אגדות אמיתיות - הנשמה של צ'ייקובסקי
- ענת מרנין-שחם
- Sep 17
- 6 min read
האגדה שלנו היום תפגיש אותנו עם מלחין שהצליח לגעת בנשמה של רבים, אבל חשש מאוד לחשוף את הנשמה שלו, שלא יתגלה הסוד הגדול שהחביא מהעולם
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/03/2022.
[מוזיקת פתיחה]
תום: שלום ילדות וילדות שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכן.
[מוזיקת רקע]
לפני שנתחיל, הרבה אנשים שואלים אותנו כיצד הם יכולים לעזור לנו ביצירה שלנו. ובעוד שאנחנו מפרסמים בכל פרק את הספרים ואת עמוד הפטריאון שלנו, יש דרך שבה כל אחד ואחת מכם יכולים לעזור לנו בקלות ובחינם.
אם אתם אוהבים את האגדות שלנו, פשוט ספרו עלינו לחבריכם. שום דבר לא משמח אותנו יותר מלשמוע על ילדים חדשים שמגלים את האגדות שלנו.
האגדה שלנו היום תפגיש אותנו עם מלחין שהצליח לגעת בנשמה של רבים, אבל חשש מאוד לחשוף את הנשמה שלו, שלא יתגלה הסוד הגדול שהחביא מהעולם.
זהו הסיפור על הנשמה של צ'ייקובסקי.
[מוזיקת רקע מסתיימת בצליל פעמונים]
[ציוץ ציפורים ומוזיקת רקע קלאסית]
כרמית: אילו היינו יכולים לבקר את המלחין הרוסי, פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי בשנת 1888, היינו מוצאים אדם מבוגר, שהצלחתו מבוססת ומוכרת על ידי העולם כולו, יושב במשרדו שבאחוזתו הגדולה, כשהוא כותב את הסימפוניה החמישית שלו. אדם שלו, שידע לשמוח במעריציו ולהתעלם ממבקריו.
אילו היינו יכולים לבקר את צ'ייקובסקי באותה שנה, לא היה לנו כל מושג כמה קשה הייתה דרכו להצלחה, וכמה קשים היו חייו לאחר ההצלחה.
כבר כילד, היה פיוטר הקטן שונה משאר הילדים. הוא לא אהב להשתולל בחוץ ולהתלכלך, לשחק בכדור או לשמוע סיפורי מלחמה. הוא היה ילד עדין מאוד, רזה ושברירי ונטה לבכות מכל דבר קטן. לפעמים נדרשו להוריו שעות רבות כדי להרגיע אותו.
שתי אהבות גדולות מילאו את שנות ילדותו - אמו היקרה והמוזיקה. בשבילו, להיות מאושר פירושו היה להקשיב בהנאה לאמו המנגנת בפסנתר הקטן בסלון, ולהתמוגג בהתרגשות מן המנגינות המופלאות שהפיקו אצבעותיה העדינות.
אביו לא שמח לרצונו להיות מוזיקאי מקצועי. ברוסיה, המוזיקה נחשבה עיסוק לנשים, תחביב לגברים ומקצוע של זרים. לכן, כשהיה פיוטר לנער, החליט אביו לשלוח אותו לבית הספר למשפטים של הצאר. מוסד גדול ומכובד, שהתגאה ביכולתו להפוך נערים צעירים לגברים רציניים, שעובדים בעבודות רציניות כגון עריכת דין או פקידות ממשלתית.
ליבה של אמו נכמר מהפצרותיו של הנער להישאר לצידה. עם זאת האמינה, שעם הכנסות ממוזיקה אי אפשר להקים בית ומשפחה.
[גלגלי כרכרה]
ביום הראשון ללימודים, היא נסעה עם פיוטר בכרכרה המשפחתית אל בית הספר והסבירה לו שבית הספר הזה הינו פנימייה, שהנערים ישנים בה כל ימות השבוע. ונוסעים לבקר את משפחותיהם רק בחגים.
פיוטר הצעיר בכה לכל משך הנסיעה. הוא לא פחד מהלימודים הקשים ולא מהילדים האחרים. הוא פשוט לא רצה להיות רחוק מאימא לזמן רב כל כך.
[רעש גלגלי הכרכרה נפסק]
הם עמדו שעה ארוכה מחוץ לבית הספר, כשניסתה להסביר לו שזה הדבר הנכון בשבילו. אבל הוא לא היה מוכן לשמוע. אחרי שנשקה לו נשיקה אחרונה ועלתה על הכרכרה, ציוותה על הנהג להאיץ בסוסים.
[גלגלי כרכרה]
כשהביטה לאחור, ראתה את בנה מנסה לשווא לרוץ אחרי הכרכרה, כשהוא בוכה וקורא לה. זה היה היום העצוב בחיי שניהם.
[רעש גלגלי הכרכרה נפסק]
[מוזיקת רקע קלאסית]
הפנימייה הייתה מקום נוקשה מאוד. הלימודים נמשכו מן הבוקר עד הערב. שישה ימים בשבוע. רק ביום ראשון היה צ'ייקובסקי הצעיר חופשי לנגן בפסנתר. למרות כל זאת, סיים את הלימודים בהצלחה וכבר בגיל 19 זכה למשרה מכובדת כפקיד ממשלתי.
[תקתוק מכונת כתיבה]
הנשמה היא דבר מוזר מאוד. גם אם כולם אומרים לי שעליי להיות במקום מסוים, וגם אם אני מנסה להסביר זאת לעצמי, הנשמה יודעת מה היא רוצה. ויותר מכל, הנשמה יודעת מתי היא נמצאת במקום שבו אינה רוצה להיות.
הובטח לפיוטר שהמשרה שלו בטוחה, ואם יתמיד בה, יוכל לעבוד כפקיד עד גיל הפרישה. הוא השקיע בעבודתו, אבל לא נהנה ממנה. גם לא מהרגע שבו קיבל את משכורתו.
כדי לפצות על המחסור שחש בנשמתו, היה מבזבז את כל כספי המשכורת על אוכל, שתייה והימורים. מוותר על הנאה ארוכת טווח, לשם הנאות הרגע החולפות.
[תקתוק מכונת כתיבה נפסק]
יום אחד, הגיע אביו של פיוטר לביקור, ומצא את הצעיר עייף וחולה מרוב בילויים. מיד האב הבין את הטעות שעשה לפני שנים כה רבות. טעיתי, אמר לבנו, אתה לא צריך להיות פקיד ממשלתי, אתה צריך לעסוק במוזיקה.
באותו זמן, נפתח לראשונה הקונסרבטוריום למוזיקה של אנטון רובינשטיין. רובינשטיין היה מלחין בעל השכלה גרמנית, שהחליט להקים ברוסיה מרכז לימוד מקצועי בתחומי המוזיקה השונים: נגינה, הלחנה וניצוח.
צ'ייקובסקי נרשם ללימודים בהיסוס. תחילה, המשיך בעבודתו הבטוחה ולמד בקונסרבטוריום רק בזמנו הפנוי. אבל במהרה, הבחין כמה נשמתו פורחת וזוהרת בקונסרבטוריום, וכיצד היא דועכת בכל פעם שהוא עוזב את מרכז הלימודים והולך לעבודה.
לא עבר זמן רב וצ'ייקובסקי עזב את עבודתו המשעממת ופנה ללמוד מוזיקה באופן מקצועי.
[מוזיקה מתחזקת]
פיוטר סיים את לימודיו בהצטיינות ואף זכה לעבודה כמלחין מקצועי במוסקבה. דרכו להצלחה לא הייתה קלה. למרות שהקהל אהב אותו, המבקרים לא הרפו ממנו.
אלה הרוסים אמרו שהוא מערבי מדי. אלה המערביים אמרו שהוא רוסי מדי. [בחיוך] המבקרים המודרניים אמרו שהוא שמרני מדי. והשמרנים אמרו שהוא מודרני מדי.
בקיצור, אף אחד לא היה מרוצה, ואם כך, כיצד יהיה צ'ייקובסקי עצמו מרוצה?
תחילה, נפגע מן הביקורת וניסה לכתוב יצירות שיספקו את המבקרים. אבל אז, שנא יותר מכולם את המוזיקה שכתב. לבסוף, הבין שמה שהוא צריך לפרסם, זה לא סגנון רוסי או גרמני, מודרני או מסורתי, אלא פשוט את סגנונו שלו. עליו להקשיב לנשמתו ולתת לה לשיר באמצעות התווים.
[מוזיקה מתחזקת]
מן הרגע שבו החל לעשות כך וכתב את המוזיקה שהרגיש בליבו, [מוזיקת רקע מסתיימת, מחיאות כפיים] לא זאת בלבד שהלחין יצירות מופלאות שהוא עצמו אהב, אלא שהקהל והמבקרים שיבחו אותו מאוד.
צ'ייקובסקי היה למלחין המצליח והידוע ביותר ברוסיה ולמלחין הרוסי המפורסם בעולם.
האם כל ההצלחה הזאת הפכה אותו למאושר? לא. ככל שהיה מפורסם יותר, כך החל לחשוש יותר שסודו יתגלה.
היה זה סוד ששמר עמוק בליבו וגילה רק לחבריו הקרובים ביותר. רוב הבחורים רוצים למצוא אישה, להתחתן, ולהפוך לגברים מכובדים שלובשים חליפה ולוחצים ידיים חזק. אבל צ'ייקובסקי לא היה כמותם. הוא לא רצה להתחתן, ולא רצה אישה. במקום חליפות ונשים, צ'ייקובסקי אהב, בשקט, כשאף אחד לא ראה, ללבוש שמלות ולאהוב גברים.
[מוזיקת רקע קלאסית]
היום אנו יודעים שכל אחד מאיתנו נולד עם אהבה בליבו, ושלכל אחד זכות מלאה למצוא אהבה בעולם. יש גברים צעירים שאוהבים נשים צעירות. ונשים מבוגרות שאוהבות גברים צעירים. יש נשים רזות שאוהבות גברים שמנים, וגברים שמנים שאוהבים נשים עשירות. ויש גם נשים שאוהבות נשים. וגברים שאוהבים גברים.
באהבה אין נכון ולא נכון. ולמרות שכולנו שונים זה מזה, ואוהבים אנשים שונים זה מזה, האהבה שאנו חשים תמיד זהה.
ברוסיה הצארית, למרות שהיו גברים שאוהבים גברים, אהבה כזאת נתפשה כדבר שיש להתבייש בו ולהסתיר אותו. אנשים שסודם נתגלה, היו מנודים מהחברה, מאבדים את עבודתם ולפעמים אפילו נשלחים למאסר.
[מוזיקה מסתיימת]
ככל שצ'ייקובסקי היה למפורסם יותר, כך חשש יותר שמא סודו יחשף, ולבסוף החליט לעשות מעשה. הוא כתב לאחיו: "החלטתי להתחתן עם אישה. עדיין לא מצאתי אישה, אבל החלטתי להתחתן".
לא עבר חודש, וצ'ייקובסקי מצא עצמו בין כותלי בית העירייה, [ברקע - הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי בביצוע Otto Klemperer] נושא לאישה את אנטונינה מיליוקובה. עלמה שפגש כשהיה סטודנט ועקבה אחריו מאז בהמתנה להזדמנות כזאת.
אבל כשאנטונינה ביקשה ממנו לתת לה נשיקה, עלתה בחילה בגרונו של צ'ייקובסקי. הוא הבין את הטעות המרה שעשה וברח לביתו, כשהוא משאיר אותה מאחור. השניים לא נפגשו עוד.
צ'ייקובסקי הבין סוף סוף את השיעור שחייו ניסו ללמד אותו - שהנשמה יודעת את מקומה. שכשם שאי אפשר לסגור מוזיקאי במשרד אפור, אי אפשר לגרום ללב לאהוב את מה שאינו אוהב. הוא הבין שאי אפשר לתקן את הנשמה, ושבעצם לא צריך.
כך אנו מוצאים אותו בשנת 1888, רגוע ושלו, בבית האחוזה שלו, מטייל, מארח, מנגן ומלחין מוזיקה נפלאה. אחרי מסע ארוך וקשה, הוא זכה לאושר הגדול מכולם: להיות שלם עם עצמו.
את התגלית הזו צ'ייקובסקי לא התכוון להשאיר לעצמו בלבד. הרי כיצד להיות מאושר זו אחת השאלות הגדולות בעולם. וצ'ייקובסקי מצא את התשובה. אבל כיצד יספר זאת לכולם? "אסביר זאת בשפתי שלי", חשב, "בשפתה של הנשמה שלי". במוזיקה.
הוא ישב והחל לכתוב את הסימפוניה החמישית שלו, שהנושא שלה היה הסוד שלו. אם תקשיבו לסימפוניה הזאת, תשמעו כיצד היא מתחילה עצובה ומפחידה. והופכת לקשה ומסובכת. וכיצד, ככל שהיא מתקדמת, היא מתחילה להראות סימנים של תקווה, ולבסוף אפילו ניצחון ושמחה.
[מוזיקה מתחזקת ומסתיימת במחיאות כפיים]
[דנדון פעמונים]
תום: הנשמה של צ'ייקובסקי התרוממה לשחקים בזכות אהבתו למוזיקה. והמוזיקה שלו רוממה נשמות רבות עד עצם היום הזה.
[מוזיקת סיום]
מכל האומנויות והסגנונות, ציור, פיסול, מוזיקה ומחול, איזו אומנות מרוממת את הנשמה שלכם? האם ניסיתם ליצור אומנות בסגנון הזה? אם כן, נשמח אם תשלחו לנו צילומים שלה לדף הפייסבוק של "אגדות אמיתיות". שכן, אחרי עונה שלמה שבה אתם שומעים את האומנות שלנו, נשמח לראות את האומנות שלכם.
תודה רבה לכולכם שהצטרפתם אלינו לעונה הרביעית של "אגדות אמיתיות". בהזדמנות הזו, רציתי להודות לאולפני "שלג" על השירות המושלם וההקלטה האיכותית, ולהוצאת "פנק" על הבמה המכובדת שהאגדות שלי מקבלות אצלם.
לקריינים שלנו, רן בנימין וכרמית ירון, על כל השעות הרבות של הקלטות והקלטות חוזרות וגם לקרייניות החירום שלנו, אולגה ואריה בייקין-אוחיון, שהתגייסו במהירות למשימה וכמובן, לכל הילדות והילדות שגדלו, ולכל הילדים והילדים שגדלו, על הזמן היקר שנתתם לנו.
נתראה בעונה הבאה.
מלבד האגדה הזו, עוד אגדות שהיו באמת תוכלו למצוא בפודקאסט שלנו. אם אהבתן את האגדה ואתן רוצות לתמוך ביצירה שלנו, נשמח אם תתמכו בנו בדף הפטריאון של "אגדות אמיתיות". התומכות זוכות לשמוע את האגדות לפני כולם, וגם לתכנים מיוחדים. הקישור לפטריאון מופיע בתיאור הפרק.
אם נשארתן עם טעם של עוד, שני הכרכים של סדרת הספרים שלנו עם 60 אגדות נפלאות נמצאים באתר הוצאת "פנק". לכבוד העונה, אם תזינו את קוד הקופון 'עונה ארבע', תזכו להנחה.
הפודקאסט נולד ונערך ברשת הפודקאסטים העצמאית "שלג". את האגדה הזו קראה עבורכם כרמית ירון.
אני תום בייקין-אוחיון.
ואם רק תסתכלו טוב טוב, תראו שכל אחד ואחת מכם הוא כבר גיבור של אגדה.
[דנדון פעמונים]
קריינים: "שלג".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments