שנת הלימודים החדשה נפתחת בצל הלחימה, עם אתגרים ייחודיים לצד הבעיות המוכרות. כיצד מתמודדת מערכת החינוך עם המצב הביטחוני? האם המחסור במורים יחריף? ומה עושים עם הפחד של ההורים? יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, מתארחת בפרק חדש על האתגרים בפתיחת שנת הלימודים. האם אפשר לשבות בזמן מלחמה? למה יש שני ארגוני מורים מתחרים בישראל? ואיזה טיפ יש לה לנתניהו במו"מ על החטופים?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/08/2024.
[חסות]
קריינית: אתם מאזינים ל-"Ynet פודקאסטים".
[מוזיקת רקע]
שרון: בעוד ימים ספורים תיפתח שנת הלימודים תשפ"ה. אם שנת הלימודים שקדמה לה התמודדה עם המלחמה הלא צפויה, לשנת הלימודים הנוכחית כבר היו אמורים להיערך. על אף ההבטחות כי תושבי הצפון יתחילו אותה כסדרה…
[הקלטה] השר יואב קיש: "משרד החינוך בראשותי ממוקד בדבר אחד, פתיחת מערכת החינוך כסדרה ב-1 בספטמבר."
שרון: בחודשים האחרונים כבר הובן כי זה לא יקרה.
[הקלטה] רן ארז: "אני מודיע על כך שאם לא ייחתם הסכם קיבוצי, לא נפתח את שנת הלימודים. לא נפתח את שנת הלימודים, ואם צריך לשבות שנה שלמה, נשבות שנה שלמה."
שרון: והנה שנת הלימודים נפתחת עם האתגרים החדשים בצפון ובדרום, והאתגרים הוותיקים כמו המחסור במורים ויחס לצוותי ההוראה. על כל הסוגיות האלה וגם קצת על ניסיונה במשא ומתן, ומתי בכתה במהלך חודשי המלחמה, נדבר היום עם יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים. אני שרון כידון, וזאת "הכותרת".
[חסות]
שרון: יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים, שלום לך.
יפה: שלום וברכה.
שרון: מה שלום מערכת החינוך כפי שאת רואה בימים אלה? פתיחת שנת הלימודים, תשפ"ע. דמיינת שזה יהיה המצב ב-1 בספטמבר?
יפה: אני חושבת שאף אחד לא דמיין שנגיע למצב כזה. מה שלומה של מערכת החינוך? שלומה כשלום המדינה. מה שקורה כרגע, יש בעיות קשות מאוד בצפון. בדרום, שהרוב כבר פתרו, אבל בצפון הבעיות העיקריות מאוד. זה הנושא של מורים או משפחות שהם לא מפונים, ונמצאים במקום… באזורים מטווחים, ואנשים חוששים לשלוח את הילדים. גם המורים חוששים לסוע בדרכים. יש כאלה שגם פוצלו לכמה בתי ספר, ובגלל המחסור במורים אז המורים צריכים ללכת ממקום למקום, לסוע ממקום למקום, ושוב הדרכים בסוף הם גם מטווחים. יש בתי ספר שהוקמו, ולא יכולים לאכלס את כל אה… את הילדים. הבעיות הם לא… הם לא פשוטות.
שרון: הם לא פשוטות.
יפה: הם לא פשוטות.
שרון: ודמיינת שכך תפתחי את השנה? למרות שבעבר אמרת לי "אני לא יודעת איך תראה השנה". אבל אנחנו כבר נמצאים קרוב לשנה אחרי שבעה באוקטובר, והמצב עוד מאוד ארעי.
יפה: נכון. המצב מאוד ארעי, כי אנחנו רואים ש… שכמות המפונים גם מהצפון, היא כמות מאוד מאוד גדולה, ואנחנו לא רואים שזה מסתיים. זאת אומרת אתה לא רואה אופק שזה מסתיים, אתה לא… אף אחד לא יכול לתכנן, לא ראשי רשויות, לא… אתה לא יודע מה יקרה. זאת אומרת המצב הוא כזה, שאתה… היום אתה נותן פתרון, והפתרון הוא נכון לעכשיו. אבל למחרת זה כבר יכול להשתנות, כי הנושא של הכטב"מים, והנושא של… הכל משתנה. לכן אין… אין משהו… אין פתרונות קסם. אין פתרונות קסם. אבל אם מערכת החינוך הייתה צריכה להיות מוכנה, על ידי כך שהיו תוכניות אסטרטגיות, לטווח קצר, לטווח ארוך, בעת מגפה, כמו שהיינו בקורונה, אז כבר אנחנו יודעים איך… מה, מה צריך לפעול, ואיך צריך לפעול בקורונה. אז תכינו תוכנית סדורה. בנושא של מלחמה גם. אם היו התוכניות סדורות, אז אפשר… אז יש לך את הבסיס, ואז אתה עושה את התיקונים ואת השיפורים. ברגע שאין לך שום תוכנית, אז אתה פשוט שולף, אתה עושה טיפולים קוסמטיים, וטיפולים קוסמטיים לא יכולים להצליח לטווח ארוך. טיפול קוסמטי, אתה לא יכול לעשות את זה במערכת חינוך.
שרון: כן.
יפה: אין דבר כזה. זה מתפוצץ.
שרון: אתה לא יכול להמציא יש מאין, ובטח לא איזה פתרונות אינסטנט.
יפה: אין פתרונות קסם. אין פתרונות.
שרון: כן. אז בוא נלך להתארגנות מ-7 באוקטובר. אני רוצה להחזיר אותך אחורה, מרגע שפורצת המלחמה, צפון, דרום. מה קורה בשטח עבור המורים מאותו רגע? מה אתם בעצם מתחילים לנהל מאותו רגע?
יפה: אנחנו מיד, אחרי הטבח הנורא, ש… באמת האסון הנורא שנפל על מדינת ישראל, אנחנו מיד נכנסנו לפעולה. התחלנו לפנות את המורים גם לבתי מלונות. הקדשנו תקציבים גדולים מאוד בשביל לפנות אותם מה… מהאזורים שלהם. אחר כך התחלנו לתת להם ציוד. התחילו להקים… מפונים התחילו להקים בתי ספר בבתי מלונות. אז התחלנו גם לגייס תרומות מחו"ל ונתנו, ורכשנו כל ציוד שנדרש לאותם קהילות מפונות. ונתנו מענה פרטני, זאת אומרת, התחלנו לטפל עכשיו גם במענה פרטני. אם היינו מסתכלים על המערכת כמערכת מאקרו והתעסקתי יותר במאקרו, היום אני יורדת ממש לפריטי פרטים.
אתה ראית… אני פגשתי קהילות, אני פגשתי את המורים, וגם הקהילות מרוסקות היו, מרוסקות לחלוטין. בוא נגיד, היתרון הגדול ביותר של קהילה, בעיקר בקיבוצים ובמושבים המשותפים - הם קהילות חזקות, הם קהילות שהצליחו… לקח להם זמן, אבל הם לא חיכו שמישהו יבוא יעזור להם או מישהו יבוא ישקם אותם. הם התחילו לבד, להתחיל להתארגן עם עצמם. והצליחו, בוא נגיד, להתחיל להקים גם משלהם, מערכות משלהם.
שרון: כלומר, את ראית הבדלים בין רשות לרשות. בחוסן.
יפה: חד וחלק. אתה רואה, בוא נגיד, אם אתה מסתכל על מועצות או אם אתה מסתכל על ערים, אתה ראית שאין שם קהילות. ומה שאני אמרתי גם לראשי הרשויות וגם אמרתי למורים וגם אמרתי להורים שפגשתי, לתושבים, אמרתי להם, "אתם צריכים עכשיו לעבוד על בנייה של קהילה. אתם חייבים לבנות קהילות, גם אם אתם בערים או אתם במועצות. אתם חייבים להתחיל לבנות קהילות, קהילות תומכות".
שרון: איך זה קשור אלייך? למה… למה בעצם נתת את העצה הזו? איזה השלכה יש לזה על מערכת החינוך?
יפה: אני אגיד לך למה. כי כשאני ניגשתי, ודרך אגב גם נתנו להם גם ציוד, הקצינו גם לכל אלה שהיו מפונים מהעוטף, עובדי הוראה שגרים בעוטף, נתנו להם… רכשנו ונתנו להם, חילקנו מחשבים. אנשים פנו אליי, כי ראו אותי בשטח. אני הסתובבתי, הייתי המון זמן גם בים המלח, גם באילת, איפה שכל המפונים היו. והתושבים והאזרחים ראו אותי. ואז הם פנו אליי, אמרו לנו "מה קורה איתנו?", "למה לנו לא מתייחסים?" נגיד ערים מסוימות שלא התייחסו אליהם. זאת אומרת, אף אחד לא בא והקים להם איזה קהילה, או הביא… הקים להם איזה בית ספר, כדי שיהיה להם מענה.
ולכן אני עירבתי מיד את שר החינוך, ושר החינוך יאמר לזכותו שהוא מיד התערב, וגם הקימו להם בתי ספר, מוקדות… מוקדים של… של חינוכיים. כי אנשים פנו אליי, ואני ראיתי את החוסר אונים שלהם, אז אתה לא יכול להתעלם. סך הכול, כשאתה בונה קהילה, כולם יוצאים מורווחים. גם ההורים, גם התלמידים וגם המורים. כי אתה, זה כמו שאמרתי, זה כמו תוכנית אסטרטגית. אתה יודע, כשיש משהו, הנה, יש מי שתומך. לא מחכה למשרדים.
שרון: קהילה זזה כיחידה. ולא…
יפה: בדיוק, ולא יחידנים שכל אחד מתחיל לדאוג לעצמו. קהילה היא דואגת לכולם. היחידנים, אי אפשר. ואז הם באמת התפרקו יותר.
שרון: יש איזה סיפור שאת זוכרת במיוחד, או סיפורים?
יפה: וואו, יש לי אהה… שני סיפורים שאני זוכרת. כשאנחנו הלכנו לבית ספר עין גדי, ששם היא קהילת בארי, ש… הילדים של בארי, ילדים ביסודי למדו שם, בית ספר שדה. ומאוד עזרנו להם גם בציוד, ומאוד גם לחצנו שיגיעו הקרוואנים שלהם. ולחצנו, וזה בסופו של דבר הגיע. הם הזמינו אותי, נתנו לי את הכבוד להתקין מזוזה. אני אמרתי להם שכ… אנחנו, כמישהי ששייכת ל… עדות הספרד, אצלנו לא נהוג שנשים תוקעות מזוזה, אלא גבר, ולכן הבאתי מישהו ש… דתי שכן יתקע מזוזה. ונכנסתי, ואמרתי שלום לילדים, מה שלומכם? ישבו בפופים, ופתאום יצא ילד עם מבט מושפל, בריצה, ואמר לי "תודה יפה", והוא יצא. ואז מנהלת בית הספר פנתה אליי, ואומרת לי, הילד הזה איבד את ה… שני ההורים שלו, ההורים שלו נרצחו.
[מוזיקת רקע]
זה פשוט, את יודעת, מאוד זעזע אותי, וגם הלכתי אחר כך לאחד המלונות, ופשוט אמרתי לקהילה, מה חסר לכם? ישבתי עם המורים ואמרתי להם, בואו תגידו לי איזה ציוד חסר לכם. הם לא פתחו את הפה. אמרתי להם, "למה אתם לא מדברים?" הם אומרים: "כי אנחנו לא רגילים לקבל, אנחנו רגילים לתת, להעניק. אני לא יכולה לעשות את זה". והיו מורים שפשוט אמרו לי, "אבל אני… לא יכולות לעשות את זה".
אבל היו כאלה שכן, וישבתי איתם, ופתאום אחד הילדים ניגש אליי, והוא אומר, "את יודעת, אני ישבתי כמעט 30 שעות בממ"ד, ואני לא דיברתי, והייתי בשקט, כי בגלל שהמחבלים היו בבית", ואז אני אמרתי לו, "איזה ילד גיבור אתה". ואז הוא פנה לאימא שלו ואומר, "אימא, את רואה, יפה אמרה שאני ילד גיבור". אז היא אמרה לו, "בוודאי שאתה ילד גיבור". זאת אומרת, את שומעת גם סיפורים שאני גם סיירתי, והילדים, באחד מבתי הספר, בנו להם… אמרו להם, מה אתם הייתם רוצים? איזה בית הייתם רוצים? ואת רואה איך הילדים, פשוט כמו אדריכלים קטנים, בנו איזה… איזה בית הם היו רוצים. ממש, את יודעת, ב… זה מאוד… מאוד… מאוד מרגש.
שרון: וגם אשת הברזל, יפה בן דוד, הזילה דמעה שם?
יפה: הרבה. לידם לא. לידם לא. אבל הגעתי הביתה, והגעתי הביתה מפורקת. זאת אומרת…
שרון: בכית.
יפה: מאוד. כי תראי, את רואה את הילדים, את רואה את ההורים, את… אני בעיקר הסתכלתי על ההורים, את רואה את ההורים מפורקים. ואני אומרת, מסכנים ההורים האלה, שעכשיו חוו כל מה שראו, ומה שעבר עליהם, אין אחד שזה לא נגע בו. עכשיו הם צריכים לעזור לילדים שלהם, שגם להם אין כוח. זאת אומרת, זה היה משבר… משבר גדול מאוד.
שרון: והתייחסת מעט בפתיחה לגבי הדרום, אז בוא נתחיל באמת מהזירה שאיכשהו ככה נסגרה במובן של מערכת החינוך, זירת הדרום. תני לנו תמונת מצב על פתיחת שנת הלימודים בדרום.
יפה: תראי, בואו נסתכל על מועצה אזורית, למשל, אשכול. יש… אני רוצה לומר, שבאמת פה… באמת לשבח את הראשי המועצות והערים בדרום, לא אגיד את שמותיהם, אבל… שלא אפספס אף אחד. אבל הם באמת עשו עבודת… באמת עבודת כּוֹשֶׁ… ומסירות, וגם צוותי ההוראה. הם התגייסו, המורי… המנהלים… הייתה מנהלת שהייתה אחראית על שלושה מוקדים. המורים הגדילו ראש. בתי הספר באילת, שהם קלטו את התלמידים, העניקו להם חום ואהבה, ובאמת נתנו להם חיבוק חם ואוהב - לילדים וגם ל… להורים. אם אני לוקחת את אשכול, אשכול היום מפוצלת. אם אני לוקחת את בתי הספר היסודיים. יש בית ספר בגבולות, יש בית ספר בצוחר, ויש את הבית ספר של מגן, שהוא הכי קרוב. אז שם יש שלוש מאות ילדים. זו אוכלוסייה שכמעט מנתה למעלה מאלף תלמידים. ו…
שרון: אז כיום רק 300.
יפה: והתפצלו. 300. אפשר… ההורים מאוד חוששים לשלוח אותם ל… לאזור הגבול. יש כאלה ש… אז 300 נרשמו, גבולות 175, וגם בצוחר 175, ויש כאלה שנשארו גם במקומות אחרים.
שרון: אז הצוות החינוכי גם צריך להתנייד בעקבות…
יפה: הצוות החינוכי… חסר שם כרגע… צוות חינוכי מנסים לגייס, לתת תמריצים. אבל הצוות החינוכי גם ברובו חזר כדי לעטוף את התלמידים ולעטוף את ההורים, כדי… את יודעת, הם מחפשים את הדמויות היציבות באמת שנתנו להם, בתקופת המלחמה, את היציבות ואת העוגן והחוסן.
שרון: ולא הייתה בעיה עם צוותים חינוכיים שם, כולם חזרו?
יפה: לא, לא כולם חזרו. לא כולם חזרו. יש עדיין כאלה שחוששים. צריך להבין, כי יש כאלה שכבר בנו את עצמם במקומות אחרים, והם אמרו שעוד פעם הם… להגיע, עוד… להעתיק עוד פעם את הילדים שלהם, אז זה גם יוצר להם גם משברים אישיים שלהם. לכן נתנו מענה לכל מורה ומורה, כדי שגם הוא יוכל לתת גם לילדים שלו את המענים ולדאוג להם.
שרון: אבל איכשהו, אפשר להגיד, יחסית המערכת בדרום יוצבה.
יפה: יחסית.
שרון: תכף נגיע לצפון.
יפה: הכל יחסית, כן, יחסית. המצב, אין ספק שהמצב בדרום הרבה יותר טוב מהצפון.
שרון: אז בואו נדבר על הצפון. כי התחלת גם לתאר את הבעיות, אבל בואי נעבור סוגיה סוגיה. קודם כל, מה המצב… המערכת הלימודית בצפון ומי נמצא מחוץ אליה? כיצד בעצם מספקים הגנה גם בדרכים וגם בשהייה לתלמידים ולצוות החינוכי?
יפה: זה… זה הבעיה. הבעיה היא בעיקר בדרכים. בדרכים אין הגנה, אין אוטובוסים ממוגנים, ואין… אין הגנה. בוא נגיד ככה. גם כשהמוקדים שבנו, הבתי הספר העורפיים שבנו…
שרון: השקיעו 140 מיליון שקלים.
יפה: כן. הם לא… הם לא ממוגנים. יש להם מיגונית, אוקיי? אבל כטב"ם זה 15 שניות את צריכה… ב… זה במקרה הטוב, זה לקחת את הילדים ולהכניס אותם למיגונית. אבל את לא תספיקי ב-15 שניות. אז פיקוד העורף אמר להם, תשימו אותם בקו מתחת לחלון. מה יעזור להם…
שרון: ואוו…
יפה: …מתחת לחלון? אם חלילה כטב"ם יורה. זאת אומרת, אז יש חשש גדול מאוד…
שרון: וגם יש אחריות למורים…
יפה: חד וחלק.
שרון: …יש אחריות על התלמידים, איך מוציאים אותם בשנייה? ואיך…
יפה: הם לא יכולים.
שרון: הם לא יכולים?
יפה: הם ישארו בכיתות. הם לא יכולים…
שרון: לא, אז מה את בעצם אומרת?
יפה: זו אחת הבעיות. הבעיה העיקרית היא הנושא גם של המיגון, גם בכיתות, וגם בבתי הספר העורפיים שבנו בכיתות עצמן, הם לא ממוגנות. הרי זה לוגו [כך במקור] מה שבנו, זה לא בנו מבטון. ובנו…
שרון: תני לי דוגמה למקום כזה.
יפה: אה… לא רוצה ל… זה… את יודעת, את יודעת, להורים, להפחיד ההורים, גם ככה הם פוחדים. ההורים יודעים.
שרון: אוקיי, אבל מה שאת בעצם אומרת לי, שבחלקים נרחבים, לפחות בצפון הארץ, התלמידים יהיו כמו ברווזים במטווח, כלומר… אין להם מיגון.
יפה: נסמוך על הניסים. נסמוך…
שרון: כן. הם יתכופפו עם הידיים על הראש?
יפה: לכן… לכן זו אחת הבעיות שגם ראשי הרשויות חוששים לפתוח את שנת הלימודים באזורים הללו, והם חושבים על פתרונות… פתרונות אחרים. אני חושבת שאסור למדינה שלנו, ואסור בכל מקום שאין בו מיגון, אי אפשר שתיפתח… אי אפשר שם ללמוד, עם כל הכבוד, אי אפשר ללמוד, צריך היה להתגייס. לכן אם הייתה תוכנית אסטרטגית, זה מה שאני מדברת עליה, אז היו צריכים לדאוג שבכל מקום ומקום תהיה… יהיה מיגון.
שרון: אז למה את, יפה בן דוד, מסכימה שהצוות ההוראה שלך יפתח את שנת הלימודים במקומות הללו? למה את לא מודיעה "כאן לא ילָמדו!"?
יפה: תראי, כי פיקוד העורף, אנחנו כפופים גם להנחיות של פיקוד העורף. כולם, גם הרשויות, כל המדינה. ברגע שפיקוד העורף אומר "אפשר וניתן לפתוח את שנת הלימודים", אף אחד אחר לא יוכל למנוע את פתיחת שנת הלימודים. אלא אם הרשויות יבואו ויגידו, "אנחנו רוצים לחפש פתרונות אחרים", כמו שהם עשו בעבר, הם למדו על פי יישובים. כלומר, גייסו מורים, אמרו להם, אתם תלמדו ביישוב הזה וגם ביישובים אחרים. כך הם פתרו את הבעיה. יש בעיה. יש חששות. גם ראשי רשויות מאוד מאוד חוששים, כולם חוששים.
שרון: יש לך מורים שלא מוכנים ללמד ככה?
יפה: כן, כן. יש לי מורים שהם גם, לצערי, גם חוו טראומה. יש כאלה שהבעלים שלהם נפגעו, הילדים נפגעו. הם לא מוכנים בשום פנים ואופן להגיע למקומות האלה ולסוע למקומות כאלו, ואנחנו טיפלנו בהם, נתנו להם אזורים אחרים ללמד. הם גם העתיקו את מקום מגוריהם, אז השארנו אותם איפה שהם גרים, ששם גם ילמדו.
[מוזיקת רקע]
שרון: אז נותר לנו רק לקוות ששנת הלימודים תתחיל בשלום מהבחינה הביטחונית, אבל עוד לא ברור אם בכלל תחל מבחינתם של התיכונים. האם נכון להשבית את מערכת החינוך בזמן מלחמה? למה לא מאחדים את ארגון המורים והסתדרות המורים? ואיזה טיפ יש ליפה בן דוד בנושא עסקת החטופים?
כבר ממשיכים עם זה, בינתיים אנחנו מזמינים אתכם להיכנס לעמוד שלנו ביוטיוב, ספוטיפיי ואפל פודקאסט, ללחוץ על מעקב או follow ולדרג אותנו חמישה כוכבים.
[חסות]
[הקלטה] רן ארז: "הסקר האחרון שעשינו בקרב מורים ומנהלים מצביע על 71% שהם מעוניינים בשביתה. הם לא רוצים יותר עיצומים, הם רוצים לחתוך את העניין בצורה הרבה יותר דרסטית, ולכן אנחנו ביום 1 בספטמבר נשבית את פתיחת שנת הלימודים."
שרון: אז שאלתי אותך מדוע את לא משביתה באזורים האלה את מערכת החינוך ודיברת על הכפיפות לפיקוד העורף, ועל החשיבות בעצם לייצר שגרה. כשאת רואה את ארגון המורים, הארגון המתחרה, המקביל שלך, איך שתרצי לקרוא לזה, לא פותח את שנת הלימודים ככל הנראה. מה את חושבת על זה, דווקא בתקופת מלחמה?
יפה: תראי, קודם כל אין לי ארגון מתחרה, ברוך השם הסתדות המורים היא הארגון היציג של עובדי המדינה, אז אנחנו, אין לנו מתחרים. נשאלתי הרבה פעמים את השאלה הזאת, ואני בניגוד אליו לא אשיא הצעות בעת משא ומתן, ובעת מאבק על הסכם שכר. אני רק יכולה להגיד שחייבים כולם להתכנס, למצוא את הפתרון כדי לפתוח את שנת הלימודים. הילדים הללו סבלו מספיק את הקורונה, את… גם שנה קודמת. בעת תקופה כזאת ובעת מלחמה, צריך לעשות הכל כדי לפתוח את שנת הלימודים. את יודעת, במשא ומתן, יש גם משא, ויש גם… אתה נותן וגם אתה מקבל. ולכן, יש קווים אדומים שאתה לא מתפשר עליהם, שאתה אומר, "זה יקוב הדין את ההר, אני לא מתפשר". אבל יש דברים אחרים שניתן להתפשר.
שרון: כלומר, את חושבת שרן ארז הולך יותר מדי עד הסוף, ודווקא כאן יש מקום טיפה להתגמש, בגלל המצב המורכב.
יפה: לא, אני לא רוצה לתת לו הצעות. את יודעת, הם אומרים שהם ישבו וסגרו. הטעות הכי גדולה של כולם, בואי אני אגיד לך את הטעות, בסדר? שלא חתמו על ההסכמות. [שרון מהמהמת בהבנה] את יודעת, גם אני…
שרון: לא היה קורה לך…
יפה: גם… ניסו, לא הצליחו. מה קרה? סיימנו. מ… אני אומרת, מהלילה עד הבוקר, ישבנו שם שעות, שר האוצר לא זז מהכיסא, שרת החינוך, המנכ"לית, כל השותפים. גם ה…
שרון: את נותנת…
יפה: …האוצר וגם…
שרון: את מדברת על ההסכם האחרון.
יפה: על ההסכם הקודם שאנחנו עשינו.
שרון: באיזה שנה? באלפיים ו…
יפה: עשרים ושתיים.
שרון: עשרים ושתיים. כן.
יפה: ופשוט הגענו, זהו, סגרנו את הכול. אז אמרו, אוקיי, יופי, הכול נסגר, הכול זה… אפשר ללכת. אפשר לנוח כמה שעות. אמרתי לשר, אז היה ליברמן, אמרתי לו, "לא, ליברמן, אני מצטערת. אני, יש לי מילה, ואתם יודעים. ברגע שאני אומרת משהו, אז אני לא זזה. אני עליהם לא סומכת, אני מבקשת שכולם יחתמו. תחתמו על ההסכמות, בלי זה אני לא יוצאת. אין מבחינתי הסכמות".
שרון: אז לא שחררת את ליברמן…
יפה: לא שחררתי
שרון: …ופקידי האוצר, עד שהם לא חתמו?
יפה: הוא הסכים.
שרון: הוא הסכים?
יפה: כולם אמרו, היא צודקת, כולם יחתמו, שאף אחד אחר כך יגיד, "לא הבנתי", "כן הבנתי", ויפרשן אחרת. היה לי דף הסכמות, ואז הייתי צריכה להביא את זה לידי כתיבה של ההסכם. אבל ברגע שיש לך הסכמות, אף אחד לא יכול להגיד לך: "זה הבנת ככה", ו"זה הבנת אחרת". זה הטעות הכי גדולה.
שרון: [מהמהממת בהבנה] וגם אולי שר אוצר שונה, אנחנו גם רואים במקרה הזה, שר אוצר כמו ליברמן, את אומרת, "מילה שלי זה מילה", אבל גם הוא אדם שנשמע אדם נורא מחויב, אם הוא סגר משהו הוא יעמוד בו. שר אוצר סמוטריץ', לפחות לפי הציבור, לא עומד כל כך בציפיות.
יפה: אני רוצה להגיד לך שחתמתי כבר שלושה הסכמים, הסכמונים כאלה של גופים מסוימים, כמו מפקחים ואחרים. ואני רוצה להגיד לך… וגם אולפנים שלא נחתם להם הסכם שנים, ודווקא סמוטריץ' כן היה שותף להסכם, וגם האוצר כמובן. אני לא ראיתי בעיה בצוות של המשא ומתן כיום שמנהל את המשא ומתן, וניהל מולי משא ומתן. אני יכולה להגיד שהם צוות… הם צוות ערכי, הם צוות ישר, והם פחות מקהלת. פחות את מרגישה אותם מקהלת.
שרון: אז בואי…
יפה: אני ניהלתי משא ומתן עיקש ונחוש. את ראית בכל חדר שיצאתי להתייעצות, קהלת, חוברת של קהלת בכל… האג'נדה של קהלת הייתה לי בכל… על השולחן.
שרון: אז בוא ניכנס לזה, בואי…
יפה: …על השולחן.
שרון: בעניין הזה גם את ורן ארז תמימי דעים. ראינו שמשרד החינוך מנסה לגייס מורים ללא ניסיון חינוכי, ולא תמיד עם… גם באמת עם רקורד מתאים. וה… יש כאלה שמייחסים את זה לניסיון של… אולי קהלת, כי מי שהיא משנה למנכ"ל משרד החינוך, אביטל בן שלמה, היא בעצם יוצאת קהלת. יכול להיות שבעצם אומרים, "אנחנו דואגים למחסור במורים", אבל בעצם מנסים לשבור את העבודה המאורגנת? בעצם להרוג את ארגון המורים והסתדרות המורים?
יפה: אז טוב, אותנו אף אחד לא יצליח להרוג. היו ניסיונות בעבר ולא צלחו, וגם בתקופה שלי היו ניסיונות ולא צלחו. כמו שאמרתי, אנחנו איגוד מאוד חזק, ואף אחד לא יצליח לשבור אותנו.
זה לא החשש. החשש שלי הוא לא שיצליחו לפרק את העבודה המאורגנת. החשש הגדול ביותר הוא שיצליחו לפרק את ה… את המערכת החינוכית הציבורית. זה החשש הגדול ביותר. את יודעת, האג'נדות שלהם זה לתת וואוצ'רים, אתם זוכרים את כל הדברים שהם… זה. תראי, הם לא הביאו מורים. אי אפשר לפתור את הבעיה של מחסור מורים. אי אפשר להגיד, הנה, הם מביאים מורים כשאין להם רקע בכלל, לא בפדגוגיה, הם לא למדו, לא הלכו למכללה ללמוד. אין להם תואר ראשון, אין להם תעודת הוראה, ולהגיד שהם מורים. אז הם לא מורים. רצו להשיג, אמרו, בהסכם… דרך אגב, גם ההסכם שלי ניסו ואמרו, "אנחנו נכניס אותם לחדרי מורים וניתן להם חוזים". אמרתי, "זה לא יקום ולא יהיה. לא יהיה לי חדר מורים מפורק. חלק יקבלו לפי הסכם קיבוצי וחלק לפי חוזים אישיים. זה לא יקרה". והתנגדתי ואת זה צלחתי. מה כן היה? שהם יביאו… הם אמרו שיש טאלנטים. אני אמרתי, "טאלנטים, כוכבים, יש רק בשמיים. אם אתם יכולים להוריד את הכוכבים האלה, להביא אותם למוסדות חינוך? בוא נראה אתכם. אם יש איזה מישהו שלמד בטכניון, פיזיקה, ביולוגיה, כימיה, ויודע ויכול להורות, אוקיי, ללמד, אבל הוא לא יבוא למשרה מלאה. יבוא ליום, יבוא ליומיים, לתגבר את התלמידים. אני לא מתנגדת. תביאו את הכל מאצלכם: את השכר, את השעות, אין בעיה". זה מה שסוכם. מה עשו? במקום להביא את זה, הם רצו לשבץ את אותם אנשים שהם מביאים מכל מיני גורמים, והלכו ללשכת התעסוקה, שזה היה השפל שב… ממש דרגת שפל שאין כדוגמתה, ירדו נמוך יותר מים המלח.
שרון: כן. לא חלילה שאנחנו מטילים דופי באנשים שמחפשים עבודה.
יפה: חלילה וחס.
שרון: אבל אין להם רקורד בעולם החינוך. כלום כלום.
יפה: אין להם רקורד, אין להם רקע. חלילה וחס, צריך לדאוג למובטל… בוודאי. אבל אתה לא יכול לבוא לגייס מחוזים אישיים ולהביא אותם ללשכת… יש… לא היית רוצה…
שרון: נכון. זה לא מסלקת עבודה. מערכת החינוך.
יפה: בדיוק, להביא אותם למערכת חינוך, חברים.
שרון: אבל כמה מורים חסרים היום?
יפה: אני יכולה להגיד לך שחסרים, בסדר גודל, לדעתי, להערכתי, ממה שאני שומעת, לפחות למעלה מאלפיים מורים ואפילו יותר, בעיקר במרכז ובעיקר בתל אביב.
שרון: ובשיטה הזו…
יפה: 3,000-4,000 בערך.
שרון: בסוף לא בפריפריה, אלא בתל אביב. כי אני מבינה שיש תמריצים גם בעוטף, שנותנים להם כמה אלפי שקלים תמריץ ללמד בעוטף.
יפה: כן. בוא נגיד ככה, בנושא של הצפון חסרים. מאות, לא אלפים. בוא נגיד לא אלפים. אבל בעיקר במרכז ובצפון שם חסרים.
שרון: ולא הביאו בשיטה הזו…
יפה: בעוטף… לא, השיטה היא לא נכונה. אני אגיד לך למה. כי שוב, כמו שאמרתי, תוכנית אסטרטגית. מה צריך היה לעשות? תראי, עכשיו אומרים בוא ניתן למישהו שיבוא וללמד 30,000. נגיד גורם חיצוני, יבוא ילמד, יכנס כמורה שיבוא וללמד אז הוא יקבל 30,000 שקל מענק כמורה, ושיבוא מאזורים אחרים. ומורה שבמערכת יקבל מענק של 8,000. עכשיו תראי, תקחי את ה-30,000 שקל. אם המדינה הייתה חושבת, ושמה אותם במכללות. אומרת, "כל מי שרוצה", כמובן מעלה את הרף, את הרף במכללות. חייבים להעלות את הרף כניסה למכללות. כדי לעלות את המעמד גם של עובדי הוראה. ואומרת "חברים, מי שעבר את הרף. אנחנו כמדינה נממן לו את ה… שנות הלימוד שלו". זה יוצא בסדר גודל 30 אולי 40,000 שקל. אבל מה? ההתחייבות שלו תהיה שארבע שנים אנחנו מממנים, אז אתה תהיה במערכת מינימום חמש שנים. לא היית חמש שנים? תחזיר את ה-30,000.
שרון: יש לך בעיה של נטישה? של אנשים של שנניח שמגיעים אחרי שהם היו במערכת הביטחון, או הייטק, והם יחסית מסודרים כלכלית, באים ללמד כי זו שליחות, ונוטשים מהר מאוד?
יפה: כן. אנחנו ראינו את הנטישה של אנשי ההייטק. תראי, את צריכה להבין. הרי מה מלמדים במכללות? מה… זה מעבר לפדגוגיה. זה איך אתה יכול להתמודד עם בעיות בתוך הכיתה. ו… זה לא ניתן. זאת אומרת, קשה מאוד למי שהוא הייטק, לבוא מהמקום שלו, ולהכנס למערכת, כי צריך להתמודד עם ילדים. צריך… הוא רואה מערכת שלא מגבה את המורים, והוא רואה שאין… לא מספיק נותנים כלים כדי להצליח, אלא רק דורשים ודורשים. אז הוא קם ועוזב, חוזר להייטק.
שרון: אז מה בעצם את חוזה שיקרה? כי אנחנו… הילודה כמובן הולכת וגדלה, אנחנו רואים שמספר הסטודנטים החדשים להוראה קטן בעשרה אחוזים. מי שעושה הסבה לפעמים נוטש. מה ב… לא יהיו מורים בעתיד?
יפה: אני אגיד לך. לא. אנחנו לא נגיע למצב שאין מורים. אנחנו פשוט צריכים להסתכל אחרת, ולתת את הפתרונות הנכונים, ולא הטיפולים הקוסמטיים. לבוא פה לתת מענק ועוד מענק, ואחרי שנה להפסיק או אחרי שנתיים. חבר'ה, זה לא הפתרון. זה רק לזרוק כסף, זה בור ללא תחתית. אתה זורק כסף, ולא נותן מאומה. אין לך שום תרומה ולא תמורה בעד הכסף שאתה זורק. בואו תשקיעו במכללות. אני אמרתי להם, "תקשיבו, יש הרבה מכללות להוראה. בואו תשימו גם תחרות. תמריץ בין המכללות - מכללה שתגייס 100 נגיד, 100 נרשמים - תקבל סכום כסף ככה. מכללה שתגייס 50 תקבל ככה. תעשו גם את הדיפרנציאציה במכללות. תממנו את השכר לימוד של אותם…"
שרון: זו עצה למשרד החינוך.
יפה: חד וחלק, וזה ניתן וזה אפשרי. אתה לא יכול לפתור בעיה של חוסר מורים של שנים, של 5 ו-6 שנים. כאשר אני זעקתי שהולכת להיות בעיה חמורה מאוד, שאנחנו מרגישים את החוסר של מורים וגננות, כולם צחקו. אמרו לי, "אה, היא רוצה הסכם שכר יותר טוב, היא בגלל זה אומרת", היום כולם מודים. זה לא… כשאתה מסתובב בשטח, אתה שומע את האנשים, אתה רואה את הבעיות, אתה מציף את הבעיות.
שרון: כן.
יפה: וזה מה ש…
שרון: שר החינוך לא מספיק בשטח?
יפה: וזה… תראי, זה לא העניין של רק שר החינוך, שר החינוך יש לו גם אנשים שצריכים לעשות את העבודה. שר החינוך לא יכול להתחיל ל… את הבעיות האלו. הוא צריך לבוא ולהגיד, חבר'ה, יש נגיד אגף שנקרא אסטרטגיה במשרד החינוך, אז איפה האסטרטגיה שלכם?
שרון: כן.
יפה: יש אגף, אין אסטרטגיה, אז מה? לכן מה שצריך כן לעשות, זה שר החינוך צריך לבוא ולדרוש, "חבר'ה, אני רוצה, תוך 4-5 חודשים, תנו לי פתרונות, אבל פתרונות איכותיים, פתרונות של עומק, לא פתרונות של פלסטרים".
שרון: אז תשמעי, השבוע מגיע לפודקאסט של מורן אזולאי, כאן ב-Ynet, הפודקאסט "120 ואחת", יואב קיש, שר החינוך, אז אולי ככה נקדיש לו שאלה. את מוזמנת להפנות אליו איזה שאלה או איזושהי אמירה, כדי שמורן תשלב את זה בפודקאסט שלה.
יפה: אני רוצה ששר חינוך, כמו שאני אומרת, ההון האנושי, אני חושבת שכולם ראו את זה גם בקורונה, אבל בפרט בעת המלחמה, ראיתם מי זה שהתגייס הראשונים. הראשונים… תמיד מתגייסים, גם בקורונה הם התגייסו, ופשוט יצרו יש מאין, יצרו מחדש. אתם רגילים ללמד בכיתה. זום, מי שמע על זום בכלל? הלכו, הם למדו, לבד, השקיעו הכל לבד, צוותי ההוראה, כדי באמת להחזיק את הילדים. ומה שאני רוצה - א', אני רוצה באמת שיינתן סמכויות למנהלים ולמורים. תנו את הסמכויות, אל תגידו "אתם מנהיגים", "אתם מובילים", ואתם לא נותנים להם סמכויות. נותנים להם אחריות בלי סמכות. אני רוצה שהמשרד יגבה את צוותי ההוראה, לא בפה. להגיד להם אני מגבה… במילים.
שרון: אבל איך זה בא לידי ביטוי בפועל, זאת אומרת מה הם צריכים לעשות, מה את רוצה ששר החינוך יחליט?
יפה: הם צריכים להיות… אני אגיד לך מה הם צריכים. הם צריכים באמת לרדת לשטח יותר, הם צריכים להקשיב למנהלים ולמורים מה הבעיות, ועל ידי כך למצוא את הפתרונות. אבל בכל מקום שאת תלכי, את תשמעי את המורים ואת המנהלים: "אין גיבוי", "אנחנו לא מרגישים שנותנים בנו אמון", ו"אין לנו כלים להצלחה". ואני רוצה לומר גם, הנושא של ההתערבות של ההורים, ההתערבות… ההורים צריכים להבין דבר אחד, זה הילדים שלכם. גם אנחנו, הילדים שלנו גם היו במערכת החינוך. אבל, חייבים להיות מעורבים בחינוך של הילדים שלכם, זה תפקידכם. אבל אל תתערבו לעובדי הוראה, לא בכיתות ולמנהלים, "מי תהיה המנהלת?", "מי תהיה המורה?", חברים, זה פשוט גורם לאנשים לנטוש את המקצוע.
שרון: לידיעתו של שר החינוך, כל מה שאמרת עכשיו. שאלה עוד אחת לפני… ככה לקראת סיום. למה בעצם, אם אתם חולקים אותן בעיות, למה בכלל יש הסתדרות מורים וארגון המורים? למה שלא תתאחדו, תייצגו 180 אלף מורים ביחד, תהיו כוח יותר משמעותי?
יפה: אישית, אני בוודאי לא מתנגדת, אני חושבת שכן צריך לעשות את זה, שיהיה איגוד אחד, שייצג את כלל המורים מהגנים ועד חטיבות העליונות, כולל חטיבות העליונות. כידוע לך, הסתדרות המורים מייצגת למעלה מ-30 אלף עובדי הוראה פעילים, גננות, מורים ביסודי ובחטיבות הביניים. אני חושבת שיהיה לנו הרבה יותר כוח. אני חושבת שזה עניין של אגו. לגברים יש את הבעיה של האגו, לנשים זה פחות.
שרון: אולי עם פרישתו תאחדי את שני הארגונים תחתייך יפה. אני יכולה ככה לנסות לשאוב ממך… תחום ניסיונך ב… בנושא אחר לחלוטין. אנחנו בתקופה של מפח נפש סביב עסקת החטופים והתחושה היא כל הזמן שמתנהל משא ומתן ואנחנו לא מצליחים בו. ראש הממשלה אוהב להגיד שהוא… הנה, הוא נושא במשא ומתן, הוא ניהל בעבר משא ומתן עם ההסתדרות, קשיח. אבל את נחשבת כבאמת בת סמכא בתחום המשא ומתן. את יכולה להסתכל קצת על מה שמתנהל אולי ולהשיא עצה לראש הממשלה? או להגיד מה לא בסדר במשא ומתן הזה שהוא לא מצליח להניב, חוץ מחמאס שאנחנו לא יכולים לשלוט בו, אנחנו לא מצליחים להניב תוצאות.
יפה: תראי, כדי להשיא הצעות, קודם כל את צריכה להכיר את כל… את כל המערכת, מה קורה שם בפנים, אני בוודאי לא יודעת מה קורה שם בפנים. אבל אני יכולה רק להגיד דבר אחד מהניסיון שלי. האמון זה הדבר הכי חשוב שיהיה בין האנשים כי אם אין לך אמון של האנשים בך, במנהיגות, זאת אומרת. בוא נגיד ככה, אם המורים לא היו מאמינים בי אז לא הייתי יושבת דקה ולא הייתי יכולה לעשות כלום. לכן הכוח…
שרון: אז האנלוגיה היא המשפחות?
יפה: לכן הכוח הוא האמון. המשפחות…
שרון: המשפחות וראש הממשלה.
יפה: מה שצריך לעשות, זה פשוט… אני אומרת את זה מניסיוני, אני לא רוצה להשיא הצעות לאף אחד אבל אני אומרת את זה מניסיוני - החוזק והכוח זה לרדת לשטח, זה לשמוע את האנשים. זה מה שאני עושה. אני יורדת, אני שומעת, אני מקשיבה, יש דברים שאני יכולה לפתור, יש דברים שאני לא יכולה לפתור. אני גם אומרת להם זה… "חברים, זה אני לא אהיה. אבל זה אני יכולה לעזור". זאת אומרת, כדי ליצור מערכת של אמון, שיאמינו, חייבים לשתף, חייבים לחבק.
שרון: כלומר, אם אני מתרגמת את זה למצב הנוכחי, את אומרת ככל שראש הממשלה והצוות שלו ייפגשו יותר עם המשפחות וישמעו יותר את המצוקות, כך הוא יביא את זה איתו למשא ומתן. ואת אומרת שזה דבר מאוד חשוב, הרי אנחנו לא יכולים לשלוט בצד השני. אבל בצד שלנו, המגע היומיומי והאנטגוניזם הזה שאנחנו שומעים גם בהקלטות שנחשפות, הוא לא מועיל למשא ומתן, בצד שלנו.
יפה: נכון, זה… סיכמת את זה נכון וסיכמת את זה טוב. רק ברשותך אני רוצה… ששאלת אותי על הנושא של מערכת החינוך. אנחנו במדינת ישראל לומדים הכי הרבה שעות, יותר מכל מדינות ה-OECD. אנחנו חייבים להפחית את השעות. אם אנחנו נפחית את השעות, גם אנחנו נוכל לפתור את הבעיות של החוסר של מורים. צריכה להיות מערכת, אני שוב חוזרת, צריכה להיות רפורמה. אבל רפורמה אמיתית, באמת, שתסתכל על כל מכלול הבעיות כדי לפתור את ה… כדי לפתור את הבעיות במערכת החינוך אתה קודם כל צריך להבין מה הבעיות במערכת החינוך. ברגע שאתה תדע מה הבעיות במערכת החינוך, תוכל גם… גם לפתור. ולסיום אני צריכה…
שרון: אבל צריך לתת את הדעת גם לזה, אבל זה אומר שצריך לעשות after school מה שנקרא כי הורים עובדים. אם אנחנו רוצים שהפריון יישמר שיצאו…
יפה: יש פתרונות.
שרון: …שתצאנה יותר נשים. צריך כמובן, אבל זה פרק אחר שנעשה על זה.
יפה: …אבל יש פתרון, את יכולה, נגיד לומדים עד אחת וחצי, מאחת וחצי אתה מכניס כוחות אחרים…
שרון: נכון, כן.
יפה: תאמיני לי שנותנים חוגים ואז אתה לא עושה… ואז אתה פותר את האי שוויון בפריפריה…
שרון: לגמרי…
יפה: יש פתרון לכל דבר. רק איך אתה… כסף יש. אני רוצה להגיד לך כסף יש…
שרון: כן?
יפה: …והרבה, הרבה זרוק. מה שצריך לעשות זה פשוט שהכסף יגיע לתלמיד. זאת אומרת שבכסף… לנווט אותו נכון, כך שבאמת לתת פתרון לכל. ובהזדמנות זאת אני רוצה, קודם כל להתפלל, אני חושבת שכולנו מתפללים. אין יום שאנחנו לא מתפללים לשובם וחזרתם של החטופים והחטופות, לבתיהם. חיילי צה"ל והמפקדים, שאנחנו באמת מחבקים אותם ומתפללים שיחזרו גם מהר וינצחו את המלחמה הזאת. למפונים ולמפונות שיחזרו לבית שלהם, לקן האוהב והחם שלהם.
שרון: כן.
יפה: ולפצועים ולפצועות, החלמה מהירה. ולמשפחות השכולות, שאנחנו מחבקים אותם, ואנחנו מחזקים אותם, ואנחנו כולנו צריכים להבין דבר אחד: שהאויבים הם בחוץ, הם לא מבית…
שרון: נכון.
יפה: …והאויבים מבחוץ יודעים שכאשר אנחנו נלחמים אחד בשני, אז זה היתרון שלהם. ולכן האחדות שלנו, הכוח שלנו באחדות שלנו. ושכולנו צריכים לזכור דבר הכי חשוב: שאנחנו נהיה ראויים להקרבה של כל החיילים.
שרון: בהחלט.
יפה: של כל מי שנהרג במלחמה הארורה הזאת.
שרון: בהחלט. שנת לימודים מוצלחת לכל מי שפותח אותה בימים הקרובים. יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים, תודה רבה לך.
יפה: תודה שרון.
[מוזיקת סיום]
שרון: ועד כאן "הכותרת" להפעם. אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל, ספוטיפיי או יוטיוב, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו חמישה כוכבים ולהגיב לנו מה אתם חשבתם על הפרק. את "הכותרת" אפשר למצוא גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד וברכב.
ואם כבר הזכרנו נטישה של מערכת החינוך, אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו על אלה שנוטשים את הארץ לחלוטין. חפשו את הפרק "אקזיט ישראל", מי הם הישראלים שעזבו את המדינה ולא יחזרו יותר?
תחקיר הפקה ועריכה, עדן דוידוב וגיא סאלם.
אני שרון כידון, שמרו על עצמכם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments