אגדות אמיתיות - גדולתו של רעמסס הגדול
- לאה תמיר אנגלרד
- Oct 14
- 8 min read
אגדה מיוחדת לכבוד חג הפסח - הסיפור אמיתי של פרעה מההגדה, ובו נגלה מה הייתה גדולתו של רעמסס הגדול
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/04/2023.
[מוזיקת פתיחה]
שלום ילדים וילדים שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.
הגענו לפרק האחרון של העונה החמישית שלנו. פרק מיוחד שנכתב לכבוד החג.
לפני שנתחיל, רצינו לספר לכם שאחרי הפסח, אנחנו מתכוונים לצאת בקמפיין הדסטארט לצאת הכרך השלישי של "אגדות אמיתיות" שיכיל הפתעות רבות לקהל הקוראים והמאזינים שלנו. בסוף הפרק נספר לכם איך תוכלו להיות הראשונים לתמוך, ולזכות במחיר מיוחד למקדימים.
אבל עכשיו, לכבוד החג, רצינו לספר את הסיפור האמיתי של פרעה מההגדה של פסח. באגדה ששמה - "גדולתו של רעמסס הגדול".
[מוזיקת פתיחה מסתיימת בדנדון פעמונים]
[מוזיקת רקע]
לפני למעלה מ-3,200 שנה, רעמסס השני היה פרעה, מילה מצרית שמשמעותה - "הוא שחי בבית הגדול".
במצרים הקדומה של השושלת ה-19 המפוארת, תפקיד המלך לא היה רק תפקיד ממשלתי, היה זה גם תפקיד דתי מהמעלה הראשונה. המלך נתפש על ידי נתיניו כאל בדמות אדם אשר לאחר מותו יזכה לשוט בספינת שמים אל פנתיאון האלים המצרי.
בראשית דרכה הייתה משפחתו של רעמסס השני משפחה של לוחמים ומנהיגים צבאיים ששירתו את המלך הקודם. הם לא נולדו לאצולה מלכותית, כמו רוב משפחות המלוכה של מצרים, מסיבה זו היה עליהם להוכיח את זכותם למלוך, והם עשו זאת בעזרת ניצחונות צבאיים במלחמות רבות.
[תיפוף קצבי]
כבר כשהיה רעמסס בן 14, אביו, סתי הראשון, החל לקחת אותו עמו למלחמותיו הרבות, כדי שהנער ילמד את אומנות המלחמה בשדה הקרב במקום ממגילות הפפירוס.
רעמסס השני למד היטב את שיעורי אביו, וכבר כשהיה בן 22 אביו הפקיד בידיו צבא משלו. [שקשוק שריונות חיילים] עם צבאו מאחוריו, רעמסס השני יצא לקרבות רבים ושונים. הוא שחרר את חלקה הצפוני של ממלכת מצרים מידיהם של השרדנה, שודדי ים שנהגו לתקוף את נמליה של מצרים, עצר את ממלכת הנובים מלכבוש את לוב, ואפילו כבש את אדמותיהם של העמים השונים שחיו בארץ כנען.
אבל מכל האויבים הרבים והשונים שהיו למצרים, לא היה אויב חזק ומאיים כמו אימפריית החיתים.
[שליפת חרב]
החיתים היו עם שהגיע מאזור אנטליה של חופי הים השחור. הם היו מהעמים הראשונים שגילו את אמנות חישול הברזל, [נקישות ברזל] מתכת חזקה אשר הפכה את חניתותיהם וחציהם לנשקים אימתניים, ואת מרכבותיהם לכלי מלחמה שכמותם לא נראו עד אז בעולם העתיק.
בזה אחר זה ניצחו החיתים את עמי מזרח הים התיכון ושלטו עליהם ביד רמה במשך כמעט 500 שנה. מכל האימפריות, רק ממלכת מצרים הייתה חזקה מספיק כדי להתנגד להם.
[תיפוף נפסק, מוזיקת רקע מזרחית]
סתי הראשון, אביו של רעמסס, ניסה להילחם בחיתים ולעצור את התקדמותם לעבר מצרים. הוא הצליח לדחוק אותם עד לארץ הלבנון ואף כבש מהם את העיר האגדית קדש. אך הוא לא הצליח לשמור על הישגו זה, ומיד לאחר שובו למצרים, חזרה העיר לידיהם של החיתים.
רעמסס השני היה בן 30 כשאביו עזב את עולם החיים ונקבר בעמק המלכים. הבטחתו הראשונה לנתיניו הייתה להמשיך בדרכו של אביו ולהביס את החיתים אחת ולתמיד.
ארבע שנים ארוכות עמל רעמסס על הכנת צבא חזק שיהיה ראוי להילחם בחיתים. הוא פיקח על בנייתן של מאות כרכרות, ועל אימונם וחימושם של אלפי חיילים צעירים וחסונים.
[ברקע - מצעד חיילים]
כדי שהצבא יהיה מסוגל לבצע מהלכים מורכבים במהירות של פקודה, רעמסס השני חילק אותו לארבע מחלקות נפרדות, כאשר הוא הוביל את הראשונה שבהן.
כשהיה הצבא מוכן, החלו חייליו לנוע צפונה ממצרים דרך חצי האי סיני וארץ כנען, דרך ארץ הלבנון העשירה בארזים, אל הגבול של ממלכת החיתים. המסע נמשך ארבעה חודשים ארוכים, אבל חייליו המיומנים לא הראו רגע של חולשה, וצעדו בנחישות ובסדר מופתי כמקשה אחת מאיימת.
[מצעד חיילים נפסק - מוזיקת רקע מתחלפת]
כשהגיעו אל הגבול החיתי, המצרים התפלאו לגלות שבמקום צבא גדול פגשו רק בשני סוחרים בדואים שעצרו לנוח בצידי הדרך.
אנשיו של רעמסס שאלו את הסוחרים איפה הצבא החיתי הגדול שאמור היה לחכות להם ואלה השיבו כי מהרגע שהחיתים ראו את צבאו האדיר של מלך מצרים, הם ברחו אל מאחורי חומות העיר קדש.
רעמסס השני שמח לשמוע החדשות וציווה על המחלקה שבהנהגתו לדהור קדימה אל קדש ולחסל את האויב הפחדן.
[ברקע - דהרת סוסים]
גאוותו לא איפשרה לו לראות שבפקודה זו הוא מנתק את מחלקתו מן הצבא האדיר שלו ודוהר היישר לתוך מלכודת.
שני הסוחרים הבדואים, שלא היו אלא סוכנים חיתים בתחפושת, מיהרו להיעלם לפני שיגיע יתר הצבא המצרי. המחלקה דהרה ודהרה. השמש החלה לשקוע ולא נראה כל זכר לצבא החיתי.
[דהרת סוסים נפסקת, מוזיקת רקע]
בלית ברירה החליט רעמסס שכדאי לעצור ולחנות ללילה כדי לאפשר לשלוש המחלקות האחרות להתקרב. בעוד שהחיילים המצרים היו עסוקים בהקמת המחנה והתקנת ארוחת הערב, הופיע פתאום הצבא החיתי בדהרה.
[דהרת סוסים, צחצוח חרבות וקריאות קרב]
קריאות הקרב של החיתים נשמעו מכל כיוון, מלוות בצלצול חניתות ובשריקות חצים. הייתה אנדרלמוסיה מוחלטת. והחיילים נשאו עיניהם אל מנהיגם.
"הכל אבוד!", קראו, כשהם מקווים שיקרא להיכנע לפני שהחיתים יחסלו את כולם.
"להיכנע?", שאל רעמסס, בעודו עולה על כרכרתו המלכותית. "האם לא הגענו לכאן בשביל להילחם?". במילים אלו עזב את אנשיו ויצא לבדו להילחם בחיתים.
[דהרת סוס בודד]
המצרים לא יכלו לתת למלכם להילחם לבדו, [קולות קרב] ובהשראתו אזרו אומץ והצטרפו ללחימה. הקרב נמשך כל אותו הלילה. רעמסס ואנשיו לחמו בכל כוחם, אבל החיתים היו רבים מדי וחזקים מדי, ולרגע נראה שאכן הכול אבוד. אבל אז, עם פסי הארגמן הראשונים של הזריחה, רעם עמום הרעיד את האדמה סביב.
[דהרת סוסים]
היו אלה פרסות הסוסים של מחלקותיו האחרות של רעמסס. [קולות קרב] עם חיילים אלה, רוחות הקרב שינו את כיוונן. הפעם היו אלה החיתים שמצאו עצמם מוקפים בצבא המצרי ובלית ברירה נאלצו לסגת משדה הקרב אל חומות העיר קדש.
[דהרת סוסים]
[מוזיקת רקע]
הקרב הסתיים.
מכיוון ששני הצבאות ספגו אבדות קשות, הסכימו רעמסס השני ומאווטליש השני, מלך החיתים, על הפסקת אש, וכל אחד שב לממלכתו כמנצח.
כששבו למצרים סיפרו החיילים בגאווה על אומץ הלב שהוכיח מלכם כשיצא לבדו להילחם באויב, והעם כולו הריע למלכם הגדול.
[תשואות המון]
את השנים הבאות בילה רעמסס השני כמו כל המלכים הגדולים של מצרים העתיקה. הוא התחתן הרבה ובנה הרבה.
במצרים הקדומה היה נהוג שהמלך יתחתן עם יותר מאישה אחת, ורעמסס לא היה שונה מקודמיו, אבל בעוד המסורת דרשה ממנו לשאת נשים רבות, היה מקום בליבו רק לאישה אחת. יותר מכל נשותיו אהב את אשתו הראשונה, נפרתרי. ויותר מכל ילדיו הרבים, ויש שאומרים שהיו לו למעלה מ-50 ילדים, אהב את בנה, אמון-הר-חפשאפ, שהוכרז כיורש העצר לממלכתו האדירה.
כדי לפאר את משפחתו האלוהית לעולמי עולמים בנה רעמסס השני מקדשים מרהיבים, לו ולאשתו האהובה, באבו סימבל ובמקומות אחרים. על קירות כל המקדשים האלה עמלו אומניה הגדולים של מצרים יומם ולילה, לספר את סיפורו של מלכם האדיר, ובמיוחד את סיפור ניצחונו על החיתים.
מלבד כל המקדשים הענקיים שבנה, רעמסס הקים שתי ערים חדשות לנתיניו, להן קרא פיתום ורעמסס.
דומה היה שדבר לא יוכל לפגוע בגדולתו של מלך מצרים האלוהי. אמנם, היו כמה קבוצות עבדים שהתלוננו על עבודות הבנייה הרבות, אבל מה לאל השוכן בארמון הגדול ולדרישותיהם של עבדים?
אבל אז קרה משהו ששינה את עולמו של רעמסס הגדול מקצה לקצה.
אמון-הר-חפשאפ, בנו בכורו, האהוב, מת בפתאומיות.
הפרעה הגדול נשבר לרסיסים. כל האושר, הכבוד והגאווה נראו לו פתאום תפלים וחסרי ערך כמו החול שבמדבר. זמן לא רב לאחר מכן, נפרתרי, אשתו האהובה, נפלה גם היא למשכב ולא קמה עוד.
אם לא די בכך, קבוצה של עבדים עבריים החליטה לנטוש את עבודותיה ולעזוב את מצרים באישון לילה.
לפתע, רעמסס הגדול, המלך האל של מצרים, הפך בעיני עצמו לקטן וחסר משמעות, כמו השפל שבעבדים. הוא חדל מבניית המקדשים המפארים את שמו והחל בבניית קברים למשפחתו ולו.
את בנו קבר לצד אביו בעמק המלכים, ולאשתו האהובה בנה חדר קבורה מפואר אי-שם בעמק המלכות. עד היום זהו הקבר היפה ביותר שנבנה במצרים.
מי שרוצה להיות מלך, צריך לדעת שגם ברגעים הקשים ביותר אין להתעלם מהחובות המלכותיות. למלכים אין חופשה מן העבודה, אפילו כשהם אבלים. כך, בחוסר חשק מוחלט, שב רעמסס השני לשבת על כס מלכותו והחל מאזין ליועציו השונים בענייני היום.
16 שנה חלפו מאז הקרב על קדש, ואימפריה חדשה קמה והחלה להילחם לכיבוש המזרח התיכון. היו אלה האשורים, והאויב הראשון שסימנו לפניהם היו החיתים.
[קול שונה] "מכיוון שהחיתים עסוקים כרגע במלחמות עם האשורים", אמר אחד היועצים המלכותיים. "זהו זמן מצוין לתקוף אותם ולחסלם אחת ולתמיד".
רעמסס השני שקל זאת. הוא זכר את הגאווה שחש כשהנהיג את הצבא, אבל גם את המחיר הכבד ששילמו חייליו. [קול עמוק] "לכל אחד מהחיילים האלה", השיב המלך, "היה אבא שגידל אותו באותה אהבה ומסירות שבה גידלתי את בני שלי". אבן עלתה בגרונו של המלך הגדול והוא שתק שתיקה ארוכה, שאחריה ציווה: "הביאו לפניי את נציגי החיתים".
כעבור זמן לא רב, הגיעו לחצרו של רעמסס שליחים מטעם מוואטליש השני, מלך החיתים, ובידם בקשה להסכם שלום.
[קול שונה] "כמובן שהם רוצים שלום", אמר אחד היועצים למלך. "הם יודעים שאין להם סיכוי נגד צבאנו האדיר".
"אנחנו חזקים עכשיו", השיב המלך. "אך אין בכך הבטחה שנהיה חזקים בעתיד. גם אם ננצח, האם לא יהיה מחיר לניצחון זה, מחיר שנוכל להימנע ממנו בעזרת הסכם שלום?".
[קול שונה] "ומה עם שלל המלחמה?", שאל יועץ אחר. "הרי בכל פעם ששבנו כמנצחים, עגלותינו היו מלאות בזהב ובתכשיטים, וברשותנו היו עבדים רבים. כיצד נוותר על ההזדמנות ליטול את אוצרות החיתים?".
המלך שקל את טענות היועץ והשיב, "אוצרות אפשר לבזוז רק פעם אחת, ולבזבז רק פעם אחת. אם נקיים מסחר עם החיתים, נוכל לזכות להכנסות קבועות שיימשכו כל עוד יתקיימו שתי ממלכותינו".
[קול שונה] "אבל איך אפשר לסמוך עליהם?", אמר יועץ שלישי. "הרי ראית כיצד הם ששים לרמות ולהשתמש בתחבולות. מניין לך שלא ינצלו את ההסכם ויחכו להזדמנות לחסל אותנו?".
"אם נבטיח במסגרת ההסכם שמצרים תעמוד לצד החיתים במלחמותיהם, ושהם יבואו לעזרתנו במלחמותינו, כל צד ירצה שהצבא הלוחם לצידו יהיה חזק ונאמן".
[קול שונה] "נילחם לצידם?", צעק יועץ נוסף, שעד כה שתק. "כיצד נילחם זה לצד זה? הרי מזה שלושה דורות נלחמים עמינו זה בזה. ילדינו המצרים לומדים לשנוא את החיתים לפני שהם לומדים לדבר. שאל כל חייל שלנו, מה יעשה אם יפגוש בחייל חיתי. אין אחד שלא ימהר לשלוף את חרבו".
"אנחנו חינכנו את עמנו לשנאת האויב, כי השנאה הועילה לנו במלחמותינו. עתה יהיה עלינו לחנכם לשלום", השיב רעמסס, והחל לערוך את התיקונים הדרושים כדי לחתום על ההסכם.
[מוזיקת רקע מתחלפת]
להסכם השלום היו סעיפים רבים שהבטיחו ששני הצדדים יקיימו אותו. בסעיף אחד התחייבו שני הצדדים לפתור בעיות ביניהם בדרכי שלום ולא בדרכי מלחמה. בסעיף אחר, הצדדים התחייבו לעזור זה לזה במקרה הצורך. סעיף נוסף קרא לפתוח את ערי הנמל והדרכים למסחר הדדי. לבסוף, היה אפילו סעיף שבו נכתב כי כל האלים של החיתים וכל האלים של המצרים ידאגו שמי שיעמוד בהסכם יזכה לחיים של שגשוג ושמחה.
היה זה הסכם השלום הראשון בהיסטוריה. עד אז אנשים חשבו שאין סוף למלחמות, וכי לנצח יהיה על אויבים לחיות עם השנאה והחרב.
כמובן, היו ספקנים שסירבו להאמין שרשימת סעיפים ושתי חתימות של מלכים יוכלו להשיג מה שצבאות שלמים לא הצליחו, אבל כל הספקות נעלמו כעבור מספר חודשים.
עם חתימת ההסכם, מוואטליש השני שלח לרעמסס הגדול את בתו ככלה, בליווי חיילי משמר ונציגים מלכותיים. הכלה היפה הגיעה עם נדוניה כה מפוארת ועשירה, שמספרים שהייתה גדולה יותר אפילו מהנדוניה של בתו של מלך בבל.
אחרי טקס החתונה המלכותי נערכה סעודה ענקית לכל העם. כך ישבו זה עם זה, סביב שולחן אחד, חיילים חיתים וחיילים מצרים. כולם נדהמו לראות כיצד אנשים שהיו אויבים כל חייהם פוגשים זה בזה לראשונה מבלי לשלוף חרבות, אוכלים מאותו אוכל, שותים מאותו כד ושרים יחדיו.
[מוזיקת רקע מסתיימת בדנדון פעמונים]
באגדה שלפנינו, פרעה מתואר כמלך טוב ומכובד, ואילו בהגדה של פסח הוא מקבל את תפקידו של הנבל.
[מוזיקת סיום]
דרך אחת, נקרא לה הדרך הקלה, היא להגיד שיש רק תשובה אחת לשאלה ולכן או ההגדה או האגדה טועות.
אבל יש דרך אחרת, קצת יותר מסובכת. בדרך הזו אנחנו אומרים שכל חלק מתאר רק צד אחד של התמונה - נקודת מבט שונה ממנה אנחנו מסתכלים.
בסיפור שלכם, האם יש נבל? מישהו שנראה לכם פשוט רשע? ניסיתם לחשוב איך הסיפור נראה מנקודת המבט שלו?
לפני שנלך, נזכיר שאחרי החגים אנחנו יוצאים לגיוס כספים לכרך הבא של "אגדות אמיתיות", שיכיל 31 אגדות חדשות לחלוטין. במסגרת הקמפיין, אנחנו מתכוונים להציע 100 עותקים של הספר במחיר מיוחד למקדימים. אם תרצו לקבל הודעה אישית שתגלה לכם מתי מתחיל הקמפיין, נשמח אם תיצרו איתנו קשר דרך האתר של הוצאת "פנק", או דרך דף הפייסבוק של "אגדות אמיתיות".
תודה רבה שהצטרפתם אלינו לעונה החמישית של "אגדות אמיתיות", עונה חגיגית במיוחד עבורנו, שכן איתה עברנו את קו חצי מיליון האזנות.
תודה רבה לכל אחד ואחת מכם שהבאתם אותנו לנקודה הזאת. חג חירות שמח.
ו… אם רק תסתכלו טוב-טוב, תראו שכל אחד ואחת מכם הוא כבר גיבור של אגדה.
[מוזיקת סיום מסתיימת בדנדון פעמונים]
קרייניות: "שלג".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments