פתרונות לעייפות ע״פ זיהוי הגורמים | בלוטת התריס ותמונת הדם
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/09/2024.
יונתן: אהלן. אז אנחנו כאן בעוד פודקאסט נחמד כזה, ככה לקראת הסופ"ש, שבו בעצם אני אמנה את הסיבות הכי שכיחות, מבחינתי, ב-12 השנים האחרונות, אבל אני גם יכול להגיד שגם מבחינה קולגיאלית, עייפות היא בעצם, אולי, הסיבה הכי שכיחה לפנייה, בעצם, לטיפולים ברפואה משלימה, כאשר אין מחלה אורגנית. אורגנית זה מלשון organ, בעצם של איבר מסוים בגוף, איבר פנימי, ואז בעצם אנשים שחשים עייפות, שהיא לתפישתם לא תואמת את אורח החיים הפעיל יותר או לא פעיל בכלל שהם מקיימים, הולכים בעצם לאיזשהו רופא משפחה או רופא מקצועי, ובעצם חוזרים עם, בעצם… לא עם תשובה, כלומר, לא עם תשובה למה העייפות הזו נגרמת.
ואני רוצה בעצם לפרוט את הדברים הגלויים יותר והדברים הגלויים הפחות שיכולים בעצם להוביל למגוון רחב של סוגים של עייפות. אני רוצה בעצם להיכנס לרזולוציה, שוב, ממה שנקרא משולחני וניסיוני, של מה שלפעמים אנשים מגדירים כעייפות, כן? כלומר, באים ואומרים עייפות, שבעצם הכוונה מאחורי מה שהם אומרים זה עייפות גופנית, כשבעצם הסיבות לעייפות הם לא גופניות בהכרח. ואני בעצם יעשה את ה… מה שאנחנו מכנים DD.
DD זה בעצם Differential Diagnosis את האבחנה המבדלת, כדי שאתם, אם יש לכם עייפות או שאתם סובלים או סובלות מעייפות שהיא בלתי סבירה לתפישתכם, בעצם תוכלו להבין בעצמכם יותר טוב מה יש לכם. וכמובן, כמו בכל פודקאסט שאני עושה או ריל או סטורי או לא משנה מה - פתרונות. מה בעצם אפשר לעשות עם אותם סוגים של עייפות.
אז בואו ניכנס רגע מר… נתחיל בעצם מרזולוציה גסה יחסית של עייפות גופנית ועייפות רגשית ואיך אני עושה את האבחון, בעצם, לאותם סוגים של עייפות, בכדי שאני אוכל להציע בסופו של דבר גם טיפול.
הרפואה הקונבנציונלית היום, ש… זה לא בגלל הרפואה, זה בגלל התרבות, זה בגלל החברה, זה בגלל בעצם האופן שבו אנחנו מתנהלים וחושבים בעיקר, מייחסת הרבה פעמים עייפות כאיזושהי בעיה גופנית, כן? בעצם הולכים לרופא, מתלוננים על עייפות, מקבלים בדיקות דם, אם יש בעיה זו הסיבה לעייפות, אם אין בעיה, לא יודע מה הסיבה לעייפות, זה בעצם… ואז באמת כל ה… "הפליטים" אני קורא לזה, שבאים בעצם לרפואה משלימה, באים כדי להבין, ביחד עם איזה שהוא מטפל מסוים, למה לעזאזל הם עייפים.
ואז אנחנו רוצים, בעצם, להבין שנייה באמת את הסיבה. זה יכול להיות תסמין בעצם של כל מחלה. מה שחשוב לזכור בהקשר הזה זה גם משהו שאני תמיד מלמד את תלמידיי, שבעצם עייפות היא ב-100% מהמקרים, לא 99, לא 99 פסיק 9, היא תמיד תמיד תמיד תוצאה, היא אף פעם לא סיבה. הסיבה היא תמיד… תמיד יש סיבה אחרת, כן? לעייפות שהיא לא out of the blue. זה יכול להיות סיבה שאותו מטופל או מטופלת שבאים לטיפול יודעים ממנה, זה יכול להיות סיבה שמטופל או מטופלת לא יודעים ממנה, וזה גם יכול להיות סיבה שמטופל או מטופלת מתכחשים לה.
עכשיו, אני לא אומר את זה בצורה, חלילה, ביקורתית או שיפוטית או משהו כזה, אבל לפעמים גם יש לנו בעצם PTSD, סוג בעצם של פוסט טראומה שהיא חבויה בגוף, והיא באה לכדי ביטוי, אבל לא ביום יום החיצוני אלא ביום… אלא ב… מה שנקרא לפעמים הרבה פעמים בלילה, כן? בצורת חלימה או בצורת כל מיני דברים כאלו. זה צף, זוכרים את זה יותר או לא זוכרים את זה, ואחר כך… אבל בעצם זה מקנן בגוף כל הזמן. ובסוף הפודקאסט הזה אני גם מבטיח להמליץ על ספר שבו תוכלו… תוכלו להיעזר בספר, גם אם אתם לא מטפלים בעצמכם. בעצם להיעזר בו בשביל לאבחן את עצמכם, בין היתר באמצעות החלומות שלכם, תודו שזה מעניין.
אז ככה, אז אנחנו נכנסים לרזולוציה, תחילה הגופנית. בפרמטרים של בדיקות דם יש כמה דברים שכיחים שיכולים להצביע על גורמים לעייפות. אחד, וזה הרבה פעמים מי שמאזין לפודקאסט הזה יודע או יודעת, זה TSH גבוה. מה זה גבוה? יש אנשים… יש נשים שמגיעות, נגיד, postpartum thyroiditis, תת פעילות של בלוטת התריס על רקע דלקתי אחרי לידה. זה יכול להיות השימוטו, זה לא חייב להיות השימוטו, דרך אגב, זה גם יכול להיות תירואידיטיס ללא נוגדנים, בעצם מסיבה אחרת.
אני פגשתי נשים עם TSH שה… זה מעל 150, כן? TSH מעל 150, שזה כבר בלתי ספיר, כלומר, המעבדה לא סופרת מעל 150, ואז יש מין פק-מן ימינה כזה. ואותו TSH בעצם שהוא מעל 150, ובאות עם אפס סימפטומים. לא עייפות, לא ערפול, לא השמנה, לא בצקות, שום כלום. ממש שום דבר. מבחינה פרוגנוסטית זה מעודד, כי בעצם יש סיכוי שהבלוטה עוד תצליח להתאושש, אפילו ממספרים גבוהים.
ויש כאלו שב-TSH 4, שזה אפילו בתוך הנורמה, אבל ככה בגבול הגבוה של ה-4, 4.5, וכמובן 6, 7, 8, 10, כבר באמת צריך לגרד אותם מהרצפה, וזה לרוב, לרוב, לרוב, הנשים האלו שהן מאוד מאוד עייפות מ-TSH גבוה, אבל לא גבוה מאוד, זה כמעט תמיד מגיע עם נוגדנים. אם לא בדקו לכם נוגדנים ואתם אומרים: "איך לא בדקו לי? הרופא לא בדק לי נוגדנים", וזה. הסיבה שלא בודקים זה בגלל שמבחינת הרופא, שגם בסופו של דבר מבחינתו נותן את הטיפול, לנוגדנים אין משמעות. מכיוון שהיום רוב הרופאים, 100% מאלו שאני מכיר, לא עוסקים בתזונה אלא מפנים לטיפול בתזונה, במידה ויש להם אוריינטציה לכך, אז אין טעם לבדוק נוגדנים מכיוון שבכל מקרה, בתת פעילות של בלוטת התריס, הטיפול הוא ביוטירקס [כך במקור], אז למה בעצם צריך לבדוק את הנוגדנים? בעצם מה זה נותן?
אז כמו שאתם יודעים, אם אתם מאזינים לפודקאסט הזה, מעניין אתכם להבין את המעבר ומעניין אתכם להבין למה דברים קורים. הנוגדנים, בתכלס, זה כל הסיפור. כי נוגדנים בעצם אומרים מה הסיבה לתת פעילות של בלוטת התריס. זה בעצם אומר לכם שמערכת החיסון שלכם עושה דלקת כנגד רקמה של הגוף עצמו, מה שנקרא מחלה אוטואימונית. שלזה יש הרבה משמעויות והרבה השלכות, גם מבחינת איך שמתנהלים עם זה, לצורך העניין תזונתית, גם עם האספקט המנטלי של העובדה הזו, שבכלל הגוף שלי עושה לעצמו נזק, כן? זה כמובן טעות, ונשאלת, כמובן, השאלה המעניינת והמסקרנת וה100% מהזמן רלוונטית - למה זה קורה? [מבדיל בין המילים להדגשה] וזה בעצם יכול ליצור עייפות כתוצאה מעיסוק של הגוף.
תחשבו שדיוויזיה שלמה של מערכת החיסון מתעסקת עם הגוף כל הזמן, כל הזמן. אז מתוך סך הכל האנרגיה שיש לכם, אם נדמיין שנייה את הגוף כמו איזה בטריה, אז מתוך סך הכל האנרגיה שיש לכם, הרבה ממנה… הרבה ממנה מתבזבז על משהו לא תועלתי. לא רק לא תועלתי, אפילו מזיק, כן? בעצם הגוף יוצר איזשהו תהליך דלקתי.
עם זאת, אני רוצה רגע לעשות צפירת הרגעה - אל תלחצו כל כך מהמחלה הזו. א', היא לא פטאלית, שתיים, אפשר לחיות איתה מצוין. גם אם היא כבר קיימת הרבה זמן בגוף וגיליתם את זה מאוחר מדי כי הייתם לא סימפטומטיים וכבר מאוחר מדי להציל את הבלוטה ואתם צריכות יוטירקס וזה, ועדיין לא מרגישות טוב, ואפשר להרגיש מצוין גם עם יוטירקס. ולפעמים גם בלי יוטירקס, ולפעמים גם אפשר בעצם להימנע בכלל מהטיפול הזה. אבל לא בכל המקרים, גם לא בכל המקרים זה בריא. תרופה זה לא אומר לא בריא. זה לא - תרופה = לא בריא. תרופה זה אומר לא בריא אם לא חייבים או לא צריך. לפעמים מצוין לבריאות, כן, לקחת את זה ובעצם להרגיש טוב באמצעותה, להחזיק הריון שלם, לקבל עובר שהתפתח כמו שצריך ונולד בלידה טבעית וטובה, והכל סבבה, כן? זה באמת הכל עניין של שיקולים ומה צריך ומה לא צריך ומתי, כן? ומתי. לדעת, בעצם, איפה הגבול הטוב עובר… עובר כאן.
אז בעצם, אותם נשים שיש להם את אותה התעסקות אימיונית כל הזמן, כן? בעצם, נוטים לסבול מאותה עייפות, שוב, מאותה סיבה שאמרתי, שבעצם ה-capacity האנרגטי שלהם מתעסק עם משהו נוסף. צפירת ההרגעה הייתה בכך, שגם אם עכשיו אובחנתם עם איזה משהו ואתם יוצאים מאיזה מרפאה וליד המרפאה יש מגרש כדורסל ואתם רואים חבר'ה מהצופים, בני 18, משחקים כדורסל ובריאים ואנרגטיים וריבועים בבטן וכל מיני כאלה - שתדעו לכם שגם להם, אם נעשה להם עכשיו פרופיל מלא של כל הנוגדנים שאנחנו יודעים לזהות, שזה 120 במספר, כלומר, היום אנחנו יודעים לזהות 120 סוגים של נוגדנים, כלומר בערך 120 סוגים של מחלות אוטואימוניות… זה לא אומר שזה כל המחלות שיש, כמובן. בל נטעה, יש הרבה יותר מ-120 סוגים של מחלות, פשוט כל עוד לא יודעים להגדיר נוגדנים או להגדיר תהליך דלקתי כזה מסוים, עדיין אי אפשר להגדיר את זה מחלה, כן?
אז נגיד אם ניקח לדוגמא פיברומיאלגיה, כן? עדיין לא יודעים לזהות בבדיקות דם את הנוגדנים הספציפיים שעושים בעצם את התהליך הדלקתי ברקמה הפיברוטית, אבל עדיין, יש לנו עדיין בעיה, כן? ומחלה קיימת ושרירה ומוחשית והכל, שרק לא מזמן הוגדרה כמחלה שבעצם זכאים לה, סתם לצורך הדיון, כן, לפיצוי מביטוח לאומי וכל מיני דברים כאלו. בעצם, הכירו בזה, כן? הכירו בזה. ואז, בעצם כשרופא נגיד מוצא נוגדנים, כמו למשל, קרוהן, כן? או משהו כזה, אז בעצם המחלה נקראת הרבה פעמים על שמו. נגיד השימוטו תירואידיטיס זה שם של רופא שקראו לו האקארו או דוקטור האקארו השימוטו, רופא יפני. הוא לא קשור לרפואה יפנית מסורתית בשום צורה, הוא רופא קונבנציונלי לגמרי, פשוט במקרה הוא גם יפני. והוא בעצם גילה שתשעה מתוך עשרה נשים, הסיבה לתת-פעילות שלהן היא מחלה אוטואימונית שיוצרת דלקת ברקמה. ולכן המחלה נקראת על שמו, וכך היא גם תמשיך כנראה להיקרות.
בקיצור, גם אצל אותם צופיפניקים בריאים, אם נעשה להם פרופיל אוטואימוני לכל הנוגדנים בעצם שאנחנו יודעים לאמוד היום, אנחנו נמצא, אצל כולם, כולנו, בעצם, כמו שעוני חול הפוכים. מרגע שאנחנו נולדים ובעצם אצל כולנו, נוצרים מה שנקרא במרכאות "קלקולים", כן? עם הזמן. אצל מי יותר, אצל מי פחות. זה לא אומר שלא נוכל להגיע לגיל מופלג בבריאות טובה, זה השאלה איך נתנהל עם מה שקיבלנו, כן? ואני הרבה פעמים אומר למטופלים, מטופלות, שפונים אליי, בגלל הגישה המערבית, ההרבה פעמים קצת מלחמתית שיש לנו פה, אז בעצם מה שאנשים רוצים ומבקשים זה להגיע, לצחצח את החרב טוב-טוב לפני שהם באים, ולצאת לקרב באיזה מחלה שלא תמיד אפשר לרפא אותה.
אז שתדעו לכם שבמזרח זה לא עובד בצורה כזו, מבחינת הסתכלות ומבחינת, כאילו, איך בונים, כן, עתיד של מטופל עם בעיה כזו. לפעמים יש מצבים שבהם ניתן לרפא מחלה שהיא עדיין חדשה, עדיין לא גרמה לשינוי ברקמה עצמה, כך שיהיה אפשר עדיין לעשות איזשהו תהליך של אחורה פנה כזה ולרפא, ולפעמים התהליך הטיפולי הוא להבין - אוקיי, זה המצב, את המצב הזה אנחנו כבר לא נצליח לשנות, בוא נוציא את המיטב ממנו. ויש אנשים שהם לגמרי freaked out שאני אומר להם עוד את זה, כשאני אומר להם את זה עוד בטלפון, כי זה לא מה שהם ציפו. הם ציפו בעצם לשמוע - נקבל רפואה, מחלה לא תהיה. כמו דלקת גרון, לקחנו אנטיביוטיקה או איסטיס או צמחים שונים או כל מיני כאלה, החיידק מת, המחלה נעלמה.
וואלה, במחלות האלו, שוב, מניסיוני כמובן, זה לא ככה. גם אם מצליחים בעצם להביא את הבעיה למצב של רמיסיה קלינית, רמיסיה קלינית זה אומר מחלה פעילה, כן? בעצם פרוגרסיבית, שמתקדמת כל הזמן, כמו מחלת השימוטו, לעשות לה סטופ, כן, לעשות לה סטופ זה אומר שכל הנזקים שנוצרו עד עכשיו ברקמה, לא יודע כמה שנים המחלה הזו כבר קיימת, זה הרפואה הסינית לא יודעת לתקן, כן? בעצם הרפואה הסינית יודעת להמציא צ'י, אנרגיה, ולהמציא דם חדש וליצור באיברים שעוד יש בהם ויטליות וחיות ואנרגטיות, בעצם, ולהחזיר אותה… להחזיר את אותם איברים בעצם לפונקציונליות המקסימלית שהם יכולים באותה נקודת זמן לעשות, אבל היא לא יכולה להמציא צ'י ודם חדשים או בעצם לשנות רקמה שכבר הסתלקה כתוצאה מהתהליך הדלקתי. ומה שנשאר בעצם זה טיפול טוב, לעצור את ההתקדמות של המחלה.
האם זה יספיק מבחינה אנרגטית לגוף? יכול להיות. אם זה גוף שהוא בסך הכל בריא והסביבה וההתנהלות והכל טוב ובריא יחסית, אז יכול להיות שזה לכשעצמו יספיק ובעצם המטופל יוכל לחיות באורח חיים מצוין לצד מחלתו, אפילו בלי תרופות, זה לא אומר שהיא לא קיימת. זה בעצם אומר שהעברנו את המחלה משלב של פרוגרסיבי לשלב של רמיסיה ואז נשאר maintenance.
maintenance זה בעצם אומר שאנחנו עכשיו נשארים ככה. ובשביל זה צריך לקבע הרגלים שהם אינדיבידואליים לכל אחד שיש לו כל מחלה אוטואימונית, גם השימוטו או גרייבס, אבל כל מחלה אוטואימונית. ובעצם אותם… אותם בעיות שישארו רדומות. האם זה ריפוי? אני לא קורא לזה ריפוי. מכיוון שאם יצרנו הרגלים טובים ששומרים על המטופל בריא, אבל ברגע שהוא יחזור להרגלים הלא טובים שלו, חוסר פעילות גופנית, תזונה לקויה, שינה לא טובה, עבודה שהוא לא אוהב עם סטרס כרוני וכל מיני כאלה, הכל חוזר לו, אז איפה הריפוי פה? אני לא יודע, אפשר להגדיר את זה ככה, כריפוי, כל עוד מקפידים על 1, 2, 3, 4, ואפשר גם להוריד את הכובע בצניעות ולהגיד - זה ישמור עליך בריא. אבל המחלה הזו דוגרת, וברגע… זה נקרא בעצם, בעולם הוויראלי קוראים לזה לטנטי. זאת אומרת, זה בעצם נמצא בגוף כל הזמן כמו מדגרה כזאתי, כלומר, אי אפשר להוציא את הנטייה מהגוף, ובעצם, צריך לאמץ אורח חיים שהוא בריא ומבריא ושומר, בעצם, גם על הבריאות העתידית.
אני יכול להגיד הרבה פעמים שאני פוגש נשים שלא מבינות למה הם לא מצליחות בעצם, נגיד לדוגמה, לרדת במשקל, אותו דבר כפי שהם הצליחו בגיל 25, 30, 35 ואז סביב… אחרי גיל 35, זה תופס כל אחת בין גיל 35 ל-40, תלוי בגנטיקה שלה, הגוף כבר לא מצליח לתת את אותה יכולת, כן? לעשות מטבוליזם כפי שהוא… כפי שהוא יכל, אבל… ואז אותה מטופלת באה ואומרת: "אבל אני צעירה. איך יכול להיות כאילו שהוא לא… שהגוף בעצם לא נותן לי". וזה נכון תרבותית, כלומר, יש עצירה… אישה בת 40 היום נחשבת מאוד צעירה, מבחינה תרבותית. מבחינה ביולוגית, זה כבר גיל שבו הגוף הוא לא באותו הילוך כפי שהוא היה, כפי שהוא היה לפני, לפני כן. ואני מניח שנשים ששומעות את הפודקאסט הזה, מבינות בדיוק למה אני מתכוון, בתחושה שלהם, וזה בסדר. זה בסדר גמור, וזה אתם יכולות להיות רגועות עם זה שהגוף שלכם הוא עובר תהליך שהוא תהליך טבעי.
ונחזור רגע לרזולוציה בעצם של העייפות. אז דיברנו על TSH גבוה, עם נוגדנים, אם לא בדקו לכם נוגדנים, עוד פע… אף פעם, הבדיקה נקראת TPO.
T כמו תמר, P כמו פפאיה, O כמו עומר. תבדקו את זה, זה יכול בעצם לשפוך אור על כמה גלוטן מפריע לגוף שלכם. אם יש לכם נוגדנים מורידים גלוטן, מאוד פשוט, לא צריך בכלל להתעסק או להתבחבש בזה, זה מאוד-מאוד יעזור, וזה יכול לא בהכרח לרפא את המחלה, אבל להוריד 50% מהעומס הגופני שיש על הגוף שלכם, ותוכלו לחיות בצורה שהיא טובה יותר. גם סויה, היא לא בריאה על כל צורותיה, ברגע שיש את הנוגדנים. חלב, זה דורש טיפה דיוק, יש הרבה מוצרים, לחלק מהאנשים זה יכול להיות מזיק יותר, לחלק מהאנשים מזיק פחות, לחלק מהאנשים לא מזיק בכלל, אז צריך לבדוק את זה פרטנית.
יש לנו בעצם אנמיה. אנמיה יש לה שני… שני דברים. בעצם המופע האנמי והמופע של תת פעילות של בלוטת התריס מבחינה קלינית של עייפות, יכול לתת את אותו מופע בדיוק. תסתכלו בבדיקות דם שלכם על שני ערכים עיקריים בהקשר של הדם, אחד זה המוגלובין. המוגלובין בעצם נותן לכם את התמו… זה בעצם ברזל שנמצא בתוך כדורי ה… כדוריות הדם, ואם… זה בעצם נותן לכם את… הברזל, הוא בעצם שיקוף של התמונה המינרלית. לכן הרבה פעמים כשנשים, נגיד, נוטלות תוסף ברזל, כן, אז אני אומר - אבל איך אתם יודעים שאותו ברזל לא מפריע לאיזון העדין כל כך של תמונת המינרלים הכללית בגוף? כי הטבע, כמו שהוא לא מייצר סוכר שמבודד מסיבים תזונתיים, הוא גם לא מייצר מינרלים או ויטמינים שמבודדים מויטמינים ומינרלים אחרים.
כשאתם, נגיד, אוכלים אצות, או תפוח, או קינואה, או עוף, או דג, או לא משנה, אתם בעצם מקבלים מולטי ויטמין ומולטי מינרל בכל דבר. הכל זה מולטי, כן? לעומת זאת, כשאתם מסתכלים, נגיד, על מולטי מתועש או תוסף, אז אתם רואים שכל חברה ממציאה בעצם מולטי אחר, כן? בעצם לפי ה… לפי השילובים שלה. והמאזן הזה בגוף הוא מאוד מאוד עדין.
ובעצם, מה שאני רוצה להגיד זה שברפואה סינית, ש… ברפואה ששואפת לראות את השלם, אז אנחנו יכולים בהחלט להקיש שאם יש מחסור בברזל, הרי שחסרים מינרלים נוספים. וכדאי מאוד לצרוך מזונות שמכילים גם ברזל. יש מזונות, נגיד, שמכילים יותר או פחות, יש כל מיני סוגים שבעצם אפשר לתת, אבל כשמדובר במזון, זה תמיד יגיע בצורה שהיא שלמה. ואם יש צורך בתוסף, נניח, אם נדבר על תוסף ברזל או B12, מוטב שיהיה לזמן מוגבל ומוטב שבזמן השימוש נמצא את הסיבה האמיתית לכך שחסר ברזל.
וכשחסר המוגלובין, זה בדרך… הסיבה היא בדרך כלל בעיית ספיגה, ובעיית ספיגה של המוגלובין נמוך ו-B12 נמוך, מאוד-מאוד אופייני לנשים שיש להן השימוטו, בגלל הקשר בין המעיים לבין בלוטת התריס. וכאן צריך גם להגביר… זה כבר, אני מדבר עכשיו על הפתרון, מזונות שמכילים את המינרלים האלו. אתם יכולים לכתוב בגוגל, ChatGPT, ג'מיני, לא משנה, ולקבל רשימה מאוד מפורטת של מזונות כאלו, ובעצם להשלים אותם בצורה שהיא… בצורה שהיא תדירה.
אם קיבלתם המלצה לקחת גם תוסף ברזל לצורך העניין כתוסף תזונה, אני ממליץ… ואתם קונים בארץ, אני ממליץ על אקוסאפ, בגלל שיש להם ברזל מסוג ביסגליצינאט. יש ארבע סוגים, הביסגליצינאט הוא סוג בעצם עם הספיגה הטובה ביותר שהכי מתאים להמוגלובין נמוך, וגם בעצם הוא מגיע באיזושהי מעטפת ליפוזומלית, ליפו זה שומן, כלומר הוא נספג בצורה מאוד-מאוד טובה, וזה, יש להם כל מיני מארזים כאלו, זה התוסף שאני ממליץ עליו בהקשר של ברזל. אחרי הפתיחה לשמור את זה בקירור, מומלץ. זה בעצם התוסף שאני ממליץ עליו בהקשר הזה.
אם יש פריטין נמוך, זה יכול לנבוע משתי סיבות עיקריות: או כשההמוגלובין נמוך כבר הרבה זמן וזה הגיע גם למאגרים, בעצם, למחסנים האחוריים של הברזל, שנמצאים בכבד. לרוב הפריטין הנמוך מגיע דווקא מדברים גניקולוגיים יותר. אני אמנה את הדברים: אחד, דימום מוגבר. דימום מוגבר לרוב נובע מהיפרפלזיה של רירית הרחם, שבעצם היא מתעבה בצורה לא סבירה או יותר מדי, זה לרוב מאפיין נשים בעלות מבנה גוף תפוחי יחסית, שיש להם הרבה אסטרוגן בגוף, באפלו האמפ. אם אתם לא יודעות מה זה באפלו האמפ, אז תרשמו בגוגל ותראו תמונה ותראו אם יש לכם. זה בעצם רקמת שומן אופיינית לנשים עם עודף אסטרוגן וזה מופיע בצוואר העליון, איפה שהחוליות הצוואריות הופכות לגב, סרוויקליות וטורוקליות. הרבה פעמים אם תגעו שם, גם יכולה להיות שם איזושהי רגישות. זה יכול להיות מלווה גם באנדרוגנים גבוהים, אותה רירית רחם שמתעבה יתר על המידה.
אנדרוגנים, והעומד בראשם זה טסטוסטרון. נשים עם שחלות פוליציסטיות שאין להם… יכול להיות להן וסת לא סדירה, אבל כשיש וסת אז הווסת היא מאוד-מאוד משמעותית מבחינת הזרימה וצריך הרבה… הרבה דימום והרבה החלפות, כל איזה שעתיים, כן? וזה לרוב יהיה מלווה גם בנשירה, שִׂעוּר, אקנה באזור הסנטר, בעצם תסמינים גבריים יחסית, כן? בגלל אותם אנדרוגנים, שזה בעצם הורמונים גבריים, שכשהם נמצאים בעודף בגוף של אישה, אז התסמינים שלה יכולים להיות תסמינים שהם מוגדרים תסמינים גבריים, כמו בעצם אותה שִׂעוּר והקרחה, כן? וזה אפשר לבדוק בבדיקות דם את אותם רמות, בעצם, של טסטוסטרון, ואז כשהפריטין נמוך, בעצם… וה… מהסיבות האלו… אגב, עוד שתי סיבות נוספות, זה מיומות ושרירנים ברחם, שגם מאפיינים, בוא נגיד, ביחס של 80-20 או 90-10 נשים תפוחיות לעומת אגסיות. התפוחיות נוטות יותר לסבול מזה. זה גם משהו שהוא סופר סופר סופר גנטי, כל הנושא של הרחם. אני בעצם, כל… כמעט כל אישה שאני פגשתי כקלינאי, עם שרירנים או מיומות ברחם, שאלתי לגבי דברים, ענייני רחם של האמא, אמרו לי: "תשמע, אני לא יודעת, אבל אני יודעת שהוציאו לה את הרחם". אוקיי, אז אם הוציאו את הרחם, זה יכול להיות שבגלל שהדימום מוגבר מדי.
השרירנים והמיומות ברחם קשורים לדברים כמוסים שלא דוברו ונתקעו בגוף בצורה גולמית. אני לא יודע אם ראיתם פעם שרירן שהוציאו בניתוח, אתם יכולים לראות ביוטיוב, זה נראה כמו איזה מין גוש סיליקון כזה שמוצאים, קשה קשה קשה. וזה הרבה פעמים קשור ליחסים עם דמות נשית קרובה אחרת, כמו למשל אימא, או סבתא, או דודה. זה לא חייב להיות גם יחסים ישירים ביניהם, אלא גם דברים שרציתם לספר לאמא שלכם, למשל, אבל לא סיפרתם. או שסיפרתם וקיבלתם תגובה של דחייה או משהו כזה, ואז נוצרים בעצם ברחם אותם דברים קשים ומוקשים.
וזה משהו שצריך לפתור אותו, גם ברמה אורגנית, כלומר, אם זה גדול מדי ויוצר דימומים משמעותיים מדי, אז אולי כדאי להוציא את זה, כי להסתובב אנמיים זה בטח לא בריא. ואם זה משהו שהוא יותר… זאת אומרת, מלווה הרבה שנים, ומה שנקרא, אכן יושב על איזשהו סיפור, כמו מה שאני אמרתי, רגשי - בד בבד עם הטיפול הקונבנציונלי או כירורגי, אפילו, אם צריך, הרגשות האלו חייבים להשתחרר. כי אחרת, אותה תקיעות פשוט תתבטא במקום אחר, כן? בלוטת התריס, אנדומטריוזיס, לא משנה. כל מיני דברים, זה דברים שהם לא עוזבים את הגוף אחרי שמוציאים אותם פיזית, אם זה משהו שהוא באמת רגשי. ואז אותה עייפות יכולה לנבוע בכלל במקור שלה מהדברים האלו. שתבינו עד כמה רחוק עוד אפשר להבין עם זה. דימומים שונים, כאלה צריך להבין את הסיבה שלהם.
הטייפ השלישי של הדימומים, שאני גם נתקל בהם מאוד הרבה, זה לצערי הרב, התקן לא הורמונלי. התקן לא הורמונלי זה אחד… בעצם ההתקן שיכול ליצור אצל חלק מהאנשים דימומים מאוד מאוד מאוד מאוד מסיביים, ואז באים עם עייפות, בגלל בעצם איבוד הדם, כן? שהדם הוא בעצם משנה את החמצן ואת האנרגיה בגוף. פחות חמצן למוח, סחרחורות בשינוי מנח, חוסר יצירתיות, חוסר ויטליות, חוסר יכולת לשבת ולהתרכז, הכל בגלל שחסר חמצן במוח, כי חסר דם, כי יש התקן הורמונלי שגורם, בעצם, לדימומים יותר משמעותיים.
אם אתן משתמשות ב… אני לא נגד אמצעי מניעה, אני יותר נגד הריונות לא רצויים, אם לא רוצים אותם. אבל תקראו את שיטת… שיטת המודעות לפוריות, תקראו את הספר "גופה של אישה תבונתה של אישה". יכול להיות שאם יש לכם וסתות סדירות יחסית ואתם יודעות מתי יש לכם ביוץ או רוצות ללמוד מתי יש לכם ביוץ באמצעות מקלוני ביוץ שאפשר לקנות בסופר פארם. בעזרת הספר הזה, בעזרת המון אפליקציות שמאפשרות בעצם לזהות מתי יש ביוצים, אז יכול להיות שבכלל… יכול להיות שבכלל אין לכן צורך, כן, באמצעי מניעה חיצוני, שזה תמיד תמיד compromising, כן? זה תמיד עדיף ש… עדיף בלי. אבל אם אין ברירה, אז, אוקיי, אז בואו נשתמש, אבל זה תמיד compromising, כן? בהקשר הזה?
וזה בעצם, מניתי עכשיו את הסיבות הכי שכיחות שאני נתקל בהן לעייפות אורגנית, כלומר, עייפות שהרקע שלה הוא חומרי. וזה עייפות שהרבה פעמים היא תהיה תנודתית לאורך היום. למשל, מה זה אומר תנודתית? מטופלת עם אנמיה קמה בסדר גמור, אבל, ברגע שמערכת העיכול שלה מתחילה לעבוד, בדרך כלל מהפעם השנייה, קרי, ארוחת צהריים, בעצם יש יותר אנרגיה ודם שנדרשים להגיע למערכת העיכול, בעצם, בשביל לפרק את המזון, מתחילה בעצם להופיע עייפות, אבל חוץ מזה היא בסדר. אז זה באמת טיפול שדורש גם דיוק במזונות עשירים במינרלים מאוד, בצהריים, שילובים נכונים. למשל, לא לאכול פחמימות וחלבונים באותה ארוחה, פחמימות רק בערב, כאשר כל… במשך היום צורכים בעיקר חלבון ושומן. זה יכול לעשות אופטימיזציה, בעצם, לספיגה. וארוחות חלבוניות ושומניות לאורך היום, מה שישמור על רמות סוכר נמוכות לאורך היום. סוכר נמוך, אנרגיה גבוהה, סוכר גבוה, אנרגיה נמוכה, זה תמיד הולך אחד נגד השני. והפחמימה בערב, בעצם, תכניס את הגוף טוב למצב של טרום שינה. מומלץ לסיים לאכול בין שלוש לארבע שעות לפני שהולכים לישון, וזה בעצם יהיה האופטימיזציה התזונתית למצב הזה.
עייפות מסוג אחר, היא עייפות מנטלית יותר, שיכולה לנבוע בעיקר מעודף חשמל במוח. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל מבחינה פיזיולוגית כמות החשמל שיש במוח שלכם בכל רגע נתון יכולה להדליק נורת לד מרוב חשמל שיש שם. אנחנו בעצם היונק שיש לו את הניאו קורטקס - ניאו זה new, קורטקס זה קליפה - בעצם את קליפת המוח הגדולה ביותר מכל היונקים. גם ליונקים אחרים יש ניאו קורטקס, אבל שלנו גדולה יותר, ואנחנו משתמשים בזה הרבה-הרבה פעמים יתר על המידה. בעצם אנחנו היצור היחיד מכל היצורים שמתכנן, כן? ואנחנו… לא רק שאנחנו היצור היחיד שמתכנן, אנחנו גם עוסקים בזה הרבה. אנחנו הרבה עוסקים בתכנון.
תחשבו רגע על עצמכם, למשל, אם אתם עושים יוגה, כמה פעמים אתם מצליחים לא לתכנן כלום בזמן השוואסנה, או כמה זמן בעצם אתם יכולים לא לתכנן כלום אם אתם עושים מדיטציה, או שסתם אתם נוהגים אפילו, ואתם רק מרוכזים בנהיגה ולא מתכננים כרגע את מה תעשו כשתסיימו, כן? בעצם התכנון הזה, ובעצם ההפעלה של הפונקציה החשמלית הזו במוח שלנו כל הזמן, מי שיש לו בטריה קטנה, ואותה תשתית אורגנית של אנמיה וחוסר ברזל וחוסר B12 וזה, בעצם לגוף שלו אין הרבה מה לשלוח, כן? בעת ובעונה אחת, ורוב הזמן אנחנו עושים יותר מפעולה אחת בו זמנית, אוקיי? למשל, אתם יכולים עכשיו לשמוע את הפודקאסט הזה ולנהוג, או לשמוע את הפודקאסט הזה ולבשל. כלומר, אתם לא רק יושבים ושומעים את הפודקאסט הזה, ולכן גם 80% לפחות, אם לא 90 או 95, סך הכל הדברים שנאמרים פה הולכים לאיבוד ברחבי התודעה שלכם בגלל שאתם לא עושים כרגע רק את זה.
יש אימונים בודהיסטיים שלמים, כמו למשל, עזבו בודהיזם בהודו, מיינדפולנס פה בארץ תפס חזק. בעצם, לעשות משהו אחד כל פעם. זה תרגול יומיומי, יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה, שנייה-שנייה, כל הזמן, בעצם, לעשות רק את זה. הרבה פעמים, אני, כשאני מתחיל בעצם טיפול, אני רוצה לרשום את מה שאומרים לי, אבל במיוחד עם מטופלים חדשים שאני מכיר עכשיו, אני רוצה לפני שאני רושם את כל מה שאומרים, אני סוגר רגע את המחשב ואני רגע, רגע, באמת, רוצה רק לשמוע מה אומרים. בלי לפרש, בלי לנתח, בטח ובטח בלי שיפוט, כאילו, רק להבין שנייה את הסיטואציה הסובייקטיבית של אותו מישהו שבחר לבוא לפגוש אותי. זה החשוב מספיק. והדבר הזה הוא מאוד מאוד מהותי כשאנחנו מדברים עם ילדים ועם הורים ועם המחנכים של הילדים, עכשיו לא משנה, עם כל אחד בעצם הנוכחות הזאתי, זה משהו שהצד השני תמיד מרגיש, לא צריך להיות מטפלים בשביל זה, אפשר להיות אנשים בשביל זה. והדבר הזה הוא מאוד-מאוד מהותי, וכשאנחנו מאוד-מאוד ממוסכים וכל פעם יש לנו מחשבות טורדניות אחרות שמפריעות לנו בעצם לעשות משהו אחד מסוים בכל פעם, המחיר הוא הרבה פעמים עייפות, דכדוך.
דבר נוסף שבעצם הרבה פעמים גורם לעייפות זה בעצם חוסר חשק. שאנשים… הרבה פעמים אותו חוסר חשק הוא משהו שאנשים אפילו מפחדים להגיד לעצמם: "יש לי חוסר חשק", כי זו חתיכת אימרה, כן? להגיד "חוסר חשק". חוסר חשק יכול להיות, נגיד, בעבודה שמישהו עושה, ופעם הוא נורא אוהב אותה אבל עכשיו כבר נמאס לו ובא לו לעשות משהו אחר.
הייתה לי פעם מטופלת שעבדה בחברת ביטוח והיו לה שלושה-ארבעה ילדים והיא הייתה צריכה את המשכורת הזו בשביל… בשביל לקיים את הבית שלה, והיא מאוד אהבה את הבית שלה, הייתה בזוגיות טובה, יחסים טובים עם הילדים, הכל היה ממש סבבה, והיא באה בתלונה של עייפות. עושים תשאול, מסתכלים על בדיקות דם, אין על פניו שום דבר שיכול להסביר את העייפות. שאלתי אותה מה היא עושה בחיים, אז היא סיפרה לי, ואז שאלתי אותה: "ומה היה בא לך לעשות? כלומר, אם היה איזה משהו שהוא, בעצם, היה הבחירה אבסולוטית שלך, מה הכי היית רוצה מכל הדברים לעשות?". היא אמרה לי: "ציור על קנבס, כל היום. תן לי גלריה שאני כל היום עושה אמנות על קנבס וצבע וזה, וזה מה שבא לי, כן, לעשות". אז זה… אוקיי, אז בעצם אמרתי לה, אוקיי, אז בעצם העייפות שיצרת, זה לא באמת עייפות אורגנית, זה עייפות… זה עייפות של הגוף. זה בעצם שעמום אפילו, כן? מסוים.
כי בחברה החקלאית היום שאנחנו לא יוצ… בעצם, הציד שלנו היום הוא ציד של כסף, לא ציד של בעלי חיים בחוץ ולא ליקוט. והרבה פעמים אנחנו בעצם נרתמים למטלה הזו כשאנחנו נמצאים כל היום באותו חדר, באותו מקום, עם אותם תמונות, ואותם קירות, ואותו אוכל, ואותו… בין אם אנחנו רוצים או לא רוצים, ובעצם אותו שעמום מאותו… מאותו משהו שהוא יכול להיות כל כך, כל כך, כל כך ריטואלי, בעצם, באיזשהו מקום להוציא את המיץ… מוציא את המיץ כזה. ואז בעצם אנחנו מגיעים לאיזשהו מצב של חוסר חשק שיכול להגיע כתלונה של עייפות.
ועם אותה מטופלת, אמרתי לה: "סורי, אני לא יכול לעזור לך. את רוצה לעזור לעצמך? מצוין. תעשי לך… תני מקום לביטוי רגשי של אותו צורך רגשי, בעצם, שיש לך, פעמיים, שלוש, ארבע פעמים בשבוע כדי לתת לזה ביטוי. ואם אחרי שלושה חודשים או חצי שנה או שנה יש… בעצם, אין שיפור בתחושה הזו של העייפות או של החוסר חשק מבחינת הביטוי היצירתי שלך, תבואי ונחשוב ביחד מה עושים". ו-guess What? היא לא חזרה, זה היה לפני כמה… כמה שנים.
תחשבו על עצמכם, בעצם, בסוגים כאלו של עייפות, אם יש לכם איזה משהו כזה של ביטוי דיפרסיבי או סמי-דיפרסיבי, זה לא משהו שהוא… שאפשר, בעצם, בצורה בריאה להתעלם ממנו. זה לא משהו שהוא צריך, בעצם, להוות איזושהי בושה חברתית או תרבותית, זה נורמלי וטבעי לגמרי, בעצם אותם… כיצור שהוא יצור שכלתן ושחושב כל כך הרבה, אני חושב שזה מאוד סביר שהרבה אנשים יחוו תחושה כזו, וזה בעצם wake up call לעבודה.
אם עכשיו אתם בני שלושים, ארבעים, חמישים, אז נשארים… נשארו לכם עוד שבעים, שישים, חמישים שנים אולי אפילו, לחיות בצורה טובה. זה הזמן לעבוד על זה, בסדר? אנחנו בעצם… לא כדאי לחכות עם הדברים האלו, בעצם, שהם יתפסו יותר ויותר ויותר עוגן.
ואותם עייפויות, כפי שפירטתי פה בפודקאסט הזה, אתם תזכרו שהם בסופו של דבר תמיד סוף של איזשהו תהליך שצריך לשים לב אליו, שבגינו יש את אותה עייפות. ולא עייפות שישנה, כזה שהיא איזה עובדה מוגמרת עובדה מוגמרת וזהו. ואני מקווה שהפודקאסט הזה ככה רענן פיזית, הורמונלית, רגשית, את הסיבות לאותם עייפות שאתם יכולים לחוות.
התעלמות מאותם תחושות, בהרבה מאוד מצבים, בסוף כן יוצרת איזושהי מחלה גופנית. בעצם, אם לגוף אין את הוויטליות והאנרגיה להתעסק עם משהו, לא משנה מה הסיבה, כן? אלא בגלל אותה עייפות, זה… זה כרטיס למקום לא כל כך טוב. לכן כדאי לשים את זה תמיד, ככה, בפרונט, בשביל שזה יהיה משהו שנלמד ונצמח ממנו ולא נשקע בעקבותיו.
תרגישו טוב.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments