top of page

מפלגת המחשבות - פרק 75 - מגוייסים: המרגיש שורד

Updated: Nov 27, 2023


תקציר: בימים מורטי העצבים שחלפו מאז מאורעות השביעי באוקטובר, זה נהיה כמעט בלתי אפשרי למצוא תשובה לשאלה ״מה נשמע״. בקרב רבים מאיתנו מתחוללת סערה רגשית רבת עוצמה, שבמהלכה אנחנו נעים בין זעם, הלם ויגון לבין תחושות שייכות, ערבות ולפעמים אפילו הערצה ופליאה. האם הסערה הרגשית הזו היא מעמסה, או שהיא דווקא סוללת עבורנו נתיב להחלמה? בפרק הקרוב נבקש לנווט בלב הסערה הזו, ונרחיק עד לג׳ונגל באמזונס בשביל לגלות שלמנעד הרגשי הרחב שלנו עשוי להיות יתרון הישרדותי מפתיע.

 

[פתיח]


אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג, ואתן מאזינות ומאזינים למפלגת המחשבות, ההסכת שבו ד"ר מיכה גודמן ואני בדרך כלל עוסקים ברעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית.

אבל עכשיו אנחנו בצו שמונה, מגויסים כדי לנסות לגשש את דרכנו בסבך הרעיונות שמאחורי הכאן ועכשיו.

והאמת היא שעוד הרבה לפני שיש סבך של רעיונות, יש סבך של רגשות. כמו שרבים מאיתנו חווים רעידת אדמה מנטלית שמערערת את כל המחשבות והרעיונות שהיו לנו, ככה אנחנו גם חווים רעידת אדמה רגשית, והיא מערערת לא פחות. רעידת האדמה הרגשית היא כל כך דרמטית, משום שההשלכות שלה הן לא רק פסיכולוגיות, אלא גם אסטרטגיות. הניצחון שבקצה המלחמה תלוי ביכולת שלנו לא רק להתמודד עם הטראומה, אלא גם לצמוח ממנה. איך זה יכול לקרות? התשובה לשאלה הזאת מתחילה אי שם, בעומק יערות הגשם באמזונס.


אפרת: שלום מיכה.

מיכה: שלום אפרת.


אפרת: בימים שעברו מאז השביל אוקטובר, שמחה תורה, שקשה לדמיין אותנו משתמשים לאורך זמן בשם הזה, שמחה תורה. אני באופן אישי מרגישה הרבה בלבול. אני מרגישה שיש המון המון רגשות שנמצאים ככה בתוכי, ואני לא כל כך יודעת מה לעשות איתן. זאת אומרת, רגשות שגם סותרים אחד את השני, וגם… ויש כל מיני דיבורים מסביב של לא, זה אסור להרגיש עכשיו, אפילו שיחות פנימיות שלי עם עצמי, לא, תשימי את זה בצד, זה לא בסדר להרגיש ככה אחרת… ויש לי איזושהי תחושה שאני לא לבד.


מיכה: כן.


אפרת: יש לי תחושה גם משיחות שלי עם אנשים, גם מצפייה בערוצי החדשות וכולי, למרות שאני משתדלת לא לעשות את זה הרבה, אני חושבת שאני לא לבד, אני חושבת שיש פה תופעה.


מיכה: יש כאן תופעה, ויכול להיות ששווה למפות את מה שאנחנו מרגישים, לא בגלל שאנחנו מיוחדים, אלא בגלל שאנחנו לא מיוחדים. מאוד יכול להיות שאנחנו פשוט מיקרו-קוסמוס של מסה קריטית של ישראלים.

ואולי, ה-מאפיין שלנו זה שאנחנו קוקטייל של רגשות. מגוון אדיר של רגשות שכל אחד מהם מופיע בעוצמה גדולה.

רגש אחד שהופיע מהרגע הראשון, זה הלם מוחלט. עמדנו מול הבלתי נתפס, מול מה שחשבנו שהוא הבלתי אפשרי, הבלתי ניתן לדמיון. ואת יודעת מה, אפרת, עברו כבר כמה ימים, ואני עדיין מוצא עצמי, בעיקר בלילה, תוהה אם זה באמת קרה. אולי אני בחלום, אולי אני בהזייה. זה בטוח לא אמיתי, זה עוד רגע נראה.


אפרת: זה לא יכול להיות שזה אמיתי.


מיכה: זה עוד רגע נראה. אז אלו טביעות האצבע של רגש אחד שמופיע בעוצמה גדולה, הלם, והרגש הזה לא לבד, הוא מופיע יחד עם עוד רגש - עצב נוראי, כאב נוראי. על משפחות ועל קהילות, על יחידים ועל אנשים אהובים ומדהימים.


אפרת: ילדים וזקנים ובני נוער צעירים…


מיכה: אין גבול לכאב ולעצב. והעצב לא מופיע לבד, הוא מופיע עם הערצה. אני לא זוכר בחיים שתהיה כל כך הרבה הערצה, כלפי הגיבורות והגיבורים שהיו שם בשביעי לאוקטובר, ואישה אחת בניר עם שמצילה קיבוץ שלם ומפעילה כיתת כוננות על הגדר. וזה סיפור אחד, אבל הוא לא סיפור היחיד.


אפרת: אלפי סיפורים באמת, באלפים.


מיכה: אלפים! וכמה גבורה, הגבורה שאולי אני חשבתי שהיא אולי התנוונה. מסתבר שלא, היא כאן. אנחנו נעשה פרק על גבורה אני מקווה. היא כאן, היא קמה והיא בועטת. הרגש הזה של אני יודע שאני אפר לרגליהם של הגיבורים האלה, והוודאות הזאת, הערצה הזאת, כמה זה כיף להעריץ דרך אגב. הערצה הזאת שמופיעה בעוצמה כל כך גדולה, גם היא לא מופיעה לבד. יש גם תסכול. כשאנחנו מעריצים את הגיבורים אנחנו מתוסכלים איך קהילת המודיעין לא נתנה התראה, איך הממשלה לא תפקדה… כמה תסכול יש לנו, אבל גם התסכול לא מופיע לבד.


אפרת: השראה ממה שקורה בחברה הישראלית. חוצה שבטים, חוצה מגזרים, חוצה קבוצות כשכבר חשבנו שאין יותר סולידריות, קיטוב ושבטיות, ופתאום אנחנו רואים התגייסות. כל אחד ואחת קמים היום בבוקר ושואלים את עצמם איך אני יכולה לעזור? איפה אני יכולה לתרום? מה אני יכולה לעשות?


מיכה: וכמה השראה זה נותן לנו. וההשראה שמופיעה בווליום כל כך גבוה, גם לא מופיעה לבד, היא מופיעה עם זעם, אולי הרגש הכי דומיננטי האלה בטוח. זעם שעולה על גדותיו בלתי מרוסן, זעם אדיר, זעם כלפי מפלצות חיות. כל כינוי, נאצים, חמאס, זעם. כמה זעם אלוהים, אני לא זוכר בחיים שלי, בתוך הגוף שלי כל כך הרבה זעם.


אפרת: אז אתה בעצם ממשיג לי את התחושות שלי בצורה כפולה. זאת אומרת מצד אחד אנחנו גם מרגישים, אני ואנחנו, אני חושבת, מרגישים, מגוון אתה הגדרת את זה קודם קוקטייל של רגשות.


מיכה: נכון.


אפרת: רגשות מסוגים שונים. וגם כל אחד ואחד מהרגשות האלה מופיע בווליום הכי גבוה שיכול להיות.זאת אומרת זה גם מגוון מאוד גדול, וגם כל אחד מהם בבוליום אדיר.


מיכה: אם זה נכון שמה שאנחנו מתארים קוקטייל של רגשות זה לא כי אנחנו מיוחדים, אלא כי אנחנו לא מיוחדים, כי זה להיות ישראלי היום. אנחנו ישראלים על מלא חווים את כל הרפרטואר המנוגד הזה של הרגשות, וכל אחד מהם על מלא קוקטייל מהלך של רגשות זה להיות ישראלי היום. אבל אני חוזר לתהיות שהיה לך בתחילת הפרק הקצר הזה.


אפרת: מה עושים עם זה?


מיכה: מה עושים? כי יש כאלה שאומרים בוא נצא מההלם, או זה לא הזמן לעצב, או תסכול זה רגש אסור, אסור להיות מתוסכלים עכשיו בגלל מה שקרה, או זעם.


אפרת: בוא נתמקד רק ברגשות החיוביים, בוא נגייס את ההשראה ואת ההערצה ואת הגאווה בלהיות ישראלי. רק את זה עכשיו, רק נרגיש את זה.


מיכה: אז יש לי תשובה לשאלה הזאת, מה עושים עכשיו? זו לא תשובה שלי, זו תשובה שחוקרים צפון

אירופאיים כתבו מאמר שמייצג מחקר של משך 7 שנים, שיש פה תובנה מדהימה שכאילו נבראה ונולדה, זה נכתב ב2014, אבל זה כאילו נברא ונולד בשביל הרגע הזה, שבו אנחנו הישראלים קוקטייל של רגשות מנוגדים.

יש מושג שנראה לי שהוא מגיע מהתחום של הקיימות, שקוראים לו biodiversity - מגוון ביולוגי.

הכוונה היא שתא שטח אקולוגי זוכה לניקוד גבוה במגוון הביולוגי שלו אם יש שם גיוון של סוגים שונים של דנ"א.


אפרת: לדוגמה?


מיכה: לדוגמה יערות האמזונס. איזה גיוון! סוגים שונים של חרקים, של נחשים, של בעלי חיים, של שיחים, עצים. יש שם מגוון ביולוגי.


אפרת: צפרדעים, 700 זנים של צפרדעים.


מיכה: יערות הכרמל, במידת המגוון הביולוגי שיש שם, הוא זוכה לניקוד מאוד נמוך במגוון הביולוגי שלו. מה ההבדל בין יערות הכרמל ליערות האמזונס? מה זה אומר להשוות תא שטח עם מגוון ביולוגי נמוך לתא שטח עם מגוון ביולוגי גבוה?


אפרת: נשאלת השאלה מה זה משנה, כמו שאומרים למה היא נַפְקָא מִנַּהּ? מה זה משנה אם יש מגוון ביולוגי ניקוד גבוה או ניקוד נמוך?


מיכה: אומרים החוקרים, היית חושבת שככל שמקום הוא יותר מרחב או יותר מגוון לבחירה ביולוגית, יש שם יותר קרב, יותר מלחמה בין סוגים שונים של חיים, של בעלי חיים על משאבים מוגבלים. זה מקום מתוח, תחשבי הג'ונגלים של יערות האמזונס זה זירת קרב אחת גדולת.


אפרת: יש משאבים מוגבלים, הרבה זנים שנלחמים על אותם משאבים ולכן יותר קשה שם לשרוד.


מיכה: ולעומת זאת איפה שיש מעט יש מגוון ביולוגי נמוך, יש פחות מאבק אז אולי זה מקום יותר בריא, אבל מה שהחוקרים שואלים זה איזה סוג של מערכת יותר חסינה? מה הגדרה של חוסן? זה לא שלא יקרה משהו רע, חוסן זה היכולת להשתקם ממשהו רע. חוסן גבוה זה יכולת להשתקם מטראומה, חוסן נמוך זה שקשה להשתקם מטראומה. עכשיו, מה מסתבר? שככל שאזור יותר מגוון ביולוגית ככה יש לי יותר חוסן. פחות מגוון ביולוגית פחות חוסן, מה זה אומר? יש שריפה ביערות הכרמל, ייקח לו זמן להשתקף והוא ישתקם פחות טוב. יש שריפה באמזונס הוא ישתקם יותר טוב והרבה יותר מהר. למה מגוון מייצר חוסן?


אפרת: שזה אני חייבת להגיד מה שנקרא "counterintuitive" זאת אומרת, זה קצת בניגוד למה שהיינו מצפים.

כי הרגע אמרנו שהיינו מצפים שבמקום שיש בו מאבק על משאבים, אנחנו כולנו יודעים את הביטוי "החזק שורד" כי מישהו צריך לנצח במאבק הזה, ולכן היינו חושבים שמקום שבו אין הרבה מאבק על משאבים, יש משאבים מוגבלים, קרה אסון, קרתה שריפה… אז ככל שיש פחות מאבק על המשאבים שעכשיו מתחילים, זה יהיה יותר אפקטיבי.


מיכה: אבל בכיוון ההפוך.


אפרת: אבל בכיוון ההפוך זו תנועת הדרך.


מיכה: כן איפה שיותר מגוון, יש שם יותר מאבק. זה מקום יותר חסין והוא ישתקם יותר טוב מהטראומה.

באים החוקרים השוודים ומפתחים את הקטגוריה הלא פחות ממדהימה הבאה - אולי כשם שיש biodiversity, מגוון ביולוגי יש גם emodiversity, מגוון רגשי. שבתוך כל אחד מאיתנו יש מגוון של רגשות אבל לא כולנו שווים במידת המגוון הרגשי שלנו.


אפרת: יש אנשים שיותר דומים ליערות הכרמל ויש אנשים שיותר דומים לאמזונס מבחינת מידת המגוון.


מיכה: זאת אומרת יש אנשים שכל הבופה של הרגשות פרוש בפניהם, וכל הרגשות שלהם זמינים להם, והם יכולים לחוות, הכעס הוא זמין להם, גם השראה זמין להם, עצב זמין להם, גם שמחה זמין להם, גאווה זמין להם גם בושה זמין להם. אנשים שיש להם ניקוד גבוה באימו דייברסיטי והם עשו שאלון שבה באמת למיין אנשים ולדרג אנשים בהתאם למידת האימו דייברסיטי ויש אנשים שיש יקום רגשי שלם שהוא לא מאוד נגיש להם, יש רק מספר מוגבל של רגשות, שהוא זמין להם, שחווים אותו יותר, ויש אנשים שיש להם דירוג נמוך של אימו דייברסיטי.

אני רוצה רגע להשוות ולהעלות זה אומר שאם אני אדם שבעיקר רגשות חיוביים זמינים לי, הודיה, פליאה שמחה גאווה רגשות שליליים כמו כנעה כמו שנה כמו עצב פחות זמינים לי, אז אולי אני אדם יותר חיובי משלילי. אבל אדם יותר הומוגני ופחות מגוון. אז הנה שאלה, מה יותר חשוב, להיות חיובי רגשית או להיות מגוון, או להיות מגוון רגשית?

עכשיו תקשיבי קטע, הם עושים שאלות, נראה לי למעלה מ-30 אלף אנשים מילאו את השאלות ודרגו אותם, לא בהתאם יותר חיובי או שלילי, אלה בהתאם לשאלה האם אתה יותר מגוון רגשית או פחות מגוון רגשית, ועקבו אחרי האנשים האלה 7 שנים. חלק מהם חטפו טראומות לאורך החיים שלהם, היה להם תאונה, היה להם אירוע משפחתי, הם נכנסו לדיכאון ועוד מחלות… ואז מגלים שאלו שיותר מגוונים רגשית, לא אנשים החיובים לעומת השלילים, אלה מגוונים לעומת ההומוגנים. אלה שמגוונים רגשית יצאו מטראומה וצמחו מתוך הטראומה הרבה יותר מאלו שהם לא מגוונים רגשית. והמסקנה היא בני אדם הם כמו יערות.


אפרת: מדהים.


מיכה: כשם שיערות שיש בהם מגוון ביולוגי משתקמים יותר בקלות, יותר מהר ויותר טוב מטראומה, גם בני אדם. ככל שהם יותר מגוונים רגשית, כלומר, שכל מנעד הרגשות זמין להם והם לא נמנעים מחלק מהרגשות שלהם, ככל שהם יותר אימו-דייברסים, מגוונים רגשית, ככה הם לא רק משתקמים מטראומה, הם צומחים מטראומה.

אפרת, הקוקטייל של הרגשות שאנחנו מתארים כאן זה הבשורות הטובות והעצה שלי לכל אנשים שאומרים בוא נצא מההלם…


אפרת: זה לא הזמן לעצב, זה לא הזמן לתסכול.


מיכה: היי, אנחנו ננצח לא אם נקלף מעצמנו את ההלם, אלא אם ניתן לו מקום, ניתן מקום להלם. לא אם נתעלה עכשיו מעל הכאב, אלא נצלול לתוך הכאב.


אפרת: אבל גם אם לא נגיד לעצמנו זה לא הזמן לחוש שמחה זה לא הזמן לחוש השראה אלא בוא נצלול בוא נהיה רק עם הכאב בוא נהיה כל הכל.


מיכה: כל הבופה!


אפרת: גם שמחה מותר להרגיש את יודעת לאנשים עדיין יש יום הולדת אנשים מתחתנים. מותר גם לחוות שמחה בלי רגשות אשמה!


מיכה: גם אשמה אפרת!


אפרת: [צוחקת] אתה אומר גם אשמה מותר לחוות.


מיכה: גם אשמה מותר לך, גם זה בבופה, גם מותר אשמה אבל אני איתך, שמחה, אהבה, כל הבופה.


אפרת: כן, כמו שאמרת זה לא שאלה של אם אתה חיובי או שלילי זה שאלה של עד כמה אתה מגוון.


מיכה: עד כמה אתה מגוון והחדשות הטובות המשכנו קוקטייל של רגשות. ואנחנו בטראומה וככל שאנחנו נותנים מקום לכל מיני רגשות לא רק שאנחנו נצא מהטראומה אנחנו נצמח מהטראומה.


[שיר רקע]

וכשאני מתפרק,

את יותר שלמה.

גלים גלים בא הכאב,

לב שבור הוא לב שלם,

לב שבור הוא לב שלם.

(לב שלם / ברי סחרוף)



אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג וזה היה עוד פרק בעונה החריגה הזאת, עונת מגוייסים.

בניגוד למה שהיה בעבר אנחנו משתדלים כל כמה ימים לעלות עם פרק קצר ובו תובנה או מחשבה אחת שאולי תעזור לנו לעשות סדר בכאוס הרעיוני והרגשי בתוכו אנחנו נמצאים. אם אתם רוצים ללכת איתנו את הדרך הזאת, אתם מוזמנים להתעדכן בקבוצת הפייסבוק או להצטרף לאחת מקבוצות הוואטסאפ השקטות שלנו, שם נודיע בכל פעם שיעלה פרק.

תודה רבה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לביט לשחר מונדלר על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל. אתם מוזמנים להתעדכן באתר בית אביחי ולהגיע לעוד פרקים של מפלגת מחשבות ולתכנים נוספים שבית אביחי מציע כדי לעבור ביחד את הימים המורכבים האלה.

.


105 views0 comments

Comments


bottom of page