כשאנחנו מדמיינים ״משא ומתן״; אנחנו מדמיינים חליפות ועניבות, חוזים או מתווכים. אבל סיכוי טוב שכבר ניהלת היום משא ומתן גם בפיג׳מה, מהמיטה שלך בבית. כל חיינו הם רצף של משאים ומתנים: דיונים על שכר, החוזה החדש לדירה, הדיון על רעיון הבא שנפתח בעבודה, כמות המשימות שאקח על עצמי. אבל גם: להציע לו לצאת לדייט, לשכנע את בן הזוג לבקר שוב אצל ההורים, לפתוח לדיון את השאלה: ״האם אנחנו שוכבים מספיק״. וגם: לדבר אל ליבו של הילד שילך כבר להתקלח, שיאסוף את הצעצועים, שיגיד לאן הולך. אנחנו נושאים ונותנים, כל הזמן. עו"ד מיכאל צור, מומחה בינלאומי למשא ומתן וניהול מצבי משבר, ומייסד 'שקלא וטריא', ביה"ס ללימוד משא ומתן כמקצוע, מציע תהליך מסודר למשא ומתן. מיכאל צור משתף באסטרטגיות שפיתח, שיעזרו לכל אחד לשכנע יותר בחייו המקצועיים והאישיים. יחד פרטנו שיטה מסודרת למשא ומתן; מה קורה אחרי שכבר קיבלנו ״לא״? גם אז עוד יש תקווה. אילו טעויות קריטיות אנחנו עושים במשא ומתן? מתי לאחרונה התחלנו בפשוט לבקש? ומדוע המכשול הגדול ביותר במשא ומתן הוא דווקא ניסיון העבר שלנו?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/02/2024.
כשאנחנו מדמיינים ״משא ומתן״; אנחנו מדמיינים חליפות ועניבות, חוזים או מתווכים. אבל סיכוי טוב שכבר ניהלת היום משא ומתן גם בפיג׳מה, מהמיטה שלך בבית. כל חיינו הם רצף של משאים ומתנים: דיונים על שכר, החוזה החדש לדירה, הדיון על רעיון הבא שנפתח בעבודה, כמות המשימות שאקח על עצמי. אבל גם: להציע לו לצאת לדייט, לשכנע את בן הזוג לבקר שוב אצל ההורים, לפתוח לדיון את השאלה: ״האם אנחנו שוכבים מספיק״. וגם: לדבר אל ליבו של הילד שילך כבר להתקלח, שיאסוף את הצעצועים, שיגיד לאן הולך.
אנחנו נושאים ונותנים, כל הזמן.
עו"ד מיכאל צור, מומחה בינלאומי למשא ומתן וניהול מצבי משבר, ומייסד 'שַׁקְלָא וְטַרְיָא', ביה"ס ללימוד משא ומתן כמקצוע, מציע תהליך מסודר למשא ומתן. מיכאל צור משתף באסטרטגיות שפיתח, שיעזרו לכל אחד לשכנע יותר בחייו המקצועיים והאישיים.
יחד פירטנו שיטה מסודרת למשא ומתן; מה קורה אחרי שכבר קיבלנו ״לא״? גם אז עוד יש תקווה. אילו טעויות קריטיות אנחנו עושים במשא ומתן? מתי לאחרונה התחלנו בפשוט לבקש? מדוע המכשול הגדול ביותר במשא ומתן הוא דווקא ניסיון העבר שלנו (רמז: ״משא ומתן מתנהל בראש של הצד השני״)?
תקשיבו או תצפו בפרק ותתחילו להשיג יותר.
(מוזיקה)
יהודית: שלום לכולם וברוכים הבאים לחושבים טוב. כאן אנחנו חושבים טוב על איך אנחנו חיים ואיך אפשר לחיות טוב יותר. אני יהודית כץ, אני מנחה את הפודקאסט הזה, כשבכל פעם אנחנו צוללים לתוך סוגיה אחרת שמעצבת את חיינו. היום אנחנו נצלול לתוך משא ומתן. משא ומתן זה לא רק כשאנחנו רוצים לקבל שכר יותר גבוה או כשהמלפפונים בשוק נראים לנו יקרים מדי וצריך להתמקח. משא ומתן פוגש אותנו בכל תחום בחיים. הוא מתחיל בבית, בחדרי חדרים, במיטה שלנו, במטבח, בגרביים שבסלון, בילד שלא בא למקלחת, בחברה שלא רוצה לצאת איתנו לאותה מסעדה שאנחנו רוצים, וגם באירועים הרבה יותר קיצוניים מזה. ננסה לגעת היום בכל הקשת.
לשם כך הזמנתי לכאן היום אורח שהוא אורח של כבוד בפודקאסט. אולי אתם מכירים אותו מפרק מספר 27 שנקרא גם פרק כ"ז ב"חושבים טוב" וזה עורך דין מיכאל צור. ברוך הבא לפודקאסט.
עו"ד צור: ברוכה הנמצאת.
יהודית: פעם שנייה. היה לנו פרק מאוד משמעותי על שיחות קשות ועכשיו אנחנו עוברים לפרק על משא ומתן. אני רוצה גם להציג אותך ולהגיד שאתה, עורך דין מיכאל צור, מומחה בינלאומי למשא ומתן וניהול מצבי משבר. אתה גם היזם והמייסד של בית ספר "שַׁקְלָא וְטַרְיָא" שזה בית ספר שבו לומדים משא ומתן. המסגרת היחידה שיש, נכון? מזה…
עו"ד צור: נגושיאיישן ספיישליסט כמקצוע.
יהודית: Negotiation Specialist, באנגלית זה תמיד נשמע יותר טוב נכון.
עו"ד צור: כן אבל בעצם זה אנשים שהמומחיות שלהם זה להכין אנשים אחרים לתהליכי משא ומתן. זה מקצוע שלא הרבה מכירים אותו, שזו פרופסיה בפני עצמה, שאיך אתה פוגש אנשים במציאות כזו או אחרת ומכין אותם לתהליכים.
יהודית: מעולה אז ברוך הבא, טוב שאתה כאן. מרגיש לי שזה הולך להיות שיחה מעניינת. אז בוא נתחיל מלהגדיר מה זה משא ומתן ומה זה לא משא ומתן.
עו"ד צור: אנחנו מנהלים משא ומתן כל יום, כל היום, רוב הזמן בצורה לא מודעת. וזה באמת הדבר שאולי משפיע הכי הרבה על ה-Well being שלנו. יש משפט, סליחה שאני אומר אותו באנגלית, אבל ננסה לתרגם אותו לעברית אחר כך.
יהודית: אנחנו מקבלים את זה.
עו"ד צור: "In life, you do not get what you deserve, you get what you negotiate". כן, בחיים אנחנו, אנחנו, מגיע לנו את הטוב ביותר לכל אחד ואחת, מאיתנו ואנחנו מקבלים את מה שניהלנו על זה משא ומתן. כמו שאמרת, בצדק רב, אנשים נותנים בעיקר לבלבל את המילה משא ומתן עם המילה מיקוח, bargaining, שזה ממש, אבל ממש, לא רק שזה לא זה, זה הרמה הבזויה, סליחה, שאני משתמש במילה בזויה, ביותר של ניהול משא ומתן, או נמוכה ביותר, מפני שהיא מאופיינת בשוק. עכשיו, למה שם אפשר להתמקח? יקר לי 750, תעשה מחיר, אפשר להתמקח בשוק מהטעם, שיש עשר, חמש עשרה באסטות של עגבניות או של מלפפונים שהזכרת קודם, לא יקנה אצלך, יקנה אצל מישהו אחר. אבל ביום יום שלנו, כן, עם בן או בת הזוג, עם בני או בנות המשפחה, שאותם ממש אי אפשר להחליש, כן, סביבת העבודה, שכנים, כל מיני מקומות שאין לי להם אלטרנטיבה, לפחות לא אמיתית, כן. ולכן, השיח הזה של, של המשהו שהוא, יש בו, זה אלמנט קצת משפיל, שאנחנו פתאום מדברים על כסף. אין קשר, יהודית, אין קשר בין משא ומתן וכסף. אין קשר.
יהודית: מה זאת אומרת? זה אחד הדברים שאנחנו עושים עליהם, משא ומתן, לא?
עו"ד צור: אז, זאת התוצאה. תוצאת תהליך משא ומתן יכולה להיות קשורה למספר, שקשור או לכוח אדם, או ללוחות זמנים, אולי גם לסכום. אבל זה הביי פרודקט (by product), זאת לא, זאת לא מטרת המשא ומתן. פה אנשים מתבלבלים כל הזמן, ולכן הם גם רואים את זה כסוג של הישג, אם הורידו מישהו במחיר, סבבה, אבל אין להם אחריות עכשיו, אז מה עשית לעצמך? ואני רוצה להותיר איזושהי חוויה נעימה אצל אותו רוכל, שגם שבשבוע הבא שאני אגיע, הוא ייתן לי את, מהתפוחים שבפנים. או שגיד, אתה יודע מה, ידעתי שתבוא, שמרתי לך בצד, היה… מה המטרה? המטרה שלי, בואי נלך לדבר הכי בסיסי.
יהודית: כן.
עו"ד צור: האמוציונל שולט ברציונל. שלושה פרסי נובל. ג'ון נאש, קלמן וטברסקי, ישראל אומן, כן, שלושה פרסי נובל, דרך אגב, ארבעה נובליסטים, שלושה מתוכם יהודים, מוכיחים את אותו דבר, שהאמוציונל שולט ברציונל. הרגש, גם בשיחה בינינו כרגע, המניע הראשון במעלה הוא הרגש. אחר כך ניתן לזה הסברים רציונליים, וזה היה נכון ככה, והיה נכון ככה, אבל זה מה שמניע אותנו. זה מה שעובד, משא ומתן בעצם הוא תהליך שעוסק בהפעלה רגשית. הוא מתעסק בסופט סקילס שלנו (soft skills), לכן הוא כל כך מתאים לנושא של יהיה טוב או לחשוב טוב, כי זה הרבה מאוד קשור לאיך אני מגיע למשא ומתן.אם אני מראש אומר "הוא לא יסכים", זאת נבואה שתגשים את עצמה. לא, עוד פעם יהיה ככה, עוד פעם יהיה זה, אז… אבל אם אני אומר: שמע, בוא נראה, הוא יכול להיות ש… אבל זה לא הימורים, זה לא בוא נזרוק, נטיל מטבע. אם אני מגיע בצורה של מישנה מוסדרת, וזה מה שאמרתי שנדבר על, אני אתן, בצורה מתודולוגית, איך ניגשים לאינטראקציות, בין אם זה עם הילד שלא רוצה לצחצח שיניים ולסגור את המחשב וללכת להתקלח, ובין אם זה עם השכן שכבר כמה פעמים החנה את הרכב שלו בחנייה שלך. איך אני מנהל את הדבר הזה, איך אני מנהל את הדבר הזה באופן ש, א', רגשית, לא יכניס אותי למצוקה, כי אתה רואה המון אנשים שאומרים, תשמע, אני לא טוב במשא ומתן. כן, לא, לא, אני לא, אבל לא צריך, כאילו… ואז אנחנו מתחילים, הדימוי עצמנו נפגע מאוד, איך אני עושה את זה בצורה כזאת שאני יכולה לגשת לתוך הסיטואציה, וגם בתוך זה שאני בדגש על מה זה יעשה למערכת היחסים - זאת אומרת, האם אני בא לנצח או אני בא להצליח?
יהודית: כן, נראה לי שכשאנשים אומרים שהם לא טובים במשא ומתן, אז הם אומרים, אני לא אסרטיבית מספיק, אני לא יודעת לשכנע את הצד השני, אני, אין לי מספיק ביטחון עצמי כדי להתעקש, אני לא רוצה להעליב אותך, אני לא רוצה שתכעס עליי, אני מפחדת מהתוצאה של המשא ומתן, ואני גם לא אשיג את מה שאני רוצה. כלומר, אתה גם תשנא אותי בסוף, וגם אני לא אקבל...
עו"ד צור: אז אין צורך, אז אפשר להישאר בבית ולא לצאת. משא ומתן הוא תהליך.
יהודית: כן.
עו"ד צור: It's a process זה תהליך, משא ומתן הוא תהליך, שבסופו, אתה אמורה לקבל איזושהי החלטה, גם אם היא החלטת ביניים, שאת סובייקטיבית יכולה לחיות איתה בשלום. זאת אומרת שההחלטה היא רגשית.
יהודית: כן.
עו"ד צור: לא השאירה אצלך איזה שהם רגשות, או הותירה אצלך רגשות שליליים, או איזה וואי, איזה באסה. זהו, זה הכל אמוציונלי.
יהודית: שזה גם יכול להימשך...
עו"ד צור: שיכול להיות ששילמת כפול ממחיר השוק, ואת מבסוטה חלאס.
יהודית: כן.
עו"ד צור: כי זה הסתדר לך ביום של היומולדת, וראית את בנך או את אישך, נורא מאושר, ומה איכפת לך כמה זה עלה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: גם השקעתי להם, השארתי להם פעמיים טיפ, כאילו… כי אני נורא מבסוטה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: ויכול להיות שקיבלתי את הדבר, קניתי משהו נורא בזול, אבל עד שהגעתי הביתה זה כבר היה רקוב, אז זה היה נורא נחמד, כאילו, מה עשיתם עם ה"בזול" הזה?
יהודית: כן.
עו"ד צור: ושוב, התחושה היא תחושה בסוף, רגשית, מה קרה, גם מה קרה בסופו של דבר. דרך אגב - תוך כדי התהליך, וגם אחריו.
יהודית: כן.
עו"ד צור: הנקודה היא שמשא ומתן, לא מספיק שהוא, אני מרוצה מהתוצאה בסוף, אני גם צריך שהתהליך. זאת אומרת, אם הגעתי ליעדי כשטסתי בטיסה, אבל הטיסה הייתה נוראית, לא בטוח שאני אטוס שוב עם אותה חברת תעופה.
יהודית: כן .
עו"ד צור: כן, גם התהליך הוא מאוד מאוד חשוב. גם הרגש שמלווה את התהליך, הוא מאוד חשוב. אז אנחנו צריכים להבין...
יהודית: כן, אז זה גם יכול למשך שנים בעצם, משא ומתן. כלומר, אני חושבת על דוגמאות בזוגיות, שיש ריבים קבועים 20 שנה, רבים על לאיזה הורים הולכים יותר, ולמה עוד פעם צריך לעשות את זה…
עו"ד צור: אחת הסיבות…
יהודית: ותרים את הגרביים, אני 15 שנה מבקשת ממך...
עו"ד צור: תראי, זוגתי ואני, לשמחתי הרבה ביחד, 41 שנה. ואני חושב שמה שאפשר את זה, זה העובדה שמאוד הקפדנו, בין פעמיים לשלוש בשנה, להינעל באיזשהו חדר, מי את, מי אתה, מה את אוהבת, מה אתה אוהב, להתעדכן. המשא ומתן הזה היה מאוד מאוד… כי אני תמיד אומר שכשאנחנו הכרנו, לי היו ריבועים בבטן, ולאיריס היה שיער גולש. לי יש היום בטן גולשת ולה יש ריבועים. כאילו, אנחנו לא אותו בן אדם שהכרנו לפני.
יהודית: כן.
עו"ד צור: ואם אנחנו, אנחנו לא מתעוררים בבוקר כמו שהלכנו לישון בערב, אנחנו לא דואגים לעדכן, לעדכן את בן או בת הזוג שלנו, בשינויים שחלים עלינו, כאילו, פטירת אחד ההורים, איך זה השפיע עלינו, תקופה הזאת, אנחנו בתקופה מאוד לא פשוטה. לדבר, communicate, the difficulty, זה יכול לייצר באמת נזקים גדולים מאוד בתהליך המשא ומתן, שהוא אולי הכי משפיע על ה-well being שלנו. כי זוגיות, זה אחד הדברים היחידים שבהם ממש בחרנו. זה בחירה שלנו, זאת אומרת, הבן או בת הזוג. זה לא "משפחה לא בוחרים", "נולדים לתוכם", גם ילדים לפעמים אתה יכול לבוא ולטעון… בן או בת זוג שלך, את בחרת, ואיך שנראית מערכת היחסים הזאת, זה בדיוק המשא ומתן, כן, זה תלוי רק בנו, זה לא תלוי במישהו אחר.
יהודית: לפעמים זה מפחיד לגלות שאם אני אציף בפניך את מה שלא נוח לי, אז אני אגלה שאנחנו לא מסכימים. אז זה יותר מפחיד אותי לגלות שאנחנו לא מסכימים, מאשר להגיד קצת, טוב, אני לא מרוצה, אבל אולי זה יסתדר.
עו"ד צור: יהודית, את צריכה, כדאי שכל המאזין והמאזינות יכירו את המשפט שאומר, "עדיף סוף רע מאשר רע בלי סוף".
יהודית: כן.
עו"ד צור: אנחנו מתחילים להבין שמשא ומתן מתחיל ונגמר במודעות עצמית, לא רק דימוי עצמית.
יהודית: ותקשורת.
עו"ד צור: בוודאי.
יהודית: וכבוד לצד השני ו...
עו"ד צור: כן. יש את אותם אלמנטים שזה קשור לאיך אתה מנהל את זה, ממקום של עוצמה או ממקום של כוח. כל עוד אני מנהל את התהליך ממקום של עוצמה, שאני יודע מה אני שווה, עוצמה זה עניין פנימי וכוח זה עניין חיצוני, כשאני מנהל את התהליך הבקשת שכר, העלאת שכר, ממקום של עוצמה. כן? ולא מקום של "תראה, הוא קיבל, אם אתם לא נותנים לי אז אני עוזב". כדאי שנבין שכל ביטוי של כוח, כולל הרמת קול, הוא סימן לחולשה. כולל מייל בתפוצת נאט"ו. כל ביטוי של כוח הוא סימן לחולשה. עכשיו, אם אני יודעת מה אני שווה כאם, כרעייה, כאב, כעובד, כלא משנה איפה, אז אין לי שום בעיה לנהל את האירוע הזה, לא מתוך איזשהו פחד שאוי, אוי, אוי, אולי יקרה ככה, אולי איזה… אם יידרדר, אז את יודעת, עדיף בוא, בוא נטפל בזה ואולי המערכת היחסים הזאת מיצתה את עצמה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: אז בוא נמשיך הלאה.
יהודית: אני חושבת באמת על הרגעים שבהם נגיד אני צועקת על הילדים שלי, לצערי. זה ברגעים שבהם אני כאילו אני כבר חסרת אונים, כן, כבר ביקשתי שש פעמים, אנחנו כבר מאחרים, כבר הולך לקרות משהו. ואז אתה משתמש בצעקה.
עו"ד צור: אנחנו יודעים, יש מושג שנקרא לי...
יהודית: עכשיו מה הבעיה אבל, שצעקה עובדת בטווח הקצר.
עו"ד צור: יפה מאוד.
יהודית: נכון.
עו"ד צור: אז אמרת לבד, בטווח הקצר.
יהודית: נכון, אבל זה המקום שאני כאילו נכנסת אליו במשא ומתן, אנחנו לא, אנחנו לא מצליחים להחזיק בראש את זה שאני ואתה יש לנו עכשיו מערכת יחסים לעוד 100 שנה. אני עכשיו רואה את הרגע הזה, והצעקה והדפיקה על השולחן ועל לבוא להפוך את השולחן בלא יודעת מה, איזשהו נותני שירות, ברגע הזה, זה ייתן לי את מה שאני צריכה ואני לא מצליחה לחשוב כל כך הרבה קדימה.
עו"ד צור: אז אנחנו יכולים להדגים משהו?
יהודית: כן.
עו"ד צור: כן, נעשה איזה הדגמה?
יהודית: סימולציוש?
עו"ד צור: כן, משהו בקטנה.
יהודית: כן, יאללה.
עו"ד צור: אני אגרוף מאוד מאוד קפוץ.
יהודית: כן.
עו"ד צור: אוקיי? אני עכשיו אגרוף מאוד מאוד קפוץ.
יהודית: כן.
עו"ד צור: ואני מעניק לך עשר שניות, יש לך עשר שניות לפתוח את האגרוף, מוכנה?
יהודית: כן.
עו"ד צור: מעכ… שיו: עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת, תודה רבה. (שומעים את יהודית ברקע ממלמלת)
יהודית: אני לא הלכתי על כוח, היה קצת...
עו"ד צור: כן.
יהודית: לתלוש עצם מ...
עו"ד צור: השאלה שלי, יהודית, למה לא ביקשת?
יהודית: אה, מה זאת אומרת? כי רציתי לפתוח את האגרוף. כן.
עו"ד צור: ומי אמר לך שאם היית מבקשת, לא הייתי פותח אותו?
יהודית: כי הנחתי שלא תפתח.
עו"ד צור: אז הנה. זה הכלל הראשון במשא ומתן.
יהודית: כאילו, הנחתי שזה בכלל לא חלק מהחוקים…
עו"ד צור: זה בדיוק כמו שהנחנו שמשא ומתן הוא מיקוח.
יהודית: כן.
עו"ד צור: כמו שהנחנו...
יהודית: רגע, יש אנשים שפותחים? שמבקשים?
עו"ד צור: בוודאי.
יהודית: כן? כאילו בתרגיל הזה, שאתה אומר להם, תפתח את האגרוף, הם מבקשים.
עו"ד צור: אם הם מבקשים, אתה מוכן בבקשה לפתוח את האגרוף, האגרוף נפתח מיד.
יהודית: בכמה אחוז מהמקרים אנשים מבקשים?
עו"ד צור: אם אתה בחו"ל, שמונים ומעלה.
יהודית: באמת? יואו, זה ממש בייש אותי עכשיו.
עו"ד צור: בין היתר לאור העובדה שהכניסה למרחב האישי, לגעת בבן אדם, זה דבר שאתה, בהרבה תרבויות פשוט אין סיכוי שיקרה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: אנחנו פוגשים מישהו בישראל, קופצים עליו, ישר...
יהודית: לא, אתה אמרת, תקחי, תפתחי את האגרוף, זה היה כאילו...
עו"ד צור: כן? אמרתי לך איך?
יהודית: לא. (בקול מבוייש ונבוך)
עו"ד צור: הבחירה שלך...
יהודית: כן.
עו"ד צור: הייתה גם כניסה למרחב האישי.
יהודית: וגם הייתי בכזה, יאללה, אני באה לעבוד, כן.
עו"ד צור: כן, היית ב"יאללה, זה לא עובד", היית מאוד יצירתית.
יהודית: כן.
עו"ד צור: כן, שדרך אגב, מה גרמה לאגרוף?
יהודית: מה גרמה לאגרוף? מה זאת אומרת?
עו"ד צור: שאת נגעת בי, מה זה עשה לאגרוף? את הרגשת?
יהודית: התכווצת.
עו"ד צור: התכווץ עוד יותר.
יהודית: כן, חשבתי שזאת המטרה, חשבתי שאתה שאתה מראה לי שאי אפשר לפתוח אגרוף.
עו"ד צור: אני אמרתי...
יהודית: אני חושבתי שהולכת להיות פה מטאפורה אחרת לגמרי, שבן אדם שלא רוצה לפתוח את האגרוף, אתה לא תצליח לפתוח אותו.
עו"ד צור: המטאפורה היא שפוגשים אנשים שהם אגרופים קפוצים.
יהודית: כן.
עו"ד צור: 98% מהמקרים הם הגיעו מוכנים מהבית, זה לא קשור אלינו. אם מישהו יצא בארבע וחצי לפנות בוקר כדי להגיע לדיון בשעה, מהצפון הרחוק, כדי להגיע בשעה תשע לדיון באזור המרכז, ואחרי זה שעה וחצי עמד כי הייתה תאונה בכביש שש, ואחרי זה עוד ארבעים דקות חיפש חניה, ואיחר בשתי דקות לחדר הדיונים, שתי דקות. הוא בקריז. שזה לא קשור לאף אחד בחדר הדיונים.
יהודית: כן.
עו"ד צור: אבל הם צריכים להתמודד איתכם באגרוף שהוא מאוד קפוץ. אנחנו פוגשים אנשים שהם על בסיס קבוע אגרוף קפוץ, לא קשור אלינו. אנחנו חיים במציאות מטורפת, אנחנו ביי-דפנישין (By definition) לוקחים על עצמנו מטלות, אף אחד לא עונה לכל המיילים שהוא מקבל כל יום, ואם הוא עונה - למחרת יש כפול. אנחנו במציאות מאוד מאוד מאוד לחוצה ומלחיצה, ועכשיו הוא אומר לנו, בוא נעשה, נחשוב טוב.
יהודית: כן, התחושה שכל אחד רוצה piece of me. כאילו לא משנה מה, אחד מבקש ממני משהו, אחד רוצה משהו, אחד מבקש את הזמן שלי.
עו"ד צור: יפה, יפה. ואנחנו, ואנחנו נמצאים בחסר מנטלי. ולכן, באה המתודה וזה האלמנט הראשון שאומר, assumptions is mother of all fuck-ups - הנחת הנחות היא אבי כל חטאת. את המילה assume באנגלית, כותבים making an ass of you and me.
אנחנו רואים סיטואציות, אנחנו רואים מישהו, ואנחנו כבר מיד… אני יודע מה הולך להגיד, אתה יודע מה הולך לקרות. הכלל הראשון במשא ומתן אומרת (הערת המתמללת: לשון הנקבה במקור) תשמע, זה כל מקרה לגופו שלא יהיה לגופתו.
יהודית: מה זה אומר?
עו"ד צור: זה אומר שאם אני כבר יודע, אני מכיר את אשתי, אני יודע, אני אגיד לה את זה היא בטח לא תסכים. אז מעבר לנבואה שתגשים את עצמה, אני כבר מראש הכנתי את עצמי, שטוב, נו, תמיד את אומרת קודם כל…
יהודית: אתה מכין את עצמך למתקפה
עו"ד צור: יפה, ואז זה לגופתו. כשאתה בא, עכשיו, דווקא עם אנשים שאנחנו מכירים, מכירים, אה, או אנשי עסקים: "עשיתי כבר", "אתה יודע כמה עסקאות כאלה היו לי?" כן, העסקה הזאת, הוא אומר, "היצענו את זה כבר אתמול". זה היה אתמול. למה לא תציע את זה שוב היום? אתה יודע מה קרה? אולי אתמול זרעת את הזרע, בינתיים קרה עם זה משהו, עם הרעיון הזה? ולכן הנקודה הזו שאנחנו באים, כולנו, בעיקר בסביבה שלנו, אנחנו יודעים בדיוק מה הוא רוצה, אנחנו יודעים בדיוק מה הולך לקרות, אז זהו שלא. וכשאתה בא עם האסמפשן הזה, (assumption) עם ההנחת ההנחות הזאת, אתה בדרך כלל, כבר ברגע הזה, זהו נבואה שתגשים את עצמה, או שאנחנו נכנסים למקום שהוא, אני אמרתי, "לגופתו", זה כבר, האירוע כבר יהיה אירוע פחות סימפטי. ולכן, מהסיבה הזאת, אנחנו אומרים, לא חשוב כמה האירוע מטורף, המתודה באה ואומרת, להתחיל בלבקש.
יהודית: פשוט.
עו"ד צור: פשוט.
יהודית: היי, מיכאל, רוצה לבוא לפודקאסט שלי?
עו"ד צור: אם מתאים לך. או - אתה מוכן בבקשה לסגור את המחשב ולהיכנס להתקלח? יש מצב, את נשארת בבית עד אחרי הקידוש, ורק אז יוצאת עם החברות? יכול להיות שתסכימי אולי, לא להעלות את שכר הדירה, למרות שהחוזה מאפשר לעשות את זה בצורה מפורשת בסוף החודש? אתה מוכן טיפה להזיז את הרכב, כדי שאני אוכל להחנות גם?
לא משנה כמה האירוע מטורף, לא חשוב כמה סטרס אנחנו מרגישים, "מין אוול אל באוול" - קודם להתחיל עם הפליז, להתחיל בלבקש.
יהודית: אבל זה משהו שלתחושתך, או לא לתחושתך, למחקרך, האנשים לא עושים?
עו"ד צור: לא, אם היו עושים.
יהודית: זה לא מתחיל מ: אתה יכול בבקשה להרים את הגרביים, אתה יכול בבקשה ללכת למקלחת, את יכולה, אפשר בבקשה העלאת שכר...
עו"ד צור: בפעם הראשונה, לפני 15 שנה…
יהודית: כן.
עו"ד צור: בפעם הראשונה אולי זה התחיל בלבקש, ואז (מרים את הקול לצעקה) "תרים כבר את הגרביים, נו, מה קורה איתך? כמה פעמים אני צריכה להגיד?" זה לא בקשה. לא משנה כמה אירועים כאלה כבר עברתי בעבר, לא משנה כמה דיברנו בעבר, אני מתחיל בלבקש. עכשיו, לבקשה, יש כל מיני אלמנטים, ואני אגיד לך מה החסם. החסם זה האגו. אנחנו צריכים להבין שמשא ומתן הרבה פעמים מתחיל ונגמר במודעות עצמית, כאילו, האם אני מודעת לתת לעצמי את התשובה, מה בעצם מנהל אותי כרגע? זאת אומרת, האם העובדה ש… תראה מה זה, בן הזוג שלי, איזה זלזול, שוב הגרביים בסלון. לא משנה כמה האירוע מטורף. כן? "מתאים לך שנעשה את לילה הסדר גם אצל הוריי, למרות שעשינו גם שנה שעברה? דברים משוגעים לחלוטין - מתחילים בלבקש.
יהודית: קרייזי.
עו"ד צור: קרייזי.
יהודית: בתקשורת מקרבת, הרבה פעמים מבחינים בין בקשה לדרישה, דרך מה תהיה התוצאה, אם אני אקבל לא. כלומר, זה בקשה, אם אני מקבלת לא ואנחנו חיים עם זה.
עו"ד צור: אז עכשיו, יפה מאוד…
יהודית: ודרישה, אם זה הופך לעכשיו קללות וכעס...
עו"ד צור: אז אנחנו ניקח את זה עוד צעד קדימה. המתודה לקחה את זה כמה צעדים קדימה, ואומרת, קודם כל, איך אנחנו יודעים שבאמת מדבר בבקשה ולא בדרישה, או מניפולציה? בקשה היא סיטואציה שבה הנמען סובייקטיבית מרגיש שאפשרתי לו לבחור. אוקיי? אני אחזור על ההנחה - בקשה זו סיטואציה שבה הנמען או הנמענת, סובייקטיבית, זאת אומרת, "אבל ביקשתי ממנו!" (מרים את הקול בטון לועג) זה בכלל לא משנה מה אמרת. השאלה איך הוא הרגיש ברמה של האם יש לו זכות בחירה. עכשיו, מה זה זכות בחירה? זכות בחירה, אתה נותן לבן אדם שאתה מכבד את קיומו. הבקשה כשלעצמה, כן? כאילו, הבקשה, המסר שלה הוא: "אני מכבד את קיומך. לא את דעותיך, לא את רצונותיך, אבל את העובדה שאתה קיים".
עכשיו, אנחנו צריכים להבין, יהודית, שיש כלל שאומר, "אדם שרואים אותו הופך להיות ראוי. אדם שצופים בו הופך להיות צפוי, ואדם שמקשיבים לו הופך להיות קשוב". אין דרך יותר ברורה להגיד למישהו, אני רואה אותך, מאשר להתחיל בלבקש. זה ברור שאני רואה אותך. אתה מוכן לשתף אותי, זה בסדר מבחינתך, תוכל לחתום לי כ… לא משנה מה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: עכשיו, מה הבעיה? בעיית האגו. ולכן אנחנו צריכים להבין שבקשה היא סימן לעוצמה, שניהלתי את האירוע מתוך עוצמה. עוצמה זה עניין פנימי, אמרתי קודם, כוח זה עניין חיצוני. מה מטרת העל במשא או מתן, את יודעת?
יהודית: לייצר מערכת יחסים ולהשיג את המטרות.
עו"ד צור: זה אולי התוצאה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: אבל מטרת העל?
יהודית: מערכת יחסים.
עו"ד צור: חיסכון במשאבים.
יהודית: אוקיי.
עו"ד צור: משא ומתן עוסק, וכדאי שכולנו נבין את זה, ב-saving assets, חיסכון במשאבים. הסיבה שאומרים לך להתחיל בלבקש כי זה הכי זול.
יהודית: אבל למה זה חיסכון במשאבים?
עו"ד צור: כי איזה משאב הכי יקר לנו? המשאב היקר ביותר הוא רגשות.
יהודית: למה?
עו"ד צור: כי השאלה, עם איזה תחושה… את מכירה את המשפט הזה, "אולי אני לא אזכור מה אמרת, אבל אני בחיים לא אשכח איך גרמת לי להרגיש". המשאב היקר ביותר, כמו שאמרתי, שלושה פרסי נובל הוכיחו את זה שהאמוציונל שולט ברציונל. ואם אני הולך עם תחושה לא נעימה, הותרת אצלי תחושה לא נעימה, מה שנקרא, חכה חכה. When you least expect it - expect it .כן? למה, כל וואד ביג'י יומו, ונקמה מגישים אותה קר. אנחנו כולנו זוכרים את הדודה שהבטיחה לנו מתנה ועד היום לא קיבלנו אותה ל"מומולדת", או את המורה שאמרה שמאיתנו לא יצא שום דבר. אלה האלמנטים, ובמשא ומתן אתה מנסה לחסוך במשאבים רגשיים. להתחיל בלבקש - הוא לא אמור ליצור ריאקציה שלילית אצל הנמען, אם האגו שלך מרשה לך לעשות את זה. כי "שאני אבקש, מה פתאום?" (מעוות את הקול) אז זה זה. אה, אז יש לנו קצת ריאקציה של דימוי עצמי, כאילו, מה הבעיה בלהתחיל בלבקש? אבל רק צריך להבין שהסיבה שאנחנו אומרים להתחיל לבקש, כי כמו שאמרנו קודם, תקשורת קונסטרוקטיבית, משהו שיקדם אותנו. 80 אחוז מהתקשורת היא לא ורבלית.
יהודית: שקונסטרוקטיבית זה מהמילה שזה בונה משהו.
עו"ד צור: קונסטרוקציה, שזה אפשר לבנות, אפשר להתקדם מכאן. ולכן אמרו לי, תתחיל בלבקש, כי לפחות נזק רגשי לא עשינו. אבל המציאות היא שביקשנו, העצמנו, היינו מודעות ומודעים לאגו, ועדיין התשובה היא?
יהודית: לא.
עו"ד צור: אז נחזור רגע לתרגיל האגרוף, ונניח שאת פנית אליי בצורה מאוד מאוד נעימה ומעצימה, ונטולת אגו, ואמרתי, מאפשרת בחירה, כל מה שאמרנו. אמרת מיכאל, אתה מוכן בבקשה לפתוח את האגרוף? התשובה שלי היא?
יהודית: לא.
עו"ד צור: לא. מה עכשיו?
יהודית: הבן שלי ביקש ממני השבוע לקנות לו טלפון חכם. בן שש.
עו"ד צור: יפה. אז הנה, אני אומר לך, אמרתי, מיכאל, אתה מוכן בבקשה לפתוח את האגרוף? לא. מה עכשיו?
יהודית: בבקשה?
עו"ד צור: לא.
יהודית: אז תראה, באופן אינטואיטיבי, אני חושבת שהייתי מנסה או לשאול אותך למה….
עו"ד צור: יפה. אז בואי נדבר רגע על הלמה הזה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: בואי נבין ש"למה", המילה הקטנה הזאת בכל השפות, פרקה, פורקה, פורקווה, לא משנה באיזה שפה, לש (אומר את המילה "למה" בכל מיני שפות) , למה, Why, היא שאלה משפילה. לא שואלים למה (מדגיש) כשמקבלים תשובה שלילית, שמישהו יודע למה לא, הוא בדרך כלל נותן לך, ביחד עם התשובה לא, את ההסבר למה לא. He validates - הוא מתקף את הלא. למה הוא מתקף את הלא? כי הוא רוצה שהאירוע יסתיים, ואנחנו חזרנו לתקשורת הקונסטורטיבית - כי גם התשובה לא, כל עוד היא מתוקפת, היא גם תשובה. אנחנו לא קוסמים.
יהודית: כן.
עו"ד צור: אבל אם היא שומעת "לא", רו, לא, לא, (עושה כל מיני קולות של נרגנות) ולא יסף, השאלה "למה?" יכולה לייצר נזק אירוורסיבילי (irreversible - בלתי הפיך) למערכת היחסים. אני אתן לך דוגמה קטנה. לפעמים אנחנו עובדים עם חברות הזנק שעובדות עם איזשהו משקיעים, אנשים מהסוג הזה, וחברת סטארט-אפ הזאת יש לה איזשהו אלגוריתם שמשוכנעים שהוא משנה את העולם, ואיך העולם יסתדר בלעדיו, וכו' וכו'. מכינים מצגת מאוד מאוד מרשימה, טסו לא משנה לאיזשהו מקום כדי לפגוש את המשקיעים הפוטנציאליים, והם לא מבינים איך אחרי השקף הראשון, מישהו שם, או השני אמר להם: sounds very interesting, but it's less our point of investments' כאילו, בקיצור, רוב… פחות מתאים. ואז השאלה הראשונה היא, אבל למה? please, כאילו, דונט קול אס ניקולס (הערת המתמללת: don't call us, nicolas - התחכמות על הביטוי don't call us, we'll call you) - כאילו, אני אומר להם חברה, אתם חושבים עם מושגי האלגוריתם שלכם, את עצמכם שכנעתם בצורה מדהימה, החבר'ה האלה חושבים בצורה שנקראת ROI - Return On Investment. זה אונות שונות במוח. אתם מנסים להסביר להם משהו שהם בחיים לא ידעו, שהם אפילו לא מבינים על מה אתם מדברים איתם. עכשיו, אתם שואלים אותם למה? בשלב הזה סגרתם, סיימתם את הסיכוי (מדגיש את המילה) לתקשורת, רק כי שאלתם אותם "למה". הנקודה היא שהבנו לא לשאול למה.
ושוב, אנשים יודעים, מכירים את זה טוב מאוד, כאילו, כולה שאלנו למה, ואנחנו חושבים או עם הצד המעליב או עם הצד הכואב. כאילו, פתאום, כאילו, כולה שאלנו למה, ופתאום יש תגובה שהיא נורא, גם בבית, אוקיי, אז לא שואלים למה. הבנו.
יהודית: כן.
עו"ד צור: אז מה אנחנו עושים? אנחנו, בעיקר בסביבה שלנו שאנחנו מאוד פרקטית, פרגמטית, אנחנו כולנו רוצים לראות תוצאות, אנחנו מציעים, בוא אני אתן לך כך וכך.
יהודית: כן, ה"למה" הוא כדי לדעת מה להציע? אם תגיד לי שאתה… למה?, כי אתה רעב, אני אגיד, אוקיי, אז בוא אני אציע לך ארוחת צהריים, ואז תפתח את האגרוף.
עו"ד צור: אז יפה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: אז נניח שהילד לא רוצה לאכול את ארוחת הערב.
יהודית: כן.
עו"ד צור: האם שיושבת לצידו, לצורך כלל, מה רוצה?
יהודית: שהוא יאכל.
עו"ד צור: היא רוצה שהערב הזה ייגמר.
יהודית: כן. (צוחקת)
עו"ד צור: היא רוצה כשיאכל, יתקלח, אולי איזה גמד סיפורון, ויאללה, היא רוצה לסמן V על עוד יום. אבל אם לא יאכל, איך יגדל? אז היא אומרת לו, תגמור את האוכל, תקבל במבה. עכשיו, באותה שנייה, מה קורה?
יהודית: הוא רוצה במבה עכשיו.
עו"ד צור: במבה, במבה. (מחקה קול של ילד) נתנה לו רעיון. חשוב שנדע, אני שם את זה רגע במאמר מוסגר. אנשים במצבי דחק אומרים או מציעים את הדברים שאם זה היה הפוך, זה היה משפיע עליהם. זאת אומרת, שאני מציע לך כסף, שאני מציע… זה דברים שאם זה היה הפוך, אני הייתי מסכים. תכף ניתן לזה דוגמה. הציע לו במבה, עכשיו הוא: במבה, במבה, במבה, במבה, במבה. באיזשהו שלב, מה קורה? קח, במבה, חלאס. מי נכנס לחדר? היא צועקת, ומי נכנס לחדר?
יהודית: האבא בא ואומר, מה קרה?
עו"ד צור: לא. למה את צועקת על המלאך? שימי לב שברגע הזה, מה שקרה, אם היה סיכוי לכפיות הערב, ברמה הזוגית, כנראה שמרגע זה, אנחנו סכינים ומזלגות. חרבו דרבו. רק כי היא הציעה במבה. אנחנו לא מבינים שאנחנו מציעים, גם בסיטואציה הבאה אנחנו מציעים בימים אלו, אנחנו מציעים כל מיני הצעות, אנחנו לא מבינים למה אנחנו יוצאים בידינו על ראשינו. לא מציעים הצעות במצבי דחק. (מדגיש את המשפט) זה חוק, זאת אקסיומה בתהליכי משא ומתן. אבל אנחנו מציעים הצעות, למה? כי אנחנו רוצים לראות איזושהי התקדמות. אנחנו רוצים גם, אנחנו, לא נוח לנו.
יהודית: לא, אני גם רוצה להראות לך שאני רוצה שנמצא משהו ששנינו בסדר איתו.
עו"ד צור: יפה, אז את מציעה דברים שבאים מהראש של מי, מהחשיבה של מי?
יהודית: שלי.
עו"ד צור: יפה. אין לך מושג מה אני רוצה ואת מתחילה להציע הצעות.
יהודית: אבל לפעמים אני כן יודעת מה אתה רוצה, אני מכירה אותך, יש לנו מערכת יחסים, מה זה אני לא יודע מה אתה רוצה, אנחנו ביחד כבר 16 שנה, מה זה לא יודע מה הוא רוצה.
עו"ד צור: אנחנו חוזרים לאסאמפשנס, (assumptions) יפה. אני פוגש לפעמים עלמות ש… אני אומר לה, תשמעי, תמשיכי להציע לו הצעות, ניסע לחו"ל, כי את מחכה...Maybe he'll pop the question. ואני אומר לך, תמשיכי להציע, שם עוד לא היינו, הכל בסדר. את לא מבינה שהוא נטול שריר נישואין, נטול, לא הולך לקרות. ואת תמשיכי להציע, והתסכול רק ילך ויגבר כי גם כך האבא משלם. נכון? במקום, תתני לו שהוא יציע פעם משהו. למה הוא אף פעם לא מציע? שם עוד לא היינו… עכשיו, אחרי זה גם תבוא אליי ותגידי לי שכל הגברים אותו דבר, ושזה השנים הכי יפות שלך. אין לך להלין אלא על עצמך, כי רק את הצעת כל הזמן. עכשיו, יש גם משהו מאוד מתנשא בלהציע הצעות. כי כשאת מציעה לי הצעה, את בעצם אומרת לי, אני יודעת יותר טוב ממך מה אתה צריך. בטח בעידן שבו הפרט מאוד מועצם. לא רעיון טוב. לא מציעים הצעות במצבי דחק. (מדגיש) צריך לזכור שמשא ומתן אמור לאפשר לנו לשהות באי נוחות. כשאני עושה את זה בצורה מתודולוגית, זה כמו שאם יש לי פנצ'ר, ואני יודעת איך לתקן פנצ'ר, אז אני יכולה לשהות באי נוחות, אני יודעת מה הפעולות שצריך לעשות. אם קורה איזשהו משהו, ואני יודעת אופרטיבית איך לנהל את זה, הייתי שם, כבר אני מכירה את הסיטואציה. יש מתודה, אז אני יודעת. כשאני לא יודעת, אז באה פאניקה. פחות כיף, גם פחות כיף רגשית, וגם פחות כיף לשותף שלנו לאירוע. ולכן, קיבלנו תשובה שלילית שזה רוב הזמן. אני רוצה לומר שהיום, במציאות שלנו היום, רוב הפעמים אנחנו נבקש מאנשים משהו, נקבל תשובה שלילית, לא כי אנשים רעים, כן? אלא כי הם מוסחים, יש להם a lot on their plate… יש להם המון… ולכן התשובה לא. אז מה כן עושים? התחלנו בלבקש, או בכל מסר של כבוד לזולת, שברור לו שראינו אותו, נתנו לו לבחור. אנשים גם יודעים שלכל בחירה שלהם יש השלכות. אז הוא יודע, גם הילד שלך, אם אתה מבקשת, הוא יודע. אם אמא מבקשת, אתה מוכן בבקשה, כן? אם את מוסיפה לזה גם את השם הפרטי, בדרך כלל זה מאוד מאוד עוזר. זה הופך לזה יותר אישי. אם אתה מוכן בבקשה, אם זה בסדר, מתאים לך.
אמר לא. לא שאלנו למה. לא התחלנו להציע שום אתננים. יש משהו שניתן להגיד או לעשות, שיגרום לך לפתוח את האגרוף? המשא ומתן מתנהל אצלו בראש. את עצמי מזמן שכנעתי.
יהודית: כן.
עו"ד צור: הרעיון במשא ומתן, זה להבין איך הראש של זולתי עובד. כן, אמר לי לא, הבנתי לא, יש משהו, יש רעיון, יש משהו שבכל זאת ניתן לעשות? וגם לפני 30 שנה, 40 שנה, לימדו משא ומתן, כל מיני טכניקות, לא רוצה להגיד מניפולציות, איך לשכנע, איך אני גורם לך להבין, שחייך אינם חיים בלי הספר הזו, עד כדי כך שתגיד, אתה יודע מה? תביא שניים. שכנוע, השפעה. כל מיני טכניקות, to convince or to persuade, לשכנע להתחתן איתי, לשכנע לקנות את הרכב, לשכנע שלא נצא היום, כל מיני, זה ההגדרה של משא ומתן. מלפני 18 שנה, כבר הגדירו, אם פעם תהליך המכירה היה, שכנוע או השפעה היום נקרא, תהליך לאיתור צרכים - מה מתאים לך? איך היית רוצה? איך אתה מדמיינת את הבית שלך?
דוגמה פשוטה, שזה ברור, לפני 20-25 שנה היינו נכנסים לתא מדידה. יוצאים עם חולצה, מכנס, ג'קט, היית יוצאת מהתא מדידה, מה היה קורה בחנות?
יהודית: יואו, איך יפה לה...
עו"ד צור: יושב עלייך, יפה? (יהודית עושה קולות של הסכמה) מסבירה לי, תפרו את זה בשבילך. היא…
יהודית: כן.
עו"ד צור: נכון? כדי להדביק. היום את יוצאת מתא מדידה, מה אומרים לך?
יהודית: איך את? אוהבת את זה?
עו"ד צור: יפה. איך יושב עלייך? מרגיש לך? מה את חושבת? מתאים? גם שם למדו שהיחידי שיודע מה מתאים לו, זה חינוך ללקוחה על פי דרכה, חינוך לנער על פי דרכו. לפני עשר שנים באו למסעדה, קיבלנו תפריט, היום: מה בא לנו הערב? איך את עם קצח? יש רגישות למשהו? גם השף או השפית מספר אחת בעולם יודעים שהיחידי, שיודע מה טעים לו, זה אותו לקוח. אנחנו בעידן שבו הפרט מאוד מועצם. ולכן היום ההגדרה של משא ומתן נקראת: The art of asking questions. אז האומנות, האומנות בשאלת שאלות, זה א', לא לייצר אנטגוניזם, לקבל מענה ולראות שהמענה הוא אותנטי. שלושת דברים האלה, אף אחד מהם לא מובן מאליו, ולכן זאת אומנות. איך אני שואל שאלה באופן, שהבן אדם לא הצלחתי ליצור איזו תחושה שלילית, רגש שלילי. הוא ענה לי, אבל לא ענה לי כדי לפטור אותי "כן, כן, הכל בסדר", אלא תשובה שהיא תשובה אותנטית. ולכן - יש משהו שניתן? יש לך איזשהו רעיון? וזה הנקודה המרכזית של להבין היום, שמשא ומתן מתנהל אצלו בראש, גם אם זה ילד בן חמש. אבל שאני מגיע כאגרוף קפוץ, כן, או שאני מגיע במקום של, שפחות סבבה לי, כן, השאלה, יש משהו שניתן? יש לך איזשהו רעיון? משהו שבכל זאת יאפשר? כן? זו שאלה שמעצימה את הנשאל.
דרך אגב, אני רוצה לומר לך כבר עכשיו, שהמתודה הזאת יעילה גם בפלטפורמה של הוואטסאפים והאימיילים זאת אומרת, זה לא רק שהאינטראקציה היא בלתי אמצעית.
יהודית: כן. זו הערה חשובה.
עו"ד צור: זה הקונספט, הוא עובד. עכשיו, לא לשלוח למישהו סימן שאלה, זה…
יהודית: זה מטריף.
עו"ד צור: זה בדיוק מטריף, זה בדיוק הלמה, לא לשאול למה. כמה זה מקומם אותנו, שמישהו לשלוח לנו, בעיקר שורה של סימני שאלה עם סימן קריאה בסוף. כן? אלה אלמנטים שממש מקוממים אותנו, אני לא רוצה לענות לו עכשיו.
יהודית: כן.
עו"ד צור: אבל תנוח דעתך, ברוב המקרים שאני שואל מישהו, יש משהו שניתן להגיד או לעשות, יש לך איזשהו רעיון? התשובה היא, לא, אמרתי לך לא, נו.
יהודית: כן.
עו"ד צור: נכון? כאילו, אמרתי לך לא.
יהודית: כן.
עו"ד צור: כאילו, מה, מה עושים כשקיבלנו לא שני? עכשיו, להזכיר איך יודעת, אנחנו מתעסקים, ב-maintaining in the zone of discomfort, בשהיה באי נוחות. זה לא כיף לקבל תשובה שלילית. אבל זאת המציאות, אנחנו מקבלים המון פעמים תשובות שליליות.כשאנחנו מקבלים תשובה שלילית, שנייה, את אומרת לילד, אתה מוכן להיכנס להתקלח? נו, אמא, די. יש משהו שאמא יכולה להגיד, נכון? יש לך איזשהו רעיון ש… ? "נו, אמא, את חופרת." (בקול של ילד) המתודה באה ואומרת, שאדם מקבל לא שני, אז אם אני מבינה נכון, התשובה שלך היא לא. כשאדם אומר לנו לא, פעם שנייה, אז אם אני מבינה, התשובה היא לא?
יהודית: מראה.
עו"ד צור: מראה. אם הוא לא היה צריך אותנו, מה הוא היה עושה?
יהודית: אומר לא.
עו"ד צור: אומר לא, והוא הולך, מזדכה על עצמו, Don't call us, Nicolas (שוב, התחכמות על הביטוי don't call us, we'll call you), ביי ביי. נכון? לא, לא צריך. אבל אם מישהו נשאר ואומר לי לא, יש משהו. עכשיו אני לא יודע מה זה כי I do not assume, אבל עובדתית הוא ממשיך, הוא נמצא פה, הוא לא קם והלך. כן? והוא ממשיך להגיד לי לא. מה קורה לבן אדם שאמר לא פעם שנייה? ואני רוצה להגיד לך שבהרבה מאוד מקרים, במציאות שלנו בעיקר היום, אנשים בוחנים אותנו, לראות כמה אנחנו עקבים, כמה אנחנו באמת בעניין. כן? ולכן, את אומרת לו, ה"לא" הזה, לאן הוא לוקח אותנו? אז זה… "תשמעי… בתכלס, מה זה אף פעם? בחודשיים הקרובים אין סיכוי". אז הבנו את עובי ה"לא". "וכל הסעיף הזה בהסכם אני לא חותם". - אז הבנו שה"לא" הזה קשור לסעיף, בוא נטפל בסעיף בהסכם. ה"לא" זה קשור למשהו. ואם הוא אומר לך אבל איתך לא, מה אנחנו עושים אז?
יהודית: מישהו אחר?
עו"ד צור: יפה. עכשיו, זו שוב שאלה של אגו. כי לפעמים אנחנו נורא נעלבים, we do not do business with Israelis. כשמישהו אומר לי, אני רוצה את זה ואת זה ואת זה, ואני מביא את זה, הוא יקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, כי הוא התחיל עכשיו לחלל, ואני התחלתי לרקוד. אם יש קונספט מאוד מאוד חשוב להבנה, זה שמי ששולט בתהליך, שולט בתוצאה. מי שמנהל את התהליך, מנהל או ישפיע על התוצאה. אם מישהו צועק עלייך, ואת צועקת עליו וחזרה, הוא יקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, כי הוא הכתיב את התהליך. אם הוא רוצה, הוא אומר לך, תביא את שלומי, ואת אומרת, אני אביא את שלומי, אז תגידי גם לשלומית שתבוא, וגם למנחם, שיקפצו על רגל אחת. ולכן, אם יש דבר שהוא חשוב מאוד, במשא ומתן להבין, זה זה שהבנתי אותך, הוא לא אומר שהסכמתי איתך.
הרי אמרנו שהמשא ומתן מתנהל אצלו בראש, סבבה, אבל זה שאני מבין איך הראש לא עובד, זה לא אומר שאני מסכים עם איך שהראש שלו עובד. השאלה היא, כמה האגו שלנו מסוגל לשאת את הלא.
יהודית: קשה.
עו"ד צור: לא. את הלא הראשון, את הלא השני. בואי נדבר רגע על הלא השלישי, ועל הלא הרביעי.
יהודית: אני לא להציק, אני לא רוצה להיות קרציה, אני לא רוצה להיות פתטית.
עו"ד צור: ניקח דוגמה מאוד פשוטה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: נכנסת לבוטיק, ראית חולצה מגניבה. באמת יפה מאוד. רק מה, יקר. ניגשים אל ה… מישהו שעומד, או עומדת ליד הקופה, אהלן, אהלן, תראי, חולצה מגניבה, אבל יש מצב לכיווץ, אבל לא בבד? כאילו משהו? אני נורא מצטער, אני רק מוכר כאן, או אני רק מוכרת כאן, גם ככה המחירים, בברקוד, במחשב. עכשיו את לוקחת את החולצה, ומודדת אותה. באים לאותו בן אדם: תשמע, חולצה סוף. אבל תראי, אם אני אשלם עליה את הסכום הזה וזה, היא תהפוך להיות חולצת בכי, כל פעם שאני אוהב אותה בארון, אני אבכה, והדבר הכי נורא שיכול לקרות לי היום, אחרי הצהרים, זה שאני אצא מהחנות זאת, בלי החולצה. סאבטקסט - האלטרנטיבה קיימת. מה אתה אומר? מה אתה מציע? אז אני יכול להגיד לך שבכל הרשתות, הכלל אומר, If the client is persistent on a positive note, אם הלקוח הוא עקבי בצורה חיובית, לא, "על מה הסכום כזה? מה זה, אתה אומר, לא מתביישים, מי?"
יהודית: כן.
עו"ד צור: אלא בצורה חיובית, אחרי הלא השלישי או הרביעי - הנחת עובד.
יהודית: לא נראה לי שהייתי שורדת, כאילו, חמש פעמים לבקש.
עו"ד צור: הנקודה הזאת צריכה להבין, אנחנו צריכים להבין, גם במערכות יחסים, זה לא לא, זה עוד לא.
יהודית: במה שונה, הבקשה השלישית והרביעית שלי אלייך מהשנייה?
עו"ד צור: לא הבקשה. זה שאני קיבלתי את הלא.
יהודית: כן. קיבלתי לא, שיקפתי. הפעם השלישית והרביעית, שאני מבקשת, הן שונות באיזושהי מהות?
עו"ד צור: ברמה המהותית, זה שאני עדיין מסוגל, להחזיק את זה.
יהודית: כן. אבל לא עושה משהו אחר.
עו"ד צור: אנחנו בדרך כלל משקפים. אני יכול להגיד, תשמע, דיברתי כבר שלוש פעמים, נדחיתי, את בבקשה, נדחיתי כבר שלוש פעמים, ואני משקף את העובדה, שאנחנו פה, יש פה כבר איזשהו ריטואל. ואני יכול להגיד, מה אני אמור להבין מזה? ונניח שאלתי אותו, יש משהו שניתן? והוא אומר לי, כן, יש משהו.
יהודית: כן.
עו"ד צור: קח את השמש, שים אותה על הירח, תעטוף את זה בעננים, את כוכב הצפון, תתקע בדרום, תפזר על זה מרשמלו, ותגיש את זה על מגע של כסף, בעוד שעה וחצי מעכשיו. כיף?
מה קורה, שקיבלנו תשובה, אבל היא הזויה, כשאנחנו קיבלנו תשובה, שמבחינתנו, מבחינתנו היא קומפליט נו נו. אז הרבה פעמים בישראל, התשובה היא כאילו, רק איזה צבע אתה רוצה את המרשמלו? אתה רוצה את הגדולים הכחולים? אנחנו עוברים לציניות. כאילו, למה רק 80% הנחה? בוא, אני אשלם לך.
יהודית: כן.
עו"ד צור: כדאי שנזכור, יהודית, שציניות היא הרמה הגבוהה ביותר, של אלימות ורבלית. ציניות היא הרמה הגבוהה ביותר של אלימות ורבלית. עכשיו, אנחנו סביבה, בעיקר בישראל, אנחנו מאוד אלימים. כשמישהו נותן לי הצעה, שבאוזני נשמעת הזויה, לעבור לציניות לא רעיון טוב, מה שעושים זה, משקפים לו במילה במילה, גם בטקסט, מה הוא הציע כרגע. "כן, אז, מה לדעתך הסיכוי, שניתן לקחת את השמש, לשים אותה על הירח, לעטוף את זה בעננים, את כוכב הצפון, את כוכב הדרום, לפזר על זה מרשמלו, להרגיש לך את זה, על מגש של כסף בעוד שעה וחצי?" ולפעמים נהיה המומים, המומים, מאיזה רעיונות אנשים מגיעים, כי בעצם המשא ומתן, משהו שנשמע אצלנו, הזוי לחלוטין, אצלו הוא אפשרי.
אבל מה קורה, שעבדנו לפי כל המתודה, ושאלנו מה לדעתך ניתן, אם יש לך איזשהו רעיון, משהו שבכל זאת, והוא עובר לדיבור נגוע? "מה, אכפת לי מה הסיכוי, ומה הסיכוי, זה בעיה שלך, לך תמות". עובר לדיבור נגוע, מדבר לא יפה.
יהודית: כן.
עו"ד צור: מה אנחנו עושים, כשמישהו מדבר אלינו, בצורה לא יפה, שולח הודעות, לא לעניין.
יהודית: או תוקפים חזרה, או מפוצצים את העסקה.
עו"ד צור: נכון, לפני, אם הייתי, מדבר איתך לפני 20 שנה, הייתי אומר לך, אם מישהו רוצה נגחות, יאללה, בוא נגחות. אבל מי לפני 10 שנים, אפשר לומר 5 שנים, יש לנו את האזיק האלקטרוני - אני מדבר אל מישהו לא יפה, כן, כי הוא דיבר אליי לא יפה, והוא מקליט, מקליט ומצלם. ובעוד 15 שנה, כשאני אהיה מועמד לאישזהו תפקיד, של איזה קיקי בר קיקי, כן, ועדת האיתור, תיעזר באחד קוראים אותו, דוקטור גוגל, ויגידו, תראה, מיכאל הזה, דווקא נחמד, אבל נשמע כמו איזה ארס כאן. נקסט! עובי הבדיקה יהיה כעובי המסך. צריך להבין, שלכולנו, יש דבר אחד בעולם הזה, וזה המוניטין שלנו. כשאתה מרים קול, מקלל, עונה ב"טוב, לא חשוב", בצורה כוחנית, אגרסיבית, דרך אגב - הוא זכה בזה ביושר, דיבר אלינו לא יפה, כשאתה עושה בזה, אתה קודם כל פוגע - בעצמך. כל עולם המשא ומתן, לא עוסק באירוע הנוכחי, אלא תמיד באירוע הבא. It's all about the day after - זה אף פעם לא האירוע הנוכחי. ולכן, שאם מישהו מדבר אליי לא יפה, מה שאנחנו עושים, אז אנחנו אומרים לו, תשמע אני לא יודעת איך אתה, אבל בחוויה שלי, אנחנו לא מי יודע מה מתקדמים, ואנחנו עוברים לשינוי אחד או יותר, מארבעת מרכיבי ה"פתאום" - פתא"ום, ראשי תיבות של פורום, תזמון, אווירה ומקום.
יכול להיות שהפורום, לא מתאים, אווירה שהיא הפכה להיות… תזמון, בוקר, צהריים, ערב, לפני החג, אחרי החג, אווירה שהיא אווירע, או המקום - יש הבדל בין הסלון לבין המטבח בין צל"ש לטר"ש. ולהבין שזה לא האירוע הנוכחי, בכל הפקולטות למנהל עסקים, ילמדו אותך, שזה לא האירוע הזה, זה האירוע הבא. בחברת התעופה, כשאת טסה, ברגע שנותקו הגלגלים מהקרקע, יכלו לכבות את מיזוג האוויר, לסגור את תאי השירותים ולהרעיב אותנו למוות - קהל שבוי. במקום זה מוסיפים עוד שני אינצ'ים ברגליים, 138 סרטים בטרנסאטלנטיק, ותשעה תפריטים באקונומי. all of this because we appreciate you have a choice, and we hope to see you again on one of our flights. הטיסה הזאת היא כבר פאסה, אותנו מעניינת הטיסה הבאה.
יהודית: רגע, אז רגע, נסכם את הכל. אמרנו, מתחילים מבקשה, באופן הכי פשוט שיש. מקבלת כן, סבבה, נגמר הסיפור. מקבלת לא, אני שואלת האם יש משהו, שאני אוכל לעשות, או משהו שיגרום לך, לרצות לעשות את זה בעצם, באיזה תנאים זה כן יתאפשר. אתה אומר לי שוב לא. פה השאלה, אתה אומר, האם האגו שלי יכול לשאת את זה? וכאן בעצם יש עוד מהלך.
עו"ד צור: אז אם אני מבין נכון, התשובה שלך היא…?
יהודית: כן. משקפת לך, אם אני מבינה נכון, התשובה שלך היא לא. יכול להיות שאנחנו ממשיכים עם לא.
עו"ד צור: ואז מתקשרת את הקושי.
יהודית: בכל פעם משקפת לך. מתקשרת את הקושי, ומשקפת לך עוד פעם, עד שבאיזשהו שלב, או שאנחנו מגיעים לאיזשהו הסכם.
עו"ד צור: או שאת מבינה, המצב, שהפתאום לא מתאים, "פורום", כי זה לא לא, אלא עוד לא, לא עכשיו, לא כאן. Not in front of the children. זה לא מתאים כרגע. לשנות אחד או יותר מהארבעה האלה - קיבלנו ריסטארט. ריסטארט. אנחנו לא מוותרים על האירוע. בואי נעשה רגע סימולציה ברשותך, שאת...
יהודית: אוקי. יאללה.
עו"ד צור: שאני רוצה לבקש העלאת שכר, אם זה בסדר.
יהודית: מצוין.
עו"ד צור: אז אני שלחתי לך מייל, ביקשתי אם אפשר להיפגש. שאלת אותי באיזה נושא, נכון? מה הנושא, אמרתי לך. הייתי רוצה להתייעץ איתך, אני זקוק לעצה. אנשים מאוד אוהבים שמתייעצים איתם.
יהודית: אוקיי.
עו"ד צור: מה אמרת לי?
יהודית: בסדר. בוא בשעה חמש.
עו"ד צור: בשעה חמש. זה בסדר אם נעשה את זה בארבע וחצי? זה יכול להסתדר לך? את תוכלי?
יהודית: כן, בסדר.
עו"ד צור: אוקיי. הנה התחלתי להשפיע על התהליך. כי ביקשתי ארבע וחצי, יכולתי בחמש, אבל דווקא רציתי לצאת הביתה וזה, ארבע וחצי.
יהודית: אוקיי.
עו"ד צור: נכנסתי אלייך למשרד. היי, זה מתאים עכשיו?
יהודית: כן.
עו"ד צור: אוקיי. יהודית, אם זה בסדר, רציתי לבקש שנשוחח קצת על השכר שלי.
יהודית: אה, אוקיי. אני כבר אומרת שלא בטוח שיהיה לי מה לעשות, אבל בוא נשמע.
עו"ד צור: תודה שאת מסכימה שנשוחח. אני ראיתי ששש שנים לא היה עדכון של השכר, מאז בעצם שהתחלתי לעבוד, ורציתי לבקש, אם אפשר, שזה יקבל איזושהי התייחסות, לעדכן את השכר למשהו שהוא יותר בהלימה גם לשינויים שחלו גם במשק, גם בחברה.
יהודית: כן. כן, תראה, זה לא ממש מדויק שש שנים לא היה עדכון. אתה כן קיבלת אוטו יותר טוב, אתה כן קיבלת יותר ימי חופשה, זה לא שהמצב הוא אותו דבר שש שנים. ולפי מה שאני מכירה שנהוג, זה מה שנהוג לתת, וזה גם מה שאנחנו יכולים לשלם. אני לא בטוחה שאני יכולה לעזור לך, אני אבדוק, אבל אתה צריך להבין שזה לא משהו אישי.
עו"ד צור: קודם כל, זה משמח אותי לשמוע. כשאת אומרת שאת צריכה לבדוק, למה הכוונה שאת צריכה לבדוק? שאני רק אבין למה את מתכוונת.
יהודית: אני גם צריכה לבדוק עם ועדות השכר, ואנשים שאחראים על התקציבים.
עו"ד צור: את אומרת לי בעצם שהתשובה היא לא? זה מה שאת אומרת לי?
יהודית: אני אומרת שצריך לבדוק, שזה לא רק בידיים שלי, ושאני אחזור אליך ברגע שאני אוכל.
עו"ד צור: אוקיי, אז מתי יהיה נכון מבחינתך, כדי שאני לא אעיק, לדגום, מתי לפנות אלי איכשהו בעניין, כדי רק לוודא שזה איכשהו…?
יהודית: בוא נדבר עוד שבועיים.
עו"ד צור: קודם כל, ממש תודה על הנכונות לבדוק. אז בעוד שבועיים? אני אפנה, ונראה איפה אנחנו נמצאים?
יהודית: כן.
עו"ד צור: המון המון תודה. אז הנה אירוע, שהוא אירוע, כן. סוג של פרווה
יהודית: כן.
עו"ד צור: הוא לא היה מי יודע מה. אני דרך אגב, המטרה שלי הייתה לא, שאני אקבל עכשיו בסוף השיחה העלאת שכר, אלא לזרוע את הזרע.
יהודית: בסדר, אז נגיד שחזרתי אליך אחרי שבועיים, ואמרתי לך, טוב, תקשיב, בדקתי, ולצערי אין אפשרות להעלות את השכר.
עו"ד צור: כשאת אומרת שאין אפשרות להעלות את השכר, רק תסביר לי מה הכוונה.
יהודית: שהשכר שיש לך, זה השכר שיישאר, לפחות לשנתיים הקרובות.
עו"ד צור: ראית את ההבדל בתשובה, ורק עם זה שחזרתי, ששאלתי, the art of asking questions, כן?
יהודית: כן.
עו"ד צור: אז תחמת את זה בשנתיים. זאת אומרת שבשנתיים הקרובות, לפי מה שאת בודקת, או מה שבדקת, אין סיכוי לעדכן שכר.
יהודית: לא שידוע לי כרגע.
עו"ד צור: אוקיי. את חושבת שיש משהו שניתן איזשהו, ניתן להגיד, לעשות, מההבנה, מה הבדיקה שעשית, שיוכל לשנות את ה...
יהודית: לא יודעת, לא. מה שאני עשיתי, בדקתי, ואני לא רואה עוד משהו.
עו"ד צור: אז אני מבין שהתשובה היא בעצם לא.
יהודית: כרגע כן.
עו"ד צור: ואת אומרת לי, האופק היחידי שאני יכול לחשוב, הוא שנתיים. הוא שנתיים.
יהודית: לפחות. אני לא יודעת.
עו"ד צור: הוא לפחות.
יהודית: כן. שוב, אתה צריך להבין שאנחנו בתוך מציאות משתנה כרגע, ואני לא יכולה לדעת מה יהיה עוד שנתיים.
עו"ד צור: אני אגיד לך איך אני מבין, ומה אני מבין. ואני מבין שאם התשובה היא, לפחות שנתיים לא, אז מה אני בעצם אמור להבין מהתשובה הזאת? זה בעצם מראים לי את הדלת?
יהודית: לא, אנחנו לא רוצים שתעזוב. אנחנו מאוד מרוצים מהעבודה שלך.
עו"ד צור: איפה זה מקבל ביטוי? מבחינתי, לא לזה… לא לתשובה הזאת אני ציפיתי, או קיוויתי. לא ציפיתי לאיזשהו עדכון.
יהודית: אני מבינה אותך. אין לי מה לעשות, זה לא הכסף של אבא שלי.
עו"ד צור: אה…לא בטוח שהבנתי. אני לרגע לא חושב שזה הכסף של אבא שלך, אני חושב שאת מנהלת שלי, ואת אמורה לייצג אותי בתוך מערכת, שלפחות לפי המידע שעומד לרשותי, מנהלים אחרים דאגו לעובדים שלהם, ויש לנו גם עובד מתוך הצוות שלנו, שקיבל להבנתי, שוב. כך אני יודע, אני לא...
יהודית: אז מה אתה אומר? שאני כאילו בכוונה לא נותנת לך?
עו"ד צור: לא, לא חס… אם זה מה שהייתי חושב, אז כנראה שלא היינו מנהלים את השיחה הזאת. אני, בשיחה הזאת, מבחינתי, המטרה שהייתה לייצר איזשהו wake-up call, לך, כמנהלת שלי.
יהודית: כן.
עו"ד צור: בתור שיש לה עובד שעונה שהוא עובד טוב שכבר שש שנים, שאם היא רוצה לשמר אותו, אז כדאי שהחברה, גם אם מצבה, פחות נוח, תתאמץ.
יהודית: אז מה, זה הכל הכסף? כלומר, אם אתה לא תקבל העלאה, אתה תעזוב? מה עם המשמעות של מה שאתה עושה? האחריות שאנחנו סומכים עליך? הצוות שבונה עליך?
עו"ד צור: תראי, ראשית, כל מה שאמרת עכשיו, מבחינתי כשלעצמו מצדיק העלאת שכר. האחריות, הצוות שבונה עליי.
יהודית: בסדר, אני מבינה, אני, שוב, אם זה היה הכסף שלי, בשמחה הייתי נותנת לך. אני בדקתי, זה מה שאפשר לעשות, וזה קצת מבאס אותי לשמוע, שזה הדבר שגורם לך ללכת או להישאר. (מיכאל ממלמל ברקע קולות של אי שביעות רצון)
עו"ד צור: אוקיי. אני ממש מבקש שתחשבי על הדברים, מפני שאני לא אוכל לחיות עם תשובה שהיא, איזשהו, לא מקבל, איזשהו ביטוי של עדכון, איזשהו עדכון שכר. אני לא אוכל לחיות עם הדבר הזה. בטח לא לאורך זמן. אני רוצה להמשיך להיות, לבוא לעבודה בכיף.
יהודית: בסדר, בוא, בוא נתכתב על זה מחר.
עו"ד צור: נתכתב וניפגש.
יהודית: וניפ…. אני פשוט צריכה ללכת.
עו"ד צור: יאללה, ביי.
יהודית: טוב, ביי. אוקיי, לא עשיתי לך חיים קלים, אבל...
עו"ד צור: לא, אבל העובדה היא שיכולתי להחזיק את האירוע.
יהודית: כן.
עו"ד צור: ואני יכולתי לתקשר את הקושי, ולא הרגשתי כעלה נידף. לצערי, זה קצת עבר למקום של ההורדות ידיים. כן? זה קצת עבר.
יהודית: שזה מה שקורה הרבה פעמים.
עו"ד צור: אני בעיקר, מה שלי חשוב זה היכולת להחזיק. To maintain. נשארתי, נותרתי באי נוחות. גם בשלב שבו אמרתי, אז מחר? אז אוקיי, מחר, מתי? לא, לא, לא, לא נתכתב, ניפגש. ואת תחשבי ואני אחשוב.
יהודית: זה היה מרשים.
עו"ד צור: ויש פה אלמנט של הדדיות באירוע הזה. ואני לא, זה שאני העובד, זה מבחינתי, גובה העיניים לא… גם את תלויה בי כמו שאני תלוי בך.
יהודית: כן, אז אנחנו נסכם, ונדבר על החשיבות שבעצם משא ומתן, נמצא בכל מקום בחיים שלנו, בילדים, בזוג, בעבודה, שכר, וששווה להתאמן בזה וללמוד את זה, כדי להשתפר.
אני חושבת שנתנו עכשיו סיכום של מהם העקרונות. אני חושבת שהדבר שאני הכי לוקחת מפה, זה גם את המקום של הלא לוותר בעצם, את המקום של כזה, אם זה לא עכשיו, אז עוד מעט, אז זה אחר כך, אז זה בדרך אחרת, אז זה במקום אחר, ולהעיז לשהות בתוך זה. אני חושבת שאני הרבה פעם עם כזה, לא מסתדר, אני פשוט אחתוך מה שנקרא, ואולי כן לבחון את המקום של להישאר בזה עוד, ולשים את עצמי שם, שזה אולי החלק הכי קשה. טוב, תודה רבה, רבה, רבה.
עו"ד צור: תודה לך על ההזדמנות. אני מקווה שהועלנו ולו במעט. אני מאוד מאמין בגישה שאם אתה עובד מתודולוגית, יש סיכוי שבסופו של דבר הוולביאינג שלנו, ובאמת, אדם קרוב אצל עצמו. עם כל הכבוד למתודה, בסוף משא ומתן אותנו, זה משהו מאוד אישי-אישיותי.
יהודית: כן.
עו"ד צור: תיקחו את זה, ותעשו את האימפרוביזציה, במילה אימפרוב, על הדבר הזה, ו-make it your own.
יהודית: לגמרי.
עו"ד צור: בסוף זה יעבוד.
יהודית: לגמרי. מעולה.
אז תודה רבה לעורך דין מיכאל צור, שהגעת לעוד פרק "ב"חושבים טוב". תודה רבה לכם, המאזינים והמאזינות, הצופים והצופות. היה לנו פה את זה גם בוידאו.
מקווה שהפרק הזה נגע בכם, והיה לכם משמעותי, ושיש לפחות שיחה אחת, הנה, אתגר לקחת מהפרק הזה, שאפשר לחשוב עליה במונחים האלה, ולראות איך אתם הולכים להמשיך איתה.
מוזמנים לעקוב בפייסבוק, באינסטגרם, ברשתות החברתיות, בקבוצות הוואטסאפ השקטות, לקבל אירועים על פרקים, לקבל עדכונים על פרקים ואירועים, וכל מה שקורה.
ההזדמנויות הקרובות להיפגש, זה ב-13 בפברואר, הרצאה אונליין על קבלת החלטות, בשנת 2024, קבלת החלטות, איך לקבל החלטות, בצורה שהיא יותר מהירה, הגיונית, וגם החלטות שנהיה יותר מאושרים, ומרוצים איתן.
אז תודה רבה, אני הייתי איתכם, יהודית כץ, שיהיה לכם שבוע מעולה. יאללה ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Komentáře