top of page

המשחק הגדול - לא פחות מניצחון (ניתוח 186)

Updated: Oct 17, 2023


תקציר: המלחמה בעזה נכפתה עלינו, אך אין זה אומר שאנו צריכים לפעול כפי שהאויב מצפה. מעט יצירתיות והרבה כוח אש ואיראן תאבד חלק נכבד מציר ההתנגדות במינימום נזק עבורנו. שמרו על עצמכם. בואו והצטרפו למועדון שלנו! ניתוחים בלעדים, קבוצות פייסבוק וטלגרם סגורות, סקירות שבועיות ועוד! הצטרפות למועדון בקישור כאן. פורסם לראשונה ב-לא פחות מניצחון (ניתוח 186)


לאתר של ניצן דוד פוקס "המשחק הגדול" - https://greatgame.blog/

 

שלום וברוכים הבאים ל"משחק הגדול", ניתוח מספר 186 "לא פחות מניצחון".


בצעד חריג החלטתי לשחרר השבוע את הניתוח של מועדון "המשחק הגדול", לכלל "המשחק הגדול".

מטרת הניתוח לעזור לנו להבין מה בדיוק קרה לנו, כי נראה שיש מי שעדיין לא הפנים. להציע מה צריך לעשות עם חמאס ומה יש לעשות עם ציר ההתנגדות האיראני בכלל.


אני אתחיל בכמה הערות אישיות ואני אמשיך עם מה קרה לנו, מה יש לעשות עם חמאס ולבסוף התמונה האסטרטגית הגדולה יותר.

אני מתייחס למצב החדש כשגרה חדשה שלנו. אני לא חושב שזה נכון להקפיא את החיים ולהמתין ליום בו המערכה תסתיים. אנחנו לא יודעים מתי היא תסתיים. יכול להיות שבעוד חודש, יכול להיות שבעוד שנה. זו השגרה החדשה שלנו, ואיתה אנחנו צריכים לחיות.


מבחינת "המשחק הגדול" והמועדון, המשמעות היא שאני לא מתכוון למקד את כל תשומת הלב במלחמה כאן.

העולם לא עומד מלכת ואנחנו צריכים לעקוב אחר הנעשה בזירה הבינלאומית. העוקבים הוותיקים יודעים שאחרי מיקוד של כשלושה שבועות במלחמה באוקראינה, שחררתי מגע. אני אנליסט גיאופוליטי, לא צבאי. אני מתעסק באסטרטגיה. ברגע שניתחת את המצב והגדרת את האסטרטגיה, אין הרבה מה להוסיף, חוץ מלעקוב אחר הנעשה.


אני יודע שיש כאן גם עוקבים חדשים, אז א', ברוכים הבאים, תמיד כיף לראות עוד עוקבים.

ב', לאיפה הגעתם?

אני ניצן דוד פוקס, בן 32, אבא של אביגיל ועמליה ומתגורר היום בחיפה.

אני אנליסט גאופוליטי, שזה טייטל מרשים בשביל להגיד שאני מנסה לפרק ולהבין מערכות. המערכת שאני מנסה לפרק ולהבין היא הזירה הבינלאומית.

לצערי, מאז המלחמה באוקראינה, יש הרבה אנשים שמדברים על גאופוליטיקה. חלקם מבינים יותר על מה הם מדברים, חלקם פחות.


אז כדי שלא יהיו אי הבנות, אני אבהיר מה אני יוצר ב"משחק הגדול", ואם זה מתאים לכם, מעולה. ואם לא, גם מעולה.

אני משתדל לתת ניתוח אובייקטיבי של אירועים ומגמות על בסיס עובדות מאומתות, העלאת השערות ואימותן, וספקנות רבה.

אם אתם מחפשים מישהו שיפחיד אתכם עם סיפורי האימה של מלחמת עולם שלישית, אם אתם מחפשים מישהו שיאכיל אתכם תיאוריות קונספירציה, אם אתם מחפשים מישהו שינופף בידיים ויקריץ כל מיני תרחישים, לא אני. אני משתדל להיות שיטתי, ממוקד ולקחת בעלות על הטעויות שלי.

אני טועה, ואני משתדל להגיד שאני טועה. אני משתדל לדבר אל ההיגיון שלכם, פחות לרגש.

אני משתדל לשמור על הומור, אך "המשחק הגדול" נועד ללמד, לא לבדר.

יש?

יש.


הערה אישית ואחרונה,אני כאן בשבילכם.

אני יודע שיש עוקבים רבים שעכשיו נמצאים בשטחי כינוס או בחזית.

אני יודע שיש עוקבים ביישובי עוטף עזה ובגבול לבנון.

אני יודע שיש אנשים גם בלב המדינה שחשים פחד וחרדה. זה בסדר.

כולנו חשים פחד וחרדה. יש לי שתי בנות קטנות, אביגיל בת שנתיים וחצי, עמליה בת שנה. בכל פעם שעמליה צוחקת, אני חושב על התינוקות.

בכל פעם שאביגיל מסתכלת עלי עם העיניים הסקרניות שלה, אני חושב על הילדים הרכים שחייהם נגדעו.

אני חרד להם. אני חרד לעם שלנו.זה בסדר. זה בסדר כי באמת נתנו לנו מכה איומה. עשו בנו טבח איום.

חיות אדם, ברברים, פלשו לבתינו והשחיתו את בני עמנו. הניצולים יישאו צלקות לשאר חייהם. אני חושב שכל הדור שלנו יישא מטען רגשי ממה שהתחולל שם בעוטף עזה.

אכזריות כמו זו שראינו, מאיימת לשאוב אותנו לחור שחור. היא רוצה להציג בפנינו כעובדה שאין משמעות לקיום, שאין צדק ואין טוב. יש רק רוע וסבל ודם.

אכזריות כזו באה ממעמקי התהום של הנפש האנושית ואל תטעו, אלו בני אדם שעשו את זה. לחיות אין כזו מידה של אכזריות, כזו מידה של סאדיזם. בני אדם ערכו בנו אורגיה של רצח. עשו בנו זוועה, בל תתואר.


מה לנו לעשות אל מול הזוועה?

יש לנו שתי אופציות.

האחת היא להשתגע, להישאב לחור שחור,אין משמעות לכלום, החיים הם רק מרחץ דמים אחד ארוך.

הם הרגו בנו, אז אנחנו נהרוג בהם, נשרוף אותם, נכתוש אותם, נשמיד אותם. את הצעקות שאף אחד לא שמע בבארי וניר עוז, העולם כולו ישמע בעזה.

הסבל שלנו יהפוך להיות הסבל של מישהו אחר.האכזריות של האויב תהפוך להיות האכזריות שלנו.

יש נחמה בשיגעון, המשוגע לא חייב דבר לאף אחד אבל המשוגע גם לא יכול לבנות כלום. הוא לא יכול ליצור.

הוא נלכד לנצח בעולם של אימה ופחד, שם הוא דועך.

מדינת ישראל תהפוך למקום של פחד ואלימות. לא תהיה עוד סליחה, לא תהיה עוד יצירה, אלא רק הפחד המתמיד שיניע אותנו לבצע לאחרים מה שהם עלולים לבצע לנו. דם ההרוגים שלנו יהפוך רק לעוד דם.


אבל יש עוד אפשרות.

האפשרות השנייה היא להסתכל על זוועה בעיניים ולהגיד "כן, יש משמעות". תקפו אותנו ברברים, אך אנחנו לא נהיה ברברים, כי לקיום יש משמעות. למוות של יקירינו יש משמעות. לא משמעות מטאפיזית נעלמת, אלא משמעות שאנחנו ניצוק.

אנחנו נהיה טובים יותר, חכמים יותר, חזקים יותר, בשבילם ובזכותם.

אנחנו ניקח את הזוועה ונשתמש בה כדי לחזק את חיינו, לשפר אותם, להגדיל אותם. נשתמש בזוועה כדי לעשות טוב ולעזור לאחרים, בתוך ומחוץ לישראל.

זו לא תהיה משימה קלה. נצטרך לשנות את פניה של מדינת ישראל.

נקים מוסדות חזקים שיוכלו לבצע תכנון ארוך טווח ולטפל בבעיות קיומיות כשהן קטנות.

נהיה טובים יותר אחד לשני ונקיא מתוכנו את מי שמנסה להפריד בינינו.

נשפר את הכלכלה כך שתוכל לתמוך במאמץ המלחמתי הבא ונעמוד לצד מדינות דמוקרטיות אחרות המתמודדות עם פלישה כמו זו שאנחנו חווינו.

ההחלטה לתת משמעות לזוועה, לצמוח ממנה, לחזק את החיים איתה, אין היא ויתור על נקמה. היא לא ויתור על מלחמה.עוד רגע אסביר למה אסטרטגית חמאס צריך להימחק אבל קודם כל צריך להבין את הטיעון המוסרי.

אנחנו לא נהיה חיות אדם כי אז המוות של יקירנו חסר משמעות.

ואנחנו לא נהיה חיות אדם כי חיות אדם לא יודעות לצוד חיות אדם אחרות.

כאשר אתה רוצה לצוד חיה, אתה לא יורד על ארבע ונובח. לא. אתה מכין מלכודות, לוקח נשק, אורב לה.

טבח חסר הבחנה באזרחים הוא שגוי מוסרית,הוא בלתי מתקבל על דעת, והוא לא יהיה.


מעבר לנימוק המוסרי, שהוא הנימוק היחיד שחשוב, יש גם נימוק פרקטי.

כשאתה משקיע מאמץ לפגוע באזרחים, זה פחות מאמץ להביס את האויב.

להבדיל אלף אלפי אלפים של הבדלות, היטלר למשל הפסיד כי הוא היה נאצי מטורף.

ד"ר אנדרו רוברטס בהרצאה מרתקת על למה היטלר הפסיד במלחמה, אני ממליץ לכולכם לראות אותה ביוטיוב, פשוט חפשו "Why Hitler Lost The War".

ד"ר רוברטס מראה שהטעויות הקריטיות של היטלר נבעו מהאידיאולוגיה שלו. היטלר לא היה טיפש, הוא לא היה מטורף.

היטלר היה נאצי שהיה מוכן להפסיד את המלחמה אם זה אומר שהוא יוכל לרצוח אפילו עוד יהודי אחד.

אנחנו לא רוצים להפסיד את המלחמה. אנחנו לא נפסיד את המלחמה.

מלחמה היא מקצוע וחיילי צה"ל הם מקצוענים,המטרה היחידה שלהם, היחידה! היא הניצחון המוחלט על חמאס.

ואנחנו נשיג אותו.

כי למה יאמרו הגויים "אייה אלוהיהם"? יוודא בגויים לעינינו נקמת דם עבדך השפוך.

בואו נתחיל.

מה קרה לנו ביום שבת? מתקפת פתע? אין ספק.

מחדל איום ונורא אין בכלל שאלה.טבח איום? כמובן.

אבל כל אלו לא נוגעים בנקודה מרכזית. קיבלנו ברבור שחור.


המונח "ברבור שחור" עבר התעללות רבה בשיח ציבורי. ברבור שחור הוא לא הפתעה גדולה. ברבור שחור הוא אירוע שהורס, מבטל את כל מה שחשבתם שאתם יודעים. הוא לוקח את התחושה שלכם שכל מה שאתם יודעים הוא כל מה שיש, והורס אותה. הוא מראה לכם שהעולם שחשבתם שאתם מבינים ויודעים לחזות הוא רק אשליה.

בקיצור, הוא סטירה מצלצלת משום מקום.


מתקפת הפתע של חמאס בשבת שמחת תורה התשפ"ד היתה ברבור שחור לשתי ידיעות.

האחת, שאפשר לחיות לצד חמאס במחיר נסבל. ידענו שחמאס הוא ארגון טרור, אך הוא נראה כמו ארגון טרור לא יוצלח. היו טפטופים של רקטות, של פצצות מרגמה, אבל החלטנו, כמדינה החלטנו, שזה מחיר נסבל. כן, תושבי העוטף סבלו אבל ידענו שעדיף לסבול טפטופים ולא לאבד מאות מבנינו בכיבוש עזה.

ידענו.

הדבר השני שידענו הוא שחמאס מתמתן.שחמאס מורתע. הסברנו לעצמנו שחמאס הוא עכשיו ריבון של שטח והוא חייב לדאוג לאוכלוסייה תחת שליטתו. הוא חייב לחשוב גם על אינטרסים כלכליים.ידענו שהוא מחויב בחוקה שלו לרצח כל היהודים, אך את הידיעה הזו הזנחנו.


הסברנו לעצמנו שגם חמאס צריך להיות ריאלי, לא רק אידיאולוגי.

אני משתמש כאן בלשון "אנחנו" כי אם "אנחנו" רוצים להפיק את המירב במה שעכשיו קרה לנו, אנחנו צריכים לקחת אחריות על כישלון. "אנחנו" כמדינה נכשלנו.

כן, המומחים שסיפרו לנו בשנתיים האחרונות שחמאס מורתע עוד יצטרכו לתת את הדין. אם לעצמם, אם למדינת ישראל כולה. הדרג המדיני יצטרך להתפטר. הממשלה תתפטר.הרמטכ"ל ייתן את מכתב הפיטורים שלו. כל מי שהיה לו יד, רגל, אף או אוזן בבניית הקונספציות האלו על חמאס מאז 2007, יעמוד לוועדת חקירה.


אבל חייבים להבין למה הם נכשלו.כדי שאנחנו לא ניכשל.

ובשביל זה אנחנו קודם כל, כדי לרצות להבין את זה, אנחנו צריכים לבוא ולהגיד "אנחנו" נכשלנו כמדינה.

למה חטפנו ברבור שחור? כי התמקדנו במה שאנחנו רואים, לא במה שאנחנו לא רואים.

פיתחנו תיאוריות והסברים על בסיס העובדות הנצפות, לא חושדים שאולי אלו לא כל העובדות.

כך יצא שישבו טובי המומחים והראו שחמאס לא מתערב במבצע שלנו נגד הג'יהאד האיסלאמי והחליטו - חמאס מורתע. אף אחד מהם לא שאל אם מה שהוא רואה זה לא הכל.

אנחנו יצורים מאוד שטחיים ובצדק. התפתחנו כדי לשרוד, לא כדי לחשוב. כשאבותינו שמעו רעש הם הניחו שזה נמר ורצו אחרת היו אוכלים אותם משום כך אנחנו ממוקדים במה שאנחנו רואים ומניחים שזה כל מה שיש.


אנחנו מבלבלים בין העדר הוכחות להוכחה להיעדר.

אין לי שום דרך להוכיח שאין דרקונים בעולם.

אין לי שום דרך להוכיח שאין לי יאכטה סודית בכרתים.

אין לי שום דרך להוכיח שחמאס לא יעשה שוב את מה שעשה.


ברגע שאנחנו מפנימים שמה שאנחנו רואים זה לא כל מה שיש, הגישה שלנו למציאות משתנה.

במקום לפרשן תצפיות, אנחנו מתמקדים ביכולות שלנו ושל האויב ובניתוח אסטרטגי מעקרונות ראשונים.

במקום לנסות לחזות את העתיד, אנחנו מתמקדים בהכנה לתרחיש הכי גרוע שלו.


מה זה אומר למלחמה הנוכחית?

ישראל צריכה לצאת מנקודת הנחה שהכל עובד לפי התוכנית של חמאס ואיראן.

הם תכננו לעשות לנו את מה שעשו, ועכשיו חמאס ממתין למשוך את צה"ל לתוך מלכודת המוות שהיא רצועת עזה.

הוא ימשוך אותנו, יתיש אותנו, ואז חיזבאללה יתקוף מצפון, כוחות איראנים מסוריה, והתימנים מדרום.

העובדה שהמערכה עדיין לא התרחבה לחזית שנייה או שלישית היא החלטה איראנית.

העובדה שחיזבאללה עדיין לא פלש לגליל היא משום שחיזבאללה החליט שאין הוא מעוניין בפעולה הזו כרגע.

אנחנו צריכים להניח שיש לחיזבאללה הפתעות שהוא רוצה להשתמש בהן בשעה הנוחה לו, שהאיראנים מתכננים מתקפת פתע משלהם ברמת הגולן הסורית, שחמאס עוד יפתיע אותנו.

אני מקווה שבצה"ל כבר מבינים את איום הרחפנים שיהיה בשדה הקרב.

באוקראינה הרחפנים סייעו לשני הצדדים באיסוף מודיעין ליחידות קטנות וסגירה מהירה של מעגלי אש, כמו גם תקיפה נקודתית של מטרות.


האם החיילים מאומנים באיתור וירי על רחפנים?

האם הפעלת הכוח מוכנה לכך?

אבל אם אנחנו לא יודעים אילו הפתעות האויב מכין לנו, איך אפשר להילחם? איך אפשר לנצח?

טוב, מבינים את המצב האסטרטגי ומה צריכים להיות היעדים שלנו, ואז מהיעדים גוזרים את הדרכים לטפל באויבים שלנו.


בואו נתחיל מקטן ונתרחב.

מה צריך לעשות עם חמאס?

חמאס פלש כדי לשפר את מצבו האסטרטגי. איך הוא מתכוון לעשות זאת אני לא יודע. אבל כל פעולה מלחמתית מטרתה לשפר את מצבו של הצד המבצע.

אם חמאס ציפה לכזו הצלחה, אני גם לא יודע אבל הוא הצליח להפתיע אותנו וביצע טבח איום.


עכשיו מדינת ישראל צריכה לגבוה את המחיר שחמאס ישלם.

שני שיקולים בקביעת המחיר:

א: אי אפשר לחיות לצד חמאס במחיר נסבל. זה היה ברור עוד לפני התקפת הטרור הרצחנית. איך זה היה ברור? ההתפלגות של התקפות טרור היא מסוג זנב ארוך. מה זה אומר?

רוב התקפות הטרור בעולם מסתיימות עם מעט מאוד הרוגים. פעמים רבות עם אפס הרוגים. אבל יש מספר התקפות טרור שמסתיימות עם אלפי הרוגים. אנחנו קיבלנו מפלצת מהזנב. אבל הנקודה החשובה שזו לא המפלצת הכי גרועה.יש עוד מפלצות שמסתתרות בזנב. אנחנו לא יודעים כמה הן יהרגו,אנחנו לא יודעים איך הן יראו. ומשום כך אנחנו צריכים לחסל את איום הטרור מעזה באופן מוחלט לפני שהוא יייצר עוד מפלצת.


אסור שבכירי מערכת הביטחון והקבינט יסתכלו על ההתקפה הנוכחית, יסתכלו על המורכבות בכיבוש הרצועה ויגידו לעצמם:"טוב, נלמד לפעם הבאה. נתחקר את הכשלים, נפיק לקחים ונמנע את המתקפה הבאה".

המתקפה הבאה לא תיראה ככה. האויב גם לומד.

אנחנו צריכים לסיים את המשחק של החתול והעכבר עם החמאס.

אוי לה למדינת ישראל אם היא תבחר בדרך האמצע, בדרך ביניים, בפשרה בין כניעת חמאס ובין לא להגיב לו כלל. כי המתקפה הבאה תבוא, והיא שוב תפתיע אותנו.


השיקול השני לקבוע את המחיר, והוא עוד סיבה למה אסור לנו להסתפק במשהו חוץ כניעה מוחלטת של חמאס, היא שאחרים עלולים גם לנסות את מה שחמאס עשה.

הרי מה עכשיו ישראל קובעת? היא קובעת את המחיר של פלישה וטבח האזרחים שלה.

אנחנו עכשיו קובעים מה קורה כשצד שני פולש לשטחנו וחוטף את אנשינו.

כל מחיר שאינו כניעה מוחלטת של חמאס יהפוך את הפעולה למתקבלת על הדעת בניהול סיכונים.

פעילי טרור בלבנון, בסוריה, ביהודה ושומרון יסתכלו על התגובה הישראלית ויגידו, אוקיי, המחיר לפעולה הזאת הוא X, נגיד שלושה שבועות של כתישה מהאוויר,האם זה מחיר שאני מוכן לסבול? כן/לא.


אם אנחנו רוצים למנוע את זה, אם אנחנו רוצים למנוע ממישהו לשקול שוב את הפעולה הזו, המחיר שחמאס ישלם הוא אחד,כניעה מוחלטת.

אם אתה שוקל לפלוש לישראל, אם אתה שוקל לחטוף ישראלים,דע לך שהמחיר יהיה אחד.

השמדתך, ולא רק זה, העולם כולו יראה אותך נכנע כי זו המשמעות של כניעה מוחלטת. הנהגת חמאס יוצאת עם הידיים למעלה, עם דגל לבן, ומתחננת להסכם כניעה. לא עוד ניצחון בנקודות. לא עוד מצעדי ניצחון של חמאס. כלום.

העולם יראה וידע שחמאס הובס.


מה כוללת כניעה מוחלטת?

ד"ר עינת וילף ב"טוויטר" פירטה הצעה טובה לדעתי:כניעה מוחלטת תכלול שחרור מיידי של כל החטופים, כניעת ראשי חמאס ומסירת פושעי מלחמה לדין, ופירוז מוחלט של עזה ויהודה ושומרון.

ואם הם יסרבו? השמדה מוחלטת של חמאס.

אגב, וכאן אני פותח מאמר מוסגר, חמאס זה לא רק הסניף ברצועת עזה. כניעה של חמאס היא כניעה של כל הארגון והשמדה של חמאס היא השמדה של כל הארגון.

כדאי לישראל לשלוח כבר עכשיו מסרים לכל המדינות המארחות אנשי חמאס, שהן יסבלו מנזק משני אם ימשיכו לארח אותם. יהיו אפס קווים אדומים. אם היית מעורב בתהליך התכנון, האישור או הביצוע של הפעולה לעוטף עזה, דמך בראשך.

ייקח חודש, ייקח שנה, ייקח עשור, אבל ישראל תגיע אליך. אז עדיף להיכנע, וליפול לידינו עכשיו, לפחות לא תמות עייף.


האם השמדת חמאס דורשת את כיבוש הרצועה? כן.

ישראל תצטרך לכבוש את רצועת עזה ולעשות זאת באופן איטי ושיטתי כדי לצמצם אבדות. נצטרך לעבור תא שטח אחרי תא שטח, לשטח את הסביבה העירונית, ואז להכניס חיילים שיטהרו אותו. אנחנו נתמודד עם מנהרות. אנחנו נתמודד עם ירי רקטות ופצצות מרגמה. אבל מטר אחרי מטר הרצועה תטוהר מחמאס.


מה עם האזרחים ברצועה?

חשוב לי להבהיר שהמטרה של ההכנעה המוחלטת של חמאס היא לא נקמה. לא.

רק אלוהים יכול לנקום לזוועות כאלו.

המטרה שלנו היא קודם כל לעזור לחמאס לפגוש את אלוהים כדי שהוא יוכל לטפל במי שצריך את הנקמה.

והמטרה בהכנעה המוחלטת של חמאס היא לוודא שמתקפה כזו לעולם לא תקרה שוב.

המטרה היא לוודא שכל מי שיעז לשקול משהו כזה בעוד עשר שנים יזכור מה עשינו לחמאס.

המטרה היא לא להעניש את תושבי הרצועה, היא לא להשמיד את הרצועה, היא לא לנקום בשום דרך.

כפי שאמרתי בהתחלה, אנחנו לא נשתגע ואנחנו לא נפסיק להיות מקצוענים.


אז מה יהיה עם האוכלוסייה?

ישראל תצטרך להגדיר מסדרון הומניטרי למצרים ורק למצרים.

מטרתו היחידה של המסדרון יהיה פינוי האזרחים מאזורי הקרבות כדי למנוע פגיעה מיותרת בחפים מפשע.

תושבי הרצועה לא יוכלו להישאר בשטח משום שכל הרצועה תהיה שדה קרב.

ריכוז שלהם בשטחים פתוחים ישים אותם בסכנה לפגיעת ארטילריה, פגיעת טילים של חמאס או הפיכתם למגנים אנושיים. המחבלים ירצו להיכנס דווקא לתוך ריכוזי האוכלוסייה ולמשוך את צה"ל לשם.

הם ודאי לא יוכלו להתרכז על רצועת החוף שגם היא תהיה אזור קרבות. ספינות חיל הים מפגיזות את הרצועה בשביל למנוע חדירה ימית.


רוחות וגשם יהפכו את תנאי המחייה לקשים מאוד, אנחנו רק בפתחו של החורף. לא יהיו מקורות מים ויהיה קשה לתת סיוע הומניטרי.

הם גם כמובן לא יכולים ללכת אל מאחורי קו החזית הישראלי. ישראל לא יכולה לאפשר כניסה של שני מיליון פלסטינים לשטחה, לא יודעת כמה מהם אוהדים את חמאס. זה יהיה סיכון ביטחוני עצום לישראל ועלול להביא לשפיכות דמים מיותרת.


הפתרון היחיד הוא פינוי האוכלוסייה האזרחית למצרים.

ברפיח המצרית יוקמו ערי אוהלים לקליטתם שיספקו סיוע רפואי, מזון ומים לאוכלוסייה הבורחת.

ישראל תוכל לעזור למצרים בגיוס תרומות מהקהילה הבינלאומית וארצות הברית צריכה לדרוש ממדינות המפרץ לסייעה כלכלית למצרים.

הכלכלה המצרית נמצאת במצוקה עם שער חליפין חלש וגירעון גדול בתקציב. קליטת תושבי הרצועה יכולה לתת לקהיר מקורות תקציב חדשים שיסייעו לה.


מה יהיה ביום שאחרי? אני לא יודע. אני באמת לא יודע.

אם מישהו כן יודע הוא, ותסלחו לי על המילה, מלא בחרא. באמת.


אנשים שביום שישי, השישי לעשירי, חשבו שהם יודעים הכל וחטפו סטירה, עכשיו מתווכחים איך יראה המצב הפוליטי ברצועה ביום שאחרי כניעת חמאס.

מה סביר יותר ומה סביר פחות. אני לצערי קצת יותר צנוע, ולא מפחד להגיד "לא יודע".


פוליטיקה היא מערכת מורכבת. שינוי המערכת משנה את חלקיה.

יכול להיות שעם התקדמות המערכה נגד חמאס תקום הנהגה אזרחית ברצועה שתגיד "חלאס"רוצים לחיות, לא למות. אולי נצטרך לתת את הרצועה לרשות הפלסטינית. אולי נצטרך להציב שם רודן שיהיה תלוי בכידונים שלנו. אולי נצטרך לשלוט ברצועה צבאית. הכל בגדר אולי.


למה?

כי אין לנו מושג איך יראה היום שאחרי.אנחנו רק יודעים מה יהיה מצבו של חמאס ביום שאחרי.


מה שאני כן יודע להגיד הוא שאם המחיר של הכנעת חמאס הוא שליטה צבאית ישירה בשני מיליון פלסטינים, זה מחיר שישראל צריכה לשלם. כי כל מחיר נמוך יותר יסכן את המדינה.

אתם חושבים שמישהו יחזור לעוטף עזה אם חמאס לא יכנע? אתם חושבים שמישהו ימשיך לגור בגבול לבנון?

הרעיון המייסד של מדינת ישראל שהיא הוקמה כדי להיות בית בטוח לעם היהודי.

אם זה כבר לא נכון, אם ארגון טרור יכול לצוד יהודים כמו חיות ולהמשיך להתקיים, אז יש איום על עצם קיום המדינה.

אנשים ירדו מהארץ, הפריפריה תתרוקן, והמוות של יקירנו יהיה חסר משמעות, כי הוא לא ימנע את המוות והחטיפה הבאה.


עכשיו בואו נסתכל רחב יותר.


חמאס הוא חלק מציר ההתנגדות האיראני שנמתח מאיראן עד הים התיכון.

ציר ההתנגדות כולל מיליציות וארגוני טרור שיעים בעיראק, סוריה, לבנון ותימן.

החוליה המדאיגה ביותר בציר היא חיזבאללה, עם מאגר טילים עצום שמאיים על תשתיות המדינה.

איראן במשך שנים השקיעה מאמץ וכסף כדי לבנות את הציר הזה, אבל הוא לא נשלט בבלעדיות על ידיה.

כל אחד מחלקי הציר הוא ארגון עצמאי עם אג'נדה מקומית.איראן תומכת, מטפחת ומתאמת בין חלקיו השונים.


מה המטרה של ציר ההתנגדות?

יש שלוש.

הגדלת ההשפעה של איראן במזרח התיכון, הרתעת ישראל וארה"ב מתקיפה באיראן ולדעתי, חיסולה של ישראל בנקודה לא ידועה בעתיד. כנראה אחרי שלאיראן יהיה נשק גרעיני וארה"ב תפסיק להיות גורם משמעותי במזרח התיכון.

עכשיו נראה שכל הציר קם על רגליו נגד ישראל.


חיזבאללה הציר שלא יעמוד מהצד מול המתקפות הישראליות על עזה. החותים בתימן והמליצות השיעיות בעיראק איימו על ארה"ב שלא תתערב לצד ישראל.

אולי יש תנועת מליצות איראניות בסוריה?

נראה שכל ציר ההתנגדות קם כדי להגן על חמאס.

חמאס הוא החלק הפחות מאיים בציר הזה.

עם 30 אלף לוחמים הוא בהחלט איום, אך לא כמו חיזבאללה ומאגר הטילים המדויקים שלו או המליציות הפרו-איראניות בסוריה שמונות כ-60 אלף בני אדם.

סביר להניח שבתרחיש של הפעלת הציר, חמאס היה אמור למשוך חלק מהאש של צה"ל וכך להקשות עליו להתמודד עם חיזבאללה.


מה ישראל צריכה לעשות אל מול הציר הקם נגדה?

יש קו מחשבה שאומר שאם הציר כבר הופעל, אולי כדאי לבצע את מה שהוא היה אמור להרתיע ממנו - תקיפת מתקני הגרעין של איראן.

בואו ננצל את הלגיטימיות הבינלאומית, את התמיכה האמריקאית, ונלך על ראש הנחש - איראן.

זו...אסטרטגיה...איומה. איומה.

למה?

בואו נסתכל על זה רגע מנקודת המבט של איראן.

בתרחיש היפותטי בו ישראל החליטה לתקוף את מתקני הגרעין של איראן, ציר ההתנגדות הוא המכה השנייה של האיראנים. בתרחיש, חיל האוויר הישראלי עסוק אלפי קילומטרים מרחק מישראל, עם רוב מטוסי התקיפה הכבדים שלו בשמי איראן ועיראק.

חיזבאללה וחמאס פותחים שניהם במתקפה מתואמת נגד ישראל, פולשים קרקעית ומחריבים את העורף.

צה"ל נאלץ להילחם קרקעית ללא תמיכת חיל האוויר בשעות הראשונות, בעוד העורף נחרב על ידי טילים מעזה, לבנון, סוריה, תימן וכמובן איראן.


עכשיו במצב היום, לאיראן יש שתי בעיות.

הבעיה הראשונה, חיל האוויר לא עסוק במערכה נמצאת אלפי קילומטרים מישראל.

כל חיל האוויר נמצא כאן בארץ ולא מעל שמי טהרן.

הוא לא חשוף לנ.מ. איראני והוא יכול לעזור לכוחות הקרקע.


הבעיה השנייה, לאיראן יש כנראה תמיכה נמוכה עד אפסית מצד הציבור האיראני להתערב לטובת ציר ההתנגדות.

בתרחיש של מתקפה ישראלית על איראן, האייטולות יכולים להציג זאת כמלחמה נגד איראן.

תהיה להם הצדקה מהעם האיראני לשגר נגדנו טילים ולהצטרף למלחמה.

זה לא המצב עכשיו.

אם האייטולות יתערבו, הם עלולים לראות זעם ציבורי והתקוממות נגדם. אנחנו צריכים להשמיד את חמאס.

זה כנראה יעלה לנו לצערי במאות הרוגים. זה ייקח חודשים. אבל אנחנו יכולים לעשות זאת צבאית, אנחנו צריכים לעשות זאת.


יש לנו את הלגיטימיות הבינלאומית להשמיד את חמאס שנתפס במערב כמו דאעש. כאשר נסיים, איראן לא תוכל לפתוח חזית שנייה בדרום כדי להציל את חיזבאללה.

לעומת זאת, תקיפה של איראן תשאב את כוחותינו ולא תסיים את המערכה. מתקני הגרעין האיראנים היום לא משמשים את המאמץ המלחמתי של טהראן. תקיפה שלהם לא תפגע ביכולת של איראן לתקוף אותנו.

כאשר המערכה תסתיים שם, הרי ישראל תהיה תחת מטר טילים בליסטיים, חיזבאללה וחמאס יירו עלינו וחיל האוויר יסבול מי יודע כמה אבדות.

אסור לנו לעזור לאיראן להיכנס לתוך המלחמה הנוכחית.

אוקיי, אז לא הולכים על הראש של איראן.


מה עם חיזבאללה? חיזבאללה הוא האיום הגדול יותר בציר ההתנגדות עם לוחמים מאומנים ומאגר טילים גדול.

הבעיה היא שכדי להשמיד את חיזבאללה נאלץ לכבוש את דרום או את כל לבנון.

זו חיה אחרת לעומת כיבוש עזה.

שטח רצועת עזה הוא כ-365 ק"מ רבועים עם 2 מיליון תושבים.

תושבי דרום לבנון הם רק מיליון אזרחים, אך חיים על שטח של כ-800 ק"מ רבוע שרובו הררי.

המהלך החכם מצד חיזבאללה יהיה לסגת צפונה ולנסות למשוך את צה"ל אל תוך לבנון.

האם כדאי לה לישראל גם לכבוש את לבנון וגם לכבוש את עזה?


אוקיי, נניח שאנחנו לא רוצים השמדה, רק מכה קשה. בסדר.

למה לתת לחיזבאללה את התענוג של מלחמה? הם מצפים לנו ללא ספק. הם יהנו מתמיכה ציבורית בלבנון כמי שמגנים עליה מהכובש הציוני.

אנחנו גם לא יודעים איך ארה"ב תגיב אם אנחנו ניזום את המלחמה.

אמריקאים ברורים שהנוכחות הימית במזרח הים התיכון נועדה להרתיע הרחבה של העימות בין ישראל וחמאס.

להרתיע.


מה שחמאס עשה הוא לשים אותנו בדילמה. אנחנו יכולים להיות חמדנים ולנסות ולהילחם בכל חזיתות.

באיראן, בסוריה, בלבנון, עזה ואולי תימן. אנחנו יכולים לנסות לקחת לעצמנו ניצחונות רבים.

אבל האם אנחנו יכולים להחזיק בהם? והאם לא זה מה שאיראן וציר ההתנגדות רוצים?

מלחמה אזורית שתגרור גם את ארה"ב ומדינות ערביות נוספות. האם אנחנו רוצים להילחם במלחמה אזורית?

אני לא חושב שצריך לתת לאויבים שלנו את מה שהם רוצים.

את חמאס נצטרך להכניע, בזה אין ספק אבל אנחנו לא חייבים לעשות זאת בצורה שהאויבים שלנו מצפים.

ואסור לנו לתת להם לקבוע את מרחב העימות.


איך עושים את זה?

ראשית, מבהירים למדינות סביבנו ולאויבינו שהמלחמה הנוכחית מול חמאס מבחינת ישראל היא מלחמת אין ברירה.

אנחנו נכניע את חמאס.

כל מדינה שתנסה למנוע זאת, כל מדינה שתנסה לעזור לחמאס תיתפס כעויינת.

אנחנו חייבים להעביר לשכנינו שמבחינתנו זה או להכניע את חמאס או לחדול.

ועכשיו שיחליטו אם הם רוצים להצטרף למלחמה קיומית נגד מדינה חמושה בנשק גרעיני. לטענת פרסומים זרים.


שנית, פועלים בעזה בשיטת הסלאמי.

חיזבאללה כנראה ממתין לרגע שצה"ל יהיה שקוע במערכה בדרום כדי להפתיע אותנו.

אבל איך מודדים שקיעה? האם טנק אחד בעזה הוא שקיעה? פלוגה? גדוד?

ישראל צריכה לפעול באיטיות ובשיטתיות משמידה תא שטח אחר תא שטח ושומרת את רוב הכוח הצבאי

במצב המתנה.

ההסלמה האיטית בכניסה הקרקעית לא תיתן לחיזבאללה נקודה בה היא יכולה להצדיק תקיפה, לפחות לא לרחוב הלבנוני ולדעת הקהל העולמית. היא גם תאפשר לישראל להפנות את שאר כוחותיה ללבנון.


שלישית, בעוד החיזבאללה ממתין לרגע האמת בעזה צריך ללחוץ אותו מחזיתות אחרות. המטרה שיחשוף את ההפתעות שהכין שלא בזמן האידיאלי עבורו. לפגוע בציר ההתנגדות ללא מלחמה ישירה נגד חיזבאללה.


איך עושים זאת?

הנה שתי הצעות.

אחת, פותחים חזית בסוריה.

לא פלישה קרקעית, כן הפצצות מהאוויר וארטילריה.

אנחנו רוצים להרוס את היכולת של איראן לאיים עלינו משם עם על ידי תקיפת מחסני תחמושת, מתקני בקרה, ריכוזי כוחות, מתקנים לוגיסטיים ועוד.

אם זה איראני וזה נושם בסוריה, זה צריך להיעלם.


אנחנו רוצים למשוך את חיזבאללה ואיראן שישלחו תגבורות, כך שנפציץ גם אותם הרחק מבסיס האם שלהם.

את כוחות חיזבאללה ניירט בגבול סוריה-לבנון, את הכוחות האיראנים אפשר ליירט בגבול עיראק-סוריה.


הצעה שנייה, פוגעים בבכירים של חמאס ומשמרות המהפכה.

חאלד משעל, מטען מתחת למכונית. איסמעיל הנייה, התנקשות בביתו. גנרל בכיר של משמרות המהפכה בביקור בעיראק, חיסול מהאוויר.

ישראל צריכה להכות בבכירים של חמאס ומשמרות המהפכה בצורה פומבית, מה שיביא את איראן וחמאס לדרוש מחיזבאללה להצטרף ללחימה ולנקום את מותם.

ישראל לא צריכה לתת לאויב לקבוע את מקום ואופן התגובה שלה. היא גם לא צריכה לתת לו לקבוע את קצב המערכה.


בעזה נתקדם לאט, בסוריה נכה במהירות ,את אנשי חמאס ומשמרות המהפכה נצוד בחו"ל.

או שחיזבאללה ייכנס לסבב הלחימה בזמן שלא נוח לו או שאיראן תראה את הפירוק האיטי של ציר ההתנגדות שלה.


אני רוצה לסיים עם מילה על תושבי הרצועה.

בתחילת השבוע פרסמתי מחדש בניתוח מספר 66 "מה לעשות עם עזה".

הגיבו לי שהכותרת של הניתוח היא לא בסדר, כי היא מתייחסת לפלסטינים בעזה כאובייקט. זו לא הפעם הראשונה שאני רואה תגובות מצד אנשים שדואגים לגורלם של אנשי הרצועה.

זה בסדר, זה מובן, אני גם לא רוצה לפגוע בתושבי הרצועה.


ברשותכם אבל, אני רוצה להתייחס לסוגיה הזאת ולנקודה הזאת של אובייקט.

לבני אדם יש שתי אפשרויות.

הם יכולים להיות נתונים לחסדי אחרים או שהם יכולים לפעול בעצמם. אנחנו יכולים להיות מובלים או שאנחנו יכולים להיות מובילים.

במדינה אנחנו יכולים להיות נתינים או שאנחנו יכולים להיות אזרחים.

תושבי רצועת עזה מובלים על ידי חמאס למלחמה איומה שתעלה לכל הצדדים בדמים רבים.

ישראל יכולה וצריכה לצמצם את הפגיעה בחפים מפשע.

אבל אנחנו לא יכולים להנהיג את הפלסטינים.

אני לא יכול להילחם במקומם על חייהם.

אני לא יכול במקומם להפיל את חמאס.

כעת יש להם הזדמנות.צחמאס תחת מתקפה.רוצים לא לאבד את חייכם, את רכושכם?

גנו את האלימות של חמאס.

תתקוממו נגדו, תפגעו בו, תטהרו שכונה אחת, בניין אחד מחמאס. תציגו שמץ של מנהיגות חלופית.

בקשו מאחיכם הפלסטינים בחול להקים גוף פוליטי שיהיה מוכן לדאוג לעזה במקום חמאס.

תעשו משהו כדי לקחת את גורלכם בידיכם.

יש אלף ואחד תירוצים וסיבות למה אין לעזתים הנהגה עצמאית, למה כל ניסיון הנהגה נכשל ולמה הם נשלטים על ידי אנשים שמוכנים להקריב את כולם.


ברור לי שעכשיו חלק מהמאזינים רותח מזעם שאני מדבר ומאשים את הפלסטינים, את תושבי עזה במר גורלם.

בסדר, אני לא נכנס לדיון מה היו סיבות, מה האחריות של ישראל, אם בכלל, מה היה יכול להיות, יאדה יאדה יאדה, כי הדיון הזה הוא פשוט לא רלוונטי.

אם הפלסטינים רוצים מדינה הם חייבים לקחת אחריות על עצמם.

אם הם רוצים חירות הם חייבים לקחת אחריות על גורלם.

ישראל או העולם לא יכולים לעשות את זה במקומם וזה מה שעכשיו מדברים בכל מקום.

ניתן להם משטר בינלאומי, נביא את העולם לדאוג להם, ישראל תשלוט, לא משנה.

כל הדיבורים האלו מניחים שהפלסטינים הם אובייקט שיש לטפל בו.

זה מצער, זה לא נעים, הפלסטינים יכולים לשנות זאת. הם יכולים לשנות זאת.


השאלה אם הם מחליטים לעשות זאת. השאלה אם הם מחליטים לקום ולעשות זאת.

אנחנו, ישראל, נעשה מה שצריך כדי לשמור על ביטחוננו כדי להכניע באופן מוחלט את חמאס.

תושבי עזה צריכים עכשיו לבחור מה הם מתכוונים לעשות כדי לקחת את עתידם בידם.

או טרור, או שמא להשקיע בבניית העתיד שלהם.ההחלטה בידיהם.


תודה רבה לכם על ההקשבה. שימרו על עצמכם.

ובהצלחה לכל החיילים שלנו בים, באוויר וביבשה.

אנחנו ננצח! עם ישראל חי!

שבת שלום שתהיה.


88 views0 comments

Comentários


bottom of page