הכותרת - קריסת הקונספציה של הגדר בגבולות

בתוך זמן קצר הצליחו מחבלי חמאס להפיל את המכשול בגבול עזה, ויחד איתו גם את תפיסת ההגנה בגבולות ישראל. בחלק מהמקומות יש גדר ישנה מאוד, באחרים אין בכלל גדר, ודרך הפרצות בקו התפר המחבלים עברו חופשי. כך קרסה התפיסה, וזה מה שאפשר לעשות עכשיו

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/10/2023.

["אתם מאזינים לוויינט פודקסטים"]

ראש הממשלה נתניהו, (הקלטה): "ביוני 2016 הבאתי לקבינט החלטה להקים מכשול תת-קרקעי מסביב לרצועת עזה, זה הקו השחור שאתם רואים שם על המסך".

שרון: רק לפני פחות משנתיים הושלמה בנייתו של המכשול בגבול עזה.

שלוש שנים ושלושה וחצי מיליארד שקלים הושקעו במה שכונה קיר הברזל שלנו.

ראש הממשלה נתניהו, (הקלטה): "החמאס ידע שמעל הקרקע, אם הוא ינסה להיכנס לשטחנו, הוא יחטוף אש רצחנית. ולכן הוא ניסה לבנות מנהרות טרור מתחת לקרקע כדי לחזור לשטחנו.

כשהחמאס ניסה להסתער עלינו הפעם, הוא נתקל בקיר. קיר ברזל, קיר בטון, קיר בלתי עביר."

(הקלטה, צעקות בערבית):"פתיחים, פתיחים, יא אללה! פתיחים!

יא רב סלם. יא רב סלם. יא רב סלם."

שרון: בשבת השבעה באוקטובר, המכשול קרס ואיפשר לאלפי מחבלים לחדור לארץ ללא כל קושי. איפה טעינו בתפיסת הגנת הגבול? מה קורה בגזרות אחרות ברחבי הארץ? האם אנחנו ערוכים לפריצת גבול מהסוג הזה, בצפון או באיו"ש?

אני שרון כידון, וזאת "הכותרת".

יואב זיתון, כתבנו הצבאי, אז בוא נדבר רגע על גדר המערכת בדרום בימים כתיקונם, ממה היא מורכבת, מה אורכה, כמה קווי הגנה קיימים בה?

יואב: אז אולי נעבור באמת גזרה גזרה, אבל פחות נדבר על, או נתמקד בסוגיה הטקטית של פירצה כזו או אחרת בגדר, או חולשה במכשול, אלא יותר על ההחלטות האסטרטגיות באמת שהתקבלו בעשור האחרון, כמובן תחת ממשלות נתניהו. איפה לשים את הכסף, איפה להשקיע בביצור. הגבולות שלנו שהיו עד 2010 עד 2009 יחסית פרוצים וקלים לחדירה.

נתחיל קודם כל בגזרת עזה.

(הקלטה, צעקות בערבית): "היו רוח, אללה ואכבר, יא רבו יא גמעא, אללה ירחם את גדר, רוח, אללה ואכבר".

יואב: וראינו את התמונות הקשות של עשרות טרקטורי חמאס פורצים בעין מפריע, גם עם מטעני חבלה, ופשוט מפרקים לגזרים את הגדר החדשה שהוקמה שם לאורך כ-64 ק"מ של גבול, מאזור זיקים ונתיב העשרה בצפון, ועד לכרם שלום, ציר פילדלפי, משולש הגבולות עם מצרים בדרום.

אז הוקם שם לא רק מכשול תת קרקעי, שכרגע אנחנו מבינים, למרות חשדות ראשונים, שהוא לא נפרץ, הוא לא נחדר מתחת לפני האדמה, אבל כן הוקמה גם גדר עילית, גבוהה, בגובה של למעלה מ-15 מטרים, עם כפילות בין מספר גדרות. שטח מעין השמדה בין גדרות, מעין פרימטר פנימי, בנוסף לפרימטר שמערבית לגדר המערכת, סנסורים רבים, מצלמות, רחפנים שמוקפצים לכל איום שכזה, לא מעט רובוטיקה, בעיקר בגזרה הצפונית. ראינו מהלך כזה שניסו לעשות באוגדת עזה. כלומר באמת מכשול חדש, מול גבול הרצועה, עמד יפה מול כל ההפגנות שהתחילו ב-2018, הרבה עמדות ירי לצלפים, לקלעים ובהחלט מכשול שרואים אותו מרחוק ורק המראה שלו מאיים, כמובן גם פירמידות רבות של תלתלית.

עכשיו בואי נפתח סוגריים ונגיד שהנחת העבודה, היסוד בצה"ל, היא שתמיד לעד קו ההגנה ייפרץ, זה לא רק מקו בר-לב ב-73', זה בכל מכשול, בכל גזרה, בכל גבול, ולא משנה אם זה חומות או גדרות, או מוקשים, או כל מכשול אחר ולכן יש גם לא מעט כוחות שכמובן פועלים תמיד באוגדת עזה.

(הקלטה): "טוב, אז מצאנו את הפרצה בצירים, חפרנו על בסיס התוואי וגילינו עוד איזשהו המשך של המנהרה, משם היא רצה קדימה, מעריכים עד כיוון שטח ישראל, ממשיכים לרוץ על בסיס התוואי שלה עד שנמצא את כולה על הסוף, ונשמיד."

יואב: אבל מה שמיוחד במקרה של אוגדת עזה, זה שב-2014, כאשר ראינו בתחילת הקיץ את אותה חוליית חמאס עולה, מגיחה, מציצה מעל פני השטח ליד קיבוץ סופה ממנהרה חודרת, באמת זה היה אירוע טראומטי. זה היה צילום שהפחיד את כולנו, הפחיד כמובן את הדרג המדיני, את הממשלה, את נתניהו, ולכן הוא קיבל החלטה אסטרטגית לשים 4 מיליארד שקלים בפיתוח וייצור והקמה של מכשול עילי ותת קרקעי נגד מנהרות.

ראש הממשלה נתניהו, (הקלטה): "זה מה שהמחבלים עשו במבצע צוק איתן, הם ניסו לחדור לחדרי האוכל של הקיבוצים, לבתי הילדים, למוצבים שלנו, אבל עכשיו הם גילו שהם חסומים, בזכות קיר הפלדה שבנינו להגנת חיי אזרחי ישראל.

אגב, זה לא סתם קיר, זה קיר חכם, זה קיר עם חיישנים, זה קיר עם יכולת איתור והרתעה."

יואב: לא כולם בצבא אהבו את זה בגלל המשאבים הרבים, 4 מיליארד שקלים זה סכום גדול שאפשר להשקיע אותו המון בכוחות היבשה, בחיל האוויר, בחימושים, באמ"ן וכו', ולכן התקציב לא היה ניצל. בסופו של דבר הוחלט בין הדרג המדיני לצה"ל, שהתקציב יושג ממקורות חיצוניים, כמובן מתקציב המדינה, אבל לא מתקציב הצבא, לא מתקציב הביטחון והושקעו 4 מיליארד שקלים בהקמת מכשול, שאפילו מגיע עד לשובר הגלים ונושק לים ממש.

זה הסתיים פחות או יותר ב-2019. 2020 עמד המכשול הזה, הצליח יפה גם במהומות האחרונות, אבל קרס לחלוטין ביום שבת במתקפת הפתע של חמאס, לא עמד בשום תקיפה, בשום מוקד של פריצה, קרס לחלוטין.

שרון: בכמה נקודות חדרו לגדר ובאיזה גודל היו הפרצות?

יואב: עשרות רבות של נקודות חדירה. למעשה, מכרם שלום ועד מעבר ארז, יש פרצות בכל כמה קילומטרים. עכשיו, כל פרצה כזו, בהתחלה זה היה פרצה קטנה, רק להכניס כוחות קטנים עם פיצוץ ובמטענים מיוחדים, לקרוע את, לא גדר אחת, אפילו כמה גדרות שיש שם במכשול, ואז הגיעו הדחפורים של חמאס ופשוט קרעו את הגדר.

המחבלים שם הקימו גם גישרונים קטנים, מעל מה שנשאר מהבטון או מדרכת הבטון בתחתית הגדר ועל הגישרונים האלה עברו האופנועים, ואז כמובן גם נפתחה דרך ליותר מ-30 מכוניות, כלי רכב, סוואנות, פיקאפים שפשוט דהרו לישראל, מכוניות פרטיות, באין מפריע מכל הכיוונים, גם מהדרום, מדרום העוטף וגם מהצפון, והמכשול הזה קרס טוטאלית.

עכשיו, יגיד לך כל חייל טירון בחיל ההנדסה שגדר, כל גדר, אפשר לפרוץ, כל חומה אפשר להבקיע, וזה נכון.

הגדרות האלה, גם החדשות והחזקות והאימתניות ביותר, תפקידן אך ורק לעכב פלישה.

עד שיגיעו הכוחות, לנסות לעכב את המחבלים שחודרים, את הכוחות שפולשים, ולא משנה איזה גזרה ובאיזה צבא ובאיזה מלחמה ובאיזה שנה אנחנו נמצאים.

במקרה הזה, ההיקפים היו כל כך גדולים, שגם זה לא עזר, ולכן המכשול האדיר הזה, שישראל השקיעה בו למעלה מארבעה מיליארד שקלים, קרס לחלוטין ולא עמד במבחן שלו, בשום מקום. לא עיכב, ולא השפיע על החדירה הכל כך מוצלחת, והכל כך רצחנית של חמאס.

שרון: מבחינה הנדסית, יש כאן כשל הנדסי בתכנון?

יואב: תראי, זה מוקדם עוד להגיד, כי יתחקרו גם את הנושא הזה בסופו של דבר.

נגיד רק מבחינת המנהרות, וזה משהו שצה"ל ידע, יש עדיין מנהרות התקרבות, ככה קוראים להן, אותם תוואים שצה"ל היה בטוח שהוא השמיד, והוא באמת פגע בהן ב"צוק איתן", הם הושמשו מחדש בעשור האחרון, או בתשע השנים האחרונות, מאז "צוק איתן", והם הגיעו ממש עד לקרבת הגדר, כמה עשרות מהן, ככה שמתחת לאדמה, עשרות אם לא מאות מחבלים יכלו להתקרב ממש עד לקרבת הגדר, עד לכמה מטרים בודדים מהגדר ופשוט לקפוץ מעל הקרקע, ואז נשאר להם לגמוע אולי כמה מטרים של ריצה, להניח את המטענים, לפרוץ, ואז ככוח חלוץ להיכנס פנימה, לכבוש שטחים, להגיע למוצבים, ואז לדווח בקשר לאחור, קדימה כל הכוח העיקרי, עם דחפורים יכול לפרוץ, להיכנס בעוצמה גדולה יותר ובעקיפים גדולים יותר.

(הקלטה): "היא מתחבאה שם במטבחון עם סכין מטבח פשוטה, וכותבת לנו כל הזמן, 'איפה צה"ל, איפה הצבא, למה הם לא באים?'"

שרון: הגדר עצמה היא קו ראשון, אבל גם מה שהיה אמור לחפות על הגדר, גם זה כשל.

יואב: נכון, ולצד הגדר והמכשול, יש כמובן גם סנסורים, מצלמות, מכ"מים ותצפיות רבות שפרוסות, וגם הם הוקמו כחלק מאותו פרויקט שעון חול, אבל חמאס ידע את זה, וחמאס הצליח לעוור את כל התצפיות האלה יחסית מהר, כבר במכת הפתיחה סביב שש וחצי עם הטלת חימושים מתפוצצים מרחפנים, בדיוק על העמדות תצפית, על המצלמות, על התרנים. ירי לעברם, פצמור לעברם, ולכן, תוך כמה דקות בכל, כמעט בכל החמ"לים, במוצבים הפלוגתיים, החטיבתיים, הגדודיים, התצפיתניות ויתר הכוחות פשוט לא ראו כלום, המסכים כמעט כבו אליהם וזו תמונה שתחשבי גם מה היא מייצרת מבחינת אפקט פסיכולוגי, לכוחות שיש כוח או רכב או מפקד שקופץ לשטח, והתמונות האלה בדרך כלל גם מועברות אליו בחי, עם כל הטכנולוגיה האדירה שיש לצה"ל, למסך שיש לו בג'יפ, או בנגמ"ש, או בטנק, או בחפ"ק שלו, והוא פשוט לא רואה את זה יותר, כי חמאס ידע לעוור ועוד יותר להפוך את המכשול, למשהו שכולו פריך, שביר, ולא קיים יותר.

(הקלטה): "התחילו לירות במצלמות של התצפיות ואז זה הגיע למצב שאנחנו לא יכולנו לתצפת.

לא יכולנו לראות יותר כלום, כאילו לא איפה יש מחבלים, ובאמת הסיטואציה הייתה מזעזעת, ומהר מאוד הפילו לנו את החשמל.

בהתחלה היה את הצוות של גולני, ומהר מאוד הם נמחקו כולם, פשוט הרגו אחד אחרי השני."

שרון: המחדל של השבעה באוקטובר 2023 הוא האירוע הטרי ביותר, אנחנו עדיין מלקקים את הפצעים. אבל מצבנו בשאר גבולות ישראל לא יותר טוב. הגדרות והמכשולים נכשלו כבר כמה פעמים במהלך השנה האחרונה ותוכניות ותקציבים ממשיכים להתעכב.

למה המכשול בגזרת מצרים כבר לא רלוונטי, איך מחבלים ממשיכים לחדור מלבנון ומדוע הגבול עם ירדן היה כל כך חשוב בגלי הטרור האחרונים?

הודעה קצרה, ומיד חוזרים.

פרסומת: "ווינט פלוס החדש עם הסיפורים הכי מעניינים ומיטב הכותבים.

חודש ראשון בחמישה שקלים ותשעים בלבד.

למצטרפים חדשים כפוף לתנאי השימוש."

(הקלטה): "אנחנו נוסעים עכשיו לפתחת ניצנה. אנחנו הולכים לראות מערכת של עמדות ומכשולים שמחזקת את השליטה שלנו מבחינה מבצעית באזור של היישובים של פתחת ניצנה."

שרון: הגדר אולי הכי מרשימה אחרי הגדר ברצועת עזה, היא הגדר בגבול מצרים.

מי שירד לאילת דרך כביש 10 ודאי היה יכול לראות כמה מערכי הגדרות הם גבוהים, רציפים ומרתיעים.

אבל מסתבר שגם החיבור שלנו לסיני לא אטום לחלוטין.

יואב: נכון, וגם שם יש אירוע מעניין מבחינת גם נתניהו שזקף לעצמו קרדיט מאוד גדול על ההשקעה בלמעלה מ-2.5 מיליארד שקלים.

פרויקט מאוד מאוד מאוד גדול, שנתניהו החליט עליו לא בדעה אחת או בעמדה אחת עם פיקוד דרום או עם צה"ל, לשים מכשול חדש, גדר חדשה, גדולה, חזקה, גם עם תצפיות, מערך מאוד גדול של איסוף על 220 ק"מ שבין כרם שלום, משולש הגבולות עם מצרים - עזה, עד להרי אילת. זאת אומרת לסגור את כל הגבול המערבי של מדינת ישראל.

זה קרה פחות או יותר בתחילת העשור הקודם, אזור 2012 משתי סיבות עיקריות, שתיהן כמובן מובנות מוצדקות ולגיטימיות, אבל הן עומדות במבחן הזמן, ותכף נדבר על זה.

החלטה או שיקול ראשון היה לעצור את שטף המסתננים מאפריקה, שיצר הפחדה מסוימת אצל אנשים רבים בציבור. זרמים בלתי פוסקים, למעלה מ-60 אלף שחדרו כך מסודן, מאריתראה, הגיעו לתל אביב, למרכז הארץ, עוררו איזושהי תבהלה בציבור, והשיקול השני, שהוא לא פחות חשוב, היה התפתחות, הקמה של שלוחת דאעש בסיני, מחוז סיני הוא נקרא, של המדינה האסלאמית. אנחנו מדברים על 2012-13, ראינו את התמונות הקשות, איך הם שוחטים והוחלט להקים את המכשול הזה במקום שבכלל לא הייתה בו גדר, בגבול עם סיני, היה משהו מאוד מצ'וקמק ודליל ואלה שתי הסיבות.

בראי הזמן, וכאן כדאי לבחון את זה, נכון. נעצר שטף המסתננים, בעיקר בזכות הגדר החדשה הזו, שהוקמה בהשקעה מאוד גדולה של 2.5 מיליארד שקלים. מסיני לא מגיעים יותר, לא חודרים יותר מסתננים מאפריקה, לישראל.

אבל, האיום של דאעש סיני פחת, וכמעט נעלם בשנים האחרונות. וראינו גם שצה"ל סוגר אפילו את יחידת "רימון", שהוא הקים במיוחד, יחידה מובחרת במיוחד נגד האיום הזה, של דאעש בסיני, כי האיום הזה פחת, הקים וסגר. צה"ל החליט מהר שהאיום הזה, כבר פחות רלוונטי, והסיבה לכך היא פעילות משולבת, מאומצת, התקפית מאוד, מודיעינית חזקה, גם של ארה"ב, גם של הצבא המצרי, וגם בסיוע ישראלי מאוד גדול, כך לפי פרסומים זרים, כמעט הושמד האיום הזה של דאעש בסיני. נזכיר רק ונגיד גם שגם שם היו שם כמה אירועים טראומטיים שהובילו להחלטה הזאת, אותה מתקפה של פעילים מחבלים סלפים על ציר 12 בתחילת העשור הקודם, פיגוע רצחנים, שמונה הרוגים ישראלים, גם חיילים, גם אזרחים שבאו מחופשה מאילת, אז זה גרם לנתניהו לקבל את ההחלטה הזו, לסגור את הגבול המערבי בגדר גבוהה. אבל, וזו נקודה שלישית מאוד חשובה לגבי הגבול עם סיני, וההשקעה הגדולה, בביצור שלו, במכשול הגדול שהוקם שם. הגדר הזה לא עמדה במבחן ההברחות הפליליות, הברחות הסמים, ואת יודעת, אנחנו יכולים לזלזל, להגיד בסדר, הברחות סמים זה לא משהו שהורג, זה לא משהו שפוצע חיילים, זה לא פיגוע, זה לא מסתננים מאפריקה, אבל ההברחות האלה, בזכות ההברחות האלה, ארגוני הפשע בדרום, וכולם מדברים על אובדן המשילות בנגב, ארגוני הפשע בדרום, בעיקר במגזר הבדואי, מגלגלים למעלה מ-4 מיליארד שקלים בשנה. זאת אומרת, זה המנוע הכלכלי העיקרי שלהם, הברחות הסמים, דרך אותה גדר גדולה, מפחידה. כמעט אין שבוע שאין בו הברחות מוצלחות, אז נכון שצה"ל, בעיקר בפעילות מקומית, עצמאית, יוזמה של מח"טים, של מפקדי אוגדה, ביחד עם משטרת מחוז הדרום, הצליחו לצמצם את התופעה הזו כמעט בחצי אפילו, בעיקר בפעילות התקפית, אבל המכשול עצמו הוא אוויר לגמרי.

שרון: אני רוצה לעבור לגבול הירדני, שם ישראל לא ראתה סכנה גדולה ולכן לא השקיעה משאבים, אבל כשראינו את כמות האזרחים שרוצים לצאת מירדן כדי לעזור במלחמה בעזה, זה צריך להטריד אותנו.

יואב: נכון, והסיפור הירדני זה באמת, אולי אחד הפיספוסים הכי גדולים בקבלת החלטות לטווח הארוך, החלטות אסטרטגיות, השקעת משאבים במיליארדים, תקציבים גדולים, מבחינת ממשלת ישראל בעשור האחרון.

מה שקרה בשלהי 2017-2018, שהסתיימה מלחמת האזרחים בסוריה, התחיל גל גדול של הברחות נשקים ופיזור אמל"ח מהמלחמה בסוריה מדאעש, שהובס בעיראק ובסוריה אל כל רחבי המזרח התיכון.

כל מי שרצה לקנות את הנשקים, את השלל שנותר מהמלחמה הזו בסוריה, זה פשוט פוזר.

ואחד היעדים שהגיעו הנשקים האלה, זה יהודה ושומרון וערביי ישראל.

הגבול המזרחי, שפרוץ גם בבקעה וגם בערבה, הוא לא נגיד פרוץ לגמרי כי יש שם גדר, אבל יש שם גדר ישנה, אין שם את אותה כמות מצלמות וסנסורים שיש בגזרות אחרות, בטח לא בערבה.

ובין 2018 ל-2021, אפילו קצת 2022 נגיד, ותכף נגיד מה היה השינוי שקרה בשנה שעברה, בין השנים האלה 2018 עד 2021, נכנסו לפי הערכות בצה"ל, הערכות זהירות ומינימליות, בין 5,000 ל-10,000 רובים, אקדחים ונשקים תקניים מירדן ליהודה ושומרון לפלסטינים ומשם חלק גדול מהם מתגלגל גם לערבי ישראל.

לפעמים הצירים היו הפוכים, הנשקים האלה קודם כל הגיעו לעבריינים ערבים בשטח ישראל, ואז הם נמכרו לגורמים ברשות הפלסטינית. כמובן חלק מהם שימש גם למחבלים להוצאת פיגועים, אבל השורה התחתונה שהגבול המזרחי מירדן היה פרוץ, אפשר אוטוסטרדה של הברחת נשקים, שחימשה באלפים רבים פלסטינים ביהודה ושומרון. נכון, חלק גדול מהם זה לאזורים הפליליים באיו"ש, חלק גדול מהם זה לפלסטינים, שפשוט שמים את הרובה שלהם בחצר הבית כהגנה מפני הסלמה או מפני אירוע ביטחוני או מפני השכנים שלהם, אבל זה לא מוריד או לא מצמצם את השורה התחתונה, הכל כך חמורה, שדרך גבול ירדן נכנסו לישראל בשנים האחרונות אלפים, אלפים רבים של נשקים תקניים, לידיים פלסטיניות, לידיים של ערביי ישראל, וזה המצב כיום. רק בשנה האחרונה החלה התעוררות, שנה וחצי האחרונות, התעוררות ופעילות אינטנסיבית. כמו בדרום, כך גם מול גבול ירדן של כוחות צה"ל והמשטרה, בעיקר בפעילות סיכול ומניעה, וצמצום ההברחות. אז השטף דם הזה נעצר, או נבלם לפחות בצורה כזו או אחרת, מגבול ירדן, אבל הנזקים, התוצאות של הזרמת נשקים האדירה הזאת ליהודה ושומרון ולערביי ישראל, לצערי הרב עוד לפנינו, אנחנו לא יודעים מה יקרה בהסלמה רבתי או באינתיפאדה שלישית בגדה, ביהודה ושומרון, כמה מאותם פלסטינים ייצאו עם הנשקים שלהם ויפגעו או יירו בצמתים, ביישובים, בהתנחלויות, זה עוד לפנינו, נקווה מאוד שלא נגיע לזה.

שרון: וכשהמעבר מירדן לשטחי יהודה ושומרון פרוץ, צריך לדבר גם על המעבר מיהודה ושומרון לשטחי ישראל. זוכרים איך בעקבות גלי הטרור, בזמן הממשלה הקודמת, מחבלים הגיעו לחדרה, תל אביב ובני ברק?

וזוכרים איך הפתרון שלנו לחסום את הכניסה שלהם, היה לשים צמדי חיילים בשמירות לאורך קו התפר?

יואב: אז גם כאן, בצורה מודעת, ובהחלטה מושכלת, ברורה, ידועה, לא הבלחה ובשיקול דעת חד משמעי שקיבלה הממשלה, כל הממשלות בעשור הקודם, ואנחנו יודעים מי עמד בראשי הממשלות בעשור הקודם, התקבלה החלטה להפקיר את קו התפר, בין יהודה ושומרון לבין עורף ישראל ולאורך כל 700 הק"מ שמקיפים את יהודה ושומרון, לא הייתה גדר, עדיין אין גדר, רובה ככולה ברוב הגזרות. וזה אפשר בתחילת השנה שעברה, את תחילת גלי הטרור, שמחבלים ניצלו את העובדה שאין גדר בקו התפר, אין מכשול. נזכיר שהגדר שם הוקמה ב-2005-2006, אחרי האינתיפאדה השנייה, אפילו קצת במהלכה בחלק מהמקומות התחילה הבנייה שלה, ופשוט הגדר שם פרוצה לגמרי. זה כמובן איפשר לעשרות אלפי שב"חים להיכנס, לעבוד בישראל מדי שבוע, להתפרנס, רובם ככולם הם לא מחבלים, אבל מה שקרה בתחילת השנה שעברה, זה שמחבלים ניצלו את האין גדר הזו, ופשוט נכנסו משכם, מג'נין, לפגע בישראל.

(הקלטה): "אני גר בבניין פה ממול, ירדתי מהבניין, אני עומד בכניסה לבניין בשביל, שכן מהבניין ממול צועק לי, "מנחם תיזהר!" אחרי שנייה המחבל מגיע מולי, במרחק של חמש מטר, מכוון את הנשק, ולוחץ שלוש פעמים. כנראה שהיה סיעתא דשמיא, היה מעצור."

יואב: היה אפילו מחבל, שרון, שנכנס לאוטו שלו ביעבד, כפר פלסטיני ליד מבוא דותן באזור שכם קבטיה, שם ווייז באוטו שלו לבני ברק ופשוט נסע מיעבד בצפון השומרון, עד לבני ברק דרך הפרצות בגדר ההפרדה, באין מפריע, בלי שאף אחד עצר אותו במכונית שלו, יצא מהאוטו שלו בבני ברק ופשוט התחיל לרסס והרג שם כמדומני שניים או ארבעה אזרחים ישראלים.

בעקבות כך שאין גדר, וישראל החליטה, ביודעין, גם הרמטכ"ל, גם שרי הביטחון, גם ראש הממשלה, החליטו ביודעין שלא יהיה שום מכשול בין יהודה ושומרון לישראל, נגרמה הפריצה הזו והחדירות ההמוניות. התוצאה של זה, צה"ל נאלץ לתגבר את גזרת קו התפר עם יהודה ושומרון בגדודים רבים, באלפי לוחמים שבמקום להתאמן למלחמה עם חמאס או חיזבאללה, הגיעו לאוגדת איו"ש, עמדו שם פשוט על הגדר, עד היום דרך אגב, עמדו שם על הגדר, ומנעו פיזית חדירות של מסתננים מיהודה ושומרון לעורף ישראל. כמובן שבינתיים, סוף סוף ניתנו קצת תקציבים לסגור חלק מהמקומות, בדרום הר חברון, בצפון השומרון, במספר מקטעים של 20-30 ק"מ. כמובן תקציב לכל קו התפר, 700 ק"מ, לא נראה באופק. צה"ל מנסה לסגור את זה בכל מיני פעילויות מקומיות בעיקר של החטיבות המרחביות. זה מצליח באופן יחסי, יש שם יחסית שליטה לפי צה"ל, אבל מכשול ראוי עדיין אין בקו התפר עם יהודה ושומרון וזו עוד החלטה שהתקבלה בממשלה האחרונה, החלטה אסטרטגית להעדיף לסגור מקומות אחרים, בין אם בהצלחה או בין אם בכשלון כמו גבול עזה, גבול ירדן, או גבול הצפון ולהפקיר את גזרת יהודה ושומרון ואת המכשול שלא קיים בכלל בקו התפר, את האין גדר סביב יהודה ושומרון.

שרון: ונסיים עם הגבול שהוא הכי מסוכן עבורנו, גבול לבנון, שיכול כבר בימים הקרובים להתפתח לכדי עימות רציני עם חיזבאללה. זהו גבול עם גדר מיושנת, קלה למעבר וכבר בשבוע שעבר נאלצנו להתמודד עם מקרה חדירה של מחבלים דרכו.

יואב: נכון, ושם זה שוב, זה סדרי עדיפויות שישראל החליטה עליהם באופן מודע.

נגיד שהגדר שאנחנו רואים, כשאנחנו מטיילים בגליל, היא גדר משנת 76'. היא גדר ישנה, היא גדר נמוכה, היא גדר לא רלוונטית, היא למעשה לא מכשול, אפשר בקפיצה, בדילוג, להגיע מהצד הלבנוני ופשוט לרוץ לתוך ישראל, וגם לעשות את זה בכיוון השני, ניסיתי את זה לא אחת ולא שתיים, זה פשוט מאוד.

בגלל הסיבה הזו, ובגלל שאגף המודיעין בצה"ל זיהה באמצע העשור הקודם הקמה של פלוגות, בהתחלה זה היה יחידות קטנות, צוותים, מחלקות, רדואן של חיזבאללה, שהם בדיוק כמו הנוחבה. התפקיד שלהם, או התוכנית שלהם, וראינו כבר ב-2016 את התוכנית, חשבנו שזה מדע בדיוני, גיחכנו על התוכנית של נסראללה לפלוש לגליל, לתפוס איזה יישוב, איזה מוצב בקו המגע בגליל, ולתקוע שם דגל צהוב של נסראללה, גיחכנו על זה, ראינו אותו מוציא ב-2016 סרטונים של זה. מה שקרה ב-2016, 2015, שמאז התוכנית הזאתי, חיזבאללה, עצר רגע את ההכנות שלו, למימוש תוכנית כוחות רדואן לפלישה לגליל והתחיל להתעסק עם המלחמה בסוריה. הוא צבר שם המון ניסיון, המון למידה, גם מאיראנים, גם מרוסים שלחמו איתו, כתף אל כתף, קיבל הרבה אמצעי לחימה והפך מארגון גרילה, לצבא טרור ואפילו קצת יותר מצבא טרור, עם לא מעט יכולות מדינתיות, ופה זה חשוב להגיד את זה, יכולות מדינתיות, לא רק להגן בשטחו, כמו שהוא עשה ב-2016, אלא גם להיות התקפי, יוזם ולהעביר את הלחימה לשטח האויב בדיוק כמו שחמאס עשה במתקפת הפתע, כך גם חיזבאללה תכנן.

כשאני דיברתי רק לפני חודשיים עם קצין בכיר באוגדת הגליל, הוא לא קרא להם פלוגות רדואן, הוא קרא להם ממש פוג'ים, ממש גדודים, ממש סדרי גודל של אלפים רבים, של כוחות מובחרים של חיזבאללה, שנשענים על הניסיון שהם צברו בסוריה, על האמל"ח שהם קיבלו, על הביטחון העצמי, המוטיבציה הגדולה שהם קיבלו מההצלחות שלהם נגד דאעש בסוריה ובעירק, חזרו ללבנון חלקם, ואת זה פרסמנו ממש כמה ימים לפני מלחמת עזה, חלקם גם הגיעו כבר לעמדות ולמוצבים ברצועת הביטחון החדשה שחיזבאללה הקים מול גבול ישראל, אותם כוחות רדואן הסתובבו שם, הסתובבו שם ממש עד לתחילת המלחמה. אני מניח שעכשיו יש אפילו נוכחות גדולה יותר, של כוחות רדואן המקבילים לנוחבה. ועכשיו נחזור ברשותך לגדר, למכשול.

נגיד רק שמאמצע העשור הקודם כשצה"ל מזהה את האיום הזה של הפלישה לגליל עם כוחות רדואן, פיקוד הצפון מכין תוכניות לביצור הגבול, לשדרוג להקמה של מכשול חדש וראוי, למה ראוי?

כי חיזבאללה אז כמו היום עדיין מוגדר האיום מספר אחד על מדינת ישראל בכל תרחיש מלחמתי, זה האיום מספר אחד על מדינת ישראל, ולכן פיקוד הצפון, כל האלופים שם הכינו תוכניות, הגישו אותם לדרג המדיני ולמטה הכללי, ביקשו תקציב להם, לבצר את הגבול עם לבנון, שלא תהיה רק גדר מצ'וקמקת, ושם גם זה לא רק יהיה מספר אחד, שם הטופוגרפיה בגליל היא הרבה יותר קשה לשליטה, לתצפית ולשליטה באש, כי האזור שם מאוד מאוד הררי, יש המון צמחייה, בניגוד להרבה שטחים מישוריים נגיד ברמת הגולן, או בגבול עם עזה בדרום ולכן קשה לשלוט קל וחומר צריך לחזק את המכשול שם. ובסופו של דבר, הממשלה שנה אחרי שנה בעשור הקודם, דחתה את הבקשות האלה של פיקוד הדרום, העדיפה לשים את הכסף על הגבול עם סיני, נגד המסתננים מאפריקה ונגד דאעש בסיני, הארגון של המדינה האסלאמית בסיני. העדיפה לשים את המשאבים, את הכספים, את המיליארדים, במכשולים אחרים כמו בגבול עזה, וראינו מה קרה למכשול הזה בגבול עזה, וגבול הצפון נשאר למעשה, בלי ביצור ראוי, בלי חומת הגנה ראויה, בלי גדרות חדשות, בלי מכשול באמת שראוי, מול מה שמתפתח וגדל ומתעצם, בצד השני.

יו"ר הכנסת הקודמת (הקלטה): "עשינו היום דבר גדול, סוף סוף יש למדינת ישראל תקציב."

יואב: מה שכן השתנה, בשנה שעברה בממשלה הקודמת, סוף סוף ניתן תקציב, חלקי אמנם, של כשליש מהסכום של כמה מאות מיליונים, כדי להתחיל לבצר ולהקים מכשולים חדשים.

בהתחלה צה"ל לא יכל לחכות אז, מתקציבים פנימיים שלו, הקים חומות וביצורים ומיצוקים, בחלק מהמקומות, בעיקר המאוימים שקרובים מאוד למוצבים מרכזיים וליישובים שצמודים לגדר, אבל התקציב הזה שניתן הוא תקציב חלקי, יש 125 ק"מ של גבול מראש הנקרה ועד להר דוב בינינו לבין לבנון, התקציב שניתן מכסה פחות או יותר והתחילו העבודות בשטח, מכסה פחות או יותר שליש מהשטח. זאת אומרת בשני שליש, עדיין גם אחרי שהתוכנית הזו תסתיים בעוד שנתיים בערך, שנה שנתיים, עדיין יש שני שליש, שאני לא אגיד חשוף, אבל יש בו גדר די מצ'וקמקת, כמובן יש אמצעי איסוף ותצפיות וכוחות ומודיעין מאוד חזק שאמור לשלוט במה שקורה בצד השני, אבל מבחינת מכשול, מבחינת מה שחיזבאללה רואה, מה שהחיילים רואים מהצד שלנו, עדיין רוב הגדר, תהיה ישנה. מה שכן נגיד, וזו נקודה חשובה, יכול להיות מאוד שאחרי מה שיהיה פה, אחרי שהמלחמה עם עזה תיגמר, סדרי העדיפויות ישתנו ואז יחליטו באמת לבצר בצורה ראויה את גבול הצפון, מול איום הפלישה, ואין מה לעשות, ככה צריך לקרוא לזה, מול איום הפלישה של חיזבאללה, לגליל.

שרון: עד כאן "הכותרת" להפעם, אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בוויינט באתר או באפליקציה, בנייד או ברכב, בואו להאזין בספוטיפיי או באפל, נשמח לדירוג או תגובה.

בינתיים אתם מוזמנים להאזין לפרק אחר שלנו, על מי שנמצאים מאחורי הגבול, בשטח האויב.

חפשו את הפרק "מאחורי הקלעים של המשא ומתן להשבת השבויים והחטופים."

איתי בצוות "הכותרת", טל זרביב וקובי נחשוני, תחקיר, הפקה ועריכה גיא סלם ועדן דוידוב.

אני שרון כידון, שימרו על עצמכם.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה