אגדות אמיתיות - שערו הנורא של האראלד
- לאה תמיר אנגלרד
- Oct 4
- 7 min read
האגדה שלנו היום תיקח אותנו אל ארצות הצפון הקרות של אירופה, לתקופה שבה לא רק הכפור סיכן את חיי התושבים, אלא גם קבוצות של שודדים מסוכנים ששטו בימים בחיפוש אחר שלל לביזה - קראו להם הויקינגים
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/03/2022.
[מוזיקת רקע]
תום: שלום ילדות וילדות שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכן.
לפני שנתחיל, רציתי לספר לכן על הקריינים הנפלאים שזכינו לעבוד איתם בעונה הזו - רן בנימין וכרמית ירון. רן היה השותף שלי לתוכנית הרדיו המוזרה מאוד "ירושלים של מטה" והוא גם חבר יקר שלמד איתי באותה כיתה מא' עד י"ב. את כרמית ירון, לעומת זאת, אני מכיר קצת יותר זמן, היא אמא שלי. בעונה הזו חשבתי שיהיה זה נחמד אם אתן תשמעו את האגדות שלי באותו הקול שהקריא לי אגדות כשהייתי קטן.
האגדה שלנו היום תיקח אותנו אל ארצות הצפון הקרות של אירופה, לתקופה שבה לא רק הכפור סיכן את חיי התושבים, אלא גם קבוצות של שודדים מסוכנים ששטו בימים בחיפוש אחר שלל לביזה. [פאוזה] [מוזיקה מתגברת] קראו להם הוויקינגים.
[צליל מעבר]
[ברקע רוח חזקה, מוזיקה דרמטית]
רן: הסיפור שלנו היום לוקח אותנו אל ארצות הצפון הקרות של מערב אירופה, מקום שבו החורף שולט ביד רמה, והשלג מכסה את הגבעות כמעט כל השנה. שם, לפני למעלה מאלף ומאה שנים חקלאים אמיצים בחרו לבנות את בתיהם. חייהם היו קשים ומתישים, לא רק בגלל שעבודת האדמה הקפואה הייתה כמעט בלתי-אפשרית, ולא רק בגלל שביערות ובערבות שסביבה שוטטו דובים וזאבים מסוכנים. החיים בכפר היו כמעט בלתי-אפשריים בגלל אויב פרוע ומסוכן הרבה יותר מדובים וזאבים: הוויקינגים.
[צליל מעבר, מוזיקה נשארת ברקע]
הוויקינגים היו לוחמים אכזריים [צעקות של אנשים] שהחיים בארצות הכפור הפכו אותם כל-כך קשוחים שלעיתים הם נלחמו במהלך סופת שלגים בלי חולצה. מכיוון שהיו חזקים בהשוואה למשפחות החקלאים שהתגוררו בסביבתם, הוויקינגים החליטו שהם אינם צריכים למצוא עבודה למחייתם. במקום זאת, בכל פעם שהיו צריכים מזון או בגדים הסתערו בפראות על הכפרים סביבם, בזזו וגנבו כל מה שרצו לקחת איתם, ושרפו את כל השאר. [דברים נשרפים באש]
היחידים שהיה להם די כוח להתנגד לשודדים הוויקינגים היו שרי המלחמה של הצפון - ראשי שבטים חכמים שריכזו סביבם את מיטב הלוחמים שהקור הצפוני חישל. הם גרו באולמות עץ מרווחים, שבמרכזם בערה מדורה גדולה, ונהנו ממסיבות פרועות שבהן הבשר והשיכר נשפכו מהשולחנות מרוב שפע.
סיפורנו מתחיל במסיבה כזו, שהייתה הפעם שמחה במיוחד.
הלוחמים האמיצים שבו משדה הקרב כמנצחים והרשו לעצמם לאכול, לשתות ולהתפרע בהתאם. חזירי בר ואיילים העלו עשן מעל המדורה. גביעים שלמים של שיכר התרוקנו בלגימות גדולות, ומעל להמולה ולשמחה נשמע קול נגינתו של המשורר המלכותי ששר שירי ניצחון שכתב במיוחד לאירוע. [מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע] בראש השולחן, על הכיסא הגבוה מכולם, ישב המלך האראלד. אחרי שניצח את כל אויביו של אביו המנוח האלפדן השחור, הרשה לעצמו לעטות על שיערו הגולש והיפה את כתר המלוכה של אביו. בין כוס שיכר אחת לשנייה הודה לחייליו האמיצים והעניק להם צמידי זהב עבים ששלף מזרועותיו. [הפיכת דף]
[מוזיקה נפסקת, ההמולה נחלשת]
כשההמולה והנגינה נרגעו מעט, אחד הלוחמים שאל את האראלד, "עכשיו, משניצחנו את כל אויבינו, מה היעד הבא שירצה הוד מעלתו לכבוש?" הכל שתקו. אפילו המשורר המלכותי המתין בציפייה דרוכה לשמע תשובתו של האראלד. האראלד חשב על כך היטב. הוא ירש את כיסאו של אביו כשהיה רק בן 10, וכל מה שהכיר מאז היו חיי המלחמה. עכשיו, כשהיה כבר עלם צעיר ונאה, החליט שהגיע הזמן להתחתן ולהקים משפחה [מוזיקה]. "היעד הבא שלכם, חייליי האמיצים, הוא לחפש בכל ארצות הצפון את הנסיכה היפה והטובה ביותר בכל הממלכה, כדי שאוכל לשאתה לאישה."
[ההמולה מתגברת]
רעשי ההילולה חזרו למלא את האולם ולא נרגעו עד שאחרון הלוחמים נרדם על בטנו המלאה.
[ההמולה נפסקת]
[מוזיקת רקע]
למחרת יצאו הלוחמים בשליחות המלכותית [שעטת סוסים], וכעבור מספר שבועות החלו לחזור עם בשורותיהם. בזה אחר זה סיפרו להאראלד על הנסיכות השונות בממלכות השכנות. המלך שמע את דיווחיהם, אבל מיהר לדחות אותם בזה אחר זה. נסיכה אחת לא הייתה יפה מספיק, נסיכה אחרת לא הייתה עשירה מספיק, ונסיכה שלישית הייתה אמנם יפה ועשירה, אך הייתה גם מרושעת ואכזרית ורדתה בכל מי שפגשה.
לבסוף, הגיע תורם של השליחים ששבו מארץ הורדלנד.
"מלכי היקר", אמר אחד מהם, "אמנם מצאנו כי בתו של המלך אייריק מחפשת חתן, אך אין טעם לספר לך על כך שכן, יש לה בעיה חמורה".
"בעיה?" שאל המלך. "האם היא מכוערת כמו טרול?"
"בהחלט לא", השיב החייל. "היא יפה יותר מכל נסיכות הצפון".
"אם כן, האם היא מרושעת ואכזרית כמו ויקינג?"
"ממש לא, הוד מעלתו. בכל הארץ לא תמצא עלמה טובה ומנומסת ממנה".
"אז מה הבעיה, אם כן?" תמה המלך." דבר כבר! האם הכפור הדביק את לשונך לחיכך?"
"ובכן", מלמל החייל המפוחד. "הבעיה היא שגידה - זה שמה של הנסיכה - היא מאוד-מאוד חכמה."
"חכמה?" שאל המלך האראלד, שממש התחיל להתרגז. "ולמה שתהיה לי בעיה עם נסיכה חכמה?"
"הרי ידוע, הוד מעלתו, שיש להיזהר מאוד מנשים חכמות. הן אף פעם לא מרוצות, ותמיד דורשות שתתאמץ לשפר את התנהגותך ושתפעל להגדלת נכסים ושפע. מלבד זאת", הוסיף חייל בחשש, "נסיכות חכמות יכולות גם לסרב לחיזורם של גברים, גם כאלה של מלך אמיץ וגיבור כמוך".
"אינני מפחד", השיב המלך בגאווה. "ראו איזה שיער יפה יש לי. אין נסיכה שתוכל לעמוד בפני השיער היפה שלי." עם המילים האלה, הארלאד הסיר את הכתר וניער את רעמתו המרהיבה. [ניעור שיער]
[מוזיקה נפסקת]
מייד ציווה שיכינו את הסוסים למשלחת מלכותית אל ארץ הורדלנד. [שעטות סוסים]
המלך אייריק קיבל את האראלד בזרועות פתוחות וציווה שיכינו את האולם למשתה מפואר לכבודו של האורח [המולת אנשים]. אמנם בעבר צבאותיהם של אייריק ושל הארלד לחמו בזה בזה, אבל את העבר יש להשאיר מאחור. מלבד זאת, מזה זמן רב חיפש נסיך ראוי לבתו גידה, אך היא סירבה לכל אחת מהצעותיו. אחרי ששני המלכים החליפו ברכות ואיחולים, האראלד הוזמן לפגישה אישית עם הנסיכה גידה, שאחריה, אם הנסיכה תסכים לנישואין, ייערך המשתה.
[מוזיקת רקע]
בצעדים גדולים ובטוחים נכנס האראלד לחדרה של הנסיכה, אך משראה את גידה, כל עוצמתו המלכותית התפוגגה. עלמה כה יפה לא ראה מימיו. הנסיכה, לעומת זאת, למרות שבהחלט העריכה את יופיו של האראלד, לא התרשמה מכניסתו הנפוחה.
"אז מה", פנתה אליו בקרירות, "אבי שוב חושב שהוא מצא לי חתן?"
"לא סתם חתן", השיב האראלד, שהצליח להשיב את עשתונותיו. "אני, האראלד מבית גודרודרסון, בנו של האלפדן השחור. ניצחתי את כל אויביו של אבי, ועתה אני מחפש אישה שתהיה ראויה לשבת לצידי על כס המלכות." [תופים]
הנסיכה נותרה אדישה לחלוטין לדבריו, למרות שניכר היה שהאראלד התכונן רבות להגותם כהלכה. "על כס מלכותך", אמרה בזלזול. "ועל איזו ממלכה בדיוק אתה מולך?"
הנסיכה, שקראה ספרים רבים וראתה מפות רבות, ידעה בדיוק מה קורה בארצות הצפון. היא ידעה שממלכתו של האראלד אינה אלא אוסף קטן של גבעות, ושכל האיכרים בסביבתה חוששים מפשיטות הוויקינגים הנוראיות.
"אני ניצחתי את כל המלכים האחרים של ווסטפולד", השיב המלך, גאוותו פגועה במקצת.
"ווסטפולד אתה אומר", חייכה הנסיכה בשעשוע. היא ידעה שווסטפולד היא ארץ קטנ-טנה בחלקן הדרומי ביותר של ארצות הצפון. "אנא תבין", פנתה אליו בסבלנות מחויכת, "כשאמרתי ממלכה התכוונתי למשהו כמו… ממלכת שוודיה של אייריק הוב החזק, או כמו ממלכת דנמרק של גורְם הזקן. [מוזיקה נפסקת] אלה ממלכות מכובדות שמלכותיהן שוכנות בארמונות גדולים ומפוארים [מוזיקה מתחדשת] ולא באולמות עץ רעועים. המלכים בארצות אלה מספקים הגנה מפני הוויקינגים לכל השוכנים בתוך ארצם, ולא רק לחבריהם הלוחמים", היא סיכמה. "תודה רבה לך האראלד, אבל לא תודה. אנא מסור לאבי, בדרכך החוצה, שימשיך לחפש".
[מוזיקה נעצרת]
האראלד האמיץ קפא מרוב בושה. כניסיון אחרון הסיר את כתרו המוזהב וניער את שיערו בתנועה שרק גרמה לנסיכה להתפקע מצחוק. [ניעור שיער]
[מוזיקת מלחמה ברקע]
"בי נשבעתי", אמר לעצמו בדרכו החוצה, "שלא אחפוף, לא אסרק ולא אקצץ את שערותיי עד שתהיה לי ממלכה גדולה מספיק כדי להיות ראוי להתחתן עם הנסיכה גידה".
הוא יצא מביתו של המלך אייריק עצוב ומושפל. כשחייליו שאלו אותו, "לאן נלך עכשיו?" האראלד השיב להם במילה אחת: [סוסים שועטים] "למלחמה."
[אנשים צועקים וצחצוח חרבות] כך החלה המלחמה הגדולה של המלך האראלד. הוא כבש את הפיורדים הגדולים של המערב וניצח את השבטים הרבים ששכנו ביערות ובמישורים הרחבים של צפון הארץ. הוא לחם ביבשה על גבי סוסו השחור, ובים על ספינת הדרקון המלכותית שלו.
במהרה התפשטה השמועה על האראלד בעל השיער הנורא. בכל ארצות הצפון ידעו על המלך ששיערו הפרוע מתנופף מאחוריו בזמן שהוא מסתער ומחסל את אויביו. [מוזיקה מתגברת] כפרים שלמים נכנעו מייד כשראו את דגלו של האראלד מתנופף באופק, ולוחמים רבים הגיעו מכל קצוות הארץ להצטרף לשורותיו של המלך האמיץ.
אבל האראלד לא הסתפק בכיבוש האדמה בלבד. [מוזיקת רקע מתחלפת לשירת גברים] בכל מחוז שכבש, דאג לגרש את כנופיות הוויקינגים ולספק הגנה לתושבים, כשהוא דורש בתמורה שישמרו על החוקים ועל השקט בארצו. הוא הפך למלך עשיר מאוד מן המיסים שגבה, ואלו שזכו לחיות תחת שלטונו נהנו משנים של שלום ושגשוג.
האראלד לא הסתפק גם בזה. הוא המשיך במסעותיו, עד שלאחר 10 שנים של מלחמה הצליח לכבוש את כל ארצות הצפון ולאחדן לממלכה אחת. שיערו היה כה ארוך ופרוע שאי אפשר היה להסיר את הכתר המלוכלך מעל ראשו. [מוזיקה נפסקת בבת אחת] בין צמותיו העבות ניתן היה למצוא עלים יבשים, ענפים ואפילו אבן אחת או שתיים.
כאשר כל הארץ הייתה בטוחה תחת שלטונו, שאלו אותו חייליו, "הוד מעלתו, האראלד בעל השיער הנורא, מה תרצה שנעשה עכשיו?"
[מוזיקת רקע דרמטית]
"עכשיו?" השיב, "אני רוצה לעשות אמבטיה, להסתפר ולהתגלח". החיילים שמחו מאוד לחמם את המים לאמבטיה. אף אחד לא היה מוכן להודות בכך בפני המלך, אבל השיער שלו כבר ממש הסריח, ולא היה נעים להיות בחברתו. כשיצא המלך מאוהלו נקי ומסופר, מגולח ומסורק, החיילים שמחו כל-כך על השינוי, עד שהכתירו אותו מייד בשם: "האראלד יפה-השיער".
לאחר 10 שנות מלחמה חזר האראלד לביתו של המלך אייריק לבקש בשנית את ידה של בתו גידה. היא עקבה בדריכות אחרי כיבושיו והתרשמה מאוד מאומץ ליבו [מוזיקה נפסקת בחדות], מיכולת ההנהגה שלו ומהסדר והשלום שהשליט בארצות שכבש [מוזיקה מתחדשת], ובשקט-בשקט גם התאהבה בו.
כשהשניים ראו זה את זו, לאחר 10 שנים, הם התחבקו כאילו נועדו זה לזו מאז ומעולם. הוא שכח את ההשפלה שספג ממנה, והיא שכחה את הפרא המגושם שמלמל בחדרה לפני עשור.
השניים נישאו בסעודה ענקית שכמוה לא ראה הצפון מעולם, והם הלכו זה לצד זו, באהבה וחמלה, במשך שנים רבות.
הממלכה, שאותה איחד האראלד בשנת 880, קיימת עד היום. [מוזיקה נפסקת] אנחנו קוראים לה נורווגיה.
[צליל מעבר]
[הפסקה]
תום: האראלד אמנם היה אמיץ וחזק, אך כל היכולות האלה לא היו מספיקות לבנות את שמו ברבים [מוזיקת רקע] אלמלא האזין לקולה של גידה ועמד בהבטחה שנתן לה.
הבטחתן פעם משהו מכל הלב? [מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע] כמה חשוב היה לכן לעמוד בהבטחה הזו?
מלבד האגדה הזו, עוד אגדות שהיו באמת תוכלו למצוא בפודקאסט שלנו. אם אהבתן את האגדה ואתן רוצות לתמוך ביצירה שלנו, נשמח אם תתמכו בנו בדף הפטריאון של "אגדות אמיתיות". התומכות זוכות לשמוע את האגדות לפני כולם וגם לתכנים מיוחדים. הקישור לפטריאון מופיע בתיאור הפרק.
אם נשארתן עם טעם של עוד, שני הכרכים של סדרת הספרים שלנו, עם 60 אגדות נפלאות, נמצאים באתר הוצאת "פנק". לכבוד העונה, אם תזינו את קוד הקופון "עונה 4" תזכו להנחה. הפודקאסט נולד ונערך ברשת הפודקאסטים העצמאית, "שלג".
את האגדה הזו קרא עבורכם רן בנימין.
אני תום בייקין-אוחיון.
ואם רק תסתכלו טוב-טוב, תראו שכל אחת ואחת מכן היא כבר גיבורה של אגדה.
[מוזיקה מסתיימת]
[צליל של רוח]
ילדות: שלג!
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments