top of page

ההסכט של הפשוטע - ספיישל מלחמה

Updated: Nov 20, 2023


תקציר: במלחמת חרבות ברזל (שם זמני) גילינו עולם חדש של עוכרים. הגיע הזמן לעשות סדר, מי התומכים שלנו ומי הפך מגיבור לאויב? שימו לב: הפרק עלול להכיל עצבים וקללות במרוקאית, הוא לא מותאם לילדים או לאנטישמיות עם שיער סגול

 

ההסכט של הפשוטע

ספיישל מלחמה


[מוזיקת פתיחה - "בשורות טובות" של בר]


שיר: שלום! לכל המאזינות והמאזינים.

בר: צהריים טובים.

שיר: היי בר.

בר: אני רוצה לפנות למדינות המערב, שבגדו בנו.

שיר: אווו

בר: אני ציפיתי מהם.

שיר: כן? ציפית?

בר: כן.

שיר: אוקי

בר: שאחרי מה שאנחנו עברנו, הם יהיו לצדנו.

שיר: יפה שציפית.

בר: הקווירים, והפמיניסטיות, ותכולי השיער.

[שיר מצחקקת]

ו...

שיר: סגולי השיער, וירוקי השיער, וכתומי השיער.

בר: כן, וכל המיעוטים, ויגידו שהם איתנו, סולידריים. והתבדתי.

שיר: כן, אתה ציפית שבגלל שהם יודעים על זה להיות מוחלשים, אז הם יהיו בעדינו.

בר: לא להגזים. אני פשוט ציפיתי שהם… בני אדם נורמליים, עם משהו בקודקוד המסריח שלהם,

שיר: וואו, או-אה

בר: שהם יסתכלו ויראו אנשים עוברים תופת, והם יגידו: "אוי, יוצא לי הלב אליהם, כי הם בני אדם."

שיר: רגע, בר בא עצבני. שלום! אנחנו עושים פרק של הפודקאסט של הפשוטע, בגרסת המלחמה.

בר: "חרבות ברזל", למי שלא מעודכן.

שיר: חרבות ברזל. שהשם הזה בטוח לא יישאר, כן?

בר: מי בוחר את השמות?

שיר: מי האיש שבחר את השם "חרבות ברזל".

בר: אני רוצה לדעת מי מקבל משכורת על לבוא פעם ב… ויאללה, אני חשבתי על זה לעומק, חברים, ואני שקלתי אופציות בין אפרסק משוכפץ, לחולצה זוהרת, ואני בחרתי "חרבות ברזל".

שיר: גם מה זה חרבות? זה מה נשאר לנו, "חרבות ברזל"? אני לא מרגישה בטוחה, מה, אתה אביר?

בר: נשמע כמו משהו הומואי.

שיר: אז היו לנו הרבה עוכרים, והרבה תומכים?

בר: היו לנו בהתחלה מלא תומכים, ואז כשזה התהפך, ואנחנו החזרנו להם, אז נהיו לנו מלא עוכרים.

שיר: אז אנחנו באנו לעשות היום סדר,

בר: אבל שימי לב שאלה לא אותם אנשים.

שיר: העוכרים והתומכים?

בר: כן התומכים שיצאו בהתחלה, והעוכרים שבאו אחר כך, אלה אנשים שונים.

שיר: ברור!

בר: שזה אומר...

שיר: העוכרים מההתחלה רק חיכו שיגיע.. תגיע שעת השין,

בר: כן, אבל מה שעוד

שיר: כדי לעכור.


בר: זה לא מפתיע, אבל מה שיותר מפתיע, זה שגם התומכים שלנו לא התהפכו עלינו. כאילו, כולם נשארו...

שיר: זה, זה לא מפתיע אותי, כי אז הם יוצאים סתומים.

בר: לא, כולם...

שיר: לא, תחשוב, אתה מעלה, I'm with Israel, oh, Yeah, Israel, Zionists ואז אתה אחרי זה אומר, OH I was wrong.לא קול.

בר: לא, אבל זה יותר מורכב.

שיר: אם תמכת בנו בהתחלה,

בר: הם היו יכולים להגיד, אני בעדם, אבל אני גם בעדם. אבל הם לא, הם אומרים, מי שבאו ואמרו, I stand with Israel, נשארו ב-I stand with Israel. רובם הגדול.

שיר: רגע, שנייה, בוא נדבר על זה שבלה חדיד לא דיברה, זה לא משוגע?

בר: זה משוגע, יש לזה הסבר.

שיר: מה ההסבר?

בר: שפעם האחרונה שהיא פתחה את הלוע, [שיר צוחקת] היה… היה אותה, את ג'יג'י חדיד, ואת המחבלת השלישית, דואה ליפה,

שיר: נכון.

בר: הקדישו להן שער ב"ניו יורק טיימס", על זה שהן אנטישמיות.

שיר: נעים.

בר: והיה להן...

שיר: מתי זה היה בערך?

בר: אחרי "שומר החומות".

שיר: אוקיי.

בר: והיה לה בלאגן שכאילו, כמעט פיטרו אותה או משהו כזה.

שיר: את בלה.

בר: את בלה, את בלה.


שיר: אז עכשיו אולי היא לא רוצה לק.. לאבד עבודה?

זה הווייב?

בר: זה, זה הווייב, היא לא רוצה לאבד עבודה.

שיר: אה, יפה, אהבתי כמה שהיא פרידום פייטרז עד שזה מגיע לכיס שלה.

בר: מאה אחוז.

שיר: בלה, מחבלה.

בר: היא שולחת אבל שליחים, שידברו בשמה.

שיר: מי זה השליחים? ג'יג'י?

בר: ג'יג'י, שג'יג'י כאילו פחות...

שיר: גם זה היה… יחסית כאילו לתאומות הרשע והפשע?

בר: עדין.

שיר: כלום ושום דבר.

בר: נכון, היא הייתה מאוד עדינה. אה…

שיר: אולי גם להן נשברה התפיסה כשהן ראו את הרצח?

(שניהם צוחקים בקול רם)

שיר: סליחה.

בר: פיפי!

שיר: סליחה, סליחה.

בר: חרטטנית, ממציאה,

ביחד: הכי לא קרה.

שיר: כן.

בר: לא להמציא.

שיר: לא הצלחתי להגיד את זה with a straight face בכלל. כן, סליחה

בר: לא, הן עדיין באותו נרטיב. הן פשוט אוהבות כסף.

שיר: רגע אתה יכול…

בר: אחר כך אומרים על היהודים שהם חמדנים.

שיר: בדיוק. החברה של המחבלות, דואה ליפה, ימח שמה, הרסה לי את הפלייליסט.

בר: גם היא, יחסית לעצמה, הוציאה הודעה חלבית.

שיר: מה היא אמרה? מה היא אמרה שם?

בר: היא הייתה בעיקר בעדם.

שיר: היא שיתפה גם סטורי, לא?

בר: היא הייתה בעיקר בעדם, והיא גם תרמ.. גייסה להם כסף, אבל היא גם כתבה שהיא נגד פגיעה בכל אזרחים חפים מפשע.

שיר (בנימה צינית): אוקיי, תודה רבה, תודה רבה. וואו, דואה, את כל כך humane.

בר: דואה, אני חייב להגיד שאני התאכזבתי אקסטרה, כי כשהיה את כל שומר החומות, היא הייתה בת זוג של אנואר.

שיר: כן, אנואר חדיד.

בר: אנואר חדיד, אח..

שיר: היא עדיין חברה שלהן? אחרי שהם נפרדו, של החדידיות?

בר: אין לי מושג מה אני איתה יושב בבית?

שיר: אולי היא תעבור לצד שלנו אחרי שהוא זרק אותה ב.. בברוטליות?

בר: אבל זהו, אני הייתי בטוח… ממש זרק אותה. פנים של שיחת טלפון גוביינא, זה, [שיר צוחקת] רק הוא יזרוק אותה. שימות. גם עוד אלף שנה, היא…

שיר: אתה ראית אותה רוקדת, בר?

בר: כמו, כן, כמו פלפליה במקס סטוק, שעושים כזה.

[שניהם מתפקעים מצחוק]

אני הדגמתי פה, אבל למי שיש לו פלפליה ממססטוק, ממקס סטוק, תסובבו, זה מאוד מדגים את צורת הריקוד.


שיר: של דואה ליפה, זה מדוייק. גם תחפשו, תעשו לעצמכם טובה, תחפשו ביוטיוב סרטונים שמדגימים את ההשתפרות של דואה ליפה בריקוד. זה מדהים.

בר: היא אוהבת ליפול.

שיר: היא אוהבת ליפול, היא.. "היפס דונט לאיי", זה לא נכתב עליה.

בר: לא.

שיר: לא.

בר: אצלה, הכל שקר, אחד גדול.

שיר: שקר.

בר: בקיצור, אז דואה, אני הייתי בטוח שאחרי שהיא ואנואר נפרדו, היא תטרח לשפר את עמדותיה, להיות יותר ניטרלית או לסתום.

שיר: כן, היא יכולה לסתום.

בר: שאני חייב להגיד שכאילו, אני לא כועס על כאלה שסותמים, טיילור סוויפט,

שיר: כן, ראיתי איך אתה לא כועס על ברונו מארס.

בר: גם זבל! אני אומר, מי שהופיע פה, שידבר. [שיר צוחקת] אגב, את יודעת מי ממש יצאה בעדנו באופן מפתיע, ולא אמרה מילה לצד השני?

שיר: מי?

בר: לנה דל ריי.

שיר: כפרה אני…

בר: ולנה דל ריי באה להופיע פה פעמיים, ופעם אחת בוטלה ההופעה שלה בגלל צוק איתן, ופעם שנייה...

שיר: לא כעסנו עליה שהיא עוכרת, שהיא לא באה? למטאור, נכון?

בר: כעסנו עליה, רגע, רגע, כן.

שיר: רגע, כן, אוקיי.

בר: פעם ראשונה באה להופיע, בוטל בגלל צוק איתן, מסיבות ביטחוניות, אמרה- אני מצטערת, אני אופיע פעם הבאה. פעם שנייה באה להופיע במטאור, ב 2018, עשו עליה חרם, BDS, היה קמפיין שלם, רוג'ר ווטרס, הבן זונה, הסולן של...

שיר: כן.

בר: של ההם עם הקשת.

שיר: פינק פלויד.

בר: כן. יצא עליה, אמר לה, איך את לא מתביישת, נבהלה, הוציאה מכתב באורך הגלות, על זה שלא באה להופיע, בגלל שהבינה שזה מורכב ופוגעני ובלובלובלי ובלובלובלה...

שיר: ש זה היה מורכב ופוגעני כלפי, סליחה, גברת לנה.

בר: נכון, אבל, לנה דל ריי עברה תהליך בשנים שעברו מאז.

שיר (צוחקת): נו, כן,

בר: למה? כי גם עליה הwoke באו, שהיא אישה לבנה… לנה דל ריי, מה היא אמרה? היא אמרה, היום כל אחת, אריאנה גרנדה, דוג'ה קאט, ניקי מינאז', כל האלה, הן שרות- התחת שלי, הזה, אני מזדיינת, אני ווייט אס פוסי.

שיר: נכון. [צוחקת]

בר: היא בזמנו שרה…

שיר: אהבתי את ה.. הדגמת תנועות הריקוד שאנשים בבית לא רואים.

בר: לצערכם. היא לעומת זאת שרה, בזמנו, הרבה לפני, "My Pussy Tastes Like Pepsi Cola". את מכירה את השיר הזה?

שיר: כן. אתה אומר ש… אוקיי, שהן גנבו לה ת'שטיק?

בר: לא, הן לא גנבו לה ת'שטיק, אבל הן, אף אחד לא אומר להן באמת כלום, אנשים היום כאילו מרימים לזה. היא בזמנו חטפה על הראש על הטקסטים האלה.

שיר: כי הם כאילו וולגרים, ומיניים, ומוגזמים.

בר: נכון. ואז כשהיא באה ודיברה על זה, נגיד, היא לא זכתה ב.. אף פעם, עם כל האלבומים שלה, היא מעולם לא זכתה בגראמי.

שיר: כן.

בר: למה? כי הייתה נחשבת אה.. וולגרית ושנויה במחלוקת.

שיר: זה מצחיק שלנה דל ריי נחשבת וולגרית ושנויה במחלוקת.

בר: נכון. כי עבר עשור, מה לעשות, הרבה דברים השתנו.

שיר: נכון.

בר: נהיה לשונות פנייה ושיט.

שיר: נו.

בר: אז היא באה ואמרה- תקשיבו, אני היום שמחה לראות אומניות, שהן מצליחות, ושהן.. עפים עליהן למרות שהן כותבות ככה בצורה נועזת, כשבזמנו עליי עטו על זה. באו אליה, אמרו לה- חצופה! אישה לבנה, פריבילגית, איך את משווה את עצמך לראפריות האלה, שהן נשים שחורות וחזקות, משוחררות מינית, ואת אישה לבנה. נכוותה מהwoke, כל כך נפגעה שהגברת סגרה את האינסטגרם.

שיר: יואו.

בר: נעלמה מהאינסטגרם לשנתיים, וחזרה רק לאחרונה. אז היא מבינה היום עד כמה הם הוטרפו.

שיר: אבל רגע, בואו נדבר על זה שנייה למי שפחות מבין על מה אנחנו מדברים בwoke. אנחנו אומרים בעצם שיש עכשיו תנועה בעולם, שהיא כל כך נגד מה שנחשב האדם הלבן, וכולי, שהם מגדירים גם את היהודים, שנראים להם באמריקה כהאדם הלבן, השולט, העשיר.

בר: שהם כאילו יהודים לבנים, שהם מקושרים בתעשייה.

שיר: אז הם בטוחים שישראל זו מדינת היהודים העשירים הלבנים.

בר: לגמרי. כולנו הוליווד

שיר: ששולטים על הוליווד. מפה אנחנו שולטים על הוליווד. השב"כ שולט על הוליווד, זה מה שקורה בעיניהם. ואנחנו מדכאים את העם הפלסטיני, החמודי, הקטני, המתוקי.

בר: פשוט הם יודעים שהם נלחמים,

שיר: למה? הם אמרו מהר מאוד, "שואו מי דה פרוף". כל הזמן אני רבה עם כל כך הרבה עוכרות.

בר: שמה?

שיר: תראה, לי יש לוז במלחמה, סבבה? כל יום יש לי שלוש, ארבע שעות שמוקדשות ללריב עם אמ.. מכוערות עם שיער סגול.

בר: גם אני!

שיר: והן כל הזמן, show me the proof You don't have proof. הן לא מאמינות שחמאס עושים כאלה דברים,

בר: לא, אז…

שיר: כי חמאס הם [קולות של נשיקה] מתוקים קטנים...

בר: אז נראה לי שנפלת על כאלה בורות. אני, מה שראיתי, זה שהם אומרים…

[שיר צוחקת]

באמת, אני ראיתי בעיקר כאלה שאומרות, "הם הילידים שחיו שם, הם מוסלמים חומים, ואתם יהודים לבנים שבאו מאירופה אחרי השואה, ואתם תפסתם להם את האדמה, קולוניאליסטים". עכשיו…

שיר: כן, הקולוניאל הזה אווו… זה כל כך מעייףףףף

בר: עכשיו בואי אני אגיד לך משהו, גברת. אני לא "white supremacist". [שיר צוחקת] אני, סבתא שלי באה ממרוקו.

שיר: בינתיים אנחנו גם מדברים על העוכרות של אז, אנחנו עוד לא דיברנו אפילו על העוכרות החדשות, אנחנו דיברנו על העוכרות "דה או ג'י", עוד מעט אנחנו נדבר על העוכרות החדשות, אבל אני רוצה להגיד משהו אחד. משהו מרגיע. כי יש איזושהי תחושה שכולם שונאים אותנו. וכרגע זה די נכון. עזוב שיש לנו גם תמיכה, וזה, יש תמיכה, אנחנו עוד נדבר גם על זה.

בר: המדינות אוהבות אותנו, האזרחים שונאים אותנו.

שיר: נכון, וגם זה חלקם, ואנשים שאוהבים לעשות רעש, והרבה מהם זה גם מוסלמים שגרים במדינות האלה, ולכן הם עושים רעש, וזה לאו דווקא מייצג את כל תרבות המערב, אבל זה גם, נשים את זה בסוגריים, ונגיד משהו שנייה. העולם, לא נעים לי להגיד לכם את זה, עוד חודש, חודשיים, כבר לא יעניין אותו מכם.


בר: זה נכון.

שיר: לא יעניין אותו מכם. הוא עכשיו כועס, וזה, ואתם מפחדים, ואתם מרגישים שכל העולם מסוכן, וזה, ו… עוד מעט זה לא יעניין אותו.

בר: גם אם כן, כולם היו בעד אוקראינה, זה עזר להם במשהו? קדחת, כולם הורגים אותם.

שיר: ממש, בדיוק. אז כאילו עוד חודשיים כבר יהיה להם איזה יורוויז'ן לאירופאים, ייקח יותר זמן, אבל יהיה להם איזה עניין משלהם, יקרה איזה משהו, וזה פחות יהיה בכותרות. אז חשוב להגיד את זה, ולהרגיע, כי זה לא שעכשיו זהו, לעולם ועד, יעלו עלינו 24/7 פוסטים של לרצוח אותנו. זה מרגיע אותך בר?

בר: לא, כי אני שונא אותם יותר ממה שהם שונאים אותי.

שיר: אה, זה היה המסר שרצית לבוא איתו לפודקאסט, נכון?

בר: נכון.

שיר: כן.

בר: הם זבל. חברים, תקשיבו, אנחנו לא חייבים להם יותר כלום. נגמר. להיות נחמדים, אנשים טובים. אנחנו בחו"ל הישראלי היפה.

שיר (צוחקת): בטח, אחד אחד.

בר: נגמר! מהיום תעקצו ברזים. [שיר צוחקת] תקחו מגבות, תקפלו, כל הטרולי רק מגבות.

שיר: מה, תרומות, תרומות.

בר: נגמר לבקר בטורקיה. אתה רוצה…

שיר: אה, רגע, אפשר לדבר על זה רגע? תפסיקו לבקר בטורקיה! די!

בר: אתה רוצה שיער, אדוני? לך להוד השרון.

שיר: יש בהוד השרון, מה חסר לכם??

בר: יש רופא.

שיר: כל השיער שעשיתם הלך לטילים. איך אני איתכם? קיקיי רקטות קיבלתם על הראש שלכם.

בר: זה גם ככה לא נראה אמיתי, אדוני.

שיר: לא, זה דווקא לא נראה טוב, אתה יודע?

בר: לא.

שיר: ראיתי כמה מה זה טובים.

בר: אז אני ראיתי...

שיר: אבל זה היה מהוד השרון.

בר: אז אני ראיתי כאלה שבאמת, עשו להם על הראש חגיגה.

שיר: קיצר, אז לפני ש… זה מצחיק שאנחנו עדיין בהקדמה, אנחנו בחצי פודקאסט ואני בהקדמה. לפני שאנחנו מדברים על העוכרים החדשים ועל ה.. זה,

בר (בהתלהבות): אז בואי נד...

שיר (בכאב): אאו!

בר: מה?

שיר: צרחת לי באוזניים! אאו! [בר מגחך] סתיו אתה יכול להנמיך לי עוד קצת? האיש הזה מסוכן. [בר מצחקק] אני מכניסה את זה לפודקאסט.

בר: לא!

שיר: שכולם ישמעו מה עשית.

בר: מה עשיתי? דיברתי!

שיר: סטנד וויט שיר, סטנד וויט שיר! פרי שיר פרום בר. תנקיו. בר איז אייסיס! אוקיי. [בר צוחק]

בר: אז רגע, קודם כל חשוב לנו להרגיע. [שיר צוחקת] אני רוצה להרגיע רגע. אני מרגיש שהאווירה מתוחה לאחרונה.

שיר: למה?

בר: אנשים על הקצה.

שיר: למה? מה קרה?

בר: חשוב לי להבהיר.

שיר: כן.

בר: אתם לא מעניינים לאף אחד את האני יודע מה, אוקיי?

שיר: כן.

בר: אתם יכולים כולכם כאילו לקפוץ להם. הם מחר, יצא אלבום חדש לטיילור סוויפט.

שיר: נכון.

בר: הם יתקדמו הלאה בחיים שלהם. אז חשוב שתזכרו שאתם לא מעניינים אף אחד.

שיר: כן, לא, תעבדו אבל בהסברה, כן? זה לא קשור.

בר: וזה דבר טוב. לא, תעבדו בהסברה, כן. זה בא כדי להרגיע.

שיר: כן.

בר: שבסוף בסוף בסוף בסוף, צריך לקחת הכל בערבון מוגבל.

שיר: אחרי מלחמת לבנון, כמה זמן עבר עד שחזרה את התיירות?

בר: חודשיים.

שיר: אתם מבינים? אין, לעולם יש זיכרון קצר, וגם תכלס ברשתות זה נראה הרבה יותר חמור ממה שזה. כי אנשים מדברים וזה מה שהם מתעסקים בו.

בר: נכון. זה כמו שהטוקבקים בארץ, שאתם תראו בכל מקום, לא מייצגים באמת את הציבור הישראלי, ככה הטוקבקים שאתם רואים על כתבות בחו"ל, לא מייצגים בכלל.

שיר: תעשו חושבים עם עצמכם שנייה. כמה מכם באמת הגבתם על מלחמת רוסיה- אוקראינה? כמה מכם באמת שיתפתם על המלחמה הזאת? ומה הייתה דעתכם? וכמה זה באמת מעניין אתכם? [מגחכת]

בר: וכמה זה באמת מייצג את היחס של הציבור בישראל, לעומת כמות קטנה מאוד של אנשים שזה בוער בהם ובנפשם.

שיר: נכון. בואו נגיד את האמת, כולנו בעד אוקראינה, אין מה להגיד.

בר: נכון

שיר: כאילו, אנחנו 100% בעד אוקראינה. האם אנחנו נשנא כל אזרח רוסי שאי פעם נראה? לא. אנחנו לא נשנא אותו, הוא לא אשם במה שפוטין עושה.

בר: אה, ברור שלא. אני שונא אותם רק כי הם לא מדברים אנגלית. ואז בנתבג, כשהייתי עובד, אתה צריך להגיד להם "מזוודה". "אה, בגז', בגז'." אבל אני ממש בעד רוסים, אני יודע מילים. "פשול נחוי", "פשלה נחוי", "פיזדץ".

שיר: "סוקה בלאט " כן. בקיצור, אנחנו מנסים להגיד, שזה לא כזה חמור כמו שזה נראה לכם, וגם אנשים שמגיבים בפייסבוק ובאינסטגרם ובטיקטוק על דברים כאלה, הם אנשים שמגיבים. הרוב לא מגיב. טוב.

בר (בדרמטיות): ועכשיו.

שיר (קול של קריינית): ועכשיו.

בר: לנושא שאליו התכנסנו.

שיר (קול של קריינית): העוכרות.

בר: העוכרים, העוכרות.

שיר (קול של קריינית): התומכים.

בר: התומכות.

שיר (בקול של קריינית): התומכות. חדש! תומכות.

בר: זה באמת חדש. [צוחקים] תקשיבו, באמת, בשומר חומות, היחידים שהיו איתנו, זה מוג'דה, ילדת הפלא הטורקית, ונדיה מקטנטנות.

שיר: אתה יודע למה זה?

בר: כי לא היינו מסכנים.

שיר: כן, העולם אוהב לראות מסכנים, ולהיות בעד המסכנים, ול… "to feel humane". ו… ועדיף שלא נהיה מסכנים.

בר: זה נכיינז.

שיר: כיינז. תן לי את העוכרת הכי מפתיעה שהייתה לך.

בר: וואווווו

שיר: במלחמה.

בר: הכי מפתיעה… טוב, קודם כל אני אגיד שהיא לא באמת עוכרת. ג'ניפר אניסטון.

שיר: היא לא עוכרת!

בר: היא לא עוכרת.

שיר: רגע, בואו נעצור שנייה. let's take a brake. we are on a brake.

בר: אבל יש לי גם בטן מלאה עליה.

שיר: למה? כי מה?

בר: כי חודשיים לפני, גברת אניסטון נחשדה באנטישמיות, בגלל שהיא עשתה לייק,

שיר: נכון.

בר: לפוסט שטוען ששחורים הם בעצם יהודים האמיתיים, ושהיהודים רצחו את ישו.

שיר: תקשיב, תעשה לי טובה, ותעשו לי טובה כולכם. אם היא קראה, מה שהיא עשתה עליו לייק, אני קומקום.

בר: אני דווקא חושב שהיא שוקלת מאוד בקפידה את הלייקים שלה.

שיר: כן??

בר: היא יודעת שהיא דמות ציבורית.

שיר: היא חושבת שהיהודים החדשים הם… נו באמת.

בר: לא יודע, מה לנו ולג'ניפר אניסטון?

שיר: יש סיבה שהיא פתחה אינסטגרם לפני שתי דקות בערך. נראה לי כזה בומרית כזאת, שעושה בטעות לייקים על דברים.

בר: אני לא יודע עד כמה אני סומך עליה.

שיר: אני לא יודעת, זה נראה לי כל כך רחוק. היא גם כזאת חברה של אדם סנדלר, נכון? זה לא הגיוני.

בר: לא יודע!

שיר: לא יודעת.

בר: אני כבדהו וחשדהו.

שיר (מגחכת): נו. אבל היא לא עכרה במלחמה.

בר: אני הייתי בע… בצד שלה בסכסוך. אני אמרתי שהוא בגד בה, רוס.

שיר: רגע, בוא נדבר באמת על רוס.

בר: ציפיתי ממנה להיות בעדנו.


שיר: בוא נדבר על רוס גלר, כפרה עליו נסיך עולמות.

בר: נכון.

דיר: הוא באמת מגן עלינו כמו אריה.

בר: נכון. הוא אוהב אותנו, אבל הוא בגד בה עדיין. [צוחקים] בסדר?

שיר: בסדר, מספיק.

בר: מי עוד היה שהופתעתי? רוזליה!

שיר: רגע, אני יכולה לשאול אותך שאלה?

בר: לא, גם רוזליה זה לא מפתיע.

שיר: אז זהו, אני רוצה לשאול אותך שאלה. לי בארון יש בין 10 ל11 חולצות של רוזליה. אוקיי? מאוד יפות.

בר: לשרוף.

שיר: זה רוב המלתחה שלי! מה אני אעשה? מה אני אעשה? מה לובשים?

בר: לשרוף. זה שתי נקמות, גם בה וגם בגרטה, כי זה לא אקולוגי.

שיר: תקשיב, אחותי הקטנה ישנה אצלי בממ"ד, במלחמה, לתקופה. סבבה? וזה איפה שהארון שלי. ואני הייתי צריכה לצאת לשידור עם ה.. עם חיילים. ואני צריכה להכניס את היד שלי לתוך הארון, לשלוף בחושך, כדי לא להעיר אותה. שולפת חולצה, רוזליה. שולפת עוד חולצה, רוזליה ביוון. שולפת עוד חולצה, רוזליה בספרד. עוד חולצה, רוזליה בפריז. מה עושים? לא, לשרוף, זהו, אין? היא העלתה סטורי ומחקה, אבל.

בר: תראי, רוזליה היא קטלנית.

שיר: כן.

בר: עכשיו, מה, מה העניין? קטלנים זה אוטונומיה בתוך ספרד.

שיר: נכון.

בר: שהיא דורשת עצמאות.

שיר: עצמאות משלה, אז הם מזדהים עם המאבק הפלסטיני אולי, טיניינינינהנה.

בר: אז אולי הם חושבים שהשיט הפנימי שלהם, שהם ספרדים עם שפם וספרדים בלי שפם, שרבים ביניהם על מי יותר אספניול, חורקרינו, שרבים ביניהם על אוטונומיות, חושבים שהשטויות הזאת היא של קטלנים וספרד. [שיר מתפקעת מצחוק ברקע]

שיר (צוחקת): זה אותו מאבק, תודה, מאמי!

בר: זה אותו מאבק כמו אנחנו והטרוריסטים ה...

שיר: כן, כן. השכנים שלנו והשכנים שלך, רוזליה, באמת, אותה… איחוד מאבקים, קטלנים ופלסטינים, תודה.

בר: אז זהו, אז בגלל שהיא סתומה, היא… כאילו, היא לא סתומה, אני מת עליה, היא אחת ה… אומניות, אבל בגלל שהיא כאילו,

שיר: לא מעורבת, כן

בר: חושבת שזה אותו דבר, אז היא כאילו, כמעט כולם בקטלניה בעדם, אבל זה רק מדגיש לנו כמה הם בורים .עכשיו, אני לא מאמין ש

שיר: אבל זה ברור שהם בורים.

בר: אבל אני לא מאמין…

שיר: הם לא באמת מבינים את מורכבות הסכסוך הישראלי- פלסטיני.

בר: אני אומר רגע מעבר לזה, אני חושב שאין סיכוי בעולם שרוזליה ישבה איפה שהיא לא נמצאת וראתה את כל הסרטונים של חמאס. היא חיה את חייה, ומישהו טרח להגיד לה,

שיר: כן

בר: "שומעת, רוזליה?"

שיר: "יש ילדים מסכנים בעזה, תתרימי…", בוא נגיד גם שהיא שיתפה את יוניסף, נכון? זה לא היה משהו חמור.

בר: לא, היא שיתפה משהו של יוניסף שקרא לשלום בין כל הצדדים.

שיר: בא לי לשמור את החולצות, מה עושים עם החולצות? [צוחקת]

בר (מבטא): אפשדר (בסדר).

שיר (מבטא): בסדר, תשמרי מספיק.

בר: תעשי מה את רוצה.

שיר: אולי עוד שלושה חודשים הם שוב יהיו.. זה. אז של מי אני כן קונה חולצות?

בר: תחשבו גם, גם מרוסיה- אוקראינה, היו סרטונים נוראיים.

שיר: נכון. אני לא ראיתי אותם.

בר: כמה מכם באמת ראיתם אותם? כמה מכם באמת ישבתם לצפות בהם? אני לא.

שיר: רגע, אפשר לדבר שנייה בהקשר הזה, משהו על הסברה?

בר: לא, אז אני אומר, אנחנו צריכים לזכור, שהרבה אנשים בחו"ל לא יודעים מה קרה לנו, הם לא ראו את הסרטונים כמונו.

שיר: כן, גם לא מתווכים להם את זה מספיק טוב. ואני אגיד גם עוד משהו לגבי הסברה. קודם כל, אגב, יש את בנק תגובות של הפשוטע, אתם יכולים להיכנס ולהשתמש בתגובות נגד כל עוכר ועוכרת. תשתמשו תעשו…

בר: נכון, זה אצלי בביו.

שיר: כן, אצלו בביו, העתק הדבק, תסתכלו שם, תשתמשו בתגובות, הן מנוסחות לעילא ולעילא עם מתנדבים, עם "Stand with Us", עם "Wix", כולם עזרו יחד, עשינו תגובות שאפשר להגיב לעוכרים. having said that, שזה חשוב לעשות את זה, יש המון מוסלמים יחסית לכמות היהודים שיש, ויש הרבה מוסלמים שהם מזדהים עם המאבק הפלסטינאי. והם יותר מאיתנו, אז הם מפיצים יותר, עושים יותר רעש, וזו בעיה. וזו בעיה שאנחנו צריכים...

בר: יש גם מלא בוטים.

שיר: כן. וואי, הם טובים בבוטים, אוףףף

בר: ממש.

שיר: כל התרומות שג'ניפר אניסטון גייסה, זה הלך לבוטים. זה אפילו לא למנהרות.

בר: לבוטים שעשו לייקים ליוסף חדד, שהם עכשיו השתלטו לו על העמוד.

שיר: אה, כן?

בר: ראיתי פתאום שעל כל...

שיר: מה זה השתלטו?

בר: ראיתי שעל כל פוסט של יוסף חדד,

שיר: נו?

בר: יש מאתיים ומשהו אלף לייקים. אמרתי- וואו, איזה הסברה משמעותית. ואז ראיתי שהוא כותב שזה לא באמת שיש לו 200 אלף לייקים, אלא שזה בוטים.

שיר: שזה לייקים כאילו פיקטיביים כדי להוריד את החשיפה?

בר: שהם משתלטים לו על העמוד כדי להוריד לו חשיפה.

שיר: איזה… טוב, אני לא אגיד רק בהקלטה מה אני חושבת עליהם, אבל...

בר: כי הם ניסו לדווח עליו בהמוניהם כדי להוריד לו את העמוד.

שיר: קודם כל, הוא עושה עבודה מדהימה.

בר: מדהימה

שיר: אם אתה שומע אותנו, יוסף חדד, תודה רבה על העבודה המדהימה שאתה עושה. טוב, בוא נמשיך. עוד פרוטקטרס אוף דה קאנטרי, גל גדוס.

בר: מלכה.

שיר: ממש אבל. אפשר להבין למה אתם עדיין אומרים דברים נגדה?

בר: אני חושב שזהו, שאנשים נרגע להם.

שיר: לא, אבל גם על הפוסט שלך היו תגובות- "אה, זה רק כי יצאנו עליה". אה אדוני, גברתי, יעל בוכריס, עם ה300 עוקבים שלך, רק בגלל שכתבת לה עכשיו תגובה, אז היא הקריבה את הקריירה שלה וסיכנה חייה לאיומי מוות אנטישמים.

בר: תקשיבו, אתם בעצמכם רואים כמה משפיע עליכם כל מה שאומרים עלינו בעולם. תחשבו באיזה עוצמות היא חווה את זה.

שיר: זה מטורף, זה מטורף. איומים על החיים, פחד, פגיעה בקריירה, פגיעה ביחסים, כל מקום שהיא הולכת זה מה ששואלים אותה עליו.

בר: היא גם נמצאת בסביבה של כוכבים הוליוודיים פרוגרסיביים שהם נגד ישראל,

שיר (מבטא אמריקאי צעיר מודגש): Free palestine

בר: והיא ביניהם, והם כולם יודעים מה הדעות שלה, ושהיא יהודייה, ושהיא מישראל.

שיר: ושהיא הייתה בצבא.

בר: ושהיא הייתה בצבא, ובמקביל, היא רואה את כל מה שהם רושמים עליה, והיא צריכה לעבוד איתם.

שיר: זה קצת מפחיד, שכל כך הרבה אנשים יכולים להיות בפרופיל כזה גבוה ולעשות את זה.

בר: מה, בדוק, אם אני ה… הייתי הולך עם אבטחה.

שיר: ממש. על זה קוראים לנו עם קשה עורף, שכל מה שהיא עושה ועוד עדיין יש למישהו משהו להגיד.

בר: נכון. אני הופתעתי לטובה מכל הקאסט של יומני הערפד.

שיר: תגיד לי, מה קורה שם? [צוחקת] מה הולך?

בר: אני חושב שיש להם איזו תסריטאי יהודי שמאיים עליהם.

שיר (צוחקת): כנראה.

בר: באיומי אקדח.

שיר (צוחקת): מה קורה שם

בר: שהוא אומר להם- תקשיבו, (במבטא ישראלי) you go stand with Israel, or I am fire you, I go back in time and fire you from this show

שיר (צוחקת): יס

בר: אה! או, או, שזה העובדה שיש לנו שם את נייט באז. הוא בדוק מדבר איתם ומסביר להם. הוא הרי עבד איתם על הקאסט, הוא היה שחקן ביומני הערפד.

שיר: כן. thank you, נייט באז. if you are listening

בר: זה רק מראה, כמה כל בן אדם… אין מצב שזה מקרי, שנייט באז הוא כזה שגריר שלנו ושכל יומני הערפד שיש בעדנו. זה רק מראה כמה זה חשוב שיהיה לנו שגרירים, שכל בן אדם אחד כזה, שמספיק בן אדם אחד שידבר,

שיר: נכון.

בר: כמו שליידי גאגה אומרת, יכולים להיות 99 מוסלמים בחדר, אבל כל מי שצריך זה יהודי אחד שיבוא ויספר את האמת. [שיר צוחקת ברקע]

שיר: בוא נמשיך לתומכים קצת, לתומכים.

בר: אז אני אומר, ביומני הערפד,

שיר: אה, כן

בר: יש לנו את קלייר הולט,

שיר: שמע, אני לא ראיתי את הסדרה, אני לא תו.. אני לא איתך בצ.. [צוחקת]

בר: בסדר, ערפדים, יאללה, נקסט.

שיר: נקסט, ערפדים בעדנו, חיל הערפדים.

בר: עכשיו בואי אני אגיד לך משהו, שאת לא תביני עד כמה הוא דרמטי.

שיר: נו.

בר: כל כוכבי הטלנובלות הארגנטינאיות יצאו לצידנו באופן מובהק. כולם אחד אחרי השני, כל הטלנובלות, הכמעט מלאכים, הפטיטו.

שיר: תגיד, אה, לאלי, חברה שלך.

בר: רגע, אני, זה בדיוק ההמשך של המשפט שלי. כמעט מלאכים, כל המורדים וזה, כולם, ז'ו קון ישראל.

שיר: נו, סי סי, כן

בר: ורק לאלי, שיש לה פה כרטיס חופשי חודשי,

שיר: כן.

בר: היא העלתה לפני…

שיר: היא העלתה משהו, לא?

בר: היא, אז, היא העלתה לפני.. תקשיבי, אין לי ספק שלאלי אוהבת אותנו. רק לפני חודש היא העלתה טיקטוק, מנסה פעם ראשונה חטיפים ישראלים. והיה לזה איזה 300,000 לייקים.

שיר: יופי, מעניין מי שילם לזה, כן, חסות. בחסות אה, זה, נו.

בר: לא נראה לי. אולי? לא יודע. היא באה לפה להופיע מלא. אז היא, אחרי.. קודם כל, היא, בהתחלה, אחרי שכולם כבר התבטאו, כל הקאסט של כמעט מלאכים כמעט, פתאום, היא העלתה איזה משהו בטוויטר. היא לא העלתה כלום באינסטגרם, והיא העלתה בטוויטר. בעד ישראל, אבל חלבי. ואנשים פה ציפו ממנה לתמיכה, ואז היא העלתה באינסטגרם, שהיא בעת שלום לשני הצדדים.

שיר: טוב, לאלי, תודה. תודה שבאת, תודה שהיית. היה נחמד.

בר: אז אני אומר, הרבה אנשים התאכזבו ממנה,

שיר: היה נעים.

בר: וכאילו כל הזמן בא לי לסייג את זה, כי אני, מה זה בטוח שהיא באמת אוהבת אותנו.

שיר: אז בסדר, אז איפה היא?

בר: אבל זהו, זה מה זה מאכזב.

שיר: אז איפה היא כשרוצחים 1400 איש מהאנשים שכנראה היו בקהל שלה חלקם, והיו בהופעה? איפה את?

בר: בדוק.

שיר: האנשים פה מפרנסים אותה. אתה שותק, זה כמו שאני רוצה אישור לקבל חולצות של רוזליה על...

בר: אני פשוט, לאלי...

שיר: אתה אוהב אותה.

בר: אממ.. קודם כל אני מת עליה, וכאילו יש לה גם היסטוריה פה, היא הייתה בכל טלנובלה, אז אחרי שיצאו עליה, היא התחילה להעלות דברים שהם יותר, יותר מוטים לטובת ישראל, אחרי שכאילו כתבו לה.

שיר: אז יש דברים?

בר: כן, בדיעבד. אבל הרבה, אבל, כאילו כל השבוע וחצי הראשון, היא לא כתבה

שיר: אה, אז בסדר, נו, מה אתה רוצה? [צוחקת] לא משנה, קבלו ביטול, לא משנה. אני יוצאת עליה… סליחה, לא משנה, צריכים ללכת להופעות, לפרנס, באהבה.

בר: לא, אבל אני רגע אגיד. סתם כאילו, לשם ה.. אני חושב שזה הכל בגלל ההשוואה. יש את ניקו, ניקו מכמעט מלאכים.

שיר: נו.

בר: שהוא היה התפקיד ראשי. כל השבוע הראשון, מהיום שהמבצע התחיל,

שיר: אבל יותר קל היה להתבטא בשבוע הראשון, מאשר בשבוע השני.

בר: רגע, אני אומר.

שיר: נו.

בר: העלה, תמונה של דגל ישראל עם דמעה, "I stand with Israel" "ישראל, מי קורסון קון ישראל". כל מיני כאלה. גם חסמין שהופיע איתה אותו דבר. [שיר צוחקת] אמיליה אטיאס, העלתה פוסט, פוסט! חוצב להבות, שהיא כתבה- אני השתתפתי בכמעט מלאכים, ביקרנו בישראל, ואני ראיתי שם אנשים, והלב שלי נשבר מלשמוע מה קורה שם. והיא! כל יומיים פה! אז כאילו, קודם כל למה לקח לך שבוע וחצי לדבר?

שיר: וואי יצא לך סבתא מרוקאית עכשיו, (מחקה אותו) "והיא! כל יומיים פה!"

בר: למה לקח לך שבוע וחצי לדבר?

שיר (מבטא מרוקאי): שאמיליה אטיאס!

בר: שבוע וחצי. וגם אז, הודעה, פתיתים חלבי. ובסוף, כאילו, סבבה, היא מאזנת את זה, אבל לא יודע. זה כאילו, יש המון מעריצים שלה שנפגעו. המון.

שיר: הבנתי. בוא נלך לטוב. עכשיו נלך לטובים. מי עוד בעדנו?

בר: זה התחיל מהטובים, דיברתי על כוכבי ארגנטינה.

שיר: כן, אבל אנחנו תמיד מוצאים את הרע. [צוחקת] אז בוא נלך לטוב מוחלט.

בר: מי נשאר?

שיר: לא, יש הרבה. בוא נפתח את ספר התומכים,

בר: קייט וולש

שיר: הכנת, עבדת על זה.

בר: יאללה. אה, נואה שנאפ, מדברים מוזרים.

שיר: אפשר שנייה רגע לדבר? סליחה, זה זרק אותי. אפשר לדבר שנייה על יוחנן טווינה?

בר: פיפי.

שיר: זה הדבר הכי מצחיק שראיתי בחיים שלי.

בר: בדיוק, עכשיו בדרך לפה להקליט את הפודקאסט, ראיתי שרשור של אנשים שרבים, על זה שהוא מבייש את צה"ל.

שיר: מי אלה?

בר: ישראלים.

שיר: אה, לא להתבלבל.

בר: ממש.

שיר: ישראלים, לא להתבלבל.

בר: שהם אומרים שצה"ל אמור להיות מרתיע וחזק, והוא...

שיר: קודם כל, אני לא הייתי מתעסקת עם יוחנן טווינה, בוא נתחיל מזה.

בר: גם אני לא.

שיר: דבר שני, זה שאצלנו יש ייצוג לכולם, זה רק מרים לנו.

בר: אני מסכים.

שיר: שיהיה ברור. דבר שלישי, זה הדבר שהכי מנגיש את זה שצה"ל לא רוצח ילדים. מי יאמין שהוא רוצח ילדים?

בר: צה"ל צריך חיילים שיודעים לקבור, ואנשים שיודעים לקבור ל.

שיר: יוחנן, מי שלא יודע, נהיה סלב בעולם הערבי.

בר: נכון.

שיר: וואי וואי, איזה סלב.

בר: כי הם אה.. זה שהוא… לא רק הוא, גם עידן הגבר.

שיר: כל מי שהעלה בכל השנים האלה סרטוני טיקטוק על מדים, שהם רוקדים, שהם זה, שהם שמחים, אז עכשיו פרסמו את זה, יעני, הם רוקדים עכשיו במלחמה בגלל מה שקורה בעזה.

בר: נכון. זה ככה הם ממסגרים את זה, למרות שזה סרטונים מפעם.

שיר: כן. וכל החבר'ה האלה עכשיו נהיו סלבס בעולם הערבי, וזה משותף בעמודים ממש כאילו מטורפים, וכאילו, תראו את החיילים רוקדים, וזה הדבר הכי חמוד בעולם. [צוחקת]

בר: זה האמת, פיפי. אבל הם באמת מאמינים לזה שהחיילים האלה רוקדים בגלל מה שקורה.

שיר: לא נראה לי, לא יודעת.

בר: כן, מה כל הת...

שיר: רואים שזה אתגרי טיקטוק, נו.

בר: כל התגובות שם זה, "They bombing kids and now they dancing". כושילהאמא שלך פאטמה, יא בת של זונה, מטומטמת.

שיר: טוב, יש לנו את דה רוק!

בר: דה רוק.

שיר: דה מאונטיין.

בר: יש לו שרירים, אין לו אופי, אני לא.. כל הכבוד לו, אבל אין לי מה להגיד עליו, מה הוא עושה בחיים.

שיר: מה מה הוא עושה? [צוחקת] הוא כזה סטרייט בשבילך. אתה לא יודע להכיל אותו, אתה לא יודע מה זה אומר.

בר: זה.. אני כאילו, אני רגע, יש לי וידוי. אני קראתי, כשאמרו לי שדה רוק בעדנו, אמרתי, "נו בטח, כי הוא שיחק עם גל גדות כל השנים במהיר ועצבני".

שיר: וזה דבר רע?

בר: ואז אמרו לי, "לא זה, אתה מדבר על וין דיזל".

שיר: אה, הנה, גם אני התבלבלתי עכשיו [צוחקת].

בר: מסתבר שהם לא אותו בן אדם. [צוחקים] עכשיו אני בטוח, שדוויין ג'ונסון גם פגש את גל גדות בחייו, כי זה נראה לי אותו ז'אנר.

שיר (צוחקת): איי, אוקיי.

בר: אבל זה לא וין דיזל.

שיר: ג'וש, מדרייק וג'וש.

בר: הוא חמוד, אבל הוא יהודי, זה לא נחשב.

שיר: נכון.

בר: נכון.

שיר: ג'יימי לין ספירס.

בר: שתתרכז בפרי בריטני במקום בפרי פלסטין.

שיר: מה, אבל הייתה בעדנו.

בר: אז מה, עדיין. לא על הכל יש מחילה. גם מה, אם מחר יתמוך בנו ג'פרי דאהמר, נגיד לו תודה?

שיר: ג'ורג'ינה מגוסיפ גירל. בלי להעליב

בר: אוי, היא אישה טובה. אישה טובה.

שיר: בר, אם כבר אין מחילה, זה על הדמות הזאת.

בר: בסדר, דמות, אבל מישל טרכטנברג, אישה טובה.

שיר: הת'ר מוריס וג'נה אושקוביץ. טוב, הם משלנו.

בר: קודם כל זה יפה, כי זה כל מה שנשאר.

שיר: מגלי [צוחקת]

בר: מהקאסט של גלי. באמת, נשארו שם בודדים. אני מופתע שליה מישל לא דיברה, אבל היא גם לא יודעת לקרוא. אז אולי לא, אולי היא פשוט לא מודעת.

שיר: תגיד, מישהו מהקאסט של ברוקלין 99 התבטא, אחרי שעשית להם… כלום, אה?

בר: ציפיתי ש...

שיר: אנדי.

בר: שאנדי, סמברג. וגם ג'ינה! למרות שיש לה פרצוף של אנטישמית רצח. [שיר צוחקת] נכון?

שיר: כן

בר: לג'ינה יש פרצוף של אחת שתגיד, "I'm jewish, but I'm stand with with palestine" .

שיר: וואי, יש גם וייב של… היא תהיה כאילו איתם, ואנחנו עדיין נסלח לה, מרוב שהיא פיפי.

בר: לא סולחים. לא, אבל אני באמת לא מבין. אני רגע חייב רגע להעלות את המחשבה הזאת.

שיר: כן

בר: אם הם רוצים להצטייר בעולם, כטובים ומוסריים ומסכנים, למה פרסמתם את הסרטונים האלה??

שיר: אני לא חושבת שהם עד כדי כך מאוחדים בדבר. הרי אלה שנכנסו לארץ, זה הרבה חבר'ה צעירים, מכל מיני סוגים. יש כאלה שבאו בתור לוחמי חמאס, אז הם רק הרגו, ויש כאלה שבאו לבזוז, ויש כאלה שבאו לעשות זוועות מזעזעות ומחרידות יימח שמם אחרות. זה מאוד מאוד שונה. אני לא חושבת שהם עד כדי כך, כאילו, אתה יודע, מאוחדים

בר: הם לא מגובשים?

שיר: באיך שהם רוצים להעביר את המסרים לעולם. הרי מה שהם עשו ואת הסרטונים שהם האלו, הם עשו את זה כדי להפחיד אותנו, אני מניחה. אבל… אני לא יודעת כמה הם חשבו מראש הסברתית איך זה יעבוד.

בר: הישמעאלים איתם ככה או ככה.

שיר: כן. יש גם את היהודיות שמורידות תמונות של חטופים. ראית את הסרטון הזה של יהודיה שמורידה תמונות של חטופים?

בר: זה רק יהודיות עושות את זה?

שיר: לא.

בר: איזה זבל של בן אדם, באמת, אני לא מבין איך אנשים נהיים כאלה זבלים.

שיר: זה גם… זה לא תמונות של כזה, אתה יודע, בואו ננצח, stand with Israel תמונות של חטופים, יותר מזה?

ואז היא עושה (חיקוי מבטא אמריקאי מתנשא)- you know I'm jewish, right? so why you doing this, why are you filming me [צוחקת]

בר: אני חייב לדבר על זה, כל האלה, I'm jewish, I'm speaking because I'm jewish כושילראבק שלך, מה לך ולנו? אה? את גרה לך בניו יורק, שותה סטארבקס הולכת ל… ל… תיקי משהו. יא בת שרלוע. מה לך ולי? אני, סבתא שלי באה ממרוקו. ברגל. איפה אני איפה את. מה לאשקלון ושדרות ולך ימדרובה מניו יורק. [שיר מתפקעת מצחוק ברקע] מדברת בשמי… I'm jewish, I need to speak, for jewish people כושילהאמא שלך.

שיר (צוחקת): יו, חיכיתי שתידלק.

בר: באמת בת שרלוע. באמת, ערב רב. יאללה, כוסאומו.

שיר (מנסה להרגע מהצחוק): ווו, כן. תביאו לי אותה, תביאו לי אותה פה לאולפן. לעשות battle נגד בר, בהצלחה.

בר: לא, באמת, גם קוראת לי ווייט סופרמסי! כפרה, את נשרפת בשמש, אני… שמן גזר. כושלאמא שלך.

שיר: טוב, רגע, עוד נושאים שידליקו אותך, למה אני נהניתתתת

בר: היא נהנית מהעצבים שלי, על יהודי התפוצות.

שיר: תקשיבו, אני אספר לכם שאני יושבת עם בר, מדי פעם, במלחמה, אנחנו גם שכנים, אז זה קל לנו. וחברים, כן. מדי פעם הוא נדלק, זה הרגעים הכי יפים בחיים שלי בשבועיים האחרונים.

בר: לא, כי מה, זה לא חוצפה? זה כמו שאני עכשיו אבוא ואני אדבר בשם המאבק המרוקאי. כי זה מרוקול, (במבטא ישראלי): I want to say I'm very Maroccon, and I want to say, I stand

שיר (צוחקת): with maroccon

בר:with the people that against morocco, because I'm morocco.

שיר: וואו, זה פשוט...

בר: כושליאמא שלה.

שיר: ממש, 100 אחוז. רגע, את מי עוד אנחנו שונאים? [צוחקת] אני מנסה להוציא ממך את המרוקו עוד. את מי עוד אנחנו.. אנחנו כועסים? מי עוד עצבן אותנו?

בר: מי עוד?

שיר: וואי, יש כל כך הרבה!

בר: פוטין! כמה? גברת פוטין? "אני מוסרי. אני איש של שלום ואהבה. לא להפציץ, זה לא מנומס." כוס אמו. באמת, איזה איש קירח.

שיר: רגע, רגע, שנייה, שנייה, אני פותחת.. איזה איש קירח! [צוחקת]

בר: איזה חוצפן, באמת. זה כאילו, מה, מה, מה, פוטין מגנה אותנו. מי הבא, גרגמל? אין לי כח!

שיר (מנסה להרגע מהצחוק): אוקיי, אוקיי.

בר: עוד מישהו רוצה לבוא, באמת, להעביר עלינו ביקורת? באמת, סליחה שנטבחנו.

שיר: אה, אוקיי, הנה, הנה. פתחתי את ספר העוכרים.

בר: סין! סין!

שיר: מיה חליפה. מה יש לך להגיד עליה?

בר: שהיא אחרונה שיכולה לדבר על חדירות. בסדר?

שיר (מבטא מרוקאי): פשידר.

בר: זה מה שיש לי להגיד.

שיר: איי, לא לראות סרטונים של מיה חליפה, חברים. היא מקבלת תמלוגים? איך זה עובד?

בר: מיה חפיפה.

שיר: בפורנו

בר: אה?

שיר: היא מקבלת תמלוגים על כל סרטון? יש לה אקו"ם?

בר: וואי, שאלה טובה.

שיר: כאילו, כל צפייה שלכם היא מקבלת כסף?

בר: לא, אבל רגע, אני לא רוצה להיות פוגעני.

שיר: או שהיא מקבלת פר סרטון.

בר: אני רגע לא רוצה להיות פוגעני. אם יש מישהי שבחרה לעבוד בזה, אני מכבד אותה.

שיר: לא, אין בעיה.

בר: זו מיה חליפה ספציפית, שהיא שרמוטה בת שרלועה.

שיר: טוב, חסבולה.

בר: גם כן, תקשיבי, אני בהתחלה חשבתי...

שיר: רגע, רגע, למי שלא יודע מה זה חסבולה, זה הילד הקטן הזה מהממים.

בר: תקשיבו, בדיוק! אני ראיתי אותו, אמרתי, איזה ילד חמוד, קטן, מתוק.

שיר: מימבול.

בר: בהתחלה גיליתי שהוא בכלל לא ילד! ועכשיו גיליתי שהוא גם לא מתוק! כל מה שהוא מייצג שקר!

שיר: תגיד,

בר: מחבל בתחפושת.

שיר: אם עושים ביף, עושים כאילו דיבייט משודר של חסבולה ואורן להב.

בר: וואי, חסבולה אהוב. לא, אבל האמת היא שיש משהו שאני כן יכול להגיד, זה לא גזעני להגיד את זה.

שיר: כן

בר: אחת התנועות שהכי נגדנו.

שיר: זה מדהים שאנחנו מפחדים לצאת גזענים. נכון? כשכל העולם שונא אותנו [צוחקת]

בר: כן, כל העולם מצדיק אותה.. את הטבח שלנו!

שיר: את הרצח שלנו.

בר: ואנחנו מפחדים להיות פוגעניים. אבל רגע אני אגיד, אחת התנועות שהכי נגדנו זה Black Lives Matter. הם כתנועה מצהירים שהם תומכים בפלסטין, במאבקם נגד הקולוניאליזם הלבן, והם אפילו מגדילים לעשות, מישהי אמרה- מה אתם אומרים לשחרר את כל הפלסטינים וזה? ישראלים יפחדו לחיות איתם, כי הם מגיל אפס מחונכים לרצוח אותם. ואז הם אמרו לה- זה כמו שהלבנים לא רצו לשחרר את העבדים השחורים, כי הם פחדו שהם יפגעו בהם.

שיר: די, נו, אין לי כוח!!! רגע, קודם כל כדי לאזן, נגיד שיש גם תנועה שקוראים לה Jewish and Black.

בר (צועק): שזה כאלה שיצאו יהודים, אז הם בעדינו! תודה רבה!

שיר (צוחקת): רגע, בוא נסביר. יש תנועה של כהי עור שהם איתנו, שהם ממש כזה מעלים סרטונים, ויש כזה גם עמוד באינסטגרם, אני בעד לעקוב ולעשות ריפוסט, למה הם עושים עבודת הסברה ממש טובה, יש לציין. ויש את Black Lives Matter שבטוחים שהמאבק שלהם והמאבק הפלסטיני זה אותו מאבק בול, אחד לאחד. שזה מרגיז.

בר: מה זה מרגיז? זה מרתיח. איך הם שרים? מהנהר עד הים, פלסטין בחינם.

[צוחקים]

שיר (צוחקת): זה מתחרז. טוב, בוא נעבור נושא, למה התחלנו להיות כבר עצבניים באמת. שפמים.

בר: הופה, איזה טרנד מזעזע. עלק נפסיק להיות עצבניים, [צועק] מה עובר עליכם? הולכים להילחם למען המדינה. חברים, אני מבקש מכם. באמת, אני יודע שהמצב קשה. זו שעה קשה לנו כמדינה, אבל לא ליפול, לא ליפול רוחכם לתהומות השפמים.

שיר: אני יכולה לסייג, אני יכולה לסייג?

בר: כן

שיר: אוקי. יצא לי להיות עם גדוד 7007, שהם נסיכים, מילואימניקים, ורובם עשו שפמים. מההתחלה עברתי, אמרתי, מה זה כל הריצ'רדים האלה? מה עשיתם לעצמכם?

בר: ריצ'רדים? לי זה נראה כמו טורקים.

שיר: רגע. ואז ביליתי איתם שעה וחצי, פתאום הייתי כזה- הגיבורים עם השפם. וואו. כאילו זה נהיה לי כזה… פשש, איזה גיבורים, איזה ייצוג, איזה טביעת חותם. אני מאוד אהבתי פתאום את השפם הזה.

בר (בצעקה): אי אפשר לטבוע חותם בלי שפם?

שיר: אמאלה! [צוחקת]

בר: תטבע חותם עם, עם, עם.. שיער פנים מסודר, אדוני. עידן עמדי היום העלה סטורי.

שיר: כן?

בר: "אני גאה להלחם בעד המדינה, אבל שפם לא יהיה פה". זה אמירה של בן אדם מנהיג, בן אדם שלא נסחף.

שיר: אז אני עושה וידוא יומי עם חברים מגויסים שהם.. עדיין אין להם שפם. בודקת, בוקר טוב, אור, יש לך שפם היום? מלובני, יש לך שפם היום? הם אומרים לי, לא, אני יכולה להמשיך את היום שלי בשקט. מצד שני, אני מתחילה להיות בעד הטרנד, סליחה, אני אלך להתחבא שלא תרביץ לי.

בר: אני מכבד דעות שונות. [שיר צוחקת] וחושב שחופש הדעה הוא דבר חשוב, שכולם צריכים לזכור שזה בסדר לדון בשעות הקשות האלה.

שיר: אהא

בר: חלק יכולים להיות בעד שפמים, חלק יכולים להיות נגד שפמים, חלק יכולים להגיד- אני מרגיש שאין לי מספיק בקיאות וידע בנושא השפמי, ולכן אני מעדיף שלא להתבטא בו.

שיר: צריך רפורמה בנושא השפם, אבל זה לא הרפורמה שאנחנו צריכים.

בר: וואי, פיפי, שכאילו פתאום נזכרתי שהייתה רפורמה.

שיר: זוכר שפעם היינו בריב כולם, כל המדינה הזאת?

בר: התעסקנו בזה, אה?

שיר: יו, אתה זוכר שהיה חיים גם לפני המלחמה, זוכר מסיבות של הפשוטע?

בר: פיפי, מעניין אם אנחנו נחזור אבל לריב.

שיר: אני מאוד מקווה שלא. אני מאוד מקווה שעכשיו אנשים יתחילו להבין את המורכבות אחד של השני, ושבסופו של דבר אנחנו כולנו באותו צד.

בר: אני בעד עם ישראל, בעד אחדות.

שיר: מה אתה אומר?

בר: אני חושב שבט אחים ואחיות. בלי השיר, רק המסר.

שיר: אני נראה לי, אני מאוד מאוד מקווה שהאחדות הזאת תשאר. גם כל פעם שיוצא לי לדבר עם החיילים במילואים, מה שיש להם להגיד זה שנשאר הם מאוחדים. ואם הם מבקשים, והם הולכים להיות שם בקו האש, אני אקשיב להם, אני חייבת להגיד.

בר: אני מסכים ואני תומך בהם, אל תעשו שפם. אני רוצה רגע לדבר על גיבורים של החרבות ברזל.

שיר: בזריז גיבורים של החרבות ברזל.

בר: רחל.

שיר: אני הולכת להביא חולצה עוד מעט.

בר: כן?

שיר: כן, בוטלג עשו חולצה שכל התרומות זה לחבר'ה...

בר: תושבי העוטף.

שיר: תושבי העוטף. להביא חולצה, כוח רחל, בזריז.

בר (שר): אבא שלי, זה דני קושמרו… לא, זה לא.

שרים ביחד: כן, זה כן.

בר: זה פיפי שיש אנשים שחושבים שזה שיר למלחמה.

שיר: בוא נעשה פרק הבא עם דני.

בר: פיפ!

שיר: בוא נעשה את זה.

בר: פיפ!

שיר: פיפ זה פיפי רק...

בר: זה פיפי בלי הגועל.

שיר: כן. איכס, את יודעת שבהתחלה שהיו אומרים פיפי? שנאתי את זה. אמרתי איכס, מי זה האנשים המגעילים האלה שמשתמשים ב.. הפרשות?

בר: הפרשות.

שיר: למה? וזהו, זה נהיה שגור ברמה שאני לא יכולה להפסיק.

בר: וואי, זיעה.

שיר: כן, נעבור נושא, היה דני קושמרו הוא היה נעים, היה כיף, פתאום הפרשות. פרק הבא עם...

בר: איזו מילה דוחה, הפרשה.

שיר: ממש, מילה מזעזעת. מה, פרק הבא עם דני קושמרו? יש לו זמן?

בר: ממ תלוי מה יקרה פה

שיר: שמעו, תכתבו, תכתבו לי, כי הפשוטע, יש לה מיליארד הודעות. היא לא תראה.

בר: שיר הדס מאיר.

שיר: כן, יש מקפים שם. תכתבו לי איזה אורחים הייתם רוצים שנביא לפרק הבא, איזה אורח, ואנחנו נתחשב, למה זו מלחמה, אף אחד לא יודע באמת מה לעשות. זה לא שיש לנו איזה קו מוגדר לפודקאסט, עשינו פרק, יש מלחמה, אמרנו...

בר: נכון.

שיר: נִשמַח.

בר: זה נכון.

שיר: נְשַמֵח, כאילו. אז תכתבו לנו, תכתבו לנו איזה מרואיין הייתם רוצים, מה זה מרואיין, מישהו שיבוא לדבר איתנו, לשוחח, ואנחנו נעשה את זה. טוב, איך נסכם?

בר: אני רוצה להגיד בשעה הזאת, עם ישראל היקר.

שיר: כן.

בר: חשוב להיות חברים.

שיר: נכון.

בר: כל עם ישראל אחים.

שיר: נכון.

בר: עם ישראל חי, חי וקיים.

שיר: נכון.

בר: אני חושב שאנחנו חייבים לשלוח השנה לאירוויזיון, שיר כמו חי של עפרה חזה, משהו כזה...

שיר: משהו של תימנים כלשהם.

בר: לא תי.. בהכרח.

שיר: למה?

בר: כי תימן נגדנו.

שיר: אה [צוחקת]

בר: זה נורא מאכזב. באמת, תקשיבו, שיר גילתה לי השבוע שתימן, זה מדינה שהיא תת טרור. אני דמיינתי כמו קבוצת הפייסבוק, הקסם התימני, רק במדינה.

שיר: כולם מתכונים.

בר: דמיינתי… אומה שלמה של אנשים...

שיר: מחליפים מלוואחים.

בר: אומה שלמה של אנשים, מכינים ג'חנונים וקובנות, עושים גת, ויושבים שם בכיף. ופתאום אני מגלה, לא רסק עגבניות, טילים הם מייצרים.

שיר: כן.

בר: זה היה מאוד מאכזב. אז אני אומר, אני חושב שלא בהכרח בהקשר התימני, אנחנו צריכים לשלוח לאירוויזיון, מישהו שיבוא ויגיד משהו, שהמסר שלו זה די לאנטישמיות. [שר] חי, חי, חי. כן, אני עוד חי. שימעו עוכרי,

שיר (שרה איתו): אה-אה

בר: אני עוד חי,

שיר: אה-אה

בר: ושתי עיניי עדיין פתוחות. רבים עוכרי,

שיר: אה-הא

בר: אך גם תומכי,

שיר: יא-הא

בר: ולפניי מלא שנים נספור. אני אומר, מי שואל אתכם מה לעשות? חי, חי, חי. כן, אני גם חי. זה השיר שאבא שר אתמול לאבא. (ללא מנגינה): זה שני אבות, הם גייז. (במנגינה): והיום אני. אני עוד חי, חי, חי. עם ישראל חי. The west is next.

שיר: חמאס איז אייסיס.

בר: אז לא להתפוצץ.

ביחד: חמאס איז אייסס.

בר (ללא מנגינה): שיר מדהים. דוז פואה. מקום ראשון.

שיר: בזריז להפיק. דורון מדלי, הנה, עשינו לך כבר את העבודה.

בר: פיפי, בואי נציל להם שיר שנקרא, (שר) The west is next, The west is next.

שיר: טוב, נראה לי, זהו, נראה לי די. נראה לי אוי ואבוי, נראה לי אם נמשיך להקליט פה… [צוחקת]

בר: משבר דיפלומטי.

שיר: ממש. בוא נגיד תודה לאסף קסימוב, הנסיך, שהקליט אותנו בסטודיו 232. תודה לעומר סנש שיעלה את זה. ותודה לך, בר הפשוטע, אלמליח.

בר: תודה רבה לך, שיר הדס מאיר.

שיר: ותודה לכם, שאתם מצליחים להחזיק, בתקופה

בר: תשמרו על עצמכם.

שיר: כן. לא, באמת, בנימה רצינית שנייה. אנחנו באמת חזקים ומאוחדים, ותשמרו על עצמכם.

בר: וכמו שכל הפרסומות היום אמורות, יחד ננצח.

שיר: יחד ננצח. ביי!

13 views0 comments

Comments


bottom of page