המלחמה הנוכחית הציבה אתגר חדש לרשויות המקומיות - לנהל את העיר, מחוץ לעיר. רגע לפני שאתם הולכים לקלפי כדי לבחור את ראש העיר הבא, אולי צריך לתת לו יותר סמכויות וכוח? או שבעצם זה יוביל ליותר שחיתות? מה האיזון הנכון בין השלטון המקומי למדינה?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/02/2024.
קריינית: אתם מאזינים ל-Ynet פודקאסטים.
(מוזיקה)
שרון: לאחר שנדחו בעקבות המלחמה, הבחירות לרשויות המקומיות יוצאות לדרך הבוקר. החשש הוא, שהבחירות שמתקיימות עדיין בצל מצב הלחימה בצפון ובדרום ובמזג אוויר חורפי, לא יצליחו לעורר את הציבור להצביע. המצב הזה עומד בסתירה לשינוי הגדול שמתרחש בשלטון המקומי בשנים האחרונות. הרשויות המקומיות דווקא בלטו והתחזקו נוכח מצבי המשבר, ותפקדו היכן שהשלטון המרכזי כשל. האם הבוחרים יגיעו לקלפיות היום? עד כמה המתחים הלאומיים שליוו אותנו בשנה האחרונה יחלחלו לבחירות המקומיות? וכיצד הפך השלטון המקומי ליותר דומיננטי? אני שרון כידון, וזאת ״הכותרת״.
פרופסור איתי בארי, ראש התוכנית לשלטון מקומי בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. אולי נתחיל מלהכיר אותך דווקא ביום הבחירות הזה, איפה אתה גר? האם אתה מתכוון להצביע? והאם אתה באמת מתרגש מיום הבחירות לרשות מקומית?
פרופ' בארי: בוודאי שכן. הלב שלי חצוי, אני תושב בנימינה, מאוד אוהב את בנימינה, אבל חוקר, אוהב, גדלתי ושותף בהרבה מאוד דברים בחיפה, עיר הולדתי. אז אני עוקב אחרי שתי מערכות הבחירות מקרוב, וכמובן בעוד כמה מערכות בחירות מעניינות. אבל כן, זה יום שיא לדמוקרטיה המקומית, שהוא… היא סוג של פרויקט אישי שלי, מאוד מאוד חשוב לי, מעבר לכתיבה, לקדם את הדמוקרטיה המקומית בישראל.
שרון: אז נשמע שאותך זה מרגש, אבל אני חושבת שרבים מהציבור וגם המנהיגים שלנו מרגישים שמערכת הבחירות הזו לא ממש רלוונטית בתזמון הנוכחי. יש צדק בדברים? אנחנו נראה את זה בא לידי ביטוי באחוזי ההצבעה יחסית נמוכים שצפויים?
פרופ' בארי: כן, כנראה שכן, יש לזה שתי סיבות, ארוכת טווח וקצרת טווח. בטווח הרחוק, המעמד של הדמוקרטיה המקומית, של הרשויות המקומיות בשלטון המקומי בישראל, לא נמצא במקום הראוי. אנחנו צריכים לחזק את השלטון המקומי, אנחנו רואים שאין לנו ברירה אלא לסמוך עליו הרבה יותר, לתת לו את הסמכויות והמשאבים, אבל אפשר לומר שהדמוקרטיה המקומית מדוכאת במשך עשורים רבים. נוסף על זה, בטווח הקצר, המלחמה באופן טבעי שואבת את האנרגיה ואת המצב רוח לדברים אחרים, ואם היה נדמה שעד השישי באוקטובר, הייתה איזושהי התעוררות בשיח דמוקרטי, מקומי, בעיקר סביב הנושא של ליברליות במרחב הציבורי, אז מטבע הדברים אנשים עסוקים עכשיו בשרידות, בחיי היום יום, אפשר לומר שיש איזשהו דכדוך או דיכאון, שמשאיר פחות מקום ופניות לדמוקרטיה מקומית. עדיין אני חושב שרבים יצאו וישפיעו, אבל אולי לא כפי שהיינו מצפים למה שהיה יכול להתרחש אילו הבחירות היו מתקיימות בתחילת אוקטובר.
[הקלטה]: הפגנה, שומעים מוחים צועקים לצד תופים וזמבורות: ״או או או או נציל את השלטון, שגשוג וביטחון, נפלתם על הדור הלא נכון!!!״
שרון: אנחנו ראינו בשנה שלפני השבעה באוקטובר מאבק גדול, נושא של המחאה נגד הרפורמה, המהפכה המשפטית, ואנחנו רואים עכשיו קריאה חזקה לאולי בחירות כלליות, בעקבות המחדל של שבעה באוקטובר, זה יחלחל? זה חילחל לקמפיינים? ויחלחל לבחירות המקומיות?
פרופ' בארי: כן, אני בטוח שכן, שני האירועים האלה הם חלק מהשיח המקומי, והרבה מאוד מועמדים וקמפיינרים וסיעות ותושבים, שואלים שאלות ועושים את החיבור, אם זה לגבי אופי המרחב הציבורי, אם זה אופי השבת ביישוב, אם זה כיתות ביטחון, לצד כל הנושאים נאמר המקומיים, הסטנדרטים, שהם תמיד היו רלוונטיים- רווחה, ביטחון, תשתיות, תיירות, תעסוקה, נוספו עוד שניים שלושה נושאים שמעסיקים את הציבור ו… ואפילו עוד לפני השביעי באוקטובר, הבחירות האלה במובן מסוים הן מסמלות איזשהו סוג של midterm elections, שהם סממנים ראשונים למגמות של תמיכה של הציבור במפלגות או בגושים כאלו ואחרים, וזה עדיין רלוונטי, עדיין אנחנו נלמד מהאירוע הזה לקראת הבאות, מי יתחזק, מי נחלש.
שרון: יש לך דוגמאות לרשויות מקומיות שבהן ה… זליגה של מה שקרה ומה שהעסיק אותנו לפני שבעה באוקטובר?
פרופ' בארי: כן, אני חושב, שלמשל, במיוחד בערים גדולות שיש בהם יותר הטרוגניות, שיש בהם גם ציבור חובש כיפה, גם ציבור חרדי וגם ציבור חילוני, אז השיח על כן הפיכה או לא הפיכה משטרית או רפורמה, או השיח של יחסי דת מדינה, הוא לא נפתר ברמה הלאומית, הממשלות לדורותיהן לא מצליחות לפתור את הדבר הזה, והוא מחלחל למטה. ואני חושב שגם בהקשר הזה יש, אני לא אציין שמות, אבל יש לא מעט מועמדים, למשל מהליכוד שמצניעים את ההשתייכות שלהם, כלומר, הליכוד קצת ירד מקרנו והזהות בין מועמדים לרשימת הליכוד, בעקבות הסקרים והרוח של הציבור, היא הולכת צעד אחורה, היא מתעמעמת, אנחנו רואים פחות אנשי ליכוד שמתארחים בקמפיינים, או סומכים את ידיהם על מועמדים, יש איזשהו ניתוק כזה, אגב הוא מאפיין, למעט מפלגות חרדיות, באופן כללי בעשורים האחרונים, הפוליטיקה המקומית הולכת ומתנתקת ממפלגות האם ומהפוליטיקה הארצית.
(מוזיקה)
שרון: בעבר היה לשלטון המקומי דימוי לא טוב, אבל אנחנו רואים שמאז הקורונה, השלטון המקומי בעצם תופס מקום יותר נרחב, בממשק מול האזרח ובנפח שהוא תופס מול הממשלה. תסביר לנו את התהליך הזה.
פרופ' בארי: כן, יש פה דיסוננס מאוד מאוד גדול. באופן רשמי, אין לנו הכרה בשלטון המקומי, אין לנו חוק יסודי בשלטון המקומי, והמערכת היא מאוד מאוד ריכוזית, שלא לצורך. בפועל, במציאות, בכל פעם שיש משבר לאומי או גלובלי, מי שמפשיל שרוולים ופועל בצורה הכי מדויקת, הכי מקצועית, הכי זריזה, מי שמגלה את הנחישות, ויש לו את היציבות והרציפות השלטונית והיכולות הביצועיות, זה דווקא השלטון המקומי. אז נוצר איזשהו פער מאוד מאוד מטריד, שבסוף הוא ייסגר, אבל בכאב רב, ואנחנו רואים, לצערנו שלאורך שנים, גם משבר כמו דת-מדינה, גם משברים ביטחוניים, גם משבר בריאותי, גם משברים סביבתיים, בסופו של דבר נפתרים בשלטון המקומי. ולו רק השלטון המרכזי היה מכיר בדבר הזה, מוציא קצת אגו, או מוריד את מפלס האגו שלו, ואומר לעצמו את המשפט הפשוט: אני לא יודע הכול, אני לא מבין בהכל, אני לא יכול לנהל את כל העולם, או את כל מדינת ישראל, מנקודה אחת בהרי ירושלים. אז הוא היה מתפנה לתת, כמו שבהרבה מדינות מערביות ודמוקרטיות אחרות קרה, היה מתפנה לתת מקום רחב יותר, נכון יותר, מקצועי, מנהיגותי, דמוקרטי, פוליטי, לשלטון המקומי ולרשות המקומיות, שבאמת הוכיחו ביצועים גבוהים מאוד יחסית.
שרון: במשבר הביטחוני האחרון, גם ראינו מצב של אנומליה, שבו ראש רשות, בעצם, מנהל מצד אחד, אזרחים במקום אחד, או בכמה מקומות, ומצד שני, את הרשות עצמה. כלומר, גם שליטה מרחוק על מערכות חינוך ועל שירותים מסוימים לתושבים, ומצד שני, צריך לתחזק עדיין את הגיאוגרפיה, את האדמה של הרשות המקומית.
פרופ' בארי: נכון, זה באמת מקרה קיצון ששווה לחקור אותו, זה עיר בלי מקום, תושבים בלי קהילתיות, מועצה בלי מרפא ואורבני, באמת ערים שנפוצו והתפזרו לכל עבר, וראינו את הגדולה. כלומר, מוקדם לסכם, והמציאות רחוקה מלהיות מושלמת, אבל ראינו ראשי רשויות שמנהלים תושבים שהתפזרו לפעמים מעל 100 אתרים, בתי מלון, בתי הארחה, עשרות רשויות מקומיות. ומהצד השני, ראינו רשויות מקומיות קולטות שהצליחו תוך ימים ושבועות בודדים להקים בתי ספר, לשכלל שירותים עירוניים, מספק נגישות לרווחה, לחינוך. באמת התגייסות יוצאת דופן, אבל את יודעת מה? אותי זה כבר לא מפתיע ששלטון המקומי מצליח להתגייס, לגייס משאבים, לפעול באופן חדשני, באופן יצירתי, ולראות את התושב מול העיניים, זה התפקיד שלו. אני אפילו לא מלין על כך שבירושלים לא מצליחים לעשות את זה, הם אפילו לא היו אמורים לעשות את זה. רק היו צריכים להכיר בכך שיש מגבלה, שאי אפשר מנקודה אחת במרחב לנהל, אפילו מדינה שהיא לא מאוד מאוד גדולה, כמו ישראל, אי אפשר לנהל אותה מנקודה אחת. אתה חייב להיות בקרבת האזרח, ולקבל החלטות שהן קרובות לאנשים שמושפעים מהם, פשוט היו צריכים להאציל סמכויות רבות, לפחות, לרשויות המקומיות שהן מסוגלות, שרוצות, שיש להן את הכשירות לכך, אם לא באופן גורף.
(מוזיקה)
שרון: אז למה יש כל כך מעט נשים בשלטון המקומי? האם צריך להגביל קדנציות של ראשי רשויות? תכף נמשיך, אבל קודם יש לנו המלצה חמה עבורכם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, לעשות פולואו באפל פודקאסט, ולהצטרף לקהילת ״הכותרת״.
(מוזיקה)
שרון: הבחירות לרשויות המקומיות נדחו כאמור, בעקבות המלחמה, ונוצר מצב של מערכת בחירות בה הדגש הוא יותר על מה שקורה ברמה הארצית, ולא המקומית, ולזה יש השלכות.
שלמה: אף פעם לא הייתה מערכת בחירות מוניציפלית בשעת מלחמה.
שרון: זה שלמה בוחבוט, לשעבר ראש עיריית מעלות תרשיחא, לשעבר ראש מרכז השלטון המקומי בישראל, ולשעבר יושב ראש פורום יישובי קו העימות.
שלמה: זה פעם ראשונה ולכן אנשים יותר מודאגים בגלל הביטחון האישי שלהם, ולכן הבחירות די רדומות. גם הציבור וגם המתמודדים אומרים, מה ש… לא בושה וחרפה שאני צריך לתקוף את החבר שלי, או לצאת במערכת קולנית, או לצאת ברמקולים, כשחיילים שלנו מקיזים דם בעזה? זה לא פשוט. לכן מערכות בחירות שהן בדרך כלל לא שקטות, הן יותר סוערות מאשר כנסת, והציבור יותר מעניין אותו מה קורה אצלו בישוב מאשר בכנסת, ולכן בבחירות הן מאוד מאוד סוערות, מאוד אכפתיות ואנשים… וגם אחוז הבחירה הוא הרבה יותר גדול מאשר בכנסת. בעיקר ביישובים הערביים למשל, אני מעריך שמאה אחוז מצביעים. כל אחד… מוציאים אחד אחד מהבתים, אין דבר כזה שלא תבוא לבחור לראש הרשות או לרשות המקומית.
שרון: בתור צופה היום מהצד, במעלות תרשיחא, קצת תשתף אותנו על מה קורה גם בעקבות העימות בצפון וחלק מהתושבים שלא נמצאים שם, איך מנהלים בה מערכת בחירות? האם בכלל יש דיבור על מערכת בחירות?
שלמה: להגיד לך את האמת, אני… באמת התמודדתי במשך יותר מתשעה סבבים לבחירת ראש רשות, דבר כזה אני לא זוכר, אתה רואה פחות שלטים ברחובות, אין כמעט כנסים, עושים חוגי בית קטנים, או ביקורי בית, אבל כנסים גדולים כפי שאנחנו עשינו… ואתה רואה ויכוחים יותר מקומיים ואנשים מתווכחים על מי יותר טוב, המועמד שלי הוא לא המועמד של הצד שני, וחוץ מזה, אצלנו בצפון, מי יילך לאיזה חוג בית כשאתה שומע כל הזמן שמרעומים, התותחים כל הזמן יורים? מעלות נמצאת בעצם קצת רחוק מהזירה הבעייתית בגליל המערבי, אבל ליד מעלות יש תותחים שכל היום יורים! כל היום אתה… מזכירים לך שיש יש מלחמה בצפון ויש מלחמה בדרום, לכן זה לא פשוט. אני מקווה, שבאמת אנשים ייצאו לבחור מחר, כי מי שדואג לתושבים זה לא ממשלה, זה בעיקר הרשות המקומית, ויש חשיבות רבה שתהיה השתתפות, ויבחרו יותר חבר'ה צעירים ברשימות העצמאיות, הרשימות למועצת העיר, כי אני תמיד טוען, לא מספיק ראש רשות, חשוב גם איזה חבר'ה מועצה אתה מצליח להכניס. באמת אני מאוד מאוד מודאג ממספר, מאחוז… מאחוז המצביעים, כי יבואו אחרי הבחירות ויגידו, נכון היו בחירות אבל בקושי בחרו לראש עיר 35%, זה לא טוב, זה מאוד לא טוב. אני גם שמח שמשרד הפנים עושה הרבה פעילות בתקשורת, פעילות מאוד חשובה, שמוציאים את האנשים לבוא לבחור.
שרון: אתה עצמך היית ראש עיר בתקופת מלחמת לבנון השנייה, אתה רואה איזושהי הקבלה למצב כעת או שזה שונה לחלוטין?
שלמה: מה זה שונה? זה בכלל עולם אחר לגמרי. הייתה מלחמה מלחמה, מאז שפרצה המלחמה הזאת, אולי ירו כמה מאות טילים על הגליל המערבי, ויש קו ממש מתוחם שהחיזבאללה לא עובר אותו, למשל לא מגיעים למעלות, לא מגיעים כמעט לנהריה חוץ מהכטב״מים, שטסים אולי עוברים אחד או שתיים שלוש. אבל מלחמת לבנון השנייה, א', לא היה פינוי מאורגן אלא הפינויים נעשו על ידי הרשויות המקומיות, והיישובים ממש לא התפנו, כפי שפינו היום את שלומי, ואת מעלה יוסף, ואת מטולה, ואת קרית שמונה. אבל הקטיושות עשו בנו שמות במשך חודש ימים, היה מצב קטסטרופה, אנשים בתוך מקלטים, או שברחו למרכז הארץ, ואנחנו כרשות מקומית היינו צריכים לנהל ממש את היישוב, כי נשארו הרבה מאוד תושבים. זה היה עולם אחר, הייתה מלחמה אחרת כאן בצפון. זה לא היה קל לארגן מזון, לספק לעשרות מקלטים בתוך העיר, אבל אני חושב שעשינו את זה בצורה בלתי רגילה, דאגנו בלילה להשקות את הגינון, לטאטות את הרחובות, להוציא אשפה כי החיזבאללה לא היה יורה קטיושות בלילה, והם לא רצו שהמטוסים של צה"ל יפגעו בהם, כי ברגע שאתה יורה, יש הבזק אור, ומטוס יכול להחזיר לך מיידית ולפוצץ את המשגרים שלך. ולכן, אני אומר שמלחמת לבנון הייתה הרבה הרבה יותר קשה מה שהמלחמה הזאת.
שרון: ניקח לדוגמה את משבר הקורונה, שם באמת בלטו ראשי הרשויות המקומיות בדומיננטיות שלהם, אנחנו נראה את המגמה הזו נמשכת? אנחנו נראה את הרשויות המקומיות תופסות חלק יותר משמעותי?
שלמה: אני אגיד לך, הציבור, אכפת לו מי נבחר בתוך הרשויות המקומיות. כי אין כמעט קשר בין האזרח לבין משרדי הממשלה, אין כמעט, חוץ משום אם צריך לשלם מס ערך מוסף או מיסים, אבל הכל ראש הרשות והרשות המקומית עושה. היא העוסקת בחינוך, היא עוסקת בתרבות, וראש רשות שיש לו ידע ויש לו ניסיון, מצליח לתת את השירותים הכי טובים והוא נבחר עוד פעם, ועוד פעם ועוד פעם. בכל רשות מקומית שראש העיר מוצלח, אז הציבור מבסוטים, יש להם למי לפנות. כי ראש רשות צריך לדאוג לכל, צריך לדאוג לבניית מוסדות חינוך ותרבות. הוא צריך לבנות ולתכנן בתוכניות מפורטות לעתיד העיר מבחינת איכלוס, מבחינת דיור. תמיד את שומעת שהמדינה, משרד השיכון- ׳השנה אנחנו בונים עשרות אלפי יחידות דיור׳, הם יכולים להגיד מפה עד להודעה חדשה, אבל אם ראש העיר לא ידאג לכך שיש לו תוכניות מפורטות והוא יודע איפה בונים דירות, ונותנים תשובות לגני ילדים ובתי ספר, המדינה לא יכולה לעשות שום דבר. לכן, רשות מקומית לדעתי מבחינת חוזק עשייה, היא הרבה יותר חזקה מאשר משרדי ממשלה, והוכח בכל המלחמות, מי היום מייצג את הדרום ואת הצפון, אם לא ראשי ערים? ואת רואה שהם מובילים במאבקים. הם מול משרדי הממשלה והציבור יודע שיש לו על מי לסמוך. היום אם ראש הרשות יגיד לציבור שלו, הביטחון חזר, תחזרו הביתה, הם יחזרו! וראש הממשלה יכול להגיד מפה עד להודעה חדשה, לא ישמעו אותו! לא שר הביטחון ולא הממשלה. ולכן, השירותים המוניציפליים שהתושב מקבל מהרשות המקומית חשובה יותר מאשר ממשרדי הממשלה.
שרון: שלמה בוחבוט, תודה רבה לך.
שלמה: תודה גם לכם.
(מוזיקה)
שרון: בחזרה אליך פרופסור איתי בארי, אחת הבעיות שככה דבקו בשלטון המקומי שנים ארוכות הוא נושא השחיתות. ראשי רשויות שהיו שנים ארוכות בשלטון המקומי, קדנציה אחר קדנציה, למעשה השתלטו. העיר זה הם, והם זה העיר. וגם ישנם לא מעט אנשים בשחיתות בשלטון המקומי, ומורשעים בעבר. האם הדבר הזה קצת מוגר? אנחנו רואים שלטון קצת יותר נקי?
פרופ' בארי: תראי, קודם כל, קשה מאוד לקבל נתונים, להשיג נתונים, או לחקור את התופעה שנקראת שחיתות פוליטית, כי מטבע הדברים, נעשים מאמצים עצומים שלא נאסוף נתונים בנושא הזה. אז קשה מאוד להכליל. אני לא מאלה… אני לא נאיבי, אני לא אטען שאין שחיתות בשלטון המקומי, אבל אני כן אטען שאני לא חושב שהתרבות הפוליטית בשלטון המקומי, היא שונה באופן מהותי מההורה או מהמודל שנקרא השלטון המרכזי. ואולי שם אפילו זה חמור יותר, כי מדובר בנושאים שהם נוגעים ממש בליבה של מדינת ישראל והקיום שלה. צריך גם לזכור, גם אם אנחנו נחשפים לשחיתות בשלטון המקומי, צריך לזכור שעל כל ראש ממשלה אחד, יש 258 ראשי רשויות. על כל 120 חברי כנסת, יש בכל רגע נתון 3,500 חברי מועצה. אז גם אם נדמה לנו, ואם מישהו יכמת ויגיד שיש… שהוא שמע או נחשף בתקשורת ליותר שחיתות בשלטון המקומי, צריך לזכור שזו מערכת הרבה הרבה הרבה יותר גדולה, ולכן אני לא חושב שלא קיימת בעיה ושלא צריך לטפל בה, אבל אני לא חושב שהבעיה הזאת היא במיוחד חמורה או שונה מאשר במוסדות ציבור אחרים.
שרון: כשאנחנו רואים ראשי ערים כמו מרים פיירברג ורון חולדאי, 25 שנים בשלטון המקומי, בעיניך צריך להגביל קדנציות או לא?
פרופ' בארי: תראי, אני לא אתייחס לזה פרסונלית, כי יש ראשי רשויות, אגב, יש מחקר אמפירי כן, שמראה שאין קשר בין מספר הקדנציות למידת השחיתות. כלומר, לצורך העניין, מי שמושחת מושחת מהבית, ואז הוא יהיה מושחת מהרגע הראשון, בקדנציה הראשונה והשנייה, זה לא שהוא יהפוך להיות מושחת יותר בקדנציה השלישית, הרביעית והחמישית. יש ראשי רשויות שנבחרים כל פעם מחדש, כי הם פשוט עושים עבודה טובה, ומקבלים את האמון מהציבור. ובמובן הזה הטענה שצריך להגביל כהונה מאבדת נקודות. מצד שני, אם אתה רוצה ללכת למהלך גורף שבו אתה אומר, כל נבחרי הציבור, גם בשלטון המרכזי, גם בשלטון המקומי, צריך להגביל את הכוח, להגביל את הכהונה, לשים איזשהו סוף, אז הייתי מגביל את הכהונה, אולי גם של ראש הממשלה, וגם של ראשי הרשויות. זה דבר שיכול לבוא ביחד, יש קשר בין הדברים, כי אתה מצפה לאיזושהי הדדיות, ובהחלט אפשר לחשוב על זה, אני לא הייתי פוסל את זה.
שרון: לסיום, נושא שקרוב לליבי, נושא הנשים, 258 רשויות מקומיות, כל כך מעט נשים, אנחנו קרוב ל-6 אחוזים כיום, בעבר זה היה מחצית, אבל זה עדיין לא מספיק, זה לא קרוב ל-50 אחוז, שהייתי מצפה. איך אתה מסביר את זה, והאם נראה שינוי בשנים הבאות?
פרופ' בארי: אז קודם כל, מעניין שהקמפיין האדיר של me too הוא פרץ לעולם אחרי בחירות 2018. בעצם אנחנו היינו יכולים לצפות שההשפעה של הקמפיין הזה והמגמה הזאת, החיובית, תשפיע בבחירות הראשונות שהתקיימו בישראל בשלטון המקומי. זה קורה אבל לאט מדי ומאוחר מדי, אני הייתי רוצה לראות הרבה יותר, מנהיגות נשית. אגב, אם נחבר בין הנושאים, יש בהחלט ממצאים אמפיריים בעולם שמעידים שככל שיש יותר נשים במנהיגות הפוליטית, יש פחות שחיתות. זה דבר שהוא כן נמצא כמובהק, אגב.
שרון: תודה רבה פרופסור איתי בארי.
פרופ' בארי: בבקשה, המשך יום טוב, והכי חשוב, צאו להצביע!
(מוזיקה)
שרון: ועד כאן ״הכותרת״ להפעם, אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו, להגיב לנו, אנחנו נשמח לקרוא.
את ״הכותרת״, אפשר למצוא גם באתר Ynet, או באפליקציה בנייד וברכב. אם הגעתם עד פה, אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו, על רצועת הביטחון החדשה של מדינת ישראל. תחפשו את הפרק: "המחיר של המלחמה השקטה בצפון".
תחקיר הפקה ועריכה, גיא סלם ועדן דוידוב, סאונד ומיקס, נדב ברכה.
אני שרון כידון, שימרו על עצמכם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Bình luận