אגדות אמיתיות - הילד שאהב חיפושיות

במבט ראשון עולם החי נראה לנו מקום פראי ומסוכן, מקום בו אין סדר ואין חוקים. אבל, ככל שאנחנו חוקרים ומכירים יותר מעולמן של החיות, אנחנו לומדים שהן כולן לוקחות חלק במערכת עדינה ומורכבת, שנעה ומשתנה בהתאם לסביבתה. האגדה הזו תספר על חוקר אחד שתגליותיו המרעישות היו ללא פחות ממהפיכה

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/09/2023.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏שלום ילדים וילדות שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

‏ראשית, אנחנו רוצים להגיד תודה מיוחדת לאנה, מורן ונועה, ולכל התומכים החדשים בעמוד הפטריאון שלנו. לכבודם הכנו מתנה מיוחדת, ספר דיגיטלי, שיעלה לאתר פטריאון בשבוע הבא. אם אתם גם רוצים לקבל אותו, עוד לא מאוחר להצטרף. קישור לאתר מחכה לכם בתיאור הפרק.

‏ועכשיו, לאגדה.

‏במבט ראשון, עולם החי נראה לנו מקום פראי ומסוכן, מקום בו אין סדר ואין חוקים. אבל ככל שאנחנו חוקרים ומכירים יותר מעולמן של החיות, אנחנו לומדים שהן כולן לוקחות חלק במערכת עדינה ומורכבת, שנעה ומשתנה בהתאם לסביבתה.

‏האגדה הזו תספר על חוקר אחד שתגליותיו המרעישות היו ללא פחות ממהפכה.

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת בדנדון פעמונים, מוזיקת רקע חדשה]

‏כשצ'ארלס דרווין היה ילד, איש לא האמין שיגדל להיות אחד האנשים החשובים בהיסטוריה של המדע. הוא היה ילד חביב ומנומס, אך לא התעניין בלימודים והעדיף בכל הזדמנות שהייתה לו לטייל בחוץ ולהתבונן בטבע.

‏יותר מכל, אהב צ'ארלס הקטן לאסוף חיפושיות. הוא תר אחריהן בסקרנות מתחת לאבנים ועקב אחריהן בנקיקים צרים. וכשמצא חיפושית מיוחדת, מיהר לקחת אותה לביתו ולצרף אותה לאוסף הקטן שלו.

‏[זמזום חרק]

‏פעם אחת במהלך אחד הטיולים צ'ארלס הצעיר מצא לא אחת, אלא שתי חיפושיות מיוחדות ויפיפיות.

‏[זמזום חרק]

‏האחת בעלת כנפיים בצבע ארד ומחושים ארוכים, והשנייה בעלת מחושים קצרים יותר וצבע ירוק מתכתי. הוא הרים אותן בידיו ופנה לשוב לביתו מאושר.

‏אז, נדהם לראות חיפושית שלישית, [זמזום חרק] יפה ומיוחדת יותר משתי האחרות. היו לה כנפיים בצבע סגול עמוק ועל המחושים שלה אפשר היה להבחין בשערות קטנטנות. [זמזום חרקים] מעולם לא דמיין שאפשר למצוא חיפושית מיוחדת כל כך.

‏צ'ארלס התבונן בחיפושית ותהה מה יעשה, הרי שתי ידיו היו כבר תפוסות. לא היה זמן לבזבז שכן החיפושית הסגולה החליטה שזה זמן מצוין לחזור לביתה והתחילה להתרחק. מבלי לחשוב, צ'ארלס הכניס את אחת החיפושיות לפיו ומיהר לתפוס את החיפושית החדשה.

‏אך אבוי, חיפושיות אינן אוהבות להיות בתוך פיות של חיות אחרות, והחיפושית הזו החלה לשחרר נוזל מר ומגעיל היישר לתוך פיו של צ'ארלס הצעיר. הוא ירק את החיפושית מפיו, כפות ידיו נפתחו בזעזוע ולפני ששבו עשתונותיו הבין צ'ארלס שמכיוון שלא יכול היה להסתפק בשתי חיפושיות איבד את שלושתן.

‏[מוזיקת רקע מתגברת ומסתיימת]

‏[ציוץ ציפורים]

‏הטבע עשיר כל כך, שאם רק תחקור אותו מספיק זמן תמצא בדיוק את מה שחיפשת. ואכן, כעבור כמה שבועות מצא דרווין חיפושית סגולה עם מחושים מיוחדים, בדיוק כמו זאת שאיבד.

‏הוא התרגש כל כך מן המציאה שלו עד שבמקום לקחת את החיפושית לביתו, החליט לקחת אותה אל האוניברסיטה ולהראות אותה למומחים.

‏כחודש לאחר מכן הגיעה לדרווין חבילה קטנה בדואר. היה זה ספר מדע בנושא סוגים של חרקים שונים. באחד העמודים ראה רישום של החיפושית שמצא ולידה כתוב באותיות קטנות בפינה: "התגלתה על ידי צ. דרווין".

‏מאושר רץ לאביו והכריז בגאווה "אבא כשאהיה גדול אני רוצה להיות חוקר טבע".

‏[מוזיקת רקע]

‏בראשית המאה ה-19 חוקרי טבע היו סוג מוזר של פילוסופים, שבמקום להתעניין בחיים, התעניינו בבעלי חיים.

‏כששמע אביו של דרווין שבנו רוצה להצטרף לאנשים המוזרים האלה, השיב באופן חד משמעי: "מה פתאום חוקר טבע? אתה תהיה רופא בדיוק כמו אבא שלך וכמו סבא שלך".

‏אביו של צ'ארלס לא רצה לפגוע בבנו האהוב. הוא ידע שחייו של חוקר הטבע קשים מאוד ושהסיכוי שבנו יוכל למצוא פרנסה בטוחה בעבודה כזאת, קלוש ביותר. רופא לעומת זאת, זה מקצוע מכובד שגם שכרו בצידו.

‏צ'ארלס ידע שאביו רוצה בטובתו, לכן כשגדל למרות שעדיין רצה להיות חוקר טבע, ולמרות שבילה את כל זמנו הפנוי בקריאה על עולם החי ובשיחות עם חוקרים מהתחום, נרשם לאוניברסיטת אדינבורו ללימודי רפואה.

‏דרווין לא הצליח כל כך בלימודיו. בתחילה נהנה מהם מאוד, במיוחד מלימודי הכימיה ומחברתו של ג'ון אדמונדסטון, עבד שחור מגינאה שבדרום אמריקה, שמילא את ראשו בתיאורים מופלאים על יערות הגשם העשירים של מולדתו.

‏כשלימודי הרפואה התקדמו מן הצד התיאורטי שלהם לצד המעשי, דרווין התקשה בהם מאוד משתי סיבות עיקריות.

‏ראשית, דרווין פשוט לא היה מסוגל לחזות בדם ולכן לא יכול היה לעזור לחולים ולטפל בפצועים. שנית, הוא פשוט לא הגיע לשיעורים. במקום זאת, העדיף ללכת למוזיאון הטבע של האוניברסיטה ולהתבונן בחיות ובצמחים שהוצגו שם.

‏כמובן שהוא נכשל בלימודים וכעבור פחות משנתיים חזר אל בית אביו. האב דאג מאוד שהעלם יגדל להיות חסר השכלה ועצל, והחליט שאם צ'ארלס לא יכול ללמוד רפואה עליו ללמוד את הדבר החשוב הבא.

‏"מדעי הטבע?" שאל דרווין בעיניים נוצצות מהתרגשות.

‏"מה פתאום", השיב האב. "עליך ללמוד דבר מעשי יותר, לכן אני שולח אותך ללימודי כמורה. אם אינך יכול לעזור לגוף של האנשים, תעזור לנשמתם".

‏דרווין ישב שוב על ספסל הלימודים בכיתה שלא בחר בה, הפעם במחלקה ללימודי דת בקיימברידג'.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת, פעמון כנסייה]

‏גם כאן לא מצא כל עניין בלימודים. במקום לקרוא את כתבי הקודש, העדיף לקרוא ספרי שירה וזואולוגיה. במקום שיעורי הבית הרבים, העדיף לצאת ולבלות עם חברים.

‏[מוזיקת רקע]

‏במקום ללכת להרצאות החובה, העדיף ללכת להרצאות על בוטניקה בבניין מדעי הטבע הסמוך. ובמקום לשהות עם שאר פרחי הכמורה, העדיף לצאת אל פרחי הבר שבטבע ולאסוף חיפושיות.

‏[זמזום חרק]

‏היה זה בהחלט מצב ביש, בדרך הזו לא היה סיכוי שדרווין יהיה לכומר מוסמך. הוא כלל לא רצה להיות כומר, אבל ממש לא רצה לאכזב את אביו פעמיים.

‏לפעמים החיים מגלים כמה הם יכולים להיות מופלאים, ובדיוק כשאדם מוצף בשאלות מגיעה בהפתעה התשובה.

‏לגבי דרווין התשובה הגיעה בצורת מכתב שחיכה לו על השולחן בחדרו. הייתה זאת הזמנה הרשמית לצ'ארלס דרווין, להשתתף במסע בן חמש שנים מסביב לעולם, על גבי הספינה המלכותית ששמה "הביגל".

‏קברניט הספינה התעקש שעל הסיפון יהיה גם חוקר טבע, וצ'ארלס דרווין נמצא כמתאים ביותר מן המועמדים.

‏אין לתאר את התרגשותו של צ'ארלס הצעיר ממכתב זה. להיות חוקר טבע במסע סביב העולם, הייתה זו התגשמות כל משאלותיו.

‏אבל מה יאמר אביו? כשצ'ארלס סיפר לו על ההזמנה, הוא סירב בכל תוקף.

‏"הרי כבר בזבזת זמן רב מחייך", אמר. "ועכשיו אתה מתכוון לבזבז חמש שנים נוספות?"

‏צ'ארלס לא התכוון לוותר על הזדמנות זו, אך כיצד ילך ללא ברכת אביו? הוא החליט לדבר עם דודו, אחיו הגדול של אביו, בתקווה שזה יצליח לשכנע את אביו.

‏למרבה המזל יש גם אחים שמקשיבים לאחיהם הגדולים. אביו של צ'ארלס השתכנע, ותוך חודש ימים ניצב דרווין על ספינת הוד מעלתה "הביגל".

‏[מוזיקת רקע מסתיימת, רחש גלים]

‏"הביגל" שטה אל יבשת דרום אמריקה. משם, דרך מצרי מגלן, הקיפה את היבשת והמשיכה מערבה, לניו זילנד ואוסטרליה. משם המשיכה להקיף את חופיה של יבשת אפריקה דרך האיים השונים של האוקיינוס ההודי ושבה אל חופי בריטניה, אחרי עצירה נוספת בדרום אמריקה.

‏[מוזיקת רקע]

‏השייט מסביב לעולם היה קשה מאוד לדרווין. הוא לקה פעמים רבות במחלת ים. עם זאת, לא ויתר.

‏בכל פעם שהספינה עגנה בחוף מבטחים יצא לחקור את המקום, אסף רישומים ודגימות של הצמחים ובעלי החיים שפגש, [ציוץ ציפורים] עקב אחר ההתנהגויות וההרגלים של בעלי החיים באזור, ותיעד כל רסיס של מידע שנראה בעל ערך מדעי.

‏דרווין, שמאז ומעולם אהב לחקור את הטבע, נדהם מן העושר המופלא שנגלה לו במסע הזה.

‏[ציוץ ציפורים]

‏בכל אזור ובכל יבשת היו צמחים, חרקים, ציפורים וטורפים שונים. גם בעלי החיים שהכיר כל חייו, נתגלו לו פתאום בגוונים חדשים. לדוגמה, צב היבשה היה ביבשת אפריקה קטן כמו קיפוד, ובאיי גלפגוס גדול כמו כבשה.

‏העובדה שקיימים זנים שונים של בעלי חיים הייתה כמובן ידועה לדרווין. הוא הכיר את הספרים שמחלקים את בעלי החיים למשפחות, זנים ומינים שונים. כמו כן למד היטב את ההבדלים בין הפרטים הרבים בתוך כל קבוצה. אבל במסע הזה החל דרווין לראות את הבעיה המהותית שבחלוקה הזאת. [ציוץ ציפורים]

‏באיי גלפגוס בחן דרווין בעניין ציפורים קטנות שקיננו בהם. הפרושים היו נפוצים גם באירופה אבל כאן צורתם הייתה שונה מאוד.

‏הוא נדהם לגלות שאפילו בתוך קבוצת איים קטנה, מצויים באי אחד פרושים בעלי מקור קטן ובאי אחר פרושים בעלי מקור גדול, שבאי אחד הפירות הצומחים היו גדולים וקשים ובאי אחר קטנים ורכים.

‏הוא הסיק מכך שהמקור השונה של כל ציפור מותאם בדיוק לסוגי הפירות הנפוצים באי.

‏"איך זה קרה?" שאל את עצמו. "האם אלה זנים שונים של פרושים או צורות שונות של אותו זן? איך אפשר להבין את ההבדלים האלה?" [ציוץ ציפורים]

‏הוא הכיר את התיאוריה המדעית, שלפיה כל בעלי החיים התפתחו עם השנים בתהליך הנקרא אבולוציה, אבל עד אז איש לא הסביר כיצד זה קורה וכמה זמן נדרש לתהליך כזה להתרחש.

‏[מוזיקת רקע]

‏היו שניסו להסביר זאת קודם לכן. המדען הצרפתי המכובד ז'אן-בפטיסט לאמארק, טען שבעלי החיים משתנים בעזרת כוח הרצון שלהם. הג'ירפה לדוגמה, התאמצה מאוד להגיע לעלים הגבוהים של העץ עד אשר הצוואר שלה התארך.

‏דרווין לא הסכים עם התאוריה הזאת.

‏אילו הייתה נכונה, כל מי שהרגיש נמוך מדי היה פשוט יכול למתוח את עצמו ולהפוך לגבוה עם הזמן. לדעתו, הייתה חייבת להיות תשובה טובה יותר לבעיה, והוא החליט לגלות אותה.

‏לשם כך צריך היה לבצע עוד המון מחקר. כשדרווין שב לביתו, שיתף כמה חברים מן האקדמיה בשאלותיו. אלה עודדו אותו להתחיל את המחקר בהקדם.

‏[צלילי כתיבה על דף]

‏דרווין אסף את כל רשימותיו והתיישב לערוך ולסדר אותן. בתחילה לא הייתה לו תיאוריה אלא רק אוסף של עובדות שלא ידע כיצד הן מתיישבות זו עם זו.

‏הוא בנה טבלאות ענקיות שמיינו סוגים שונים של בעלי חיים למשפחות, מינים, זנים, קבוצות, תת-קבוצות ותת-תת-קבוצות.

‏הוא קרא כל ספר שפורסם בתקופתו על ביולוגיה, זואולוגיה וגאולוגיה וכל כתב עת עדכני בנושא מדעי הטבע. הוא התכתב עם חקלאים, רועי צאן, רפתנים וכוורנים בתקווה להבין את האופן שבו החלטותיהם משפיעות על בעלי החיים שברשותם.

‏[רחש כתיבה מסתיים]

‏כעבור שנתיים של מחקר מאומץ החל לנסח את תשובתו לבעיה.

‏הוא בנה תיאוריה שתסביר את השינויים הרבים ואת המגוון שאנחנו מוצאים בעולם הטבע, אבל ידע שבזאת לא הסתיים המחקר.

‏לכל תיאוריה יש השלכות ואי אפשר לאמץ תאוריה רק בגלל שהיא נראית הגיונית. יש לבדוק אם היא עקבית, אם היא מתקיימת בכל מקום בעולם הטבע, אם יש עדויות שמוכיחות אותה ואם ישנן עדויות ששוללות אותה.

‏דרווין המשיך לאסוף ראיות ולחקור את הנושא במשך כמעט 30 שנה. בסופו של דבר היו בידיו רשימות לספר ענק על תורת האבולוציה שאמור היה להכיל 6000 עמודים.

‏אז קרה דבר ששינה את כל תוכניותיו.

‏הוא קיבל מכתב מאדם בשם אלפרד ראסל וולאס. שביקש את חוות דעתו על תיאוריה משלו בנושא האבולוציה של הזנים השונים שבטבע. עיניו של דרווין רעדו כשהן חלפו מעל המילים של וולאס. התיאוריה של וולאס הייתה ממש דומה לתיאוריה שלו. יותר מדי דומה.

‏דרווין חשש מאוד, הרי את כל חייו הבוגרים הקדיש לחקר הטבע, והנה נראה שחוקר צעיר עלול לגנוב ממנו את התהילה על תגליותיו.

‏לא הייתה לו ברירה. למרות שרצה להמשיך במחקרו עוד כעשור, או שנים, ובסופם לפרסם את ספרו הענק, החליט לפרסם תקציר של הספר במהירות האפשרית.

‏[מוזיקה מסתיימת, ציוץ ציפורים]

‏בשנת 1859 פרסם דרווין את התקציר של מחקרו בספר בן 500 עמודים שכותרתו "מוצא המינים".

‏[מוזיקת רקע]

‏בספר מהפכני זה ניסח את תשובתו לשאלה הגדולה, כיצד נוצרו בטבע המינים השונים של בעלי החיים.

‏תשובתו של דרווין הייתה זו, הבדלים שונים קיימים בין הפרטים של כל זן בטבע. חלק מההבדלים אלה מעניקים למי שמחזיק בהם יתרון על פני חבריו בקרב ההישרדות של הטבע. התכונות המתאימות יותר לסביבה משתמרות לאורך זמן, והפרטים שתכונותיהם אינן מתאימות לסביבה, דועכים ונכחדים. שינויים אלה הופכים עם הזמן לגדולים כל כך עד שנוצר מין חדש.

‏לתהליך זה קרא דרווין - הברירה הטבעית.

‏באמצעות תיאוריה זו של אבולוציה דרך ברירה טבעית, הסביר כיצד התפתחו החיים על פני כדור הארץ במשך מיליוני שנים. [רחשי ציפורים וחרקים] מיצורים חד תאיים שחיו באוקיינוס ועד לחרקים, הדגים, הזוחלים, העופות והיונקים שאנו מכירים כיום.

‏המהדורה הראשונה של ספרו נמכרה במהירות. הכל רצו לקרוא על התאוריה החדשה הזו שמתיימרת להוכיח שכל החיים על פני כדור הארץ מחוברים למשפחה אחת גדולה.

‏לא עבר זמן רב והספר התקבל בקהילה המדעית כאחד מן הספרים החשובים בתולדותיה, ודרווין זכה למעמד של אחד מחוקרי הטבע החשובים בהיסטוריה. [ציוץ ציפורים]

‏למרות ההכרה וההצלחה לא כולם אהבו את הספר והוא נתקל בהתנגדות רבה. היו שאפילו שגו לחשוב שדרווין טען שמוצא האדם הוא מהקוף, בעוד שטענתו הייתה שהקופים עצמם הם תוצאה של אותו תהליך אבולוציוני שמתרחש עד היום. [ציוץ ציפורים]

‏לפי דרווין, לבני האדם, לשימפנזים, לגורילות ולכל שאר קופי האדם השונים היה בעבר, לפני מיליוני שנים, אותו אב קדמון שממנו התפצלו לסוגים השונים הקיימים כיום.

‏ויכוחים אלה, בעד ונגד תורתו של דרווין, נמשכים עד עצם היום הזה, למרות שנמצאו מאות אלפי הוכחות חדשות לתורת האבולוציה ולמרות שלא נמצאה כל הוכחה הסותרת אותה.

‏היום, אל מול ההתנגדויות, הקהילה המדעית כולה מאמצת את תורתו של דרווין כבסיס החשוב של כל מדעי החיים על פני הכוכב הקטן שלנו.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת בזמזום חרק ודנדון פעמונים]

‏[מוזיקת סיום]

‏דרווין גילה לכולנו שכל החיים על פני כדור הארץ לוקחים חלק בתהליך ההתפתחות הגדול של הטבע. אפילו אנחנו.

‏אבל אם חלים שינויים במשך מיליוני שנים, השינויים האלה חייבים גם להתרחש במהלך אלפי ומאות שנים, ולמעשה הם חייבים להתרחש אפילו ברגעים אלה ממש.

‏אתם מרגישים שהתפתחתם בשנים האחרונות?

‏אם הייתם יכולים לבחור לאן הייתם רוצים להתפתח?

‏מלבד האגדה הזו, עוד אגדות מחכות לכם בפודקאסט שלנו, "אגדות אמיתיות". אם אהבתם את האגדה ואתם רוצים לתמוך ביצירה שלנו, אתם מוזמנים לתמוך בנו דרך אתר פטריאון, על ידי רכישת הספרים שלנו מאתר הוצאת "פנק", או על ידי הזמנתי אליכם לבית הספר במסגרת סל תרבות ארצי.

‏אני תום בייקין-אוחיון, ו… אם רק תסתכלו טוב-טוב, תראו שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.

‏[מוזיקת סיום מסתיימת בדנדון פעמונים]

‏ילדים: "הא! פנק."

‏ילד: "זה שועל."

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה