top of page

אגדות אמיתיות - נסיכת אור הירח המונגולית

עולם האגדות עמוס לעייפה בנסיכות. רובן יפות מעודנות ומתגוררות בטירות מפוארות. ורובן נאלצות לחכות לאביר שיבוא להצילן. אגדות אלה נכתבו בעידן שכבר למד עידון, עידן בו הנימוסין היו נכסים. אבל היו גם זמנים אחרים והיו, תאמינו או לא, גם נסיכות פראיות. חוטולון הייתה נסיכה כזאת.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/12/2023.

[מוזיקת פתיחה]

שלום ילדים וילדות שגדלו.

אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

השבוע הייתה לי הזכות לפגוש את חיילי התותחנים של חטיבת האש בבסיסם בחזית.

כולם היו שם, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים, בנים ובנות.

את האגדה הזאת אני רוצה להקדיש לחיילות האמיצות של חטיבה 282 ולכל הלוחמות שלנו.

אתן השראה לכולנו.

[מוזיקת רקע]

עולם האגדות עמוס לעייפה בנסיכות. רובן יפות, מעודנות, ומתגוררות בטירות מפוארות. ורובן נאלצות לחכות לאביר שיבוא להצילן.

אגדות אלה נכתבו בעידן שכבר למד עידון. עידן בו הנימוסים היו נכסים, אבל היו גם זמנים אחרים. והיו, תאמינו או לא, גם נסיכות פראיות.

חוטולון, הייתה נסיכה כזאת.

אביה, קאידו, היה החאן של ממלכה מונגולית ענקית במרכז אסיה.

זמן רב חלף מאז שאבי סבו, ג'ינגיס חאן המהולל, איחד את השבטים המונגולים, והניח את היסודות לאימפריה היבשתית הגדולה בהיסטוריה.

עתה, האימפריה התפרקה לממלכות שונות, ששליטיהן שכחו את הדרכים הישנות ואימצו את הלכות נתיניהם.

במערב, שלטה השושלת האילח'אנית על אדמות איראן, עיראק וארצות ערב.

הם אימצו את שפתם הפיוטית של הפרסים, ואת גינוניהם המעודנים של אצולת בגדד.

מצפון לה, שלטו מנהיגי אורדת הזהב על כל הארצות מסמרקנד ועד מוסקבה, מאזרבייג'אן ועד אוקראינה. ולמדו מהאצילים הרוסים להתהלך בפרוות ולשתות לשוכרה.

במזרח, שלטה שושלת יואן על ממלכה ענקית, שהשתרעה ממדבריות סין ועד יערות סיביר.

הם אימצו חיים של מותרות ושפע, מלאים בהילולות, בחצרות שעשועים מפוארות, ובשמלות משי עדינות.

רק בממלכתו של קאידו שמרו על המסורות העתיקות של המונגולים.

עירם הבירה, למרות שמנתה עשרות אלפי תושבים, לא הייתה אלא מחנה אוהלים מסורתי.

איתו ניתן היה לנדוד ברחבי הממלכה.

[קולות דהרת סוס]

גם חינוך הילדים שמר על הדרכים הישנות, לכן, כשהייתה בת שלוש, חוטולון למדה כבר את אומנות הרכיבה על סוסים. כשהייתה בת ארבע, למדה לירות בחץ ובקשת, ויצאה להגן על עדרי הכבשים. מפני זאבים, וכשהייתה בת חמש, אחרי שכבר הייתה מסוגלת לירות בקשת, בעודה עומדת על אוכפו של סוס דוהר, חוטולון שמחה ללמוד את הספורט האהוב ביותר על המונגולים, ההיאבקות.

[צליל פעמון זירת האבקות]

חוקי ההיאבקות המונגולית היו פשוטים מאוד. רק לכפות הרגליים מותר לגעת בקרקע. מי שנוגע בקרקע עם ברכו, כתפו, גבו, או כל חלק אחר מגופו, הובס. זה הכל.

לא הייתה חלוקה לפי משקל או מגדר, לא הייתה מגבלת גיל, ולא הייתה מגבלת זמן. לכן, קרבות יכלו להיגמר בתום מספר שניות, או אחרי שעות רבות.

חוטולון אהבה להיאבק יותר מכל דבר אחר. וכשהייתה לנערה, אף אחד מבין חמישה-עשר אחיה הגברים לא יכול היה לנצחה.

[מוזיקה מונגולית]

החיים בערבות מונגוליה לא הכילו רק ספורט ושעשועים. כל חאן נדרש להוכיח את זכותו למלוכה בשדה הקרב, לבל ייתפס בעיני נתיניו כחלש, ולקנות את נאמנותם של חייליו בשלל מלחמה.

קאידו לא היה שונה בכך, ומדי שנה הוביל את צבאותיו לשדה הקרב, להוכיח את גבורתם ואת כוחו.

בתרבות המונגולית, רק לגברים היה מותר לצאת למלחמה, בזמן שהנשים היו אמורות להישאר במחנה.

חוטולון לא הייתה מוכנה לשמוע על כך. שנה אחר שנה היא הפצירה באביה שיקח אותה איתו למלחמה. מכיוון שידע שביתו הצעירה היא לוחמת אמיצה, ניסה לסרב בטענה שהיא צעירה מדי לצאת למלחמה. הבעיה עם תירוץ כזה, הוא שיש לו תאריך תפוגה.

[קולות קרב]

בסוף הוא נאלץ להסכים לה להצטרף אליו למלחמה, אך הפציר בה להישאר לצידו ולהביט אל שדה הקרב ממרחק בטוח, בלי להשתתף בלחימה.

בדרך כלל, חוטולון הייתה מקשיבה לכל דבריו של אביה. היא אהבה אותו מאוד והעריכה את חוכמתו.

[קול קרב ודהרות סוסים הולך וגובר]

אבל כשרעם דהרות הסוסים וקריאות הלוחמים החרישו את האוזניים, וענני האבק התרוממו מסביב לנקישות הפלדה, אפילו אביה לא יכול היה לעצור בעדה.

נרגשת, חוטולון הביטה מטה, ותרה אחר הלוחם החזק ביותר בצבא האויב.

[קול שאגת קרב]

משאיתרה אותו, שעטה מטה על סוסה, ונעלמה אל תוך ההמולה, לחרדתו של אביה. חרדה ששככה כעבור דקות ספורות, בראותו את חוטולון דוהרת בחזרה, אוחזת במזכרת מאויבה המובס [קול צהלת סוס], ושבה לעמוד לצידו, כבז ציד נאמן ומיומן. [קול צהלת סוס]

עם השנים, חוטולון הוכיחה עצמה לא רק כלוחמת אמיצה, אלא גם כאסטרטגית נבונה. והיא לא משה מצידו של אביה, גם כששב לביתו ולכס מלכותו, והתייעץ איתה בכל נושאי ניהול המדינה.

פעם אחת, השניים אירחו באוהלם המלכותי, סוחר איטלקי צעיר בשם מרקו פולו, שהיה בדרכו לחצרו של קובלאי חאן. הסוחר כה התפעל מיופייה של חוטולון, שהוא החליט לקרוא לה אייג'ארן, שם שמשמעותו היא 'נסיכת אור הירח'.

כשהגיעה חוטולון לפרקה, אביה אמר שהגיע הזמן שהיא תמצא חתן. ליבו היה חצוי. מצד אחד, קיווה שתסרב, ותרצה להישאר לצידו. מצד שני קיווה גם שתשמח להתקדם לפרק הבא בחייה. הוא לא ציפה, שחוטולון תצחק ותציע משחק. היא אמרה שהיא מוכנה להתחתן אבל רק עם גבר שיהיה מסוגל לנצח אותה בקרב היאבקות.

[צליל פעמון זירת היאבקות]

מכיוון שלא הייתה נסיכה יפה ממנה בכל האימפריה המונגולית, הגיעו מחזרים מכל רחבי הארץ להתחרות בנסיכה על ליבה.

בשביל הזכות להתחרות, חוטולון דרשה מכל מחזר עשרה סוסים. אך אביה, שרצה להבטיח שהמחזרים המתחרים, יהיו ראויים לנסיכה אצילה כבתו, העלה את הדרישה למאה סוסים.

בזה אחר זה, נכנסו המחזרים לזירה, בה ניצבה חוטולון הצעירה. חזקים, אמיצים, ושחצנים. ובזה אחר זה הם עזבו אותה מובסים ובלי סוסים. אבל אז הגיע, מלווה במנחה של אלף סוסים, נסיך יפה תואר, ועשיר עד מאוד. אביה של חוטולון הפציר בה שתיתן לנסיך לנצח. חוטולון הנהנה בהסכמה, שמחה שסוף סוף מצאה חתן ראוי.

[צליל פעמון וקולות זירת היאבקות]

היא באמת התכוונה לתת לנסיך לנצח, אך כשהקרב החל וצהלות הצופים החרישו את האוזניים, כשזרועות מיוזעות אחזו, ולפתו זו את זו. חוטולון נשבתה כל כך בתוך הקרב, שבטעות הניפה את הנסיך מעליה, והפילה אותו על גבו. עד סוף התחרויות היו ברשותה של חוטולון עשרת אלפים סוסים, אך לא בעל אחד.

כך, חוטולון נשארה לצד אביה החאן, הן בביתם והן בשדה הקרב, עד לאחרון ימיו. ביום ההוא, זקן ושבע המלחמות, הוא שכב במיטתו והיא ישבה לצידו.

[חיקוי קולו של החאן]

"חוטולון", הוא אמר לה, "סיפרתי לך שג'ינגיס חאן הגדול בעצמו הוריש את ממלכתו לבנותיו?", כמובן שהוא סיפר, כשיש אבא זקן שומעים את כל הסיפורים שלו מאות פעמים.

אבל חוטולון רק חייכה, ורכנה לעברו להאזין לדבריו.

"לבנים שלו הוא הוריש רק חזיתות. ירושתם הייתה להרחיב את האימפריה. אבל בנותיו הן שלטו על הממלכה עצמה, בזכותן היא נשארה מאוחדת וחזקה".

חוטולון שתקה, היא ידעה שמאז חלפו שנים רבות, שהממלכה כבר מזמן לא מאוחדת, ושנשים לא מלכו בה מזה דורות.

אביה קרא את הבעות פניה.

"אני יודע שדברים השתנו", אמר. "אבל אנחנו הצלחנו לשמור על הדרכות על הדרכים הישנות. שם, בממלכות האחרות, שכחו את טעמו של הקומיס, וילדים כבר לא רוכבים על סוסים".

חוטולון הניחה יד מנחמת על ראשו, להרגיע את רוחו. הוא נשם עמוקות.

"אחרי שאלך אל העולם שבו הזמן נע לאחור", הוא אמר. חוטולון נדרכה, לא היה נהוג שהחאן מדבר על מותו. "אני רוצה שאת תירשי את מקומי". גבותיה התכווצו. "אין ראויה ממך".

[מוזיקה מונגולית]

אחרי מות החאן קאידו לבית אוגודיי, שליט החאנות צ'אגאטאי, נאספו כל ראשי השבטים המונגולים לאסיפת הקורילטאי, שבה יוחלט מי ירש את מקומו.

לפי חוקי הקורילטאי, אותם קבע ג'ינגיס חאן, בכל אסיפה כזאת, ניתן לדון על מינויו של יורש אחד בלבד, ולהצביע רק בעד או נגד. אם יוחלט להכתיר חאן חדש, האסיפה תהפוך למסיבה. אם יוחלט לדחות את המועמד, האסיפה תפוזר, והמועמדים הבאים יסורו להוכיח את כוחם זה מול זה בשדה הקרב, לפני שיהיה אפשר לכנס קורילטאי חדשה.

מינויה של חוטולון היה נושא האסיפה הזו. כל אחיה נכחו, וברור היה שכל אחד מהם רואה בעצמו מועמד ראוי לירושה. הם כמובן לא אמרו לה דבר על כך. מזמן הם למדו בדרך הקשה, שלא כדאי לעורר את חמתה. אבל, כשהחלה האסיפה, הכל החלו לדון, האם ראוי למנות נשים לתפקיד חאן.

הכל הודו שאומנם היו בעבר נשים בתפקיד זה, אך טענו שבמאות שחלפו, דברים השתנו.

[חיקוי קולו של הדובר]

"פעם היינו ממש ברברים", אמר אחד מהם, "אבל היום אלו זמנים מודרניים יותר". הכל הנהנו בהסכמה, זה נשמע כמו התחלה של טיעון מצוין. "היום נשים לא צריכות את כל הלחץ והלכלוך של המלחמה, והן גם רגשניות מדי בשבילה, לא כמונו הגברים, שנשארים תמיד חזקים".

קריאות תמיכה נשמעו מסביב. מעודד, הדובר המשיך.

"ובבית", שאל, "למה שאישה טובה, תבזבז את הזמן שלה עם כל הבעיות של ניהול הממלכה, כמו מסים ומסחר, כשהיא יכולה לנצל אותו בדברים כמו בישול, רקמה וגידול ילדים".

[קול של דובר אחר]

"אין מה לעשות", קפץ לדבריו אח אחר, "אישה… זה לא גבר". הוא היה מאוד גאה במשפט הזה וחיכה קצת עד שכולם יעריכו אותו גם. ואכן, לאט לאט החלו הנוכחים לחזור על דבריו החכמים: "אישה זה לא גבר, אישה זה לא גבר".

כך זה המשיך, עד שבזה אחר זה, הבחינו כל הנוכחים בעיניה הבוערות של חוטולון והשתתקו במבוכה ובחשש.

שקט שרר באוהל המלכותי. עיני כל הגברים ננעצו בקרקע מחשש שמבטה של חוטולון יפגוש את מבטם. חוטולון חיכתה, ונדמה היה שהאוויר עצמו מחכה איתה, לפני שהוא ירשה למישהו לנשום.

[חיקוי קולה של חוטולון]

"אני חושבת", אמרה לבסוף, "שהגיע הזמן לשאול אותי מה אני רוצה".

כולם המשיכו בשתיקתם, עד שלבסוף אחד מהם אזר מספיק אומץ ושאל, חיוור מרוב פחד:

[קול רועד מפחד]

"ואת חוטולון, מה…", הוא בלע את רוקו, "מה את רוצה?". בזה אחר זה שבו המבטים אל הנסיכה.

[קולה של חוטולון]

"אני רוצה צבא". המילים עמדו באוויר והכל נשמו לרווחה.

חוטולון קיבלה עשרת אלפים חיילים נתונים למרותה, [קול סוסים דוהרים] ובראש צבאה החדש, עזבה את העיר הבירה [כך במקור]. שם, עם אבק הערבה המתרומם מאחורי צבאה כערפל, בדהרת אלפי פרסות הנשמעות כרעם מתגלגל, היא נעלמה.

[קול צווחת ציפור ומוזיקה מונגולית]

חוטולון לא הייתה האישה הראשונה, שלא שאלו אותה מה היא רוצה, ולמרבה הצער גם לא האחרונה.

ולמרות שהאימפריה המונגולית, נפלה לפני למעלה משמונה מאות שנה, גם היום יש אנשים שבטוחים, שהם מאוד חכמים, כשהם אומרים שנשים הן לא גברים.

וכל כך הרבה התרגלו שלא לשאול אותן, מה הן רוצות, שהשאלה 'מה רוצה אישה?' הפכה לתעלומה מסתורית בעיני גברים, כאשר למעשה זה פשוט. אם אתה רוצה לדעת מה נשים רוצות, תהיה קשוב.

אתכם שואלים לרצונכם?

ומה איתכם, אתם זוכרים לשאול מה אחרים רוצים?

כמו שהבטחנו, אנחנו נהיה כאן איתכם עם אגדה חדשה בכל שבוע, עד שתיגמר המלחמה.

אם אהבתם את האגדה, ואתם רוצים לתמוך ביצירה שלנו, אתם מוזמנים לתמוך בנו דרך אתר Patreon, על ידי רכישת הספרים שלנו מאתר הוצאת "פנק", או על ידי הזמנתי אליכם לבית הספר, במסגרת סל תרבות ארצי, ובמסגרת "גפן".

אני תום בייקין-אוחיון. ו… אם רק תסתכלו טוב טוב תראו, שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.

[מוזיקת סיום]

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

2 views0 comments

Comments


bottom of page