top of page

חושבים טוב - 155 לילי בן עמי: על תמרורי אזהרה בזוגית- כך נציל חיים


תקציר: אם תקשיבו לפרק הזה, יש סיכוי שתצילו חיים. כן, נציל חיים. מה אם היית יודעת שחברה או חבר שלך נמצאים במערכת יחסים אלימה? יש סיכוי שיש לך חברה כזאת, ואת אפילו לא מעלה את זה על דעתך. ומסתבר שאולי אפילו היא - לא מעלה על דעתה. על פי הערכות הרווחה 400 אלף (!) נשים בישראל חיות תחת אלימות, מתוכן רק 10,000 בטיפול של הרווחה. אבל כשבוחנים את התופעה המזעזעת של רצח נשים, מגלים שברוב המקרים, לא הייתה שום אלימות פיזית לפני, אז איך זה, איך זה הגיוני שבלילה אחד מתרחש רצח? יש סימנים מקדימים לזוגיות מסוכנת. יש. אבל הם לא אלו שהיינו רגילים לחפש. אם הייתם רואים פנס בעין, הייתם מתערבים. אבל קנאה מוגזמת של בן הזוג? או זה שבכל רגע נתון היא מעדכנת את בעלה איפה היא נמצאת? שאסור לה לתקשר עם גברים אחרים? וגם זה שפתאום החברה שלך התרחקה ממך מאז שנכנסה לזוגיות? כל אלו הן נורות אדומות. מיכל סלה נרצחה על ידי האיש שלה. היא הייתה עובדת סוציאלית, ממשפחה חזקה ומשכילה, מוקפת חברות טובות. עם בן זוג שנתפס על ידי כולם כנשמה טהורה ועוזרת. הוא רצח אותה כשרצתה להיפרד ממנו, מול התינוקת שלהם, שהייתה רק בת שמונה חודשים. פגשתי את לילי בן עמי, אחותה הגדולה של מיכל סלה ז״ל. לילי הקימה את פורום מיכל סלה במטרה להגיע לאפס נרצחות בשנה. דיברנו על תמרורי אזהרה, על מיתוסים מוטעים על אלימות במשפחה, על טעויות שיכולות להיות גורליות, ועל איך כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לתת יד. יחד, נציל חיים ונשנה את הסטטיסטיקה לאפס. כן, אפס נרצחות בשנה. כי זאת יכולה להיות אחותך. אמא שלך. חברה שלך מהתיכון. את, וכן, גם אתה. בבקשה תקשיבו לפרק הזה.

 

[מוזיקת פתיחה]


יהודית: שלום לכולם וברוכים הבאים לחושבים טוב.

כאן איתכם, יהודית כץ, בפודקאסט על איך אנחנו חיים ואיך אפשר לחיות טוב יותר. כל פעם אנחנו ניגשים לסוגיה אחרת על החיים שלנו, כמו החלטות, הרגלים, דרך עולמות הפסיכולוגיה, מדעי המוח, אימון ותחומים שכנים, הכל במטרה לחשוב איך אנחנו חיים.

הפעם הפרק מצולם גם בווידאו, אז אם בא לכם תיכנסו ליוטיוב ותוכלו לראות גם את הגרסה ה… של הוויזואלית, וכמובן מוזמנים להקשיב גם בפודקאסט.

היום אנחנו צוללים וצוללות לתוך נושא שהוא נושא לא פשוט, לא יהיה לכם קל לשמוע את הפרק הזה, אבל חשוב שתישארו פה בכל זאת, כי אם תישארו פה, יש סיכוי שאולי תצילו חיים בזכות הפרק הזה. אנחנו ניכנס היום לתוך מקומות שקורים בחדרי חדרים, בתוך בתים, ונדבר על אלימות במשפחה, על מגיפה שהיא מגיפה שקטה, שנדיר לשמוע עליה, אנחנו שומעים עליה רק כשקורה, חס וחלילה, דבר קיצוני, כמו רצח. אבל יש לנו את האפשרות, אם נכיר את הסימנים, ויש סימנים, למנוע את זה, לעזור, להושיט יד, וכמובן גם לזהות על עצמנו, את המקומות שאולי עד עכשיו הדברים לא התחברו, ויכול להיות שאחרי הפרק הזה כן.

אז תקחו נשימה, אנחנו היום בפרק מאוד מאוד משמעותי, בבקשה תשמעו אותו, גם אם נראה לכם שזה לא רלוונטי אליכם ישירות, ואני רוצה להציג את לילי בן עמי.

לילי בן עמי, את מייסדת ומנכ"לית עמותת פורום מיכל סלה, וגם אחותה הגדולה של מיכל סלה ז"ל, שנרצחה לפני…


לילי: ב-2019 באוקטובר.


יהודית: 2019 באוקטובר.

ואני רוצה להתחיל מלהקריא לך קטע שכתבתי, אני אשתף אותך שאת יודעת את זה, אבל המאזינים לא יודעים את זה, שאני הכרתי גם את מיכל, בעצם אני גדלתי בבית זית, ואת ומיכל גם גדלתם בבית זית, אז אנחנו כבר מכירות המון המון שנים. וכשמיכל נרצחה, אני פשוט נכנסתי ל… באמת לדיכאון ארוך, כתוצאה מהדבר הזה, ו… ולא הייתי כל כך מובנת לעצמי בהתחלה, כי מיכל לא הייתה החברה הכי טובה שלי, היא שנתיים מעליי, וכזה, את יודעת, הכרנו, במושב, כל החיים, אבל זה לא שזאת החברה הכי טובה שלי. ומשהו שם פשוט שבר את האופן שבו אני מסתכלת על העולם, את האופן שבו אני מסתובבת, את מה שחשבתי על אנשים, ולקח לי הרבה זמן לצאת מזה, וכתבתי קטע, ואני רוצה להקריא לך אותו… מזמן כתבתי אותו, אבל הוא עדיין, אני חושבת שהוא מאוד רלוונטי.

[מקריאה:] מיכל סלה, אני לא יודעת איך להסביר, אבל משהו בתוכי פשוט קרס כשהיא נרצחה, התנפץ כל כך חזק, שאפילו לא הצלחתי לכתוב על זה מילה. וזה מדהים כמה מהר המוח לומד לעשות איזה פעולה, להיכנס לדפדפן, להקליד מיכל סלה, ולחפש חדשות כל שעה, לפעמים כל חצי שעה, ואיך המוח לומד לשחרר כמה דמעות, בכל נסיעה ברמת מוצא, ואיך הוא מחבר אחר כך כל אמא צעירה, שהולכת עם עגלה ברחובות… ברחובות ירוקים, לזה שהיא כבר לא, או שהיא יכולה כבר לא להיות.

זה לא שהיא הייתה החברה הכי טובה שלי, היא אפילו לא הייתה חברה רחוקה, אבל גדלנו יחד באותו המושב, וזה יצר בינינו איזה קשר בלתי נראה, קנינו ארטיקים באותה המכולת, ישבנו על אותו הדשא, ובילינו באותה תנועת נוער. ראיתי את הפנים היפות שלה להרבה מאוד רגעים בחיים, והן באמת היו מאוד מיטיבות, העיניים האלה שלה. החיוך שלה באמת היה אוהב, זה לא סתם קלישאה שאומרים על מי שכבר לא.

עלה לי זיכרון של שיחה, סתם שיחה, שקיימנו על הדשא בבית זית, היינו בנות 14 או 16 אולי, חיכינו לאוטובוסים שיקחו אותנו לקייצת, כל הילדים של המושב נסעו ללונה פארק, והייתה איזו התרגשות באוויר, נשנשנו משהו, אולי במבה, היא סיפרה לי על האחים שלה, וצחקנו ביחד על זה שהם מלא אחים ואחיות.

היא אמרה קצת על כל אחד, בני כמה הם ואיפה הם לומדים, וכמה בנים וכמה בנות, ולא ידעתי שיבוא יום אחד, ואני אחפש כל אחד מהאחים והאחיות שלה ברשת, כדי לשמוע עוד משהו קטן עליה.

למה זה קרה?

איפה התינוקת שלך היום?

קשה להסביר, אבל היא הייתה אישה של חיים, ראו את זה מרחוק, וכשהיא נרצחה, חלק באישה שאני מת.

סליחה על הפרטים, אבל אפילו המחזור שלי פסק לתקופה.

שבועיים אחר כך עוד רצח.

ומה הסיכוי שאני אכיר גם אותה?

מריה טל.

שירתנו יחד במחווה אלון, והיא הייתה חדה ומצחיקה וחכמה וחזקה. היא הייתה, כמו שאומרים… יפה, אישה עם ביצים, לא צריכה אף אחד שיגן עליה.

הייתי רוצה להתקשר אליה ולהגיד לה עכשיו, את זוכרת את החיילים שלנו? את זוכרת איך ביום האישה, החייל הזה שבקושי דיבר מילה בעברית, שירת כבר בצבא הרוסי, בן שלושים וחמש, חילק לכל המפקדות, בשמיני למרץ פרחים?

כמה הייתי רוצה היום להושיט לך ורד.

אבל מריה גם הפכה מנוסטלגיה נעימה, לחיפושים יומיומיים בגוגל.

אז כשאני פותחת את חלונית החיפוש, כבר מחכים לי שני כפתורים, מיכל סלע ומריה טל.

לאחרונה הרגשתי שזהו, שהגיע הזמן שהגוגל כבר יבין שהכפתורים האלה צריכים ללכת. אני לא יכולה, אני לא רוצה לראות את זה כל יום. אבל אז בסתר, ביום שישי כזה של חודש מרץ, גיליתי שעוד תינוקת בת עשרה חודשים, כבר לא תהיה אישה. ושעוד עולם של אישה ממשפחה נורמטיבית חזקה, מבוססת וטובה, שלא מוכרת לרווחה, קרס. הלוואי וביום האישה הבא, כשאני רוצה לכתוב כמה אדיר זה להיות אישה, לא נרגיש כזאת ציניות מכווצת, שמכווצת לנו את הבטן.

[סוף קטע קריאה]


זה הקטע.

ואני רוצה לשאול אותך, מה קרה?

קחי רגע.


לילי: מאוד התרגשתי לשמוע אותך מספרת על מיכל מהזווית שלך, כבת המושב, על הרגעים הקטנים האלה, של שתי נשים צעירות על הדשא.

[התייפחויות]

כל כך הרבה אנשים פונים אליי, מאז ועד היום שהכירו אותה. כמה טוב ואור היא הייתה.

מיכל הייתה בת 32 כשהיא נרצחה. הייתה עובדת סוציאלית, סיימה תואר שני באוניברסיטה העברית בהצטיינות, והיא אהבת החיים, מיכל טרפה את החיים. היא טיילה בכל העולם, היא ראתה את זוהר הצפון, היא ידעה מה זה אהבה. היה לה קשר זוגי של חמש שנים לפני הרוצח. קשר זוגי שגם הסתיים באהבה.

ואז היא הכירה את אלירן בעבודה שלה, בחוט המשולש. זו עבודה עם נוער בסיכון, מיכל הייתה עובדת סוציאלית והוא מדריך. אמא שלו נפטרה, ומיכל נסע לבאר שבע לנחם אותו ניחום אבלים, ושם הקשר שלהם בעצם התחיל.

גם קצת ממקום כזה של… למיכל הייתה… מיכל כמו השם שלה. מיכל, היא הכילה, היא הייתה… היא הייתה עובדת סוציאלית בנשמה שלה. מיכל הייתה בן אדם שמאמין בטוב האדם.

חברה שלה… סיפרה לי אחרי הרצח, שהיה להם ויכוח פעם אחת, שחברה שלה אמרה שיש אנשים רעים באמת, יש רוע טהור, ומיכל אמרה לה, לא נכון, בכל אדם יש טוב.

זו הייתה מיכל.

ואלירן ומיכל, אלירן מלול הרוצח, אז הם היו נשואים רק שנה. שנה בלבד, חצי שנה לפני זה הם יצאו, ושנה הם היו נשואים עד שהוא רצח אותה, ולא הייתה אלימות פיזית קודמת. לא היה פנס בעין.

מיכל כתבה את כל החיים שלה. מיכל מאז שהיא למדה לכתוב, היא הייתה תולעת ספרים, וכותבת. תמיד היה לה ביומן, כמה יומנים, יומן מחשבות, יומן חלומות, יומן שירים, יומן חיים, והיא פשוט כתבה את כל החיים שלה.

ויהודית, היא כתבה עד הרגע ש...

היומן שלה היה ראיה. [קול נשבר] זה היה ראיה במשפט רצח. מצאו את היומן שלה. [בכי]

הוא מגואל בדם שלה, הוא מלא בטביעות האצבעות שלו.

ואנחנו יודעים שהיא כתבה ממש עד לרגע שהיא נרצחה, כי… אני הייתי איתה באותו ערב, אחרון בחייה.

מצטערת אני לא תמיד בוכה ככה בראיונות, אני לא זוכרת מתי בכיתי ככה.


יהודית: בסדר, נראה לי… מאוד טבעי…


לילי: כשאת השמעת את הטקסט פתיחה שלך מאוד ריגש אותי…

אני הייתי איתה שעה וחצי לפני הרצח. באותו ערב אחרון בחייה, זה היה יום רביעי. זה היה אחרי ראש השנה.

שתביני, ביום ראשון של אותו שבוע, זה היה ערב ראש השנה. כל המשפחה, גם אלירן ומיכל, כל הנכדים, היינו אצל הוריי בדשא, שמחים, צוחקים, כמו כל חג. הכי נורמלי שאת יכולה לדמיין.

ביום שלישי היה הערב השני של ראש השנה, שהיא עשתה אותו, היא ואלירן עשו איתו אצל דודים שלי. וביום רביעי למחרת, באותו ערב היה סדנה בבית זית, במושב שלנו, לנשים.

מיכל הייתה בן אדם של… כל הסדנאות, גם כל הפסטיבלים, היא הייתה ילדת פרחים. כל המידברן, וסיני, הייתה כזאת ראסטות בשיער, היא… פרפר. בן אדם שאף אחד לא יגיד לו מה לעשות, היא אוהבת את עצמה, אוהבת מוזיקה, מוזיקה הייתה אהבה של החיים שלה.

ובאותו ערב, אני והיא נפגשנו בסדנה הזאת, בבית זית, היינו רק תשע נשים. בסדנה הזאת, המנחה נתנה לנו כל מיני משימות. למשל, היא אמרה, חילקה לנו דפים, ואמרה כל אחת שתכתוב 'מה אני רוצה'.

תחשבי יהודית שאת עכשיו צריכה לקחת דף, ולכתוב עליו 'מה אני רוצה'.

מיכל בערב האחרון לחייה, כתבה 'מה אני רוצה'.

אני זוכרת שאמרתי את זה לשוטרים, תחפשו לה בתיק, אתם תמצאו, היא כתבה 'מה אני רוצה'.

ומיכל באותה סדנה, שאלה את המנחה, 'זה בסדר שאני אכתוב את התשובה ביומן שלי?'

המנחה אמרה לה, 'בוודאי'.

אז יש לנו את היומן של מיכל, מגואל בדם, שהיא כותבת שם 'מה אני רוצה', ושני העמודים האחרונים ביומן, הוא תלש אותם הרוצח, והמשטרה שיחזרה אותם, לפי הלחיצות של העט. ובעמודים האלה, זה המקום היחיד, היחיד שמיכל כותבת, פעם ראשונה שהיא כותבת, שהיא מפחדת ממנו.


יהודית: וואו.


לילי: באותו לילה, אני והיא היינו בסדנה, ברבע לחצות, היא ככה נתנה לי טרמפ הביתה, ואנחנו בתוך האוטו שלה, ואנחנו מפטפטות קצת בתוך האוטו, ואני ככה מנסה למשוך את הזמן, כי באמת היה לי חסר ככה זמן, איכות עם מיכל, רציתי יותר.

והשיחה שלנו מסתיימת ככה, המשפט האחרון שאחותי אמרה לי, היא יושבת ככה ליד כיסא הנהג, אנחנו עומדות בתוך האוטו, מחוץ לבית שלי, והיא אומרת, היא מסתכלת על הפלאפון שלה, ואומרת, 'לילי, אלירן לא מצליח להרדים את התינוקת אני חייבת לחזור הביתה.'

ואני אומרת לה, דברי עם ליאת, אחות שלנו, היא יועצת שינה לתינוקות, תתייעצי עם ליאת, זה המשפט האחרון שאני אמרתי לה.

ונפרדנו, ונכנסתי הביתה, ושעה וחצי אחרי זה, אלירן רצח אותה בצורה מאוד מאוד אלימה,

[בבכי] נתנו לי את המפתחות. אני נכנסתי לבית, אף אחד מהמשפחה לא רצה, נכנסתי עם חברים, חברות שלי, ועם האיש שלי, ו… זק"א ניקו את הדירה, לא היה דם, לא היה טיפה דם, חשוב לי להגיד. אבל הכל היה כחול, כחול זה הצבע של מז"פ. ואת רואה ש… שהמנורה בסלון מנופצת, והדלת של הארון שבורה לשתיים.


יהודית: וואו.


לילי: [בוכה] מיכל אהבה את החיים, והיא נאבקה על החיים שלה, נאבקה. מצאו את העור שלו מתחת לציפורניים שלה. נאבקה על חייה, אבל יהודית כמה שאנחנו חזקות, פיזית, אנחנו חלשות יותר.

והיא רק רצתה להיפרד ממנו. היא רק רצתה להיפרד, ומיכל לא ידעה שהיא בסכנת חיים, היא לא ידעה שהיא בסכנת חיים, כי לא היה פנס.

בכל יום יהודית, כל יום מגיעות לפורום מיכל סלה שלושים פניות שונות, ואליי ברמה האישית מגיעות כל יום בערך שתיים-שלוש נשים שמספרות לי או קרובים שלהם, וכל ה… באמת, לא הייתה אלימות פיזית. ובשבילנו זה היה כרעם ביום בהיר, את יודעת, צריכה לראות, באותו שבוע הם שלחו לנו תמונה משפחתית של שלושתם, מיכל אלירן והתינוקת, של שנה טובה.

ואת אומרת, איך, איך, איך יכול… מה הקשר בין רצח למשפחה? איך יכולת שמיכל מתה? איך יכול להיות שלא ראיתי כלום? למה היא שתקה? מה עבר עליה בשנה שהייתה נשואה אליו? האם יכולתי להציל אותה?

כל כך הרבה שאלות שלא מפסיקות לחפור לך בראש, ולא עזבו אותי.


יהודית: הרגשת אשמה?


לילי: ניסיתי להבין מה אפשר היה לעשות, ואיך אפשר היה למנוע את זה, והאם אפשר היה למנוע את זה. ויצאתי למסע של להרכיב את הפאזל, ולקבל תשובות, ואחרי חצי שנה, חצי שנה אחרי הרצח, קיבלתי תשובות לכל השאלות שלי.

מאות ואולי אלפים של סיפורים, גרמו לי גם ללמוד את התחום הזה גם מלמטה, לא רק מלמעלה מזווית של אנשי המקצוע, אלא גם מלמטה, והרכבתי את הפאזל, וגם את הסיפור של מיכל, שחקרתי אותו, והבנתי, קיבלתי תשובות לכל השאלות שלי. והתשובה הכי קשה הייתה שאפשר היה להציל את מיכל, והיא מתה סתם. מיכל מתה סתם.


יהודית: וואו. אני חושבת שהדבר שהכי זיעזע אותי באופן אישי, אחרי שכזה, קצת נרגעתי, ואז מה שהמשיך לחיות כל הזמן בתוכי, זה מה, זה יכול לקרות לכל אחת? מה באמת?

באמת כאילו יכול להיות שכל חברה שלי, מחר בבוקר, בלי שום סימן, בלי שום דבר, בלי שאני לא רואה כלום, או נראה לי זוגיות טובה, הכל בסדר, כל אחת מחר יכולה להירצח? אני מחר יכולה להירצח? ואני חושבת שזאת שאלה שהמקרה של מיכל, הוא הציף אותה בצורה מאוד חזקה. עכשיו זה קצת לא הוגן, כי זה לא שכשנרצחת אישה ממעמד סוציו-אקונומי אחר, או מצבע אחר, החיים שלה מן סתם לא שווים פחות, אבל איכשהו שם יותר קל לאנשים לעכל את זה, ואומרים אוקיי, זה אוכלוסייה מוחלשת, זה עוני, זה סיכון, זה אלימות, זה מהגרים, זה… לא יודעת איזו רציונליזציות אנחנו שמים על זה. וכשמישהי כמו מיכל נרצחת, זה כאילו תפס אנשים במקום של, מה זה באמת יכול להיות כל אחת?


לילי: התחום הזה של אלימות בזוגיות, יש לו מיתוג לא נכון, יש שם המון המון מיתוסים שהם לא נכונים, ו… זה כמו, אני קוראת לזה נישואי עוקץ, או הונאה, ובהיבט הזה זה יכול לקרות לכל אחד. אם מישהו יכול למכור לך בית לא קיים, כמו שהיה בסיפור חפציבה, האם את, יהודית, יכולה ליפול למעשה נוכלות? כי אם תגידי לי כן, אז כן, כי בסוף בסוף בסוף הזוגיות הזאת, זה עוקץ, זה הונאה. האדם הזה שאת מתחתנת איתו, זה לא האדם שהתחתנת איתו, כלומר זה טייפקאסט מאוד מאוד ספציפי, כלומר זה לא… זה לא יכול לקרות לכל אדם. זה לא יכול לקרות, זה לא יכול לקרות זה לא משהו שסנאפ, הבן אדם מתחרפן כמו שלפעמים אנשים חושבים והוא עושה את זה, לא, זה לא הסיפור. זה אחוז מאוד מאוד קטן באוכלוסייה, מומחי אלימות במשפחה, אנשים מהתחום שלך, פסיכולוגים זה הטייפקאסט של הנרקיסיסט הפסיכופט, זה טייפקאסט שאפשר לזהות אותו, מומחים יודעים לזהות אותו, יש לזה קריטריונים מאוד מאוד ברורים ולכן זה לא כל אחד. אבל כל אחד יכול ליפול קורבן אם את מסוג האנשים שיכול ליפול קורבן למעשה נוכלות, כלומר יש אנשים שהם מאוד חושחשים כאלה, שהם מאוד חדים ועליהם אי אפשר לעבוד. אבל אם את לא מהסוג הזה, כמו מיכל, שהיא חיה בבועה באמת, היה לה חיים תותים כל החיים… גם אני מניחה שאולי הייתי יכולה גם ליפול למעשה נוכלות תיאורטית, אבל אני חושבת שהרבה מהאנשים זה האנשים שיכולים ליפול כי האדם הזה שיכול לעשות דבר כזה זה זאב עם מסכה של כבשה. זה אדם שמתחזק כל הזמן מסכה. כשאת מכירה אותו זה ירח דבש, זה זיקוקי דינור, זה בן זוג, זה מאהב שהוא הרבה הרבה הרבה יותר ממאהב רגיל. הטייפקאסט הזה של הנרקיסיסט הפסיכופט, הוא עושה לבת הזוג שהוא רוצה לכבוש אותה תופעה שקוראים לה מירורינג הוא מסתכל עלייך, הוא לומד אותך והוא משקף בעצמו אותך. את בעצם מתאהבת בעצמך.

נגיד את אוהבת מוזיקה? את אוהבת לנגן על תופים? גם הוא אוהב. את אוהבת לטייל? גם הוא אוהב לטייל. זה נורא רומנטי בעינייך פיקניק עם כוס יין? הוא יפתיע אותך בפיקניק עם כוס יין עם האוכל שאת הכי אוהבת ועם המוזיקה והוא יעשה לך סט של שירים פלייליסט שאת הכי אוהבת, ואת תהיי עם לבבות בעיניים חודשים. הוא זה שיכול לכתוב את השם שלך עם מטוס סילון, הם גם מגזימים, הזוגיות הזאת באה לשרת אותו, באה למלא אצלו חסכים.

רונית לב ארי שמומחית לאלימות במשפחה, היא קוראת לזה בור ללא תחתית. היא אומרת הבן אדם הזה הוא בור ללא תחתית, הוא יימשך למישהי שהיא… היא בדיוק הטייפ קאסט של מיכל, שזה מישהי שכל הזמן מרעיפה עלייך מחמאות והיא בן אדם כזה מאוד מכיל ומאוד מפרגן ותמיד עוזר לכולם וזה בדיוק מה שאותו בן אדם זקוק לו, כי הוא זקוק, יש לו… הוא בור ללא תחתית בתוכו. הוא חסר ביטחון, הוא לא אוהב את עצמו, כלפי חוץ הוא מציג פאסון אחר, כלפי חוץ הוא יכול להיות מסמר הערב, בן אדם מלא ביטחון, כריזמטי. הוא יכול להיות בן אדם שכולם תופסים אותו כבן אדם מקסים וטוב לב וזה בדיוק, 'וואי איזה ברת מזל היא שהיא איתו'.

את יודעת שאחרי הרצח באה אליי אמא במושב בזית תפסה אותי ברחוב ואמרה לי, 'לילי את יודעת הבת שלי הכירה את מיכל ואלירן ויום אחד היא אמרה לי אמא אני מקנאה במיכל איזה בן זוג היא מצאה.'


יהודית: וואו


לילי: וזה הפרצוף שהוא מתחזק כלפי חוץ, הוא בעצם מתאים את עצמו לאנשים אחרים, הוא אומר מה שאת רוצה לשמוע, אני יכולה להגיד לך איך אלירן היה מולי, אני יכולה להשמיע לך הקלטה שהוא שלח לי חודש לפני שהוא שחט את אחותי, כמה שהוא אוהב אותנו ומעריך אותנו ואיזה… זה לשון נוטפת דבש.


יהודית: את יכולה להשמיע את זה?


לילי: כן, את רוצה עכשיו?


יהודית: כן.


לילי: הנה, אני אראה לך דוגמה להודעת וואטסאפ קולית שהוא שלח לי, שתביני מה זה זאב עם מסכה של כבשה.


אלירן מתוך הקלטת וואטאספ: "נשמה יקרה, אני מה זה רוצה להגיד לך תודה. תודה ממש מיוחד גם שאת בנופש עם המשפחה בשקט שלך את עדיין חושבת עלי וחשוב לך לבשר לי רק דברים טובים. אז אני מאוד מאוד אוהב ומעריך ואני מאחל לכם הצלחה וכיף ומשפחתיות. ותיהנו. תיהנו מלא מלא מלא דרישת שלום לאבוש רן ולילדים נשיקות ואת באמת מלכה אני אוהב אותך. אני מאוד מאוד מעריך אותך. מאוד, לילי. תודה. תיהנו. "


יהודית: וואו. אני בהלם.


לילי: זה הבן אדם שאני הכרתי.


יהודית: האם הייתה דרך לראות את זה? האם את, אם היית יודעת אז את מה שאת יודעת היום האם היית יכולה לקבל הודעה כזאת ולחשוד במשהו?


לילי: בהודעה הספציפית הזאת לא, אבל יש סימנים אחרים שאפשר לזהות. אני שאלתי בדיוק את השאלות האלה יהודית, כשזה קרה ולא הפסקתי לשאול שאלות ואז כשישבתי עם מומחיות אלימות במשפחה. הבנתי שאחותי לא מיוחדת בכלום ואלירן לא מיוחד בכלום ויש דפוסים והכל חוזר על עצמו. וכשיש דפוסים את יכולה לעשות מניעה וזיהוי והצלת חיים.

והיה בי… אחרי הרצח הלכנו לטיפול משפחתי ואני זוכרת שהפסיכולוגית אומרת לי, 'לילי זה נראה שאת מרגישה המון המון תסכול'. ואמרתי לה, 'זה לא תסכול, אני לא מרגישה תסכול, אני מרגישה כעס. איך יכול להיות שלכל אותם אנשי מקצוע יש כל כך הרבה ידע שהוא ידע מציל חיים אבל הוא לא מונגש לציבור?'

אפילו מיכל שהייתה עובדת סוציאלית, מסתבר שבלימודי עבודה סוציאלית לא לומדים על התמרורי אזהרה בזוגיות, לא לומדים על אלימות במשפחה, אלא אם כן את עושה בזה התמחות ומיכל לא עשתה בזה התמחות. יועצות זוגיות בישראל, את יכולה לקבל תעודה של יועצת זוגית בלי ללמוד על תמרורי אזהרה בזוגיות. ומיכל ואלירן הלכו חצי שנה ליועצת זוגית לפני הרצח, מגשרים, עורכי דין לדיני משפחה, יכולה לבוא אישה כמו אסתר אהרונוביץ' ז"ל שנרצחה על ידי האיש שלה, רופא. כשהיא ביקשה להתגרש היא באה לעורך הדין לגירושים ואת מספרת לו הכל. אותו עורך דין כל מה שהוא צריך להכיר זה את חמשת תמרורי האזהרה בזוגיות. הוא היה אומר לה, אם הוא היה מכיר אותם, 'חכי, לפני שאנחנו שולחים לו את מסמכי הגירושים,' כי הפרידה זה הרגע הכי הכי קטלני והכי מסוכן ונרצחות נרצחות כשמנסות להיפרד תמיד.


יהודית: תמיד?


לילי: תמיד. תמיד נרצחות בזוגיות נרצחות כשהן מנסות לעזוב, יש לזה גם הסבר מאוד פשוט אני אשמח להסביר למה, זה קורה ברגע הזה, לכן אותו עורך דין, מה שהוא היה צריך לעשות אם הוא היה מכיר את חמישה תמרורי האזהרה, כלומר כולה שעה בלימודי עריכת דין, שאני הייתי מצפה שהיה במדינת ישראל שעה של להכיר את התמרורים אם אנחנו מזהים אותם בוא נעצור רגע נתייעץ עם מומחית אלימות במשפחה לפני שאנחנו מתקדמים. העורך דין של אסתר אהרונוביץ׳ ז"ל הוא מספר ששלוש לקוחות שלו נשים נרצחו על ידי בני הזוג שלהם כשהוא היה איתם בהליך גירושים כלומר עוד ועוד נשים משלמות על זה בחיים שלהם.

ילדים, כמו שאת סיפרת על גוני דרור ז"ל בת העשרה חודשים שאני בקשר טוב עם אמא שלה ששרדה גם רצח. ילדים, נשים, שילמו בחיים ועדיין המידע הזה לא הונגש. אני אומרת אנחנו במדינת ישראל כל אחד מאיתנו יודע לזהות חפץ חשוד בתחנת האוטובוס, ויהודית, מה הסיכוי שאותו תיק בתחנה זה פצצה? אחד למיליון? אבל את יודעת לזהות? ואת יודעת לאן להתקשר? אז למה כשאנחנו שומעות צעקות אצל השכנים אנחנו לא בטוחות מה אנחנו שומעות ואנחנו לא בטוחות לאן להתקשר? למה זאת המציאות כשיש מה לעשות?

ולכן בדיוק שנה אחרי הרצח השקנו את הקמפיין הראשון שלנו שנקרא חמישה תמרורי האזהרה בזוגיות. בעצם לקחתי את הידע הזה של אותם מומחיות ומומחי אלימות במשפחה. פשוט מיפינו את כל הסימנים. אני קיבצתי אותם לחמש קבוצות, אמרתי כמו שיש חמישה צבעים בצלחת ואת יודעת שצריכה לאכול חמישה צבעים בצלחת של בריאות, אני רוצה משהו זכיר, משהו קליט. חמישה סימנים עם ראשי תיבות - המילה אזהרה.


יהודית: אז בואי נתחיל מהסימנים.


לילי: אוקיי, אז חמישה תמרורי אזהרה בזוגיות של פורום מיכל סלה: התמרור הראשון זה אובססיביות באות א': הוא מחטט לך בנייד, הוא בולש אחרייך, כל דקה ביום שלך הוא רוצה לדעת איפה את עם מי את מדברת, מה את עושה.

התמרור השני באות ז' של המילה אזהרה זה זוגיות דו פרצופית. בפומבי הוא מציג את עצמו באופן שונה. את מכירה אדם אחד, מול חברים, מול אנשים אדם אחר. גם הוא מצפה ממך, נגיד אתם רבתם ריב כסאח באוטו ואז מול חברים גם את מוצאת את עצמך שפתאום הכל פוצי-מוצי, את יושבת עליו. צורה שהיא חריגה מהרגיל. את מוצאת את עצמך לדוגמה הולכת לאירוע שאת לא רוצה ללכת… יש… הזוגיות הזאת מתאפיינת גם בגן עדן וגיהנום, כלומר זה יכול להיות גן עדן, זיקוקי דינור, המאהב הכי חלומי, אבל גם גיהנום - שני קצוות. הוא יכול להיות בתוך הבית, את יכולה להכיר אותו כבן אדם שמתפרץ ומדבר לא יפה לפעמים ובחוץ הוא פרינס צ'ארמינג, כולם 'איזה מקסים, איזה טוב לב,' הראשון שבא לעזור לכולם, אבל את מכירה גם פרצוף אחר שלו קיצוני שלא רואים אותו בחוץ. כולם בטוחים שהוא מדהים


יהודית: ואני מתחילה - מה? להאשים את עצמי שאני לא בסדר או ש…? את יודעת, את אומרת לי את התמרורים ואני כזה, איך הדבר הזה פשוט עובר ככה? פשוט ממשיך ככה מיום ליום?


לילי: זה ממש לא עובר ככה. זה בכלל לא עובר ככה. אני אגיד לך משהו, יהודית, הנשים הכי הכי חזקות… הנרצחות הן נשים הכי הכי חזקות כי הנרצחות זה מישהי שאומרת 'אני לא מוכנה לעבור על זה לסדר היום, ודי נמאס לי אני עוזבת אותך ולא משנה מה.'

צריך להבין, זה לא שהן עוברות על זה לסדר היום הן עושות הכל. היא תדבר איתו, היא תנזוף בו, היא תגיד לו 'אני לא מוכנה שתדבר אליי ככה, אני לא מוכנה,' ואז הוא מתנצל, קונה מתנות, אומר 'אני מסכים ללכת לטיפול,' וכן הלאה. יש פה דינמיקה מאוד מאוד קשה יש להם ילד משותף מה אני אפרק עכשיו את המשפחה בוא ניתן לזה צ'אנס אחרון זה כמו רוטווילר שנועץ עליך את השיניים שלו, עכשיו לכי תפתחי את השיניים ותצליחי להיחלץ משם זה כמעט בלתי אפשרי לצאת משם לבד אני אסביר את זה בהמשך.

התמרור השלישי זה הקטנה, באות הי. הכל זה אשמתך, זה הגזלייטינג. זה מגיע למצב שאת מתחילה לפקפק בעצמך, בשיקול הדעת שלך, בזיכרון שלך. הוא יכול לשבור צלחת ולהגיד 'תראי מה את גרמת לי לעשות!' זה הגזלייטינג.


יהודית: בואי נסביר רגע מה זה גזלייטינג, נפתח שניה את הסוגריים האלה. גזלייטינג זה בעצם מצב שבו, אני נגיד מרגישה שנפגעתי ממך משהו קרה, ואת יודעת באיזושהי דרך לסובב את זה עליי ובעצם להראות לי שאת תמימה, את בסדר, את לא עשית שום דבר, ואני איכשהו גרמתי לך לעשות את זה, אני רק רואה את זה ככה, אני תמיד הקורבן, אני תמיד מאשימה אחרים, אני לא יודעת לקחת אחריות… ואז איכשהו זה יוצא שממקום שאני באתי והייתי כזה, נפגעתי, קשה לי, יצאתי לא בסדר ואני שואלת את עצמי למה בכלל העליתי את זה, למה בכלל אמרתי את זה הרי אני בעצם זו שלא פירשת המציאות נכון או סתם מאשימה אחרים או תמיד מתלוננת.


לילי: מדויק ובעצם הבן אדם השני מפעיל עלייך מניפולציות שגורמות לך לחשוב שאולי באמת זו את. זאת אומרת זה איזשהו state of mind שהכל זה אשמתך, והם יודעים להגיד את זה בצורה מאוד מאוד מניפולטיבית ומתוחכמת שהרבה פעמים אנחנו לא יודעים לראות את זה ואנחנו באמת יכולים לחשוב אולי באמת בגללי הוא מתנהג ככה.

מיכל כתבה בדף שמצאתי, היא החביאה בתוך אחד הספרים שלה דף שהיא כתבה לעצמה משני הצדדים. אחד הדברים שהיא כתבה שם זה 'אני רק רוצה להיפרד, אני מאחלת לו שיהיה לו חיים טובים עם מישהי אחרת, שיביא ילדים עם מישהי אחרת, שיהיה לו טוב, הילדה תדע ששנינו אוהבים אותה, אני רק רוצה לחזור לאור שלי, אני אנשום עמוק, אני אעשה את זה בצורה הדרגתית.'

כלומר היא אמרה לו אולי עם מישהי אחרת יהיה לו טוב כנראה איתי זה פשוט לא… את מבינה? היא לקחה אחריות שיכול להיות שזה אפילו איתה… זה הסיפור. אבל זה לא. זה לא הסיפור כי הבן אדם הזה עם כל בת זוג שלו או בן זוג שלו זה יהיה את אותה דינמיקה. זה לא היא, זה הוא.

אבל הגזלייטינג גורם לך לחשוב שאולי זה באמת קשור לדברים אחרים. ככה הוא מציג את זה.

התמרור הרביעי באות ר' זה רגישות קיצונית. היא יגיב בצורה מאיימת במידה ותציעי להיפרד. למיכל שביקשה להיפרד הוא אמר לה, 'אם תעזבי אותי אני אתאבד,'. תחשבי שבן זוג שלך אומר לך את זה, אבא של הילדים שלך. ולכן צריך להבין שלהיות בזוגיות כזאת זה שבי.


יהודית: זה שוב חוזר גם לגזלייטינג. זה שוב את אשמה במשהו שמישהו אחר הולך לעשות.


לילי: כן, זה הכל חלק מאותה דינמיקה בסוף. אם מישהו אומר משפט כזה 'אם תעזבי אותי אני אתאבד' - זה תמרור אזהרה מהבהב. את שם! את שם בסימן קריאה.

באות החמישית, באות ה' - הקדוש המעונה. הוא גם קורבן וגם תוקפן.

אם מישהי מזהה את אחד או יותר מהתמרורים האלה היא צריכה להתייעץ עם מומחית אלימות במשפחה, לשתף, מומלץ לשתף אדם קרוב.


יהודית: אבל רגע תסבירי מה זה, מה זה אומר שהוא גם קורבן וגם תוקפן?


לילי: הוא יכול מאוד לבכות 'תראי מה… מה קורה לי בעבודה, תראי מה כואב לי…" אלירן היה מתלונן על המון… את יודעת, שני ההורים שלו מתו, היה לו איזה כאב ברגל, ואז היא מבינה אותו היא אומרת 'טוב, הוא ככה כי הוא בדיוק שכל את אמא שלו, טוב זה…"

אז יש המון התקרבנות אבל יכול להיות גם בצד שני תוקפן. כלומר התוקפנות שלו יכולה להיות מאוד מאוד מפחידה וקיצונית. אז זה שני קיצוניות. קראנו לזה הקדוש המעונה, שזה גם מאפיין את הטיפוס הזה שיכול להיות, שיכול להיות בסוף מסוכן כלפייך.


יהודית: וואו, עכשיו אני מסתכלת על המרכיבים האלה ואני אומרת, אוקיי, אני חושבת שיש פה דברים שכל אחת וכל אחד גם יכולים לחוות בתוך קשר. לא האובססיביות, אבל אני אומרת נגיד, המקום הזה של באופן שונה בבית ובחוץ, יש אנשים שאת יודעת, בחוץ אנחנו שמים על עצמנו את המקום הכי הכי נחמד ומסודר ונעים שלנו ובבית אנחנו יותר כועסים אנחנו יותר צועקים, אנחנו יותר מתפרצים. כל אחד מדי פעם חווה את הדברים האלה יש קנאה בזוגיות יש לא… את יודעת יש אנשים קנאים, הם בטח לא כולם רוצחים איך אני יכולה לדעת מתי… מתי… כאילו באמת עכשיו… כזה בנורה מהבהבת כי זה הפחד, נכון? את פוחדת להתערב במשהו שאת אומרת בסדר אף אחד לא מושלם ולכל אחד יש את הדברים שלו ואיך אני עוד יכולה לדעת מתי זה רציני?


לילי: אז אני אגיד לך ככה, תראי, בוא ניקח תחום אחר שהוא סכנת חיים, כמו למשל סרטן. אז אומרים לנו שאם אני מגלה שומה חדשה והיא לא סימטרית, ואולי יש לי רקע משפחתי, כלומר כל אלה תמרורים, סימנים. זה לא אומר שיש לך סרטן, אבל זה אומר לך תבדקי את זה.

אז זו המטרה שלנו פה. אנחנו אומרים אם את מזהה את הסימנים האלה, את התמרורי אזהרה האלה והאלה והאלה לכי תבדקי את זה. זה לא אומר שאת שם. האדם היחיד שיכול להגיד לך אם את שם או לא זה לא חברה טובה ולא פסיכולוגית, לא פסיכיאטרית, לא עורכת דין, לא יועצת זוגית. האדם היחיד שיכול להגיד לך זה מומחית אלימות במשפחה, יש להם כלי שנקרא 'הערכת מסוכנות', זה סוג של אבחון, סט של שאלות ששואלים אותך, זה מתוקף זה מהימן, ולפי השאלות שלך, לפי התשובות שאת עונה אפשר לדעת אם את בסיכון או לא, והם גם יתנו לך הנחיות כיצד לפעול.

לכן אנחנו אומרות אם את מזהה את הסימנים הללו תתקשרי 118 אפשר באנונימיות בכל שעה 24/7 בכל השפות להתקשר ולהתייעץ. גם אגב אם זו אחות שלך חברה שלך אפשר להתקשר ולהתייעץ.

עכשיו אני כן אבל אתן למאזינים שלך, למאזינות שלך, כלי שאפשר להשתמש בו. נייר לקמוס לקנאה, לדוגמה מתי קנאה היא לגיטימית ומתי קנאה היא לא לגיטימית, מתי זה חוצה את הגבול. אז נייר הלקמוס, זה אמר לי את זה זיו רז שהוא גם מומחה לאלימות במשפחה, הוא אמר לי, כשהרגש הופך למעשה. לדוגמה כעס, כולנו יכולים לכעוס, אני יכולה לכעוס, את יכולה לכעוס, זה בסדר. אבל כשה… הרגש, כשהכעס הזה הופך למכה - זה תמרור אזהרה. אותו דבר עם קנאה אני יכולה לקנא לבן, בת הזוג שלי. אבל אם הקנאה הזאת הופכת למעשה, לדוגמה לחטט לה בנייד בלי שהיא יודעת, זה תמרור אזהרה שצריך להתייעץ עם מומחית אלימות במשפחה.

חשוב להבין זה אחוז קטן באוכלוסייה אבל אם אנחנו שם זה יכול להיות קטסטרופה, ולכן חשוב להכיר את התמרורי אזהרה האלה.

ואני אתן לך עוד כלי - להקשיב לבטן, לאינטואיציה שלנו. אחות שלי ליאת, שגם פונות אליה יום יום נשים ובני משפחותיהם והקרובים שלהם, אז היא פיתחה כלי מאוד מאוד יפה. היא אומרת, אם את מתלבטת, את לא בטוחה, יש לי את זה, אין לי את זה, התמרורי אזהרה האלה אולי מבלבלים אותך - אז תשאלי, קודם כל את שואלת את הראש שלך מה הראש שלי אומר לגבי הבן זוג שלי - להישאר איתו או לא? אז הרבה פעמים הראש יכול להגיד 'תשמעי, יש לנו בית וילדים מה לפרק את זה עכשיו?' השכל יכול להגיד לנו להישאר. ואז את שואלת את הלב. הלב יכול להיות מאוהב, אני אוהבת אותו, אני לא רוצה לפגוע בו, אז אני רוצה להישאר. אבל תשאלי את הבטן - מה האינטואיציה שלך אומרת? ואז אם את שם, אז האינטואיציה שלך תגיד לך 'תברחי!' תקשיבי לבטן. האינטואיציה שלנו זה בעצם יש לנו תת מודע שכל היום קולט המון המון המון מידע שחלקו אנחנו לא מודעות אליו אפילו. והאינטואיציה יכולה לפלוט לנו כל מיני מסקנות שאנחנו לא מבינות מאיפה זה מגיע אבל זה זה.

וכן יש עם מי להתייעץ. אם יש לך סימני שאלה זה לא אומר שאת שם. תרימי טלפון 118 ותשאלי. תספרי להם. יש כמו שאמרתי שאלון וכלים לדעת אם את שם או לא שם. זה מציל חיים.


יהודית: אני מדמיינת רגע את המישהי הזאת שמתלבטת האם להתקשר ל118. 118 זה המספר? צריכות לעשות לו סלוגן…


לילי: זה מוקד של הרווחה.


יהודית: כן. ו… ואני מדמיינת מישהי אומרת 'מה, אני האישה הזאתי?' כאילו יש משהו נורא מסכן כזה בלהתקשר ל118 או לפנות לרווחה או כל דבר אחר. זה כאילו ישר מוכיח לי שזה נכון ולא בא לי ברמת הזהות שלי לא בא לי להיות האישה הזאתי. לא… אני מרגישה שאני יכולה לעשות את זה לבד, מה אני צריכה שמישהו יעזור לי? את יודעת, אני מנהלת בית, אני למדתי תארים, אני נוסעת בעולם, אני עצמאית. מה אני עכשיו צריכה להתקשר לאיזשהו גורם ולשאול אותו 'סליחה, בן זוג שלי מקנא בי, האם אני בזוגיות אלימה?'

ואני מעלה את זה כי אני חושבת שיש בושה לא רק כלפי חוץ אלא אפילו אני בתוך עצמי, בתור מי שחווה את זה יש לי בושה בכלל להודות שזה קיים. אז איך אני מגיעה למצב שבו לעשות את הדבר כל כך פשוט, כמו לחייג 118 נראה לי דבר סביר לעשות?


לילי: יש גם יותר חמור מזה שהיא יודעת שלא טוב לה, והיא… היא נמנעת מלעשות את זה כי היא מפחדת מה יקרה אם היא תעשה את זה. והיא צודקת אגב, כי זה חוזר למקום של הפרידה, אם הוא ישמע שהתקשרת. היא כבר מכירה אותו היא יודעת איך הוא מגיב לדברים. כמו שאמרתי הולכת על ביצים בתוך הבית שלה. אז הרבה פעמים הן נמנעות מלעשות את הטלפון ל118 כי הן חוששות מה יקרה. מה, והיא גם אומרת, בוא ניקח אפילו מקרה יותר קשה, שהיא חווה אלימות פיזית. היא אומרת מה אני אלך למשטרה, אני אתלונן במשטרה, יעצרו אותו כמה ימים, ישחררו אותו, הוא רק יחזור יותר עצבני עלי.

דיברת על מריה טל, זה מה שקרה למריה. מריה כן התלוננה במשטרה. כן עצרו אותו. מה הוא עשה כשהוא השתחרר? הוא רצח אותה. כלומר החששות האלה של האם להתקשר, האם לפנות, יש חששות פסיכולוגיים פנימיים כמו שאת תיארת ויש גם חששות שהם גם ממש מהותיים אובייקטיביים. ואני אגיד לך, היא צודקת עם החששות האלה, אבל כן יש לזה פתרון. יש להכל פתרונות.

וכן, כמו שמיכל כתבה באותו נייר שסיפרתי עליו מקודם, מיכל כתבה 'אנשים מתגרשים ונשארים בחיים.' אפשר להיפרד, ואפשר לעשות את זה נכון. אני גם עוד לא אומרת לאותה אישה שהיא צריכה להיפרד. אני אומרת לה קודם כל תתייעצי עם מומחית אלימות במשפחה, תראי אם את שם או לא שם. ואם את שם אפשר לעשות את זה נכון, אבל אפשר גם לעשות את זה לא נכון.

אם את שם, אם את שם יש נכון ולא נכון וזה יכול לעלות בחיי אדם. זה יכול להיות גורלי. אבל יש… ולכן חובה חובה חובה לקבל ליווי ממומחית ולא לעשות את זה לבד. כלומר לעולם לעולם לעולם לא להיפרד לבד. אם יש לך סימני שאלה לא להעלות בפניו את הנושא של פרידה.

גם אם זו חברה שלך מספרת לך משהו, אל תגידי לה תיפרדי ממנו. אני יכולה להגיד לך שאם מיכל הייתה משתפת אותי הייתי נותנת לה עצה לא נכונה. הייתי אומרת לה… היא הייתה אומרת לי שהוא מחטט לה בנייד והוא מתחקר אותה על כל דקה ביום שלה וכן הלאה, הייתי אומרת לה 'מיכל, זה מזעזע. מחר בבוקר בואי ניפגש עם חברה שלי עורכת דין לגירושים.' אבל זה הייתה תשובה נוראית, למה? כי מיכל הייתה באה הביתה, אומרת לו אני רוצה להתגרש, ומה הוא היה עושה? הוא מוציא עליה את הסכין. הן רוצות, הרבה מהנשים הללו גם מגיעות למקום הזה שאומרות, 'אני רוצה לסיים את הקשר הזה.' וזה וכמעט אי אפשר לצאת משם לבד. צריך להבין, בשביל זה צריך להבין את הדינמיקה.

אולי נדבר על זה, על הדינמיקה שביניהם. איך מהזווית שלו, אני באמת ממליצה למאזינים שלך להיכנס, אני כתבתי על זה טור, הטקסט הכי קשה שכתבתי בחיים שלי - מניפסט הטפיל. זה בYnet. שם אני הסתכלתי לרוצח של אחותי בלבן של העיניים והסברתי איך הטייפקאסט של הנרקיסיסט הפסיכופט חושב. ואגב בראש אותו טור כתבתי, זה ממש לא כל גבר, אל תהפכו את זה פה לשיח של נשים נגד גברים, זה לא נשים נגד גברים זה נשים וגברים ביחד נגד האלימות. אבל איך נזהה את האלימות הזאת כשהיא מתעתעת, כשקשה לראות אותה, כשהיא לא פיזית? אז הסברתי איך הוא חושב. ואותו נרקיסיסט פסיכופט שאני קוראת לו טפיל, אני אומרת אל תגידו גבר אלים אגב, ככה נהוג להגיד גבר אלים בתקשורת, בעיתונות, אל תגידו, תמחקו את זה מהלקסיקון. כמו שיש מילה למחבל, כמו שיש מילה לנאצי, כמו שיש מילה לפדופיל, ואם גבר יראה בטלוויזיה כתבה בחדשות וידברו על פדופיל, הוא… לא יהיה שום הזדהות, יהיה אפס הזדהות. יהיה סלידה ממנו. ככה צריך להיות כלפי אדם שהוא אלים כלפי בת זוגו או הילדים שלו. זה, אין בינו לבין אותו צופה שום קשר. סלידה ממנו. ולכן אנחנו צריכות למצוא מילה אחרת.


יהודית: מה המילה?


לילי: אז המילה שאני מציעה היא טפיל אבל אפשר להגיד נרקיסיסט פסיכופט. אז אותו בן זוג טפיל…


יהודית: וזה כמובן גם יכול להיות גם ההפך. זה לא חייב להיות שהגבר הוא אלים והאישה היא ה… סטטיסטית…


לילי: נכון. יש נשים שהן נרקיסיסטיות פסיכופטיות ויש גם הורים ויש בוסים ובוסיות וכן הלאה. אז אם… איך אותו טיפוס חושב? אז הוא… אמרנו מקודם שהוא בור ללא תחתית. הוא בעצם מוצא בת זוג שתמלא אותו. והוא תופס את האנשים האחרים כסוג של מימיה, של מים חיים שהוא שותה אותם כמו ערפד שמוצץ ממך את החיות שלך. ומבחינתו את שם כדי לשרת אותו והוא ימשיך וימשיך לשתות. לכן הוא זקוק לשליטה מלאה בך. הוא בעצם ניזון מזה שהוא שולט בך או בילדים - לאן את הולכת? עם מי את מדברת? מה את עושה? כאילו, הוא זקוק לזה כי זה המזון שלו.

עכשיו אם את לדוגמא טסה לחו"ל מהעבודה הוא יתחרפן מזה, כי את רחוקה ממנו. אם את לא עונה לו לטלפון אם את… חברה שלך למשל, אם נמצאת עם חברה שלך פשוט בשיחה, חברה הכי טובה שלך תמיד אתן מדברת על הכל שיחות נפש, אז את נמצאת עם החברה שלך הוא כל הזמן יציק לך בטלפון איפה את? למה את לא חוזרת הביתה? הוא צריך כל הזמן שתהיי איתו, הוא צריך כל הזמן שליטה. מה את מעלה לפייסבוק? מה את כותבת לאנשים אחרים? כל הזמן רצים לו גם תסריטים בראש, אולי [היא] עם מישהו אחר, אולי מישהו אחר לוקח ממני את המים החיים שלי, היא שלי, כל… כל כולה שלי.

ולכן אחד מהמאפיינים זה שהוא מבודד אותה מהחברות, חברים שלה, מהמשפחה שלה. היא מבטלת פגישות. נגיד מיכל קבעה עם חברות שלה ללכת להופעה, קנו כרטיסים. באותו יום היא מודיעה להם 'אני לא יכולה לבוא, אלירן לא מרגיש טוב, אני צריכה להישאר איתו.' וזה היה נכון, הוא אמר לה אני לא מרגיש טוב אני צריך שתישארי איתי. אז הבן אדם הזה מרגיש בשליטה, לדוגמה כשיש מצב שאת חולה והוא מטפל בך. ואז יש אגב רגיעה, כי הוא בשליטה מלאה. הוא מכור לשליטה בך.

עכשיו תדמייני נרקומן שמכור לסמים ואת באה ולוקחת לו את הסמים שלו. אז תדמייני בן זוג שמכור לשליטה בבת הזוג שלו והיא אומרת לו, 'אני רוצה להיפרד ממך.' ולכן הפרדה זה הזמן הכי הכי מסוכן, אפילו אם הוא חושד שאת רוצה להיפרד כי הוא רואה שלקחת כמה בגדים מהארון. ולכן אגב, גם כשיש שינויים זה גם תקופות של אלימות. כלומר לדוגמה כשיש ילד חדש, כשנולד ילד יש עלייה באלימות, מעבר דירה יש עלייה באלימות, פיטורים בעבודה. כלומר כל פעם כשיש משהו שקשור לשינויים והבן אדם חש אובדן של שליטה יש עלייה באלימות. כאשר פרידה זה השיא, זה ממש כמו לקחת לנרקומן את הסמים שלו. ולכן להגיד לאישה כמו שהיה בקמפיינים לפני הרצח של מיכל, אם היית מסתכלת על הקמפיינים של אלימות במשפחה היית רואה טקסטים שאומרים קומי, תעזבי, תהיי חזקה, תתעוררי, תעזבי, תלכי משם… לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא! זה עצה לא נכונה שיכולה להוביל לדברים הכי הכי מסוכנים. בשום אופן אל תעזבי אותו, כי כשאת עוזבת אותו, שוב, יכול לקרות הדבר הכי מסוכן כמו נרקומן שתקחי לו את הסמים שלו.


יהודית: אז איך זה עוזבים?


לילי: עצה למי שנמצאת שם זה קודם כל שתפי, שתפי, שתפי, שתפי. את כל מי שאת יכולה תשתפי. אל תהיי שם לבד. ולהתייעץ עם מומחית אלימות במשפחה ש… כמו שאני רואה חפץ חשוד, אני לא אנסה לפרק אותו בעצמי אני אקרא לחבלן פצצות והוא יפרק אותו. אותו דבר כאן. זה כמו לפרק פצצה. את לא יכולה לפרק אותה לבד. את צריכה את אותה מומחית אלימות במשפחה והיא תבנה לך נתיב יציאה. וכן, את יכולה לצאת משם לבד בצורה בטוחה וטובה ויום אחד את תסתכלי אחורה והחיים שלך יהיו מאושרים. כן אפשר לנצח את זה. אבל להבדיל אפשר לעשות טעויות גורליות, ולכן נורא נורא חשוב לדעת לזהות את זה ולדעת מה לעשות ולאן להתקשר כי זה מציל חיים.


יהודית: אני מדמיינת את הרגע את השיחה הזאת שאת אומרת להתקשר למומחית במשפחה. איך נראה סנריו שבו התקשרתי למומחית אלימות במשפחה? מה התרחישים האפשריים שהיא אומרת לי לעשות? אני מנסה להבין, מה זה אומר לא להיפרד לבד? זה אומר שמישהי באה איתי הביתה ומודיעה לו שאנחנו נפרדים? מישהו מוציא אותי החוצה במשטרה בצ'קלקה ושם אותי במקום והודיע לו שנפרדנו? כאילו רגע איך הדבר הזה נראה בתכלס?


לילי: בגדול הפרידה צריכה להיות מרחוק, כלומר את לא יכולה להיות שם איתו כשאת נפרדת ממנו, צריך שאיתו יהיה מישהו ואיתך יהיה מישהו. המרחק הפיזי הוא קריטי כשמדובר בזוגיות אלימה. כששופט או שופטת פוסקת על שהבית נשאר משותף, או שהילדים משמרות משותפות, זה כל פעם שאותו טפיל אלים רואה את הגרושה שלו נגיד כשהוא בא לקחת את הילדים או כי יש להם בית משותף ויש להם דיירים, זה כמו נרקומן שאת מנפנפת לו בשקית סמים מול הפרצוף. האלימות יכולה לחזור כל פעם שהוא רואה אותה ולכן חשוב שגם שופטים בתחום של דיני משפחה יעברו הכשרות בנושא הזה כי לצערי הם לא עוברים.


יהודית: אז איך אפשר לדעת שאנחנו לא בדרך לשם? כלומר פניתי למומחית אלימות, היא עזרה לי לצאת.


לילי: כל עוד יש מומחית אלימות במשפחה, את בטוחה. שוב, זה כמו אותו חבלן פצצות. הוא יודע לפרק את הפצצה בצורה בטוחה.


יהודית: יצא לי פעם לעזור למישהי ש… אישה חרדית לשעבר עברה התעללות מאוד מאוד קשה, גם היא, גם הילדים שלה, גם התעללות מינית, גם התעללות פיזית. והיא עזבה, היא הצליחה לצאת, זה היה קשה בטירוף, אבל זה כל החיים המשיך במנות קטנות.


לילי: אחת ההמלצות זה להיות גריי רוק, כלומר להיות אבן אפורה, להיות אדישה. אותו אדם טפיל, תיארנו אותו, הוא בור ללא תחתית והוא זקוק כל הזמן לתגובות שלך הוא שותה את התגובות שלך. עכשיו כשאת מפחדת ממנו, כשהוא רואה אותך בוכה, זה מזין אותו גם, זה מזין את המפלצת. אבל כשאת גריי רוק, הוא לא מקבל את המזון שהוא זקוק לו.

הייתה אישה שסיפרה לי, שידעה שהיא חייבת להיפרד ממנו, וידעה שאין, אי אפשר להיפרד מאנשים האלה, אמרנו זה נשיכת רוטווילר, אי אפשר להיפרד מהם. אז מה היא עשתה, לבד מהאינטואיציה שלה אגב, היא פשוט היא התחילה להיות מתה מהלכת, היא התחילה להיות אדישה כלפיו. אדישה, כאילו הוא חי עם אדם מת בבית. היא כזה לא הגיבה, בלי הבעות פנים, היא הייתה גריי רוק בזוגיות שלהם. אחרי חצי שנה הוא עזב אותה. זה פשוט עבד לה. אז זו דוגמה לטקטיקה בהתנהגות כשאת מבינה את הדינמיקה. אני ממליצה למי שנמצא שם לקרוא על זה, לקרוא על גזלייטינג, לקרוא על זוגיות עם נרקיסיסט פסיכופט, יש על זה המון מידע בעיקר באנגלית. אבל גם בעברית. יש את ארגון עוגן, עוגן זה פסיכולוגיות קליניות מומחיות אלימות מנרקיסיסטים פסיכופטים.

בפורום מיכל סלה אנחנו אומרות בואו נחשוב מחוץ לקופסא ובואו נכניס סביב השולחן הייטקיסטים וביטחוניסטים ונפתח פתרונות חדשניים ויצירתיים להצלת חיים. אז יש לנו שני מיזמים אחד נקרא כלבי מיכל סלה ואחד נקרא סיירת מיכל. את שני הפרויקטים האלה פיתחנו עם ביטחוניסטים. את כלבי מיכל סלה פיתחנו עם יוצאי יחידת עוקץ ואת סיירת מיכל פיתחנו עם שב"כניקים לשעבר. ובעצם את שני הפרויקטים הללו בפורום מיכל סלה אנחנו מפעילות יחד עם המשרד לביטחון לאומי וברגע זה אנחנו מגנות על 166 נשים מאוימות שכולן פרודות מבן הזוג שלהם.

כולן חוות גרוש או בן זוג לשעבר שבזוגיות הוא היה אלים, הצליחו להיפרד אבל הוא עדיין ממשיך להיות אובססיבי, לעקוב אחריהן ולנסות לפגוע בהן. ושני הפרויקטים האלה, אנחנו נותנות אותם בחינם, והם נותנים מענה אמיתי. בסיירת מיכל אנחנו נותנות לך לבית חברת אבטחה פרטית חינם, מצלמה, לחצן מצוקה, שיעורי הגנה עצמית, ומשרד עורכי דין ששולח מכתב הרתעה לגורם המאיים, כי כלי נוסף מול אותו נרקיסיסט פסיכופט זה הרתעה. כשהוא יודע שיש לך חברת אבטחה, כשהוא יודע ש… כשהוא מקבל את המכתב הזה ממשרד עורכי דין זה אלמנט הרתעה שהוא מאוד מאוד מאוד יעיל. הפרויקט השני כלבי מיכל סלה זה במקרים הכי הכי קשים כלומר נשים שברמת סיכון הכי גבוהה, אנחנו נותנות לה מתנה כלב לכל החיים, כלב הגנה, כלב מאולף רועה בלגי והוא הופך להיות בן משפחה. והיא עוברת הכשרה אחד על אחד עם מאלף. היא מקבלת את כל הציוד, כולל ביטוח, כולל אוכל, מזון כלבים, כולל כל הציוד שקשור לכלבים ובעצם כלבי מיכל סלה זה הפתרון היחיד בעולם שהוא פתרון ארוך טווח לאישה מאוימת על חייה.

הוא הופך להיות כמו שומר ראש על ארבע אבל הוא חבר ובן משפחה. מלבד זה שזה העלה את תחושת הביטחון שלה ואפשר לה חירות, היא חוזרת לעשות ג'וגינג, היא יכולה להתנהל בחופשיות ולעשות את כל מה שהיא חולמת עליו בתוך הבית מחוץ לבית. זה החזיר לה את איכות השינה. היא חוזרת לישון טוב בלילה, היא והילדים.


יהודית: וואו. מרגש.


לילי: זה מפחית חרדות, מפחית לקחת כדורים. זה משהו שבאמת הוא מרגש. כלבים זה גם ריפוי מטראומה. אז שני הפרויקטים האלה הם פתרונות אמיתיים. ואני קוראת למאזינות ומאזינים שלך, אפשר לפנות אלינו לפורום מיכל סלה ולהגיש מועמדות לקבל כלב הגנה או סיירת שזה חברת אבטחה חינם בבית.


יהודית: אוקיי, וואו. אני ממש שמחה שזה קיים, כאילו זה מטורף.

חשוב לי רגע לדבר עלייך כי אני מסתכלת עלייך מהצד ואת עשית החלטה שהיא לא מובנת מאליה. כלומר קרה לך דבר נורא והחלטת פשוט ללכת עמוק לתוך זה, את יודעת, לא להגיד 'אוקיי, קרה, אני באבל, ואני ממשיכה לעשות את מה שעשיתי לפני כן,' מה עשית לפני כן?


לילי: מרצה באקדמיה וגם ניהלתי מרכז מנהיגות של ויצו, והיה לי שלוש שנים פינה בטלוויזיה אצל בן כספית וגל גבאי עושים סדר.


יהודית: כן, אבל את החלטת שאת שמה את הכל בצד ואת נכנסת לתוך הדבר הזה. זה החיים שלך עכשיו, זה העבודה שלך, זה המיזם שלך, זה הגיוסים שלך, ואני תוהה מה המקום… מאיפה בחירה כזאת מגיעה של בעצם את יודעת, את יום יום מגיעה למקום שבו את חיה את הדבר הזה שוב ושוב ושוב, ואת מגיעה לפודקאסט ומדברת על זה שוב, זה שוב מציף אותך, ואת הולכת ואת רואה עוד מקרים ואת מקבלת אינסוף פניות והדבר הזה הופך להיות החיים שלך.


לילי: אני יודעת שאני שונה מהרבה מאוד אנשים. הרבה אנשים שקורה להם דבר כל כך איום וזוועתי ואין מילים לתאר את הדבר הזה משתבללים פנימה. חלקם, לפעמים זה… הכרתי משפחות שזה פירק אותם מקרה כזה. ואני בן אדם שההתמודדות שלו היא שונה. בעבורי מה שאני עושה זה ריפוי, זה מה שמחזק אותי, זה מה שנותן לי כוח.

האסון הנורא הזה כשהוא קרה אני הייתי חייבת להבין. להבין מה היה פה. הייתי חייבת להבין הכל, לדעת הכל. עשיתי את המוות לכל הפרקליטות והמשטרה וכל הזמן כתבתי בפייסבוק ושיתפתי מיום למחרת הרצח. מישהו ראה משהו? מישהו הכיר משהו? הייתי חייבת להבין הכל. ואת אמרת לרדת לעומק של תוך זה. כשהשתמשת במילים האלה האסוציאציה שהייתה לי זה הירידה במדרגות לתוך הדירה של מיכלי, לזירת הרצח שלה, שבאמת אף אחד מבני המשפחה לא רצה. והייתי עושה את זה שוב. ואת יודעת מה, אני גם האדם היחיד במשפחה שהסכים לזהות את הגופה שלה. והייתי עושה את זה שוב.

ושוב, אני יודעת שרוב האנשים הם לא כמוני, ואח שלי המון פעמים אמר לי 'לילי, אני לא מבין איך את עושה את זה, איך את מסוגלת?' ובעבורי כשאני מבינה, כשיש לי את המידע, וכשאני בונה לזה פתרונות, זה ההתמודדות הכי בריאה. והיא מרפאה עבורי. אז כן, זה קשה, והנה גם פה בראיון בכיתי. ומה שאני עושה הוא מתוך הכאב הכי עמוק ואישי שאפשר להעלות על הדעת. אבל אני… אני מרגישה וגם המשפחה שלי כולם שבמאה אחוז מאחוריי ורובם גם מעורבים בעשייה, זה מרפא.

אמא ואבא שלי אומרים לי כמעט כל יום, 'לילי, מה שאת עושה זה מחזק אותנו, זה האור של מיכל.' האור של מיכל הוא… בזכות העשייה הזאת הוא מגיע לרבבות של לבבות והוא מציל חיים. ומיכל, במי שהיא הייתה, אנחנו כולנו יודעים במשפחה, הדבר הזה הוא בוודאי מסב לה הרבה נחת. ואנחנו גם מרגישים שהיא איתנו, אנחנו מרגישים שמיכל איתנו. אני מרגישה ביום יום של העשייה הזאת שזה לא לילי מובילה את העשייה הזאת, זה לילי ומיכל ביחד.

מיכל איתי. אני הרגשתי שהשתניתי. השתניתי מאז הרצח, כאילו משהו ממיכל נכנס ממש ללב שלי. מיכלי הייתה אדם מאוד שונה ממני. היא הייתה עובדת סוציאלית בנשמה שלה. היא הייתה אדם מאוד מכיל, מאוד אמפתי. ואני אדם הרבה יותר רציונלי, אני אדם מאוד פרגמטי. אם נגיד אם מישהו לפני הרצח היה בא ומספר לי על איזה כאב שלו אז לא הייתי נשארת שם בתוך הכאב, להתחיל לשמוע, להיות שם ולהקשיב כמו מיכל. מיכל הייתה פשוט מקשיבה והיא הייתה איתך. אני הייתי ישר חושבת איך אפשר לפתור את זה, ' אה, אז למה לא עשית ככה, למה לא… אז בוא תפתור את זה ככה', ככה הייתי מגיבה. כלומר אני באה מאוד מהמקום הרציונלי לכל דבר בחיים שלי, זאת אני. וברגע ש… אחרי שהדבר… החיים שלי השתנו ממש. החיים שלי התחלקו לשניים, יש את הלפני ואחרי. יש את לילי בחיים הקודמים, ויש את לילי של היום. היא הכניסה בתוכי חמלה, אני פתאום מוצאת את עצמי אומרת מילים ומשפטים שבחיים שלי לא אמרתי כמו 'את לא לבד', או משפטים שהם לילי ומיכל ביחד. את יודעת, אני לפני זה מעולם לא התעסקתי באלימות בזוגיות, לא התעסקתי באלימות.

כשמיכל… כלומר דווקא התעסקתי בנושאים שקשורים למנהיגות, ואני עשרים שנה אקטיביסטית. עשרים שנה אני עוסקת בשינוי חברתי ועשיתי הרבה דברים בחיים שלי בין היתר הקמתי את מעונות היום הראשונים בישראל בתוך אוניברסיטה, את התינוקיות של האוניברסיטה העברית, הקמתי אותם בארבעה קמפוסים בגיל עשרים וארבע. הובלתי מאבקים למען העסקה הוגנת במערכת החינוך והצלחתי להעביר להעסקה ישירה 160 מורים בירושלים שהיו עובדים תחת רנה קאסן, והפכו להיות עובדי עירייה. קידמתי הרבה מאוד דברים בחיים שלי כפעילה חברתית, אז כך שהיה לי ארגז כלים. היה לי ארגז כלים מהחיים הקודמים שלי איך לקדם שינוי חברתי גם מלמטה למעלה. והיה לי את מיכל. ומיכל היא כמו מפתח ללבבות. והשילוב הזה של שנינו, פתאום מצאתי את עצמי אומרת משפטים כמו 'אפס נרצחות בשנה', 'כיפת ברזל לאלימות בתוך הבית', 'ישראל תהיה מעצמה ללוחמה בטרור בתוך הבית', 'זה לא נשים נגד גברים, זה נשים וגברים נגד האלימות', 'רצח נשים זה לא גזירת גורל'.

אני הייתי שואלת את עצמי, לילי מאיפה המילים האלה? את לא דיברת ככה מעולם. והרגשתי גם שזה לא מילים שלי, הרבה פעמים אני מרגישה כמו מין צינור כזה של מיכלי. שזה אני והיא ביחד עושות את המסע הזה, מסע החיים. זה מסע החיים של מיכל ושלי ביחד, יחד עם תנועה עם באמת צוות מדהים של נשים וגברים של פורום מיכל סלה ועוד באמת אלפי אנשים, נשים שמצטרפים ומצטרפות אלינו פותחים דלתות, פותחים את הלב מכל הלב ואת רואה את הקסם הזה קורה.


יהודית: אני רוצה לשאול אותך משהו. בעולמות הפסיכולוגיה יש מונח שנקרא צמיחה פוסט טראומטית, לא יודעת אם יצא לך להכיר אותו, אבל זה מונח שבשנות ה-70-80 פסיכולוגים בעצם חקרו טראומה ו… כולם ידעו שמטראומה יוצא זה הפרעה פוסט טראומטית PTSD והם חקרו וגילו שברוב המקרים דווקא לא מתפתחת פוסט טראומה, אלא מתפתחת צמיחה פוסט טראומטית. שאנשים בעקבות טראומה, זה לא שהם אומרים זה טוב שזה קרה, אבל הם אומרים בזכות זה למדתי, גיליתי בעצמי, שיניתי את ההשקפה שלי על העולם, מערכות היחסים שלי השתנו, מצאתי בעצמי כוחות שלא גיליתי. ואני רוצה לשאול אותך האם את מרגישה שהטראומה הזאת באיזשהו מקום הצמיחה אותך?


לילי: כשדיברת דמיינתי גזע עץ שכרתו אותו באלימות ואז צומח מהצד איזה ענף. הלוואי והייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור ומיכל הייתה איתי. אני יכולה להגיד לך שלפני שמיכל נרצחה אני הייתי מאושרת בחיים שלי. זוכרת שסיפרתי לך על 'מה אני רוצה' שהמנחה ביקשה מאיתנו באותו ערב לכתוב? יש לי את מה שאני כתבתי באותו ערב רגע לפני שאחותי נרצחה ואני כתבתי שם שיש לי הכל, יש לי בן זוג מדהים וילדים ובית, אני הצלחנו לקנות בית במושב ועבודה שאני אוהבת ובאמת חברות טובות ומשפחה תומכת ובאמת הרגשתי שיש לי את הכל, ואז הדבר הזה קרה. וכל מה שקרה מאז אני התרסקתי לרסיסים. את מרגישה שהלב שלך מתרסק לרסיסים. עכשיו לחבר רסיסים ולהדביק אותם ביחד… האדם שאיבדת הוא איתך כל יום. כל יום את חושבת עליו זה כל מי שעבר שכול יודע את זה. החיים שלך משתנים ואת כל יום חושבת על הבן אדם ואת גם רוצה את זה.

לפעמים אנשים חוששים לשאול אותי על מיכל, לדבר. אני אומרת, לא, דברו, אני אשמח לדבר איתכם עליה. ההפך. אז תחשבי שאני הקמתי ארגון שקוראים לו פורום מיכל סלה. והלוגו שלו זה הפנים שלה. זה לא מקרי. זה עושה לי טוב לדבר עליה, לראות אותה. העשייה שאנחנו עושות, יהודית, את לא מבינה איזה… איך זה ממלא, צריכה לפגוש את העובדות שלנו בפורום מיכל סלה - ניצוץ בעיניים, אור בעיניים, אנחנו רואות, את יודעת יהודית איך זה מרגיש להציל חיים? איך זה מרגיש להציל חיים, זה מה שאנחנו מרגישות בפורום מיכל סלה

בואי אני אספר לך סיפור קטן שלפני חודש אני חזרתי מקנדה. אני מוזמנת הרבה להגיע לכל מיני מקומות בעולם כדי לספר על הפעילות כחול לבן, והמון גאווה שאנחנו עושות כאן בפורום מיכל סלה. אני בקנדה בטורונטו לראשונה בחיי, איזה חברה שגרה שם לקחה אותי לראות מה זה קוסקו. לראשונה בחיי נכנסתי לקוסקו ואני מטיילת בקוסקו וקונה בגדים לבנים שלי.


יהודית: מה זה קוסקו?


לילי: קוסקו זה רשת כולבו ענקית בינלאומית. אז אני מטיילת בקוסקו, קונה בגדים, טרנינגים כאלה, חולצות טישרטים לבנים שלי. פתאום עוצרת אותי אישה זרה, לא מכירה אותה, היא גרה בטורונטו. היא אומרת לי בעברית, 'את לילי בן עמי, נכון? את אחותה של מיכל סלה. אני מזהה אותך,' אני אומרת לה כן. אז היא אומרת לי, 'את הצלת את החיים שלי,' והיא פורצת בבכי בדמעות.

היא אומרת שהיא שמעה אותי בטלוויזיה מספרת על החמישה תמרורי אזהרה בזוגיות. וזה הוריד לה אסימונים לגבי הזוגיות שלה. והיא עשתה, והיא פעלה כמו שההנחיות, והיא הצליחה לצאת משם, והיא הצילה את החיים שלה ושל הילדים שלה.


יהודית: וואו. אז יש צמיחה.


לילי: זה החיים שלי היום. כאלה. כלומר וזה ממלא. וזה ממלא, ואני אמרתי לה תודה ששיתפת אותי. וכל פעם שמישהי שולחת לי וואטסאפ כזה אני אומרת להם תודה ששיתפתם אותי. וזה קורה, אפשר להציל חיים. ואת יודעת כשאת נותנת, את מקבלת הרבה יותר בחזרה וזה… וזה החיים שלי, וזה הדבק של הרסיסים.

אז כן, אני חיה את החיים הרגילים כמו כולם, ויש לי את הכאב הזה כל הזמן איתי, כמו שראית בתחילת הראיון שהצלחת לפרק אותי קצת עם הסיפור, עם המילים שאת אמרת על אחותי. אבל הכאב הזה הוא תמיד שם, לא משנה מה אני אעשה, גם אם אני אשתבלל בבית שלי, וגם אם אני אלך ואדבר בפרלמנט בברזיל כמו שעשיתי בנובמבר הקודם, הכאב הזה של השכול, של האובדן, ובמקרה שלנו של רצח אכזרי שאני הייתי… אני בעצמי הייתי עדה במשפט הרצח של אחותי.

זה כל יום, זה כל יום איתך, כל יום איתך. והשאלה באמת איך את צועדת בתוך העולם הזה ואני חייבת להגיד שהנתינה הזאתי והעשייה היא פשוט… יש לי דבק סופר גלו. אני מרגישה מאוד חזקה ואני מרגישה בריאה נפשית. וכן, זה השפיע עליי מאוד. אני השתניתי, אבל אני הולכת בעולם הזה ואני מרגישה שהעשייה הזאת מרפאת אותי יום יום.


יהודית: אז מה קורה היום אם אנחנו רגע לוקחות את זה לאור האופטימי. מה קורה היום בפורום מיכל סלה?


לילי: פורום מיכל סלה זה מעבדת חדשנות לייצור פתרונות טכנולוגיים חדשניים למניעת רצח נשים ואלימות במשפחה. והתחום המוביל והמרכזי בפורום מיכל סלה זה טכנולוגיה, סטארטאפים להצלת חיים. כל שנה יש לנו סדרה של תוכניות שגולת הכותרת שלהם זה האקתון 'מיכל סלה safe at home', שאנחנו עושות עם נשיא המדינה, עם גוגל, עם פייסבוק, ועוד הרבה שורה של חברות כמו SAP ואמדוקס וסיילספורס ואינטואיט ומשרדי ממשלה - משרד הרווחה, משרד המשפטים, משרד לביטחון פנים, משרד המדע, משטרת ישראל. בעצם כל שנה מתכנסים אלפי אנשים וממציאים פתרונות חדשניים להצלת הנרצחת הבאה. הפתרונות האלה הטובים ביותר מפותחים. הטובים ביותר מתקבלים לתוכניות המשך שלנו.

בימים אלה אנחנו עומדות לפתוח מחזור רביעי של 'מיכל סלה סטארטאפ אקדמי', בעצם ממציאות ומפתחות סטארטאפים למניעת רצח נשים ואלימות בתוך הבית, ואני קוראת לציבור תיכנסו לאתר שלנו תצטרפו אלינו. ביחד אנחנו יכולות ויכולים לנצח את האלימות, ואני מתחייבת אנחנו לא מפסיקות ואנחנו לא מפסיקים עד שנגיע לאפס נרצחות בשנה. התופעה הזאת של רצח נשים בתוך הבית היא תהפוך להיות היסטוריה.


יהודית: אמן.


לילי: וביחד זה צו שמונה של כולנו אנחנו יכולות ויכולים לעשות את זה.


יהודית: תודה רבה. יש… וואו אני all over the place. יש לך משפט לסיום, משהו שחשוב לך לומר לפני שאנחנו אורזות את הכל?


לילי: אני קוראת לכל מי ששמעו אותנו, תפעילו את החיישנים, תכירו את תמרורי האזהרה בזוגיות, תתערבו, תדחפו את האף. יחד אנחנו יכולות ויכולים להציל חיים. אני מזמינה אתכם להיכנס לאתר שלנו בפורום מיכל סלה. אנחנו עמותה ללא מטרות רווח, ונשמח לכל תרומה, לכל הצטרפות, לכל סיוע. ביחד אפשר לנצח את זה. תודה רבה.


יהודית: אני אנסה לסכם את כל מה שדיברנו היום. אז קודם כל תודה רבה לילי בן עמי שהיית כאן היום. התחלנו מתוך הכאב האדיר של הסיפור של מיכל סלה ז"ל, ובעצם סיפור של הרבה הרבה מאוד נשים שלצערנו שמענו עליהם ועוד הרבה נשים שאנחנו לא מכירים ולא מכירות וגם גברים שסובלים מאלימות. ויש לנו באמת מקום כחברה לעזור אחד לשני, ולעזור זה יותר קל ממה שאנחנו חושבים.

הצענו פה כמה תמרורים ששווה לשים לב אם את נמצאת או אתה נמצא בתוך מערכת יחסים כזאת. אז אובססיביות, שמחטטים לך בנייד או בולשים אחרייך; זוגיות דו פרצופית, שבעצם יש איזושהי דמות בבית ודמות בחוץ, זו לא אותה דמות; הקטנה, שבה תמיד אשמה בהכל; רגישות קיצונית, שמגיבים בצורה מאיימת למשל אם תרצי להיפרד אני ארצה להתאבד; והקדוש המעונה, המקום של גם קורבן וגם תוקפן.

הצענו להתערב, להתערב, להתערב. לא התעמקנו בזה מספיק אבל אני כן אנצל את החמש שניות כדי להגיד שאם חברה או חבר נראה לכם לא כמו פעם, כבוי, שיש איזה התקדמות מהירה מאוד בקשר, שיש תירוצים, שהיא מצדיקה אותו ומגינה עליו למרות שברור שמשהו פה לא בסדר, שהוא עומד בינינו, כזה מנסים ליצור חברות אבל איכשהו הוא תמיד שם והוא תמיד בשיחה והוא תמיד מרחיק, זה התמרור הבא. שאין זמן למפגשים אין זמן לשיחות והמעקב, שהוא בולש אחריה והיא דרוכה ולחוצה מזה שהוא כל הזמן צריך לדעת איפה הוא - ראשי תיבות להתער"ב.

ושוב כמו שלילי אמרה באתר יש פירוט להכל. תעשו משהו זה באמת קטן לעומת הדבר ענק שיכול להיווצר כתוצאה מהמעשה הזה.

תודה רבה שהיית פה ובאמת חשפת את עצמך, את הסיפור, את הרגשות, את הכל. וזה באמת לא מובן מאליו כל מה שאת עושה ותודה רבה לכם המאזינות והמאזינים שהגעתם לעוד פרק בתוכנית חושבים טוב. הייתה איתנו היום כאן לילי בן עמי, אני יהודית כץ, ואני שמחה שהייתם כאן בפרק הזה. ספרו לנו איך הוא השפיע עליכם. תפיצו, תפיצו, תפיצו אותו אני תמיד אומרת את זה ועכשיו אני אומרת את זה עשר פעמים כי באמת זו אפשרות להציל חיים. וזהו. תודה רבה, שיהיה לכם שבוע טוב. תודה רבה לילי


לילי: תודה רבה יהודית.


יהודית: יאללה ביי.


[נעימת סיום]


1 view0 comments

Comentários


bottom of page