הכותרת: המחיר של איסור כניסת פועלים פלסטינים לישראל

מתחילת המלחמה נאסרה כניסת פועלים מיהודה ושומרון, והדבר מורגש במשק. מערכת הביטחון המליצה להחזיר חלקית את הפועלים כדי למנוע את התחממות השטח, אך נדחתה. עד כמה התחזיות נכונות? האם זאת שוב נפילה לקונספציה? וכמה המחסור בפועלים עולה לנו?

---

[חסות]

שרון: ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את ההצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני על ההצעה לאפשר הכנסת אלפי עובדים פלסטינים לאחר שהבין כי רוב השרים אינם תומכים בה.

[קריין] הקבינט האזרחי ברשותי החליט אתמול להמליץ לקבינט המדיני-ביטחוני שלא לאפשר להכניס פועלים ערבים מיהודה ושומרון בעת מלחמה.

שרון: מאז פרצה המלחמה, אסרה ישראל על כניסת עובדים פלסטינים מהגדה לשטחה.

האיסור על כניסתם פוגע בכלכלה הישראלית, אבל לא רק בה, הוא גם מציב את הכלכלה הפלסטינית בסיכון, וכך גם מערכת הביטחון מתערערת. אבל לא כולם מסכימים על זה.

[קריין] מדינה חפצת חיים לא מכניסה לתוכה את אזרחי האויב בזמן מלחמה. זה נכון בעזה, וזה נכון ביהודה ושומרון.

שרון: האם הפסקת העסקתם של עובדים פלסטינים תמוטט את הכלכלה הפלסטינית ותגביר את הסיכון הביטחוני? האם ישראל פיתחה תלות כלכלית בגדה? בכמה זה ייקר לנו את מחירי הדירות? ומדוע אי אפשר לבנות רק על עובדים זרים?

אני שרון כידון, וזאת "הכותרת".

אלישע בן קימון כתב השטחים של Ynet וידיעות אחרונות, ממש לפני השבעה באוקטובר, כמה פועלים פלסטינים נכנסו לעבוד בישראל?

אלישע: אנחנו מדברים על כניסה בשגרה של כ-100 אלף פועלים פלסטינים שנכנסים לעבוד בתוך שטח ישראל, ועוד כ-40 אלף בשגרה, שנכנסים לעבוד משטחי יהודה ושומרון להתנחלויות בעצם.

סדר גודל של כ-140-150 אלף פועלים, שברגע אחד עם פתיחת המלחמה, לא נכנסו יותר לעבוד לא בישראל ולא ביהודה ושומרון, אבל צריך להגיד שזה בעצם המשך של תקופת החגים, שבה הם גם לא עבדו.

כלומר, מאז, למעלה מחודשיים, שהם לא נכנסים לתוך שטח ישראל וגם לא ליהודה ושומרון.

שרון: בשבעה באוקטובר, כשמתחילה הלחימה גם עמדת מערכת הביטחון היא שצריך לאסור כניסה של פועלים פלסטינים, מכל סוג שהוא?

אלישע: כן, זה היה מאוד מאוד ברור, אחרי כל ההבנה שאנחנו נמצאים כאן באירוע מאוד מאוד גדול, כאשר החשש העיקרי היה לא רק מאזור הצפון, שגם משם תפתח איזושהי סוג של מלחמה, אלא גם בתוך שטחי יהודה ושומרון.

כל החשש הזה מאיחוד הזירות, זה בעצם החשש שהנחה גם את מערכת הביטחון, ולכן סגרו את הכול וניסו לבודד בעצם כמה שיותר, גם את הזירה הצפונית וגם את הזירה ביהודה ושומרון.

שרון: אז אנחנו חודשיים וקצת לתוך המלחמה, וכפי שציינת, חשבו בהתחלה שאולי נראה התקוממות כלשהי ביהודה ושומרון, זה לא קרה. מה קורה שם אבל בינתיים מבחינת פרנסה?

אלישע: העובדה שהפועלים לא נכנסים פנימה מאוד מאוד פוגעת בכלכלה עצמה.

פועל פלסטיני שמחזיק אישור עבודה בתוך שטח ישראל, מביא הביתה בחודש בין ששת אלפים לשמונה אלפים שקלים, כאשר אותו בן אדם עובד בתוך הרשות, עושה משכורת של כמה מאות שקלים בודדים.

כלומר, יש הבדל מאוד משמעותי בכסף שנכנס לתוך שטחי יהודה ושומרון, ולתוך הערים הפלסטיניות, שמניעים גם את הכלכלה הפנים פלסטינית.

לזה צריך להוסיף גם את העובדה שאבו מאזן, בגלל מחסור כלכלי בכספי הרשות שעוד הוא סוחב, למעשה הוא משלם 80 אחוז משכורת לכל עובדי הרשות עצמה.

כלומר, גם עובדי הרשות שלא נכנסים לעבוד בתוך שטח ישראל, אלא פקידים וכיוצא בזה, מרוויחים 80 אחוז משכורת רק, ולא 100 אחוז משכורת.

כל זה בעצם מביא לנו תמונה כלכלית מאוד עגומה, למה שמתחולל ביהודה ושומרון, בצד הפלסטיני כמובן.

שרון: אז מערכת הביטחון בעצם משנה את דעתה אחרי חודשיים.

אלישע: ההבנה בעצם, או הרעיון המסדר בעצם, של מערכת הביטחון אומר שכשיש כלכלה אז אין טרור.

זאת כמובן סוג של קונספציה שכביכול קרסה מול רצועת עזה, כי ראינו שלכאורה נכנסו פועלים ונכנס גם כסף קטארי, אבל עדיין זה לא מנע טרור, אלא להיפך, אבל אומרים אותם אנשים שהעובדה שפועלים נכנסים לעבוד בתוך שטחי יהודה ושומרון, וגם בתוך ישראל, כך על פי מערכת הביטחון זה אינטרס ביטחוני ישראלי.

ומתוך ההבנה הזאת התקיימו כל הדיונים בקבינט, וכך בעצם יש רצון די מיוחד, כן?

גם של צה"ל, גם של השב"כ וגם של המינהל האזרחי, להחזיר את הפועלים עצמם לעבוד גם בישראל וגם בשטחי יהודה ושומרון.

שרון: מה קורה עם השוהים הבלתי חוקיים שנכנסו לפני השבעה באוקטובר לישראל?

אלישע: כל המדיניות של המאבק בגדר ובעצם בכל ההסתננויות קצת השתנתה במהלך החודשים שלפני המלחמה, וביתר שאת אחרי המלחמה, אני יכול לספר לך שנוהלי פתיחה באש מול אנשים שמנסים להסתנן, השתנו.

היום כבר אפשר לפתוח בנוהל מעצר חשוד כלפי כל אחד שמנסה להסתנן אל הגדר וחייל מזהה אותו, משהו שלא קרה לפני השביעי באוקטובר.

מנסים להתמודד גם עם התופעה הזאת, אבל צריך להגיד שמאז השביעי באוקטובר, ואתה רואה את זה גם בדרכים, אני בעצם מסתובב על הכבישים ביהודה ושומרון, ואתה רואה שיש פחות תנועה של פלסטינים, הם בעצם עוקבים אחרי כל מה שקורה בישראל, וגם אחרי ישיבות הקבינט כדי להבין עד כמה, ואם הם בכלל יכולים להשתמש באישור העבודה שהם מחזיקים ביד.

שרון: ואילו תחומים במיוחד פועלים פלסטינים רוצים להיכנס לישראל?

אלישע: אז נגיד שמאז השביעי באוקטובר, יש שני תחומים שהם מאוד קריטיים והכרחיים גם לישראל, שבהם אפשרו חלק מאוד מאוד קטן של פועלים להיכנס, אנחנו מדברים גם על תחום הבנייה ועל תחום החקלאות, אנחנו מדברים על אלפים בודדים, כי ארבעת אלפים בערך פועלים שנכנסים לשני התחומים הללו, זה כדי לא לפגוע עוד יותר בכלכלה הישראלית, שגם נשענת בחלקה על אותם הפועלים הפלסטינים, אבל כמובן רוצים להגדיל את זה, וגם בדיוני הקבינט שהיו, המטרה הייתה לא להגיע לאותם מספרים שציינו גם בהתחלה, כמאה, מאה חמישים אלף, גם ביהודה ושומרון וגם בתוך שטח ישראל, אלא היה איזושהי הצעה להגיע ל-30 אלף, ואז משם להתקדם, אבל גם זה נעצר, וכרגע אין החלטה בעניין הזה.

שרון: לראש הממשלה לא היה רוב להעביר את ההחלטה לאישור כניסת פועלים פלסטינים, לכן הוא לא העביר אותה, אבל מה בעצם מתארת לו מערכת הביטחון? מה יכול לקרות אם לא תאושר כניסת פועלים?

אלישע: אז זה מאוד מאוד פשוט, יש לנו צעיר פלסטיני שיושב בבית, ברגע שהוא לא עובד ושהוא יושב מתבטל, הוא בעצם יכול להתחבר לאותם אנשי חמאס או אנשי גא"פ (הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני) שמסתובבים בגדה ובעצם מציעים כמה מאות שקלים לירי לעבר רכב חולף, לבצע פיגוע, ירי לעבר יישוב, וככה אותו צעיר פלסטיני, הפיתוי שלו לקבל את המאות שקלים האלה הולך וגדל, אוקיי?

מן הצד השני, אומרים גם סמוטריץ' וגם בן גביר, תראו, כל העניין הזה וכל האקסיומה הזאתי שכלכלה מורידה טרור, זה משהו שקרס לנו מול העיניים ברצועת עזה, כי כל הזמן הגדלנו את כמות הפועלים, הגענו איתה ל-20 אלף פועלים שנכנסו מתוך הרצועה וכל הדבר הזה התפוצץ לנו כאן בתוך הפנים.

למה הדבר הזה לא יכול לקרות גם באיו"ש?

כלומר, ברגע שאני אכניס מהם כמה שיותר, אז אני יותר חושף את עצמי. זה בעצם ההבדל בין הגישות עצמם.

כמובן שבמערכת הביטחון אומרים שהשליטה, גם הצבאית, גם המודיעינית שיש לצה"ל בתוך שטחי יהודה ושומרון, אין מה להשוות את זה לתוך רצועת עזה, ולכן זה סוג של סיכון מחושב.

מי שבעצם מתנגד לכל הדבר הזה, זה בעיקר המשטרה, שהיא הציגה טענה שברגע שיכנסו כביכול המון המון פועלים לתוך שטח ישראל, אז יהיה להם קשה מאוד להגן ולשמור מפני פיגועים שעלולים להתרחש בלב הארץ.

שרון: אלישע בן קימון, תודה רבה לך.

אלישע: תודה רבה.

שרון: מיד נמשיך עם הפרק ונבין גם באיזה ממדים הנושא משפיע על כלכלת ישראל.

אבל לפני זה, אנחנו מזכירים לכם להצטרף לקהילת "הכותרת", לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, וכך תוכלו לקבל עדכון בכל פעם שעולה פרק חדש.

גד ליאור הפרשן הכלכלי של ידיעות אחרונות ו-Ynet, אלו ענפים במשק הישראלי הכי נפגעו מאיסור כניסת הפועלים הפלסטינים?

גד: בעיקר כמובן הבנייה. יש ענף שקוראים לו תשתיות. למשל, אני מרבה לנסוע מירושלים לתל אביב, יש גשר תלוי כבר חודשים מעל הכביש במחלף לא רחוק ממודיעין, לא עובדים בו בכלל.

יש כבישים, אתרים שונים של תשתיות שלא עובדים בהם. כמובן הבנייה. ועוד ענף מאוד חשוב, ענף הניקיון.

הרבה מאוד עובדים מיו"ש, עובדים בענף הניקיון, בין היתר ברשויות מקומיות, בחברות.

אני מכיר חברה גדולה באזור ירושלים שמעסיקה למעלה מ-30 עובדי ניקיון, אף אחד לא מגיע.

אז מנסים לגייס ישראלים, ואנחנו מכירים את הישראלים, אני לא אומר את זה בביקורת, אבל ישראלים לא רוצים לעבוד בניקיון.

אני אומר, גם יהודים וגם ערבים לא רוצים לעבוד בניקיון, ונוצר מצב, סיפר לי סמנכ"ל בחברה, שאנשים בעצמם באים לשם בבוקר ומנקים את המשרד, את המסדרונות, לא שזה דבר אסור, אבל פשוט אין עובדים.

שרון: מה המשמעות הכלכלית של אי הכנסת הפועלים, בצד הישראלי כמובן?

גד: המצב החמור בצד הישראלי הוא שתקועות כאן הרבה מאוד מחויבויות של המדינה, אמרנו כבר תשתיות, ואמרנו כבר עבודות שונות של בנייה, אבל גם כמובן הקבלנים, הקבלנים הפרטיים, ואני דיברתי גם עם, לאחרונה עם ראול סרוגו, נשיא הקבלנים, וגם עם אנשים אחרים בתחום, יש שם חשש כבד מאוד לפשיטת רגל של חברות, לא רק של קבלנים עצמם, אלא חברות שעובדות איתם, אלה שמייצרים כל מיני מוצרים לדירות, שכבר חודשיים לא מוכרים אותם, הם לקחו כבר הלוואות, הם כבר, יש להם את המוצרים האלה, אבל הם לא יכולים להעביר אותם הלאה, אין מי שקונה אותם.

זאת אומרת, הנזק הכלכלי מהעמידה במקום של ענף שלם, כמעט עמידה במקום, הוא נזק קשה מאוד, והוא גם בצמיחה של המשק משפיע בצורה רצינית, זה יכול להיות עשירית אחוז, שתי עשיריות אחוז, זה הרבה מאוד בצמיחה של משק.

שרון: צריך לדבר גם על הנזק ארוך הטווח, דיברת על האפשרות של קריסה של קבלנים, אבל צריך לחשוב גם לטווח ארוך, זה יכול להשפיע גם על מחירי הדירות בהמשך.

גד: ברור שזה ישפיע. קודם כל, אני עצמי, במקרה במקרה, נתקלתי באיזה אירוע שבו מישהו חתם על חוזה להשכרת דירה, לשכירת דירה, והוא ביטל אותו, ביקש לבטל, כי הוא לא יקבל את הדירה החדשה, והוא לא צריך גם לפנות את הדירה הקיימת.

זאת אומרת, נוצר מצב שכל התחום הזה בעצם תקוע, אנשים היו צריכים לקבל דירות, הם לא מקבלים אותן, הם מנסים לבטל חוזים, הם היו אמורים לעבור לדירה אחרת, זה בלגן גדול.

עכשיו, זה לא שבוע, שבועיים, אנחנו מדברים על כחודשיים וחצי, והערכות כעת הם שהמלחמה הזו נכנסת עמוק לתוך שנת 2024, כך שיהיו כאן עיכובים משמעותיים שיגרמו, אני אומר, משתמש במילה, לבלגן גדול מאוד בתחום הזה, אנשים לא יקבלו דירות, יהיו דירות שכמעט גמורות, יהיו דירות שאנשים יצטרכו להיכנס אליהן כשהן לא גמורות, ואולי להשלים בעצמם את הבנייה של דברים, התקנת האמבטיה או צביעת הדירה וכך הלאה, שהקבלן לא יספיק כי אין עובדים, אגב, גם אז, מי יעשה את זה? אולי במחיר גבוה מאוד, אנשים שלא עבדו קודם בענף הבנייה.

שרון: אז בוא נדבר על האלטרנטיבה, הרי לא מעט פועלים זרים כבר עובדים בענף הבנייה, אז יכול להיות שזה פתרון, וגם בחקלאות דרך אגב, וגם בתשתיות, יכול להיות שזה פתרון? אפשר להכניס מספיק פועלים זרים שימלאו את החלל הזה?

גד: אפשר להכניס, אבל גם זה יקר מאוד.

הביאו עכשיו עובדים ממלאווי, זו מדינה רחוקה, רק לדוגמה, אין בכלל קו טיסות למדינה הזאת, צריך להביא אותם לפה, אנשים רחוקים מאוד מהשפה שלנו, אני אומר, כשעובדים פה 30 אלף תאילנדים, בכל מיני מקצועות, יש להם קהילה, חלקם מדברים אלה עם אלה בשפה שלהם, גם כשאתה נמצא פה כבר חמש או שבע שנים, אתה יודע עברית, וכך הלאה, אגב, גם סינים, פתאום מביאים אנשים ממדינות שלא היה להם שום קשר לכאן, הם לא מכירים את המדינה, הם לא עובדים פה כבר שנים רבות, והם יעבדו כנראה פחות טוב מאחרים.

עכשיו, תהיה בעיה תקשורת של, אני לא יודע כמה, מנהלי העבודה אצלנו יודעים מלאווית, זאת אומרת, אני נתתי סתם דוגמה.

יש היום מתורגמנים, למשל, לתאילנדית, לסינית, שעובדים שמשתמשים בהם, הם נמצאים באתרים, הם מסבירים לעובדים בדיוק מה צריך לעשות.

להביא אנשים מכל מיני מדינות שבהם מדברים שפות שלא כך מקובלות פה, וכשקהילות קטנות יעבדו פה, פה מאתיים עובדים, שם 500 עובדים ולא אלפים רבים מסין או מתאילנד, למשל, זו כמובן פגיעה.

אפשר להביא את העובדים האלה, כנראה שזה ייקר, ייקר עוד את מחירי הדירות, את בניית התשתיות.

מי שעומדת להפסיד הרבה כסף, זאת הממשלה.

הממשלה תצטרך להביא לפה עובדים מחו"ל, במקום שאנשים יצאו משכם או מג'נין ב-7 בבוקר וב-5 אחר הצהריים יחזרו הביתה, יצטרכו להלין אותם פה. כל זה מייקר מאוד את העבודה.

זה מחיר מאוד מאוד גבוה למשק, לקבלנים, למדינה ולכל מי שיעסיק אותם.

שרון: בוא ננסה להתחבר למי שאומר שמדינת ישראל צריכה להיגמל מהתלות בפועלים פלסטינים.

זה משהו אפשרי?

גד: זה אפשרי.

בעבר לא היו פה פלסטינים, בואי נגיד לפני 67' המדינה התקיימה. אבל אני אומר, זה טוב לנו שהם יהיו פה.

אני לא גנרל, אני לא בצבא, אבל יש שיטות רבות מאוד, זה מתחיל בגיל, זה מתחיל באנשים שהם אבות לילדים, הסיכוי שמישהו מהם יבצע פיגועים, היו כאלה, נכון? הוא נמוך הרבה יותר. אנחנו צריכים לנסות גם לתת להם פרנסה.

עכשיו, רוב האנשים האלה, ואני אומר את זה חד וחלק, אין פה שמאל, אין פה ימין, רובם לא מחבלים, רובם רוצים לפרנס את המשפחה, הרבה מהם אוהבים לבוא, אני מכיר אישית עובד שנמצא בהר חוצבים, הוא היה מגיע מרמאללה באופן קבוע.

הוא אוהב לעבוד פה, הוא מקבל פה את כל התנאים, כולל תנאים סוציאליים ואחרים, והוא מתחבר לאנשים, הוא הוזמן אפילו לבר מצווה של אדם שהוא עבד איתו.

זאת אומרת, זה מקשר גם בין העמים, זה גם יכול להוביל, אולי אנחנו היום לצערי הרב לא רואים שום אפשרות כנראה לשלום, אבל אולי בעתיד, הנתק המוחלט לגמרי בתחום הזה שעדיין היה קיים, יש שני תחומים עיקריים שיש בהם שיתוף פעולה: בריאות, בתי חולים, כשאני הייתי בבית חולים באיזשהו עניין, שכב מולי אדם משכם, שטופל פה, כי לא היה בבית החולים בשכם את האפשרות לטפל בו בעניין הזה.

אז אני אומר, זה מקשר, זה בריאות וזה עבודה.

שרון: כשאנחנו רואים את הצורך הכלכלי, לעומת החשש הביטחוני, מה להערכתך ינצח?

גד: אני חושב שבסוף יבואו לפה עובדים פלסטינים.

אמר לי דווקא ערבי ישראלי, לא כל כך נוח יהיה לי לעבוד במקום שבו יש אנשים חמושים ששומרים עליהם.

כנראה עובדים מיהודה ושומרון יהיו שם, אנשים חמושים שישמרו ויאבטחו את האזור.

היום המצב הגרוע, ואולי נאמר את זה לסיום, הוא שאנשים ברעננה, הרצליה, קריית אתא, מקומות אחרים, לא מוכנים שיעבדו שם עובדים ערבים ישראלים, הם מפחדים, כאשר אני לא זוכר, לא זוכר מקרה שבו ערבי ישראלי שעבד באתר בנייה ביצע פיגוע.

ונראה לי שלא יהיה נכון להכניס לאתר כזה אנשים חמושים שישמרו על ערבים ישראלים.

איפה שיעבדו עובדים מיהודה ושומרון, יצטרכו להיות כנראה מאבטחים שיבטיחו את המצב שאותם פועלים חלילה לא יעשו פיגוע, ועל ידי כך לאפשר להם לעבוד כאשר שני הצדדים בטוחים והם ימשיכו להתפרנס כאן.

ואני אומר, חד וחלק ואת זה אומרים גם גורמים ממשלתיים, אגב, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעד, שהם יעבדו פה.

אז אני אומר, גם האנשים האלה, שר האוצר אמנם נגד, אבל אני אומר, גם אנשים בממשלה מבינים שהפתרון צריך להיות פתרון ביניים. הם יעבדו פה, אבל תחת הבטחה ותחת פיקוח רב, ואולי רק מגיל 35-40 ומעלה.

אדם בן 40 הוא לא אדם זקן, הוא יכול לעבוד גם בבנייה ובכבישים.

שרון: גד ליאור, תודה רבה לך.

גד: תודה רבה.

שרון: ועד כאן "הכותרת" להפעם.

אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, כדאי לכם.

אתם מוזמנים לדרג אותנו, להגיב לנו.

את "הכותרת" אפשר למצוא גם באתר Ynet או באפליקציה בנייד או ברכב.

אם הגעתם עד פה, אתם מוזמנים להאזין לעוד פרק שלנו על החזית שניסה חמאס לפתוח בשטחים.

חפשו את הפרק "הזירה מבעבעת ביהודה ושומרון".

תחקיר הפקה ועריכה: גיא סלם ועדן דודוב, סאונד: נדב חלד. 

אני שרון כידון, שמרו על עצמכם.