התהפכו היוצרות - בדרך לחתונה | נעמה גילה - גולדפינגר, בית לצורפות, סדנת הכנת טבעות נישואין

נעמה גילה היא צורפת יוצאת דופן. היא החליטה לקיים סדנאות הכנת טבעות נישואין (למרות כל הצקצוקים).

בתור כבדת שמיעה בעצמה, היא עצבה קולקציה יפיפיה ומרגשת של תכשיטים של שפת הסימנים.

ישבנו לשיחה מצחיקה ומרתקת על הדרך שעברה, על הסטודיו שלה שיש לו גישה חינוכית כמעט טיפולית ועל המקום של תכשיטים בחיינו.

אם את כמוני, בדיוק מתכננת חתונה -אני ממליצה להאזין עד הסוף כדי לשמוע על ההטבה שסידרנו לכן על סדנת הכנת טבעות נישואין!

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/08/2025.

[מוזיקת פתיחה]

נעמה: הבנתי שממש מצאתי כזה את מקומי, הבנתי שזה תחום שהוא לא נגמר. אני היום 12, 13 שנה כבר צורפת, יש עוד מלא דברים שלא עשיתי וזה מלהיב אותי ולא נמאס לי ואני ממש שמחה שהגעתי לזה.

[מוזיקת פתיחה מתגברת ומפסיקה]

נעם: ממש בקרוב אני מתחתנת, בחתונה במדבר עם אביב, בן הזוג האהוב שלי, מול האנשים והנשים האהובים בחיינו. זו הזדמנות ממש טובה להגיד שאביב הוא חלק מאוד חשוב מהחיים שלי בכלל ומהפודקאסט בפרט. את כל העונה הראשונה הוא ערך וגם הרבה פרקים בהמשך. הוא עוזר לי בכל בעיה טכנית ובכלל, אני ממש ממליצה להתחתן איתו.

כשאני הייתי קטנה, חשבתי שאהיה מפיקת אירועים, אחר כך מעצבת שמלות, אחר כך מעצבת אירועים ועוד שלל מקצועות יצירתיים שקיימים בחתונות. בסוף אני לא עושה אף אחד מהדברים האלה, אבל הפודקאסט הוא הזדמנות בשבילי להגשים חלומות. והחלטתי להביא לכאן חלק משמעותי מהספקיות שבחרתי לחתונה. זו הזדמנות גם עבורכן להכיר אותן, ואני מבטיחה שזה רלוונטי גם אם אתן לא מתחתנות בקרוב.

בנקודה הזו אני רוצה לעדכן שאחרי סדרת החתונה, שתהיה קצת ארוכה מהרגיל, אני יוצאת לפגרה קצרה ואחריה אחזור בכוחות מחודשים. ועכשיו נתחיל את הפרק כמו שצריך.

שלום, ברוכות הבאות ל"התהפכו היוצרות", הסכת אירוח של יוצרות מוכשרות בתחומים שונים. אני נעם כהנא, כאמור, בקרוב מאוד אני מתחתנת, ואני גם מגשימת חלומות סדרתית ובעלת מותג הרקמה "רוג'ום", רקמה אקולוגית בעבודת יד. בכל פרק אנחנו צוללות למפגש עם אמנית יוצרת בתחום אחר, ויחד עם כל אחת מבינות מה ההשראה שלה ומה אפשר ללמוד מהדרך שעשתה.

רגע לפני שנתחיל, זה הזמן להגיד שאם אהבת את הפודקאסט ואת התכנים בכללי, אני אשמח אם תשתפי אותו. אפשר לדרג ולשמור בכוכב כדי שתקבלי עדכונים כשיעלה הפרק הבא. זה נשמע נורא קטן, אבל זה מה שעוזר לי להמשיך ליצור אותו ולהביא לכאן יוצרות מעניינות חדשות. בואו נתחיל.

[מוזיקת מעבר]

עוד לפני שהחלטנו על החתונה, ידעתי שאת הטבעות הנישואים נכין אחד לשנייה בסדנה, גם כדי להתנסות בצרפות וגם כי בעיניי יש בזה הרבה משמעות. נעמה פנתה אליי כדי להזמין אותנו לסדנה כזו שמיועדת לזוגות רגע לפני החתונה, ואני ממש מתרגשת לקראתה. היום בפרק אני מארחת את נעמה גילה, שהיא צורפת והאישה מאחורי "גולדפינגר", בית לצורפות ביפו, שזה גם סטודיו של לימודי צורפות, סדנאות חד פעמיות ותצוגה לתכשיטים המיוחדים שנעמה עושה. ואם את כמוני, מתכננת חתונה, אני ממליצה להאזין עד הסוף כדי לשמוע על ההטבה שסידרנו לכן על סדנת הכנת טבעות נישואין אצל נעמה בסטודיו.

אז שלום נעמה. מה שלומך?

נעמה: שלום. אני מתרגשת.

נעם: מתרגשת זה טוב.

נעמה: זה הפודקאסט הראשון שלי.

נעם: [צוחקת] מעולה. נראה לי שנתחיל מזה שתספרי איך את הגעת לעולם של צורפות בעצם, מה הוביל אותך ליצירה הזאת, לחומרים, להכין דווקא תכשיטים?

נעמה: אני הגעתי לצורפות מתוך סקרנות. אני פחות… אפשר לראות עליי שאני לא עם המון תכשיטים, זה פחות ה… מה שהלהיב אותי בעניין, אלא עצם האתגר, עצם העניין שלא הבנתי איך שולטים ככה במתכת ואיך אפשר ליצור מגוון כל כך רחב של דברים. ואז באמת ככה חיפשתי לי… תמיד התעסקתי ביצירה ובאמנות, אבל חיפשתי משהו שבאמת, שאני לא יודעת לעשות אותו לבד ושאני לא מצליחה ללמוד אותו בעצמי, כי המון דברים גם לימדתי את עצמי. ואז הגעתי לאיזה קורס כזה של 12 מפגשים, ונחשפתי לזה וכל כך נהניתי והבנתי שממש מצאתי כזה את מקומי, הבנתי שזה תחום שהוא לא נגמר. אני היום 12, 13 שנה כבר צורפת, אני עדיין מרגישה שיש עוד מלא דברים שלא עשיתי וזה מלהיב אותי ולא נמאס לי, ובאמת גם טכניקות אינסופיות וגם עיצובים אינסופיים, ואני ממש שמחה שזה… שהגעתי לזה. אני מאוד אוהבת צורפות. ה-12 מפגשים האלה גרמו לי להתאהב בזה. המשכתי אחרי זה כמובן לעוד כל מיני מסלולי לימוד. אגב, לא באקדמיה, זה לא… [נעם מגחכת] כי המשכתי לכל מיני מקומות אחרים, אה, לא באקדמיה, כי לא תכננתי שזה יהיה המקצוע שלי.

נעם: מה תכננת שיהיה המקצוע שלך?

נעמה: אה, אני עסקתי בחינוך. עבדתי בחינוך בלתי פורמלי, הייתי בתנועת "הנוער העובד והלומד", בתנועת הבוגרים, חייתי בקומונה.

נעם: אשכרה. [צוחקת]

נעמה: אה, ממש ממש לא…

נעם: שונה.

נעמה: ממש לא דמיינתי שיהיה לי עסק. [צוחקת] זה ממש לא היה… אני הייתי סוציאליסטית.

נעם: [צוחקת] כן, זה הפוך בערכים.

נעמה: זה אגב, לקח לי הרבה מאוד זמן, גם להבין שאני, שזה מה שאני הולכת להתעסק בו. כאילו, באמת חשבתי שאי אפשר להתפרנס מאמנות.

נעם: מממ… זה מחשבה שקשה, קשה להשתחרר ממנה, אני חושבת.

נעמה: כן, אני האמת זה קצת מצחיק, כי אמרתי לך שאני לא כל כך שמעתי פודקאסטים, אבל אחת הנקודות שהמחשבה הזאת השתנ… שהושתלה לי מחשבה אחרת בראש, הייתה שבאמת שמעתי גם איזה פודקאסט, איזה שיחה של, אני אפילו לא זוכרת מי זאת הייתה, [מובכת] תסלח לי אם מישהי ששומעת את זה ומזהה את עצמה, שהיא אמרה שהיא עושה אמנות והיא עושה הרבה כסף. וכאילו פתאום הייתי כזה ב… רגע, אין פה סתירה, זה יכול לעבוד ביחד. אז זה ככה פתאום, שוב, לא לא שזה המטרה, כאילו, אני לא חושבת שזה המניע, אבל אני חושבת שכן יש חשיבות להתפרנס בכבוד, וזה כן היה מעצור באיזושהי נקודה. אגב, לא בחינוך, בחינוך גם לא עושים כסף. [צוחקת] אז זה לא שבאתי מהייטק לתוך זה, אבל או שיש לי איזה ציפיות להתעשר. היום אולי כן, אבל אה…

נעם: זה מעולה!

נעמה: כן, כן, אבל אז ממש לא. ובמשך הרבה זמן באמת לא חשבתי שזה יהיה המקצוע שלי. אה, גם באמת בגלל זה שלא האמנתי שאפשר להתפרנס מזה, אבל גם, אני חושבת שגם לא חשבתי שזה משמעותי.

נעם: מעניין.

נעמה: כן. שזה גם תהליך מאוד ארוך שאני עוברת עם הדבר הזה. עם זה שבאמת מה שאני עושה הוא באמת עושה טוב בעולם ולא רק יופי בעולם, או אולי גם יו… גם לעשות רק יופי בעולם זה טוב, אבל אה… אבל יש גם באמת כל מיני דברים מעבר. אז גם זה לקח לי להבין על עצמי ועל מה שאני עושה.

נעם: אני המון עכשיו מתעסקת באמונות מגבילות שיש לי, ואני חושבת שכשאת חושבת שזה לא חשוב, כשאת חושבת שאת לא יכולה להתפרנס מזה, אז העולם מוכיח לך שזה לא כזה חשוב, [צוחקת] שאת לא יכולה להתפרנס מזה. כי את אומרת אוקיי, מה, אז אני ארוויח בזה 2,000 שקל בחודש, מגניב, כאילו… אבל כשאת באמת אומרת, כשהתודעה שלך, כשאת משנה את ההסתכלות שלך, באמת, לא כי… אני לא מאוד רוחנית בעולמות האלה, אבל באמת, כשאת מסתכלת על זה ואת אומרת, וואלה, אני נותנת לאנשים את האפשרות ליצור בעצמם משהו. אני נותנת לאנשים כמה רגעים של שקט מהיום יום. כל אחד עובר דברים. לא חייב להיות משהו מאוד מאוד דרמטי וקשה בשביל להרגיש את ה… את הצורך הזה ביצירה, ואני חושבת שמעבר לכסף ומעבר להסתכלות שלך את עצמך, את יכולה הרי לראות איך התגובות של האנשים שמגיעים לסטודיו. איך הם מגיבים, איך הם מרגישים אחרת. כאילו, אני חושבת שזה אולי אחת האינדיקציות הכי גדולות שיש לזה שמה שאת עושה הוא משמעותי בשביל אחרים ואחרות.

נעמה: אני חושבת שאחד, ש… שהדבר המרגש זה שהיום אני באמת בפרספקטיבה יותר רחבה של זמן רואה את האפקט של אפילו חוויה חד פעמית על אנשים. כאילו, זה נכון שזה זמן ליצירה וזמן לשקט, אבל יש גם שיקופים שקורים, אפילו בשלוש שעות. כאילו, אני תמיד מפחדת להגיד את זה לאנשים, כי הם בסך הכל רצו חוויה כיפית וקלילה. [נעם צוחקת] ואז פתאום הם מגלים על עצמם שהם פרפק… או שזה שם להם בפנים כמה הפרפקציוניזם עוצר אותם מלעשות דברים ומלהנות מדברים, או שהם מגלים על עצמם שהם… אני אגיד גם משהו חיובי, שהם באמונה שהם לא מסוגלים לדברים ואז הם מגלים שהם כן מסוגלים. וכאילו פתאום רגע, אני כן מסוגלת לעשות דברים שחשבתי שאני לא, אז מה זה אומר? וזה נקודות שקורות אפילו בסדנאות של שלוש שעות. ואני אומרת שכאילו אני כזה המון זמן תפסתי את זה כזה על הדרך, כי אולי כי זה… כי זה היום יום שלי. כי כאילו, כן, אני זה… ברור לי שיצירה זה דבר טוב, אבל יש כל כך הרבה אנשים שלא מתנסים ביצירה…

נעם: נכון.

נעמה: ביום יום שלהם, ושהם כל כך עוצרים את עצמם בתחום הזה, והם כל כך שיפוטיים כלפי עצמם בתחום הזה, ובאמת חלק ממה שאני מנסה לעשות, לא רק בסדנאות החד פעמיות, גם בתהליכים ארוכים, זה באמת ליצור מרחב שהוא מאפשר יצירה. ומה שמאפשר יצירה זה לשים שיפוטיות בצד ולא…

נעם: לגמרי.

נעמה: לא להסתכל על המטרה ולא להסתכל על התכלית ובאמת לצלול לתוך העשייה עצמה. שזה לא כזה פשוט.

נעם: נכון. א', זה היה מהמם מה שאמרת, וזה גם מאוד… אני מאוד מזדהה עם הדבר הזה, ואני חושבת שדווקא, אני לא יודעת אם את חושבת על זה ככה, אבל אני חושבת שיכול להיות שזה שאת מגיעה מחינוך בלתי פורמלי, מבחינתך, מה זה שלוש שעות לעומת תהליך כזה של שנה, של זמן משמעותי עם קבוצה ש…

נעמה: כן.

נעם: משהו שם…

נעמה: גם בסדנאות, אז כאילו התהליך החינוכי הוא לא המטרה.

נעם: נכון.

נעמה: אין לי מטרות לשקף לאנשים את מי שהם, זה לא במטרות.

נעם: כן.

נעמה: אבל זה משהו שקורה.

נעם: נכון.

נעמה: זה כאילו סופר בלתי פורמלי. [צוחקות] כי זה ממש, ממש לא מוגדר כמטרות וכאילו קורים מלא דברים קסומים, ממש. זה… אנחנו כל הזמן, אני עם צוות, יש לי צוות של עובדות, ואנחנו ממש מתרגשות ממה שקורה לאנשים בסדנאות, ובטח בקורסים, וכאילו, שזה תלמידים שנשארים ומתפתחים וזה. פשוט מדהים לראות כמה סביבה טובה ומאפשרת יכולה לעשות טוב לאחרים וזה…

נעם: מדהים.

נעמה: אז זה כן, אז כאילו, אני אומרת זאת זכות מאוד גדולה, ובאמת, ממש ממש לא דמיינתי שזה מה שיקרה. [צוחקות] למרות שאני תמיד אומרת שחייבים, כאילו אני ממש פנטזיונרית כזאת.

נעם: מעולה!

נעמה: אני ממש אוהבת לדמיין דברים ולחשוב בגדול, וכל פעם שאני חושבת, אני חושבת בגדול, ואז אני אחרי כמה שנים מבינה שזה לא היה כזה בגדול, [צוחקות] שיש יותר גדול. אז זה ממש כיף, כאילו, שדברים קורים כאילו, ושיש פרספקטיבה כזאת ארוכה, שאת יכולה להסתכל וכאילו לפגוש אנשים שלפני שמונה שנים עשית איתם איזה סדנה ואז הם באים ואומרים לך, זה גרם לי לשנות משהו ביום יום שלי, זה גרם לי להרשות לעצמי להעיז לעשות דברים, זה ממש פתח אותי. אז זה ממש מרגש כאילו, שגם בנקודות כאלה זה… את יכולה להיות משמעותית.

נעם: כן. אמרת שאת הלכת ללמוד צורפות כי לא ידעת לעשות את זה בעצמך, ויש משהו במקום הזה שאת בתוך תהליך של יצירה, שאת לא יכולה לעשות לבד בבית, את לא יכולה לעשות בלי הדרכה ובלי הנחיה, וזה גם חומרים שלא זמינים לנו. אז יש משהו בזה שבן אדם שמגיע, גם אם הוא באמת מאוד יצירתי וגם אם הוא כן נתקל ביום יום בחומרים, זה לא ה… זה לא המקום הרגיל שלנו, כאילו, זה לא ה… בשביל הרבה אנשים, אני מניחה שזה מין כזה להיזרק למים, גם אם זה כן העולמות שלהם דווקא, אז זה מעניין.

נעמה: זה נכון, למרות שהיום כן, כאילו, כן לפני 13 שנה פחות היה מידע שנמצא בכל מקום והיום יש המון המון ידע ומידע וכן אפשר לקבל בסיסים. זה קצת אולי אפילו… אני תמיד כזה אמביוולנטית כלפי זה, כי מצד אחד זה מדהים אותי שמי שמתחיל ללמוד צורפות או רוצה להתנסות, פשוט יכול להתנסות ולא חייבים לעשות דברים בצורה מסודרת וכזה לפי המשנה של זה, אבל מצד שני, יש באמת דברים מסוכנים בצורפות, יש כלים מסוכנים, יש חומרים מסוכנים, וגם זה צריך כאילו לדעת איך לעשות את זה, נכון שצריך… אני תמיד אומרת שלפחות בסיס כלשהו, כן צריך ללמוד בצורה מסודרת בתחום הזה. אחרי זה דווקא כן אפשר לעוף על זה בבית, כן אפשר, למרות שזה יותר כיף עם עוד אנשים. [נעם צוחקת] אז זה באמת דילמה, כי יש לנו כזה בסטודיו מרחב שהוא מרחב שנקרא "סטודיו טיים", שבאמת התלבטתי המון זמן אם להקים אותו או לעשות אותו. כי באמת צורפות בסופו של דבר, אפשר לארגן שולחן, לדאוג לציוד שלך, אה, זה… אם לא קונים הכל אז זה לא מאוד יקר, [מצחקקת] כאילו, אם לא ממש, לא חייבים לקנות, אני באופן כללי חושבת שלא חייבים לקנות את כל הציוד, בטח לא מהתחלה. וכן אפשר לעבוד לבד. אבל יש משהו ביצירה במרחב שיש בו עוד אנשים, שהוא מגדיל אותך ומאפשר לך לעשות הרבה יותר דברים ונגיד לדייק את מה שאת עושה, כי יש… את מקבלת פידבק ואת לא רק עם עצמך וזה גם כיף יותר. אז אה… [מצחקקת] מצד אחד, יש ממש מקומות שמשמרים את זה, שהתהליכים צריכים להיות ארוכים ומעמיקים וצריך, סתם לדוגמה, כשהתחלתי את הסדנאות, היום יש הרבה מקומות שעושים סדנאות צורפות, [נעם מצחקקת] מרגש, כשהתחלתי לא היה. ולא רק שלא היה, שכל מקום שהלכתי אליו וסיפרתי שזה מה שאני עושה, בסביבה של הצורפים, אז קיבלתי כל מיני ריקושטים של "את הורסת את עולם הצורפות".

נעם: מה?!

נעמה: כאילו, [מגחכת] זה מקצוע שלומדים אותו הרבה שנים ומעמיקים בו, ומה זה לבוא בשלוש שעות לעשות תכשיט? איך זה יכול להיות? וגם אני כן כשלמדתי אז ניסרתי הרבה מאוד קווים ישרים וקווים עגולים וקווים עקומים עד שעשיתי איזשהו תכשיט. ואנחנו באות ואומרות: לא, אפשר, בואו, אנחנו נעשה לכם, במרכאות אני אומרת, "קיצור דרך", אנחנו ננגיש לכם את זה, אנחנו נאפשר לכם, נדייק את מה שאתם צריכים לדעת לטובת מה שאתם רוצים לעשות, ונאפשר לכם לעשות את היצירה, גם בלי, כאילו נדלג על… כאילו נדלג, כאילו זה יכול להיות גם שלילי וגם חיובי. אז למה אני אומרת שאני אמביוולנטית? לצד זה צצים כל מיני אנשים שיודעים קצת וכבר… ומלמדים. וזה… ואני אומרת גם כן יש פה איזשהו כבוד למקצוע וכבוד למיומנות וכבוד לתהליכים, ולי לקח המון שנים עד שהתחלתי ללמד תהליכים ארוכים מתוך הבנה ומתוך כבוד, למרות שכבר ידעתי לעשות צורפות מאוד טוב. אז אני אומרת, אז מצד אחד אפשר לזרז דברים ומצד שני יש משמעות למיומנות, יש משמעות לתהליך, יש משמעות לניסיון, שזה מאפשר אחרי זה לדייק את ה… זאת אומרת, לדייק את הלימוד, לגרום לאנשים לחווית הצלחה יותר טובה. זאת אומרת, אם אני יודעת צורפות ברמה מאוד גבוהה, אז אני יכולה להתמודד עם כל דבר שיקרה בסדנה, ועם כל רעיון ולאפשר הרבה מאוד דברים. ואחד הדברים שחשוב לנו זה שבאמת זאת תהיה חוויה טובה ולא חווית כישלון. ולפעמים צריך לתווך את זה במילים, אבל לפעמים זה גם במה שאנחנו מצליחות לעשות עם האנשים.

נעם: כן. אני אשאל את השאלה היותר ג'וסית מתוך הדבר הזה. התחלת מזה שאמרת שיש כל מיני מכשירים מסוכנים והשם של העסק שלך… [צוחקת] פשוט תספרי. פשוט תספרי. [צוחקות]

נעמה: טוב, אז [צוחקת] השם… האמת שזה, זה קטע, כי לא… מעולם לא שמתי את זה בפרונט של ה… זאת אומרת, זה השם של העסק, אבל כמעט ולא שואלים למה זה השם של העסק, כי חושבים שזה גולדפילד או גולד, ברור, בסדר, או שזה השם משפחה. לא…

נעם: כן.

נעמה: לא מעט אנשים חושבים. אז השם של העסק זה "גולדפינגר" וזה בעצם בגלל שאין לי אצבע. ואין לי אצבע מתוך תאונת עבודה שקרתה לי די אחרי הלימודים, די בתחילת הדרך. יוצא לי לדבר על זה הרבה בזמן האחרון, אבל כאילו באמת הייתי צריכה להחליט אם אוקיי, זה עוצר אותי הדבר הזה, אני עכשיו איבדתי אצבע בגלל הצורפות, האם אני לא נוגעת יותר בכלים ומשאירה את הפרק הזה מאחוריי, או ש… וגם, אני אומרת את זה, אני מספרת את זה קצת בקלילות וזה, אבל זה עבר דרך, זאת הייתה, היה לי פוסט טראומה מהדבר הזה, היו לי לילות של להתעורר בצרחות, כאילו זה לא עבר חלק. ובאיזושהי נקודה הייתי צריכה להחליט באמת אם אני נכנסת לתוך דיכאון או משאירה את זה מאחוריי או אומרת טוב, זה יהיה הכוח שלי. זה מה שאני עושה. המשפט שאמרתי כל הזמן היה: "איבדתי אצבע כבר [מצחקקת] לטובת זה, אז מה? אני אפסיד גם את מה שאני, את המקצוע ואת כל הטוב שיש בו?" אז זה… אני תמיד צוחקת שגם בגלל זה אני עובדת הכי פחות טובה בסטודיו, כי האצבע מתנפחת וקשה לי לעבוד לאורך זמן בצורפות, ו… ויש לזה כמובן גם חסרונות, אבל לגמרי החלטתי שזה יהיה מבחירה, החלטתי שזה יהיה לא מה שיעצור אותי ואפילו יהיה השם של הסטודיו. ואני חושבת שעכשיו אני קצת בשאלה גם להגיד, גם לשתף בזה. זאת אומרת, זה אמנם היה השם של הסטודיו, אבל הרבה שנים בכלל לא יודעים את זה. אז אני מתחילה גם לדבר את זה.

נעם: א', זה מרשים שהמשכת. זאת אומרת, ממש יכולת להגיד אוקיי, חלאס, [מצחקקת] זה מפחיד, זה מסוכן, זה…

נעמה: זה נכון, אבל בסך הכל מה שקרה, אני לא אכנס לפרטים לגמרי וזה, אבל בסך הכל עבדתי בצורה לא נכונה ובגלל זה זה קרה. ואגב, בגלל זה אנחנו, אני מאוד מקפידה על על בטיחות בסטודיו. אז אתם יכולים להיות רגועים. [צוחקות]

נעם: זהו, זה… זאת אולי השאלה הבאה: אם זה לא מרתיע כשמישהו מגיע אליך ואומר כזה, רגע וואו…

נעמה: ברור.

נעם: אני מקווה שזה לא קורה כאן. [צוחקת]

נעמה: קודם כל אין את המכשיר הזה בסטודיו.

נעם: יופי. [צוחקות]

נעמה: לא חייבים אותו, אפשר ממש להסתדר בלי המכשיר הזה, יש פתרונות אחרים בטוחים יותר. אבל גם אנחנו מאוד מאוד מקפידות בין השאר על בטיחות. כאילו מגיעים אנשים לא מיומנים לעבוד עם כלים מסוכנים, הכל עם הדרכה, הכל עם ליווי, הכל עם שבע עיניים שלנו, אנחנו עובדות בקבוצות קטנות. אם כאילו, אם זה בסדנה של הטבעות נישואין, אז זה לרוב זוג והם לבד, אבל גם בסדנאות הקבוצתיות כאילו, אז אנחנו עם שתי מדריכות על שמונה אנשים כדי שיהיה יחס אישי גם בקבוצה, ושיהיה מהנה לכולם. וכאילו, באמת חלק מהעניין זה לשים לב, כי בקלות… כאילו אנחנו עובדות, אפילו לא הדברים ההרדקור, אפילו פטישים, [מצחקקת] אפילו לעבוד עם פטיש ולעבוד איתו בצורה לא נכונה יכול להיות מאוד מסוכן. כאילו, כל דבר יכול להיות באמת מאוד מסוכן. אני תמיד אומרת, שואלים אותי אם אני מפחדת שהסטודיו ביפו, [צוחקות] אז אני תמיד אומרת שיש לי מלא כלי נשק ושלא כדאי לאף אחד, [צוחקות] לא כדאי לאף אחד להיכנס לסטודיו.

נעם: מעולה.

נעמה: אני תמיד… יש לנו, כאילו יש תפיסה של אחריות, אם אנשים חוששים, כמעט ומעט מאוד אנשים שמים לב לזה איכשהו, למרות שאני עובדת עם הידיים ומסבירה עם הידיים, או שהם…

נעם: מתביישים לשאול.

נעמה: או שהם מתביישים לשאול, זה גם אופציה שיכולה להיות. למרות שאני ממש, ברגע שאני קולטת את המבט, אז אני ישר…

נעם: אומרת.

נעמה: שמה את זה על השולחן. אני בעד, באופן כללי, לדבר על הדברים ושהכל יהיה… כי מה שקורה לנו במוח, הסיפורים שכל אחד מספר לעצמו, הם לרוב… לרוב מפספסים את המציאות. אני כל פעם זה, כל פעם מגלה את זה גם בעצמי על עצמי, שחשבתי משהו על מישהו וזה… ברגע שמדברים זה לרוב מתבדה. כאילו, את תמיד מגלה על אנשים שהם יותר, או על מצבים שהם מורכבים יותר או…

נעם: כן. [מצחקקת] אני חושבת שזה חשוב להגיד את זה, כי זה גם חשוב להגיד… יש לנו נטייה, בטח בתחום מומחיות, לנסות להציג כאילו אנחנו הכי טובות והכי יודעות ומשהו כזה, זה יכול להיות הכי כזה לטאטא מתחת לשטיח את הפשלה.

נעמה: אני לא, אני לא מאמינה ב…

נעם: גם אני לא, אני איתך. אבל אני אומרת שעדיין, יש בזה משהו ש… יכולת גם להציג את זה בתור - כן, ואיזה לא אחראית הייתי, ואיזה… כאילו מבינה? ולהסתכל על זה מאוד מאוד אחרת, גם על עצמך וגם על התחום הזה בכלל. ומשהו בלהציג את הדברים ממש כמו שהם ולהגיד זה נכון, יש סיכונים במקצוע הזה, אני דואגת שזה לא יקרה לאף אחד אחר, [מצחקקת] וזה משהו שחשוב לי, אז יש איזה… מבינה? זה הסתכלות אחרת.

נעמה: בכל דבר יכולים להיות מעצורים.

נעם: נכון.

נעמה: ובכל דבר ההחלטה שלנו איך להסתכל על הדברים היא מה שקובעת. השאלה היא תמיד לא מה המעצור, אלא איך אני… איך אני מטפלת בו. כאילו, אני רוצה לעשות משהו, ואז איך אני עושה אותו? זה בכל דבר. אני חושבת שאני משתדלת שזאת תהיה המחשבה שלי. ברגע שיש את ה-אני רוצה לעשות משהו, אז אני אשבור את הראש עד שאני אצליח לעשות אותו וגם בצורה, שוב, בצורה אחראית, כאילו, ולא בצורה, לא בכל מחיר. כאילו, אני המון חושבת על… על איך אני מאפשרת את הדברים, ולא על איך… ומה ש… וגם אם זה יהיה במחיר מסוים של להפסיד דברים אחרים, אז אני כן, אני מעדיפה לשלם את המחיר הזה, ביחס ללהיות הכי, הסטודיו הכי מקצוען בצורפות, כאילו.

נעם: כן.

נעמה: כל אחד, גם אם החומר הנלמד הוא אותו חומר נלמד, כל אחד ניגש לדברים בסופו של דבר אחרת, וזה מדהים, כאילו, אני דואגת שבסטודיו, באמת, אני חושבת שזה קצת חלק מהגשמת החלום כזה שנוצרה, שיש מגוון של צורפות שעובדות בסטודיו ומלמדות בסטודיו, והתלמידים פוגשים את כולן, ורואים שכל אחת עובדת אחרת. וזה גם משהו שהוא כל כך חשוב להבין, כי אני חושבת שגם אחד המשפטים שכל הזמן נתקלתי בו זה מין זלזול בכל מיני דרכי עבודה אחרים של אנשים. כאילו, הייתי מגיעה לספקים והם היו… אה, מי לימד אותך לעשות ככה? לא עושים ככה. יש המון עניין של אגו וכוח. זה עולם קצת, אפשר לומר גברי, זה קצת משתנה בשנים האחרונות, לפחות גם אפשר לראות שיש היום בתעשייה המון מעצבות שהם מאוד מובילות ומאוד מצליחות, וזה כיף לראות, אבל הרבה פעמים בחדרי חדרים, מי שעושה את העבודה המלוכלכת זה גברים. ואז יש להם הרבה מה להגיד. יש הרבה…

נעם: כמובן.

נעמה: הרבה דינמיקה. את נכנסת לחדר כזה שיושבים בו שישה משבצים או צורפים ומעבירים ביקורת יותר חמורה מבאקדמיה על מה שעשית, ומי לימד אותך ואיך לימדו אותך. וחלק ממה שאני גם מלמדת את התלמידים, זה שלא יבהלו כשיעבירו עליהם ביקורת כזאת. ושבאמת יש אנשים שחושבים שיש דרך אחת מסוימת לעשות דברים וש… אני ממש חושבת שהדרך לעשות דברים היא לברר מה הדרך, ולנסות ולהתנסות ולא להצליח או… ועד שמצליחים. כאילו, וכנ"ל גם על הכל, כאילו, ככה אני פועלת.

נעם: כן.

נעמה: כזה מנסה.

נעם: כשביקורת היא לא עניינית והיא לא לגופו של העניין, אלא לצורת העבודה, וגם כן, אני חושבת שאת יכולה להגיד מי לימד אותך את זה, את יכולה להגיד, כביכול זה עניין מקצועי, אבל בפועל, ברור שיש פה נטו רצון להקטנה ונטו רצון להגיד: מה את כבר יודעת בכלל, מי את בכלל? אני יודע יותר טוב. אז יתכבד אדוני [מצחקקת] לפתוח סטודיו ותעשה מה שבא לך, אל ת…

נעמה: כמות האנשים… את יודעת, את תמיד שואלת בסוף כל פרק…

נעם: אל תגלי. [צוחקות] את עושה לעצמך ספויילרים!

נעמה: אני אקדים את המאוחר. כמות האנשים, ובטח בתחילת הדרך, אבל כמות האנשים שמסתובבים בעולם ויודעים איך לנהל עסק בצורפות הוא…

נעם: ממש.

נעמה: אינסופי.

נעם: מדהימה. כן.

נעמה: קולקציה…

נעם: כל עסק אגב.

נעמה: נכון, נכון, נכון.

נעם: בכל עסק את נתקלת בדברים האלה.

נעמה: זה מדהים כמה… כשחשבתי על טיפ, אז אמרתי שמצד אחד צריך… אני משבשת לך את הסדר של… [צוחקות]

נעם: לא, הכל בסדר.

נעמה: כשחשבתי על טיפ, אז חשבתי באמת, מצד אחד צריך לא להקשיב לאף אחד ולהיות קשובה לעצמך ובאמת יש כל כך הרבה דעות וכל כך הרבה אנשים שחושבים שהם יודעים מה הם עושים וחושבים שהם יודעים מה נכון בשבילך, ויש דרך אחת לעשות דברים לדעתם ו… אז אני אומרת שמצד אחד זה כל כך חשוב להיות קשובה לעצמך ונאמנה לעצמך ובתשומת לב למה שאת רוצה ולמה שהמטרה שלך. כאילו, בעיקרון אני עשיתי את הסטודיו, כל התהליך התפתחות שלו, הוא פשוט גם היה מתוך השאלה לאיזה יום יום אני רוצה לקום. מה אני רוצה לעשות ביום יום שלי, וככה כל פעם הסטודיו קצת השתנה במה שקורה בו, ולא מתוך איזה אסטרטגיה עסקית מתוכננת. ואולי, ויש שיגידו שזה לא טוב, ואולי בגלל זה לוקח לדברים הרבה יותר זמן, בטוח שבגלל זה לוקח לדברים הרבה יותר זמן לקרות, אבל זה קורה… זה קורה בדרך שלי ומתאים לדרך שלי. אז אני אומרת, מצד אחד, באמת לא להקשיב לכל הדברים האלה, ומצד שני, כן להקשיב [נעם מצחקקת] וכן להיות פתוחה לרעיונות, וכן אני חושבת שאני כל הזמן מזמינה אנשים מסוימים [צוחקת] לא… אבל אה…

נעם: אי אפשר להקשיב לכולם, אי אפשר.

נעמה: לא, גם לשמוע, אני… לשמוע זה מצחיק, אבל… אני כבדת שמיעה, זה עוד לא אמרנו.

נעם: נגיע לזה.

נעמה: לשמוע, לשמוע את כולם אני יכולה, אבל באמת לקחת את זה ולהחליט מה אני עושה עם זה, זה לגמרי יהיה שלי. אז באמת, אם יש טיפ להתחלת הדרך, זה באמת מצד אחד כן לקבל את ה… להסתכל על השיקופים שמקבלים, לא לבטל אותם, לא להתעלם ממה שאומרים, אבל לקבל החלטות מתוך מה שנכון לך ומתוך מה שאת מבינה על עצמך, ולא מתוך איזשהי, איזשהו משהו חיצוני שככה הדברים אמורים להיות.

נעם: אני חושבת שזה פשוט בכל התחומים נשים נתקלות בדבר הזה, ובעיניי באמת זה חלק מהמטרה של הפודקאסט הזה, להיות מרחב שהוא א', נטול שיפוטיות, וב', מאפשר להשמיע את הקול הזה בלי הסחות דעת. כי על כל משפט שתגידי, יהיו לך 500 גברים שיגידו למה את כל כך טועה שאיזה חבל שבכלל פתחת את הפה. וזה משהו שהוא השתרש כל כך עמוק בזה שהם מרשים לעצמם כל כך בקלות להעיר, גם אם זה באמת בתמימות, וגם אם זה באמת לא מכוונה רעה. ומצד שני, ההשפעה של זה היא כל כך אדירה, על כמה נשים כן מעיזות לדבר וכמה נשים כן מעיזות לעשות דברים וכמה… אמרת בעצמך, כמה הדרך שלך יכולה להיות פי שמונה יותר ארוכה משל מישהו אחר בגלל אלף סיבות, לא רק הסיבה הזאת. ואני חושבת שזה חשוב לזכור את זה, שאנחנו אף פעם לא יודעות מה נקודת הפתיחה של אחרות ואנחנו אף פעם לא יודעות מה מניע אותם. וכשכן יש את הכוח הזה, אפשר לקרוא לזה כוח נשי, אפשר לקרוא לזה קהילה, אפשר לקרוא לזה אפילו בתוך זוגיות, כאילו, תומכת, כמה אפשר כן להגיע רחוק. ושיש משהו אני חושבת טבוע בנו כנשים שאנחנו צריכות את הביחד, כאילו, צריכות את הדבר הזה ואפשר ללכת יותר בקלות מהר, אבל אני לא חושבת שזאת בהכרח המטרה.

נעמה: לאורך הדרך אני פוגשת שוב ושוב נשים, ולא מדברים… שוב, אני כן שוב אגע בעניין של הכסף, [נעם מהמהמת בהסכמה] כי לא מדברים על כמה כסף אפשר להרוויח. אולי גברים יותר יגידו כמה הם עושים או זה, ונשים, יש לא מעט נשים…

נעם: שמפחדות לדבר.

נעמה: שהם עוסקות ביצירה, והן מרוויחות יפה מאוד וטוב מאוד, וסכומים שהם אפילו לא נתפסים. ואני חושבת שלי, כל מפגש כזה שפגשתי אישה שהיא יוצרת ואמרה באופן ברור, שמה… מה היא מצליחה, גם מה, איך זה מתבטא, מה המספרים מאחורי היצירה, אז זה ממש גרם לי להבין כמה עוד אני מסוגלת, כמה זה אפשרי. כאילו, ולא מעט פעמים הופתעתי. אנחנו מראש שותקות, אנחנו מראש, מתוך הקולות האלה לא מעיזות, וזה ממש משהו שכזה אני שמה לעצמי להת… אני מתמודדת איתו.

נעם: כן.

נעמה: כאילו, אני לא, זה לא בקלות. כאילו, ממש קשה לי… אחד… כשחשבתי עלייך שאת עושה פודקאסט ואת מדברת ומקליטה ואת שומעת את עצמך כל כך הרבה, [צוחקות] וכאילו, זה ממש מרשים להצליח להיות… להיות טובה לעצמך. כאילו, ולא… ולהמשיך עם זה ולא לעצור, ואני בטוחה שיש לך כל מיני דברים להגיד לעצמך על דברים שאמרת ולא אמרת, וזה כזה אפשר עד אינסוף, אבל אה…

נעם: נכון. דווקא שתדעי, [מצחקקת] אפרופו זה, מרוב שאני שומעת את עצמי, אז אין לי את המקום הזה יותר. פעם הייתי כל הזמן אומרת, למה אמרתי את זה? ולמה לא אמרתי את זה? וזה…

נעמה: זה משתחרר.

נעם: אז לדברים אחרים… אז אני פשוט כל כך שומעת את עצמי שזה כבר כאילו, אוקיי. [מצחקקת] [נעמה מהמהמת בהפתעה] זה לא כזה משנה. [צוחקות] אבל אני רוצה שנעבור לסדנאות של הטבעות נישואים. אני חושבת שזה באמת, זה מעניין שאמרת שאת היית ממש הראשונה או מהראשונות, אני לא יודעת, אני פחות משנה לי כאילו, האם את הראשונה שעשתה את זה, אני חושבת שבא לי לשמוע מאיפה בכלל הגיע הרעיון לסדנאות כאלו, ומה קורה בהן בפועל.

נעמה: אוקיי, אז אה… אז אני קצת מתרגשת מהשאלה הזאת. [מצחקקת]

נעם: [מצחקקת] כן.

נעמה: אז באמת, שלפני שפתחתי את הסטודיו, שעבדתי באופן עצמאי, לימדתי צורפות ב"צופיה", שזה מעון נעול לנערות בסיכון, שמגיעות לשם בצו של בית משפט, הן לא בוחרות להיות שם, הן נאלצות להיות שם. והייתי שם מדריכה שלוש שנים, הדרכתי שם ובמקביל התחלתי לעבוד בצורפות, ללמוד צורפות, ובאיזשהו שלב ביקשו ממני ללמד, הייתה שם כיתת צורפות ובאיזשהו שלב ביקשו ממני ללמד את הכיתת צורפות, אבל אז בעצם שם היה הקסם בפעם הראשונה. כאילו, קרה, כי פתאום פגשתי את הבנות שאני מכירה אותן כחניכות שאני מדריכה אותן, ולימדתי אותן צורפות, ופתאום זה היה כמו בסרטים שיש כינורות באוויר. זה ממש היה רגעים רומנטיים כאלה שהבנתי איזה, כאילו הגעתי למקום שלי, של לקחת את התחום הזה של ההדרכה והחינוך ולקחת את התחום הזה של הצורפות והשילוב ביניהם, וזה פשוט היה השעות הכי טובות בשבוע שלי. ואז משם זה התגלגל לזה שבעצם הבנתי שאני יכולה יותר ויותר להתעסק בצורפות, כאילו גם נורא נורא נהניתי. כי באמת בשלב הזה זה עוד היה ממש ממש כתחביב. ואז שמונה חודשים, עזבתי את "צופיה" ושמונה חודשים עשיתי רק צורפות, והשתעממתי. [צוחקות] כאילו, מכרתי כזה יפה באטסי, מכרתי לכל העולם, היה לי, עדיין יש, אבל בעיקר באותה תקופה מה שהיה חזק זה הקולקציה של השפת סימנים. וזה עבד והכל, אבל כאילו היה לי נורא משעמם.

נעם: רגע, אז אולי תספרי שנייה על זה. בגדול אמרת ל… חצי משפט שאת כבדת שמיעה, [מצחקקת] אבל תספרי אולי שנייה על הקולקציה.

נעמה: אז אני כבדת שמיעה. [צוחקות]

נעם: אין לך מה לספר. אין לי מה להרחיב.

נעמה: לא, האמת היא… האמת שאתמול היו לי בסדנה, ממש במקרה, הגיעו זוג הורים לסדנה, זוג לחגוג יום נישואין 13, ויש להם ילד כבד שמיעה. ותמיד כשאני פוגשת הורים לילדים כבדי שמיעה, אני ממש מתרגשת. [נעם מצחקקת] כי אני חושבת שזה… מי שלא מכיר, כמו באופן כללי, שאנחנו לא מכירים משהו, אנחנו נורא נלחצים. אז הוא כבר בן 4 והם כבר לא בנקודה הזאת, אבל בהתחלה זה יכול להיות נורא נורא מפחיד, שאת מגלה שהילד שלך הוא כבד שמיעה. אז אני תמיד כזה מרגישה שהנה, תראו, הכל בסדר, [צוחקות] זה לא נורא. זה בכלל בכלל לא נורא. ברור שזה, יש לזה כל מיני השלכות על העיצוב של האופי שלי והאישיות שלי. אבל אני כבדת שמיעה מלידה, יש לי מכשיר שמיעה ושתל שבלול, ובלי המכשירים אני, אפשר לומר מבחינה פיזית אפילו חירשת. זה הרבה עניין, כאילו, הירידה שלי בשמיעה היא די עמוקה. אבל אני כמו כל דבר, כאילו, אני… אני לא יודעת, אפשר לראות כזה חוט… אני כל הזמן, לא אמרתי את זה, אבל אני משתמשת בצורפות ככלי מבחינתי. הצורפות שלי היא לא המטרה שלי, התכשיט הוא לא המטרה שלי, אלא הדרך לנהוג בעולם, להפגיש בין אנשים, ואם זה לעשות תכשיטים שהם מייצרים שיח, ואם תכשיטים שהם מכניסים בתוכם רעיון משמעותי, אז כאילו תמיד זה יהיה איזשהו כלי. אז גם בזה. כאילו, היה נראה לי שבאותה תקופה עסקתי בזהות שלי. [נעם מצחקקת] ובאמת גדלתי בסביבה של שומעים ולא של חירשים ואני לא מסמנת ממש טוב, אפשר לומר, והקולקציה כן מתעסקת בשפת סימנים, כי באותה תקופה העמקתי בזה, למדתי שפת סימנים, החלטתי כן לשים את זה גם ב… לשים את זה בפרונט שאני כבדת שמיעה, להציג את עצמי ככבדת שמיעה, לפגוש יותר אנשים כבדי שמיעה וחירשים. ולא שזה חלף, וזה עדיין חלק מאוד מוביל ומשמעותי בזהות שלי, אבל אני כל פעם מתעסקת בעיניים אחרות. אז אה… עכשיו אני מכינה מתנות לגננות. [מצחקקת] זה העיסוק. סתם, כי יש לי ילדים, אבל… אבל זה כל הזמן עובר שינויים בהתאם לנקודות בחיים שאני נמצאת בהם. לגבי הסדנה של הטבעות נישואין, אז אפשר לומר שזה גם אולי נולד במקביל יחסית לחתונה שלי…?

נעם: הגיוני.

נעמה: אני מנסה להיזכר. [נעם מצחקקת] זה היה קצת לפני. זה פשוט, באמת ברגע ש… אז עזבתי את "צופיה", ואז לאט לאט הבנתי שאני כן רוצה לפגוש אנשים בצורה משמעותית. זאת אומרת, אחרי שכמה, שמונה חודשים שהשתעממתי בבית בלי אנשים. ואז התחילו הסדנאות החד פעמיות ואז גם הבנתי שאני יכולה לאפשר לזוגות לעשות בעצמם את הטבעות, ואיזה מדהים זה יכול להיות. ובמשך הרבה, כמה שנים זה היה… בעצם זה קצת דשדש. כאילו, היה רעיון מאוד יפה, זה נשמע ממש מושלם, אה, וזה לא כזה תפס. ומה שקרה זה שבאמת סביב הקורונה, הסדרי עדיפויות אני חושבת של זוגות [נעם מצחקקת] סביב החתונה ממש השתנו, גם האירועים הפכו להיות קצת יותר קטנים וגם הדגש נראה לי הפך להיות על זה שהאירוע וה… בכלל כל הדבר יהיה יותר משמעותי. הרבה זוגות בכלל לא עשו אירוע וכן באו לעשות טבעות נישואין.

נעם: נראה לי שבכללי גם נוצר שינוי בין הצורך של אנשים בחוויה ולא רק במוצר עצמו. כאילו, אוקיי, קיבלתי טבעת. היא יפה, היא מסמלת משהו, היא משמעותית. אבל כשהכנתי אותה, או כשהכינו לי אותה, אז יש בזה משהו אחר. זה לא רק המוצר, אלא גם הניסיון, זה גם הביחד.

נעמה: זה ממש נכון, זה ממש ממש זה. זאת אומרת, אני חושבת, יש משהו מוזר בתכשיטים בכלל שמפתחים אליהם רגשות. [מצחקקות] וכשזה תכשיט שאת עשית, הרגשות הם עוד יותר עמוקים.

נעם: כן.

נעמה: ויש גם משהו בזה שאת עושה עבודת יד, והדברים הם לא מושלמים בעבודת יד, אז יש לך יכולת לאהוב יותר את החוסר שלמות שאת יצרת לתוך התכשיט. למרות ששוב, מגיעים לרמה ממש גבוהה של טבעות וזה נראה מאוד מקצועי, ויש לזה את הניואנס שלך. וזה באמת פשוט… אני מרגישה שכאילו תמיד כשאני מנסה לתאר את החוויה הזאת, אז זה מוריד מעצם החוויה. כי זאת חוויה מאוד זוגית. זאת אומרת, אנחנו עושות, במקור זה שני מפגשים שהם מוקדשים לזוג. כאילו, הסטודיו משוריין לטובת הזוג, יש איתם צורפת שנמצאת צמודה אליהם, יש כיבוד קל, כאילו…

נעם: [מצחקקת] נכון.

נעמה: זאת חוויה מאוד מפנקת וגם מאוד מעצימה. כאילו, אני חושבת ש-60-70% מהגברים שמגיעים בטוחים שהם לא יצליחו ושהם יסבלו. [נעם מגחכת] ומגלים על עצמם שזה, שהם נהנו בטירוף. כאילו, בדרך כלל נשים מגיעות עם ציפייה גבוהה ואז הם מרוצות, והגברים כאילו, הם התהפכו, הם נגררו לתוך זה, [צוחקות] עם הבנות זוג שלהם. לפעמים גם הגברים יוזמים את זה, אבל כאילו לטובת הבת זוג.

נעם: כן, לא בשביל עצמם.

נעמה: לא בשביל עצמם. והם פתאום מגלים שזה פשוט… הם בהלם מעצמם שהם עשו את זה. וזה פשוט מדהים לראות איך אפשר לקחת חומר ו… אנחנו עובדות בטכניקה של גילוף משעווה, שזה באמת טכניקה מאוד נעימה. אחד הדברים שהבנתי, בהתחלה עשיתי כל מיני ניסיונות איך לעשות את הסדנה הזאת, ובהתחלה עבדנו ישירות בזהב והרגשתי שיש סטרס בזמן הסדנה, ברגע שעובדים ישר בזהב. כי מפחדים שזה ייהרס, [נעם מהמהמת בהבנה] מפחדים שזה יצא לא טוב. ובאמת כי הנקודת מבט שלי היא כל הזמן היא איך לעשות חוויה טובה למי שמגיע, שתשרת את המטרה, ולא… וכמו שאמרת, המטרה היא לא רק התכשיט.

נעם: נכון.

נעמה: אז זה ממש כזה. זאת אומרת, אז העבודה בשעווה היא עבודה מאוד נעימה ויש מקום לטעויות, ויש מקום לשינוי. שאלת אותי קודם מה ההבדל, כאילו, מה מיוחד בסדנאות טבעות נישואים? אז הרבה ממה שמיוחד זה שזה באמת בסוף תכשיט שמלווה אותנו לכל החיים, וכל מי שמגיע זה… מקבל את ברכת הנעמה, זה לכל החיים. [צוחקות]

נעם: מעולה.

נעמה: זה בא עם ברכת הצורפת.

נעם: מעולה.

נעמה: אז אה, אז כאילו, זה באמת יש פה… יש לחץ באוויר, יכול להיות לחץ באוויר, ואיך אפשר ליצור מתוך לחץ? אי אפשר.

נעם: נכון.

נעמה: אז הרבה מהמחשבה על התהליך זה איך אנחנו מרגיעות את הלחץ ואיך אנחנו מאפשרות מקום לטעויות ואיך אנחנו מאפשרות מקום לשינוי של מה שרוצים. ואנחנו מאוד רגישות כאילו לסיטואציה. בסופו של דבר, זה באמת, זה באמת… זה נכון שכל מי שמגיע, זה יכול להיות… זה חוויה משמעותית, אבל יש משהו מיוחד בסדנה של הטבעות נישואים שבאמת אנחנו, גם לא מתפשרות על התוצאה בכלל…

נעם: מממ, נכון.

נעמה: וגם לא מתפשרות על התהליך בכלל. כאילו, גם אם זה אומר שאני אזמין זוג לעוד מפגש, אני לא, אין אצלי… אני אומרת, היום אני יכולה כבר ממש לחתום על זה, אין מצב שמישהו יגיע לסדנה הזאת ולא יצא ממנה שלם. אלא אם כן הוא לא גילה לי, כן? אם הוא שמר את זה לעצמו כמו שאמרתי קודם…

נעם: כן, כסף.

נעמה: אני לא יכולה לדעת מה קורה לאנשים בראש, אבל אם זה נאמר, אז זה לא יסתכם בזה. כאילו, אנחנו… כל כך חשוב לי ש… כאילו אני כל כך מעריכה את זה שמישהו בחר לבוא אלינו לעשות את הטבעות וכל כך חשוב לי, אני כל כך חושבת שזה, זה באמת חשוב. כאילו אנחנו סביב החתונה, בסוף נשארים עם הבן זוג או הבת זוג ועם הטבעות. לא לובשים את השמלה כל הזמן…

נעם: נכון.

נעמה: ולא מסתכלים… כאילו זה מה שנשאר.

נעם: זה ממש לכל החיים.

נעמה: וזה מלווה אותנו יום יום וזה מאוד חשוב שיהיה לנו נוח וטוב ושנהיה מרוצות מזה ומרוצים מזה. אז אנחנו גם, אני גם ממש תופסת את החשיבות של זה.

נעם: מדהים.

נעמה: זהו, אז קצת קשה לי כאילו להסביר על החוויה עצמה, כמו שזה פשוט…

נעם: אני חושבת שהסברת ממש טוב.

נעמה: כן.

נעם: אני… אמנם מחר אני אדע [מצחקקת] איך זה נראה בפועל. [מצחקקת]

נעמה: מחר נדע. נקליט אותך מחר. [צוחקות]

נעם: אבל אה… לא, אבל אני באמת חושבת שעצם איך שאת מספרת על הדברים, וכמה שזה חשוב לך שבאמת ירגישו טוב ויהנו, גם מהתוצר וגם מהתוך כדי, זה כבר מאוד מאוד משמעותי, ואני חושבת שזה קול שמרגיע לשמוע לפני שאת בוחרת לעשות דבר כזה. אני חושבת שזאת הזדמנות לספר על ההטבה שלנו. [מצחקקת]

נעמה: [מתלהבת] נכון! אז באמת אה… בשמחה רבה. [מצחקקות] חשבנו על משהו שיכול, בכלל אני בפנטזיה שכל זוג שרוצה יגיע. כאילו אני, אני תמיד צוחקת על זה שאם הייתי יכולה פשוט לחלק את כל מה שאני עושה [צוחקות] אז הייתי מחלקת. כאילו, הייתי רוצה שכסף לא יהיה מעצור לשום דבר, אבל כן יש, מה לעשות, עלויות של דברים, ורצון להתפרנס ולפרנס.

נעם: כן.

נעמה: אבל כן חשבתי על הטבה שיכולה קצת לעזור, וזה באמת לתת 10% הנחה למי שמגיעה, מקשיבה לפודקאסט הזה ומגיעה דרכו בשנה הקרובה, בשנה מאז שיצא הפרק.

נעם: מאז הפרק שיצא, כן.

נעמה: כן. אבל אם תגיעו גם אחרי תדברו איתי. [צוחקות] אני לא… עד שנה אני מתחייבת. ובעיקר בעיקר, אם אתן רוצות ורוצים להגיע תדברו איתי. כאילו אני בעד לנסות ולמצוא את הדרך לעשות כל דבר. אז גם פה, גם כלפיכם, אני בעיקר רוצה שכל מי שרוצה ליצור אז שנמצא את הדרך לעשות את זה.

נעם: מדהים. זה בעצם יוצא עד קיץ 2026, יש את ההטבה הזאתי של 10% הנחה, זה ממש שווה. ואני עוד לא יכולה להתחייב מחוויה ראשונית, [מצחקקת] אבל, כאילו ממקור ראשון, אבל מההיכרות איתך אני בטוחה שכל מי שעושה את הסדנה הזאת, באמת מרגיש כמה חשוב לך שיהיה להם כיף וטוב. ובאמת אני מתרגשת ממש לקראת מחר.

נעמה: אנחנו עושות פה ממש בילד-אפ.

נעם: [מצחקקת] ממש.

נעמה: אף זוג לא קיבל כזה בילד-אפ. [צוחקות]

נעם: זה בטוח. חכי, אבל את צריכה גם לקנות את אביב, [צוחקת] לא רק אותי.

נעמה: אה. לא, לא, זהו, בסדר, אמרתי לך, מחר נתמקד בו.

נעם: זהו, את חייבת.

נעמה: תשמיעי לו את ההקלטה היום.

נעם: [צוחקות] מעולה. את אמרת קודם ששמעת את הפודקאסטים ואת יודעת מה קורה בסוף, אבל מה שאת לא יודעת זה שיש שאלות ספיישל… [מצחקקת]

נעמה: אוווו!

נעם: לסדרה בדרך לחתונה. אז השאלות שהן יותר מהירות. זה חמש שאלות, הן קצת יותר מהירות. ואת יכולה לענות בקשר ל… בגלל שבעצם את, התהליך איתך הוא לפני החתונה, אז זה באמת שאלות טיפה שונות. את יכולה לענות או בקשר לחתונה ולבכלל, או ספציפית לגבי הסדנאות שלך. אנחנו נתחיל מאיזה מנהג את אוהבת בתחום הזה של עולם החתונות? כל סוג של מנהג.

נעמה: איזה מה? מנהג?

נעם: כן. את אוהבת.

נעמה: אני יכולה להגיד מה אני לא אוהבת? [צוחקת]

נעם: את יכולה להגיד מה את לא אוהבת.

נעמה: וואי, אני נאלצתי פעם אחת לארגן מסיבת רווקות. [צוחקת]

נעם: [צוחקת] אה.

נעמה: וזה היה הדבר הכי נורא… אני לא ממליצה. אבל אם אתן מארגנות, תבואו. [צוחקות]

נעם: זה דרך טובה.

נעמה: כן. אני חשבתי פעם לעשות בנדל של טבעות, סדנת טבעות נישואים, פלוס מסיבת רווקות, פלוס תכשיטי כלה.

נעם: וואו!

נעמה: וזה, אבל אין איך לתמחר את זה. אם מישהו עולה על תמחור לדבר הזה…

נעם: מעניין. מעניין.

נעמה: [צוחקת] אה, כן. ואני תמיד אומרת ש… אגב הבטיחות, אז אלכוהול וצורפות לא באמת…

נעם: לא, לא הולך ביחד.

נעמה: לא הולך ביחד. זה… יש מקומות…

נעם: עדיף שלא.

נעמה: שלוקחים את הצ'אנס, אני לא לוקחת. יש בסדנת טבעות נישואים לפעמים בקבוק יין, אבל בקבוק יין קטן מתוך אחריות. [צוחקות] אחריות ולא קמצנות.

נעם: אוקיי. מה הטיפ שלך לכלות?

נעמה: לכלות? אממ.

נעם: כן.

נעמה: להנות, להנות מהכל. כאילו באמת, זה בסוף, האירוע עצמו, אני זוכרת, זה כאילו עובר כל כך מהר.

נעם: כן.

נעמה: זה באמת, החמש שעות, אני יודעת כמה שעות זה כל הסיפור הזה? חמש שעות שעברו אולי הכי מהר…

נעם: הכי מהר.

נעמה: בחיים.

נעם: ברור.

נעמה: ובאמת, כאילו לא להתייחס, כאילו רק כיף. לא משנה מה קורה, הכל כיף.

נעם: ברור.

נעמה: ולא להתחתן ברבנות.

נעם: מה הטיפ שלך לחתנים?

נעמה: אני לא חתן. [צוחקות]

נעם: אבל את רואה אותם.

נעמה: אני חושבת שהטיפ לחתנים זה אולי לקחת חלק פעיל בדבר, באירוע, בחתונה, בהתארגנות אליה. הרבה פעמים אני רואה זוגות שהם… שהגבר מגיע לחתונה.

נעם: כן.

נעמה: אצלנו זה קצת היה הפוך, כאילו מי שרצה את האירוע יותר זה היה אופיר, [נעם מהמהמת בהבנה] ואני בכלל לא חשתי צורך באירוע ולא רציתי לעמוד בפרונט של מאות אנשים שיסתכלו עליי, ולהיות בכלל בסיטואציה הזאת. אבל כן עדיין, כל התהליך המחשבה על מה יהיה באירוע ואיך הוא יראה ומה יקרה בו, היה משותף. ואני חושבת שחלק מזה שזה באמת היה בסוף אירוע כיפי, זה שבאמת הוא היה של שנינו וברוחנו ועשינו מה שטוב ונכון לנו. והוא היה עוד חלק במה שעשינו ביחד, כאילו, ולא משהו שנפלתי לתוכו, לתוך הדברים שאופיר החליט עליהם. כאילו, כי במקרה הזה הוא היה זה שהיה בעניין.

נעם: על זה. כן.

נעמה: אז גם לגברים, נראה לי, אני מציעה לחתנים, בדרך כלל זה הצד שהם נמצאים בו…

נעם: נכון.

נעמה: שהם לא לוקחים, לא אקטיביים בחלק של ה… בהכנה של האירוע, אז זה חשוב שהם יהיו, זה שלהם.

נעם: נכון. מה הטיפ שלך ליום של החתונה?

נעמה: לא לשתות אלכוהול. [צוחקת] אני באופן כללי כן בעד, אבל זה… לא בחתונה של עצמך, אולי רק לקראת הסוף כזה, באמת, כדי לחוות את החוויה ולהיות בפוקוס, גם ככה את כל כך… אני הייתי כל כך מרוגשת תוך כדי, שבאמת כאילו לא הייתי צריכה… שאני חושבת שאם הייתי שותה לפני, אז פשוט לא הייתי מצליחה להתנהל.

נעם: כן.

נעמה: אז זה קצת, זה קצת קלאסי. [צוחקות] אבל באופן כללי כזה, להקיף את עצמך באנשים שאת אוהבת ולא לעשות דברים כי את חייבת. להשתדל שזה יהיה שלך וברוחך ובאווירה שאת אוהבת אותה.

נעם: מדהים, נשמע טוב.

נעמה: זה בשבילך היום הזה, זה בשבילך ובשביל הבן זוג שלך.

נעם: נכון.

נעמה: אני אגב בדיעבד, כן שמחה שעשינו אירוע. כי יש משהו מאוד מיוחד כן באירוע הזה, בלקדש את הזוגיות ובלעצור את היום יום, וזה באמת מרגש ומשמעותי אם נותנים לזה משמעות. אז אה…

נעם: כן.

נעמה: אני ממליצה. [צוחקות]

נעם: מעולה. והטיפ האחרון, שאלה אחרונה, זה מה את רוצה לאחל לזוגות שהיו אצלך בסדנה?

נעמה: לזוגות שיהיו אצלי? אז אני…

נעם: או היו או יהיו.

נעם: או היו או יהיו. אני חושבת שה-Obvious זה באמת להיות… אני חושבת שיצירה נמצאת בכל דבר. אז אני חושבת שמה שאני רוצה לאחל לזוגות, בעצם להכניס יצירה לחיים, גם אני מאחלת את זה לעצמי בעוד ועוד, בכל התחומים, פשוט להכניס יצירה. גם לזוגיות, גם הקשרים שלנו עם אנשים, להיות, להסתכל על הדברים בעיניים של עשייה ושל יצירה. אני מקבילה יצירה ועשייה לאותו מקום, כאילו, אני…

נעם: כן.

נעמה: ופשוט להיות אקטיביים בחיים שלנו ויוצרים בחיים שלנו ולא להסתכל על מה שאין, אלא להסתכל על מה אפשר לעשות עם מה שיש. אממ, זהו.

נעם: נשמע טוב.

נעמה: [צוחקות] ובהצלחה.

נעם: [צוחקת] אחרי ברכת הנעמה הם כבר יהיו בסדר.

נעמה: כן, בדיוק, אתם מכוסים. [צוחקות]

נעם: אנחנו ממש בסוף, ובאמת גם נגמר לנו הזמן. אז על הטיפים כבר ענית. אז אשאל את השאלה האחרונה שהיא, מה החלום שלך להמשך העשייה?

נעמה: אממ, אז זה שאלה כיפית כי באמת בימים האחרונים אני כזה חוזרת להתעסק בזה עוד פעם ולדייק את זה. אני ממש ממש רוצה שיהיה, שהמרחב והפעילות תהיה גם יותר גדולה בהיקף שלה, אבל גם יותר מעמיקה בהיקף שלה. אני חושבת שבאמת אנחנו, אני רואה יותר ויותר את הכוח שיש למפגש של אנשים עם עבודת הצורפות ועבודת הידיים ועם המרחב של הסטודיו. ואני באמת מדמיינת תהליכים מורכבים ועמוקים בעזרת צורפות ומפגשים מעמיקים ומעניינים ורחבים. ואני מפנטזת שיהיה סטודיו מאוד גדול, [צוחקת] או גדול יותר. זה מצחיק כי כשהתחלתי, כשנכנסתי לסטודיו, אז אמרתי, מה אני אעשה עם כל המקום הזה? [צוחקות] זה היה אחרי שהיה לי שליש של סטודיו בבית מהגודל של מה שיש לי עכשיו, וכל פעם, כל כמה זמן אני מרגישה שאני גם צריכה יותר מקום פיזי.

נעם: מעולה.

נעמה: כן, אז זה… אז אני שם. אז בואי נקווה ש…

נעם: שזה יגדל.

נעמה: כאילו אמרת בתחילת השיחה, שזה בית לצורפוּת וגם לצורפוֹת. [מצחקקות] זו אותה מילה כשקוראים אותה.

נעם: נכון.

נעמה: ואני מקווה שזה באמת יצליח להיות מרחב שהוא פיזית מאפשר מגוון דברים במקביל ונוכחוּת, כאילו להיות נוכחוֹת במקום, ולאו דווקא בשביל משהו ספציפי ועוד ועוד ועוד.

נעם: [מצחקקת] א', זה מהמם. אנחנו נסיים כאן. אני אגיד לך תודה, ושזה היה מרתק…

נעמה: תודה לך.

נעם: וכיף לשמוע אותך, [מצחקקת] ממש. ואני חושבת שאפשר למצוא המון השראה במה שאמרת והמון… זה עושה חשק באמת ליצור. נשמור את זה…

נעמה: יאללה בואו!

נעם: אנחנו נדבר, אין, אני באה מחר. [צוחקת]

נעמה: איזה כיף שאנחנו ממשיכות. [צוחקות]

נעם: כן, זה נחמד.

נעמה: אני באמת, כאילו אני רוצה להגיד שהדבר האחרון אולי, שבאמת אני חושבת שהמון אנשים, אולי כל מי שמקשיב לפודקאסט הזה אז הוא כן בתחום היצירה, אבל הרבה אנשים הם מפחדים, הם מפחדים מליצור, מפחדים ממה יצא להם, מפחדים. וכאילו בא לי להגיד להם, בא לי לצעוק את זה שאל תעצרו את עצמכם. זה… יצירה זה לא… או יצירתיות או כישרון, זה דברים שפשוט מתרגלים אותם.

נעם: נכון.

נעמה: זה לא נולדים לזה, ופשוט צריך להתחיל לצעוד בדרך הזאת ולנסות ולמצוא את הטכניקה או התחום שמעניין אותנו, ופשוט, זה כל כך מכניס אור לחיים ונותן כוח וזה… מי שאין לו, מי שלא מכניס יצירה לחיים שלו מפספס.

נעם: נכון, את צודקת. [מצחקקת] וזה אחלה של משפט לסיים איתו את הפרק. אני אגיד שאת כל הפרטים לגבי נעמה גילה וסדנאות הצורפות בסטודיו שלה, סטודיו "גולדפינגר", תוכלו למצוא בתיאור של הפרק, וגם ההטבה שלכם מחכה לכם שם. אנחנו נכתוב את כל הפרטים. אם אהבתן אותו, אני אשמח שתשתפו הלאה.

את הפרקים אפשר גם לדרג ולסמן בכוכב כדי שיגיעו לעוד אוזניים שישמחו להאזין. אותי אפשר למצוא באינסטגרם שלי שנקרא "רוג'ום", וגם להצטרף לקבוצת הפייסבוק "התהפכו היוצרות". ונתראה בפרק הבא.

[מוזיקת סיום]