: אה, לוקאס!

הגר: רגע מי זה לוקאס?

עמית: הכלב!

הגר: אתה לא יכול לעשות לי את זה בסוף הראיון. פתאום להביא פה עוד איזה…

עמית: וואי, סליחה, סליחה.

הגר: פתאום להביא פה עוד איזה...

עמית: עומר… לוקאס מאוד אוהב את עומר ועומר מאוד אוהב את לוקאס. יש לנו בוקסר, בן שש.

דנה: וואי, הוא קרציה, ומאז שעומר…

עמית: הוא בא אליי.

דנה: כאילו, חטוף…

עמית: אני רואה טלוויזיה, אני יושב בספה, אני רואה טלוויזיה ולוקאס יודע איפה בדיוק לעמוד בשביל להסתיר את המסך, (צוחקים) תוציא אותי עכשיו!

דנה: כן.

הגר: וואי. אז באמת, תודה ענקית לכם, תודה דנה, ותודה עמית.

דנה: תודה.

עמית: תודה רבה.

(מוזיקה)

הגר: וזו הייתה ״אסיפת הורים״. בואו לעקוב אחרינו באפל, ביוטיוב או בספוטיפיי, אם עדיין לא עשיתם את זה, אנחנו מחכים לכם. מוזמנים לדרג אותנו או להגיב לנו. ואת ״אסיפת הורים״ אפשר למצוא כמובן גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד וברכב. תודה גדולה לעורכת שלנו, עדן דוידוב. אני הגר כוכבי. ניפגש בפרק הבא של ״אסיפת הורים״.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

6 views0 comments

Comments


bottom of page