אגדות אמיתיות - הפיכת הלב של מרטין בובר

מרטין בובר חיפש כל חייו אחר המופלא. בסוף הוא מצא אותו, במקום מאוד לא צפוי... באגדה זו, נפגוש את אחד הפילוסופים הגדולים של המאה העשרים - מרדכי מרטין בובר

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/11/2023.

[מוזיקת רקע עדינה]

שלום ילדים, וילדות שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

ילדה חמודה שאלה אותי השבוע "לאן הולכים אחרי שמתים?" זאת בהחלט אחת מהשאלות הכי טובות שיש לנו. וכמו כל שאלה טובה, יש לה יותר מתשובה אחת.

יש אנשים שמאמינים שאחרי העולם הזה יש עולם הבא. יש שמאמינים שהעולם ההוא הוא גן עדן. הוויקינגים האמינו שלוחמיהם האמיצים זוכים להגיע לוולהאלה, ולהילחם במלחמה הנצחית לצד האלים. יש כאלה שמאמינים שאנחנו ממשיכים לחיות בעולם הזה, אבל הנשמה שלנו מתגלגלת לגוף אחר. ויש כאלה שמאמינים שכשמתים, הסיפור פשוט נגמר. זה יכול להישמע קצת מפחיד, אבל אותם זה דווקא מחזק, כי זה מזכיר להם שהחיים האלה ומה שאנחנו עושים בעולם הזה, זה מה שחשוב באמת.

הבטחתי לכם בזמנו שב"אגדות אמיתיות" אגיד רק את האמת. אז מה האמת?

אף אחד לא יודע מה קורה אחרי שמתים, כי אף אחד שמת לא חזר מעולם לספר לכולם מה קורה שם. מכיוון שאין לאיש ידיעה, כולנו מסתפקים באמונה. אז לילדה החמודה ששאלה את השאלה, הייתי רוצה לשאול בחזרה: "איזו אמונה מרגישה לך הכי טוב בנשמה? איזו אמונה מחזקת אותך? כרגע, בשבילך, זו האמונה הנכונה".

[מוזיקה מסתיימת]

את האגדה הבאה אני רוצה להקדיש לאסף דקל ולכל הנשמות הטובות שלא איתנו עוד.

[מוזיקת רקע קלאסית]

מרטין בובר גדל בבית האחוזה של סבו בוינה, בסוף המאה ה-19, שם למד רבות על העולם היהודי ועל השפה העברית. בצעירותו, אהב מאוד לשמוע אגדות ולהעשיר את עולמו בסיפורי מעשיות ששמע מסבו שלמה, שהיה חוקר חשוב של אגדות העם היהודי.

כשגדל, אהבתו לעולם האגדות היהודי לא שככה. הוא המשיך לטייל, לאסוף סיפורי עמים ולכתוב אותם, כדי שרבים יוכלו ליהנות מהם. במיוחד אהב את סיפורי החסידים, זרם של יהודי מזרח-אירופה, המאמין בכוחה הקסום של האמונה, וביכולתו של האדם להשפיע על העולם כולו באמצעות התפילה והלימוד.

בובר היה למלומד גדול, וכתב ספרים רבים על עולם החסידות. חלקם ספרי אגדות, וחלקם ספרי מחקר. [מוזיקה מסתיימת, מחיאות כפיים]

[מוזיקת רקע מתחדשת]

במהרה הפך לאחד המומחים הגדולים ביותר בעולם לזרם החסידות, זרם כמעט נשכח בראשית המאה ה-20, שבה רוב האנשים העדיפו את חקר המדע על פני חקר האגדות. רבים באו להרצאותיו של מרטין בובר כדי לשמוע את דעתו בענייני האמונה, בהם גם בחור צעיר בשם שמואל יוסף עגנון, אשר את סיפורו נספר במקום אחר.

[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

מה שעניין בעיקר את מרטין בובר היה עולם הקסם. באגדות שלו מסופר על אנשים שהיו בעלי כוחות מיוחדים, כמו היכולת לראות את העתיד או לקרוא מחשבות.

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

אבל הוא מעולם לא ראה במו עיניו את מעשי הפלאים הללו [מוזיקה שקטה]. בכל פעם שהתגנב לאוזניו סיפור על אירוע מופלא שהתרחש בקרב קהילה יהודית באירופה, מיהר להגיע לשם או לכתוב מכתב, ולבדוק אם יוכל, סוף-סוף, לחזות בעצמו במשהו מהקסם שהילכו עליו אותן אגדות, ששמע כילד. אבל למרות רצונו הרב, בובר מעולם לא הצליח לחזות בעצמו בתופעות הללו.

בעקבות זאת, מרטין בובר הפך לאדם ממורמר וחסר סבלנות. מצד אחד, הוא לא רצה להאמין שאין בעולם הזה קסם ושכל דבר בעולם כפוף לחוקי הטבע הנוקשים. מצד שני, הוא לא הצליח מעולם לראות במו עיניו משהו מהעולם הקסום. לפעמים הרגיש שהצליח לפרוץ סדק דק אל העולם האחר הזה דרך החוויה הדתית, אבל רגעים אלה היו נדירים מאוד, קצרים ולא ברורים. היומיומיות של החיים הרגילים הייתה חוזרת במהרה, ומכסה את הסדק שנדמה היה לו שפרץ. לכן, ניסה להתעמק עוד ועוד בעולם הרוחני של הדת, ולהתנתק מן העולם הזה ומהחיים הרגילים, בתקווה שכך יצליח לגלות משהו מהמופלא.

בוקר אחד שמע דפיקה על הדלת. [דפיקות] "מי זה יכול להיות", חשב, "שמפריע לי בשעה כה מוקדמת?" וכהרגלו, החל לכעוס שמפריעים לו בשגרת יומו. כחוקר חשוב ומפורסם, פעמים רבות היו באים לבקר את מרטין בובר אנשים עם כל מיני שאלות. ועל אף שתמיד היה עסוק במחקריו, קיבל את כולם, כמצוות הכנסת אורחים מכבדת וכיאה לאדם בן-תרבות.

הפעם, כשפתח את הדלת, ראה בחור צעיר שלא פגש מימיו. הוא נראה עייף, חיוור ומוטרד. מחויב לכללי הנימוס, קיבל בובר את פניו של העלם, הציע לו כוס תה, ושאל אותו לפשר ביקורו. הצעיר שאל כמה שאלות ענייניות ולא מעניינות, ובובר השתדל לענות לכל אחת משאלותיו בכבוד וברצינות. כאשר הניח שהבחור הצעיר קיבל את מבוקשו, ליווה אותו החוצה, ובירך אותו לשלום.

[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

כעבור כמה ימים התחוור לבובר, שאותו צעיר שלח יד בנפשו.

[מוזיקה מתחלפת]

מרטין בובר היה המום מההודעה. הוא הבין שבאותו היום, הגורל הוא שהביא את הצעיר אל פתח ביתו; שבחדרי ליבו של הצעיר נותרו שאלות שאותן לא הספיק לשאול, שאלות שמרטין בובר לא יכול היה לנחשן. "הוא בא לביתי לבקש את עזרתי", חשב, "ואני אכזבתי אותו".

מאז אותו היום נטש מרטין בובר את חיפושיו אחר המופלא והקסום. הוא נשבע שלעולם לא יעזוב עוד את העולם הזה, הממשי. "אם יש דת בעולם הזה, הרי שהיא חייבת להיות בכל מקום, ולא רק מאחורי קירות וסודות. אם יש משהו קדוש בעולם הזה, הרי שהכל בעולם הזה צריך להיות קדוש. גם הרגעים הפשוטים של היומיום והחיים הרגילים והחולפים של כולנו".

כך הבין בובר שכל החיים הם בעצם מפגש. לא רק ביני ובין דברים, אלא ביני ובין העולם כולו. "בכל פעם שאני מדבר עם מישהו", אמר לעצמו, "אני יכול להתייחס אליו כמו אל חפץ, כמו אל דבר בין הדברים. אבל אז אני לא באמת פוגש אותו. כי אנשים הם לא חפצים. אם אני מאמין שאני עצמי אדם ולא רק חפץ, אדם בעל רגשות, תקוות וחרטות, אני צריך להבין שכל אדם ואדם, גם הוא, עולם ומלואו".

מאז השתנו חייו של מרטין בובר לחלוטין. הוא הפסיק לחקור את העולם הנעלם והמרוחק והתחיל לחיות בעולם הזה. כך התחיל מרטין בובר לחקור וללמד דרך חיים חדשה, דרך של חיים מתוך מפגש אמיתי ופתוח עם העולם ועם בני-האדם השוכנים בו.

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

[מוזיקת סיום]

מרטין בובר חיפש כל חייו אחר המופלא והוא מצא אותו במפגש אמיתי עם אנשים אחרים. כל היום אנחנו פוגשים אנשים שונים ומשונים, אבל עם רובם אנחנו נשארים קצת סגורים, קצת שמורים מלחשוף את הפנים האמיתיות שלנו.

יש מישהו שאתם יכולים לדבר איתו בכנות על הכל? יש מישהו שפונה אליכם כשהוא רוצה לשתף?

כמו שהבטחנו, אנחנו נהיה כאן איתכם עם אגדה חדשה בכל שבוע, עד שתיגמר המלחמה.

מלבד האגדה הזו, עוד אגדות מחכות לכם בפודקאסט שלנו, "אגדות אמיתיות". אם אהבתם אותה ואתם רוצים לתמוך ביצירה שלנו, אתם מוזמנים לתמוך בנו דרך אתר "פטריאון", על-ידי רכישת הספרים שלנו מאתר הוצאת "פנק", או על-ידי הזמנתי אליכם לבית-הספר, במסגרת סל תרבות ארצי.

אני תום בייקין-אוחיון, ואם רק תסתכלו טוב-טוב, תראו שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.

[מוזיקת סיום]

[הפסקה]

[מוזיקה וקולות של בעלי-חיים]

ילדים: "פנק".