אגדות אמיתיות - הבית של וויליאם שייקספיר

השם וויליאם שייקספיר מעורר אצלנו יראה והערצה ששמורה ליוצרים הגדולים ביותר שהאנושות זכתה לארח, אבל כשהוא נולד בשנת 1564, בעיירה סטראטפורד אפון אייבון, לא רחוק מלונדון איש לא ידע שהתינוק הקטן הזה יגדל להיות המחזאי הגדול ביותר בכל הזמנים

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/01/2024.

‏[מוזיקת רקע]

‏שלום ילדים וילדות שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

‏התחלנו שנה חדשה, ונראה שבינתיים לא הרבה השתנה, מלבד התאריך. בזמנים כאלה שבהם צריך לאזור כוחות, חשוב לפעמים לעצור ולנוח. יש מי שאוהב לנוח מול מסך מחשב או טלפון. יש מי שאוהבת להתכרבל בשמיכה עם ספר טוב, אפילו לכל היום. ואני, אני אוהב לנוח על כיסא, באולם התיאטרון.

‏האגדה שלנו היום תספר על ענק התיאטרון שיצר קומדיות וטרגדיות, מחזות מההיסטוריה והצגות מעולם האגדות.

‏היא מוקדשת לילד חמוד מחיפה עם השם היפה - תום דורון. ולכל מי שאוהב תיאטרון.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[דנדון פעמונים]

‏[מוזיקת רקע]

‏השם ויליאם שייקספיר מעורר אצלנו יראה והערצה השמורות ליוצרים הגדולים ביותר שהאנושות זכתה להכיר.

‏אך כשהוא נולד, בשנת 1564, בעיירה סטרטפורד אפון אייבון, לא הרחק מלונדון, איש לא ידע שיגדל להיות המחזאי הגדול ביותר בכל הזמנים.

‏אביו של ויליאם היה מעבד עורות, אדיב, מנומס ורציני, שזכה לכבוד רב בקהילתו. מעורבותו בענייני היומיום של העיירה ונכונותו ליישב סכסוכים ולעזור לחבריו, זיכו אותו במשרה המכובדת של טועם השיכר העירוני, ולאחר מכן גם במשרת ראש העיר.

‏[צעדי הליכה]

‏בכל בוקר היה האב מלווה את בנו לבית הספר, ומברך את העוברים והשבים בחביבות. כשהשניים עברו ליד הבית הגדול והמפואר ביותר בעיר, שהיה שייך לאחד מסוחריה העשירים, אמר האב לבנו: "באמצעות עבודה קשה והגינות, תוכל גם אתה יום אחד, לגור בבית גדול כזה".

‏בית הספר היוקרתי של העיירה היה מיוחד מאוד. תוכנית הלימודים שלו שיקפה את האמונה שחינוך הילדים לא יכול להסתמך רק על לימוד כתיבה, חשבון ותנ"ך, הוא צריך גם להעשיר את רוחם בלימוד שירה, היסטוריה ופילוסופיה, מן המקורות הקלאסיים.

‏ויליאם הצעיר אהב את לימודיו והשקיע בהם הרבה. הוא למד את השפה הלטינית ושינן שירים שלמים בעל פה. אהובים עליו במיוחד היו שיריו של אובידיוס, סיפורי ההיסטוריה של פלוטרכוס והמחזות של סנקה.

‏הכותבים הגדולים האלה כמעט לא נלמדים היום בבתי הספר, אך אם תהיה לכם הזדמנות לפתוח את ספריהם תגלו בהם עולמות זוהרים של קסם וחכמה.

‏כשהוא מוקף בעושר זה, ויליאם חשב שחייו סלולים ומתוכננים. אם ימשיך בלימודיו, יוכל להתקדם ולעבוד עם אביו. אם יהיה הגון ויעבוד קשה, יוכל אף הוא להיות מכובד ומשגשג כאביו.

‏יום אחד הגיעה לעיירה להקת תיאטרון נודדת. ויליאם הלך לחזות במופע, מצפה לשמוע סיפור ולהנות מבידור. אבל התלבושות המפוארות, הדיאלוגים המהירים והקסם המיוחד שמתרחש כאשר חבורה של שחקנים הופכת פתאום לדמויות אחרות בממלכות רחוקות, משהו בקסם הזה פגע בשייקספיר כמו חץ של קופידון, ושינה לנצח את מסלול חייו. [חץ נורה מקשת]

‏בתום ההופעה הלך ויליאם הצעיר, נסער ונרגש לשוחח עם השחקנים. הם שמחו לפגוש אדם המעריץ את אומנותם, סיפרו לו שלהקתם איבדה לא מזמן את אחד משחקניה, ושאלו אם ירצה להצטרף אליהם למסע ההופעות כדי למלא את מקומו. שייקספיר לא היסס והסכים לפני שהספיק לחשוב על לימודיו ומשפחתו. הוא יצא עם הלהקה למסע הופעות קצר, שהסתיים בעיר הגדולה - לונדון.

‏[כרכרה, קולות עיר]

‏בלונדון השוקקת הכל אהבו לבקר בתיאטרון, אך ראו בו תחום עיסוק מפוקפק. לא הייתה להם הערכה כלפי שחקנים שמבזבזים את זמנם על הבמה מחופשים לאחרים. מכיוון שכך, בתי התיאטרון הוקמו הרחק מבתי הממשל המכובדים של העיר, בצידו השני של נהר התמזה לצד מסבאות, בתי הימורים ושאר מוסדות שאנשים מכובדים אוהבים לבוז להם ביום ולפקוד אותם בלילה.

‏[גלגלי כרכרה, קולות עיר, פעיית צאן]

‏מסע ההופעות הזה היה חוויה מופלאה לוויליאם הצעיר והוא נהנה מכל רגע. עם זאת, שייקספיר ידע שתפקידו בתיאטרון זמני, ושבבוא העת יהיה עליו לשוב לביתו ולהתחיל לעבוד על מנת להפוך לאדם מכובד כמו אביו.

‏בתום המופע האחרון קד שייקספיר לקהל בפעם האחרונה, חזר לסטרטפורד אפון אייבון, התחתן עם עלמה ממשפחה טובה והחל לעבוד בעבודה המכובדת, האפורה והמשעממת של פקיד בבית המשפט.

‏למשפחה הצעירה נולדו שלושה ילדים יפים וחמודים. היה להם בית נאה ודי הכנסה כדי להבטיח שמעתה ינועו חייהם על מי מנוחות, כמו דוגית באמצע אגם ללא רוח.

‏עם זאת, משהו היה חסר בליבו של ויליאם הצעיר, משהו לא הסתדר.

‏בעולם התיאטרון יש מונח לבעיה הזו, קוראים לה "חיידק הבמה". [זמזום חרק] מדובר בחיידק, אשר מדי פעם מתיישב בקרביהם של אנשים שחוו את פיק הברכיים שמופיע לפני פתיחת המסך, את ההתרגשות שבמופע חי מול קהל מצפה, את הפחד מפני טעות או מעידה. ואת הכבוד והגאווה שיש בהשתחוויה בתום הופעה מוצלחת.

‏במהלך מסעו הקצר עם הלהקה הנודדת, נדבק ויליאם בחיידק הזה. הוא התגעגע לקול מחיאות הכפיים, כפי שספן הכלוא ביבשה מתגעגע לקול הגלים. בכל כוחו ניסה להשלים עם חייו ועבודתו ולהסתפק בחלקו, אך היה זה כמו להשלים עם נצח של שמיים אפורים אחרי שראית קשת בענן.

‏אחרי שנים אחדות בביתו הודיע ויליאם לאשתו ולילדיו שעליו לחזור ללונדון כדי להגשים את ייעודו בתיאטרון. הוא הבטיח לבקר בבית ככל שיתאפשר לו ולשלוח אליהם כספים, ברגע שאלה יהיו בנמצא. כך, בין הכאב של המרחק ממשפחתו להתרגשות שבתחילת הרפתקה חדשה, נטש ויליאם את חייו ויצא ללונדון.

‏[גלגלי כרכרה]

‏[מוזיקת רקע מתגברת]

‏הוא צעד היישר אל בניין התיאטרון של אנשי הלורד צ'מברליין, נחוש להתקבל ללהקה. הוא ידע שיהיה עליו להתחיל בתחתית, אך לא ידע כמה נמוך אפשר לרדת. תפקידו הראשון בתיאטרון לא היה כלל על הבמה ואפילו לא בתוך בניין התיאטרון. היה עליו לעמוד בחוץ ולשמור על סוסיהם של אצילי העיר, בזמן שאלה נהנו מהמופע. כך קרה שאיש הבמה הגדול בכל הזמנים החל את הקריירה שלו בתיאטרון בתור סוג של חניון. [צניפת סוס]

‏התפקיד הנמוך לא דכדך אותו. "העולם הוא במה ואני השחקן הצועד עליה", אמר לעצמו, והחל למלא את תפקידו באופן הטוב ביותר. הוא זכר את שמותיהם של כל האצילים ושל סוסיהם, ודאג להתבדח איתם בעודו עוזר להם לרדת מכרכרותיהם ומלווה אותם אל הכניסה לתיאטרון.

‏אופיו הנעים ולשונו החדה של העלם כבשו את ליבם של האצילים שפגש, וכעבור זמן לא רב לקח אותו אחד האצילים תחת חסותו, והמליץ למנהלי הלהקה לקבל אותו לשורותיהם. שייקספיר שמח מאוד על ההזדמנות, אבל הופתע מהעבודה וההשקעה שנדרשו משחקן צעיר כמותו. היה עליו לזכור את כל המילים של כל המחזה בעל פה, ללמוד כיצד להגות אותן בקול רם ובצורה ברורה, כך שגם היושבים מאחור יוכלו לשמוע ולהבין אותו.

‏בנוסף, היה עליו לדעת לשיר כמו זמר, לרקוד כמו רקדן, לסייף בחרב כמו לוחם ולנגן בכלי נגינה למקרה שיידרש לכך. שייקספיר לא נרתע: "אם זה המחיר שהבמה דורשת, אשלם אותו בלב שלם".

‏הוא אהב לשחק, אבל ידע שכשרונו האמיתי טמון בכתיבה.

‏ראשית כתב קומדיה, קלילה ומשעשעת. הוא הגיש את המחזה לחבריו ללהקה, בתקווה שיחליטו לאמצו לרפרטואר שלהם. הוא ידע שבדיחה על הדף יכולה להיראות מצחיקה, אבל על הבמה היא מצחיקה אך ורק אם צוחקים ממנה.

‏חברי הלהקה החלו לקרוא את המחזה, ובזה אחר זה פרצו בצחוק גדול. [צחוק]

‏לא עבר זמן רב ושייקספיר הפך למחזאי הראשי של הלהקה.

‏ויליאם שייקספיר קם בכל בוקר מאושר לעבוד עם הלהקה על ההצגה היומית. הוא ניהל את החזרות והכין את כולם לרגע שבו המסך נפתח וההצגה מתחילה. בצהריים תפס את מקומו על הבמה לצד חבריו, שיחק את תפקידו, ועקב בדריכות אחר תגובות הקהל. עם ערב ישב בביתו לאור נרות ערך תיקונים במחזה שזה עתה עלה, ועמל על כתיבת המחזה הבא.

‏בלונדון היו הרבה תיאטראות, ובכל ערב התחרו אלה באלה על קהל הצופים. הצגה מוצלחת עלתה לעיתים פעמיים באותו היום למשך שבועיים, שאחריהם כבר דרש הקהל משהו חדש.

‏שייקספיר עמל לילות כימים וכתב עוד ועוד מחזות חדשים, כולם יפים, שנונים ומלאי קסם. הוא כתב מחזות היסטוריים על מלכי אנגליה הישנים כשהוא מתאים עצמו לטעמו של הקהל בתקופתו. לצידם העלה גם קומדיות, קלילות ונבונות ששימחו מאוד את לבבות הצופים. הקהל בתגובה הצביע ברגליו ומילא את התיאטרון בכל פעם שעלתה הצגה חדשה של ויליאם שייקספיר.

‏[מחיאות כפיים ותרועות קהל]

‏פעם אחת אפילו הגיעה המלכה אליזבת בכבודה ובעצמה לחזות באחת ההצגות. היא התרשמה מכשרונו של המחזאי הצעיר, עד כדי כך שהחלה להזמין אותו ואת להקתו להופיע בפניה בארמון המלכותי. לאור הצלחתו הרבה לא היה לשייקספיר פנאי לבקר את משפחתו, ילדיו גדלו בלעדיו, והוא התנחם בכך שבכל שבוע שלח לאשתו ולילדיו די כסף כדי שיוכלו לחיות בנחת וברווחה.

‏עם זאת, שייקספיר רצה יותר. הוא אמנם הצליח להצחיק, לרגש, ואפילו ללמד את הקהל שלו, אבל לא היה לו די בכך. הוא שאף לגעת בנשמותיהם של הצופים. לשם כך כתב מחזה חדש, הפעם - טרגדיה. היה זה סיפור פשוט על זוג אוהבים שהגורל ניצב כנגדם.

‏קראו להם רומיאו ויוליה, ושייקספיר נתן בפיהם כמה ממשפטי האהבה הנאים ביותר שהעמיד אדם על הכתב.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת, קולות שחקנים וקהל]

‏ערב הבכורה הגיע ושייקספיר התרגש כמו בפעם הראשונה שעלה על הבמה. הייתה זו יצירה שונה מאוד מכל מה שעשה עד כה, והוא דאג שמא הקהל לא יאהב אותה.

‏"אולי הייתי צריך לקלוע יותר לציפיותיו", חשב שייקספיר, בזמן שהתבונן בחשש בקהל הצופים העוקב בדריכות אחר העלילה.

‏למרבה שמחתו, כשהגיעה המערכה הסופית לא נותרה בקהל עין אחת יבשה.

‏[מחיאות כפיים ותרועות קהל]

‏[מוזיקת רקע מתחלפת ל"מארש החתונה"]

‏אחד היעדים הגדולים שאליו יכול אומן לשאוף, הוא לגעת בנשמת הקהל. מי שמצליח במשימה קשה זו, זוכה במקומו בגן העדן של האומנות.

‏אך גם בזאת שייקספיר לא הסתפק. הוא החל לחפש במחזותיו דרכים לגעת בשאלות הגדולות של הקיום האנושי.

‏מה הוא האדם? מה הוא הגורל? עד כמה עזה האהבה? הוא אף הוסיף שאלה משלו אל השאלות הגדולות: "להיות או לא להיות?".

‏עם זאת, מעולם לא שכח שההצגה נועדה לקהל, ולמרות שמחזותיו הפכו לעשירים ומורכבים יותר, תמיד דאג שיהיו מבדרים ומהנים.

‏כשהגיע זמנה של המלכה אליזבת לעזוב את עולם החיים והמלך ג'ורג' תפס את מקומה, נבחרה להקתו של שייקספיר ללהקה המלכותית. היא שינתה את שמה ל"אנשי המלך", ושייקספיר היה למחזאי הגדול והמצליח ביותר בלונדון.

‏פתאום, החלה מגפה להשתולל בלונדון, וכנהוג בעתות מגפות, כל התיאטראות נסגרו.

‏למרבה המזל, שייקספיר דאג תמיד לחסוך חלק מהונו ולשמרו לעת צרה. הוא שב לסטרטפורד אפון אייבון ורכש למשפחתו בית גדול ומפואר. היה זה אותו הבית שראה בילדותו בטיוליו עם אביו.

‏שנתיים לאחר מכן, המגפה שככה, ושייקספיר חזר ללהקתו. הם בנו אולם תיאטרון חדש משלהם - תיאטרון הגלוב.

‏בתיאטרון זה יכלו חברי הלהקה להחליט בעצמם מה להעלות ולכמה זמן. ואם לא די בכך, כל הרווחים מהצלחתם הגיעו ישירות לכיסיהם.

‏שייקספיר וחברי להקתו הפכו לכמה מן האנשים המכובדים והעשירים ביותר בלונדון, לא פחות מאותם אצילים שנהג להחזיק את סוסיהם, בזמן שאלה צפו בהצגות של אחרים.

‏לבסוף, כשהגיע לגיל 50, שבע שייקספיר מהצלחתו. במשך 30 שנה נכנע לחיידק הבמה בחייו. ועתה הגיע הזמן לשוב לביתו, ולמשפחתו ולנוח.

‏[מוזיקת רקע מתגברת]

‏בזכות שייקספיר ותיאטרון ה"גלוב", אמנות התיאטרון הפכה לאומנות מכובדת ומוערכת על כולם, ומקצוע השחקנים שבעבר נהגו לזלזל בעוסקים בו, הפך לאחד המקצועות הנחשקים ביותר בעולם. עד היום רבים אוהבים לעקוב אחר שחקנים גדולים, לראות את יצירתם ולקנא בחייהם.

‏מחזותיו של שייקספיר נותרו על הבמה מאז שנכתבו. גם היום, אם תבדקו את תוכניית התיאטרון בעירכם, תמצאו שם לפחות הצגה אחת מאת ויליאם שייקספיר.

‏[מחיאות כפיים ותשואות קהל]

‏[מוזיקת רקע מסתיימת בדנדון פעמונים]

‏[מוזיקת סיום]

‏דרכו של ויליאם שייקספיר לא הייתה קלה בהתחלה. אבל הוא היה נחוש לחתור קדימה כל הדרך אל ההצלחה.

‏יש לכם סיפור שהיה יכול להפוך להצגה?

‏לכם, יש את האומץ לעמוד על הבמה?

‏אם אהבתם את האגדה, ואתם רוצים לתמוך ביצירה שלנו, אתם מוזמנים לרכוש את הספרים שלנו מאתר הוצאת "פנק", או לתמוך בפטריאון של "אגדות אמיתיות". אם אתם רוצים שאגיע לבית ספרכם, ואספר לכם אגדות חדשות, ניתן לעשות זאת דרך סל תרבות ארצי, או דרך "גפן".

‏מלבד האגדות האלה, עוד אגדות מחכות לכם בפודקאסט שלנו, "אגדות אמיתיות".

‏למרות שבדרך כלל כל עונה שלנו מכילה רק שמונה פרקים. אגדה זו הייתה הפרק השש עשרה בעונה הנוכחית. בשבועות הקרובים נערוך הפסקה קצרה ברצף הפרקים, ובינתיים נעלה מחדש את האגדות שנאלצנו לחלק לכמה פרקים, בשלמותן, כדי שיהיה לכם נוח יותר להאזין להן.

‏מיד אחר כך נחזור עם פרק חדש בכל שבוע, עד סוף המלחמה.

‏ו… אם רק תסתכלו טוב-טוב, תראו שכל אחד ואחת מכם, הוא כבר גיבור של אגדה.

‏[מוזיקת סיום מסתיימת בדנדון פעמונים]

‏קריינים: "פנק"! [קולות בעלי חיים]

‏קריין: זה שועל.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה