top of page

הכותרת - האיחוד שיכול לסייע גם ליום שאחרי המלחמה

בעיצומה של המלחמה ברצועת עזה הושק לא רחוק מרפיח "איחוד השבטים הערבים", מהלך חדש של הממשל בקהיר להפוך את סיני משטח הפקר לאזור משגשג ובטוח. איך מצרים איבדה את השליטה בחצי האי? האם צריך לחשוש ממיליציה חמושה חדשה באזור? ואיך זה ישפיע על עזה ביום שאחרי המלחמה?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/06/2024.

קריינית: אתם מאזינים ל-"Ynet פודקסטים".

[הקלטה של גלים בים]

שרון: עבור רבים מהישראלים חצי האי סיני הוא יעד קסום ונוסטלגי בו דיונות צהובות, מי טורקיז וקצב חיים אחר. עבור המצרים כבר שנים ארוכות מדובר בחבל ארץ שכוח אל, שהסב לא מעט כאב ראש ל-א-סיסי, מנהיג מצרים. מאז הסכם השלום עם ישראל, בו התחייבו המצרים להעדר נוכחות צבאית, חצי האי הפסטורלי הפך לסוג של מערב פרוע של פשע וטרור.

[הקלטה]

News Anchor: “A sign of trouble on the horizon. This is the view of north Sinai from Gaza. Hours of intense clashes between Egyptian security forces and Islamic State, have left dozens of competence and civilians dead”.

שרון: מצרים נלחמה קשות בתופעת הבדואים שחברו לדאעש, ואפשר לומר שכיום האזור נקי. איך רתם א-סיסי את השבטים הבדואים להצלחת המשילות? מי הוא איש העסקים החזק ביותר בחצי האי? וכיצד מהלך איחוד השבטים קשור למלחמה בעזה? אני שרון כידון, וזאת "הכותרת".

[הקלטה - איש נואם בערבית]

שרון: ד"ר אופיר וינטר, מומחה למצרים וחוקר בכיר ב"מכון למחקרי ביטחון לאומי", ה-INSS, באוניברסיטת תל אביב, שלום לך.

ד''ר וינטר: שלום שרון.

שרון: בזמן שאנחנו עסוקים אצלנו במלחמה בעזה ובגבול הצפוני, לא שמנו לב, אבל ב-1 במאי, ממש מעבר לגבול המצרי של רפיח, הייתה חפלה לרגל אירוע היסטורי, ואני מבינה שאתה אפילו הוזמנת.

ד''ר וינטר: לצערי הפעם לא הוזמנתי, אבל נכון. קרה מה שאפשר לכנות אותו "אירוע הקמת איחוד השבטים הערביים". זה קרה בכפר בשם אל עג'רה, שנמצא בצפון סיני, לא רחוק מהגבול אל ישראל, ושם הוכרז על הקמת גוף בשם "איחוד השבטים הערביים". זה קרה בתחילת מאי, וזה עורר מיד הרבה תהיות לגבי הסיפור שעומד מאחורי הקמתו של אותו איחוד, ובאמת במסיבה גדולה, ובהשתתפות בני השבטים בסיני.

אז נתחיל אולי קודם כל עם כמה עובדות שאין לגביהן ויכוח: בסיני חיים, פחות או יותר, 600,000 איש, רובם הם בדואים, אנשי השבטים, יש שם עשרות שבטים, השבט הגדול ביותר הוא שבט התראבין, יש שם גם את שבט ארמילאת ושבט א-סווארכה, רובם מרוכזים בצפון סיני, וזה באמת עורר תהיות רבות לגבי מה הסיפור שעומד מאחוריו, לא רק כאן בפודקאסט, אלא גם בכלל במצרים, שעלו לא מעט שאלות בסיפור הזה.

קודם כל מדובר בגוף שמורכב ממספר שבטים ברחבי מצרים, חלקם מחצי האי סיני, אבל חלקם גם מהחלק המערבי של מצרים, ממצרים העליונה, שנקרא סעיד, וממצרים התיכונה.

עובדה שנייה היא שמי שעומד בראש הגוף הזה הוא אדם בשם שייח אבראהים אל-ערג'אני, שהוא איש עסקים רב השפעה במצרים, ובעיקר בסיני, מראשי שבט התראבין, תכף בטח נרחיב עליו גם כן את הדיבור, ויש לו שני סגנים ממחוזות נוספים במצרים, מטרוח וסוהאג, שזה מחוץ לסיני, ועובדה שלישית זה שהאיחוד הזה הוכרז בכפר בשם אל-עג'רה, שזה בצפון סיני, לא רחוק מהגבול עם ישראל, והכפר הזה עתיד להפוך לעיר שתקרא על שמו של לא אחר מנשיא מצרים, עבד אל פתאח א-סיסי. ועוד דבר לגבי א-סיסי, הוא גם נשיא הכבוד של איחוד השבטים הערביים. ופה אולי את מתחילה לקבל תשובה, אולי שאלת השאלות, והיא מה המטרה של הגוף הזה?

שרון: אתם בטח גם שואלים את עצמכם, למה אירוע כמו איחוד השבטים הערביים באיזו עיירה מדברית נידחת בסיני הוא כל כך חשוב? והתשובה היא שהבדואים של סיני עלולים לקבל את המושכות על עזה, וליצור במצרים מדינה בתוך מדינה, דמיינו את הפזורה בנגב אצלנו הופכת לרשות הבדואית.

ד''ר וינטר: אז באמת יש שאלה גדולה לגבי מה המטרה של הגוף הזה, האם הוא מאתגר את המדינה המצרית כשהוא מדגיש זהות שבטית ערבית, לפי השם שלו, "איחוד השבטים הערביים", לפני הזהות הלאומית המצרית או שהוא דווקא פועל בחסות הסדר המדיני במצרים, וממלא כל מיני פונקציות שתומכות בסדר של המדינה המצרית. אז להערכתי האפשרות השנייה היא הנכונה, כלומר, זה לא גוף שבטי אותנטי שצמח מלמטה, מהשטח, אלא מדובר בגוף שהוא לגמרי פרו ממסדי, יציר כפיו של המשטר המצרי, והייעוד המוצהר שלו הוא לאחד גורמים שבטיים במצרים במסגרת שתתמוך ביעדים של המשטר המצרי, וספציפית בהקשר של המלחמה שמתרחשת בעזה. אז מה בעצם אותם היעדים שהשבטים נדרשים לתמוך בהם? כאן זה כבר נהיה קצת יותר מעורפל.

היעד הראשון זה להעניק גיבוי עממי, שבטי, להתנגדות הנחרצת של מצרים למזימה של ישראל, לכאורה, לגרש את אזרחי עזה לסיני. יש במצרים קונספירציה שזה מה שישראל מנסה לעשות, לפעמים גם טוענים שחמאס והאחים המוסלמים מבקשים לפגוע בגבולותיה ולפתור את הבעיה הפלסטינית על חשבונה של מצרים.

אז בחיבור הזה שמציע האיחוד בין שבטים בסיני לשבטים בשאר מצרים, מחוץ לסיני, יש גם איזשהו מסר שהשבטים הסינאווים הם בעצם חלק ממכלול שבטי מצרי רחב יותר, וחצי האי סיני הוא איבר בגוף המולדת המצרית שאי אפשר לקטוע אותו מהמדינה ולהקים עליו את אותה מולדת חלופית לפלסטינים.

יש עוד הסבר שראיתי בכתבה ב"אל-ערבייה", ששם טוענים שהאיחוד הוא בעצם תגובה לאירועים שקרו בכלל בישראל. אנחנו, גם כן, לא כל כך שמנו לב לזה, אבל פוליטיקאים ואנשי צבא ישראלים ביקרו ברמדאן האחרון אצל שבטים בדואים בנגב, שבטים שקשורים גם לשבטים שקיימים בסיני, והשתתפו בארוחות שבירת צום, מה שנקרא "אִפְטׇאר". אז לפי הגרסה הזאת, האיחוד של השבטים הערבים נועד להעביר מסר שהשבטים בסיני נאמנים לקולקטיב השבטי שקשור למדינה המצרית ולא לאחים שלהם מעבר לגבול בישראל.

ואולי הסבר אחרון שצריך להציג, שגם כן עולה בתקשורת הערבית והמצרית, הוא יותר קונספירטיבי, הוא אומר שהמשטר המצרי מבקש לייעד לאיחוד השבטים הערבים תפקידים שהוא עצמו לא מעוניין למלא. למשל, לבלום בכוח פליטים פלסטינים, אם וכאשר הם ינסו לחצות את הגבול מעזה למצרים. אז לפי התיאוריה הזאת, שלי אישית נראית מרחיקת לכת, המשטר במקרה כזה יוכל לטעון שמדובר בתגובה של האוכלוסייה המקומית ובעצם להסיר מעצמו חלק מהאחריות.

שרון: אז אולי אני אשאל אותך, כשאנחנו מדברים על הכוחות של איחוד השבטים הערבים בחצי האי סיני, אנחנו מדברים על כוחות חמושים?

ד''ר וינטר: אז זו באמת שאלה סופר רגישה. האם מדובר במעין יחידה של צבא מצרים, או כמו שיש כאלה שטוענים, "מיליציה", שפועלת מחוץ למונופול של המדינה המצרית, על השימוש בכוח? אז יש כאלה שחוששים וטוענים שכן. אבל כל הדוברים הרשמיים, גם של המשטר המצרי וגם של האיחוד, מכחישים את זה בתוקף ומדגישים שהאיחוד הוא אגודה אזרחית, לא חמושה, שכפופה לחוק המצרי, ומההיכרות שלי עם השלטון במצרים זה באמת לא נשמע כל כך סביר שתתאפשר פעולה של גורם אוטונומי, חמוש, מחוץ לשליטה של המדינה.

[מוזיקה]

שרון: אז בואו ננסה להבין כיצד הגענו למצב שבו השלטון המצרי נאלץ לשים את השבטים הבדואים כאנשים שלו על הגבול. בהסתכלות אחורה על חצי אי-סיני.

[הקלטה]

News Reporter: “It's a day the Egyptians have waited more than 20 years to see. Total Israeli withdrawal from Sinai with a handing back of a tiny piece of land called “Taba”.”

שרון: אנחנו הרי עזבנו אותו בתחילת שנות ה-80, ומאז כל מי שביקר שם יודע - הבדואים מנהלים את המקום. וזה, כמובן, בא לידי ביטוי גם במחסור בשלטון חוק, בצמיחה של הטרור, ובמילים אחרות, שטח הפקר. איך קרה שמדבר סיני הפך למערב הפרוע?

ד''ר וינטר: חצי האי-סיני חזר למצרים במלואו, למעט טאבה, כמו שאנחנו זוכרים, באפריל 1982, אחרי הסכם השלום עם ישראל, ומצרים, עד היום, חוגגת כל שנה באפריל "חג שחרור סיני", אבל יש איזשהו פער במצרים ש… פער שהתגבש לאורך השנים, בין הפולחן הטקסי של סיני למה שמושקע שם בפועל, למרות הגודל של סיני, שהיא פי שתיים וחצי מישראל, היא נחשבת ל… אפשר להגיד, חצר אחורית מוזנחת של מצרים, מעין פריפריה של הפריפריה, והמצב הזה גם משפיע על הקשרים בין המשטר המרכזי לאוכלוסייה.

הבדואים בסיני סובלים במשך שנים מאפליה, הם פיתחו ניכור כלפי המשטר, ולכן גם פנו לאורך השנים לאפיקי פרנסה לא חוקיים, לא לגאליים, כמו הברחה וגידול של סמים, והתשתיות האלה, הלא חוקיות, בהמשך גם התגלגלו להברחות של נשק, גם בין סיני לעזה, גם בין סיני לישראל, ושימשו תשתית לפעילות טרור. אולי איזושהי אנקדוטה שלא רבים יודעים, זה שענף הסחר המרכזי בין ישראל למצרים, לאור השלום הקר, זה הברחות. הברחות מעל הגבול בנגב. בזמנו ההערכה הייתה שהיקף ההברחות מגיע למשהו כמו ארבעה מיליארד שקל בשנה.

זה באמת היה המצב שם, שהאוכלוסייה סבלה מהדרה ומאפליה ופיתחה את הניכור. צריך להגיד שא-סיסי מנסה לעשות איזשהו תיקון בעניין הזה. בנאומים שהוא נשא בשנים האחרונות הוא אפילו התנצל על ההזנחה שממנה סבלו תושבי סיני תחת משטרים קודמים, ואני חושב שהוא הגיע למסקנה, שהיא מסקנה נכונה, שכדי לייצר יציבות בסיני ולהרחיק את האוכלוסייה הבדואית מהתמיכה בטרור ומהפשע, אי אפשר להסתפק רק בפעולות סיכול צבאיות אלא יש איזושהי פעולה משולבת שכוללת גם פיתוח של תשתיות, כמו חשמל, מים, תעבורה, מגורים, לטובת התושבים. מקימים להם מוסדות השכלה גבוהה, ומנסים גם לייצר יותר מקומות תעסוקה, כשהמטרה, גם דרך האיחוד שהזכרנו וגם דרך המאמצים שנערכים שם לאורך השנים האחרונות, זה לגרום לבני סיני להרגיש, כאמור, גם הבנים של מצרים.

אני, אישית, ביקרתי לפני שנתיים במוזיאון שנפתח בשארם א-שייח בשנת 2019, והשבטים הבדואים מוצגים במוזיאון הזה, שמציג את כל התרבות המצרית, כחלק מהפולקלור הלאומי של מצרים. לא כמשהו שהוא זר למדינה המצרית.

[הקלטה]

Anwar Sadat: “Let there be no more wars and bloodshed between Arabs and Israelis. Let there be no more suffering or denial of rights”.

שרון: אז למעשה הסכם השלום עם ישראל בעצם תרם, במידה מסוימת, למצב הזה של אזור שכוח אל שאף אחד לא נמצא בו, משום שסוכם שלא תהיה עוד נוכחות צבאית מצרית בסיני, אלא רק פיקוח משטרתי. אז למעשה, אם ישראל לא ממש נמצאת שם ומצרים לא ממש נמצאת שם, אז אנחנו יודעים איזה כוחות נכנסים לשם.

ד''ר וינטר: תראי, צריך לדייק. חצי האי סיני אכן מפורז, בהתאם לנספח הצבאי להסכם השלום בין ישראל למצרים, והוא מחולק לארבעה אזורי פירוז, שיש גם כוח משקיפים בינלאומי שמפקח על יישום ההסכם, ה-MFO, ואכן באזור שסמוך לגבול נכנסים, לפי הסכם השלום, שגם תוקן ב-2005 סביב ההתנתקות, רק שוטרים מצרים, ב-2021 גם אישרו להם להכניס כלים כבדים יותר, משוריינים, לאזור הזה, בכמות מוגבלת, אבל לאורך רוב שנות השלום, גם כשהמשילות המצרית באמת הייתה מוגבלת, סיני לא היה מקור לטרור, לא על מצרים ולא על ישראל. הגבול הארוך בין המדינות, משהו כמו 245 קילומטרים, היה בדרך כלל שקט. המצב הזה השתנה, בעיקר בשני העשורים האחרונים, צריך להגיד שלפי נתונים רשמיים של מצרים מעל 3,300 אנשי ביטחון מצריים נהרגו בעשור שעבר על ידי הטרור, ויותר מ-12,000 נפצעו קשה. אלה היו שנים באמת מאוד קשות, שהמשטר רק לאחרונה הצליח, אפשר להגיד, להתגבר על הבעיה ולהכיל אותה ולהוריד את היקף הטרור למצב הרבה יותר נסבל מבחינתו, למציאות יותר משופרת, והוא מנסה לשמור עליה.

שרון: כן, אז הזכרת באמת את המחיר הכבד ששילמה המשטרה המצרית בגלל אירועי הטרור, אבל מה בעצם הביא לעלייתם של ארגוני הטרור בסיני, ומה המשמעות של זה הייתה עבור ישראל, שבעצם דאעש התבססו שם בשבטים בדואים באזור?

ד''ר וינטר: כן, אז היו כמה נקודות מפנה חשובות בהתעוררות הטרור בסיני. אחת הייתה ההשתלטות של חמאס על רצועת עזה ב-2007…

[הקלטה]

News Reporter: “With gun fire, a takeover of Gaza by Hamas may be near. and Fatah saying Hamas is executing its fighters, killing them in front…”

ד''ר וינטר: …שבעקבותיה גם מצרים וגם ישראל הטילו סגר על הרצועה, ובאותה תקופה גברה תופעת ההברחות. עיקר הקושי, כמו שאנחנו מכירים, נוגע לציר פילדלפי. זה אותו מסדרון של 13 קילומטרים, ברוחב של כמה מאות מטרים, שמבדיל או מפריד בין עזה למצרים. הוא הוקם ב-1982 עם הנסיגה הישראלית מסיני, ושם פעלו מאות, ויש אומרים אפילו יותר מכך, מנהרות, לאורך העשור הקודם. מצרים ניסתה לעשות כל מיני דברים כדי להתמודד עם זה: להקים קיר פלדה בעומק האדמה ב-2009, זה לא כל כך עבד, אז חמאס חפרו מנהרות עמוקות יותר. בהמשך מצאו פתרונות יותר טובים.

עוד נקודת מפנה הייתה "האביב הערבי", שהתחיל במצרים בינואר 2011…

[הקלטה. ברקע נשמעים קולות מחאה בערבית]:

News Reporter: “After Tunisia, it was Egypt's turn to experience the vibrations of the “Arabs Spring”. On January 25, 2011, thousands of Egyptians pointing to Cario, on the so-called day of rage, to protest against president Hosni Mubarak”

ד''ר וינטר: …וערער את היציבות במצרים, הוביל לשנים של אנרכיה וטרור, בעיקר בצפון סיני. בנוסף לזה, באותה תקופה, הברחות האמל"ח התעצמו, בעקבות מלחמת האזרחים בלוב, שיצרה מעין קו אספקה בחסות האנרכיה הביטחונית מלוב ועד מצרים, כשבתקופות האלה עזה משמשת מעין עורף לוגיסטי לטרור שהשתולל בחצי האי סיני, טרור של לוחמי דאעש. כשמצרים יצאה, בעקבות הפגיעות הקשות שהיא ספגה, למלחמה קשה נגד הטרור, השמידה, לדבריה, מעל 1,500 מנהרות הברחה, יצרה באיזשהו שלב אפילו אזור חיץ בגבול, בצד המצרי של גבול עזה.

שרון: ואנחנו הגענו למצב היום שבו אפשר להגיד שמיגרו את הטרור. ברור שגם לשבטים הבדואים היה חלק בזה. אז בעצם איך מתרחש התהליך הזה שבו אפשר להגיד שסיני נקיה מטרור?

ד''ר וינטר: צריך להבין שהטרור בסיני, מי שעמד מאחוריו בתקופות הקשות, 2013 עד 2017, אלה היו קבוצות מקומיות. זה לא דאעש של מהגרים כמו שהיה בסוריה ובעיראק אלא שבטים מקומיים שנשבעו אמונים לדאעש, הקימו את מחוז סיני, ושמו להם למטרה, כמו שאמרנו, את כוחות הביטחון המצרים, שנהרגו בהמוניהם דרך מארבים, מכוניות תופת, פיגועי ירי, פשיטות על בסיסים ומוצבים של הצבא המצרי. אז אם נחזור לעניין השבטים, אז אי שם, באמצע העשור הקודם, 2014-2017, לאור הטרור המשתולל, השלטונות המצרים מחליטים לבחון דרכי מאבק חדשות. כאמור, הם מבינים שצריך להשיג את שיתוף הפעולה מצד האוכלוסייה השבטית הבדואית בסיני כדי למגר את הטרור, ואז המשטר מקים כבר קואליציה ראשונית של שבטים בדואים, שהמטרה שלה לסייע לו בלחימת הטרור נגד ארגוני הג'יהאד בסיני. הניסיון הראשון היה סביב 2014, והוא לא כל כך הצליח. ב-2017 נעשה ניסיון נוסף, שצלח יותר, לאגד את השבטים כדי לתמוך בצבא המצרי, כשבאפריל 2017, ארבעה שבטים, בראשם, שוב, התראבין, מכריזים על ברית נגד מחוז סיני, אבראהים אל-ערג'אני הוא אחד מראשי הברית הזאת, והם מסייעים למדינה המצרית להתמודד עם הטרור, ובדיעבד אפשר לומר שהגיוס של מה שנקרא אז "איחוד שבטי סיני", הביא לתפנית חיובית במערכה נגד הטרור. נכון שלא הייתה לשבטים הכשרה צבאית פורמלית, אבל הם כן יכלו לספק מודיעין טוב יותר, להסגיר מבוקשים, לחסום נתיבי הברחה, לאתר ולפרק מטעני נפץ, לפעמים גם לסייע בלחימה עצמה, כשהמשטר המצרי מעניק להם גם נשק, אבל גם מעניק מעטפת חברתית וכלכלית תומכת, שאותו אל-ערג'אני הוביל. צריך להגיד שלפי חלק מהדיווחים, לפחות חלק מהנשק הוחזר לרשויות המצריות עם השלמת המשימה והירידה בהקפי הטרור בראשית העשור הנוכחי.

[מוזיקה]

שרון: אז מי אותו אבראהים אל-ערג'אני, שמוביל את השבטים הבדואים בסיני ביד רמה? למה הוא יכול להיות איש המפתח שלנו, ביום שאחרי, בעזה, ואיך הוא יפתח ויפריח את סיני ממדבר שומם ומסוכן לאזור תיירות פופולרי, מלא במבקרים מכל העולם, והרבה יותר ישראלים?

כבר ממשיכים עם זה, בינתיים אנחנו מזמינים אתכם להיכנס לעמוד שלנו ביוטיוב, ספוטיפיי ואפל פודקאסט, ללחוץ על מעקב או follow ולדרג אותנו חמישה כוכבים.

[הקלטה - אדם דובר ערבית]

שרון: אז כפי שהזכרת, מי שמוביל את השבטים, את החמולות, וכיום הוא האיש החזק ביותר בסיני, הוא אבראהים אל-ערג'אני. רבים משווים אותו לפריגוז'ין, המנהיג של "כוח וגנר", שנהרג. איך הוא הגיע לעמדה הזו, ומה העסקים שלו בסיני ורפיח, שבעצם מבצרים את הכוח שלו?

ד''ר וינטר: באמת סיפור מדהים על אדם שישב בכלא המצרי בשלהי תקופת מובארק, ב-2009, על פגיעה שלו בשוטרים. האח שלו גם נהרג בידי כוחות הביטחון המצריים, ותוך עשור הוא הופך לאיש החזק של סיני. איש עסקים מצליח, מעין אימפריה כלכלית שמחובר לצבא, ויש שאומרים אפילו לארמון הנשיאות. הוא מכונה "המלך של מעבר רפיח", מי שמחזיק את המפתחות למעבר, והוא שותף עסקי וחשוב של המשטר המצרי בחצי האי-סיני, אולי הכי חשוב. אז איך קרה המהפך הזה בחיים שלו? זה בעצם שילוב של אינטרסים ביטחוניים וכלכליים. בהיבט הביטחוני הוא איש שבט התראבין, שהוא, כאמור, השבט הכי גדול בסיני. הוא נרתם ב-2015 לסייע למשטר המצרי במאבק בטרור. הוא היה אחד המנהיגים של "איחוד השבטים של סיני". הוא הפך ב-2022 לראש האיחוד הזה, שקדם ל"איחוד השבטים הערביים" ונחשב היום הגורם הדומיננטי באיחוד החדש, אבל האינטרס הכלכלי-עסקי היה לא פחות חשוב בסיפור של עלייתו של אל-ערג'ני. יש לו שתי חברות כלכליות, אחת נקראת "בני סיני" או בערבית זה "אבנה סינה", והיא מקדמת שורה ארוכה של פרויקטים של בנייה ופיתוח בסיני, החל מתשתיות תעבורה ועד לתיירות.

אחד המיזמים המעניינים שהוא בונה בשנים האחרונות נקרא "פרויקט ההתגלות", "תג'אלי". אני מניח שלא רבים שמעו עליו. המטרה של הפרויקט הזה זה לפתח תיירות דתית, רוחנית, סביב הר סיני או ג'בל מוסא. ככה זה נקרא, זה נמצא במרכז סיני ליד מנזר סנטה קתרינה שרבים אולי שמעו עליו או ביקרו בו, והמטרה היא למשוך מיליון תיירים בשנה למקום הזה, בעיקר צליינים נוצרים, וגם יהודים ימצאו שם אתרים כמו קבר אהרון, וא-סיסי ממש לפני כמה חודשים, הכריז על סוג של שחזור של מסלול יציאת מצרים. אז בני סיני בונים חלק מהפרויקט הזה, והם גם עוסקים לאורך השנים בשיקום עזה, אותה חברה של אל-ערג'ני, ומפתיחת המלחמה החברה לקחה על עצמה עוד ביזנס חשוב, וכנראה גם רווחי, שהוא העברת סיוע הומניטרי לעזה. אז זו חברה אחת של אל-ערג'ני.

יש לו גם חברה שנייה, חשובה, שנקראת "הלה". זה בעצם חברת תיירות שעובדת עם המודיעין המצרי ומתאמת בשנים האחרונות מעבר של אזרחים עזתים למצרים דרך מעבר רפיח. אז אם לפני המלחמה זה היה עסק שגלגל מאות דולרים לכל נוסע שעובר במעבר, מאז המלחמה מדובר על אלפי דולרים לראש, זה גם מעורר לא מעט ביקורת על הניצול של המצוקה של האזרחים שרוצים לצאת מעזה. אני חושב שעברו מעזה למצרים כ-100,000 איש במשך המלחמה, אז כנראה שהתגלגלו שם סכומים מאוד משמעותיים.

שרון: אז חוץ מהכסף, אם אני מבינה אותך נכון, אנחנו מדברים על אדם שכרגע, הסדר, שמירה על הסדר, היא אינטרס שלו, אבל גם אינטרס של א-סיסי. כלומר, בעניין הזה יש להם זהות אינטרסים, ל-א-סיסי לא אכפת שערג'ני מרוויח כסף, העיקר שיש לו שקט בחצי האי סיני.

ד''ר וינטר: נכון. אז באמת מה שנותן לערג'ני את הכוח שלו זה שהמשטר רואה בו בן ברית. הוא מסייע למשטר למשול בסיני, לאחד את הגורמים השבטיים סביב השלטון המרכזי, לחזק את היציבות הביטחונית שהייתה מעורערת בעשור הקודם, וגם לקדם, כאמור, אינטרסים כלכליים. וצריך להגיד, ערג'ני גם הרחיב בהדרגה את העסקים שלו מחוץ למצרים, עם גורמים במדינות כמו סעודיה, איחוד האמירויות, לוב, כווית, קטאר, כמובן עם רצועת עזה. הוא אפילו הסוכן של BMW, המכוניות. וצריך להבין, עכשיו, כשמעבר רפיח סגור לתנועה במהלך המלחמה והתיירות בסיני מתכווצת, גם ערג'ני ואנשיו נפגעים וגם המשטר המצרי, ויכול להיות שהפלטפורמה החדשה שהוקמה לו כראש איחוד השבטים הערביים, גם כן נועדה לפצות במשהו על זה ולאפשר לו למנף את המעמד שהוא רכש בסיני בקנה מידה ארצי גדול יותר.

שרון: אז לסיכום, איך אתה חושב שהסיפור הזה יבוא לידי ביטוי ביום שאחרי, מהצד הישראלי? כמובן, חוץ מענף התיירות שיתפתח, אלא דווקא בתחומי הביטחון, הכלכלה והיחסים עם מצרים. עוד לא ברור אם שומרים בדואים עם נשק יעמדו על ציר פילדלפי, אבל כן נראה שמדובר בהתחלה של מדיניות חדשה כלפי עזה וחצי האי. כבר לא שטח הפקר, כבר לא מערב פרוע, ואולי גם אוטונומיה לשבטים.

ד''ר וינטר: הנושא הזה של חלוקת נשק זה הימור. הימור שיש בצדו גם סיכונים, כלומר, המשטר לא ירצה שיסתובב נשק שנמצא מחוץ למונופול המדינתי, ויכול לשמש גם נגדו או לפיגועים אחרים. זה גם כמובן איזשהו סימן לחוסר משילות, וכנראה היום הדבר הזה כבר לא קיים. ההימור הזה הצליח בעשור הקודם, אבל לא נראה שהמשטר מנסה לחזור עליו באותה צורה, אלא הוא מקים את האיחוד הזה לאותן מטרות שהזכרתי קודם שהן יותר סמליות, יותר אזרחיות.

אין כאן אוטונומיה מינוס, אין כאן אוטונומיה מינוס לשבטים, אלא יש כאן שיתוף פעולה עם השבטים, ניסיון לרתום אותם לצידו של המשטר, שהדרך לעשות את זה זה יותר לדאוג היום לאינטרסים הכלכליים של סיני. למשל, תקציבי הפיתוח בסיני עלו מאוד, משמעותית, לאורך העשור הקודם. אם תיקחו את 2010 לעומת 2020, העלייה היא של 300 אחוזים. לפי פרסומים רשמיים מדובר בהשקעות של 11 מיליארד דולר, עם פרויקטים רחבים שכוללים תכניות לרשת כבישים, שמחברת את חצי האי סיני למולדת, מנהרות שנבנות תחת תעלת סואץ, יש פרויקטים של מגורים, כמו העיר רפיח החדשה, כל הפרויקטים של פיתוח בסיני הם רלוונטיים וחשובים, גם לישראל וגם לעזה. העתיד של עזה אחרי המלחמה יכול להשתלב בתוכניות פיתוח של מצרים בסיני, וזה גם יכול לסייע לישראל להתנתק מעזה ולאפשר למצרים לקחת יותר אחריות וגם לגזור קופונים כלכליים שהיא מאוד זקוקה להם.

יש מספר פרויקטים בסיני שיכולים להיות ממונפים לטובת עזה. למשל, הפיתוח של נמלי ים ותעופה באל-עריש, מתקנים להתפלת מים בצפון סיני, אין הרבה מים בעזה… תחנות כוח וחשמל. מצרים גם מעורבת בפיתוח שדה הגז בעזה, זה… הכל הופסק עם המלחמה, הזכויות עליו שייכות לרשות הפלסטינית וניתן גם להקים אזורי תעשייה משותפים מצרים-פלסטינים, שישמשו כמקומות תעסוקה, גם לאנשים בסיני וגם לאנשים בעזה, לייצר איזשהו מוקד למשיכת השקעות, אבל כמובן שכל התרחישים החיוביים האלה נשמעים כיום עדיין רחוקים מאוד, ויהיה קשה לפתח את התוכניות של הפיתוח ולרתום לטובתן גם השקעות ותרומות מהעולם, אם המצב הביטחוני לא ישתפר דרמטית ויתפס כיציב לאורך זמן.

שרון: אבל כן, כל אחד מאיתנו צריך להתחיל לזכור את השם, איברהים אל-ערג'ני, שאולי יוביל את סיני לעידן חדש.

ד''ר וינטר: אני חושב שהאיש הזה, יש לו מעמד מאוד חזק במצרים והוא מחובר גם לשבטים המקומיים, גם לשלטון הצבאי, גם למודיעין המצרי, כלומר, הוא מחובר לכל גורמי הכוח במצרים ולכן הוא רלוונטי גם לביטחון של סיני, ורלוונטי גם למאמצים לשיקום הכלכלה המצרית בסיני ולפיתוח סיני, ולכן האיש הזה בהחלט יהיה שם מהעבר השני של הגבול, גם ביום שאחרי, ויהיה חלק מאותה משוואת יציבות, שהבדואים היא חלק ממנה, שגם מצרים תנסה לעצב בסיני ושגם לישראל יש אינטרס שהיא תתגבש.

שרון: ד"ר אופיר וינטר, תודה רבה לך על השיחה.

ד''ר וינטר: תודה לכם.

[מוזיקה]

שרון: ועד כאן "הכותרת" להפעם, אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו ב-אפל, ספוטיפיי או יוטיוב, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו, להגיב לנו, אם אתם הייתם מבקרים ככה עוד חמש שנים בסיני ומשחזרים את יציאת מצרים.

את "הכותרת" אפשר למצוא גם באתר Ynet או באפליקציה, בנייד או ברכב. בינתיים אנחנו מזמינים אתכם להאזין לפרק נוסף שלנו, על התוכניות של הנשיא א-סיסי. חפשו את הפרק "מצרים מתגעגעת לפרעונים" עם סמדר פרי.

תחקיר, הפקה ועריכה גיא סאלם ועדן דוידוב.

אני שרון כידון, שמרו על עצמכם.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

5 views0 comments

Comments


bottom of page