top of page

הכותרת - "היא בטח החטופה הכי מגניבה שיש": כרמל גת עדיין שם


הכותרת בסדרת מפגשים עם בני משפחות החטופים, והפעם: כרמל גת. הטראומה מהצפייה בסרטוני החטיפה, האבל על הדודה שנרצחה, המשפחה "שנשברה והתפרקה", עדויות הקרובה ששוחררה וגם התקווה על "כל הטוב שהיא עושה לאחרים בשבי": ריאיון עם גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת החטופה בעזה.

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/02/2024.

[מוזיקת פתיחה]

אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.

גיל: היה את השלב שזה פשוט נכנס לי לחלומות. כל פעם שהיה איזשהו רעש בסביבה, מבחינתי זה היה כמו ירייה. ושיתפתי גם את הסביבה שלי בזה. אמרו לי, תקשיב זה לא בסדר. זה לא צריך להיות ככה.

הגר: זה גיל דיקמן, בן דוד של כרמל גת, שנמצאת בשבי בעזה.

גיל: הבנתי שאני בעצם בסוג של טראומה מהאירוע. אני חושב שעוד הרבה אנשים שנחשפו לסרטונים האלה, שמו את עצמם במצב הזה.

הגר: בסדרת פרקים מיוחדת של 'אסיפת הורים', אנחנו ניפגש בכל פעם עם בן או בת משפחה אחרים וננסה להבין מה מתחולל בראש ובלב שלהם. נדבר על הדאגות, על הפחדים והחלומות, על המלחמה ועל התקווה.

הגר: ואיתנו כאן באולפן גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת. היי גיל.

גיל: היי, בוקר טוב.

הגר: תודה שבאת.

גיל: בטח.

הגר: מה שלומך הבוקר? איך התחיל היום שלך?

גיל: מצד אחד, זה תמיד תלוי בחדשות, ואם יש עדכון על עסקה או אין, או לאן דברים הולכים. ומצד שני, זה כמו יום אחד ארוך שפשוט נמשך ונמשך ונמשך. אח של כרמל, אור, אומר את זה הכי טוב. אנחנו באותו יום, שבעה באוקטובר לא נגמר. ואנחנו במסע שפשוט יסתיים ברגע שהיא תחזור.

הגר: כן.

גיל: ככה אני מרגיש.

הגר: תגיד, גיל, והמסע הזה, המסע האמת הארוך והמורכב והמסובך הזה… הוא שינה הכל, אני בטוחה.

גיל: כן.

הגר: יש דברים שגם נשארו? יש דברים בשגרה שגם נשארה? או שכל השגרה התהפכה ו… החיים אחרים?

גיל: אני לא מצליח לחשוב על משהו שנשאר ממש אותו הדבר. הייתי בן אדם עובד ואני לא עובד יותר. הייתי אמור להתחיל לימודים ולא התחלתי אותם. המפגשים המשפחתיים שהם איזה מין עוגן ב… בשבוע השתנו מאוד. כי בעבר היינו נפגשים התא המשפחתי המצומצם שלי, ועכשיו כל פגישה היא פגישה של כולנו, ובכל פגישה כזאת מרגישים גם את החוסר,

הגר: [המהום הבנה]

גיל: את זה שכרמל לא איתנו שם.

הגר: כן.

גיל: אין… אין ממש משהו שנשאר אותו דבר. הכל מטולטל לגמרי ויש רק את השאלה אם… אם כשהכל יסתיים אני אחזור לשגרה, או שאין יותר, זהו. כי העולם הזה הוא עולם ישן שנשאר מאחור.

הגר: [המהום האזנה]

גיל: ואנחנו עכשיו במשהו אחר.

הגר: מה אתה חושב, אגב, שאתה שואל את זה את עצמך? מעניין.

גיל: בהתחלה, התחושה שלי הייתה, שזאת איזה מין קופסה שיהיה אפשר לסגור ולומר לעצמנו טוב, הייתה את התקופה הזאת שירדן הייתה בשבי וכרמל הייתה בשבי, והא, איזה קטע. ככל שהזמן עובר, זה נראה כאילו אנחנו בעולם אחר. גם כשכרמל כבר תחזור, ברור שיהיו דברים שאנחנו נצטרך לטפל בהם בעצמנו גם.

הגר: [המהום הבנה]

גיל: כי כנרת, דודה, שלי נרצחה ביום ההוא בשבעה באוקטובר.

הגר: [המהום האזנה]

גיל: אני בעצם זה שמצא את הסרטון שלה בטלגרם, את הסרטון הראשון שבו רואים אותה ממש כמה דקות לפני שרצחו אותה. וגם את הסרטון השני שבו רואים אותה כמה דקות אחרי שרצחו אותה.

הגר: [המהום הבנה]

גיל: כבר עשינו טקס פרידה וכבר בכינו והכל. אבל אני לא חושב שהתחלנו להפנים בכלל את החוסר שלה, בגלל שאנחנו בתוך המאבק המאוד גדול,

הגר: כן.

גיל: על כרמל.

הגר: כן.

גיל: ועל ירדן, שכבר הצליח.

גיל: כן, כן.

גיל: אני חושב שיסתיים איזשהו פרק ברגע שכרמל תחזור, אבל יתחיל פרק של החלמה שהוא לא יהיה אותו דבר כמו לפני שישה באוקטובר.

הגר: [המהום הבנה]

גיל: אני מקווה, וזאת… זאת כנראה תהיה המציאות.

הגר: [המהום הבנה] תגיד גיל, אתה נמצא בעשייה כל כך אינטנסיבית, כל כך משמעותית, כן? רעיונות, ושיחות, ופרויקטים, ונסיעות, וכנסת, וועדות… אני מניחה שאתה גם מקבל המון, המון שיחות תמיכה, כן? ותגובות מהסביבה. אבל יש רגעים שאתה אומר כאילו, די מספיק אני צריך שקט?

גיל: כן. יש את הרגעים שאני קם בבוקר ואני אומר לעצמי: 'אההה, לזה אנחנו קמים שוב?!' יש את הרגע הזה, אני לא יודע אם זה קורה לכולם אבל אני קם בבוקר, אני עוד אני לא זוכר למה אני קם, ואני צריך להזכיר לעצמי רגע את המציאות. לעשות לעצמי סדר ולהגיד רגע, זה באמת קרה הדבר הזה וכרמל באמת עדיין בשבי, ואנחנו עדיין מחכים לה. ברגעים האלה, יש את הרגע שאני אומר לעצמי, ואם אפשר היה רגע פשוט לעצום עיניים ולחזור לישון ושכל זה לא היה קורה. אבל אין ברירה. כי אנחנו… אנחנו בעשייה הזאת כל הזמן.

הגר: [המהום הקשבה]

גיל: מההתחלה אני חושב, הימים הראשונים היו ימים של… גם חוסר ודאות וגם חוסר אונים מאוד גדול. כרמל הייתה נעדרת ולא ידענו אם היא חטופה בכלל או לא. המדינה הגדירה אותה ככל הנראה נחטפה. אבל זה קרה בגלל האיכון הסלולרי של הטלפון שלה. ואנחנו יודעים שזה לא אינדיקציה. כי זה גם מה שהגדיר את כנרת, את אמא שלה, כחטופה. ואנחנו ראינו שהיא נרצחה בסרטון. אז כל יום היה יום שבו יכול להיות שימצאו את הגופה שלה, יכול להיות שימצאו שהיא נרצחה, ואותו דבר גם לגבי ירדן. האי ודאות הזאת הייתה מצמיתה בהתחלה. אבל היא גם מטריפה כי את אומרת לעצמך אני חייבת… חייבים לעשות משהו, וחייבים להתקשר למשטרה, וחייבים הכל. ואז נהיה איזה מין, אני חושב שזה היה כשהגעתי בפעם הראשונה לבית של משפחת רומן, האחים של ירדן,

הגר: [המהום האזנה]

גיל: וראיתי שהם פשוט כל הזמן בעשייה. הם הפכו את הסלון שלהם לחמ"ל,

הגר: שיואו.

גיל: והשולחן אוכל שלהם היה שולחן עבודה, שכל הזמן ישבו סביבו אנשים עם מחשבים,

הגר: [המהום האזנה]

גיל: והיו אומרים, שכשגפן הייתה שואלת מה הם עושים, האנשים האלה, היו אומרים לה הם מחפשים את אימא. כל אדם עם לפטופ הוא עכשיו מחפש את אמא.

הגר: וואו.

גיל: ויש בזה משהו, שהרי אף אחד מהאנשים האלה עם הלפטופ באותו הרגע לא מוצא את אמא. אבל כל מה שאנחנו עושים הוא לסייע אפילו בקצת ל… להעלות את זה על סדר היום ולקרב את היום שבו היא תחזור. והוא גם סוג של תרפיה בשביל עצמנו, לומר לעצמנו אנחנו משפיעים בסיטואציה.

הגר: כן.

גיל: כי ניתקו לנו את האפיק הזה, של… ששם אותנו במצב של חוסר אונים,

הגר: בטח.

גיל: לא משנה מה נעשה קרה דבר נורא, עצום, ואף אחד לא יכול לשנות אותו. אז אנחנו לאט לאט בונים את הקשר שלנו למציאות ואת היכולת שלנו להשפיע עליה. וזה דבר שהוא מאוד חשוב כתרפיה, לאנשים שנשארו במצב שלנו.

הגר: כן. אני באמת יכולה להבין את הרצון הזה ב… בקצת שליטה.

גיל: כן…

הגר: עד כמה שאפשר.

גיל: זה קצת להשפיע ולעבוד על עצמי, זאת אומרת, ככה אני הגדרתי את זה בהתחלה. שזה כמו, אני בעצם יודע שאני לא מחזיר את כרמל באף דבר קונקרטי שאני עושה, אבל אולי משהו יעזור לאן שהוא. ואז הגיע הרגע, כשירדן חזרה, והיא סיפרה שהיא שמעה את הקול שלי ברדיו מספר על כנרת, ומספר על זה שאנחנו מתגעגעים לכרמל ולירדן ולא הזכרתי חוץ מזה אף אחד,

הגר: מדהים.

גיל: ועל פי זה היא הבינה שאלון וגפן בחיים, שאמרתי לעצמי, לא הייתה לי שום דרך לדעת שההקלטה הזאת היא מה שיגיע אל ירדן ויגרום לה להבין משהו, ולשנות את המסלול מבחינת מה שהיא מרגישה עכשיו, שם בשבי.

הגר: ממש.

גיל: אין לי שום דרך לדעת איזה מהדברים הקטנים שאני אעשה, יהיה הדבר שיזיז משהו לאן שהוא. אבל בגלל זה חייבים לעשות הכל,

הגר: כן,

גיל: כל הזמן,

הגר: כן.

גיל: כל הזמן. ולכן כשאנחנו לא קמים ומגלים שאנחנו חולים וצריכים להישאר לישון,

הגר: [צוחקת]

גיל: אז בכל שאר הזמן חייבים לקום ולעשות כל הזמן כל דבר, כל דבר,

הגר: כן,

גיל: ב… מתוך גם זהירות שאנחנו לא עושים נזק, או מזיזים משהו למקום לא נכון, או משהו כזה.

הגר: כן.

גיל: יש לנו המון דיונים על זה בתוך המשפחה.

הגר: כן.

גיל: אנחנו מנסים להחזיק חזק ביחד.

הגר: [המהום מחוייך] כן. אז, הימים מאוד עמוסים וטרופים. יש משהו מתוך העשייה שלך שאתה זוכר שהשפיע לך, שנגע בך? כמובן לצד ההקלטה, הבאמת גורלית הזו. איזשהו ראיון, איזשהו נאום משהו שאתה ככה לוקח איתך?

גיל: אני חושב ששניים. אחד מהם היה הפעם הראשונה שפגשתי מכינה קדם צבאית. הם בכלל פנו אליי, וביקשו לפגוש אותי. ולא חשבתי על זה לפני זה, שזה בכלל אפיק פעולה משמעותי. והמפגש איתם היה כל כך מרענן, השאלות שלהם היו כל כך חדשות. הן לא היו דומות לשום דבר ששואלים באולפנים.

הגר: [המהום האזנה]

גיל: והם יצאו גם עם איזה מין אור בעיניים מהמפגש. אמרתי לעצמי, אני ממש ראיתי איך עכשיו הדברים שאני אומר נוגעים בהם וגורמים להם להבין כמה חשוב המאבק הזה. וכמה הוא לא רק מאבק שלי, וכמה הוא לא רק מאבק של המשפחות. אלא הוא משהו שהוא קשור לעתיד של המקום הזה, ולאם אנחנו אומה שבוחרת עכשיו בחיים או משהו אחר.

הגר: לגמרי.

גיל: ובמקרה באותו היום שיר סיגל, ששני ההורים שלה חטופים ואמא שלה כבר חזרה, אבא שלה קית' עדיין שם, היא אמרה לי: תגיד למה אנחנו לא פוגשים מכינות? אמרתי לה: היום פגשתי מכינה. בואי נדאג שאנחנו בכל שבוע נפגוש כמה וכמה מכינות.

הגר: וואו.

גיל: ונדב רודאיף פשוט פתח ועשה מזה פרויקט, ואנחנו כל הזמן עכשיו פוגשים מכינות בכיכר החטופים.

הגר: כן.

גיל: באים לשם בתי ספר, זה פרויקט שפשוט יצא לדרך מהמפגשים האלה.

הגר: [המהום הבנה]

גיל: זה היה דבר שממש הותיר רושם. אמ…

הגר: איך נראים הלילות?

[מוזיקת רקע]

גיל: בהתחלה, הלילות היו להיכנס לתוך ערוצי הזוועה של החמאס ולגלול סרטון ולגלול סרטון. לא הייתה ברירה מבחינתי. כי אני מצאתי את הסרטון הראשון של כנרת ואת השני. והיה לי ברור שגם אם יש מערכות שלמות שהתפקיד שלהם זה לסרוק את הסרטונים האלה, אם הם ימצאו משהו, לא בטוח שהם יגידו לנו. ואם הם יראו דברים, לא בטוח שהם יזהו בהם את הקרובי המשפחה שלי, כמו שאני זיהיתי אותם. את כנרת אפשר היה לזהות בסרטון הראשון. מי שמכיר אותה זיהה אותה, ותוכנת זיהוי פנים לא היתה מזהה. זה התסרוקת, וזה ה… המכנסיים הקצרים, וזה שהיא… אפילו זה שהיא יחפה, שכולם שם היו יחפים, אבל היא… הסגנון הליכה שלה, לא היה ספק בזה. ומאותו רגע לי ברור: אני צריך לעבור על כל הסרטונים, ולראות את הכל. כי אם אין אני לי מי לי.

הגר: אתה עדיין עושה את זה?

גיל: אני עושה את זה בפחות אינטנסיביות. היה את השלב שזה פשוט נכנסתי לחלומות, וקלטתי שאני כל פעם שהיה איזשהו רעש בסביבה, מבחינתי זה היה כמו יריה.

הגר: יואו…

גיל: ושיתפתי גם את הסביבה שלי בזה. אמרו לי, תקשיב, זה לא בסדר. זה לא צריך להיות ככה. והבנתי שאני בעצם בסוג של… אני הכנסתי את עצמי לתוך מצב של טראומה מהאירוע. אני חושב שעוד הרבה אנשים שנחשפו לסרטונים האלה, שמו את עצמם במצב הזה.

הגר: כן,

גיל: אמ… מתוך… אפשר גם להבין למה לשים את עַצְמֵךְ במקום הזה. אבל עדיף שלא. ועדיף להתמודד עם זה אחרת. אמ… חלק מהלילות אני עדיין עושה את הדברים האלה, ובחלקם אני… אני במחשבות על… על מה עוד אפשר לעשות, איפה עוד אפשר להשפיע, איפה… איפה עוד שכחנו ולא נגענו ואיזה עוד פרויקטים… יש כל כך הרבה רעיונות שעולים כל הזמן וצריך להרים אותם.

הגר: כן, וואו.

גיל: בהתחלה גם לא הייתי נרדם. שזה… אפשר… גם את זה אפשר להבין. באיזשהו שלב קבוצת חברים אהובים קנו לי שמיכה כבדה. היתה אפשרות לישון. פשוט מרדימה אוֹתָךְ.

הגר: כן.

גיל: אבל הלילות קשים גם עם מחשבות על… על מה קורה שם עכשיו. מה קורה עכשיו בעזה. מנהרות, או סתם דירה, או אני לא יודע איפה. מה קורה לכרמל ספציפית? מה קורה לאחרים?

הגר: כן.

גיל: זה קשה.

הגר: אתה מתפרק? מתי למשל בכיתה פעם אחרונה?

גיל: אני חושב שכשראיתי את הנאום של אחותי ב… בירושלים.

הגר: [המהום האזנה]

גיל: היא נאמה במוצאי שבת, וסיפרה על המשפחה שלנו שנשברה והתפרקה. היא סיפרה על דברים שלאט לאט התחברו. על כנרת שאי אפשר כבר לתקן, דודה שלנו שנרצחה, על אלון שהצליח לברוח ביחד עם גפן ועל ירדן שחזרה בעסקה, ועל זה שכרמל זה דבר שעוד… שעוד דרוש תיקון. היא סיפרה איך בכל יום שישי, גפן מגיעה לבית של… של אמא שלי ופוגשת אותנו, ומיד מתחילה לשחק איתה, עם אחותי. ושבכל פעם יש איזושהי… יש בעיה שצריך לפתור. יורד גשם אז פותחות מטריה ואם יש אזעקה אז רצות לממ"ד, ואם משהו נאבד אז מוצאים אותו ומחזירים אותו למקום. ואיך דבר כזה, הוא נכנס בתוך ה… בתוך תפיסת המציאות של ילדה שהיא תכף בת 4 וש...

הגר: [בלחש] זה משוגע.

גיל: כן. ושהיא הייתה באותו המקום ברגע שבו חטפו אותם, שהיא הייתה עם כרמל בממ"ד באותו הבוקר וכרמל קראה לה סיפור.

אחותו של גיל, מתוך נאומה: [ברקע נעימה שקטה] "בכל שישי כשאני אוכלת ארוחת שישי עם המשפחה שלי, ומשחקת עם גפן. אנחנו ממציאות סיפור. בסיפור יש בעיות, ואנחנו פותרות אותן. יורד גשם - אנחנו מוצאות מטריה. יש אזעקה - אנחנו רצות לממ"ד. בבוקר השבעה באוקטובר כרמל וגפן היו ביחד בממ"ד וכרמל הקריאה לגפן סיפור. הסיפור של כרמל עוד לא הושלם. אנחנו מוכרחים לתקן את השבר. לשבר הזה במשפחה שלי עוד יש תקנה. לסיפור יכול להיות סוף טוב".

גיל: אנחנו יושבים וצופים בסרטונים מהילדות. אמ… מצאתי כמה כאלה וכרמל שם בת תשע,

הגר: שיואו.

גיל: אני בן שנה. אלון ואור מרביצים אחד לשני ב… זה. וכאילו וגפן מזהה את אבא שלה בתור ילד בן שבע,

הגר: יואו.

גיל: ועל כרמל היא אומרת: אני לא מ… אני לא מזהה אותה.

הגר: וואו.

גיל: וכאילו אנחנו… לא מסתירים ממנה את כרמל, כי היא לא יכו… היא זוכרת אותה, היא יודעת מי זאת.

הגר: כן.

גיל: אבל, אבל גם יש משהו בזה שכאילו אומר, ויכול להיות שהזיכרון הזה לאט לאט גם ייעלם ממנה,

הגר: וואו,

גיל: אם כרמל לא תחזור, או שזה ייקח זמן עד שהיא תחזור. וזה קצת גם נותן איזה מין… איזה מין זווית על מי כרמל תהיה כשהיא תחזור. ואם היא תחזור אותו בן אדם, או לא. ב… זה… אני חושב שזה הפעם האחרונה שבה ממש נשברתי. כשאנחנו… ה… הדיבור הזה המאוד אישי, המאוד… המאוד ספציפי של מי שמכיר את הדברים האלה. כי שאר הדברים לפעמים הופכים לקלישאות.

הגר: [המהום הבנה]

גיל: אנחנו אומרים שאין להם זמן שם, ושקוראים להם דברים נוראיים. ואלה דברים שמדברים עליהם בחדשות. הסיפור הקונקרטי של המשפחה שלנו, כשאני חושב על כרמל שאני מכיר, זה דבר שאני… שאני… הוא פתאום נתפס לי ומתחבר לי. שזה לא סיפור. שסיפור זה דבר אמיתי שקורה. זה היה… זה שבר אותי פעם אחרונה.

הגר: כן. וואו. אפשר באמת להבין. אז קח אותנו לאיזשהו זיכרון בולט שיש לך מכרמל.

גיל: אני חושב שרואים את זה ב… בשתי זוויות. אחת זה באמת הקלטות, קלטות הנוסטלגיה שאנחנו רואים מלפני 30 שנה.

[צליל של סרט צילום רץ, קולות של סרטונים]

גיל: שאני מתעקש שנצפה בהן ביחד. ופשוט רואים שם ילדה קטנה אבל היא מחזיקה שמה אותי באיזה מין אמהיות כזאת, כאילו…

הגר: וואו.

גיל: אני… אני לא יודע, איזה מין חיבור. אני הייתי…

הגר: מה הפער ביניכם? פער הגילאים?

גיל: פער של שמונה שנים.

הגר: [המהום הבנה]

גיל: ואני נולדתי בניו יורק. ההורים שלי ישראליים, אבל היינו באים לבקר הרבה בקיבוץ. ונהייתה… נהיה קשר. הוא התפתח שם. אמ… גם עם אור, גם עם אלון וגם עם כרמל. ושם פשוט רואים את זה, את ה… את החיבור הזה בינינו, וכמה היא עוטפת ומחבקת ו… אותי.

הגר: יא.

גיל: אמ… וזה… זה דבר שאני כנראה ידעתי אותו לפני ש… שראיתי את הקלטות האלה. אבל לראות את זה שם זה… זה מין משהו מאוד מאוד חזק.

הגר: [המהום הבנה]

גיל: השיחה האחרונה ביני ובינה הייתה… היינו מדברים המון על פודקאסטים, האמת.

הגר: [המהום הפתעה] נייס.

גיל: כן. יש פודקאסט בשם strong songs.

הגר: [המהום האזנה]

גיל: שהוא לוקח יצירות מוזיקליות ספציפיות ומפרק אותן למרכיבים שלהן. אין גרסה ישראלית לזה. ניסו לעשות דברים דומים, אבל. והיא גילתה לי אותו. עכשיו, מבין שנינו אני כאילו יותר ה"מוזיקאי",

הגר: [המהום האזנה]

גיל: אני כזה מנגן בעצמי, והיא חובבת מוזיקה מאוד גדולה. אז זה היה מצע לשיחה… היא גילתה לי את הפודקאסט והיינו מדברים המון על פרקים משם. והשיחה האחרונה, בכזה תגובה ב… באינסטגרם הייתה כשביום כיפור, ממש עשרה ימים לפני שבעה באוקטובר,

הגר: [המהום האזנה]

גיל: אה… לקחתי את האופניים שלי בתל אביב. אמרתי אני יוצא דרומה. אם אני אגיע לאשקלון ואתעייף אז אני אעצור שם. אם אני אגיע לשדרות, אני אתעייף, אני אעצור שם. עברתי את אשקלון, עברתי את שדרות. וכשכבר הגעתי לשדרות אמרתי, טוב אני כל כך קרוב לבארי, אז כבר ניסע עד שם. ונסעתי בכביש 232 שהפך עשרה ימים אחרי לכביש דמים.

הגר: כביש הדמים.

גיל: ואפילו בלי עצירה, כל הדרך.

הגר: וואו!

גיל: הגעתי לקיבוץ, עשיתי שם איזה מין סיבוב, סוג של סיבוב נוסטלגיה בין כל המקומות שבהם… שאני מכיר מאז שאני בן אפס. אה… ואז אכלתי ארוחת… ארוחה של צאת הצום אצל… בבית של אשל וכנרת.

הגר: וואו!

גיל: בבית הזה שבו זה קרה. זוכר שהעליתי את המפה הזאת ל… כזה לאינסטגרם כדי להשוויץ בזה שנסעתי עכשיו 90 קילומטר ברצף. והיא אמרה לי , מה… היא הגיבה לי שהיא לא מאמינה שעשיתי את זה ושהגעתי לשם.

הגר: [בלחש] שיואו.

גיל: ובדיעבד, אה… זו הייתה אה… הארוחה… הפעם האחרונה שאני ראיתי את כנרת, את דודה שלי. שם בסלון הזה. דיברנו על יום כיפור. ועל המלחמת יום כיפור, על הסדרה "האחת" שבדיוק עלתה אז, ועל המחדל העצום. זה כאילו לא יאמן שאלה… שאלה הנושאים שהעלינו,

הגר: אויש…

גיל: ושעשרה ימים אחר כך קרה מה שקרה.

הגר: קח אותי לרגע שבו באמת הבנת שכרמל לא כאן. שהיא לא נמצאת עכשיו. היה רגע כזה?

[מתחילה מוזיקת רקע שקטה]

גיל: היום של השבעה באוקטובר התחיל בשש וחצי. אזעקות, מצב של חוסר ודאות מוחלט לגבי מה קורה, מצד אחד. מצד שני מבחינתי זה משהו רגיל. כי זה קורה לפעמים. אני פשוט… אני זוכר… בת הזוג שלי סגרה את החלון ברזל שהופך את החדר שלנו לממ"ד, וחזרנו לישון. וקמנו שוב בכזה שמונה. אני אפילו קמתי קצת אחרי, שירה אמ… בת הזוג שלי, עשתה לי כזה: אתה… אתה מבין מה קורה? ו… ושמדברים על בארי, ואנשים כתבו לי הודעות. ואני… לכל האנשים ששאלו אותי אם המשפחה שלי בסדר עניתי אוטומטית, כן, הם בסדר. לא בדקתי אפילו. כי ככה זה תמיד. כי תמיד קורה משהו, ותמיד כולם בסוף בסדר. ואז התחילו להגיע סרטונים. כולל הסרטון של העיתונאי הפלסטיני שנמצא בתוך אמ… האמת שאני אפילו לא בטוח בתוך איזה קיבוץ הוא, אבל אז הם כתבו שהוא בבארי.

[קולות מתוך סרטון של העיתונאי הפלסטיני ששידר מתוך הקיבוץ]

גיל: ו… התמונה של אוהד בן עמי מ… מתוך עזה. ואז זה מתחיל לחלחל שזה אמיתי.

הגר: [לוחשת] שיואו.

גיל: ו… ביקשתי מאמא שלי לדבר עם אח שלה, אשל, ש… ששם. והיא בהתחלה אמרה לי, גם, הם בסדר. אמרתי לה, אמא בבקשה תבדקי. והיא אמרה לי שהוא לא עונה, ושאחרים לא עונים, ושה-last seen שלהם בוואטסאפ הוא ב… סביב השעה עשר. ושאצל כרמל… אני זוכר… [צוחק] היא אמרה את זה אפילו באיזושהי סוג של ביקורתיות, שלכרמל אין את ה… את הפיצ'ר הזה של מתי… מתי ה last seen שלך,

הגר: כן,

גיל: זה דבר שאני מאוד, מאוד מזדהה איתו,

הגר: [מחייכת] כן,

גיל: אני לא רוצה שאנשים ידעו מתי הייתי מחובר לאחרונה. אבל ש… שגם היא בעצם לא זמינה. ומכל האנשים ששם, משום מה כתבתי לה וואטסאפ. ולא לאף אחד מהאחרים.

הגר: וואו.

גיל: לא לאלון, לא לכנרת, גם לא לאשל. אני בקשר טוב מאוד עם כנרת ואשל. א… ו… פוגש אותם כל הזמן, הם מגיעים למרכז, אמ… אנחנו רואים הצגות ביחד, וזה, זה הקשר העיקרי שלי. משום מה מי שכתבתי לה זה לכרמל. ושכתבתי שאני מקווה… אני יכול אפילו להסתכל מה כתבתי לה.

הגר: כן.

גיל: רגע, זה מעניין. "את בטח מקבלת הרבה הודעות עכשיו, אבל שולח לך חיזוקים מכאן".

הגר: [המהום התרגשות]

גיל: כי… [מגחך] פשוט ה… חברה שלה רונאל כתבה לי.

הגר: וואו.

גיל: והיא… רונאל הייתה איתי בתיכון ועם… ועם כרמל בלימודים. והן חברות ממש טובות. והיא כתבה לי, אומרת לי, אני… תשמע, לא רוצה להלחיץ אותך אבל… אבל כרמל לא עונה לנו וזה לא דבר רגיל. וזה בעצם מה שלדעתי עשה לי את ה… את הטוויסט הסופי שיכול להיות שמשהו לא בסדר במשפחה שלי.

הגר: [המהום האזנה]

גיל: והרגע שהבנתי שהיא… שהיא פתאום לא כאן, אני חושב, זה כשאשל סיפר לנו שהוא ראה שלוקחים אותה. אבא שלה, הוא ראה את זה. אין שאלה לגבי זה.

[מוזיקת רקע שקטה]

הגר: אתה אמרת לי קודם, אה… היא החטופה הכי מגניבה בשבי.

גיל: כן, נכון. [מחייך]

הגר: אז… כן. עכשיו זה הזמן להסביר. [צחוק רך]

גיל: קודם כל מי ש… רונאל, ולי, וליאת, ואורלי ו… כל השמות של החברות שלה, עשו ביחד פלייליסט של השירים, גם שירים שהיא אוהבת וגם שירים שהייתה שולחת לאחרים. יש לה מין מנהג כזה שזה, לא… זה מנהג שגם לי יש, אבל לא ידענו שיש לנו אותו במקביל,

הגר: [המהום האזנה]

גיל: לשלוח מידי פעם שיר לחבר או חברה ש-made me think of you.

הגר: [המהום הבנה]

גיל: והפלייליסט הוא… הוא עם טעם מאוד מאוד ספציפי. הוא מאוד מגניב. ולא…

הגר: דוגמא? אתה חייב לתת לי.

גיל: לא לכולם… וואו זה שירים שאת חלקם את לא… את לא מכירה בכלל.

הגר: סיקרנת.

גיל: בוא נראה… Carmel's playlist… הנה.

[מתחילה מוזיקת רקע]

גיל: זה מתחיל ברימון, ובגיא גרבר,

הגר: [המהום הבנה]

גיל: אה… אריקה באדו, obviously. טונה זה כאילו הכי… זה הכי מיינסטרים בתוכו. אבל גיגי שאני לא יודע אם את מכירה אותו, יש בילי אייליש שהכניסו לה שאני אפילו לא בטו… גם זה יחסית מיינסטרים בין כל הדברים האחרים.

הגר: כן. וואי אבל נשמע…

גיל: זה, באמת…

הגר: … משובח ומצוין.

גיל: חד משמעית.

הגר: [המהום הסכמה]

גיל: אמ… וזה…אני…זה מה שהופך אותה לבן אדם, אמ… חלק ממה שהופך אותה לבן אדם מגניב. היא תל אביבית, זאת אומרת היא גדלה בקיבוץ, אבל לא מאוד התחברה לחיים בקיבוץ. ובשלב מאוד מוקדם עברה, אה… והייתה בתל אביב וגם הייתה שכנה שלנו. מה שכאילו… אנחנו הבני דודים התל אביביים והיא עכשיו גרה בתל אביב, אז זה כאילו, גם חלק מהחיבור. הייתה פוגשת את אחותי ב… באוטובוס במקרה. אמ… ו… ובגלל זה גם, יש בזה משהו כמעט… כמעט אירוני שהאירוע הזה קרה לה בקיבוץ. ומקשר… היא עכשיו כרמל מבארי. והיא לא כרמל מבארי. [מחייך]

הגר: כן.

גיל: היא לא. היא… המון דברים שנדבקו בתוך זה, זה לא ממש היא.

הגר: כן.

גיל: היא משהו אחר.

הגר: כן.

גיל: וכרמל היא בהרבה דברים משהו אחר. אני חושב שיש אנשים שרואים… אנשים התחברו אליה ספציפית, כי… כי הם רואים את זה בה. ש… שהיא לא משהו… היא לא משהו רגיל.

הגר: [המהום הבנה]

גיל: והיא גם בן אדם כל כך אוהב, וכל כך פתוח, ועם כל כך הרבה יכולת ל… לתקשר עם אנשים בשפות שונות, מתרבויות שונות, וזה… שכשהיה בקבוצה של החברות שלה, אמ… אני… אני שם, אני בתוך הקבוצה. והתחיל שיח בין החברות, על מה… איך אנחנו מדמיינות אותה עכשיו. ואלה מורק, חברה שלה כבר הרבה זמן, כתבה שהיא מדמיינת אותה בטח עם ילדים שם, ומצליחה לדאוג להם. ושהיא זאת שבטח מסדרת עניינים עם ה… עם השובים ואפילו יושבת איתם לסיגריה ומדברתי איתם על עתיד האזור, ועל זה שבעצם הכל יכול להיות פה סבבה, וכאילו כזה לוקחת את העניינים לידיים. ואני זוכר שקראתי את זה ואמרתי לעצמי, אוקיי, סליחה, אבל לא. [מחייך]

הגר: [המהום מחוייך]

גיל: לא יכול להיות. לא יכול להיות שזה המצב, זה נראה כמו פנטזיה.

הגר: כן,

גיל: אבל אז כשחזרו החטופים שחזרו, וסיפרו לנו, הם סיפרו משהו כזה. הם סיפרו שהיא דאגה להם גם אל מול השומרים.

הגר: וואו. [לוחשת]

גיל: וסיפרו שהיא עשתה איתם מדיטציה ויוגה, ודאגה להם. והצליחה להיות מרפאה בעיסוק ב… במקום הכי חשוך ולמצוא את הדרך להיות חזקה בשבילם ובשביל עצמה. שאלה דברים ש… שאני הרגשתי שהם קיימים רק בפנטזיה, ופתאום מסתבר שהיא… שהם גם קורים במציאות הדברים האלה. [מחייך]

הגר: שיואו.

גיל: וכנראה ש… לא רק הסיוטים הכי שחורים שלנו יכולים פשוט ל… להתגשם במציאות, הסיוטים הכי אפלים. אלא גם… גם ה… גם הדברים הטובים שאנחנו חולמים וחושבים על אותם… גם הם יכולים פתאום להתגשם. ולפעמים זה ממש באותו הרגע. ברגע שבו הדברים הם בנקודה הכי חשוכה שלהם, גם מתפרץ פתאום איזה משהו שיכול להיות אור חיובי. וזאת… זה באותה נקודת קצה. ואני לא חושב… זה דבר כל כך מתאים לכרמלי שזה יקרה לה, ושגם היא תעשה אותו במודעות ובידיעה שגם יכול להיות שככה היא מעבירה את המסר לנו.

הגר: וואו.

גיל: וא… אני זה הכי מהבחינה הזאת זה הכי טוב שיכולתי לדמיין. רק… רק, אוקיי, כבר קיבלנו את הסיפור הזה, הכל כך מעצים. עכשיו רק תחזירו אותה בבקשה, כדי שנוכל לדבר על זה איתה.

הגר: [המהום האזנה] שאלה נוספת. אמ… החזרה של ירדן,

גיל: [המהום האזנה]

הגר: היא… היא שינתה משהו בפרספקטיבה, אני מניחה, שלך, כלפי המצב, כלפי השבי, כלפי התנאים? כאילו איך זה השפיע עליך? כי אני… זאת אומרת, זה כמובן האושר הכי גדול שיש אבל אני מניחה שזה לצד גם טלטלה מאוד גדולה.

גיל: כן. אני חושב שעד שנחתמה העסקה הראשונה, סוג של פעלנו אל הלא נודע. זאת אומרת, ניסינו לעשות הכל כדי שיקרה משהו שיחזיר אותם הביתה, וכדי שהם לא… לא יקרה הדבר הנורא והן יהרגו שם. אבל לא ידענו. לא היה א' שמוביל לב' שמוביל לג' שבסופו הן חוזרות. אֶה… ואז נחתמה העסקה. והעסקה בהתחלה הייתה רק ילדים והאמהות שלהם. וגם כרמל וגם ירדן אין להם ילדים בשבי. אמ… ובפעימה השישית ירדן חזרה. וזה התחיל מזה שאני לא ידעתי… לא רק אני, כולנו. לא ידענו מה יחזור. זאת אומרת, באיזה מצב היא תהיה. יכול להיות שהיא תהיה הרוסה. יכול להיות שהיא תהיה פצועה. יכול להיות ש… הכל. ופתאום חזרה בסדר. ובזה יש משהו שאומר כזה וואו! יכול להיות שגם… שגם כרמל תחזור בסדר. יכול להיות. אבל גם, שזה אמנם המצב עכשיו. אבל יש כבר כאלה שנכנסו לשם בחיים ולא יחזרו משם. וזה אולי היה… זה אולי היה אחד הרגעים המטלטלים הנוספים שרציתי גם לומר עליהם קודם, ה…

הגר: [המהום הבנה]

גיל: זה הייתה ה… הפגנה ביום המאה, אה… באוניברסיטת תל אביב. אני דיברתי ואחריי דיברה מרב סבירסקי.

[קולות מתוך ההפגנה :"את כולם! עכשיו! את כולם! עכשיו!]

גיל: ומרב ואני לא הכרנו קודם בכלל, אבל… אבל נקשר בינינו משהו ב… בכמה שבועות האלה או חודשים של המאבק. והיינו ביחד בכנסת, וביחד בהפגנות, ו… היה בינינו סוג מסוים של חיבור. והיא נאמה אחריי והיא… היא אמרה: אתם מדברים על 'לא בכל מחיר' אבל איזה מחיר יקר יותר מזה שאח שלי ימות שם? וכנראה שברגעים שבהם… ממש ברגעים שבהם היא נאמה את הנאום, ירו באח שלה בשבי. ואיתי… נודע כבר, התפרסם סרטון מזעזע, ו… שהוא… שהוא נהרג בשבי. מבינים שכנראה זה היה אמ… השובים שלו ירו בו כי הם חששו שעומדים… שעומדים לנסות לחלץ אותו. מה שלא בטוח שהיה נכון, אבל… אבל זאת כנראה הסיבה שהוא… שהוא נהרג, הוא נרצח שם. ושם, פתאום נחתה הידיעה, שלא חשתי אותה באופן כל כך אינטנסיבי לפני כן. שזה באמת יכול להסתיים בכל רגע, רע מאוד מאוד. מאוד מאוד.

הגר: כן.

גיל: ושבכל רגע יכולה גם לא לחזור. וזה המתח בין שני הדברים האלה, הוא שאם עושים… אם עובדים נכון, אם עושים מהר, אם חותמים על… על עסקה שתחזיר אותם, אז… אז ירדן יכולה לחזור ולגפן תהיה את אמא שלה. ואלה חמישים וארבעה ימים קשים ולא קלים, שאפשר כנראה ל… להתמודד עם ההשלכות שלהם כל החיים, אבל… אבל זה נגמר בסוף טוב. אבל גם שב… ממש במרחק נגיעה משם יש את ה… את התסריט הזה שבו זה מסתיים הכי רע שיכול להיות.

הגר: כן.

גיל: וגם איך אנחנו… איך נסתכל על עצמנו במראה ואיך נדבר אחד על השני בתור משפחה, אם… אם בסוף של האירוע הזה נדע שיכולנו לעשות עוד משהו. משהו. אני לא יודע אפילו מה. אבל אולי… אולי אם היינו צועקים חזק יותר איפה שהוא או… או ישנים עוד לילה במאהל, או מתראיינים עוד ראיון אחד, או… או נוסעים את הנסיעה הזאת ל… לאנשהו שהציעו לנו ו-ויתרנו עליה,

הגר: יא.

גיל: כי אם היינו עושים את הדבר הקטן הזה אז כרמל הייתה פה איתנו, ועכשיו… ועכשיו היא לא. פתאום כובד האחריות הזאת, עלינו, הוא פתאום גדל.

הגר: כן.

גיל: ואני חושב שברגע הזה גם רמת ההתגייסות של כולנו קצת עלתה.

הגר: כן.

גיל: זאת אומרת, אמרנו, אנחנו חייבים לעשות משהו. זה באמת דבר… זה באמת,

הגר: כן,

גיל: בידיים שלנו. וזה לא רק בידיים שלנו בסוף. כי אנחנו לא כל יכולים.

הגר: כן.

גיל: אבל… אבל זה שם אותנו במצב של… אין… אין שום דבר,

הגר: כן,

גיל: שנכון ואפשרי להתעסק בו בכלל במצב הזה. יש רק ורק את זה. וכשירדן חזרה וממש באולפן כשראיתי אותה יורדת וכשרוני אחותה כתבה לי בוואטסאפ: זיהינו, זיהינו שזאת היא! אֶה… אז שברתי את ה… את הדיסקית שלי והשארתי… ומאז אני מקבל את זה כל הזמן שאלות למה הדיסקית שבורה. כי זה משהו שגם קצת מאיים על אנשים.

הגר: [המהום הסכמה]

דיל: דיסקית שבורה זה גם גורל…

הגר: [המהום הבנה]

גיל: … קשה. אבל מבחינתי זה באמת חצי מהמשימה הושלמה,

הגר: כן.

גיל: וחצי עדיין שם. וגם זה… זה מזכיר את מה שעלול לקרות אם אנחנו לא נשלים את החצי הזה. ואני מרגיש שזה עלינו.

הגר: כן.

גיל: זה באמת באמת עלינו. כי אם אנחנו לא היינו מתחילים בכלל לגעת בזה, לא… אפילו חטוף אחד לא היה חוזר. לפעמים גם יוצאים נגדנו, זה… אני לא יכול להתחרט על זה שאני עושה את זה. כי מבחינתי אם לא היינו עושים את זה, ירדן לא הייתה בבית. והילדים שעכשיו בבית, לא היו בבית. ואם אנחנו לא נעשה את זה, גם כרמל לא תהיה. וזה לא רק שזה ייקח עוד זמן, שזה זמן ש… שקורע את הנפש שלה שם, כנראה. אלא גם באמת מעמיד אותה בסיכון. ואני… אני לא יודע איך אנחנו נחיה אם היא לא תחזור בחיים. אני לא יודע.

הגר: זה גם עובר בראש, התרחיש הזה?

גיל: אני חושב שהדחקתי אותו תקופה, עד שהגיע… עד… עד שהגיע הסרטון עם איתי סבירסקי. שמשהו בו פתאום הפך את זה ל… לאיום קונקרטי מאוד מאוד מאוד, אמ… ולחשש הזה שהסרטון הבא יהיה סרטון שפתאום גם היא תופיע בו. זה הדבר שאנחנו… שאני הכי לא רוצה לראות.

הגר: אם כרמל שומעת אותנו עכשיו, מה דעתך? מה היית אומר לה?

גיל: הייתי אומר לה שאני ממש מצטער שזה לוקח לנו כל כך הרבה, ש… אני קיוויתי שזה יקרה קודם. אבל שאנחנו עושים הכל, באמת, באמת עושים הכל. ושכל החברות שלה וכל המשפחה שלה עזבה את הכל, ורואה רק אותה מול העיניים, כל יום. כל יום. אני לא יודע על מה את חולמת שם, ועל מה את חושבת, ועל מי את חושבת כשאת עושה דמיון מודרך על הרגע שבו תצאי. אבל שתדעי שגם אנחנו שאוהבים אותך ומחכים לך, וגם המון אנשים שלא הכירו אותך בכלל, ו… והפכו אותך לאיזה סוג של סמל או איידול בשבילם, מבחינתם ברגע שאת תצאי זה יהיה הדבר הכי משמח בעולם. ולא רק שהם מחכים לזה. הם גם מקדמים את זה, וגורמים לזה לקרות ו… אומרים במקרים כאלה, תהי חזקה. אני לא יודע מה זה להיות חזקה במצב שבו את נמצאת. לא הייתי שם אף פעם. אני הייתי רוצה שתאפשרי לעצמך להיות חלשה לכמה רגעים. וגם רגע לרחם על עצמך, כי את במצב נורא. המצב הוא קשה, [מתחילה מנגינת רקע שקטה] אבל לדעת שאנחנו פה בחוץ עושים כל מה שאפשר. כל מה שאפשר. וכשאנחנו חושבים שיש עוד משהו לעשות, אנחנו עושים גם אותו, כדי שתצאי מהמצב הנורא הזה.

הגר: [לוקחת אויר] וואו, גיל.

גיל: כן.

הגר: לא יודעת איך לסיים. אני כל כך מודה לך, על השיחה המדהימה הזו, והכואבת והמורכבת, אה… שגם נתנה לי כוח. הרבה מאוד כאב אבל גם הרבה מאוד כוח. אז… אז ממש תודה על זה.

גיל: תודה.

הגר: וזו הייתה אסיפת הורים. בואו לעקוב אחרינו באפל, ביוטיוב או בספוטיפיי, אם עדיין לא עשיתם את זה. אנחנו מחכים לכם. מוזמנים לדרג אותנו, או להגיב לנו. ואת אסיפת הורים אפשר למצוא כמובן גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד וברכב.

תודה גדולה לעורכת שלנו עדן דוידוב על הסאונד והמיקס אביב ליבוביץ'.

אני הגר כוכבי, ניפגש בפרק הבא של אסיפת הורים.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

7 views0 comments

Comments


bottom of page