אגדות אמיתיות - קוקו שאנל משחררת את הנשים

השם שאנל הוא אחד השמות המוכרים בעולם האופנה. הוא נמצא על תיקים, בשמים ושלטי חוצות. האגדה הזאת תספר על האישה המופלאה שעומדת מאחורי מותג האופנה המצליח.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/12/2019.

עומרי: אהלן, אני עומרי, הבמאי של אגדות אמיתיות. ברוכים הבאים לעונה השנייה של הפודקאסט. אנחנו מתרגשים. בתור הבמאי, התפקיד שלי הוא לקחת את האגדות היפות מהספר ולעצב אותם ככה שיהיה כיף ומעניין לשמוע אותם. להעיר את האגדות האלו לחיים.

למשל להחליט איך ומתי נשמע קול כזה [רעש של הקלדה במקלדת] או קול כזה [רעש של ניסור] או כזה [רעש של צעדים] או מתי משפט שתום אומר סתם ככה כמו זה [מלמול] לא ייכנס להקלטה שלנו. יחד עם ההחלטות האלה, אני גם מנסה לחשוב איך הפודקאסט שלנו יכול להתרחב ולהגיע למקומות חדשים.

הקשר שלנו אתכם הוא משאב שאנחנו מעריכים מאוד. אנחנו מניחים שאתם כאן כי אתם אוהבים את הפודקאסט שלנו ואנחנו רוצים ושמחים להפוך את אגדות אמיתיות בעונה הזו למשהו שקורה בחיבור איתכם.

במילים אחרות, אנחנו רוצים שקהילת המאזינים שלנו שרק הולכת וגדלה, תוכל למצוא את הדרך שלה להיות חלק מהפרויקט הזה. לכבוד העונה הזו החלטנו לפתוח לאגדות אמיתיות דף לקהילת התומכים שלנו באתר שנקרא - "פטריאון". פטריאון היא פלטפורמה פשוטה בה אפשר לבחור סכום חודשי, החל משני דולר לחודש, שאיתם אנחנו נוכל לעשות דברים נפלאים ולהזמין אתכם להשתתף ולקבל מגוון של דברים שאנחנו כבר מכינים לחברי הקהילה. נשלח לכם עדכונים חודשיים, נשתף אתכם בתהליך היצירה שלנו ונתייעץ אתכם על נושאים שונים שקשורים לעולם של אגדות אמיתיות.

לחברי הקהילה תינתן הזדמנות להאזין לפרקי הפודקאסט לפני כולם, הנחה מיוחדת לספרי הוצאת פנק, והזמנות לאירועים שלנו שחלקם יהיו פתוחים רק לחברי הקהילה. והכי מרגש - אנחנו מתכננים גם פרקי ספיישל. כאלו שרק מי שתומכים יוכלו לשמוע.

כדי להיות חלק מהקהילה התומכת אני רוצה להזמין אתכם להיכנס לקישור שמופיע בתיאור הפרק, לבחור בסכום התמיכה שתרצו ולהיות חלק מאגודת האגדות.

[מוזיקת רקע]

תום: שלום ילדים וילדים שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

בדים צבעוניים מכל מיני סוגים וצורות מכסים את הגוף שלנו.

מה לבשתם היום? ג'ינס? חולצה עם הדפס? סוודר? מי שלידכם, מה היא לובשת?

בכל בוקר אנחנו קמים, פושטים את הפיג'מה ועוברים לבגדים שאיתם יראו אותנו כל היום. לפעמים אנחנו מסתכלים במראה ובוחרים - מה יפה יותר? מה מתאים?

אבל הבגדים שלנו גם מספרים סיפור על מי שלובש אותם. למשל, כיפה מגלה לנו שאדם מסוים הוא דתי. וחולצה שמגלה איזו קבוצת כדורגל הלובש שלה אוהד.

אופנות מתחלפות כל הזמן. אפשר לחשוב שזה קורה לבד.

האגדה שלנו היום תיקח אותנו בסך הכל 100 שנים אחורה בזמן, [מוזיקת רקע נכנסת] לימים בהם באופנה היו בגדים שסימלו לא רק את הטעם האישי של כל אחד ואחת, אלא גם לאיזה מעמד הם שייכים. באותו זמן חיה אישה צעירה שחשבה שהאופנה אמורה להיות יותר מרק צו העונה.

היא שאלה מה אנחנו לובשים ולמה?

[מוזיקת מעבר]

[רעש של שתייה]

יונתן: יש אנשים, בדרך כלל הם אנשים רציניים ששותים את המרק שלהם בשקט מופתי.

[רעש של שתייה]

שחושבים שאופנה זה דבר מטופש מאוד, שאין לו כלום עם העולם המתורבת, ושאפילו פוגע במעמד האישה. לאנשים האלה נקדיש את האגדה הבאה.

[מוזיקת מעבר]

סוף המאה ה-19 הייתה תקופה בלתי נוחה בעליל. נשים לבשו על פלג גופן העליון מחוך מיוחד שהיה מורכב משיניים של לוויתן. המחוך הרים, מחץ, החליק וכיווץ את הגוף כך שיתאים לצו האופנה. את המחוך הזה רוב הנשים היו קושרות כך שיתמוך בגבן בזמן שהן עוטות את השמלות הכבדות, אבל היו כאלה שקשרו אותו כה חזק שהן נטו להתעלף ממחסור בחמצן בכל פעם שהיה עליהן לנשום עמוק.

אם לא די בכך, מעל המחוך בדרך כלל הייתה שמלה מסובכת שטבעות ברזל שמרו אותה רחבה כל כך שהיה להן קשה לעבור בדלתות, ומתחת לשמלה היה מספר רב מאוד של חצאיות לבנות. ואם כל זה עדיין לא מספיק כדי להפוך את התקופה הזאת לאחת התקופות הכי לא נוחות לנשים בהיסטוריה, צו האופנה קבע שהדבר היפה ביותר שאישה יכולה לשים על הראש הוא כובע רחב שוליים וכבד שעליו שזורים ותפורים כל מיני דברים מוזרים. מאבני חן, נוצות ופרחים ועד פירות, מניפות ושאר חפצים שהתרוצצו בבית.

[רעש רקע של רכיסת בגדים]

לפני כל מסיבה, הגבירות היו מקדישות שעתיים או שלוש של עמידה במקום בזמן שעוזרת אחת או שתיים היו מלבישות אותן בכל השכבות האלה. ואחרי כל מסיבה, הן היו צריכות לעמוד חצי שעה נוספת בזמן שהעוזרות מפרקות את השמלה.

בזמן הזה, הרחק הרחק מכל הרעש וההמולה של נשות האצולה, נולדה גבריאל בונר שאנל. ילדותה של גבריאל הייתה קשה מאוד. אמה נפטרה כשהייתה רק ילדה קטנה ואביה החליט לשלוח אותה לגור בבית יתומים תחת השגחתן של נזירות חמורות סבר, שכל הזמן הכריחו אותה להתפלל, ללמוד ולנקות.

[רעש רקע של הזזת חפצים, הופך לרעש של מכונות]

המנוחה היחידה של גבריאל הקטנה הייתה שיעורי התפירה שבהן היא הצטיינה יותר מכל הילדות האחרות בבית היתומים.

[מוזיקת רקע]

החיים במנזר היו קשים מאוד וכשגבריאל גדלה והפכה לנערה צעירה היא לא הייתה יכולה לחכות לעזוב את המנזר ולחיות את חייה. אבל מה תעשה בחורה צעירה בלי משפחה לבד? גבריאל ניסתה למכור את כישורי התפירה שלה, אבל בלי ניסיון מקצועי או מתפרה משלה, איש לא האמין שהיא אכן תופרת טובה כמו שהיא מספרת.

לא עבר זמן רב, וגבריאל הצעירה מצאה את עצמה נאלצת לעבוד כזמרת במועדונים מפוקפקים. היא כל כך התביישה בעבודה הזו שלה, שהיא החליטה להסתיר את שמה ולקרוא לעצמה "קוקו". השם שבו היא ידועה מאז ועד היום.

יום אחד הגיע למועדון שבו עבדה בחור עשיר בשם בטיאן בלסן. בלסן ראה את העלמה הצעירה והיפה השרה לה במועדון האפל ולא יכול היה שלא להתאהב בה. "אם רק תהיי שלי קוקו", אמר לה כשהיה איתה ביחידות, "אתן לך את כל מה שתבקשי". "אני רוצה מתפרה בפריז", ענתה קוקו שאנל באדישות. היא לא הייתה מוכנה להתמסר כך לבלסן, אבל ראתה בו הזדמנות פז לעזוב את עבודתה המבישה ולהתחיל לעבוד בקריירה בה תמיד חפצה.

בלסן מיהר לרכוש לה מתפרה והיא מיהרה לשלוח אותו לדרכו. אחרי הכל, הוא היה גבר נשוי.

[רעשי רקע של תפירה במכונה]

לא עבר זמן רב ולקוקו שאנל הייתה לא רק מתפרה, אלא גם חנות כובעים משל עצמה בפריז, מול מלון הריץ היוקרתי שבו התגוררה.

"יוקרה לא רק צריכה להיות יפה" היא אמרה, "אלא גם נוחה" ובגישה הזו היא תפרה סוג חדש של כובעים שאף אחת מהגבירות של התקופה לא הכירה. כובעים נוחים. במהרה השמועה התעופפה לה - שבפריז יש תופרת אחת שעם הכובעים שלה אפשר אפילו לסובב את הראש. ומכל אירופה הגיעו נשים לרכוש לעצמן את אחד מהכובעים הקלילים האלה.

אבל כל ההצלחה והיוקרה לא הספיקו לקוקו שאנל, שרצתה לא רק להלביש את העולם, אלא גם לשנות אותו. היא הזמינה את כל האצילים ובעלי העסקים באירופה לתצוגת אופנה מיוחדת [מוזיקת רקע נכנסת בהדרגה] שבה היא תציג את החזון שלה לבגדי הנשים של המאה העשרים.

ביום המיוחל נאספו נשים מכל אירופה לראות איך חושבת הכובענית הקטנה הזו שנשים צריכות להתלבש. קוקו שאנל חיכתה בקוצר רוח מאחורי הקלעים בזמן שבגדיה הוצגו לנשים הסקרניות. אך למרבה הפלא היא לא שמעה לא מחיאות כפיים ולא קריאות התפעלות. רק דממה של תדהמה ופה ושם גיחוך קל. הקול הכי נורא שיכול להישמע בתצוגה.

הסיבה הייתה שהעולם לא היה מוכן לבשורה המוזרה של המעצבת החדשנית. במקום שמלות צבעוניות ומחוכים, שאנל הציגה שמלות שחורות ופשוטות שיתאימו לגוף ולא ינסו לעוות את צורתו עם כל מיני חוטי ברזל ושיני לוויתן. במקום החצאיות הרבות - חליפת נשים עם חפתים. היא אפילו הרחיקה לכת עד כדי כך שהיא הציעה שהנשים תלבשנה חולצה עם מכנסיים! המכנסיים היו מכנסי רכיבה על סוסים - המקום היחיד שבו היה מקובל שאישה תלבש מכנסיים. והחולצה הייתה תפורה בהשראת חולצות הספנים המפוספסות. אף אחת מהנשים לא ציפתה לתצוגה המוזרה הזאת. הן לא העזו לדמיין שבכלל ייתכן שאישה תלבש מכנסיים בלי סוס או חולצה בלי ספינה. היו אפילו כמה נשים שלא התאפקו ונשמו עמוק והתעלפו.

[רעשי רקע של תנועת כלים כבדים]

אבל אז פתאום כל מדינות אירופה התייצבו זו אל מול זו באחת המלחמות האיומות ביותר שהכוכב הקטן שלנו ידע אי פעם. אז קראו למלחמה הזו - "המלחמה הגדולה". אבל היום אנחנו קוראים לה "מלחמת העולם הראשונה". כל הגברים יצאו למלחמה ואנשים נאלצו לקחת את מקומם בכל המפעלים שנותרו ריקים מפועלים. לשווא ניסו הנשים לעבוד בפסי הייצור של המפעל בשמלות ומחוכים, [מוזיקת רקע נכנסת בהדרגה] עד שאחת מהן נזכרה שהיא ראתה לפני זמן מה תצוגת אופנה שהציעה לנשים בגדים שהם לא רק נוחים ויפים, אלא שאפילו אפשר לשבת בזמן שלובשים אותם.

לא עבר זמן רב ובגדיה של שאנל נשלחו לכל קצוות אירופה, ואנשים התחילו אפילו ליהנות ללבוש בגדים שאפשר לנשום בהם עמוק. כך שאנל הפכה למותג האופנה המודרני הראשון. היא אפילו השיקה בושם מיוחד בשם "שאנל מספר 5", אשר נמהל לא מניחוח של פרח אחד - אלא מתרכובת של 50 פרחים שונים. זה היה הבושם הראשון אי פעם שיצא ממותג אופנה ולא מחנות של פרפומר.

היום אנחנו בכלל לא חושבים שזה מוזר לראות אישה במכנסיים וחולצה או לובשת שמלה שחורה קטנה או פשוטה למדי. אבל לפעמים כדאי לזכור שבלי הגברת קוקו שאנל, אולי נשים היו עדיין צריכות להסתובב בשמלות ומחוכים ולהיזהר שלא לשבת או לנשום.

[מוזיקת מעבר]

תום: "לבוש מותרות חייב להיות נוח - אחרת זה לא מותרות". כך אמרה קוקו שאנל ועיצבה מחדש את העולם. כמעצבת היו לה עין טובה, ידיים מוכשרות, וגם את היכולת להבין מה יעזור לנשים לחיות בנעימים. בזכות קוקו שאנל, [מוזיקת רקע נכנסת בהדרגה] היום בגדים מספרים לנו, שלרוב נוח לא פחות חשוב מיפה. ושנשים לא צריכות לסבול בשביל המראה שלהן רק כי הן עשירות או שלמישהו אחר חשוב לראות אותן לבושות בצורה מסוימת. היום, מותר ואפילו רצוי לחשוב ולבחור את הבגד שיספר את הסיפור של כל אחד ואחת.

חשבתם פעם על מה אתם רוצים לספר לעולם בעזרת הבגדים שלכם?

יש איזה בגד מיוחד שהייתם רוצים שכולם יראו? למה?

מלבד האגדה הזו, עוד אגדות שהיו באמת תוכלו למצוא בפודקאסט שלנו.

אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור לנו להמשיך וליצור, נשמח אם תתמכו בנו בדף הפטריאון שלנו. התומכים יזכו לתכנים בלעדיים, הנחות קבועות לספרי הוצאת פנק, ואפילו לשמוע אגדות אמיתיות חדשות שלא תוכלו למצוא כאן. הקישור מופיע בתיאור הפרק.

הפודקאסט נולד ונערך ברשת הפודקאסטים העצמאית שלג את האגדה הזו קרא עבורכם יונתן בלומנפלד. אני רוצה להזמין אתכם להירשם לפודקאסט ולעקוב אחרינו בדף הפייסבוק. ככה נוכל לעדכן אתכם בכל פעם שתצא אגדה חדשה. את הספר אגדות אמיתיות ובו עוד מגוון רב של אגדות - תוכלו למצוא באתר של הוצאת פנק.

ואם רק תסתכלו טוב טוב תראו שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה