אגדות אמיתיות - הוורד שצמח מסדק בבטון - טופאק שאקור

בעבר האמינו שמי שנולד לתוך מעגל הפשע נידון להישאר שם, "פעם פושע - תמיד פושע", אמרו. האגדה הזו תספר על הזמר שהצליח להוכיח שזה לא נכון

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/03/2019.

[מוזיקת רקע]

שלום ילדים וילדים שגדלו.

תום: אני תום בייקין-אוחיון ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

כשהייתי קטן, לא חשבתי שיש שום דבר מיוחד בשכונה שלי. היינו נפגשים בגן המשחקים או משחקים כדור כמו בכל שכונה אחרת.

דיברתי עם חברים שלי כמו שמדברים בשכונה שלי, ולא חשבתי שיש בזה משהו מיוחד. רק אחר כך גיליתי שיש אנשים שחושבים שאיך שאנחנו מדברים זה מצחיק או שונה.

כל שכונה קצת שונה, כמו מדינה קטנה עם כמה רחובות ושפה משלה.

יש שכונות שבהן אף אחד לא מכיר את השכנים, ויש שכונות שבהן השכנים מדברים אחד עם השני בין המרפסות.

יש כאלה שסגורות עם שער מברזל וכאלה שמסוכן לטייל בהן בלילה.

בין מיליוני השכונות שיש בעולם, האגדה שלנו היום תיקח אותנו אל אחת מיוחדת - הארלם.

דמיינו אנשים עם רמקולים גדולים על הכתף, הולכים ברחוב ושומעים מוזיקה ביחד. לאחר מכן הם עוצרים בחצר של אחד החברים, מישהו מפעיל את הקצב, ומישהו אחר מתחיל לשיר מילים אל תוך המיקרופון. הוא שר קצת מהר מדי, אבל בין המילים מגלים שהוא מדבר על הבית שלו, על חלומות, על מה שבלב.

זהו סיפור של אחד מגיבוריה של המוזיקה השחורה. ולגיבור הסיפור קוראים טופאק שאקור.

[מוזיקה מסתיימת בצלילי פעמונים]

[מוזיקה]

יעל: בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, שכונת הארלם בניו יורק הייתה מקום מסוכן מאוד לחיות בו. ילדים יצאו מבתיהם ובכיסם סכין. סוחרי סמים עמדו בצמתים וכנופיות עבריינים ניהלו מלחמות ירי ברחובות.

כמובן, רוב תושבי השכונה לא רצו שום חלק במציאות האלימה של חיי הכנופיות. הם קיוו לתת לילדיהם הזדמנות לחיים טובים יותר, מחוץ לשכונה. אבל כדי לחיות חיים טובים יותר, דרושים כלים טובים יותר. דרושה השכלה.

הלימודים באוניברסיטה היו יקרים מאוד, ובזמן שלהורים היה קשה מאוד למצוא פרנסה טובה דיה כדי לדאוג להווה, התקווה לעתיד טוב יותר הלכה ודעכה, כמו להבה של נר במקום ללא אוויר. [קול הדלקת גפרור]

למציאות הזו נולד בשנת 1971 טופאק אמארו שאקור. אמו קראה לו כך על שם הצ'יף האחרון של שבט האינקה, טופאק אמארו השני, שחי בפרו במאה ה-18 ולחם שם למען זכויות הילידים נגד הכובשים הספרדים. את האגדה שלו נספר בפעם אחרת.

[קולות מכוניות מאיצות]

אביו של טופאק, כמו רבים משכניו, התקשה למצוא עבודה, ובלית ברירה הצטרף לכנופייה והתחיל להיות סוחר סמים.

[קולות של ניידת משטרה]

כך נולד טופאק אל תוך עולם של פשע ואלימות, לפני שהייתה לו אפשרות להחליט בעצמו על עתידו.

[קולות קשר משטרתי]

באותה תקופה האמינו שגם החברה האנושית כפופה לחוקי הטבע, ומי שנולד לעולם של פשע נידון לחיים בעולם של פשע.

טופאק אמארו שאקור יגדל להיות האיש שיוכיח שאין אמת באמונה הזו.

סיפורו הוא סיפור של אדם שניסה וגם הצליח, לעמוד נגד הכוחות האדירים שניצבו לפניו ולסלול לעצמו ולבאים אחריו את הדרך לעתיד אחר.

טופאק הצעיר לא רצה להיכנס לעולם האלים שלתוכו נולד. לכן, כנער, הצטרף לקבוצה תיאטרון, כדי שלא יסתובב ברחובות המסוכנים. כשאחותו נולדה, הוריו החליטו שהם יעשו מאמצים כבירים להבטיח לילדיהם סיכויים טובים יותר לחיים.

[צלילי ריקוד סטפס]

כדי להתרחק מהסכנות של השכונה, הם עברו לגור בעיר בולטימור. בגלל אהבתו של בנם הצעיר לתיאטרון, הם רשמו אותו לתיכון לאומנויות, שם טופאק למד משחק, מוזיקה וריקוד.

העיסוק האהוב עליו ביותר היה לכתוב שירים ולשיר אותם בסגנון המוזיקה החדש של אותה תקופה - מוזיקת הראפ.

[מוזיקת ראפ]

הוא אפילו נבחר לראפר הטוב ביותר בבית ספרו. החיים החלו להראות טובים יותר והתקווה החלה לפרוח. טופאק ראה שיש עולם אחר, שונה מזה שהכיר כל חייו. אבל המגורים בבולטימור היו יקרים מדי, ומשפחתו נאלצה שוב לעבור דירה. הפעם לקליפורניה, לשכונה שהייתה לא פחות מסוכנת מהמקום שנולד בו.

טופאק הצעיר נאלץ לעזוב את בית הספר כדי לסייע למשפחתו. הוא התחיל לעבוד בעבודה היחידה שהכיר - הוא הצטרף לכנופיה והפך לסוחר סמים בעצמו.

[קול מכונית מאיצה]

יום אחד, גאה בהצלחתו, הביא לאמו ערימה גדולה של שטרות. הוא שמח שהוא יכול כך לעזור למשפחתו, אבל למרבה הפתעתו, אמו לא שמחה כלל. במקום לצהול על העזרה, היא פרצה בבכי. היא ידעה שכסף כזה לא מגיע מעבודה מהוגנת. היא ידעה שלמרות כל מאמציה, בנה נפל לאותם חיים שהם ניסו להגן עליו מפניהם.

כישרון הוא כמו פנס קטן, שאפשר לראות את אורו גם מתוך המערה החשוכה ביותר.

חבריו לכנופיה, שזיהו את כישרונו של הצעיר, הבינו שאלה - לא החיים שטופק נועד לחיות. הם עודדו אותו להמשיך לשיר ואף להקליט את השירים שלו, כדי שאולי יצליח להרוויח כסף מבלי להיות חלק מעולם הפשע. כך, כשטופאק היה בן 20, הוא הקליט את האלבום הראשון שלו.

מהר מאוד האלבום הפך להצלחה גדולה.

הוא הגיע אל אמו גאה, לא עם ערימת שטרות אלא עם משכורת מכובדת. הפעם, אמו צהלה משמחה. לא זו בלבד שבנה החל להרוויח כסף מבלי להשחית את נשמתו, אלא שעכשיו היו להם משאבים מספיקים לחיות בכבוד.

היה משהו מיוחד מאוד בשירים שכתב טופאק. מצד אחד, הם הביעו תקווה לעתיד טוב יותר לכל תושבי השכונות. לדוגמה, הוא כתב שיר שהוקדש לנשים, ובו קרא להן ללכת בראש מורם. מצד שני, הוא לא הפנה גב לעולם שממנו בא. שיריו סיפרו את האמת על העולם שהכיר, עם כל האלימות, הקללות, הסמים והפשע שעולם זה הכיל.

באותה תקופה, אנשים לא רצו לשמוע על הדברים האלה. הם לא הקשיבו למסרים החיוביים שהיו בתוך השירים שלו, אלא שמעו רק את הקללות ואת האלימות שביטא. הם קראו להחרים את המוזיקה שלו, בטענה שהמקשיבים לה הם סוחרי סמים ופושעים.

למען האמת, רוב מי שהקשיב למוזיקה הזו היו ילדים וילדות מבתים טובים, שפשוט רצו לשמוע ולטעום מן העולם ההוא, שהוריהם לא הרשו להם לראות.

תחנות הרדיו סרבו להשמיע את שיריו, אלא אם כן יכתוב שירים פחות גסים. אבל טופאק לא היה מוכן למתן את שיריו. "השירים שלי מתארים את העולם שאני מכיר", אמר, "ואת האמת אסור להשתיק".

ההצלחה הגדולה לא הספיקה לטופאק. הוא אסף את חברי הכנופיה הישנה שלו והפך את כולם למוזיקאים, כדי שגם הם יוכלו לצאת ממעגל האלימות.

יחד הקליטו אלבומים נוספים. ולמרות שתחנות הרדיו והטלוויזיה החרימו אותם, ילדים המשיכו לקנות את האלבומים שלהם.

בתוך זמן קצר, טופאק הפך לאחד המוזיקאים המצליחים בעולם.

[קול תשואות המון]

עם זאת, כמו שטופאק לא שכח את עברו, העבר שלו לא שכח אותו. כנופיות יריבות עדיין חיפשו לפגוע בו. המשטרה לא הייתה מוכנה לראות בו אדם ששיקם את חייו. "פעם פושע, תמיד פושע", אמרו.

יום אחד, כאשר היה בדרכו לעבודה, חבורת עבריינים חיכתה לו בכניסה לאולפן. הם ירו בו חמש פעמים ושדדו את כיסיו.

[קול יריות ודריכת נשק]

באורח נס, טופאק שרד בחיים למרות הירי.

[קול סירנה משטרתית]

בפעם אחרת, שוטרים פרצו לביתו ואסרו אותו על פשע שלא ביצע, וטופאק נשלח לכלא.

אנשים רבים שמגיעים לכלא מוצאים עצמם חוזרים לעולם הפשע, פשוט בגלל שכל האנשים שסביבם הם פושעים. אבל טופאק ראה במצבו העגום הזדמנות.

בתקופה ששהה במאסר, קרא ספרים רבים, ספרי שירה ופילוסופיה, והתחיל לחשוב כיצד יוכל לעזור לכל אותם אנשים שנשארו בשכונות הפשע. הוא אפילו הקליט אלבום חדש בתוך הכלא וקרא לו: "אני נגד העולם". בשיר הזה הכריז שאף אחד לא יעצור אותו מלבטא את האמת שלו - לא הכנופיות, לא המשטרה ולא העולם כולו.

כעבור שנה ארוכה, שוחרר טופאק מן הכלא. מחוץ לחומות הכלא, חיכו לו עיתונאים רבים.

[קול תקתוק מצלמות]

היה לו מסר אחד לכל המצלמות והמיקרופונים שהוצבו מולו:

"נכון שאני גס ומחוספס, שהרי גדלתי לעולם מלא פשע, אבל אם אתם רואים וורד שצומח מתוך סדק בבטון, אל תגידו: 'תראו איך הוורד הזה עקום ומכוער', אלא: 'וואו, איזה פלא, ורד הצליח לצמוח מתוך סדק בבטון!'".

טופאק חזר להצליח בעולם המוזיקה, ואפילו שיחק בכמה סרטי קולנוע.

לרגע נדמה היה שהכל הולך להיות בסדר. הוא חתם על חוזה חדש וגם רצה להקים בעצמו חברת הקליטים, שתיתן לאמנים צעירים נוספים הזדמנות לצאת מעולם הפשע והאלימות. אבל תקוותיו נגדעו לפתע.

ערב אחד הלך עם חברו לצפות בקרב איגרוף. למרות שניתק כל קשר עם עולם הפשע, הוא לא ידע שלחברו לא נותקו כל הקשרים. בדרך עצרה לידם מכונית, ומתוכה יצאה חבורה של חברי כנופייה חמושים. הם החלו לירות ללא הבחנה לעבר טופאק וחברו. השניים פונו לבית החולים במצב קשה מאוד, ולמרבה הצער שניהם נפטרו.

[מתוך השיר של Can U Get Away" - 2Pac"]

“…Come see tomorrow

Hopin' I can take you through the pain and sorrow

Let you know I care - that someone's there for your struggle

Depend on me, when you have needs or there's trouble

I wanna give you happiness and maybe even more…”

למרות שחייו של טופאק נגדעו מוקדם, סיפורו נשאר לנצח. עד היום הוא ממשיך לשמש דוגמה למיליוני צעירים ברחבי העולם.

בזכות הדוגמה הזאת, ילדים שגדלו בשכונות עוני, ילדים שסביבתם חינכה אותם שאין להם סיכוי להצליח אלא בדרכים של פשע ואלימות, התחילו להאמין שגם הם יכולים להתנגד למציאות שמקיפה אותם, ולבנות לעצמם חיים חדשים.

[מוזיקת ראפ מסתיימת בצלילי פעמונים]

תום: טופאק הצליח להוכיח לכולם שהמוזיקה שלו ממשיכה לחיות.

מצד אחד, הוא היה אחד המצליחים בדורו וסלל את הדרך לרבים אחרים. מצד שני, חייו לא היו קלים. הוא בחר לחפש את האמת ולהשמיע את הקול הפנימי של המקום בו גדל. למרות הכל ומתוך הקשיים, נולדה המוזיקה שלו.

[מוזיקת רקע]

אתם גם אוהבים ליצור?

אנחנו, ב"אגדות אמיתיות" מאוד אוהבים יצירה ונשמח אם תשלחו אלינו דברים שיצרתם בעקבות האגדות שלנו. זה יכול להיות ציור, סיפור, אולי וידאו. אפשר לשלוח ישר לעמוד הפייסבוק שלנו, ואנחנו נפרסם את מה ששלחתם.

מלבד האגדה הזו, עוד אגדות שהיו באמת תוכלו למצוא בפודקאסט שלנו "אגדות אמיתיות".

למשל, אגדה על סופר שלא הרשו לו להפסיק לכתוב או על מלכה אמיצה שהחליטה להגן על תושביה ולהילחם באימפריה הרומית.

אם אהבתם את האגדות שלנו ונשארתם עם טעם של עוד, אתם מוזמנים להיכנס לאתר של הוצאת "פנק" ולרכוש לכם עותק של הספר הראשון של "אגדות אמיתיות".

הפודקאסט נולד ונערך ברשת הפודקאסטים העצמאית "שלג".

את האגדה הזו קראה עבורכם יעל בר דרור וביים עומרי בן דור, אני תום בייקין-אוחיון.

אני רוצה להזמין אתכם להירשם לפודקאסט שלנו כאן באפליקציה, לשלוח אלינו תגובה או לעקוב אחרינו בדף הפייסבוק. ככה נוכל לעדכן אתכם בכל פעם שתצא אגדה חדשה.

ואם רק תסתכלו טוב טוב, תראו שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה