אגדות אמיתיות - ניקולאוס הטוב

והפעם, אגדה מיוחדת לחג המולד, אותו חוגגים היום מסביב לכל כדור הארץהכירו את ניקולאוס הטוב, בישופ צעיר בן המאה השלישית, שסיפורו המופלא סופר כל כך הרבה פעמים, עד שלא ניתן עוד לזהותו

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/12/2022.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏שלום ילדים וילדים שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

‏לעיתים אדם חושב בינו לבין עצמו כמה חבל שאנחנו לא חיים בתוך העולם שמתואר בספרים. לא רק משום שהעולם הזה מלא קסם, חן ואהבה אמיתית, אלא משום שיש בו לעיתים קרובות סדר וצְלִילוּת הנדירים מאוד בעולמנו. שם, בעולם הספרים, יש טובים ויש רעים, גיבורים ונבלים, בעוד העולם שלנו עולה על גדותיו בשאלות.

‏בעולם שלנו לא חסרות דוגמאות לאכזריות, לכאב ונבזות, ולמרות שאין כאן אדם אחד שמבקש להיות לנבל, נדירים מאוד הגיבורים המצליחים גם לזהות את הטוב וגם לפעול בשמו.

‏הסיפור שלפנינו מספר על אדם כזה. אדם שידע טוב ועשה טוב והיה טוב. מקרה כל כך נדיר בהיסטוריה, שמאז שהתרחש, לפני למעלה מ-1,700 שנה, לא הפסיקו לספר גרסאות שונות שלו עד היום.

‏אינני אדם מהמר, אבל אם הייתי - הייתי שם את כספי שאפילו אתם שמעתם גרסה זו או אחרת של הסיפור, ושאחד משמותיו הרבים של גיבורנו כה מוכר לכם, שאם רק תשמעו אותו מיד יעלה חיוך על פניכם.

‏שמו היה ניקולאוס.

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת בדנדון פעמונים]

‏[ברקע - נגינת "Silent Night" וקולות טבע]

‏הוריו חיכו לו שנים רבות בביתם במחוז ליקיה שבאסיה הקטנה, היא טורקיה של ימינו. הם התפללו לאל הטוב שיזכה אותם בילד, אך זה לא הגיע.

‏במאה השלישית, מחוז ליקיה היה שייך לאימפריה הרומית, ושכניהם של בני הזוג היו יוונים בתרבותם ורומאים באדמתם. אך בניגוד ליוונים ולרומאים, שהיכליהם מלאים בפסלים לאלים שונים, להם לא היו אלים רבים לנסוך להם זבחים, אלא רק אל אחד שכן באמונתם, שכן, נוצרים היו.

‏[קריאות שחפים]

‏מכיוון שדתם הייתה עודנה צעירה, אמונתם הייתה עזה וטהורה. אמונה פשוטה האמינו הנוצרים הראשונים שהאל הוא טוב והעולם שברא הוא טוב, ושאם רק נעשה את חלקנו בעולם הזה, נזכה לחיות בעולם שכולו טוב, ביום מן הימים.

‏לא היו חסרות לזוג הוכחות לטוב ליבו של האל. הוא זיכה אותם באדמות טובות ומניבות, בבית רחב ידיים, בהערכת שכניהם, ולבסוף גם זיכה אותם במושא תפילותיהם, והשניים גילו שהם בהריון.

‏[בכי תינוק]

‏כשנולד בנם הטבילו אותו לנצרות בשם ניקולאוס, וכשגדל לא היו הורים גאים מהשניים. לא רק שילדם הראה כי נשמתו טובה ומלאה באהבה, רוחו גם היא הייתה נוחה, ובשכלו שכנה תבונה תמה ובה צמא ללימודים. כדי לתמוך בהשכלתו, שלחו אותו הוריו ללמוד אצל דודו שהיה הבישוף של עיר הנמל מירה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת, דנדון פעמוני כנסייה]

‏הדוד, גם הוא זיהה את כישרונו הרב של הילד ואת נשמתו הזכה, והבטיח ללמדו ולטפחו ככל שיעלה בידיו.

‏[קולות עיר]

‏ניקולאוס למד רבות מדודו ומספרי הכנסייה, אבל הוא למד עוד יותר מהעיר מירה ומהאנשים הרבים שהלכו ברחובותיה, פקדו את שווקיה ואת כנסייתם הקטנה.

‏[מוזיקת רקע נוגה]

‏כשחי בבית הוריו רחב הידיים, ניקולאוס לא ידע מחסור ולא ידע יום בלי אהבה, ולכן שגה לחשוב שכך הדבר גם בשאר העולם הגדול. עתה, משנחשף לפיסה קטנה מהעולם הגדול גילה שאין סוף לפנים השונות של בני האדם, ושהמחסור הוא מנת חלקם של רובם.

‏הוא גילה שהצער פוקד את דלתות כולם ושהחיים הנוחים שזכה לחיות היו מתנה לה זוכים מעטים, ולכן יש להודות עליה לעולמי עולמים.

‏לדעת שהצער פוקד דלתות כולם אינו זהה ללחוות זאת על בשרך. בעודו פרח כמורה צעיר, מגפה שטפה את הארץ, והחיים במחוז ליקיה נעצרו.

‏[קולות טבע]

‏אין שתי מחלות זהות, אבל ישנה תכונה אחת לה שותפות כל המגפות - העיוורון. הן אינן בודקות באילו בתים הן פוקדות, לא מה יש בכיסיהם של אדונים ולא מה יש בליבם. המגפה לא רואה לאיזה אל אנשים מתפללים ואיזה מקדש הם פוקדים. עיוורות המגפות באות, עיוורות הן מכות ובעיוורון הן חולפות.

‏למרבה הצער, בחלוף המגפה הזאת, בין קורבנותיה נמנו גם הוריו של ניקולאוס. ליבו התם, שכל חייו ידע רק אהבה מהוריו, נשבר לרסיסים. בהיעדר נחמה בביתו החליט ניקולאוס לעזוב את עירו ולצאת למסע אל העיר ירושלים, מקווה שהזמן ירפא את מה שרק הזמן יכול לרפא.

‏המסע היה קשה וארוך, [אוושת גלים] וכלל אוניות כלואות בתוך סופות משתוללות, ושודדי דרכים אכזריים, אבל כל הכאב והמחסור שחווה ניקולאוס לא השתווה לכאב ששכן בליבו האבל, ולא לכאב שחווה כשחזר ממסעו וגילה שגם דודו, מורו הטוב, עזב את העולם.

‏[אוושת גלים, מוזיקת רקע מסתיימת]

‏מותו של הבישוף הותיר את ניקולאוס לבדו, עם לב כבד ושאלה כבדה - האם ישוב לבית הוריו, לעבוד את אדמותיהם וליהנות מפירותיהן, [מוזיקת רקע] או שמא ייקח על עצמו את תפקידו של דודו ויהיה למנהיג הקהילה של העיר מירה.

‏כסף לא חסר ולא נחוץ לאיש המנזר, אך משפחה בהחלט חסרה לערירי. לכן החליט לקבל על עצמו את עול הכמורה. וכמעשה הראשון מתוקף תפקידו מכר את בית הוריו ואת כל רכושו וחילק את כל ההון שצברו הוריו, לעניי עירו.

‏בחשאי תרם את כספו כפועל פשוט בשם הכנסייה. "אמנם איבדתי את משפחתי, חשב, אבל שכניי הם כאחיי, והקהילה שלי היא תהיה למשפחתי החדשה".

‏כמנהיגה של הקהילה הנוצרית במירה, היה על ניקולאוס לנהל את טקסי החגים, [דנדון פעמונים] להטביל את הנולדים, לחתן אוהבים ולערוך את המיסה השבועית לכל הבאים. מחוץ לתפקידיו הרשמיים הבאים, ניקולאוס קיבל על עצמו תפקיד נוסף - לשוחח עם אנשי קהילתו, להאזין לבעיותיהם השונות ולנסות לסייע להם בקשייהם, בין אם בעזרת עצה טובה, הדרכה רוחנית, או אפילו מתוך עצם ההאזנה עצמה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏היה זה במהלך אחת משיחות אלה שניקולאוס שמע על בעיה חמורה שלא יכול היה לפתור בעזרת אוזן קשבת והנחיה רוחנית בלבד. מעשה שהיה כך היה.

‏[מוזיקת רקע]

‏בתוך הקהילה היה סוחר עשיר וגאה ולו שלוש בנות צעירות. בעוד שבעבר עסקיו של הסוחר שגשגו, והוא הצליח לכלכל את בנותיו בכבוד, עתה כשלו בזו אחר זו כל יוזמותיו והוא נפל לחובות כה רבים שביתו כבר נמסר כערבות לאחר. ועתה לא נותר לו דבר, מלבד חובות ושלוש בנות.

‏במאה השלישית, כשבנות הגיעו לפרקן, הן נדרשו לעזוב את בית אביהן. שלוש דרכים היו להן לעשות זאת: אם היה הוא בעל נכסים, יכול היה למצוא להן חתן טוב ולשלם נדוניה למשפחתו של זה. אם לא היה בידו נכסים, יכול היה לקוות שתמצא אהבה בין בחורי העיר, ושהשניים ייצאו לדרכם יחדיו למצוא את גורלם. אבל אם היו ברשותו של האב חובות, הרי שבהגיע בנותיו לפרקן ניתן היה למכור אותן לעבדות, ובזאת לפדות את החובות.

‏[דנדון פעמונים]

‏[מוזיקה מסתיימת, ברקע - ציוץ ציפורים ודנדון פעמוני רוח]

‏ניקולאוס שמע זאת בלב כבד. מה ניתן לומר לאב אומלל שמזלו הרע גזר גורל אכזר לבנותיו? היה עליו לשלוח אותו במילים: "שים מבטחך באל, והכול יסתדר בעזרתו". ואכן כך אמר לו בעודו מלווה אותו לדרכו, אבל בליבו חש כי למרות שאין זה מתפקידו, הוא חייב לפחות לנסות להטות את מאזני הגורלות.

‏[מוזיקת רקע, דנדון פעמונים]

‏כשהבת הבכורה הגיעה לפרקה, הסוחר העני חיבקהּ ושלחהּ לישון בנשיקה. בידיעה שמחר יהיה עליו ללכת איתה אל שוק העבדים ולהפכה לשפחה. באותו הלילה הסוחר לא הצליח לעצום את עיניו, ולכן היה ער כאשר באמצע הלילה שמע פתאום חבטה עמומה מגיעה מסלון הבית. [חבטת שק]

‏[טון נמוך] "אוי לי ולמזלי, חשב, הנה שודדים הגיעו לחמוס מידיי את המעט שנותר לי. הוא יצא אל הסלון מוכן למאבק, אך במקום למצוא חבורת שודדים, על רצפת החדר היה רק שק אשר נזרק אל תוך הבית מהחלון.

‏[שקשוק מטבעות]

‏לתדהמתו, הסוחר גילה כי השק היה מלא במטבעות זהב. די כדי לספק לבתו הבכורה נדוניה נאה ולחתנה כיאות.

‏שנה חלפה והבת השנייה הגיעה לפרקה. למרבה הצער, למרות שניסה בכל כוחו בשנה שחלפה, לא הצליח הסוחר לתקן את עסקיו. והנה מצא עצמו שוב נאלץ לנשק את בתו ולומר לה "לילה טוב" בעיניים דומעות. יודע כי מחר ייאלץ לקחתה אל שוק העבדים.

‏אך גם באותו הלילה לא הצליח הסוחר להירדם, וגם באותו הלילה קרה אותו הנס, [חבטת שק] והסוחר התפלא למצוא שק נוסף מלא במטבעות זהב.

‏[שקשוק מטבעות]

‏שנה חלפה ועוד אחת אחריה, והסוחר יצא למסעות בעקבות ההצלחה, ללא הצלחה.

‏והנה הגיעה גם בתו הקטנה לפרקה. בכל הזמן הזה, הסוחר לא ידע מי היה הנדיב שסייע לו לחתן את בנותיו הגדולות, אבל הפעם, אם אכן ישוב לסייע לו עם בתו הקטנה, תכנן לחכות לו כדי להודות לו על שהיה לישועה בעת צרה.

‏באותו הלילה התחבא הסוחר בחורשה הקטנה שמחוץ לביתו, מאחורי מספר שיחים הפונים לחלון, וחיכה בציפייה דרוכה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת, משבי רוח]

‏היו אלה ימי ראשית החורף, ובעיר מירה הגשמים כבר באו והלכו, וצינה חדה ריחפה באוויר הלילה. לפתע חש הסוחר מגע רך על לחיו.

‏[מוזיקת רקע]

‏משתומם, הביט סביבו והבחין באלפי פתותי שלג צונחים באיטיות אל הקרקע. על חופיו הצפוניים של הים התיכון השלג אינו תדיר, וכה מוקדם בעונת החורף - הוא אף נדיר. נדיר מספיק כדי לעורר התרגשות חמימה בלב כל אדם.

‏עודו ניצב, המום ומוקסם, ועיניו לרקיע, חש הסוחר כי לא לבד הוא משתומם, ומזווית עינו הבחין כי לצידו ניצבת דמות נוספת, גם היא מביטה אל-על. מופתעים זה מנוכחותו של זה, השניים הורידו מבטם בחטף. זה מזהה את הסוחר המסכן, [מוזיקת רקע מסתיימת] וזה מזהה אט-אט את ניקולאוס, הבישוף של כנסייתו, ובידיו שק מלא מטבעות זהב.

‏דקה ארוכה הביטו זה בפניו של זה ובעיניהם שתיקה של מבוכה ושתיקה של הכרה ושתיקה של דמעות עצורות [מוזיקת רקע] מאחורי עיניים אסירות תודה. לבסוף, היה זה הסוחר שפצה את פיו: "יש מים חמים על הקדרה, אם חפצה נפשך בחליטה".

‏כמתעורר מחלום, ניקולאוס הבחין לפתע באצבעותיו הקפואות ובאפו המאדים. הוא חייך, והשניים נכנסו אל ביתו של הסוחר. החליטה הייתה עשויה מאזוב, מרווה, ציפורן ותימין. כשעוד היה הסוחר נמנה בין האמידים, נהג להוסיף לה יין אדום, כוכבי אניס, דבש וגרגרי פלפל, אך עתה לא זכה לכאלה מותרות בחליטתו. ועם זאת, די היה בה כדי לחמם את הלב, בעוד להבת האח חיממה את הידיים.

‏השניים שוחחו במבוכה על החג הקרב ועל מזג האוויר, וכשאזר לכך די אומץ, פנה הסוחר למיטיבו: "במחילה אדוני, מכיר אני את ליבך הטוב, ולכן אינני תוהה מדוע בחרת לעזור למשפחתי. עם זאת, שאלה אחת עודנה מקננת בליבי. מדוע בחשאי? הרי, אם לא הייתי יוצא מביתי בלילה הזה יכולתי להמשיך לחיות את שארית חיי אסיר תודה, מבלי לדעת למי חב אני את תודתי".

‏[טון גבוה] "כל עוד הגיע, מה זה משנה מניין הגיע המזור?", השיב ניקולאוס. "לפי אמונתנו, כל מזור מגיע בראש ובראשונה מן ההשגחה העליונה. אם זכיתי להיות הכלי שבעזרתו תבוא העזרה, הנה מוצא אני שגם אני חב תודה".

‏המילים היפות לא השקיטו את תהייתו של הסוחר, והבישוף הבחין בכך.

‏"ומלבד זאת", הוסיף כמתוודה, "אני רואה בקהילתנו הקטנה משפחה אחת. ובחלוף השנים כל אחד מהם הפך קרוב לי כאח. אם ידעו כולם שהבישוף שלהם מפזר כספים בלילות, מה יהיה על הקשר הזה שרקמנו בינינו?". עתה נראה היה שהסוחר החל להבין.

‏"עתה עליי לשוב לביתי", אמר ניקולאוס, קם מכיסאו ולפני שהספיק הסוחר למחות, ולבקש כי יישאר, הניח הבישוף בידיו את שק הזהב [צלצול מטבעות] ואמר: [מוזיקת רקע מסתיימת] "לכן, בבקשה ממך, אל תספר לאיש מניין הגיעה הנדוניה של בתך. ואם יאלצו לך לגלות, תגיד כי נס קרה במהלך הלילה". [מוזיקת רקע] ובמבט מלא חכמה נעלמה, הוסיף: "מניין לך שזה לא בדיוק מה שקרה?".

‏כך זכה הסוחר העני לחתן גם את בתו השלישית. ולמרות שהכול התפעלו כיצד הצליח לחתן את כל בנותיו, והפצירו בו שיגלה מי מיטיבו - הסוחר לא גילה, ורק הודה: "האל הטוב זיכני בנס".

‏השנים חלפו ולמרות שסודו של ניקולאוס נשמר על ידי הסוחר לא היה זה סוד שהבישוף ניחן בנשמה טובה, כנה ומלאה באהבה. כשעזב את העולם, הכול היו אבלים על שנלקח מהם מורה וחבר ואח אהוב.

‏אבל הזמן מרפא את כל הכאבים. ובחלוף השנים, אפילו הזיכרון שוכח. ומניקולאוס לא נותר דבר, מלבד חיוך שקט שעלה על שפתי הזקנים שזכו להכירו.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏בין הזקנים האלה נותר גם הסוחר שעתה היה לסב החולש על שבט מפואר. [צעדים וחריקת דלת]

‏ערב אחד מצא עצמו הסוחר יושב בבית הארחה של העיר בחברת בחור צעיר וקודר. [שקשוק עגלה וקולות אנשים] בדרכו לכאן, פגש הצעיר בשודדי דרכים ואלה הותירוהו ללא דבר מלבד הבגדים שעל גבו. לשווא ניסה הסוחר הזקן לנחמו, אך לבסוף אמר הבחור בייאושו: "עתה, ראיתי כמה שחור הוא העולם. לעולם לא אאמין בטוב ליבם של בני אדם".

‏הסוחר הזקן נפל לאחור בכיסאו מהמילים האלה שטעמם המר צרב בלועו. ולמרות שהבטיח בזמנו לשמור על שתיקתו, עתה ראה שאין לו ברירה אלא לשוברה. "דע לך", אמר לצעיר, "שגם אני ישבתי פעם במקום שבו אתה יושב, [המיית ציפורי לילה, מוזיקת רקע] וגם אני האמנתי שאין עוד תקווה. אבל אז קרה לי נס ששינה את מסלול הנפילה של חיי".

‏הבחור הצעיר נחר בזלזול לשמע המילה הזאת - נס. "שמעתם?" קרא הצעיר, פונה לכל באי בית ההארחה: "האיש הזה אומר שקרה לו נס". ומתוך המרה השחורה שאפפה אותו, הוסיף: "כנראה מצאתי את הפינה הכי חשוכה באימפריה הרומית הגדולה. אם יש כאן אנשים שעדיין מאמינים בכאלה אמונות טפלות".

‏הכל הביטו בכעס בסוחר הזקן שבלי כוונה הביא עלבון כזה על עירם. אך זה שינס מותניו, לגם מחליטתו - שבזכות חתניו שוב הייתה מלאה בדבש, ביין, בפלפל ואפילו במוסקט - והחל מספר לכל את סיפורו במלואו, בפעם הראשונה.

‏סיפורו של הסוחר יצא מפיו וחדר לליבם של כל המסובים, וכדרכם של הטובים בסיפורים, כל מי ששמע אותו סיפר אותו לאחרים.

‏לא עבר זמן רב ושמו של ניקולאוס הטוב היה שגור בפי כל אנשי הקהילה הנוצרית. וכשהקיסר קונסטנטינוס החליט להמיר את דתה של כל האימפריה הרומית לנצרות, ולאחד את ממלכתו תחת הכנסייה, היה זה ניקולאוס שנמנה בין קדושיה הראשונים. [שקשוק עגלה]

‏השנים חלפו, מאה אחר מאה, ואיש לא זכר עוד את הסוחר ואת העיר מירה, ואפילו שמותיהם של מלכים נשכחו, אך שמו של ניקולאוס נותר בפיהם של האנשים.

‏אמנם, בחלוף השנים הסיפורים השתנו. בחלקם היה ניקולאוס לעושה ניסים, ובחלק אפילו שלט ברוחות והקים את המתים. אבל הרעיון בבסיסו של הסיפור, על אותו האיש הטוב, נותר והוא חימם את ליבם של רבים.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏כך, בחלוף אלף שנים, אנחנו מוצאים אותו [דנדון פעמונים] כפטרון הקדוש השומר על האלומות ועל הסוחרים, על הספנים ואפילו על שודדי הדרכים.

‏כנסיות רבות נבנו בשמו של ניקולאוס הקדוש - מיפו ועד דבלין, מהעיר קונסטנטינופול ועד מדריד שבספרד.

‏[ברקע - נגינת "Jingle bells"]

‏לבסוף, שמו של ניקולאוס הטוב הגיע עד לארצות הצפון. שם, האנשים החליטו להשאיר את אלי הוויקינגים מאחור, ולהצטרף לכנסייה. אמנם, שם לא קראו לו ניקולאוס, אלא פשוט קלאוס, קלאוס הקדוש - הוא סנטה קלאוס.

‏השנים חלפו, מאה אחר מאה, וסיפורו של ניקולאוס הקדוש לא נדם. אמנם, מעט מאוד נותר בו מאותו הבישוף הים תיכוני משלהי האימפריה הרומית. עתה היה אדם חביב ושמנמן הרוכב על עגלה רתומה לאיילי צפון מעופפים. הוא עדיין סייע לנזקקים, בדיוק בעונה הקרה שבה חייבים להתאמץ כדי לחמם את הלב, אבל בדרכים חדשות לחלוטין.

‏עד היום, בבתים ברחבי העולם, ישנו בוקר אחד בשנה בו הילדים מתעוררים לגלות מתנות המחכות להם, סתם, בגלל שהיו ילדים טובים. מתנות שבעיניהם מלאות הקסם והפליאה, ואף לפי עדות הוריהם, יכולות היו להגיע רק ממקור אחד - מהשק המופלא של סנטה קלאוס.

‏[מוזיקה מסתיימת בדנדון פעמונים]

‏[מוזיקת סיום]

‏מרחק רב נמצא בין ניקולאוס לסנטה קלאוס. ועם זאת ישנו גרעין משותף בין השניים - אותה תחושה חמימה שבאה מפשוט לעשות טוב.

‏מתי הפעם האחרונה הרגשתם תחושה כזאת? אתם יודעים מתי תהיה הפעם הבאה שתרגישו אותה?

‏מלבד האגדה הזו, עוד אגדות תוכלו למצוא בפודקאסט שלנו "אגדות אמיתיות". אם אהבתם את הדרך שבה אני קראתי את הסיפור, אני שמח לספר שיצא ספר שמע חדש מבית "אגדות אמיתיות" - "אגדות מדעיות", ובו ארבעה סיפורים מעולם המדע, ביניהם גם סיפורה של הגשושית קאסיני שיצאה לחקור את סודותיו של שבתאי. הספר נמצא באפליקציה של "עברית".

‏אם אהבתם את האגדה ואתם רוצים לתמוך ביצירה שלנו, נשמח אם תתמכו בנו בדף הפטריאון של "אגדות אמיתיות". הפודקאסט נולד ונערך ברשת הפודקאסטים העצמאית "שלג".

‏אני תום בייקין-אוחיון.

‏ואם רק תסתכלו טוב-טוב, תראו שכל אחד ואחת מכם הוא כבר גיבור של אגדה.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏קרייניות: "שלג".

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה