מה עושה מדען? ידע? השכלה? או אולי זה הרצון לחקור את העולם בדרך ניסוי וטעיה? האגדה הזאת מספרת על אדם חכם שהיה צריך ללמוד עוד שיעור חשוב אחד, לפני שיכול היה להיחשב "המדען הראשון".
קרא: יונתן בלומנפלד
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/01/2020.
[מוזיקת פתיחה]
תום: שלום ילדים וילדים שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.
יונתן: גנים תלויים ואבני פסיפס צבעוניות מקשטים את סמטאות העיר בגדד. אם הייתם הולכים בסמטאות היפות הללו לפני שנים רבות, הייתם יכולים לשמוע קולות שיחה בעשרות שפות שונות. בין השבילים התהלכו מלומדים נוצרים, פרסים, וגם מלומדים יהודים מהמסורת שלנו, לצד הינדואיסטים ומוסלמים.
באגדה שלנו היום נספר את סיפורו של אחד המלומדים המוסלמים האלו. חכם, שמהר מאוד הפך לאחד החשובים והמוכרים בדורו. אלא שהידע שרכש לא היה השיעור היחיד או החשוב ביותר שלמד בחייו. שמו היה אל-חסן.
[צלילי פעמונים]
אבו עלי אל-חסן איבן אל-חסן איבן אל-היית'ם, או בקיצור אל-חסן, נולד בעיר בסרה שבעיראק לפני כאלף וחמישים שנה.
[מוזיקה]
באותם ימים, עיראק והאומה הערבית כולה היו אוצר אדיר של חוכמה ולימוד, אשר הביא לעולם כמה מהאנשים החכמים ביותר בהיסטוריה. אחד מהם היה אל-חסן, שבגיל צעיר נשלח ללמוד ב"בית החוכמה" שבבגדד.
[דיבורים בערבית]
"בית החוכמה" היה מעין שילוב של בית ספר, אקדמיה ומרכז השכלה עולמי, שהגיעו אליו מכל קצות העולם הערבי כדי ללמוד. הייתה שם ספרייה אדירה ובה נאספו כתבים מקוריים ומתורגמים של גדולי החכמים מיוון, מרומא ומפרס הקדומה.
לצערנו הרב, הספרייה נהרסה מאוחר יותר בידי המונגולים שכבשו את בגדד, אבל את הסיפור הזה נשאיר לפעם אחרת.
אל-חסן למד במקום הזה, ובמהרה הפך לאחד המורים החכמים ביותר שידעה הארץ. חכמתו נודעה בכל קצווי תבל, וכעבור זמן לא רב, קיבל הזמנה מלכותית מאל-חכים אבו עלי מנסור, האימאם של מצרים.
[מים זורמים]
אבו עלי ביקש ממנו לבוא למצרים ולעזור להם לטפל בבעיה גדולה שאיש מחכמיהם לא הצליח להתמודד איתה.
הבעיה הייתה שהנילוס, הנהר הגדול שחוצה את מצרים לאורכה, היה עולה על גדותיו אחת לכמה שנים, גורם לשיטפונות גדולים, והשיטפונות הרסו כפרים שלמים.
כדי למנוע זאת, היה צריך לבנות סכר גדול שימנע מהמים להתקדם אל עבר הכפרים.
בנייה של סכר כזה אינה עבודה פשוטה כלל. כוחם של המים שהסכר צריך לחסום הוא כה אדיר שאפילו הסכרים הגדולים והחזקים ביותר שהאדם בונה עלולים להתמוטט. לכן צריך לשמור עליהם, לבדוק אותם ולתקנם בכל פעם מחדש.
אל-חסן קיבל עליו את המשימה בשמחה. "אם יש מישהו בעולם שיכול לבנות סכר כזה", אמר לעצמו, "הרי אני הוא".
[מוזיקת רקע]
שחצנות כזו אינה נדירה אצל אנשים שמקבלים הרבה מחמאות ושומעים פעמים רבות מדי את המשפט: "וואו, אתה באמת חכם מאוד".
צריך להקדים ולומר שהאימאם של מצרים, אבו עלי מנסור, היה אדם טיפש מאוד. וכמו שקורה הרבה כשמישהו טיפש מאוד מקבל תפקיד חשוב מאוד, התוצאה היא שהוא הופך להיות שליט רשע מאוד.
אבו עלי מנסור בהחלט הפך לשליט רשע.
הוא לא הצליח ללמוד לשחק שחמט, ולכן אסר על קיום משחקי השחמט בכל מצרים. הוא לא אהב ענבים, ולכן אסר על גידולם ואפילו על אכילתם. אבל החוק הטיפשי והמרושע ביותר שגזר היה שכל הנשים והילדות במצרים לא יוכלו לצאת מהבית אפילו פעם אחת. כדי להבטיח שהנשים לא יצאו מהבית, הוא אפילו אסר על כל הסנדלרים להתקין נעליים לנשים.
אל-חסן החכם לא חשש מהאימאם הרשע. בטחונו העצמי היה כזה שלא העלה על דעתו שמסעו עלול להסתיים בכישלון. כך, בלי להקדיש לעניין מחשבות מיותרות, הוא יצא אל מצרים, [קריאת תרנגול] ומיד בהגיעו ביקש לסייר לאורך הנילוס כדי לבחון את העניין מקרוב.
[רוח נושבת]
כשאל-חסן טייל לאורך הנילוס בדרכו אל המקום שבו הסכר צריך היה להיבנות, הוא ראה את הפירמידות שבגיזה, ואת הפסלים הענקיים שבעמק המלכים, ואת כל המבנים האדירים שבנו המצרים הקדומים. הוא ראה את הכוח ואת המחשבה שהושקעו בבנייה של המבנים האלה וכמה הוד והדר יש להם, ובפעם הראשונה בחייו הרגיש קטן ואפילו טיפש.
[מוזיקת רקע מזרחית]
"אם המצרים הקדמונים שבנו את כל המבנים האלה, שעדיין עומדים אחרי יותר מאלפיים שנה, לא הצליחו לבנות את הסכר", הוא חשב, "מי אני שאצליח?". בלית ברירה החליט לחזור אל האימאם ולהתנצל על כך שאינו יכול לבנות את הסכר.
זה לא דבר פשוט לאיש חכם להודות שהוא לא חכם דיו, אבל קשה מזה להגיד לאימאם רשע שאתה נאלץ לחזור בך מההבטחה שנתת לו.
אל-חסן חשב בינו לבין עצמו: "מי יודע מה הוא יעשה לי? הוא עוד עלול להוציא אותי להורג". כל הדרך אל ארמונו של אבו עלי מנסור חשב אל-חסן איך להתחמק מעונשים הנוראים שהאימאם עלול להטיל עליו. לבסוף, עלה במוחו רעיון.
[מוזיקת רקע מזרחית]
כשהגיע לביתו של האימאם ונפגש עמו, האימאם שאל אותו: "האם אתה יכול לבנות את הסכר?". במקום למסור לאימאם תשובה מנומקת, אל-חסן התפרץ לפתע בצעקות לא מובנות ובקריאות של תרנגול.
האימאם לא ידע שתוכניתו של אל-חסן הייתה להתחפש למשוגע וכך להתחמק מעונש, ולא הייתה לאימאם ברירה אלא לצוות לשלוח את החכם המשוגע לביתו שבמצרים עד שתשוב אליו שפיות דעתו.
[קול טריקת דלת]
כך אל-חסן היה כלוא בביתו שנים רבות, וכולם מסביבו היו בטוחים שהוכה שיגעון. כדי להרוויח כסף למחייתו, הוא תרגם בלילות בסודיות ספרים עתיקים ומסר אותם לשליחים ששמרו את סודו.
כעבור עשר שנים שבהן אל-חסן היה כלוא בביתו, המצרים הצליחו להיפטר מאבו עלי מנסור. אף אחד לא יודע מה עלה בגורלו. הוא פשוט נעלם.
[מוזיקה מזרחית]
כך לאחר עשר שנים אל-חסן יכול היה סוף סוף לצאת מביתו מבלי לפחד מהאימאם האכזרי.
כשיצא, החזיק בידיו ספרים רבים. מתברר שבזמן שהיה כלוא בביתו, הוא ערך ניסויים רבים ומחקרים שונים ומשונים. את כל המידע שאסף כתב בספריו הרבים, וכשהם פורסמו הם שינו את העולם כולו.
הנה דוגמה קטנה לאחד הגילויים החשובים שלו.
מאז יוון הקדומה ועד לימיו של אל-חסן, חשבו שבני האדם רואים בגלל שהעיניים שלהם יורות אש בלתי נראית הממלאת את החלל מסביב, ושבזכות אותה אש אנחנו רואים.
אל-חסן הסביר שהראייה אינה פועלת כך בכלל. שכן, כשאני מסתכל על הכוכבים בלילה, האש מהעיניים שלי לא יכולה למלא את העולם כולו. במקום זאת, הוא טען שקרני אור הנשלחות מהשמש, או מכל מקור אור אחר, כמו מנר, נשברות על העצמים השונים שבטבע ונקלטות בתוך האישונים שלנו.
היום, אנחנו יודעים שהוא צדק, ושזהו בדיוק האופן שבו אנחנו רואים.
בשל שיטתו המיוחדת, שבה שילב חישובים מתמטיים מדויקים ותיאוריות מדעיות עם ניסויים ומחקר, אל-חסן קיבל את התואר המכובד - "המדען הראשון".
[זרימת מים]
ומה עם הסכר? בנייתו של סכר אסואן הושלמה רק בשנת 1902, 900 שנה אחרי אל-חסן. כדי לבנות אותו, השתמשו במנופים, במכונות, במשאיות, בבטון ובעוד הרבה דברים שלא היו קיימים בזמנו של אל-חסן.
למרות המנופים והמכונות, הסכר עדיין לא היה טוב דיו, והיה צורך לתקן אותו ולהגביה אותו שוב ושוב במשך עשרים השנים שלאחר מכן.
[מוזיקה מסתיימת בצליל פעמונים]
תום: להיות אדם חכם זה עניין מסובך. מצד אחד, זה נותן ביטחון גדול, ומצד שני, לפעמים דווקא בגלל הביטחון העצמי, החכם ביותר הופך לטיפש.
מי שחושב שהוא יודע כבר הכל, לא מסוגל לחקור ולגלות תגליות חדשות כי הוא מניח שכבר אין לו מה ללמוד.
אל-חסן הפך למדען הגדול הראשון, אבל בדרך הוא היה צריך ללמוד לוותר על האגו שלו.
[מוזיקת רקע]
רק אחרי שהפסיק להתרברב, יכול היה להפוך לחוקר אמיתי.
בעזרת ספרי חכמים ישנים ועיניים פקוחות ללא הנחות מוקדמות הוא הצליח לפתור חידות מדעיות שרבים לפניו השאירו לא פתורות.
פגשתם פעם מישהו גאוותן?
לכם יש גם לפעמים רגעים כאלה?
מלבד האגדה הזו, עוד אגדות שהיו באמת תוכלו למצוא בפודקאסט שלנו. אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים, ורוצים לעזור לנו להמשיך וליצור, נשמח אם תתמכו בנו בדף הפטריאון שלנו. התומכים יזכו לתכנים בלעדיים, הנחות קבועות לספרי הוצאת "פֶנֶק", ואפילו לשמוע "אגדות אמיתיות" חדשות שלא תוכלו למצוא כאן. הלינק מופיע בתיאור הפרק.
הפודקאסט נולד ונערך ברשת הפודקאסטים העצמאית "שֶלֶג".
את האגדה הזו קרא עבורכם יונתן בלומנפלד, הפיקה מוריה דפני וביים עומרי בן דור.
אני תום בייקין-אוחיון.
את הספר "אגדות אמיתיות" ובו עוד מגוון רב של אגדות תוכלו למצוא באתר של הוצאת "פֶנֶק".
ואם רק תסתכלו טוב-טוב, תראו שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.
[המוזיקה מסתיימת בצליל פעמונים]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Yorumlar