אגדות אמיתיות - סרן קירקגור מבלבל את העיר

הפעם נפגוש את הפילוסוף סרן קירקגור שהיה נחוש לחיות את חייו בצורה שמתאימה לנשמה שלו. ולא לנסות לכוון אותם לפי ספרים של אחרים או רעיונות אופנתיים. הדרך הזו, לא הייתה קלה והיא כללה גם ויתורים כואבים, אבל בזכות שהלך בשבילו בשבילו, הוא יכול היה ללמד את כולנו את חשיבותם של חיים אותנטיים, חיים שחיים בכנות ובנאמנות לאמת שלנו

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/11/2023.

‏[מוזיקת רקע]

‏שלום ילדים וילדות שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

‏עברנו חודש וחצי שלמים, שלא היו קלים לאף אחד. אז לפני שנתחיל, אני רוצה להגיד, כל הכבוד לכל אחת ואחת מכם.

‏אתם מחייכים - זה אנחנו מנצחים.

‏שמתם לב שלאחרונה, כולם מסכימים עם כולם על המון דברים? זה דבר יפה, האחדות הזאת. במיוחד אחרי שנדמה שכל השנה התווכחנו אחד עם השני כל הזמן.

‏זה היה קשה גם כן, אבל פחות. או לפחות - אחרת.

‏אין שום סיבה שכולם יסכימו עם כולם. למעשה, מגוון האמונות, העמדות והדעות שלנו, הוא אחד הכוחות הגדולים ביותר שלנו.

‏האויבים שלנו, לא חושבים שיש יופי באנשים כל כך שונים. הם רוצים שכולם יחשבו כמותם, כאילו מעולם לא ראו את הקסם שבזר פרחים מגוון.

‏את האגדה הזאת, אני רוצה להקדיש לילדי הדרום האמיצים, שלמרות שהם רצים הרבה למקלטים, הם לא מוותרים על לרוץ במגרש בהפסקה.

‏כמו אוֹרי ליכטנשטיין, מבית הספר "דגניה" שבבאר שבע.

‏האזנה נעימה.

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת בדנדון פעמונים, מוזיקת רקע מתחדשת]

‏סרן קירקגור, היה סטודנט צעיר בעיר קופנהגן שבדנמרק, במאה ה-19. הוא נהנה מהלימודים באוניברסיטה, אבל חש שמשהו חסר בהם.

‏המרצים לימדו את דעותיהם של הוגים, ומיינו את ההוגים לפי אמונותיהם השונות באשר למשמעותו של העולם. אבל אף אחד מהם לא עזר לקירקגור הצעיר למצוא את המשמעות של עולמו שלו.

‏[דפדוף וחריטה על דף]

‏וכך כתב ביומנו, "מה שאני רוצה למצוא, זה את הפילוסופיה שלי, של סרן קירקגור, שם פרטי ושם משפחה. לא את הפילוסופיה של כולם".

‏אמנם היו לו מחשבות מבולבלות, אך הוא לא היה אדם בודד כלל.

‏[קול המון, מוזיקת רקע מתגברת]

‏הוא אפילו היה מקובל מאוד בקרב חבריו, והוזמן למסיבות רבות. אבל גם שם חש קירקגור שמשהו חסר.

‏יום אחד, כשחזר בלילה ממסיבה שבה עמד במרכז העניינים, שנון ומשעשע, חש שלא נהנה כלל. השעמום הגדול של חיים ללא משמעות, פשוט לא הניח לו ליהנות.

‏[קול המון נפסק, מוזיקת רקע מאטה ומשתנה]

‏קירקגור החליט לנסות להיות אדם טוב ומוסרי. אדם שעושה מה שכולם למעשה צריכים לעשות. אולי כך, קיווה, ימצא פתרון לבעייתו.

‏הוא חצה את הכבישים רק במעברי חצייה. החזיר לספרייה בזמן את כל הספרים ששאל, ואפילו, אף על פי שלא היה מוכן כלל לחיים של איש משפחה, הציע נישואין לחברתו רגינה אולסן. לא עבר זמן רב, והשניים פרסמו ברבים שהם עתידים להתחתן.

‏כך צריך לחיות, חשב קירקגור. ללמוד באוניברסיטה, להתחתן, להביא ילדים לעולם, לעבוד, ו… מה? האם זה כל מה שהחיים יכולים להציע לי?

‏קירקגור היה מדוכדך מאוד. דרך החיים שנראתה כאילו היא מתאימה לכולם, לא התאימה לו כלל. ועתה? גם התחייב בפני רגינה להתחתן איתה. והיא? עלמה מקסימה שכמותה? האם באמת מגיע לה לחיות עם מישהו שלא מוצא עניין בדרך חיים שכל כך מתאימה לכולם?

‏פתאום, הכתה בו מחשבה.

‏כל המרצים הזקנים ניסו לדבר אליו דרך השכל. להסביר לו איך העולם פועל, ואיך הוא, כאדם בתוך העולם, צריך לפעול. אבל קירקגור לא רצה כלל לחיות בעולם כמו סתם אדם. אמנם השכל שלו היה מסופק מהטיעונים המנומקים של המרצים, אבל הנשמה שלו רצתה יותר.

‏אז ניסה קירקגור ללכת בדרכו של הלב, שהרי כולם אומרים שצריך ללכת בעקבות הלב. והוא באמת אהב את רגינה. אבל שוב ידעה נשמתו, עמוק בפנים, שלמרות רגשותיו כלפיה, נועד לו מסלול אחר בחייו. מסלול שאם לא ילך בו, גם אם הוא נוגד הן את השכל שלו, הן את הלב שלו - הוא לעולם לא יהיה מאושר באמת.

‏וכך, להפתעתה הרבה של קהילת קופנהגן, ביטל קירקגור את אירוסיו לרגינה, הסתגר בביתו, ושלח הודעה לעיתונות [רחש דפי עיתון] "תושבי קופנהגן היקרים. בקרוב יפורסמו כמה ספרים בשמות כותבים שונים. אנא, אל תתייחסו לספרים אלה כאילו סרן קירקגור פרסם אותם".

‏זו הייתה הודעה מוזרה לכל הדעות. כל הזמן מתפרסמים ספרים בשמותיהם של מחברים שונים. אם כן, למה יחשוב מישהו שאלה פרסומים של סרן קירקגור?

‏[דפדוף]

‏לא עבר זמן רב, והנה יצא פתאום ספר בשם "או-או, כרך ראשון". מאת אדם בשם ויקטור ארמיטה. הספר היה עבה מאוד, והכיל פרקים שונים, שהדגישו שהדבר החשוב בחיים הוא ליהנות. פשוט ליהנות, בלי לחשוב יותר מדי, רק לצאת למסיבות, לאהוב, לאכול ולשמוח.

‏[מוזיקה מאיצה]

‏הספר היה כתוב היטב. הוא היה מצחיק ומשכנע, ועד מהרה נכנסה כל קופנהגן לשיגעון של מסיבות ובילויים.

‏[פתיחת בקבוק יין]

‏אבל כפי שכל אוהב בילויים יודע, יותר מדי מסיבות מביאות בסופו של דבר לשעמום. ואם כבר אי אפשר ליהנות ממסיבה טובה - ממה אפשר ליהנות?

‏למרבה המזל, בערך בזמן שקופנהגן התחילה להבין שחיים במסיבה מתמדת יכולים להיות משעממים מאוד, יצא ספר נוסף בשם "או-או, כרך שני". שנכתב בידי מי שהציג את עצמו כשופט ואיש משפחה.

‏[מוזיקה משתנה]

‏ספר זה דיבר בשבחי החיים המוסריים, חיי המשפחה והחוק. גם הספר הזה היה כתוב בצורה משכנעת כל כך, עד שבמהרה החליטה כל קופנהגן לחיות חיים מוסריים. תושביה הפסיקו לקלל בפומבי, חצו כבישים רק במעברי חצייה, ובכל יום בדקו את שיעורי הבית של ילדיהם.

‏אבל כשכולם חיים כמו כולם, קשה מאוד להרגיש שבחיים יש משהו מיוחד. ומי רוצה להרגיש שאין שום דבר מיוחד בחיים שלו?

‏בשלב זה, כבר נודע שמי שפרסם את הספרים האלה, היה לא אחר מאשר סרן קירקגור. תושבי העיר מיהרו לפנות אל הוגה הדעות שחי בקרבם, ושאלו אותו, "נו, אז אלו חיים צריך לחיות? חיים של מסיבה, או חיים של מוסר?"

‏מכיוון שלספרים שכתב קראו "או-או", הם חשבו שהתשובה תהיה פשוטה. או כך, או כך.

‏אבל תשובתו של קירקגור הגיעה בצורת ספר נוסף, "חיל ורעדה", שמו, שפורסם בשם עט נוסף. הפעם של אדם בשם יוהנס דה סילנטיו.

‏[מוזיקת רקע משתנה]

‏בספר זה, הוא לא דיבר על החיים של כל אדם באשר הוא, אלא על חייו של אדם אחד, אברהם אבינו.

‏בסיפור המקראי, ביקש אלוהים מאברהם להרוג את בנו יחידו, את יצחק. אמנם הפעולה באה כדרישה מאלוהים, אך היא לא הייתה יפה ומהנה כלל. היא גם לא הייתה פעולה מוסרית וטובה של איש משפחה. ובכל זאת, אברהם אביר האמונה, יצא לקיים את מצוות האל, מבלי לשאול מה מהנה או מה מוסרי בה, אלא פשוט מכוח האמונה שבלבו.

‏תושבי קופנהגן חשבו שהפעם הבינו את קירקגור. למעשה, לא צריך לחיות חיי הוללות וגם לא חיי מוסר, אלא דווקא חיים דתיים, חיים של אמונה. [רחש אנשים]

‏וכך, החליטו תושבי קופנהגן המבולבלים לזנוח את חיי ההוללות ואת חיי המשפחה, לטובת החיים בחיק הדת. והחלו להתפלל בכל לילה לפני השינה, להתייעץ עם הכתובים בכל החלטה, ולבקר בבית התפילה בכל סוף שבוע.

‏[מוזיקת רקע משתנה]

‏קירקגור התאכזב מאוד מן התגובה של תושבי עירו. הוא החליט לפרסם ספר נוסף. הפעם לא בשם בדוי, אלא בשמו שלו. הספר נקרא "נקודת מבט על חיי כסופר".

‏בספר הזה הסביר קירקגור את הדברים האלה, "אדם חי את חייו בחברה, ומנסה לשפוט את עצמו לפי אמות המידה של אנשים אחרים. או למצוא את דרכו שלו בספרים של אחרים. החברה מצדה, נעה כמו עדר, אחרי כל אופנה שבאה אל העיר. בדרך זו, האדם מטולטל מכאן לכאן, מאופנה אחת לאחרת, מחיים כאלה לחיים כאלה, מבלי לעצור לרגע ולשאול: אילו חיים מתאימים - לי?"

‏תושבי קופנהגן הבינו פתאום עד כמה טעו בהבנת הספרים שהתפרסמו. הם מיהרו לשנות את חייהם לפי כל ספר שנראה להם משכנע מספיק, מבלי לעצור לרגע ולשאול את עצמם אם אלה החיים שמתאימים להם.

‏ואתם? מאזינים יקרים? האם אי פעם עצרתם ושאלתם את עצמכם, "אילו חיים מתאימים לי?"

‏[מוזיקת סיום]

‏קירקגור היה נחוש לחיות את חייו בצורה שמתאימה לנשמה שלו, ולא לנסות לכוון אותם לפי ספרים של אחרים או רעיונות אופנתיים.

‏הדרך הזו לא הייתה קלה, והיא כללה גם ויתורים כואבים. אבל בזכות שהלך בשבילו, בשבילו, הוא יכול היה ללמד את כולנו את חשיבותם של חיים אותנטיים. חיים שחיים בכנות ובנאמנות לאמת שלנו.

‏איך אתם מדמיינים את החיים המושלמים בשבילכם?

‏מה לדעתכם יהיה הצעד הראשון בכיוון הנכון?

‏כמו שהבטחנו, אנחנו נהיה כאן איתכם עם אגדה חדשה בכל שבוע, עד שתיגמר המלחמה. אם אהבתם את האגדה, ואתם רוצים לתמוך ביצירה שלנו, אתם מוזמנים לתמוך בנו דרך אתר פטריאון, על ידי רכישת הספרים שלנו מאתר הוצאת "פנק", או על ידי הזמנתי אליכם לבית הספר, במסגרת סל תרבות ארצי.

‏אני תום בייקין-אוחיון. ואם רק תסתכלו טוב-טוב, תראו שכל אחת ואחת מכם הוא כבר גיבור של אגדה.

‏[מוזיקת סיום מסתיימת בדנדון פעמונים]

‏ילדים: "הא! פנק."

‏ילד: "זה שועל."

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה