כל מוזיקאי חולם להצליח בגדול ולהופיע מול קהל שמחזיר לו אהבה, אבל יש כאלו שקודם כל צריכים להתמודד עם אתגרים מורכבים והמון סטיגמות. להקת ים אהבה התחילה כמיזם חברתי של עיריית אשקלון לאנשים עם צרכים מיוחדים והצליחה לפרוץ גבולות בעזרת עבודה קשה ואמונה במוזיקה שלהם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/06/2024.
ליטל: "אני חושבת שכל הלהקה זה בשביל לנסות למצוא את הכוח הפנימי שלנו בלב. אולי לא… להגיד, לא חשוב אוטיזם או לא אוטיזם. בעיקר מה שיש לך בפנים, זה הכי חשוב".
[פתיח מוזיקלי]
יואב: היי, אתם מאזינים ל"שווים על באמת". הפקה מקורית מבית "קול גת הסכתים" בחסות מפעל הפיס. אני יואב קונטנט.
מתן: ואני מתן קוריאט ובכל פרק נדבר על שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים בישראל, וננסה להבין איך ניתן ליצור כאן שוויון אמיתי בכל מיני תחומים. נכיר את האנשים שהצליחו לעשות את זה, ואת אלו שעדיין מנסים.
יואב: הפודקאסט נוצר ביחד עם רז הדרי, שדרן בתחנה עם צרכים מיוחדים. רז מתמודד עם אוטיזם מהרגע שנולד, אבל הוא לא נותן לזה לעצור אותו. דרך התחומים שמעסיקים את רז, כמו מוזיקה, תעסוקה, ספורט, פעילויות חברתיות וחיי משפחה, ניחשף לסיפורים של אנשים שמתמודדים עם מוגבלות ומגשימים את עצמם, למרות שבכל יום ובכל דבר שהם עושים, הם מתמודדים עם סטיגמות ותוויות שלא משקפות את מי שהם באמת.
רז: אז אני רז הדרי, בן 26, מקריית גת, עם אוטיזם קל. ואני מרגיש שאין מספיק מודעות והכלה עבור אנשים עם צרכים מיוחדים. הפודקאסט נוצר באמונה שאפשר ליצור שינוי בתפישה לגבי אנשים עם צרכים מיוחדים, כי תמיד חלמתי על חברה שוויונית, שבה לא מסתכלים על השונה כחריג, אלא כשווה על באמת.
זאת ההזדמנות לתת במה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים כמוני, שנאמין בעצמנו שאנחנו יכולים להשתלב בכל תחום אפשרי, כי אנחנו שווים, ויכולים לעזור על באמת ולא מתוך רחמים. אז אני רוצה שנדבר הפעם על מוזיקה, ועל שילוב של זמרים וזמרות עם צרכים מיוחדים.
אני כל הזמן מתעסק במוזיקה, אני משדר ב"רדיו קול גת" תוכנית מוזיקה שבועית. בחיפושים שלי אחרי מוזיקה לשידורים, לא יוצא לי כמעט לשמוע על אמנים עם צרכים מיוחדים, שהצליחו בזכות עצמם, למרות מגבלה כלשהי. ומי שכן הצליח, נשאר עם תווית של אומן עם צרכים מיוחדים. אני רוצה שזה ישתנה.
[מוזיקת רקע]
יואב: מוזיקה. יש בה משהו מיוחד. אנחנו רק שומעים, ואז מדמיינים. את התחושות, את הרגשות, את הסיפור. ולא תמיד אכפת לנו אם האומן מתמודד עם אתגר כלשהו. העיקר, שנעים לנו באוזן. מבחינתנו, הדבר היחידי שכולם מתמודדים איתו הוא המקום בפלייליסט שלנו.
מתן: אז האמת, לפני שבכלל מנסים להיכנס לפלייליסט שלנו, התחלה של קריירה מוזיקלית היא קשה ומאתגרת בשביל כל אמן. התמודדות עם פחד במה, חזרות בלי סוף, הופעות בכל מקום שרק אפשר, והמון עבודה על שירים חדשים. כל זה בתקווה שיום אחד תגיע הפריצה גדולה, ואיתה חשיפה לקהל גדול שאוהב את המוזיקה, ואולי גם יקנה בעתיד כרטיס להופעה. וזה קורה במקביל כנראה לעבודה אחרת. אם זה משמרות במלצרות או עבודה אחרת במשרה מלאה, כי בכל זאת לא כולם מצליחים להתפרנס באמת רק ממוזיקה, בעיקר לא בתחילת הדרך.
יואב: אבל יש אנשים שמתמודדים עם כל זה ולא רק. הם מתמודדים עם בעיות נגישות שמצריכות מעטפת חזקה של בני משפחה, חברים ואנשים מקצועיים שילוו אותם בדרך הזאת. ואתגר מרכזי, לא פחות, הוא ההתמודדות עם הסטיגמות החברתיות שמלוות אותן כל החיים. אבל זה אפשרי. והנה כמה דוגמאות של זמרים וזמרות שהצליחו לנצח את כל האתגרים.
[ברקע - השיר "Unstoppable", סיה]
סיה, אולי אחת הזמרות הגדולות בעולם, אובחנה בגיל 45 על הרצף האוטיסטי.
[מתוך "Unstoppable"]
“I'm unstoppable today…”
[ברקע - השיר "Someone You Loved"]
לואיס קפלדי, ששבר את מצעדי ההשמעות ברחבי העולם עם השיר שלו "Someone You Loved", מתמודד עם תסמונת טורט.
[מתוך השיר "Someone You Loved"]
“I was getting kinda used to being someone you loved…”
[ברקע - "רואה בך משהו טוב", להקת שלווה]
וגם פה בארץ, להקת שלווה נכנסה לנו ללב בסוף שנת 2018 בתוכנית "הכוכב הבא לאורוויזיון" ששודרה בקשת 12.
[מתוך - "רואה בך משהו טוב"]
"אני רואה בך משהו טוב משהו קרוב…"
ומאז, הספיקה להופיע בגמר אורוויזיון ב-2019 שהתקיים בישראל, בטקס הדלקת המשואות, וגם להופיע מול נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ. [מוזיקת מצעד] כל זה תוך כדי שהלהקה גם הוציאה שירים שהפכו ללהיטים.
[מוזיקת רקע קצבית]
אז איך עושים את זה, אתם שואלים?
אז בפרק הזה, הסיפור של ים אהבה. איך היא התפתחה ממיזם חברתי ללהקה פורצת גבולות.
מתן: הלהקה התחילה את דרכה ב-2018 כמיזם חברתי של עיריית אשקלון בניהולו של שי בן שושן, שאותו אתם בטח מכירים מלהקת שלווה שהרגע הזכרנו, אותה הוא מנהל עד היום. לאחר שלוש שנים, שי שגר בירושלים נאלץ לפרוש בגלל המרחק ואותו החליף המפיק המוזיקלי והאשקלוני, אלי כהן.
אלי: "אני אלי כהן, מנהל הלהקה וגיטרה חשמלית".
יואב: אלי כהן הוא מפיק מוזיקלי וחוץ מלנהל את ים האהבה, הוא גם מדריך מוזיקה לנוער בסיכון.
מתן: את הלהקה פגשנו בפעם הראשונה בפברואר 2023. הם הגיעו במיוחד אלינו לאולפני "רדיו קול גת", וסיפרו לנו על הדרך שלהם.
דניאל: "בהתחלה היינו להקת אשכול".
ליטל: "איכשהו החלפנו היינו להקת אשכול, ואז איכשהו ים אהבה".
יואב: מי ששמעתם הם דניאל יצחק דהרי וליטל לסקר. שניהם סולנים בלהקה, ודניאל מנגן גם על קונגוס, שזה כלי הקשה. אז איך מלהקת אשכול הם הפכו לים אהבה?
אלי: "אז אני אסביר לכם איך השם הגיע. אני הגעתי אליכם בפעם הראשונה, ראיתי אתכם, קיבלתי מכם כזה ים של אהבה, שפשוט הרגשתי שזה פשוט צריך להיות השם של הלהקה. בעצם, להקת ים אהבה היא כמו משפחה בשבילנו. אנחנו ממש מלוכדים ומגובשים. כל אחד בעצם מחברי הלהקה מביא את העולם הפנימי המיוחד שלו, ובעצם נוצר איזשהו סגנון חדש מיוחד שמערבב את כל הסגנונות."
[ברקע - "שבת בבוקר" - להקת ים אהבה]
"עכשיו, גם כשאנחנו מופיעים מופעי קאברים, אז אנחנו מביאים מקשת המוזיקה הישראלית - ישן, חדש, מגוון מכל מיני סגנונות. ואני חושב שהשם הזה נדבק אלינו, וגורם לנו באמת לפזר ים של אהבה לכל הקהל הנפלא שלנו".
[מתוך "שבת בבוקר]
"שבת בבוקר יום יפה,
אמא שותה המון קפה,
אבא קורא המון עיתון
ולי יקנו המון בלון…"
דניאל: "אמא שלי, היא אמרה לי שהם רוצים להקים להקה, כן, היא שאלה אותי אם אני רוצה להצטרף. אז אמרתי, יאללה, אני אלך על זה."
אלי: "וכמובן, שי עשה מיונים, אני חייב לציין ששי עשה מיונים, ממש בפינצטה, החברים נבחרו בפינצטה. כיוון שכל אחד ואחת מהם פשוט מוכשרים בצורה יוצאת דופן".
ליטל: אני זוכרת, עשו לי אודישן כזה, זה היה כמו אודישן… אודישן היכרות עשו לי אז, כך הגעתי. זה היה דרך שי… שי בן שושן."
אלי: "נכון".
ליטל: "זה היה היכרות איתו, אישי."
אלי: "שי בעצם עשה אודישנים, וככה חברי הלהקה בעצם הגיעו…"
ליטל: "הכרות אודישן הוא עשה."
אלי: "…ועד היום."
[מוזיקת רקע]
מתן: אבל זה לא היה פשוט. מהרגע שחברי הלהקה עברו את האודישנים, ועד לשלב שבו הם הופיעו לראשונה מול קהל, הם עברו תהליך ארוך. המשפחות שלהם שהיו לצידם וליוו אותם בתהליך, שמחו לראות את השינוי החיובי שקורה לילדים בזכות הלהקה.
[הקלטה] אילן: [קולות אנשים ברקע] "החזרות שלהם מאוד אינטנסיביות."
מתן: זה אילן רייך, אבא של זיו רייך, הקלידן של הלהקה.
[הקלטה] אילן: [קולות אנשים ברקע] "יש להם חזרה כל יום שישי, שמתחילה בעשר, מסתיימת בשתיים. הם עושים ארבע שעות של חזרות. עכשיו מה שחשוב פה, זה הגיבוש. לקחו אנשים מכל מיני רבדים, עם כל מיני מוגבלויות. הבן שלי למשל, הוא מוגבל ראייה. הבחור הזה השני, הפסנתרן, הוא גם עיוור. אבל רובם הם למעשה על הרצף. ולבוא ולקחת את כולם, מה שמלכד אותם, זה המוזיקה והנגינה, השירים. אתה פתאום רואה על הבמה אנשים אחרים לגמרי. לא מרגישים, אין מוגבלות, מה שנקרא השמיים הם הגבול? זה זה בדיוק. למעשה כבר השמיים שלהם הם כבר לא הגבול. הם כבר מעבר לזה. פשוט ככה.
[מוזיקת רקע]
יואב: אז אחרי שהם עברו חזרות והתגבשו כלהקה, הגיע הרגע שלהם לעלות על הבמה ולהופיע בפעם הראשונה. והפעם הראשונה היא הכי מלחיצה. זה לא משנה אם זו הופעה קטנה או גדולה, הפעם הראשונה שהם מופיעים מול קהל היא חוויה מאתגרת.
ליטל: "פעם ראשונה היה כששרתי שיר של אריק איינשטיין, כן, זה היה לי מאוד מרגש. היה פרפרים."
אלי: "היה פרפרים?"
ליטל: "היה… יש לי זיכרון, אה… יש לי זיכרון. שרתי איזה שיר של אריק איינשטיין, יש לי פתאום זיכרון."
אלי: [שר] ""הים הנוגע…", זה?"
ליטל: "שיר של אריק איינשטיין, "לי ולך" זה היה."
אלי: [שר] ""לי ולך לי ולך…""
ליטל: "זה היה, איך אפשר להגיד, זה אחד הפעמים הראשונות. ממש התרגשתי."
אלי: "במקרה ראיתי את הסרטון, באמת מאוד מרגש."
ליאור: "כל הקטע לעמוד על במה…"
מתן: זה ליאור סורין, המתופף של הלהקה, וגם אושיית רשת.
ליאור: "אתם יודעים, אני כבר, בעשר שנים כבר, ואפילו 11-12 שנים ככה, וזה לא חדש לי, אבל, בתור להקה, בתור מתופף, אתה צריך להבין שעומדים מאחוריך קלידן, מנהל מוזיקלי וזמרים. וכל… אם אתה עומד מול איזה 500, 400, אתה מלבלב את האדמה שתפרח."
אלי: "יש לך אחריות כבדה."
ליאור: "לא רק אחריות יותר כבדה, אחריות מאוד-מאוד גדולה."
אלי: "אני חושב שתמיד לעמוד על במה זה מרגש. גם בפעם הראשונה שעמדתי על במה, זה היה מאוד מרגש ומצמרר. אני בהתחלה אפילו לא… לא יכלתי לשיר, לקח לי כמה שנים עד שהתחלתי לשיר. פשוט הייתי מתחבא מאחורי הגיטרה ומנגן. ואני חושב שעד היום יש לי את הפרפרים בבטן, כל פעם שאני מגיע, בין אם זו במה קטנה, או מנגן לשניים-שלושה אנשים, ובין אם זה למאות אנשים."
[מוזיקת רקע]
מתן: וככה, לאט לאט, הלהקה בנתה את עצמה, והצליחה להוכיח שהיא לא רק מיזם מוצלח של עיריית אשקלון, אלא להקה אמיתית שבאה להופיע ולכבוש את הקהל, כמו כל להקה אחרת.
אלי: "הלהקה פשוט פרצה גבולות, הגיעה להופעות ממש גדולות, והעמידה הופעה של קרוב לשעה וחצי."
ליטל: "הופענו…"
אלי: "הופעה ממש ארוכה, מגוונת."
ליטל: "הופענו לצד מוקי הזמר, איכשהו… אירחו אותנו לצד מוקי הזמר."
דניאל: "היינו בקבלת שבת עם גיל ססובר."
ליטל: "והיינו עם ס… אה… היינו בתוכנית קבלת שבת בערוץ 14, עם גיל ססובר, שהוא היה המנחה, הוא הנחה את התוכנית שמה. ואנחנו… אנחנו הוזמנו שם לשיר."
[מתוך השיר "היא לא תדע" - קאבר להקת ים אהבה]
"היא לא תדע שאני אוהב אותה,
אוווו, אוווו, אוווו,
אוהב אותה כל חיי…"
[הקלטה] אילן: [קולות אנשים ברקע] "אנחנו התומכים."
יואב: וזה שוב אילן, אבא של זיו הקלידן.
[הקלטה] אילן: [קולות אנשים ברקע] "המשפחה התומכת. אחרי הכל, הם אנשים שהם נמצאים על איזושהי מוגבלות, וקשה להם להתנייד לבד. אז אנחנו תומכים, אם זה חלק מההורים, או כולם ביחד. גם יש בעיה שלא כל אחד יכול תמיד באותו… בכל חלון של זמן, לבוא ולקחת את הבן שלו, או את הבת שלו, ולהביא אותה. אני, במקרה, פנסיונר, עופר, משהו בנוסח הזה. אז אנחנו יכולים להקדיש את הזמן הזה. ויש את ליטל הזמרת, שמגיעה מאשדוד. ההורים שלה מקפידים, והם מביאים אותה בלי שום… שום… אין להם קושי. מתי שצריך, מביאים אותה ומחזירים אותה. הרבה פעמים היא מגיעה לבד וחוזרת לבד."
[מוזיקת רקע]
יואב: אבל ההתמודדות של המשפחות לא נגמרת רק בנגישות והסעות. לפי סקר שהוצג באתר של עמותת "קשר", עמותה שמקדמת איכות חיים וזכויות של משפחות עם ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים, 95% מההורים מדווחים על קשיים כלכליים בעקבות הטיפולים הנדרשים לקידום הילד. ואם זה לא מספיק, 77% מההורים נאלצים להפסיק לעבוד בשביל לטפל בילדים. מעבר לזה אותם הורים מספרים שהמצב פוגע גם באחים של הילדים, שהבעיות והצרכים שלהם הופכים לשקופים. הם מדווחים בסקר גם על בדידות, דאגות, חרדה ועומס נפשי.
אבל ניכר שההתמודדות הקשה ביותר היא מול החברה שבחוץ. לפי מחקר אחר של החברה למתנ"סים - כ-90% מההורים באוכלוסייה הכללית לא מוכנים שילדיהם ישתתפו בחוגים עם ילדים עם צרכים מיוחדים. הסטיגמות והסטריאוטיפים הם מכשול קשה בדרך לשילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים בחברה. אם זה כשהם ילדים בבית הספר או אם זה כשהם מתבגרים ומנסים להשתלב בעולם התעסוקה וזה לא משנה כמה הם מוכשרים וטובים. והמציאות חזקה יותר ממחקרים, גם כשדיברנו עם אילן, רגע לפני ההופעה, הבעיות האלו צפו.
[הקלטה] אילן: [קולות אנשים ברקע] "אוכלוסיות, בוא נגיד משפחות עם אוכלוסיות מיוחדות, יש המון בעיות. אחת הבעיות הרציניות זה העבודה, והבעיה השנייה זה בעיה חברתית. בגלל שאנשים… אנשים מסתכלים על אנשים בעלי מוגבלויות עדיין במין של… איך נגדיר את זה? מסתכלים על זה כאיזשהו משהו שהוא חריג. וזה לא נכון, כי הם לא מבינים. גם ב… הבן שלי עובד בחמ"ת. הוא בן אדם אהוב ברמות על. הוא משקיע, הוא קם כל בוקר בחמש, יוצא בשש מהבית, חוזר בארבע וחצי, ארבע ועשרים הביתה. הוא כבר קיבל תעודות הצטיינות בעבודה ומה לא. זאת אומרת… והוא בן אדם מוגבל ראייה, אבל אצלו המוגבלות לא נחשבת. הוא מסתכל על עצמו כעל בן אדם רגיל לכל דבר. וכל אחד ואחד היה מסתכל בחברה שלנו על אנשים בעלי מוגבלויות כאחד… כאחד האדם, כל הנושא הזה, אנחנו למעשה אולי לא היינו צריכים לדבר על זה בכלל. זה היה הופך להיות איזשהו משהו שהוא כסטנדרטי. שמעסיקים אנשים בעלי מוגבלויות, שמסתכלים עליהם כשווים… כשווה בין שווים. הבעיות של המשפחות הם בעיות קשות מאוד. זה הבידוד החברתי, מי שאין לו איזשהו מקום להיות מרוכז באיזה מועדון או משהו, יש לו בעיה חברתית, חד משמעית. גם בלהקים בית בישראל."
[מוזיקת רקע]
מתן: על ההתמודדות של המשפחות עוד נרחיב בפרקים הבאים. אבל בסופו של דבר, כל המאמץ שהמשפחות עושות הוא כדי שהילדים שלהם, חברי הלהקה, יוכלו להגשים את החלום שלהם ולהתעסק במה שהם הכי אוהבים, מוזיקה. והמוזיקה מלווה אותם כל החיים, גם מעבר ללהקה, בחיים האישיים והמקצועיים שלהם.
[הקלטה] מייק: [קולות אנשים ברקע] "אני עכשיו די חדש, שבועיים, אפשר להגיד."
יואב: תכירו את מייק מרוואני, מייק הוא הפסנתרן החדש בלהקה.
[הקלטה] מייק: [קולות אנשים ברקע] "האמת שאני מנגן מגיל קטן כבר. אני בכללי מורה למוזיקה, יש לי תואר ראשון במוזיקה, למדתי בגבעת וושינגטון, בבית ספר "מזמור". אחרי זה המשכתי למכללת "גבעת וושינגטון". חוץ מהלהקה אני עובד כמורה למוזיקה וגם עושה פה ושם, גם הופעות, אם זה עם עוד חבר'ה חוץ מהלהקה. מוזיקה היא תמיד חלק מהחיים שלי, אם זה בהתחלה היה כתחביב, אם זה עכשיו כעבודה. לא תמיד חשבתי שאני אתעסק במוזיקה בחיים שלי. תמיד… בהתחלה חשבתי שזה יישאר תחביב ועכשיו אני… אני עכשיו פשוט עובד כמורה למוזיקה ואני גם נמצא בלהקה. זה הפך מתחביב לעבודה."
[הקלטה] ליטל: [קולות אנשים ברקע] "אני לומדת בתוכנית בבר אילן, זה גם תוכנית של מוזיקה וגם שם בעצם אני מנסה להתפתח. שמה גם אני לומדת מוזיקה, מה זה לכתוב שירים, דווקא כל מיני, בתוך שבוע… אז אני לומדת מה זה לכתוב שירים, הפקה מוזיקלית, איך להפיק שירים. אה, וגם יש עוד איזה סוג של אנסמבל, שאני לומדת קצת להיפתח, קצת נפשית להיפתח, נראה לי. זה דרך התוכנית "כלים שלובים". זה המקום כזה, זה תוכנית של מקום שמראה יכולות מוזיקליות, באיך לבטא את עצמך, להוציא את עצמך החוצה מהבית בכלל."
יואב: "כלים שלובים" היא תוכנית של אוניברסיטת בר אילן, שהמטרה שלה היא לאפשר לאנשים עם מוגבלויות, עם כישרון ותשוקה למוזיקה, ללמוד מוזיקה, במסגרת האוניברסיטה. הם והן לומדים ולומדות חמישה ימים בשבוע, שיעורים כמו פיתוח קול, קצב ותיפוף, הפקה מוזיקלית ועוד ועוד. ליטל לומדת כעת את השנה השלישית והאחרונה שלה ללימודים. אפשר להגיד שהמוזיקה תופסת מקום משמעותי בחיים של ליטל ושל שאר חברי הלהקה.
זיו: "אני… האמת שאני מנגן מגיל שש."
מתן: זה זיו רייך, הקלידן של הלהקה.
[מוזיקת רקע]
זיו: "וכל האהבה שלי בחיים זה מוזיקה. אני נושם ובועט מוזיקה. ו… רוצה להתקדם קדימה ולפרוץ, להגיע לדברים חדשים, לעולמות חדשים."
ליטל: "נראה לי בעיקר בשביל כוח פנימי זה, משהו שיש לך בפנים. אני אומרת זה כוח פנימי."
אלי: "נכון."
ליטל: "כמו שאמרתי אז באחד מה…"
אלי: "נכון, נכון, זה נקודה מאוד חשובה."
ליטל: "זה כוח פנימי."
אלי: "לעשות מוזיקה ביחד, כקבוצה, ובכלל גם כל אחד לבד, זה באמת נותן לנו כוח אישי, כוח פנימי. זה מעצים אותנו, בעצם. אחרי שאנחנו שרים, אחרי שאנחנו מופיעים, אנחנו יוצאים עם תחושות מאוד מאוד טובות של עשינו משהו חזק, לגמרי."
ליטל: "יש איזו תחושה כזאת, של התרגשות כזאת? אני חושבת תחושה שמשהו חזק, משהו חזק בפנים."
אלי: "זה משהו שרק מוזיקאים… רק מוזיקאי אמיתי ירגיש."
[הקלטה - ברקע ציוץ ציפורים]
מתן: "טוב, אז אנחנו נמצאים בדרך למתנ"ס נווה ארזים, בחולון."
יואב: "תכף מתחילה הופעה של ים האהבה."
מתן: "ואנחנו מתרגשים, אז עוד רגע זה קורה."
מתן: האירוע שהגענו אליו, הוא אירוע שיא לכבוד חודש "פברואר יוצא מן הכלל". "פברואר יוצא מן הכלל", הוא מיזם של החברה למתנ"סים, והמטרה שלו היא לעודד שילוב של ילדים, נוער ובוגרים עם מוגבלות בחברה. כל זה קורה באמצעות מגוון פעילויות ברחבי הארץ, שמשלבות בין אנשים עם מוגבלות לקהילה בעיר.
[רחש קהל]
יואב: נכנסנו פנימה. המקום היה מלא בילדים והורים שבאו להפנינג, שהורכב כולו מיצירות ודוכנים של אמנים ואמניות עם צרכים מיוחדים. בין היתר היו שם דוכני עציצים, תכשיטים, ספרים, ודוכן לקישוט מטריות. כן, וגם אנחנו קישטנו מטריות. כמה דקות אחר כך התחיל לרדת גשם, [גשם שוטף] אז היה מאוד שימושי.
[דלת נפתחת] ברגע שנכנסנו ראינו מצד שמאל שלנו דוכן עם המון איורים מדהימים. מי שאחראית על האיורים האלו היא דניאל אונגו.
[הקלטה] דניאל: [ברקע קולות אנשים] "אני בת 27, מראשון לציון ואני מאיירת, יוצרת קומיקס עצמאית. אני עובדת עם לקוחות על בסיס שוטף בארץ, אבל גם בעולם. וגם מוכרת בדוכנים יצירות שלי. יש לי ספר קומיקס שאיירתי, שנקרא "עצב הראייה", שהוא מבוסס על הסיפור חיים האישי שלי, שנולדתי עם לקות ראייה ואיך אני מתמודדת איתה. וגם באופן כללי, אני גם מרצה בבתי ספר, בכנסים, על הסיפור חיים שלי, ועל דרכים להתמודדות."
מתן: התקדמנו לאולם שליד המתנ"ס, שם הלהקה התכוננה להופעה. [מוזיקה קצבית] הם עשו באלאנס, ובזמן שחיכינו לדבר איתם, פגשנו את חן פס, סופרת צעירה שהדוכן שלה היה סמוך לבמה.
[הקלטה] חן: [ברקע קולות אנשים] "כתבתי ספר בשם "חברות של תקווה" על החיים האופטימיים שאפשר לחיות עם המגבלה שלי, שיתוק מוחין. הוא מספר בעצם על שתי דמויות, אחת נפגעה בתאונה ומאוד-מאוד קשה לה לקבל את זה, ואחת נולדה לזה, כמוני. והן לומדות ביחד איך להתרגל המצב."
יואב: הסיפורים של חן ודניאל שווים פרק בנפרד, אבל בינתיים הלהקה סיימה לעשות את הבאלאנס, והכל היה מוכן לקראת הרגע הגדול שלהם.
[הקלטה - ברקע קולות אנשים]
מתן: "אנחנו רוצים לשמוע מה… איך אתם רגע לפני המופע, מה התחושות, מה…"
אלי: "מתרגשים, תמיד לפני הופעה אנחנו מאוד מתרגשים, כל החבר'ה, וזהו. מצפים להופעה, מצפים לעלות, להרשים את הקהל, לעשות שמח, לשמח את הלבבות, וזו המטרה שלנו בגדול."
ליטל: "וואי, יש התרגשות. אממ… נראה לי התרגשות גדולה, גדולה מאוד." [צוחקת]
זיו: "מתרגשים, ברור, אבל… נעשה את זה בכיף."
מייק: "אני מרגיש בכלי ממש שזה הולך להיות… הולך להיות ממש הופעה ממש מדהימה, ואני מאוד… כבר שבועיים… שבועיים אני בלהקה, ואני מאוד נהנה, גם עם קצת התרגשות."
מתן: "מה יהיה היום? מה נשמע במופע?"
זיו: "יהיה "עם ישראל חי", יהיה… וואו, "שווים". שירים יפים."
ליטל: "כל מיני שירים. שירים… אני חושבת שירים שקטים, אבל גם קצת קצביים כאלה. שקטים וקצביים."
מתן: "טוב, אני לא רוצה לתפוס אתכם יותר מדי, שתתכוננו, בטח אתם עכשיו כבר עולים."
אלי: "חברים יקרים, בואו נשים ידיים. מייק היקר גם."
ביחד: "להקת ים האהבה - ב-הצ-ל-חה!"
[ברקע קולות אנשים]
מתן: ואז תפסנו מקום באולם וחיכינו להופעה. התחושה שהתמלאנו בה הייתה מיוחדת. אמהות צעירות וילדים יושבים ומחכים להופעה של להקה עם צרכים מיוחדים. הסטיגמות והסטריאוטיפים זזו הצידה, והמוזיקה קיבלה את מרכז הבמה.
[הקלטה מתוך ההופעה - מחיאות כפיים ורחש קהל]
סימור: "אז כדברי השיר, באמת שבוע טוב לכולם. שמי סימור ואני רכזת הקהילה של נווה ארזים. תסלחו לי קצת על הקול המרוגש, אבל אני באמת מתרגשת מהאירוע הזה. זה שנה שנייה ומסורת שנייה שלנו. אבל קודם כל, אני רוצה לספר לכם על להקת ים אהבה, מאשקלון. להקה שהיא הרכב מוזיקלי מרגש, המורכבת ממבוגרים שמתמודדים עם אתגרים שונים. הביצועים שלהם מדגישים כיצד המוזיקה יכולה להשתלב בחיים של כל אדם וליצור חיבור חברתי עמוק ומשמעותי. אתם מוכיחים שוב ושוב שהמגבלות היא אינה גבול. אז תודה ענקית שלכם, תעשו להם הרבה כפיים".
[הקלטה מתוך המופע - "שווים" - קאבר ים אהבה]
"ואולי יבוא יום ונהפוך שווים
אתה תהיה לי נחל ואני לך ימים
ונזרום ביחד עד אין סוף
שנייה לפני שקו החוף מגיע
שנייה לפני שקו החוף מגיע…"
[מחיאות כפיים]
יואב: כמו ששמעתם, ההופעות של הלהקה מורכבות בעיקר מקאברים לשירים שכולנו מכירים.
מתן: ועכשיו, הגיע הזמן שלהם לעבור לשלב הבא ולהוציא שירים מקוריים משלהם.
אלי: "אז הרעיון בעצם היה לצאת מאזור הנוחות שלנו. בשלב מסוים החלטנו שהגיע הזמן, ובשלה השעה להביא את עצמנו, ולצאת מאזור הנוחות של הקאברים. אנחנו עדיין נמצאים בשלב המעבר הזה, אבל אנחנו רוצים להביא את עצמנו, להביא משהו מיוחד משלנו. ולא להתחבא מאחורי אמנים אחרים, למרות שאנחנו מאוד אוהבים ומעריכים, כל השירים שאנחנו מבצעים זה בעצם שירים שאנחנו אוהבים. אנחנו עכשיו עובדים על האלבום המקורי בעצם, הסינגל הראשון, שנקראת "תודה על הכל". בעצם זה איזשהו שינוי אווירה, זה קצת מוזר לנו, אבל אנחנו עוברים את ה…"
ליטל: "עדיין מוזר לי."
אלי: "נכון, אבל אנחנו עוברים את השינוי הזה, בעצם בשביל להצליח גם להביא את עצמנו בצורה הייחודית שלנו, ולא מאחורי זמרים אחרים."
ליטל: "התחלנו לעבוד לאחרונה על שיר…"
אלי: "שיר חופה."
ליטל: "זה שיר שמדבר על כלה…"
אלי: "נכון, מאוד מרגש."
ליטל: "…על מפגש בין כלה למישהו… למישהו שכביכול…"
אלי: "לחתן!"
ליטל: "…מישהו שהיא יכולה לאהוב כביכול, את הבחור, החתן."
אלי: "נכון, זה שיר על… ממש שיר חופה בעצם."
ליטל: "על אהבה בין חתן לכלה."
[מתוך השיר "תודה על הכל" - להקת ים אהבה]
"נו כמה זמן כבר לוקח לך לבוא אליי, נו תתקרבי אליי הוו
ותסתכלו איזו שמלה יש לכלה שלי, הו נסיכה שלי
תודה על הכל…"
יואב: טוב, מתן, בוא תעזור לי להבין. זה נשמע שללהקה יש הכל כדי להצליח. הם עושים חזרות, הם מופיעים בבמות גדולות, ויש להם סינגל מקורי ראשון. אז מה חסר להם בעצם?
מתן: להיות להקה זה לא רק לנגן ולהנות מהמוזיקה. להקות שרוצות להצליח באמת, צריכות להתפרסם ולהגיע לקהל גדול יותר, שבהמשך גם ירצה להגיע להופעות.
[הקלטה] אילן: [קולות אנשים ברקע] "תשמע, הלהקה הוקמה כפרויקט של העירייה ומחלקת הרווחה. אבל הם פרצו מעבר לזה. בגלל כשזה נשאר במחלקת הרווחה, כמות ההופעות שהם נותנים היא מאוד קטנה. אנחנו מחפשים דרך החוצה. הם לא מוכנים שהלהקה תעבוד כביכול דרכם בתשלום. אנחנו כן מחפשים את זה החוצה, וזה כבר בעיה שלנו. מה שחסר זה הפרסום, השיווק שלהם. חסר לנו מישהו שיקח אותם, וישווק אותם, ויריץ אותם למעלה, אם זה בגלי הרדיו… אתה יודע מה, אפילו באיזה הופעה בטלוויזיה. והם הופיעו כבר על במות כמו ב"וראייטי פוקר", שזה היה אירוע מאוד-מאוד משמעותי, והם נתנו שם שואו חבל על הזמן, והם עוד לא היו משופשפים כמו שהם היום. היום הם פשוט באמת נמצאים ברמה אחרת לגמרי."
[מוזיקת רקע]
יואב: בסופו של דבר, האתגר לשווק את עצמך, הוא אתגר שכל זמר, זמרת או להקה מתמודדים איתו. כולם מחכים לשיר או להופעה שיגרמו להם להתפוצץ ולהגיע לכמה שיותר קהל. אבל כשמתמודדים גם מול חברה שמדביקה תוויות, אותם אמנים ואמניות, קודם כל צריכים לשבור את התוויות האלו, ולהוכיח שהם בדיוק כמו כולם.
יואב: שווים, על באמת.
זיו: "אנחנו עוד אנשים רגילים לגמרי."
דניאל: "צריך לקבל כל אחד ואחד. באמת אנחנו נותנים מסר לכולם שכל אחד הוא בן אדם כמונו ואנחנו רוצים שכולם יצליחו. אנחנו באמת אוהבים כל אחד ואחד, ובאמת, באמת כיף לנו באמת לעשות שמח לכולם."
ליאור: "פה פשוט לעשות מה שנוח לכם. תתפתחו לעוד סוגים נוספים של מוזיקה."
זיו: "כי המגבלה היא לא גבול, ורק השמיים הם הגבול."
אלי: "אנחנו רוצים לתת את השראה ואת הכוח לכל אחד, לא משנה המוגבלות שמלווה אותו. הוא בעצם יכול לעשות כל מה שהוא רוצה ולפרוץ כל גבול. ובעצם אנחנו כאן כדי לדחוף קדימה ולהוציא את הלהקה הזאת לאור, כי אני מאמין שיש לנו מקום להופיע ולעשות טוב לאנשים ולפזר את המסר החשוב שלנו."
ליטל: "להגיד, לא חשוב אוטיזם או לא אוטיזם, בעיקר מה שיש לך בפנים זה הכי חשוב. להוציא החוצה מה שיש לך בפנים, ואולי להראות מה יש לך לקהל. זה מה… להראות מה יש לך פה בפנים - בתוך הקהל."
[מוזיקה מסתיימת]
יואב: אחרי המפגש המרגש עם הלהקה, חזרנו לרז כדי לשמוע מה הוא למד מהסיפור של ים אהבה לחיים האישיים שלו.
[מוזיקת רקע]
רז: היי, זה שוב רז. במהלך השנים ראיתי איך המוזיקה הצליחה לחבר בין אנשים שונים שאוהבים סגנונות מוזיקליים שונים. הקושי הגדול של כל אדם עם מוגבלות כלשהי הוא שבירת הסטריאוטיפ, והניצחון הוא שמסתכלים עליך כאדם רגיל, ללא מגבלות.
המוזיקה היא כלי שמחבר ומגשר בין אנשים, ולהקת ים אהבה מציגה לנו את העוצמה והיכולות של המוזיקה לשבור את המחסמים ולהכיר את הצד השני באמת. היה לי כיף כל כך לפגוש אנשים כמוני, שמגשימים את עצמם ועושים את מה שעושה להם הכי טוב, וזה המוזיקה.
[מוזיקת סיום]
יואב: אתם האזנתם ל"שווים על באמת". הפקה מקורית מבית "קול גת הסכתים" בחסות מפעל הפיס.
מתן: תודה ללהקת ים האהבה, ולחברים בה.
יואב: ליאור סורין על התופים.
מתן: זיו רייך על הקלידים.
יואב: מייק מרוואני מנגן על הפסנתר.
מתן: כלי הקשה, איתמר מנשה.
יואב: הסולנים של הלהקה הם ליטל לסקר, נדב שכנטוב ודניאל יצחק דהרי שגם מנגן על קונגוס. ותודה גם לגיטריסטים, זיו לסרי ואלי כהן מנהל הלהקה.
מתן: תודה גדולה גם לאילן רייך, לדניאל אונגו המאיירת ולחן פס הסופרת.
יואב: תודה לרז הדרי שעבד איתנו ביחד על הפרק, תודה גדולה גם לך מתן קוריאט.
מתן: תודה רבה, יואב קונטנט.
יואב: ותודה רבה שהאזנתם ל"שווים על באמת", ניפגש בפרק הבא.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Komentarze