top of page

הכותרת - שיחזירו לנו כבר את השקט: עידן שתיוי עדיין חטוף

הכותרת בסדרת מפגשים עם בני משפחות החטופים, והפעם: דניאל, גיסו וחברו של עידן שתיוי שנחטף מהמסיבה ברעים, חוזר ל-7 באוקטובר ומספר על רגעי הבריחה הדרמטיים של עידן, של חברו הטוב גיא דלאל שנחטף איתו, ושל החברים שנרצחו. וגם, מספר על הקשר הקרוב בין ארבעת הצעירים שגרו בשכנות, על הכאב והגעגוע.

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/03/2024.

קריינית: [מוזיקה] אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.

[מוזיקה]

דניאל: זה כמו מין כזה… אתה מרגיש כמו משהו שהוא חסר לך. זה לא אמיתי, כאילו, זה לא פשוט. זה לא פשוט… אתה רואה שהשגרה חזרה, החיים שלך עצרו.

הגר: זה דניאל אליהו, גיסו של עידן שתיוי, שנמצא בשבי בעזה. בסדרת פרקים מיוחדת של "אסיפת הורים", אנחנו ניפגש בכל פעם עם בן או בת משפחה אחרים, וננסה להבין: מה מתחולל בראש ובלב שלהם. נדבר על הדאגות, על הפחדים והחלומות, על המלחמה ועל התקווה.

[מוזיקה]

שלום דניאל.

דניאל: שלום. מה שלומכם?

הגר: תודה שבאת. אני בסדר. תודה. ואתה?

דניאל: בסדר…

הגר: שאלה קשה.

דניאל: כן, שאלה של תקופה שלא נגמרת: "איך אתה?".

הגר: ממש ככה. דניאל, ספר לי קודם כל קצת על עצמך.

דניאל: אני דניאל, אני בן 29, אני גר בתל אביב, נשוי להילה. ביום יום שלי מתעסק בנדל''ן, יש לי משרד תיווך בתל אביב, חי חיים שגרתיים, אוהב שקט, אוהב ים, אוהב את הפינה שלי. כל מה שקרה עם… החיים שלי השתנו מהתאריך ה-7 באוקטובר, 360.

הגר: כן. ספר לנו על הקשר שלך לעידן.

דניאל: עידן זה אח של אשתי.

הגר: עידן שתיוי, נאמר.

דניאל: עידן שתיוי. הוא גדול ממנה בשלוש שנים בערך, שנתיים וחצי. אח גדול, אח שהיא בקשר, את יודעת, מאוד הדוק. הוא גם, היה גר תקופה ארוכה, ממש לפני בערך חודש וחצי, חודש וחצי אני אומר… לפני בערך ארבעה וחצי חודשים, זה תקוע לי עדיין ב...

הגר: כן. כאילו הזמן נעצר שם.

דניאל: כן, הזמן נעצר שם. באמת. לנו נעצר לפחות, את יודעת. לנו זה עדיין תקוע, ב-7 באוקטובר.

הוא היה גר בתל אביב, לא רחוק מאיתנו. אז ככה גם, את יודעת, המפגשים שלנו היו מְרַבִּים [כך במקור], כי הוא היה קרוב, אנחנו גרים ברחוב רופין, הוא גר בדיזינגוף, זה ממש חמש דקות הליכה. הקשר היה, את יודעת, הקשר המשפחתי ש… האח הקרוב אליהם, סך הכל שלושה אחים: עידן, עומרי והילה. אבא, אמא, אֵלִי...

הגר: כן.

דניאל: האמא דלית. משפחה מאוד ישראלית, רגילה, פשוטה, אנשים טובים.

הגר: ספר על ה-7 באוקטובר שלך. איפה אתה היית?

דניאל: אני הייתי באילת. אשתי הייתה איתי למהלך כל חג סוכות. הייתה איתי באילת. ושלושה ימים לפני זה, בחמישי, היא חזרה לתל אביב. כי היא הייתה צריכה לנסוע לברצלונה, היא לומדת עיצוב ואדריכלות פה במכללה למנהל והיא היתה צריכה ביום ראשון בבוקר לנסוע לברצלונה. אז היא, מה שנקרא, עזבה את הטיול קצת לפני. אני המשכתי באילת עם חברים ומשפחה. היא חזרה לתל אביב. חמישי, שישי, שבת היה רגיל מאוד, את יודעת, היה דווקא כיף אפילו, היה חופשה, היה אילת, היה שמחת תורה. [נשמעים ברקע קולות תפילה בבית כנסת] היה לנו ערב שישי בערב מדהים. קמנו בשבת בבוקר, אני אדם שומר שבת, אז ככה לא הייתי עוד, את יודעת, בדיוק מבין מה קורה ומה, כאילו, לא ידעתי בכלל איך מתפתח. קמתי בשבע בבוקר, הלכתי לבית כנסת, הכי רגיל בעולם. שמתי טלית, ירדתי לבית כנסת, לא ידעתי מה קורה סביבי. התחלתי לראות, את יודעת, בבית כנסת דברים שהזכירו לי משהו שהוא… את יודעת, כמו איזה סרט ממלחמת יום הכיפורים, אני רואה פתאום מישהו נכנס לבית כנסת עם טלפון. ופתאום אני… היה שם איזה סגן אלוף של יחידה מאוד קרבית, שכאילו ממש, את יודעת, הוא היה בלי טלפון, אז כאילו, מישהו, חייל בא לבפנים, לתוך הבית כנסת לקרוא לו, דחוף וזה. ואז ראיתי שיש סיטואציה כאילו, את יודעת, אני הייתי לוחם בהנדסה קרבית, הייתי ב"צוק איתן", "עמוד ענן", ב"שובו אחים". ראיתי כאילו כבר שיש פה משהו שהוא… שבת בבוקר, אני רואה אנשים בבית כנסת עם טלפון, יש פה כאוס. לא הבנתי את הסדר גודל, לא האמנתי. תיארתי לעצמי שזה איזשהו, את יודעת, איזה חדירה של מחבלים או איזה משהו שהוא גדול.

הגר: כן.

דניאל: אבל לא ברמות האלו.

הגר: כן.

דניאל: התגלגלו הדברים ותוך כדי שחזרתי הביתה היו שם עוד משפחה וחברים והבנו שמתחיל להיות כאוס כזה. היה לי משפחה [כך במקור] שהיה עם הטלפון, הוא יצר קשר עם אשתי, אשתי יצרה איתו קשר והבנו שעידן לא זמין, לא עונה לטלפון. לא הבנו מה...

הגר: ידעת שהוא במסיבה? ידעת איפה הוא נמצא?

דניאל: לא. אני לא ידעתי ש… הוא לא היה אמור להיות במסיבה, בוא נתחיל בזה, אוקיי?

הגר: אוקיי.

דניאל: חבר אירגן לו כרטיס ממש בדקה ה-90, לא באמת גם כרטיס, הוא סידר לו להיכנס שם דרך… הוא נכנס בתור אחד שמצלם את המסיבה. הוא התנדב שם לצלם איזה משהו, אז ככה שזה היה גם לא בתכנון כזה גדול, אבל לא ידעתי שהוא במסיבה. הבנתי אחרי זה. כמובן, דיברתי, חיללתי את השבת, התקשרתי לאשתי, הבנתי שיש כאוס עצום, התקשרתי אליה לשאול מה קורה, היא לא הבינה עדיין גם מה קורה, היא אמרה שיש טילים, ויש… את יודעת, התחילו בדיוק להתפרסם סרטונים בטלגרם ובפייסבוק וכל הכאוס גם במדיה.

הגר: כן.

דניאל: אני אישית הבנתי כבר, שיש כאילו מין כזה סוג של כאוס מטורף. פתחתי את הטלפון, הקפיצו אותי גם למילואים, צו 8, כל החבר'ה שלי. ומשם כבר השאר היסטוריה. כבר הדברים התגלגלו, על תילי תילם. [כך במקור]

הגר: עידן היה נעדר במשך המון המון זמן. מה אתה יודע היום, להגיד בדיעבד, שקרה איתו ביום הזה?

דניאל: אני לא… תראי, אני לא באמת יכול לדעת מה היה איתו. אנחנו יודעים מההשערה ומה… את יודעת, אנחנו יודעים את הסיפור הבסיסי. יודעים מה… איך זה התפתח עד שלב מסוים. ומשלב מסוים אנחנו לא… לא באמת יודעים. כאילו רק שהוא יחזור, אנחנו, בעזרת השם, אנחנו באמת נדע מה היה שם. מה שאנחנו יודעים זה, מהחקירה כמובן, יש פה הרבה הרבה גורמים, שעשינו את זה, דרך אגב, בהתחלה, אישית כאילו. כל החקירה, כל הדבר התנהל כאילו עם המשפחה, עם גורמים אזרחיים. וצילבנו, ביחד עם החקירה שלנו ועם החקירה של הצבא ושל המשטרה, זה בהתחלה של המשטרה, גם לא כל כך הבינו מה הם עושים שם, אחרי זה צה''ל נכנס, עשה את זה קצת יותר מסודר. תוך כדי גם אנחנו היינו על זה.

עידן הגיע למסיבה בשש בבוקר. ממש חצי שעה, עשרים ותשע דקות לפני שהתחילו הטילים. הגיע לשם, היה עם עוד שני כאילו, שני קבוצות, שני רכבים הם באו. הגיע למסיבה. בדיוק מה שנקרא הֶחֱנָה כזה, את יודעת, התעורר על הבוקר שלו כזה. היה סך הכל שש בבוקר. הוא לא בא מהלילה, אז ככה הוא לא מהאלה… הוא בא מה… הוא בא מה…

הגר: רענן.

דניאל: רענן, בדיוק. ב… מפוקס גם. והמפוקס, זה גם כאילו אחד מהדברים החשובים בסיפור שתביני בסוף. הגיע למסיבה והתחילו הצבע האדום, התחילו כל הזה, שלח הודעה לבת זוג שלו, לסתיו: 'טוב, אני כאילו עושה פה סיגריה ואני יוצא. כאילו, יש פה צבע אדום וזה'. זה הודעה האחרונה שיצאה ממנו. התחיל הצבע האדום, התחיל הבלגן, הוא היה אמור להיות באוטו עם עוד שלושה חברים ולנסוע הביתה לתל אביב. באו אליו קבוצה של חברים שהיו שם גם, שהכירו אותו, שהיו עם חברים, והיה שם… בחור אחד לא היה במצב כשיר לנהיגה. הוא בא מהלילה כמו שאומרים. היה קצת יותר…

הגר: כן. קצת פחות מפוקס.

דניאל: בדיוק. ועידן כעידן, ראה את הסיטואציה, אמר לו: 'בטח אחי, אני ינהג [טעות במקור] לך באוטו כאילו. סע וזה. בוא, תעלה באוטו פה, אני אעלה במקומך, אני ינהג [כך במקור] במקומך'.

הגר: וואו.

דניאל: כן. והמעשה הזה שהוא עשה, בדיעבד, הארבעה ש… הבחור שהוא החליף אותו, הם הגיעו לתל אביב בריאים, שלמים, ברוך השם. עברו גם מסע מסוים. כמובן, את יודעת, כל הלצאת משם היה גם זה... אבל ברוך השם הצליחו להגיע הביתה בריאים ושלמים. הרכב השני שעידן החליף אותו, שלושה נרצחו ועידן נחטף.

[ברקע קול של מכונית נוסעת]

הם נסעו כמה דקות לפניהם. כנראה הם פנו ימינה, הם פנו שמאלה ואת יודעת, כל פנייה של ימינה או שמאלה זה… שמאלה זה מוות, ימינה זה חיים. אז הוא עלה לכביש 232 ופנה ימינה…

הגר: [בנימת עצב] כן.

דניאל: נסע לתוך התופת. חיכו שם, כאילו אחרי זה ראו מהסרטונים והבנו כאילו מהחקירות, היו שמה, שרצו שם מחבלים כמו נמלים על הכביש כזה והוא הספיק כאילו לתת גז, [קול של מכונית נוסעת מהר ונבלמת] הוא הצליח לעבור איזה כמו מין מעצור כזה, את יודעת, של… היו שם איזה חמישה או עשרה מחבלים, הוא הצליח לחתוך אותם עם האוטו מהר מאוד, המשיך, חיכו לו עוד מחבלים בהמשך הכביש. היה עוד רכב לפניו, כאילו נסעו אחד אחרי השני במהירות. הם ירדו למין כורכר כזה, אי אפשר באמת לדעת מה קרה, כאילו, מבחינת, את יודעת, איך זה קרה.

הגר: כן.

דניאל: אבל 300, 400 מטר מהכביש, שני הרכבים נתקעו בעץ [קול של חריקת בלמים והתנגשות] רכב אחד זה היה רכב של גיא אילוז, שגם נחטף ובדיעבד יודעים שהוא נרצח שם.

הגר: [בצער] כן.

דניאל: ושלושה שהיו איתו ברכב גם נרצחו. והרכב של עידן, שגם הוא נהג, שזה גם אבסורדי, ששניהם היו, שניהם נהגו ושניהם נחטפו. אז כאילו, מזוויות שהבנו, עמדו מצד מערב, כל מיני כאלה. ומההמשך כאילו של הסרטון, שאחרי זה הגיע אלינו, אחרי תקופה לא מבוטלת, של חודש וחצי, שהבאנו בכלל כאילו… כי היה בהתחלה מין כמו חושך כזה אדיר. רואים שני רכבים שתקועים בעץ, סימני דם, שלושה גופות פה, שלושה גופות פה, גיא אילוז לא נמצא, עידן לא נמצא, [הגר נושמת נשימה כבדה] כאוס אדיר.

הגר: כן.

דניאל: והתגלגלו דברים והגיע איזשהו סרטון של כוח נוח'בה, יימח שמם וזכרם, שרואים שהם באים לעשות, מה שנקרא וידוא הריגה, על השני רכבים שהיו שמה. בסרטון שרואים אז הוא בא, עושה וידוא על האוטו הראשון, כמובן שהם כבר כולם מתים, אין מה להרוג, עבר לאוטו השני, כולם מתים, אין מה להרוג, אבל בכל זאת ריסס וצעק, "אַללָּהֻ אַכְּבַּר" וכו וכו וכו ובסרטון, יש שם איזה קמצוץ של שנייה, שרואים את עידן וגיא רצים לתוך שיחים. כאילו שהם הספיקו לפרוק ו… [שורק כמו משהו שטס] לרוץ, וזה היה, את יודעת, גושפנקא אחרונה שמה שנקרא, זה ה…

הגר: אות החיים האחרון.

דניאל: בדיוק, ומשם כבר זה התפתח איזה… לחקירה, והבינו ו… דברים שאנחנו, אנחנו בתור משפחה, אפילו לא יודעים.

הגר: כן.

פשוט הודיעו לנו שהוא חטוף, אחרי 90 יום, 100% שהוא חטוף.

הגר: כן.

דניאל: יודעים שהוא פצוע כי, את יודעת, כל הרכב היה מרוסס כאילו, וגם ב… איפה שהנהג, כאילו איפה שהמושב של הנהג, היה שמה ממש דם וכאילו לא היה אפשר לפספס שהוא נפצע.

הגר: כן.

דניאל: פשוט לא יודעים באיזה מצב.

הגר: אתה מתאר כאן סיטואציה, באמת, כאוטית. של עידן וגיא שנחטפו, של חברים שנרצחו, אחרים ניצלו. איך מתייחסים כאילו לדבר הזה? לקלות הבלתי נסבלת הזו, אתה יודע, של הקיום, של… לוקח אותך לכל מיני כיוונים?

דניאל: תראי, אני מאוד… אני אדם מאמין. אני פשוט רואה את זה כמו משהו שהוא סוג של גורל. כי אי אפשר להסביר שם, אני מכיר, כאילו אני שמעתי כבר, את יודעת, אני אחרי התקופה הזאת כל כך מעורב בהרבה סיפורים ושמעתי הרבה ודרך המטה, אז אתה כל היום פוגש אנשים שהיו במסיבה ושניצלו מהמסיבה או כאלה שיודעים על סיפורים של אנשים שנרצחו מהמסיבה, כמו מין אין סוף סיפורים כאלה. את יודעת, פעם זה היה כמו איזה, את צריכה למצוא איזה סיפור טוב, היה יש לך כמו, בלי סוף. כל בן אדם שני יכול לתת לך סיפור כזה שאפשר לכתוב עליו ספר וסרט. ולעשות כאילו…

הגר: בטח.

דניאל: …זה מטורף. כאילו…

הגר: כן.

דניאל: אין סוף כזה של סיפורים, שאתה מבין שיש פה משהו שהוא לא בשליטתנו.

הגר: ומה עובר עליך בימים האלה? מה עובר על המשפחה?

דניאל: אני גוייסתי, הייתי במילואים, הייתי בלחימה 52 יום כמעט.

הגר: וואו.

דניאל: כן. אז הייתי כזה נמצא ולא נמצא פיזית. ואחרי משהו כמו, כאילו אחרי שהשתחררתי כאילו, כבר אשתי הייתה כבר במצב, מצב מאוד לא פשוט והבנתי שאני כבר כאילו, אני חייב להיות בבית יותר ממה שאני חייב להיות כאילו פה…

הגר: כן.

דניאל: …בלחימה. אז חזרתי הביתה והשתחררתי מהמילואים. אחרי זה הרגשתי באמת את כל ה… את יודעת, מין כאוס המטורף הזה. כי כשהייתי במילואים אז הייתי כאילו בכאוס היותר גם אישי שלי, אבל כשהייתי, כשחזרתי אחרי זה, זה היה לחזור לתופת, כאילו…

הגר: וואו.

דניאל: באמת.

הגר: דיברת על השגרה שנעצרה, על החיים שנעצרו, שזה כמובן ברור, ואני רוצה בכל זאת לשאול איך השגרה נראית היום?

דניאל: מאותה שבת, שמיני עצרת, הכל נעצר. הכל התהפך.

[הקלטה] אלי שתיוי, אביו של עידן: "היום יום שישי, אני מול בית ראש הממשלה, בנימין נתניהו. אני הולך לעשות פה שביתת רעב ולישון פה באוהל סיירים, עד שראש הממשלה יצא אליי וידבר איתי. אנחנו רוצים שיהיה הסכם על השולחן, היום".

החיים שלנו הפסיקו. כשאני אומר הפסיקו, זה הפסיקו. זה, אין את הדברים הכי בייסיק כאילו, שיש, לקום בבוקר ולהיות רגוע רגע, לקום בבוקר שנייה ולעשות איזה משהו כזה, תכנון משפחתי. כל דבר זה מתעסק בעידן, כל דבר קשור לעידן, כל דבר זה עבור עידן.

הגר: מצליחים לעבוד? מצליחים ללמוד?

דניאל: לא. לא לא לא. הפסקנו, אני אומר על עצמי ואני יודע, כשאני אומר על עצמי זה כולל את כל המשפחה וגם יותר. כרגע לא עובדים. מתרכזים רק בעידן, רק בעניין החטופים. כשאני אומר עידן, זה כל החטופים. אנחנו משפחה אחת, המטה, האנשים שם, זה משפחה אחת, זה גרעין אחד, כולנו שם, יש לנו את אותה מטרה בסופו של יום.

הגר: אתה יכול לתאר לי ככה, בקצרה, בנקודות, איך נראה יום?

דניאל: איך נראה יום שלנו.

הגר: בדיוק.

דניאל: קמים בבוקר, הולכים למטה בלאונרדו דה וינצ'י בתל אביב, ממש בית מקדש עבור משפחות החטופים, כי אם לא היה את המקום הזה, אני חושב שהיינו בכאוס אחר לגמרי.

הגר: [נושפת בכבדות] כל כך משמעותי.

דניאל: כן. המקום הזה, זה ממש, זה הכל. זה בית, חוסן, זה מרכז, זה הכל מחובר להרבה מאוד משפחות, מהרבה מאוד סיפורים, מהרבה מאוד מגוונים. ומגיעים לשם בבוקר, לכל אחד יש את הסוג של אחריות שלו, מה שהוא אמור לבצע. כל נציג מהמשפחה שלנו יש לו, יש מישהי שמתעסקת, התפקיד שלה זה לעבוד מול התקשורת. מישהי שהיא, זה לעמוד מול הדיפלומטיה.

הגר: ממש חלוקת משימות ועבודה.

דניאל: כל אדם, בדיוק, יש לו כמו מין, כמו בכנסת, שלכל אדם, 1,000 הבדלות, כן? אבל כל בנאדם, יש את התיק שלו.

הגר: כן.

דניאל: אני מחזיק בתיק, הייתי קורא לזה תיק הדתות. אני עסוק בכל העניין של הקירוב לבבות, תפילות, אנחנו עושים אירועים מהנישה הזאתי, כאילו. אני במטה המשפחות מתעסק בזה.

הגר: כן.

דניאל: אז כל אחד יש לו את הנתיב שלו ואת המשימה שלו. כל אחד יודע, אנחנו ממש עושים מסודר, פעמיים בשבוע, פגישה, כאילו כל המשפחה וכל אחד, ממש, כמו שצריך, עם מחשב, טבלת אקסל, משימות…

הגר: שיו.

דניאל: אתה עושה ככה, אתה עושה ככה, אתה מדבר עם שגרירות פורטוגל, אתם עם זה, אתם ערוץ 13. כל… כאילו ממש.

הגר: כן.

דניאל: פתחנו חמ''ל בבית שלנו. כאילו, לא הייתי מדמיין שבמקום שהייתי רגיל לעשות בו ארוחות שישי ו'עַל הֶאֱשִׁים'…

הגר: כן.

דניאל: … או סתם דרינק בערב, פתאום חמ''ל וכולם יושבים עם לפטופים וקובעים ראיונות ופגישות ואיך מפרסמים את עידן בבינתחומי, ומכאן ומשם, כאילו ממש…

הגר: אז אנחנו מדברים על השגרה שבאמת השתנתה ללא היכר. מה אתה חושב שזה שינה בך, המצב הקשה הזה?

דניאל: שינה בי הרבה מאוד. זה שינה בי את היום יום שלי, שינה בי את השגרה שהייתי רגיל להיות בה. אני דווקא יותר אוהב שקט, יותר אוהב להיות מאחורי הקלעים, אוהב לעשות דברים בשקט, אני אוהב את הבוקר שלי, את הבית כנסת, ללכת קצת לים אחרי זה, למשרד, עבודה, להתעסק, להתפתח. בערב ללמוד תורה שוב פעם, לרוץ. כאילו דברים הכי שקטים, הכי רגועים. זה היה החיים שלי. ופתאום, לקום בבוקר וללכת לשם ולזה ולהת… ראיונות, וה"קוֹל בָּרָמָה" ו"חרדים" וכאן ומשם, כל מיני מקומות שאף פעם לא דמיינתי שאני אהיה בהם. אני… כאילו, לפני שבועיים עשינו אירוע בבית קברות "חזון איש" בבני ברק, עם משהו כמו 10,000 חבר'ה מבני ברק, חרדים. ופתאום נאמתי שם:

[הקלטה] דניאל נואם: "אני דניאל, גיסו של עידן שתיוי, שנחטף לעזה בשבת שמיני עצרת. בזכות החזון איש, הסטייפלר הקדוש, הרב חיים קנייבסקי, הרב ש"ך זכרונו לברכה. זכותם תגן עלינו ותחזיר את כל החטופים".

אני מוצא את עצמי, כאילו, בחור בן 29, נואם מול 10,000 איש חרדים, כאילו אני אומר לעצמי, באיזו סיטואציה, זה כאילו, זה לא, זה לא אני כאילו. מה אני עושה פה? כאילו, לא שאני לא מול החרדים, אבל פשוט, לא אני אמור לנאום פה, כאילו.

הגר: כן.

דניאל: כאילו סיטואציה שהכל השתנה, הכל השתנה מהקצה לקצה.

הגר: יש משהו בשגרה שחסר לך במיוחד?

דניאל: שקט.

הגר: שקט.

דניאל: שקט שווה הכל. תחזירי לי את השקט, זה מה שאני רוצה. את השבת בערב, להזמין את עידן ואת סתיו אלינו הביתה, לשבת ביחד בשולחן שישי, ברגוע.

הגר: כן.

דניאל: הלוואי שזה יקרה השבוע ולא נצטרך.

הגר: הלוואי הלוואי. איך הלילות? מצליחים לישון?

דניאל: לא. לא. קשה מאוד. קשה, קשה, המחשבות, ה… כל לילה מביא איתו בשורה אחרת. כל לילה, פתאום משתחרר, למשל, לפני יומיים משתחרר סרטון של…

הגר: כן.

דניאל: איתי ושל שרעבי.

הגר: כן.

דניאל: וזה כאילו, את יודעת, רואים סרטון כזה, איך אפשר ללכת לישון בלילה? כשאתה יודע ש…

הגר: אתה צופה בסרטונים? אתה מקשיב לעדויות?

דניאל: לצערי כן. אני, יש לי את מחלת הלא רוצה ואז רוצה ואז רוצה לראות, כאילו. כי אתה שומע מלא סיפורים, אנשים מדברים על זה ואתה אומר: 'וואי, אני חייב לראות כאילו זה', כל רגע, את יודעת, בכל קבוצת וואטסאפ וכל… פשוט נכנס ורואה את זה. ואז אתה אומר לעצמך, אישתי, אמרתי לה את זה לפני יומיים, כאילו, שהיא ראתה את הסרטון, היא ראתה את זה בלילה, היא אמרה: 'יואו למה עשיתי את זה?' בדיעבד. כאילו מה, היא לא הצליחה לישון כל הלילה. ברור שכאילו, את יודעת, בן אדם רואה סרטון כזה…

הגר: כן.

דניאל: ויודע שאח שלו שמה, הגיס שלו, הבן שלו, האח שלו, זה כזה מטריף את המוח. איך אני יכול ללכת לישון עכשיו פה בכיף שלי? אני יודע מה קורה איתו? זה כזה…

הגר: כן.

דניאל: …לא פשוט.

הגר: מתי מתפרקים? מתי בוכים?

דניאל: אני בעיקר שאני לבד. אני עם אשתי, אשתי היא המתפרקת, הרבה. ואני כל הזמן צריך, את יודעת, להיות החזק…

הגר: כן.

דניאל: …להיות הזה. אז אני, כשאני מתפרק גם, אבל הרבה פעמים אני יותר לבד. יכול לתפוס לי איזה… פתאום איזה נסיעה כזאת, שאני לבד באוטו, עם עצמי, שים לי איזה כזה שיר, קצת שקט, להתחבר לעצמי טיפה ואני…

הגר: כן.

דניאל: …מתפרק. מתפרקים הרבה, לעיתים קרובות לצערנו.

הגר: אני מבינה. דיברנו על החיים שנעצרו. אבל אתה מסתובב ברחוב ואתה רואה חנויות מלאות ומדרכות מלאות ואיזושהי סוג של שגרת מלחמה כזו, אבל שגרה. איך אתה חווה את זה?

דניאל: תראי, אנחנו חיים בתל אביב גם, שזה כאילו הכי ב… הכי ניתוק שאפשר לומר, כאילו, את יודעת, יש מדינת ישראל ויש מדינת תל אביב, שזה בפני עצמה.

הגר: לגמרי.

דניאל: [ברקע רעש של המולת אנשים ברחוב] אני יוצא מהבית ואני על שדרות בן גוריון וזה מלא בתי קפה והכל כזה, את יודעת, חי, וברים והכל כבר בערב חי יחסית, וברוך השם אנשים כבר, לא רק מהיום, כבר מלפני בערך חודש, כבר התחילו לצאת ולשבת בבתי קפה ולשבת וללכת ולקניות, אתה רואה כאילו החיים ממשיכים. אתה קם בשישי בבוקר, אני הייתי רגיל לקום בשישי בבוקר, ללכת עם עם אשתי, עם עידן, עם הבת זוג, עם האמא. אנחנו כזה קרובים ממש, שתי דקות כזה אחד מהשני, חמש דקות. פתאום אתה רואה את כולם הולכים לבתי קפה, יושבים בכיף, כאילו, לא בכיף, אבל יושבים בשגרה שלהם ואתה כאילו צופה מהצד, כאילו, זה לא באמת. אתה גם תלך ותשב ותשתה קפה? [לוקח נשימה ארוכה] זה כמו מין כזה, אתה מרגיש כמו משהו שהוא חסר לך. זה לא אמיתי.

הגר: כן.

דניאל: זה לא פשוט. זה לא פשוט, אתה רואה שהשגרה חזרה, החיים שלך נעצרו. זה כמו תסביך כזה.

הגר: כן.

דניאל: אבל אני דווקא רואה את זה ממקום טוב. אני דווקא, בהתחלה היה לי קצת יותר, את יודעת, כזה… כמו שחזרתי מהצבא ומהמילואים וכל האקשן הזה ופתאום אתה חוזר ואתה רואה אנשים כזה ברגוע, שותים יין, אוכלים גבינה. הכל הוא יותר כזה…

הגר: כן.

דניאל: אתה אומר, טוב, ואז כזה אתה לא אוכל, אתה אומר וואלה, זה דווקא הניצחון שלנו. לבוא ולספוג מכה שהיא קשה מאוד, אבל לקום ולחזור לשגרה ולחזור לראות סרטים וללכת למסעדות. זה הניצחון שלהם זה שאנחנו נשב בבית, מפוחדים ונאכל את עצמנו. נגיד, בואו נעצור את המדינה, בואו… לא. אני בעד ש'ונהפוך הוא'. שאנשים כן יחזרו לשגרה וכן יחזרו ליום יום שלהם ולבתי קפה ולמסעדות ולסרטים ולקולנוע ולתרבות ולכל, אבל, שכל פעם יקומו בבוקר וידעו שיש חטופים וחטופות כרגע בעזה. שזה היה יכול להיות בכיף הבן או הבת שלהם או האח או האחות או לא משנה מאיזושהי קרבה מסוימת. אני חושב שכל המשפחה איכשהו זה נגע בה.

הגר: בטח.

דניאל: שמעה סיפור, ידעה סיפור. שאנשים לא ישכחו את זה ותמיד יפמפמו את זה ויוציאו החוצה ושתמיד יגידו שצריך לעשות הכל כדי להחזיר את כל החטופים והחטופות.

הגר: כן. איזה תגובות אתם… אתם, אתה, מקבלים מהסביבה? יש תגובות, אני מניחה, תומכות, מחזקות, יש גם תגובות אחרות?

דניאל: לא יצא לי תגובות אחרות שהן לא תמיכה. לי לפחות. רק תמיכה. יש, את יודעת, כמו אנשים שיגידו קלפי מיקוח, מה כן לתת, מה לא לתת. את יודעת, כל אחד במדינה שלנו, באופי הישראלי שלנו, אופי רמטכ''לי. כל אחד הופך להיות רמטכ''ל או ראש ממשלה.

הגר: [צוחקת] כן.

דניאל: מה לעשות במשא ומתן, איך לתת, כמה לתת, אם לתת…

הגר: כן.

דניאל: …לא לשחרר, לא לשחרר בכלל, לשחרר את כולם. אז זה, את יודעת, כמו שיח כזה של… שלפעמים, את יודעת, כל פעם שבן אדם מדבר איתי כאילו, ואני קצת שומע כזה אחד כזה שאומר: 'לא, לא צריך לשחרר מחבלים, לא זה…', תמיד כזה, אני אומר לו את המשפט הזה: 'אני חושב שאין לנו אפילו תפיסה של מה ההרגשה של בן אדם ששבוי בעזה כרגע, מתחת למנהרה, בתנאים לא תנאים, כבר שמענו עדויות, שמענו אנשים שחזרו משם. שמענו את מה שהם אוכלים ומה שהם שותים ותפעילו את העניין הפשוט, היגיינה, את יודעת, העניין שמה של המחלות, כאילו, הוא ענק! אנשים לא מתקלחים שם.

הגר: כן.

דניאל: לא מדבר איתך על אוכל, כאילו, שזה כאילו, מביאים להם חצי פיתה ביום. וברגע שאתה מבין שאנשים נמצאים שם בתנאים שהם לא תנאים, אז אני אומר בגישה כזאת ובדעה כזאת, ואני אומר את זה לכולם: צריך לעשות הכל כדי להחזיר אותם.

[מוזיקה]

הגר: ספר לי על עידן קצת.

דניאל: עידן, עידני. עידני בן 28, עם בת זוג בשם סתיו. היו חיים בתל אביב תקופה, ממש לפני שהתחיל כל הבלגן. ב-7 באוקטובר הוא היה צריך לעבור לגור ב… ליד חדרה, אולגה, שמה. מקום כזה שקט, רגוע, ליד הים. בחור מדהים. בן אדם הכי מחובר לטבע שתכירי. כאילו, הוא היה בא אלינו הביתה ומעיר לי על דברים קטנים, ולמה יש לך פלסטיק כזה… כאילו, כל כך אכפת לו ו… הבריאה ואוהב בעלי חיים בצורה שאי אפשר להסביר. גבר, חבר, אח. ילד מקסים. יעשה הכל כדי, את יודעת, לעשות טוב בין אנשים. הוא התחיל ללמוד משפטים והוא ראה שזה לא מה שעכשיו הוא רוצה להתעסק, בבתי משפט ועורכי דין ולהתרוצץ. אז הוא הפך כזה את הזה… הלך ללמוד קיימות, איך אני אהפוך את העולם לירוק יותר? איך אני, זה… כל היום הוא מתעסק בזה, זה מה שאכפת לו. רק העולם, הטבע ובעלי חיים.

הגר: כן, איך לעשות אותו טוב יותר.

דניאל: כן.

הגר: מדהים.

דניאל: ועידן הוא שורד. אני יודע שהוא נמצא שמה והוא שורד, כאילו, כי הוא כזה…

הגר: מה אתה חושב שעובר עליו שם? [דניאל נושף אוויר בעצב] אתה בטח חושב איך הוא מתמודד, איך הוא מתנהל?

דניאל: אני תמיד, את יודעת, כזה מדמיין שהוא כזה, את יודעת, מהאלה שכאילו הופכים להיות כזה יותר סחבקים שלהם. כי את יודעת, בסופו של יום אתה איתם, לבד, אז אתה חייב כאילו, או שזה, את יודעת, אני מאמין שנוצר ביניהם סוג של קשר. זה גם ידוע, כאילו, גם שמענו מאנשים שחזרו, שנוצר קשר. שאתה עם בן אדם 24 שעות, תקופה כזאת ארוכה, נוצר ביניכם קשר. ואני יודע שהוא, את יודעת, הוא מהאלה שיכולים להיות שמה ולהכין סלט וכזה, זה... והוא יסתדר איתם כזה והוא ידע לדאוג לחברים שלו שהם כזה קצת יותר מפוחדים וזה, שהוא כזה יזום ויעשה ויגיד להם תביאו לי מצרכים אני אכין להם לאכול, אני כאילו יחבוש את מי שצריך, זה עידן. כאילו, גבר כזה פייטר, שיודע להסתדר ויודע לשרוד מצבים. בטוח שקשה לו. בטוח שהוא, כמו כל בן אדם נורמלי, שסך הכל הלך למסיבה לרקוד, לשמוע מוזיקה, ובום, נחטף. כאילו, אז אני בטוח שהוא בשוק והוא פצוע. אנחנו יודעים שהוא גם פצוע, לצערנו. לא פשוט, כן.

הגר: יש משהו ש… זאת שאלה שאני שואלת ככה, את כל בני המשפחות, אם הם מרגישים מובנים, אם הם מרגישים שמבינים אותם?

דניאל: את יודעת, להגדיר את זה, זה כזה, אי אפשר להבין כאב של בן אדם, אם בן אדם לא נמצא במצב שלך. אני למשל, לפני שנתיים איבדתי את אבא שלי זכרונו לברכה. ותמיד שכאילו חברים באו וניחמו וזה… זה כמו מין כאב כזה, כשבן אדם קורה לו משהו, כשאמא עכשיו חוטפים את הבן שלה, שום אמא אחרת, שהבן שלה לא חטוף, היא לא יכולה להבין את אותה אמא. אין איזה אפילו… בטח, תראי, במוות, לצערי הרב, בסופו של יום מביאים לך כאילו כמו איזה מין מצב, אומרים לך: 'מת'. קוברים את הבן אדם, יש שבעה, יש לוויה, אזכרה אחרי 30 יום. סיטואציה כזאתי לא מכינה אף בן אדם. אבא, אמא, אח, אחות, בן דוד, מישהו שהיה רגיל לחיות עם בן אדם ופתאום הבן אדם הזה נחטף לו והוא לא נמצא איתו והוא לא ביום יום שלו והוא… זה מין כאב שאי אפשר להבין אותו. אני חושב שיש אנשים שבאמת כן מנסים להבין את הכאב. יש. אני רואה את זה. אנשים שבאמת אכפת להם, כאילו Over. לא Over, Over כאילו, אין באמת Over. כי Over זה, זה רק האמא ואבא והאנשים הקרובים לחטוף או החטופה, שבאמת יכולים, בלב שלם, כאילו, את יודעת, ל… כאב כזה, זה כאב שאין לו, אין לו, אין לו הסבר כאילו. זה כאב עם לחץ, עם כל הזמן תסביכים של כאילו, אני יודע, כאילו אני רואה את זה אפילו על אנשים קרובים אליי, שכאילו רוצים לעשות איזשהו דבר פשוט, ללכת לאכול במסעדה, ואיך נאכל במסעדה שהוא שם? כאילו דברים קטנים שאם זה לא אצלך, זה לא יהיה.

הגר: כן.

דניאל: אבל אני דווקא רואה את עם ישראל דווקא כן מגובש לעניין. וכן אני רואה, אם זה אומנים וזמרים ואנשי תרבות ומדיה ועם ישראל עצמו, ונהג מונית שלוקח אותי לפה ומסביר לי ומשתף את הכאב ומשתתף בכאב וכל עם ישראל על זה. כי אני חושב שאנחנו עם, לצערי הרב, שקורה דברים כאלה, הופך להיות גוש אחד.

הגר: כן. בתוך כל המשבר העצום הזה, שבאמת אין לו אין לו התחלה ואין לו סוף, יש גם רגעים אחרים? רגעים טובים, רגעים מצחיקים, רגעים של הקלה, של שחרור?

דניאל: תראי, את יודעת, כמו כל דבר, זה, זה… יש בזה דברים שהם, לא אגיד מצחיקים, מצחיקים אין פה לצערי. יש פה, את יודעת, אנחנו לפעמים כמו עם הומור כזה, את יודעת, של דִמְיוּנִים, של איך הם מסתדרים וכאילו, אני אומר לעצמי כל פעם, בטח כזה הם צוחקים איתם, עושים איתם סתלבט. אבל אנחנו מבינים שהם חיות אדם.

הגר: כן.

דניאל: אין פה, זה עסק כאילו, ראית עם יש לך עסק. כאילו זה, אתה מבין אנשים שכאילו ברברים, שנכנסו לפה ורצחו ובזזו ואנסו ועשו כל דבר שכאילו המוח לא יכול בכלל לאחוז ולדמיין. אתה מבין שהם נמצאים שם, אצלם, הם לא נמצאים עכשיו בשוודיה, אצל שוודים. נמצאים אצל ברברים בעזה, אצל חיות אדם. ואתה מבין ש… כל מה שאתה מדמיין בסופו של יום, אתה יודע שאתה, אתה יודע שהם אנשים רעים מאוד. אתה יכול כאילו רק לדמיין. אבל אין את העניין הזה של הצחוקים, שאתה אומר לעצמך טוב, את יודעת… יש הומור שחור כזה, את יודעת, של משפחות, של: הוא ככה, הוא ככה, אבל זה זה נעצר מהר…

הגר: כן.

דניאל: זה לא מספיק להתפרק על זה.

הגר: כן.

דניאל: לפחות אצלנו.

הגר: מה היית רוצה לומר לעידן, אם הוא שומע, או כשהוא ישמע, כשהוא יחזור?

דניאל: שאנחנו מאוד מאוד מאוד אוהבים אותו, שאנחנו מתגעגעים אליו ושאנחנו עושים הכל, באמת, מהבוקר עד הלילה, מהיום שזה קרה ועד היום שהוא יחזור, בעזרת השם. הכל כדי להחזיר אותו. כולם, כולל כולם, כולל כולם, כולל החברים שלו והחברות שלו והחברים שלו מרייכמן והבת זוג שלו וההורים שלו ואחותו ואחיו ואני וכולם, כולם, כולם, פשוט כל היום מתעסקים בעידן ובכל החטופים, כדי להחזיר אותם הביתה. שיהיה חזק. אנחנו יודעים שזה לא… לא רואים את זה קורה היום או מחר. אנחנו באמת שולחים מכאן את… אם אפשר לשלוח מסרים וכזה, אז אנחנו מוסרים מפה כוח ושיהיה חזק ובתקווה. שיאמין שזה בסוף, בעזרת השם, יצליחו. את יודעת, בניסי ניסים, אני כבר רואה את זה כמו ניסי ניסים אחרי תקופה כזאת. מי האמין? כבר חצינו את 100 יום כאילו, זהו בעיקר.

הגר: דניאל אליהו, אני רוצה ממש להודות לך שבאת ושיתפת אותנו, באמת, בכזו אמת. אז המון המון תודה ואנחנו מחכים איתך ואיתכם. מחכים לעידן ולכולם.

דניאל: אמן אמן אמן. תודה רבה לכם.

הגר: וזו הייתה "אסיפת הורים". בואו לעקוב אחרינו באפל, ביוטיוב או בספוטיפיי. אם עדיין לא עשיתם את זה, אנחנו מחכים לכם. מוזמנים לדרג אותנו או להגיב לנו ואת "אסיפת הורים" אפשר למצוא, כמובן, גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד וברכב. תודה גדולה לעורכת שלנו, עדן דוידוב.

אני הגר כוכבי. נפגש בפרק הבא של "אסיפת הורים".

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

9 views0 comments

Comments


bottom of page