top of page

הכותרת - או"ם-שמום: למה הארגונים הבינלאומיים נגדנו?

Updated: Nov 29, 2023


תקציר: מזכ"ל האו"ם התבטא כבר מספר פעמים נגד ישראל, העצרת הכללית גינתה את ישראל ולא את חמאס, יוניצ"ף לא מתייחס לילדים שנטבחו ונשבו, והצלב האדום "שומר על נייטרליות". זאת לא הפעם הראשונה שהארגונים הבינלאומיים לא בעד ישראל, אולי הגיע הזמן לעזוב אותם? | האזינו לפודקאסט החדשות היומי // מגיש: יוסי פישר // תחקיר הפקה ועריכה: גיא סאלם ועדן דוידוב. סאונד: תום חלד

 


[פתיח] אתם מאזינים לוויינט פודקאסטים.


-Yesterday, during the Security Council meeting on the situation in the Middle East,

Guterres, in his remarks, talk about the situation in the Middle East, that what is happening in Gaza didn't happen in a vacuum.

Or, sorry, what Hamas did and what is happening in the Middle East didn't happen in a vacuum.



יוסי פישר: המזכיר הכללי של האומות המאוחדות, אנטוניו גוטרש, התבטא בחודש שעבר במועצת הביטחון ואמר: מתקפת הטרור של חמאס לא התרחשה בחלל ריק.


I am shocked by the misrepresentations by some of my statements yesterday in the Security Council, as if I was justifying acts of terror by Hamas. This is false. It was the opposite.



יוסי פישר: אחר כך הוא טען שדבריו הוצאו מהקשרם, והוא בעצם מגנה את חמאס, אבל אמירות כאלה הן סימפטום למשהו גדול יותר. בשנים האחרונות נראה שהדעה של ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם והצלב האדום על ישראל מוטים באופן מובנה נגדה, ובאים לידי ביטוי בדיוני מועצת הביטחון, בגינויים חוזרים ונשנים, ולאחרונה במה נראה כמו חוסר מעש וחוסר רגש כלפי מתקפת הטרור הרצחנית שהתרחשה אצלנו בשבעה באוקטובר.

איפה הצלב האדום ויוניסף כשנחטפים ילדים ופעוטות?

למה מערכת היחסים של האו"ם וישראל בעליות ומורדות?

האם ניתן לומר שאותם ארגונים הם באמת ניטרליים? ולמה בעצם כל התגובות הקרירות, בלשון המעטה ארגונים בינלאומיים, לא מתרחשות בחלל ריק?

אני יוסי פישר, וזאת הכותרת.

פרופסור גבריאלה שלו, שגרירת ישראל באו"ם בין 2008 לבין 2010, שלום.


פרופסור גבריאלה שלו: שלום רב.


יוסי פישר: אם מסתכלים על האו"ם לאורך ההיסטוריה, לאורך השנים, זה לא הפעם הראשונה שיש בבניין הזה קולות נגד ישראל.


פרופסור גבריאלה שלו: לא פעם ראשונה, כנראה גם לא פעם אחרונה, ויש באמת התגברות של הקולות האנטי-ישראלים, אני יכולה לומר אנטי-ציוניים, אפילו אנטישמיים, בשנים האחרונות, הייתי אומרת, בעצם, אני אומרת בצער, מאז שאני כיהנתי שגרירת ישראל באו"ם, ואולי אפילו קצת קודם לכן.

אני רוצה להזכיר את ההיסטוריה שבעצם מדינת ישראל והאו"ם הוקמו באותה סיסמה, "Never again", לא עוד, לא עוד רצח עם, לא עוד שואה, לא עוד מלחמה נוראה, כמו שהייתה מלחמת העולם השנייה, ובמובן מסוים, האו"ם הוא זה שחולל את הקמתה של מדינת ישראל, ב-29 בנובמבר 1947, החלטת החלוקה היא זאת שהביאה להקמת המדינה לאחר מכן.


יוסי פישר: ויש תחושה אולי שבהקמה הזאת זה הדבר החיובי היחיד, או הפעילות החיובית האחרונה של האו"ם לטובתנו.


פרופסור גבריאלה שלו: אני לא חושבת, אני חושבת שזאת הייתה בוודאי פעילות לטובתנו, והאמת ניתן לומר שהיה שינוי גדול במהלך השנים הראשונות להקמת האו"ם, וזה כאשר, אנחנו מדינת ישראל היינו המדינה ה-60, או ה-59, שהצטרפה כחברה לאו"ם, שנה לאחר הכרזת העצמאות. כשאני שירתתי באו"ם, היו 192 מדינות.

זאת אומרת, מספר המדינות החברות באו"ם במהלך ה-70 שנה, והיום 75, מאז שהוקמה מדינת ישראל, שולש.

והמדינות שהצטרפו, הן רובן מדינות אפריקאיות, משוחררות כביכול, מוסלמיות, הן מדינות שלא ידעו טעמה של דמוקרטיה, לא מכירות את ההיסטוריה, ולכן באמת, בעשורים האחרונים, נוצר מה שאנחנו מכנים הרוב האוטומטי נגד מדינת ישראל.


יוסי פישר: יכול להיות שאם את אומרת שהמצב החריף בשנים האחרונות, שזו גם רוח המפקד. יש מזכ"ל או"ם שהוא אנטי ישראלי, בצורה מאוד בולטת, מאוד בוטה.


פרופסור גבריאלה שלו: נכון, אתה מתכוון לגותטרש. מאוד מאוד התאכזבתי לשמוע את הדברים שלו לאחר השבעה באוקטובר, כאשר הוא חוזר על אותה טעות שנעשתה בשנים האחרונות, אבל על ידי מדינות שתומכות בפלסטינים, והיא להעמיד את מדינת ישראל החופשית, עם ארגון טרור רצחני, שכבר בעבר ידענו, אבל להוותי להוותנו נוכחנו עד כמה, אי אפשר להעמיד ארגון טרור מול מדינה.


יוסי פישר: צריך רק להזכיר למאזינים שלנו, שהוא התייחס למתקפה הרצחנית של חמאס, הוא אמר שהיא לא התרחשה בחלל ריק. הוא בעצם, גם אם הוא גינה רצח ואונס, אבל הוא בעצם אמר, בסך הכל יש להם סיבה להתנהג ככה. וברוח המפקד, הוא בעצם מבעיר אש במדינות אחרות, שלא בלשון המעטה אוהבות אותנו, ומכאן הכל כבר פרוץ.


פרופסור גבריאלה שלו: אז הוא באמת מהדהד גישה, שלצערנו אין מדינות רבות שתומכות בנו, בנושא הזה של ההתנחלויות, ושל הקורבנות הפלסטינית, כולל ארצות הברית. ארצות הברית על פני כל השנים, גם בתקופת בוש, ואפילו אחורה, בוש ג'וניור, ובוודאי בתקופת אובמה, כשקלינטון, הילרי קלינטון, הייתה שרת החוץ, הם מתנגדים, התנגדו תקיפה להתנחלויות. והדבר הזה משליך על היחס שלהם, לא לישראל, אלא למדיניות הזאת.

וגותטרש כמזכ"ל האו"ם, כאילו הוא המזכ"ל של כל הגוף הזה, שמייצג את כל העולם, מאוד מושפע גם מעמדות של מדינות אירופאיות דמוקרטיות, שמתנגדות למה שהם מכנים הכיבוש, מה שאנחנו אומרים, ההתנחלויות.

ואני חשבתי כשגוטרש התמנה שהוא ידיד ישראל, כמו שהיה בנקאימון, כשאני הייתי באו"ם, באמת זה היה לפני למעלה מעשור, בנקאימון היה המזכיר הכללי, והיחסים שלי, למרות שהייתה תקופה מאוד קשה


[קטע קול] רד, רד, רד למטה, רד למטה, טוב מאוד, טוב מאוד. הם הולכים שם מכות. תיזהר מהשוטרת מאחוריך 101, סיוע רגלי מאחוריך [הערת מתמלל- הקטע הוא מתוך רשת קשר ולא בדיוק ברור]


פרופסור גבריאלה שלו: אם אתה זוכר, בין 2008 ו-2010, היה מבצע בהתחלה, היא עופרת יצוקה, אחר כך היה, המרמרה, אבל היחסים האישיים שלי ושל מדינת ישראל עם בנקאימון, היו יחסים מאוד מאוד טובים.

ישראל מאוד מבודדת באו"ם, וזאת הייתה הצהרה שבאמת, אין לה הרבה משמעות, חוץ מלבטא באמת כעס, זעם, ועלבון נוראי ממה שקרה לגוף החשוב הזה, שהוקם כדי באמת לשרת את האינטרסים של השלום ושל הקידמה, ושל העזרה למדינות מתפתחות, ופתאום תראה, זה הפך לבמה שמהדהדת את הנרטיב הפלסטיני.


יוסי פישר: לא רק את הפלסטיני, היא נותנת במה למדינות עוינות. היא נותנת במה לסורים שהנשיא שלהם אסד עסק ועוסק בהשמדת העם שלו, לאיראן, שמאיימת על כל העולם, לרוסיה, שתוקפת באכזריות והורגת באוקראינים, ובסופו של דבר, כל העולם שם נגדנו, כמו השיר הידוע, מתרכז בארגון הזה.


פרופסור גבריאלה שלו: נכון, העולם נגדנו, אבל יש המשך לשיר, "לא נורא נתגבר", ואנחנו חייבים לעבור את התקופה הזאת ולקום בגאווה, ולהציג מדינה שאבותינו והדורות הקודמים חלמו עליה, הוקמה כאן בהרבה דם, בהרבה יזע.


יוסי פישר: תראי, בהנחה שאנחנו לא נצליח לשנות אותה, שהאש נגדנו רק גדלה, בוערת יותר ויותר, שהארגון הזה הפך להיות כל כך אנטי-ישראלי, אז למה אנחנו נשארים שם? למה אנחנו צריכים את זה בכלל?


פרופסור גבריאלה שלו: שאלה מצוינת, ואני גם…היו דקות ורגעים ואפילו ימים שחשבתי, כשהייתי שם ושמעתי את כל דברי הנאצה, אתה יודע, בחודש הראשון שהגעתי, אז היה שם אחמדינג'אד, נשיא ונציג איראן, והוא אמר שצריך להשמיד את מדינת ישראל.


[קטע קול של נאום אחמדינג'אד בפרסית באו"ם]


פרופסור גבריאלה שלו: הוא אומר, צריך להשמיד, זאת אומרת, עומד נציג של מדינה, חברה באו"ם, וקורא להשמיד מדינה חברה אחרת. אין דברים כאלה, בשום מקום, בשום מקום בעולם, ובשום ארגון בינלאומי שמדינה חברה, קוראת להשמדה פיזית של מדינה אחרת. אבל אז נוכחתי שהאו"ם מורכב באמת ממדינות שלאט לאט הוכל בכוח הנרטיב הפלסטיני של מדינה כובשת, מדינה אכזרית, מדינה מתנחלת, וזה מצב שאנחנו צריכים בכל הכוח להיאבק בו, ולא להיות אחרי אלה שאומרים, בואו נלך משם.


Some member states have learned nothing in the past 80 years.

But in the past, some of you have forgotten why this body was established.

So I will remind you, from this day on, each time you look at me, you will remember what staying silent in the face of evil means.

From now on,my team and I will wear yellow stars.


יוסי פישר: ואני חוזר ממתקש של העניין הזה של למה אנחנו צריכים להיות שם, הרי כל ההצגות, אני אומר את זה לטובה כמובן, וההפגנות המקוריות ככל שרק אפשר של שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן, ששם טלאי צהוב ומראה מפות ותמונות, ובמה שלא נעשה, הרי לא נצליח לשנות את זה, מנגד השאלה בכלל אם ההחלטות שלהם, יש איזושהי השפעה, אז למה אנחנו צריכים לשבת שם? למה אנחנו לא בהפגנתיות קמים ואומרים, אנחנו לא חברים בארגון עוין שכזה?


פרופסור גבריאלה שלו: קודם כל אני אתייחס לגימיקים האלה, אני חשבתי שזו הייתה פעולה מהבטן, אני לא חושבת שבמדיניות ובדיפלומטיה צריך לפעול מהבטן, למרות שאני לא דיפלומטית, אף פעם לא הייתי, חוץ מהשנתיים הללו, אבל אני חושבת שלמשל לקרוא לפטר את גוטרש, או הטלאי הצהוב, זה, אני לא מקבלת את הגימיקים האלה, אבל אני חושבת שחשוב מאוד שאנחנו נהיה שם. קודם כל קולנו צריך להישמע, אי אפשר להפקיר את הזירה. הדבר השני הוא שאנחנו חייבים להיות שם כדי לעזור, בעיקר לארצות הברית, אבל גם למדינות נאורות אחרות, שמבינות ומסבירים להן, והם פתוחים לשמוע, מדינות כמו גרמניה, בריטניה, ומדינות אפילו בודדות, אפילו אני מזכירה את מיקרונזיה, אבל מדינות ברחבי העולם, מתוך 193 חברות באו"ם, שחייבות לשמוע, וכפי שאמרה לי סוזן רייס שהייתה שגרת ארצות הברית באו"ם, כשאני הייתי שגרת ישראל, היא אמרה לי, תעזרי לנו לעזור לכם. אבל אני מסכימה לגמרי, האו"ם איבד את הרלוונטיות שלו, בהמון המון מקומות, כולל עכשיו מלחמת האזרחים בסוריה לפני כמה שנים, וגם כאן אנחנו רואים אין לאו"ם.


יוסי פישר: אז מדובר בארגון שאין לו שיניים, חוץ מההצהרות האלו שיכולות מאוד להרגיז אותנו, שיכולות לתת במה לשגריר ישראל שם, לעשות את… כמו שאמרנו, את הגימיקים השונים. אם אין להם שיניים, אז נשב שם, והם לא באמת מעניינים, הם יכולים להרגיז ותו לא.


פרופסור גבריאלה שלו: נכון, אבל אנחנו נמצאים שם גם כדי… אתה יודע, שגריר של מדינה באו"ם הוא לא ישות עצמאית, הוא צריך לדברר, הוא צריך גם להיות איזה מין קצין מודיעין, לאסוף שיחות וחומר ולהעביר אותו למרכז.

אבל אני חושבת שחלילה לנו להפקיר את הזירה הזאת. גם זירה של הסברה, גם זירה של שיחות עם מדינות, דרך אגב, לא כולן מדינות שיש להן קשרים דיפלומטיים איתנו. אז עם כל הביקורת, ובאמת, אני שותפה לביקורת הכי הכי קשה, בייחוד אחרי האירועים האיומים האחרונים, עדיין אנחנו צריכים להיות שם ולהשמיע קול צלול וברור. תראה, הייתה החלטה ב-75' שהשוותה ציונות לגזענות, ואז השגריר היה חיים הרצוג.


For us, the Jewish people, this resolution based on hatred, falsehood and arrogance is devoid of any moral or legal value.

For us, the Jewish people, this is no more than a piece of paper and we shall treat it as such.

Thank you, Mr. President.


פרופסור גבריאלה שלו: והוא עמד מעל הבמה, והוא גם עשה גימיק, שזכור עד היום, הוא קרא את ההחלטה הזאת לגזרים. אחר כך ההחלטה בוטלה. אבל הוא השמיע את הקול של מדינה חופשית, מדינה דמוקרטית.

קול שחשוב שגם במקום הזה, שיש בו נציגות, מכל העולם, לכל מדינה, יש שם נציג, שחשוב שהקול שלנו לא ייעלם.


יוסי פישר: אני מאוד מודה לך, פרופסור גבריאלה שלו, שגרירת ישראל באו"ם, בין 2008 לבין 2010, העולם מן הסתם ימשיך להיות נגדנו, אבל לפחות הבנו עכשיו קצת למה זה קורה שם.


פרופסור גבריאלה שלו: תודה רבה.


יוסי פישר: האו"ם הוא לא הארגון היחידי שנמצא במערכה, ישנם אחרים רבים נוספים. נינה בן עמי, ראש חטיבת ארגונים בינלאומיים במשרד החוץ. יש ארגונים כמו הצלב האדום או יוניסף, הארגון אולי הכי גדול בעולם למען ילדים, שנועד לתמוך בהם בכל העולם. ארגונים שהיינו מצפים מהם להביע יותר ביקורת כלפי חמאס, והרבה יותר רעדה כלפי ישראל. בטח אחרי השבת הרצחנית הזו, והדברים הנוראים שעשו שם. אבל זה לא המצב בשטח.

אם אנחנו מסתכלים על יוניסף, מספר הפעמים שהארגון הזה הזכיר את ישראל הוא כל כך מועט שזה באמת להג לרעש. למה לדעת איך זה קורה?


נינה בן עמי: שאלה מצוינת, זו בעיה כאובה וארוכת שנים. רק לשים את זה רגע באיזשהו הקשר. הבעיה של ישראל עם האו"ם היא עוד מימי ציונות זה גזענות. ויוניסף פה רואים את עצמם כאחראים לגבי המצב של הפלסטינים. והם לא ממש שמים לב או אכפת להם מצב ישראלי, אבל זה לא במנדט שלהם. הם חוטאים למנדט.

הם כן אמורים לראות ולהתייחס ולספור ולשים לב לילדים הישראלים. ואנחנו קוראים להם ודיברנו איתם, קראנו להם לשיחות נזיפה, ואנחנו פועלים כדי שהדבר הזה ישתנה. זו דיפלומטיה יותר קשוחה מאשר ימים רגילים, מה שנקרא.


יוסי פישר: מה הייתה התגובה שלהם באותן שיחות נזיפה? איך הם התייחסו לדברים האלו? אני מזכיר עוד פעם, אני חושב, אם אני חוזר בהיסטוריה, לא זוכר בשנים האחרונות, אולי אפילו הרבה אחורה, אירוע כזה שבו מספר של עשרות ילדים, מתינוק בין תשעה חודשים ועד נערות ונערים בגיל ההתבגרות, נחטפים, נערות נאנסות, נרצחות, והם שותקים. מה היה להם לומר?


נינה בן עמי: הם היו נבוכים, הם קצת שותקים, הם מבינים שקרה משהו פה שאין כדוגמתו. לא בישראל ולא במקומות אחרים בעולם. הם מודעים ומסכימים לזה שהם לא עושים מספיק מבחינת הסיפורים האישיים של הצד הישראלי. הייתה ראש UNICEF, קתרין רוסל, אקזקיוטיב דירקטור, שהייתה צריכה להגיע לביקור בישראל ובצד הפלסטיני, והיא הגיעה רק לצד הפלסטיני, נכנסה לרפיח, ואחר כך חזרה הביתה ואמרה שהייתה איזו תאונה דרכים.


יוסי פישר: כן, שנפצעה בתאונה, אבל כמובן שזה היה תירוץ מבייש.


[קטע קול בנימין נתניהו] הצלב האדום הוא חלק מההסכם במובן הזה שהתקבל סעיף מפורש, ולכן אני מצפה מהצלב האדום שהם ידעו לפי הסעיף הזה. יכול להיות שיהיה קושי לקיים אותו, אבל זה בכלל לא יקיים את מה שהתחייב לפי ההסכם. אבל לא יתכן שהצלב האדום לא ידרוש לקיים את זה.

יוסי פישר: אם אנחנו מדברים על יוניסף, בואי נחבר עכשיו ונצרף עוד ארגון אחד שמתנהל פה בצורה מחליאה, ואנחנו מדברים על הצלב האדום, שלא מגיע לבקר חטופים, שלא מגיע לנסות לראות אותם, להביא תרופות, אולי עכשיו זה יקרה במסגרת ההסכם הזה, אולי, אני אומר, אני די לא מאמין, קטן אמונה בדבר הזה. איך זה יכול להיות שארגון כזה גדול בינלאומי, לא משמיע, לא את קולו, ולא תורח, להגיע כבר חמישה ושישה שבועות לפגוש אנשים חטופים?


נינה בן עמי: אתה צודק, ואנחנו קוראים להם לזה בשיחות פרטיות ובשיחות ציבוריות. גם ראש הממשלה דיבר עם נשיאת הצלב האדום, גם שר החוץ, גם נשיא המדינה. הציפייה, הדרישה, שהצלב האדום יעשה את מה שמוטל עליו ואת מה שהמנדט שלו מבחינת זכות קיום שלו, מושמעת בפרהסיה ובשקט, והם מקבלים את הלחץ, הם מבינים שהם במבחן עכשיו, ושעד כה הם נכשלו. יש דברים שהם אומרים, שהם עושים, מגעים ושיחות, הנשיאה של הצלב האדום נסעה ופגשה בקטר, איש חמאס, הם עשו את זה אחרי הרבה לחצים מכל הכיוונים, אבל את הדבר שאנחנו צריכים, שזה אותו אות חיים במפגש, הם לא סיפקו.


יוסי פישר: אני רוצה לנסות להבין בעזרתך, כשאנחנו מדברים על הצלב האדום, יש צלב אדום נציגים בכל מדינה, יש צלב אדום בעזה. מי הם האנשים שם? שוודים? אנגלים? אמריקאים? מי הם האנשים שנמצאים שם ובאמצעותם אנחנו יכולים לקבל עוד חיים מהחטופים או לנסות לטפל בהם?


נינה בן עמי: הראש של נשיאת הצלב האדום פה היא איטלקיה, אלכסנדרה מטניון, ויש לה סגן ויש לה אנשי צוות בתוך עזה, שהם חלקם זרים וחלקם פלסטינים, והם לא מצליחים להיות בקשר ממה שאנחנו מבינים עם החמאסניקים, בשביל להשיג את אותו הביקור, האות חיים, המעבר תרופות שאנחנו צריכים. הם היו אומרים, אתה יכול לדבר איתם, לשמוע את טענתם, הם היו אומרים, אנחנו אמורים להישאר ניטרלים. מה זה ניטרליים? כדי לאפשר להם את אותו התפקיד של מטווח, שיכולו להיות גם כלפי החמאס באיזשהו קשר וגם כלפינו. ובבוא העת שיהיה את השחרור, בוא נגיד בעבר אני יכולה להגיד, הם כן היו אינסטרומנטליים בשביל הדבר הטכני הפיזי, והם מעמידים את עצמם לרשותנו, בשביל לעשות את ההוצאה של האנשים, אבל הם במבחן הכי גדול שלהם מאז מלחמת העולם השנייה, והם נכשלים.


יוסי פישר: והם נכשלים במבחן הכי גדול בגדול, וקצת עיינתי בדברים לפני השיחה שלנו שקשורים לצלב האדום, והתרשמתי שבמהלך השנים האחרונות הם מאוד מתעניינים ומנסים לסייע, למשל כשמדובר באסירים של חמאס או ג'יהאד איסלאמי או רשות פלסטינית, שנמצאים אצלנו, זה הרבה יותר מעניין אותם.


נינה בן עמי: בוא נגיד, עד עכשיו לא היה כזה מצב של חטופים, זה משהו היסטורי חסר תקדים, זה לא היה מה שקרה בשביעי באוקטובר, אותו שבת ארורה. התפקיד שלהם פה בעבר היה כן, לוודא את הביקורים של משפחות, של האסירים שנמצאים בבתי כלא בישראל. וזה חלק מהמחויבות שלהם מבחינת החוק הבינלאומי, והאמנה שלהם ואמנת ג'נבה. אבל אנחנו לוחצים עליהם, אנחנו משמיעים קול, כחברה אזרחית יש לה תפקיד מאוד חשוב, וזה קורה לא רק בישראל, בכל מיני מקומות בעולם. שמים את הזרקור על הצורך הזה, על התפקיד שלהם, שהם חייבים לעשות את תפקידם, ושאנחנו לא ננוח ולא נרפה עד שזה קורה.

אני אגיד גם שעשינו ביקור של סוכניות האו"ם בעוטף עזה, כמה שבועות אחרי שזה קרה, והיה נציג של צלב אדום שהיה שם וביקר. הם ראו את הזוועות, אנחנו משרד החוץ, ווידאנו שנציגי האו"ם כמה שהם בעייתים כלפינו, שאנחנו הבאנו אותם להיות עדים, לראות במו עיניהם, ולפגוש משפחות של חטופים, לא להתחמק מזה. אז אנחנו שומרים על הלחץ הזה. יש להם תפקידים אחרים הומניטריים, שאנחנו מבקשים מהם לעשות בתוך עזה, מבחינת בית חולים שדה, לעזור מבחינת ניסיון הומניטרי לצד האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, שצריך איזשהו מענה הומניטרי, כדי שנוכל להמשיך את הלחימה. וזה הם כן היו מוכנים, והם נמצאים באיזשהו שיחות איתנו ועם המתפ"ש (תיאום פעולות הממשלה בשטחים), לראות את המיקום של הבית חולים שדה.


יוסי פישר: יכול להיות, באמת, אני שואל אותך בצורה כנה, נינה בן עמי, שאנחנו, למרות כל מה שהזכרת עכשיו, שיחות כאלו, ואנחנו מתיחים בפניהם, אנחנו לא מספיק נלחמים חזקים בעניין הזה, בוטים יותר, מצהירים אולי, גם מפעילים את מי שצריך, אם זה דרך תקשורת, ואם זה במישור הדיפלומטי, כדי לנסות לשנות אותם, כי זה לא הם בלבד, הרי זה מתחיל באו"ם, מועצת הביטחון, יוניסף, הצלב האדום, אין ארגון אחד מהארגונים האלו, שאמורים לסייע בצורה ניטרלית, במישור הבינלאומי, שמסייעים לנו. אף אחד מהם.


נינה בן עמי: זה מה שהתחלתי להגיד בתחילת השיחה, שהבעיה שלנו עם האו"ם היא כואבת, וארוכת שנים. אבל מה שקרה פה בארץ, באותו שבת ארורה, שינתה דברים גם אצלנו. ואותו הדיפלומטיה שאנחנו לאורך השנים עשינו, וממשיכים לעשות, שינה פאזה. ואנחנו נוקטים בפעולות יותר אגרסיביות, אל מול הארגונים שפשוט נמצאים במצב של ריקבון מוסרי, הייתי אומרת. כדי להרים את זה, לשים להם מראה מול הפרצוף. אנחנו פונים גם למדינות שתרומות לארגונים האלה, כי הם קיימים בזכות האו"ם, ויש להם כסף מהאו"ם, ויש להם כסף גם ממדינות אירופאיות ואחרות. ואנחנו זימנו נציגים, למשל של UN Women, אנחנו בשבוע הבא מתחילים את 16 ימי האקטיביזם למען המאבק באלימות נגד נשים.


יוסי פישר: אחרי מקרי אונס אכזריים ורציחה של נערות ונשים.


נינה בן עמי: נכון. אנחנו התלוננו בעל פה, התלוננו בכתב, גם בניו יורק. אנחנו מזמנים את הנציגה של UN Women במשרד החוץ לנזוף גם פה. ואנחנו גם פונים למדינות התורמות, כדי להגיד, איפה אתם? לא ייתכן כזה דבר שהגוף האומי, שאמון על השמירה ושוויון ודאגה וזכויות הנשים בעולם, יושב בשקט ולא אומר כלום על כל מה שקרה לנשים ונערות ותינוקות במדינת ישראל. זה לא יכול להיות. ואתם צריכים לעשות בדק בית עמוק ולוודא שמשהו משתנה. אז גם זה קורה. אנחנו נוקטים בכל מיני כלים, דיפלומטיים, שקטים וציבוריים, גם בירושלים וגם בבירות העולם, כדי לשנות.


יוסי פישר: נינה בן עמי ראש חטיבת ארגונים בינלאומיים במשרד החוץ, תודה רבה לך.


נינה בן עמי: תודה רבה, יוסי.


יוסי פישר: ועד כאן הכותרת להפעם.

אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו באפל או בספוטיפיי, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו או להגיב לנו ואנחנו נשמח לקרוא את התגובות שלכם. את הכותרת אפשר למצוא גם באתר ויינט או באפליקציה בנייד וברכב.

אתם מוזמנים להאזין לפרק נוסף שלנו על התמיכות והגינויים של מנהיג צרפת, מדינה שבעצמה חברה במועצת הביטחון. חפשו את הפרק הזיגזג של עמנואל מקרון.

אני יוסי פישר.

ועד הפעם הבאה, שמרו על עצמכם.


4 views0 comments

Comments


bottom of page