top of page

הכותרת - האם איראן תצליח לצאת מהמשבר בהנהגת המדינה?

התרסקות המסוק הנשיאותי גרמה למשבר באיראן. ראיסי היה לא רק הנשיא, אלא גם מי שסומן כמחליפו העתידי של המנהיג העליון חמינאי. גם חסרונו של שר החוץ עבדוללהיאן יורגש, במיוחד אצל המיליציות הפרו-איראניות. איך מותם ישפיע על התוכניות של טהרן? ומי יחליף את חמינאי?

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/05/2024.

קריינית: אתם מאזינים ל-"Ynet פודקאסטים".

[הקלטה]

News anchor: “The Iranian president and foreign minister have died in a helicopter crash in mountainous terrain near the border with Azerbaijan.

They've been flying in bad weather and rescue crews reported “no sign of life” when they reached the crash site near Jolfe”.

שרון: זה נשמע כמו תסריט דמיוני בסדרה. המנהיג הקיצוני, שהמערב היה שמח להיפטר ממנו, מצא את מותו בתאונת מסוק מסתורית. אבל לעיתים החיים הם לא פחות מרתקים. נשיא איראן, אבראהים ראיסי, וסגנו עבדוללהיאן, הוכרזו כמתים לאחר לילה של חיפושים ביערות דיזמר, עם ערפל כבד וציוד מיושן באיראן הוכרזו כבר חמישה ימי אבל. מי היה התליין מטהרן? איזו משמעות יש למותו על תחזוקת ארגוני הפרוקסי כמו חיזבאללה? והאם האירוע הזה יכול להניע שינוי משטרי, והזדמנות שלא תחזור עבור ישראל? אני שרון כידון, וזאת "הכותרת".

בני סבטי, יליד איראן, מרצה וחוקר בתוכנית איראן, במכון למחקרי הביטחון הלאומי, ה-INSS, שלום לך.

בני: שלום לכם.

שרון: אני רוצה לקחת אותך רגע אחורה, לפני שנעסוק בעכשיו. אי שם, לא יותר מדי זמן אחרי שנפל השאה הפרסי, אתה זוכר תקופות דומות שבהן מנהיגים איראנים בכירים מצאו את מותם בפתאומיות?

בני: כן, אני הייתי בן שבע כשהמהפכה התרחשה, ובשנתיים הראשונות, שלוש שנים הראשונות של המהפכה, היא היתה מאוד לא יציבה, כי צריך לזכור שאת המהפכה עשו כל מיני זרמים מנוגדים אחד לשני, קומוניסטים, אנשי דת, וליברלים, עוד כל מיני זרמים, ולכן אחרי המהפכה, אחרי שהם השיגו את המטרה הראשונית שכן הסכימו עליה, דווקא התגלעו המחלוקות, כי הממסד הדתי לא הסכים לתת לאחרים תפקידים ונתח בשלטון החדש, ולכן התחילו פרקים ואירועים של התנגשויות בבכירים האיראנים, שניים-שלושה הזכורים, זה פיצוץ מטה הבחירות, ומטה המפלגה האסלאמית בטהרן, שעשרות מבכירי המשטר נהרגו בהם, הנשיא, ראש הממשלה, היה תפקיד כזה פעם באיראן, ובמקרה אחר גם חברי פרלמנט, ככה שהמשטר האסלאמי מצא את עצמו בתחילת דרכו הרבה פעמים פגוע ומאבד איברים, אפשר אולי לקרוא לזה, ממש כמו גוף, שהיה כל פעם מאבד… מאבד איבר כזה או אחר, והיה מאוד קשה להתגבר על דבר כזה, וכשהיום זה קורה לראיסי, אחרי שהמשטר כביכול יציב, וכולם נשענים על המוסדות האלה, שהם כבר מאוד מאוד חזקים בעיני המשטר, כן? בעיני הציבור זה משהו אחר, אולי נדבר בהמשך, אבל המוסדות האלה הם אלה שמחזיקים עליהם את השלטון, איבוד הנשיא הוא דבר מאוד קשה.

שרון: אז אנחנו מדברים על נסיבות אחרות לחלוטין, ו-50 שנה אחרי, איראן אחרת לגמרי, קיצונית יותר, עם קיטוב גדול יותר בין השלטון לאזרחים, מעמד חזק ומשמעותי במזרח התיכון, איראן עד לפני תאונת המסוק הזו, במצב טוב, היית מגדיר? היא מרוצה מאיפה שהיא נמצאת? כי היו המון המון הפגנות, ובכל זאת היה ניסיון תקיפה של ישראל שלא ממש הצליח.

בני: כן, תראי, אז פה זה גם חוזר לשאלה של ציבור ומשטר, תלוי דרך עיני מי אנחנו מסתכלים. בעיני המשטר עצמו, הם נמצאים בשנתיים שלוש של התחזקות, מאז… בעצם מאז סיום הכהונה של טראמפ, ועליית ממשל חדש בארצות הברית, הם מרגישים מאוד רוח גבית.

[הקלטה]

President Biden: “We came together to reiterate our shared belief that diplomacy. Diplomacy is the best way to prevent Iran from gaining nuclear weapons, and we discussed how best to encourage Iran to resume serious good faith negotiations”.

בני: הם מרגישים שהכל מותר להם, אם זה היה הריצה בתוכנית הגרעין, אם זה ההתפשטות האזורית בתוכנית הטרור שיושמה, גם אם האיראנים לא ידעו את התאריך ולא היו בסוד העניין, אבל, התוכנית שלהם יושמה בשבעה באוקטובר והלאה, ישראל שמונה חודשים נמצאת בבוץ ובמלחמת התשה מול מיליציות, שאת רובם איראן, המשטר האיראני, טיפח, ולכן הם מרגישים טוב מאוד, וגם בנושא הפנימי, כמובן, המחאה דוכאה, והם ניצחו גם את הזירה הפנימית, בעיני הציבור, כמובן, ההפך הגמור.

[הקלטה]

News anchor: “The government increased other basic products by roughly 300%. Inflation is due to the drought, to the fact Iran can get its hands on oil and flour, which it massively imports from Russia and Ukraine, and to international sanctions imposed on Iran because of its nuclear program. The population is left struggling”.

בני: המחירים מאמירים באיראן, כל מתח קטן, כמו היום, מפיל את הבורסה בעשרות אחוזים, וכנראה אין להם גם פתיחה אנגלית או סגירה אנגלית, כמו שקוראים לזה, אז הם נותנים פשוט לבורסה ליפול כל הזמן, וזה גורם לאיבוד של חסכונות של רבים מהאזרחים. מחיר מטבע חוץ עולה, שדרכו מייבאים את כל המוצרים לאיראן. לאיראן אין מה למכור, חוץ מנפט. איראן היא לא מדינה מתקדמת מבחינת הכלכלה ותשתיות וייצור, וייצור. חוץ מנפט חינם שאלוהים העניק להם שם. ולכן גם זה משפיע להם מאוד על הכיס, על ההרגשה הזאת שאין יציבות, לא בכלכלה, לא בנושא החברתי. בחודשים האחרונים הדיכוי חזר לרחובות, והם מכים, שוב, בעיקר את הבנות ואת מי שבא לגונן עליהם, ולוקחים אותם לתשאול, כמו שקרה בספטמבר 22'. ככה שהמשטר מצד אחד באמת מרגיש שידו על העליונה ובסוג של היבריס, ואולי גם זה קשור לתקיפת ישראל באותם 350 טילים וכטב"מים. מצד שני, הציבור מרגיש שהגב שלו נשבר, זה מאוד מזכיר את השנים האחרונות של ברית המועצות. אולי אנחנו לקראת שבירת הענף שהם יושבים עליו, מי יודע?

[הקלטה - נאום בפרסית]

שרון: בוא נצלול ככה לדמותו של הנשיא, שהוא בעצם סמל הדיכוי באיראן. מי שאתמול נקבע בוודאות שהוא כנראה הלך לעולמו, וטוב שכך, "התליין מטהרן", אז בוא קצת נכיר אותו, מדוע הוא זכה בתיאור הזה.

בני: הוא היה בחור סגפן, צעיר שגדל על ברכי קנאות דתית, וכשהוא היה פחות או יותר בן עשרים והמהפכה התרחשה, הוא התחבר מהר מאוד לאותם חוגים אסלאמיסטיים. מה גם שמקורו בעיר משהד, העיר שהמנהיג גדל בה והתחנך בה, הרבה מאוד אנשים מהחוג של משהד היום מלווים את המנהיג, הוא ניקה את החוגים האחרים שהוא חשד בהם דרך ה… איראן היא ארץ של ערים, פחות עניין של עדות ושבטים, יותר עניין של מאיזה עיר אתה בא. והמנהיג החליף את בני הערים האחרות בבני משהד. וראיסי הוא אחד מהם, הוא נתן לו לעלות בסולם הדרגות, בעיקר במערכת המשפט לאורך השנים, לכן ראיסי בשלב מסוים, בסביבות 87'-88' הוא היה התובע של טהרן, התובע הכללי של טהרן, והוא גזר את דינם של אלפי מתנגדים, והוציא אותם להורג, שאגב גם הוציא עוד עשרות להורג במשך השנים, אבל בשנת 88' זה היה השיא ו… ובגלל זה זוכרים אותו באמת כ"תליין מטהרן".

אחר כך עשה עוד כל מיני תפקידים, בעיקר, שוב, במערכת המשפט, עם כל מיני גיחות למערכת הפוליטית. ובאמת באיראן אין כל כך הבדל, אם אתה שר פנים או שופט עליון, כל זה מקשה אחת. במדינה דיקטטורית אין כל כך הבדלים בדברים האלה. ולכן הוא מצא את עצמו גם בשלב מסוים חבר במועצת המומחים, שזה גוף שבוחר את המנהיג. בסוף המנהיג, כביכול, בחר אותו, קידם אותו כדי שיום אחד הוא יתמוך בו ויתן לו את הגב לאותה מועצה יחד עם עוד הרבה אחרים. וגם אחר כך התקדם, כשהנשיא המתון רוחאני שעשה את הסכם הגרעין, כשסיים את תפקידו, אז ראיסי הפך להיות הנשיא, כדי לקדם, בניגוד גמור לקודמו, שעשה את הסכם הגרעין ועוד כל מיני דברים שלא היו לרוחו של המנהיג.

ראיסי בא כביכול כדי לתקן למקום הקיצוני, למקום שהמנהיג אוהב. הוא בעצם העתק של המנהיג האיראני, הוא הבן המטופח, האהוב ומאוד מקובל, אגב, גם על הלשכה של המנהיג. ולכן השם שלו גם עלה עד עכשיו כאחד מיורשי המנהיג הפוטנציאליים כי הוא היה כל כך בדמות המנהיג. בפועל מה שקרה, בשנות כהונתו כנשיא הוא ממש נפל. התפקיד הזה חשף את נשמתו, חשף את התנהגותו בפני הציבור, מול המצלמות. הוא נראה כושל, הוא נראה אחד שלא יודע לדבר. הוא מביא תוכניות כלכליות וחברתיות שנכשלות, חסר תשומת לב לכאבים האמיתיים, ככה שבחודשים האחרונים, הנושא הזה של החלפת המנהיג על ידי ראיסי, זה היה מאוד מתנדד, אנחנו כבר התחלנו לפקפק בעניין הזה, אבל טוב, עכשיו הוא הסתלק, וצריכים לחפש שמות אחרים.

שרון: זהו, אז איך התגובות? כי ברשתות החברתיות, האיראניים מרשים לעצמם קצת יותר.

בני: כן, אז אנחנו נמצאים, אני באמת, בסוג של עוד הלם מהציבור האיראני, עד כמה הוא יכול לקחת את זה לרחוק יותר. שוב, הדבר מתחלק לציבור ולתומכי משטר, אז 80% היום שהם ממתנגדי המשטר ומהציבור הכללי, ואגב, המספר הזה מעוגן בבחירות הקודמות שהיו לפרלמנט, במרץ, ועוד מעט יהיו לנו בחירות לנשיא, ואנחנו נראה עוד יותר את המספרים הנכונים, מי באמת תומך במשטר הזה. אז הציבור באופן כללי מאוד שמח, מאוד מביע את התלהבותו ושמחתו מהסתלקות הנשיא וחבריו באותה פמליה, ורואה ביד אלוהים את סילוק התליין מטהרן. [קולות זיקוקים] אנשים ירו זיקוקים מעל הגגות שלהם אתמול בלילה, בערים גדולות, זה פשוט דבר של אומץ.

שרון: איזה אומץ, איזה אומץ.

בני: ממש, הבית שלך עלול להיות מסומן, ויכולים לבוא אליך כמה שעות אחרי זה, אבל יש איזה רגע, בגלל שהאיראנים לא יכולים להביע את דעתם, את שמחתם, ברגע שדברים קורים, אז הרגע הזה, הכל התפוצץ. אנשים רוצים להוציא את ההרגשה שלהם, את זה שהוא, הוא ושוטריו הרביצו לבנות שלהם ברחוב, אז זה הרגע שכל התגובה הנגדית יוצאת החוצה. חילקו בקלאוות, כמו במקומות אחרים שאנחנו מכירים לצערנו מסיבות אחרות, לפעמים אנטי-יהודיות ואנטי-ישראליות, ובאיראן חילקו בקלאוות כשהנשיא מת, כל מיני ממים שמסתובבים ברשת.

היצירתיות האיראנית לא יודעת שובע, באמת, הם עברו את הגבולות בלילה כשהם עוד לא מצאו אותם, אז כתבו כל מיני אנשים בכל מיני קריקטורות שהם יצרו מהר מאוד. אתם יכולים להתחבק עם הדובים שביער, רק תזהרו שלא יאכלו אותכם, כל מיני שטויות שבטח בפרסית זה יוצא יותר טוב ממה שתיארתי עכשיו, כל מיני אפילו סיסמאות קניבליות כי השורדים כביכול, סליחה, נאלצו לאכול אחד את השני, למרות שאף אחד לא נשאר בסוף. האיראנים לקחו את זה לקיצון ממש, כי שוב, זה אחד המקרים הבודדים שהם יכולים להביע את דעתם, לצאת בהרבה מאוד הצהרות, הרבה מאוד ברכות לישראל, זה היה פשוט מדהים, ישראל יקרה, אויב משותף שלנו נעלם ומחוסל, יום חדש עבור שני העמים, וגם את זה ראינו, פשוט מדהים.

שרון: יחד עם ראיסי נהרג שר החוץ, עבדוללהיאן, ועבורנו יש לזה משמעות, משום שהוא היה איש הקשר שעמד בקשר עם חיזבאללה, וארגוני הטרור הפרוקסי האחרים של איראן, מה הוא היה התפקיד שלו ואיך זה יכול להשפיע?

בני: אז שר החוץ אכן היה חוליה חשובה, בכל העשייה האיראנית במזרח התיכון, כלפי ארגוני המחבלים שהם מטפחים ואפילו בעולם, עבדוללהיאן גדל, במשמרות המהפכה, הוא היה גנרל של משמרות המהפכה בדור הקודם, בגלל זה אנחנו לא זוכרים את השם הזה כאיש משמרות המהפכה, אבל משם הוא עבר, במעבר טבעי, קצת כמו אצלנו הגנרלים עוברים למערכת הפוליטית, אבל שוב כמו שאמרתי, באיראן המערכות הן מקשה אחת, זה לא משנה שאתה עובר מגוף אחד לגוף השני, אתה מביא איתך את הדיעות שלך, את העשייה שלך, ואתה פשוט מנתב אותן דרך עשייה חדשה למקום שבאמת המהפכה, ואתה עצמך אפילו, כיוונתם מראש. ולכן עבדוללהיאן בא עם האג'נדות שלו, הוא בא כבר בימים הראשונים עם נוקשות, עם מילים קשות כלפי העולם, עם מילים קשות כלפי השכנות הערביות, וכשהדברים התהפכו יותר ויותר לטובת איראן ונגד ישראל, בעיקר בחודשים האחרונים או בשנה האחרונה, אז עבדוללהיאן עשה הרבה מאוד מסעות דילוגים במדינות האזור, אפילו במדינות מתונות שבהסכמים עם ישראל, כמובן לארגוני המחבלים ולכל הפרוקסים שסרים למרותה של איראן, וטיפח אותם, הוא היה בעצם הזרוע המדינית, קצת כמו אם משווים לחמאס, הוא היה הח'אלד משעל של העשייה הטרוריסטית של איראן, כל פעם שהיה צריך לפתוח איזושהי דלת מול השלטון העיראקי שנתן פחות מרחב תמרון למיליציה העיראקית, או אצל אסד, היה צריך לפתוח איזשהם ככה תסבוכות וקשרים מול המיליציות שלהם בסוריה וכולי וכולי, אז עבדוללהיאן אץ ורץ למטוס והגיע לשם ופתר את הבעיות האלה ובעצם נתן סיוע מלפני הקלעים, לא מאחורי הקלעים, לעשייה של כוח קודס, אותו כוח טרוריסטי של משמרות המהפכה שפועל ודי משפיע על האזור שלנו ומביא ומאמן ומחמש את כל הארגונים האלה.

שרון: אבל אנחנו יודעים שלפחות לראיסי היו לא מעט חיכוכים עם קאסם סולימאני המפקד של כוח קודס שחוסל בזמנו.

בני: תראי, החיכוכים האלה הם בגדר של "נעשה את אותו הדבר בדרכי או בדרכך", הם לא חולקים על ה-מה, הם חולקים על ה-איך. עם הנשיא הקודם סולימאני סבל המון, הוא לא קיבל תקציבים וזה אחד הדברים החשובים שכן עוברים דרך הנשיא האיראני, הוא לא שולט בדברים הביטחוניים, אבל הוא שולט בתקציבים של הסוגיות הביטחוניות. אז רוחאני, הנשיא הקודם למשל, קיצץ בתקציבים של כוח קודס ותקציבים של ארגוני מחבלים. כי אי אפשר לעשות הסכם גרעין והסכם כללי כזה מול המערב וגם לתקצב ביותר ויותר את ארגוני המחבלים, ככה שהיה מאוד קשה לכוח קודס לפעול באותם השנים. וכשראיסי הגיע, אז הוא כן נתן תקציבים, כן זה, אבל הוא למשל רצה לקבל את הכבוד ואת הקרדיט ורצה להיות בכל מיני טקסים. אז המחלוקות היו בכל מיני נישות קטנות, אבל לא על ה-מה, מה גם שראיסי באופי שלו הוא נפל מהרבה מאוד בכירים איראנים בידע שלו, בשיח שלו, ככה שלא היה לו say בעניין הזה.

שרון: אז אולי ראיסי לא היה המנהיג הצבאי הכי דגול, האזרחים לא אהבו אותו, בישראל לא אהבו אותו, ורק חמינאי נשאר בלי היורש המיועד. האם דווקא כעת, כשצינור הכסף של חיזבאללה נסתם, זה הזמן הכי טוב לפעול בלבנון? והאם הבחירות יחלישו את הרפובליקה האסלאמית? כבר ממשיכים עם זה, בינתיים אנחנו מזמינים אתכם להיכנס לעמוד שלנו בספוטיפיי ואפל פודקאסט, ללחוץ על מעקב או follow, ולדרג אותנו חמישה כוכבים.

[הקלטה]

News anchor: “Hizbollah has issued a statement after the death of the Iranian president. The Lebanese group said: “Ebrahim Raisi was a strong supporter and guardian of resistance movements and their fighters in all the positions of responsibility that he held””.

שרון: אז השאלה היא, עם מות השניים, האם נראה איזשהו שינוי במדיניות? עד כמה זה ישפיע על פעילות ארגוני הפרוקסי, על תוכנית הגרעין?

בני: המושכות של תוכנית הגרעין ותוכנית הטרור, הם בידי המנהיג והשלוחים האמיתיים שלו, זה או מדעני וראשי תוכנית הגרעין, ו/או ראשי תוכנית הטרור, שזה בעיקר כוח קודס ומשרד המודיעין האיראני, שהם מחוץ לטווח ולפעילות של הנשיא ושר החוץ, אבל בכל זאת, בגלל שהאנשים האלה, כמו שאמרתי, היו פותחים כל מיני דלתות, היו מקלים על העבודה הזאת, הלוגיסטית אולי, הדיפלומטית של ארגוני המחבלים האלה, בסוף כן צריך, למשל, הקצאת תקציבים, מטוסים, לאשר עם גופים כאלה ואחרים, אפילו בתוך איראן. אז אולי אנחנו נראה כל מיני מהמורות ובורות קטנים של פגיעה בתחום הזה, אולי גם הפגיעה בעבדוללהיאן נפגע קצת יותר בנסראללה ובעשייה של חיזבאללה בצפון, אולי אנחנו נראה איזו נצירה של האש בימים הקרובים, כי בכל זאת, זה יכול להביא לאיזשהו בלבול של הצד של חיזבאללה, האם כדאי לפעול עכשיו, לא כדאי לפעול עכשיו. אני מאמין שלפחות יש את המֶחשָׁב [כך במקור] הזה. אני הייתי מצפה שהם קצת ייקחו את זה אחורה, יחשבו, יראו אם כדאי להם, לא כדאי להם. שוב, לא מאהבתנו, לא שהם יפסיקו את האש לגמרי, אבל אנחנו ראינו הרבה פעמים הפסקות לשם התועלת.

[הקלטה]

News anchor: “Ayatollah Khomeini has said the vice president Mohammad Mokhber would act as president. New elections must be held within 50 days. Iran's cabinet has held an emergency meeting asserting there would be no problem with the management of the country and vowing to follow Raisi’s path.”

שרון: כן, אז בינתיים יש מחליף לראיסי וזה סגנו, אבל למעשה איראן הולכת לבחירות. השאלה אם מערכת בחירות באיראן זה כמו שאצלנו מערכת שתובעת הרבה אנרגיות ותשומות ויכול להיות שאיראן תהיה יותר חלשה בתקופה הקרובה.

בני: אז באופן כללי כן, היא מאבדת את האיש שאחראי יותר על נושאי פנים, נושאי כלכלה, נושאי חברה. היא צריכה אולי להשקיע יותר בנושא הזה של ביטחון פנים, פחות אנשי משמרות המהפכה, לגיוס ואימון וחימוש מיליציות שסביב ישראל, ויותר להשקיע אותם בתוך איראן. אגב, יש הוכחות לדבר הזה. אנחנו ראינו את איש הדיכוי בתוך איראן מגיע לסוריה בהמשך, את איש הדיכוי מסוריה מגיע לאיראן לתקופות מסוימות כדי לדכא מהומות שם. הזרימה היא דו-סטרית בנושאים האלה. גם אותו בחור שחוסל בקונסוליה האיראנית בדמשק, הוא היה מעורב בדיכוי של המחאות באיראן כמה שנים לפני כן. אז יכול להיות שאנחנו נראה הקצאת משאבים יותר גדולה בתוך איראן בתקופה הקרובה, עד שבאמת דברים יתייצבו.

המנהיג גם זוכר את שנות ה-80, את מה שהוא חווה. הוא בעצמו נפגע מפיגוע בשנת 80', ככה שזה יכול לעורר אצלו כל מיני חששות. אז בטח שהוא ירצה שקודם כל להרגיע את המצב, קודם כל להביא עוד שם, עוד בובה למערכת, עוד בובות יחד עם שר החוץ ואולי עוד מישהו כזה או אחר, לייצב את המערכת ולא לתת לדברים לצאת משליטה, במיוחד אם באמת יפרצו מהומות, מחאות, על רקע השמחה הזאת שפרצה בציבור האיראני. אם נראה באמת שהזיקוקים הופכים למחאות ברחוב כמו שהיו לפני כשנתיים, זה יכול להסיט מאוד את תשומת הלב של איראן. אני לא אתפלא גם אם הם יכניסו מישהו שנופל עוד יותר מראיסי במעמדו או בשיעור קומתו או בשיח שלו, עוד יס מן, אבל עוד יותר נמוך.

שרון: אז בוא נסמן את השמות של מי ומי יכולים לעמוד לבחירות.

בני: תראי, אני ניסיתי היום לדמיין בראשי אנשים שיכולים להיכנס לנעליו הלא כל כך גדולים, קשה מאוד לדמיין את הדבר הזה [שרון מהמהמת]. הצד המתון במפה האיראנית מודרת. אותו נשיא רוחאני, שר החוץ זריף, כל מיני אנשים מהצד הזה של המפה, המנהיג לא אוהב אותם, לא ייתן להם להתמודד דרך הזרועות של הסינון והפיקוח שיש לו, הוא יפסול אותם, הוא לא ירצה מישהו כזה. וגם זה לא סביר שהם ייבחרו כי איראן היא בתקופה של דהירה קדימה, הוא לא ירצה להראות פנים מתונות, הוא בהיבריס. ובצד השני, אני, באמת קשה לי לדמיין, אם אנחנו מסתכלים על הבחירות לפרלמנט שהיו, נבחרו כל מיני אנשים אנונימיים, יס מנים, שהם פשוט רובוטים, שאף אחד לא הכיר אותם, פשוט הם סיננו כל כך לרמה נמוכה, לא ראינו שם שום שם שאפשר באמת להגיד "וואו, האיש הזה יביא שינוי".

מה שכן יכול לקרות, ראש הפרלמנט יש לו בעיה קשה שם, אם הוא יבחר לראש פרלמנט, שוב, הקים לעצמו הרבה מאוד אויבים, אפילו בתוך המחנה השמרני קיצוני, יכול להיות שאותו איש, קאליבאף, שהוא גם היה גנרל במשמעות המהפכה וחבר טוב של סולימאני, יש לו רקע טוב בנושא הזה של נאמנות למהפכה, יכול להיות שהמנהיג יממש את הבטחותיו מאי שם ב-2005, כשאפילו לא נתן לו לנצח את אחמדינג'אד, כי גם אז המנהיג רצה לשדר פנים קיצוניות, ויתן לו ללכת לכיוון של נשיאות, זה יפתור הרבה מאוד בעיות בשביל השניים וגם בשביל הרבה מאוד אחרים. ככה הוא יקבל איזה פרס ניחומים, המנהיג יהיה רגוע מהצד של גנרל מאוכזב כזה, שלא מקבל את מבוקשו, הוא גם יש לו פנים חצי מתונות בשנים האחרונות, קצת מבקר את הקיצוניים מדי, ככה שזה יכול להיות מעין פלסטר שיעבור טוב להרבה מאוד זמן.

שרון: אז לסיכום, יכול להיות שאנחנו מדברים על אירוע שאינו קשור לישראל, אבל הוא אירוע של הזדמנות, כי הוא יכול לעורר שינוי משטרי, או להוות אפילו עבורנו, עבור ישראל, איזושהי הזדמנות לפעול בצפון, כתוצאה מחילופי הכוח וכתוצאה מהמחסור במשאבים.

בני: נכון, נכון. אנחנו אולי צריכים למצוא דרכים לעמוד לצד הציבור האיראני בימים האלה, ולראות איך אפשר לנצל הזדמנות שנוצרת פה, בעיקר כלפי הצפון, בסוף האויב הגדול שלנו, מבחינה כמותית, מבחינה מספרית, זה חיזבאללה, ולהתחיל להוריד את גובה הלהבות, לא בגלל שאנחנו פוחדים מהם או משהו, פשוט זה הזדמנות, אולי איכשהו להביא לסוג של רגיעה, להראות עייפות, להראות כישלון של הצד השני, וככה להחזיר את החיים איכשהו למסלולם גם בגבול הצפוני, הגבול הדרומי זה סיפור אחר, ואנחנו חייבים להמשיך שם.

שרון: בני סבטי, תודה רבה לך.

בני: תודה.

[מוזיקה ברקע]

שרון: ועד כאן "הכותרת" להפעם, אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו להגיב לנו, מה אתם הייתם מביאים לשבעה של ראיסי? אני הייתי מחזירה להם כמה כטב"מים. את "הכותרת" אפשר למצוא גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד או ברכב. בינתיים אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו, "הלקוח הצבאי של הרפובליקה האסלאמית". חפשו את הפרק, "איך איראן הפכה למעצמת טילים וכטב"מים".

תחקיר הפקה ועריכה, גיא סאלם ועדן דוידוב.

אני שרון כידון, שמרו על עצמכם.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

3 views0 comments

Commenti


bottom of page