אגדות אמיתיות - אנריקה הנווט

רַבִּים זָכוּ בְּמַהֲלַךְ הַהִיסְטוֹרְיָה לְהִזָּכֵר כְּפוֹרְצֵי דְּרָכִים, מְגַלֵּי אֲרָצוֹת וּמְטַיְּלִים גְּדוֹלִים. כַּיּוֹם, כְּשֶׁיֵּשׁ לָנוּ מַפּוֹת מְפֹרָטוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ צִלּוּמֵי לַוְיָן שֶׁל מְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם לֹא דָּרְכָה רֶגֶל אָדָם, קָשֶׁה לִזְכֹּר שֶׁפַּעַם הָעוֹלָם הָיָה בְּרֻבּוֹ בִּלְתִּי יָדוּעַ. אַגָּדָה זוֹ תְּסַפֵּר עַל אַחַד הָאֲנָשִׁים הַמַּשְׁפִּיעִים בְּיוֹתֵר עַל גִּלּוּי הָעוֹלָם, לַמְרוֹת שֶׁכִּמְעַט אַף פַּעַם לֹא יָצָא מִמּוֹלַדְתּוֹ, פּוֹרְטוּגָל

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/11/2023.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏שלום ילדים וילדות שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

‏גם אני לא יודע מה יהיה. זה קשה. אי-הידיעה זה אחד הדברים שהכי קשה להתמודד איתם.

‏כמה זמן זה יימשך? מתי נחזור לשגרה? האם נחזור לשגרה?

‏אבל חשוב לזכור שלאי-הידיעה יש גם פנים אחרות. למשל, כשניצבים מול אתגר שצריך לפתור, או מול חידה טובה. או כמו שאבא נותן לך חפץ מוזר, קלטת למשל, ושואל אותך, "מה זה?"

‏אי-הידיעה היא האמא של כל התגליות, ושל כל המסעות למקומות הכי רחוקים.

‏האגדה הזאת מוגשת לכם, הסקרנים.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏רבים זכו במהלך ההיסטוריה להיזכר כפורצי דרכים, מגלי ארצות ומטיילים גדולים. כיום, כשיש לנו מפות מפורטות של העולם, ואפילו צילומי לווין של מקומות שבהם לא דרכה רגל אדם, קשה לזכור שפעם העולם היה ברובו בלתי ידוע.

‏אגדה זו תספר על אחד האנשים המשפיעים ביותר על גילוי העולם, למרות שכמעט אף פעם לא יצא ממולדתו, פורטוגל.

‏[מוזיקת רקע]

‏הנסיך אנריקה נולד בשנת 1394. הוא היה הבן השלישי של מלך פורטוגל ז'ואאו הראשון. מכיוון שהיה הבן השלישי בשושלת, ידע שהסיכוי שיום אחד הוא עצמו יהיה למלך, קלוש מאוד. לכן החליט, כבר בגיל צעיר, לבנות את תהילתו בכוחות עצמו.

‏אבל - כיצד בונים תהילה? לאנריקה, כמו להרבה ילדים, לא הייתה תשובה לשאלה מסובכת זאת. לכן פנה למקום שבו בדרך כלל נמצאות התשובות, אל עולם הספרים. [דפדוף]

‏שני סוגים של ספרים אהב במיוחד - ספרי מדע ותגליות, וסיפורי אבירים והרפתקאות. במיוחד אלה שסיפרו את עלילות גיבורי מסעי הצלב. [צלילי מצעד] אלה היו, למעשה, פחות מכובדים ומלהיבים ממה שנהוג לדמיין, אבל האבירים בספרים שאנריקה הצעיר קרא, היו תמיד יפים ואמיצים, והם תמיד נחלו הצלחה כנגד האויב האכזר. [צלילי מצעד מסתיימים, מוזיקת רקע נמשכת]

‏כשראה אביו של אנריקה שבנו הצעיר נהנה מאוד מסיפורי האבירים, הציע לילד לערוך טורניר אבירים בחצר הארמון.

‏"נזמין אבירים גדולים מכל קצות הארץ", אמר המלך לאנריקה, "והם ינהלו קרבות ראווה להנאתם של הצופים". המלך ז'ואאו הראשון חשב שבנו ישמח לארגן כזה מפגן ראווה מיוחד, אבל אנריקה סירב באופן מפתיע.

‏"הצגות ראווה הן לא אמיתיות. אינני מעוניין לראות קרבות מזויפים". עוד הוסיף בנימה של מבוגר, "אבירים זה דבר רציני ומסוכן, וחרבות הן לא צעצועים".

‏המלך שמח על בגרותו של בנו, אך התאכזב שלא יוכל לרצות את סקרנותו של הנער.

‏"מה היית רוצה?", שאל את בנו. "מסע צלב", ענה הילד בן השבע, בעיניים פעורות מהתרגשות. "לירושלים?", שאל האב בהפתעה גדולה. "זה רחוק מאוד ומסוכן מאוד".

‏"לא, אבא", ענה הנער. "אני רוצה לעשות מסע צלב משלי". המלך צחק, כי חשב שבנו רוצה לשחק ברעיון בדמיונו. הוא השיב, "בסדר גמור. אתה תדאג לתוכניות, ונראה מה אפשר לעשות".

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏המלך חשב שבזאת נגמר הסיפור, ואכן זמן רב לא שמע מבנו מילה על הרעיון. מה רבה הייתה הפתעתו, כאשר אחרי 12 שנה, הגיע אנריקה, שהפך לעלם צעיר, לחדרו, כשבידו תכנית מפורטת למסע הצלב שרצה להוביל - מסע ימי מעבר למיצר גיברלטר אל תוך יבשת אפריקה, שם תכנן לכבוש עיר נמל מוסלמית, בשם סאוטה, מתוך אמונה שכיבוש של עיר מוסלמית בידי חיילים נוצרים, יוכל להיחשב מסע צלב.

‏אנריקה לא הסתפק בזאת, וביקש לצאת לצפון פורטוגל, לעיר הנמל פורטו, ושם להקים מחנה אימונים לאבירים, בית מלאכה לכלי נשק, ואפילו מספנה גדולה, שבה יבנה צי ספינות שיבטיח את הצלחת המשימה.

‏המלך היה מופתע. מצד אחד, לא תכנן לצאת למלחמה בזמן הקרוב. מצד שני, תוכניתו של בנו הייתה מפורטת עד כדי שדומה היה שהיא עשויה אפילו להצליח. השניים דנו בנושא שעה ארוכה, והאב הופתע לגלות שבנו חשב על כל ההיבטים המורכבים של המבצע.

‏לבסוף נשלח אנריקה הצעיר לעיר פורטו, בחסות אביו, שם יעבוד על הגשמת חלומו.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏התלהבותו של אנריקה הצעיר שילהבה גם את תושבי העיר פורטו, ובמהרה התגייסה העיר כולה לעבודות ההכנה. [קולות בנייה וצחצוח חרבות] הם בנו ספינות מלחמה חדישות, חישלו חרבות ושריונות לאביריהם, ואימנו צבא מקצועי. כעבור שנתיים של הכנות, מצא עצמו אנריקה מפקד על צי מלכותי בדרכו למסע צלב משלו. [ספינה שטה]

‏[מוזיקת רקע]

‏כשהגיע אנריקה עם צבאו המיומן לעיר סאוטה, הנמצאת בחלקה הצפוני של מרוקו, הצליח צבאו לכבוש אותה במהירות. על פי התוכניות שהכין, עתה היה הזמן לשוב הביתה למסע ניצחון מפואר.

‏אבל במהלך המסע, אנריקה הופתע משתי תגליות מרעישות.

‏הראשונה הייתה שקרבות אמיתיים אינם דומים כלל למה שכתוב בספרים. בעולם האמיתי מלחמות מביאות לא רק תהילה למנצח, אלא גם צער רב למפסידים. אבירים לוחמים אינם נותרים נקיים ויפים לאורך כל הקרב. הם מתלכלכים בדם ונפצעים מפלדה. שדה הקרב לא מתמלא בקריאות שמחה והלל, אלא בזעקות של יגון וכאב.

‏"איך יכולתי להאמין שכך נראית תהילה?", חשב הכובש הצעיר. "איזו תהילה יכולה להיות למי שגורם לכאב רב כל כך?".

‏למרבה המזל, התגלית השנייה עזרה לפתור את בעייתו. אנריקה גילה בעיר סאוטה עולם עשיר של תרבויות שונות. סוחרים נוצרים, יהודים, מוסלמים ואפילו הודים, פעלו מעיר נמל זאת, כבסיס למסחר בין יבשות אסיה, אירופה ואפריקה. הוא ראה שיירות גמלים חוצות את מדבר סהרה ומביאות בדים, ספרים וחפצים שונים מן העולם הערבי, וספינות מסחר ונציאניות יוצאות מן הנמל דרך הים התיכון, עד להודו הרחוקה, ומביאות משם מאכלים, כלים ותבלינים שלא הריח בכל חייו בפורטוגל.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏"כך ארכוש את תהילתי", חשב אנריקה הצעיר. "לא בכיבושים ומלחמות, אלא במסחר עם העולם הגדול".

‏[מוזיקת רקע מתחדשת]

‏עוד הוא חושב על כך, ובעיה חדשה צצה. הדרכים היבשתיות הגדולות, כמו דרך המשי, ונתיבי המדבר החוצים את הסהרה, היו בשליטתם של הסוחרים הערבים, ונתיבי הים התיכון, היו בשליטת הצי הסוחר העשיר של ונציה, שלא הרשה לספינות זרות לעבור בשטחו.

‏"אין ברירה", חשב אנריקה. "יש למצוא דרך חדשה להגיע אל המזרח. דרך שלא נמצאת בשליטתו של איש, שתאפשר לקיים מסחר בלי להיגרר למלחמות מיותרות עם מתחריו". אנריקה התייעץ עם חבריו הספנים, ואלה טענו שהדרכים הקיימות הן היחידות שאפשר לשוט בהן. "מדוע לא נשוט לאורך חופיה המערביים של יבשת אפריקה? נקיף את היבשת ונצא משם להודו?", שאל.

‏הספנים, משועשעים מרצונו הטוב של הבחור הצעיר, טענו שהדבר בלתי אפשרי, "חופה המערבי של יבשת אפריקה פונה אל האוקיינוס האטלנטי, וגליו הענקיים של האוקיינוס שוברים את הספינות הצרות והארוכות. הספינות", הסבירו, "מצויינות לשייט בים התיכון, אך ברגע שהן יוצאות אל האוקיינוס, הן מתפרקות לרסיסים מלחץ הגלים הגבוהים".

‏בנוסף, הספינות במאה ה-14 הסתמכו על משב הרוח ועל זרמי הים. הרוח באזור קו המשווה משנה את כיוונה, וכך, הספינות אמנם יכולות להגיע עד לאמצע הדרך לאורך חופי אפריקה, אבל שם הן מגיעות למחסום בלתי עביר. "גם אם הרוחות יהיו לטובתנו", הסבירו הספנים, "הרי איש מעולם לא שט בדרכים האלה, ולכן אין לדעת אילו מכשולים חדשים יחכו לנו". הם הסבירו לאנריקה הנלהב שהרעיון שלו יפה מאוד, אבל בלתי אפשרי.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אנריקה קרא המון ספרים בחייו, [מוזיקת רקע] ולכן ידע שאין דבר העומד בפני הרצון, "אם עכשיו אי אפשר - פשוט צריך מחקר", השיב להם בגאווה ונחישות.

‏במשך שלוש שנים הקים אנריקה בקצה הדרומי מערבי ביותר של פורטוגל, מרכז מחקר שלא נראה כמותו מעולם. [חריקות ספנה מתנועעת] הוא זיהה שלוש בעיות עיקריות - מבנה הספינות, היעדר מפות מתאימות, ואי יכולתם של הספנים לנווט באוקיינוס הלא מוכר.

‏בתום כמה שנות עבודה מאומצת, המציא מרכז המחקר של אנריקה ספינה מסוג חדש - הקרוולה.

‏הייתה זו ספינה רחבה וקלה שהייתה מסוגלת לעמוד בסופות הקשות של האוקיינוס מבלי להתפרק. לצד המפרשים המרובעים שבהם השתמשו הוונציאנים, היו לספינה גם מפרשים משולשים, שאיפשרו לה לנצל את הרוח לתמרונים מהירים.

‏הנווטים שיצאו ממרכז המחקר ידעו לנצל את הכוכבים, לא רק כדי לדעת איפה כוכב הצפון, אלא אפילו, בעזרת חישובים מתמטיים מסובכים, לזהות את מיקום הספינה ביחס לקווי האורך של כדור הארץ.

‏תחילה לא הבינו הספנים בספינות החדשות, מדוע הנווט שלהם מחזיק מכשירי מדידה אל השמיים, ומצווה פתאום לשנות את כיוונם. מה שאנחנו רואים היום כמדע פשוט, נראה להם מסתורי כמו כישוף.

‏בעזרת הכלים האלה הצי הסוחר של פורטוגל הצליח לגלות נקודה סודית באוקיינוס, שבה הרוחות והזרמים מתחלפים. תוך ניצולה של נקודה זו, הצליחו הספינות של פורטוגל להקיף את יבשת אפריקה, ולפתוח נתיבי סחר חדשים עם ארצות המזרח העשירות.

‏קרוולה אחת אפילו המשיכה בטעות יותר מדי מערבה, וגילתה כך את ברזיל. מסיבה זו מדברים פורטוגזית בברזיל עד היום.

‏הודות לחזונו של אנריקה, פורטוגל הפכה לממלכה העשירה ביותר באירופה. ואנריקה, שכמעט לא יצא מפורטוגל מולדתו, זכה לכינוי "אנריקה הנווט", ולתהילת עולם כאיש שבזכות אמונתו בכוחו של המחקר, פתח את עידן התגליות הגדול בהיסטוריה של המין האנושי.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת בדנדון פעמונים]

‏[מוזיקת סיום]

‏"אנריקה הנווט" ניצב בפני בעיה שאין לה פתרון. לפחות ככה היא הוצגה בפניו. אבל לכל הבעיות אין פתרון עד שמוצאים אותו. לפעמים זה דורש מחקר רב. לפעמים זה דורש לנסות משהו חדש. ולפעמים מגלים פתרונות בטעות.

‏נתקלתם אי פעם בבעיה שאין לה פתרון?

‏איך אתם חושבים שכדאי להתחיל לחפש פתרון לבעיה הזאת?

‏אנחנו ב"אגדות אמיתיות" נמשיך להיות כאן לאורך כל המלחמה, עם אגדה חדשה בכל שבוע. אם יש אגדה מסוימת שהייתם רוצים שנספר, או אם אתם רוצים שנקדיש אותה למישהו מיוחד, תכתבו לנו בדף הפייסבוק של "אגדות אמיתיות".

‏ואם רק תסתכלו טוב טוב, תראו שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.

‏[מוזיקת סיום מסתיימת בדנדון פעמונים]

‏ילדים: "הא! פנק."

‏ילד: "זה שועל."

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה