ההנחה שהחמאס מורתע היא אינה הקונספציה היחידה שהתנפצה על קרקע המציאות בשביעי באוקטובר. בבסיסה עמדה קונספציה שורשית ועמוקה אף יותר – כזו שלא רק עיצבה את הפרשנות שלנו למציאות, אלא במידה רבה גם את הנחות היסוד שלנו על האנושות. בפרק הקרוב נפרק את הקונספציה הזו באמצעות הרעיונות של הרב יונתן זקס והאסטרטגיה הצבאית במלחמת העולם השנייה, ונשאל אילו עוד הנחות יסוד מתפוררות ביחד איתה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 31/10/2023.
אתם מאזינים להסכת של בית אביחי.
מספר ציטוטים ע"י דוברים שונים
" נפתח לרווחה את שערי המולדת וכל יהודים".
"אני מספיק בליבי שהניצחון ניתן".
" כן כנראה מהפך."
"הדמוקרטיה הישראלית ניצחה."
" כמו לוויתן שאיבד את חוש הכיוון".
"אני בעד חיסול הטרור"
"…היא כרסום יסוד הדמוקרטיה."
"הם מפחדים"
אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג, ואתן מאזינות ומאזינים למפלגת המחשבות.
ההסכת שבו ד"ר מיכה גודמן ואני בדרך כלל עוסקים ברעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית.
אבל עכשיו, אנחנו בצו שמונה.
מנסים לגשש את דרכנו בסבך הרעיונות שמאחורי מה שקורה כאן ועכשיו.
הערפל עוד לא לגמרי התפזר מעל אירועי השבעה באוקטובר, ובמידה רבה אנחנו עדיין בסוג של הלם.
אבל דבר אחד כבר ברור.
הרבה מאוד מחדלים הובילו לזוועה הזאת.
ועדת החקירה שתקום ביום שאחרי המלחמה, תצטרך לתחקר לעומק איך ולמה הדרג המדיני, הצבא וביחד איתם המדינה כולה כל כך הופתעו בהתקפה ברוטלית ביותר בתולדות המדינה.
בדיוק כמו לפני 50 שנה, קונספציה שלמה קרסה, והמערכת כולה תצטרך לעשות חשבון נפש.
אז נכון, אנחנו לא אנשי צבא, לא חברים בקהילת המודיעין הישראלית, ומעולם לא ישבנו ליד שולחן מקבלי החלטות.
אנחנו, עוסקים ברעיונות.
אבל גם לנו הייתה קונספציה שקרסה.
קונספציה רעיונית.
והקונספציה הרעיונית הזאת הייתה כל כך עמוקה ותשתיתית, שבמובנים רבים היא ממש "אם כל הקונספציות".
לכן, ועדת החקירה שמתחקרת אותה, לא יכולה לחכות ליום שאחרי המלחמה.
היא מתחילה לעבוד היום.
שלום מיכה.
ד"ר גודמן: שלום אפרת
אפרת: ועדת אגרנט שהוקמה מיד אחרי מלחמת יום כיפור, כדי לחקור את מחדלי המלחמה, טבעה מטבע הלשון שנכנס למחזור הדם הישראלי מאז. והיא דיברה על הקונספציה שכשלה.
וככה היא בעצם הסבירה את המחדל הגדול שקרה.
הייתה קונספציה שכולם, כל צמרת מערכת הביטחון וההנהגה המדינית, היו שבויים בקונספציה הזאת.
ולאורה התפרשה כל המציאות, וכל מה שהיה, הכל התפרש לאור הקונספציה.
ד"ר גודמן: הקונספציה ב-73' הייתה פשוטה. סוריה לא תיכנס למלחמה עם ישראל לבדה.
היא צריכה את מצרים. מצרים לא תיכנס למחמה עם ישראל, עד שאין לה מערכות נשק מסוימות.
המודיעין הישראלי אמר, היי, זה מאוד סביר, סוריה לא תיכנס בלי מצרים, ומצרים בלי מערכות נשק שיאפשרו לה להשיג הישג גדול.
אז כל שאנחנו צריכים לעשות זה, לעקוב אחרי רכישות הנשק שלהם.
ועד שאין להם את העוצמה ואת היכולת הטכנולוגית להתקיף את ישראל, הם לא יתקיפו את ישראל, ואז אין מלחמה.
זאת הייתה הקונספציה.
זה רעיון מסדר.
זה רעיון מסדר - במובן הזה, שאתה מאמין ברעיון הזה, ולאורו אתה מסדר את האינפורמציה.
לאורו אתה מפרש את כל האינפורמציה.
אז נניח מגיעה אינפורמציה שהצבא המצרי מרכז כוחות ליד התעלה, אומר ראש אמ"ן אלי זעירה, זה תרגיל, זה לא מלחמה.
זה הגנה.
הם חושבים שאנחנו מתכננים מלחמה, אבל זה לא מלחמה.
הם עשו מאמצים פרשניים כדי להתאים את האינפורמציה,
אפרת: לקונספציה.
ד"ר גודמן: לקונספציה.
50 שנה ויום, אחרי הקונספציה ההיא, אנחנו כולנו שואלים מהי הקונספציה שקרסה?
מהו הרעיון המסדר?
הרעיון שלאורו סידרנו את האינפורמציה, ופרשנו את האינפורמציה, וגרם לאנשי מודיעין מאוד חכמים, לפרש את כל מה שהם רואים, וכל התרגילים של חמאס בצד השני,
כל זה, לא סימן שמעיד, שמתכננים מתקפת פתע כל כך גדולה, ב-30 נקודות שונות.
כל הדבר הזה, הם לא ראו את זה מגיע, כי הם פירשו את האינפורמציה לאור הקונספציה, שחזרנו את העיוורון שבו דעות קדומות שלנו ביחס למציאות, נוטות להסתיר לנו את המציאות.
אפרת: עכשיו לגבי השאלה, מה בדיוק הייתה הקונספציה? או איך נוצרה הקונספציה הזאת?
עוד תקום ועדת חקירה, ידברו בה רבות, אבל נדמה שכולם יודעים פחות או יותר, את התשובה לשאלה הזאת, נכון?
ד"ר גודמן: החמאס מורתע.
אפרת: כן, זאת הקונספציה. ועדת החקירה אולי תצטרך לחקור, איך הגיעו לזה.
ד"ר גודמן: איך יצרו את התמונה שהחמאס מורתע, אבל החמאס מורתע, זו הקונספציה, ואם החמאס מורתע, אתה חמאס לא מתכנן מלחמה, אם אני מאמין באמונה שלמה ברעיון הזה,
אז לאור זה נפרש את כל האינפורמציה, ואומר זה לא מתקפת פתע אסטרטגית, נגד ישראל.
אפרת: עכשיו אנחנו, לא אנשי צבא, לא אנשי מודיעין, לא מקבלים החלטות בועדות האלה.
ד"ר גודמן: אנחנו לא ועדת אגרנט.
אפרת: נכון. אבל אנחנו כן מפלגת המחשבות, ואנחנו רוצים לנסות לדבר, אולי על הקונספציה, שבשורש הקונספציה.
ד"ר גודמן: בדיוק, מאחורי הקונספציה, חמאס מורתע, מונחת קונספציה עמוקה יותר.
אפרת: רעיונית.
ד"ר גודמן: והקונספציה העמוקה יותר, היא הקונספציה, לא של אנשי מודיעין, לא של אנשי צבא, אלא של אני חושב, לא כל,
אפרת: של אנשים
ד"ר גודמן: אבל מרבית הישראלים. לא כולם, אבל מרביתם.
אפרת: אתה יודע מה? אני ארשה לעצמי לומר, לא רק של מרבית הישראלים, אני חושבת של בני אדם מערביים.
ד"ר גודמן: כן, נכון. את צודקת, זו קונספציה לא ישראלית, אלא מערבית.
אפרת: זאת קונספציה מערבית.
ד"ר גודמן: נכון. מהי הקונספציה של הקונספציה?
הקונספציה הרגילה, אולי מסבירה, למה לא פירשו נכון, את האינפורמציה.
אבל הקונספציה העמוקה יותר, מסבירה למה לא יכולנו, לדמיין את הסיטואציה. זה לקחתי מהוולסט ג'ורנל, שדיברו על פייליור אוף אמאג'ינאשן.(Failure of imagination)
זה לא כשל בפרשנות של האינפורמציה, אלא זה כשל עמוק יותר.
לא יכולנו לדמיין את הסיטואציה הזאת.
אפרת: ולמה?
ד"ר גודמן: בגלל שהדמיון שלנו לכוד בעולם הנפשי רגשי, כפי שאמרת, מערבי שלנו.
מה שאני מסוגל לדמיין, שהטבע האנושי מסוגל לו, לכוד בעולם הנפשי רגשי, וערכי שלי.
הרי מה שהם עשו, לאחים והאחיות שלנו בשביעי באוקטובר, זה משהו שלא היינו יכולים לדמיין, בגלל שכשאנחנו מסתכלים פנימה, אל תוך העולם הרגשי ערכי שלנו, יש בנו טוב ויש בנו רע.
אבל הדבר הזה הוא שונה באופן רדיקלי, מכל מה שפועם ומהדהד בתוכנו.
אבל הדבר המדהים הוא אפרת, כשאנחנו רואים את מה שהם עשו בנו, בשביעי באוקטובר, זה לא היה נראה כמו שהמחבלים, היו צריכים להתגבר על הטבע שלהם, כדי לעשות את זה.
זה היה נראה כמו שהם לא התגברו על הטבע שלהם,
אפרת: הם ממשו אותו.
ד"ר מיכה גודמן: הם ביטאו את הטבע שלהם, הם ממשו אותו.
אפרת: זה גם היה מתוך המידע שחושפים עכשיו, זאת הייתה תוכנית עבודה.
ד"ר מיכה גודמן: תוכנית עבודה.
אפרת: זה היה כתוב בהנחיות, והיה ברור מה צריך לעשות, זה היה מושכל.
ד"ר מיכה גודמן: נכון. אבל לפעמים תוכניות, קשה לבצע אותן, צריך להתגבר על הטבע שלך.
הם ביטאו את הטבע שלהם. ופה זו רעידת האדמה.
כי אם כל הקונספציות אפרת, זה שהטבע האנושי הוא אוניברסלי.
אפרת: אתה יודע, יש את המשפט הזה, "בין אנוש הנני וכל דבר אנושי אינו וזר לי".
ד"ר מיכה גודמן: בדיוק.
אפרת: זה מיוחס לכל מיני אנשים, בסופו של דבר זה כנראה נאמר על ידי מחזאי רומי, בשם, אני מקווה שאני הוגה נכון את השם שלו, פובליוס טרנטיוס אפר.
מהמאה השנייה לפני הספירה, כבר אז, במאה השנייה לפני הספירה,
ד"ר מיכה גודמן: "אנושי אנוכי",
אפרת: הייתה את אם כל הקונספציות, "כל הקונספציות", שאני בן אנוש, ולכן כל החוויה האנושית היא בתוכי.
ד"ר מיכה גודמן: כשאני רואה אהבה, מכיוון שחוויתי אהבה, אני יכול להבין אותה. כשאני רואה טוב, מכיוון שלפעמים יש לי טוב, אני יכול להבין את זה.
כשאני רואה רוע, מכיוון שיש לי גם צדדים אפלים, אני יכול להבין את זה.
"אנושי אנוכי, וכל דבר אנושי לא זר לי".
אפרת: אגב, זה לא רק שאני חייבת, אתה יודע, אני רוצה להאמין, שרובנו לא חווים עוצמות מאוד גדולות של רוע בתוכנו, אבל הקהילה שאנחנו חיים בתוכה, אנחנו נחשפים לרוע,
אפילו הפשע שאנחנו רואים בסביבה, בקהילה שאנחנו כולנו חיים בתוכה, הוא רוע מסוג מסוים, הוא לא מהרוע שנחשף בשבעה באוקטובר.
ד"ר מיכה גודמן: מה שחוסר יכולת שקהילת המודעין לפרש את האינפורמציה, ושל כמעט כולנו לדמיין סיטואציה כזאת, נובעת מאם כל הקונספציות.
טבע האנושי אוניברסלי, אז אם יש דברים שאני לא מסוגל, שכל כך זרים לרוח שלי, הם כנראה לא זרים לטבע שלי, הם כנראה זרים לטבע האנושי,
וזה הכשל, זה אם כל הקונספציות שקורסת לנו, וכשהקונספציה הזאת קורסת, אפרת היא מקריסה איתה עוד הרבה מאוד קונספציות, שאנחנו נדבר בהמשך, הדרך לא עכשיו, על חלקם,
כשאני כתבתי את מלכוד 67, את הספר שלי על סכסוך הישראלי פלסטיני, אז קראתי לא מעט את אמנת החמאס, וקראתי את זה שוב ושוב, ופירשתי את זה, ואני זוכר שפתאום ראיתי, שהאידיאולוגיה של החמאס, היא אידיאולוגיה נאצית, ראיתי את זה.
אפרת: הנרטיב האנטישמי, הכי קלאסי שיש, היהודים מנסים להשתלט על העולם, וגרמו למלחמות העולם, וגם למלחמת העולם השנייה, הם גרמו.
ד"ר גודמן: נכון, אני מכיר את היטלר, שאומר שהיהודים אשמים, אנחנו לא הקורבנות של מלחמת העולם השנייה, אנחנו היוזמים של מלחמת העולם השנייה, ואת אמנת החמאס, שאומרת בדיוק את זה.
אוקיי, יש כאן טקסט אנטישמי, קלאסי, אנטישמיות, בשיא המפלצתיות שלה, אז אני חושב, שמה שחשבתי לעצמי אפרת, וזה קצת מגוחך, אבל תרשי להיות לרגע אחד מגוחך, כנראה שחשבתי משהו כזה, האידיאולוגיה שלהם, היא אידיאולוגיה נאצית, אבל הם, הם לא נאצים.
מה הם?
הם אנשים, הם בני אדם, ואני יודע מה זה בן אדם, כי אני בן אדם, אז כנראה שהם פחות או יותר כמוני.
אפרת: בן אנוש הנני, וכל מה שאנושי, אינו וזר לי.
ד"ר גודמן: בדיוק. מה שקרס כאן זה כל זה.
בן אנוש הנני, אבל כנראה שיש הרבה נדבכים באנושיות שהיא זרה לי מאוד, מי שאמר את המשפט הזה טעה, זאת הקונספציה העמוקה יותר שהתמוטטה, ויש לכך הרבה השלכות, לא נפרט את כולם כאן, אבל צריך לשים את זה כבר כאן על השולחן.
אפרת: אז בוא ננסה אבל שנייה, לחפור עוד יותר עמוק, בטעות.
איפה בדיוק הטעות הזאת של פרשנות של החוויה האנושית, והטעות הזאת נעוצה, באיך אנחנו מבינים את המושג רוע.
ד"ר גודמן: כן.
אז כאן אני חושב, כדאי להיעזר בהמשגה מאוד מעניינת של הרב יונתן זאקס, זכרונו לברכה.
הוא מבחין בספר שלו, " not in the name of god", "לא בשם האל", ספר נהדר וחשוב על פונדמנטליזם דתי, בין שני סוגים של רוע.
יש רוע אנוכי ויש רוע אלטרואיסטי.
אפרת: שזה ביטוי נורא מוזר, אני חייבת להגיד, כי אנחנו מייחסים את המילה אלטרואיזם למשהו חיובי.
ד"ר מיכה גודמן נכון.
אפרת: זאת אומרת, שבן אדם מוכן להקריב מעצמו למען מטרה שגדולה ממנו, זאת אומרת, בדרך כלל נחשבת תכונה חיובית.
ד"ר גודמן: כי תחשבי, בדרך כלל כשאנחנו חושבים על אלטרואיזם, מישהו מוכן להקריב את עצמו כדי להרבות טוב בעולם.
אפרת: ובכלל, להקריב את עצמו למען מטרה שגדולה ממנו, אנחנו מניחים שהמטרה הזאת היא תמיד טובה.
ד"ר מיכה גודמן: שהיא טובה, נכון.
אפרת: והרב זקס אומר, יש רוע אלטרואיסטי.
ד"ר מיכה גודמן נכון, ורוע אלטרואיסטי זה הרוע המוחלט.
אפרת: אפשר אולי להבין אותו רק דרך הרוע הלא מוחלט, שאותו אנחנו אולי מכירים.
ד"ר מיכה גודמן: כשאני רואה סרט על גנגסטרים ששודדים בנק, ברור שזה רע,
וברור שלא לעשות את זה בבית, אבל למה יש רגעים שאני טיפ טיפה יכול להזדהות איתם?
בגלל שזה רוע אגואיסטי.
הם עושים משהו רע, אנשים יסבלו בגלל השוד שלהם, אבל למה הם עושים את זה?
כי הם רוצים יותר כסף.
כן?
אפרת: מכל מיני סיבות.
ד"ר מיכה גודמן: מסיבות אנוכיות. אז המנוע של הרוע שלהם, שהם עושים רע לאנשים אחרים, ומפיצים סבל בעולם, והרס בעולם, המוטיבציה שלהם היא אנוכית.
נניח, מופע מעניין של הרוע המוחלט, הרוע האלטרואיסטי, היה לנו במלחמת העולם השנייה.
במלחמת העולם השנייה, ב-1942, זה השלב שבו, המומנטום הגרמני כבר נבלם.
עוד לא הייתה ההתהפכות של המגמה, כמו שהיה ב-43 ו-44, אבל ב-42 באיזשהו שלב, ההתפשטות הגרמנית נבלמה, ואז יש שאלה,
ושוחחתי עם זה לאחרונה עם היסטוריונית, במלחמת העולם השנייה.
ויש משאבים מוגבלים הגרמנים.
קרונות.
אפרת: של הרכבת.
ד"ר מיכה גודמן: במה להעמיס את הקרונות? בבגדים חמים, לגרמנים שבחזית המזרחית?, באוכל,
אפרת: בנשק.
ד"ר גודמן: בנשק? זאת אופציה א', זאת אומרת…
אפרת: וכל מי שלמד קצת היסטוריה, או קרא קצת, יודע שהחיילים בחזית המזרחית, היו במחסור של אוכל ושל בגדים חמים, בחורף הרוסי הקשה.
ד"ר מיכה גודמן:: אופציה שנייה, למלא אותם ביהודים ולשלוח אותם לטרבלינקה.
פעם אחרי פעם, הם בחרו להעמיס את הקורונות ביהודים, מאשר בציוד עבור הלוחמים הגרמניים.
זאת אומרת, הם העדיפו, להקריב את היעדים האסטרטגיים שלהם במלחמה, ולצמצם את סיכוי ההצלחה שלהם במלחמה, ובלבד לעמוד ביעד, שהוא התכלית של כל המלחמה.
פתרון הסופי, להשמיד כמה שיותר יהודים.
זה רוע אלטרואיסטי.
שאתה מוכן להקריב ולסבול.
אגב, בעיניי זה בלתי נתפס.
שהם בוחרים במוות שלנו, של העם היהודי, על פני החיים שלהם, והניצחון שלהם.
אפרת: אז זאת דוגמה, אתה אומר, לרוע אלטרואיסטי.
כי זה המטרות האידיאולוגיות, הם פגעו בתועלת העצמית שלהם.האסטרטגית שלהם.
ד"ר גודמן: כן.
תראי, בשביעי לאוקטובר, אגב, היה שם הרבה, במתקפת פתע מרושעת של החמאס,
היה שם סדיזם.
אבל מי שתכנן את המהלך הזה, מי שתכנן את המהלך הזה בעזה, ואולי אפילו בבירות ובטהרן, זה אין עדיין אקדח מעשן, אבל אני, סביר מאוד להניח שהיו פה כמה אבות לאירוע המזוויע הזה, אבל מי שתכנן את האירוע הזה, ידע שהתגובה של הצבא שלנו הולכת להיות תגובה אגרסיבית מאוד.
ושעזה הולכת לסבול מאוד מאוד מאוד כתוצאה מהפעולה הזאת.
אבל מסתבר, שכשמי שהחליט, שהוא היה צריך לבחור, את המוות של יהודים לבין החיים של העזתים,
הם בחרו במוות שלנו על פני החיים שלהם.
זה רוע אלטרואיסטי.
ודרך אגב, מה שמפתיע אותי, בעצמי, זה למה שאני מופתע.
הרי אם את חושבת על זה, ששבע עשרה שנה מאז שחמאס תפס את השלטון בעזה,
הוא מקבל די הרבה כסף מהקהילה הבינלאומית, את כל הכסף הוא משקיע בעזה תחתית,
ולא בעזה עלית.
או במילים אחרות, היה להם חשוב יותר לטפח את תעשיית המוות, שלנו
על פני חיים שלהם.
הרי זה המשמעות של השקיע בעזה תחתית, במינהרות, ולא בחיים של עזה עלית.
זאת אומרת, הם באמת הכרעה אסטרטגית עזתית.
הם מוכנים להקריב את איכות החיים שלהם, ואת החיים שלהם עבור הסבל שלנו, והמוות שלנו, רוע אלטרואיסטי.
כהכרעה אסטרטגית.
אפרת: עכשיו, פה, בדיוק בנקודה הזאת, נפגשת אם כל הקונספציות
הזאת על הטבע האנושי, עם הקונספציה הצבאית בדבר הרתעתו של החמאס.
זאת הצומת שבה שתי הקונספציות האלה נפגשות.
ד"ר גודמן: בדיוק, אני רוצה להסביר למה האם כל הקונספציות, האוניברסלית של הטבע האנושי, מאפשרת את הקונספציה הצבאית של הרתעת חמאס.
כי כנראה, כשבתוכנו מופיע רוע, זה רוע אגואיסטי.
לפעמים אתה מתפתה לפגוע במישהו אם אתה מרוויח, אם אתה מאמין שאתה תרוויח מזה.
זה סוג הרוע שאנחנו מכירים בתוכנו.
ואז כשאתה משליך את זה על חמאס, אז אתה אומר,
היי, ברור שהם רעים, ברור.
ברור שהם אנטישמים, אף אחד פה לא חשב שהם לא רעים ולא אנטישמים ולא טרוריסטיים.
אולי יש אנשים שחושבים ככה, אבל בוא נאמר ככה בקהילת המודיעין, והבינו את הקטע הזה.
אבל מכיוון שהרוע שלהם הוא רוע אנוכי, אז זה סוג של רוע שאפשר לייצר מערך תמריצים, שיגרום לרוע הזה להיות מוכל ולא להתפרץ עלינו.
כי בסוף, מה זה רוע אנוכי?
הם רוצים שיהודים ימותו.
אפרת: אבל הם גם רוצים חיים טובים, כי זאת ההחלטה הרציונלית שבין אנוש בסוף רוצה לחיות טוב.
ד"ר גודמן: נכון. ואז אם זאת ההנחה לגביהם, הנחה שגויה, אבל זה ההנחה שהנחנו לגביהם, אז אפשר לייצר מערך של תמריצים שמאפשר להכיל את הרוע הזה.
למשל, מקל גדול.
כל כמה שנים, סבב, נכה בהם, ואז הם יפחדו מאיתנו, אוקיי?
ומצד שני, גזר גדול. דולרים, זאת אומרת, משם מקטר,
אפרת: נמל, אזורי דייג, אישורי כניסה לישראל.
ד"ר גודמן: כל זה, ואז היי, אם הרוע שאתם ו, הוא רוע אנוכי, והסוף הם רוצים, בבחירה בין המוות שלנו לחיים שלהם, הם באמת רוצים את החיים שלהם, אז יש כאן מערך של תמריצים, של מקל וגזר, שמאפשר לרוע שלהם להיות מוכל ולא להתפרץ עלינו.
כמה שטעינו, כמה שאני טעיתי.
אם הרוע שלהם הוא לא רוע אנוכי, אלא רוע אלטרואיסטי,
לא רוע יחסי, אלא רוע מוחלט, אז זה ביטוי חמאס מורתע, זה אוקסימורון.
אפרת: אי אפשר לנהל מערכת של תמריצים.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: אין איך דרך לתמרץ רוע מוחלט, כי שום תמריץ הוא לא תמריץ.
ד"ר גודמן: כי כל תמריץ מניח שהמוטיבציה שלך היא אנוכית.
כן.
שאתה מעדיף את החיים שלך, על הצד השני
אפרת: שיש לך משהו להרוויח, שהוא מעבר למטרה הגדולה, שזה השמדת את הצד השני.
ד"ר גודמן: אבל עכשיו שעברנו התגלות במובן הזה, שמשהו במציאות התגלה.
לא לכולנו, אבל לרבים איתנו.
אז זה גם משנה את כל המשוואה האסטרטגית.
כי אם זה רוע אנוכי, אפשר ליצר מערך של תמריצים, שיכול להכיל אותו.
אבל אם זה רוע אלטרואיסטי, אי אפשר להכיל אותו, אי אפשר להרתיע אותו, אי אפשר לתמרץ אותו.
אפרת: יש רק אופציה אחת.
ד"ר גודמן: להשמיד אותו.
ברקע - שיר השיר למה זה מגיע לנו- של ברי סחרוף
"בסירה אחת הבטנו לשמים
וכשטיפות ירדו חשבנו שזו ברכה
עכשיו זו סערה, למה זה מגיע לנו
ואיך זה שלא ראינו את זה בא…
אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה עוד פרק במגויסים,
העונה המיוחדת של מפלגת המחשבות.
מטבע הדברים, הפרקים האלה מוקלטים ממש בזמן אמת, מתוך ניסיון לעשות לעצמנו קצת סדר בכאוס הרעיוני והרגשי שאנחנו נמצאים בתוכו.
הם גם יותר קצרים, וגם עולים לאוויר לעתים יותר קרובות.
אם אתם רוצים להיות מעודכנים, אתם מוזמנים להצטרף לדף הפייסבוק שלנו, או לאחת מקבוצות הוואטסאפ השקטות, שם אנחנו מודיעים בכל פעם שיוצא פרק חדש.
תודה רבה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לביט ולשחר מונטליק על ההפקה, ולניבה גולדברג ולמתן חיים מצוות הדיגיטל.
אתם מוזמנות ומוזמנים לאתר בית אביחי שם תוכלו למצוא עוד פרקים של מפלגת המחשבות, וגם תכנים רבים נוספים שבית אביחי מציע היום, כדי לעבור ביחד את הימים המורכבים האלה.
המשך של השיר למה זה מגיע לנו - ברי סחרוף:
ובבית ההוא, שם ישבנו שנינו
ושתקנו מילים שיכולנו לומר
עכשיו זה חדר ריק למה זה מגיע לנו
ואיך זה שלא ראינו את זה בא …
זוכרת, פעם נגד הזרם חתרנו
ונסחפנו שיכורים מאהבה
ואחרי שחלמנו ועפנו לשמים
התעוררנו שבורים באדמה
זוכרת, פעם נגד הזרם חתרנו
ונסחפנו שיכורים מאהבה
ואחרי שחלמנו ועפנו לשמים
התעוררנו שבורים באדמה
בסירה אחת הבטנו לשמים
וכשטיפות ירדו חשבנו שזו ברכה
עכשיו זו סערה, למה זה מגיע לנו
ואיך זה שלא ראינו את זה בא
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments