בזמן שהלחימה נמשכת בתוך הרצועה, בשטח הצמוד לישראל עובדים הכוחות במרץ על הפתרון שיחזיר שקט יחסית ליישובי העוטף. הבתים ששימשו עמדות ירי ותצפית נהרסו, השטח רוכך, ועכשיו השאלה מה יקרה שם בפועל ביום שאחרי המלחמה? והאם זה יספק את התושבים?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/01/2024.
קריינית: אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.
(מוזיקה)
יוסי: במקביל ללחימה המתמשכת ברצועת עזה, צה"ל כבר מתכונן ליום שאחרי. במרחק של מאות מטרים מעוטף עזה, פועלים הכוחות ליצירת אזור חיץ חדש בין הרצועה לבין תושבי ישראל, פעילות שגם גובה את חייהם של לוחמים.
[הקלטה]: שדרנית: "הותר לפרסום כי 21 לוחמים נפלו אמש במהלך פעילות ליצירת אזור חיץ ברצועת עזה.".
יוסי: אזור חיץ, שטח מפורז, רצועת ביטחון או מרחב אבטחה, הם שמות שונים לאותו הפתרון - להרחיק את האיומים ולהחזיר את התושבים בבטחה. איך אזור חיץ יעבוד? מה אפשר ללמוד מאזורי החיץ בישראל ובעולם? ולמה כל כך חשוב לסיים את ההכנה שלו, גם במחירים כבדים לקראת היום שאחרי המלחמה? אני יוסי פישר, וזאת "הכותרת". אלוף משנה במילואים, ד"ר שאול אריאלי, מומחה לסכסוך הישראלי, פלסטיני וגבולות ישראל. שלום.
ד"ר אריאלי: שלום.
יוסי: זה לא פעם ראשונה שבישראל יוצרים אזור חיץ, נכון?
ד"ר אריאלי: אכן, זה… אפשר תמיד לציין את נושא של אזור חיץ, את מה שיש לנו ברמת הגולן מול סוריה, כתוצאה מהסכמי ההפרדה שחתמנו איתם בסיום מלחמת יום הכיפורים, ב-1974.
[הקלטה]: שדרן: "Almost 8 months after fighting their way into western Syria, Israeli troops have started pulling back to what's already becoming known as the "Kissinger Line". According to the ceasefire agreement, the Israelis can only keep 25 tanks at the most forward area. The Israelis have to complete their withdrawal within 20 days."
ד"ר אריאלי: וצריך להבין שאזור חיץ מתייחס לאזור שבעצם חוצץ בין שני צבאות, ומאויש על ידי כוח ניטרלי. במקרה הזה זה מאויש כמובן על ידי כוח אונדו ברמת הגולן. לכן לגמרי זאת לא פעם ראשונה.
יוסי: במה אזור חיץ שונה מקו גבול רגיל?
ד"ר אריאלי: אזור חיץ הוא אזור שאמור להפריד בין צבאות. והוא… ואם אנחנו מדברים על חלק מגבול בינלאומי, הוא חייב להיעשות כמובן בהסכמה. למשל, יש לנו אזור חיץ מאוד ידוע, מפורסם, בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית, בקו רוחב הצפוני 38. ושם נקבע בעצם הגבול במרכזו של השטח המפורז, בגמר מלחמת קוריאה ב-1953.
[הקלטה]: שדרן: "In accordance with the truce agreement the opposing forces now pull back from one another. The open ground left between must become the militarized zone, or DMZ."
ד"ר אריאלי: אני חושב שאצלנו, אנחנו מתכוונים יותר למה שנקרא רצועת ביטחון או מרחב אבטחה, ולא בדיוק אזור חיץ. ואנחנו גם צריכים לדבר גם במושגים, להבין גם את המושג כמו למשל שטח מפורז, שהוא יותר מאפיין את מערכת היחסים של ישראל עם העולם הערבי מאז הקמתה. כמו למשל, בגמר מלחמת העצמאות, היו לנו שלושה שטחים מפורזים, קטנים יחסית, בין ישראל לבין סוריה, לאורך הירדן, מהבניאס ועד אל חמה. היה לנו אפילו שטח מפורז מול מצרים באזור ניצנה. והיו לנו גם שטחים מפורזים, המפורסמים ביותר כמובן, זה השטח בהר הצופים ובארמון הנציב.
[הקלטה]: שדרן: "Latest pictures from Palestine show the progress of the first United Nations food convoy on the road to Jerusalem. Troops observers and security officers inspected the convoy to make sure it included no arms or ammunition."
ד"ר אריאלי: עכשיו לגבי שטחים מפורזים, אנחנו צריכים להבין שיודעים מי הריבון שלהם בשטח, מי בעל הבית, אבל מחליטים לפרז את זה מנשק, מצבא, ממשטרה או מכל דבר אחר. וצריכים לעשות את ההבחנה בין אזור חיץ שבו בעצם מי שמנהל את המקום זה הכוח הניטרלי, בדרך כלל הכוח של האו"ם, כמו שלמשל יש לנו את זה בין מרוקו, באזור סהרה המערבית לבין הפוליסריו, כן? עם המאבק הגדול שם, לבין שטח מפורז שבדרך כלל לא נמצא שם כוח נוסף, לפעמים כן, לפעמים לא.
[הקלטה]: גבר: "The government of Israel today has unanimously decided as following, the Israel defense forces will deploy on the border with Lebanon by July 2000, and from there will secure the safety of the northern towns and villages of Israel."
יוסי: אז למעשה, אזור החיץ הכי מוכר לנו, הוא רצועת הביטחון בלבנון, רצועה שבסוף, במטרה של הביטחון, בעצם נכשלה.
ד"ר אריאלי: כן, רצועת הביטחון שהיא תוצר… ככה, יש לעשות הבחנה בין רצועת הביטחון שאנחנו מתכוונים אליה, שהייתה עד הנסיגה מלבנון במאי 2000, לבין רצועות ביטחון, נגיד אחרי מלחמת לבנון השנייה, שלכאורה הייתה אמורה להיות רצועת ביטחון עם הנוכחות של האו"ם, והיישום של החלטת מועצת הביטחון 1701, שהיו אמורים להרחיק מהאזור הזה את הכוחות החמושים של חיזבאללה, מצפון לליטני. כשאנחנו מדברים על רצועת ביטחון זה לא אזור חיץ, רצועת הביטחון זאת הייתה רצועה שנשלטה לחלוטין על ידי ישראל, ברמה הביטחונית, ברמה הצבאית, כמובן לא ברמה האזרחית, ממשלת לבנון המשיכה לנהל את אזור דרום לבנון. ופה אנחנו מדברים, זה לא בדיוק אזור חיץ, זה יותר שטח כבוש לכל דבר, משום שאין שם נוכחות אחרת, גם אם הנוכחות של האו"ם היא מזדמנת לשם, אבל מי שמקבל את ההחלטות ומי שמנהל את שגרת היום, וכופה את ההיבטים הביטחוניים הצבאיים, זאת הייתה ישראל לגמרי. באמצעות נוכחות רציפה, במוצבים, בשליטה על דרכים, בהפעלה של אש ופריסה של אמצעי לחימה וכן הלאה.
יוסי: אבל בסופו של דבר החיזבאללה הצליח להיכנס לאזורים האלה, ולאיים עלינו משם.
ד"ר אריאלי: כן, בסופו של דבר, אכן גם צה"ל נפגע באותה רצועת ביטחון, כתוצאה מהפעילות של החיזבאללה, והמחיר שישראל שילמה בהיבט הזה, והן בהיבט המדיני, הוערך בסופו של דבר על ידי ממשלת ברק, כמיותר או גבוה ביחס לתמורה, ולכן בוצעה הנסיגה במאי 2000, שמבחינת האו"ם נחשבה בעצם ליישום של החלטת מועצת הביטחון 425, שהתקבלה בעקבות מבצע ליטני ב-78', שבה האו"ם הורה לישראל לסגת חזרה לקו, שאפשר לקרוא לו אולי הקו הבינלאומי, למרות שהוא לא לגמרי כזה, לקו הגבול הצפוני של מדינת ישראל. לכן, הרצועת הביטחון שם לא השיגה. אבל אם תיקח למשל את חצי האי סיני, חצי האי סיני בהתאם להסכם בין ישראל לבין מצרים, שנחתם ב-79', הוא מפורז.
[הקלטה]: שדרן: "Ever since Israeli and Egyptian forces were disengaged following the October war 1973, a companion measure to the intro and peace accord would require the United States to replace the International forces with about 200 American civilian technicians to man early warning stations in the buffer zone."
ד"ר אריאלי: זאת אומרת, מפורז מצבא ומנשק כבד מסוים, ועוד בהרבה דברים, מבלי לפגוע בריבונות השוטפת המצרית שם. ויש לנו שם כמובן את ה-MFO, שזה הכוח הרב-לאומי שארצות הברית מובילה אותו, וזה שטח מפורז שעושה את העבודה מהבחינה הביטחונית, זאת אומרת, הוא מבטיח כך שאין איום של צבא מצרי על ישראל וסיני, על גבולותיה המערביים, ומצד שני הוא לא פוגע בריבונות המצרית. ולכן זאת דוגמה לשטח מפורז, שהוא גם מעין אזור חיץ, אבל שוב כמו שאמרתי, במקרה שאנחנו מדברים עליו עכשיו, הוא עומד על הפרק, וזה רצועת עזה, אין מדובר בשטח חיץ, כי ישראל לא תבקש עכשיו פריסה של כוח או"ם בינה לבין העזתי.
(מוזיקה)
[הקלטה]: ליברמן: "איך תראה הקונפיגורציה אחרי המלחמה? קודם כל, אמרתי, אזור חיץ שלוש קילומטר."
[הקלטה]: נתניהו: "יש תנאי נוסף שאני מציב ליום שאחרי, לצה"ל יהיה חופש פעולה מוחלט ברצועת עזה, נגד כל איום. רק כך נבטיח את פירוז עזה."
יוסי: אז הוחלט שגם בעזה, ניצור מרחב אבטחה. איך אפשר למגן את המרחב, ולהבטיח שמה שקרה בשבעה באוקטובר לא יחזור? ומה יקרה לתושבים ולחקלאים העזתים שחיו ופעלו באותו שטח? והאם מרחב האבטחה הוא רק זמני? תכף אנחנו ממשיכים, אבל רגע לפני, אנחנו מזמינים אתכם לבוא, לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, ולהצטרף לקהילת "הכותרת".
[הקלטה]: דובר צה"ל הגרי: "מדינת ישראל התעוררה הבוקר להודעה קשה וכואבת… הם נפלו בקרב, במהלך פעילות הגנה, במרחב החוצץ, בין היישובים הישראליים לעזה. זו משימה שכל תכליתה לייצר את התנאים הביטחוניים לשובם של תושבי עוטף עזה לבתיהם בביטחון."
יוסי: האסון שהתרחש שלשום היה במסגרת הפעילות ליצירת אזור חיץ. אנחנו רואים מדי יום את כוחות צה"ל הורסים מטעים ובתים פלסטינים ששולטים בתצפית ובאש על הצד הישראלי. מה ההיגיון בכך?
ד"ר אריאלי: אז ככה, קודם כל, שוב, אנחנו הולכים בעצם לכבוש רצועה קרקעית בתוך רצועת עזה מחדש. אין השטח, על השטח הזה לא יהיה מעמד של אזור חיץ, משום שאני מעריך שתהיה נוכחות ישראלית שם, ואם לא תהיה נוכחות ישראלית שם, אז תהיה נוכחות חמאסית. בכל מקרה, לא מדובר היום על כך שכוח רב-לאומי, או כוח מהאו"ם, יתפוס את הרצועה הזאת. אז לכן, אנחנו מדברים יותר במושגים הצבאיים על מה שנקרא מרחב אבטחה. והרעיון הוא, במרחב אבטחה שעושים אותו בתוך הרצועה, זה בעצם לשפר את זמן התגובה הישראלי לאיומים שמגיעים ישירות מהרצועה לתוך ישראל. הבעיה המרכזית שיש לנו באזור של עוטף עזה, או נקרא לזה בעיה, אבל הנתון המרכזי הוא שהישובים הישראלים סמוכים מאוד לקו הגבול. ולכן, הזמן שיש לצה"ל להגיב על איומים שנעשים בהפתעה, הוא זמן מינימלי ולא מספק. וראינו את זה, לצערנו הרב, בין היתר בשבעה באוקטובר. ישראל, דרך אגב, ניסתה לעבות את המכשול בינה לבין רצועת עזה, על ידי תוספת של מכשול נוסף במהלך שנות… סוף שנות ה-90, תחילת שנות ה-2000, על חשבונה, בתוך שטחה, שזה דבר חוקי לגמרי, ולא קשור לשום היבטים של כיבוש. אבל מסתבר שגם זה לא הספיק. לכן, אפילו לישראל אין יכולת היום להרחיב את אותו מרחב אבטחה בשטחה, ולכן היא קובעת את מרחב האבטחה בשטח של הרצועה. עכשיו, כדי להימנע ממצב שיש יכולת להתגנב ולהגיע לתוך הקו הירוק ולחצות אותו, ישראל בעצם הורסת את כל אותם אתרים, כמו בתים, כמו תעלות, כמו חממות, או דברים מהסוג הזה, שיכולים לשמש כמסתור, הן לטובת חדירה, והן לטובת ירי או צליפה מהאזור הזה כלפי ישראל.
יוסי: יש גישות ביטחוניות למגן מרחב אבטחה? הרי גדר הרצועה העלית, כידוע, כשלה. המוקשים ושטחי השמדה זה משהו שאולי לוקחים בחשבון?
ד"ר אריאלי: תראה, בוא נזכור דבר אחד. כל הנושא של המיקוש, יש הרי את האמנות בינלאומיות שאוסרות על מיקוש נ"א, נגד אדם, ומיקוש נגד רכב וטנקים הוא מיקוש מסוג אחר, שאני לא חושב שהוא נותן את התשובה. כשאנחנו קובעים את מרחב האבטחה, אנחנו צריכים להחליט על מה אנחנו מגינים ומפני מה. אז כמו שאמרתי, על מה אנחנו מגינים, הדבר הזה ברור, אנחנו מגינים בעצם על היישובים של מה שאנחנו מכנים נגב מערבי או עוטף עזה. מפני מה? זאת השאלה הגדולה. ולא נוכל, המרחב האבטחה לא בא לתת תשובה לרחפנים למשל, או לכטב"מים, או לירי של נ"ט. כי קח למשל, את טיל הנ"ט שמשתמשים פה, הקורנט, הטווח שלו הוא חמישה וחצי קילומטר. ואנחנו לא יכולים ליצור מרחב אבטחה נקי בטווח של חמישה וחצי קילומטרים ברצועת עזה, משום שהרצועה כולה נעה בין שישה לשניים עשר קילומטרים, ולכן זה לא הגיוני. המרחב האבטחה נועד גם בהגדרה שאנחנו שומעים בתקשורת, הוא נועד בעצם למנוע חדירה. וכדי לעשות את זה, אז בדומה למכשול שעשינו בתוך הגדה, מכשול הביטחון שנבנה בתוך הגדה החל משנת 2002, ולא על הקו הירוק, הוא נותן זמן ומרחב הרבה יותר טוב. עכשיו, אפשר לעבות את השטח הזה, זאת אומרת, ככל שאתה שם יותר מכשולים בין הקו של מרחב האבטחה לבין הקו הירוק, אתה מקשה על החודרים לבצע את זממם, משום שהם צריכים להתעסק ולבזבז המון זמן בלחצות את המכשולים באותו מרחב. הזמן הזה זה בדיוק הזמן הדרוש לצה"ל על מנת להניע לשם כוחות ולמנוע את החדירה. כמובן שיש אמצעים נוספים, למשל, אנחנו יכולים להגיד שיש אפס סובלנות לגבי כל ניסיון להגיע למרחב האבטחה ואז להציב שם את כל מערכות הנשק האוטומטיות, וכל מי שיזוהה בתוך מערכת הנשק האוטומטית ייפתח עליו אש. כמו למשל, מה שצה"ל עשה בשנות ה-50 מול רצועת עזה, בתקופה של החדירה של המסתננים, אשר כינינו בזמנו פידיונים. זאת אומרת יש כאן מתח רב בין כמה שטח אתה יכול לקחת, לבין הצרכים הצבאיים שלך. ואתה צריך להתייחס גם לצרכים של האוכלוסייה, ואתה צריך גם להתייחס להמון היבטים אחרים, למשל, מה המרחק של השטח הבנוי הפלסטיני מתוך הקו הירוק, תשתיות חיוניות בצד הפלסטיני, כמו למשל מתקני טיהור שפכים שיש להם שם או אזורי תעשייה, או אפילו אזורי חקלאות מובהקים שהפגיעה בהם היא פגיעה בכלל מרקם החיים הפלסטיני בעזה. ולכן אנחנו צריכים למצוא איזשהו קו שהוא קו שמבטא אופטימיזציה בין כל הצרכים של שני הצדדים. ולהערכתי ברצועת עזה בשילוב של אמצעים נוספים, חוץ מאשר שטח, לקחת שטח, אפשר להגיע למרחב אבטחה כזה שיכול לנוע, הייתי אומר משהו בסדר גודל של בין מאות מטרים ללא יותר מקילומטר, במקרה הקיצוני. מעבר לכך זה פשוט כניסה בחדירה עמוקה מדי לתוך הרצועה.
(מוזיקה)
יוסי: אז דיברת באמת על ההיבט ההומניטרי. אנחנו יודעים למשל שברצועת הביטחון בלבנון אז, ניתנו אישורי עבודה לתושבים לעבוד ברצועה, וגרו גם תושבי הכפרים באזור. בעזה בשטח הרבה יותר קטן וצפוף זה יכול בכלל לעבוד בצורה דומה?
ד"ר אריאלי: תראה, הניסיון שלנו הוא לא רק רצועת הביטחון בלבנון. קודם כל יש לנו את מה שמכונה מרחב התפר באיו"ש. מרחב התפר זה השטח שנמצא בין מכשול הביטחון לבין הקו הירוק, והוא משתרע בערך על כחמישה אחוזים משטח, משטח איו"ש. עכשיו, למרחב התפר, לפלסטינים ככלל אסור להיכנס, זה חלק מתוך המערך, כן? אסור להם להיכנס לתוך השטח, אלא אם כן הם מקבלים היתר מיוחד מהמנהל האזרחי. מי מקבל היתר? מי שגר במקום, ואין הרבה כאלו, או מי שהוא בעל קרקעות, או בעל עסק ייצור אחר בתוך השטח, והוא מקבל, בהתאם לאופי העיבוד החקלאי, את ההיתר מהמנהל האזרחי, לכן זה נקרא משטר ההיתרי. כל הסידורים האלו הם סידורים ידועים, הם נקראים, הם נקראים במינוחים המחקריים שלהם, זה נקרא הסדרים פונקציונליים. ישראל יודעת לקיים הסדרים פונקציונליים, היא מקיימת אותם במרחב התפר באיו"ש, והיא קיימה אותם גם ברצועת הביטחון, והם היו אמורים להתקיים גם באותה תקופה של אחרי מלחמת העצמאות, למשל בנושא של ירושלים, כן? כמו למשל שהיה לנו את השטח המפורז בהר הצופים, אז היה הסדר תפקודי שאיפשר לשיירות לצאת אחת לשבועיים משער מנדלבאום בליבוי של האו"ם, כדי להחליף את השוטרים/חיילים ששהו בהר. כמובן שדבר כזה מתאפשר שאין איום ישיר וכתוצאה מהפתיחה של השערים לטובת עיבוד חקלאי. ושוב, זה לדעת למצוא את המינון ואת נקודת האופטימיזציה בעניין הזה, בין לפגוע פחות ככל שניתן במרקם החיים הפלסטיני, לבין צרכי הביטחון. פה אני צריך, רוצה להדגיש דבר אחד חשוב. ברגע שישראל עושה את זה, היא בעצם בפן המשפטי, היא כובשת מחדש את הרצועה, גם אם זה חלק ממנה, זה הופך להיות שטח כבוש, הפעם במובן המלא, בלי כל מיני נסיונות של פרשנות ביחס לשליטה בגבולות האוויריים, הימיים והיבשתיים. אנחנו נמצאים תכלס בתוך השטח ברצועה. לישראל אין זכות מבחינה משפטית להקים מרחב אבטחה בתוך הרצועה. היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה בשטחה, כפי שפסק בית הדין הבינלאומי בהאג ב-2004 ביחס למכשול שבנינו ביהודה ושומרון, הם אמרו, ישראל יכולה להגן על עצמה, זאת זכותה, אבל היא יכולה לבנות את זה על הגבול או בשטחה, אסור לה לבנות את זה מעבר לגבולה. ואנחנו צריכים לקחת גם את זה בחשבון, את ההשלכות שיש לזה מבחינה משפטית, וההשלכות מבחינת אחריות של מי שנושא בכיבוש. ולכן כל הדברים האלה, כמו שאמרתי, אלו גורמים שנכנסים בסופו של דבר לסל החישובים, עד איפה מידת הנוכחות שלנו שם, ודברים נוספים.
יוסי: בו זמנית נוצר מצב מתחילת המלחמה שיישובי העוטף והצפון פונו והפכו לאזור חיץ בעל כוחם.
ד"ר אריאלי: לגמרי, לגמרי. כמו שאמרתי, ישראל בנתה מרחב אבטחה של, הייתי אומר, משהו ברוחב של עשרות עד בקטעים מסוימים, אפילו מאות מטרים, בשטחה! ישראל הקפידה לשמור ביחס לרצועת עזה, בעניין הזה לפחות, על כל הנושא של המשפט הבינלאומי. בנינו מרחב אבטחה עם מכשול נוסף, כן? והייתה אסורה כניסה של ישראלים לתוך המרחב הזה, אבל כמו שראינו, המרחב הזה לא הספיק. ונכון לעכשיו, כל עוד יש את האפשרות של החדירה, וכל עוד יש את האפשרות של האיום של החמאס, אז אכן, הרחבנו בעל כורחנו, לפחות באופן זמני, את מרחב האבטחה הזה בשטחנו. אבל הכוונה שלנו זה בדיוק להעתיק אותו לצד השני, על מנת לאפשר לתושבי הנגב המערבי וישובי הספר מול לבנון, לחזור לבתיהם, לחזור לשגרת חייהם. אבל את המחיר הקרקעי, אנחנו תובעים עכשיו מהעזתים עצמם ברצועת עזה, על ידי העתקה של מרחב האבטחה, לשטחם ועל חשבונם. להערכתי, בסופו של דבר, אם הדבר יצא לפועל, אנחנו מדברים על פגיעה בסדר גודל של בין 10 אחוז עד ל-20 אחוזים משטח הרצועה לטובת מרחב האבטחה הזה, וזה כמובן פגיעה כמובן משמעותית, בעיקר בשל הצפיפות הבלתי נתפסת שיש לנו ברצועה, המחסור באזורים חקלאיים, וכן הלאה וכן הלאה. אבל זה חלק מההשלכות של השיבעה באוקטובר.
יוסי: הזכרת מקודם את העניין הזמני, האם בהכרח מרחב אבטחה הוא זמני וסופו להיעלם?
ד"ר אריאלי: תראה, למשל, מה שהיה באופן זמני, אזור מפורז באזור ניצנה עם מצרים, נעלם כי הוא היה חסר משמעות. האזורים, למשל, המפורזים שהיו לנו בצפון מול הסורים, הפכו להיות חלק ממדינת ישראל באופן טבעי, משום שאנחנו גם שולטים ברמת הגולן, ולא היה צריך אותם. אבל נולד, כמו שאמרתי, אזור חיץ במקרה הזה, לא רצועת בטחון, אזור חיץ מלא בינינו לבין הסורים. גם כל האזורים המפורזים שהיו לנו עם הירדנים נעלמו, לרבות, מושג שלא הזכרנו אותו עד עכשיו, שטח ההפקר בלטרון, שהוא היה שטח ללא ריבונות, שהחקלאים היו אכן נכנסים ומעבדים אותו, אבל הוא לא הוגדרה ריבונות שם, לא הריבונות הישראלית ולא הריבונות הירדנית. ואחרי מלחמת ששת הימים, הוא בעצם הפך להיות חלק בלתי נפרד מישראל, וסופח לפחות דה פקטו לישראל. אבל בהרבה מקומות אחרים, ברגע שמתיישבים, הבעיה נפתרת, למשל, איחוד צפון וייטנאם עם דרום וייטנאם, אז האזור החיץ שהיה ביניהם נעלם, והם הפכו להיות מדינה אחת. אז באזורים שהדברים האלה נפתרים, אז זה נהיה, באזורים שלא, כמו למשל קח את טורקיה, הקו הירוק בין צפון קפריסין לדרום קפריסין היוונית, עדיין בתוקף ונמצא לאורך כל האי הזה. אז עוד הפעם, בהתאם להתפתחויות ההיסטוריות, וההחלטות שמגיעים אליהם באמצעות הסכמים מדיניים, או היעלמות של האיום משום מה, באיזשהו שלב, בתהליך ההיסטורי.
יוסי: אלוף משנה במילואים, ד"ר שאול אריאלי, תודה רבה.
ד"ר אריאלי: בבקשה, תודה רבה.
(מוזיקה)
יוסי: ועד כאן "הכותרת" להפעם. אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל, או בספוטיפיי, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו, או להגיב לנו, אנחנו נשמח לקרוא. את "הכותרת" אפשר למצוא גם באתר Ynet, או באפליקציה בנייד וברכב. אם הגעתם עד לפה, אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו עם רונן ברגמן על המחדל שהביא אותנו למצב הנוכחי. חפשו את פרק: "מאה ימים למלחמה, בחזרה לכאוס של 7 באוקטובר".
תחקיר, הפקה ועריכה גיא סלם ועדן דוידוב, סאונד ומיקס עמרי זינגר.
אני יוסי פישר, ושנדע רק בשורות טובות.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários